במאי: כריס קארטר
תסריט: כריס קארטר ופרנק ספוטניץ
שחקנים: גיליאן אנדרסון, דייויד דוכובני, בילי קונולי, אמנדה פיט
לפני 15 שנים עלתה על מסכי הטלוויזיה סדרה בשם 'תיקים באפילה', על צמד סוכני FBI שחוקרים תופעות על-טבעיות. הסוכן מאלדר (דייויד דוכובני), עם ההבעה הישנונית וההומור הציני, היה בטוח שעולמנו מלא בערפדים, אנשי זאב ועב"מים, שקיומם מוסתר על ידי קונספירציות נכלוליות. הסוכנת סקאלי (גיליאן אנדרסון), עם השיער הג'ינג'י והמבט הנחוש, היתה בטוחה שלכל הדברים האלה יש הסבר מדעי והגיוני. ביחד עם תסריטים חכמים (בתחילת הדרך, לפחות), שניגנו על הפחד מהלא נודע והמתח המיני בין שני הגיבורים, ושלל טריקים סגנוניים חזותיים וקוליים, הפכה הסדרה לתופעת קאלט, ואז ללהיט ענק, ואז לסרט קולנוע. ואז היא התמוטטה. ממשיכות דרכה, מ'באפי קוטלת הערפדים' עד 'אבודים', התהדרו בקצב וסגנון עדכניים יותר, בעוד ש'תיקים באפילה' בעיקר הסתבכה ללא תקנה בניסיון להציג עלילה מתמשכת. כשהיא ירדה מהמסכים אי אז בתחילת המילניום הנוכחי, כבר מעט מאוד אנשים שמו לב.
והנה קם יוצר הסדרה, כריס קרטר, ומחליט לעשות לה קאמבק. הסרט שמחזיר את מאלדר וסקאלי למסך הגדול, 'תיקים באפילה: רוצים להאמין', מוצא אותם כמה שנים טובות אחרי האירועים שתוארו בטלוויזיה. סקאלי פרשה מה-FBI, ועכשיו היא עובדת בבית חולים נוצרי, שם היא נלחמת על חייו של ילד גוסס ממחלה סופנית. מאלדר מבוקש על ידי ה-FBI בשל ברדק כלשהו שהוא גרם לו בעבר, אוסף גזרי עיתונים המתעדים את השתלטות העל-טבעי על חיינו, ועדיין לא החליף את הפוסטר שעל הקיר שלו. אה, כן – הוא גם גידל זקן, עניין מטריד מאוד ואף מפחיד, הרבה יותר מכל דבר אחר בסרט. השניים מקבלים הצעה שקשה לסרב לה: ה-FBI מוכנים לשכוח למאלדר את חטאי העבר אם הוא יסייע להם באיתור סוכנת נעדרת. המקור היחיד למידע על הפרשה הוא כומר לשעבר שהוא גם פדופיל מורשע, הטוען כי הוא חווה חזיונות אודות מה שאירע לסוכנת. מאלדר קופץ על המציאה, מתוך שכנוע עמוק שמדובר באדם בעל כוחות על-טבעיים. סקאלי, לעומת זאת, משוכנעת שהאיש פשוט מנסה להשיג יחסי ציבור טובים לאור עברו הבעייתי. כמה מפתיע.
הפתיחה של הסרט דווקא מבטיחה למדי. אם מתעלמים מההופעה האיומה של בילי קונולי בתפקיד הפדופיל העל-טבעי, חלקו הראשון של התסריט מצליח להזכיר את הרגעים היפים של 'תיקים באפילה' בשנותיה הראשונות: הכימיה בין דוכובני ואנדרסון עובדת מצוין, התעלומה הבלשית מעניינת, וההתייחסויות המפורשות והמפורשות פחות למקרי עבר שהצמד חקר יגרמו לתחושת נוסטלגיה חמימה בקרב המעריצים המסורים. ישנה אפילו הברקה של ממש, שלמרבה הצער לא מפותחת מספיק, כאשר הסרט מציג את מאלדר וסקאלי בגרסת הדור הבא, בדמותם של שני סוכני FBI צעירים (אמנדה פיט ואקזיביט), הפעם היא המאמינה והוא הספקן.
למרבה הצער, זמן קצר לאחר תחילת הסרט נהיה ברור עד כאב שהמסך הגדול פשוט גדול עליו בכמה מספרים: התפאורות המינימליות, הפנים שממלאות את המסך בזמן הדיאלוגים, העריכה הקטועה בזמן סצינות האקשן – הכל צורח "הפקה טלוויזיונית". גם הניסיון להגדיל את מרכיבי האווירה שעבדו כל כך טוב בטלוויזיה – במיוחד הקרירות הסטרילית של אתרי הצילום הקנדיים, שהפכה בסרט לסופות שלגים בלתי נפסקות – נותן לסרט תחושה של בומבסטיות חסרת צידוק. המרכיב היחיד ששרד בהצלחה את המעבר לאולם הקולנוע הוא הסאונד, ובמיוחד הליווי המוסיקלי: הפסקולן מארק סנואו הוא עדיין מומחה מהליגה הראשונה ליצירת עולם שלם של צלילים, ונעימת הנושא השורקנית של הסדרה בוריאציות שונות, לא מפסיקה להיות אפקטיבית.
אבל מהר מאוד ההבטחה הגדולה מתמוססת וקורסת. בעיה גדולה שליוותה את הסדרה עוד בגלגולה הטלוויזיוני היתה היכולת של הגיבורים להגיע למסקנות ותובנות במהירות מופלאה, מבלי לטרוח לשתף את הצופים בתהליך הזה. בסרט זה מציק ממש: התעלומה נפתרת יותר מחצי שעה לפני שהוא נגמר, עם לא מעט חורים שנשארים בלתי מוסברים, והניסיון לסגור את ההתרחשויות בסצינת שיא הוא כשלון מוחלט, שגם הופעת אורח של אחד מותיקי הסדרה לא מצליחה להציל אותו. מה שעוד יותר גרוע: לכל ההתרחשויות בסרט הדביקו עלילת משנה ארוכה ונמרחת שעוסקת במשבר אמונה אותו חווה סקאלי, והאופן שבו אותו משבר משתקף ביחסים שלה עם מאלדר. לעלילת המשנה הזאת יש איכויות של אופרת סבון מטיפנית, צדקנית, ודביקה. והעלילה הגדולה של הסדרה, זאת עם חטיפות החייזרים והקנוניות? לה אין כאן זכר.
'תיקים באפילה: אני רוצה להאמין' מצליח להעלות כמה זכרונות טובים מהסדרה שעליה הוא מבוסס, אבל מהשוואה עם הזכרונות האלה, הסרט לא יוצא טוב. יש תיקים, מתברר, שפשוט לא כדאי לפתוח מחדש.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- תיקים באפלה – אתר מעריצים
- מאלדר וסקאלי
לא הסרט הגרוע ביותר שראיתי
אבל בלי ספק אחד המיותרים ביותר.
בגדול אני עם רז, אבל בנושא אחד אני לא מסכים איתו (ועם רוב הביקורות האחרות שראיתי על הסרט): הכימיה בין מאלדר וסקאלי. על איזו כימיה כולם מדברים? היתה שם כימיה? זהירות, סוג של אנטי-ספוילר (כלומר, לי זאת היתה הפתעה, אבל אני די משוכנע שהיא לא היתה אמורה להיות כזאת): מתחילת הסרט, מאלדר וסקאלי הם זוג, במובן הרומנטי של המילה. מן הסתם, בשלב כלשהו של תשע שנות הסדרה הם הכירו באהבתם זה לזו והציעו חברות, או משהו. אבל לקח לי שליש סרט להבין את זה, כי שום דבר בטקסטים שהם אומרים זה לזו או בצורה שבה הם מדקלמים אותם לא מסגיר את העובדה הזאת. אני לא מצפה שהם יקראו אחד לשניה "שמופי" כל הזמן, אבל עדיין – יש הבדל בין הצורה שבה אתה מדבר אל חוקרת FBI עמיתה לבין הצורה שבה אתה מדבר עם אשתך. זאת כימיה? זה בקושי גאוגרפיה.
נדמה לי שראיתי את העונה האחרונה
(לא שאני זוכרת מה הלך שם, רק זוכרת שהיה די מביך) ולדעתי הפרק האחרון הסתיים בהצעת החברות הזו.
מצד שני, יכול להיות שנרדמתי והתת מודע החליט לסגור עניין בעצמו לאור כשלונו המוכח של כריס קרטר לעשות את זה.
ראיתי לפני כמה ימים.
אותי הסצינה מאוד מאוד הפתיעה. עד רמה שהיה קשה לי להתרכז בדיאלוגים בגלל שהייתי עסוק בלהרים את הלסת.
וחזרתי אחר כך לצפות בסצינות שלהם יחד לפני הגילוי, וברור שזה הוסתר במכוון. ודווקא יצא יחסית מוצלח לטעמי.
אבל בגדול, הסרט די בינוני.
ביקורת שקולעת בול
"הסרט" אכן מתאים להיות מקסימום סרט טלוויזיה בערוץ הולמרק (למרות הבעייתיות של הצגת כמרים פדופילים בערוץ הנ"ל).
הסרט לא ממריא וצריך סבלנות כדי לצלוח אותו (בנקודות מסויימות).
''הפנים שממלאות את המסך בזמן הדיאלוגים''
זו, לצער כולנו, מזמן לא תופעה טלוויזיונית.
יותר מדי סרטים בשנים האחרונות נראים כאילו עברו עריכה ידידותית לצופי האייפון, ומציגים בעיקר ראשים מדברים.
זה תקף לסרטים גדולים יחסית (כמו "האביר האפל"), אבל גם לסרטים בינוניים למדי (כמו "האביר האפל").
דעה כללית
אני הייתי צופה הדוק של הסידרה, וכמו רוב הצופים הקבועים, לא החזקתי מעמד עד לסופה ובעונה האחרונה ראיתי רק את הפרק שחותם את הסדרה. מבלי להרוס יותר מדי למי שעדיין מתכוון לראות את הפרק – הסידרה מסתיימת בסוף פתוח שברור ממנו שהיתה כוונה לסיים את הסיפור בסרט קולנוע. לצערי יוצר הסידרה דיבר בעבר על רצונו ליצור סידרת סרטים בסגנון מסע בין כוכבים. מכאן נוצר הסרט הנוכחי שבעצם מהווה מעין פרק מורחב של הסידרה ולא המשך ישיר לסיפור המסגרת של הסידרה שלא נסגר.
אז, מסתבר שיוצר הסידרה(כריס קרטר) טעה, וכעת מי שהשקיע את מיטב זמנו במעקב אחרי עלילת המסגרת של הסידרה(חייזרים, קונספרציות ממשלתיות ועוד…) לא יזכה לקלוז'ר ראוי בשל כשלון הסרט הנוכחי.
כמה חבל…
נבואה: נראה לי שתיארת במדוייק את העתיד של ''אבודים''
ממש חבל על אנדרסון,
שחקנית טובה עם נוכחות יוצאת-דופן, שכנראה נולדה בתקופה הלא נכונה. היא היתה יכולה להיות כוכבת מהשורה הראשונה בהוליווד של שנות הארבעים. נדמה לי שכבר כתבתי את זה פה פעם — אני עדיין מחכה לראות אותה בסרט שאינו קטן עליה בשלוש מידות. "בית האשליות" או איך שלא קראו לו בעברית היה בכיוון הנכון, אבל היה עשוי גרוע. "טריסטרם שנדי" היה חמוד אבל התפקיד שלה שם היה זעיר.
זה היה הרגע הגרוע ביותר בסרט.
לא מצחיק, ולא ברור מה הם ניסו להשיג.
אני טועה או ש
כבר היה סרט של תיקים באפילה באיזשהו שלב?
היה, הוא נקרא fight the future
וגישר בין שתי עונות של הסדרה. הוא זכור לי בתור חוויה די מביכה ומבלבלת.
תיקים באפלה: רוצים שייגמר
תיקים באפלה: רוצים לשכוח
אוי.
אז סוף סוף הטרחתי את עצמי לראות, כי נו – הגיע לטלוויזיה, ואקס פיילז, והאובססיה המכוננת של שנות נעורי וכל זה…
ועם כל זה שאובססיה, ומכוננת, ושנות ונעורי – הסרט לא הצליח לעורר שמץ של נוסטלגיה. אפילו לא רטט קטן אחד. כמה עשוי רע ומיותר אתה צריך להיות כדי ש*זה* יקרה?!
(ואני חייבת לציין שכמה פרקים נבחרים שצפיתי בהם לא מזמן היו מהנים להפליא, אז זו לא נראית לי תופעת "אוי, אלוהים, באמת הייתי עד כדי כך טיפשה פעם?" – אם כי קשה לדעת. יש מצב שאני בגיל 12 היתה נמסה לחלוטין לגלות את מאלדר וסקאלי במיטה, ולא נוהמת משהו מפוהק על "ייפי. אז?")
מסכים עם הנאמר לעיל.
סרט מיותר למדי, למרות שהרעיון של הסרט, כלומר הסיבה להעלמות של סוכנת ה-FBI, הוא דווקא לא רע.
האמת, במהלך הסרט נזכרתי בספר מתח שקראתי לפני שנים לא מעטות. כדי לרמוז לגבי הקשר מבלי להסתכן בספוילרים, אציין שבין היתר, הספר הציג דרך חדשנית לסוכנים לשנות את המראה שלהם. אאז"נ, יש שם אדם שניסרו את השוקיים שלו באופן המאפשר הכנסת פרותזות באורכים שונים – ובכך למעשה לשנות את גובהו במידה ניכרת. (נדמה לי שלספר קראו The day after tomorrow, של Allan Folsom).