ספיידרמן

מאת
רותם
– פורסם ב 29 ביוני 2002Posted in: ביקורות

במקור: Spider-Man
במאי: סאם ריימי
תסריט: דייויד קופ
שחקנים: טובי מגווייר,
קירסטן דאנסט, ווילם
דפו, ג'יימס פרנקו

115 מליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו בארה"ב, ושבירת יותר שיאים מאשר שער הדולר בחודשים האחרונים. האם ספיידרמן אכן מצדיק זאת?

הצלחתו וכשלונו של 'ספיידרמן' נובעים מהיותו עיבוד לסדרת קומיקס. ספיידרמן הוא אחד מאייקוני הקומיקס המפורסמים ביותר בעולם, שני רק לסופרמן ולבאטמן. ההבדל המשמעותי ביותר ביניהם: ספיידרמן הוא היחיד מבין השלושה שלא לובש את תחתוניו מעל המכנסיים. טוב, בסדר, יש הבדל קטן נוסף: בעוד סופרמן מייצג את הגיבור המושלם, המהווה את המצפן המוסרי של אמריקה, ובאטמן הוא מיליונר שיציבותו הנפשית מוטלת בספק, הרי שפיטר פארקר, ההופך לאיש העכביש המדהים, הוא לא יותר מאשר החנון המצוי – בן דמותו של קורא הקומיקס הממוצע – אשר לפתע זכה בכוחות מופלאים. יתרונו הגדול של ספיידרמן, מעבר ליכולתו להידבק לקירות כמובן, הוא בהזדהות שהוא יוצר עם הקורא. למרות הכוחות המופלאים שקיבל, פיטר פארקר הוא עדיין חנון, שאינו מסתדר עם הבנות, ונאלץ להעמיד פני חלשלוש ופחדן כדי לא לחשוף את זהותו הסודית. יתר על כן, ספיידרמן הוא דמות אשר נידונה ללמוד בכל פעם מחדש כי "לכוח גדול נלווית אחריות גדולה" (מוטו שנטחן בסרט כל כך הרבה פעמים, עד שהצופה התמים מתחיל לחשוב כי "לסרט גדול נלווה מסר אמריקקי מתחסד גדול").

בתור סרט, המבחן של 'ספיידרמן' הוא התמודדותו עם שתי הבעיות המרכזיות בהן נתקל כל עיבוד לקומיקס: בלוני הדיבור, והציורים. או במלים אחרות – איזה סיפור לספר (האם להעתיק פשוט את העלילה של אחת החוברות, או להמציא משהו מקורי), ואיך לעצב את הסרט וללהק אותו, כך שקהל הצופים יקנה את כל העסק.

בעיית העלילה נובעת מהעובדה הפשוטה שספיידרמן הוא, למעשה, בן למעלה מארבעים (החוברת הראשונה יצאה לאור אי שם בשנת 1963), ואף אחד לא רוצה לראות סופר-גיבור עם כרס בירה וקרחת. טוב, אז אני מגזים. אבל יש לקחת בחשבון שסיפור שיהיה נאמן לגמרי לקומיקס – ירצה אמנם את עדת המעריצים (אם דבר כזה בכלל יכול לקרות) אך יבריח את שאר הקהל, ולהיפך. ואמנם, העלילה ב'ספיידרמן' מהווה פשרה.

החלק הראשון של הסרט מתאר את סיפור היווצרותו (מה שנקרא Origin) של איש העכביש, תוך התאמתו למאה ה21-. פיטר פארקר הוא יתום, המגודל ע"י דודו בן ודודתו מיי. פיטר הוא גם החנון הגדול ביותר בכיתתו: הוא חלשלוש פיסית, חכם ואוהב לצלם. מלבד דודו ודודתו יש עוד שני אנשים הקרובים ללבו של פיטר: מארי ג'יין ווטסון, בת השכנים בה הוא מאוהב מילדות, וידידו הטוב הארי אוסבורן, בנו של המליונר נורמן אוסבורן.
בעת סיור כיתתי במעבדה, פיטר נעקץ ע"י עכביש מהונדס גנטית, ומתחיל לפתח כוחות-עכביש. בתחילה פיטר מנסה לנצל את כוחותיו בעבור פרסום וכסף, אולם טרגדיה גורמת לו להבין כי עליו להשתמש בכוחותיו לשם עשיית טוב. חלק זה של הסרט הוא המוצלח יותר: פיטר לא מאמץ מיד התנהגות של סופר-גיבור, אלא עושה בדיוק את מה שכל אחד מאיתנו היה עושה באותן נסיבות. אבל טוב בלי רע אי אפשר, וכך נלמד מוטו נוסף של סרטי הקיץ: "לסרט גדול נלוות סצינות רומנטיות גרועות בגדול". בעלילה כלולה גם מערכת היחסים המתפתחת בין פיטר למארי ג'יין, ובדומה ל'מתקפת המשובטים', גם כאן הדיאלוגים הם כל כך גרועים שהצטערתי שלא היה לי את חוש העכביש לזהות מראש את בואן של הסצינות האלו וללכת לבקר במזנון או משהו כזה.

החלק השני של העלילה עוסק בהפיכתו של נורמן אוסבורן לגובלין הירוק, ומלחמתו בספיידרמן. זהו גם החלק הבעייתי והמאכזב של הסרט. ההתחלה נראית מבטיחה: אוסבורן מוצג כאדם שאינו רשע מטבעו, וההקבלה בינו לבין ספיידרמן מראה עד כמה הכל היה יכול להיראות אחרת. אבל מהר מאוד הגובלין הופך לסתם רשע, שמחליט להשמיד ולהרוס ללא סיבה, והקלוז-אפ על המסכה המתכתית הקפואה שלו בכל פעם שהוא מדבר רק גורם לו להראות מגוחך. מעבר לכך, הקרבות שלו עם ספיידרמן הם חסרי מעוף, בעיקר בהתחשב ביכולות האקרובטיקה של ספיידרמן עד אותה נקודה, והקרב האחרון הוא פשוט מטופש וסופו מאכזב.

סם ריימי, הבמאי של הסרט, החליט כנראה שהוא לא יכול שלא לעצבן קצת את המעריצים (שיגידו תודה שקיבלו בכלל סרט), ושינה פה ושם אלמנטים של העלילה. לכן מארי ג'יין של הסרט היא דמות תלותית ופוסטמית, להבדיל מדמותה הקומיקסית העצמאית והחזקה; הגובלין הירוק קיבל עדכון טכנולוגי וחליפתו הקומיקסית הצבעונית הפכה לשריון קרב מטופש, וגם כוחותיו של ספיידרמן שונו במקצת: חוש העכביש שלו הפך לחוש לדעת מתי אפקט "זמן קליע" ייראה מגניב, והמכשיר המכני אותו המציא בקומיקס על מנת לטוות קורי עכביש נזנח (הקורים שספיידרמן טווה בסרט הם אורגניים ונפלטים ישר מתוך פרקי ידיו). התירוץ של ריימי? ככה זה יותר אמין. בינינו, מדובר בתירוץ עלוב: הרי מדובר בסרט קומיקס, ואם תיכוניסט יכול להפוך לאיש עכביש – למה שלא יוכל להמציא סופר-דבק שלא היה ולא נברא? אבל ריימי לא לגמרי אדיוט. הוא שתל מספיק קריצות והומאז'ים לקומיקס של 'ספיידרמן' ולעולם הקומיקס בכלל, כדי לרצות את המעריצים ולספק להם חומר לצפייה חוזרת ונשנית עד לסרט הבא.

הקושי השני איתו התמודד הסרט הוא הצד החזותי. הסרט בדרך כלל מתמודד יפה עם קושי זה ובאופן כללי נראה נהדר – אין ספק שריימי היה בחירה מוצלחת ביותר. כבר מהקרדיטים בתחילת הסרט ניתן להבחין בנקודת המבט המיוחדת שלו: המצלמה התזזיתית של ריימי, שהיה בסביבה עוד לפני פינצ'ר ויכול ללמד אותו דבר או שניים, נמצאת בתנועה מתמדת, והולמת את האקרובטיקה של ספיידרמן הנע בשלושה מימדים כל הזמן. הסרט נכשל כאן רק בנקודה אחת, אבל קריטית: ספיידרמן עצמו.

האפקטים של ספיידרמן קצת מאכזבים. מסתבר שאף פעלולן לא הסכים באמת לקפוץ מבניינים קשור לחבל דק, ונראה שהמפיקים חישבו שדמות ממוחשבת תלת מימדית תהיה זולה יותר מאשר לזרוק מהגג עוברי אורח ולשלם אחר כך פיצויים לאלמנות וליתומים. ספיידרמן-הממוחשב בולט מדי בהיותו ממוחשב. כאשר ספיידרמן מתנדנד בין בניינים, עושה סלטות באוויר ונלחם בגובלין הירוק עשרות מטרים מעל הקרקע, התנועות באופן ברור אינן אנושיות, וצעקותיו של מגווייר לא עוזרות לשנות זאת, מה שפוגם בהנאה מקטעי הפעולה הנ"ל – למי אכפת אם הגובלין יהרוג דמות ממוחשבת שבמקרה לובשת תחפושת של עכביש? אבל מי יודע, עם כל הכסף שהסרט עשה, ייתכן שלסרט הבא יצליחו למצוא פעלולן אמיץ מספיק (או פשוט ישקיעו בקצת יותר זמן מחשב).

לבסוף לא נשכח את צוות השחקנים, שברובו עושה עבודה טובה: טובי מגווייר ('פלזנטוויל', 'תקנות בית השיכר') הוא אלוהי החנונים, והצליח להדביק אותי בהתלהבות שלו מכוחותיו החדשים. זה גם עוזר שיש לו יותר הבעות פנים מאשר כמה שחקנים צעירים אחרים – אלייג'ה ווד, למשל (וזה כולל את הסצינות בהן הוא חובש מסכה); וילם דפו ('צילו של הערפד') משכנע בתפקיד נורמן אוסבורן – רגע אחד איש עסקים קר רוח ומחושב, וברגע השני מטורף אמיתי; קירסטן דאנסט ('מעודדות צמודות', 'את מטורפת… אתה חציץ') בתפקיד מארי ג'יין היא החוליה החלשה בצוות המשחק: היא הצליחה מהר מאוד לטפס על העצבים שלי, ולא הבנתי למה ספיידרמן טורח להציל אותה כל כך הרבה פעמים. מי שגונב את ההצגה בסרט הוא ג'. ק. סימונס ('אוז', 'חוק וסדר') בתפקיד ג'יי ג'ונה ג'יימיסון, העורך הטמפרמנטי של עיתון ה"שופר היומי", שמראה לכולם למה הכוונה כשמישהו אומר שהבוס שלו לעס אותו.

'ספיידרמן' הוא עיבוד קומיקס לגמרי לא רע, אבל רחוק משלמות. החלק הראשון של הסרט מעניין ומצליח לשאוב את הקהל לתוכו, אבל ההמשך לוקה בחסר וקטעי הפעולה שבו לא כל כך עובדים. כנראה שחלק גדול מ115- המליון נובעים בסופו של דבר מנוסטלגיה ונאמנות עיוורת. ועכשיו מה? לנו, אוהדי הקומיקס, נותר רק לחכות ש'דרדוויל' ו'הענק המדהים' יגיעו לאקרנים, ולקוות שאולי הפעם התוצאה הכוללת תהיה מוצלחת יותר.

תגיות: