אקס-מן: המפלט האחרון

מאת
טווידלדי
– פורסם ב 26 במאי 2006Posted in: ביקורות

במקור: X-Men: The Last Stand
במאי: ברט ראטנר
תסריט: סיימון קינברג, זאק פן
שחקנים: יו ג'קמן, פטריק סטיוארט, איאן מק'קלן, פמקה ג'נסן, רבקה רומיין, האלי ברי, קלסי גרמר, אנה פאקווין

אתם עוד תראו – בסרט גיבורי העל הבא, הגיבור הרשע ישמיד בצורה מגניבה את אתר "מיני ישראל", תוך שהוא מרים את כל הטנקים ממיני-אתר השריון בלטרון בכוח המחשבה בלבד, הופך אותם לדונאטס משוריינים ומשליך אותם – בכוח עצום! – על מיני-התחנה המרכזית בחיפה, אחת מאבני היסוד של מיני-קיומנו. כל זאת משום שכנראה כבר לא נשארו מונומנטים לאומיים בגודל מלא שאפשר להרוס בצורה מגניבה. אבל לפני שנגיע להתעללות במונומנט המרכזי ב'אקס-מן: המפלט האחרון' ('אקס-מן 3' בקיצור), צריך לומר משהו על הסרט עצמו. כמו, למשל, העובדה שאם לא ראיתם את שני הסרטים הראשונים, ראשית – חבל, כי הראשון היה טוב והשני טוב מאוד, ושנית – אל תטרחו לראות את הסרט הזה. זה מסוג הסרטים שאפילו תיאור עלילה בסיסי שלו מחייב ספיילור מהותי של שני הסרטים הקודמים.

בסוף 'אקס-מן 2' (והנה הספוילר), סכר שקרס מאיים להטביע ולהציף את המטוס של האקסמנים בטרם יספיקו לברוח, וד"ר ג'ין גרי (פמקה ינסן) מצילה את כל שאר הטובים במחיר חייה. הידוע בציבור האנמי להפליא של גריי, סייקלופס (ג'יימס מרסדן), בעל יכולות לא רלבנטיות לסרט הזה, מסתובב מדוכא, עד שמסתבר שאשתו שרדה, ורק הפכה למשהו אחר לגמרי – לשחקנית מאופרת רע ובעלת כוחות אקסטרה-אקסטרה-על, שבהם היא לא לגמרי שולטת, למזלו הרע.

במקביל, חברה אמריקאית מפתחת "תרופה" למוטנטים: זריקה אחת והם יאבדו את כוחותיהם לנצח. זה אולי נראה כרעיון מטופש לנו הצופים, אבל כיוון שחצי העולם מתייחס אל המוטנטים בפחד או בתיעוב, רבים מהם שמחים לוותר על החריגות שלהם לתמיד. מצד שני, יש בהם גם כאלה שרואים בפיתוח ה"תרופה" מבוא לאנטי-מיטונט כפוי ולמלחמה בין בני האדם למוטציות. אחד מבעלי דעה זו הוא – הפתעה! – מגנטו (איאן מק'קלן), והוא מעוניין להשמיד את התרופה הזו לנצח, בלי להתחשב במספר הקורבנות או הנזקים שיידרשו לשם כך. מולו, כרגיל, קמים אנשי בית הספר למוטנטים בהנהגת פרופסור קסווייר (ז'אן-לוק פיקארד), ומאחורי כל אחד מהם מתייצבות יותר דמויות משנה ועלילות מאשר בדברי הימים א' וב' גם יחד.

אם לפני הסרט חששתי מסיום גרוע לסדרה, כזה שיגרום לי לשפוט את כולה למפרע כטובה פחות ממה שחשבתי שהיא (ראה ערך 'מטריקס'), שמחתי להתבדות. הסרט, בסך הכל, מהנה מאוד. יש המון סצינות מוצלחות, ניצול ראוי של כוחות המוטנטים החדשים, ויש טונות אפקטים מגניבים, כולל שימוש יצירתי במיוחד (ומיותר לגמרי, כשחושבים על זה) בגשר שער הזהב כאמצעי ניוד אלטרנטיבי. העלילה אמנם לא משתווה לזו של הסרט הקודם, אבל נמנעת מלזלזל באינטליגנציה. נחמד גם לגלות שבני האדם הרגילים מסוגלים לעשות דברים יעילים, ולא רק לשמש תפאורה למוטנטים. כשיש קרב, הם מנצלים לא רע נקודות תורפה אפילו אצל מגנטו, ואז הוא צריך, לא עלינו, להפעיל יצירתיות.

באשר לגיבורים, כרגיל מרכז הסרט מונח על כתפיו של וולברין (יו ג'קמן), איש האדמנטיום בעל הריפוי העצמי המהיר, והוא עומד במשימה בכבוד. כתפיים אחרות לשאת בנטל הן אלו של מגנטו, שהוא עדיין אחד הרשעים היותר מוצלחים שאני מכיר, וגם אם הוא נושא נאום לא יותר מדי משכנע, הכריזמה שלו מספיקה כמעט כדי לשכנע שממש יש לו קייס. גם המוטנטים החדשים מגניבים בהחלט, בכל עשרים ושלוש השניות בממוצע להן זוכה כל אחד מהם. בסרט הבא, אם יהיה, יצטרף מוטנט שיכולתו המיוחדת היא להגדיל את זמן המסך שלו בסרטים. אבל זו גם הבעיה הגדולה של 'אקס מן 3'.

העיקרון של ריבוי דמויות ועלילות עבד יופי ב'אקס-מן 2', ונראה שהפעם החליטו להמשיך עם אותה נוסחה, רק יותר חזק, יותר גדול, יותר מוטנטי. חבל שבדרך התפשלו להם כמה קטעים קטנים. בסרט הקודם אפשר היה לעקוב אחרי הדמויות העיקריות בקלות; בסרט הזה לא. ב'אקס-מן 3', גם אם דמות מופיעה בפוסטר, זה לא בהכרח אומר שהיא תשתתף ביותר מסצינה וחצי. עשרות מוטנטים שונים ומשונים מופיעים לרגע, כאילו לשני הצדדים (אבל בעיקר לרעים) יש אולר שוויצרי של גיבורים, ששולפים את הפונקציה המתאימה לסצינה ואז נעלמים. כזה הוא, למשל, 'השר לענייני מוטנטים' האנק מק'קוי, המכונה "ביסט" (קלסי גרמר). הוא כנראה בעל יכולות מופלאות, אבל רוב הסרט הוא לא עושה הרבה חוץ מלהיראות כמו הגרסה כחולת העור של אברהם לינקולן; או מוטנטית שכוחה באיתור מוטנטים אחרים, שעיקר התרומה שלה היא ההכרזה "יש פה בסביבה 37 מוטנטים, מהם הרוב דרגה 2, שלושה מוטנטים דרגה שלוש, אחד גמד, שני קוסמים ואחד קוטג' דרגה חמש אחוז". מישהו זוכר בסרטים הקודמים דירוג כזה?

אפרופו גיבורים, כמה דמויות מרכזיות מהסרטים הקודמים נעלמו ואינן מוזכרות כלל (או אולי הפציעו על המסך לשבריר שניה ולא שמתי לב?). אחרות מסולקות מהסרט או הולכות לעולמן בצורה שאני לא יכול להגדירה אלא כ"טיפשית" או "מיותרת", אם כי שבמקרה אחד לפחות נראה שלא מעט מחובבי הסדרה הקולנועית יפליטו אנחת רווחה. לכאורה העובדה שלא ברור מי מהגיבורים ישרוד את הסרט אמורה להוסיף למתח, אבל בפועל זה בעיקר מעצבן: אם גיבור מרכזי מהסרטים הקודמים מת, אני חושב שראוי שתהיה לזה סיבה טובה – אבל לי היה נדמה שהסרט מקל ראש בגיבורים שלו, ומוכן להיפטר מהם רק כדי לקדם איכשהו את העלילה.

יכול להיות שכל הבעיות האלה נובעות מאותה הסיבה: הסרט קצר יותר בחצי שעה בערך מהקודם. זה אולי גם ההסבר לעובדה המוזרה להפליא, לפיה ג'ין גריי/פיניקס, שממלאת בסוף הסרט תפקיד מרכזי לחלוטין, לא עושה כמעט כלום עד אז. יש הרבה סצינות בהן היא פשוט עומדת בצד ותולה עיניים מצועפות באיזו בוקיצה שרירית. כנראה שהמשמעות של כוח לא נשלט וחסר מעצורים הוא שלמעט כאשר צריך לקדם את העלילה, הוא לא עושה כלום.

חבל, כי זה היה יכול להיות כל כך הרבה יותר טוב. בריאן סינגר, שביים את שני הסרטים הראשונים, נתן להם עומק מרשים עבור סרטי סופר-גיבורים. לשני הצדדים – "הטובים" ו"הרעים" – יש אידיאולוגיה מנומקת ומובנת. אלא שאת הסרט הנוכחי לא ביים סינגר, אלא ברט ראטנר ('שעת שיא'). תחת הנהגתו של ראטנר, הסרט הוא אוסף סצינות מגניבות למדי, אבל הוא מחמיץ את אותו העומק. אפילו הדילמה המרכזית של הסרט – החיסון ואופציית כפייתו – שיכל לכאורה לפתח דיון מעניין בשאלת השונו?ת וההשתלבות בחברה, מוחמצת ומוצגת בצורה די שטחית, וחבל. זה לא שהסרט מבייש את הפירמה, זה רק שהיה לו כל כך הרבה יותר פוטנציאל.

תגיות: