אם אתם כבר יודעים מה קורה פה, אתם יכולים להתקדם ישר לטופס ההצבעה. אם אתם חדשים פה או צריכים תזכורת – המשיכו לקרוא.
בטופס תמצאו רשימה של 347 סרטים: הסרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע בארץ השנה, סרטים בולטים שהופצו בסטרימינג והתייחסנו אליהם באתר, ועוד מבחר סרטים שקיבלו המלצות בכתבת "מה היו הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו בארץ השנה?".
את הסרטים בטופס אתם מדרגים באופן הבא: האם אהבתם אותם, לא אהבתם אותם, או שהיה ככה-ככה. בנוסף, מבין כולם אתם יכולים לבחור עד חמישה סרטים שאותם הייתם מגדירים כסרטי השנה שלכם. אין שום חובה לדרג כל סרט וסרט ברשימה. אם אתם רוצים לתת ציון לכל סרט שראיתם – סבבה; אם אתם רוצים לציין רק את הסרטים האהובים עליכם ביותר ולהתעלם מכל היתר – גם סבבה.
בנוסף, בקצה הטופס מחכה לכם האפשרות לבחור את "הופעות השנה" שלכם: השחקניות, השחקנים, החיות או יצורי ה-CGI שעשו את העבודה הכי טובה, מבחינתכם, בסרט מסוים כלשהו. שימו לב שאתם מצביעים לא לשחקן, אלא להופעתו של שחקן בסרט מסוים אחד. אם אותה שחקנית הרשימה אתכם בשני סרטים שונים, אתם יכולים בהחלט להצביע לשתי ההופעות – אבל תצטרכו לציין אותן כשתי בחירות נפרדות.
אם אתם משתמשים רשומים באתר, אתם יכולים לחזור לסקר שוב ושוב, לשנות, להוסיף, להחסיר או להחליף דירוגים. הסקר ייסגר ב-5.1 בבוקר, ואז יעלה אחד משני סקרי הגמר – ההופעות או סרטי השנה.
בונוס חדש בו התהדרנו השנה הוא טופס לטרבוקסד "סרטי 2024 על פי עין הדג" עליו עמלה אור ענבר, בו למי שיש משתמש יוכל לראות במהרה כמה סרטים ראה, ואולי להיזכר בכמה סרטים שאולי הוא שכח שהוא ראה ולדרג בטופס שלנו.
את ההיסטוריה של הסקרים השנתיים – כל הזוכים, ולינקים לכל סקרי הגמר – אתם יכולים למצוא כאן.
למי שהצביע על ההתחלה:
"גודזילה מינוס אחת" התווספה לרשימה. קחו בחשבון.
יש סיבה ש-"The Beast" לא ברשימה?
ביקשו אותו בעמוד של הבקשות ונדמה לי שהוא עלה לסטרימינג רק ב-2024.
בניגוד לסדרות שזה לרשום כמה תווים בטקסט
להכניס סרט לרשימת הסרטים זה סיפור. לא ארוך מאוד, אבל בהחלט סיפור.
לכן סרטים שיוצאים פה לאורך כל השנה זוכים ליתרון, כי אנחנו מספרים את הסיפור הזה לאורך כל השנה וגם סרטים שבבירור לא יזכו להצבעות כמו סרט ג'אנקמיציה או סרט הודי לא גדול יהיו חלק מהסקר.
לעומת זאת, סרטים קטנים יותר שלא הופצו ולא התייחסנו אליהם זה אומר להתחיל מאפס. סקר הסרטים שצריך להכניס לא אומר שאני מכניס את כולם, אלא את הסרטים שיש אינדיקציה שכמות סבירה של אנשים תצביע ותרים אותם. אין לי עניין לעשות דף סרט במיוחד לכל סרט בשביל שיהיו במקומות 117, 76, ו-63. אני מחפש את הסרטים הכי טובים של השנה – גם אם לא העשירייה, לפחות ב-30.
סרט שמישהו זרק את השם שלו וזכה לשני לייקים, לא נראה כמו החומר למשהו שכזה.
מובן לחלוטין
שאלתי כי יש סיכוי שאני ארצה לאצביע להופעה של לאה סדו שם ורציתי לוודא שעקרונית הוא נחשב הוא מ-2024. (לא שזה באמת משנה כי הרי היא לא הולכת להגיע לשום מקום, אבל סתם בשביל הרשמיות)
76 סרטים
זה לא מספר הסרטים שראיתי – אלא מספר הסרטים שסימנתי שאני אוהב השנה.
ואני מדגיש את זה לא בניסיון להבהיר את הספירה השנתית אלא כדי לצאת חוצץ נגד כל קונספציה של "הייתה שנה קולנועית מעפנה". אני בהחלט חושב שבחזית ההוליוודית היו יותר אכזבות מהצלחות, אבל כאמור, הקולנוע הוא כל כך יותר גדול ורחב מהוליווד, ויש הרבה מה לשמוח על השנה הזאת משלל ארצות, ז'אנרים, סגנונות, וכיוונים.
אני עוד קצת משלים דברים של הרגעים האחרונים אבל באמת: הייתה שנה נהדרת.
השאלה היא
האם יש שנה שאתה כן תסכים להגדיר אותה כ-"שנה קולנועית מעפנה"?
כי אם הטיעון הוא שכשמרחיבים את גבולות הגיזרה מגלים באיזשהו שלב שבכול שנה תמיד היו גם סרטים מעולים – אני מניח שזה ממש נכון, אבל לרוב כשטוענים ש-'השנה מעפנה' הכוונה היא לאלו שהצליחו להגיע לחזית כזו או אחרת, ויש היגיון להעניק להם יחס במיוחד בגלל ש-נו, בהרבה מובנים הם בסופו של דבר הפנים הקולנועיות של השנה.
בנוסף, אני אישית סימנתי את רובם של הסרטים שראיתי השנה כ-'אהבתי' ועדיין זו בעיניי שנה מאכזבת מאוד. כי יש הרבה סרטים ש'אהבתי' אבל יש מעט מאוד שממש ממש אהבתי, ועצם העובדה שכמעט כל סרט ששייך ל-2023 אבל נחשב חלק מ-2024 בספירת עין הדג עומד בפער גדול מעל כמעט כל סרטי 2024 אומרת המון בעיני.
טוב שאלת "מה זה סרט של השנה"
היא שאלה מסובכת, וגם ב-2023 הרבה מהסרטים הכי טובים היו של 2022, וכן הלאה וכן הלאה. "סרטי השנה הטהורים", במובן מסוים, הם בעצם ז'אנר הבלוקבאסטר ומה שבהוליווד היו מוכנים לפרגן לנו שיצא פה לפני 2025.
אבל אני גם חושב שהשאלה של "מה היא שנה קולנועית טובה/גרועה" היא כזאת שהיא יותר מסובכת.
בגדול, אני חושב ששנה קולנועית מעפנה היא שנה שבה לא יצאו סרטים טובים, או שיצאו באופן ניכר פחות. ואני חושב שקשה מאוד לדבר על "קולנוע" כמונולית ולכן צריך לפרק אותו.
כי נגיד, 2024 של ישראל הייתה שנה שאכן נעדר ממנה שיא נדרש. יש לה כמה וכמה תוצאות טובות מאוד, אבל אין לה את "ה"סרט – הכי קרוב זה "קרוב אליי" ולמרות שיש כמה וכמה סרטים נהדרים שיצאו השנה ואני רוצה שיותר אנשים יראו (הבית ברחוב פין ו-יוני 0, נניח) קשה שלא להחוויר לעומת 2023 הישראלית עם "העיר הזאת", "7 ברכות", "המזח" ו"לרוץ על החול" עוד לפני שפוזלים ל"מדרשיה" או "השכן שלי אדולף".
אז אם מדברים, נניח, על 2024 הוליווד – כן. שנה חלשה יותר. לא שאין לה את סרטים טובים שאקח הלאה, אבל אין ספק שכאשר חמישיית הוליווד שלי מורכבת ברובה מאנימציה (הרוהירים, לוני טונס ורוז הרובוטית), זה אומר משהו על הנציגים הבולטים שלה שפספסו.
אפשר להמשיך לפרק את שלל המקומות אבל אני כן חושב שחשוב להגיד "2024 הייתה שנה מעפנה" ראוי להבהיר על מה הסתכלנו, כי זה לרוב לא כולל את כל השנה.
אני כן אגיד, עם זאת, שמצאתי את עצמי סולח להרבה יותר סרטים השנה מאחרים ועל כן לדעתי "בליץ", "הכוורן", "מלחמת הרוהירים" וכוכב הקופים החדש כולם סרטים שראויים לדיון מעמיק בין סרטי השנה אפילו שאני מבין למה זה לא יקרה בשום מצב.
אז אין כאן באמת ויכוח, נדמה לי
לא ביני לבינך, אבל גם לא בינך לבין הסנטימנט "2024 היתה שנה קולנועית מעפנה" שנגדו יצאת חוצץ.
אין שנה קולנועית שתהיה באמת רעה אם מתרחבים לנקודת המבט המקיפה שיש לך על הקולנוע. אבל כמו שאתה כותב בעצמך – אי אפשר להתייחס לשנה כמקשה אחת, והאמירות שמתארות בקביעות כמה השנה היתה 'מעולה' או 'מעפנה' נובעות ומכוונות תמיד רק ספציפית לסרטים ההוליוודים המדוברים והבולטים של השנה. כשמצטמצמים לקטגוריה הזו אז 2024 אכן היתה שנה חלשה יחסית.
כן, אני בעיקר יוצא חוצץ נגד הזיהוי של הקולנוע
עם אותם סרטים מועטים ברי מזל שזוכים לקמפיין יח"צ מספיק מתגמל.
סיכומים
קודם כל, הייתי צריך לוודא ש-Bottoms אכן לא הוקרן בסופו של דבר, כי הוא לא היה בסקר של השנה שעברה. נראה שעלה בסוף ביס באוקטובר.
נתחיל בקטגוריית הדל"פ – "ככה ככה": כולם סרטים שהיה לי משהו לחבב בהם, אבל יש לי בעיות איתם. אנורה הוא סרט מצויין בין היתר בגלל שהפער בינו לבין המציאות מייצר מתח שנשבר באופן משעשע – אבל הרגשתי שהפער הזה מניפולטיבי. יופי מסוכן הוא סרט שעשוי נפלא, אבל בסופו של דבר לא שווה את עליית ספי הגועל והדמויות שלו חסרות שכבה מסויימת של אנושיות כדי שהוא באמת יהיה אפקטיבי. פיוריוסה הוא עוד ממקס הזועם וזה דבר טוב, אבל הרגשתי שהוא לא מכוון לספר סיפור אחד מלא אלא לקט של סיפורים, ויצאתי ממנו רעב. ב"דיקס: המיוזיקל" היו רגעים מצחיקים, ואפילו מרגשים, אבל הוא בסה"כ סרט בנאלי מאוד. לרשימה הזו השתחל ברגע האחרון "מאדאם ווב" – לא גרוע כמו שעושים ממנו, אני חושב שאיפשהו יש לי פנטזיית תיקון לגביו, אבל הוא גם לא סרט טוב.
אל הדל"פ מצטרף סרט אחד שלא אהבתי – "רוהירים". אני חושב שהאקשן בו נהדר, אבל העלילה לא מספיק טובה, ובימוי הדיבוב היה גם לא טוב.
ב"אהבתי", "הילד והאנפה" הוא הכנסה קלה, פשוט כי זה סרט בינוני של מיאזאקי, שזה עדיין אומר שהוא טוב.
"חולית חלק 2" התנדנד על להיכנס לחמישיה, אבל היו סרטים שאהבתי יותר ממנו: מאדים אקספרס, על רעיונותיו המד"ביים הנהדרים והדמויות הנוגעות ללב שלו, "אנטומיה של נפילה" שהביא לחיי את P.I.M.P, היט מן והסצינה עם הפתקים, דדפול וולברין – הייצוג הקולנועי הכי טוב עד היום של שתי הדמויות הללו, ופשוט סרט כיפי, ומרשעת, שהוא מיוזיקל שהשירים והעלילה בו מרימים אחד לשני, ואחלה סרט פרנצ'ייז שלא שמים לב איך הזמן עובר בו.
"לא ראיתי", אבל רוצה לראות – "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת", "רבל רידג'", "רוז הרובוטית", "סולטברן", "מסכנים שכאלה", "הקול בראש 2", "ג'ים הנסון".
לא דחוף לי, אבל מניח שאשלים מתישהו – "ג'וקר 2", "ילדות רעות", "מקום שקט -1", "רובוטריקים: ההתחלה" (אני יודע, אבל מישהו רשם עליו משהו שסקרן אותי), "המתמחה", "קרייבן" (נו, אם ראיתי את מאדאם ווב, למה לא להמשיך בשוונג), "חלום של רובוט".
הופעות השנה:
אני לא טוב בלבחור בקטגוריה הזו, אני באמת לא זוכר הופעות שהרשימו אותי. אבל אריאנה גרנדה ב"מרשעת" היא בחירה קלה גם כי ראיתי אותו לא מזמן; מסי הכלב מ"אנטומיה של נפילה" היה כלב טוב; ואדם סקוט הוא בקלות הדבר הכי טוב ב"מאדאם ווב", לא שזה אומר הרבה.
תן לי לעזור לך ב"לא ראיתי" וב"לא דחוף"
ראיתי את הטלוויזיה זוהרת- חמוד, נכון אבל מאוד מתיש. כל הסרט מרגיש כמו פלאשבאק אחד גדול ועוד כזה שמתחו טיפה מעבר לנדרש.
מסכנים שכאלה- הסרט מחליף נושאים כמו נייר טישו, שום נושא לא מוביל או תורם לשום נושא אחר אבל אנחנו אמורים להעמיד פנים שלסרט יש פילוסופיה כולשהי, זה לא סרט זה חור שחור למוח שלך
הקול בראש 2-הדעה שלי לא תעזור כאן. אהבתי אישית.
ג'וקר 2- זה אכן סרט ג'וקר. מניפולטיבי, לא מדויק (אפילו עם העלילה של הסרט הקודם) ולא ממש מעניין. אבל הוא לא איום רק לא משהו, בר צפיה.
רוז הרובוטית-פסדר בסה"כ, רוז היא דמות טובה.
רובוטריקים ההתחלה- טוב אבל מאוד מסחרי
המתמחה-מצד אחד כסרט אני אהבתי אותו, קצת לוקח לו זמן להתחמם אבל תצוגת המשחק של סבאסטיאן כאן נהדרת וטראפ כדמות בסרט היא מאוד מעניינת, אבל אחרי שראיתי כמה ביקורת אני לא בטוח מתיהוא מחרטט ומתי הוא לא.
חלום של רובוט- לא אהבתי אבל רוב הסרט הוא 90% הקומיקס עליו הוא מבוסס ואני לא אוהב את הקומיקס. אני מציע לקרוא חלק ממנו אם אתה מרגיש שאתה רוצה להפסיק אחרי 30 עמודים אז אין לך טעם לראות את הסרט. כל תוספת שהסרט מוסיף היא לדעתי רק לטובה אבל כל התוספות האלו מראות שאפילו לבמאי לא היה נוח עם חומר המקור שהוא עבד.
איפה הילד והאנפה?
(ל"ת)
תיקון, מצאתי
באנגלית לא עבד, בעברית הוא הופיע פתאום. כנראה באג.
סרטים שחסרים:
ברבי השחורה
הגרינים בעיר הגדולה: הסרט – חופשה בחלל
חתיכה אחר חתיכה
רצח במגדל המים
הסרט של בובספוג וסנדי
קאסה גרנדה – הסרט
היורשים: עלייתה של רד
מגה מוח 2
הרעשנים: ריגול בלתי אפשרי
מרים
מדוע כל אלו חסרים?
כולם הם סרטי סטריימינג
ורובם לא כאלו פופלארים
החמישייה שלי
חלק מהסרטים שראיתי :
לא אהבתי:
יופי מסוכן – אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי בחיים שלי
הטבעת – סרט ממש לא טוב בעל הייפ ממש גדול
ילדות רעות- סתם
אהבתי :
בחורים טובים, ביטלגוס , הקול בראש(יחסית חלש ועדיין נחמד), נשארים לחג.
החמישייה:
דדפול
הילד והאנפה
הנרי שוגר
מרשעת – לא האמנתי שאני אכניס את הסרט הזה לחמישייה אחרי שלא רציתיי אפילו לראות אותו אחרי הטריילרים.
ההופעות:
כמעט נכנסו- ריינלודס מדדפול
אראינה על מרשעת
פול גאימטי על נשארים לחג
בנדיקט קמברבץ' על הנרי שוגר
החמישיה שלי:
אנורה
היט מן
הקרב על אמריקה
חלום של רובוט
נשארים לחג
מקום 6 ממש צמוד:
מסכנים שכאלה
עוד סרטים שלא היו רחוקים:
התחת הזקן שלי
חולית: חלק שני
יופי מסוכן
מתחרים
פיוריוסה
שלוש בנותיו
אהבתי:
אוריון והחושך
אחוות השלג
איש הקוף
אמיליה פרז
אנטומיה של נפילה
ביטלג'וס ביטלג'וס
גלדיאטור II
דדפול & וולברין
הבית ברחוב פין
הזמן שלנו
היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית
הכפיל
המתאבקים
המתמחה
הנוסע השמיני: רומולוס
הסיפור המופלא של הנרי שוגר ושלושה נוספים
הקול בראש 2
חדר המורים
כסף טיפש
לונגלגס
מושבע מספר 2
מעשייה אמריקאית
מקום שקט: היום הראשון
מרשעת
סוג של חסד
סנ"ל 1975
פרארי
פריסילה
רווק מספר 3
רוז הרובוטית
תלמה
ככה-ככה:
הזיכרון הנצחי
הקרב על הפופ-טארט
מגלופוליס
מואנה 2
לא אהבתי:
סולטברן
סעי בובה
לא ראיתי אבל רוצה לראות:
אהבה מדממת, אות משמיים: הסימן הראשון, אזור העניין, איש שונה, אל תוציא מילה, אניו, בידוק, הגול הבא מנצח, החייל הנעלם, הצילו! כדור הארץ השתגע, טוויסטרס, ימים מושלמים, כוכב הקופים: ממלכה חדשה, כולנו זרים, מועדון הרוכבים, מתוקה רצח, פחד אלוהים, צאי מזה, קח אותי לירח, קפיטאנו, קרוב אליי, ראיתי את הטלוויזיה זוהרת, רבל רידג', רובוטריקים: ההתחלה, שר הטבעות: מלחמת הרוהירים
הופעות:
פול ג'יאמטי – נשארים לחג
אמה סטון – מסכנים שכאלה
גלן פאוול – היט מן
עוד הופעות נהדרות:
מייקי מדיסון/מארק איידלשטיין/יורה בוריסוב – אנורה
סנדרה הולר/מסי הכלב – אנטומיה של נפילה
יו ג'קמן – דדפול & וולברין
סבסטיאן סטן/ג'רמי סטרונג – המתמחה
ואגנר מורה/קירסטן דאנסט/קיילי ספייני – הקרב על אמריקה
מייזי סטלה – התחת הזקן שלי
הרובוט/הכלב – חלום של רובוט
ניקולס קייג' – לונגלגס
אריאנה גרנדה – מרשעת
דאווין ג'וי רנדולף/דומיניק ססה – נשארים לחג
גבריאל לבל – סנ"ל 1975
כריס המסוורת' – פיוריוסה
אדם דרייבר – פרארי
קיילי ספייני – פריסילה
אליזבת' אולסן – שלוש בנותיו
ג'ון סקוויב – תלמה
הימורים:
סרטים:
אנורה
דדפול & וולברין
הילד והאנפה
הקול בראש 2
חולית: חלק שני
מסכנים שכאלה
מרשעת
מתחרים
נשארים לחג
רוז הרובוטית
הופעות:
פול ג'יאמטי – נשארים לחג
דאווין ג'וי רנדולף – נשארים לחג
אמה סטון – מסכנים שכאלה
סנדרה הולר – אנטומיה של נפילה
דנזל וושינגטון – גלדיאטור II
ראיין ריינולדס – דדפול & וולברין
יו ג'קמן – דדפול & וולברין
דמי מור – יופי מסוכן
אריאנה גרנדה – מרשעת
בארי קיוגאן – סולטברן
6 מתוך 10
רק רנדולף, וושינגטון, ג'קמן וריינולדס נשארו בחוץ, ובמקום רנדולף נכנס מישהו אחר מאותו סרט, אז מבחינתי זה חצי ניחוש.
ואם זה אומר שפאוול ומדיסון נכנסו, אז אני שמח שטעיתי.
הקטע עם לטרבוקס ממש ממש עוזר
וככה אני יודע שראיתי 64 סרטים השנה (אולי עוד אחד או שניים לפני סוף השנה)
בחמישייה יש רביעייה בטוחה – strange darling, אנורה, אנטומיה של נפילה (סרט השנה), ואמיליה פרז. כולם סרטים מעולים שבמעולים בעיניי.
על המקום החמישי מאד התלבטתי בין civil war לבין kind of kindness (שהוא כרגע סרט הלנטימוס האהוב עליי ובהפרש). אבל בסופו של דבר הראשון קצת יותר טוב.
עוד אהבתי:
All of us Strangers
American Fiction
Godzilla Minus One
Carry-On
Heretic
The Holdovers
Heretic
Kill
Last Stop in Yuma County
The Ministry of Ungentlemanly Affairs
Rebel Ridge
Saltburn
Woman of the Hour
ואז שורה של סרטים שהם ככה ככה
סרטים גרועים לעומת זאת הם
סליחה אבל ״הילד והאנפה״ הוא סרט נוראי בעיניי
פיורוסה
״לה כימרה״ המהולל לכאורה והפשוט לא טוב.
לונגלגס
החומר
איזור העניין
ומגלופוליס
סיכום מאד קשה לבחירה כי זאת היתה שנה מטורפת בקולנוע בארץ.
סרטים:
חולית 2 – ספקטקל מרשים שמראה לכל המארוול והדיסי למה כן שווה לצאת לקולנוע.
מלחמת האזרחים – אלכס גרלנד (כמעט) במיטבו.
מסכנים שכאלה – לנטימוס בפשרה בין המוזרות למיינסטרים והופעה מטורפת של אמה סטון.
כולנו זרים – כמו אלבום של סטיבן וילסון בסרט.
ימים מושלמים – סרט מושלם ויפה.
כמעט נכנס: נשארים לחג.
משחק:
אמה סטון כי נו באמת.
קוג׳י יאקושו כי נו באמת.
אניה טיילור ג׳וי בתפקיד פיזי מטורף.
כרגיל, כמעט כל הסרטים הבאמת שווים הם בעצם משנה שעברה
מצד שני, אני כנראה אגיד את זה גם בשנה הבאה, אז זה לא באמת משהו לזקוף לרעת 2024.
בכל אופן, לא ראיתי המון סרטים השנה, בעיקר כי הייתי עסוק יותר בהשלמת קלאסיקות, אבל מבין אלו שכן ראיתי:
לא משהו:
דדפול וולוורין – וויתרתי על סרטים מהסוג הזה כבר לפני עשור, וצפיתי בו בעקבות נסיבות שלא בשליטתי. הוא היה מבדר במידה סבירה, בעיקר בזכות ריאן ריינולדס, אבל בגדול מאוד בינוני וחסר נשמה.
רוז הרובוטית – התחיל מעניין אבל לאט לאט הפך לרגשני, סתמי ואיבד כל מורכבות.
איכותיים, אחלה, אבל לא מאוד התלהבתי:
איזור העניין – מעניין מבחינה קולנועית, אך מתחכם.
הקול בראש 2 – הראשון הוא אחד הסרטים הגאוניים שנכתבו בעיניי, אבל הוא היה רק סבבה. הרבה פחות טייט.
ימים מושלמים – קצת עייפתי מסרטים (וגם מסדרות) שהם "מקסימים" ו"נוגעים ללב" במובן החמוד של המילה. ובכל זאת, היו כאן כמה שוטים יפהפיים.
נשארים לחג – אותה בעיה בדיוק כמו ב"ימים מושלמים", רק שכאן גם הרגשתי שהכתיבה מעט ילדותית. אבל פול ג'יאמנטי נהדר.
מעשייה אמריקאית – חביב שכזה, אבל קצת מפוזר ולא ממש נחקק לי.
מתחרים – מותח, מגניב, אבל דיאלוגים לא מספיק מהודקים.
החמישייה, שהיא בעצם רביעייה:
אנטומיה של נפילה – תסריט מושלם, סרט שהוא גם מותח וגם חכם ונוגע בהמון נושאים. בטוח ייכנס גם לרשימת סרטי העשור שלי.
הילד והאנפה – אנימציה מרהיבה, סיפור מבריק ומרגש. אני לא מתווכח עם מי שטוען שהוא מבלבל ולא קוהרנטי לעיתים, אבל בעיניי מדובר בסרט קסום ומרתק, ואני אקח אותו any day על פני סרט "סטנדרטי" יותר כמו הרוח עולה.
מסכנים שכאלה – אני לא חושב שמדובר ביצירת מופת או משהו שקרוב לזה, אבל זה עדיין סרט מבדר מאוד, יצירתי ועם סטים נהדרים.
מרשעת – סוחף, מרגש, מצחיק, שירים טובים (ברובם). הוליווד (+ברודווי) במיטבה.
לא ראיתי, אבל מתכנן לראות כי הם מסקרנים אותי: אנורה, סוג של חסד, על עשבים יבשים, העבריינים, התחת הזקן שלי, הקרב על אמריקה, כולנו זרים, ראיתי את הטלוויזיה זוהרת.
"טייט"? יש איזו בעיה להגיד מהודק? ואם הכוונה היא לגלריית טייט?
אבל כן, הראשון היה על תקן צ'ארלי קאופמן לילדים; השני היה יותר "בואו לבלות עוד עם ריילי + חברותיה המגוונות אתנית + הקראשית שלה/חברתה האפלטונית שהיא רוצה להרשים". לא שזה דבר רע, אבל גאוני וחדשני זה אכן לא.
וקבל מתנה לחג – טיפ אישי ממני: תחסוך לעצמך את ראיתי את הטלוויזיה זוהרת. סרט מיותר במיטבו ומקומם במירעו.
לפי הרשימה בלטרבוקסד, ראיתי 200 סרטים
נדמה לי ששברתי שיא אישי. לכן השנה דירגתי רק את החמישייה שלי:
נשארים לחג– ככה צריך לעשות סרט כריסמס! תסריט שנון וקורע מצחוק והופעות מדהימות של כול הקאסט.
רצח ממבט ראשון– הייתכן וג'יי טיי מולינר הוא הטרנטינו הבא? לפי הסרט הזה, יש בהחלט מצב.
מסכנים שכאלה וסוג של חסד– יורגיוס לנטימוס עשה השנה דאבל והוא אחראי לשניים מהסרטים הכי מרהיבים, הכי מרושעים, הכי מצחיקים והכי כיפיים של השנה.
פיוריוסה– סרט השנה שלי. לקח לי קצת לעכל אותו אבל בסוף הגעתי למסקנה שאם יש סרט מ-2024 שבאמת יישאר איתי הלאה זה 'פיוריוסה'. העלילה סוחפת, האקשן מדהים והבימוי של ג'ורג' מילר מוכי שהוא במיטבו כאשר הוא עושה סרטים בעולם של 'מקס הזועם'.
בתחום ההופעות הכי אהבתי את דריה רוזן ב'קרוב אליי', את פול ג'יאמטי ב'נשארים לחג' ואת אמה סטון ב'מסכנים שכאלה'.
הייתה שנה לא רעה בסך הכול.
זה משאיר הרבה סרטים מיותמים, לא יפה.
(ל"ת)
מי שלא ראה את חברים דמיוניים - הפסיד.
חוץ מבדיחה גסה אחת זה סרט יפהפה עם גיבורה יפהפיה ומסר יפהפה. גם הצילום יפהפה. (סתם, הצילום סטנדרטי לגמרי. אבל המסר של הסרט בהחלט חשוב.)
מסר נחמד
עטוף בתסריט שהוא בלגן מוחלט. כתבתי על זה טיפה יותר בהרחבה בכפרת עוונות.
אחלה פסקול, זה כן.
זכור לי.
ואני גם מבין את מי שחושב שהתסריט מבולגן אבל א) לזכותו של הסרט ייאמר שהוא הרבה פחות מבלבל ולא מובן מבחזרה למחר; ב) בניגוד לאונליין (שגם לא הסבירה את עצמה) אני לא מצאתי בתסריט שום חור בעלילה.
איך בחזרה למחר קשור?
רוצה רשימה?
א) כי זאת הדוגמה הקלאסית לסרט שמיועד (גם) לילדים שהעלילה שלו אפילו לא מתיימרת להיות עקבית.
ב) כן, אני אשמח.
השנה אני מניח שאני בדעת מיעוט
כשסרטי השנה שלי הם ״תיאודור״, ״תלמה״ ו״הצילו! כדור הארץ השתגע״, וכשהופעת השנה שלי היא ג'ון סקוויב מ״תלמה״.
מניח שאף אחד מהם לא יעלה לגמר.
איכשהו הסרטים שהלהיבו אותי יותר מכל יתר הסרטים השנה היו סרטים קטנים שכמעט ואיש לא דיבר עליהם.
אבל מה אני יודע? אולי בכל זאת יקרה הנס ואמצא אחד מהם בגמר? אחרי הכל, אם יש משהו שגם היהודים וגם הנוצרים מסכימים עליו זה שבתקופה הזאת של השנה יכולים לקרות ניסים.
שנה לא רעה בכלל
ראיתי 119 סרטים שהופצו השנה בארץ + ארה"ב + פסטיבל. ברשימה כאן יש לי 76, עם התפלגות די שווה מבחינת ציונים.
הגרועים במיוחד: "ארגייל", "הם רואים הכל", "טארוט", "כאן ולתמיד", "מגלופוליס", "מלכודת במעמקים", "עיפרון הקסם", "פו הדוב: דם ודבש 2", "שובו של ג'יפרס קריפרס", "שחייה לילית".
המוצלחים: "אנורה", "אנטומיה של נפילה", "בחורים טובים 2", "היט מן", "הכפיל", "להרוג", "מעשייה אמריקאית", "סמייל 2", "סאטרדיי נייט", "פיוריוסה", "שומר הברים" ו"תמימות". אה וגם "מאדאם ווב", שהוא לא סרט טוב בשום צורה מבחינת עשייה, אבל קיבל אצלי "אהבתי" כי הוא אחד הסרטים הכי מצחיקים של השנה.
הטופ 4:
"החומר" (ששמו העברית מתחרז עם "טופי מצונן")
"מסכנים שכאלה"
"מתחרים"
"רוז הרובוטית"
ועוד אחד שיחכה לתמונה קבוצתית המסורתית.
תוסיפו לגרועים גם את ״ביטלג׳וס בריבוע״
איזה קשקוש, אלוהים. נראה לי שצפייה בצבע מתייבש הייתה מעוררת אצלי יותר רגשות.
כן בהחלט! באמת לא הבנתי איך התייחסו אליו באהדה
אפילו בתור מחזור של הסרט הקודם הוא לא מוצלח. מבולגן, לא מצחיק ומלא עלילות משנה חסרות פשר
לפי הסרטים שפירטת ומה שחסר
אני מעריך בביטחון מוחלט שבתמונה הקבוצתית המסורתית אתה תכתוב על גלדיאטור 2
הייתי בטוח שראיתי יותר סרטים השנה, בסוף כולה 13
החמישייה שלי:
אנטומיה של נפילה (שראיתי כבר שנה שעברה, ומאז לא ראיתי השנה סרט שהתעלה עליו)
מרשעת (הכי קרוב לאותה התעלות)
פיוריסה (באסה שלא קיבל מספיק הכרה, הפתיע אותי מאוד לטובה)
מתחרים (עוד בגזרת ההפתעות)
חולית 2 (אכזבה יחסית, אבל עדיין מגיע לו המעמד).
הופעות השנה:
סנדרה הולר – אנטומיה של נפילה. וואו. הרגשתי כאילו אני קורא ספר *מעולה* שכתוב בגוף ראשון. השילוב בין המשחק שלה לתסריט היה פיתוח דמות ברמה שבאמת לא נתקלתי בה לפני כן בקולנוע.
אריאנה גרנדה – מרשעת. מדהים מה שהיא עשתה בתפקיד, ועד *כמה* שהיא נהנתה מזה.
מייקי מדיסון – אנורה.
עוד סרטים שאהבתי:
אנורה (היה בחמישייה אם הבמאי היה יותר מגובש במה הוא רוצה בעצם להעביר בסרט הזה)
רוז הרובוטית
התחת הזקן שלי
הקול בראש 2
דדפול & וולברין
ככה ככה:
היט מן
הכפיל
לא אהבתי:
גלדיאטור II
רגע, "סיסו" לא בטופס?
לא חשבתי אפילו לבקש אותו, כי הנחתי שיונתן יכניס אותו בכל מקרה. הוא היה בטופס של 2023 ופספסתי? אבל לא היתה אפשרות אמיתית לראות אותו באותה שנה…
באמת פספוס. לא זכור לי שהוא היה בטופס של שנה שעברה
אבל אני כן זוכר שהצעתי אותו אז.
השנה שלי
10/10
Small Things Like These
Saturday Night
Terrifier 3
The Substance
Oddity
Alien: Romulus
In a Violent Nature (סרט השנה)
נהדר:
Kingdom of the Planet of the Apes
My First Film
Smile 2
Blitz
Here
A Quiet Place: Day One
Longlegs
Maria
Drive-Away Dolls
MadS
זבל:
Trap
Heretic
Memoir of a Snail
Twisters
Challengers
Conclave
Juror #2
Cuckoo
We Live in Time
The Penguin
It’s What’s Inside
A Different Man
The Wild Robot
Civil War (!!!!)
Inside Out 2
Monkey Man
Rebel Ridge
Deadpool & Wolverine
Wolfs
וואו Memoir of a Snail
מה הסרט הזה עשה רע חוץ מאדם אליוט עושה אדם אליוט? טיפהלה יותר מדכה ממרי ומקס אבל כאן זה נגמר. יש משהו שהסרט פיספס בcharctor study שלו? הוא מלאכותי מדיי? בכל מקרה לו הוא היה נחשב בסקר הוא היה בחמישייה שלי, זה לא שאני לא רואה שהפסיביות של הסרט והיחס שלו ל…משקל של הדמות הראשית היה יכול להעשות עם יותר טקט אבל הרגשות בסרט , הפרטים הקטנים בדמויות, האווירה והאנימציה עשויים כל כך טוב שזה לא רק מפצה על החסרונות של הסרט, אם מסתכלים על הסרט כהבעה אישית של הדמות הראשית שלו החסרונות מוסיפים לחן של הסרט.
….אבל……. אמיליה פרז נמצא ברשימת הגרועים שלי ,כי הוא מרגיש לי כמו פאנפיק של ריטה על אמיליה, והמלאכה הנהדרת שלו לא מנעה אותו מלהיות שם אז אם הייתי מסתכל על Memoir of a Snail יותר בחומרה יכול להיות שהוא גם היה מגיע ללא אהבתי או ללא משהו.
גם אני לא אהבתי אותו
מחזור של מרי ומקס. אותם שטיקים, רק ששם העולם שהוא ברא התאים במדויק לסרט. זה, בצירוף לראשוניות של החוויה, הפך אותו לאחד הסרטים האהובים עליי. ופה לא רק שקיבלתי תחושת מיחזור קשה, אלא גם שכמות הטרגדיות כל כך מוגזמת, כמעט בלי רגע לנשימה. לא אהבתי בכלל…
בחירות מהוססות
כשהשיקול לקדם כאלו שעשויים להישאר מאחור היה מוטיב עיקרי. השנה לא היו כמעט סרטים שהלהיבו אותי לגמרי ובלי כוכביות, וכך יצא שמתוך האפשרויות ביניהן התלבטתי הבחירה היתה קצת אקראית.
סרטים שהיו יכולים להיות בחמישייה שלי אבל לא:
"חולית 2" – העובדה שאני מאוד לא מעריך את התסריט שלו היתה סיבה משמעותית להשמטה. העובדה שהוא ייכנס בטוח גם בלי עזרתי מספיקה גם היא בפני עצמה לחסוך ממני את הצורך.
"רוז הרובוטית" – משער שייכנס גם ככה. אהבתי מאוד אבל הסוף היה טיפ-טיפה פחות, והיתה חסרה לי ההתלהבות המוחלטת שהיתה גורמת לי לבחור בו בכל מקרה.
"מסכנים שכאלה" – אני משער שיצליח להיכנס אבל לא ממש אתאבל גם אם לא. לא אהבתי את המערכה השלישית שהרגישה לי מטופשת ובעיקר פחדנית, ואיכשהו הטעם המר שהיא השאירה לי התגבר על ההנאה משני-שליש סרט מעולה.
"הקרב על אמריקה" – כמו שיר שהוא טוב מאוד לכל ארכו אבל חסר את נקודת השיא גם על הסרט הזה אין לי טיפה של ביקורת אבל לא היה בו אף רגע שבאמת הצליח להתרומם ממש.
"תמימות" – זוכר שמאוד נהניתי אבל אני כבר לא זוכר בדיוק את הסרט, מניח שזו נקודה לרעתו.
אלו שכן:
"סלטברן" – משהו בצורה ההזויה בה הוא פרוע ומוזר דווקא עבד לי מאוד למפרע, השטויות של אמרלד פנל הצליחו כבר לקנות אותי פעמיים ואני לא יכול לחכות לסרט הבא.
"אנטומיה של נפילה" – קצת כמו במקרה של הקרב על אמריקה – הרגשתי שהוא לא מצליח להתרומם מספיק גבוה כמו שחשבתי שהוא אמור. בשונה מהקרב על אמריקה הוא נותן מספיק בשר גם בצורתו הנוכחית, במה שהוא גם דרמה משפטית מעולה וגם דרמה זוגית מצויינת ובהחלט אחד מהסרטים הטובים של השנה.
"אזור העניין" – זה סרט חזק, שמשתמש בכל הכלים וההתחכמויות כדי להעביר את הרגש שהוא מנסה ללכוד, ומצליח ליצור חוויה עוצמתית.
"אנורה" – התלבטתי אם מקומו מובטח אבל החלטתי שהעובדה שיצא יחסית מאוחר עלולה למנוע ממנו להיכנס. אני עדיין מקווה להצליח לגבש את המחשבות שלי עליו לכדי תגובה מפורטת בדף שלו, בכל מקרה זה סרט טוב מאוד וצריך להימצא בעשיריה.
"מתחרים" – לוקה גואדאנינו הצליח איכשהו לקחת תערובת מדהימה עד בלבול של ז'אנרים ורעיונות ולגבש אותם ליצירה קוהרנטית ומוצלחת מאוד, כשההתלהבות של כל המעורבים ניכרת ומדבקת.
בתחום השחקנים התמקדתי עוד יותר בסינון מועמדים ראויים שיצליחו לטעמי להסתדר גם בלעדיי. כך לא בחרתי באמה סטון שבלאו הכי עומדת להיות מן הסתם מהמנצחים בפערים הגדולים ביותר בתולדות הסקר. אני משוכנע שגם פול ג'יאמטי יסתדר היטב, ומקווה שגם סנדרה הולר תצליח להיכנס עם התפקיד המעולה באנטומיה. רציתי גם לבחור בקולמן דומינגו על סינג סינג אבל לא היה לי ברור לאיזו שנה הסרט הזה משתייך לפי עין הדג, מה שחסך לי גם התלבטות על לבחור בסרט עצמו כאחד מהחמישייה שלי.
במקום זה הצבעתי למייקי מדיסון, שוב מחשש שמא תאריך היציאה של אנורה ישלול ממנה את מקומה הטבעי, ולשתיים נוספות שכל הנראה לא יצליחו אפילו להתקרב:
נעמי סקוט על סמייל 2. אני לא מבין איך יותר מחמש שנים אחרי אלאדין נעמי סקוט לא מלוהקת עדיין לכל מקום בהוליווד, אבל בסמייל 2 מוכיחה שוב שהיא לגמרי ראוייה ליותר.
לאה סדו על החיה. לא שהבנתי מה הלך בכלל בענן אטלס לצרפתים הזה, אבל כן הבנתי שלאה סדו עושה שם עבודה מעולה, ממש.
לא חשבתי שסרט השנה שלי יהיה דווקא מלודרמת טניס הומוארוטית
but here we are…
לדעתי ״מתחרים״ הוא אחד הבודדים מהשנה הזאת שבאמת יכנס לקאנון הקולנועי. סרט מושלם.
הארכה בשל נסיבות אקראיות
הסקר היה אמור להסתיים היום, אבל אני לא אצליח להגיע לזה באמת בשל נסיבות ביתיות (הכל בסדר, תודה), אז יאללה, הארכה עד יום שבת. תנצלו את זה היטב, תדחפו את כל החברים שלכם להצביע וכו' וכו'.
שנה נהדרת של קולנוע עבורי
וואו, שמח שהגיע הזמן הזה. תמיד כיף לסכם שנה, אבל הפעם זה מרגיש מספק במיוחד בזכות המאמצים שעשיתי במהלך השנה לראות הרבה – בין אם זה קלאסיקות או סרטים חדשים, השקעתי עבודה רבה בשנה החולפת בצפייה בסרטים וזה הרגיש ממש טוב. אני לא אחד להתפאר בהישגים, אבל אני כן גאה בעצמי השנה וחשוב לי לפרגן לעצמי קצת. זה לא רק בזכות הכמות אלא יותר העקביות וההתמדה מצידי, כמו גם איכות הבחירות בעיניי.
האתגר שהצבתי כלל צפייה בשני סרטים חדשים של שבוע וסרט קלאסי אחד כהשלמה. זה לא ממש מה שקרה, ובפועל צפיתי בהרבה יותר קלאסיקות מאשר סרטים חדשים, ובכל זאת שמח להגיד שצלחתי אותו. אני לא מתכנן אחד כזה לשנה הבאה, אך כיף לראות שיכולתי לעמוד ביעד כזה. וזה שרוב גדול של הסרטים שראיתי היה סרטים שאהבתי בכלל גורם לזה להרגיש כמו הצלחה אמיתית.
ראיתי השנה כל כך הרבה סרטים שמגדירים מחדש את הטעם שלי בקולנוע, סרטי מופת שנזכרתי בהם שוב לצד בחירות חדשות שהתגלו כמוצלחות מאוד. זאת אמנם לא השנה הכי טובה שהייתה לקולנוע, אבל אישית היא הייתה חזקה בהחלט. באופן ספציפי הרגשתי שמדיום האנימציה הוציא הרבה פנינים נפלאות שייזכרו אצלי עוד הרבה שנים, לצד מספר סרטים שעוד ייזכרו כקלאסיקות מודרניות בשנים הבאות, ומבחינתי אלה תוצרים מהותיים יותר לשנה חשובה לקולנוע מאשר עקביות של שחרורים טובים מהוליווד.
אם נוברים מספיק בשנה הזאת, אפשר למצוא המון סרטים ששווים את הזמן, והרגשתי שהניסיון לצפות בהרבה יותר השנה פתח אותי למבחר רחב של סרטים קטנים ומקסימים – אולי היתרון האמיתי של אתגרים מהסוג הזה.
מתוך האפשרויות שבסקר ראיתי 68 סרטים, מתוכם 45 סרטים שאהבתי, 17 שהיו ככה-ככה ו-6 שבאמת היו נוראיים. ראיתי בנוסף עוד משהו כמו 30 סרטים חדשים שלא מופיעים בסקר, ככה שסך הכל צפיתי בכ-100 סרטים חדשים! זה היעד שהצבתי לעצמי משנה שעברה, בה ראיתי 37 סרטים מהסקר ו-45 סך הכל, אז מדובר בקפיצה של פי 2 בסקר עצמו וגם באופן כללי (והרגשתי את זה במהלך השנה, ללא ספק).
זה גם לא כולל סרטים שראיתי פעמים חוזרות, בקולנוע או בבית – היה הרבה קולנוע עבורי השנה יחסית לשנים קודמות.
נעבור לחמישייה העליונה:
5. "פיוריוסה: סאגת מקס הזועם" – שני המקומות התחתונים התחלפו כל כך הרבה במהלך השנה. זה קצת מצחיק כמה פעמים שיניתי אותם, ואני עדיין לא מאה אחוז בטוח בבחירות שלי. אבל אני באמת מאושר שהבחירה כרגע היא להשאיר את "פיוריוסה" בתוך החמישייה, כי הוא באמת היה חוויה משובחת בקולנוע. "דרך הזעם" הוא אחד מסרטי האקשן האהובים עליי אי פעם (כמו אצל כולם) ככה שהציפיות היו גבוהות לפריקוול הזה, ועם כל הבעיות והקשיים בדרך של ההפקה, הוא הצליח להיות מעל ומעבר למצופה מבחינתי.
אניה טיילור ג'וי וכריס המסוורת' מביאים שיאי קריירה, סצנות האקשן המטורפות מצליחות להשתוות למה שהלך בדרך הזעם גם מבחינת היצירתיות וגם מבחינת הבומבסטיות, והסיום השאיר אותי בתדהמה. רק ג'ורג' מילר יכול לעשות סרטים כאלה ואני מתחנן שיתנו לו להמשיך לעשות אותם. תענוג צרוף.
4. "גודזילה מינוס אחת" – אני באמת לא הייתי מצפה שהסרט הקטן הזה (אחרי האוסקר המוצדק כבר לא כזה קטן בעצם) יעפיל על סרט הגודזילה האחר שיצא השנה, אולם הוא התגלה ככל כך הרבה יותר. "מינוס אחת" הוא בכלל לא סרט גודזילה, הוא סרט דרמה ומלחמה שגודזילה פשוט מככב כנבל הראשי בו. גם אם מחליפים את גודזילה בכל מפלצת אחרת, הסרט יישאר אחת מהדרמות האפקטיביות ביותר של השנים האחרונות, קולנוע מרגש ויפהפה על אנושיות ואהבה.
אולי סרט הקאיג'ו הטוב ביותר שאי פעם נוצר או לפחות מועמד רציני לתואר, זה סרט שהפתיע אותי והדהים אותי, שעושה כל כך הרבה עם כל כך מעט. רק על זה שהוא הופך את הדמויות האנושיות בסרט גודזילה למרתקות ורב שכבתיות אני מרגיש שמגיע לו מקום ברשימה!
3. "מרגל X משפחה קוד – לבן" – איזה שם מסורבל לאחד מהסרטים הכי כיפיים שיצאו השנה. סרט האנימציה של השנה שלי הוא סרט המשך לסדרה קיימת, מה שעושה את הבחירה לקצת משעממת – זה לא סרט מקורי שמציג דמויות חדשות ועולם זר, אלא משהו מאוד מוכר ואהוב עליי.
ובכל זאת, אני מרגיש שזה סרט שעובד נפלא בפני עצמו ומצליח להיות גם סרט סלייס אוף לייף מקסים, גם קומדיה הזויה ומשעשעת, וגם סרט אקשן מרשים, והכל בלי לאבד את הקסם והאישיות של הסדרה. ספיי X פאמילי זו סדרה שמצליחה לאזן הרבה כיוונים עלילתיים שונים, דמויות איזוטריות ורעיונות מופרכים – והסרט המהנה הזה מייצג את כל מה שהיא עושה הכי טוב, במקום אחד. אני באמת מאוהב בסדרה הזו, והיה נחמד לחלוק את האושר שהיא מביאה לי עם קהל שלם של אנשים באולם הקולנוע.
2. "ימים מושלמים" – סרט שהיה חוויה כמעט רוחנית, "ימים מושלמים" של וים ונדרס הוא קולנוע פשוט וגדול בו זמנית. ללוות את הדמות של היראימה, אותה משחק קוג'י יאקושו, זו פשוט זכות ענקית. לראות את הפרספקטיבה שלו ולחוות דרכו את העולם, על כל הרגש והיופי שהוא מוצא בו, דרך הדברים הכי קטנים. צפיתי בסרט הזה במצב תמידי של התרגשות אמיתית, כי היה לי קצת קשה להכיל את החום והאהבה שנשטפים ממנו עליי. רק לחשוב עליו גורם לי לרצות לבכות. אני חושב שזה סרט שכל אחד צריך לחוות בעצמו.
1. "חולית 2" – סרט השנה הבלתי מעורער שלי. אם "ימים מושלמים" היה חוויה קטנה ופיוטית, הסרט הזה הוא ההפך המוחלט ממנו: גרנדיוזי, בוטה וגדול מהחיים. "חולית 2" הוא הסרט שמגדיר את שנת 2024, החוויה הקולנועית שסחפה אותי יותר מכל אחת אחרת, סרט שאזכור לשארית חיי כאוהב קולנוע. זה סרט שמכיל את הנפלאות של המדיום הזה, שדורש תשומת לב טוטאלית והיטמעות מוחלטת בעולם אחר לזמן הריצה שלו. נשאבתי לתוך המסך באופן שקשה לתאר במילים, הייתי משועבד לכל פריים של היצירה הזו.
אני לא יודע אם זה הסרט הכי טוב שיצא השנה, אך זה בטח הסרט הכי קולנועי שאני חוויתי. עבורי, זה הדבר שאני הכי משתוקק לו כשאני רואה סרטים, ו"חולית 2" מעניק כמה שהוא יכול לתת ועושה את זה בביטחון עצמי רב.
זו חמישייה שאני שלם איתה, אבל קשה להגיד שזו החמישייה הסופית. היו כמה סרטים שפשוט המשיכו לחזור לתוכה ולצאת ממנה באופן קבוע. בין אם זה "דדפול & וולברין" המבדר, "איש הקוף" האינטנסיבי או "רוז הרובוטית" היפהפה כל כך. בשלב מסוים נכנס אפילו "וואן פיס מכתב מעריצים", סרט קצר מתוך סדרת האנימציה הארוכה שהיה מופת של כתיבה וביצוע שלא ראיתי כבר הרבה זמן, והשפיע עליי רגשית בעוצמה למרות אורכו הקצר.
אבל אם אני צריך לבחור סרט נוסף מהעשירייה שאני חייב לציין, יש סרט אחד שאני פשוט לא מפסיק לחשוב עליו מאז שצפיתי בו:
"ראיתי את הטלוויזיה זוהרת" היה חוויה שקשה להגדיר במילים. אני לא חושב שקיבלתי מהסרט רק את הרעיונות שהוא התכוון להעביר – היכן שאנשים מצאו אלגוריות מאוד בוטות, אני דווקא חוויתי עיסוק אובססיבי בנוסטלגיה והמשמעות של זיכרונות הילדות שלנו בחיים הבוגרים שלנו, כמו גם ההשפעה של האספקטים האלה על העתיד שאנחנו יוצרים לעצמנו. אני מאמין שהפרשנויות האלה יכולות להתקיים במקביל, מה שהופך את הסרט לכה חזק וחשוב.
במהלך השנה המשכתי להרהר בו ולחשוב עליו, וגם בלי לראות אותו פעם נוספת, אני באמת מרגיש שהוא נשאר איתי ושקע איפשהו. בשנה שבה ראיתי יותר סרטים מדרך כלל וחוויתי הרבה סיפורים שונים, זה סיפור ספציפי שסירב לעזוב אותי ויש בי צורך עז לציין אותו. אפילו מעבר לכך, הצבעוניות המהפנטת שלו והפסקול המטריד ממשיכים להציף אותי מדי פעם.
בשעות הקטנות של הלילה, כשהכל שקט ואני בוהה בחושך במיטה, אני לפעמים חושב פתאום על "ראיתי את הטלוויזיה זוהרת". וזה הכוח האמיתי שלו.
הרגשתי ש2024 הייתה שנה משמעותית עבור סרטי המשך. נהניתי מרוב ההמשכים שניסו להנשים לתחייה פרנצ'ייזים, כמו "כוכב הקופים: ממלכה חדשה", "הנוסע השמיני: רומולוס", "רובוטריקים: ההתחלה" או "שר הטבעות: מלחמת הרוהירים". הרגשתי שיש לסרטים האלה הרבה מה להציע, בניגוד לציפיות המקדימות. זה לא שהיו רק טובים, בולטים לרעה "וונום 3: הריקוד האחרון", "רבל מון 2" ו"ג'וקר 2: שם בצרפתית" למשל, אבל ההצלחות העפילו על הכישלונות מבחינת מה שאני ראיתי (וממה שנכשל מלכתחילה לא ציפיתי להרבה).
בראש ההצלחות בולט עבורי "גלדיאטור 2", ההמשך המצופה לאחד הסרטים האהובים עליי. לא חשבתי לרגע שזה סרט שיכול להתעלות על המקור, והופתעתי לגלות עד כמה הוא מתקרב אליו הן מבחינת הרגש והן מבחינת האקשן. הוא לא עושה את זה בעצמו כמובן, ומסתמך המון על הסרט הראשון – הוא יותר רמיקס מסיקוול מהבחינה הזאת. בהיותו כזה הוא כן משחזר באפקטיביות גדולה את הכוח של הסרט המקורי והיופי שבו.
אני מעריך את המחשבה וההשקעה שמעורבות ביצירתו, ואני נפעם מהיכולת של הבמאי רידלי סקוט לחזור לעולם הזה ולמצוא משהו חדש ומשמעותי להגיד בו… גם אם זה קצת הורס את הסוף של הסרט המקורי. לפחות אפשר להגיד בפה מלא שאם זה מה שצריך כדי להכניס את דנזל וושינגטון לרומא העתיקה, זה היה קצת שווה את זה!
אם לדבר על משהו יותר מקורי ורחב, מדיום האנימציה הביא שנה ממש מרשימה. בין סרטים קטנים יותר כמו "להסתכל לאחור" המרגש או "מונונוקה: הפאנטום בגשם" המהמם ויזואלית, ועד סרטים גדולים ומוצלחים כמו או "הילד והאנפה" המרתק אך מבלבל של מיאזאקי או "הקול בראש 2" ו"רוז הרובוטית" שהוציאו ממני הרבה דמעות ולשמחתי מצאו את הקהל שלהם. היה המון מעניין במדיום הזה בשנה החולפת, ומצאתי שרשימת הסרטים הנהדרים ממשיכה להתארך… "מאדים אקספרס", "האיקיו: קרב האשפתות", אפילו "אולטרה מן: התעלות", כולם סרטים נפלאים שראויים ליותר תשומת לב.
אולם יש סרט אנימציה שלא ראיתי מספיק אנשים מדברים עליו, סרט שלא הצליח להיכנס לסקר וגם לא לגמרי נחשב סרט אנימציה – למעשה סרט האנימציה נחבא בתוך סרט דוקומנטרי. "החיים המדהימים של איבלין" הוא אחד משיאי השנה עבורי, ולא רק כי הוא מצליח לשלב באפקטיביות שני מדיומים שונים לחלוטין. זה היופי שבו הסרט משתמש באנימציה כדי להציג פרספקטיבה חדשה לחלוטין על הסיפור שהוא מספר.
על איבלין, הפרסונה של מאטס סטין הנורווגי, אנחנו לא לומדים הרבה בתחילת הסרט. זהו האווטאר הווירטואלי שלו במשחק WoW שבו הוא מבלה את מרבית שעותיו. ההורים שלו חושבים שהוא מבזבז את החיים שלו שקוע בעולם מפוברק, בלי להכיר חברים או לחיות את החיים – משימה בעייתית מלכתחילה כשיש לך מחלת שרירים נוראית כמו שיש לו.
באמצעות אנימציה, הדוקו משחזר את חייו של מאטס בתוך המשחק, והם מתגלים כעולם ומלואו. האנימציה מאפשרת לחקור את הסיפור שלו מזווית אישית יותר, ומגשרת על הפער בין ההבנה שלנו את הנער עד אז ובין הדרך בה חוו אותו החברים שלו מהמרחב הוירטואלי. זהו סרט עוצר נשימה שמפריח חיים חדשים במדיום הדוקומנטרי, ועושה הרבה יותר ממה שתיארתי עד עכשיו. יש בו המון כוח, וכגיימר הוא ריגש אותי אישית. זה נהדר שמתגלות דרכים נוספות להציג לעולם את היופי והחשיבות של משחקי וידאו, ואת הסיפור של מאטס כדוגמה ניצחת למשמעות שהם יכולים להכיל עבורנו.
היו סרטים נוספים שחשוב לי לציין כסיפורים שנגעו בי במהלך השנה:
"מפלצת" של קורה-אדה היה סרט מצמרר שמצליח לדבר על נושאים חשובים עם המון חום ואנושיות;
"התחת הזקן שלי" היה סרט חמוד ומצחיק שעושה משהו מרענן עם מסע בזמן בלי לוותר על סיפור התבגרות מקסים;
"הרוע אינו קיים" מדגים כיצד ניתן להעביר באמצעות הקולנוע אווירה שאף מדיום אחר לא מסוגל לבטא;
"בחלל שנותר" גרם לי להתחבר רגשית להדמיית CGI ביזארית ולהרהר במחשבות קיומיות איתו באופן מכמיר לב;
ו"מתחרים" הוא סרט אנרגטי, סקסי ובוטה שעדיין מרגיש כמו טרגדיה מודרנית יותר מאשר חוויה חיובית, ומסתיים עם אחד הסופים הוירטואוזיים ביותר קולנועית שראיתי בעת האחרונה.
נסיים בהופעות השנה:
אנדרו סקוט, "כולנו זרים"
אמה סטון, "מסכנים שכאלה"
גלן פאוול, "היט מן"
גלן פאוול קיבל את אחת מהבחירות כי באמת רציתי לפרגן לו ולהופעה הורסטילית שלו, שהפכה את הסרט "היט מן" מעוד קומדיה רומנטית-סקסית מתקתקה להברקה אמיתית. לינקלייטר במאי שתמיד הערכתי, אבל הסרט הזה מרגיש הרבה יותר מהודק ומדויק מיצירות אחרות שלו. זו קומדיה כיפית, שנונה ומאוד מבדרת, וההופעות המגוונות של גלן פאוול במהלכו הן חלק גדול מהכיף שלו, משהו שהסרט עצמו יודע ונהנה ממנו. הופעה קומית לתפארת.
אמה סטון נותנת הופעה מרשימה בכל קנה מידה ב"מסכנים שכאלה". היא מגשרת על רבות מהמגרעות שבסרט בעיניי, ומצליחה להפוך את הסיפור הזה לעמוק ומעניין הרבה יותר ממה שכנראה היה על הנייר. היא קיבלה הרבה תשבוחות על התפקיד כבר, ואני לא חושב שצריך להכביר במילים – זה אחד מהשיאים הגדולים של הקריירה שלה.
אנדרו סקוט הוא הבחירה האמיתית שלי להופעת השנה, מה שמתבקש בהתחשב בבחירת השנה שלי ב2023, פול מסקל שמשחק לצידו בסרט הזה. "כולנו זרים" הוא סרט מטלטל וקשה לצפייה, שנשען רבות על הכימיה המחשמלת בין מסקל לסקוט. למרות זאת, סקוט מחזיק את הסרט על הכתפיים שלו בסצנות רבות, והפגיעות שלו היא מה שגורם להכל לעבוד. זו הופעה מלאה ניואנסים, חזקה מאוד ומרגשת, שהביאה אותי לבכי מספר פעמים. זו השנה של אנדרו סקוט ואני שמח לתת לו את הפרחים שמגיעים לו עליה.
אם לסכם, זו שנה הייתה שנה ממש מתגמלת עבורי. היא לא הייתה פשוטה, אבל התחביב נשאר חלק חשוב ועקבי בחיים שלי והמשיך לתת לי סיבות להתמודד עם הדברים שמסביב. אני לא חושב שאני מסוגל לחזור על השנה הזאת, אבל היא לחלוטין תישאר שנת שיא ביחסים שלי עם הקולנוע ותיזכר כאחת השנים המשמעותיות ביותר שחוויתי עם התחביב הזה.
בנימה אחרת, זאת גם השנה בה נכנסתי ללטרבוקסד ותיעוד כל הסרטים השונים מאוד עזר לי בהכנת הסיכום הזה השנה. לכתוב ביקורת קצרה-בינונית לכל סרט אחרי היציאה שלו וידא שאזכור את כולם הרבה יותר טוב עד עכשיו, מה שלא בהכרח היה קורה באופן טבעי בהתחשב בעומס הסרטים הפעם. השימוש באפליקציה היה חוויה מבורכת כחובב קולנוע ואני שמח שעשיתי את הצעד הזה. לשם שינוי, יכול לצרף רשימה של הדירוג המלא שלי לסרטי השנה שראיתי, כאן.
הרבה הערכה ואהדה לכותבי ועורכי האתר על השטף המרשים של כתבות, ביקורות וסרטונים השנה. זה לא מובן מאליו ואני תמיד נהנה להיכנס וליהנות מהתכנים באתר, גם כאשר אני לא מגיב באופן קבוע. זאת הייתה שנה מאוד מוצלחת עבור האתר ואני מקווה שהצוות מודע למשמעות של המקום הבטוח הזה עבור קוראים כמוני. לפחות מבחינתי, זה מרחב שאני שמח שיש לי ואני בטוח שהיה לי יותר קשה ליהנות מהתחביב עד הסוף בלעדיו, אז תודה על זה. הלאה ל2025!
2024 הייתה השנה הקולנועית הכי גרועה מאז המצאת הראינוע
בדיוק כמו כל שנה מודרנית שבה משום מה עדיין ממשיכים לעשות סרטים חדשים.
כדי לקבל תמונה קצת יותר כוללת עשיתי בשלושה שבועות האחרונים השלמות של כעשרים סרטים שפספסתי או לא הספקתי בזמן אמת או כאלה שלא היו על הרדאר שלי בכלל אבל יותר מדי אנשים נשבעו שמדובר בקלאסיקה אל זמנית למרות שמדובר בסרטים שלא נדרשו להתמודד עדיין מול פגעי הזמן. בסופו של דבר יצא שצפיתי בכ-80 סרטים מהרשימה והמסקנות הן: כן, היו השנה סרטים נהדרים (ופחות ופחות פחות), אבל לעשות סרטים חדשים זה עדיין קונספט מיותר ומוטב שהאנושות תחדל מהמנהג הניאנדרטלי הזה. אנחנו במאה העשרים ואחת. תתקדמו.
חוץ מזה, סיכום קצר:
המפיץ המצטיין של השנה (וגם של השנה הקודמת): קולנוע חדש
אנשים הרבה פעמים מתלוננים על המפיצים (90% מהזמן שלא בצדק או שזה על זוטות) אבל לפרגן להם זה יותר מדי. אז אני רק רוצה להגיד מילה טובה למפיץ שעושה עבודת קודש ומפיץ לא מעט סרטי איכות (עם או בלי מרכאות) וסרטים מאתגרים להפצה שאולי לא היו מגיעים לפה בלעדיהם. "אנטומיה של נפילה", "חלום של רובוט" ,"חדר המורים", "איך לעשות סקס", האחרון של קתרין ברייה, האחרון של פרנסואה אוזון, סרט ארגנטינאי באורך 3 שעות ועוד.
הזאב זאב של השנה: השם העברי ל"The Substance"
מרוב שאנשים התרגלו שמפיצים תוקעים לסרטים תרגומים גנריים הם לא יזהו כשתרגום גנרי יהיה השם הנכון לסרט.
הסרט הכי ככה ככה של השנה: "בחורים טובים 2"
הסרט הכי "בשביל זה חזרת?" של השנה: "עלי שלכת"
סרט חדש של קיאוריסמקי שהוא בדיוק כמו כל סרט של קיאוריסמקי שכבר ראיתי (מהמעט שראיתי), רק שאת הקודמים לפחות מצאתי מרעננים. לפעמים גם לפרוש זאת אופציה. כבר היה עדיף שהיית ממשיך עם כל הקשקושים על המהגרים שהיית עסוק בהם בעשור האחרון.
הפתעת השנה שלי: נורי בילגה ג'יילן עושה סרט שאני לא סובל בו (בלשון המעטה)
מספר המיוזיקלס שנרדמתי במהלכם השנה: רק בשניים מתוך חמישה סרטים
הסרט שהכי היה נכנס לחמישייה שלי אם הייתה לו עוד שעה: "ימים מושלמים"
הסרט שהכי היה נכנס לחמישייה שלי אם הוא לא היה חצי סרט: "מרשעת"
החמישייה:
4. "ג'וקר: טירוף בשניים". מקרה קלאסי של סרט המשך מעולה שנתקל בקהל גרוע
3. "החייל הנעלם". דני רוזנברג ממצב את עצמו בשורה הראשונה של הבמאים בארץ
2. "על עשבים יבשים"
1. "העבריינים"
"יופי מסוכן" מתאים לסרט כי זה סרט גנרי אני יכול להבין
אבל גם סרטים גנריים צריכים שם גנרי שקשור למשהו. היופי הוא לא מה שמסוכן ב"יופי מסוכן"!
אצלי אומנם "ימים מושלמים" כן נכנס לחמישייה
אבל אני מסכים שהייתי אוהב אותו יותר אם הוא היה פשוט Livestream מסביב לשעון של חייו של הגיבור.
וברצינות, למה הרגשת שחסרה לך בו עוד שעה?
הדמות ב"ימים מושלמים" היא חידה
במידה מסוימת היא גם נשארת חידתית בסופו. נכון שהסרט מקלף ממנו שכבה של מיסתוריות בעזרת דמות וחצי שנכנסות לסרט בשעה השנייה של הסרט אבל זה קצת מדי והדרמטיות בסיפור הזה לא עובדת שם עד הסוף. גם הכניסה של הדמות מרגישה גסה מדי. שעה או חצי שעה נוספות היו יכולות לעזור לסרט, להפוך את הכניסה עם יותר סטייל, בהדרגתיות, טיפה יותר מנומק וכך גם אולי לקלף עוד שכבה מההיסטוריה והחידתיות של הדמות הראשית, האם הבידוד הוא מבחירה או משהו שנכפה עליו, וכו'. עם או בלי השעה הנוספת, זה סרט מושלם. עוד שעה בתנור היה משדרג אותו מבחינתי.
אני הייתי בעד החידתיות הזו לאורך הסרט
ודווקא אהבתי שאת הסרט ניתן לפרש ביותר מאופן אחד בהתאם לצופה ולאופן המחשבה שלו. בעיקר שכל קריאה של הסרט מגובה ברמזים לכל אורכו ותקיעת סצינות דרמתיות היו הורסות את זה. והרגשתי שחוזקו של הסרט היה דווקא בהיעדר סצינות דרמתיות (ולא הרגשתי שהיה ניסיון לאחת שנכשל) שנוכחותן הייתה לא רק מפוגגת את המסתורין אלא גם משבשת את האווירה, שהיא החלק הכי טוב בסרט.
והכניסה הגסה של הדמות ההיא הרגישה גסה באופן מכוון כי ככה חוותה אותה הדמות הראשית. שיבוש פתאומי וגס לשגרה שלה.
אבל אני מבין את הנימוק שלך.