יום קולנוע ישראלי 2024: חלק ב'

היי, הרבה זמן לא התראינו. וכשאני אומר הרבה זמן אני מתכוון "בערך שליש שנה".

למרות הזמן הקצר, לא מעט השתנה מאז יום הקולנוע הקודם, אבל גם לא הרבה השתנה. עשרה סרטים שהיו אז בקטגורית "לא הוקרנו" עברו ל"הוקרנו", אבל לא הצטרפו יותר מדי סרטים חדשים – רק שבעה, שמתוכם רק ארבעה באמת יוצאים בתפוצה רחבה.

אם אתם זוכרים, "הבית ברחוב פין" היה מצטיין ימי הקולנוע בפעם הקודמת עם 4, אך הפעם הוא לא חוזר אלינו. בהיעדרו, ותיק הסרטים הוא "יוני 0", אבל הוא פספס יום קולנוע ישראלי אחד באמצע אז הוא רק עם 3 (עם עוד 14 סרטים אחרים שמוקרנים בפעם השלישית, קרי חצי מהסרטים שמוקרנים ביום הזה. הידד).

להלן תקציר או כל המידע על הסרטים שעתידים להיות מוקרנים ביום רביעי הקרוב (5.6) עבור עשרה שקלים… על פי הודעת היח"צ. אם תסתכלו בבתי הקולנוע הקרובים אליכם הרשימה הזאת תצטמצם בהרבה, אבל אני אכבד את משרד התרבות ואשים את כל 29 הסרטים שהוא טוען שמוקרנים בארץ, למרות שלדעתי בחלקם אפשר לצפות רק אחרי משחק מציאות רבודה של מצא את המטמון שבסופו יש הקרנה סודית.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ וכתבנו עליהם

בית – סרט שטוען שהוא סרט ז'אנר (גם הוא וגם אחרים) אבל לא ראיתי את הז'אנריות הזאת (או לא ראיתי מספיק), ובכל מקרה גם אם הוא כן עדיין הגיבור שלו די בלתי נסבל.

בתי אהובתי – טכנית עוד לא כתבתי על זה, אבל ביקורת תעלה היום או מחר (יחד עם "יוני 0"). בכל מקרה, אהבתי מאוד.

המזח – אה, וואו, זה עדיין פה? מגניב. זה אחלה סרט. אם לא ראיתם, לכו לראות.

המנצחים – לא התלהבתי מ"המנצחים" ועדיין נחמץ ליבי שהוא לא ממש מצא את הקהל שלו. היו כמה מבקרים שניסו להלל אותו ולדחוף אותו, אבל בין אם בגלל התזמון ובין אם יש בו דברים שלא עובדים למרות כל השאפתנות – לא נראה שהוא הגיע ליעדים שהוא הציב לעצמו. חבל. למי שרוצה לנסות משהו אחר קצת בקולנוע הישראלי – גם אם לא דווקא איכותי או טוב במיוחד – מומלץ.

המשלחת – מאוד קשה לכתוב בפעם השלישית על סרט כלשהו שהוא "בסדר, נו" בלי להישמע מזלזל, ואני מצטער בפני כל המשתתפים ומי שעבדו עליו, אבל הוא בסדר, נו.

הפילגש – אהבתי דברים מסוימים ב"פילגש" (אניה בוקשטיין נהדרת פה) אבל הסרט תמיד הרגיש קצת מהודק ומוקפד מדי ולא מרשה לעצמו להשתולל ולמצות את הפוטנציאל שיש בו.

חדר משלו – מאוד אהבתי את הסרט הזה למרות שהוא קטן בקטע ישראלי, אז בבקשה תראו? או שלא, נו, אני לא אימא שלכם.

טור פרידה – תראה, צוק, סרט תעמולה רדוד שהיה עדיף לו לא היה נעשה משלנו.

יוני 0 – סרט מומלץ מאוד – חכם, מעניין, מגניב… חוץ מאפילוג לא נחוץ ולא מוצלח.

קרב אוויר – האם זה ניסיון לעשות איזה "אהבה בשחקים" בתקציב של חוט ופחית? כן. האם זה עובד? רוב הזמן, כן.

סרטים שכבר הוקרנו או מוקרנים בארץ ולא כתבנו עליהם

אמצע החיים – יריב הורוביץ ("רוק בקסבה") ודני רייספלד ("אל תחכי לי", "פנתר לבן") מביימים את צחי הלוי ושלום אסייג בסרט על מתחים משפחתיים ודתיים ובריאותיים ועוד כל מיני דברים. יש לסרט בדיוק שלוש ביקורות ברשת, כולל הביקורת המפרגנת מהארץ שקראה לו "אחד הסרטים המזויפים, הפלקטיים והכושלים שנעשו פה" (אבל במדור התרבות של ערוץ 13 התלהבו יותר).הנה הטריילר.

דניאל אויערבאך – לא הצלחתי להבין האם סרטו החדש של דוד וולך ("חופשת קיץ") הוא טרחני ומטא-ופילוסופי בכל הדרכים הנכונות או שהוא מעיק וקורס לתוך עצמו – הדעות היו מעט חצויות וכך מנעו ממני לגלות בעצמי. הסרט הוא על "יוצר קולנוע בדרכו האינסופית לסרט השני בחייו במסע תודעתי עלילתי", אז תחליטו אתם אם זה דגל אדום או מסקרן ומפתה.

סרט בסנטר – סרט תיעודי על דיזנגוף סנטר שעצרתי באמצע אבל קסם ראה עד הסוף ואהב, אז הנה מה שהוא אומר עליו: "סרט בסנטר" בבימויו של קובי פרג' מספר את ההיסטוריה של מבנה הדיזינגוף סנטר וגם את ההווה, והכל בצורה מאוד מיוחדת ומצחיקה. הרוח של הקניון המפורסם נמצאת בסרט הזה שעובר בין שלל הדמויות שהסרט מצליח למצוא בקניון אשר מרהיבות בגוונים השונים שלהן וכיף לצפות בהן מדברות על עצמן ועל הבניין. דיזינגוף סנטר הוא בסופו של דבר קניון, אבל "סרט בסנטר" מצליח להסביר למה הוא יותר מזה. 

סרטים שעוד לא הוקרנו אבל ראינו 

החייל הנעלם – לא התלהבתי מ"החייל הנעלם", ומאז שכתבתי את זה דני רוזנברג הגיב בכתבה אחרת, אז אני בעצם יודע די בוודאות שהוא יקרא את מה שיכתב פה. בכל מקרה, נראה שגם המפיצים לא בטוחים מה תהיה דעת הקהל עליו והאם זה סרט שעתידו להיות מעין כלי ניגוח פוליטי או יצירה עצמאית בפני עצמה ולכן הם בודקים את השטח עם הקרנות יום קולנוע וטרום בכורות. מאוד התלהבתי מהקונספט אבל הסרט היה די מפוספס בעיניי.

צ'קאאוט – אם "החייל הנעלם" נשאר בגדר "מפוספס", "צ'קאאוט" כבר לא זוכה לעדינות הזאת והוא סתם פאשלה. שוב, ליבי עם כל מי שמנסה להרים קומדיה בארצנו, אבל אני רוצה, נו, לצחוק בקומדיה שכזאת. ומשהו ב"צ'קאאוט" נע בין המביך לנבזי אבל אף פעם לא מגיע למגניב או שנון או מצחיק (למרות כמה טריקים במאיים יצירתיים למדי). כמו שכתבתי אז (ולא ראיתי שוב או משהו): השחקן הראשי מעצבן, הדיאלוגים לא שנונים ומצחיקים כמו שהם חושבים שהם, ויש גבול כמה אפשר לסחוט את הלימון של "סצנה מתרחשת ומי שמקריין אותה נמצא בתוכה ומגיב אליה".

סרטים שעוד לא הוקרנו ולא ראינו, עם כל המידע הרלוונטי שהצלחנו למצוא (עם לא מעט העתק הדבק מפעם שעברה, איתכם הסליחה)

ארוגם ביי – ג'וי ריגר ומאור שוויצר מככבים בסרטו החדש של מרקו כרמל ("כמעט מפורסמת", "פרא אציל") על שלישיית חברים שיוצאים לטיול בסרי לנקה אחרי הצבא.

ברווזים – קומדיה שחורה על אנשים שחיים בשכונת התקווה, בצד ה"לא נכון" של תל אביב. בסרט חמש דמויות ושלושה סיפורים ששזורים זה בזה. התמונה בראש הפוסט היא מהסרט הזה. "הצצה ראשונית".

הילה – סרטה החדש של מיכל בת אדם. דרמה משפחתית על אם חד הורית שעולמה מיטלטל כאשר אבי ילדתה חוזר ארצה.

המהנדס – מבוסס על הסיפור האמיתי מאחורי מבצע החיסול של יחיא עיאש, המחבל המבוקש מספר אחת של ישראל בשנות התשעים, על ידי השב"כ. יהיה קטעים אם הוא בעצם לא מת ועשו את הסרט על הפאשלה שלנו. מככבים אמיל הירש (אה כמובן), אנחל בונני, אושרי כהן וצחי הלוי. כמו כן בפוסטר משום מה הטאגליין הוא "הצוות שהמתנקש בטרוריסט מספר אחד" שכזה… אה… זו אינה עברית חברים. טריילר

חמדה – סרטו החדש של שמי זרחין עם ששון גבאי ואסי לוי. למרות שתקציר הסרט לא נשמע טוב מדי, שלושת השמות האלה הופכים את הסרט למסקרן דיו.

חיה בסרט – סרט תיעודי שהוקרן בפסטיבל חיפה 2022 ועכשיו מוקרן… איפשהו במהלך היום הזה. סיפורה של חיה אורמן, מוזיקאית שבערוב ימיה מחליטה להפסיק לאכול, להפסיק לקחת תרופות ומארגנת לעצמה מסיבת פרידה מהחיים. המשפחה והחברים מנסים להניא את חיה מהחלטתה, ומירי בתה נקרעת בין הרצון שלה לרצות את אמה לבין הפחד לאבד אותה. במקביל נחשף הסוד הגדול שליווה את המשפחה בדבר אבא של מירי שמעולם לא פגשה.

כיסופים – סיפור התבגרות של חבורת בני גרעין נח"ל בסוף שנות השבעים, בחודשים האחרונים של שירותם הצבאי בקיבוץ כיסופים. הצצה לסרט.

נובה – הסרט התיעודי על הטבח במסיבת הנובה. ולמי שרוצה לעשות יום קולנוע ישראלי בבית חינם אין כסף אז אפשר לראות אותו גם כאן.

מזל חתולה – סרטם החדש של גיא עמיר וחנן סביון על זוג טמבלים אבל הפעם בחיפה במקום ירושלים ועוטף עזה. הצצה לסרט עם הרבה בדיחות ביצים.

מתחת לצל של השמש – גבר בן 42 משתחרר מהכלא ומגלה שבנו עובד בזנות. טריילר.

סוס בלי שם – גבר ואישה ללא זהות וזיכרון מוצאים זה את זו בעולם מקביל ומשונה שכולו מדבר צחיח. הם מתאהבים ומעניקים שמות זה לזו, אך אט-אט החלומות החוזרים בשנתם, בהם לכל אחד יש זהות וחיים נפרדים שמרגישים אמיתיים, מאיימים לפצל את דרכם. טריילר.

סודה – זה לא יום קולנוע ישראלי בלי סרט של ארז תדמור, מסתבר. אחרי ש"ילדים של אף אחד" עלה וירד בלי יותר מדי יחס, עכשיו הוא מנסה את תורו עם "סודה" (לא הסוד שלה, המשקה) על אישה שבתקופת קום המדינה מואשמת בכך שהייתה קאפו בזמן השואה. עם רותם סלע וליאור רז. הצצה לסרט.

עד שתחזור – סרט על נערה שבורחת מהבית במטרה להגיע ללרנקה ולמצוא את אביה. הצצה ראשונה.

תמונות יפואיות – סרט אנתלוגיה על סיפורים שונים ביפו אבל פחות "עג'מי" ויותר קומדיה חמודה. עם אורי גבריאל, שלומי קרויאט ויגאל עדיקא (חולה עליו).