ויולה דייויס היא "לוחמת": עומדת בראש קבוצה של נשים שלא תיתן לשום דבר – ובטח לשום גבר – לעמוד בדרכה אל חיים של חופש ושוויון. וכמו הסרט, את המשפט הזה אפשר לקרוא כפשוטו, ואפשר לקרוא אותו כמטאפורה.
"לוחמת" (הסרט, לא המטאפורה) מתרחש ב-1823, בממלכת דהוֹמֵי, בת חסות שלא מרצון של אימפריית האוֹיוֹ, אימפריה שעושה את רוב הונה ממכירת עבדים לפורטוגזים. אלא שהגנרל החדש של האויו הלך עם זה רחוק מדי, ואנשי דהומיי נחטפו כדי להימכר כעבדים. טעות גדולה. יחידת העילית של דהומיי, האַגוֹג'יה, יוצאת לפשיטה על הכפר בו מוחזקים השבויים, מחסלת את לוחמי האויב, מחזירה את השבויים ולוקחת בשבי את הנשים – שמקבלות את האפשרות לחזור הביתה, או אם הן מעדיפות, להצטרף לאגוג'יה. כי האגוג'יה היא יחידה של נשים בלבד: אסור להן לקחת בעל, לאנשי הממלכה אסור אפילו להסתכל עליהן, ורק למלך גזו (ג'ון בויגה) מותר לומר להן מה לעשות, ואפילו הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא מנחית פקודה על הגנרלית שלהן, נניסקה (ויולה דייויס), שהשמועות אומרות שהיא נהנית לבשל את ראשי אויביה בשמן רותח. השבויות שבוחרות להפוך ללוחמות חופשיות מצטרפות לנערות דהומיות שהיו עצמאיות מדי – וביניהן נאוי (ת'וסו מבדו), שמעזה לסרב להתחתן עם גבר זקן ומכוער רק כי הוא מרביץ לה – לטירונות הכואבת והקשוחה של האגוג'יה.
אלא שהטירונות הזו לא תעבור בשקט, גם כי היחסים בין האויו לדהומי מתדרדרים במהירות לכיוון מלחמה ממש, גם כי הסוחרים הפורטוגזים (כולל אחד חתיך במיוחד) לא מתים על הרעיון של גזו (בעידודה הפעיל של נניסקה) להפסיק עם הקטע הזה של עבדות, וגם כי נאוי עצמאית קצת יותר מדי ולא תמיד מקשיבה אפילו לנניסקה.
"לוחמת" הוא פרויקט אהבה – שלא לומר תשוקה – של ויולה דייויס, שנולד דווקא במוחה של השחקנית מריה בלו, שנתקלה בסיפורן של האגוג'יה בביקור ברפובליקת בנין (שמה הנוכחי של המדינה), וגייסה את דייויס לפרויקט. אלא שבפיתוח הסרט ובשיווק שלו הדגש לא היה על יכולת המשחק (המרשימה) של דייויס או על האקשן (המצוין) שיאפשרו סצנות הקרב, אלא על המסר: נשים שחורות יכולות להיות עצמאיות, חזקות, מקוריות, אידיאליסטיות וממש ממש מגניבות. בהתאם, על בלו ושותפתה לכתיבת התסריט, דנה סטיבנס – צמד נשים לבנות – תשמעו פחות מאשר על שאר הצוות: הבמאית ג'ינה פרינס-ביית'הווד (שחורה, אמריקאית, גדלה בבית לבן), המלחין טרנס בלנשארד (שחור, יליד ניו אורלינס, הלחין סרטים של ספייק לי), וכמובן השחקניות לשאנה לינץ' (שחורה, בריטית, 007 החדשה), ת'וסו מבדו (שחורה, דרום אפריקאית), שיילה אטים (שחורה, אוגנדית-בריטית) וגם השחקן ג'ון בויגה (שחור, בריטי).
האם זו בעיה? או דווקא יתרון? האם זה שוויולה דייויס רואה בסרט פרויקט פוליטי של שחרור אומר שעל הצופה להתגייס בעדו או נגדו? אולי, אבל כל זה לא היה משנה אם הסרט לא היה עובד. למזלנו, הוא בהחלט עובד.
נכון, הוא עובר דרך כל התחנות הצפויות מבחינה נרטיבית – נניסקה מגלה בעצמה גם תכונות של חמלה ואמהות, מבלי להתפשר על העקרונות או רוח הלחימה שלה; נאוי מגלה שהיכולות והעצמאות שלה לא מספיקות, והיא צריכה לסמוך על המפקדות והחברות שלה; גזו מגלה שאפשר להיות מלך קשוח ואידיאליסט עם הרמון נרחב ועדיין להפגין גינונים נשיים (סתם, זה לא קשור, אבל ההופעה של בויגה כל כך מהנה שלא התאפקתי).
גם פוליטית הסרט לא בדיוק מאופק, ומכניס פנימה סיפור של טראומה והתמודדות איתה לצד המסרים של עצמאות נשית ואפרו-אמריקאית ושחרור מעבדות. אבל את כל המסרים הגדולים האלה הסרט מקרקע בקרבות נהדרים שמצליחים להיות אמינים, אסתטיים ואלימים, ובסיפורים קטנים יותר שמתמקדים בדמויות וביחסים ביניהן: בין נאוי לבין נניסקה, בין נניסקה לבין העוזרת הנאמנה שלה אמנזה ובין גזו לבין שלל יועציו ונשותיו.
אבל יותר מהכל, הסרט נסמך על השחקניות שלו, ועל שילוב של תסריט ובימוי מצוינים וליהוקים נהדרים. לשאנה לינץ' בתור מפקדת הטירונות איזוגו מדליקה את הכריזמה האלימה שלה למקסימום, ולצד הנוכחות הפיזית המרשימה שלה היא דמות מקסימה ומאיימת; ת'וסו מבדו בתור נאוי משכנעת גם כלוחמת קשוחה וגם כנערה מבוהלת, ומערכת היחסים שלה עם נניסקה היא הלב הרגשי של הסרט; ולמרות שזה סרט אנסמבל, ובמובן מסוים נאוי היא הדמות הראשית, על כולן מעפילה ויולה דייויס, שבתור נניסקה מניעה כמעט כל מהלך משמעותי בסיפור, ובתור ויולה דייויס אפשר להבין למה יש לה גם אוסקר, גם אמי וגם שני פרסי טוני. אם בחצי הראשון של הסרט היא שוב מציגה חמישים גוונים של קשיחות, החצי השני מאפשר לה להדגים קשת רחבה יותר של רגשות, ולהראות למה היא עומדת בראש הפרויקט הזה בכל מובן.
האם "לוחמת" עובד כמטאפורה? אני מניח שזה תלוי בפוליטיקה שלך ובסף הסבלנות שלך לנאומים למצלמה – אין רבים מהם, אבל כשיש הסרט ממש צועק אותם. וכן, הוא לא תמיד מדויק (גזו לא באמת התנגד לעבדות), אבל הוא מדויק מספיק בשביל סרט עלילתי (נניסקה היא לא דמות שהייתה קיימת, למשל). וכסרט עלילתי הוא לגמרי עובד, ולמרות שקשה שלא להבחין במניפולציות שהוא מפעיל על הקהל, קשה עוד יותר שלא להיכנע להן. וגם לא צריך: עדיף להוריד קצת את המגננות, ולתת לסרט ולוויולה דייויס לעשות את שלהן.
סרט טוב
הייתי קצת לא מאופס בהקרנה אז לא ממש "הרגשתי" את ההנאה, אבל בהחלט הצלחתי להעריך את הבחירות שהסרט הזה עשה: אפיון רוב הדמויות ככאלה שאנחנו בעדם למרות שאנחנו מבינים שהם שותפים לפשעים קשים (מעין "שנא את המשחק לא את השחקנים"), ההרחבה של הסרט לסרט אנסמבל ולא לסרט אגו מנופח לויולה דייויס, והדגש על הדרמה (וגם היא צפויה) ולא רק על האקשן.
בקיצור, כן, מה שאדם אמר.
זה כמובן לא קשור להיותו של הסרט שחור- כי גם מיליון סרטים "לבנים", כלומר סקוטיים וצרפתיים ואנגליים ועוד עמים רבים- אבל זה לא מרגיש לי כמו "חוסר דיוק", מה שהולך כאן.
להפוך מלחמה על השאלה "האם לתת לאימפריית האויו למכור את העבדים שלנו לפורטוגזים בלי שנראה שקל מהעסקה או שנילחם בהם כדי למכור בעצמנו את העבדים שלנו ונרוויח מאה אחוז" למלחמה על "בואו נילחם נגד העבדות" זה… זה… הפוך לגמרי.
נכון, אני באה מאומה שמדליקה מדורות במשך שנים רבות בל"ג בעומר ומספרת בגני הילדים במאה האחרונה שזה בגלל מרד כושל מאוד ברומאים, אין לי כביכול מה לדבר על אי דיוק היסטורי באתוסים פוליטיים, אבל אני איכשהו כן זכרתי מהסיפורים בגן שבר כוכבא הפסיד ואנחנו אומרים לו כל הכבוד על הניסיון ההרואי. חוץ מזה שהוא עקרונית כן לחם למען חירות לאומית (והקמת מדינה דתית!) ולא למען אינטרסים כלכליים.
אולי היה טוב יותר אם בר כוכבא היה נלחם למען אינטרסים כלכליים. אולי רציונלי יותר. אולי.
בכל מקרה, אני תמיד שונאת שסרטים עושים את זה, מסמנים מטרה סביב החץ ואז מחפשים אירוע היסטורי שממנו אפשר לעשות עיבוד נורא נורא חופשי שיתאים לחץ. זה טרחני אבל זה מחרפן אותי. לא אכפת לי שימציאו דמויות היסטוריות כמו שמעצבן אותי שהופכים את כל האירוע על פיו- במובן הזה חשובה לי המסגרת של האירוע ההיסטורי ויחסי הכוחות יותר מהפרטים הקטנים.
וגם אם אתה מחפש אירוע ספציפי בשביל להעביר אתוס ספציפי, ההיסטוריה כל כך גדולה ורחבה שתמיד תמצא אחד כזה, גם אם הוא נתפס כנידח ובקצה ההיסטוריה. לא צריך להציק לאירועים אחרים לגמרי.
להפוך מלחמה על השאלה "האם לתת לאימפריית האויו למכור את העבדים שלנו לפורטוגזים בלי שנראה שקל מהעסקה או שנילחם בהם כדי למכור בעצמנו את העבדים שלנו ונרוויח מאה אחוז" למלחמה על "בואו נילחם נגד העבדות" – זה לא מה שקורה בסרט. המלחמה בסרט היא בשביל העצמאות של ממלכת דהומי, לא בגלל עניין העבדים.
על כולן מאפילה, לא מעפילה.
(ל"ת)
קודם כל: ביקורת מצויינת.
אני גם נהניתי מהסרט. מפתיע שהבמאית של "משמר האלמוות" הצליחה להביא אקשן כל כך מסעיר, ולעיתים אף ברוטלי ממש. יש למשל סצנת אימונים של מעבר דרך קוצים והיא מצמררת לאללה.
הדרמה היא קיטש, אבל קיטש יעיל. הסרט לא מבזבז זמן על מה שהוא לא רוצה לעשות, ואפילו שבחוגים בהם אני מסתובב שמעתי פעמים רבות את הטענות על הייצוג בסרט לנושא הלוחמה בעבדות, מפתיע כמה הוא לא באמת מתעסק בייצוג או בנספחיו.
אז נכון שכבר אוקטובר, אבל זה אחלה סרט קיץ עם משחק טוב מהממוצע. ולשאנה לינץ' ברצף של הופעות כיפיות וגונבות הצגה אחרי "קפטן מארוול", "לא זמן למות" ועכשיו פה. היא נהדרת.
כדאי לצפות בסרטון הנ"ל:
https://www.youtube.com/watch?v=zgONwlt8QVQ&ab_channel=TheDaveCullenShow
או שלא
כי ברגע שהוא אמר "הדהומי מוצגים כאנטי עבדות" די ברור שהוא לא הבין את הסרט במובן הכי מילולי שלו.
לפחות הפעם לא הבנתי אותו יחד עם המון מבקרים בארץ. גם זה קורה.
אם כבר לטעות לשיטתך, עדיף בנחמת שוטים ובטעות רבים…
בכל מקרה הלאומיות הגאבונית מודה להוליווד. כבר עבר המון זמן מאז זכרתי שגאבון קיימת ואיפה היא, היה כיף להיזכר בה שוב.
כדאי לקרוא גם את זה:
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/s1qzcq11qs#autoplay
כן, גם את זה לא כדאי לעשות
כי (עם הרבה כבוד לארז דבורה) מדובר בביקורת שמקצינה לשם ההקצנה (בכל המאה שנים של הוליווד! מאה שנים!!!) וש-שוב, נראה שפספסה את העמדה של הסרט כלפי הממלכה וכלפי ענייני העבדות.
אני מבין שאנשים מאוד מנסים להוציא את הסרט כאיזה משהו צבוע שבו הוליווד בעצם באיזה הפוך-על-הפוך מעודדת עבדות או משהו, אבל באמת שזה לא המקרה, ולהגיד ש"הממלכה לא מוצגת כסוחרי עבדים" זה פשוט להתעלם מסצנות שלמות של הסרט.
יש מה לבוא בביקורת על הסרט הזה, אגב, ואני לא חושב שהוא מושלם. בדיוק בגלל זה אני לא מבין למה ביקורות כמו אלה שפרסמת מתעקשות להתעלם מדברים שנאמרים בסרט ואז להתלונן שזה לא קיים בסרט במקום לעסוק בדברים שבאמת לא נמצאים בסרט.
או שלא
צר לי, אבל זה נראה שהכותב של הביקורת הזו לא צפה בכלל בסרט.
בפרספקטיבה שקולה קצת יותר ואחרי חגים, יכול להיות שזה פשוט קצת צורם מדי להציג את הסרט כסרט גאווה שחורה אמריקאית- וכן, ככה הוא מוצג ומשווק גם על ידי יוצרות הסרט- כשמדובר ספציפית במדינה שהעבדות בה הופסקה בכוח על ידי הבריטים- כן, הבריטים, סוחרי ובעיקר צרכני העבדים המושמצים ובצדק, אי שם באמצע המאה ה-19.
"בשנים 1851–1852 הבריטים החלו במצור ימי על החופים של דהומיי על מנת לגרום לממלכה להפסיק בסחר העבדים. ב-1852 גזו הגיע להסכם עם הבריטים שיוציא את העבדים מדהומיי.[6] במקביל לכך גזו השהה את כל הפעילות הצבאית של הממלכה, אך עקב לחצים פוליטיים, דהומיי חזרה לסחור בעבדים ולפעילות צבאית (בעיקר כיבוש ערים) בשנים 1857-1858.[6] בעקבות זאת, המלך גזו נרצח על ידי צלף מאבאוקוטה והביא למלחמה נוספת בין אבאוקוטה ודהומיי. אבאוקוטה ניצחה במלחמה וכתוצאה מכך סחר העבדים של דהומיי הופסק והממלכה המשיכה להרחיב את עסקי הסחר בשמן דקלים במקום.[6]"
כלומר, מה המהות של הסרט אם בסופו של דבר, קרוב מאוד למאורעות הסרט, לבנים מאירופה הם אלה שהכריחו את גיבורי הסרט הפטריוטים להפסיק לסחור בעצמם בעבדים? בשביל מה עמלו על הסרט? להציג ולהעצים הלאומיות הבנינית (לא הגאבונית, טעות גדולה ומביכה שלי)? להעצים את הקריירה של השחקניות והבמאית והמפיקות? להצליח בקרב שחורים אמריקאים? לכתוב את ההיסטוריה שאפריקה הייתה רוצה שתהיה לה? (אם כן, אני הייתי בוחרת לגרום לכל הימאים הפורטוגזים במסע התגליות הראשון במאה ה-15 לטבוע כולם, ככה שאף אירופאי לא ינסה שוב להקיף את אפריקה דרומה במשך כמה מאות טובות).
ברור שגם לב אמיץ היה כל כך רחוק מהמציאות ההיסטורית שהוא כנראה ינצח בקרב הזה בידיים קשורות מאחור ויעשה מהעיניים של לוחמת ג'לי, אבל לפחות כשלב אמיץ יצא כולם אמרו שהמטרה הגדולה של הסרט היא לתת לבמאי לעקור עיניים של אנשים (באפקטים כמובן כמובן).
כי במהות, זה לא סרט שונה נורא מלב אמיץ או מהסמוראי האחרון (רק שהלאומיות היפנית והלאומיות הסקוטית לא נחשבו דבר שקשור בכלל לתקינות פוליטית אז ולמחנות פוליטיים, למיטב ידיעתי, לפחות מספיק כדי שיתבסס קונצנזוס שמדובר בסרטים שטותיים אך מהנים). היו אירועים היסטוריים כלשהם, מלחמה, משהו פטריוטי, משהו אקזוטי, שמות של אנשים שהיו באמת, בואו נכרות ראשים.
אולי אני אופטימית, אבל לו הסרט היה פחות משווק באגרסיביות לכיוון אחד, לא הייתה קמה התנגדות כזאת לכיוון השני. כלומר, אם בשיווק הסרט היה איזה הומור עצמי כחלק ממורשת מפוארת של סרטי אקשן חסרי קשר אמיתי להיסטוריה ולכיוון שלה.
***אומרת את זה כיהודייה ישראלית שהייתה לוקחת ממש לא בטוב סרט אקשן אמריקאי שהיה מציג מרד אדומי ביהודים במהלך בית שני שבו היהודים הם נבלים שגיירו את כל האדומים בכוח למרות שזה נכון לגמרי אבל היי אחרי זה הייתה שושלת של מלכים יהודים אדומים והם היו מלכי יהודה האחרונים***
לא ראיתי את הסרט
אגיב רק לאופטימיות "לו הסרט היה פחות משווק באגרסיביות לכיוון אחד, לא הייתה קמה התנגדות כזאת לכיוון השני": אני בספק שהשיווק משפיע משמעותית על עוצמת ההתנגדות. תראי כמה זעם ושנאה מעוררת בת הים הקטנה.
יש פה מעגל מצחיק וחסר רלוונטיות לחיים האמיתיים, ואני מחכה לרגע ששאר העולם יתפכח להבין את זה.
4 אנשים כותבים משהו בטוויטר. כמה עוקבים שלהם עושים לייק. הצד שמתנגד משתף את הציוץ כדי לחשוף את הצד השני. באים הרבה אנשים שמתנגדים להגיב על הציוץ ולריב. באים הרבה אחרים להגן על הציוץ ולריב. התקשורת כותבת על זה. באים עוד אנשים. והנה יש לנו "זעם" "אותנטי" של "אנשים רגילים". בדרך כלל האוכלוסייה הזו בקושי ממלאת יישוב בינוני (בניפוי בוטים אולי קיבוץ גדול). נראה כאילו הזעם המזוייף הזה באינטרנט משפיע רק על מקבלי ההחלטות, אבל לא על אנשים רגילים. האם יש סרט שההכנסות שלו נפגעו בגלל זעם באינטרנט (כל אלה שמחרימים סרטים ואולפנים בגלל לינוק מסויים)? האם רייטינג של סדרה צנח אי פעם בגלל "זעם" באינטרנט? האם הכנסות של חברה התרסקו רק בגלל "זעם" בטוויטר (בארה"ב, לא בארץ)? אבל נראה כאילו מקבלי ההחלטות עדיין חושבים שיש משהו אותנטי בכל הביצה הזו, כשמה שבאמת אכפת למי שמתחיל עם כל זה, ומי שממשיך עם זה, זה רק לייקים באינטרנט. מה שצריך לקרות זה שכל העולם ימשיך להתנהל כרגיל ולהתעלם ממה שקורה בתוך הבועה הזו של הרשתות החברתיות. ובינתיים, כל פעם שהיה ליהוק שהתנגדו לו בטוויטר, ההכנסות של הסרט (או הרייטינג של הסדרה) היו כמו הציפיות. מעט מאד אם בכלל הפסיקו לצפות בשר הטבעות בגלל הווקנס שלהם, מעט מאוד אם בכלל היו מחרימים את האוסקר בגלל שקווין הארט מנחה אותו, וכל קהל היעד של בת הים הקטנה שהיה מגיע לצפות בסרט אם הליהוק היה של בחורה לבנה וג'ינג'ית יגיע לצפות בסרט שאריאל בו שחורה.
מקבלי ההחלטות, בכל תחום,
לא משפיעים על "אנשים רגילים"?
לא בטוח שאני מבין איך השאלה הזו מתקשרת למה שכתבתי.
(ל"ת)
מהפיסקה שהבאת, נראה שהבריטים ניסו לגרום להפסקת סחר העבדים
דווקא לא בכוח, וזה היה פליטים אפריקאים אחרים שהביאו לסיום הסחר כן בכוח. אם כבר דיוק בעובדות, וזה.
1. אני דווקא מהאסכולה שחושבת שמצור ימי הוא כן שימוש בכוח, בעיקר כשהוא כולל ספינות קרב פעילות. כך גם הסגר הימי על עזה נכנס בעיניי לחלק הלוחמתי של ישראל נגד עזה בשלטון חמאס ולא לחלקים הדיפלומטיים.
2. אומבאפה היא ממלכה, לא פליטים אפריקאיים "אחרים" ולא פליטים בכלל. גם דהומיי היא ממלכה. והן נמצאו במקום שלהן ולא נפלטו לשום מקום, גם לא האזרחים שלהן. מקסימום מישהו יצא בכיף שלו להתנקש בשליט של הממלכה השכנה באופן אפקטיבי להפליא.
3. כמו כן שכחתי לציין שעשור אחרי שהבריטים הפסיקו את סחר העבדים של דהומיי, למי שלא שם לב לשנים, מלחמת האזרחים מתחילה בארה"ב, ב-1865. ארה"ב אומנם לא הייתה המדינה האחרונה בעולם להפסיק את העבדות, אבל בואו נגיד שהיא חיכתה שהעת תבשיל עד מאוד. ב-1872, שני עשורים לאחר הפסקת העבדות בדהומיי ועשור כמעט אחרי הפסקת העבדות בארה"ב, יפן בתקרית מריה לוז קובעת שהעבדות מנוגדת לחוק הבינלאומי. סוחרי העבדים הדרום אמריקאיים באמת היו מניאקים עד הרגע האחרון, זה כן.
תגובה ל-online: למיטב הבנתי לוחמת הוא לא סרט שכשלעצמו היה מעורר עניין מטורף ובינלאומי ללא ההקשר הפוליטי שהוא לקח לעצמו. הוא סרט אקשן סבבה ושטותי מבחינה היסטורית כמו סרטים רבים (שגם להם הייתה אג'נדה פוליטית כלשהי פשוט היא ממש לא הייתה במרכז). לי לא היה אכפת ממנו במקרה כזה וגם להרבה אנשים אחרים. גם לא היה אכפת לי אילו האליטה של דהומיי באמת היו מוצגים בסרט כסוחרי עבדים גאים שלא שמים על אף אחד. בת הים הקטנה זאת קלאסיקה של דיסני שהמוני אנשים בעולם גדלו עליה (לא אני, הייתי במחנה ששנא אותו, כמו כן היפה והחיה ממש הפחיד אותי), זאת לא דוגמה שווה לסרט אקשן סבבה על ממלכה אפריקאית שאף אחד לא שמע עליה.
(לא שאכפת לי גם מבת הים השחורה של דיסני, לי זה נראה תרגיל ציני שיווקי של דיסני אבל אם זה משמח אנשים באמת שלא אכפת לי, התוצאה טובה)
למתנגדים השונאים לא אכפת איך הוצגה האליטה בממלכה.
אלה צופים שנהנים מרומנטיזציה ללוחמים ולקרבות בהיסטוריה מלאה בשיעבוד ובטבח.
נשים, שחורות, לוחמות, מנהיגות?! השם והתקציר הספיקו כדי להטריף אותם.
העבדות תשמש כהצדקה כאילו מוסרית לשנאה גם בעלילה בדיונית לחלוטין במציאות משוכתבת שאין בה עבדות, וגם בעלילה שמכירה בעבדות. תמיד יהיו ביקורות שליליות מנותקות מהסרט.
מה היה מרצה אותם? סיפור על גיבורים לבנים שיוצאים להושיע את העבדים ולשחרר אותם מידי הלוחמות האכזריות מהתרבות הפרימיטיבית. בסרט כזה פתאום לא תהיה בעיה עם אי-דיוק היסטורי.
טענה יותר מדי מכלילה, בצורה מאוד אופיינית
"ברור שכל האנשים שמתנגדים למשהו בסרט הם אנשים ששונאים את הסרט רק בשביל לשנוא אותו, והיו שונאים אותו בכל מקרה.
ברור שכל האנשים הבאמת טובים שכן אכפת להם מדברים טובים בעד הסרט, וברור שכל מי שלא אוהב את איך שהסרט מציג\לא מציג בצורה מאוד צורמת עבדות(\סחר בעבדים) הם בעצמם גזענים\סקסיסטים. ברור שאין אנשים בכלל שגםטובים ואכפת להם משיוויון (ואוהבים סרט על אישה שחורה מנהיגה) וגם חושבים שהסרט עדיין עשה משהו לא בסדר".
זה פשוט לא נכון, עובדתית. יש אנשים שהיו שונאים את הסרט בכל מקרה, והיו מחפשים כל הצדקה אפשרית. אבל פה יש להם הצדקה, ויש אנשים שלא הייתה להם בעיה עם הסרט בלי הנקודה הספציפית הזאת על העבדות.
זה מאוד נפוץ בכל מקום ובשביל כל דעה פוליטית, להגיד "לכל האנשים שיש להם בעיה עם X יש בעיה עם זה מאותה הסיבה, והם קבוצה אחת, והקבוצה הזאת רעה לכן צריך להתעלם ממה שהם רוצים", וזה (כמעט) תמיד שגוי, כי יש הרבה אנשים מהרבה קבוצות, ואולי אחת מהסיבות שלהם לכעוס היא סיבה טובה, משהו באמת לא בסדר, וצריך לתקן משהו. אולי לא, אבל צריך לפחות לא להתעלם מהאפשרות הזאת.
זה מאוד נפוץ, בכל מקום, להרבה אנשים, אפילו בלי שום פוליטיקה, להגיד "לא משנה מה אני אעשה, אנשים יכעסו עלי, אז אני אעשה מה שבא לי, ואחשיב את זה הדבר הנכון לעשות" וזה (כמעט) תמיד שגוי, כי למרות שאנשים יכעסו בכל מקרה, עדיין יש דברים שכדי לעשות או לעשות, עדיין יש פידבק חשוב ומועיל איפשהו, אפילו עם רוב האנשים הם לא המקור לפידבק הזה, אם הרבה אנשים אומרים "היי, הדבר שאתה עושה לא טוב, תפסיק", אולי חלק מהם צודקים, אבל אני צריך לפחות לחשוב על זה, ולא להגיד "אה, כל מי שלא מסכים איתי הם אנשים רעים שלא מבינים כלום".
אני אומר את זה לא רק לתגובה הספציפית הזאת, ולא רק לעין הדג, ולא רק לנושא הזה. אני רואה את הגישה הזאת בכל מקום, ופה הצלחתי (אני מקווה) לנסח את הבעיה בצורה ברורה.
נאום נחמד
אני בטוחה שהוא גרם לך להרגיש נעלה ומבין מורכבויות.
יש רק בעיה קטנה: בשום מקום לא כתבתי "כל האנשים שמתנגדים למשהו בסרט".
צמצמתי ל"מתנגדים שונאים". אלה ממש שתי המילים הראשונות.
–מישהי שלא צפתה בסרט ומתנגדת למשהו בסרט (או: טהרנית אינפנטילית שרואה רק שחור ולבן. מה שנוח לך ולאש).
התגובה נוסחה בצורה שנראיתה כאילו היא לגמרי מבטלת ביקורת, ומראה את כל המתנגדים כ"מתנגדים שונאים" (כטענת נגד ל"אנשים כועסים על דברים בסרט").
אם זה לא מה שהתגובה אמורה להגיד, ואת לא טהרנית אינפנטילית, זה מאוד טוב, אני מאוד שמח, מתנצל אם פגעתי, ומקווה שהתגובה לא היתה רלוונטית לאף אחד.
אבל כאמור, יש טהרנים אינפנטילים עם גישה כזאת בדיוק בהרבה מקומות. בו נקווה שאף אחד פה (בדיון הזה, בעין הדג, או בכלל) לא יצטרך לתקשר איתם בעתיד.
למה נראתה כך?
היא הרי נכתבה בתגובה להערה על עוצמת ההתנגדות לקצה השני של האגרסיביות.
הטענה העיקרית של טקרוי הייתה "לו הסרט היה פחות משווק באגרסיביות לכיוון אחד, לא הייתה קמה התנגדות כזאת לכיוון השני". אני לא מסכים לגמרי עם כל הנימוקים של טקרוי, אבל הטענה העיקרית (בהתאם לכוונה ספציפית במילים "לכיוון אחד", שעליה אפשר לפתוח דיון נפרד) היא לדעתי, אם לאו דווקא נכונה, מסוג הדברים שצריך להתייחס עליהם ברצינות, מה שאנשים הרבה פעמים לא עושים.
בניסוח "למתנגדים השונאים" אין שום דרך פשוטה להבדיל האם המשפט אומר שכל המתנגדים הם מתנגדים שונאים, או שהוא מתייחס רק לשונאים שהם קבוצה בין המתנגדים.
כמו שאמרתי, ראיתי כמות מאוד גדולה של אנשים שמשתמשים בטענות מהסוג הראשון, ולכן חשבתי שהתגובה היא מהסוג הזה בסבירות הרבה יותר גבוהה (אני בטוח שיש דיונים אחרים על הסרט הזה שבהם זו הגישה). אני מתנצל על זה.
בנוסף, בכוונה כתבתי שאני כותב הפרכה של הטענה הזאת בכללי, לא רק לתגובה הספציפית.
(הסיבה לזה, אם זה חשוב, היא שקשה לי מאוד לכתוב דברים באינטרנט, במיוחד את אותו הדבר כמה פעמים במקומות שונים, ולכן לנסח אותו פעם אחת בהקשר הזה ואז לתת קישור זה משהו שאני כן יכול לעשות. וזה לא יהיה אוף טופיק לדיון, זה מאוד קרוב לנושא של הדיון, אפילו עם לא בדיוק מה שנאמר בו.)
באופן כללי, הבריטים הפסיקו את סחר העבדים *ממש* בכוח.
דיפלומטיית ספינות תותחים וכל זה. במזה"ת היה מאבק לא קטן באזור עומאן, שם היו סוחרי עבדים מושרשים בהחלט. בין 1807 ל-1867 מעריכים שהצי הבריטי לכד בערך אלף ושש מאות ספינות עבדים, שיחרר יותר ממאה וחמישים אלף עבדים, וזה עלה לו ביותר מחמישה עשר אלף מתים, רובם ממגפות טרופיות, והוא עשה את זה עם *הרבה* הפעלת כוח, ועוד הרבה איומים בהפעלת כוח. אף סוחר עבדים לא ויתר על ספינתו מרצונו החופשי מתוך אלטרואיזם, למיטב ידיעתנו. היה גם, בטוויסט מוזר מאוד של ההיסטוריה, כוח אמריקאי שמטרתו הייתה למנוע סחר עבדים (לא נתחיל עם זה, אבל היו לזה *עוד* השלכות בלתי צפויות בדמות עליית מחיר העבדים בארה"ב ובהתאם הקטנת הסיכוי לשחרר אותם. והיו עוד השלכות בלתי צפויות לזה…). באופן ספציפי בדהומיי הם שילבו איום בהפעלת כוח, מצור ימי כדי למנוע הברחת עבדים (כי לא מעט מהעוצמה של דהומיי הייתה בנויה על סחר עבדים, וגם כיוון שבדהומיי מכרו עבדים רק מחוץ לדהומיי – מקומי יכול היה להיות עבד, אבל היה ככלל חסין ממכירה טרנס-אטלנטית, כך שהפגיעה בסחר העבדים החלישה את ההשפעה של דהומיי על שכנותיה) , ולא מעט דיפלומטיה. רובין לאו הוא כנראה החוקר הכי מוכר של הנושא, והוא מראה היטב לא רק עד כמה סחר העבדים היה מושרש שם וחלק די בסיסי מהמדינה, אלא גם איזה סיפור גדול היה המצור והדיפלומטיה של 1851-1852.
אבל שוב, ממה שהובא לפני כן
ההפסקה הסופית של סחר העבדים בדהומי לא באה בידי הבריטים (כמו שאמרת – סחר העבדים היה מאוד מושרש במדינה והתגלה כמשהו בעייתי להיגמל ממנו), אלא בידי אבאוקוטה (שהיו מורכבים מפליטים, כן). ניסיתי להבין האם בשלב הזה הבריטים תמכו בהם בשביל לסיים את העבדות אבל לא מצאתי משהו כזה.
(אנחנו מערבבים פה את הטקטיקה הבריטית הכללית והסיפור הספציפי של דהומי, אני חושב. בכל מקרה תודה על ההעשרה).
אבל הבריטים היו מעורבים מעל לצוואר בהפסקת סחר העבדים בדאהומיי.
אני מניח שהבלבול נובע מכך שסדר הדברים מבחינה כרונולוגית היה כזה:
(נדלג על מלחמת אבקוטה-דהומיי של 1844)
1851-1852: הבריטים מטילים מצור כדי למנוע את סחר העבדים.
1852: הסכם. המלך גזו נאלץ להסכים להפסקת סחר העבדים. צריך לומר שגורם משפיע נוסף הוא דעיכת הביקוש: אחרי 1850 הפסיקו לייבא עבדים לברזיל, רשמית לפחות, וכיוון שברזיל הייתה יעד גדול מאוד (מכמה מקומות, הרבה יותר גדול מארה"ב) הייתה לזה השפעה. הברחות עדיין היו, כמובן – גם לארה"ב, שם נאסר היבוא ב-1808. הספינה האחרונה שהבריחה עבדים לשם, למיטב ידיעתנו, הייתה ה"קלוטילדה", שקנתה שבויי מלחמה מידי ממלכת דאהומיי ב-1860). גזו עצמו ניסה כבר קודם להתחיל מעבר של הכלכלה מעבדים לגידולים אחרים, אבל הייתה למיטב ידיעתנו התנגדות לא קטנה לזה. הבריטים אילצו את הממלכה להפסיק *לייצא* עבדים.
1853: המלך גזו מתחייב לבריטים להפסיק את הקרבת קורבנות האדם בממלכתו, 'כפי שהמליצו' (אפשר לדמיין את העדינות בהמלצה). זה לא הפסיק *לגמרי*, אבל לפי דיווחים מ-1857 ו-1858, זה הוריד את מספר קורבנות האדם בדאהומיי ממאות לעשרות – 30-40 ב-1858.
1857: בעקבות התנגדויות פנימיות מצד אחד ועליית הדרישה לעבדים (יצוא לקובה) גזו הופך את המדיניות ומתחיל לייצא עבדים. אגב חלק גדול מההתנגדות קשור לדרישה להפסיק את קורבנות האדם, ולא ברור כמה בדיוק הם התחילו לעלות אחרי 1857, אם כי ברור שירדו מאוד מאז 1853. דאהומיי גם מתחילה מלחמה נגד אקפו, בשל לחץ פנימי למרות התנגדות המלך (הייתה לו נבואה על כך שתקיפתה תוביל למותו) ושובה עבדים, אם כי גזו מסרב להקריב אותם כנהוג ובמקום זה מחלק אותם כמתנות.
1858. הנבואה מתגלה כנכונה, מה אתם יודעים. גזו מת (יש אומרים נרצח, אבל זה לא ברור) ובנו באדאהון (גללה) עולה לשלטון. הוא מיליטריסטי יותר מאביו (עניין גם של הסיעה שתומכת בו) ובעד סחר העבדים ורשמית מחוייב לקורבנות אדם, אם כי הוא לא מחזיר אותם לרמות של לפני 1850 (סביבות 30+ לשנה בשנים שאנחנו יודעים עליהן).
1864. מלחמת אגבה-דהומיי המתנהלת און אנד אוף מאז 1851 מסתיימת בתבוסה של דאהומיי. זה מפסיק את סחר העבדים… במקומות שעליהם האגבה השתלטו (אבקוטה היא חלק מהסיפור הזה). סחר העבדים עוד לא מסתיים, אבל הכשלון של דאהומיי פירושו היה שהמאגר הלך וקטן: כי כזכור בדאהומיי מכרו רק זרים אל מחוץ למדינה. ובהעדר נצחונות צבאיים, יש פחות את מי למכור.
1866. סחר העבדים לקובה נפסק כמעט ובהתאם ייצוא העבדים מדהומיי קטן עוד.
השאר זה הערות שוליים עד סוף ממלכת דאהומיי העצמאית בשנות התשעים של המאה ה-19, כולל שנתיים של פטרול ומצור בריטי נוסף מוגבל על דאהומיי בשנות השבעים למאה ה-19. אבל כשם שההפסקה 'הסופית' לא באה בידי הבריטים לבדם, גם לא בידי האבקוטה (טוב, האגבה) לבדם. והבריטים בהחלט השתמשו בכוח כדי להפסיק סחר עבדים – לא בהכרח במלחמה וכוח קרקעי (לא היה להם הרבה ממנו בכל מקרה) אבל בהחלט כוח צבאי בריטי מילא תפקיד מפתח בהפסקת העבדות בחלקים נרחבים של העולם.
הבריטים הם האחראים הישירים להפסקה כמעט מוחלטת של סחר העבדים במאה ה-19. כל הסיבות האחרות שרשמת הן תוצאה ישירה של ההחלטה של הבריטים למגר את סחר העבדים
האסכולה שסחר העבדים היה דועך לאיטו ונעלם בסופו של דבר זו אשליה מודרנית.
תודה רבה על ההבהרות!
בלי שום ציניות, הועשרתי מאוד בהיסטוריה של העבדות במאה ה-19 והיא מרתקת מאוד. כמובן, סליחה אם טעיתי או הגבתי בנחרצות רבה מדי על דברים שלא ידעתי מספיק. כיף ללמוד דברים חדשים בהיסטוריה גם בדיונים על קולנוע.
במקרה הפרטי שלי אי הדיוק ההיסטורי בסרט היה שווה את זה כי הוא עורר אותי ללמוד על הנושא המאוד לא מדובר הזה
ובנוגע לטענה היותר מהותית
אני חושב שהסרט מנסה לאכול שתי עוגות ולהשאיר אותן שלמות, ומצליח רק באחד מהמקרים.
העוגה הראשונה היא העצמת נשים שחורות, והעוגה השנייה היא סוגיית העבדות.
העוגה הראשונה, יש לציין, היא בסיס ולב הסרט – והעוגה השנייה היא הסוגיה שהוא מנסה להגניב תחת אקלים תרבותי שבו אם אתם לא איתנו אתה נגדנו.
את העוגה הראשונה אפשר לבלוע די בקלות – מכיוון שהסוגיה כאן היא לא עבדות אלא עצמאות, והסרט מקביל את עצמאות הנשים למלחמת העצמאות של הדהומי מהאויו. הסרט מתייחס באירוניה מסוימת לכך שעם כל העצמאות והשחרור, עדיין יש עבדים שסובלים תחת שני הממלכות – אבל מנסה לדלג מעל זה באופן די הוליוודי בסך הכל, ואפילו יחסית מורכב לסרטים הוליוודים היסטוריים. כל זה עוד לפני שנכנסים לסוגיה של כמה חשוב להעצים נשים שחורות בגלל וכו' וכי וזה.
הבעיה שבדרך לשם, נראה שהסרט רוצה להחמיק עוד עוגה. "הסרט" לאו דווקא כמה שיש בתוכו אלא, כמו שציינת, כמערך השיווק ובניסיון לעצב אותו תודעתית. כאן הסרט כושל באופן כמעט מבני – הבחירה בתקופה שהוא בחר בה לא מאפשרת לו בשום אופן לצייר סרט עם סוף טוב (וזה עדיין סרט אקשן הוליוודי לפני הכל, אז חייבים סוף טוב) שלא יגלוש לפנטזיה פרועה, אך הבחירה בתקופה היא הכרחית עבור העוגה הראשונה שלו. מה עושים? ממלאים את האוויר במילים יפות, ומציגים תמונות נגד עבדות רק במקומות שזה הגיוני, אפשרי, ולא מושך את השטיח מתחת לגיבורים שלנו – כלומר, בערך סצנה וחצי של משהו שהוא ממש אנטי-עבדות.
לא, מצטער, לא אנטי-עבדות: אנטי סחר בעבדים. וזה אולי מה שמחרפן אותי בעיקר בכל הביקורות על הסרט שמתמקדות במה שהוא בתכלס ניטפוקים או דברים לא מהותיים ומפספסות את הפיל שבחדר. הסרט הזה בשום שלב לא מתנגד לעבדים ולעבדות, אלא רק לסחר שלהם. זה, נו, הגיוני – זה סרט אמריקאי והקשר הישיר לרוב הצופים בנושא פה הוא דרך הסחר, ולא דרך העבדות עצמה. אבל זה גם אבסורדי שהסרט מעמיס על הצופים עוד ועוד מונולוגים נגד סחר בעבדים אבל באף שלב לא מדבר על כף שגם בלי סחר, עבדות זה עניין די דפוק. זה כמובן בקטנה – ברור שכל היוצרים של הסרט נגד עבדות גם בלי סחר, אבל זה נראה לי פספוס הרבה יותר מהותי מאשר הביקורות שלונקקו פה שצריכים להיכנס לאיזה תת סעיף בויקיפדיה כדי להתרעם איך הסרט פחות מדויק מ"לב אמיץ", כאשר כמעט ואין סרט בהיסטוריה שיכול להיות פחות מדויק מ"לב אמיץ".
אבל דהומיי **סחרה** בעבדים. היא ייצאה אותם לסוחרים ברזילאיים ובכלל. בגלל הייצוא שלהם המצור הימי של בריטניה הכה את הכלכלה שלהם. והיא עוד הייתה מהמדינות האחרונות בעולם שייצאו עבדים. ארה"ב כבר לא ייבאה עבדים מאפריקה בשלב הזה ובחצי ממנה העבדות הייתה אסורה, עשור אחר כך נאסרה כליל, עשור אחר כך יפן הקיסרית וסין הקיסרית אסרו את העבדות כליל (בהקשר של סחר בעבדים על ידי סוחרים פרואנים).
אם נעשה טיפ טיפה זום אאוט מהנרטיב הספציפי של קצינה בכירה ביחידת עילית ומהאליטה השלטת של דהומיי, דהומיי הייתה די הנבל בסיפור. גם בתוך אפריקה של זמנה היא הייתה הנבל וגם בהקשר של צאצאי אותם עבדים מיובאים היושבים בשתי האמריקות. יושבים בדרום אמריקה צאצאים של עבדים שדהומיי סחרה, מכרה וייצאה לפני 170 שנה. זאת פשוט עובדה.
הסיבה לבחור בדהומיי ובסיפור הלאומיות שלהם, ולא בממלכת אומבפה למשל שניצחה אותם וביטלה את העבדות שלהם, היא כי היו שם נשים לוחמות. אמצע המאה ה-19, יש עוד נשים לוחמות בעולם, אפילו במלחמת האזרחים עשור אחר כך היו נשים שחורות לוחמות ואפילו כאלה שהיו שפחות לפני שנייה. אפילו עשו עליהן כבר סרטים. כשמסתכלים על התקופה בה האירועים האמיתיים התרחשו ועל ההקשר ההיסטורי הסיפור הרבה פחות מיוחד או מלהיב, לדעתי.
**בהקצנה**, **להבדיל***, זה כמו שהסרט שיצא לא מזמן על המאבק של נשים לבחור ולהיבחר בשוויץ היה מתעלם מהעובדה שהוא מתרחש ב-1970, אחרי ששאר העולם המערבי כבר נתן זכות בחירה לנשים, ובמקום זאת כורך את מאבקן של הנשים לעצמאות באיזה סיפור לאומי פוליטי שוויצרי ותפקידם המכריע של קולות הנשים בו ורוצה שנסיים ב"וואו, איזו מדינה מדהימה ומיוחדת שוויץ!" שוויץ היא באמת מדינה מדהימה ומיוחדת, מהאהובות עליי, אבל לתת זכות בחירה לנשים ב-1970 זה לא מגניב. זה מפגר.
אפשר לקרוא לזה ניטפוק. חבל שהעובדה שמדינות אפריקאיות שחורות היו שותפות לסחר העבדים לאמריקה עד הרגע האחרון היא לא ידע כללי. או בכלל דברים שקשורים לאפריקה.
***לב אמיץ היה הקצנה רטורית לכך שנעשו הרבה סרטי אקשן "היסטוריים" שטותיים מאוד לפני לוחמת ויהיו גם מיליון כאלה אחריו. לב אמיץ הוא פשוט מלך הז'אנר. מדובר בז'אנר מפואר ולוחמת לא מיוחד בזה באופן עקרוני, למען הסר ספק ושלא כדבריו של ארז דבורה.
בכל מקרה אני שמחה שהגענו להסכמה, אפילו חלקית. זה אומר שהיה דיון פורה.
נקודות חשובות ויפות,
ובאמת היה דיון פורה.
אני רק תוהה למה זו הטענה המרכזית שמועלית נגד הסרט.
הסרט מדבר על תפקיד של מלכה אישה שמולכת, בתפקיד נפרד אבל שווה עוצמה, לצד המלך, שלא מתוקף כוח דתי או נישואין למלך / אמהות. זה השם של הסרט, אפילו. אבל אין תפקיד כזה, והגנרלית שמופיעה בסרט – ושלא הייתה קיימת – בוודאי שלא מילאה אותו.
במילים אחרות, גם בנושא של זכויות נשים, הסרט מרשה לעצמו ללכת הרבה יותר רחוק מהמציאות, וזו תמה משמעותית הרבה יותר בסרט מעניין העבדות.
לא עבד עליי
בעיקר קיטשי ומילודרמתי. תסריט נורא צפוי ברמה של להשלים משפטים של הדמויות, ולנחש מראש איזו דמות תמות ואיזו תשרוד כבר מההצגה שלה. הרבה רגעים של דמויות מתנהגות בטמטום רק לשם הדרמה, חוסר השקעה בפרטים הקטנים בסצינות האקשן שקצת מגחיך אותן ונורא הפריע לי שבשום שלב לא הייתה לאף דמות שום דילמה או איזו בחירה לעשות. הכל פשוט זורם מדי, שום דבר לא באמת קורה ומה שכן קורה נכפה על הדמויות שפשוט מתמודדות איתו (יותר מדי בקלות. שום דבר לא אתגר אותן לכל ה-130 דקות שלו). הפעם היחידה שלדמות כלשהי הייתה דילמה מעניינת טיפה הגיעה בדקה ה-98, לקראת הקליימקס של הסרט (הבחירה שלה הייתה צפויה עוד מהרגע הראשון, כן? אבל דילמה).
הבימוי היה חלש יחסית. היו רגעים טובים אבל בעיקר בחירות תמוהות. הרבה סצינות נמתחות ארוכות מדי שלא לצורך, אחרות נחתכות מהר מדי ושום חלק בדרמה לא השפיע עליי דווקא בגלל איך שהכל ערוך ולכן בעיקר השתעממתי. הפסקול המוזיקלי חביב אך השימוש בו לא תמיד נעשה בטעם טוב והעריכה והצילום נורא משעממים במקרה הטוב אבל נורא מכוערים במקרה הרע (זה סרט לא יפה ויזואלית). היו גם כל מיני בחירות מוזרות ברגעים דרמתיים שהוציאו ממני פרצי צחוק במקום האפקט המתבקש.
לטובתו אציין שערכי ההפקה גבוהים. עיצוב התלבושות והסטים מאוד מרשימים (ולכן עוד יותר מביך שיצא להם סרט מכוער יחסית). גם המשחק של כל המעורבים טוב מאוד כשדווקא זה של ויולה דייויס היה אחד הפחות מעניינים. לשאנה לינץ' לגמרי גנבה את ההצגה פה.
הסרט לא אמר שום דבר מעניין על טראומה והתמודדות איתה. הוא סתם דוחף את הסיפור הזה בשביל האפקט הדרמתי (ולמה דרך פלאשבק? זה היה כל כך מיותר לעשות פלאשבק! מונולוג טוב של ויולה דייויס היה יכול להיות הרבה יותר אפקטיבי מהדבר הכל כך מזויף הזה שראינו. במיוחד שאת ויולה דייויס הצעירה משחקת מישהי אחרת שגורם לסיפור להרגיש מנותק משאר הסרט). הסרט כן העלה שאלות מעניינות לגבי התפקיד של השבטים האפריקאים בסחר עבדים רק שהסרט לא עושה עם זה שום דבר מעניין כי הדמויות הראשיות במפורש מתנגדות לסוג סחר זה. וחבל. לי לא אכפת שהסרט לא נאמן להיסטוריה, ממש לא, אבל ההיסטוריה נשמעת כמו סיפור הרבה יותר מעניין והרבה יותר מורכב. במקום שהסרט יתעסק ב-grey area הוא במפורש מחלק את הדמויות שלו ל-'טובים' ו-'רעים' ובכך לא מעלה שום דיון על פני השטח.
המסר ש-"נשים שחורות יכולות להיות עצמאיות, חזקות, מקוריות, אידיאליסטיות וממש ממש מגניבות" הוא די…משעמם? כאילו, ברור שנשים שחורות יכולות להיות כל הדברים האלה מה אתה רוצה ממני סרט? זה אפילו לא הרגיש כמו מסר מרוב שזה מובן מאליו.
יש לך דוגמאות למסרים מקוריים במיוחד בסרטים?
(ל"ת)
לא ממש
כלומר יש, אבל במקרים מאוד נדירים. אני פשוט אומר שהמסרים של הסרט הזה זה לא משהו שהוסיף לחוויה שלי כי (כמו במרבית הסרטים) הם לא מחדשים כלום.