-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
החפרפרת
Tinker, Taylor, Soldier, Spy
על פי ספרו של ג'ון לה קארה. בשיא המלחמה הקרה, המרגל הותיק ג'ורג' סמיילי מנסה לאתר סוכן כפול בשורות סוכנות הביון MI6.
תאריך הפצה בארה"ב: 09/12/2011
תאריך הפצה בישראל: 17/11/2011
מאוד מורכב ומאוד מאופק. במילים אחרות, בשום אופן אל תגיעו עייפים (לימדו מהטעות שלי)
מדהים, אבל גם דופק שכל רציני.
החדשות הטובות – 'החפרפרת' הוא סרט באמת נהדר. קודם כל, הוא מרתק ברמות בלתי ניתנות לתיאור. אפילו בלי סצינות אקשן כמו שהטריילר ניסה להראות, יש סצינות שפשוט הצמידו אותי למסך וסחפו אותי מתחילתן ועד סופן (בעיקר אלה שתיארו משימות של המרגלים) והיו עושיות מצויין.
זה שיש פה משחק טוב מצידם של אולדמן, פירת', הארדי וקברבץ' זה לא הפתעה, אבל מי שבאמת פורח פה בלי שזה היה ברור קודם, הוא תומאס אלפרדסון, הבמאי, שממש מזכיר לי את דייוויד פינצ'ר הישן באהבתו לאפלה ובשליטה שלו בכל הכלים הטכניים – צילום, עריכה פסקול, סאונד ועיצוב אומנותי (הארט-דירקטור פה ראוי לאוסקר מבחינתי) – כדי שישלימו את התסריט והמשחק.
אבל אחרי כל ההשתפכויות, אני חייב להזהיר – מדובר בסרט המסובך ביותר שראיתי אי פעם. העלילה עצמה והמטרה של הדמויות ברורה, אבל יש כמות כל-כך מאסיבית של פרטים, דמויות מושגים וקווי עלילה, שזה אשכרה מפריע. רוב קווי העלילה והפרטים מתחברים אחד לשני בסוף הסרט, אבל זה לוקח כל-כך הרבה זמן עד שאני לא אתפלא אם אנשים ייצאו מעולם באמצע. מכיוון שאין אפילו סצינה אחת שלא מקדמת את העלילה איכשהו, אין לסרט יותר מדי זמן לבנות גם את הרובד הרגשי של דמויות שהן לא ג'ורג' סמיילי , ולכן כל מיני סודות שמתגלים לגבי הדמויות האלה (זה נחשב ספוילר?) לא עושים שוק כמו שכהדמויות האחרות מתייחסות אליהן, פשוט משום שלא ואים את הקשרים והיחסים ביניהן, ועל כן, יש בסרט פחות רגש ממה שציפיתי שיהיה בו (אם כי זה לא ברמה של 'משחקי שלטון').
מצד שני, אולי בגלל כל הפרטים המבלבלים וקווי העלילה הרבים, מצאתי את עצמי מנתח בעצמי כל סצינה, כל פעולה וכל משפט שנאמר – גם כדי לגלות בעצמי את זהותה של 'החפרפרת', אבל בעיקר כדי לעשות את הכל פחות מסובך לעצמי. למשך כמה דקות, הרגשתי בעצמי כמו מרגל-בלש, ובמובן מסוים, זה הפך את הסרט לעוד יותר מרתק וסוחף ממה שהוא כבר היה.
אני ממליץ גם לשים לב במיוחד לדקות האחרונות של הסרט, שבהם מתקיים יחס השיר-תמונה הטוב ביותר שראיתי מעודי.
מצטער אם אני נשמע כמו פטיפון שבור,
אבל שוב קשה לי להבין את הביקורת. כלומר, מהבחינה של האם אהבת או לא אהבת את הסרט.
(ולא, אני לא חושב שכל הביקורות חייבות להיכתב כך שהן יהיו ברורות רק לי)
לא נורא שאתה לא מבין את מיני-ביקורת הדג
תגדל, תצבור נסיון חיים (או ילדים), ואז יהיה לך סיכוי טוב יותר להבין.
אם היה מדובר על ביקורת מלאה, אז זה היה יותר בעייתי.
בינתיים אפרש לך – כשרד פיש צפה בסרט הוא היה עייף מידי עבור יצירה מורכבת ומאופקת שכזו. כלומר, לא נאמר אם הוא אהב אותו או לא, אלא שהסרט לא מתאים למי שנמצא במצב הנ"ל.
אגב, אני לא הייתי עייף, ודי נהנתי מהסרט. עדיין, זה לא סרט שיתאים לכולם (גם כשהם לא עייפים), במיוחד לא לאלו שרגילים לקצב של סרטי הפעולה בעשורים האחרונים.
ת'נקס!
(ל"ת)
לפעמים צריך להגיד "זה לא הוא, זה אני"
אני לא נהניתי מ"החפרפרת", אבל אני לא חושב שזה בגלל שהוא היה סרט גרוע. אני יודע שיש דברים שבו שלא אהבתי: לדעתי יש שלב שבו "איפוק", תכונה ראויה להערצה, הופך ל"שיעמום בכוונה תחילה". מצד שני אין ספק שיש הרבה דברים טובים בסרט. הבעיה היא שהגעתי אליו לא מוכן. הייתי מאוד עייף, לא הצלחתי להתרכז, נאבקתי בשינה וחלק מפיתולי העלילה פשוט פספסתי. אז אני פוסל את עצמי מלחרוץ דעה חד משמעית בשאלה האם הסרט הוא טוב או רע, אבל אני יכול לומר חד משמעית שזה סרט שאסור להגיע אליו עייפים.
מאוד מורכב
צריך להגיע לסרט מרוכזים, אבל זה לא הספיק לי כדי להבין מה קרה בסוף. בד"כ גם אם יצאתי מסרט ולא בדיוק הבנתי מה קרה, עדיין אם הצלחתי להתחבר לדמויות וליחסים בינהם – נהנתי, והשלמתי את הפרטים אח"כ. כאן בגלל האיפוק שרד הזכיר: 1. לקח לי יחסית הרבה זמן להיכנס לקצב של הסרט ו-2. לא מאוד הצלחתי להתחבר לדמויות (אולי חוץ מסמיילי ופיטר) ולכן יצאתי מהסרט בתחושה מפוספסת – גם לא הבנתי את סוף הסיפור וגם לא היה לי חיבור רגשי חזק לדמויות.
אולי אחרי שאני אקרא תגובות של אחרים ואת הספר שקניתי לפני שבועיים, אני אחשוב אחרת. אבל ביציאה מהקולנוע הרגשתי בעיקר מבולבלת.
ועוד משהו לגבי ההקרנה
ראיתי את הסרט ביס פלאנט ר"ג, והייתה בעיה עם הכתוביות: המספרים היו הפוכים. כלומר 15 הוצג כ51, 1000 הוצג כ0001.
ביציאה מהסרט הערתי לסדרן על הבעיה. אני מקווה שיתקנו את זה מהר.
אם אני לא טועה
זה לא קשור לבית הקולנוע, אלא לחברת ההפצה (יונייטד קינג) ואולפן התרגומים (היה כתוב בסוף שזה סינמטיפ). הסדרן לא יכול לעשות כלום.
אני ראיתי ביס פלאנט חיפה והייתה את אותה הבעיה.
גם ביס פלנט חיפה הייתה את בעיית המספרים
(ל"ת)
כנ"ל
גם בסינמה סיטי.
בושה שאני משלם על כרטיב ומקבל טעויות של תרגום בהורדה באינטרנט.
הסרט הזה הוא כמו ציור גדול של 'איפה אפי'
רק שבניגוד למשחק, פה לא צריך לזכור רק איפה אפי נמצא. צריך לזכור גם איפה המוכר בלונים נמצא, ואיפה הילדה הקטנה עם הקוקיות נמצאת, ואיפה הקפטן השיכור נמצא.. לא כולם אגב, יופיעו בהמשך, אבל חלק מהם כן, ובגלל שהסרט לא רומז לנו איזו דמויות שווה לזכור, צריך לזכור את כולן. כנ"ל לגבי שלל סיפורי המסגרת שנמצאים בסרט.
אני דווקא כן באתי לסרט מוכן והבנתי מה הלך שם (בגדול, אולי פספסתי איזה פרט באמצע).
קשה לי לקרוא לסרט כזה מייגע, סרט מהנה, אבל הוא בהחלט בנוי בצורה מסודרת ומקפיד על אלפי הפרטים שנמצאים בו (למי שחשובים לו הדברים האלה).
יש לי חשד
שהחפרפרת משתפר פלאים בצפיה חוזרת. הסיבה לכך היא שהוא עשוי ממש טוב מבחינת הבימוי והצילום, אבל התסריט זורק שמות ופרטי עלילה ללא שום אזהרה ובלי לאפשר אבחנה בזמן אמת מה חשוב ומה לא. מאוד קשה להתרכז בסרט כשעוד מנסים לעבד את המידע שהועבר בסצנה הקודמת, תוך שצריך עוד להצליח להבדיל בין כמה דמויות שזמן המסך המשותף של כולן הוא אולי עשרים דקות. קורים דברים, במיוחד לקראת הסוף, או שלא בסוף, כי יש הרבה קפיצות בזמן. לא רק שלא צריך לבוא עייף לסרט הזה, צריך גם לבוא עם תקציר עלילה כדי להצליח לעקוב.
לכן אני חושד (לא יצא לי לבדוק) שהוא ממש משתפר בצפיה חוזרת. בפעם הראשונה, קצה גילוי המידע הוא או מסחרר, או איטי ומאופק להחריד. הדמויות חוסכות ברגש, אז קשה לדעת על סמך התגובות שלהן מה חשוב לעלילה. אחרי שכבר יודעים את פרטי העלילה המשמעותיים, נראה לי שהרבה יותר קל להתרכז בסרט עצמו ולא לנדוד כל הזמן לנסיון לעשות סדר בסיפור.
זוהי הזדמנות
להמליץ על המיני-סדרה של הביביסי בכיכובו של אובי-וון, כשהסיפור נפרש על פני שש שעות, יש יותר זמן לתת לכל הדמויות לזרוח, למשל הרומן של ריקי טאר ואירינה בפורטוגל ממלא פרק שלם
כולם מדברים על המיני-סדרה הזו בביקורות, משהו בסגנון
"למרות שהמיני-סדרה הייתה נהדרת, גם הסרט מצליח להיות טוב", או "הם הצליחו להתגבר על מגבלות הזמן – שלא היו במיני-סדרה המופתית של ה-BBC – בזכות כמה פתרונות תסריטאים יצירתיים" וכדומה. אני, במקום הבמאי, הייתי נעלב.
מזה אתה נעלב?
כשמישהו בתור לקצביה מבקש "תחתוך לי שני קילו ירכיים של הרב מחפוד", זה מעליב (לו הייתי הרב מחפוד).
בדיוק קראתי איפושהו על טקס זכרון לקהילה הטרנסג'נדרית.
לא העליתי את המיני-סדרה כי היא כזאת מופתית
למרות שלדעתי היא טובה מאוד, העליתי את הנושא מכיוון שהרגשתי שהחולשה היחסית של הסרט היא הסיפור הבלשי שבו. מכיוון שיש לבמאי רק שעתיים , אלפרדסון בחר להתמקד בסיפור הבין-אישי (שזה אחלה) ונוצר מצב, לפחות כך אני הרגשתי, שההתקדמות בחקירת החפרפרת מתקדמת בעזרת קפיצות אינטואיציה של סמיילי ולא חקירה ריגורוזית (דרכו של לה-קארה).
בנוסף, אי היכולת לפתח לעומק את דמויות ה"רביעיה" מפחיתה את המתח שבגילוי בסוף .
נשאלת השאלה...
את מה כדאי יותר לראות קודם? הרי לא ראיתי לא את זה ולא את זה, ואם הסדרה משמעותית יותר טובה חבל לי לספיילר אותה לעצמי עם הסרט..
את המיני סדרה
ללא ספק מבחינתי. יש אותה באוזן (וכמובן בענן הפיראטי)
ראיתי. השתעממתי.
סרט נורא עמוק בסך הכל, אבל לא הסגנון שלי בכלל.
למי שיש הרבה סבלנות, שיילך.
אני אישית התייחסתי לעומס האדיר בפרטים כחלק מהTheme של הסרט כמו שאני תפסתי אותה – התייחסות לכל העניין כמשחקי ריגול, במובן אמיתי של משחק. כלומר אפיזודה גדולה וחסרת משמעו שכמעט כולם משחקים בה את התפקיד שלהם בצורה כמעט דטרמיניסטית, תוך מודעות לדטרמיניזם וגם לחוסר התוחלת של כל העניין.
לאורך כל הסרט רק חשבתי על כך, שלכאורה על הפרק דבר חשוב ביותר שכל סרט ריגול סטנדרטי היה זורק לך בפרצוף (מציאת החפרפרת הכל כך חשובה). אבל כאן יש הרגשה שכל הדמויות מתנהלות כמעט כמו רובוטים במובן מסויים, שפשוט ממלאים את תפקידם כמעט לפי אלגוריתם.
ואולי סתם נדמה לי, ופשוט הושפעתי מאד מהמשחק המעולה של גארי אודלמן.
אהבתי את התיאור
אפילו גרם לי לחשוב שאולי כדאי לטרוח ללכת לראות את הסרט.
קצת התאכזבתי
למרות שבאתי לסרט מרוכז לא נראה שהיה רמז מראש מיהו החפרפרת.
אולי הדבר נועד לשקף את המציאות ובאמת אין דרך לדעת לפני שתופסים מישהו "על חם" אבל עדיין הציפייה שלי מסרט שכזה שישחק עם הצופים משחק ניחושים ורמזים. במקום זאת קיבלנו הרבה פלאשבקים ויחסים בין אישיים מרובי שתיקות
קשה לי לומר ממה נהניתי יותר,
מגארי אולדמן, מהדיוק התקופתי, מהצילום, או מההומו-ארוטיקה העדינה שנמצאת בכל הסרט.
ואם יורשה להיות יומרנית: כשייצא הסרט עם דיקפריו על הובר, אני חוזה טרנד של סרטי מלחמה קר הומו-ארוטיים. יוסי וג'אגר בק.ג.ב ;)
סרט מעולה התרגום ביזיון
לא רק המספרים הפוכים – זה לא "קירקס" אלא "כיכר" :"הכיכר" – הכינוי של לה קארה למטה ה-MI6 (המשקיף על כיכר קיימברידג' בווסט אנד של לונדון). כל הסרט מתורגמת המילה circus בטעות ביזיונית ל"קירקס". מה לעשות שבאנגלית יש למילה שתי משמעויות. בספר זה כיכר…
הייתי מצפה מתרגום רשמי ומקצועי של סרט שיהיה ברמה טובה יותר מתרגום חובבני של אתרי הורדות…
גם דקויות אחרות בדיאלוגים לא תורגמו כמו שצריך, ביזיון!
הסרט עצמו חזק כמו הספר, משחק מעולה אוירה כבדה – בהחלט לבוא ערניים.
מכיוון שיש למילה משמעות כפולה,
שאי אפשר להעביר בתרגום, הוא צריך לבחור אחת מהשתיים. ומבין השתיים, גם אני הייתי בוחר ב"קרקס". זה הרבה יותר מתאים ומעניין. הסיבה ההיסטורית שבגללה המילה הזאת נוצרה לא רלוונטית.
אז גם אתה היית טועה. ע"פ הסופר זה כיכר.
רוב הטעויות הגסות שנעשות בתרגומים זה שימוש באחת מהמשמעויות האפשריות אך הלא ראויה ונכונה. אם תשוחח עם מישהו בחו"ל על הסרט ותדבר על קרקס עם ליצנים, תעשה מעצמך צחוק. זה לא נתון לשיקול בכלל.
בספר די ברור שמשתמשים במילה באופן אירוני
כלומר המקור של השם הוא העובדה שהבניין נמצא ב-Oxford Circus, אבל הדמויות, ובמיוחד המרגלים הותיקים שפיתחו ריחוק מסוים כלפי הפטריוטיות שהביאה אותם לתפקיד בהתחלה, קיצרו את השם ל-Circus משום שהמשמעות השנייה, של קרקס, נדמית להם מתאימה. דורון צודק שאת כפל המשמעות הזה קשה להעביר בתרגום לעברית, אבל שנכון יותר להשתמש במלה קרקס, שמעבירה את העובדה שמדובר בשם כינוי ואת הגישה שעומדת מאחורי הכינוי הזה.
מה זאת אומרת על פי הסופר?
אם הסופר כתב מדריך למתרגם (כמו שטולקין עשה) ובו הבהיר שהמילה Circus צריכה להיות מתורגמת ל"כיכר", אז באמת אין לי מה להתווכח עם זה. אבל בהנחה שהוא לא עשה את זה, איך בדיוק הוא "הבהיר" איך צריך לתרגם מילה שיש לה שתי משמעויות? הסופר לא שכח ש"כיכר" זה גם "קרקס", והוא מן הסתם המציא את הכינוי הזה בדיוק מהסיבה הזאת (במציאות מטה ה-MI6 מעולם לא שכן בככר קיימברידג').
והנה גארי אולדמן עושה מעצמו צחוק, לשיטתך:
Yes, it’s not an accident that he calls it the Circus. I mean, there you are, you have the circus, then you have Smiley the Clown. You know, Smiley at the Circus. At the Circus you’ve got this whole jamboree of extraordinary characters. It’s a branch of the Secret Intelligence Service, MI6, but yes, a Circus (laughs).
http://www.flicksandbits.com/2011/11/22/gary-oldman-interview-for-%E2%80%98tinker-tailor-soldier-spy%E2%80%99-out-december-9th-in-the-us/18237/
בקיצור, כן, זה כן נתון לשיקול.
וברצוני לחזק:
זו ממש לא הפעם הראשונה שעושים באנגלית שימוש בכפלהמשמעות הספציפי הזה. למשל ב-Mother Goose של ג'טרו טאל, מופיעה השורה:
And a foreign student said to me —
was it really true there are elephants and lions too
in Piccadilly Circus?
ההתייחסות לכיכר פיקדילי באירוניה כאל 'הקרקס' היא בהחלט משהו הגיוני, בוודאי עם הציטוט שהבאת, וכמו שהציטוט של ג'טרו טאל מראה, זה גם לא חריג מדי מצד לה-קארה.
השיר בסוף הסרט
הוא La Mer, בביצועו של צ'רלס טרנט.
הוא מוכר יותר בתור Beyond the Sea, שיר שהיה במקור של בובי דארין ומאז הושר ע"י רבים אחרים, אבל רק המנגינה מועתקת – המלים באנגלית אינן קשורות למקור הצרפתי. הגרסה הזו הופיעה, למשל, בקרדיטים של למצוא את נימו.
במילותיו של פריס ביולר,
אם היו תוקעים לסרט הזה גוש פחם בתחת, הוא היה הופך ליהלום.
בתור מישהו שלא ראה אף סרט של ג'ון היוז,
אפשר לשאול אותך מה היא משמעות הביטוי?
לא שאני יודע הרבה על יצירת יהלומים סינתטיים,
ולא שאני רוצה שיתחיל להפתח פה דיון ארוך על זה, אבל אומרים שהם נוצרים כתוצאה של פחם דחוס. ב"שמתי ברז למורה" פריס ביולר אומר "Pardon my French, but Cameron is so tight that if you stuck a lump of coal up his ass, in two weeks you'd have a diamond".
ככה גם הסרט הזה: הוא פשוט כל כך רציני. לא בדיוק רציתי לראות את הסרט החדש באמריקן פאי, כן? לא חיפשתי דיאלוגים שנונים או את ג'יימס בונד בכיכובו של גרי אולדמן. לא גררתי את כל המשפחה עד צומת גלילות בשביל סרט אפור ויבש כזה. אשתו של סיריוס בלאק שרמוטה, ביין מתקתק רוסיות, ולונדון היא ככל הנראה העיר הכי אפורה עלי אדמות. מצד שני, כנראה שלפי תומס אלפרדסון אירופה נבראה באפור. זכותו של הבנאדם לצלם באיזה פילטרים שבא לו, איך שבא לו, אבל לראות ככה סרט זה פשוט לא נחמד.
גארי אולדמן מרשים, במיוחד במונולוג אחד שהיה לו, וטום הארדי היה נחמד מאוד גם הוא (הסיקוונס שעקב אחרי סיפור האהבה שלו עם הרוסייה היה הקטע האהוב עלי בכל הסרט), אבל כשאני רואה סרט אני רוצה משהו קצת יותר מעניין. שיצחיקו אותי, שיקסימו אותי, שירתקו אותי, שימתחו אותי, שיקסימו אותי, שיגרמו לי לחשוב. זה שהתסריטאי לא יכול לכתוב תסריט שבו אפשר להבין מי נגד מי ובאיזה הקשר לא הופך את הסרט הזה לסרט חכם, יותר משזה הופך את הסרט הזה לסרט מתחכם. ככל שהזמן עובר הסרט הזה פשוט מעצבן אותי יותר ויותר. לא ראיתי בו שום החלטה בימויית, תסריטאית או משחקית שגרמה לי להסתכל עליו ולהגיד "ואלה, יש בזה משהו מעניין". או, בקיצור, "החפרפרת" הוא כנראה הסרט הכי אשכנזי שראיתי בחיים שלי.
אשכנזי=משעמם, לא מרגש, מתחכם?
והנה אני מבזבזת את מיטב שנותיי בלצאת עם אחד כזה. מצד שני, גם אני כזו, אז כנראה שנועדתי לחיים משעממים וחסרי ריגושים.
או במילים יותר פשוטות – זה היה אחד התיאורים היותר מגעילים ומפגרים שיצא לי לקרוא באתר הזה. זה לא מתאים לפה. את ה"גזענות" הזו, גם אם היא כביכול בצחוק, אתה מוזמן להשאיר באתרים שבהם מגיבים אנשים שנקראים טוקבקיסטים.
אאוץ'
אילו הוא כתב "צהוב" זה היה פחות מקומם?
אומנם ההערה שלו הייתה ממש פוגענית ולא במקום,
אבל זה לא נקרא "גזענות", אלא יותר "עדתיות". אי אפשר להיות גזען לאנשים מאותו הגזע שלך.
יהדות אינה גזע.
מה גם גזענות, שבהגדרתה כיום, כוללת גם "עדתיות", "לאומניות", "תרבותיות" וכיוצא בזה, ולא רק הבדל במוצא האתני.
במובן מסוים, את צודקת לגמרי.
פשוט אני אגיד לך מה: הסרט הזה ממש עצבן אותי. לא ראיתי סרט כבר מלא זמן, ולמרות שהכנתי את עצמי לסרט מאופק לא ציפית לסרט כל כך מעוקר מרגשות ומעניין כלשהו, ובגלל זה הוא הוציא ממני ביטויים שבדר"כ אני לא משתמש בהם, כמו, לדוגמא, להתייחס למשהו בלי שיוך עדתי כלשהו כ"אשכנזי". ואני אומר את זה בתור חצי פולני, רבע הונגרי ורבע אוקראיני. אז לכל מי שמוכן לקרוא או לשמוע – אני לא התכוונתי לפגוע במישהו, ואם ההערה האידיוטית שלי פגעה, עצבנה או לא הצחיקה מישהו אנא קבלו את התנצלותי הכנה.
עכשיו, מה שכן, לא משנה כמה הביטוי שלי היה לכאורה פוגעני, גזעני, או מקומם, אני לא גולש באתר הזה מאתמול, והתבטאות כמו "אחד התיאורים היותר מגעילים ומפגרים שיצא לי לקרוא באתר הזה" הוא בדיוק לא לעניין כמו ההערה שלי על החפרפרת. נאה דורש נאה מקיים, דניאל, ולקרוא להערה שלי "מפגרת" או "מגעילה" לא יגרום לי להבין יותר טוב כמה שההודעה שלי הייתה לא לעניין, והפניות לאתרי טוקבקיסטים לא יעזור גם כן. אני לא שום טרול, דניאל, ואם ההערה שלי עצבנה אותך אז זכותך לומר את זה, אבל תרבות דיון תקפה אליך בדיוק כמו שהיא תקפה אלי.
אויש.
אל תהיו שוודים.
(ל"ת)
עניין של בחירה
נהניתי עד מאוד מהסרט אבל חייב להודות שהביטוי "הסרט הכי אשכנזי שראיתי בחיים שלי" סחט ממני צחוק. הומור עדתי מאוס בעיני אבל בחרתי לצחוק מהתזמון המדויק ומההפתעה בשימוש הביטוי "אשכנזי" לסרט. אפשר לראות מקילומטרים את הצד המתגונן שבחרת לנקוט והסיבות לו. הנה עוד הוכחה לגוויעתו של השבט הלבן (שירת הברבור בקיץ האחרון ברוטשילד).
אהבתי את התיאור2
למרות שאתה מדבר בטרוניה לי זה גרם לחשוב שממש כדאי לראות את הסרט
אחרי 3 צפיות בסרט
ואחרי שקראתי את הספר מספר פעמים וראיתי את הסדרה הבריטית גם כמה פעמים אז ככה…
זה סרט שחייבים לראות בשקט – אולם שבו הקהל יודע את מה שבא לראות, או בבית, כן זה אפשרי. רק כך אפשר להנות, ובכל פעם יותר, ממה שהבמאי צוות השחקנים והצלם עשו מהסיפור המורכב והנפתל של לה קארה. רק אז רואים איך כל הג'סטות והבעות הפנים מקבלים משמעות, וכל חלקי הפאזל מצטרפים לחויה שלמה. גם לי הייתה אכזבה מסויימת בצפיה הראשונה בסרט באולם שבו חלק עזבו וחלק אכלו פופקורן ממיכלי קרטון ענקיים ברעש גדול
ולכן ברורה לי האכזבה ואפילו התסכול של כל הצופים שבאו ללא הכנה לסרט.
לי כגרופי של לה קארה, אחרי כאמור 3 צפיות הסרט פשוט נפלא.
סרט שלוקח לך 3 פעמים לראות אותו לא נראה לי סרט נפלא.
אני לא אומר שאין סרטים שמשתבחים אחרי כל צפייה ("ממנטו" הוא דוגמה טובה לסרט שמשתפר פלאים בצפייה ראשונה), אבל כשזה נוגע לסרטים, הם לא אמורים להיות טובים רק אחרי כמה צפיות, הם אמורים להיות טובים בראשונה, ולהשתפר עם הזמן.
בגלל הספר הסדרה והאולם
זה עיבוד לספר מאוד תשבצי ובכדי לדחוס את כל המורכבות שלו לשעתים צריך היה להקריב את הקצב של הספר והסדרה. הסרט לא עוקב אחד לאחד אחרי השניים. העלילה והדמויות מעט שונות אבל הסיפור והסיפור בתוך סיפור שומרים על האוירה. לכן כל פעם שאני רואה אותו אני מתפעל מהיכולת לדחוס – טלגרפית – לתוך משך הזמן של הסרט את רוב מורכבות העלילה, לא את כולה כמובן.
אני ממליץ לך לקרוא את הספר. גם הוא לא קל לפיצוח. ואח"כ לראות את הסרט שוב.
אבל הסרט צריך לעמוד בפני עצמו
כשאני הולכת לסרט אני בד"כ לא מתכוננת אליו, אולי רק מנטלית – תיאום ציפיות וכדומה. כאן בהחלט התאמתי ציפיות והתכוננתי לסרט איטי ומורכב, ובכל זאת לא הבנתי את הסיפור ובעיקר לא הבנתי את דרך פתרון התעלומה. זו לא אני שצריכה ללכת לסדנת הכנה, אלה היוצרים והמעבדים שצריכים לשפר את הסרט שלהם, ולהפוך אותו לברור גם למי שלא קרא את הספר או ראה את המיני סדרה לפני כן.
מסכים עם תמר. אני לא אובייקטיבי ביחס
ללה קארה ובעיקר לספרי סמיילי שלו. יחד עם זאת לראות את הסרט באולם בו מפריעים לך להתרכז יכולה להרוס את הצפיה, לי, למרות שהבנתי את העלילה והכרתי את הדמוית היה לא נחמד. גם לך אני ממליץ לקרוא את הספר ולראות שוב.
תראו מה אומר עורך הסרט
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=rVaXYtIigLA#!