אם "העולם מצחיק" יזכה בפרס אופיר בספטמבר ויישלח לאוסקר – ויש סיכוי מצוין שזה באמת יקרה – למתרגמים שינסו להביא אותו אל חברי האקדמיה האמריקאית צפויים כמה אתגרים מיוחדים. איך אומרים באנגלית "העולם מצחיק, אז צוחקים?" איך אומרים "מה שבע – מה כמה"? איך אומרים "שתי טיפות עיניים דולצ'ין"? אפשר לתרגם את המילים, אבל לא את המשמעות: כדי להבין באמת מה כל זה אומר צריך שהגשש החיוור יהיו צרובים בגנים שלך. במילים אחרות, צריך להיות ישראלי. עדיף טברייאני. בטבריה של "העולם מצחיק" כולם מתים על הגשש. כולם מצטטים את הגשש, מעריצים את הגשש, ומאזינים בכל שבוע בשעה קבועה למערכון "הקפיטריה בטבריה" שאותו הם מדקלמים עם שייקה וגברי כמו בשירה בציבור.
עוד דבר שאנשים בטבריה אוהבים, לפחות לפי שמי זרחין, הוא לכתוב ספרים. בדיוק כמו "אביבה אהובתי", הסרט הטברייאני הקודם של זרחין, "העולם מצחיק" עוסק באנשים שחלומם הוא להוציא לאור ספר. כנראה שהשמועות על מצבו העגום של שוק המו"לות לא הגיעו עד לטבריה. הפעם מדובר בסדנת כתיבה שאליה איכשהו נקלעו קבוצת אנשים מגילאים ושכבות אוכלוסיה שונות. מנחה הסדנה הוא יחזקאל לזרוב, שמעודד את המשתתפים למצוא סיפורים בכל מקום מסביבם. "תמצאו אנשים עם סודות, ושקרים", הוא אומר להם. והם מוצאים.
הסרט הוא אוסף של סיפורים – חלקם מתרחשים במציאות, חלקם מגיעים מדמיונם של האנשים בסדנה. אסי לוי מגלה שהיא בהריון, על אף שככל הזכור לה, האב האפשרי היחיד הוא רוח הקודש. ילד אחד ששהה בתרדמת תשע שנים מתעורר וטוען שהוא רעב, ושדרן רדיו חסר בית (אלי פיניש) מאוהב באישה הגוססת מגידול במח ומנסה לארגן בשבילה הופעת איחוד של הגשש החיוור. בין כולם מרחפת צפי (נעמה שטרית), מין פיה שגם מנקה בתים. והפרסומים לא הטעו אתכם – בסרט משתתפים גם זאב רווח, משה איבגי, ישראל קטורזה, אבי גרייניק, אלון נוימן, דרור קרן, רותם אבוהב, שייקה לוי, ובקיצור, כנס מחזור של שחקני ישראל לדורותיהם. אבל הסרט משאיר בחכמה את הפרצופים היותר מוכרים ברקע, בתפקידים קטנים או בסיפורים קטנים, וכך הם יכולים לעשות את מה שהם יודעים לעשות בלי לגנוב את הפוקוס.
אפילו בסטנדרטים של סרטי תמונות-קצרות שכאלה, יש פה הרבה סיפורים, ורובם סיפורים טובים. הם נרקמים אחד לתוך השני בטבעיות: ההרגשה היא לא של שמונה-תשעה סרטים נפרדים שנערכו יחד, אלא של טבריה בדיונית חיה ונושמת שבו כל אחד הוא שחקן ראשי בסרט של עצמו ושחקן משנה בסרטים של האחרים. ובכל זאת, זה קצת עמוס מדי: חלק מהעלילות לא מקבלות מספיק זמן כדי לתפוס תנופה, והדמויות מצטופפות בלי מספיק מקום במעט הדקות שהוקדשו להם. אסי לוי סוחבת על עצמה לא עלילה אחת אלא שתיים, ויש כמה סצינות בהשתתפותה שהן מאוד נחמדות בפני עצמן, אבל לא ברור מה הן תורמות לתמונה הכללית – כולל סצינה אחת שכנראה נועדה רק לטפח את הסברה שרק בפריפריה חיים אנשים אמיתיים, ושכל תושבי תל אביב בלי יוצא מהכלל הם חלאות אדם. יש פה דמויות טובות ושחקנים טובים ומצבים טובים, ולפעמים הבעיה היא פשוט שאנחנו לא מקבלים מספיק מכל אחד מהם. רגע, על מה דיברתי? לרגע שכחתי אם אני מדבר על הסרט החדש של שמי זרחין או על עונה 2 של "משחקי הכס".
עוד בעיה שקורית לפעמים בסרטים מסוג זה היא שאין לזה סוף. אם בסצינה שפותחת את הסרט, צפי מספרת סיפור שהיא לא יודעת איך לגמור. לא נורא, לזרוב מרגיע אותה, עוד יבוא לך סוף. אבל לשמי זרחין זה לא לגמרי קרה. סיום הסרט קושר הרבה מהפתילים השונים בו, אבל בעצם לא פותר אותם. אחרים מקבלים סיומים מאולצים, כמה מהשאלות הגדולות של הסרט נשארות בלתי פתורות. ואז יש מעין שיר סיום שמאלצי ומיותר.
שלא יהיו טעויות – למרות הבעיות, בסך הכל כל העסק הזה מאוד נעים. "העולם מצחיק" הוא בלי שום ספק קראוד-פליזר. לא משנה איך הוא יתורגם, הוא לא הולך לזכות באוסקר, אבל הוא כן יביא בארץ מאות אלפי צופים, שהגיעו בשביל איבגי ורווח וקטורזה, אבל יספרו לחברים על הסרט בגלל הסיפורים. זה סרט ישראלי כמו שאנשים שאינם "חובבי קולנוע" אוהבים: הוא מקומי ולא מקומם, אין בו לבנון ולא חרדים, הוא מספיק עצוב ומספיק מצחיק וכל זה בלי לתת הרגשה כאילו הוא מתאמץ להתנחמד לקהל. נחמד שאצלנו סרט יכול להיות להיט בטוח בלי להסריח מנוסחה. אני מאמין ששמי זרחין באמת עשה את הסרט שהוא רוצה ואוהב, ושזה רק במקרה סרט שגם דודה שלכם תאהב.
זה אסי לוי שבהריון
לא נראה לי שאסי כהן יכול עדיין להיכנס להריון. זה לא הסרט "ג'וניור".
כן, הוא מתאושש מתפקידו ב"איים אבודים" :)
(ל"ת)
ועדיין סוחב על עצמו שתי עלילות בסרט
(ל"ת)
התרגום באנגלית בטח יהיה "The World Is Funny".
מה שיוסבר בתרגום בגוף הסרט בערך ככה:
[מישהו צוחק]
"What's so Funny?"
"The World is Funny, so you Laugh…"
לא המילים הן החשובות
המנגינה היא החשובה…
לדעתי עדיף לשמור על הצליל בכל מחיר
גם במחיר ריחוק קל מהמשמעות המילולית. למשל:
The World is Funny, have fun
זה מאבד את כל הפואנטה של המשפט.
(ל"ת)
אולי...
"What's so amusing?"
"The World is amusing, so i'm amused."
נראה לי שהצליל די נשמר ככה.
אכן, וחשבתי על זה, אבל זה נשמע קצת מסורבל לדעתי
(ל"ת)
לדעתי לא; ואפשר גם לשחק עם זה קצת
The world is funny so we're having fun
כאמור, לטעמי עדיף לשמור על הצליל ולחפש תשובה קצרה וחיננית גם במחיר ריחוק מסוים מהמשמעות המילולית.
ואולי בעצם עדיף It's a funny world
(ל"ת)
אפשר גם משהו כזה:
"The world worth a laugh, so we laugh"
אבל אני לא יודע מה זה אומר על שם הסרט,״The World Worth A Laugh״?
אני יודעת שזה שובר לי את השיניים...
(ל"ת)
אני דווקא הייתי שומרת על המשמעות.
לא המילולית, אבל המצבית – תגובה חסרת משמעות אבל איקונית ל"מה אתה צוחק?". אולי משהו בסגנון "it seemed funny at the time".
אפשר פשוט להוריד את ה-the.
כלומר, במקום לקרוא לסרט "The world is funny" אפשר לקרוא לו "Funny World". גם שם יותר קצר, קליט וחמוד, וגם משתלב יותר טוב במשפט המקורי:
– Why are you laughing?
-I dunno, I laugh because it's a funny world
אכן, כבר התייחסתי לכך כמה תגובות מעל...
(ל"ת)
צודקת!
הייתי בטוח שדווקא עקבתי אחרי כל הדיון… סליחה!
מקסימום יתרגמו
ל-"move to darth vader"
אהבתי את העקיצה
אהבתי את העקיצה על משחקי הכס עונה 2.
חזרתי עכשיו, סרט מצוין
תסריט נהדר, סיפורים מקסימים והקאסט הכי אדיר בתולדות הקולנוע הישראלי.
נכון, חלק מהדמויות לא מפותחות מספיק והסוף מאכזב, אבל הסרט כולו מספיק טוב כדי לכפר על זה.
ולעזאזל, כמה שהוא מצחיק.
כמה ענוג הוא
בין אם אתם אוהבים סרטים של זרחין ובין אם אתם בזים ל"מיינסטרימיות" שלהם – קשה שלא לעמוד משתאים מול "העולם מצחיק". הבן אדם יודע את העבודה. לדעת איך לעשות משהו פופי זה קל. לדעת איך לעשות מוצר פופולרי שלא עולב באינטליגנציה של הקהל? פחות קל. לדעת איך ליצור סרט פופולרי, חסר יומרות או אמירה מיוחדת, אינטליגנטי ועדיין לנפץ קופות פעם אחר פעם אחר פעם מבלי להתכוון לכך יותר מדי, בין אם כבמאי ובין אם רק כמישהו שמעורב חלקית בסרט ("נודל", "סיפור גדול"), זאת כבר אמנות. מלאכת מחשבת. מגע זהב.
הסרט לא חף מבעיות (הטיפול והשליטה של פיצ'חדזה במספר סיפורים מצטלבים והיכולת לסגור אותם בצורה מכובדת ב"שנת אפס" לפחות רמה אחת מעליו), אבל "העולם מצחיק" הוא לגמרי קסם, והוא מוקפד, מדויק ומהודק, מכתוביות הפתיחה ועד הסצינה הלפני אחרונה. הוא מוקפד בבחירת הצבעים, בבחירת השחקנים, במשחק, בצילום, באיזון בין הריאליסטי לפנטסטי ובאיזון בין הצחוק והדמע. לא שיש מזה יותר מדי פה אבל "העולם מצחיק" הוא בעיקר עליית מדרגה מבחינת כתיבה קומית אצל זרחין. מסתבר שהוא יודע לכתוב לא רע גם כשהוא מחליט להעלות את המינון הקומי. אני לא חושב שחייכתי בארבעת הקודמים שלו ביחד כמו שצחקתי פה.
הקאסט של הסרט מרשים, אבל מה שהופך את הסרט מסרט אנסמבל שאי אפשר להתעלם מהמשחק בו למשהו מיוחד היא התגלית שלו – נעמה שטרית. הנוכחות והחן שלה משדרגים לגמרי את כל העסק. אני לא זוכר שהוקסמתי ככה מהופעה משנית מאז רוזריו דוסון ב"השעה ה-25".
בקשר לסצינה המיותרת עם אסי לוי (עפ"י הביקורת),
ב"קרחונים בארץ החמסינים" של פבלו אוטין זרחין נשאל בקשר ליצוג של טבריה מול ת"א ב"אביבה אהובתי" והוא ענה משהו כמו "אין לי יומרות להגיד משהו על ת"א בסרט אם עלילת 99% מהסרט מתרחשת בטבריה. אם אני מצלם סצינה וחצי בת"א זה כי אני רוצה להגיד משהו על אביבה מחוץ לסביבה הטבעית שלה, לא על ת"א". מבלי להכנס יותר מדי לספויילרים הייתי אומר שזה תקף גם לגבי "העולם מצחיק". הדבר המשמעותי ביותר שקורה בת"א בסרט הוא המפגש לא מפגש האקראי בין שני הטבריינים, לא ההיתקלות בכיעור התל-אביבי.
בקשר לפסקה האחרונה,
כדי להמחיש עד כמה זרחין עושה סרטים שהוא רוצה לעשות אין מנוס מלהרחיב על החיכוך מול הקרנות בשלבי העשייה של "אביבה" כפי שסופר ב"קרחונים". עפ"י מה ששמי סיפר היה זה דווקא נחמן (זה ששם את הנחמן בשניצקליין), במסגרת תפקידו בקרן רבינוביץ, שחשש לגורלו הקופתי של הסרט ואמר שהוא לא נוסחתי ונסה ללחוץ (ללא הצלחה) להקדים בעזרת עריכה את האירוע המשמעותי, המנוע העלילתי של הסרט המתרחש רק אחרי 60 דקות. אתם מבינים? נחמן התלונן שזה לא נוסחתי.
הלוואי וגם עליי הוא היה עובד ככה.
יש בי המון אהבה לשמי זרחין.
"לילסדה" ו"הכוכבים של שלומי" (שאלמלא כמה גסויות בלתי נשכחות, יכל להיות סרט הנוער האולטימטיבי של תחילת ה-2000) היו סרטים שגידלו אותי.
"סיפור גדול", שהטאץ' של זרחין בתסריט שלו מורגש היטב, היה הקראוד-פליזר הכי טוב שהיה כאן שנים רבות, לטעמי.
אבל גם ב"אביבה אהובתי", וגם כאן, הרגשתי רגש אחר, שבלט בנוכחותו הרבה מעל האחרים: מועקה.
לא רגש שזר לקולנוע הישראלי, לא רגש שאני מתנגד באופן עקרוני לחוות בסרטים שאני רואה, אבל… בסרט ששואף לייצר איזשהו קתרזיס בסדר גודל ש"העולם מצחיק" מתיימר להגיע אליו? באמת?
"העולם מצחיק" הוא סרט עם פוטנציאל עצום, מופלא, מדהים,
ויש לו המון רגעים בהם הוא מממש אותו. כל הסיפור של נסי, כל שנייה בה אור בן מלך, משה אשכנזי ודני שטג מפציעים על המסך הם אור גדול.
גם ההבלחות הקטנטנות של זאביק רווח, משה איבגי וישראל קטורזה… אלו פרצופים שאתה מחייך רק מלראותם.
אך המלנכוליה שמשתלטת על הסיפורים של גולן וירדנה, הרגעים המקסימים שפשוט מסרבים לקרות אצלם, הבאתם של שחקנים כמו אבי גרייניק, דרור קרן ואלון נוימן כדי לסמן V בלי למצות קורטוב מהיכולות שלהם, או הבאתם של שחקנים כמו לבנה פינקלשטיין, שלומי קוריאט ורותם זיסמן בשביל טייפ-קאסט שכבר קטן עליהם… זה מסוג הדברים שהייתי מצפה מאבי נשר לעשות, לא מזרחין.
יש ל"העולם מצחיק" רגעים מקסימים. יכלו להיות לו הרבה הרבה יותר.
גם מאד יכול להיות שאני בכיין וש"העולם מצחיק" לא שואף להיות קראוד-פליזר. ככזה, הוא די מדכא, והסוף התפור שבסיום פשוט לא מכסה עליו.
בפסקה הלפני אחרונה..
עם לא אמור להיות אם?
כנראה. תוקן. תודה.
(ל"ת)
זאת היתה גם התאוריה שלי.
(ל"ת)
העולם מצחיק אז צוחקים
ראיתי את הסרט העולם מצחיק אז צוחקים,
האמת העולם עצוב למדי לפי הסיפורים שבסופו של דבר סוגרים מעגל,
משחק מצוין של כל מישתתפי הסרט
אהבתי מאד .
איך?
איך נהפך המקום הזה שפעם היה צעיר ובועט, רואה נכוחה מעבר לכתפם של השניצקלים, למקום מטומטם ומסואב מעצמו? יש מצב שהפישלר הזה הזדקן והוא לא הרגיש שקרה? לך הביתה כבר!
זה מצחיק,
כי אם הוא "ילך הביתה" האתר הזה יפסיק להתקיים ואז לא תצטרך לקרוא בו. אתה יודע מה אפשר פשוט לעשות שיהיה הרבה יותר מהיר? שאתה תפסיק לקרוא בו. לא אוהב את הביקורות באתר? תנחומיי הכנים, אבל אף אחד לא מחזיק לך אקדח לרקה. לא נעים לך, אל תגלוש.
ובנוגע לשאלתך, זו אכן סבירות מאוד גבוהה שהוא הזדקן, בדיוק כמו כל בן אנוש אחר. מדהים מה שהביולוגיה שלנו מסוגלת לעשות!
להערכתי את/ה טועה
גם הוא "יילך הביתה", נשמע די סביר שרד פיש כותב באתר מהבית שלו…
שעוווווווווווןן!
אוקי, אוקי, פעם אחרונה שאני משתמשת בבדיחה הזו
גללתי למטה במיוחד כדי לראות אם התגובה הזאת תהיה כאן
רגע, אני לא מתווכחת עם תיאוריית השעון,
היא בהחלט הוכיחה את עצמה, אבל האחד הזה הוא בדיחה, לא?
אני מרגיש לא קשור אבל
מה זה תאוריית השעון?…
שכל כמה דקות, כמו שעון,
יש מישהו שבא וטוען שהאתר כבר לא מה שהוא היה פעם, ושרד פיש מתחיל לכתוב כמו שניצקליין, כל פעם כשרד כותב ביקורת שהיא לא לטעמו של אותו מגיב. מה שמעניין, כי רד כתב בעיקר דברים חיוביים על "העולם מצחיק".
אה
אוי זאת תאוריה מטומטמת!
מי המציא אותה? רד?!
מה זה החרא אתר הזה??
מסואב!
מסואב?
מסואב!!!
אנאעראף??
העולם מצחיק בעייני לא היה רק סרט מחווה ,או סיפורי פריפריה מופלצים
…הוא כן מנסה לשקף ישראליות ממוצעת
ישראליות שכן מתחברת בהווי ההומורסטי ומתפרקת לנרטיב פוליטי , ישראליות שהזיכרון הקולקטיבי נמצא בתנועה ומוכלאת מצד אחד ומצד שני שתלטני גם סבטלנה יודעת לצטט את הגשש…בכלל הנושא של זיכרון ישראלי הוא מוטיב מאד בולט ,..ובטח שזה לא מקרי שהסיפר הפותח בסרט הוא על דמות של חייל ממלחמת יום הכיפורים נק' שמסמלת את שבירת הקונצזנוס לפחות לפי הנרטיב של משרד החינוך ^_^ כן אפשר לראות בו אמירות למשל ההוא שהתעורר אחרי עשר שנים ואין לו זיכרון מאותם שנים רגיל לטעמים הישנים אבל יורק החוצה את מה שחדש לו,השמות של דמויות האחים שמסכסכות ירדנה גולן השטחים הכבושים ועוד שאר סימבולים שיש .לא חושב שזה יצרת מופת קולנועית אומנתית זה כן פופי מצחיק ונוגע והכי חשוב לדעתי שזה מתעסק במקום הזהישראל שיש לו איזה זהות ( מתוסבכת משהו ) מבלי לנסות לצלצל לכיוון של פסלונים זרים .
תחי מדינת ישראל כל הכבוד לצהל! :P
אם אפדר לשאול אותך, רד יקר,
מהי הסצינה האחת ש"כנראה נועדה רק לטפח את הסברה שרק בפריפריה חיים אנשים אמיתיים, ושכל תושבי תל אביב בלי יוצא מהכלל הם חלאות אדם"?
כתבה יפה, אגב. אני לא חושב שהבסרט הזה הוא קראוד-פליזר. לא היה לי קל לצפות בו. גם מוגזם הסיפור של הדמות שנשבר לה הזין.
מה שבטוח הוא שסרט כל כך ישראלי יתקשה להידחף לאוסקר האמריקאי, ולמעשה אין כל נימוק לכך שהסרט משולב במערכוני הגשש. אפשר היה לוותר על הציטוטים, ואת הגשש להחליף בלהקה אחרת (כולל אחת שממציאים לצורך סרט). דווקא עכשיו, כשישראל הפכה לחזקה באוסקר, חבל לוותר על הזדמנות שבאה עם סרט כה איכותי. אני אולי נשמע עכשיו אינטרסנט וחסר תפיסה אמנותית, אבל שמי זרחין יכול לקבל אוסקר אמריקאי, וזו כבר אמירה לגיטימית מבחינתי.
אז בשביל מה היא כן טובה, הסצינה הזאת?
אני מסכים ששמי זרחין כנראה לא באמת חושב שכל התל-אביבים מפלצות, אבל אני לא מצליח למצוא מה לכל הרוחות הוא כן ניסה להגיד בזה.
סרט יפה חזק מרגש מצחיק-מורכב!
מאוד אהבתי את הסרט "העולם מצחיק" הוא קרוב להיות יצירת מופת בעיניי, דמויות מורכבות רגשית, צחוק במידה , קטעים מרגשים ונוגעים, ושרטוט העלילה עשוי היטב. אסי לוי-שחקנית אהובה ותענוג לעיניים עוד ממשחקה ב"אביבה אהובתי"
גם את השחקנית הצעירה נעמה שטרית, גיליתי בסרט הזה, בכלל הקאסט כולו היה מדוייק מהוקצע ומרשים.
בקיצור-אהבתי מומלץ! סרט סוחף וקסום.
לאורך כל הסרט
חשבתי לעצמי "אחח, הערת שוליים כל כך יותר טוב".
והסרט הזה לא רע, אבל הוא נופל לקלישאות של סרט ישראלי קלאסי על משפחה במשבר (הפעם שלוש משפחות שונות במשבר, שמחוברות למשפחה אחת שלמה שגם היא במשבר). הוא מדכא, הוא דרמטי מדי, הוא מראה לך דברים שלא באמת עושים לך שום דבר בלב אלא סתם גורמים לך להגיד "אויש, איזה באסה, נו". מה שכן, הוא מצחיק ועשוי טוב. ואני יכול לזקוף לזכותו שהוא גרם לי להבין כמה נפלא "הערת שוליים".
מה הקשר ל"הערת שוליים"?
חוץ מזה ששניהם סרטים ישראליים, אני לא רואה שום בסיס להשוואה.
זה בסדר, זה רק אני
אני לא נוהג לראות סרטים ישראליים כמעט בכלל, אני חושב שהערת שוליים והעולם מצחיק אלה שני הסרטים הישראליים היחידים שראיתי בערך ב6 השנים האחרונות (אני מניח שתפסתי עוד כמה פה ושם, ישנים יותר, בטלוויזיה). באופן טבעי כשראיתי את העולם מצחיק השוויתי אותו להערת שוליים…
הם מאותו ז'אנר
מה, ישראלי זה לא ז'אנר?
http://www.seret.co.il/movies/index.asp?catCase=10
לפי ההיגיון הזה,
אז גם את "הערת שוליים" אתה לא אמור לאהוב, כי "ואלס עם באשיר" יותר טוב.
לא אמרתי שלא אהבתי את הסרט בגלל זה
אלא שבהתחשב בעובדה שאני לא נוהג לראות סרטים ישראליים (ותסלחו לי אם אני כן מרגיש שוני ויודע להבחין בין סרטים ישראלים לזרים), השוויתי בין שני הסרטים והגעתי למסקנה שהערת שוליים הרבה יותר טוב, זה הכול.
את ואלס עם באשיר לא ראיתי, אבל אני בטוח שלא כולם פה באתר יסכימו איתך.
אבל גלידת שוקולד טובה עוד יותר.
(ל"ת)
ופורסט גאמפ טוב מכולם
(ל"ת)
איזה עייפות
רק לשמוע את השם "שמי זרחין" עושה לי צמרמורת (ולא במובן הטוב)
הבמאי הכי בינוני בארץ שמשום מה קיבל הכרה רחבה כול כך,
כנראה זה מעיד על הרמה הנמוכה של הצופה הישראלי שמאכילים אותו בריאליטי נונ סטופ
והוא מוכן לקבל כל דבר שרק יתנו לו שהוא לא ריאליטי, אפילו סרט של זחין.
הוא מתחנף לצופים שלו ומזלזל באינטיליגנציה שלהם וגורם, לי לפחות,
להרגיש מאוד מובך כשאני צופה בסרטים שלו, זה האחרון לא יוצא מן הכלל.
עצוב לי שקרן הקולנוע תומכת באנשים כאלו רק בגלל מספר הצופים שהם מכניסים.
עצוב שזה הולך לשם מאשר לאנשים צעירים יותר ומוכשרים באמת שארצנו שפעה בהם.
הלואי והקולנוע הישראלי יקבל ספין ויתרחק מהטלנובלה ויתן במה לצלמים, עורכים, שחקנים, בימאים
צעירים ומוכשרים את מה שמגיע להם. רק אז יהיה לנו סיכוי אמיתי לזכות באוסקר.
אפשר טיעון?
אני (מאוד) לא אוהב את זרחין בעצמי, אבל הדברים הקונקרטיים היחידים שאמרת כאן הם "חנופה לצופים" ו"טלנובלה". תוכל לפרט, תוך מתן דוגמאות?
ראית את הסרט?
אם כן, תביא בבקשה נימוק או התייחסות כלשהי לתוכן שלו. סתם להפיץ ארס – לא הולך.
סרט שרוצים לאהוב
לפעמים אתה חווה משהו ולא ממש מוצא את המילים לתאר. הביקורת הנ"ל ממש פותרת את הבעיה הזאת.
יצאתי מהסרט עם תחושה שאני כאילו לא מרגיש נוח עם זה שלא היה לי עד הסוף, שמאוד רציתי להנאות יותר אבל משהו לא ישב בדיוק במקום ולא סחף אותי מספיק לתוך הסיפורים. שחקנים ומשחק מצויינים, סיפורים מעניינים צבעים יפים אבל איפשהו החיבור בין כל המרכיבים ….לא עד הסוף
ולמרות זאת שאפו על האיכויות וללא נסיון להתחנף.
יישר כוח
אמיר
אמלי הישראלית...
סוף סוף מישהו יכול לשים את האצבע על הסיבה שאהבתי כל כך את צפי. לייבא את אחת מהדמויות הקולנועיות האהובות עלי אי פעם לישראל… סחתיין!