זהו, נגמר הבית מלון,
סוגרים את הים, מחליפים
את המים, חלאס, סוגרים
הבסטה הולכים הביתה. הקיץ
נגמר השבוע בפתאומיות כזו
שהוא השאיר סימני בלימה על
הטבלה. נראה שפרדי וג'ייסון
הצליחו במשימתם להרוג את הקהל כולו, כי שוק מת כמו השבוע לא ראינו ממש מזמן – אפילו לא בימים השחונים ביותר של החורף. וזה, כמובן, גורם לנו לבעיה קשה. בשבוע משעמם כל כך כמו השבוע, על מה אפשר כבר לכתוב בדו"חקו – לספר שוב על מעללי החתולות? אולי לעזוב לרגע את ארה"ב ולכתוב על תוצאות הקופות בדנמרק, בשביל הגיוון? להתחפש לג'ירפה ולכתוב על אוכל? המצב פקקט.
'פרדי נגד ג'ייסון' עשה השבוע 13 מיליון דולר בלבד, ירידה של 63% מהפתיחה הגדולה שלו בשבוע שעבר. זוהי התנהגות צפויה למדי עבור סרטי אימה, שחייהם נוטים להיות קצרים מאוד. אבל למרות הקריסה הזאת, 'פרדי נגד ג'ייסון' נרשם כאחד הסרטים הבודדים הקיץ שהצליחו להישאר שבועיים רצופים במקום הראשון. ממש ככה. 13 מיליון, זה כל מה שנדרש בשביל לכבוש את המקום הראשון השבוע. וזאת לאחר שבארבעת החודשים הקודמים היה בכל שבוע לפחות סרט אחד שהכניס לפחות 30 מיליון. איך שגלגל מסתובב לו, או משהו.
אנשי 'ניו ליין', המפיקים של 'פרדי נגד ג'ייסון', לא צריכים לדאוג מהנפילה: תקציב הסרט היה רק 25 מיליון דולר, כך שהוא הפך לרווחי כבר בשבוע הראשון שלו. מבחינתם 'פ. נגד ג.' הוא עוד בונוס נחמד בדרך לבוחטה הענקית שבלי ספק הם יעשו גם השנה עם 'שר הטבעות'. הפתיחה הגדולה שלו בשבוע שעבר זירזה את הגעתו לארץ (על חשבון 'ג'נטלמנים מובחרים', ששוב נדחה, הפעם לאוקטובר) והוא יוקרן כבר מסוף השבוע הנוכחי. רק מה, אנשים בארץ אולי זוכרים מי זה פרדי, אבל רבים מהם מעולם לא שמעו על ג'ייסון (שאף אחד מסרטיו – 'יום שישי ה-13' פרקים א'-קי"ט – לא הוקרן בארץ בקולנוע, ולבני-העשרה המשוגעים לדבר שחרשו אותם בוידאו יש היום שני ילדים, כרס ומשכנתא). בהתאם לכך, אלי ישראלי מכריז בפרסומות הטלויזיה שלו בארץ "פרדי קרוגר חוזר!" אבל לא מזכיר בכלל את ג'ייסון, מלבד בשם הסרט. אפשר היה לשווק את הסרט בארץ גם כ"פרדי נגד מישהו".
ולא רק המקום הראשון, גם במקומות השני, השלישי, הרביעי והשישי נמצאים אותם הסרטים כמו בשבוע שעבר. כרגיל, 'ימ"מ' יורד מהר יחסית, בעוד 'שודדי הקאריביים' ו'סיביסקיט' יורדים לאט. אין חדש תחת השמש.
זה לגמרי לא מקרי ששום זעזועים לא עברו על הטבלה השבוע: פשוט, הסרטים החדשים שיצאו השבוע לאקרנים היו בבחינת ריקון מחסנים, מסוג הסרטים שאנחנו רגילים לראות במהלך ספטמבר או בינואר-פברואר. אחד מבין השלושה נקטל על ידי הביקורות, ושני האחרים לא הוקרנו למבקרים בכלל. הסרט החדש ה"מצליח" ביותר השבוע, הוא 'המדליון' של ג'קי צ'אן, שזה כמו 'הטוקסידו', רק עם מדליון במקום טוקסידו: צ'אן הוא שוטר שמוצא מדליון שמעניק לו את היכולת להילחם כמו ג'קי צ'אן, וצריך להציל את העולם מאיזה רשע אופייני. את תפקיד ג'ניפר לאב יואיט ממלאת קלייר פורלני. למרות זכייתו הצפויה של ג'קי בסקר כוכב האקשן החביב על גולשי עין הדג, הקריירה שלו באמריקה נראית כרגע בקאנטים. שני הסרטים האחרונים שלו, 'טוקסידו' ו'צוות שנחאי' איכזבו, ועכשיו, עם 'המדליון' הוא קבע שיא אישי שלילי חדש: רק 8 מיליון דולר, ומקום חמישי בלבד, בסוף השבוע הראשון שלו.
הסרט החדש השני נכנס למקום העשירי בלבד: 'ביתו של הבוס שלי' (במובן "הבת שלו" ולא "הבית שלו", למרות שהאפשרות השניה דווקא היתה אולי מתאימה יותר). אשטון קוצ'ר שהיה מוכר בעבר מ'מופע שנות השבעים', ו'אחי, איפה האוטו שלי?' ובימים אלה בעיקר מהלהיטים 'במיטה עם דמי' ו'איך להצליח בתחום הרומנטי עם נשים בגיל של אמא שלך' מככב כמנהל-זוטר שמקבל הזדמנות להרשים את הממונה עליו, ולא פחות חשוב, את הבת שלו (טארה רייד, 'ג'וזי והפוסיקאטס') בכך שישמור על האחוזה שלו במשך לילה אחד, שהופך כמובן ללילה רב ארועים כשאורחים לא קרואים ומפוקפקים לא מפסיקים להגיע. את הסרט ביים דייויד צוקר, חלק משלישיית צוקר/צוקר/אברהמס שאחראיים לסרטי 'האקדח מת מצחוק', 'טיסה נעימה' ועוד קלאסיקות, אבל לא מצליחים להגיע בנפרד להישגים שאליהם הגיעו ביחד: בשנים האחרונות אף אחד מהם לא הצליח להגיע להצלחה, לא מסחרית ולא ביקורתית. 'מת לצעוק 3', בבימויו של צוקר, ייצא בארה"ב באוקטובר, והוא צריך לקוות שהוא יצליח יותר, כלכלית לפחות, מאשר 'הבת של הבוס שלי'.
על הסרט השלישי שיצא השבוע חבל לבזבז מילים – 'מרסי X', בכיכובה של ליסה קודרו, נכנס למקום ה-17 עם פחות מ-900 אלף דולר. ליד הסרט הזה אפילו 'ג'יגלי' נראה כמו הצלחה.
אל תהיו בטוחים שבשבוע הבא יהיה יותר טוב. רק סרט אחד ייצא בהפצה רחבה, וגם הוא לא כזה שצפוי לשבור שיאים כלשהם – 'ג'יפרס קריפרס 2'. ואחר כך בכלל ספטמבר.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסות הסרט בסוף השבוע האחרון בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
אהרו''כ?
אני די מופתע שפרדי עדיין מקום ראשון, ושימ"מ במקום גבוהה כ"כ.
איפה ימי "נימו" הטובים?
נקווה שג'יפרס לא יכנס השבוע גם כן למקום הראשון, כמה סרטים גרועים אפשר להוציא בחודש אחד?
ימים עגומים הגיעו.
אם פעם אנשי הטטנוס הנלוזים לפחות היו רואים לנכון להתלהב ולהתענג על מרכולתם המפוקפקת, הרי שהיום הם תדיר מוסיפים סימן שאלה לטטנוסם, בבחינת "שמעו, אני לא מתחייב על זה. אולי".
אני שוקלת לפרק את כת האנטי-טטנוס סופית. זה לא שווה לנהל מלחמת דת כשהיריב נטול כל שאר רוח או אמונה.
היריב פצח במלחמת חורמה נגד דקרון
תבואי בחורף, נתחיל מערכה נוספת.
מישהו יכול לפתור לי
את זה פעם אחת ולתמיד:
תמיד חשבתי שיש קשר כלשהו בין המטורף הזה בתלבושת הוקי קרח בצבי הנינג'ה לבין הבחור הנחמד מיום שישי ה-13, יש קשר ?
מצטער אם הדבר העולה כבר פשוט הייתי בחו"ל ואז הייתי חולה כך שלא קראתי באתר כבר מלא זמן.
הועלה...
יש דמיון מסוים
על פי התמונה הזו של קייסי ג'ונס (
), אז אני מנחש שאולי כן.
אבל אולי מישהו שראה את הסרטים/קומיקסים ידע טוב יותר ממני.
בהחלט היה פה שבוע משעמם.
מקווה שזה קצת יעזור.
http://orsart.com/blog/entry.php?id=352_0_1_0_C
שימו לב גם למקור.
(מצטער על חוסר הקשר המוחלט, עורכים, אבל אין מקום אחר באתר)
לאחר חיפוש ארוך בIMDB לפי עלילה, מילות קוד, שנת הפקה וארץ לא הצלחתי למצוא את הסרט המבוקש…כל שנותר לי עתה הוא אתם/ן גולשי עין הדג בעלי הזיכרון והפילנתרופים לעת צורך (שאוהבים לתרום מזמנם החופשי לדברים כאלו).
פרטים על הסרט שאני יודע/יכול לנחש:
-בריטי
-מהשנים האחרונות(1995 ואילך, לדעתי 2000-2001
-נראה לאחרונה באחד מערוצי ה'סינמה' של תבל דיגיטל
-עלילה – 5-6 צעירים (כולל צעירות) אחרי תיכון יוצאים ללילה של ריקודים ואלכוהול בבריטניה של ימינו, בסרט שהוא משהו בין דרמה לתיעוד (הוא לא תיעודי כי יש לו עלילה והדמויות פיקטיביות, אבל הוא מתאר את תרבות הדאנס במועדונים). הסרט מתחיל בהתארגנות ליציאה ביום שבת בבוקר, ממשיך בנסיעה למועדון, אח"כ המסיבה עצמה, ומסתיים בבוקר, בחזרה הביתה. לפחות 2 מהדמויות בקשר רומנטי, אחד הוא שחור שעובד בחנות תקליטים, ואחד הוא האח הצעיר שזה הפעם הראשונה שלו במועדון.
זה בערך מה שאני זוכר. אני רוצה לגלות מה שם הסרט כדי לשכור אותו בוידאו. אני זוכר שראיתי אותו (מתישהו בשנה האחרונה) ואהבתי אותו.
פרס כספי 'מתודי' מוצע
http://us.imdb.com/Title?0188674
אם אני לא טועה, קראו לסרט בארץ "אקסטזי".
לא ראיתי יותר מכמה דקות של ''אקסטזי''
אבל קשה לי לראות איך מישהו יכול לקרוא לסגנון הקולנועי שלו "תיעודי", אפילו במובן הרחב של המילה.
כמו שאמרתי,
מתעד תקופה ותת תרבות.
מתוך IMDB:
אכן כן!
זכור לי דווקא השם האנגלי, אבל תודה בכל אופן!
וואו לא חשבתי שעוד מישהו שם בכלל לב לסרט הזה.
כלומר thanks mate
ואגב, זכית בפרס כספי. הנה, קח.
למה לא?
לסרט הזה היו חיים ארוכים בדי.וי.די. (איזה שלושה אנשים שאני מכיר ראו, בלי קשר אחד לשני, ואני לא מכיר הרבה אנשים) ושודר בלווין מספר פעמים.
השם מוכר....וגם האנשים...
לא שידרו את הסרט הזה בערוץ 4 לפני כמה סופי שבוע?
קנה רצוץ...
נשמע כמו אחד הסרטים שראיתי ב doc aviv האחרון. אם זה הכיוון נסה לאתר את התוכניה ולעבור עליה.
כמה זיהו, ואף אחד לא זכר
שאפילו יש על הסרט הזה ביקורת אצלנו.
בעסה.
כתבה מספר 163
המממ.....קראתי
ואני לא זוכר שהמועדונים היו מועדוני טראנס. אם כבר אז האוס, וגם זכור לי איזה קטע אמביינט בסרט. לגבי עניין השמות בעלות ארבע עיצורים, לך תדע, אולי זה ככה בווילס. אם שמעת פעם את השפה שלהם (לא האנגלית, השניה) תוכל להבין מדוע.
ולהלן
, כשמשחקים בציוויליזציה 2 עם הקלטים, קרדיף היא העיר הראשונה שמקבלים!
אל תתבאס,
אני זכרתי, וזו עדיין הביקורת האהובה עלי בתולדות האתר.
היי
שמעתי שהשבוע אמור לצאת סרט שקוראים לו "13". מישהו יודע איפה הוא?
במקום ה-42 בטבלה כמובן
116 אלף דולר בחמישה בתי קולנוע בכל ארה"ב. 23 אלף לקולנוע בממוצע, אם אני לא טועה הממוצע הגבוה ביותר בכל הרשימה.
אם כך
אז הוא כן הצלחה… מחכה לו שיגיע לארץ, ותודה לך על האינפורמציה!
פכסם-הים
סיביסקוט (שבעברית נראה כמו שם של מחלה) נראה לי כמו סרט אמריקאי פלצני טיפוסי. ממש כמו ניחוח אישה ואולי גם נפלאות התבונה. בטח הוא גם יזכה באוסקר. נכון?
פכסם-הים
אתה יודע, השנה עדיין לא נגמרה, ובאוסקר בד"כ (חוץ מהמקרה של "גלדיאטור" וכמה נוספים) זוכים סרטים שיוצאים קרוב לסוף השנה. בטח יצא עוד סרט פלצני לא פחות וירמוס את סיכויו של הביסקוויט לזכות.
פכסם-הים
הוא אמנם אמריקאי, אבל הוא משתדל בכל הכוח (אפילו קצת יותר מדי, כי רואים את זה) לא להיות פלצני. כשהלכתי לראות אותו קיננו בי אותם חששות, אבל בסה"כ נהניתי מהסרט.
אני מסכים שהוא מסוג הסרטים שמקבלים מועמדויות, אבל בקשר לזכיה נצטרך לראות. בכל אופן המשחק שם לא מדהים או משהו, אבל אפשר להגיד שהצילומים ראויים להתמודד.
אתה חושב?
כי לפי הטריילר זה נראה כמו סיפור סופר-נדוש על שלושה אנשים שהגיעו לתחתית, אבל בזכות האמונה הכבירה בעצמם והחברות העזה הם הצליחו לשפר את מצבם, ובאותה הזדמנות הם גם למדו עובדה או שתיים על חשיבות ערכי החברה האמריקאית..
טוב, אל תשכח שעשו את זה באמריקה
אבל זה גם מה שכל ביקורת אומרת
יש כאלה שמפרשים את זה לחיוב ויש כאלה שלשלילה, אבל אין אף מבקר שלא מצא בסרט את בדיוק אותם הדברים שדרצ'י כותב עליהם.
טוב, אני נכנע
הרמתי דגל לבן, ואתה יכול לקבל את כל* נשותי, הצאן והמקנה, כלי החרסינה ועותק של Personal Finance…For Dummies
*כלומר, אפס
אם כבר
תקח את שלי, please.
אם כבר הזכרת סרט אמריקאי פלצני
איך לדעתך נראה הסרט של קווין קוסטנר על רועי הבקר?, וגם הטריילר לסרט של פיטר וויר עם ראסל קראו כרב-החובל (למה לא פיראט? מהסיבה הפשוטה שקראו הוא לא בחור שיראה את הממד הרומנטי שבפירטיזם
) הולך באותו התלם.
בגלל הקיץ הזה אני כבר שכחתי שהוליווד עושה "סרטי אוסקר", שהאמת נעדרו מהטקס האחרון.
זאת אומרת חוץ מ:
השעות, הפסנתרן, האמריקאי השקט, פרידה, הרחק מגן עדן, תפוס אותי אם תוכל, הדרך לפרדישן וכנופיות ניו יורק?
טוב נו, הפסנתרן הוא אירופאי והרחק מגן עדן הוא עצמאי.
אבל מה זאת אומרת?
מה שאני מנסה לומר שאת "פכסם-הים", "רועי-בקר במרחבים" ו"Master and Commander" אפשר לשים בקטיגוריה אחת של "סרטי אוסקר" על גברים הירואיים, בסגנון אמריקאי פלצני.
ותראה את הטריילרים שלהם, הם כל כך דומים!
מסכים איתך
עם משפטים כמו
ומוסיקה סימפונית אופיינית, כל הסרטים האלה עושים אותו דבר.
ובכלל, רשימת הטריילרים בtrailers.apple.com מעולם לא נראתה משעממת יותר.
ודווקא
אני סומך על פיטר וויר, שיביא לנו סרט מבריק ולא פלצני.
העד – היה הברקה, ובהחלט לא פלצני
ללכת שבי אחריו – טוב, פלצני. אבל לא רע.
אבל מאז הוא עשה את המופע של טרומן שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא פלצני.
ממש לא הדבר האחרון.
המופע של טרומן מאוד פלצני. מתנשא, ומנסה להטיף מוסר לכל העולם. ועל כל דבר, כמעט.
אם ככה
אז גם…. כל הכתבים של ג'ורג' אורוול למשל, פלצניים?
וויר חזה את הרילטיוי לפני הרילטיוי. בדק את המשמעויות הרלוונטיות שלו לחיינו. ודי דייק.
זו לא פלצנות. זה חזון ופריצת דרך.
אני מניח שראינו את אותו סרט.
אבל כנראה שאנחנו לא חיים באותו עולם.
טרומן חזה משהו? המופע של טרומן יצא ב-1998.
מתי התחילו תוכניות הריאליטי-טיבי? למיטב ידיעתי, הראשונה היתה ההיא של MTV. "העולם האמיתי".
גגל ובדוק מתי העולם האמיתי עלתה בראשונה לשידור.
(ובמאמר מוסגר – בדיעבד קל מאוד לחזות את העתיד.)
חזה
כן, חזה. חזה את ההשפעה של ז'אנר בחיתוליו לאור דיסאוטופיות שנכתבו בעבר, ולאור לוגיקה כלכלית/פסיכולוגית. ובינתיים די צדק, גם אם עדיין לא הגענו למצב של טרומן.
אתה קורא את מה שאתה עונה לו?
איך הוא יכול לחזות דברים שקרו שנים קודם?
''העולם האמיתי''
אגב התחיל ב-1992, "שוטרים" ב-1989. השעשועונים של יקירינו צ'אק באריס ("וידויים של מוח מסוכן"), שהיו בעצם ריאליטי טי-וי עם אנשים אמיתיים בסיטואציות אמיתיות (שהוכתבו כמובן על ידי פורמט התוכנית, בדיוק כמו התוכניות המודרניות), אבל באולפן עם תפאורה, היו באמצע שנות השישים.
"מצלמה נסתרת" (Candid Camera) החלה בטלוויזיה ב-1948 והייתה לפני זה תוכנית רדיו פופולרית. אחד מה-comments בימד"ב מתאר כך את התוכניות המקוריות מ-1948:
''העולם האמיתי''
כן. גם אני ערכתי חיפוש ומצאתי התייחסויות לשוטרים, ולמצלמה הנסתרת.
אילו אינן תוכניות המציאות עליהן הוא דיבר. מצד שני, תוכניות המציאות אינן רלבנטיות לטרומן, שאינו יודע כי הוא מצולם.
מה שמשאיר רק אפשרות אחת
שהדבר היחיד שרלוונטי ל"טרומן" הם ההקלטות של הספר ההוא שעצרו לפני כמה חודשים, שהתקין מצלמות נסתרות בשירותים ציבוריים. גם הנשים המצולמות ההן לא ידעו שהן מצולמות.
סליחה?
מה היו המשמעויות שהועלו ב"טרומן"? זה שאנשים חסרי חיים בוחרים לחיות דרך תוכנית טלוויזיה? לא רק שזה לא ממש נכון, גם אומרים את זה על אופרות סבון וכו' כבר שנים. או שאתה מתכוון לטרומן עצמו ולא לצופים שרואים לאורך הסרט? במקרה הזה יוצרי הסרט תקעו גול עצמי כבר בקונספט של הסרט – בזה שהם עשו את טרומן לא מודע לכך שהוא נמצא בתוכנית טלוויזיה ובזה ביטלו כל אפשרות להפיק משמעות כלשהי מהסיפור שלו.
ולמה אתה מייחס את האבהות של הסרט דווקא לפיטר וויר? כמה סרטים של וויר ראית שעסקו בנושאים של "טרומן"? לעומת זאת כל שלושת הסרטים של אנדרו ניקול עוסקים בדיוק באותם הדברים.
ואיזה הפרדה אתה רואה שהסרט עושה בין ריאליטי טי-וי לסתם תוכניות טלוויזיה תעודיות שהיו קיימות מאז לידת הטלוויזיה, ולפני זה בקולנוע? אם כבר עושים הבחנות ומייחסים לסרטים שטחיים חזון ופריצות דרך, אז יוצא שפורץ הדרך האמיתי יהיה "חיים בשידור חי" (EDtv), לא? הרי עדיין אין תוכניות על בני אדם שלא מודעים שמצלמים אותם, אז מה בדיוק "טרומן" חזה?
א, ב, ג,
לגבי הטענה הראשונה: הייתי חושב שדוקא לאור העובדה שג'ים קארי לא מודע למצב שבו הוא נמצא, לסרט יש משמעות רבה יותר. ולו משום שהוא מדמה מצב נתון שבו אנחנו מושפעים (אם מתרבות הצריכה ברמת הנמוכה ביותר, ואם פוטנציאלית ברמות של טרומן, על ידי הטלויזיה) ללא ידיעתנו. מסרים סאבלימינליים, תת מודע שנוצר על ידי פרסומות, וניהול חיים דרך הטלויזיה (למשל: ילדות ותופעת המורדים), אנשים שלא תמיד מודעים לעובדה או לעוצמה של ההשפעה הזו עליהם.
אנדרו ניקול: כמו תמיד הידע שלך מדהים אותי, והייתי צריך להיכנס לימד"ב, בשביל להבין על מה אתה מדבר. יכול להיות שלאנדרו ניקול היתה השפעה מכריעה על הסרט. אבל קשה לי להאמין הבמאי עשה אותו בblindfold
ולגבי החזון: כפי שכתבתי קודם, בגלל העובדה שג'ים קארי לא היה מודע על העולם, ההשפעה שלו גדולה בהרבה ומדויקת בהרבה מזאת של "החיים בשידור חי", מעבר לכך פיטר וויר השתמש בריל טי וי לא כמדיום עצמאי שאפשר להתנגח בו, אלא כדוגמא להשפעת התרבות הטלויזיונית בכלל. (ובניגוד לסרט השטחי ההוא). דווקא טלויזיה או קולנוע תיעודי, פחות נכנס לקטגורית ההתנגחות של פיטר וויר, ולו משום שהוא מניפולטיבי הרבה פחות.
וכדי למנוע אי הבנות – הקולנוע הזה כן מניפולטיבי לגבי הדמויות שנמצאות בסרט (למשל, אפשר להפיק סרט שבו סדאם חוסיין יצא גבר), אך לא לגבי הצופים באספקטים של תרבות צריכה, השפעה על סדר יומם התקין, ובכלל. המניפולציה מתרחשת (ובניגוד לקולנוע שטחי ולבריטני ספירס) על הבד, במקום אצל הצופים.
ב, א, ג
blindfold או לא blindfold, פיטר וויר הוא בסך הכל במאי להשכרה, איש מקצוע. נותנים לו סרט לביים והוא מביים אותו הכי טוב שהוא יכול, בלי מעורבות אישית בנושאי הסרט. לא שיש משהו שלילי בהגדרה הזאת, גם את "רשת שידור", סרט סאטירי הרבה יותר מוצלח מ"טרומן", ביים סידני לומט, במאי להשכרה, אבל כל מי שמתייחס לסרט מזכיר קודם כל לא את שמו של לומט אלא את שמו של התסריטאי, פאדי צ'ייפסקי.
הנושאים: אם כבר, קארי מושפע בסרט לא על ידי הטלוויזיה אלא על ידי מה שהוא רואה בתור העולם האמיתי שלו. בגלל שהעולם האמיתי שלו הוא בעצם אולפן טלוויזיה מתוחכם, כל המסר של הסרט יורד ישר לרמה של בי"ס יסודי ("וואי, ההמצאה הזאת כל כך חזקה שהיא גרמה לו לחשוב שאין עולם מעבר לטלוויזיה!").
החזון: אין לי מושג ירוק איך להבין את מה שכתבת, מעבר לזה שהכנסת את המושג "תרבות הצריכה" לכל מקום בו היה חסר לך שם עצם. הסרט כביכול חזה את ריאליטי טי-וי, אבל הוא עשה את זה בלי להתייחס לריאליטי טי-וי? סיי ואט? "הקולנוע לא מניפולטיבי לגבי הצופים באספקטים של תרבות הצריכה"? על מה אתה מדבר ומה הקשר למה ששאלתי?
טוב, אני יפשט
נתחיל עם נושא הבמאי: בסדר, ולכן דוקא הבמאים מקבלים את כל הקרדיט תמיד, ולכן כולם מתעניינים בסרטים של אלטמן, סקורסזה או אלמודובר, ואף פעם לא בכותבים שלהם. מה גם, שפיטר וויר הוא באופן יחסי במאי בעל שם.
הנושאים: אני תמה, האם אי פעם שמעת על המושג מטאפורה? "בגלל שהעולם האמיתי שלו הוא בעצם אולפן טלויזיה מתוחכם", ומה אתה חושב הוא העולם האמיתי של כל ילד וילדה מסביבך, כל צופה אדוקה ב"משחק החיים". אני אפילו יגדיל ויאמר שגם אני, ומן הסתם גם אתה מושפעים ברמות מסוימות מהטלויזיה או מהמדיום הקולנועי. המטאפורה של וויר בסרט מדויקת, מוקצנת באופן מכוון, אבל מדויקת.
בדקתי, והכנסתי את המילים תרבות הצריכה בסה"כ פעמיים. בכל מקרה, אני רק יסביר שוב. סרט דוקומנטרי יכול לגלות לנו פרטים שקריים על היטלר או סאדאם, הוא יכול להלל פדופיל או רוצח. אבל הוא לא יכול ללמד אותנו שקוקה קולה הוא סם החיים. (אלא אם כן מדובר בדוקומנטרי על קוקה קולה, אבל נוט לייקלי). הוא לא יכול לעשות את זה באופן סאבלימינלי. הקולנוע יכול להיות מניפולטיבי לחלוטין. אבל הוא לא באמת יכול לשנות אותנו (כמו האופנה החדשה של מיה מהמורדים, או ההערצה העיוורת לנינט מכוכב נולד) – וכאן בהחלט נכנסות המלים "באספקטים של תרבות הצריכה", בהחלט באספקטים של התרבות הריקנית שמגדירה את עצמנו מחדש, ודרך פרסומות גלויות או סמויות, בטלויזיה או בקולנוע.
מטאפורה זה טוב ויפה
אבל מה שאנחנו מקבלים ב"טרומן" זה שום דבר חוץ מאותה המטאפורה, והמטאפורה לא מספיק מורכבת או מגוונת כדי לעמוד בפני עצמה. הסרט האלגורי הוא בערך הפשע הגדול ביותר נגד האנושות שאני מכיר, ו"טרומן" מוסיף חטא על פשע בשתי צורות: הוא מבטל לגמרי את המימד האנושי של האנשים שבתוך התוכנית, והוא מציג את הצופים בבית כחבורה של מפגרים. לאלמנט האחרון אני יכול להתייחס בשתי צורות: (א) מן הסתם יש אנשים לא מפגרים בעולם והסרט לא טורח להראות אותם, ו(ב) אם הדבר היחיד שהסרט רוצה להגיד זה שיש הרבה אנשים מפגרים בעולם, כדאי שהוא יגיד בצורה שמחדשת משהו למישהו כי לי הוא לא חידש כלום.
אז כן, יש מטאפורה והמטאפורה הזאת היא פשטנית, ילדותית ולא ריאליסטית, בדיוק כמו ההסבר שלך למטאפורה בהודעתך האחרונה. אני לא יודע בן כמה אתה, אבל אני היום בן 23 והייתי בן 18 בפעם הראשונה והיחידה בה ראיתי את הסרט, וכבר אז ידעתי שהקונספט שלו הוא בולשיט פרימיטיבי (ומטיפני) אחד גדול.
גם אני בן 23
וגם אני הייתי בן 18 בפעם הראשונה והיחידה שראיתי את הסרט.
עד כאן הדמיון. מפה מתחיל השוני.
"הסרט האלגורי הוא בערך הפשע הגדול ביותר נגד האנושות שאני מכיר", בקטע אוף טופיקי שמעת על השואה?, ובקטע און טופיקי, מה?? כל יצירה משמעותית באמת היא אלגורית, כי אחרת אין לה משמעות. סיפור חזק ויעיל הוא נפלא, אבל נדיר. וללא אלגוריה המשמעות לא קיימת, המסר לא עובר, ומסיימים עם משהו כמו "שר הטבעות". כמעט בכל סרט קיים מימד אלגורי מסוים. גם אם הוא לא תופס את החלק הארי של אותו הסרט. מעבר לכך וכפי שהזכרתי קודם חלק גדול מיצירות הקונצנזוס המודרניות הם אלגוריות – אם בכתביהם של הקסלי ואורוול, או בסרטיו של קופולה.
"הוא מבטל לגמרי את המימד האנושי של האנשים שבתוך התכנית" – וזאת למה, משום שהם מעדיפים רווח כלכלי, על רווחה של איש אחר. האם זה בגלל שבהחלט יכול להיות שהיה כאן מסע של שכנוע עצמי של אותם משתתפים ש"טוב לו יותר בעולם שלנו", מסע שקיבל דחיפה מההנאה הכלכלית שלהם. האם אתה באמת מאמין שאי אפשר למצוא הצדקה אחת לאנשים בתוכנית. ומעבר לכך האם דמותו של אד האריס אינה אנושית. האם לא מועברים בסרט – התחושות שלו, האידיאלים שלו, הרעיונות שלו.
"הוא מציג את הצופים בבית כחבורה של מפגרים" – ומה אני בדיוק מנסה להסביר ביממה האחרונה. הצופים בבית (ולא, אני לא מדבר עליך וכנראה גם לא עלי, ועל רוב הכותבים כאן, אבל אני כן מדבר על האנשים שבגללם לחיי האהבה היא הדבר המצליח ביותר בעולם, ועל האנשים שהפכו את הרילטיוי לכל כך פופולרי) הם בדיוק כאלה, האם מנסים להעביר לנו את התחושה של כל הצופים (מה גם שדמותה של מירנדה ריצ'רדסון אכן מייצגת את המיעוט החושב), האם אילולי תחושת העדריות שפיטר וויר יצר בכישרון כזה, הוא היה מצליח להעביר את המסר. האם צעד חוסר ההאנשה הזה לא היה הכרחי?
"אז כן יש מטאפורה, והמטאפורה הזו היא פשטנית, ילדותית ולא ריאליסטית" – בדיוק כפי שההערצה לטלנובלות מארגנטינה אינה ריאליסטית, ובדיוק כפי שהכמיהה אחרי תוכניות הרילטיוי אינה ריאליסטית. מה פתאום, זה לא קיים, זו פיקציה.
"בדיוק כמו ההסבר שלך למטאפורה בהודעה האחרונה" – תודה על הירידה לפסים אישיים, בדיוק את זה הייתי צריך בשביל להיות בטוח שאני צודק.
ב-23 השנים האלה
איפה בדיוק היית ומה עשית? לא זכור לי שהשתתפת בפתיל של "העולם שבפנים", אבל הדעות שאתה מביע תואמות בדיוק די מושלם לדעות של הדמות אניד בסרט הנ"ל. זאת אומרת דעות של בן טיפש עשרה שבטוח בכך שכל העולם חוץ ממנו הוא מטומטם, חסר טעם, או שניהם ביחד. השלב הבא כמובן הוא להיפעם מסרטים ששותפים לנקודת המבט הצרה הזאת. נחמד מצדך לכלול אותי ואת שאר כותבי האתר בקבוצת האנשים שמודעים, אבל אינם שותפים, לטמטומה של מרבית האנושות, אבל זה לא בדיוק עוזר לתיאוריה שלך.
"האנשים שבגללם לחיי האהבה היא הדבר המצליח ביותר בעולם"? נגיד שהיא כן הדבר המצליח ביותר בעולם. האם אתה באמת חושב שכל מי שרואה את הסדרה הוא אידיוט גמור? אני אעשה לך הנחה ואגיד לך שאולי רק חצי מהאנשים שצופים בסדרה מודעים לזה שהיא לא שיא האיכות. אני אעשה לך הנחה עוד יותר גדולה ואגיד לך שרק חצי מהאנשים שצופים ב"קחי אותי שרון" ו"כוכב נולד" לא מתייחסים לתוכניות האלה בתור הדבר החשוב ביותר בחייהם, כמו שעושים הצופים ב"טרומן". אני אעשה לך את ההנחה הכי גדולה ואגיד לך שההבדל בין צפייה בתוכניות זבל בטלוויזיה לצפייה בסרטי ז'אנר שהמטרה היחידה שלהם היא לתת לצופים הנאה פשוטה כלשהי (קומדיות, קומדיות רומנטיות, סרטי פעולה), ואותם אתה מן הסתם רואה לא פעם ולא פעמיים בשנה, הוא בעצם גדול ומשמעותי.
אני שמח
שאתה רק מתווכח איתי על נקודה אחת. האם יתכן שאתה מסכים עם הנקודות האחרות שהעליתי?
"ב23 השנים האלו, איפה בדיוק היית ומה עשית"? איפה נתחיל, אה כן.. הייתי בצבא. בסיס בדרום הארץ לג'ובניקים שנחשב איכותי יחסית. אבל לאחר תום שעות העבודה. המועדון נפתח על הטלויזיה שבו. ונחש מה אנשים אהבו לראות, נכון בדיוק את התוכניות שעליהם אנחנו מדברים.
ב23 השנים האלו, גם ראיתי לא מעט טבלעות רייטינג, והנה בזאת האחרונה של "רייטינג" מופיעים קחי אותי שרון, כוכב נולד ושאר תוכניות ז'אנר במקומות הראשונים.
אני אפילו מוכן להסכים איתך קצת, הרבה מהאנשים שרואים את התוכניות האלו מודעים לטמטום שלהם. אבל זה לא מונע מהם להיות מרותקים למסך, להיות מרותקים לחלוטין במשך השעה שהתוכניות האלו משודרות, לא להקים צעקות, ולא להרים פייטים. ובטח לא ועדות חקירה. לשבת ולהנות – מה שהוא לגיטימי, אך לא שונה במהותו ממה שראינו ב"מופע של טרומן", אנשים מרותקים למסך, אנשים שאין לנו בדל מידע עליהם כאשר הם לא מרותקים למסך, ואנשים שמייצגים את הרוב הגדול של הצופים.
האם טענתי לרגע אחד כנגד האינטלגנציה שלהם. לא חושב, טענתי רק כנגד החלטות הצפיה שלהם, והעובדה שהבידור שלהם הוא נטול אינטלגנציה (גם אם הם מדעני אטום בשאר היום), אני בהחלט מאמין שרוב העולם נופל לקטגוריה הזו. ועדות המידרוג והחלטות המפרסמים יצדיקו אותי. וגם אם התוכניות האלו לא מהוות את מרכז יומם, הרי הוא עדיין מהווה בידור קליל ונחמד, לא משהו לצאת נגדו, משהו להנות בו, להנות בו טוטאלית.
ולגבי ההנחה הגדולה שלך על ההבדל בין ז'אנר הטלויזיה הנחות לבין ז'אנר הקולנוע הנחות. בוא רק נגיד שאכן יש הבדל, אם כי כאן לא השכבות האינטלגנטיות שמסתכלות על טלויזיה נחותה מהווים גורם להשוואה, אלא השכבות הנמוכות (בנות הטיפש עשרה הממוצעות למשל), כאשר בשבילם התוכניות האלו מהוות דרך חיים, ובשבילי הסרטים האלו מהווים בדיוק את מה שהז'אנר הטלויזיוני הנחות מגלמים עבור הצופה מהשכבות האינטלגנטיות – בידור קליל ונוח.
ועוד נקודה אחת – לדעתך, מה הילה מקרית ביאליק, שמבקרת את פוקימון כאן בדף הראשי, מייצגת בדיוק, אם לא את התופעות האלו בדיוק.
מה הילה מקיריית ביאליק מייצגת?
הרי בדיוק את שכבת הגיל שאתה מדבר עליה ושאינה מופיע ב"טרומן". מה שאנחנו רואים בטרומן הם אנשים מבוגרים, וכאן אני אעזר בביקורת של ג'ונתן רוזנבאום:
מה הקשר בין כל אלה להילה מקריית ביאליק, והאם אתה ברצינות יכול להגיד שככה נראה הקהל *שמכור* לתוכניות מהסוג שאתה מתקומם נגדן?
אתה טיפה
קטנוני.
אני טענתי שהילה היא הסטריאוטייפ היחיד, לתופעה שעליה אני מדבר?
הילה היא דוגמא מובהקת, לא הרבה מעבר לזה. האם אני לא הזכרתי את העובדה שאני בטוח שיש גם מדעני אטום שצופים בכוכב נולד.
אני רק מנסה להגיד, שבסופו של דבר, רוב העולם, משתמש במדיה הבידורית. בדיוק בשביל זה – בידור. לא חשיבה עמוקה מדי (אם כי פסודו עומק סטייל קואלו זה חיובי). וזהו. בידור.
לכן בדיוק רוב העולם לא שואל את עצמו שאלות לגבי המהות של העולם של טרומן. זה בידור זול נוח ומספק. וזה מה שמשנה לרוב העולם. אתה לא מסכים איתי, אתה חושב שרוב העולם זה "גרין פיס" או אנונימוס, אתה חושב שרוב העולם הוא טיפוס אידיאליסטי, ולוחם. זכותך, אבל באמת, תסתכל מסביבך פעם.
אנונימוס, או תנו לחיות לחיות זו מירנדה ריצ'רדסון בסרט – מיעוט קטן.
עד כאן האספקטים של תרבות הבידור העולמית שהסרט דן עליה. אבל הסרט דן על המשמעויות של תרבות הבידור הזו מנקודת מבט כלכלית/נצלנית. וגם זה נכון לו תיתן הצצה אוביקטיבית על העולם שמסביבך.
וכפי שאמרתי, הסרט מקצין תופעות קיימות, זה הכל.
ואני רק יעיר הערה אחת קטנה לסיום, דווקא אליך בתור חובב ידוע של האחים כהן.
האם המסר של הסרט הזה כל כך שונה מזה של ברטון פינק למשל. תחשוב על זה
אההה.. מה לדעתך הוא המסר של ''ברטון פינק''?
ולא, בקשר ל"טרומן" אנחנו עדיין מדברים על דברים שונים לגמרי. לא אמרתי כלום על גרינפיס וכו'. אמרתי רק שאין שום דבר שלילי לכשעצמו בצפייה בתוכניות זבל. הסרט מקצין את זה לכך שהכוכב של התוכנית לכוד בתוכנית והצפייה בו הוא סוג של התעללות, זאת כבר הבעיה של הסרט. אין דברים כאלה במציאות ואין אפשרות במדינה דמוקרטית לחברה לאמץ תינוק לשימוש פרטי. תסתכל על תוכניות המציאות האמיתיות ותגלה שהמשתתפים בהם רוצים בכל מחיר להשתתף, אף אחד לא צריך להכריח או לעבוד עליהם כדי שישתתפו. הנושא האמיתי, אם כך, הוא המשתתפים, אבל הסרט מעוות את סיפורו של המשתתף כך שאין לו שום משמעות לגבי העולם האמיתי והתוכניות האמיתיות. אז אתה אומר שהנושא האמיתי הוא הצופים, אבל גם זה לא ממש נכון כי הצופים מוגזמים מעבר לכל פרופורציה והתוכנית בה הם צופים היא שונה מכל תוכנית שניתן לצפות בה בטלוויזיה שלנו, מה שמשנה את כל הסיפור. אתה עדיין חושב שהסרט מנסה להגיד משהו על הטלוויזיה והצופים האמיתיים בכך שהוא מציג תוכנית שלא יכולה להתקיים וצופים לגמרי מנותקים מהמציאות, שיהיה לך לבריאות.
רקוויאם לחלום (בחלקו) והאחות בטי עושים זאת יותר טוב
נכון
רק שב"רקוויאם" ההתמכרות המוגזמת לטלוויזיה מוגבלת לאישה זקנה וערירית, מה שעושה אותה להרבה יותר אמינה מבחינתי, ו"האחות בטי" הוא סרט שמרשה לעצמו להיות בערך פי שלוש יותר מורכב ומתוחכם לגבי מה שהוא אומר על הטלוויזיה, הכוכבים והצופים ממה ש"טרומן" מנסה.
יופי
אז נמצה את הויכוח בזה שאני מסוגל להכיר בכוחה של אלגוריה, ואתה לא. אחלה.
ובארטון פינק, ומאד בקצרה, מעביר גם כן את הרעיון של הרווחים הכלכליים מבידור קלוקל. (הכל בו כמובן מבריק, וניתן להרחבה, אבל בסופו של דבר זה הענין).
וואלה
אם זה כל מה שהצלחת להוציא מ"ברטון פינק", לא פלא שהאלגוריה בגרוש של "טרומן" עבדה עליך.
יופי, בוא נמשיך עם הירידות האישיות.
האם אתה באמת רוצה שאני ירחיב לגבי בארטון פינק (ואני אגב הרחבתי לפני כמה חודשים בויכוח איתך ממש, בדיון על יצרים והדמיון בינו לבין הסרט של האחים כהן. תפעיל קצת את הזיכרון).
מעבר לכך, אני די בטוח שכתבתי "בקצרה", אין ספק שזאת היתה התזה המרכזית של הסרט, כאשר את המטאפורות מעבירים הדמויות של ג'ון גודמן, התמונה של הבחורה על הקיר, והמפיק ההוליוודי. אין לי כוח להרחיב כי כבר עשיתי את זה, בעבר.
בכל מקרה, אולי נשמע ממך פעם תיאוריה מבריקה, או רעיון שלא קראת בימד"ב או ב"סלון". ואולי במקום סתם להתווכח עם אנשים ולסתור רעיונות של אחרים, בעזרת ידע למכביר, אך מעט מאד עומק והבנה קולנועית. אולי הגיע הזמן שאתה תיתן תיאוריה קולנועית משלך לסרט, איזושהיא פרשנות, רעיון או תזה.
אני כולי ציפיה, אבל אתה יודע מה, בחודשים הספורים שבהם אני כותב באתר, לא זכור לי שאיפעם עשית משהו כזה. ותרשה לי גם להיות סקפטי הפעם.
אופס, שכחתי שזה היית אתה
אז חזרתי עכשיו להסבר שלך על "ברטון פינק" וגם הוא די שטחי ופרימיטיבי. נחמד שאתה רואה ב"ברטון" את הביקורת שמעבירים האחים כהן על הוליווד, אבל אתה מפספס את העיקר, את זה שהם מעבירים את הביקורת הגדולה ביותר על ברטון עצמו, וזהו בעצם ליבו של הסרט. ברטון הוא מחזאי-תסריטאי-ווטבר שמתעקש לכתוב על האדם הפשוט, אבל למרות שהוא נולד וגדל בשכונות עוני אין לו שום היכרות עם האדם הפשוט וכשהוא רואה אותו (בדמותו של גודמן) הוא מתייחס אליו בהתנשאות ובזלזול. הסרט מראה לברטון מאיפה משתין הדג בזה שהוא מפגיש אותו פנים מול פנים עם היומרנות שלו (כמו שאתה כתבת) בגילוי זהותו האמיתית של גודמן, אבל בעיקר בסיטואציות שנובעות מהמפגש שלו עם הסופר מייהיו (ג'ון מאהוני) והמאהבת שלו (ג'ודי דיוויס) בהם הוא מגלה את חוסר הערך של האומנות שהוא חושב שהוא (ומייהיו) יוצרים.
סיכום: אתה אומר שאפשר לסכם את כל הסרט בכך שהוליווד זה זבל. אני אומר שהוליווד היא זבל, אבל היא לא מנסה להיות שום דבר חוץ ממה שהיא. ברטון לעומת זאת חושב שהוא יוצר אומנות, ונמצא בכמה רמות מעל לכל מה שהוא רואה בהוליווד, אבל הוא משלה את עצמו והוא בעצם לא יותר מאשר אדם מזוייף, יומרני וחסר כישרון שאינו יכול לזהות אומנות עד שהיא לא מביאה לו ביס בתחת.
מסקנה: נורטון=ברטון
בעניין מכנה משותף נמוך והיצר הקמאי שמניע את הקהל/עדר ובו זמנית בידור זול או וולגרי/מציצני מאד אהבתי את "THE RUNNING MAN" ולאניני טעם ומחפשי אלגוריות יש את "וידאודרום" היותר מזוקק.
זה?
או זה?
http://orsart.com/blog/entry.php?id=352_0_1_0_C
זה היה בצחוק אני מקווה.
אצלי הכל בצחוק
או בציניות (תלוי במזג אוויר)
ובנימה מפויסת
מצטער שלא כתבתי ביממה האחרונה (שומר שבת).
מה שבטוח, זה שנרגעתי. כפי שהודית בעצמך, כתבתי דברים דומים למדי לגבי תפקודו של ג'ון גודמן בסרט לאלו שכתבת אתה. מעבר לכך אין ספק כי הסרט מעביר ביקורת על ג'ון טורטרו. אם כי זו ביקורת גלויה. הביקורת על עולם הקולנוע בכלל סמויה הרבה יותר. הביקורת הגלויה על ברטון פינק גלויה אך כפי שכתבתי בזמנו – מבריקה.
לגבי הדמויות של מאהוני ודיויס, למען האמת, אני אפילו לא זוכר אותם בסרט. בכל מקרה, אני ילך איתך במקרה הזה.
אני לא חולק עליך במקרה הזה בכלום. (וגם מכיון שכתבתי דברים דומים למדי בעבר).
ואגב אודה לך אם תעביר לי לינק לויכוח העבר שלנו (כי אני ממש לא זוכר איפה הוא היה).
בכל מקרה, נמצה את הויכוח כאן. הגענו למישור שווה למדי, ואני יסתפק בזה.
פיטר ויר
מאד קשה לעשות את ההפרדה בין במאי בעל נגיעות אישיות לבמאי שהוא רק שכיר חרב. אתה מצליח לעשות זאת בצורה כה נחרצת שאין לי אלא להסיר את הכובע שאין לי.
התרומה של ויר היא לא בקטע של המדיה והפרסום – כאן אתה צודק, זה התחום של אנדרו ניקול – אלא ביחסי אב ובן בסרט.
קח את טרומן ותשווה אותו לנער מ"ללכת שבי אחריו". אותם תסביכי אב, אפילו אותה תסרוקת.
(לגבי המורכבות של יחסים אלו – זה נתון לויכוח).
רק רציתי להגיד שאני מסכים אם כל מילה
ושהטפת המוסר הנוצרית אוכלת כל חלקה טובה בסרט הזה.
נכון גם ל Bruce Almighty
הטפת מוסר נוצרית?!
בסרט שרובד עיקרי שלו עוסק באופן ניטשיאני משהו בהשתחררות האדם מעולו של האל?
האר את עיני, בבקשה.
הטפת מוסר נוצרית?!
לאיזה מהשניים אתה מתכוון ?
(אני לא יודע למה אני אני טורח בכלל, ברור לי שאני אפסיד בוויכוח הזה מראש בגלל פערי הידע של לעומתך. אם רק ידעתי שאתה תהיה זה שתגיב ככה…בכל אופן לא אמות בלי קרב…go ahead )
קודם כל
לא היית תוקפני, אל חשש, השמט את המילה 'ככה' מהמשפט שלי ותבין את כוונתי.
שנית, הניתוח שלך את 'המופע של טרומן' מאיר עיניים באמת, ואני מקבל אותו במלואו בלא שקראתי או למדתי משהו מכתבי ניטשה. כמו שאמרתי, ידעתי מהרגע השני שאני אפסיד בוויכוח הזה.
שלישית, הדעה שלי על Bruce Almighty נשארת בעינה אם כי אני רוצה לשנות את הטרמינולוגיה ל 'הטפת מוסר W.A.S.P-ית'. אם ראית את הסרט ואתה לא מסכים, דרוש הסבר.
ושוב אני מרים דגל לבן. הצאן, המקנה, והעותק של 'תוף הפח' שלי יוטסו אליך במהרה.
נו, ומה הבוטום-ליין?
האלגוריה נכונה או סתם מחוכמת? הסרט עובד בתור סרט או סתם מספק אילוסטרציה לאלגוריה? טוב או רע?
אתה נעשה צפוי, ידידי…
זה לא עניין של בוטום ליין כי השאלה רק נגעה בהסברת הרובד התיאולוגי של הסרט, ולא בשאלה אם הוא טוב או רע, עמוק או רדוד.
א-ב-ל…
אם כבר שאלת, כן, אני באופן אישי חושב שטרומן הוא סרט מוצלח במיוחד. אמת שהוא סובל מכל המגרעות של אלגוריה – פשטנות, חוסר תחכום, שטחיות, תיאורטיות – אבל הוא מצליח להפיח בזה קצת חיים ומצליח להתעלות מעבר בזכות כמה דברים:
• התסריט – אלגורי או לא, הוא פשוט קולע לכמה דברים מאוד מדוייקים (שאתה בוודאי תכנה "מובנים מאליהם"). יש שם כמה נקודות וכמה חיבורים רעיוניים שהם כל כך חדי אבחנה ומנוסחים בבהירות כה מושלמת, באופן שפשוט מתגרה בתפיסה שלך בצורה בלתי נמנעת. קשה להישאר אדיש לזה, וזה מעורר מחשבה גם אצל מסעודה משדרות. בפשטות – הרובד האינטלקטואלי של הסרט יקרוץ אפילו לסתם הדיוט מהרחוב, אך גם לאינטלקטואל במגדל שן, במחיר של חוסר העמקה אמנם, אך זה עדיין הישג.
• בימוי – סגנון הבימוי של וויר בסרט הזה הוא אמנם גימיקי, אך גימיק מספיק מוצלח לדעתי כדי שהוא לא יישחק. אני כמובן הייתי יותר שמח אם הוא היה הולך עד הסוף ומצלם את זה בוידאו. אך עדיין, מה שהוא עשה שם מבחינת צילום זה שבירת חוקי משחק בקולנוע האמריקאי, ובקולנוע בכלל. התמזל מזלי לצפות בסרט בפעם הראשונה בחברת מישהי שלא ידעה דבר וחצי דבר על הסרט, ואת הבעות ההשתאות שלה מזוויות הצילום והעריכה בתחילת הסרט, עד שמוסבר במה מדובר, אני לא אשכח.
• רגש – אולי ההישג הגדול ביותר – הדמות של טרומן, בסופו של דבר (ואצלי רק בצפייה שנייה והלאה), מרגשת ונוגעת. גם הדמות של קריסטוף עושה משהו. או שמתחברים לזה או שלא, כמובן. אצלי זה עבד, ושידרג את כל הסרט מסרט אלגורי לסרט שעובד גם במישור האנושי.
וכמובן יש המון דברים בעייתיים בסרט (הקהל, הבחורה), כל מיני נקודות שבהן לא הלכו עם החזון עד הסוף. אך במסגרת המיינסטרים האמריקאי, הסרט הזה הוא אחד החריגים והאמיצים ביותר שאני זוכר בשנים האחרונות.
מה צפוי? למה צפוי?
*בגלל* שהסברת את הרובד התיאולוגי שאלתי האם כל הסרט הוא באותה רמה.
התסריט: איזה נקודות ואיזה חיבורים? יופי שיש כאלה, אבל קודם תפרט מהם. קשה לי להאמין שזה אותם הדברים מההודעה שלך לד"ר לח.
בימוי: נגיד.
רגש: עכשיו אני כבר חייב להסכים עם גונקל, שאמר שאם הסרט לא מערב אותך רגשית אין טעם להתעמק ברבדים היותר עמוקים שהוא מציג. למה עכשיו אני כן מסכים איתו? כי חוסר ההשקעה הרגשית שלי בסרט נבעה דווקא מזה שהסרט לא פיתח את הנושאים שלו לכיוונים שעניינו אותי והתעקש להתמקד דווקא בחלק הכי פחות מעניין של העולם שהוא יצר, טרומן עצמו. מה נשאר? סיטואציה בלתי אפשרית אחת שהיא אלגוריה לסיטואציה חסרת עניין אחרת.
בקשר לזה שהתרגשת בסרט רק מהצפייה השניה והלאה, חשבתי לתת לסרט עוד צ'אנס, חמש שנים אחרי הצפייה הראשונה שלי בו, אבל עכשיו שגונקל הסביר בצורה כל כך משכנעת שאין טעם להתעמק בסרט שלא תפס אותך כבר בצפייה הראשונה, וכדאי במקום זאת לראות סרט אחר שלא ראית לפני, אני חושב שזה מה שאני אעשה. יש הרבה סרטים באוזן שעדיין לא ראיתי.
טוב, טוב
חיבורים:
בדומה לסרט דומה מאותה תקופה, "פלזנטוויל", "טרומן" לוחץ על הרבה מילות מפתח בכשרון רב, ותוך יצירת קשרים אינטואיטיביים ומרובדים בינהם. הנה כמה כיווני מחשבה אסוציאטיביים שעלו אצלי:
• טרומן-שנות החמישים-פוריטניות-כל אמריקאיות-פאשיזם-זיוף-טלוויזיה
• קריסטוף-במאי-מנהיג טרנדים-אלוהים
• חיים-אשליה-תכתיבים-דת-תרבות צריכה
לגבי טענת גונקל, כעקרון אני מסכים, אך יש לי יוצאים מן הכלל. "אדפטיישן" הוא דוגמא עדכנית, "2001" דוגמא ישנה. דווקא "טרומן" לא נכנס אצלי לקטגוריה הזו, אך כעקרון אם מדובר בסרט מספיק מעניין, אני מוכן לסלוח על היעדר אימפקט ריגשי.
אבל כל זה כ''כ בסיסי ולא מפותח
"פלזנטוויל", על כל החסרונות שלו, מהם יש לא מעט, גם עשה את זה בצורה יותר מעניינת, גם הוציא את המקסימום מהקונספט שלו, וגם עבד בתור סרט/דרמה/ווטבר. ב"טרומן" זה מסתכם במשהו כמו "תתן לבן אדם לחוות רק אספקטים מסויימים של הקיום האנושי והוא בחיים לא יידע מה הוא מפסיד". וואלה, יופי. זה סרט זה?
משל המערה! משל המערה!
לא שזה משנה משהו לויכוח, אבל…
כן, כן
הייתי כבר מעדיף לראות עיבוד ישיר למשל המקורי במקום. אולי עם ג'ון סי ריילי בתפקיד אפלטון במקום אד האריס.
קצת התעלמת, לא?
החיבורים ש"טרומן" עושה שונים מאלו ש"פלזנטוויל" עושה.
"טרומן" עושה חיבורים עם דת, תרבות צריכה, חופש בחירה, טלוויזיה, ואמריקה של שנות החמישים, שהיא הבסיס לכל אמריקאיות המזויפת והפוריטנית שכולנו מכירים.
"פלזנטוויל" עושה חיבורים עם גזענות, טלוויזיה ואמריקה של שנות החמישים, שהיא הבסיס לכל אמריקאיות המזויפת והפוריטנית שכולנו מכירים.
יש אומנם דומה בין הסרטים, אך ההקשרים של "טרומן" רחבים יותר, ומתפרשים מעבר למה שכתבת. גם אם הם לא מעמיקים, הם לוחצים על הכפתורים הנכונים.
לגבי עבד כדרמה או לא – בשבילי זה עבד.
ברור ששני הסרטים לא זהים
אגב, אתה מקבל ברצינות את טענת הסרטים שאמריקה של שנות החמישים היא הבסיס של כל האמריקאיות המזויפת והפוריטנית שאנחנו מכירים, או שאמרת את זה בציניות?
צר עולמי כעולם נמלה
לא כתבתי בציניות. אתה מוזמן להסביר.
כי זה פשוט נשמע
כמו משהו שילד בן 15 היה אומר. זה פשטני, זה לא נכון, וזה מצביע על כך שאתה מקבל את רוב המידע שלך על אמריקה מסרטים אמריקאים אנטי-אמריקאים. שנות החמישים הם לא עשור מבודד, בדיוק כמו שנות השמונים, עוד עשור מושמץ, הוא לא עשור מבודד, וכל אחד נובע ומושפע מאלה שבאו לפניו. אתה מבין, אני מניח, שבכך שאתה מטיל את כל האשמה על שנות החמישים אתה בעצם עושה לאמריקאים הנחה? "הם לא באמת היו כאלה, ההיסטוריה גרמה להם לעשות את זה". זה נשמע לך סביר? זה כמו שגרמניה לפני תחילת שנות השלושים הייתה האנקי דורי, ואז פתאום היטלר* עלה לשלטון, הרס את העם הגרמני והכל השתנה.
* אופס, הנה הזכרתי את היטלר ואוטומטית הפסדתי בוויכוח. כמה חבל.
היטלר* בצד
נו, באמת. כשאומרים "שנות החמישים" כקוד לפוריטניות וכל-אמריקניות, לא מתכוונים בהכרח שזה העשור בו האמריקאים היו כאלה, כשלפני ואחרי הם היו משהו אחר. הכל חלק מתהליך. זו מוסכמה חברתית שנוח להשתמש בה לצרכי דיון, לא יותר. וכן קיימות עובדות פוליטיות, חברתיות, כלכליות ותרבותיות, שהקולנוע הוא כמובן רק פריזמה אליהן, שמעידות שבשנות החמישים החברה האמריקאית הגיעה לשיא מסויים מצד אחד, ויצרה דימוי מעצב מצד שני. ועל כן, אני לא רואה את המניעה מלהשתמש בזה בדיון, או להשתמש בזה כסמל.
וכן, אני לא רואה סיבה להתבייש בכך שאני מקבל את רוב המידע שלי על אמריקה של שנות החמישים מגורמים מתווכים. מיצרני תרבות ובידור מצד אחד, ומיצרני אקטואליה מצד שני. לא יצא לי להיות שם בזמנו, לא יצא לי לגור בסברביה באותה תקופה. אני מבין שלך כן, ואני אשמח אם תשתף את כולנו ברשמיך.
_______________________
* רואה, יש עוד סיבות להפסיד בויכוח חוץ מהזכרת היטלר
אבל איפה מתחיל ואיפה נגמר הדיון אצלך?
כי "המופע של טרומן" הוא סרט שמתרחש כולו בתוך אותו הסמל הזה שלך. אין שום חלק ממנו שמתרחש במציאות. הסרט לוקח את הפנטזיה הקולקטיבית הזאת של שנות החמישים ובונה את האלגוריה ביחס *אליה* במקום לקחת *אותה* כאלגוריה לעולם האמיתי. זה ממש לא מה ש"פלזנטוויל" עושה אגב. "פלזנטוויל" לוקח את העולם הטלוויזיוני של שנות החמישים וחדירת החיים האמיתיים לתוכה (המגיעים כביכול מהעולם האמיתי של העתיד) בתור מטאפורה למעבר של אמריקה משנות החמישים לשנות השישים. המעבר הזה היה אולי הרבה פחות ישר וברור ממה שהסרט מתאר (הסרט הוא בכל זאת דרמה) אבל הוא עדיין התרחש במציאות והיה בעל השלכות אמיתיות.
אז מצד אחד אתה מתאר בצורה מאוד מחוכמת ששנות החמישים הם רק קוד או סמל, אבל אתה עדיין מתעקש שמשהו קרה בשנות החמישים שלא קרה לפני או אחרי, ואף מדרדר את הדיון לרמזים שאף אחד מאיתנו לא חי בשנות החמישים ואינו יכול לדעת במאה אחוז מה קרה אז. סברביה? מי הזכיר כאן סברביה? עוד רמז לכך שאתה חי בעולם של קלישאות קולנועיות/ספרותיות. נכון, הכל התקבל מגורמים מתווכים, אבל יש גורמים ויש גורמים. יש סרטים הוליוודיים שמחפשים לעצמם שעיר לעזאזל ומוצאים אותו בדבר הגדול והמפחיד הזה שקוראים לו שנות החמישים (בדיוק כמו שכל ההתקדמות וההתנערות מהערכים הישנים התרחשו לפי הוליווד בשנות השישים, שנמשכו בעצם רק שנתיים-שלוש), ויש סרטי תעודה, עובדות היסטוריות וכל מיני דברים נחמדים כאלה. אצלך משום מה זה לא קיים. בוא נעשה בדיקה מהירה. מתי התחיל צייד המכשפות בהוליווד? רמז אחד: הוא התחיל, וגרם לרוב הנזק שלו, לפני מקארתי.
מתחיל ונגמר
קודם כל, לא ניסיתי לרמוז שלא ניתן לדעת מה קרה בשנות החמישים מכיוון שלא היינו שם (עם כל הכבוד לפ"מ), אלא שההתנשאות שלך, לפיה אני ניזון רק מדימויים תרבותיים של התקופה בעוד שלך יש ככל הנראה את האמת ביד, היא, במחילה ממך, מגוחכת ולא במקום.
כן, משהו קרה בשנות החמישים שלא קרה לפני או אחרי – הדימוי הבשיל, פלש לכל בית, הגיע לנקודת מיצוי ומיאוס, והתחיל להתפרק. דווקא בשל כך זה לא חשוב מתי ציד המכשפות גרם את רוב הנזק שלו, אלא מתי ציד המכשפות היה מושג שגור בכל בית. אנחנו מדברים כאן על השתקפות חברתית-תרבותית של מושג. וההשתקפות הזו הגיעה לשיאה בשנות החמישים.
מי הזכיר את סברביה? אנחנו עוסקים בדימויים של שנות החמישים ושל אמריקנה, ובסרטים שמתעסקים בדימויים האלה, ואתה חושב שאפשר ש*לא* להזכיר את סברביה? הרי שם הסרטים מתרחשים!
האם הסרט "המופע של טרומן" מתרחש כולו בתוך הסמל, או שמא תוכנית הטלוויזיה שבתוכו "המופע של טרומן" מתרחשת בתוך הסמל? זו הבחנה שחשוב לעשות. שהרי התשובה השניה היא לגיטימית (ולטעמי גם הנכונה מבין השתיים). הסרט מתאר מצב מעוות בו תוכנית שמתארת חיים מושלמים כביכול מתארת חיים בסברביה. והסרט גם מראה כמה אומללים הם החיים האלה, וחוגג את השיחרור מהתפיסות שמשויכות לסמל הזה. השלכות אמיתיות, לא?
אגב, ציד המכשפות,
היה מושג שגור בכל בית – כמה חודשים.
המיתוס הועצם כיוון שהוליווד (וכמות נכבדה של עיתונאים)נפגעה ממנו קשות,
לא בגלל שארה"ב נפגעה ממנו קשות.
בסופו של דבר, די מהר נמאס לכולם מיוג'ין מקארתי.
בוודאי
והרי זה בדיוק מה שיוצר דימוי תרבותי. אנחנו מדברים כאן על סמלים ודימויים, לא בהכרח על ההיסטוריה עצמה.
השלכות אמיתיות - לא
קודם כל, האם יש סיכוי שאתה קורא סברביה לכל דבר שהוא לא מטרופוליס עם אוכלוסיה של כמה מיליונים? כי עד כמה שהבנתי גם עיירה קטנה אצלך זה סברביה וגם פרבר של עיר גדולה היא סברביה. הכל סברביה.
עכשיו כל השאר: ההבחנה שלך בקשר לעולם החיצוני והפנימי של הסרט נכונה בתיאוריה בלבד. נכון, אם הצופים ושחקני הסדרה שבסרט היו דמויות אמיתיות במקום placeholders , ו/או אם הסרט היה מתמקד יותר בעולם החיצוני היה יכול להיות איזשהו ערך לטענה הזאת שלך. אבל הצופים נמצאים שם רק כדי לעשות צחוק מהאמריקאים המטומטמים שרואים תוכניות מהסוג הזה והשחקנים אפילו פחות מזה, אז קשה לי להאמין שאפילו לתסריטאי הייתה כוונה לעשות את ההבחנה שאתה עושה.
בקשר לחיים המדכאים בסברביה והשחרור מהם: תסביר לי בבקשה מה הקשר בין המטאפורה למציאות באספקט הזה של הסרט ומה ההשלכות שלו על חיים אמיתיים של אנשים אמיתיים? כל המטאפורה הזאת בנויה על כך שטרומן לא מודע לזה שהוא חי בבית כלא, מגלה את זה, לא מתלהב מהרעיון ובורח. איזה אמריקאי תיאורטי חי חיים אומללים בפרברים *ואינו מודע לזה*? אפילו ב"אמריקן ביוטי", אחד הסרטים גרועים של סדרת דכאון-בפרברים של השנים האחרונות, קווין ספייסי מתחיל להטיף לנו על האומללות שלו כבר בסצנה הראשונה של הסרט.
לסיכום: אם הבעיה של גיבור הסרט בדיוק הפוכה מהבעיה של כל תושב סברביה תיאורטי, אז גם ההשלכות שלה על המציאות הן בדיוק הפוכות מאמיתיות, לא?
השלכות אמיתיות - כן
סברביה הוא פרבר וילות אמריקקי, אך הוא גם כל דבר שנראה או שואף להיראות כמו סברביה. העיירה הקטנה ב"המספריים של אדוארד" היא סברביה באופן הכי מוחצן שיכול להיות, למשל. סברביה, שוב, היא דימוי תרבותי. אני אעבור לקלישאות: פיסה קטנה של אמריקנה, החלום האמריקאי בחצר ביתך.
אני מסכים איתך שהצופים בעולם האמיתי ב"טרומן" מהווים את אחת הנקודות החלשות בתסריט (ובסרט). האינסטינקטים שלי אומרים שזו תרומה של הבמאי ולא של התסריטאי, אגב, אך אולי אני טועה. בכל אופן, ההפרדה עדיין קיימת, מעצם העובדה שהצופים האלה לא חיים בסברביה, חלקם חיים באופן מובהק בשוליים, בחיים נטולי ברק אך אמיתיים (עד כמה שניתן בעידן קפיטליסטי פ"מ אכזר ומאיים שכזה, וכו'). נכון שזה אספקט מפושל, אך הוא קיים ברמה מספקת כדי לאשש את הטענה שלי.
המטאפורה – נו, אל תעשה את עצמך. ראשית, אם אנחנו מדברים על מטאפורה, כנראה שיש לה ערך, אהמ, מטאפורי. כלומר, "לצאת מסברביה" לא אומר "רע בפרברים". תתעלה קצת מעל זה לרמה המעט יותר מופשטת של העניין. "לצאת מסברביה" זה גם "לצאת מגנו של האל" (רובד שמורחב בסרט, כאמור), זה גם "לצאת מכבלי חברת הצריכה", "לצאת ממוסכמות חברתיות", "לצאת מהשטחים" (או שלא), "לצאת מקיבעון", "לצאת מסביבה מוגנת אך מנוונת", או בקיצור "לצאת". להתפרק מכל מה שמגדיר את החיים שלך, אם זה לא מסב לך אושר. ומהבחינה הזו הסרט נמצא באותה שכונה של "מועדון קרב", "אמריקן ביוטי" (את זה נשאיר לדיון אחר) ושאר סרטי סוף המאה.
ולגבי כמה אנשים לא מודעות לאומללותם – לעולם אל תזלזל בכוחה של הדחקה.
מצטער, לא קונה את זה
ברור שגם הסברביה היא מטאפורה לאומללות רחבה יותר, אבל זה לא עושה את המטאפורה לפחות עקומה. "להתפרק מכל מה שמגדיר את החיים שלך, אם זה לא מסב לך אושר". טרומן לא יודע שהוא אינו מאושר עד שהוא לא מגלה את מצבו האמיתי, נקודה. אתה קורא לזה הדחקה, אני קורא לזה סיטואציה בלתי אפשרית. אולי אצלך אפשר להדחיק דברים שנמצאים מחוץ לטווח הידע של דמות כלשהי, לי זה נראה בלתי סביר. בגלל שהמטאפורה המרכזית הזאת היא הפוכה מכל דבר שמוכר לי לפחות, גם המשמעות של כל הסרט משתנה בהתאם.
ד"א, איך זה שאנחנו מדברים כ"כ הרבה זמן על "המופע של טרומן" ואף אחד עדיין לא העלה את "המג'סטיק"? אני אישית מעולם לא ראיתי אותו, אבל זה נראה בול מתאים לכל הוויכוח. שניהם עם ג'ים קארי, שניהם דנים בשנות החמישים ובפנטזיה הקולקטיבית שלהן, בחופש הפרט, בדיכוי, וכו' וכו'.
א. כי זה סרט מהתחת
ב. כי יש לו ביקורת משלו (חה, חה, גם הבעתי דיעה וגם מנעתי מאחרים להגיב. דפקתי את המערכת):
כתבה מספר 955
סרט מהתחת או לא,
חשבתי שמה שמעניין אותנו זה הנושא ולא הביצוע. והנושא ב"מג'סטיק" הוא, עד כמה שהבנתי, מאוד דומה. והוא אפילו מתרחש בשנות החמישים (!) האמיתיות (!!).
למה לא?
אם מתחילת החיים שלו הוא נולד לתוך בועה, שם היה לו כל מה שהוא חלם עליו (האישה המושלמת, השכנים המושלמים וכו'), למה שהוא יחשוב שרע לו? למה שהוא יעלה בכלל על דעתו שקיים משהו אחר?
א-ב-ל, כשבנאדם נמצא בסיטואציה כזו, יש לו לפעמים הרגשה מוזרה, תחושת פספוס, החמצה, משהו. רק שהוא לא יכול לשים על זה את האצבע (ראיתי את 'טרומן' ממש ממש ממש מזמן אז קשה לי לתת דוגמאות ספציפיות. מה שבעיקר זכור לי בהקשר הזה היא הסצינה בה אשתו מציגה את הסכינים כדי להמליץ עליהם בפני הקהל, וטרומן שואל אותה מה קרה לה, ולמה היא מתנהגת מוזר. זו גם דוגמה למישהו שיודע שהחיים שלו מתנהלים בצורה מסוימת, אבל שמדי פעם יש בהם חריגות מוזרות, שגורמות לו לחשוד שאולי בכל זאת יש משהו מעבר). בכל הקשור ל'טרומן' קשה לי לקבוע בוודאות אם הוא הדחיק את מצבו או סתם לא היה מודע אליו, כי אני כן חושבת שמדי פעם הוא יכל לשאול את עצמו "אוקיי, אובייקטיבית אני מאושר, יש לי כל מה שאני רוצה. אבל למה בכל זאת יש לי חשד שאני לא מאושר?".
סבבה
כרגע תיארת קלישאה קולנועית-ספרותית ממדרגה ראשונה, בן אדם שיש לו הכל והוא עדיין מרגיש שחסר לו משהו, ואז הוא מגלה שכל החיים שלו מבוססים על שקר וזיוף. איך זה מתקשר לחייו של מישהו שאת מכירה, בארץ או בסברביה? גם אצלך לא אמורה להיות לכל זה משמעות מעבר למטאפורה מחוכמת? שוב, אותה שאלה ששאלתי את דן ברזל, למה שמישהו ירצה לקחת סיטואציה בלתי אפשרי שקיימת רק באגדות ולעשות ממנה מטאפורה לסיטואציה בלתי אפשרית אחרת?
חשבת פעם מאיפה הגיעו כל הקלישאות האלה?
וזה לא נכון שלטרומן יש הכל. הוא יכול להחליט שיש לו מה לשפר – שהוא רוצה עוד כסף, מכונית נוספת, חווה עם סוס, אופנוע וג'וב מגניב כמו ללארה קרופט. כל דבר. אבל הוא לא חשב על זה. טוב לו בבינוניות שלו.
זה לא קשור למטאפורה, מתוחכמת או לא. זה קשור לזה שיש אנשים כאלה, גם במציאות שלנו (ולא, הם לא עשירים במיוחד. סתם אנשים מאושרים, שלפעמים קמים ומתחילים להסתובב בבית כמו אריה בכלוב, ולא מבינים מה הבעיה).
כן, קוראים לזה משבר גיל המעבר
אוה.
בגילך? כבר?
ברוח הסרט המדובר אני מציע לך לפרוץ החוצה מעולמך המעיק, לעזוב את החבר/חתולים/עבודה וללכת לחפש את עצמך עם נטאשה מקאלהון.
טוב!
מייד ברגע זה, או שאפשר אחרי הקון?
התחושה הזו
(ש"משהו לא בסדר עם העולם") היא בעצם גם הבסיס של "מטריקס"
מצטער, לא מבין מה הבעיה
אתה טועה בכמה חזיתות:
טרומן לא יודע שהוא אינו מאושר? דווקא כן. יש לו חלום שהוא מפחד להגשים אודות טיול בעולם, ויש לו פנטזיה רומנטית שהוא שומר בסתר. הוא לא יודע עד כמה הוא מדחיק את בעיותיו, אבל הן קיימות והן חלק מעולמו.
זה בנוגע להדחקה. אך כאמור הסרט לא מדבר רק על הדחקה, אלא גם על מצב כפוי של עצימת עיניים. טרומן אומנם לא יכול להיות מודע לעולם המלאכותי בו הוא חי ולכמה העולם הזה מגביל אותו. אך אותו כנ"ל יכול להיאמר על ילד למשפחה חרדית, ובהקצנה אפילו על מי שהולך למקדונלדס כי הוא לא העלה על דעתו שזה זבל ושיש עוד מקומות בהם מגישים אוכל.
אהה, אז זאת הבעיה של החרדים
שהם לא מודעים לכך שעולמם מגביל אותם. הם מסתובבים בין חילונים כל חייהם, אבל עדיין טרומן, שחי בעולם מלאכותי, לא מודע לזה שיש עולם אחר בחוץ, וללא אפשרות להציץ לאותו עולם, הוא המטאפורה המושלמת אליהם.
אלה שאתה מכיר מסתובבים ליד חילוניים.
יש גם כאלה שלא, אבל בגלל שהם לא מסתובבים בחברה שלך, אתה לא מכיר אותם.
זה לא קצת פרדוקס?
גם אם יש אנשים כאלה במציאות שהם לא חרדים, הסרט הזה עדיין מדבר על אנשים שלא ילכו לראות אותו, בזמן שהאנשים שמתלהבים ממנו הם יפי הנפש שמשתמשים בו כדי להראות לכולם כמה הם מבינים ומזדהים עם אותם האנשים שלא ילכו לראות אותו. מנטליות שמאלנית פטרנליסטית-מתנשאת טיפוסית.
ואיך זה שאף אחד עדיין לא העלה את ''אחרון גיבורי הפעולה''?
אבל הנה, הרגע אתה העלית.
ואם כבר חושבים על זה
חופש בחירה הוא כמובן נושא מרכזי ב"פלזנטוויל" ותרבות הצריכה תמיד נמצאת (בעיקר) ברקע, פחות או יותר כמו ב"טרומן". מה שרק משאיר את הדת בתור ההבדל היחיד.
הופה, הופה, נהיה פה ''טענת גונקל''
מהר, לפני שזה מתקבע ככה בזיכרון הקולקטיבי. לא שאני מת לעורר מחדש את הויכוח הזה, אבל אם יותר לי לטעון בחרישיות – זה לא מה שאמרתי. מה שאמרתי הוא לא שלסרט צריך להיות אימפקט רגשי. מה שאמרתי הוא שלסרט צריך להיות אימפקט חוויתי, הווה אומר, מותר לסרט להיות סרט שמעורר גירוי אינטלקטואלי, אבל הוא מוכרח לעורר גירוי, ולא סתם להעלות רעיונות ולדון בהם. אבחנה קצת חמקמקה, אבל לי, על כל חמקמקותה, היא אומרת משהו.
ועוד פניה אחת, דווקא לרבי, הודעה אחת אחורה בפתיל – כל עניין הצפייה השניה הוצא מהקשרו. אני לא מתנגד לצ'אנסים שניים לסרטים. ישנם מקרים שבהם אתה מחמיץ את הזיץ בפעם הראשונה. אני פשוט לא מאמין בזה ברמה עקרונית: אני לא מאמין בצורך לצפות בסרט פעמיים בשביל לחוות עליו דיעה, ונדמה לי שאם אכן ישנם סרטים גדולים ששמץ מגדולתם אינו נחשף בצפייה ראשונה, אזי שהם מתי מעטים, או סתם לא באמת סרטים גדולים.
גם לגבי טרומן יש לי מילה, אבל אני כבר אמצא מקום אחר להידחף בפתיל.
בקשר לצפיות שניות
נראה כאילו אתה מדבר על זה באופן תיאורטי לגמרי. אני לעומת זאת מדבר מניסיון. קרה לי לא מעט פעמים שהדעה המקורית שלי על סרט כלשהו השתנתה מקצה לקצה אחרי צפייה שנייה או שלישית באותו סרט. היו סרטים שחשבתי שהם יצירות מופת והתגלו כשטויות במיץ, וכמובן גם להיפך. עדיין, whatever works for you, בינתיים אני בדעתי ואתה בדעתך.
גם לי זה קרה,
במקרים נדירים (אני מדגיש – נדירים) נאלצתי לאכול את הכובע ולהודות שלראשונה לא אהבתי כי היצירה היתה פשוט חכמה ממני. ועדיין אני מאמין שהיצירות הכי מונומנטליות נחשפות כמופלאות – גם אם לא מגלות את כל הקלפים, או אפילו חצי – כבר בצפיה ראשונה.
בקשר לדוגמה ההפוכה – וואלה, קשה להאמין, אבל זה דוקא קרה לי ה-מ-ו-ן. כל כך הרבה סרטים שאהבתי בצפייה ראשונה באמת התגלו כקשקוש, וזאת כי באמת קל יותר לשים לב למנגנוני מניפולציה ורדידות אחרי שהתפעמת מהערך הרגשי בצפייה הראשונה. ועדיין, יש בי הערכה מסוימת כלפי "אמריקן ביוטי", נגיד, על כל מה שהוא עשה לי בצפיה ראשונה, גם אם היום אני מרשה לעצמי להתנשא עליו.
נו, אז זה בדיוק מה שאני מדבר עליו
סרטים שנראים בצפייה ראשונה כסתמיים או פשוט גרועים ומתגלים בצפיות חוזרות כסרטים מצויינים ואף יצירות מופת. אם סרט נראה כבר בצפיה הראשונה כמבטיח, מה החוכמה?
דוגמאות: אני מתקשה לשמור על עניין כמעט כל הסרטים של אלטמן בצפייה ראשונה (דווקא חוץ מ"פארק גוספורד"), עד לרמה שהתחלתי לצפות מהסרטים שלו לשעמם אותי בצפייה הראשונה. רוב הסרטים של פול ורהובן, שאינו בדיוק פופולרי באתר, כולל "גברים בחלל" ו"נערות שעשועים". ועוד רבים וטובים.
סרט שאהבת בצפיה ראשונה
הוא לא קישקוש. הוא סרט שריגש אותך או הלהיב אותך או עשה לך משהו. ברור שקל יותר להבחין במנגנוני מניפולציה בצפיה שניה – אבל היי, המנגנונים האלה עבדו. בשביל זה הם שם.
יש כאלה שאומרים שספר שלא שווה קריאה שניה לא שווה קריאה ראשונה. אבל הם, כמובן, טועים.
מסכים ולא מסכים
בעצם, עם העמדה שלך פחות או יותר התחלתי את הדיון הזה. מצד שני, יש עוד משהו שחווים בצפייה שניה בסרט, כשמגלים שהוא לא בדיוק מה שחשבת, או הרגשת שהוא, בצפייה ראשונה: תחושה מסוימת של נבגדות. אם אני מגלה בצפייה שנייה שהסרט הוא לא כל מה שתפסתי ממנו בפעם הראשונה, אני מרגיש במידה מסוימת – ואולי תטען שזה לא הוגן מצדי – שרימו אותי, שניצלו את התמימות שלי כצופה, ואז אני כועס על הסרט וחש כלפיו רגשות מסוימים של זלזול ממש ברמה אישית.
תמוה? כן, תמוה.
מה עם
סרטים שראית או ספרים שקראת בגיל צעיר הרבה יותר. אתה רואה את הסרט או קורא את הספר ופתאום מגלה שהסרט/ספר בעצם, אהם, לא מה שהיה פעם. גם זאת בעצם טעות?
אז כאן אני מצטרף לדיון
(כי קצת מפחיד אותי להיכנס לדיון בתגובה לאחת מהתגובות של רבי).
אני-האו
אני אהיה הראשון לטעון ש"טרומן" הוא לאו דוקא אלגוריה פשטנית. הייתי מוסיף איזה "נחמד שזה כל מה שאתם רואים בסרט", ואף איזה לינק למגזין שמאשש באנגלית קשה את התיאוריה שלי. במקום זה אני פשוט אנסה לנמק.
ראיתי את "טרומן" ממש מזמן, הווה אומר, כשיצא, ושוב בוידאו ממש כשיצא בוידאו. הייתי אז אדם צעיר יותר ואחר, ברמה כזאת שאני אפילו לא יודע אם היום הוא עדיין ימצא חן בעיני. אני כן יודע שאז מאוד אהבתי אותו, והוא דיבר אליי בעוד כמה רמות:
לטענתי, בסיומת של "טרומן" הוא לוקח צעד אחד קדימה והופך לסרט הרבה יותר חכם. מה שאנדרו ניקול (גם לי זה נראה בעיקר סרט שלו) בעצם מנסה לומר לנו, הוא שאתה לא באמת יכול לברוח מהשקר. הוא מציג באירוניה גם את המציאות שבחוץ, וברמה יותר מעודנת, בסגנון יותר מודרני, באופי שלא לקוח ישירות מהמיתוס של שנות השישים אבל עדיין תוך שימוש מגוחך במניירות, מציג גם את העולם האמיתי ככלא של קיטש. אם הפנים של עולמו הדמיוני של טרומן חי בתוך הקיטש הפיפטיזי, אזי שהעולם האמיתי חי בתוך הקיטש של הקולנוע המודרני.
"טרומן" בשבילי היה וריאציה מתוחכמת על מחזה של ז'אן ז'נה: מתחת לשקר הסתתר עוד שקר. מתחת לאישה הסיקסטיזית המושלמת של טרומן מהסדרה, הסתתרה האישה המודרנית המושלמת של טרומן, שתרוץ לחכות לו ביציאה אל "העולם האמיתי". ההקבלה בין הנשים היא בלתי נמנעת ממש, ואל תשכחו איפה הוא פגש את האישה האמיתי הזאת שלו.
מאבק האיתנים עם האל, שלכאורה מתרחש בסרט, גם הוא חלק מהסיטואציה, וגם האל כביכול הוא הדמות המתבקשת של היריב של טרומן. שימו לב למבנה של הסרט, ממש כמו "המשרתות" של ז'נה: תחילה, הוא מציג בפנינו את העולם השיקרי כאמיתי. אחר כך הוא חושף בפנינו את השקר ואת העולם שמאחוריו.
אבל בסופו של דבר, אותם דפוסים של קיטש חלים גם על העולם האמיתי.
אתם יכולים לטעון שזו הפשטנות של הסרט. אני טוען שזה נעשה מתוך מודעות מוחלטת ובאירוניה, ושזה מה שהסרט מבקש באמת לומר: אנחנו גם חיים בשקר הזה, וחבר'ה, אין לאן לברוח.
אפשר לקחת את זה עוד יותר רחוק – יש סיבה שאנחנו לא רואים את טרומן יוצא אל העולם האמיתי. אלגוריה בריאה היתה מקדישה איזה חצי שעה יפה לקושי של העולם האמיתי, ללבטים האם לחזור פנימה ולהחלטה שקושי אמיתי עדיף על אושר עיוור. אבל זה לא מה ש"טרומן" מנסה לומר לנו: בעולם ש"טרומן" מצייר, אין לטרומן, הדמות, כל קיום מעבר לקיום הטלוויזיוני שלו. מעבר לקיום הייצוגי שלו. ברגע שהוא סיים את התוכנית, הוא לא קיים יותר, אין לו ערך. הוא מסיים את התוכנית בדיוק באותה אימרה ישנה, מגוחכת, מטופשת שליוותה אותו כל השנים, וזהו. אין יותר טרומן. אין טרומן בעולם האמיתי. הוא הגיע להפי אנד, ובכך השלים את תפקידו עלי אדמות.
וואלה, הפעם השתכנעתי
באמת הסבר מפורט, מנומק ויפה. וגם כזה שמראה את מה שאני תופס בתור החסרונות של הסרט כיתרונות פוטנציאליים. אני אראה את הסרט בהזדמנות ואדווח חזרה.
עוד תוספת קטנה לדיון
לא משהו משלי, אלא מהבחור שכתב על עיניים עצומות לרווחה (הכל מתחבר בסוף):
http://forums.nana.co.il/showmsg.asp?id=67264
אכן, מנוסח היטב
בהחלט ניתוחים מוצלחים ומפתיעים מצד בריון שלא מסוגל לשנן משפט כמו "אני שמח שהזמנת אותי לחתונה של הבת שלך".
יפה יפה
א-ב-ל…
אני באופן אישי חושב ש"טרומן" הוא סרט הרבה יותר מבולבל מאיך שאנחנו מנסים להציג אותו. בכך כוחו, ובכך גם חסרונותיו.
בגדול, השאלה שעומדת בפנינו האם זה סרט ציני ופסימי או סרט כנה ואופטימי.
ציני ופסימי – החרא עטוף בחרא, השקר עטוף בשקר, אין לאן לברוח, והכל במסווה ערמומי ודו משמעי של נצחון היחיד על השיטה, מאבק לשחרור, רגע של קתרזיס בשביל הדמויות והצופים.
כנה ואופטימי – החרא עטוף בחרא, אבל החרא שבחוץ הוא אמיתי, ובשביל זה שווה להילחם. אופטימיות מאוד מפוכחת, יש לציין, אך עדיין אופטימיות. הנצחון של טרומן הוא נצחון אמיתי, נטול שמץ אירוניה.
לי נדמה (אינסטינקטיבית) שיש פער בין התפיסה של הבמאי, שהיא אופטימית, לבין התפיסה של התסריטאי, שנדמה לי שלא היה סגור בינו לבין עצמו מה הוא רצה להגיד. כמובן שעד שאני לא אקרא את התסריט המקורי אני לא אדע.
כך שהשאלה עוברת, לדעתי, לנקודת המוצא של כל צופה וצופה. אפשר לנסח את זה כך:
איך אתם רואים את הסצינה בה השמן המכוער משפריץ מים באמבטיה מרוב שמחה, עם נצחונו של טרומן?
(להלן, "סצינת הספלאשינג")
האם הסצינה הזו לועגת לשמן המגוחך שמבלה את חייו באמבטיה ובצפייה בטלוויזיה? שרגעי האושר שלו הם רגעי האושר של הדמויות הטלוויזיוניות האהובות עליו?
או שאולי המיקום של סצינת הספלאשינג ברגע הנצחון של טרומן מציגה אותה באור חיובי, כאילו אומרת שבנצחונו טרומן נתן תקווה וכוח לכל common joe שהוא, ושגם עם העליבות של הבחור השמן, הוא לפחות חי באמת.
סוף הסרט, לדעתי האישית, חף מאירוניה, למרות שלאורך הסרט ישנה אירוניה כלפי הדמויות בעולם שבחוץ. אך השורה התחתונה בסרט, כפי שאני רואה אותה דרך תפיסת עולמי הפרטית, היא אופטימית.
שנאמר ''קח אותי טרומן''
ו'ללא פחד'
שמשום מה די נשכח, אבל אני זוכר אותו כסרט חזק במיוחד.
טעות
שני הסרטים הראשונים בסדרת יום שישי ה-13 הוקרנו בבתי הקולנוע בארץ.
נכון
ואפילו היה פעם בירושלים קולנוע שהיה עושה הקרנות חגיגיות של הסרטים האלו בימי שישי בצהריים כל פעם שזה היה יוצא ב-13 לחודש
וואלה. אני מתנצל על הטעות.
בדיסק הישראלי של 'שני הצריחים'
כתוב בתקציר שסאם ופרודו צריכים לשים מבטחם בגולומב. נכון שאליהו גולומב (אליהו זה היה?) היה איש חשוב, ויש על שמו רחובות, אבל אני בספק אם הוא השתתף בסרט.
חשבתי שהוא בגין, לא גולומב!
היהפוך ליכודניק עורו?
גם אותי זה קצת הרגיז
אתם לא חייבים לראות סרטים כדי לתרגם את העטיפות, אבל העבודה שלכם זה לתרגם מילים מאנגלית לעברית ושמות זה עוד יותר קל כי לא צריך לתרגם.
וזו לא הפעם הראשונה, כמעט בכל עטיפה של DVD יש טעויות כאלה.
צריך לנזוף במתרגם וצריך לפטר את המגיה.
מגיה?!
תסלח לי אם אני אחנוק צחקוק פראי.
ועוד באותו עניין, קצת נוסטלגיה:
כתבה מספר 942
אתה יכול
אבל לפחות תגיד למה?
אני מאוד מאוד אופתע
אם הם מעסיקים מגיה, או בכלל, אם יותר מאדם אחד מסתכל על הטקסט הזה לפני שהוא מודפס. גולומב! גולומב!
על שבי גביזון – היסטוריה, איך זה שהוא מוערך (אולי מדי?) כבמאי, על שיטות העבודה שלו וגם קצת על 'האסונות של נינה', הסרט החדש שלו: http://images.maariv.co.il/channels/5/ART/531/584.html
עורכים, שאלה: האם צפויה לעלות בקרוב ביקורת על 'זהות'?
ואם לא, איפה מבחינתכם בסדר לפתוח עליו פתיל דיון?
כולי תקווה שתעלה בקרוב.
אם כי אני לא יכולה להתחייב שזה יהיה ביום-יומיים הקרובים (נדמה לי שרד עוד לא התחיל לכתוב. מצד שני, מרגע שהוא יתחיל, זה לא אמור לקחת יותר מיום).
מת לשאול.
איזה "מת לצחוק" יבוים על ידי צוקר? לפי תרגומון ישנם שני סרטים שמלבד לשם זהה אין בינהם מכנה משותף ולו הקטן שבקטנים:
הראשון נקרא באנגלית Down to Earth. סרט על סטנדאפיסט שחור וכושל שנלקח לגן עדן טרם מותו ובתור פיצוי נשלח בחזרה לארץ בתור איש עסקים קשיש. הסרט יצא ב2001.
הסרט השני נקרא באנגלית Loaded Weapon 1 והוא מן פארודיה על סרטי פעולה משנת 1993. העובדה שלאחד מהם ייצא סרט שלישי מפתיעה היות ולאף אחד מהם אין אין סרט שני. או שיש להם אבל הוא לא נמצא במאגר של תרגומון.
נדמה לי
שהתבלבלת בין "מת לצחוק" לבין "מת לצעוק" (סדרת סרטי Scary Movie). הסדרה האחרונה תהפוך לטרילוגיה בקרוב – מת לצעוק 3 יבויים ע"י צוקר, ואת דף הסרט בימד"ב ניתן לראות כאן: http://www.imdb.com/title/tt0306047/.
שוב יצאתי דביל.
נו שוין. כשמתרגלים זה לא כל כך נורא…
בכל מקרה הייתה לי סיבה טובה מאד לטעות. בדוחקו הזה נכתב בפירוש "מת לצחוק" וגם בלוח ה"לא סופי" הטעות הזאת חזרה.
אפשר להבין את זה,
שני השמות מאוד מבלבלים (ומקולות הבולבולים התבלבלה העיר).
מי שלא קרא את הטור של קיצ'לס השבת,
בל יקרא אותו אם הוא לא ראה את "טווין פיקס" הסרט, ומתכוון לראות אותו.
במסווה של מתיחת ביקורת על המנוול שגילה את הסוף, קיצ'לס כותב בדיוק את נוסח הגילוי.
יופי, ילד גדול.
יופי. מה זה קיצ'לס?
מבקר הקולנוע של ''העיר'' ו''כל העיר''.
ולמה הוא כותב על סרט בן עשר שנים? לאור היציאה שלו לדויד?
הוא כתב על ''זהות'', התייחס לזה
שכתוב בפרסומות "אל תגלו את הסוף", או משהו, ובדרך אגב סנל"ל את טווין פיקס. הוא גם הזכיר את הומר סימפסונס המספיילר את מלחמת הכוכבים, אבל שם הוא נמנע מלספיילר, אולי מאימת המעריצים…
סינמה סיטי..
רק רציתי להגיד שסינמה סיטי כרגע הצלחה מסחררת לפחות בסופי שבוע..
בשבועיים האחרונים שיצא לי להיות שם בסופ שבוע פשוט המקום היה מפוצץ!!!
אתם רואים?
ההודנה נגמרה, וכבר רואים את התוצאות!
אומה תורמן ואיתן הוק - הסוף?
האם זה באמת קורה? אני לא מאמין!
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=category&path=1000&id=434737&news=1
אומה
זה היה צפוי. כבר שנים שהיא מנהלת רומן עם קני בניה. וכמאמר הקרמר: