"וונקה" הוא במקביל שני דברים: הראשון הוא תוצר הוליוודי ציני שנועד לסחוט כסף ממותגים שילדים (או יותר נכון, ההורים שלהם) מכירים. השני הוא הסרט החדש של פול קינג, במאי סרטי פדינגטון. על כן, כבר מהרגע הראשון שהודיעו על הסרט החדש שיספר את סיפור המקור של וילי וונקה, השאלה העיקרית שליוותה את הסרט היא מי ינצח – קינג או הוליווד. הליהוק של שאלאמה לא עזר להכריע לכאן או לכאן, וגם לא השמועות שמדובר במחזמר.
"וונקה", כאמור, בא לספר את סיפור המקור של ווילי וונקה, כי זה – מתברר – משהו שמישהו רצה לשמוע. להגנת הסרט, זו לא הפעם הראשונה שמישהו חשב שמה שחסר לטייקון השוקולד הוא סיפור רקע. עוד בעיבוד של ברטון הוחלט להוסיף תסביך אב מיותר לפרשנות של דפ לדמות, והסרט סבל מכך. על כן, כאמור, החשש גבר ככל שהסרט התקרב. מה לעזאזל צריך לדעת וללמוד על וונקה? איך הוא שיעבד עם שלם של אומפה לומפה לעשות כרצונו? על הדרכים המפוקפקות שבהן הוא השיג סנוזניות? מה עבר לו בראש כשהוא דמיין את ספינת הבלהות ההיא שהוא יצר?
אני מתייחס פה בעקיפין לסרט מ-1971, וזאת למרות שהסרט לא לחלוטין מתחייב אליו בעצמו. הוא בהחלט לוקח ממנו השראה ויזואלית ואודיטורית, מהעיצוב של האומפה לומפה ועד לשימוש באחד מהשירים האיקוניים מהסרט ההוא, אבל לא נראה שהסרט מעסיק את עצמו יותר מדי בשאלה האם הכול באמת מסתדר. הוא כאן לספר סיפור על אנרכיסט שוקולד שנלחם בשחיתות שוקולדית על ידי כוח השוקולד, וכך הוא יעשה.
אני מגזים רק במעט. הסרט מתחיל בכך שוונקה (כאמור, טימותי שאלאמה) מסיים את מסעותיו באוקיינוסים ומגיע לעיר אירופאית כלשהי, שם נאמר לו שזה המקום לפתוח חנות שוקולד – דבר שהוא ישמח לעשות, רק שקרטל השוקולד לא מוכן לשמוע על כך, כי ככה קרטלים עובדים. אם זה לא מספיק, אוליביה קולמן (או, נו, הדמות שהיא מגלמת) כולאת אותו בעבודה במכבסה לאחר שהוא חותם על חוזה דרקוני עם הרבה תת סעיפים בעייתיים, דבר שהיה נמנע לו רק הוא היה יודע לקרוא. אבל הוא לא, משום מה.
כל זה פותח את הדלת לעלילת הרפתקאות שבה וונקה משתף פעולה עם ילדה קטנה שמלמדת אותו לקרוא והוא מלמד אותה את כוח השוקולד במטרה להגשים את החלום שלו לפתוח חנות שוקולד ואת החלום שלה לא להיות שפחה של אישה מרושעת… או משהו – זה סרט ילדים טיפשי, קרטל שוקולד או לא, וחוץ מוונקה מקשטים את הסרט גלריית דמויות שאם מתמזל מזלן יש להן אפילו אפיון אחד. רובן לא נועדו לתת לסרט עומק, אלא אפשרות לקדם את העלילה במקומות הנכונים במקרה שאין שוקולד שהסרט שולף מהכובע שנועד לעזור בדיוק לתרחיש הספציפי הזה (ויש לא מעט סצנות שהן "אה, בדיוק יש לי שוקולד לתרחיש הממש ספציפי הזה!"), או להיות פאנץ'. זאת לא תלונה כשהשחקנים הם אוליביה קולמן, קיגן מייקל קי או רואן אטקינסון, שיגלמו כל היום בעלת מכבסה מרושעת או כומר מושחת עם חולשה לשוקולד. ראוי לציון יו גרנט בתפקיד אומפה לומפה: תפקיד שהוא טוען שהוא שנא לצלם בראיונות, וזה ניכר מאוד ובדיוק הטון המתאים לדמות. יש הרבה דברים בסרט ששווים את מחיר הכרטיס, אבל העיקרי בהם הוא יו גרנט שר ורוקד את הריקוד הטיפשי של האומפה לומפה.
זה זמן טוב להתייחס לכך שיש בסרט הזה, בעצם, שירים וריקודים. הם אחלה. אני לא חושב שיצא מפה שיר שילדים יפזמו דורות הלאה, אבל הם לחלוטין עושים את העבודה, והנאמברים שלהם צבעוניים וכיפיים.
ומה על וונקה עצמו? ובכן, כנראה שזאת ההופעה שבה הכי אהבתי את שאלאמה עד כה. זאת לאו דווקא ההופעה הכי טובה שלו (כנראה שזאת לעד תהיה "קרא לי בשמך"), אבל אין ספק שהוא מצליח לנתב היטב את הפרסונה הקצת מעצבנת שלו לתוך דמות קצת מעצבנת אבל עם לב רחב שמפצה על כך. יש רגעים רבים שבהם מתבקש לצעוק על וונקה "אחי, מה", אבל הסרט מודע לכך לחלוטין. וונקה הוא לא גיבור מושלם: הוא מציק והוא לא תמיד מבין את הסיטואציה שלפניו, אבל הוא מאמין באנשים, בחלומות, ובשוקולד, והוא עושה את כל זה בכזה שכנוע עצמי, שקשה להגיד לו לא. אם ליפול לדירוגים, הוא טוב בהרבה מהגרסה הקריפית המתוסבכת של דפ, אבל לא לחלוטין מצליח להגיע לפסגות של ויילדר.
וזה נכון, אני מניח, לסרט עצמו. אם לענות על השאלה מתחילת הביקורת, התשובה היא שאף אחד לא ניצח. קינג הצליח לעשות סרט אופטימי, חמוד וכיפי כמו שהוא מכיר עם כמה אילוצי אולפנים מורגשים והאולפן הרוויח עוד סיפור לא נחוץ כל כך שצריך לקשר למותג כי ככה עובדים בהוליווד. מכל הקפיצות של במאים קטנים או אירופאיים לבמאי הבלוקבאסטרים הגדולים, זאת כנראה הקפיצה הכי חלקה שנעשתה בשנים האחרונות – כזאת שבה לחלוטין בולטת זהות הבמאי מצד אחד, ומצד שני רואים את המעבר להוליווד. אם כבר להתמסחר, אז ככה.
תיקון קטן: בפסקה הרביעית במשפט ״ אם זה לא מספיק אוליביה קולמן…״ מופיע פסיק במקום הלא נכון
(ל"ת)
חוץ מזה, אני חייב לציין כמה טוב לקרוא שוב ביקורת של יהונתן צוריה
זאת הביקורת הראשונה של צוריה שאני קורא מאז פרוץ המלחמה. היו עוד ביקורות שלו או שזו הראשונה מאז ה-7 באוקטובר? (לא קראתי את כל הביקורות שהתפרסמו לאחרונה, כך שאני לא יודע).
בכל מקרה, הגם שאני לא ממש מסכים עם חוות הדעת לגבי הסרט (אני לגמרי עף עליו, בעיני הוא הרבה יותר טוב ממה שמתואר בביקורת), אני עדיין שמח שהביקורת באיזור הבהחלט חיובי ומקווה שאולי הביקורת תמשוך יותר מגולשי עין הדג לסרט, כי כפי שכבר ציינתי בדף הסרט, יש לי חלום שהסרט יכנס לעשיריית סרט השנה בשונה מהפדינגטונים שלא הצליחו לעשות את זה לצערי הרב. באמת שאני לא מבין איך פדינגטון 2 לא הצליח להגיע לעשיריה (רק מקום 18?! וזה כשהסרט הגרוע ראלף שובר את האינטרנט מצליח להכנס לעשיריה! פשוט לא הגיוני בעליל).
שם הכותב לחיץ
(ל"ת)
אה, תודה, שכחתי מהאופציה הזאת
חשבתי שהדרך היחידה שלי לבדוק היא להיכנס לביקורות שלא נכנסתי אליהם עד כה, אבל אז זה היה מכניס לי אותם למתמשכים.
איך אוליביה קולמן בסרט? מקווה שלא בזבזו את הכישרון שלה, יותר מדי מלהקים אותה לדודות מרושעות ולא מנצלים את הכרבדים המדהימים שבה (דוגמה להופעה טובה the lost daughter )
(ל"ת)
היא בהחלט דודה מרושעת וגנרית.
בזבוז של כשרון…
חייב לציין ששמחתי לראות שהאחים וורנר חזרו ללוגו הקלאסי שלהם
אמנם בהנפשה של הלוגו עדיין יש בהתחלה את ה-CGI המזעזע, אבל לפחות הם ויתרו על הלוגו החדש ה״משופץ״ שהיה להם בשנתיים האחרונות שהיה די מכוער והרס את הסמל המסחרי הקלאסי של וורנר.
זה אולי הטפלות לזוטות, אבל לי זה הפריע בתחילת כל סרט של וורנר מהשנתיים האחרונות שראיתי, כך שאני שמח שגם הם קלטו שזה לוגו מכוער ושצריך לחזור ללוגו הקלאסי.
האמת אני מעדיף את הגירסה של ברטון על הסרט מ 1975
הגירסה מ 1975 מרגישה ונילה מדי מאוד בטוחה לא מעניינת במיוחד. הדבר היחידה שזכור לי לטובה זה השיר של ורוקה שם וגם אז זה היה בגלל שהוא היה ארוך וזה התאים לסאט אפ שמוביל לנפילה שלה בפיר הזבל. הסיפור רקע של וונקה הוא קצת מגוחך אבל הוא נותן איזשהו תבלין לסרט הסבר קטן על ההתנהגות הא-חברתית של וונקה, למרות שג'וני דפ עשה עבודה סבירה מינוס בתפקיד הרעיון של וונקה א-חברתי יותר מתאים מהרעיון של וונקה איש העסקים המתוכם (האדם היה עם בחברת אופה לומפהלהמון זמן מן הסתם זה ישפיע על יכולות החברתיות שלו שגם ככה לא היו בשמים כי הוא יכל להתחמק מזה) אולי היה צריך ללהק שחקן אחר.
בנוגע לגירסה של ברטון אין לי הרבה מה להגיד, זה סרט שנראה מדהים (שילוב טוב בין פרקטי ו cgi וגם אם ה cg לא נראה מדהים חלק מהזמן למי אכפת רוב הזמן הוא כן טוב ובשאר המקרים הסיטואציות כל כך מוגזמות שזה לא משנה),השירים מתאימים לכל עונש מוזיקלית ולירית, הסרט מצחיק ומשחק של כולם (חוץ מאירונית צ'ארלי וונקה) נהדר (ההבעות פנים של חלק מההורים הם זהב טהור). סרט כיפי
יכול להיות שזו נוסטלגית ילדות
את הגירסה של ברטון ראיתי ילד הרבה וגם אהבתי את הסרט של אליס כשהייתי ילד. את זאת של 1975 ראיתי כנער.
אלו המוצרים שזוכים לביקורות טובות בימינו.
רימייק לרימייק לרימייק לעיבוד של ספר. מוצר נוסחתי ותעשייתי כאילו יצא ממפעל לסופגניות עם ריבת תות. מתי נכבד את עצמנו ונאהב סרטים מקוריים ואיכותיים?
ורואלד דאל ידוע כאנטישמי וכדאי להפסיק לחלוק לו כבוד.
ויפה שעה קודם….
23 למרץ 2063.
(ל"ת)
נדחה ל-2064
עקב שביתת גילדת ה-AI.
אחרי צפייה שנייה (שהייתה ללא ספק חוויה מתקנת לצפייה הראשונה עם הקהל הנוראי עליה פירטתי בדף הסרט) שמתי לב למשהו
המשחק של כמעט כל השחקנים פשוט מושלם, הייתי יכול להכניס כל שחקן מהסרט להופעת השנה, כולם חוץ מאחד: טימות'י שאלאמה, שהוא במקרה השחקן הראשי.
אבהיר: ההופעה שלא לא רעה בשום צורה, הוא באמת אחל׳ה וברגעים מסויימים (בעיקר כאלה בהם הוא מזכיר את וונקה מהסרט הקלאסי משנות ה-70) הוא זורח, רק שבסרט שבו כל הקאסט המשני נותן הופעות הרבה יותר מוצלחות זה פחות מרשים.
הוא לא הולך עם הדמות עד הסוף כמו יתר השחקנים ונראה גם שלא היה מזיק אילו היה תיאטרלי יותר בצורה שמתאימה לאווירה של הסרט (אגב, מישהו חייב לעבד את הסרט למחזה בברודווי. זה לא רק השירים והריקודים, כל סגנון המשחק נראה מתאים מאוד לעיבוד לתיאטרון. יש תחושה לאורך הסרט של מחזה, ואני אומר את זה לחלוטין כדבר חיובי, זה אחד הדברים שקנו אותי בסרט).
נראה שהוא נורא מתאמץ אבל לא לחלוטין מצליח.
רוצה לומר: יש מצב ששלושת הופעות השנה שלי יהיו כולן מהסרט הזה ולמרות זאת שאלאמה לא יהיה אחד מהן.
אז איך קוראים לשחקן...
"טימותי שאלאמה" או "טימות'י שלמיי"? שתי הגרסאות מופיעות כאן.
(אשמח אם התגובה תמחק אחרי התיקון)
אמנם עוד מוקדם בהחלט
אבל אחרי הסרט המוצלח הזה שסוגר שלישייה של סרטים מצויינים מאוד של פול קינג, אני בהחלט מקווה ומצפה שהוא יכלל בסינמונדיאל 2026.
הוא עומד בכל התקנים (שלושה סרטים לפחות וסרט אחד מאז הסינמונדיאל הקודם), הוא במאי ברמה גבוהה מאוד שכל אחד מהסרטים שלו נחשב למוצלח ביותר, וגם יש לו טון מיוחד כבמאי והוא לא סתם במאי להשכיר של האולפנים שמביים על אוטומט, כך שבהחלט מגיע לו להכנס.
אגב, גם מיאזאקי יהיה כשיר שוב להתמודדות, כך שאני מקווה שהוא גם יהיה.
זהו, רק רציתי לבטא את העמדה הזאת ולא היה לי כח לחכות שנתיים וחצי.
אני די בטוח שגם בקיץ 2026 דעתי לא תשתנה ואני עדיין ארצה לראות את שני הבמאים הללו בסינמונדיאל.
מעניין מה יוחלט לגבי מילר?
אנשים לא אהבו ממש את הסרט האחרון שעשה עם סווינטון, למרות שבעיני היה ממתק ויזואלי וסרט אולפני די אינטיליגנטי.