"פרידה" הוא סרט קשה לצפיה. זה לא שיש בו אלימות קשה, או שהוא באורך של חמש שעות וכולל שמונה שוטים, או שהוא מכאיב במצפון, או כל דבר אחר מכל אלה. הצפיה ב"פרידה" מאתגרת כי היא כוללת הרבה מאוד קריאה. זה סרט דברני מאוד, יש בו הרבה טקסט, ובהנחה שרובנו איננו דוברים פרסית שוטפת, זה אומר שצריך לקרוא את כתוביות התרגום. הרבה מהן. יש בסרט יותר חומר קריאה מאשר בעיתון יומי, ויעניין אתכם מה אנשים אומרים. זה לא שאפשר להפסיק להקשיב. עם כל הקריאה הזאת, כמעט ולא נשאר זמן להרים את העיניים מהכתוביות כדי לראות את פניהם של השחקנים. אני חושב שהשחקן הראשי היה מצוין, אבל ייתכן שבמשך חלק מהזמן, כשהעיניים שלי התרוצצו סביב תחתית המסך, הוא למעשה הוציא לשון ופזל שמאלה.
לרוע המזל, "פרידה" הוא סרט מצוין, ולכן אני לא יכול להגיד שזה לא שווה את זה ועדיף כבר לקרוא ספר טוב. המצוינות של "פרידה" בעייתית מעוד בחינות, כמו זה שהיא לא מאפשרת לשנוא את האיראנים כמו שצריך, וזה שהסרט עשוי לנצח את "הערת שוליים" באוסקר.
שם הסרט הוא הטעיה. מספרים לנו שמדובר בפרידה, ובסצינה הראשונה, זה מה שקורה. סצינת הפתיחה מציגה את שני בני הזוג שבפרידתם אנחנו עוסקים: נאדר וסימין. היא רוצה לעזוב את איראן ולעבור למערב, כדי להבטיח עתיד טוב יותר לבתה. הוא רצה לעזוב איתה, אבל שינה את דעתו. עכשיו הוא רוצה להישאר, כדי לטפל באביו חולה האלצהיימר. הם יושבים זה לצד זו, על כסאות פשוטים, בחדר קטן שהוא – כך מתברר – בית משפט איראני, ומנמקים את עמדתם ישירות אל השופט, שהוא גם המצלמה. מהרגע הראשון, השופט הוא אנחנו, ועלינו מוטל להחליט מי צודק. וזה לא כל כך פשוט.
אחרי שאנחנו עוזבים את בית המשפט הסרט נראה כמו דרמה אולטרה-ריאליסטית על חייהם הדפוקים של בני המעמד הנמוך. המצלמה הנישאת ביד עוקבת אחרי הבעל, נאדר, כשהוא עוסק בענייני הפרידה: עכשיו כשהוא יגור לבד, הוא צריך מטפלת לאביו לשעות העבודה, אבל למטפלת שהוא מוצא יש בעל מובטל ובעיות דתיות. סימין, לפני שהיא עוזבת את הבית, לוקחת את הדיסק האהוב עליה. הילדה בת ה-16, טארמה, צריכה להחליט עם מי היא נשארת. למשך זמן מה נדמה שנקלענו לגירסה הפרסית של האחים דרדן.
אבל אז זאת, שוב, הטעיה. אחרי קצת יותר מחצי שעה, הסרט הופך בפתאומיות למשהו אחר. התפרצות זעם של כמה שניות, ונאדר מגלה שיש לו עוד עניינים עוד יותר מסובכים על הראש מהפרידה מאשתו. שוב הוא נגרר אל בית המשפט, והפעם מתברר שצירוף של נסיבות וחוקים תמוהים הופך אותו לנאשם ברצח. זאת, כמובן, שטות. הוא הרי בחור טוב, אנחנו מכירים אותו כבר חצי שעה לפחות. רצח?! מה פתאום. אבל, שוב, זה לא כל כך פשוט.
פתאום מתברר שבעצם אנחנו צופים בדרמת בית משפט. אם ברגעים הראשונים היה ברור לחלוטין מה קרה ולמי, מי אשם פה ומי חף, ונראה כאילו ברגע שאפשר יהיה רק להבהיר מה בדיוק קרה, העניין הקטן והטפשי הזה ייסגר. אבל זה רק מסתבך. פרטים נוספים על המקרה מתגלים בהדרגה, ומתברר שחצי השעה הראשונה ההיא היתה חומר הראיות. פרטים קטנים מתוך פתיחת הסרט מקבלים פתאום חשיבות מכרעת. גם כאן, לעתים קרובות הסרט מושיב אותנו בכסא השופט, ושוב ושוב חושף פרטים חדשים שעשויים לגרום לנו לשנות את דעתנו. זה היה יכול להיות קל אילו צד אחד היה מוצג כטובים, והצד השני כרעים, אבל כל הדמויות מוצגות באופן מעורר סימפטיה במידה זו או אחרת, ואף אחד מהם לא צדיק מוחלט. לפעמים צריך לעקם קצת את האמת כדי לצאת מצרות, ולפעמים עיקום קטן של האמת מכניס אותך לצרות גדולות הרבה יותר. התסבוכת המשפטית המפותלת רק הולכת ומתהדקת עד לסיום.
מערכת המשפט האיראנית חורצת גורלות, מתברר, בחדרים צרים וצפופים שמזכירים יותר את לשכת פקיד השומה של חדרה מאשר את היכלי השיש המוכרים מסרטי משפט אמריקאיים. היא גם לא פורמלית במיוחד; התובע והנאשם יושבים זה ליד זה ונכנסים זה לדברי זה בלי זעקות "אובג'קשן!". הפשטות הזאת רק תורמת לאמינות של הסרט. הסרט מוצג באופן הכי ישיר שיש, בלי שום פעלולי צילום, פסקול או עריכה. התסריט אמין ונטול זיופים, והשחקנים – ככל שיכולתי לראות – גם הם אמינים לגמרי. כל אלה הופכים את "פרידה" לסרט מצוין שמתעלה הרבה מעבר למסגרת הסטנדרטית של סרט-זר-אמנותי לפסטיבלים בלבד. כמה מצער. כמו בסרט וכמו בחיים, העולם היה הרבה יותר פשוט אם אפשר היה לחלק אותו לטובים ורעים.
עוד באותו נושא: האיום האיראני – על מלחמת ישראל ואיראן באוסקר
אבות עם אלצהיימר זה הטרנד החדש?
נראה שלאחרונה אי אפשר לזרוק אבן בלי לפגוע בסרט עם אבא שחולה באלצהיימר…
בכל מקרה, נשמע מעניין. דרמה משפטית איראנית זה לא משהו שרואים כל יום. אולי ניתן לזה צ'אנס. אבל אחרי האוסקר. בינתיים אני רוצה לחיות באשליה שזה גרוע ו'הערת שוליים' מראה לו מאיפה משתינה המצודה.
איזה באסה
כל כך רציתי לא לאהוב את הסרט הזה :/
שם הסרט בכלל לא מטעה
(אלא אם קוראים אותו כ-frida)
למעשה, כל הסרט עוסק בפרידה. כל מה שקורה בסרט נובע מהפרידה של נאדר וסימין, וכל פעם שיש הזדמנות לפשרה ולסיום של הסאגה המשפטית, אותה פרידה כואבת מונעת מהם (בעיקר מנאדר) לעשות את זה, ומדרדרת את כדור השלג הלאה במורד.
אשמח לפרט בתגובה נוספת שתכלול מן הסתם ספוילרים לסרט
גם כפרסיה היה לי קשה...
שטף הדיבור שם ממש מטורף וכל הזמן עבר לי בראש שאם אני מתקשה, מה קורה לאנשים שאינם דוברים את השפה.
תנאי הצפייה שלי היו לא אידיאלים ולכן הפסקתי לצפות אחרי 20 דקות בערך כי הרגשתי שאני מפספסת המון, אבל ממה שראיתי, זה נראה כמו התחלה של סרט מתח מעולה.
זה עשוי להקל אם הסרט יקבל דיבוב בהמשך?
לא שאני רוצה שזה יקרה, אבל אם הוא יזכה באוסקר, ייתכן שיהיה תקציב וראוי למדי לטובת הפצה מסחרית…
ורק לי לא הייתה בעיה עם הכתוביות?
אני לא מדבר מילה אחת של פרסית ואת הסרט ראיתי עם כתוביות באנגלית והספקתי גם לקרוא את הכל וגם לראות את תצוגות המשחק הנפלאות שיש במותחן המרתק הזה, בייחוד של המטפלת ובעלה.
את "הערת שוליים" אהבתי יותר.
מהתיאור נשמע שיש לו "מבנה מחליק"
"מבנה מחליק" הוא תיאור עלום משהו לסרט שמחליף ז'אנרים באמצע הסרט.
המבנה מזוהה בעיקר עם הקולנוע הקוריאני. בעיקר בגלל בונג ג'ו הו ("אמא", "המארח", "ברוכים הבאים לכוכב הירוק"), שהוא מחליק בטירוף. גם "שבעה צעדים" ודומיו מצטיינים בפיתולים עלילתיים פרועים.
מעניין איך המבנה המחליק מתקשר לתרבות הספוילר-ססיבית בא אנו מתקיימים.
ב"אנו" אני מתכוון "אני".
בונג גון הו
לא קשור לברוכים הבאים לכוכב הירוק.
צודק.
(ל"ת)
סרט לצפייה ביתית?
נראה לי לפי תיאור הביקורת אוותר על הצפייה בסרט הזה בקולנוע, ואדלג ישר לקניית הסרט לכשייצא בחנויות. כך אוכל להתעכב עם התירגום ברגעים שנראים לי מהירים מדי, ולחזור על קטעים שנראו לי שווי צפייה חוזרת. נכתב אפילו בביקורת שאין פעלולי צילום מפעימים כאלה ואחרים, אז ת'כלס הסיבה היחידה מבחינתי שנשארה לראות את הסרט הזה בקולנוע זה כי "זה סרט כ"כ טוב שחייבים לצפות בו בקולנוע!", אבל כידוע תנאי הצפייה הביתיים כיום די טובים גם ככה.
אשמח לעוד דעות בעניין.
אין טעם לראותו בקולנוע, אך כדאי מאוד לראות את הסרט...
מדובר בסיפור שיכול להיות סיפור של כל אחד מאיתנו. בניגוד לכתוב בביקורת, נאדר וסימין שייכים לפחות למעמד הבינוני. יש דמויות נוספות בסרט ששייכות למעמד הנמוך, אך גם אלו וגם אלו יכולים לגרום לך להזדהות איתם לחלוטין.
לא מדובר ביצירת מופת קולנועית, יש סיפורים שיפתיעו יותר, ירגשו יותר, יצחיקו יותר וכו', אך בהחלט מדובר בסיפור יפה ומרגש. שוב, סיפור שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו בצורה זו או אחרת. מה שלדעתי מציב אותו כמועמד לאוסקר זה המשחק הבאמת מצויין והמאוד מאוד ריאליסטי של כל השחקנים והדיאלקט (מעמד נמוך מול מעמד בינוני) המאוד מעניין (לצערי רק מביני הפרסית יבינו זאת).
רק הערה קטנה...
נאדר וסימין הם בני המעמד הבורגני . הזוג השני שנכנס לתמונה הם בני מעמד הפועלים הנמוך, ויש לא מעט רמיזות עדינות על המתח בין שני המעמדות האלה בענייני דת ותרבות וכיו"ב – זה מה שגורם לו כנרא להתפס כ"סרט שמאלני!" ע"י האיראנים, למרות שהופק במימון ממשלתי.
אני מאוד התאכזבתי
סיימתי לצפות בו עכשיו,וקצת לא הבנתי על מה כל הרעש.
כנראה שאם גם מבקרי הקולנוע וגם "האנשים הרגילים" יוצאים מגדרם,אני מניח שפספסתי משהו.
קצת מוזר לי התיאור בביקורת הנ"ל של פרטים נוספים שמתגלים וגורמים לנו לשנות את דעתנו,הרי לא ראינו את זה במיליון ואחד סרטים אחרים?
יש לי גם בראש לפחות עשרה סרטים אחרים שמדברים טוב יותר על מערכת יחסים.
לא יודע…למרות המשחק המצויין,והאמינות והפשטות של הסרט כפי שנאמר,צר לי,אבל אני רק חיבבתי את הסרט,לא הרבה יותר.
אז הוא סרט מצוין, באסה.
אבל האם לדעתך הוא יותר טוב מ"הערת שוליים"?
טוב, אז את אמא.
(ל"ת)
אה, מה?
(ל"ת)
מחווה (מסויימת) לתגובה ישנה שלו לתגובה ישנה שלי:
http://www.fisheye.co.il/?p=18840&comNum=457383#li-comment-457383
מישהו כאן חושב שהוא מרכז העולם?
(ל"ת)
מישהו כאן חושב שהוא נהנה להסיק דברים על אנשים
רק מתגובה אחת?
...או שפשוט באמת מדובר בריפרור ברור לאותה הודעה קודמת?
אחרי הכל… אותה שאלה, קיבלה פעמיים את אותו מענה, ובהמשכים(!).
לאחרונה יש נטייה למגיבים באתר הזה להיות יותר ויותר אישיים, תוקפניים וסרקסטיים. אני מתחנן בפניכם להפסיק עם זה. זה לא מקרי שהאתר הזה נבנה (במקור) על המערכת של "האייל הקורא". אף-אחד לא רוצה להשאיר הודעה תמימה ולקבל בתגובה לעג וביקורת על האישיות שלו.
זה נכון - זאת תחושה שאני מקבל...
…בזמן האחרון במיוחד, אולם התחלתי להרגיש זאת אחרי הפתיחה המחודשת לאתר. במקום דיונים בעלי תוצאה או מסקנה כלשהי, מתקיימים בעיקר ויכוחים אינסופיים שתמיד נגמרים ב"נסכים שלא להסכים", לא לפני שכל צד מגדף ומעליב את הצד השני.
מסכים!
אני מקווה שזה לא ייגרר לשרשור![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
, אבל אני חייב להגיד שההבדל המשמעותי מבחינתי בין עין הדג הישן לחדש, הוא שבישן התגובות היו מלאות גם כן לעיתים קרובות בסרקסטיות (רק בגלל האתר הזה למדתי מהו המושג הזה) – אבל סוג סרקסטיות מבדח וחסר כוונות זדון, כלומר עם יותר כבוד של הגולשים אחד כלפי השני. ואילו בעין הדג החדש יש סוג הרבה יותר פוגע של תגובות המלוות בסרקסטיות. זוהי לפחות הרגשתי.
אז בכדרך אגב, עוד מושג – 'סרדוניות'. כמו סרקזם, אבל עם יותר ארס. הגבולות כמובן מטושטשים.
(ראו זאת חלק מהמאבק שלי בשימוש במילה 'ציניות' לא במובנה הנכון.)
http://www.merriam-webster.com/dictionary/sardonic
אני לא מבין מה רע בויכוח או דיון שמסתיימים בהסכמה שלא
להסכים, אבל אכן אין צורך לקחת שום דבר באופן אישי עד כדי חרפות וגידופים. בטח לא באתר הזה, שאחד הרעיונות המרכזיים שסביבו הוא חי ואותו הוא מעודד הוא דיון פורה ולא מתלהם.
חשבתי שאני היחיד שמרגיש ככה, את האמת.
הייתי די פגוע מכמה תגובות פה (באותו יום) ולא נכנסתי לאתר איזה שבועיים.
שני סרטים שונים לחלוטין
אי אפשר באמת להשוות בינהם.
מבחינת הסגנון הבימוי והתסריטאי נכון בהחלט. סרט ריאליסטי במסורת האירופאית והאסייתית מול סרט אמריקני עם רגעים סוריאליסטיים ואקספרסיוניסטיים. אבל בשניהם יש שימוש בתמה מעניינת מאוד: בשני הסרטים הצופה מתבקש להזדהות עם דמות אחת במאבקה עם אחרת, וכל פעם כשנחשפים פרטים נוספים ההזדהות משתנה תדיר. בשניהם אתה מתבקש להיות שופט של הדמויות, של המעשים שלהם ואולי אף של האמת. במובן הזה הם דומים. בכל השאר, אני מסכים איתך, הם שונים לגמרי.
לא אכנס לוויכוח
אם התגובה של רד באה כתשובה הרגילה שלו לשאלות מסוג זה כפי שמצביע שנאוצר,
אבל התשובה מתכתבת יפה עם סוף הסרט :-)
אה, זה לא ספוילר?
(ל"ת)
אחד הסרטים האנושיים והטובים שנראו פה לאחרונה
הסרט מרתק ומפתיע. הסרט גורם לך לחשוב על הטבע האנושי על אמת ושקר על המתח בין המעמדות (משפחה בורגנית מול משפחה ענייה ) והתמודדות מול המערכת המשפטית. הסרט זורם וקולח ומעת התפנית בעלילה אתה מרותק למסך ולמה שקורה בו. משחק מצויין של השחקנים ותפניות שמעבירות את האהדה מדמות לדמות וחזרה תוך כדי התפתחות העלילה . כל מה שצריך בסרט טוב. אולי כדאי שגם מנהיגנו יראו אותו לפני שהם מחליטים להפציץ אי שם באירן.
בעד הגיוון בכותבי הביקורות
כיף לקרוא ביקורת של עוד מבקר/ת. זה חסר לי מאוד מימי האתר הישן. הגיוון בסגנונות הכתיבה, בדעות, בזווית הראייה הוסיף המון ונתן לי הרגשה של במת דיון ושיתוף תוססת יותר.
טוב, אבל ממש לא מצוין
צפיתי בפרידה אתמול, וממש קיוויתי שזה יהיה סרט מבריק, מרגש וסוחף.
לצערי, הוא סרט חביב לכל היותר.
הסצינה הראשונה , בבית המשפט, מצוינת. המשחק טוב, ודמותו של נאדיר המתמודד עם אביו החולה- שובת- לב. אך מכאן והלאה נפרשת עלילה בנאלית וצפויה משהו. הדרמה המשפטית נטולת מנוע דרמטי אמיתי, או משהו בתסריט לא עובר. הרבה סצינות נראות כחוזרות על עצמן.
בתור ישראלית, מעניין לראות את טהרן "ולהיכנס" לבית איראני, אך לא הרבה מעבר.
"הערת שוליים", לעומת זאת, הוא סרט מקורי ומרענן הרבה יותר.
אחלה סרט, מומלץ בחום
אבל הקול שלי עדיין הולך ל"הערת שוליים".
שתי הערות/שאלות לביקורת
1) לפי מיטב הבנתי, נאדר וסימין הם דווקא מהמעמד הגבוה, והזוג השני הוא מהמעמד הנמוך. לא?
2) בתרגום שאני ראיתי היה כתוב שטארמה בת 11 (למרות שהשחקנית בפירוש לא נראית ככה). בשלב מאוחר יותר, היא מעידה שהיא בכיתה ו'. זה פשוט טייפו בביקורת או שיש שני תרגומים לסרט הזה, ובהתאם הגיל משתנה?
את רוב כיתה ו' שלי ביליתי בלהיות בת 11.
נולדת במאי, לא בסוף השנה או משהו.
תודה על ההבהרה
זו אכן הסיבה ששאלתי למה בביקורת כתוב שהיא בת 16.
אני לא בטוח לגבי הטרטור
את אותו הפטנט הוא יכול לעשות בבית המשפט, וכל מה שרואים בסרט עד לאותה נקודה מרמז שזה די יסגור את העניין.
מה שכן, אני לא מסכים עם המשפט האחרון שכתבת. אני חושב שחשוב לו ממנה בדרך שלו, שאינה דרך של פשרות.
לא:
http://www.fisheye.co.il/%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%A1%D7%95%D7%92-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%90%D7%AA%D7%9D-%D7%9E%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D/
איזה סרט נהדר
כשיש דמויות עגולות ומאופיינות כל כך טוב, מספיק להפיל את אבן הדומינו הראשונה- הבקשה לגירושין אצל השופט, וכל השאר פשוט קורה מעצמו. כבר הרבה זמן לא ראיתי כזה אפיון טוב של כל הדמויות בסרט. ממש אנשים אמיתיים עם אופי וחולשות שאפשר להזדהות איתן. והם מניעים את העלילה מהבחירות שלהן שעולות בקנה אחד עם אופי הדמות, ולא רק כי התסריטאי החליט. איזה יופי. ככה כותבים דמויות חזקות, גברים ונשים.
בניגוד לסרט פרידות, שם בסופו לא הבנתי איך מישהו חשב שהסרט הפשטני הזה יותר טוב מואלס עם באשיר. כאן אין לי שום רצון לערוך השוואה עם הערת שוליים. שני הסרטים נהדרים.