להיט האייטיז שאני עדיין אוהב, למרות שהוא נחשב לקאמפי:
29  |
משחק הדמים (רמבו) |
| 18 |
תרגיל לשוטרים מתחילים |
| 26 |
קרטה קיד |
85  |
מכסחי השדים |
| 35 |
השוטר מבברלי הילס |
| 54 |
שמתי ברז למורה (פריס ביולר) |
| 34 |
אהבה בשחקים |
| 15 |
קרוקודיל דנדי |
| 47 |
ריקוד מושחת |
| 77 |
ביג |
מספר מצביעים: 420
ביג.
קומדיה מתוקה מאוד, עם סוף קצת עצוב, וטום הנקס שהיה סימפטי מאוד בתקופת הטרום-אוסקרים שלו.
אכן כן
סיפור טוב, שעשוי בצורה נהדרת, עם טום הנקס (זה אף פעם לא יכול להיות ממש רע) ועם פסנתר רצפתי אחד.
לא שלמכסחי השדים היה חסר הרבה בשביל שיקבל את קולי. אבל ביג נשאר עדיין אחד הסרטים המתוקים ביותר שלא אכפת לי לראות עוד ועוד ועוד.
ביג הוא על תקן הזאב רווח?
מישהו מחשיב את הסרט הזה כלא טוב? עם כל כמה שהוא אולי ילדותי (בכוונה?) הרי • זה • הסרט שבגללו אנחנו אוהבים את טום הנקס, לא "פורסט גאמפ" או, שומו שמיים, "להציל את טוראי ראיין" או (זאב רווח של ממש) "נדודי שינה בסיאטל".
היה כבר סקר כזה, אגב? יש לי דז'ה וו משום מה, ואני לא חושב שהפכו את דלת החדר שלי לקיר לבנים.
ביג הוא על תקן הזאב רווח?
האמת היא שהפכו את דלת החדר שלך לקיר לבנים, ואז החזירו את זה כשהבינו שעלית עליהם…
אני הצבעתי פה למכסחי השדים, אבל ביג ללא ספק מקום שני אצלי. סרט פשוט מקסים.
-האשף הדגוך
האמת, כולנו דגוחים.
דגוכים.
ת'אמת, אני לא חושב שגם ''מכסחי השדים'' שייך לקטגוריה הזו
להגיד על "מכסחי השדים" שהוא קאמפי זה בערך כמו להגיד את אותו הדבר על "גברים בשחור". זו קומדיית-אפקטים מטורפת-בכוונה, והיא מאוד טובה בזה. אני לא חושב שצריך למקם אותה באותה רשימה עם זבלונים כמו "תרגיל לשוטרים מתחילים" או "אהבה בשחקים" רק בגלל שהם יצאו באותו עשור.
כנ"ל "השוטר מבברלי הילס" – קומדיית אקשן מקצועית, שהיא לטעמי מוצלחת יותר מרוב הסרטים בז'אנר שיצאו בעשור החולף. אני חושד שהיא נכנסה לכאן בגלל כל הפאדיחות שאדי מרפי עשה לעצמו אחריה (ומה שנכון נכון – האיש הוא בנאדם מצחיק מאוד, אבל לבחור תסריטים אחרי "השוטר מבברלי הילס" הוא לא ידע).
כן
(על השאלה השניה).
ביג סרט מגעיל.
לא אהבתי.
אני מתלבט
בין שתי אופציות:
מכסחי השדים הכיפי לאללה – אותו לא ראיתי די הרבה זמן למען האמת, ככה שאולי הוא יהיה פחות טוב בצפייה היום.
או שמתי ברז למורה הנצחי, שדווקא ראיתי לא מזמן ונהניתי. ביולר. ביולר. ביולר…
נראה לי שאני אלך על ביולר.
אבל גרמלינס לא נחשב קאמפי
אגב, יש למישהו הגדרה ברורה למילה "קאמפי"?
יש סיכוי אולי לסקר נגדי, "איזה סרט פולחן מהאייטיז, הוא בעצם די קאמפי לדעתך?"
הנסיכה הקסומה
גרמלינס
הגוניס
בחזרה לעתיד
אי.טי
סדרת אינדיאנה ג'ונס
דג ושמו וונדה
מי הפליל את רוג'ר ראביט
ביטלג'וס
אלכס חולה אהבה
הערה חשובה
הרגישו חופשי להחליף לנוחיותכם את אחד הסרטים בתגובה הנ"ל לטובת "הסיפור שאינו נגמר".
או לברינת'
אני כבר צופה וידויים מחרידים בסקר הזה.
והרי שלי: מכסחי השדים. מאז ומעולם היתה בי חיבה לאותה חבורת לא-יוצלחים הנושאים מכונות משונות על גבם ולעלילות המופרכות שעברו עליהם. עד היום המוזיקה המוכרת שלהם מרבה להיתקע בראשי, והקטע המצחיק ביותר ב"קספר" בעיני היה זה שמכסח שדים רץ החוצה מהבית הרדוף ואומר לקריגן
חוץ מיעל בר-זהר
שום דבר טוב לא צמח משנות השמונים.
פורגט איט, שום דבר טוב לא צמח משנות השמונים.
ובזה הרגע
העלבת חלק משמעותי ולא בהכרח רע של באי האתר.
קו-קום קו-קום
בחרתי ב"ריקוד מושחת". בגלל הקטע הנפלא שבו פטריק סווייזי מסביר להיא (שכחתי את שמה) איך פועם הלב. מסתבר שזה לא "בום בום בום" אלא "קו-קום! קו-קום!". חוץ מזה איכשהו הסרט הזה שהוא ללא ספק קאמפי וגרוע היה בשבילי בגיל ההוא מהנה.
קלאסיקות שנות ה-80 האחרות כמו ביג ומכסחי השדים פשוט לא ראיתי… (התירוץ הקבוע שלי הוא שהם בטח הציגו בארץ ב-1986 בזמן שגרתי בארה"ב – ואז הציגו שם סרטים אחרים כבר…)
נ.ב.
שכחתי לציין שאת קרטה קיד החמוד, ראיתי רק בבגרותי ככה שאני לא יכולה להחשיב אותו. וקרוקודייל דנדי, למרות שאז אולי אהבתי, כיום המחשבה עליו גורמת לי לבחילה. לא יודעת למה.
הפעם היחידה שנסיתי לראות את קורקודיל דנדי
הייתה כאשר הוא שודר בטלוויזיה.
וזה היה ב4 בנובמבר 1995…
כזכור לי,
ההמשכון ל"קרוקודיל דנדי" שודר באותו יום, אז תמצא תירוץ אחר…
וואלה?
אז כנראה שלא ראיתי את המקורי מימי…נו, טוב לדעת.
נכון. זה היה סרט ההמשך.
גוסט באסטרז, בלי שום ספק.
יש כמה אחרים שחביבים עלי במידה סבירה (קאראטה קיד, למשל, שחובה כדי להבין כמה התייחסויות בסרטים מאוחרים יותר, ובמיוחד מה זה לעזאזל wax on, wax off), אבל גוסט באסטרז לוקח, ומה-זה בענק. צמד סרטים נהדרים. עונג צרוף. ואיש המרשמלו לעד ייזכר.
אגב, הופתעתי שלא נכלל פה "הסרט שטום הנקס מתבייש בו" (מסיבת רווקים).
ב-י-ד-י-ו-ק
ביולר, ביולר, ורק ביולר. כאילו, דא!
מכסחי השדים כמובן.
זה אמור להיות סרט מפחיד ומותח על אנשים פשוטים המוצאים עצמם נלחמים ביצורים שרוב האנשים בכלל לא מאמינים בהם. אלא שהסרט לא לוקח את עצמו ברצינות כזו וזה הקסם בו. כל הבדיחות, היצורים והדמויות. ריקי מורניס, סליימר וכמובן, איש המרשמלו הנצחי. אח, גלי הנוסטלגיה שאין לי כי הייתי ממש קטן כשהסרט יצא אבל ראיתי אותו לא פעם בוידאו ובטלוויזיה, מכים בי.
מקום שני אני מציב את "ביג", קומדיה חביבה עם משחק טוב של טום הנקס.
אגב,
אני חייב לציין שאני זוכר שפעם אהבתי את קרטה קיד, אבל ראיתי אותו שוב לפני כמה חודשים וממש לא התלהבתי. רק מאסטר מיאגי עוד מהווה תירוץ בשבילי לראות שוב את הסרט. עד היום אני משנן את המנטרה "וקס און, וקס אוף" ופונה אל אנשים כ"דניאל סאן".
מכסחי השדים מעולם לא נועד
להיות מפחיד ומותח. לא ברור לי מאיפה אתה מוציא את זה. זו פרודיה על סרטי רוחות, במקרה הטוב.
ובאמת אין לי מושג מה הוא מחפש ברשימה הנ"ל. סרט טוב.
ולכן המשפט
"לא לוקח את עצמו ברצינות כזו וזה הקסם שבו."
מכסחי השדים מעולם לא נועד
לא יודע….כשראיתי אותו בכיתה ד' בקולנוע הוא די הפחיד אותי
אוקיי.
רמבו – לא נראה לי שאי פעם ראיתי סרט אחד מהסדרה מתחילתו ועד סופו.
תרגיל לשוטרים מתחילים – כנ"ל, וגם ממה שראיתי ממש ממש לא התלהבתי.
קרטה קיד – גם.
מכסחי השדים – את הראשון ראיתי רק פעם אחת ואני לא זוכר ממנו הרבה, אבל 2 הוא קלאסיקה בבית שלנו! היה לי אותו בוידאו פעם וראיתי אותו הרבה הרבה פעמים, פשוט סרט מגניב. אולי אני אצביע לו.
השוטר מבברלי הילס – כנ"ל כמו הקודמים. כל פעם שהוא משודר אני מנסה לראות ובסוף מוותר.
שמתי ברז למורה – מכיר את השם של הסרט, אבל לא יודע עליו שום דבר אחר.
אהבה בשחקים – כנ"ל!!!
קרוקודיל דנדי – כנ"ל (יכולתי פשוט לכתוב על הסרטים שראיתי ולהגיד שאת כל השאר לא ראיתי, אבל לאאא, אני תמיד בוחר את הדרך הקשה!).
ריקוד מושחת – כנ"ל.
ביג – ראיתי ואהבתי! סרט נפלא, אבל אני עדיין אוהב את מכסחי השדים יותר.
ורגע רגע רגע,
מה עם 'נקמת היורמים' המופתי?
באיזה מובן בדיוק
'נקמת היורמים' הוא מופתי?!
באופן ההוא ש...נו, (
) ניצחנו (סוף 
)
אף על פי שאני לא ממש זוכר איך
נקמת היורמים סרט מגניב.
במסגרת הז'אנר שלו הוא בהחלט משובח. הז'אנר הזה, יש לציין, לא נועד להיות חכם או מבריק במיוחד מבחינה קולנועית, אלא לתת לך אינסייט לתוך חוויותיהם של חבורה של בני נוער/סטודנטים אנדרדוגס וחרמנים, ולרוב גם שיכורים, פלוס צחוקים ושיגועים. בתחום הזה הוא בהחלט לא רע. יש בו קאסט לא רע, תסריט סביר ובדיחות משעשעות, פלוס קטעים מוזיקליים מוצלחים. יחסית לז'אנר – שירה צרופה.
אמנם, הוא לא מתקרב לקרסוליו של "בית החיות" (שהוא, אכן, מופתי במסגרת הז'אנר), אבל הוא לא רע בכלל.
אחחח, הימים ההם, כשמינוני הגועל בקומדיות היו נמוכים כל כך עד ש"בוּגר" נחשב למינון יתר של גועל…
לגבי ''רמבו'',
"משחק הדמים" (הסרט הראשון בסדרה, לפי ספר של דיוויד מורל) היה מצוין. לא היה בו שום דבר קאמפי, הוא היה פשוט סרט טוב. הסרטים הבאים אחריו, נו.
המממ
האמת, שאני מסכים עם מה שאת אומרת, ושרמבו 1 היה הסרט היחיד שהיה באמת טוב. אבל –
1. ברמבו 3 שיחק ששון גבאי. יותר מזה?
2. ולרמבו 2 יש את אחד הסופים האהובים עלי בקולנוע, ומשפט שניתן לצטט כמעט בכל הזדמנות. משחררים את ג'ון רמבו מהכלא, ואז מתרחש הדיאלוג הבא, בינו לבין הקולונל שלו:
(ציטוט מזכרון).
משפט נהדר, לא? מאוד שמיש, ולפחות לחיים שלי גם מאוד מתאים.
(ואגב אני הצבעתי לרמבו. אומנם אני מחבב את "ביג" יותר, אבל זה לא חוכמה להצביע ל"ביג").
רגע
תרגיל לשוטרים מתחילים? לא קוראים לזה בי"ס לשוטרים מתחילים? האם זה אותו סרט?
זה שאני מכיר הוא עם זה השחור שעושה חיקויים, עוד שני שחורים חזקים מאוד, בלונדינית עם חזה עצום ושחורה קטנה עם קול צפצפני ומעצבן. זה אותו סרט?
תבחר, זה בטח אחד מאלה:
http://www16.brinkster.com/targumon/filmlist.asp?genre=h
השם המקורי של הסרט
היה 'Police Academy', כלומר, 'בית ספר לשוטרים'. אבל הסרט הראשון הופץ בארץ כ'תרגיל לשוטרים מתחילים'. ההמשך הראשון כ'תרגיל לשוטרים מתקדמים', ואחר כך באו עוד הרבה, יותר מדי, עם שמות בסגנון הזה. באיזשהו מקום בטח היה גם בית ספר.
כמו הרבה אנשים...
התלבטתי בין "ביג" ל"מכסחי השדים". אבל אין מה לעשות – מכסחי השדים ניצח, ולו רק בגלל שיר הנושא.
איק, אני לא מכיר פה כמעט אף סרט!
ומה שאני מכיר, לא ראיתי.
אני מוחה בתוקף!
כנגד עורכי עינהדג ומרבית גולשיו שגילם מעל לעשרים!
האמ! הייתי עולל כשהסרטים האלה התפרסמו! לא הייתי עד להיסטריה שליוותה אותם! לא פייר!
דורש סקר על "שכחו אותי בבית" לאלתר. לפחות את זה אני זוכר.
לא תירוץ
ביג, הסרט החדש ביותר בסקר, יצא כשהייתי בן חמש ועדיין ראיתי שבעה מהסרטים ברשימה. את רובם (חוץ מפריס ביולר, אולי) שידרו כל-כך הרבה פעמים בטלוויזיה במשך השנים, שפער הגילאים הוא פשוט לא תירוץ.
כמה מילים על ריקוד מושחת
ראיתי את הסרט בגיל 12 בערך.
מי מכם שלא היה אף פעם ילדה בת 12 צריך להבין שזה מצב רגיש ומסוכן מאוד. ההורמונים מתחילים לעשות למוח דברים שהמדע עוד לא המציא להם שם.
עכשיו, יש משהו בסרט ריקוד מושחת שפורט בדיוק על אותם מיתרים אומללים ומבולבלים במוחה של הקורבן ומביא לתוצאות הרסניות.
התוצאות מבחינתי כללו לפחות 6 (!) שנים תמימות של פנטזיות (בלתי תמימות בכלל) בכיכובו של – אבוי – פטריק סוויזי.
האם לדעתכם אני יכולה לתבוע לדין את מפיקי הסרט על פגיעה נפשית ארוכת טווח?
מבדר. ..
אגב, אם את עדיין סובלת מפנטזיות פטריק, אני ממליצה לך לקחת את דוני דארקו ב-DVD. זה כמעט בטוח יסדר את העניינים.
אה :-) תודה
נרפאתי כבר, תודה לאל, ותודה לפטריק שאכן הקפיד אחרי ריקוד מושחת לדרדר את הקריירה שלו לתהומות.
אומ, בדוני דארקו הוא דווקא עושה יופי של תפקיד.
לא ראיתי אז אני אאמין לך
יותר עדיף - תראי אותו.
אני ידועה בחוסר האמינות שלי, ומצד שני דוני דארקו אחלה סרט.
מאד אחלה!
ואחד הסרטים האהובים עלי. מה שהתכוונתי הוא שהדמות שסוויזי מגלם מעוררת כל מיני רגשות, אבל רגש הכמיהה אינו אחד מהם.
מה רע ברוח רפאים?
ביטלג'וס הוא הכי קאמפי שיש, אני חוזר בי (בערך) מהערה על גרמלינס. ביטלג'וס ביטלג'וס אההההם ביטלג'וס.
אבל מעניין אם יש
איפה שהוא עדיין הקלטות שלמות של הסדרה קורעת הלב 'הצפון והדרום'.
אגב אייטיז. מעניין איך היה יכול להיות לראות את *זה* עוד פעם.
יש נוסטלגיות שעדיף לא לגעת בהן...
למשל עוד מוצר של שנות ה-80 (של סופן, ואולי של תחילת שנות ה-90?) הוא הסדרה "טווין פיקס". כאשר היא שודרה ב-1992 בישראל צפיתי בה בנשימה עצורה ובהתלהבות אדירה. כולל הקלטות, הקרנות נוספות, ציטוטים, וחלוקה של אנשים מהחיים לפי הדמויות בסידרה. אה, וכמובן, ההתמכרות כללה גם הערצה על גבול ההתאהבות ל/ב דייל קופר הסוכן. (מישהו יודע מה החוק בעברית? האם מותר לכתוב משפט שפועל אחד – התאהבות – דורש ב ופועל אחר -הערצה – דורש ל?)
בכל מקרה, כאשר הסידרה שודרה לפני שנתיים וחצי בערוץ 2 (אאל"ט) נאלצתי להכיר שמעבר ליופי הויזואלי ולהומור שיש בה, מדובר בטלנובלת סבון. ביזארית, מקורית, אנושית אבל קיטשית להחריד בחלקים, ולגמרי לא עובדת בחלקים אחרים. מה טוב יצא לי מזה?
אם אהבת את הצפון והדרום הניחי להם להשאר רחוקים ממך כרחוק מזרח ממערב.
''הערצה'' זה לא פועל
כמי שלאחרונה צפתה מחדש
ברוב הפרקים (יש לי את רובם על קלטות וידאו), הלכה והורידה פרקים מקאזה כדי להשלים את החסר, ואז הלכה וחפרה (שוב!) באתרי אינטרנט בנושא כדי לחפש פרשנויות של אנשים נוספים, ואפילו קראה את "יומנה הסודי של לורה פאלמר" (ספר שלמרות שמו המזעזע, דווקא לא רע בכלל) כדי להרחיב את הבנתה בסיפור התמוה שם, ובילתה שעות באתר שעוסק באזכורים ובציטוטים שיש בסדרה הזו לפריטי נוסטלגיה אחרים, אני נאלצת שלא להסכים אתך.
הסדרה הזאת, לטעמי האישי, הייתה ונשארה דגולה. והלוואי שלינץ' היה ממשיך אותה, כפי שהיה מתוכנן במקור, והיינו לומדים קצת יותר על הקצוות שנשארו פתוחים.
ואני עדיין מחכה לראות איזו עבודה אוניברסיטאית על "הקפה בטווין פיקס כמייצג התמימות האמריקאית האבודה". כשתמצאו כזאת, תודיעו לי.
אה, כן, והדרך הנכונה היא "הערצה לדייל קופר הסוכן על גבול ההתאהבות בו" או "הערצה על גבול ההתאהבות בדייל קופר הסוכן" (כי מה שאת מדברת עליו זה ההערצה, לא ההתאהבות).
אוף, התכוונתי ההפך.
הערצה על גבול ההתאהבות *ל*דייל קופר.
אני עייפה מדי.
תודה על ההתייחסות לשאלה
ידעתי שהגאולה תבוא ממך. אז רק שאלה קטנה נוספת – אני מבינה שההערצה ניצחה כי היא הופיעה במשפט לפני ההתאהבות?
ולגבי טווין פיקס. ובכן, אני עדיין בליבי אוהבת ושומרת אמונים לסידרה. כנראה שהצפייה מחדש הוותה אכזבה כי הרגשות המקוריים שחשתי לא שוחזרו, וממילא לחפש שיחזור של חוויה במקום חוויה חדשה זה מתכון לאי הנאה. למשל, היו חלקים שממש ממש פחדתי בנעורי (בוב הטיל עלי אימה, או הקטע שרונט – החברה של לורה חוזרת מהקרון בו בוצע הרצח ממש העביר בי חלחלה) -וזה לא קרה שוב בצפייה החוזרת.
עוד דבר שהפריע לי בצפייה המחודשת הוא התחושה שאולי לינץ' עצמו לא יודע מה הסיפור מאחורי הכל… בפעם הראשונה נפתח בפני עולם מסתורי ונפלא שמסתתר מאחורי וילונות אדומים ומרשרשים בפעם השניה הרגשתי שמאחורי הוילונות כל מה שעומד זה המקליט והמאפרת.
אני תוהה אם הצופים לא בנו את הסיפור עבור הבמאי כמעט באותה מידה שהבמאי עשה זאת עבור הצופים. ואולי זה לא ממש משנה.
אבל האווירה, הקפה, הפאי
אין אין. פשוט נהדר.
אחד הדברים שאהבתי בטווין פיקס
זו בדיוק התחושה הזאת שדיברת עליה, שיש עוד הרבה מעבר למה שראינו. חיים של בני אדם לא מציגים סצינה אחת שכולה מקושרת וזהו, אלא המון סיפורים שחלקם קשורים לקו התרחשות מסוים, וחלקם לא. לינץ' בהחלט נתן תחושה שנפלנו אל תוך עיירה אמיתית, שקורים בה הרבה דברים ולא רק מה שקשור לתעלומה שהוא הציג בפנינו, ובעיניי זה חלק מגדולת הסדרה.
ולגבי ההערצה: בביטוי "הערצה על גבול ההתאהבות", "על גבול ההתאהבות" הוא תיאור של אופן ההערצה. לפיכך, ההערצה במוקד.
אוף, התכוונתי ההפך.
בוג', לא מעריצים *ב*מישהו, ולא מעריצים *ל*מישהו. פשוט מעריצים מישהו. לכן נראה לי שהמשפט המתאים ביותר הפעם יהיה 'הערצתו *של* דייל קופר על גבול ההתאהבות בו'.
לא?
יש גם הערצה *כלפי* מישהו.
אם כבר סדרות טלוויזיה של לינץ'
מישהו מכיר את הסדרה ההזויה (איך לא?) שהוא עשה בזמנו על מאחורי הקלעים של הפקת סדרת טלוויזיה? מישהו זוכר איך קראו לה?
לא שאני מכיר, אבל זה מה שיש לימד"ב להציע.
מיתוסים ולינץ' - רגע של פלצנות
קראתי בדיוק באיזה ספר פסיכולוגי על פנטזיות, שפנטזיה שהופכת לחלק בלתי נפרד מהתרבות, היא כזו שמצד אחד יש בה מסתורין, ומצד שני היא מסבירה משהו בעולם, נותנת תחושה של סדר וחוקיות רבים יותר מאשר בעולם האמיתי.
לא ראיתי מעולם סרט של לינץ' מלבד 'סיפור פשוט' (אל תסקלו אותי ואל תעשו בי לינץ'…) אבל נראה לי שהוא מגדיל לעשות בתחום המיסתורין, אבל לא בתחום ההסבר.
הצלחת הסרטים שלו נובעת מהתחושה שאו טו טו יהיה הסבר, אבל אם ראית משהו שלו לפני שנים ארוכות, חשבת עליו המון ועדיין לא הגעת לשום דבר קונקרטי, החוייה מאבדת מהמשמעות שלה.
בטווין פיקס הייתה הרגשה שלינץ' רוצה לומר משהו על סוציולוגיה אמריקאית, אבל אם הסיפור לא קוהרנטי, גם המסר הופך טיפה בעייתי. כבר אין לך תחושה שאפשר ללמוד משהו מהיצירה, ולכן בדיעבר השפעתה פוחתת.
קשה לי להאמין.
אני עד היום מנסה להפטר מתפיסת העולם הרומנטית מעוותת שלי בעקבות צפייה מופרזת בנסיכה הקסומה.
וזה היה לפני הרבה שנים.
הרבה.
__________
העלמה עפרונית, הצביעה לביג, ומצטרפת לתהייה על הגרמנילס. 2.
בהיותי מהבודדים כאן שראו את הסרטים האלה על המסך הגדול
יש לי זכרונות טובים כמעט מכולם:
הזה עם השוטרים – השוטר הכושי מחקה הליקופטר ומכונות יריה.
קרטה קיד – ווקס און ווקס אוף ותפיסת זבובים עם מקלות אכילה.
השוטר מבברלי הילס – כל סצינה בהשתתפות אדי מרפי, שהיה אז מצחיק מאוד.
אהבה בשחקים – בזכות קרבות האוויר שם הרבה ילדים מהכיתה שלי הלכו ללמוד ב"טכני".
קרוקודייל דנדי – שיר הלל לשוביניזם גברי. היה עדיף שישימו את ראסל קרואו בתפקיד הראשי.
ריקוד מושחת – הסצינה שהוא מלמד אותה איך ליפול לזרועותיו – קאמפ במיטבו.
ביג – הסרט האהוב עלי ברשימה (ובמקום די גבוה בכלל) – סצינת הפסנתר היא הזכורה ביותר, אבל כל סצינה בהשתתפות הילד הג'ינג'י לוקחת גם.
את רמבו ומכסחי השדים לא ראיתי בקולנוע וגם בטלוויזיה לא היתה לי סבלנות ליותר מכמה דקות אליהם.
אני דווקא חיבבתי יותר את טום הנקס הקטן.
הוא פשוט היה כל כך חמוד! במיוחד (
ל"ביג") בסוף הסרט, כשהוא כמעט טובע בבגדים הגדולים, והנעליים נופלות לו תוך כדי ריצה.
והקטע עם פסנתר הרצפה הוא בלי ספק אחד הקטעים האהובים עלי בתולדות הקולנוע. לא שראיתי את הסרט בקולנוע, אבל אל תהיו קטנונים.
טום הנקס קטן, זה גם ''ספלאש''?
כי אם כן, גם אני חיבבתי אותו יותר אז.
דווקא התכוונתי לשחקן
ששיחק את ג'וש בסקין בן ה-13.
וכמובן, גם את טום הנקס השחקן עצמו מאוד חיבבתי בצעירותו.
הוא באמת היה חמוד בקטע ההוא
מסתבר שהוא גדל ועשה כמה דברים מאז. כמעט כלום אני לא מזהה, וגם מה שכן – ממש לא ניחשתי שזה הוא. גם אין תמונה, למרבה הצער.
http://imdb.com/Name?Moscow,%20David
הממ
הוא גם שיחק בסדרה עם סלמה בלייר.
ואגב סלמה בלייר, היא שיחקה עם מישהו בשם מקס ביסלי (בסרט 'הרוג אותי אחר כך'). וזה לא קשור לכלום, סתם פרט שמצחיק רק אותי, כנראה.
שנות השמונים בקולנוע
אבא שלי כרגע בחו"ל, אבל כשהוא יחזור אני אגיד לו תודה רבה רבה. אני אומנם לא כל-כך זקן, אבל בזכותו זכיתי לראות חלק מהסרטים ברשימה הנ"ל בקולנוע, ועוד רבים וטובים. אני רק מקווה שהוא לא יחשוב שאני עומד להתאבד או משהו ("אבא, רק רציתי להגיד תודה על כל מה שעשית בשבילי", קצת מחשיד, לא?).
ראינו ביחד את "ביג" בקולנוע, ושנינו מאוד נהננו. ואת "שמתי ברז למורה", שבעיקר רק אני נהניתי, ואני זוכר שב"מעריב" נתנו לו רק שני כוכבים, ובזמנו מצאתי את זה מאוד מעצבן. וגם ל"קראטה קיד" הלכנו, אם כי זה לא היה הראשון, אלא אחד ההמשכונים.
לגבי "מכסחי השדים" יש לי התלבטות. אני זוכר שראיתי אותו אז, אבל אני לא ממש בטוח איך.
ואת שאר הסרטים אני זוכר שראיתי או אצל ילדים מתוחכמים שהיה להם וידאו, או בכבלים פירטיים של השכנים.
ואישית אני הכי מחבב את "הסיפור שאינו נגמר", שגם ראיתי בקולנוע עם אבא. זה היה בקולנוע "לילי" ברמת-גן, שנסגר מאז, זכה לאזכור בשיר של אהוד בנאי ("הצגות יומיות, בקולנוע לילי"), ושבימים שכתיקונם, אני עובר לידו כל יום עם האופניים, בדרך לאוניברסיטה.
ביג אין ג'אפאן
אח, בימים שכל צפיה בטום הנקס הובילה לאנחת א-הא, והבטיחה להעיר אותך לפני שהיא רוקדת גו-גו, בימים שבהם כיסחו את השדים וביררו מי ירה בג'יי-אר, בתקופה שבה מותחן כמו השוטר מבברלי הילס היה אלחם מדי לעיני וכמעט גרם לי לליקוי מלא של הלב, אח, בימים ההם.
על אף שכלך סרטי האייטיז המוזכרים כאן סובלי מליקוי מהותי אחד (אין בהם את סינדי לאופר) הרי שבחירתי הצטמצמה בין חבורת אוכלי המרשמלו לקראת הספירה האחרונה לבין הילד החדש בבלוק, הרבה לפני שזוכה פעמיים באוסקר.
מה המסקנה? כמו בכותרת. סצינת הפסנתר לוקחת, כי אפשר להיות פוראבר יאנג.
הם רובם סרטים שגורמים לך לשמוח,
אבל פריס ביולר, אח, איזה סרט…
הצבעתי לריקוד מושחת
אולי כי מבין המועמדים זה הסרט שראיתי לראשונה בזמן הסמוך ביותר ליציאתו (איפשהו בתחילת הניינטיז, בעוד הסרט הוא מודל 87') והייתי מכור לשירים הקיטשיים במיוחד והריקודים ונכבשתי ע"י העיניים המצומקות של ג'ניפר "בייבי" גריי, ובכלל זה אחד הסרטים הגרועים החביבים עליי.
אגב, מעולם לא שמתי לב אבל הגיעה לאוזניי טענה לפיה בקטע בו ג'וני ובייבי מתאמנים על גזע העץ מעל הנחל, הבום-מייק והאיש שמחזיק אותו נראים בבירור. האמנם? אני אבדוק בקלטת בהזדמנות.
גם את "קרטה קיד" ראיתי בזמנו והוא היה סוג של קאלט אבל עבר לי.
לסרטי אקדמיית השוטרים התוודעתי רק מהשידורים בערוץ 4 בכבלים בשנה האחרונה, והעלו חיוך לעתים רחוקות.
גם את "ביג" ו"מכסחי השדים" אני מחבב כמו כולם, אבל הריקוד לוקח.
כל השאר או שמעולם לא הלהיבו אותי ("רמבו", "השוטר מבברלי הילס", "אהבה בשחקים") או שמעולם לא ראיתי ("קרוקודיל דנדי", "פריס ביולר").
אבל זה אני…
הצבעתי לריקוד מושחת
כן לוקח זמן למצוא אבל הוא תקוע למטה בקרקעית הנחל בתוך עלים יבשים ושאר ג'יפה… מסכן
ספארקס – עייפה מכדי להתחיל לעבוד
רשימה!
בדר"כ אני לא חובבת רשימות, אבל הפעם הסקר על סרטי אייטיז (!), ואני לא רוצה לקפח אף אחד.
). היה משעשע בזמנו, לא הייתי מנסה שוב היום.
משחק הדמים (רמבו) – ההערה הייתה במקום, לא זכרתי ש"משחק הדמים" הוא רמבו (חשבתי שקראו לו "רמבו"
תרגיל לשוטרים מתחילים – הייתי בטוחה שקוראים לו "בי"ס לשוטרים מתחילים", כמו שכולנו קראנו לו אז (אבל קראתי את התיקון של רד). העלה גיחוך (הראשון), אבל מטופש נורא.
קרטה קיד – הזוכה שלי, ולו רק בגלל שכילדה חלמתי להיות אומנית לחימה (אבל הסתפקתי בחגורה צהובה בג'ודו). וגם היום הסרט הזה היה חמוד בעיני.
מכסחי השדים – סרט מעולה. אם היה אפשר רק להצביע לשניים…
השוטר מבברלי הילס – אני חושבת שבכלל לא ראיתי אותו. אם כן, הוא לא השאיר עלי שום רושם.
שמתי ברז למורה – השם מוכר לי מאוד, אבל אני לא יודעת באיזה סרט מדובר… די מעצבן.
אהבה בשחקים – פיכס.
קרוקודיל דנדי – כבר אז לא סבלתי אותו.
ריקוד מושחת – עוד פער בהכשלה הקולנועית שלי.
ביג – מקום שני. חמוד מאוד, אפילו טום הנקס. קצת יותר מידי קיטצ'י, אבל זה חלק מה"אייזיטיות" שלו. אהבתי את הסוף.
איך שכחתם?
את סרט הקאלט האולטימטיבי של שנות השמונים: מועדון ארוחת הבוקר. בנוסף לשיר הנושא של סימפל מיינדס המעטר כל אוסף אייטיז ראוי לשמו, הוא גם מכיל את האייקון התרבותי מולי ריינגולד (שגם "יפה בורוד" שלה ראוי להיכלל בסקר). בהחלט עבודת תחקיר רשלנית.
הוצאת לי את המילים
מהמקדלת.
אח, זה סרט שאהבתי!
בדיוק!
איך אפשר?
למרות שמבחינתי הוא אף פעם לא היה ולא יהיה סרט קאמפי. הייתי מפריז ואומר שהוא אפילו סרט מופת, במידה מסויימת, ושלמרות שלא ראיתי אותו במועד יציאתו, עדיין הוא ציין בשבילי את שיא האייטיז. תרבותית, ערכית וברוח קוסמופוליטנית משובבת נעורים.
בחרתי במכסחי השדים, אם כי ביג ללא ספק מקום שני.
קודם כל אתנצל, שלא קראתי את כל ההודעות לפני שהגבתי, אבל אני ממהר והייתי חייב להגיד את זה: בחרתי ב"שמתי ברז למורה" לא *למרות* שהוא קמפי, אלא *בגלל* שהוא קמפי.
לשמחתי הרבה אפילו יצא לי באחת מהרצאותי, לשאול שאלה, לא לקבל אף תשובה, ואז להגיד: anyone? anyone? בלי ספק רגע שיא של שביעות רצון עצמית.
וואו, סקר ראשון שאת כל הסרטים שבו ראיתי
ואני חושב שאפילו בקולנוע.
למרות הבחירה הקשה הקול שלי הלך ל'פריס ביולר'. למה? לא יודע. כנראה שאם הייתי צריך לבחור את איזה מהם לראות עכשיו אז הוא הבחירה שלי.
מאותה סיבה שטרחתי לראות את פרל-הרבור למרות הכל: יש מטוסים, והם מתמרנים ויורים – מי צריך יותר? ובאותה סידרה (גם s'80 אאל"ט) יש את "נשר הברזל" המזעזע (אבל למי אכפת? יש F-16, ועוד משלנו!)
איך אפשר להשוות בין טופ-גאן לפרל הרבור?
זה דבר והיפוכו!
בטופ גאן יש עלילה, בפרל הרבור אין.
טופ גאן לוקח עצמו בקלילות, פרל הרבור חושב שהוא סרט המאה.
טופ גאן באמת בר-צפייה, פרל הרבור בר-גריסה.
אין שום מקום להשוואה לדעתי…
מה עוד שבשביל להגיע לסצינות המטוסים בפרל הרבור צריך לצלוח כמה שעות של סרט…
ועוד משהו: בטופ גאן אין טעויות המשכיות (או לפחות לא גסות מספיק בשביל שאזכור) לעומת הטעויות הנוראיות שיש בפרל הרבור.
טופ גאן שולתת!1
עלילה?
נו טוב…
לא בחרתי
פשוט לא יכרולתי לבחור אף אחד,
כמו המוסיקה גם הסרטים שטחיים
בשנים אלו
ובמסגרת פינתנו ''איך שכחתםאת ..?''
1. Electric Dreams (באמת לא זוכר איך קראו לזה בארץ) עם השירים של "מועדון תרבות" ו"הליגה האנושית". הכי כיף לחנונים.
2. "תקלה מופלאה" (Short Circuit) – או במלים פשוטות "נאמבר פייב איז אלייב".
3. "מקס הלוחם בדרכים" – הוא בכלל היה מקס המוטרף במקור, אבל זכור לי כאחד הסרטים הראשונים שראיתי בקולנוע הסמוך לביתי (פעם, כשעוד היו קולנועים סמוך לבתים ולא בקניונים)
4. "איינשטיין הצעיר" – זה כבר סוף שנות השמונים, סרט מגוחך למדי של אוסטרלי אחד עם השם הבלתי סביר "יאהו סיריוס".
5. מיסטיק פיצה (בלתי נמנע)
6. The Lost Boys – הוזכר כבר בעבר. סרט הערפדים הראשון שלי.
Electric Dreams נקרא בעברית ''חלום אלקטרוני''
או לפחות ככה הוא נקרא כששידרו אותו בכבלים לפני שבועיים (לא הקלטתי, לצערי). הבמאי, סטיב בארון, הקדים בכמה שנים טובות את פינצ'ר ושות' – הוא היה אחד הראשונים שעברו מבימוי קליפים לבימוי סרטים באורך מלא (בין השאר הוא ביים את הקליפ ל-Take on Me של אה-הא, עם סולן הלהקה שהופך לדמות קומיקס וחוזר חלילה. אחחח. נוסטלגיה).
אני מבקש,
שם הפינה הוא "איך שכחתם את… יא אמבות?!".
ובמסגרת פינתנו ''איך שכחתםאת ..?''
באתר המצויין הזה תוכלו לשקוע בנוסטלגיה ואח"כ לנטפק הרבה "איך שכחתם את" למיניהם:
http://www.inthe80s.com/movie.shtml
זה מזכיר לי דו-שיח מתוך ''גניבה זולה'' שראיתי לא מזמן
-"אתה זוכר את שנות ה-80?"
-"לא ממש".
המממ. אולי אני צריך לשבת ולכתוב ביקורת…
ובמסגרת פינתנו ''איך שכחתם את ..?'' - לאחר ביקור באתר הנ''ל:
נערות רוצות...
אוי, נפלתי בטעות על הסרט הזה לפני כמה חודשים. אלוהים ישמור!
לכל מי שמתגעגע לימים שבהם הוא היה צעיר ויפה – אם הלן האנט שנן דוהרטי ושרה ג'סקיה פרקר הן דוגמאות טובות, תאמינו לי שכמה שאתם נראים רע, נראיתם, אחי היקרים, הרבה יותר רע בשנות ה-80.
(ושלא תחשבו שאין לי מודעות עצמית. בשנות ה-80 הייתה לי תספורת פיילה ולבשתי רק טריינינג).
ובמסגרת פינתנו ''איך שכחתם את ..?'' - נוף ילדותי
ועוד כמה סרטים שכולם שכחו, כנראה בצדק –
• קוקון – בדיעבד, אין לי -שמץ- של מושג מה אי פעם מצאתי בסרט הזה.
• האוורד, חבר מגזע אחר
• יום במלכודת
• ג'ק פלאש המקפץ
• רימו ("לא חמוש ומסוכן", או משהו?) – נו, פעם זה היה מרשים.
• זאב צעיר – מייקל ג' פוקס. נאפ' סייד.
• מדע מסתורי (Weird Science) – כמה חנונים מרכיבים את האישה המושלמת באמצעות מחשב. וזאת כמובן הגברת מדמימת הלבבות מ"האישה באדום".
הו נפלא
היה לנו את ג'ק פלאש בוידאו, והיינו חוזרים ורואים שוב ושוב. וגם 'מדע מסתורי' זכור לטוב.
ומייקל ג'יי פוקס בכלל זכור.
עוד סרט שהיינו רואים המון בוידאו בשנות השמונים היה 'בוקר טוב ויאטנאם'.
ד''א רשימות סרטי האייטיז באתר משתנות כל יום ושווה להכנס כדי להתקל
…בעוד סרטים. למשל שתי עובדות שלא חשבתי עליהן: איש הגשם ובאטמן (די קאמפי- ברטון) יצאו באייטיז. "רוח רפאים" למשל פספס בחודשיים (סרט חביב).
שור וברור שיש מיליון
סרטים משנות השמונים שהם קאמפיים וקאלטיים. אבל לפי הבנתי בסקר הזה נכללו סרטים שרובינו ראינו בשנות ה-80 כאשר היינו ילדים. טוב, אולי לא רובינו, אבל לפחות חלק מגולשי האתר שהם בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם.
רב הילדים בגיל 10 לא ראו את "סוזן, סוזן" ולכן גם אם זה סרט שהוא עדיין מצויין, הוא עדיין מצויין אבל מי כאן באמת ראה אותו בקולנוע שנה בה הוא יצא?
(אני ראיתי ואני ראיתי! אבל בתכלס נראה לי שזה לא משקף). זה נכון גם על "מועדון ארוחת הבוקר" שלמרות שהוא אחלה הוא לא סרט לילדים. הקיצר, הבנתי את הסקר ככזה שבודק איזה סרט שנורא אהבת בילדות-נערות והוא גם קמפי ואייטיזי אתה עדיין מוצא את עצמך מחבב (או נורא אוהב) היום.
ומה לעשות זה באמת לא סקר למי שנולד בסוף שנות ה-80'.
זה פחות או יותר סקר של ילידי שנות ה-70.
אני חושבת שכדאי לכם "הזאטוטים" לדרוש השוואת תנאים בסקר הבא!
שור וברור שיש מיליון
את צודקת לגמרי שאין טעם להזכיר כאן את כל הסרטים שבמקרה יצאו באייטיז אבל אין להם שום קשר לסקר כי הם לא מגלמים את מהות שנות השמונים, כמו "איש הגשם" או "בוקר טוב ויטנאם" או "רוח רפאים". גם אם הם לפעמים סרטים קאמפיים, הם לא סרטים שישר אומרים עליהם, "זה סרט אייטיז בכל רמ"ח אבריו". אבל דווקא שתי הדוגמאות שאת מדברת עליהן כעל סרטים שלא מתאימים לסקר, "סוזן, סוזן" ו"מועדון ארוחת הבוקר" הם בדיוק הסרטים שעליהם אומרים, "זה כל כך אייטיז", עם מדונה ומולי ריינגולד ועם מוסיקת אייטיז ותלבושות אייטיז מגה-טיפוסיות שגם הופכות אותם לקאמפיים במידה הנכונה. לכן שני הסרטים האלה דווקא מתאימים להיכנס לסקר, במקום, נגיד, משחק הדמים, שהוא סרט מצויין אבל בכלל לא קאמפי ולא ברוח שנות השמונים.
שור וברור שיש מיליון
גם פלאשדנס מתאים יותר מרמבו סטלונה.
זה נכון...
ז'אנר "תהילה" (מישהו או מישהי חסרי סיכויים רוצים לרקוד ומצליחים בגדול) אכן פרח בשנות ה-80'. ולסנופקין, יש אמת גם בדבריך.
אולי,
אבל מה שהנחה אותנו בהכנסת הסרטים, לא היה עד כמה הסרט משקף את רוח האייטיז (למרות שגם זה היה שיקול), אלא בעיקר לקחת סרטים שנחשבו לנורא מצליחים באייטיז והיו נורא מוכרים, ולבדוק מי מהם התברר כקאמפי עם השנים, ורק אז לחשוב על להכניס אותו לסקר.
כל הסרטים שבסקר היו במקומות הראשונים בטבלת שוברי הקופות של האייטיז (ומן הסתם היו עוד כמה סרטים שלא נכנסו, כי לא היתה בינינו הסכמה אם הם קאמפיים או לא), ולדעתנו לפחות, הם יותר מוכרים מ'סוזאן סוזאן' או 'מועדון ארוחת הבוקר', מבחינת זה שלא רק שאנשים שמעו עליהם, הם גם *ראו* אותם.
אולי,
לונג ג'ון, שלא תבין לא נכון, הסקר שלכם הוא מצויין ואין לי טענות נגדו. כל הסרטים בו עונים על ההגדרות שלכם (אולי חוץ ממשחק הדמים) ורק מועדון ארוחת הבוקר היה לי חסר בו. לפי מה שזכור לי דווקא כ-ו-ל-ם ראו אותו בזמן אמיתי, לפחות בסביבה בה אני הסתובבתי, ודיברו עליו.
בסקר עצמו הצבעתי לביג, שמכל הסרטים האחרים הוא היחיד שעדיין מרעיד נים בליבי (בו-הו, בו-הו).
אולי,
סליחה, שלא תביני לא נכון וכו'
מסכים לגבי ''מועדון ארוחת הבוקר''
הוא אולי לא הרוויח הרבה כסף בקולנוע בארה"ב, ולכן לא נחשב לשובר קופות, אבל בארץ הוא היה להיט, ועוד יותר מזה סרט קאלט. הייתה תקופה שהיינו נפגשיפ כמה חברים כל יום שישי ורואים אותו בוידאו.
מסכים לגבי ''מועדון ארוחת הבוקר''
גם בארה"ב הוא נחשב לסרט קאלט עצבני, אבל כנראה שרק שכבת גיל מאוד קטנה ראתה אותו. לא הלכו אליו לא מבוגרים ולא הורים וילדים.
ג'וני פיייב, ג'וני פייב!
סרט מקסים, ואפילו ההמשכים חביבים עד מאוד, אבל מעולם לא הגדרתי אותו סרט אייטיז, כי ראיתי אותו לראשונה רק בראשית הניינטיז. (אולי זה בגלל שהוא מעולם לא הוקרן בקולנוע השכונתי הסמוך לביתי. או שכן? אני כבר לא זוכר…)
אכן, תנו כבוד לג'וני פייב!
אני לא חושב שהייתי מסוגל להסתכל עליו יותר מעשר דקות היום, אבל כל כך אהבתי את הסרט הזה כשהייתי ילד קטן, עד שזה מפחיד.
אם כבר אנחנו מעלים נוסטלגיות גם כאן, מישהו כאן יודע מה השם באנגלית של הסרט "נווט מכוכב אחר"? אמנם אני לא חושב שהוא סרט אייטיז, אבל גם על הדבר הזה היו חורשים בטלויזיה כשהייתי צעיר יותר…
http://us.imdb.com/Title?0091059
(שרה ג'סיקה פארקר, מי היה זוכר?)
ואחרי צפייה נוספת במספר 5, גיליתי שלא רק שאני יכול לצפות בו שוב, אלא שגיליתי שם כמה דברים שלא שמתי לב אליהם בפעם האחרונה שצפיתי בו.
עוד סרט נהדר. אישהו, שנות השמונים היו מלאות בסיפורי אהבה וידידות בין ילדים ואנשים צעירם לבין רובוטים, מחשבים, או חייזרים. מנקודת המבט הזו, AI הוא אולי המראה המעוותת הטובה ביותר, הפריזמה ההפוכה החזקה ביותר של סרטי האייטיז מנקודת המבט של הניינטיז.
נכון ובאותו הקשר
היה גם את הסרט על 3 החברים שבונים 'בועת חללית כדורית' על פי חלום משותף לשלושתם ויוצאים איתה לחלל. אני זוכר שאהבתי את הסרט ההוא, למרות שאני לא זוכר עליו כמעט כלום עכשיו, אפילו לא מתי ראיתי אותו. מישהו זוכר?
ובאותו הקשר 2,
גם המטריקס מראה לנו שרובוטים ומחשבים זה רע בצורת פריזמה הפוכה לאייטיז (השיבוש במקור)…
הסרט הזה!
הסרט עליו דיברת, עם הבועה, איך היא נראתה? אתה יכול לתת לינק לימד"ב או משהו?
פשוט לפני שנה בערך היה לי חלום על איזשהו סרט או סדרת טלוויזיה שראיתי בילדותי עם מין מכונה כזו, ולא זכרתי ממנה כלום ואף אחד ששאלתי לא ידע על מה אני מדברת, אבל התיאור שלך של הסרט הזה עם הבועה פתאום נשמע לי מאד מאד מוכר…
הסרט הזה! (כה''ב)
טוב, בשיטוט לא קל בתנ"ך, מצאתי את הסרט הזה:http://us.imdb.com/Title?0089114
אף על פי שהעלילה מזכירה לי מאוד את מה שאני זוכר, אני לא מוצא שם שום פירוט נוסף שמאשר זאת.
תיקון טעות, לאחר סריקה קצרה ברשמי הצופים בסרט, מצאתי אישוש לכך שאכן מדובר באותו סרט חביב:
http://us.imdb.com/CommentsShow?0089114-25
(אגב, רוב תודה להיענותכם הסוחפת)
קאסט מעניין
אית'ן הוק וריבר פיניקס הצעירים. יפה.
ניטפוק(?) AI יצא ב – 2001
ריקוד מושחת
משחק הדמים – ראיתי, כמו גם את סרטי ההמשך. הסרט הכי גדול
בסידרה הוא רמבו (2), כשצפיתי בו על המסך הגדול התאהבתי (בגיל 10 בערך) בסילווסטר סטלונה ומאז רצתי לראות כל סרט שלו בקולנוע.
האהבה שלי לסליי, אגב,נמשכת עד היום.
תרגיל לשוטרים מתחילים – מהתלה ממושכת.
קרטה קיד – נחמד. ראיתי את כל
שלושת הסרטים בקולנוע בילדותי.
ראלף מאצ'ו חמוד.
מכסחי השדים – חמוד גם כן.
נהניתי כשראיתי בקולנוע.
השוטר מבברלי הילס – ראיתי ואף פעם לא הבנתי על מה הרעש.
הדבר הכי טוב היתה בריג'יט
נילסן (אז אשתו של סליי יקירי)
בתפקיד הרעה בסרט ההמשך.
שמתי ברז למורה – לצערי לא
זכיתי לראות וחבל שכך, כיוון
שמת'יו ברודריק היקר מככב בו.
אהבה בשחקים – קאלט רומנטי מענג. צפיתי בו שוב ושוב בנעורי והייתי מאוהבת בטום קרוז, שגדל וצמח והתפתח מאז כשחקן. כשהסרט יצא בשעתו קלי
מקגיליס היתה הכוכבת היחידה,
אולם צמחו ממנו כוכבים רבים –
קרוז, מג ראיין, אנתוני אדוארדס וואל קילמר !
קרוקודיל דנדי – נחמד. הכוכבים (פול הוגאן ולינדה קוזולובסקי) התאהבו והתחתנו ומאז הם חיים
באושר ובעושר.
ריקוד מושחת – עוד סרט קאלט
רומנטי והבחירה שלי. התאהבתי
בפטריק סוויזי הסקסי (שמתם לב
לנטיה שלי להתאהב בכוכבי קולנוע?), והשירים והמחולות…
אחח… איזה סרט !
ביג – מותק של סרט עם מותק של שחקנים. שיחקה בו כאימו של הנקס מרסדס רוהל,שחקנית נפלאה.
פול הוגאן התגרש מלינדה מה-שמה די מהר,
למיטב ידיעתי.
מסכים, וגם לא
טופ גאן – הבחירה שלי בדיוק, לא שראיתי אותו לאחרונה, ולא שאני באמת זוכר אותו, אבל זכור לי בבירור שנהניתי ממנו. למה? לא יודע. אבל ככה זה.
ואגב "תרגיל לשוטרים מתחילים" – זו לא מהתלה, זו קומדית סלפסטיק עם בדיקות תחת ירודה.
אדפטיישן =מהתלה
בייבי אריזונה = מהתלה
אבל לא תרגיל לשוטרים מתחילים
למרות הסלידה מסרטי צ'בי צ'ייס...
הסדרה של national lampoon לדעתי היתה מאוד מצחיקה ועשויה טוב. אלה סרטים שלא לקחו את עצמם ברצינות ובצדק. מדובר במשפחה אמריקאית מטורללת מהמעמד הבינוני. nuff said'.
זכור לי לטובה "national lampoon's european vacation" ולו רק בגלל אריק איידל.
אם כבר צ'בי צ'ייס, שנות השמונים וסרטי Gulty Pleasure...
תמיד מצאתי את "שלושה אמיגוס" בכיכובו (ביחד עם סטיב מרטין ומרטין שורט) כקומדיה מצחיקה להפליא.
צריך להיות Guilty Pleasure
אוף.
מתי יצא טיסה נעימה?
כי אם זה אייטיז, הוא ממש חסר לי פה.
טיסה נעימה - 1980
http://us.imdb.com/Title?0080339
לדעתי, טיסה נעימה צריך להיות בסקר נפרד,
משהו כמו "איזו קומדיה מז'אנר הקומדיות המטופשות אתה הכי אוהב"? סקר שיכלול את סודי בהחלט, את לרקוד עם טייסים/לוחמים, ואת שאר הסרטים שאני נוהגת לצפות בהם כשיש לי מצב רוח רע.
והכוונה היא *לא* לקומדיות זבליות באמת. הכוונה היא לקומדיות שנעשו בתקציב סביר ומעלה, ועובדות על צחוקים ותו לא.
לדעתי, טיסה נעימה צריך להיות בסקר נפרד,
ברור לך שסקר כזה לא יוכל לכלול את שגעון בחלל אם רוצים שהוא יהיה הוגן.
וואו, בחירה קשה!
איזו רשימה נהדרת של סרטים! במה לבחור? במה לא לבחור?!
– רמבו: לא קאמפי, לדעתי פשוט לא מתאים לסקר הזה.
. נקמת המרובעים היה יותר טוב בהרבה (סקס בתחפושת דארת ויידר?! על זה נאמר: luke, i am your f***er).
אני הייתי בוחר להיות למטה…
– תרגיל לשוטרים:
– קרטה קיד: רק בגלל הסרט הזה הלכתי לשנתיים של לימודי קרטה. אומנם רוב מה שלמדתי שם היה איך לספור עד 10 ביפנית, אבל… נהדר! לא החוג קרטה, הסרט.
– מכסחי השדים: אח, איזה יופי של סרט, בהחלט עדיין אוהב אותו. גם סרט ההמשך, אגב, היה מצויין. there is no Shabby only Zuul!
– השוטר מבברלי הילס: הסרט הזה ו-coming to america הם הסיבה שאני עדיין אוהב את אדי מרפי, וזאת למרות שאר הסרטים הגרועים שלו. היתה שם גם אחת מנעימות הסרטים הכי מגניבות.
– פריס: אין מילים. תמצית הקאמפיות, סרט אהוב עליי מאוד, עוד מועמד מושלם לבחור בו.
– קרוקודיל דנדי: לא מבין איך כ"כ הרבה אנשים לא אוהבים אותו. צחוקים, אקשן, מבטא אוסטרלי – מה עוד צריך?
– אהבה בשחקים וריקוד מושחת: ההגדרה המתאימה יותר לסרטים האלו היא קיטש. לא במובן השלילי, נהניתי מאוד לראות את הסרטים האלו (לפחות בפעם הראשונה), אבל קשים לצפייה חוזרת. הייתי קורא להם "סרטי בנות" אבל אני מפחד מלינץ'.
– אחרון ומאוד חביב – ביג: משאלת נעורים קלאסית, כמה שהייתי שמח להתחלף עם הגיבור ולהיות במקומו. לשחק משחקים לפרנסתי, להיות ילדותי מסיבות טובות, ועוד חברה נותנת!
בקיצור, בחירה קשה.אבל בסופו של חשבון הסרט שהכי משעשע אותי עד עצם היום הזה הוא מכסחי השדים. גם נשקים מגניבים, גם רוחות רפאים ושדים, גם סיגורני וויבר וגם מקלחת מרשמלו – מה עוד צריך הבנאדם?
וואו, בחירה קשה!
כשאני הייתי קטן העדפתי להיות למעלה, היום (בעיקר אחרי הצבא) אני מעדיף להיות למטה.
וואו, בחירה קשה!
גם הוידאו קליפ של שיר הנושא "גוסט בסטרס" מעולה.
והוא (הקליפ) הכי קמפי שאפשר
איפה אתה היית
כשהקרנו בקון את 'Total Eclipse of the Heart'?
אתה רומז
שיש משהו יותר קמפי מזמר של להיט אחד מסתובב בדירה עשויה מנורות ניאון כשכל הזמן יש שם מישהי שנבהלת מכל דבר קטן, בתוספת הופעות אורח שלא באמת קשורות לכלום של קומקאי אייטיז בולטים כמו צ'בי צ'ייס, דני דה-ויטו וג'ורג' וונדט?
בהחלט.
זמרת של להיט וחצי עם שער מגוחך שמסתובבת בטירה גדולה מלאה דלתות נפתחות מעצמן ווילונות אדומים מתנפנפים ויונים מתעופפות, וגם בסייפים, אנשי מערות לבושים באזור חלציים, ילדים קריפיים עם עיניים זוהרות, שחקני פוטבול נטולי חולצה ו-(כמובן) חבורת ערסים נטולי חוש קצב. ובסוף יש טוויסט (אבל אף אחד לא הצליח אף פעם להבין מה הוא בדיוק).
מתוך מגזין סלאנט, 100 הקליפים הגדולים:
סלאנט אינדיד.
רק העובדה שהביקורת מכילה מספר פעמים את המלים vaginal ו- gay מוכיחה שהקליפ הזה הוא אכן קאמפי באורח בלתי יתואר.
זה גם מוכיח משהו על הכותב.
שלא לדבר על canons-cum-cocks
קמפי, אבל לא יחודי
כנאמר בכתבה, גם סלין דיון ומיט לוף עשו קליפים דומים (שניהם מזעזעים כמעט כמו השירים
) ובעצם, הרבה זמרים הוציאו קליפים שהטעם שלהם בוטה כמעט כמו המיניות המאולצת של הזמר/ת. קליפ אחד של בריטני ספירס מספיק כדי להוכיח שטוטאל אקליפס הוא בר השפעה על תרבות הפופ.
לעומת זאת, כמה פעמים כבר יצא לראות את דני דה-ויטו וטלפון ירוק זוהר באותו קליפ?
הא?
הא?
כרגע ראיתי את TOTAL Eclipse Of The
Heart והיה נחמד.
אני אישית מעדיף בהרבה את HEART של הפטשופ בויז וחושב שאין על הקליפ של PHANTOM OF THE OPERA IS DEAD פשוט קלאסיקה אייטיזית. ואם כבר אז גם DON'T GO של YAZOO ממש נחמד.
ביג, בלי ספק
אפילו שגם מכסחי השדים הוא *לא רע*, אבל ביג הוא פשוט נהדר ולא נראה לי שהוא כל כך קאמפי, אבל זה או בגלל שלא ראיתי אותו מזמן או כי אני לא ממש מבין מה זה קאמפי הזה.
מה זה בדיוק אומר? מיושבן?
אני זוכר שכשהייתי קטן תמיד כל הזמן הייתי הולך ועושה את הניגון על הפסנתר הרצפתי (גם במקומות שלא בהם פסנתר)…
עכשיו אני מבינה מה עשו
כל הילדים המפגרים האלה שהיו מסתבכים לי בין הרגליים והייתי דורכת עליהם בכוונה.
(לא, באותה תקופה לא ראיתי את ביג. זה חיכה לשלב מאוחר בהרבה, כשהקרינו אותו בכבלים והיה לי משעמם.)
בקשר לפסנתר הרצפתי
באחד מביקורי בארצות הברית הלכתי לחנות שבו צילמו את הסצינה הנ"ל ) FQR אאל"ט) ולא מצאתי שום שריד לפסנתר, דבר שמאוד איכזבני
קרטה קיד
ולו רק בגלל המסר החתרני (שמוצג בסרט באופן מפורש אך עדיין פוספס על ידי בזמנו ועל ידי כל המגיבים פה עד עצם היום הזה) נגד יחסה המזעזע של ממשלת ארה"ב לאמריקאים ממוצא יפני במלחמת העולם השניה.
אישתו של מיאגי איבדה את התינוק שלהם כי במחנה ההסגר שבו היא שהתה לא היה רופא ועד שהבהילו אחד כזה אליה (או ההיפך) כבר היה מאוחר מדי.
מיאגי עצמו, פטריוט נאיבי שכמותו, היה חייל (של ארה"ב)במלחמה ההיא.
הבנתי את זה רק בצפייה חוזרת לפני כמה שנים בטלוויזיה.
ברוכים הבאים לתוכניתי :
"לשלות סרט אייטיזי מתהום הנשייה"
סתאם, רציתי רק להזכיר את סרט האייטיז הנפלא, ללא ספק אחד מסרטי הנעורים הטובים שנעשו עד היום "Fast Times at Ridgemont High" של איימי הקרלינג לפי ספר ותסריט של קמרון קראו המבוססים על חוויות אמיתיות שחווה כשהתחזה לתיכוניסט.
תנו כבוד לקאסט : שון פן, ג'ניפר ג'ייסון לי (ערומה לחלוטין… ווירד), ג'אדג' ריינולדס, פיבי קיטס, פורסט ויטאקר וניקולס קופולה AKA קייג' עם שורה אחת (נדמה לי…)
איזו חמימות דביקה מתפשטת בגופי...
בתור מי שנולדה בתחילת העשור המזעזע הנ"ל (ינואר 1980 מספיק טוב בשבילכם?), הריני להודיע שאני הכי שונאת את "טופ גאן" רק בגלל שיר הנושא הדוחה שלו – "Take My Breath Away". "משחק הדמים" סבבה אגוזים, ראיתי אותו דווקא לאחרונה יחד עם השותף המיליטריסטי ("אני גבר!") שלי, ושנינו חווינו אורגזמה רוחנית. עם כל אלה, הסרט הכי אהוב עליי בקטגוריה הנדרשת הוא, ללא ספק…
(תופים, בבקשה)
"מועדון ארוחת הבוקר"!
כמה לא מפתיע, אבל אמיליו אסטבז, מולי (הג'ינג'ית הפריג'ידית, ועל כך נכנה אותה "הפריג'ינג'ית") רינגוולד, אלי שידי (כפרה עליה, מי יכול עליה במעיכת דגנים ובניעור קשקשים) ושני השחקנים האחרים, שאת המופרע שבהם אני דווקא מאוד מחבבת, וחבל ששכחתי איך קוראים לו. אה, נזכרתי בשמו של החננה – אנתוני מייקל הול.
סרט גאוני, כתוב נכון, משוחק ומלוהק היטב, הכי אייטיז שיש. כשמולי רוקדת לצלילי פופ מטופשים – המוזות שותקות, וכריות הכתפיים זורחות למרחקים.
אה, ומה עם אי.טי? זה לא שמונים?
המופרע הוא ג'אד נלסון
אתם שוכחים את:
איך אפשר לא להזכיר את האחים בלוז?!?!?!
הוא היה מנצח בטוח, איפה הספורט בזה?
הוא קאמפי?
זו הייתה התגובה הראשונה שלי
אבל החלטתי לא לשאול את זה בהתחשב בכך שאני עדיין לא סגור על פירוש המילה "קאמפי".
האמת שאני חייב לשאול
לא כל כך נעים….
אבל אני חייב לשאול למה המשורר התכוון ב"קאמפי"?
האמת שאני חייב לשאול
על פי מילון אוקספורד הפתוח כרגע במקרה מולי משמעות המילה קאמפי היא: עשוי באופן נשי, "סיסי", או עשוי באופן מעושה, מוגזם בכוונה. בתוך ההגדרה הזו נכנסים סרטים כמו "פרסיליה" או "מולן רוז"' וגם סרטי קומיקס למיניהם. האחים בלוז גבולי. סרט חדש ונהדר שעונה על ההגדרה הוא down with love עם רנה זלווגר ויואן מגרגור. מעניין איך יקראו לזה בעברית.
אני חושבת שמדובר בהגדרה האחרת.
(מילון מרים-וובסטר – http://www.m-w.com).
אני חושבת שמדובר בהגדרה האחרת.
נכון, גם הגדרה מס' 3 מתאימה בהחלט. בכל אופן, אני לא בטוח שהמילה קאמפי מתאימה כל כך לסקר הזה, כי רוב הסרטים הכלולים בו הם לא בדיוק קאמפיים. אולי המילה קאלטי היתה יותר מתאימה כאן.
לא ממש.
מבחינת הסקר, ככל שהבנתי אותו, הרעיון הוא "גרוע עד כדי כך שהוא הופך למשעשע". ומבחינת ההגדרה הזו, "קאמפי" יותר מדויק מ"קאלטי", כי "קאלטי" בכל זאת דורש איזושהי הסכמה של ציבור שהופך אותו לקאלט, ולא כל סרט קאלט הוא גם גרוע. ע"ע הנסיכה הקסומה.
מה שכן, לטעמי, לפחות, רוב הסרטים בסקר לא ממש גרועים. הם לא מגיעים למדרגת תוכנית 9 מהחלל החיצון (גרוע אך משעשע בנסיבות מסוימות, בעיקר כאלה שנתמכות באלכוהול ובחברה מתאימה) או מאנוס ידי הגורל (גרוע ולא משעשע אפילו ב-MST3K), ואפילו לא למדרגת הגריעות של רוקי 17 או מחץ הדלתא 9.
ד''א מה שם הסרט (הדי קאמפי) על משפחת היצורים בעלי ראש הקונוס?
ראשי הקונוס.
וכדי שלא תאמר שאני חסר תועלת לחלוטין: http://www.imdb.com/Title?0106598
ריקוד מושחת הוא בדיוק תרכיז ההגדרה
ראיתי אותו שלשום פעם ראשונה.
), הן הריקודים ופאטריק סוויזי, שאכן נודף חושניות בצורה מסוכנת. והסיבות האלו לא רלוונטיות לכל החתכים, אז.. אזהרה מראש. הסרט הזה גם מתאים מעט להגדרות האחרות, אבל פחות. אני חושבת שיש קאמפי ויש קאמפי, ורוב הסרטים ברשימה הזאת דווקא מתאימים ל-3ו-4.
לא הפסדתי הרבה… סרט מ ז ע ז ע. שתי הסיבות היחידות לכך שלא הרגשתי שבזבזתי את הזמן, ועוד חשבתי על הסרט אחריו (
ד"א, הדמויות ב"פריסילה" היו בהחלט קאמפיות (נו ,באמת), אבל להבדיל, הסרט עצמו לא (טוב, אולי רק ההתחלה). אני לא רואה אותו ככזה. לדעתי הוא היה מרגש, כן ועשוי הייטב, לא מעושה, מלאכותי וכו'. זה חלק מהקסם שלו גם, שהוא יוצא החוצה מעולמן הקאמפי של הדמויות וגורם להן להתמודד עם כל מיני שאלות על החיים שלהם- על קבלה, זהות, הורות ועוד, בצורה כנה (ומרגשת, כאמור). לכן הוא הופך במהלכו לדרמה דיי ריאליסטית. אוי, זה נשמע שניצקלייני כזה. סורי. בכל מקרה, אם הוא כבר קאמפי איכשהו אז בהתאם להגדרה מס' 4 – בכוונה ובצורה מאוד מודעת לעצמה.
רצית לומר משהו בזה?
למרות ש"שמתי ברז למורה" הוא נפלא וגם "ריקוד מושחת" הוא קלאסיקה מודרנית טובה, אני חייבת לציין היעדר סרטי בראט-פאק שהפכו לקאלט כמו: "תקלה מופלאה", "מועדון ארוחת הבוקר", "בת 16 הייתי", "לייבירינת'(מבוך)" וגם פחות מוכרים כמו: "יפה בורוד" או "אהבה בחלון ראווה"
ומה עם "משהו נפלא"?