ביקורת: סוגר פינות

יש משפט שוולברין מהאקס-מן אומר בקומיקס: "אני הטוב ביותר במה שאני עושה, אבל מה שאני עושה לא מאוד נחמד". המשפט הזה נכון גם לגבי הדמות האחת שמגלם ג'ייסון סטיית'האם – בווריאציות שונות – בהרבה מסרטיו. בין אם הוא נוקם את מותו של מישהו, חלק מצוות שיוצא למשימה מסוכנת או מתמודד עם האיום התורן שרק גבר בריטי קירח ושרירי מסוגל להביס. הסרטים בכיכובו מתחלקים לשני סוגים, בגדול: הרציניים יותר והרציניים פחות. בקבוצה השנייה אפשר למצוא דברים כמו "קראנק", שם הוא עושה כל מיני שטויות כדי לשמור על קצב לב גבוה, או "אימה במצולות" שבו הוא יוצא להיאבק בכריש גדול. מנגד, יש לו גם סרטים כמו "הגאולה" או "קלף חזק", שהם יותר חקר דמות ובהם הקהל אמור להתחבר לסטיית'האם בזכות המנעד הרגשי שלו. שהבעיה היא שעם כל אהבתי לבחור – ראיתי את רוב הסרטים בהשתתפותו – אין לו ממש מנעד כזה.

לפני שנה, סטיית'האם – שלא עשה סרט מוצלח באמת מאז "שומר טינה" – ודייויד אייר – שלא ביים משהו מוצלח מאז "סוף המשמרת" – התאחדו כדי ליצור את "הכוורן", סרט שהיה הפתעה כיפית ומבדרת, ולחלוטין נכלל בסוג הסרטים הפחות רציניים של השחקן. הוא התקבל באהדה, כולל פה באתר, ולא עבר הרבה זמן עד שהוכרז על שת"פ נוסף של השניים, שעל הנייר נשמע לכולם כמו רעיון טוב. הייתי שמח לקבל סדרת סרטים שבכל אחד מהם סטיית'האם עובד במקצוע כלשהו ואז מרביץ לאנשים בזמן שהוא יורה שנינויות ומשחקי מילים שקשורים למקצוע הזה. "סוגר פינות" – שנקרא באנגלית "איש עובד" – הוא לא עוד סרט כזה, ואפילו לא עיבוד למשחק "סוגר שטחים". אבל למרבה הצער, הסרט שייך לסוג הרציני יותר של סרטי סטיית'האם.

הפעם הבריטי החביב עלינו מגלם את לבון קייד, חייל לשעבר שכיום עובד כפועל בניין ומגדל לבד את בתו אחרי שהתאלמן כמה שנים לפני כן. בוקר אחד, הבוס שלו (מייקל פניה) אומר לו שהבת שלו נעלמה ומבקש את עזרתו לאתר אותה. סרט טיפוסי של סטיית'האם כנראה היה מראה לנו אותו עובר בין לוקיישנים ומשיג תשובות לגבי מיקומה של הנערה באמצעי שכנוע שכוללים בעיטות, אגרופים וחפצים כואבים. יש פה גם קטעים כאלה, אבל הם יותר התוספת מאשר המנה העיקרית. רוב הזמן סטיית'האם מדבר עם חבר שלו מהצבא, או מעמיד פנים שהוא רוצה לקנות סמים כדי לקבל מידע, או שיש סצינה של אחד הנבלים או של ניסיון בריחה של הנערה. וככה זה ממשיך. הכל מאוד רציני ומסובך ומסועף ובאמת שאין לזה סיבה. איך אמר אלביס? קצת פחות שיחות, קצת יותר אגרופים בבקשה.

שני דברים כן גואלים את הסרט ומצילים אותו מלהיות בזבוז זמן מוחלט: הראשון הוא מחלקת התלבושות, שאני די בטוח שהתזכיר על כך שזה סרט רציני לא הגיע אליה. יש שתי דמויות של נבלים שלובשות חליפות ריצה בצבעים שונים ונראים כאילו יצאו מתוך דפים של מנגה. בנוסף אליהם, כנופיית האופנוענים הקשוחה שאיתה סטיית'האם עושה עסקאות מפוקפקות לא מסתפקת בסתם קסדות רגילות, אלא לכל קסדה מודבקות קרניים, אחרת איך תדעו שהם קשוחים? אבל השיא, שכמעט גרם לי להשפריץ קולה מהאף, היה נבל אחד שבמערכה השלישית פתאום לובש חליפה ומגבעת, כאילו הוא עושה קוספליי של הפינגווין (הגרסאות הישנות יותר, לא האחת של קולין פארל).

הדבר השני הוא המערכה השלישית. רוב האקשן בסרט הוא פחות פיזי ויותר פיו-פיו, אבל לפחות בסוף אייר נזכר איך לביים אקשן כמו שצריך, וזה הכי קרוב שהסרט מגיע ללהיות סרט סטיית'האם טיפשי וכיפי. אולי זה גם קשור לזה שכל האקשן מואר על ידי מה שהוא הירח הגדול ביותר שזכור לי בקולנוע בזמן האחרון, הולי שיט, למה הוא כזה גדול? ואיך זה לא מדאיג את הגיבור שלנו יותר מכמה מאפיונרים רוסים וסוחרי סמים?! זאת בחירה אמנותית כל כך תמוהה שאני מת לדעת מה עמד מאחוריה. אם תגידו לי שהסרט הבא הוא סרט אסונות עם רעידות אדמה וגלי צונאמי, יש סיכוי לא רע שאחזור בשבילו.

וצריך לדבר קצת על הבנייה לקראת הסרט הבא: נראה שאחד המפיקים של הסרט הזה ראה את הרווח הפוטנציאלי בזכיונות אקשן (רק השבוע הכריזו על עוד שלושה סרטים של "ג'ון וויק"), כי גם כאן יש תחושה של ניסיון לבנות עולם, עם דמויות שמוצגות רק לקראת הסוף ובבירור מצופה מהן לחזור בסרטי המשך. להגנת המפיקים, אציין שהסרט מבוסס על סדרת ספרים של צ'אק דיקסון, שמוכר בעיקר ככותב קומיקס. בינתיים יצאו 12 ספרים כך שלא חסר חומר לעבוד איתו, אם אייר וסטיית'האם ירצו לחזור אל קייד. כאמור, אני מעדיף להמשיך לראות את סטיית'האם מגוון ועושה שטויות מאשר שיישאב לעוד פרנצ'ייז סתמי. אגב, עובדה כיפית – בתהליך העיבוד מהדף אל המסך, הנבלים הפכו מאוקראינים לרוסים. מעניין למה.

"סוגר פינות" הוא ה"ג'ון וויק"-יזציה של סרטי סטיית'האם: רציני יותר, ארוך יותר ומסובך יותר. אם אתם חובבים של הפרנצ'ייז ההוא או של הסרטים היותר רציניים של הכוכב, כנראה הסרט ידבר אליכם. מי שקיווה, כמוני, לעוד "הכוורן", צפוי לאכזבה. זה לא שהסרט הוא אסון, הוא פשוט מרגיש כמו חיקוי של דברים שראיתי כבר. אבל דבר אחד אי אפשר להכחיש – סטיית'האם בהחלט נותן עבודה.