הדבר השני הכי מרשים לגבי "X" זה כמה הוא בעצם סלאשר רגיל לחלוטין. אם סרטי אימה בעשור האחרון לימדו אותנו לצפות לאיזה בדיחות מטא או טוויסט בלתי צפוי, הרי ש-"X" לא יכול לנקוף לזכותו בדיחות או טוויסטים שכאלה, או איזה קונספט מטורף. צוות של סרט פורנו מגיע לבקתה מבודדת שמשכירים שני זקנים ומשם העניינים מדרדרים, די כמו שאתם יכולים לדמיין.
אז למה הסרט הזה זוכה לביקורות מפרגנות ולמה בכלל שווה לצפות להשקיע בו זמן? ובכן, העשייה. הסרט הזה נראה פשוט מדהים בקטע עמנואל לובצקי שכזה (אם כי עם פחות וירטואוזיות) – הרבה תאורה טבעית, הרבה שוטים סטטיים ארוכים והרבה משחקים של חושך, צל ואור. זה לא נעצר פה – גם בעריכה הסרט משחק את עצמו אמנותי עם כל מיני טריקים ושוטים שמזכירים יותר סרטים צרפתיים פלצניים מאשר סרטי סלאשרים מדממים.
זה עובד לחלוטין – הסרט הזה מספק חוויה שאמנם דומה לסרט הסלאשר הטיפוסי אבל גם שונה לחלוטין. זה עובד לטובה, אבל לרגעים גם לרעה – כי זה אמנם לא סרט ארוך במיוחד, ובכל זאת האיטיות שהוא מתנהל בה, כמו אותם סרטי ארט האוס, הרגישה לרגעים יותר מדי. אני מקבל ש"X" מנסה להוכיח שגם סלאשר טיפוסי יכול להיות טרנס מאליק, ואין ספק שזוהי איטיות של אווירה שיש אנשים שיחגגו אותה, אבל למי שרוצה כבר להגיע לקטע זה יכול להיות מאוד מעיק.
ואמנם הסרט הוא לא "מטא", אבל את הרעיון הזה – סלאשר אופייני שנראה כמו סרט אמנותי פר אקסלנס – הסרט דווקא מבטא בקולו של הבמאי של סרט הפורנו שמכריז שהשאיפה שלו היא ליצור סרט פורנו, אבל כזה אמנותי בליגה של הגדולים. הסרט אומר שרק בגלל שכולנו כאן כדי לראות אנשים נרצחים (או לחלופין, אנשים ערומים) לא אומר שזה לא יכול להיעשות ברמה האמנותית הגבוהה ביותר.
עוד אלמנט שהסרט עוסק בו באופן שהוא לא מטא, אבל בהחלט קיים – הוא היחס של סרטי אימה למין, ואולי היחס של החברה למיניות ומין בכלל. כל הפרשנויות המקובלות לסרטי הסלאשר מתארים אותם כסרטים שאמנם מפתים את הנוער עם הבטחה, בין היתר, לשדיים חשופים, אבל בפועל מקדמים תפיסת חיים שמרנית שמתנגדת לאהבה חופשית וכל הדבר הזה. "X" מנסה לאתגר את התפיסה הזאת ולשאול האם אולי דווקא הדחקה ותסכול מיני הם הסכנה האמיתית שאורבת לנו. אני אומר "מנסה", כי למרות שהסרט מכיל דיאלוגים שמצדדים במיניות פתוחה ובסרטי פורנו, עדיין בסופו של דבר הקורבנות בו הם אנשים מתעשיית המין – קצת כמו בסרטי הסלאשר של פעם.
ואם אנחנו בנושאים שאני לא בטוח איך אני מרגיש כלפיהם, גם הטיפול של הסרט בנושא הזקנה הוא משהו שהשאיר אותי חצוי. האם הסרט מנסה לאתגר את התפיסה התרבותית הקיימת בנוגע לזקנים או רק להשתמש בהם כדי להיות מפחידים ומוזרים כי "אמאלה, אישה מבוגרת שנוגעת בך!"? מהצד, זה נראה שהסרט רוצה גם וגם – אבל האחד חותר נגד השני. העובדה שמיה גות' ("נימפומנית", "סוספיריה") מככבת הן כדמות הראשית מקסין והן כזקנה פרל גם הוא נראה כמשהו שעובד בשני המובנים במקביל.
לנוכח הפסקאות הקודמות, קשה להגיד שלא הושקעה מחשבה בתסריט ובכל זאת נראה שיש מקום מסוים שבו נראה שפחות השקיעו, ואולי בכוונה – הדמויות שלו. אני לא יודע אם טיי ווסט ניסה לצמצם בכוונה את הדמויות בסרט למשהו שהוא רק טיפה יותר מקלישאה, אבל בשורה התחתונה קשה להגיד שדאגתי באופן פעיל לדמויות שהיו על המסך. השחקנים עשו את העבודה שלהם, אבל כשהעבודה שלהם כוללת אפס פיתוח דמות ומנת משכל שגם היא מתקרבת למספר הזה – טוב, קשה להגיד שהייתי מרותק ועל קצה הכיסא כשעוד פעם אחד מהם החליט ללכת לבדו לאיזה אסם חשוך או מרתף או משהו. זוג הזקנים היו קצת יותר מסקרנים, אבל גם זה לא מספיק.
"X", בסופו של דבר, מציע חוויית צפייה מעניינת – את הנוסחה של הסלאשר שאנחנו מכירים, אבל באריזה אומנותית ויומרנית. יש רגעים שזה פחות עובד, אבל למזלו עשר הדקות האחרונות שלו עשויות באופן נהדר (אולי מינוס דבר אחד שלא קשור לכלום) כך שהן השכיחו את הרגעים היותר מתים והנכיחו את מה שווסט מדבר עליו בסרט: את העשייה המופתית שמגיעה גם ליצירות הכי טיפשיות ובסיסיות שעיקרן הוא "בואו לראות אנשים נרצחים", שמגיעה לשיא נהדר של טירוף. אבל בעצם עדיין לא דיברתי על הדבר הכי מדהים בסרט, מצטער.
הדבר הכי מרשים לגבי "X" הוא העובדה שהוא מוקרן על מסך. בארץ. זאת שהיא שלנו. כי אמנם יצאו כמה סרטי A24 בודדים בארץ עד כה, אבל אף אחד מהם לא היה מנישת האימה הספציפית של האולפן: סרטי האימה שנועדו פחות לחבר'ה שמחפשים סרט מפחיד למסיבת פיג'מות ויותר לחבר'ה שמחפשים סרט אמנותי למסיבת טעימות יין שלהם. הכי קרוב שהיה לנו היו הקרנות ספורדיות של "מידסומאר" אי אז ב-2019, אבל עכשיו בא "X" ויוצא באולמות הקולנוע כמו גדול – בשיווק מתאים, בלי קונצים עם השם שלו ובלי שטויות אחרות. ורק זה די מדהים בפני עצמו.
האגדה מספרת על סרט של A24 שאף אחד לא אהב
(ל"ת)
tusk, סרט מזעזע של קווין סמית
(ל"ת)
זאת אומרת, סרט מעולה של קווין סמית'.
ביזארי ודפוק לגמרי. אבל מותח ומפחיד לפרקים. ומגעיל, וקורע מצחוק. בקיצור, סרט מצוין.
מסכים עם זה שהוא ביזארי ודפוק למדי.
עם השאר לא. הדבר היחיד שאני זוכר לחיוב היה החלקים עם המוכרות בקיוסק.
יש כמה, אבל כיאה לכישלונות רובנו פשוט שכחנו מהם
A Glimpse Inside the Mind of Charles Swan III, למשל. או "ים העצים" של גאס ואן סאנט.
זה שצריך להרחיק עד ל2012 כדי להביא דוגמה מראה כמה זה יוצא דופן.
מן הסתם לא כל הסרטים מאד טובים אבל רובם כן.
אה, יש עוד
גם "False Positive" משנה שעברה די נקטל.
ואני בעיקר חושב ש-A24 זה פשוט כמו מארוול: למעריצים שלהם שאוהבים את הסגנון ואת הלך הרוח כל דבר הוא זהב, לחובבים שלהם הרוב טוב עם כמה מעידות, ולמי שהסגנון הוא בלתי נסבל הוא פשוט מתרחק מהם.
אני לא בדיוק מסכים עם ההשוואה.
בסופו של דבר הסרטים הרבה יותר שונים אחד מהשני מאשר הסרטים הדי אחידים של מארוול. אולי פיקסאר השוואה שיושבת יותר טוב אבל גם היא לא מרגישה לי ממש נכונה.
את פאלס פוזיטיב יצא לי לתפוס ולא הייתי מגדיר אותו כגרוע. הוא לא מאד טוב אבל כן הצליח לבדר. אם זה אחד הסרטים החלשים שלהם (הוא בין החלשים שלהם שלי יצא לתפוס) אז הם במצב נהדר.
ההשוואה למארוול עובדת בחפיפת קהלי יעד מסרט לסרט, מפרויקט לפרויקט.
הקו המלכד את הסרטים של A24 הוא מאד היפסטרי, ארט האוסי ומוזר.
היופי כמובן בארט האוס טמון בעובדה שאין גבול לדמיון. מארסל הקונכייה לא נראה כמו X שגם הוא לא נראה כמו הכל בכל מקום בבת אחת. כמובן שגם לא כל סרט של מארוול נראה אותו דבר, אבל ההבדלים הטונליים של הסרטים ש-A24 מפיצים יותר משמעותיים כי A24 זה לא פרנצ'ייז – זאת הנישה.
אז במובן הזה ההשוואה בהחלט לא מחזיקה, אבל מבחינת האהבה של קהל היעד? השוואה די חזקה.
סרטי מארוול לא נראים בדיוק אותו דבר, אבל הם גם די כן.
(ל"ת)
עוד לא מאוחר לקפוץ על רכבת שונאי "תורשתי"
בספרי ההיסטוריה שיכתבו על הזמן הזה, אנחנו נהיה בצד הנכון.
לדעתי תורשתי הוא סרט אחד מסרטי האימה הכי גרועים שאי פעם נעשו.
לא מפחיד, משוחק גרוע.
מידסומאר היה שיפור מהותי ממש.
לא אהבתי את תורשתי בכלל (ומאוד אהבתי את מידסומאר)
אבל התחרות על "סרט האימה הגרוע אי פעם" כל כך אגרסיבית, ומכיל כל כך הרבה דברים שבקושי ראויים לתואר סרט, שקשה לי להאמין שתורשתי יכול להיכנס ל-200 הראשונים בשום דירוג
כן, זה מראה שלא ראיתם את סרטי האימה הבאמת גרועים
אני כנראה בצד הלא נכון בהיסטוריה כי אני מחובבי תורשתית (וגם אוהב את קולט בסרט אבל אני משוחד כי אני אוהב כל דבר שהגברת עושה, גם כשהוא לא באמת וואו), אבל מסכים עם כך שמידסומאר הוא עליית מדרגה רצינית ועובד הרבה יותר טוב. כמו כן, סקורסזה ממש חזק בלהיות פאן בוי של ארי אסטר, אז כנראה גם הוא בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
ואני תמיד בעד סרטים מפצלי קהל (היי אמא!) אז מבחינתי זה סימן טוב שיש לסרט הרבה שונאים (מילה חזקה קצת אבל נשמע שלא סתם לא התחברתם אלא חשבתם שהוא ממש מביך).
רק להבהרה
מתן לא טען שהוא מהגרועים אי פעם (רק שהוא שונא אותו), וביטלג'וס שהוא אחד מהסרטים הכי גרועים – לא הסרט הכי גרוע. זאת עדיין טענה די חזקה, כמובן – אבל קצת (ואפילו הרבה, אם מדברים על "50 סרטי האימה הכי גרועים") פחות.
אני לא יודע כמה סרטי אימה גרועים הוא ראה אבל יוצאים אוקיינוס שלהם
ולמזלנו אנחנו לא שומעים על רובם. אפ נחזור לכלל האהוב עלי, 80 אחוז מכל דבר בערך ממש גרוע. אצל סרטי אימה זה בולט פשוט כי יש כל כל הרבה מהם. אבל יש גם המון נהדרים כמובן, אני לא מתכוון בדבריי לחרבן על זאנר שאני מאד אוהב.
בוא נגיד שברור לי שאם תורשתי הוא מהסרטים הכי גרועים שראיתי, זה אומר שלא ראיתי סרטים רעים על אמת, כמו כל סרטי המוק שיוצאים לבלו ריי בסמוך לשוברי קופות, למשל.
ועדיין – אני שופט כל סרט ביחס לסרטים דומים. בתור סרט אימה "רציני", הסרט הזה הרגיש לי מאד מפוספס מכל בחינה אפשרית. וכן, הוא די רחוק מהסרט הכי גרוע בעיני. אבל הוא די בתחתית.
תיארתי לעצמי שאתה לא משווה את זה לכל מיני סרטים שאינם ראויים למאכל אדם (הנדל האנושי)
פשוט התחברתי לתגובה של נמרוד שישנם סרטים נוראיים ממש, לא שזה עובדה שמחדשת למישהו.
אם נגיד היית מתעלם מהמיתוג של הסרט בתור סרט אימה "רציני", היחס היה שונה? נגיד אתה מגדיר את הסרט האלויין שיצא השנה (שחשבתי שהוא נורא ואיום ולא הבנתי מה עבר לדיוויד גורדון גרין בראש) כעדיף? כי לדעתי גם כשלא מתייחסים לסרטים שהם ממש זבלה יש כמה מאד רעים, וסך הכל האלויין קיבל יחס די מלכותי, לעזאזאל הוא פתח משום מה את פסטיבל ונציה היוקרתי -לא חלק מהתחרות כמובן אבל עדיין מוגזם לדעתי.
האלווין החדש בהחלט גרוע. לא יודע איך הייתי משווה אותי לתורשתי.
אבל בשורה התחתונה האלווין לא מתיימר ותורשתי כן. אולי זאת גם היתה בעיה של שיווק.
אצפה בסרט רק ביום שני
אבל כבר עכשיו אני עף על פס הקול של טיילר בייטס וצ'לסי וולף (אחת המוזיקאיות האהובות עלי ומדהים שהיא עשתה את המעבר לקולנוע).
לגבי ווסט עצמו – הוא יכול להיות מאד לא אחיד. בית השטן היה מחווה מגניבה לסרטי האימה של פולנסקי, ושני הסרטים שהוא ביים לאחר מכן היו… משהו. מאז הוא בעיקר ביים פרקים לסדרות אימה שלא בדיוק שידרו את הקול הייחודי שלו. אז יש משהו משמח בזה שעם X הוא חוזר ליצירות מקור.
הסצנה שאחרי הקרדיטים הייתה למישהו בקרנה?
קראתי בכמה מקומות באינטרנט שיש (גם ב-IMDB כתוב), אבל בהקרנה שהייתי בה ביס פלאנט לא היה כלום.
רק בארה"ב יש את זה
וזה לא סצנה, אלא טריילר לפריקוול.
יפה שז'אנר הסלאשר מקבל את טיפול ה-elevated horror.
אני קצת לא אוהב את המונח, אבל ככה זה נקרא בימנו. וזה מעניין כי בפתיח של צעקה החדש יש התייחסות לתת הז'אנר הזה שצמח בשנים האחרונות של אימה "איכותית". מבאס שלא נשענו יותר לכיוון הזה.
בכל מקרה, הסרט מגניב ונוטף אווירה. אני לא בטוח שהבנתי את המסר שלו מעבר לאמירה האמנותית על פורנו (אימה). אולי לא היה לו אחד – אבל הסרט כן התנהג כאילו יש לו אמירה חשובה כלשהי שחמקה ממני.
הצילום נחמד אבל עמנואל לובצקי מרגיש כמו רפרנס לא באמת קשור, אין בו דברים שמזכירים אותו.
האסטיקה קצת מזכירה את הצילום של חסין מוות (בשילוב עם התקופתיות וההתמקדות באמריקנה שמנסה להידחק לשולי הוליווד). לדעתי הסרט היה יכול לתפקד טוב כצלע שלישית בפרוייקט גריינדהאוס של טרנטינו ורודריגז.
לגמרי
הסרט מהדהד טרנטינו לכל אורכו בלי להיות חיקוי. סלאשר מעולה פלוס סרט A24 מעולה.