הפוסטר של "שומר טינה" לא מגלה הרבה על הסרט: ג'ייסון סטיית'האם (בפוסטר רשום סטיית'אם כי לאף אחד אין מושג איך באמת צריך לתעתק את זה) עומד בחליפה, ונראה שהוא הרגע הלך מכות עם מישהו. זהו. במילים אחרות, זה פוסטר גנרי למדי של מה שנראה ממבט ראשון כסרט גנרי של ג'ייסון סטיית'האם – מה, סטיית'האם הולך מכות? לא יכול להיות. כל כך לא מתאים לכוכב האקשן שעשה קריירה מללכת מכות ללכת מכות. משהו פה לא מסתדר.
הפרט החריג היחיד בפוסטר הוא כיתוב לא גדול מדי, כמעט מתחבא, שמבטיח ש"שומר טינה" הוא סרטו של גאי ריצ'י, שזה כבר אומר משהו: עריכה קצבית, עלילה מסובכת ומסועפת, הומור דיאלוגים שנון, אנרגיה מאנית כזאת. הבעיה היחידה היא שאני די בטוח שגאי ריצ'י לא ביים את "שומר טינה", כי אין בסרט הזה אף אחד מהדברים שציינתי. או יותר נכון לומר שיש, אבל מעל כולם שורר ענן של רצינות לא אופיינית, מחושבת ומאופקת. סטיית'האם אומר בשלב כלשהו למישהו (שמגולם על ידי הראפר פוסט מאלון) "למצוץ את הזין של עצמו", וזה מספק, ומצחיק – אבל בבירור ריצ'י של כל סרט אחר היה עושה מזה מטעמים. הפעם, משהו בבדיחה הזאת קודר מאוד. לא רק זאת – זה סרט מאוד שנון, אבל כזה שלא ממש רוצה שנצחק. זה היה מסתדר אם קרייג ס. זאלהר ("מהומה באגף 99", "עם הגב לקיר") היה מביים את זה, אבל מריצ'י יש סט ציפיות שונה, שהסרט הזה בא לפרק במכות, שזה בדיוק מה שדמותו של סטיית'האם עושה בסרט.
כמו בלא מעט מקרים, גם הפעם אפשרי שכבר נחשפתם לספוילר משמעותי על העלילה שהופץ בתיאורי העלילה או בטריילרים, אבל אם לא נחשפתם, תנו לי לתת לכם את התקציר הלא מספיילר: פטריק היל (סטיית'האם) הוא בחור שמתקבל לעבודה במשרד של משאיות כסף ממוגנות – אתם יודעים, אלו שמובילות כמה מיליוני דולרים מפה לשם – לאחר שבחודש שעבר היה מקרה של שוד שהסתיים בהרג של שני שומרים ועובר אורח. סטיית'האם לא מאוד ידידותי כלפי שאר אנשי הצוות, ובכלליות מתנהג קצת כמו פוץ בריטי (הסרט עצמו מתרחש בלוס אנג'לס), אבל אחרי שהוא מצליח לעצור שוד בכוחות עצמו מבלי שהוא אפילו יישרט – קרנו עולה במשרד, וזאת למרות שלל השאלות שעולות מהעניין כמו "מי זה", "איך הוא הצליח לעשות את זה", ו"מה לעזאזל". מכאן הסרט הולך אחורה, והצידה וקדימה, וכמו שמבטיח הפוסטר: סטיית'האם הולך הרבה מכות (אם כי לדעתי הוא יורה יותר מאשר נותן אגרופים, אבל זה כבר נושא אחר).
נתחיל מהעיקר: "שומר טינה" הוא סרט אקשן, וככזה הוא צריך להיות סרט עם סצנות אקשן טובות – והו, הוא מקיים את ההבטחה הזאת. סצנת האקשן העיקרית, שמתרחשת בשעה השנייה, היא כזאת שצריך למסגר ולתלות: היא מראה שליטה של ריצ'י בכל מה שחשוב בסצנות שכאלה: גיאוגרפיה (אתה יודע תמיד מי נמצא איפה, ולאן הוא רוצה ללכת), תזמון (הסרט שם מעל הראש של הצופים והדמויות כמה שעונים דמיוניים, מה שמכניס את הכול להקשר מלחיץ), כוריאוגרפיה ולבסוף – האנשים שהולכים לחטוף כדור בפנים, או ביד, או ברגל. אנחנו לא יודעים את ההיסטוריה הארוכה של כל אחד, אבל אנחנו יודעים מספיק בשביל לרצות שזה יחיה וזה ימות, וריצ'י (ושותפיו לכתיבה איוון אטקינסון ומארן דייוויס) משחקים על זה.
עם זאת, "שומר טינה" שונה מסרטי האקשן האחרונים שניתן למצוא בימינו, וסצנת הפתיחה מראה זאת היטב: מדובר בסצנה של כמה דקות שמתרחשת בשוט אחד שמקובע בתוך משאית הכסף, אפילו שלא מעט אקשן מתרחש מחוץ לה. עם זאת, הצבת המצלמה מצליחה ללכוד את כל מה שצריך, ולא נותנת לנו הצופים את האפשרות לנשום או אפילו להציץ קצת לראות מה קורה מעבר לפינה. מדובר באיפוק שלא אופייני בקולנוע שלרוב בומבסטי, והאיפוק הזה ילווה את הסרט מתחילתו ועד סופו (שמעתי לא מעט תגובות מאוכזבות על הסיום שלא היה יותר גדול). אבל כמו הדמות הראשית, ריצ'י ושות' יודעים מה הם באים לעשות, והם באו לעשות זאת בפנים חתומות ועם דגש על מקצועיות, ולאו דווקא התלהבות. זה לא שהסרט טוען שמה שקורה בו לא כיף, אבל הוא טוען שזה כיף רציני למדי.
את האווירה הסבוכה הזאת סטיית'האם מצליח לייצג היטב: קשה להגיד שתצוגת המשחק שלו היא הטובה ביותר שעשה אי פעם, אבל היא משכנעת ואפקטיבית. הוא משחק כאן תפקיד שהוא כמה דברים במקביל, והוא אמין מאוד ככל אחד מהם. שאר שחקני המשנה עושים תפקידים אפקטיביים למדי עבור דמויות שרובן מאופיינות במשפט או שתיים. אף אחד לא נותן תצוגת משחק מטורפת או קיצונית של דמות בלתי נשכחת, אבל זה משתלב עם אותו רעיון של איפוק שמרחף מעל הסרט. הסרט רוצה שתדעו שהוא זה הוא והיא זאת היא, וזאת הסיבה שהם עושה מה שהם עושים, ולא פיסת מידע אחת יותר מזה.
כאמור, מי שיבואו לסרט בציפייה לסרט של ריצ'י יתאכזבו: אין כאן זכר לאנרגיות של שנות התשעים פרט לבחירה המגניבה-אך-תמוהה של "ראשי פרקים" שמופיעים פעם ברבע סרט. ריצ'י מגיע לסרט לא כילד החתרני שמנסה להרשים את כולם, אלא כמי שמכיר את המלאכה ושולט במשחק, והוא אכן מוכיח שהוא יודע לעשות את שני אלה. זה לא סרט גדול ובומבסטי, אלא בינוני ומחושב ויש מצב שיש אנשים שיגידו שהוא אולי "גברי" מדי, אבל את מה שהוא רוצה לעשות, הוא עושה מושלם ואין עוד הרבה אנשים שעושים חוץ ממנו.
אתה רוצה לומר שפרט העלילה שראיתי בטריילר הוא "ספוילר"?
אם זה מה שאני חושב שזה אז, סוג של
לא כי אני לא בטוח שזה "מקלקל" את החוויה, אבל מכיוון שזה סובייקטיבי אני נוקט בזהירות יתר
כן כי זה מגיע כשעה, שעה וקצת לתוך הסרט (אולי אני טועה בכמה דקות) והסרט מתייחס לזה כגילוי מסוים כמעט מפתיע. (ובאמת אם לא יודעים אותו, אפשר לפתח אופציות אחרות בנוגע לזהותו).
הציפיה והמציאות
למה ציפיתי מהסרט החדש של גאי ריצ'י?
ובכן, לסרט של גאי ריצ'י, אני מניח. "לא אוכל להבטיח לכם אלא דם, יזע וקללות"? מקובל עליי – לכן באתי לסרט שלך. כלומר, גם בשביל זה – אני צריך את ההומור העוקצני הידוע, הכתיבה השנונה, העריכה הקצבית והמתחכמת ובעיקר – את הכיף. אבל כן, דם ויזע וקללות הם בהחלט חלק עיקרי בסיפור.
הדבר הראשון שצריך לדעת על 'שומר טינה' הוא שהוא לא סרט נוסף של ריצ'י שעשוי במתכונת מחמתה אוהבים אנשים את הבמאי הבריטי, מתכונת שהכרנו מלוק סטוק וסנאצ', המשיכה דרך רוקנרולה והיתה עימנו גם בשנה שעברה עם הג'נטלמנים. הוא גם לא המתכון של ריצ'י בו הוא משתמש ביצירות היותר מיינסטרימיות-הוליוודיות שלו – שרלוק הולמס, שם קוד מלאך וכמובן אלאדין. לא, שומר טינה הוא היצירה של ריצ'י כשהוא מחליט לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, אבל בלי סעיף אחד משמעותי: כיף.
אז נכון, יש את הדבר ההוא עם מדונה שריצ'י 'זכה' עליו בראזי, אבל בואו, לא חושב שמישהו ציפה למשהו מדרמה רומנטית בבימויו של האיש שהכיר לנו את ג'ייסון סטיית'ם. 'שומר טינה', לעומת זאת, נראה מתאים ככפפה ליד לגאי שלנו: סרט פשע, אקשן, גברים, מצ'ואיזם, שוב ג'ייסון סטיית'ם. וכאן למצוא ערימות של דיכאון – זה חדש.
והקטע הוא, אם זה לא היה ברור, שזה מכוון. הנה העלילה: מאבטח חדש מגיע לחברת אבטחת כספים, אתם יודעים, אחת מאלה שהן לא ברינקס אבל הן כן. הוא מתגלה ככוכב החדש של החברה, נחוש, עשוי ללא חת ועם יחסי אנוש… מעניינים, נקרא לזה. הוא זוכה להערכה ניכרת כשהוא מונע (בברוטליות, יש לומר) שוד של אחד ממשלוחי החברה, בפרט כשהחברה כולה עדיין בטראומה משוד שבוצע לאחרונה והסתיים עם מותם של שני מאבטחים. אבל למאבטח שלנו יש אג'נדה משלו שמתבררת די מהר: נקמה.
מכאן, מבצע ריצ'י סרט נקמה כמעט כהלכתו: המעשה עצמו מוצג באכזריות מספקת כדי שנרצה מאד מאד ברעתם של האנשים הרעים. המרדף אחר הצדק גורם לגיבור לאבד את הראש ולנהוג באכזריות כלפי מי שהיא לא מגיעה לו. הרבה אנשים מתים. ממש הרבה. וכאלה שאכפת לנו מהם, לא ניצב רשע מספר #659.
רק מה, את הטוויסט שחשבתי שריצ'י יוסיף לסרט הנקמה שלו, הכיף, הוא לא הוסיף. הוא פשוט עשה סרט נקמה נקודה. ושלא תהיה טעות: זה סרט נקמה מצוין. עשוי היטב. סטיית'ם נותן כאן הופעה מאופקת ומאיימת, ומוצלח מאד בתפקיד. שחקני המשנה סבבה גם הם. הפסקול – שמזכיר מאד את נעימות הכינור הקריפיות מ'ג'וקר' – מתעלה ביצירת אווירה מלחיצה כמעט מהרגע הראשון, ובדיעבד נותן את הרמז הראשון לכך שכיף לא יהיה פה. צילום מצוין. אקשן נהיר וברור. גם את יכולת העריכה המושחזת ריצ'י לא ממש שכח, אלא השתמש בה אחרת: אם תמיד גאי שלנו אהב פלאשבקים, הסרט הזה כולו לא בנוי בצורה סטנדרטית, אלא מסופר באופן לא ליניארי כמעט עד המערכה האחרונה.
אבל כיף אין פה. חיוך אחד לא עלה על פניי במהלך הסרט. זאת לא היתה תלונה אם לא הייתי מתיישב לצפות בסרט בסיומו של יום מרגיז במיוחד, ובצפיה תליתי ציפיות שהתבררו כשגויות. כשהסרט הסתיים הייתי כמעט בטראומה, שלא היתה מורגשת אם זה היה סרט לא טוב. הוא כן סרט טוב, הוא פשוט לא מה שחשבתי. אז כדאי שגם אתם תדעו את זה.
הערה שולית:
בין ״סנאץ׳״ ל״שומר טינה״ ריצ׳י וסטיית'ם שיתפו פעולה ב״ריבולבר״ מ-2005, זה אומר הפסקה של 16 שנה ולא 21.
נכון
(ל"ת)
דעת הדיוט
לדעתי, סרט די overrated מהסוג שלא – לא שווה צפייה בכלל, אלא שווה פחות ממה שאומרים.
נפיחה גדולה
ראיתי את כל הסרטים של סטייתאם והתאכזבתי מהסרט במיוחד בגלל הסוף המאד לא אמין. כבר התרגלנו לכך שהגיבור של סרטי הפעולה עושה מעשים שהם מעבר ליכולתו של האדם הממוצע אבל כאן, הבמאי חרג ובגדול, מההיגיון שהדברים יקרו כפי שקרו. סוף שמאכזב ומנחית את כל הסרט לאגדה די מאכזבת.