בניגוד למה שאולי שמעתם, "ראלף ההורס" הוא לא סרט על משחקי מחשב. מהפרסומות והטריילרים אפשר היה לקבל את הרושם שזה סרט לגיימרים בלבד, שכולו מרתון של הופעות אורח של דמויות ממשחקים שונים ובדיחות משחקים. אבל זה לא הסרט הזה. נכון שאפשר למצוא בו בהופעות אורח את סוניק, באוזר, פאק-מן, קיוברט ורבים אחרים – חלקם יהיו מוכרים לכל מי שאי פעם לקח ליד גיימפאד, ואחרים זכורים רק לותיקי הארקיידים של האייטיז; ונכון שפה ושם יש קריצות ובדיחות שרק גיימרים יבינו. זה מוסיף לסרט שכבת נוסטלגיה והומור, אבל זה רק בונוס. לא צריך לשחק באף משחק מחשב כדי ליהנות מ"ראלף ההורס" – וטוב שכך, כי זה סרט טוב מכדי להחמיץ אותו בגלל חוסר השכלה דיגיטלית.
הסרט מתרחש כולו באולם משחקים שכולל מכונות משחק חדשות ומשוכללות לצד משחקים מעידן ה-8-ביט (וזה הפגם העיקרי באמינות שלו: אולם ארקייד? היום? מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו מכניס מטבע למכונה של פאק-מן?). לאורך היום, גיבורי המשחקים עובדים – רצים, קופצים, עושים בליפ-בלופ ויורים לפי הוראות השחקנים. בלילה, כשאולם המשחקים מתרוקן, הם נרגעים, נחים ולפעמים קופצים לבקר את השכנים במשחק הסמוך. ראלף ההורס הוא האיש הרע ב"פיקס-איט פליקס", משחק מדור ה-8 ביט שמשום מה לא רק עדיין פועל, אלא גם פופולרי. הוא נמצא שם על תקן דונקי-קונג, שיהיה את מי לנצח ולזרוק מהבניין בסוף המשחק, ואת זה הוא עושה בחדגוניות כבר שלושים שנה. אף אחד לא אוהב אותו. גם הוא לא. הוא היה רוצה לעשות משהו אחר מלבד לשבור ולהרוס, וכשלבסוף נשבר לו, הוא עוזב ויוצא לחפש קצת כבוד במשחק אחר.
הנוסחה המקובלת היתה מחייבת את ראלף בשלב זה לערוך מסע דילוגים בין כמה משחקים, לפגוש דמויות צבעוניות פה ושם לפני שהוא יכיר בכך שאין כמו בבית וכו' וכו'. אבל שוב, זה לא הסרט הזה. אחרי עצירה ב"חובת הגיבור" משחק יריות מודרני בסגנון Halo ו-Gears of War – ראלף נתקע ב"Sugar Rush", משחק מירוצים בעולם המורכב כולו מממתקים, ושם, בעצם, העלילה האמיתית רק מתחילה. ראלף פוגש את ונלופי פון שוויטץ, דמות דחויה כמוהו, אם כי מסיבות שונות, שלה יש אג'נדה משלה, וצריך להתמודד גם עם ההשלכות של מעשיו שלו שמאיימות על אולם המשחקים כולו.
המחיר שהסרט משלם על העלילה המורכבת יחסית הוא קצת עומס-יתר של חוקים. כל דמות במשחק יכולה לעזוב את המשחק שלה, חוץ מכאלה שלא; אתה יכול למות במשחק שלך ולחזור לחיים, אבל אם אתה מת במשחק אחר, אתה נשאר מת; יש קוד למשחק, שאותו אי אפשר לשנות, חוץ מכשכן… הכללים שעל פיהם פועל הסרט אינם בלתי הגיוניים, אבל נדמה שהסרט ממציא אותם תוך כדי התקדמות, כדי להריץ את העלילה הלאה.
אבל מהבעיות הקטנות בעלילה קל מאוד להתעלם בזכות כל מה שהסרט עושה טוב – ויש כל כך הרבה מזה. האנימציה אינה סתם מושקעת – לזה התרגלנו – אלא מגוונת: לכל אחד מהמשחקים יש עולם משלו שמובדל באופי האנימציה. העולם ה-8-ביטי של "פיקס-איט-פליקס" הכל מסתדר באופן טבעי בצורות ריבועיות, ותושביו נעים בסטקסטו, בקווים ישרים ובזויות של תשעים מעלות; "חובת הגיבור" משחזר בדיוק את המראה ההיי-טקי והקודר של משחקים מודרניים שמנסים בכח להיות אפלים ובוגרים; ו"sugar Rush", שתושביו שאינם ממתקים מהלכים נראים כמו בובות בראץ, הוא עולם דיסנילנדי שאפשר לקבל סכרת רק מלהסתכל עליו.
עוד דבר שבוצע בסרט באופן מושלם הוא ליהוק הקולות, לפחות בגירסה האנגלית. ג'ון סי. ריילי הוא התאמה טבעית לתפקיד הביריון עם הלב. ג'יין לינץ' ("Glee") ושרה סילברמן ("פאק שיט פאק זיונים היי אני יהודיה") מגלמות דמויות שמתאימות לאופי הידוע שלהן, וגם מוסיף עליו. הקשיחות הבלתי מתפשרת של לינץ' והמתקתקות-המעצבנת של סילברמן מוקצנות עד לנקודה שבה זה נהיה מצחיק, ולא מספיק כדי שזה יהפוך למעצבן. כוכב המשנה המבריק ביותר שאת שמו לא תראו על הפוסטרים הוא אלן טודיק (ווש ב"פיירפליי"), בתפקיד מלך הממתקים המטורלל – שכמו כל דבר ב"Sugar Rush" מתנהג כמו ארוחת ילדים, אבל מסתיר עומק מתחת לפני השטח המצופים בסוכר צבעוני.
זו לא תהיה אבחנה מקורית במיוחד להעיר על כך שבאותה השנה שבה אולפני פיקסאר הוציאו את הסרט הכי "דיסני" שלהם אי פעם – "אמיצה", סרט טוב אך לא מדהים על נסיכה – דיסני מוציאים את "ראלף ההורס", סרט פיקסארי לחלוטין במלוא המובן החיובי של המילה. זה לא רק שיחזור הרעיון של "צעצוע של סיפור" בעידן הצעצועים הדיגיטליים, אלא גם העשייה, האווירה, ההקפדה על הפרטים הזעירים, ועוד משהו קשה להגדרה – הדבר הזה שבדרך כלל נמצא רק אצל פיקסאר, שמביא סצינות מסוימות אל מעבר לסתם "חמוד", איזו אהבה אמיתית לדמויות ובינהן, שממיסה צופים לשלוליות ומאפשרת לסלוח על כל פגם שעשוי להיות בסרט. "ראלף ההורס" הוא לא רק סרט טוב יותר מ"אמיצה" אלא גם (אלא אם כן תגיע הפתעה עצומה ברגע האחרון) סרט האנימציה הטוב של השנה. ילדים קטנים יוכלו ליהנות מהסרט כי הוא חמווווווד. מבוגרים יכולים ליהנות מהסרט בגלל כל הקריצות למשחקים נוסטלגיים, העלילה המצוינת, וכן העובדה שהוא חמוווווווווד.
עשית לי חשק לראות
נקווה שעד לחנוכה עדיין יקרינו את הסרט באנגלית.
איפה ההנמכת ציפיות?
הציפיות שלי מהסרט הזה ITS TOO DAMM HIGH!
ארקייד?
"אולם ארקייד? היום? מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו מכניס מטבע למכונה של פאק-מן?"
מעולם לא ביקרת ביפן, הא? :P
עזבי יפן,
יש גם בכפ"ס. (קטן, אמנם, ואין המון משחקים, אבל מגניב.)
איפה בכפ"ס?
בG.
ליד הבאולינג, לפחות היה שם המון משחקים כאלו לפני שנה.
גם בארצות הברית
יש כמות מכובדת של ארקיידים
ביקרתי, ולא ראיתי שם אף אחד מכניס מטבע למכונה של פאק-מן
למשחק האחרון של סטריט-פייטר, לעומת זאת… (זה היה ב-2008)
וגם במרכז ירושלים
אמנם אין אולמות ארקייד, אבל יש מכונות פאקמן פעילות בכמה פאבים (או לפחות היו עד לפני כשנה שנתיים, לא ממש בדקתי לאחרונה אם הן עדיין שם) – בסירה, בבאסס, ואולי בעוד כמה.
גם בחדר וחצי יש מכונה של פאק-מן.. לא חסר
(ל"ת)
קניון בת-ים
קניון הזהב
היה גם אחד שנסגר בת"א
ליד הבאולינג ברחוב אבן גבירול היה ארקייד
תחנה מרכזית ת"א.
שהיא ארקייד ומקום נפלא לקווסטים בפני עצמו, אבל יש שם גם ארקייד "רגיל".
לא הייתי שם כבר די הרבה זמן,
אבל אתה סגור על הקטע של ה-"נפלא"?
אוקיי, אנסח מחדש.
כשאתה לא ממהר / כשהסביבה והאנשים לא מפוקפקים, זה מקום נפלא ללכת לאיבוד בו. מקום שאתה יכול להסתובב בו עוד ועוד בלי לראות את העולם החיצון (בלי חלון או דלת), בלי לדעת באמת איפה אתה נמצא במבנה המגלומני הזה, מקום טוב לשכוח מהמציאות.
כמובן שכולנו ממהרים שם לאוטובוס או ממהרים להגיע לאזורים השפויים יותר של התחנה, אבל בעולם מושלם היו עושים שם קרבות לייזר כאלה. או מצלמים סרטים פוסט אפוקליפטיים. או הופכים את המקום לג'ונגל מקורה.
עוד מקומות כאלה עם עיצוב הזוי/מאאגניב: דיזנגוף סנטר (אלא מה) ובניין 72 באוניברסיטת בן גוריון (שיש לו את הייחודיות שלו: חצאי קומות, גשר תלוי, מדרגות שמובילות לשום מקום ודלת בגובה שמתאים למנצ'קין. באמת.).
גם בנתניה יש מספר מפתיע של משחקיות.
(ל"ת)
יש גם ברומניה מלא
נראה ממש טוב
אני רוצה לראות את הסרט הזה עוד מאז ששמעתי על הקונספט. סרטים שמבוססים על משחקי וידאו ספציפיים אכן נוטים להיות סבירים במקרה הטוב. אבל סרט על משחקי וידאו באופן כללי, ועוד אנימציה, נשמע כיפי. לא גדלתי באייטיז אבל אני מכיר לא מעט משחקים מהתקופה, ומקווה לזהות לפחות את רוב הרפרנסים.
אגב, למי שלא שמע / לא ראה / לא ידע – למרות שמכונות ארקייד כבר לא ממש פופולריות, באתר של הסרט אפשר לשחק במשחק של ראלף, וגם ב Hero's Duty ו Sugar Rush. אפילו לא צריך להכניס מטבע!
המשחק לא זמין בישראל.. נורא מעצבן
(ל"ת)
שלושת המשחקים פועלים לי נהדר.
(ל"ת)
ארורים תהיו אתם ובניכם ובני בניכם!
שעה וחצי מהחיים שלי שלא תחזור!
סרט חביב
הביקורות המהללות אולי קצת מגזימות, אבל בהחלט שווה צפיה.
אבל, איפה האהבה לג'ק מקברייר? הדמות של פליקס לדעתי גנבה את ההצגה (יחד עם הדמות של ג'יין לינץ'), ועזרה מאוד להעביר את המסר הקצת-יותר-מסובך-משנראה-בטריילרים לגבי המשמעות של גבורה ונבלות.
מישהו ראה את הגירסא המדובבת?
(ל"ת)
חנוכה?
לצערי הרב ולשמחתי הרבה…
לא הייתי יכול לחכות שהסרט יגיע לבתי הקולנוע וגם לא הייתי בטוח אם יקרינו אותו בשפת המקור שלו. לכן ראיתי אותו במחשב שלי דרך אתר מסוים.
באתי אליו עם ציפיות נמוכות עקב סרטי האנימציה האחרונים שלא עשו לי את זה ואני שמח לבשר שהסרט הזה הוא אחד הטובים ביותר שצפיתי בהם בשנים האחרונות.
כמו שכתבתם למעלה, הכל מסוגנן ותואם את האווירה. הקפיצות של הדמויות שאמורות להיות לא תלת ממדיות כביכול היה משעשע ביותר והציק קלות רק מחמת שעשוע.
הקטעים בן ראלף לנהגת מרוצים הם סצנות מדהימות ( ברמה של סרט אנימציה…אבל עדיין…) ובקטעים מסוימים אפילו מרגשים מידי ואלו לא היו מביישים סרטים אחרים. הדיבוב המוצלח והדיאלוג בין הדמויות.
מומלץ ביותר. ולי לא נשאר אלא לחכות שהסרט יצא ב-די.וי.די וישכון אצלי במדף.
תהנו!!
הוצאת לי את המילים מהפה, בדיוק מה שחשבתי שסיימתי לראות את הסרט.
תלת מימד?
מישהו מוכן להסביר לי את ההיגיון בארץ לגבי תלת מימד?
הסרט מוקרן בארץ ב3 גרסאות:
מדובב
מדובב בתלת מימד
ובאנגלית
למה אין אנגלית בתלת מימד? אני ואישתי נהנים מסרטים בתלת מימד. לא מובן לי למה הסרט לא מוקרן בארץ בתלת מימד!
אשמח לתשובה.
אני חושבת שבאי האתר הזה
מעדיפים, ברובם, את המצב הזה מאשר זה השכיח יותר, שבו הגרסה באנגלית מוקרנת רק בתלת מימד.
פשוט.
סרטי אנימציה מוכרים יותר כרטיסים בעברית מאשר באנגלית. מבחינת המפיצים, כל סרט כמו "ראלף" הוא שני סרטים שונים: הגירסה העברית, שהיא שובר קופות בטוח, והגירסה האנגלית, שהיא סרט בינוני למדי מבחינת הציפיות הקופתיות ממנו. במקרים מסוימים, הם מחליטים לוותר לגמרי על הגירסה האנגלית ולהפיץ את הסרטים בעברית בלבד. במקרים אחרים, הגירסה האנגלית אמנם מופצת, אבל בעוד הגירסה העברית מקבלת טיפול של בלוקבאסטר, כולל הקרנה ב-2D ו-3D במקביל, הגירסה האנגלית לא מצדיקה הקרנה בשני אולמות שונים, ולכן רק סוג אחד (דו/תלת מימד) של הסרט מוקרן באנגלית.
עד ממש לא מזמן, זה היה תמיד התלת-מימד. מי שרצה לראות את הסרט באנגלית היה חייב לשלם אקסטרה על תלת-מימד. זה היה מאוד מעצבן ומרגיז ואנחנו באתר הזה התלוננו על זה הרבה – בין השאר משום שברוב הסרטים אין הצדקה לתלת-מימד והוא בוודאי שלא שווה את המחיר הגבוה פלוס המטרד של המשקפים והבעיה הנפוצה של תמונה כהה מדי. אבל בהתחלה, זה היה מה שרוב הקהל העדיף. נראה שהעדפת הקהל השתנתה, ליותר אנשים (מבוגרים) נמאס מתלת-מימד והם מעדיפים את הדו, ולכן המפיצים עברו להקרין את ה-2D במקרים בהם הגירסה האנגלית מוקרנת בפורמט אחד בלבד.
כמובן, המצב האידיאלי היה ששני הפורמטים היו מוקרנים במקביל ולכל אחד היתה הזכות לבחור, אבל זה כנראה פשוט לא מוצדק כלכלית. זה חבל, כי יש סרטים שנפגעים מזה (אומרים ש"ראלף" דווקא מנצל היטב את התלת), אבל ברוב המקרים, אם הבחירה היא בין הקרנת 2D בלבד לבין 3D בלבד, אני חושש שאני מעדיף את האפשרות של 2D.
כל הנושא של העברית אנגלית הפך להיות ממש לא ברור : לפני הסרט הקרינו טריילר של סרט אנימציה אחר עם מסכי מעבר (הקיץ הזה וכו') בעברית , אבל הדיבוב עצמו היה באנגלית. מצד שני, לפעמיים מקרינים טיזרים עם דיבוב בעברית כמו של הסרט הבא של מפלצות, אפילו שהטריילר עצמו עוד לא יצא… שלא לדבר על העניין המוזר הזה שבדיבוב עצמו יש שילוב של סלנג קלוקל ועברית מימי ערוץ 1, אם כי זה בטח נושא לפוסט בפני עצמו…
האם אין אפשרות (טכנית או כלכלית)
להקרין באותו אולם גם דו- וגם תלת-מימד, לסירוגין? יום ככה יום ככה, או הקרנה כזו והקרנה כזו? כי זה היה יכול להיות פתרון טוב. מקרינים את שני הפורמטים ולא תופסים שני אולמות.
(לא שאני מחפש את התלת)
הבעיה היא לא טכנית
הרי שאולם שמקרין תלת מימד יכול להקרין דו מימד ולרוב גם להיפך…
ההבעיה כפי שרד טען, היא כלכלית….
לרכוש את הסרט גם בדו וגם בתלת….
אלא אם כן השאלה הייתה האם אפשר לקנות בתלת ולעשות הורדה לדו?
אם זה ככה, אז זה מובן.
נו, טוב.
אבל הם כבר קנו את שני הגרסאות (2D 3D) בשביל הדיבוב.
אבל יכול להיות שאלה גרסאות מיוחדות
שמכילות הכל חוץ מדיבורים
:(
אני מבואסת כמוך.
אנחנו מאוד אוהבים תלת מימד בסרטים, וזה בערך הסיבה היחידה שלנו ללכת לקולנוע ולא לצפות בסרטים בבית.
מאוד התבאסתי מהקמפיין של עין הדג נגד הקרנת סרטים בתלת מימד, כי חששתי כבר אז שהפירוש של זה היא שיפסיקו לגמרי להקרין את הסרט באנגלית בתלת מימד (אבל מצד שני אני מבינה אותם, כי יש אנשים שלא יכולים להנות מתלת מימד).
מצד שני אני לא מבינה למה אי אפשר להקרין את הסרט בתלת מימד באנגלית למשך שבוע-שבועיים, בשביל צופים כמונו :(
את די טועה
או שפשוט לא הבנתי אותך נכון.
ה"קמפיין" הזה לא היה נגד סרטי תלת-מימד. אני אישי לא מת על זה, אבל יש סרטים שזה דווקא משפר. אין לי – ואני בטוח שגם לאף אחד אחר פה – משהו נגד זה שיביאו לארץ סרטי תלת-מימד. הבעיה נוצרת כשמביאים אותם *רק* בתלת-מימד, בלי לתת לנו אפשרות בחירה. המקרה הכי מפורסם כנראה הוא "הנוקמים", שיצא בהתחלה בתלת-מימד בלבד ורק לאחר כשבועיים הגיע גם בגרסה רגילה. אנשים אוהבים סרטי תלת-מימד? שילכו לראות, לבריאות. אבל שלא יכפו עלינו או תלת-מימד או כלום.
אז בעצם, לא הייתה שנה טובה לאנימציה כל כך השנה
כלומר, רוב השנים הן לא שנים טובות לאנימציה, אבל השנה ( כל זה נכתב לפני שראיתי את פאראנורמן פרנקוויני ושומרי האגדות, אבל עדיין) נראה כאילו חוץ מראלף, אין שום סרט אנימציה שבאמת ייזכר. [ למרות שחתולו של הרבי משום מה זכאי למועמדות לאוסקר, שזה נפלא אבל ממש ממש לא קשור]
אמיצה, מדגסקר 3, הפיראטים, הלורקס, ומלון טרנסילבניה כולם היו, בסופו של יום, בסדר כזה. לכל אחד יש יתרונות וחסרונות ובהחלט שווים צפייה אבל הם לא סרטים "גדולים".
באסה.
זה משום שלא ראית אף אחד מהסרטים הטובים.
בבום, הגיעו (אלינו) בסוף השנה ראלף, פארנורמן ושומרי האגדות, ושלושתם סרטים מצוינים.
נשמע מעודד ביותר
(ל"ת)
מ-"פאראנורמן" התרשמתי הרבה פחות
סרט סימפטי מאוד אמנם, אבל אחרי הפתיחה המאוד מוצלחת (עם סרט האימה המצולם גרוע-בכוונה) לוקח כיוון מאוד צפוי ובטוח, וגם לא מבריק חזותית – בטח שלא בהשוואה ל-"ראלף ההורס", אבל גם לא בהשוואה ל-"קורלין" הקודם של האולפן (שגם הפגין יותר יצירתיות בתסריט).
"שומרי האגדות" טוב? כי מהטריילר הוא נראה כל-כך סטנדרטי שעד עכשיו הייתי די בטוח שאני מדלג עליו.
סרט מצויין
כמו שכבר נאמר, לדעתי בהחלט יכול להיקרא "צעצוע של סיפור" החדש. צפיתי בו אתמול ונהניתי בצורה בלתי רגילה. מעבר לבדיחות הגדולות והופעות האורח, התרשמתי מעיצוב העולמות, הבדיחות הקטנות ברקע והעלילה המורכבת יחסית ל"סרט אנימציה לילדים".
עוד דבר נחמד הוא תשומת הלב לפרטים, לא רק באנימציה, אלא גם בשפה – אפשר לראות את זה בעיקר אצל פליקס.
כבר מזמן לא התחשק לי לקנות סרט ב DVD ולשמוע את הערות הבמאי. נראה לי שזה מה שאעשה עם ראלף.
ומה לגבי הסרטון הקצר בהתחלה? לדעתי היה מקסים.
לא הייתי זקוקה להנמכת ציפיות,
אלוהים כמה שנהניתי !
היינו שלוש בנות באולם, אני, חברה ועוד גיקית בשלהי שנות העשרים שלה. כיוון שההקרנה הייתה כזו קטנה: התפרענו חופשי עם הדיבורים. "היי תראו, סוניק!" או כל איזכור אחר צץ בחופשיות. כל רפרנס התקבל בהתלהבות של הקרנה ביתית, רק על מסך קולנוע.
הסרט נכנס אצלי אוטמטית לאחד מסרטי האנימציה הטובים שראיתי. ונלופי כמעט מעצבנת – אבל שובה לב. ראלף פשוט נכנס ישר ללב. ג'יין לינץ' (שמשום מה לא קלטתי את השם של הדמות שלה, אבל היא פשוט נורא ג'יין לינצ'ית) פשוט הייתה מותאמת באופן מושלם לדמות.
גם בדיבובים ישר זיהינו מי דיבב.
אהבתי הכל בסרט הזה : העלילה, הדמוית, העיצוב, הטוויסטים. סרט האנימציה הכי טוב שדיסני עשו כבר עשור, לדעתי. אם הסרט לא מועמד וזוכה לאוסקר על האנימציה… טוב. משהו דפוק.
עוד דבר: פעם ראשונה שלי ביס פלאנט ועכשיו אני מבינה למה כולם מתלהבים. איך לעזאזל יכלתי להתפשר ?
הביקורת באמת לא הגזימה. הסרט חמווווווד וכייפי ונפלא, והדבר היחידי שאני מצטערת עליו זה שלא יכלתי להישאר עד סוף כתוביות הסיום הנפלאות, כי באו לאסוף אותי.
על אופניים בשיאה של סופת שלגים?
היו מחכים לך באוטו עוד חמש דקות.
את לא מכירה את אבא שלי.
(ל"ת)
הכינוי הכי גברי בעולם ואני 'היא'? אולי אני צריך לשקול
דברים מחדש.
מצטערת!
התמונה שלך ורודה וזה עשה לי קליק במוח על נקבה.
פישלייק על ה"כייף".
(ל"ת)
Game Over-load
וואו, איזה סרט כיפי. ללא ספק סרט האנימציה הכי טוב שראיתי הרבה זמן. כל משחקי המילים והבדיחות היו מאוד משעשעות, והרפרנסים, וואו…לדעתי אפשר לעשות Pause בפריימים מסויימים ולשבת כמה דקות על לזהות דמויות שונות ומשונות. הדיבוב בהחלט היה נפלא, אבל בניגוד אליך, עלי שרה סילברמן החלה להימאס באיזה שהוא שלב. וכן, זה מאוד פיקסארי. לדעתי זו גם הפעם הראשונה שיש סרט קצר (וחמוד) לפני סרט של דיסני, מנהג פיקסאר-י בד"כ. אה, וגם הפסקול היה ממש טוב. אני לא מעריץ של ריהאנה – בלשון המעטה – אבל אחרי הסרט מצאתי את עצמי מזמזם שיר שלה. Wonders never cease.
נ.ב. קיבלתי סכרת.
הסרט לפני הסרט היה אדיר!
שחכתי ממנו עד שהזכרת. פשוט ישבנו והתמוגגנו מהסרט הקצר והקסום הזה.
נו באמת
העלתם לי את הציפיות יותר מדי, ואני חייב לראות את הסרט, אבל ברב חן פ"ת יש רק מדובב ומדובב תלת, ולפני יום היה גם אנגלית תלת! אני לא יודע מה לעשות!
GOD DAMMIT!
נ.ב. חטפתי סכרת רק מהתגובות שלכם
משהו טוב קורה לדיסני
סרט שלא רק מעניין אלא גם עם בדיחות מוצלחות בהחלט, ובשונה מפלונטר (שגם בו היו בדיחות לא רעות) כאן אף אחד לא פוצח בשיר על הקסם שבחברות. אחרי שיצאתי מהסרט חשבתי לעצמי שאני שמח שהסרט יצא מנקודת המוצא של "דמות שעוזבת את המשחק שלה" ובנה ממנה עלילה אמיתית במקום ליפול למשחקי "זהה את הרפרנס למשחק מהאייטיז" שאותם הוא עוזב אחרי השליש הראשון.
התרגום לעומת זאת לא היה מוצלח כל כך. יש כמה נסיונות לא מוצלחים לתרגם את הבדיחות ולדעתי הוא יצא מתאמץ מדי. היה עדיף לשמור על תרגום קצת יותר מילולי ולא מגוחך.
ואזהרה לאוהבי מתוקים – אל תבואו לסרט רעבים. באמת. יצאתי מהסרט עם דחף מטורף לסוכריות גומי.
מסכימה לגמרי לגבי התרגום
היו גם תרגומים אבסורדיים לחלוטין ומיותרים כמו "קחו את היצור החנוט הזה מפה" ל"take this thing away from here". באמת שאזעקת הWTF שלי הייתה דלוקה רוב הסרט מהכתוביות.
אירוע בסינמטק ירושלים: סדנה עם מישל קישקה והקרנת הסרט
ביום ג' הבא מתקיימת בסינמטק סדנה לילדים על ציור וקומיקס בהנחיית מישל קישקה, ולאחריה הקרנת הסרט. המחירים סבירים מאוד: 80 ש"ח להורה + ילד. נתקלתי בזה במקרה, אבל זה נראה מגניב, אז אני מעביר הלאה: http://www.jer-cin.org.il/website/modules/films/film.aspx?showid=10367
יש לי בעיה קשה מאוד עם "ראלף ההורס" - לא ראיתי אותו.
כלומר, הלכתי לקולנוע וראיתי סרט בשם "ראלף ההורס" שמשתמש באותם דמויות ומכיל קטעים שראיתי בטריילרים, אבל לא הרגשתי שראיתי את מה שהתכוונתי לראות. אמנם מהסרט שראיתי מאוד מאוד מאוד נהניתי ואני חושב שהוא אדיר ממש, אבל מסיבה מסוימת אני מרגיש שלא ראיתי את "ראלף ההורס" שבאתי לראות.
את הסיבה המדויקת למה זה קרה אני באמת לא יודע, ואני גם לא יודע את מי או מה אני צריך להאשים – אולי את דיסני שגרמו לי לצפות לסרט אחר, אל אף שציפיתי לסרט בדיוק כזה. אולי את עצמי על זה שחיכיתי כל כך לסרט ושכחתי להבהיר לעצמי שאני הולך לראות אותו עכשיו, כי כל הזמן חשבתי לעצמי שהוא עוד ממש רחוק. או אולי את העובדה שפספסתי את 10 הדקות הראשונות של הסרט.
אני חושב שאני צריך עוד צפייה בשביל לקלוט שראיתי את "ראלף ההורס", ואולי אחר כך אני גם אוכל לומר מה דעתי על הסרט.
לאיזה מין סרט ציפית?
הטריילר נותן קצת תחושה שזה סרט שכולו נוסטלגיה למשחקים 8-ביט. הוא לא כזה, ולדעתי זה מעולה, ומרחיק אותו מסרט הדחקות של דרימוורקס שהוא היה יכול להיות.
אני מבין אותך במידה מסוימת. הייתי שמח לראות את ראלף מבקר בעוד איזה משחק או שניים, או לפחות מבלה פחות זמן בsugar rush, שהוא עולם מגניב אבל לא ממש משדר תחושה של משחק מחשב.
הרגשתי שהם ויתרו על זה בגלל ענייני תקציב – בניית העולמות הדיגיטליים האלה היא השקעה מטורפת, וכל אחד מהעולמות שבנו הוא באמת מאוד מוצלח.
הבמאי טען שדווקא היתה להם את האפשרות לגרום לו
לבקר בעוד משחקים וזו לא היתה בעיה של תקציב, אלא פשוט הוא רצה למקד את הכל במקום אחד כדי שהעלילה תהיה מהודקת יותר ואם הוא היה גורם לראלף לבקר בעוד משחקים הסרט היה יוצא מבולגן מדי ויותר "בואו נראה באיזה משחק מגניב נבקר הפעם" מלא ברפרנסים סטייל דרימוורקס מסרט עלילתי של ממש.
זה בדיוק מה שחשבתי כשיצאתי מהסרט
שזה ממש טוב שהם הצטמצמו למספר קטן של עולמות , אחרת זה היה הופך להיות מבולגן עם עלילה שמתאמצת לדחוס אותם על חשבון הדמויות.
לדעתי היה יותר נחמד
אם היו מוסיפים עוד עולם.
לדעתי יהיה יותר נחמד
אם הם יוסיפו עוד עולם ואפילו כמה, בסרט המשך, שיהיה בעל אותם רעיונות אבל עם עלילה חדשה (ודמויות חדשות).
לקונספט יש פוטנציאל, לא צריך להרוס אותו על ידי דחיסה של הכל לסרט אחד.
Sugar Rush לא מרגיש כמו עולם של משחק?!
אתה לא משחק מספיק משחקים יפניים.
(אפילו השיר הוא ביפנית!)
Sugar Rush נראה כמו מחווה לימים שבהם בכל משחק שני היה שלב שעשוי כולו מממתקים או מאכלים אחרים, גם אם לא היה לזה שום קשר לעלילה (אם היתה כזו).
רק אני חשבתי ש "sugar rush"
הוא בעם רפרנס למשחק החביב מהננינטס, ZOOL? הנינג'ה המקפצת שיורה כדורי אור.
בכללסרט מאוד מומלץ דוקא מי שהתאימות עם משחקי המחשב עשה לו, וגילה להפתעתו שהמשחק לא מה שהוא ציפה לו, בתוך סרט קלאט על משחקי מחשב.
רק השלב הראשון ב-Zool היה שלב ממתקים
(ל"ת)
ניטפוק קטן
ראלף הוא דמות במשחק 8 ביט, אבל משום מה הוא זז בצורה טבעית, בניגוד לשאר הדמויות במשחק הזה.
(כמעט) כל מה שאפשר לדרוש מסרט אנימציה.
האנימציה מעולה, ההומור מצחיק, הדמויות מדובבות מצוין, העלילה מעניינת, והסרט מספק ערך נוסטלגי (לאנשים שנולדו בשנה הנכונה).
החסרון היחיד שמצאתי בסרט הזה הוא העדר מקוריות ברעיון המרכזי בסרט. להכנס לתוך עולמות של דמויות פלקט הוא לא כזה חדשני (ומשום מה הדוגמה הכי בולטת שעולה לי לראש היא דווקא ספר הילדים "איתמר מתפס על קירות" של דוד גרוסמן שקראתי שהייתי קטן).
אבל אפשר לסלוח לסרט על זה, זה אחלה רעיון.
מבחינת הנוסטלגיה אני חושב שהסרט הזה פונה בעיקר לאנשים כמוני, שנולדו באמצע שנות השמונים ושיחקו במשחקי המחשב המפוקסלים של אותה תקופה ותהו בתור ילדים איפה הצפרדע ישנה כשמגיע הערב, לאן הולך כל הקהל הזה במרוצים (אין להם עבודה?) או מי זאת הבחורה הבלונדינית שיושבת ליד נהג המירוצים (מה התפקיד שלה בכוח?). הסרט דווקא פחות פונה לקהל הגיימרים של היום (או של התקופה האחרונה יחסית). כדי לעשות את ההקבלה בין עבר לעתיד, הסרט מסתפק בלקחת משחק אחד מהזמן "האחרון" בסגנון HALF LIFE וממשיכי דרכו.
אני חושב שיש משהו יפה בכל אותם משחקי פיקסלים כמו פאקמן או חלליות. המפתחים של המשחקים האלה היו צריכים קצת להפעיל את הדמיון. היום עם ההיי דפ, אפשר ליצור בקלות מגוון דמויות עגולות עיניים וחלקות צורה אפילו יותר בקלות מאשר לצייר אותן על דף נייר. פעם היה צריך להסתדר עם מה שיש (או מה שאין). לקחת ערימת קוביות וליצור ממנה דמויות חביבות כמו פיליקס או ראלף הרבה יותר מרשים בעיניי מאיזשהו אפקט פוטושופ של חייזר אפל.
כל סרט שבו
הזלתי דמעה פעמיים, צחקתי בקול פעמים מרובות ובסוף הלכתי הביתה עם חיוך מטופש מרוח על הפנים – הוא סרט מבריק מבחינתי.
תזכיר לי מה קרה בסוף שהיה שווה בכי?
(ל"ת)
עלילה מצויינת
ודמויות מצויינות, ואחלה מסר (משפט סיום פנטסטי), רק חסר בדיחות קצת יותר מצחיקות וזה ברמה של פיקסאר.
הרגשתי שוב כמו ילד
ממש ככה. התרגשתי מהתחושה שאני נכנס לעולם שמלא בהמצאות דמיון משוגעות ומגניבות, והעברתי כמעט-שעתיים בכיף טהור. בגלל טעות מצערת נאלצתי לראות את הסרט מדובב, אבל כשהורדתי את הפרצוף המאוכזב נהניתי מכל שאר מה שהיה לסרט להציע, והעלילה המגניבה והזורמת.
סרט מקסים
לא מקורי מבחינה עלילתית וה"הפתעות" הגדולות היו צפויות מראש, אבל הוא מכפר על כך בהומור משובח, עיצוב נפלא, אווירה סוחפת וקצב טוב. יש נטיה מסוימת לקיטש, אבל לא על חשבון רגש רציני ותובנות בוגרות יותר. מאוד אהבתי את הדיבוב של שרה סילברמן, יש לי הערכה מחודשת כלפיה כשחקנית. מתברר שהיא יכולה לעשות עבודה מצוינת (גם) כשזה לא כרוך בבדיחות על אונס וכלבים מתים.
שתי המלצות למי שמתכנן לראות את הסרט. קודם כל, לכו לראות אותו בקולנוע. זה לא רק עניין של גודל תמונה ואיכות סאונד, אלא גם הזדמנות לצפות לפני כן בסרט הקצר "Paperman" שנותן חימום מצוין למופע המרכזי. חוץ מזה, אל תצאו מהאולם עד סוף הכתוביות בסיום, כי יש שם הפתעה גיקית במיוחד.
ראיתי את הסרט ביס פלאנט קניון איילון, כך שביציאה, עברנו ליד אולם הארקייד הקטן שצמוד לכניסה לקולנוע. זה לא כמו האולמות שהיו פעם, עם משחקים ארוכים ומתסכלים והמבורגרים שמוצאים בתוך חבית נפט. היום ארקייד זה משהו שהולכים אליו כדי לשחק הוקי אוויר, לרקוד על משטח ולזכות בפרסים. איפה הימים שהייתי נכנס לאולם ומעביר שלוש שעות בלפתח שנאה עזה כלפי דהלסים ונשיפת האש שלו? הודי ארור.
אין לי מה להוסיף
רק רציתי להגיד שהרבה זמן לא קראתי ניתוח מרתק כל כך של סרט, אז תודה![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
דוקא היום אתה כותב לי את המסה הזו
כשאני באמצע תריסר דיונים על פמיניזם וייצוג נשי בתגובות לכתבה אחרת.
הנקודה שלי היא, תודה על התגובה הארוכה, ואני אנסה להגיב אליה בהקדם, אבל זה אולי יקח קצת זמן.
פינג
אולי אני מדבר פה רק בשם עצמי, אבל זה דיון שמאוד חבל לי שנקטע אפילו עוד לפני שהגיע לאיבו.
אני חושבת שהבעייתיות הזו היא פועל יוצא
של הבחירה לספר סיפור על צעצועים חיים. מצד אחד, יש לך דמויות שנוצרו למטרה כלשהיא. מטבען הן אינן חופשיות, ואפילו רצון חופשי אין להן. ובני האדם שלמענם נוצרו לא מודעים לעובדה שיש לדמויות הללו רגשות ואישיות (כי אם היינו מודעים לכך, היה זה מפלצתי להמשיך להתייחס אליהן כעבדים לכל דבר) ולכן מתנהגים כלפיהן באכזריות. אבל מצד שני, הכותבים רוצים לתת לדמויות רגשות ואישיות על מנת שהילדים הצופים יתחברו אליהן, ומסע רגשי שתואם את מה שאדם אמיתי, שלא נוצר למטרה כלשהיא, היה יכול לעבור. זה יוצר ניגוד שהסרט לא יכול ליישב – כפי שהיה גם במקרה צעצוע של סיפור, שבו האהבה של הצעצועים לילדים המשחקים בהם נדמית בסופו של דבר כמו מחלת נפש או תסמונת סטוקהולם.
(זאת מעבר לכך שכנראה יש כאן גם בלבול בסיסי שנובע מחוסר של מסגרת פילוסופית מסודרת, שמביא את הכותבים לירות לכל כיוון, ליברלים ברגע אחד, שמרנים ברגע אחר, מבלי לשם לב לסתירות המובנות בסיפור ובעולם שלהם.)
מסר בעייתי נוסף
שדווקא התחדד לי בעקבות הניתוח שלך, הוא זה שכאשר אדם סובל מבידוד חברתי, זו לא אחריות החברה לנסות ולכלול אותו ולהתאים אליו עד כמה שאפשר עם המוגבלות שלו (ונלופי) או השונות שלו (ראלף), אלא אחריות (ושאיפה ראויה) של האדם המבודד לנסות למלא את התפקיד שנועד לו/נולד אליו (שניהם) ואם אפשר להיות כמו כולם וטוב יותר (ונלופי).
בהקשר של יחס לאנשים עם מוגבלויות, זה מסר בעייתי מאד.
למה לא מגנה?
הסרט לא הופך את הגינוי הזה למסר שלו, אבל גם הנחמדונים וגם הבנות של שוגראש הן דמויות שלסרט אין גרם אחד של סימפטיה כלפיהן: הן מוצגות רק, ואך ורק, באור שלילי.
איזו תגובה מעולה, תודה
(ל"ת)
(ל"ת)
ביקורת הדיבוב
לדיבוב של 'ראלף ההורס' אחראים אולפני אלרום, וספציפית, הדס מוזס כמפיקה ושרון כהן כבמאי. במלים אחרות, נתוני הפתיחה מבטיחים מאוד.
בגזרת הביצוע, הדיבוב מקיים, גם אם הוא לא מפסגות היצירה של אלרום ('גשם של פלאפל' המופתי, למשל).
התרגום זורם, בשפה מתאימה לדמויות והתאמה נהדרת בין תנועות שפתיים למילים – למרות שכמה משפטי "ברצינות את אמרת את זה עכשיו?" ושאר החלפות סדר לא הגיוניות התפלקו פה ושם בלית ברירה.
הבעיה המרכזית בדיבוב היא שמבין הדמויות הראשיות, שתיים טיפה פחות משכנעות. איילת רובינסון בהחלט טובה, אבל ג'יין לינץ' היא לא; וניר רון גם הוא משחק היטב, אבל ההתאמה בין הקול שלו לבין הדמות קצת חורקת לפעמים, ולא הצלחתי שלא לדמיין את ג'ון סי ריילי עושה את זה טוב יותר.
מי שמשדרג את הסרט הם שניים: הראשון הוא דב רייזר, כנראה כשרון הדיבוב הגדול ביותר של ישראל בעשורים האחרונים, שמשכנע מאוד בתור המלך סוכרי. השניה היא כנרת לימוני, שואנלופה שלה היא לא פחות מנהדרת – מטורללת, מתוקה, מעצבנת ונחושה.
אלרום קצת ירו לעצמם ברגל: הם הרימו את רף הדיבוב בסרטים בשנים האחרונות כל-כך גבוה, שלהם עצמם קשה לעמוד בו. כאן הם מצליחים לגרד את הרף, בדיבוב שהוא טוב מאוד – אבל לגרד אותו מלמטה, קצת מתחת ל"מצוין".
כנרת לימוני
באמת נשמע כמו שם של דמות מ-Sugar Rush. אם כי "טופי לימוני" היה עדיף.
פשוט סרט מעולה
מה לא טוב בסרט הזה? רעיון מקורי, מוזיקה מקסימה, אנימציה נפלאה וצבעונית, ומעל הכל- עלילה מתוחכמת, שנונה ומקורית, שלא מפסיקה להפתיע. פאן פאן פאן!!! מומלץ בחום, ובאמת שמתעלה על סרטים רבים של פיקסאר (:
מישהו יכול להגיד לי
איך קראו לסרטון החמוד שהוקרן לפני הסרט ?
ואולי גם איך הדיבוב לעברית ?
הסרטון נקרא 'אהבה מנייר ראשון'
(ל"ת)
Paperman במקור
(ל"ת)
תודה לשניכם
(ל"ת)
יכול להיות שכבר לא ניתן לראות את הסרט באנגלית?
(ל"ת)
כן.
גם אני איחרתי את הרכבת וממש לא בא לי על הדיבוב.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
כנראה שאמתין לטלוויזיה
My day just got a whole lot better
בחיי. כל אחד צריך לראות סרט כזה לפני שהוא יוצא מהבית.
הסרט בגרסת 60 שניות ולייב אקשן
חמוד ביותר
http://www.youtube.com/watch?v=OplNaeNGrZo
למה זה טוב?
זה שחזור, אחד לאחד, של כמה סצנות מהסרט – שנעשו יותר טוב במקור. זה בסך הכל אוסף של ספוילרים בלי שום ערך מוסף.
ברור שהמקור יותר טוב, אבל אני אהבתי
ולו רק בגלל הדמויות ממשחקים, ששונות מאלו שבסרט אבל טובות לא פחות.
מצטרף לשאלה.
להשוודות יש הרבה פעמים חן בגלל היצירתיות שנדרשת כדי לעשות אותן באמצעים ביתיים, אבל כאן יש שחקנים, תלבושות ואנימציה ממוחשבת, כלומר, זאת אפילו לא השוודה. וזה לא מנסה להיות מצחיק. אז בשביל מה זה טוב?
סרט מתוק
העיצוב ממש משגע, האנימציה מרהיבה, הדמויות מוצלחת, הבדיחות מצחיקות והרנפרנסים למשחקי מחשב מוסיפים להנאה. רק התבניתיות הורסת קצת בעיני את הסרט. סרט שהוא ממתק טעים מההתחלה עד הסוף.
מעניין להשוות
בין הסרט הזה ל"עבודת נמלים": שני הסרטים מציגים דמויות שתקועות בתוך מערכות קשיחות על גבול הטוטאליטריות, כשהניסיון של הדמות הראשית לפרוץ את גבולות המערכת, למרות האזהרות של הדמויות האחרות, מעמיד את קיומה של כל המערכת בסכנה. אפילו חלק מהדמויות דומות.
אחד מסרטי האסקפיזם הכי טובים שראיתי
כשראיתי את הסרט היה לי יום גרוע. הייתי עייף, תשוש, עצבני וגמור. אז נכנסתי לטלוויזיה וראיתי שאין סרטים מעניינים אז עברתי לערוץ 5 לסרטי הילדים (יש לי יס) וראיתי סרט אנימציה על משחקי וידאו. חשבתי שזה הולך להיות סרט כזה נחמד להעביר איתו את הזמן ולשכוח את הצרות שלי, איזה אסקפיזם ילדותי אחד. אבל מה שמתברר שזה אחד מסרטי האסקפיזם הכי טובים שראיתי.
זה משום שהוא מכניס אותך לעולם אחר שמסוגנן באנימציה מרהיבה. למשל עולם ממתקים ענק שמבוסס על משחק וידאו של מכוניות מממתקים וזה פשוט גרם לי לרצות לאכול את הטלוויזיה. זה היה כל כך יפה וחמוד. העלילה והקולות והייחוד של הסרט הזה פשוט השכיח אותי מכל הצרות שלי ובאמת הרגשתי כאילו אני בעולם משחקי הוידאו האלה. זה היה פשוט כל כך יפה ומדהים.
אז אם רע לכם על הלב ואתם רוצים לברוח מהעולם ולהכניס קצת שמחה על הנשמה, זה הסרט שלכם.
זה לא סרט האנימציה הכי טוב שראיתי (למרות שהוא מככב בעשירייה הראשונה) אבל זה סרט האנימציה הכי יפיפה מבחינה ויזואלית והכי מגניב שראיתי.
הכי חבל שכשהכול נגמר צריך לחזור למציאות. חבל שלא הקלטתי אותו.
next time
ראלף ההורס 2: ראלף באינטרנט
הוכרז על ראלף ההורס 2 שייצא ב2018 (אני מרגיש שידענו את זה כבר?) כאשר תיאור העלילה הפעם נע סביב האינטרנט, אבל בטח לא כל הפורנו שבו.
מקור
אני מבין שעכשיו גם דיסני נתקפו במחלת ההמשכים (שלא לוידאו). מאכזב.
ידענו שיהיה ראלף 2, אבל לא מתי
התאריך הזה במרץ 18 היה של Gigantic, שנדחה לנובמבר
יפה איך שדיסני עשו את ההכרזה בפייסבוק
https://www.facebook.com/Disney/videos/10153760073335954/
בניגוד למה שנהוג לחשוב,
לדיסני כמו ל-Disney Animated Studios, הסטודיו הראשי של סרטי האנימציה של דיסני, שהפיץ עד היום חמישים וחמישה סרטים (משלגיה ועד לזוטופיה) היו עד היום בדיוק שלושה סיקוולים: ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה, פנטזיה 2000 והפו הדב מלפני חמש שנים. ראלף ההורס 2 יהיה בסך הכל הרביעי, כשלשבור את הקרח 2 אי שם בעתיד הלא ידוע צפוי להיות החמישי.
אם ראלף ההורס 2 צפוי להיות סרט האנימציה ה-57 במספר, 4 מתוך 57 זו סטטיסטיקה לא רעה בכלל.
ההיסטוריה ידועה
העתיד הוא זה שגורם לחשש.
2 המשכים זה כבר לא מקרים חד פעמיים אלא מראה על קו חשיבה מסוים ואני לא בטוח שזוטופיה 2 לא יוכרז בקרוב וזה מאכזב שעוד אולפן אנימציה נחשב מעדיף ללכת על המשכים במקום לספר עוד סיפורים שונים ומקוריים, מה שמשאיר אותנו רק עם אולפני האנימציה הפחות מיינסטרים לספק סיפורים שלא ראינו עדיין.
אם הם יהיו מוצלחים כמו המשכוני פיקסאר שהם לא מכוניות 2 אין לי התנגדות של ממש.
(ל"ת)
אם להיות הוגנים
המשכים ל"זוטופיה", "לשבור את הקרח" ו"ראלף ההורס" הם בעלי פוטנציאל אדיר.
באמת?
אני אומנם מאוד אוהב את הדמויות ב"זוטופיה" ו"ראלף ההורס" אבל אני מרגיש שהמשך ההרפתקאות שלהם לוקח את זה למחוזות הסיטקום שמוריד מערך של הסרט היחיד כתור סרט יחיד.
הרי מה שקורה לרוב בהמשכים זה שבשביל שהסרט יעבוד אז הם שמים את אותם הדמויות במצבים שמשחזרים בצורה מסוימת את הסרטים הקודמים בצורה שמוחקת כל (או רוב) התפתחות שנעשתה בסרטים הקודמים. זה גורם לסרטים האלה להיראות כסיטקום יותר מאשר סרט.
מה שכן, הייתי שמח להרחבה של העולם של זוטופיה וראלף ההורס. סרט חדש, דמויות חדשות, עלילה חדשה אבל סיפור שמתמקד בחלק אחר של זוטופיה שלא חקרו אותו, כאשר אולי ג'ודי וניק מופיעים ברקע או בחלק מסוים של הסרט אבל לא כתור דמויות ראשיות
. משהו כמו הסמויה רק, אתה יודע, לילדים.
אבל זה ממש לא הכרחי
קח את ההמשכים של צעצוע של סיפור. הם ממש לא עושים את זה. הם שומרים על ההתפתחויות של קודמיהם. הם שמים את הדמויות בסיטואציות חדשות לגמרי, והם בוחנים עניינים שונים לגמרי (ויותר רציניים).
אז זה כי אלו פיקסאר והם קוסמים. מצד שני, ראלף היה אחד הסרטים הכי "פיקסאריים" של דיסני מאז ומעולם.
למען האמת, צעצוע של סיפור זה הדוגמא שהייתה לי בראש כשכתבתי את זה
כי צעצוע של סיפור 3, רצח-פוטנציאלי-של-צעצועים לצד, הוא מאוד סיטוקמי בכל הנוגע להתפתחות הדמויות והסיפור שלו: הוא שיחזור של צעצוע של סיפור 2, הוא מבקש מהדמויות לא להאמין בוודי עוד פעם למרות שזה מטורף בשלב הזה שהם לא יאמינו לו, ואפילו יש חלק שמחזירים את באז לכל החלק של "אני מאמין שאני לא צעצוע".
זה סיטקום שעובד, כן? פשוט כל פעם שמותחים עוד קצת את הסיפור של צעצוע של סיפור נהיה פחות ברור על מה הוא והוא נהיה יותר ויותר סדרת טלוויזיה חמודה כזאת. במקום "זהו הסיפור על וודי שלמד לקבל את האחר ממנו וללמוד להתחלק בתהילה דרך מסע כזה או כזה" זה נהיה "הרפתקאות וודי 2,3 ו4 ואל תפספסו ילדים את הופעות האורח ב"לשבור את הקרח"!!"