שרק השלישי

מאת
עכרור השלולית
– פורסם ב 30 ביוני 2007Posted in: ביקורות

במקור: Shrek the Third
במאים: כריס מילר ורמאן הוי
תסריט: ג'פרי פרייס, פיטר ס. סימן, ג'ון זאק
קולות: מייק מאיירס, קמרון דיאז, אדי מרפי, אנטוניו בנדראס, אריק איידל, ג'סטין טימברלייק, רופרט אוורט

רובנו מכירים את הסיפור של 'שרק', אבל אם הייתם במקום אחר בשש השנים האחרונות, הנה תקציר: כשהכרנו אותו, ב-2001, שרק היה בחור עם בעיית בלוטות קשה ומוטת אוזניים מרשימה, שגר לבד בביצה. באותה תקופה שרק התעקש שאין לו חברים כיוון שמפלים לרעה שמנים עם עור ירוק, ולא – חלילה – בגלל הגישה שלו לאנשים. המפנה הגיע דווקא כשהוא פגש חמור אחד. המילה 'נודניק' לא עושה צדק עם יכולת ההצקה הוירטואוזית של החמור – אבל הוא עזר לשרק להתחיל עם הנסיכה פיונה. שרק הפך לכוכב, ולימד אותנו מסר מהפכני: אפילו עוגים מכוערים כמוהו, יכולים להתאהב ולקבל סוף טוב. ב'שרק 2', שרק הגיע לממלכת הרחק-הרחק מכאן, והוכיח לכל תושביה – ובעיקר למלך ולמלכה, אבא ואמא של פיונה – שגם תפלץ עגלגל בצבע דשא כמוהו עדיף על הנסיך המקסים, אחד מהטיפוסים האלה שתמיד מסתובבים עם מראה צמודה בכיס ומאמן אישי לבלורית. לאחר ששרק סיכל מזימה מרושעת, כולם חיו באושר ועושר ללא אירועים נוספים. כלומר, זה מה שהיה קורה, אלמלא 'שרק 2' היה סרט מצליח מאוד. וכך הגענו באופן בלתי נמנע ל'שרק השלישי'.

הסרט השלישי ממשיך מהנקודה שבה הסתיים 'שרק 2'. בתור בעלה של פיונה, שרק מיועד לרשת את המלך הרולד החולה, ולשלוט על הרחק מכאן. הבעיה היא שכל אירוע ממלכתי בהשתתפותו של שרק הופך לאסון חברתי, ומסתיים בפשטידות רמוסות, שולחנות שבורים, כוויות קלות ונזק היקפי קל עד בינוני לארמון. כשהוא מבין שמצפים ממנו להיות מלך ולשחזר את הפיאסקו הזה באופן קבוע, שרק משתנק, ואחרי שפיונה מתחילה לדבר על ילדים, הוא בכלל מוריק מפחד. במהירות הבזק הוא מתנדב לקחת ספינה, ולהביא את היורש האלטרנטיבי לכתר המלכות – ארתור פנדרגון. אל שרק מתלווים החמור, שנותר אותו אהבל קולני ומנג'ס, והחתול במגפיים, שנשאר גם הוא כמו שהיה – מכונת מלחמה לטינית קטלנית בגובה מטר (שחמוש בנשק יום הדין: הבעת פנים מתחננת שתגרום לכל אדם עלי אדמות לומר "אוי, איזה מאמי").

באותו זמן, זומם הנסיך המקסים את נקמתו. בפאב מפוקפק הוא מוצא את כל הנבלים שאי פעם הובסו בעולם האגדות – המלכה הרעה של שלגיה, האחיות המכוערות של סינדרלה, קפטן הוק, וכדומה. אחרי שיחת מוטיבציה קצרה מתגייסים כל הזדים לשירותו של הנסיך, שמבטיח להם את מה שתמיד נשדד מהם בעבר: סוף טוב לרעים, וסוף רע לטובים. הכנופיה עטה על הממלכה, ובהיעדרו של שרק, פיונה וחברותיה – שלגיה, רפונזל והיפהפיה הנרדמת – נדרשות להתמודד עם האיום הפתאומי.

באופן רשמי, אני מרגיש מחויב לקונן על כך ש'שרק השלישי' הוא מיחזור חסר בושה של הסרטים הקודמים. בא לי לעשות את זה, וגם יש לי מספיק סיבות. אבל האמת המכוערת, השמנה והירקרקה היא שדי נהניתי מ'שרק השלישי'. כמו באחיו הקודמים – ובזה אני מתכוון לסרטי הקיץ 'ספיידרמן 3' ו'שודדי הקאריביים 3' – מדובר בסרט המשך שבו אנחנו יודעים מראש מה אמורים לקבל בתמורה לכרטיס; במקרה של 'שרק השלישי', הרגשתי שקיבלתי מספיק תמורה כדי להיות מרוצה.

היתרונות המשמעותיים של שני הסרטים הראשונים כללו אנימציה תלת ממדית משובבת, דמויות מקוריות ומשעשעות, הומור נונסנס סביר עד משובח, בדיחות פיסיות, וקריצות לעולם האמיתי. רובם שרדו ב-'שרק השלישי', לפחות במידה שהופכת אותו לכיפי. האנימציה רק משתפרת מסרט לסרט (אי אפשר לעצור את הקידמה), וגם אם התנועה של הדמויות עדיין מלאכותית משהו, זה משתלב טוב באווירת האגדה-קומדיה. הדמויות הראשיות, שרק ופיונה, לא מלהיבות ורעננות כמו בסרט הראשון; פרס מובטח למוצא הישר, שיגלה לאן נעלם האופי של פיונה מהסרטים הקודמים, ומי החליף אותו ברצון חד מימדי להקים משפחה. לעומתם, דמויות המשנה ממשיכות להיות מבדרות, במיוחד החתול במגפיים (תיזמו עצומה לתת לו סרט משלו אחרי שסדרת 'שרק' תיגמר, ואני אעמוד ואחתים עליה אנשים ברחוב). הומור ה-WTF נוכח גם בסרט הזה במינון גבוה; והקטעים שבהם שלגיה מגייסת לעזרתה את חיות היער הפחות-שלוות-וענוגות ממה שנראה, או המכללה של ארתור פנדרגון, שהיא קולג' אמריקני טיפוסי, כולל הבנות המקובלות והחנונים שיורדים עליהם, מצטרפים למספיק סצינות מצחיקות אחרות. הדמות של ארתור (בקולו של ג'סטין טימברלייק), וכל מערכת היחסים שלו עם שרק, מיותרים בעליל, אבל הפיצוי החלקי מתקבל בדמותו של מרלין (אריק איידל), המכשף האגדי: הברנש מתגלה כמקרה גריאטרי מתקדם, שמתרוצץ בגלימה קצרה מספיק לחשוף את שרביט הקסמים וכדורי הבדולח שלו.

החוליה החלשה בסרט, ואי אפשר להתחמק מזה, היא העלילה. 'שרק השלישי' לוקה במחלה התורשתית הנפוצה של המשכונים: היעדר שלד של סיפור חזק, שיחזיק עליו את כל המאפיינים של הסרט המקורי והמצליח, במקום שהם יחזיקו אותו. אז בסדר, יש לנו מאבק עם הנבל המרושע, אבל הוא הרבה פחות חזק ומאיים מהפיה הסנדקית בחלק השני, שלא להזכיר את לורד פארקווד המצוין מהסרט הראשון. אז בסדר, שרק מפקפק ביכולתו להיות אב, במיוחד מול הזוגיות הפורחת של החמור והדרקונית (שהילדים שלהם, אגב, הם המפלצות הכי חמודות שראיתי כבר הרבה זמן. אני רוצה חמורדרקון קטן ונושף אש משלי!). אבל אנחנו יודעים איך הפקפוקים האלה ייגמרו. לא רק שקל לנחש את סוף הסיפור, קל לנחש גם את הדרך לשם. כל המעלות של הסרט לא יכולות לכפר על שאלות שהתשובות עליהן ברורות מראש, כמו השאלה מי מתלמידי הקולג' היוקרתי הוא המלך המיועד ארתור, או הדילמה האם הוא יוכל להתעלות לתפקיד שהוא אמור למלא.

יצאתי מהסרט עם רגשות חיוביים, אבל מעורבים. הסרט הראשון היה ונשאר טוב בהרבה מהשני, והשני היה יותר טוב מהשלישי – אבל 'שרק השלישי' עדיין מעביר בסבבה שעה וחצי. מה שכן, לו היתה לי גישה ישירה לאולפני דרימוורקס, יוצרי 'שרק', הייתי אומר להם: אני יודע שאתם מאוהבים בדבר הירוק הגדול הזה – כלומר, ערימת המרשרשים שכל סרט חדש בסדרת 'שרק' מייצר – אבל עכשיו הזמן להפסיק. היה טוב, היה נחמד, עכשיו די. תחסכו מאיתנו את משבר אמצע החיים של שרק ופיונה ב-'שרק 4', ואת 'שרק 5 – שנות הזהב'.

תגיות: