מדי פעם עולה התהיה למה, בעצם, צריך דו"חקו. נדמה לי שאני יכולה לתת תשובה טובה: כדי לא להתפדח.
נכון, לרוב האנשים זה לא ממש משנה – זה לא כאילו שצילמו אתכם לתוכנית טלוויזיה ואמרתם שאילן ואילנית הם לא צמד אבל שלישיית אדלר כן – אבל אולי אפשר להגדיר את זה כסוג של ידע כללי.
היום, למשל, צץ במתמשכים שלי סקר "תנו ניחוש – מה יהיה הלהיט של קיץ 2004". התגובה אמרה משהו כמו "אין בכלל שאלה. 'הארי פוטר' לוקח את כולם בהליכה". וזה כשחצי עולם לפחות יודע כבר שלא, 'הארי פוטר' לא שבר שום שיאים מרעישים בתחום הזה. יש להיטי קיץ גדולים ממנו. אז נכון, זה לא היסטרי. סתם ידע כללי. אבל גם ידע כללי הוא ידע.
למעשה, יש סיבה מהותית יותר לכתיבת הדו"חקו, אבל היא לא נוגעת לכם, כקוראים, אלא לחלוקת עבודה במערכת 'עין הדג'. נניח, לשם הדוגמה, שרד פיש רעב. ונניח שזה יוצא בדיוק ביום שני. ונניח, בצורה תיאורטית לחלוטין, שהוא לא יודע להכין שום דבר חוץ מחביתה וסנדביץ', אבל ביום שני בא לו דווקא משהו אחר. פתאום הוא נאנח וממלמל משפטים שניתן לתרגם כ"אולי תכתבי דו"חקו היום?". בשלב הזה קורה אחת משתיים: לונג ג'ון מסכימה, ורגע לאחר מכן מתמלאת מרץ ועזוז, ולאחר ריפרושים נמרצים של העמוד הראשי של 'עין הדג' וקריאה שקדנית של כל תגובה ותגובה, היא מוציאה את עודפי האנרגיה האלה בהכנת אוכל (מה שמאפשר לה לזנוח את כתיבת הדו"חקו פעם בחמש דקות, כדי לבדוק מה שלום האוכל, ורק לקראת חצות עיקר תשומת הלב שלה מוקדשת לכתיבת הדו"חקו, תוך אנחות קורעות לב). אבל לפעמים לונג ג'ון מנסה להשתמט מהכתיבה. במקרים כאלה, היא בדרך כלל שולפת תרוץ מנצח: "מה, אתה לא יכול? אבל אני עסוקה עכשיו – אני מכינה אוכל!".
הניצחון הגדול של השבוע שייך למאט דיימון. מסכן מאט. הופיע ב'זהות כפולה' (או באחד מסרטי הזהות האחרים. יש יותר מדי מהם), ואחרי שנתן לחצי עולם לרדוף אחריו, הוא חשב סופסוף שהוא מגיע אל השקט והנחלה. איפה. עכשיו מגייסים אותו לסרט נוסף – תחת זהות שונה, כמובן – כדי שחצי העולם הנותר יוכל גם הוא לרדוף אחריו. העלילה לא באמת חשובה – בדיוק כמו בפעם הראשונה, ג'ייסון בורן נתקף פלאשבקים ומנסה למצוא תשובות, ואם אפשר, גם להישאר בחיים.
'The Bourne Supremacy' קיבל ביקורות טובות מאוד. המבקרים התלהבו ממרדפי המכוניות שבו, מהאקשן, מההומור, מהפיקחות, מהסטייל, ומכך שהסרט מחזיר את החיוך לפנים לכל מי שחושבים שג'יימס בונד התרכך. מנגד, כמה מהם רטנו על שקשוקי המצלמה המרובים, שלא ברור אם נועדו כדי לתת הרגשה של סרט קצבי, או להעניק נופך אומנותי.
עד לסוף השבוע האחרון, 'זהות במלכודת' נחשב היה לסרט אקשן עם פוטנציאל, אבל לא החומר ממנו עשויים שוברי קופות. בא מאט דיימון/ג'ייסון בורן, והראה לכולם מאיפה משתין הוושינגטון.לסרט כזה, פתיחה של 52.5 מיליון דולר היא בהחלט משהו שראוי להתגאות בו. לא סתם להתגאות – זו פתיחה כפולה מזו של 'זהות כפולה', הסרט המקורי.
אם כבר מדברים על כפולות, חצאים ומה שביניהם – 'אני, רובוט', שעשה קולות של סרט חיובי, חטף השבוע ירידה עצומה וגדולה ברווחיו. מילא הקיץ שעבר – סרטים שירדו ב-50% היו דבר שבשגרה. אבל השנה? נהה. השנה היו ירידות מתונות יותר. קללת ה-50% ומעלה נשמרה רק לסרטים גרועים. אם כך, מה אומרים ה-58% של 'אני, רובוט'? Oh well, עושה רושם שנצטרך לחכות עוד שלושה שבועות, כדי לבדוק בעצמנו.
במקום השלישי השבוע, האלי ברי יודעת שמקומם של חתולים בצמרת, אבל לא מצליחה לתרגם את זה למעשים. ברי, מסתבר, נרצחה פעם, והוחזרה לחיים על ידי אלה מצרית עתיקה. עתה היא מבקשת נקם בכל כותבי הדו"חקו ומבקרי הקולנוע באשר הם, ומשתמשת לשם כך בכוחות החתול שלה, הכוללים תנועות קפואירה ויכולת מופלאה להלחם – ובעצם, לעשות כל דבר שהוא – כשהיא עומדת על עקבים דקיקים.
'אשה חתול' הושמץ קשות חודשים רבים מראש, והתגובה אחרי שיצא לא היתה חיובית יותר. המבקרים, אויה, קטלו את הסרט בכל פה. נקודת האור היחידה בו, הם הודו, היא כוכב השביט האלי, אבל חוץ ממנה הסרט מחורבן – כדור פרווה שהוקא במקום הלא נכון. כדי להבהיר באופן הכי חד משמעי שיש עד כמה הם לא אהבו את הסרט, הם פנו להשוואות מעליבות: 'אשה חתול' מתאים למי שאהב את 'ואן הלסינג' (ומצחיק כמוהו), עד כדי כך שהסרט הוא 'נערות שעשועים' של סרטי הסופר גיבורים. כסרט שהושקעו בו 100 מיליון דולר (לא כולל פרסום ושיווק), עצוב מאוד שרווחי הסרט בסוף השבוע הראשון שלו עומדים על 16.7 מיליון דולר, וצפויים לרדת בחדות בשבועות שלאחר מכן.
מייקל מור, סוג של חיים הכט, רק הרבה יותר ממוקד, כבר מזמן יכול לחייך בגאווה. אבל השבוע הוא קיבל עוד סיבה להרמת כוסית חגיגית. 'פרנהייט 11/9', סרטו התעודי, חצה את קו 100 המיליון. מכיוון שאת תואר הסרט התעודי המצליח בהסטוריה הוא לקח מזמן, אין טעם לציין ש'פרנהייט' הוא הסרט התעודי הראשון שמגיע לסכום הזה, אז לא נציין. סתם עוד סיבה לנפח את החזה בגאווה.
למטה למטה, במקום העשירי, 'שרק 2', הסרט הכי מצליח של הקיץ, אוסף עוד שני מיליון דולר צנועים. בשבוע הבא הוא צפוי לעקוף את הכנסותיו הכוללות של 'מלחמת הכוכבים: פרק I – אימת הפאנטום'.
מצד שני, בשבוע הבא ארבעה מתחרים חדשים ייכנסו לזירה, כך שהסיכויים ש'שרק 2' יחגוג את המאורע כשהוא עדיין בעשיריה המובילה נראים קלושים. קודם כל, יגיע 'הכפר' של מ. לילה שמאלאן. עוד יגיעו הרימייק של 'השליח ממנצ'וריה', שזה משהו על חיילים אמריקאיים שעברו שטיפת מוח כדי להפוך לסוכנים סמויים, 'Harold and Kumar Go to the White Castle', קומדיה על הודי ויפני והלם תרבות, ו-'כנפי הרעם', מה שהיה פעם סדרת אקשן עם בובות פלסטיקיות, והיום – עוד סרט על ילד מרגל שמציל את העולם.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
'אישה-חתול' זה כמו 'גבר-עכביש'?
אולי זה על משקל ''מי טרזן, יו ג'יין''.
אבל ברצינות, זה התרגום הרשמי?
מה רע ב"אשת החתול"?
אישה-חתול, גבר-פנס, ילד-טרקטור...
חתולים!
האלי נראית כל כך נלעגת בתלבושת אשת החתול, ובכלל, הסרט הזה כל כך מצער אותי.. למה לא נתנו למישל פייפר להמשיך את מה שהיא התחילה בבאטמן השני? היא היתה כל כך מתאימה.
הסרט הזה מהווה המשך לסדרה של באטמן, בכלל?
מישל פייפר
מישהו ראה אותה לאחרונה באיזשהו סרט?
מישל פייפר
בטח! בסחלב לבן. שאישית הפחיד אותי יותר מ"הצילצול". ואני רואה גם שיש לה שני סרטים באופק.
זה 'הרדוף לבן', אם אני לא טועה.
אופס
בתשובה לשאלה האחרונה
לא, האשה חתול שבסרט היא לא אותה אחת מ'באטמן' (ועד כמה שאני מבין גם לא קשורה לקומיקס בשום צורה).
בתשובה לשאלה האחרונה
רגע, אז זו סתם קאט-וומן אקראית, לא קשורה לדי-סי?
היא קשורה לדי.סי
בכך שקוראים לה Catwoman, ורק להם מותר לעשות סרטים שקוראים להם Catwoman. אבל כאן, אם אני לא טועה, הקשר נגמר. בשום גירסה של הקומיקס (או סדרה מצוירת, או מה שלא יהיה) שמה של האשה-חתול לא היה פיישנס פיליפס, ככל הידוע לי.
פיישנס פיליפס?
-איך קוראים לך?
-פיישנס.
-טוב, אני אחכה.
פיישנס פיליפס?
פיישנס פיליפס זה כמו פיישנס צ'יפס,רק עם מסכים?
אישה חתול
אשת החתול היא לא אישתו של החתול?
'אישה-חתול-שחור-לבן'
הכי בעסה
זה שספיידי לא עובר את שרק…
אני בעד ספיידי לקיץ..
התיאורים על התמונות
(שצריך אגב למצוא להם שם עין דגי, ומהר), הופכים להיות מופרעים וארוכים יותר. מה הלאה? כל הדוחק"ו בתוך החלונית הזאת? הפונטים קטנים מדי בשביל זה!
התיאורים על התמונות
מסכים במאה אחוז.
לדעתי צריך לפתוח במדור דוחקו – התמונות. בו יפורטו העלילות הלא-קיימות של התמונות הנ"ל – דבר די ארוך בהתחשב בכך שכל תמונה טומנת בחובה יותר ממאה מילים..
אררג..
יש תיאורים על התמונות?
איך לא עליתי על זה קודם?!
! אמוטיקון שממחיש את המצב!
אוי
למה הפעם אני לא מצליח לראות את התיאור על התמונה?
אוי
אם אתה מנסה לראות תיאור בתמונה בעמוד הראשי- זה לא שם. התאור הוא על התמונה של מאט דיימון בראש העמוד כאן.
תודה
הערה
זהו לא תיאור, זהו טקסט אלטרנטיווי. תפיקידו של הטקסט להחליף את התמונה עבור אלה שאינם יכולים לראותה (עיוורים, בעילי חיבור איטי במיוחד, וכד'). כדי להוסיף לתמונה תאור יש להתמש בתגית TITLE ולא ALT (לתשומת לב העורכים).
העורכים משתמשים במערכת מובנית.
יש להם חלון, הם מכניסים בו טקסט, וזהו.
העורכים משתמשים במערכת מובנית.
אם ככה הפנייה מכוונת לכבוד הטל (או למי שאחראי על קוד ה- HTML שהמערכת יוצרת).
אמרת את זה כבר.
זה היה טרחני גם אז.
אפרופו תיאורים על התמונות.
נראה כאילו וואלה *שוב* שואלים רעיונות מעין הדג –
http://e.walla.co.il/?w=/1000/577804
שתי אכזבות
שוק ותדהמה, אבל ואימה, אחזו בי כשגיליתי שמעולם לא שמתי לב שנכון, בעצם ל"זהות כפולה" אין עלילה בכלל! הסרט היה כל-כך חמוד, עשוי היטב ומגניביישן, שזה לגמרי חמק ממני.
אוי.
חיל ורעדה, יבב וזעקה, בקעו ממני כשגיליתי שהבמאי של "כנפי הרעם", סרט שהייתה לי תחושה דבילית שבאיזה צורה עקומה הוא דווקא הולך להיות משעשע (רגע, מה, זו לא פארודיה?) מבוים ע"י ג'ונתן פרקס, החילזון ההוא מ-Star Trek: TNG. כ"כ לא סבלתי את רייקר שאני מסרב להודות שהוא יכול, ולו תיאורטית, להיות במאי מוצלח (אפילו ש, אררר, אממממ, אווו, הסרט הראשון של ST שהוא ביים היה דווקא די בסדר, אופפפף).
ג'ונתן פרקס
ביים גם כמה פרקים של Star Trek: TNG שעד כמה שזכור לי היו לא רעים בכלל.
הפתיע
"זהות כפולה" אכן היה סרט מפתיע ביותר. לא ציפיתי ממנו ליותר מדי (מאט דיימון עושה סוויצ' לאקשן לא נשמע מבטיח במיוחד, וזה בדרך כלל הולך הפוך). מסיבה זו גם לא הוצאתי ממירב כספי כדי לראות אותו בקולנוע, אלא ראיתי אותו במקרה בשידורי הבוקר של "יס". ואיזו הפתעה נעימה ומרגשת זאת היתה. גיליתי, למרבה התדהמה, שזה סרט מתח/אקשן/קונג-פו/קרב מגע מגניב, מטורף ומעולה לגמרי! כמו שכבר נאמר, יש בו הכל, חוץ מעלילה, אבל מי צריך את זה כשיש בו את המרדפים, הקפיצות, המתח, המסתורין והכיסוחי תחת (סליחה על הביטוי, תרגום צולע מ"קיק אס") ש אפילו מאט דיימון לא ציפה להם!
מסיבה זו, הפעם אני לא אהיה מופתעת אם "זהות במלכודת" יהיה אפילו יותר טוב מהראשון. חידושים מלהיבים בעלילה – לא נראה לי שיפתיעו יותר מדי ( אולי הפעם הוא *כן* יזכור מי הוא, מאיפה, למה וכמה) אבל זה לוודאי יהיה, כמו הראשון, סרט מתח משובח ביותר. לטבוע, לרוץ, לקפוץ מבנינים ומחלונות, לירות בראשי ממשלה למיניהם וללכת לראות.
הפתיע
האמת שאני ראיתי את הסרט כשזכיתי בכרטיס זוגי מגלגל"צ וגם לא ציפיתי ליותר מדי והופתעתי ממש לטובה…
מישהו יודע אם השחקנית מ "run לולה run" מופיעה גם כאן?
מופיעה גם מופיעה.
וקוראים לה פרנקה פוטנטה
אם זה לא שם מגניב, אז לא ברור לי מה כן :-)
סופי פטאל.
היא ...
גם מופיעה גם בתמונה למעלה מהסרט החדש (בשינוי צפוי לבלונד).
החתולים הכי שווים...
לונג - חשבתי שאמרת שחיים הכט הוא דמגוגי...
להבדיל ממור.
אמרתי שמור דמגוגי והכט בעיקר דידקטי.
אמרתי שמור דמגוגי והכט בעיקר דידקטי.
כן, נו, התבלבלתי. ועכשיו דווקא השווית ביניהם.
גם זו דרך להסתכל על זה.
דווקא לא התכוונתי להשוות בין חיים הכט למייקל מור מבחינת איכותם כעושים-מה-שעושים, אלא רק מהבחינה הזו ששניהם מנסים להוציא לאור את מה שנראה בעיניהם כצדק.
אבל כל ה"התכוונתי" שבעולם לא יעזרו לי. מה שחשוב זה מה שאחרים הבינו.
חייב לשאול...
איזה תיאורים על תמונות? איך מגיעים אליהם?
מניחים את הסמן על התמונה לכמה שניות
בהנחה שאתה לא גולש עם אקספלורר
אלא עם Firefox, אתה יכול (בין שאר הפתרונות) להוריד את ה-Web Developer Extension מכאן:
http://www.chrispederick.com/work/firefox/webdeveloper/
או מכאן:
http://update.mozilla.org/extensions/moreinfo.php?application=firefox&id=60&vid=63
וכשתרצה לראות את הטקסט האלטרנטיבי של תמונה, בחר:
או ללחוץ ימני על התמונה
ולבחור Properties
לפחות אצלי
זה מופיע שם כשורה קצרה שאינה נוחה להצגת טקסטים ארוכים. אומנם אפשר לגלול את השורה הזו, אך לא בצורה נוחה. [אני מניח שהשורה קצרה מכיוון שהיעוד המקורי לתכונה זו הוא, טקסט תאורי קצר]
בכל מקרה, תמיד אפשר לגלוש בעזרת הדפדפן האלטרנטיבי אקספלורר…
שאלה
מישהו יכול להסביר לי על מה כבר אפשר להמשיך בזהות כפולה למה להרוס סרט כזה מהנה עם עלילה טיפשית של ההמשך?
שאלה
ככל שהבנתי (נראה לי שמישהו פה הסביר לי), הסרט המקורי מבוסס על רומן של רוברט לדלום, שהוא חלק מטרילוגיה העוסקת בג'ייסון בורן. גם הסרט השני, לפחות לפי שמו (הזהה, כמו שם הסרט הראשון, לשם הספר), מבוסס על הספר (השני).
לכן הסרט לא ממציא שום דבר – הוא ממשיך כי יש המשך, זה הכל.
ואגב, אני לא יודע מה איתך, אבל אני לא ממש הבנתי איזה אימונים עבר בורן ומה הוא יכול או לא יכול לעשות, שלא לדבר על זה שהסרט (כמו שלונג ג'ון ציינה) די נטול עלילה, ככה שסרט המשך הוא לא ממש בעיה.
(אבל קשור לקולנוע, אל תדאגו)
ביום חמישי, 5/8/04, בשעה 20:30, תתקיים במרתף 10 בחיפה הקרנת בכורה של סרט קצר בשם "איפור" (Make-up), שמבוסס על סיפור ותסריט של עבדכם הנאמן (דהיינו אני). הסרט הופק בארה"ב כסרט גמר של ידידה שלי, עינבר גילבוע, והוא מוקרן במרתף 10 במסגרת ערב מיוחד המופק בשיתוף מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, אזור צפון.
הסרט עוסק בנערה לפני גיוס , המבקרת את ידידיה בארה"ב, פוגשת במועדון בחור אמריקאי, ונותנת בו את אמונה. כשהשניים נעלמים יחד, הידידים מגיבים בחריפות, אך החיפוש אחריהם מוביל לתוצאות בלתי צפויות. תקציר יותר ארוך ומפורט ניתן למצוא באתר http://www.likesoproductions.com
בסרט משתתפים מספר שחקנים ישראליים, ביניהם לוסי דובינצ'יק ("קלרה הקדושה", "החברים של יאנה" וכן הלאה) וגיל בר-סלע (יותם ב- "לחיי האהבה").
לאחר להקרנה ייערך דיון פתוח לקהל בהשתתפות יוצרי הסרט (הבמאית עינבר גלבוע ואנוכי), השחקנית לוסי דובינצ'יק, ונציגת מרכז הסיוע לנפגעות אונס.
כמו-כן יופיעו זמרת הסופרן אסנת קידר (הידועה לכם יותר בשם "סנטיפי") בשיר מתוך הסרט, והשחקן יונתן שוורץ בקטע תיאטרון המקושר לנושא הערב.
כניסה היא במחיר סמלי של 15 ש"ח, כולל משקה חם, וכל ההכנסות ייתרמו למרכז הסיוע לנפגעות אונס.
מרתף 10 נמצא ברח' ירושלים 23, הדר, חיפה. הוראות הגעה ניתן למצוא באתר המרתף, http://research.haifa.ac.il/~martef10/
אשמח מאוד אם תבואו לעודד, לתמוך – וכמובן לצפות בסרט.
(נונין)
נשמע מעניין.
אני לא אוכל להגיע אמנם, אבל רציתי לאחל לך מזל טוב על סרט (ראשון?) "רשמי" ושיהיה לך בהצלחה בקריירה.
ועכשיו במבצע - חוטיני ''איפור'' ב-7.99$
http://www.cafeshops.com/likeso.8745054
אגב, האם הרושם שלי, שכמעט כל המוצרים שם מיועדים לנשים, נכון? מר קידר, אני דורש שיוויון ;)
משעשע כזה.
לאנשי האתר של 'טיים אאוט' יש מושג ברור לגבי איך אמורות להיראות נשים מושלמות.
http://timeout.co.il/default.asp?Category=MovieReviews
(צריך להקליק על "נשים מושלמות" ברשימת הביקורות כדי לראות את האילוסטרציה).
הן ממש נשים
(זהירות! ספוילר לטעות המשעשעת של טייםאאוט!!)
מווווו-שלמות.
הייתי חייב להוציא את זה.
(עוד )
ומעמד האשה מעולם לא הוצג כנחות מכך!
http://timeout.co.il/default.asp?Category=MovieReviews
זהות עליונה שאולה בדויה, כפולה ומכופלת
סיירתי עכשיו באתר של סינמה סיטי, ובסקציית ה"בקרוב" הם מראים את הפוסטר של The Bourne Supermacy תחת השם "עליונות שאולה". לא נכון, נכון? זאת-אומרת, יש גבול, לא?
באתר של סינמה סיטי
מוזכר גם הדירוג האמריקאי PG-17.
או במילים אחרות: לא.
דו''ח קופות ישראלי (חלקי)
לפני כמה זמן נורטון שאל אם אין מוג'ו ישראלי, ועניתי שאין, אבל מוג'ו הבינלאומי מפרסם מדי פעם שברירי נתונים מישראל. לגבי הסרטים הגדולים יותר, הוא מפרסם Overseas Brekdown, כלומר כמה הסרט הכניס בכל מקום בעולם. אם מלקטים את הנתונים האלה, אפשר לקבל, אם לא דו"חקו שבועי, לפחות איזו תמונה חלקית על הסרטים היותר והפחות מצליחים בארץ בקיץ הנוכחי.
מוג'ו מפרסם את כל הנתונים בדולרים, וההערכה על מספר הצופים היא על פי 7.33 דולר (בערך 33 שקל) לכרטיס.
שרק 2 – $2,712,264 (370,022 צופים) – להיט סופר ענק, ועוד היד נטויה. כנראה הסרט המצליח של השנה, גם בארץ.
היום שאחרי מחר – $1,489,427 (203,196 צופים). להיט ענק.
סוף העולם שמאלה – כ-150,000 צופים על פי הפרסומות.
ספיידרמן 2 – $757,599 (103,355 צופים) בתוך שבועיים. לא רע, אבל נדמה לי שלא הרבה כמו שהסרט עושה במקומות אחרים בעולם.
ואן הלסינג – $563,893 (76,929 צופים) – אכזבה רבתי, אני חושב.
ילדות רעות – $326,670 (44,566 צופים).
להרוג את ביל, פרק 2 – $321,998 (43,928 צופים). בכל זאת, סרט ל"מתוחכמים", לא בלוקבאסטר.
נשים מושלמות – $137,741 (18,791 צופים) אחרי שבוע בודד.
המעניש – $129,458 (17,661 צופים) אחרי שהסרט כבר ירד מהמסכים. כישלון.
אהבה קולומביאנית – המפיצים טוענים ל-10,000 צופים בסוף השבוע הראשון.
טרויה והארי פוטר – אין נתונים להשוואה. חבל.
לפי חשבון מהיר
קצת יותר ממליון צופים. גם אם בכל שאר הסרטים השנה צפו עוד שלושה מליון. עדיין לא הגענו לסרט אחד בממוצע לאדם בארץ.
בלוקבאסטר ישראלי: מכסח איטונג?
ולפי הפרסומים של שרק 2,
ראו אותו בישראל יותר מחצי מליון צופים. יכול להיות שהנתונים של מוג'ו מדברים רק על הגרסה המקורית, או רק על המדובבת?
יכול להיות,
ומצד שני, 'שרק 2' הוא של גלובוס, ואנחנו יודעים עד כמה הם מדקדקים בנתונים שהם מפרסמים.
מעניין מה הסרט הכי מצליח אי פעם בישראל
אחרי טיטניק כמובן.
למה כמובן?
מי אמר שהסרט הכי מצליח אי פעם בישראל היה "טיטניק" ולא, נגיד "אסקימו לימון – החגיגה נמשכת" (ונמשכת. ונמשכת. ונמשכת)?
גם אינפלציונית?!
בעצם אינפלציונית אולי כן
לא אינפלציונית הכוונה
סרטי תיכון*
אתמול ראיתי את הסרט "תביא סטירה לצרפתיה" (שמיוחצ"ן ביומית הזו: כתבה מספר 1143 הסרט דבילי וחביב מאוד, עלילה פשוטה על מעודדת אנוכית שחייה נהרסים בידי תלמידה זרה מצרפת (פייפר פראבו) שעוברת לגור אצלה במסגרת חילופי תלמידים. בסה"כ, מדובר בקומדיה לא רעה לשעות הפנאי, אחד הסרטים המכילים הכי הרבה סקס מבלי להראות מישהו עושה את זה.
הסרט גרם לי לחשוב על שני דברים. קודם כל, בניגוד למה שחשבתי קודם, פייפר פראבו היא שחקנית לא רעה בכלל. אולי היא לא ניקול קידמן, אבל יש לה כשרון שלא הבחנתי בו קודם לכן.
הדבר השני שעלה לי בראש הוא שכבר שנים קיים תת-ז'אנר קולנועי שנוטה ליפול לקטגוריות מטעות. הכוונה היא לתת-ז'אנר סרטי התיכון, המוגדרים לרוב בטעות כסרטי נעורים. תת-ז'אנר זה מתייחס לבית הספר כאל סביבת מחיה בה קיימים חוקים ברורים הידועים לכולם וכל מי שלומד/עובד בו, פועל לפיהם.
הגיבורים של סרטי התיכון הם תלמידים, לרוב פופולאריים במיוחד, או בעלי רצון עז לטפס לראש הסולם החברתי, זאת תוך ניצול מודע של כללי התיכון המוגדרים. סרטים אלה גם זוכים לקריינות של אחת הדמויות, לרוב הגיבור/ה, המסבירה את החוקים וכיצד הפעולות מותאמות לפיהם. בסרטים האלה קיימים אותם הסטראוטיפים להם הורגלנו בסרטי נעורים, אבל ישנו דגש רב על הדמויות ופחות על העלילה (זאת בניגוד לסרטי נעורים, בהם הדגש הוא על העלילה וקיים צורך לסגור את הסיפור עד סוף הסרט, מה שיוצר לרוב דמויות שטחיות ועלילה בנאלית). מכיוון שכולם מודעים לחוקים, הסרט מעדיף להראות את תגובת הדמויות השונות למצבים, תוך דגש על שמירת הגבולות הקריקטוריסטיים שלהן. למשל, ספורטאי תמיד יהיה טיפש יותר מחנון, אבל מקובל ממנו בהרבה. מורים תמיד יראו מרוחקים, אבל רק אחד מהם, אם בכלל, עשוי להיות רשע. במידה וקיים מורה רשע, סביר להניח שיש לו קלשון במשרד והוא צפה בחורבן סדום ועמורה בשביל הבידור (ואף ניצל את ההזדמנות לצלות מרשמלו).
בסרטי נעורים, בית הספר הוא לרוב רק תפאורה והדגש הוא על ארוע חשוב שישנה את חיי הדמות הראשית (לרוב, על רקע רומנטי). בסרטי תיכון, לעומת זאת, העלילה היא אפיזודה המוגבלת לפי חוקי הביוטופ הפדגוגי (יצא לי קצת שניצקליין ) ואינה פוגעת בסולם הערכים והדרגות בחברה התיכוניסטית.
כמה דוגמאות להבדלים:
"עשרה דברים שאני שונאת אצלך" הוא סרט נעורים (אם כי מוצלח יחסית). הדמויות הראשיות עוברות שינויים משמעותיים באופיין ובדרכיהן לאורך הסרט ואינן סוגרות מעגל. כל הסרט מתנהל סביב רעיון רומנטי מסוים (בהשראת שיקספיר) וברגע שהושג/לא הושג, חיי הדמויות משתנים והקהל מקבל מנה גדושה של קיטש ומוסר השכל מזויף (שלרוב נתפר בגסות לתוך העלילה).
"קלולס" הוא סרט תיכון, אמנם לא הישן ביותר, אבל כנראה זה שהגדיר את סרטי התיכון כתת-ז'אנר נפרד. הגיבורה היא תלמידת תיכון פופולארית ביותר, המנסה לעזור לתלמידה חדשה להפוך למקובלת. הדמות נשארת באותו מעמד לכל אורך הסרט ועוברת מנושא לנושא, מבלי להתעקב סביב ארוע יחיד. לקלולס יש עלילה רחבה במיוחד, אבל כמו שאר סרטי התיכון, הקונפליקטים והתפתלויות העלילה נבדקים לגופם ולא מומצא פתרון פלא ברגע האחרון. באופן מעניין, לכל אורך הסרט, הגיבורה לא שוברת את הכללים והדמות נשארת במצב דומה לזה שהייתה בו בתחילת הסרט.
"אמריקן פאי" הוא לא סרט נעורים, אבל גם לא ממש סרט תיכון. אמנם קיים דמיון לסרטי תיכון, אבל הסרט נמצא על גבול תת-ז'אנר הקומדיה הדבילית (אליו שייכים גם "עולמו של ויין", "אחי, איפה האוטו" וסרטי ביל וטד). תת-ז'אנר זה שונה מכיוון שהוא אינו מתבסס על כללים קבועים ונבנה מסצנה לסצנה, תוך שבירה מתמדת של כללים וניסוי רעיונות קומיים שונים. אמריקן פאי אינו עובר גבולות כמו קומדיה דבילית, אבל גם אינו עוקב אחר כללים ברורים כמו סרטי התיכון. יש בו קצת מכל כיוון, אבל קשה לשייך אותו לתת-ז'אנר מסוים.
דוגמאות לסרטי תיכון:
שמתי ברז למורה, קלולס, מעודדות צמודות, Sugar & Spice ("הורמונים בפעולה", נא להביע זעזוע מהתרגום), תביא סטירה לצרפתיה. עוד לא ראיתי את "ילדות רעות", כך שאני לא יודע אם ניתן להגדיר אותו כסרט תיכון או לא.
*לכל אורך התגובה אני משתמש בכינויים המבוססים על הבחנה אישית. השמות לתת-הז'אנרים אינם בהכרח מקובלים באופן כללי ולא בטוח עד כמה נעשית ההבחנה במציאות. כל תת-הז'אנרים המוזכרים כאן שייכים לז'אנר הקומדיות.
וכל זה בלי להזכיר את 'ילדות רעות'?
סרט תיכון מוצלח בהחלט, על פי כל ההגדרות שהצגת.
דווקא הוזכר, בערך
"עוד לא ראיתי את "ילדות רעות", כך שאני לא יודע אם ניתן להגדיר אותו כסרט תיכון או לא."
מעניין.
רק לא ברור לי אם אתה חושב שמדובר בסרטים שמצדיקים ז'אנר נוסף משל עצמם רק בגלל הנפח שהם תופסים מתוך הז'אנר הראשון או שזאת מלכתחילה טעות לקטלג אותם שם.
למשל ז'אנר המד"ב ממש לא קשור לז'אנרים אחרים ולכן אם שלחתי מישהו אל "מה קרה בגטקה" תחת ההמלצה "סרט אקשן/פעלולים" הרי שממש הטעתי אותו וכבר היה עדיף שהייתי אומר "דרמת מתח".
לעומת זאת, אם שלחתי מישהו אל "איך להפטר מגבר ב-10 ימים" תחת ההמלצה "זאת קומדיה" בלבד, הרי שלא עשיתי לו עוול גדול כי כל קומדיה רומנטית היא בהכרח גם קומדיה (וכבר התפתח כאן דיון על "המזכירה" בגלל העניין הזה).
רגע של סטטיסטיקה: בימד"ב יש 921 סרטי קולנוע עם teen כמילת המפתח, 393 סרטים עם high-school ובחיתוך נמצאים 257. כלומר את רוב סרטי התיכון מישהו טרח להגדיר גם כסרטי נעורים.
הבעיה עם סרטי נעורים
היא שזו הגדרה שמוענקת יותר מדי בקלות. בעקרון, כל סרט שגיבוריו הם בני נוער מוגדר אוטומטית כסרט נעורים. מצד שני, האם "צעקה" נופל לקטגוריה הזו? ומה לגבי "האחיות מגדלנה"? לדעתי, סרטי נעורים זו הגדרה כללית ומטעה. אני מעדיף לחלק לתת-ז'אנרים יותר ספציפיים ולהעניק את הכינוי "סרט נעורים" רק לסרטים שנעשים על נוער, עבור נוער ומנסים להיתפס איכשהו כמציאותיים ושגרתיים. זה עוד הבדל שלא ציינתי בין סרטי נעורים לסרטי תיכון. סרט נעורים ממוצע לוקח סיפור פשטני, עם דמויות לא מקוריות במיוחד ואינו מציב כללים משל עצמו, אלא מנסה להידמות למציאות. סרטי תיכון, מעצם הצבת הכללים לעצמם, מסוגלים להיות יותר קיצוניים וצבעוניים ולהגיע למצבים כמעט אבסורדיים, כל עוד נשמר הסדר בעולם הפנימי של הסרט (שהוא, כאמור, שונה מעולמו של הצופה).
למען האמת, אין הרבה סרטים שמתאימים בדיוק להגדרה של סרטי תיכון. לדעתי, טוב שכך מפני שמדובר בתת-ז'אנר שעלול לחזור על עצמו במהירות מכיוון שהוא נשלט בידי סטראוטיפים מוקצנים. סרטי תיכון דורשים כתיבה מקורית ומאוד מודעת לעצמה בכדי לעבוד. אם היו הרבה סרטים כאלה, כמו בכל ז'אנר, הרוב היו זבל. אני מעדיף אותם כמיעוט חריג, ככה נשמר בהם איזה קסם לא ברור.
אגב, הרהרתי עוד קצת בנושא והגעתי למסקנה שהתפתחותו העיקרית של תת-הז'אנר נעשתה דווקא בטלוויזיה. הסדרה "פרקר לואיס" (המבוססת בחופשיות על "שמתי ברז למורה", אולי סרט התיכון הראשון) הייתה הראשונה שהציגה את הפוליטיקה והבדלי המעמדות בבית-ספר תיכון רגיל כביכול. הגיבור הוא תלמיד פופולארי שמנהל את חייו דרך כריתת בריתות, תחמונים וניצול המערכת שברזיה הוא שולט. "קלולס", שהופיע כמה שנים לאחר מכן, העביר את הרעיון באופן סופי לקולנוע.
בנושא הקומדיות הרומנטיות, זו הגדרה בעייתית. אני נוטה לכנות ככה רק קומדיות שהעלילה שלהן סובבת סביב סיפור אהבה מסוים. יש המון קומדיות בהן קיים סיפור אהבה, השאלה היא האם הוא הנושא המרכזי, או רק חלק מהרקע.
ולדעתי הגיע הזמן שימד"ב ימצאו שיטת קטרוג יותר יעילה.
מותר גם לקטרג?
איפה כל סרטיו של ג'ון היוז?
ציינתי את ''שמתי ברז למורה'' (פריס ביולר)
את שאר הסרטים של ג'ון יוז, אני חייב להודות שלא ראיתי. לפי מה ששמעתי, הם דווקא לא מתאימים להגדרה כסרטי תיכון.
סרטי תיכון
אני יכולה לראות את ההבחנה שלך.
סרטי נעורים מדברים על ואל בני הנעורים, כאילו בכנות או בקטיש.
סרטי תיכון כאילו משתמשים בתיכון כפלטפורמה להגיד משהו אחרץ התיכון הוא חלה פלטפורמה לזה, כי קשה למצוא היום עוד חברה מעמדית באופן כל כך ברור, שבה יש לאנשים תפקידים כה ברורים, ולכן הנאה כה עצומה מלשבור אותם. התיכון לתקופה שלנו הוא כמו המעמדות באנגליה לפני 400 שנה, ולא פלא שתי יצירות מאנגליה המעמדית הזו, "אמה" ו"אילוף הסוררת", הותאמו לתקופתנו דווקא כסרטי תיכון.
התאפקתי קודם
אבל עכשיו שדיברת על דברים בני 400 שנה ובהנחה ש-600 גם הולך אני חייב להוציא את זה: אני מאוהב בג'ואן (אמבר טמבלין)!
וכמובן גם election
הידוע בעברית כ"בחירות או לא להיות", עם ריס ווית'רספון. מתאים לקטגוריות שלך כמו קונדום לילקוט.
נכון.
ובלי נסיון להעלות ויכוח ישן (באמת שלא) גם "ראשמור".
אגב, אבחנה נהדרת, פינגווין.
צודק, ראשמור באמת מתאים להגדרה
לנונין, לא ראיתי את אלקשן, אבל אני סומך על המילה שלך (על הילקוט, בכל אופן).
אז ככה:
1. תראה את אלקשן. אחד מסרטי התיכון הטובים ביותר שראיתי.
2. הסרט עוסק (בין השאר) בבחירות למועצת התלמידים (ארוע בתוך חוקי בית הספר) ומסופר בגוף ראשון מתוך הדמות של ריס ווית'רספון, המחפשת את מקומה בביה"ס.
מסופר בגוף ראשון מתוך ראשו של מת'יו ברודריק
מסופר בגוף ראשון מתוך ראשו של מת'יו ברודריק
מסופר בגוף ראשון מתוך הראש של כל הדמויות, למעשה.
נקודת הראות של כולם מוצגת, אבל
לא בגוף ראשון. אני די בטוחה שאנחנו שומעים את מת'יו כנרייטור ואת ריס והאחרים לא.
נקודת הראות של כולם מוצגת, אבל
ובכן, לא. שלושת הרצים לנשיאות והמורה כולם משמשים נאראטורים בשלב זה או אחר.
ילדות רעות-בעע
סתם סרט לא חתרני ולא בטיח-היו הרבה כמוהו לפני כן.
בקשר לרווחים "זהות" הרוויח טוב אבל יירד 55-60% בסוף שבוע הבא ככה שלא צריך להתלהב יותר מדיי, הרווחים שלו בסוף יהיו כמו אלה של אני,רובוט , שזה לא דבר רע כמובן.
ספיידרמן 2 עומד יפה ויכול להגיע ל370 מליון דולר ועוד המ..350 מליון דולר בשאר העולם?שזה יפה מאוד
שמעתי שהגרסה המורחבת של שיבת המלך יוצא רק בסוף דצמבר, בזמן שהקודמים יצאו בנובמבר. מישהו יודע מתי תאריך היציאה המדויק?
דצמבר כן, סוף לא.
ככל הידוע לי תאריך חקוק בסלע עוד אין, והמועד הרשמי הנוכחי הוא "תחילת דצמבר".
''הוא חרוץ. הוא מתחשב. ותמיד אפשר לסמוך עליו.''
על פי הפרסומת של בורגר-ראנץ', זהו גארפילד.
, כן?
הגרסה המלאה צריכה להיות
"הוא חרוץ (כמו נעל). הוא מתחשב (בעצמו). ותמיד אפשר לסמוך עליו (שיאכל לך את האוכל וישתלט על הטלוויזיה)."
קשה לי להאמין
שהם באמת אומרים את זה בלי ציניות, ולו משום ש"הוא חרוץ" הוא לא בדיוק דבר שנהוג לומר על כוכבי סרטים בפרסומות ("סיפור על אומץ… חריצות…").
אם יש שם ציניות,
הם הצליחו להסוות אותה ממש טוב.