איך ייתכן שהסרט החדש של ג'ייסון רייטמן ודיאבלו קודי לא הוקרן בבתי הקולנוע בארץ? רייטמן הרי עושה סרטים כל כך נחמדים, כמו "תלוי באויר", ועם קודי כתסריטאית הוא יצר את ההצלחה הגדולה ביותר שלו, "ג'ונו". הסיבה הופכת ברורה ברגע שצופים ב"תקועה" ("Young Adult" במקור – אבל השם העברי דווקא הולם במידה מפתיעה). שמות היוצרים, והסיווג של הסרט כקומדיה, הם מלכודת. מי שמצפה לעוד "ג'ונו" חמוד ושנון ייפול לבור של דיכאון ושנאה עצמית.
שרליז תרון מגלמת מחברת סדרת ספרי נוער החיה בעיר הדי-גדולה מיניאפוליס, שחוזרת לביקור בעיירה שבה גדלה, במטרה ברורה: לפתות את החבר לשעבר, שהוא עכשיו נשוי ואב לתינוקת, ו"להציל" אותו מחיי העיירה הקטנה. תרון מגלמת פה את אחת הדמויות הכי דוחות, מרוכזות בעצמן ועלובות שזכו לככב בסרט שלם, תאונת דרכים אנושית. הסרט לא מראה לה שום רחמים ואפס חסד: הפתטיות שלה חשופה, ברורה ומנותחת לעיני הדמויות האחרות, והצופים, לאורך הסרט כולו. זאת דמות שאין שום סיבה לא לשנוא, אבל שרליז תרון מבצעת אותה באופן כל כך אמין ומדויק שלמרות הכל, אפשר להבין אותה, אם כי זה לא אומר שהייתם רוצים להיות בקרבתה. ואולי אפילו טיפה, לפעמים, ככה מדי פעם, להרגיש איזו הבלחה זעירה של הזדהות מוכת אשמה.
פורסם במקור במעריב ז'ורנל
בכל זאת, הזדמנות לראות את הסרט בקולנוע
הסרט יוקרן בסינמטק חולון בשבת, 12.5 בשעה 21:00.
סרט טוב לדעתי
נורא חיכיתי לו וממש התאכזבתי כשלא הגיע לפה להקרנות בישראל. מזל שיש DVD, אבל הייתי מעדיף לראות אותו על המסך הגדול.
ג'ייסון רייטמן היה אצלי במאי של 100% הצלחה לפניו, עם שלושת סרטיו הראשונים; "תודה שעישנתם", "ג'ונו" ו-"תלוי באוויר". אהבתי מאוד את שלושתם, במיוחד את האחרון.
אין לי מושג איפה אני מכניס את "תקועה" שם (באמת שם שונה לגמרי מהמקור, אך לא רע), אבל הוא סרט שממש גרם לי לחשוב. הוא באמת הסרט עם הכי פחות רבדים קומיים מכל סרטיו ("תלוי באוויר" מעלה הרבה יותר חיוכים ממנו). עם זאת הוא אולי הסרט הכי "אמיתי" של רייטמן עד כה. הוא מתעסק בדמות שלדעתי אפשר להזדהות איתה. לא בדיוק, כי יש אנשים שיחשבו שכמה מהאקטים שלה בסרט קצת מופרכים, אבל אפשר נורא להתחבר למקום שממנו הם באים. מקום מאוד אנושי ומלא רגש ומחשבות על העבר ועל המקום שלך בחיים כיום.
הסרט הזה לא חמוד כמו "ג'ונו", לא משעשע וסאטירי כמו "תודה שעישנתם" ולא בגודל המסחרי של "תלוי באוויר". הוא סרט קטן יחסית. רציני יותר. אפרורי יותר. ועם זאת אולי הסרט הכי אמיתי ואנושי של רייטמן עד כה. גם אחת ההופעות הכי טובות של שרליז ת'רון בקריירה לדעתי.
חבל שלא הרחבת קצת את הגירסא מהעיתון
כיוון ששווה להגיד משהו גם על הדמויות האחרות, בעיקר על זאת הנהדרת של פאטון אסוולט. גם לא ברורה השורה התחתונה של עד כמה אתה ממליץ על הסרט. בכל מקרה, אני בהחלט חושב שהוא שווה צפייה, גם אם אהבתי אותו פחות מהסרטים האחרים של רייטמן (שאני מאוד אוהב, ודווקא את ג'ונו פחות מ"תלוי באוויר" ו"תודה שעישנתם").
ואוף טופיק בנושא של ז'ורנל – שמתי לב שאתה חולק את חלוקת הכוכבים ברשימת הסרטים השבועים עם שניצר. לא כדאי שתהיה איזו דרך להבחין מי חילק את הכוכבים לכל סרט? ברוב המקרים זה די ברור, כיוון שההבדל ביניכם תהומי, אבל יש סרטים שבהם תהיתי מי עומד מאחורי הביקורת.
אם אתה מדבר על גרסת הסופ"ש, הבידול נעשה ע"י הדגשה וציון של האותיות הראשונות של השם הפרטי ושם המשפחה בכל סרט וסרט, זה לפחות מה שאני זוכר מהפעם האחרונה שהחזקתי "ז'ורנל".
לאחד מהם
יש כוכביות ורודות ולשני אדומות
גם לי היה נדמה שיש הבדל כלשהו בצבע הכוכביות
אבל באמת שקשה היה לבחור צבעים יותר דומים. מה קרה, חלה עליה במחירי הירוק?
ג'ייסון רייטמן הוא ללא ספק אחד הבמאים המעניינים בהוליווד כיום, לפחות לפי דעתי. בכל אחד מסרטיו נהניתי מאוד, בעיקר ב"תלוי באוויר" שהיה מעבר למעולה. אז באתי עם ציפיות גדולות מאוד לסרט, והוא די ענה עליהן. הדמות של שרליז תרון מעולה ותרון גם משחקת אותה נפלא. אבל לא רק לה מגיעות מחמאות, פאטון אסוולט מאוד-מאוד הפתיע אותי בסרט- הדמות שלו הייתה כתובה בצורה נהדרת, ויותר מזה- משחוקת בצורה נהדרת. חוץ מזה, הבימוי של רייטמן היה מצוין והתסריט של קודי היה טוב. אני חייב להגיד שלא התאכזבתי, כי הסרט הוא כן מעניין, והוא יורד קשות ומביך את הדמות הראשית שלו בהרבה צורות שזה כבר באמת מדכא, כמו שהדג כתב. בסופו של דבר אני כן הייתי ממליץ על הסרט, כי הוא דרמה-קומית שונה, כמו כל סרטיו של רייטמן.
מש"א
ג'ייסון רייטמן מתחיל להתחבב עליי. ג'ונו היה נחמד, בסדר כזה, אבל גם שנון יתר על המידה ולא הלהיב אותי כמו אנשים אחרים, אחריו היה את "תלוי באוויר" המעולה, וגם הסרט הזה מצוין. אני חושב שיש לרייטמן כישרון בלקחת שחקן ראשי ולהוציא ממנו דמות אמיתית ביותר (גם אם הדמות מחליאה כמו במקרה של ת'רון).
וחוץ מזה, הביקורת למעלה מדויקת.
סרט מדכא, ללא שום פתח לתקווה, כזה שמצליח להצחיק רק כשזה מלווה ביחד עם רחמים או שינאה כלפי הדמות הראשית. לא חשתי הזדהות יותר מדי גדולה (תודה לאל) כלפי הדמות של ת'רון, אבל כן הרגשתי שאנשים כמוה קיימים במציאות וכנ"ל כלפי הדמויות האחרות. גם המצבים והשאלות שהסרט מציג הם אמיתיים. האם להישאר איפה שנולדת כשאתה מבוגר נקרא לא להתפתח ולהמשיך הלאה? מה זה בעצם להצליח בחיים? כמה חשיבות יש לתת למה שאנשים אחרים חושבים עליך?
במשחקי מכסחי המיתוסים נתתי לסרט הזה הערכה קטנה (שהתבררה כמדוייקת) כי חשבתי שהרבה אנשים לא יתחברו לכזה סרט אינטימי ומדכא. למרות שקיבלתי על זה נקודות, קצת חבל לי עכשיו. זה באמת סרט טוב, וראוי שהרבה אנשים יראו אותו.
ראית את "תודה שעישנתם" שקדם לג'ונו?
יותר משעשע מ"תלוי באוויר" (למעשה, יש בו כמה מהקטעים הקומיים היותר טובים שראיתי בשנים האחרונות), אבל די דומה לו ברעיון.
"תודה שעישנתם" הוא הסרט הכי טוב של רייטמן.
והוא הבעיה הכי גדולה של "תלוי באוויר": הוא דומה לו מבחינות מסוימות, אבל פשוט יותר טוב, יותר חכם ועם יותר שיניים.
את ג'ונו עשה הבמאי של תודה שעישנתם?
אפשר להתאכזב מזה רטרואקטיבית, או שפספסתי את ההזדמנות שלי?
לא, לצערי דווקא אותו לא יצא לי עדיין לראות.
אבל אני בהחלט אעשה מאמצים לראות אותו, לנוכח התגובות המתלהבות.
לקחתי אותו וחשבתי הייי ג'ונו! זה בטח יהיה משעשע.
הופתעתי (דווקא לטובה) כשצפיתי בסרט הזה שדיכא נורא אבל גם היה אמיתי ביותר. אני מניחה שהסיבה שהוא לא הגיע לקולנוע היא כי בארץ לא מעודדים לצפות בסרטים מסוג זה. אני מצאתי אותו מקסים, מעורר מחשבות (לא בהכרח שמחות אבל עמוקות) הדמות של שרליז תרון מעולה שם.
לא מעודדים לצפות בסרטים כאלה?
הקהל של לב הולך לסרטים מדכאים הרבה יותר. רק עכשיו דוחפים שם את "זה בוודאי המקום" שעל פי הטריילר שלו נראה לי מעורר את אותו סוג של תחושה. וגם "מלנכוליה" ו"סערת רוחות" המדכאים הרבה יותר הצליחו למצוא קהל.
תסתכלי על הלהיטים הכי גדולים של הקולנוע הישראלי כל שנה ותראי (לרוב) סרטים רציניים עד מדכדכים. לא הייתי מזלזל בפתיחות של הקהל הישראלי, בוודאי שלא בהשוואה לזה האמריקאי.
זה לא בדיוק המקום,
אבל "זה בוודאי המקום" דווקא לא סרט מדכא.
נהפוכו
אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, ובהחלט סרט משעשע.
אוקיי, קיבלתי את הרושם המוטעה שלי מהטריילר.
אבל עדיין יש בארץ שוק לסרטים הרבה יותר מדכדכים מ"תקועה", שגם הוא סרט משעשע לפרקים ולא מלנכולי בצורה חסרת תקדים.
אצל המייג'ורס השוק בארץ לא רלוונטי
אם הסרט נכשל בחו"ל. כישלון בחו"ל = גניזה.
השאלה היא מה זה "המייג'ורס", ומה זה "נכשל"
אצל גלובוס, סרט שהכניס בארה"ב 16 מיליון דולר, כמו "תקועה", הוא כשלון (ובמקרים מסוימים גם סרט שהכניס 100 מיליון דולר, כמו "סדרה של צרות") ולכן אסור להפיץ אותו. אצל לב, לכסף שהסרט הכניס בחו"ל אין פונקציה, והם יפיצו בשמחה רבה סרט כמו "מלנכוליה" שהכניס בארה"ב 3 מיליון דולר ומסטיק. ויונייטד יפיצו כל דבר, כולל סרטים שלא הכניסו דולר אחד בקולנוע ויצאו לדיוידי בלבד.
כתבתי חו"ל, לא ארה"ב
יש אינדיקציה, במיוחד מאירופה, בנוגע להצלחות/כישלונות, ויש גם את החורים השחורים שתמיד כדאי להתרחק מהם (מיוזיקלס, סרטי אימה וסרטי ילדים שאינם מתאימים לילדים, קטגוריה ש'סדרה של צרות' המצוין נקלע אליה).
אם אני מבין נכון, הבעיה במקרים כאלו היא
שכיוון שהשמות המעורבים גרמו לסרט להיראות כמו להיט פוטנציאלי, הוא נרכש עוד לפני שיצא ע"י מפיץ "מיינסטרים", וברגע שהוא כושל המפיץ הזה בוחר שלא להפיץ אותו, אבל גם לא מגלגל אותו למפיצי "בוטיק", שאולי היו מקרינים אותו בקולנועים כמו לב.
אז במקרה כזה
לא עדיף למפיץ, במקום לשבת על הסרט, לצמצם הפסדים ולמכור אותו לאותם מפיצי "בוטיק"?
אני לא מכיר טוב את השוק הזה
אבל הסרט הזה יועד להפצה שנדחתה, ואז בוטלה. מאז הסרט הספיק כבר להתיישן, ולמפיצים של לב אין סיבה לגאול איזה סרט בן כמה חודשים על חשבון סרטים חדשים (אלא אם כן מדובר בסרט באמת "מדובר" או "חשוב", וזה לא המצב במקרה הזה).
הוא לא נרכש
תקועה שייך לפראמונט, אותם מייצגים בארץ גלובוס. כל סרט של פראמונט מיוצג אוטומטית על ידי גלובוס. הסיבה שחלק מהסרטים לא מגיעים היא שמישהו בארץ או בחו"ל חשב שזה לא יהיה משתלם להביא אותם לסיבוב קולנועי, על כל העלויות הכרוכות בכך.
זה גם ההבדל בין גלובוס ופורום פילם ללב וליונייטד. שני הראשונים מייצגים מייג'ורים (שבעת האולפנים הגדולים בהוליווד), שלהם סיי מאד חזק בכל נושא ההפצה (כולל דרישות למספר מסכים ולתקציב הפרסום), ואילו האחרונים מפיצים סרטים של חברות קטנות ובינוניות, ויש להם הרבה יותר מקום לשיקולים שלהם, לטוב ולרע.
נכון צודק סרטי לב בדרכ מדכאים אבל
אבל בדרכ הסרטים המדכאים האלו גדולים כאלו. ..מלנכוליה למשל (זה בוודאי המקום באמת לא מדכא!)
וזה סרט קטן עם עלילה "חסרת משמעות" כביכול… הדיכאון הוא דיכאון אחר. לא יודעת איך להסביר באמת. אני מניחה שבארץ הוא לא סרט ל"קולנוע" כי הוא נגנז באמת להקרנה בחו"ל כמו שאוקייאוקיי4 אמר\ה…
ותכלס ההגדרה לסרט לקולנוע גם אצלי היטשטשה כי אני מעדיפה לראות סרטים בבית……
יש בזה משהו
אם כבר דיכאון, אז שיהיה בגדול.
דווקא סרט מאוד טוב. פאטון אוסוולט מבריק בסרט ושרליז מאוד משכנעת במהות של הדמות. הסרט גורם לך לחשוב על מסלול ה"לימודים-חתונה-משפחה" וה"בינוניות" של חיי היום-יום. הסרט מצליח לגרום לך לסלוד מהדמות של שרליז, לרחם עליה ולהזדהות איתה בו-זמנית וזה משהו שלא קל ליצור.
התבלבלת, פה זה הביקורת המלאה, לא הקצרצרים.
[למען הסר ספק –![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
]
את ההחלטה היו צריכים להשאיר לנו
ישנם סרטים כל כך מדכדכים ועם זאת מגניבים/נוגעים/מפתיעים. את ההחלטה אם "תקועה" (אני מעדיפה Young Adult) יגיע לאקרני ישראל או "יתקע" מחוץ להם, קיבלו ברגע שהעניקו לו את שמו המקומי האינפנטילי.
חבל.
זאת שאלה מעניינת
האם סרטים שקיבלו שמות מביכים נפגעו בהכנסותיהם, כתוצאה מכך? אני מניח שאין דרך לבדוק את זה.
אם המפיצים היו מבינים שאנשים רבים לא שולחים יד לארנק ברגע שהם מקבלים רושם גרוע משם אידיוטי, הם היו מתחילים להשקיע הרבה יותר בבחירת השמות לסרטים שלהם. למעשה זה היה הפוך לאחד השלבים החשובים ביותר בשיווק סרט.
אולי צריך פעם לעשות ניסוי מדעי
ולהפיץ את אותו הסרט בשני שמות שונים בסינימה סיטי וביס פלאנט, ולראות את התוצאות. בכל מקרה, רמת השם צריכה להתאים לרמת הסרט ולקהל היעד. Knocked Up בוודאי הפסיד חלק מקהל היעד המתאים לו – אנשים בוגרים שלא מזדעזעים מגסויות אבל גם נהנים מהצד האינטיליגנטי של הסרט – בשל התרגום הוולגרי של שם הסרט.
"תקועה", לעומת זאת, זה שם בסדר גמור. זה תיאור טוב של מצבה של גיבורת הסרט, ובניגוד ל"דייט שתקע אותי", השימוש ב"ת.ק.ע" הוא נייטראלי, ואין סיבה לפרש אותו באופן מיני.
בכלל, צריך לקבוע חוק עיןדג שקובע שכל מי שתוקף שם של סרט צריך להציע שם חלופי. מאוד קשה לתרגם Young Adult, אפילו בתרגום שמאבד את כפל המשמעות. ולא, "יאנג אדולט" זה לא פתרון הגיוני.
אפשר לעשות את הניסוי בקנה מידה קטן יותר.
לקחת קבוצה של סטודנטים לדוג', ולהציע להם לבוא להקרנה של סרט בקמפוס. לשליש מהסטודנטים הסרט יוצג בשם האנגלי שלו, לשליש בשם העברי המביך ולשליש בשם עברי "נורמלי".
סתם דוגמה להודעה כזו עם נוסח זהה מלבד השם:
"בעוד חצי שעה תחל הקרנה של הסרט young adult / תקועה / לא מתבגרת*, סרטו של הבמאי ג'ייסון רייטמן בכיכובה של שרליז ת'רון. הסרט ילווה בכתוביות בעברית. עלות הכניסה להקרנה: 15 ש"ח".
*אני דווקא לא חושבת ש"תקועה" הוא שם כזה קטסטרופלי, אבל "לא מתבגרת" יותר טוב לדעתי. כמובן שאם עושים ניסוי כזה באמת, צריך להשתמש בשם ממש מביך ועדיף גם בסרט שאין סיכוי שמישהו ממושאי הניסוי יכיר.
השם אינו אינפנטילי.
(ל"ת)
"תקועה" זה די בסדר, אבל צריך להיזהר בשימוש בשורש ת.ק.ע
"לתקוע" זו אחת הדרכים הכי נמוכות וזולות שיש בסלנג לתיאור מגע מיני. כבר ראינו מה המילה הזו עשתה ל"דייט שתקע אותי" (ודווקא שם, השורש הזה בהחלט התאים לכוונה המקורית – Knocked Up – ולמעשה העביר היטב את הדו-משמעות מהשם הלועזי. רק הקונוטציה הזולה של השורש ת.ק.ע הרסה לו את כל הכוונות הטובות).
יש מילים שהפכו לזולות, אפילו אם במקור הן לא היו כאלה – למשל חלק גדול מהמילים בשורש ג.מ.ר – וצריך להשתמש בהן בזהירות רבה.
תקועה זה שם גרוע שעושה עוול לסרט
בעוד השם הלועזי מזגזג בין מצב החיים של שרליז לבין קהל היעד של ספריה, השם העברי מאבד חלק מזה, כי הוא מייצג רק את מצב חייה.
אגב אני לא מסכימה – היא לא תקועה, סה"כ היא סופרת גרושה בסוג של משבר – אם כבר השאר תקועים…
בכלל ההפצה של הסרט משונה – לדוגמא, שמסווגים אותה כקומדיה רומנטית – לא ולא! זו דרמה עם כמה פאנצ'ים – למה להטעות? שיווק מטופש שגורם לאנשים שלא מודעים לתוכן הסרט ומחפשים סרט עמוק יותר מקומדיה רומנטית להתרחק מ"תקועה", ואנשים שהוא לא מתאים להם ילכו לראותו… וחבל.
ובכלל, תקועה זה שם מזעזע – "פיצי, בוא נלך לראות את 'תקועה'!" כמה מזמין זה נשמע! אני באמת מאמינה שעם סיעור מוחין לא ארוך במיוחד אפשר למצוא בקלות שם יותר מושך-קהל.
בקיצור כל הפאשלות האלה גורמות להרבה אנשים לפספס את הסרט העמוק הזה, את התובנות הרבות שהוא מספק – מי לא יצא ממנו עם כמה הרהורים? – ובכלל יש בו הרבה דברים מיוחדים שלא רואים בסרטים אחרים, וכמה שהוא יכול לגרום לסלידה בקטעים מסוימים, בסוף הכל מתחבר ונוסף לו נופך עמוק ויפה.
אחלה סרט, הפצה מוזרה בארץ ובחו"ל. חבל.
שיווק של סרט כקומדיה רומנטית הרבה יותר מדי נפוץ
כמו סקוט פילגרים נגד העולם, שתורגם מסיבה לא ברורה ל"האקסים של החברה שלי" [?!]. איום ונורא. חצי ממי שנכנס לא הבין קודם שזה סרט אקשן.
גם "הממסד" התעלם מהתרגום הזה.
לדוגמא בשידור שלו בהוט הוא פשוט נקרא 'סקוט פילגרים נגד העולם'.
"הממסד"?
וטוב עשו, כי לא ברור מי האידיוט שהחליט לתרגם את זה ככה.
פשוט נהניתי מכל שנייה של הסרט הזה.
לא יצירת מופת, וגם לא סרט מבדר במיוחד, אבל עשוי כל כך… מדויק. רייטמן שייך לזן מאוד נדיר של במאים שהסרטים שלהם נראים כאילו חשבו על כל שוט ושוט באדיקות ושום דבר לא מונח שם במקרה. ושרליז ת'רון. וואו! איזו שחיטה של החלום האמריקאי על ידי הדרום אפריקאית.
סרט מעולה לדעתי
שרליז ת'רון משחקת דמות שיש לה פער רציני בין יופי מדהים לפנימיות ריקה ועצובה.
הפער הזה לאורך כל הסרט לא נוח אבל שווה צפייה בהחלט.
אני צריכה להודות לביקורת של רד פיש,
כי אלמלא היא לא הייתי חושבת לראות את הסרט. הטריילר שלו עשה רושם של קומדיה מטופשת. מש"א קולקטיבי על כל רוב מה שאמרו פה… סרט טוב ומדכא, עם משחק מעולה ודמות מאוד אמינה ונאלחת שמתחשק להעיף לה סטירה ולחבק אותה בו זמנית. מאוד אהבתי את האינטראקציה של שאר הדמויות איתה- בדר"כ כשיש דמות כזו אז או שהעולם סביבה מתעלם מכך שמשהו שגוי בהתנהגות שלה, או שכולם סאדיסטים שמחכים שהיא תסבול. ובמקרה הזה זה לא היה ככה, אולי זה חלק ממה שמאפשר לצופים להזדהות איתה.
תודה על הביקורת,
אחרת גם אני הייתי מפספסת את הסרט הזה. מסכימה פחות או יותר עם כל מה שנאמר כאן – הרבה יותר מדכא מ"ג'ונו" ו"תודה שעישנתם", אבל זה ממש לא גורע מהאיכויות שלו. הדמות הראשית כתובה ומשוחקת מצויין (וזו רק אני או שהיא דומה ממש לקת'רין היגל? מפחיד.)
סרט בסדר
סרט נחמד להעברת הזמן עם תסריט טוב ושנון ומשחק מעולה של שרליז ת'רון. בדיוק מה שציפיתי מהבאי של 'תלוי באוויר'.
נראה לי שהביקורת הזאת קצת "תקועה" בהתחלה, איפה ההמשך?
(ל"ת)
וואו.
מזמן לא נהניתי מסרט שעשה לי כל-כך הרבה זיפת על הנשמה, או לחילופין מזמן לא דוכאתי כל-כך מסרט מהנה.
מסכים עם כל מילה בביקורת. אוסיף רק שלדעתי פאטון אוסוולט היה נהדר לא פחות מת'רון, שהבימוי של ג'ייסון רייטמן הצליח לעהפוך שוב את הפרברים האמריקאיים למשהו חי ומעניין (אבל בצורה שונה לגמרי מ"ג'ונו"), ושסצינת ההתפרצות במסיבה היא אחת החזקות שראיתי השנה.
אה, והשם העברי שניתן לו ב-HOT VOD, "לא בוגרת", הוא אומנם לא הברקה, אבל הוא בהחלט התרגום הרשמי הבאמת טוב היחיד שהוא קיבל.
*להפוך, לא לעהפוך.
(ל"ת)
נו באמת
לסרט *כבר יש שם*.
נכון, הוא לא הוקרן בבתי הקולנוע, אבל כבר דיברו עליו וכתבו עליו הרבה ברשת (ובעתונות) העברית תחת השם "תקועה". למה ערוצי סרטים טורחים להמציא שמות חדשים, שרק מבלבלים את הקהל? טוב, בעצם אני יודע למה – כי הם לא טורחים לברר איך קוראים לסרט שהם מקרינים.
אני לא מסכים.
אני נוטה לחשוב שמי שהחליט להביא את הסרט לערוץ פשוט חשב באופן בריא והבין ש"תקועה" הוא שם מזעזע שצריך לשנות בדחיפות.
אז מה?
כש"סקוט פילגרים נגד העולם" הוקרן בקולנוע הוא הוצג תחת השם המחפיר "האקסים של החברה שלי", וכשהוא הגיע לערוצי הסרטים הוא נקרא "סקוט פילגרים נגד העולם", כמו שהוא היה אמור להיקרא מלכתחילה. כשמדובר בסרט שבקושי היה זמין בארץ בצורה חוקית תחת השם "תקועה", אין שום דבר פסול בכך שהעניקו לו שם חדש, שבאמת מתעלה על השם הקודם.
כמעט אף אחד לא טורח כשזה מגיע לסרטים
הרבה פעמים אני רואה כל מיני טעויות שקשורות לסרטים ע"י מומחים כביכול, בין אם זה באינטרנט, בטלוויזיה או בעיתונות. לדוגמה, אחד המקרים הכי קלים, שב "7 לילות" במקום להמליץ על "המכונאי" עם ג'ייסון סטיית'האם משום מה המליצו על סרט עם כריסטיאן בייל מ 2004 בעל אותו שם. אם זה היה סתם איזה בלוגר שטעה או משהו אז מילא, אבל זה אנשים שפאקינג אמורים להבין בתחום! אפילו בדיקה בסיסית הייתה מונעת את הפדיחה הזאת.
זו אחת הסיבות שאני אוהב את האתר הזה. יש פה גולשים בני 13 שיותר מבינים עניין מה"מומחים" בתקשורת. ואתה, כמובן.
סרט נהדר
אמנם הגיבורה ממש לא חביבה, אבל הסרט נפלא. הוא לא מרומם נפש. זה לא פורסט גאמפ. אין כאן אסקפיזם. נהפוך הוא, הסרט גורם לך לחשוב ולבחון שאלות מהחיים האמיתיים. הוא משקף אותן בצורה חדה ובלתי מתייפייפת, ולכן הוא כל-כך חזק. זו דרמה עשויה היטב בעיצוב קולנועי נהדר, בשימוש חכם במיוחד בסאונד ובזוויות צילום כדי להעביר מסרים בלי מילים. ההשפעה עליי הייתה חזקה מאוד, ואני ממליץ בחום.
סרט נפלא
משהו בסרט הזה פשוט מהפנט אותי. זה כנראה המשחק של שרליז ת'רון שבאמת שובה אותי כל פעם מחדש (ראיתי את הסרט כבר 4 פעמים, נדמה לי), אבל זה גם עוד הרבה דברים: המשחק והדמות של פאטון אוזוולד, הסצינות בהן ת'רון מתכוננת בקפידה לכל מפגש עם באדי (החבר לשעבר), ההופעה של הלהקה של אשתו של באדי וניסיונותיה המביכים של ת'רון לקרב אליה את באדי, הסצינות של ת'רון ואוזוולד שהן פשוט תענוג, וכל הקטעים הקטנים בהם דמותה של ת'רון מביכה את עצמה בחוסר מודעות נפלא. וכמובן, סצינת ההתפרקות במסיבת השם לתינוקת. אני פשוט מתה על הסרט הזה. הוא כמו בוקס בבטן אבל בקטע טוב.