ביקורת: רווק מספר 3

"רווק מספר 3" (או "אשת השעה", כפי שהוא נקרא באנגלית) הוא סרט שהוקרן עוד ב-2023 בפסטיבל טורונטו, נקנה מהר על ידי נטפליקס שאז באופן טיפוסי ישבו עליו בלי לדעת מה לעשות איתו. כי "רווק מספר 3" הוא סרט מתח על רוצח סדרתי שהוא גם קומדיה שחורה על הפעם ההיא שרוצח סדרתי השתתף בשעשועון דייטים, והוא אף פעם לא ממש מצליח לתת קתרזיס ידוע ומוכר לצופים בשני המובנים האלה. זה לא 90 דקות של מרדף משטרתי אחרי רוצח שבורח פעם אחר פעם וזה לא 90 דקות של צופים צוחקים מתשובות דו משמעיות של מי שאנחנו יודעים שמשהו ממש דפוק איתו. 

לא, "רווק מספר 3" הוא סרט בחלקים – הוא מתאר באופן לא לינארי את שלל הנשים שרודני אלקלה רצח, כאשר בין סיפור עגום אחד לשני הוא נעצר באותה אפיזודה מופרעת שבה הוא הופיע בשעשועון דייטים – אבל מנקודת המבט של המשתתפת שריל, המגולמת על ידי אנה קנדריק (שגם ביימה את הסרט). 

הדואליות הזאת, בנוסף לכך שהסרט לא מכריז אף פעם שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, יכולה לתעתע בצופים שבאים בציפייה לקבל משהו שגרתי יותר – כאמור, או הומור אפל או סדרת רציחות ובלש שעוקב אחרי רמזים. אבל קנדריק, והתסריטאי איאן מקדונלד, מספרים סיפור אחר – לא את הסיפור של הרוצח, או של הרציחות – אלא של הנשים שנאלצו להתמודד איתו. 

אנה קנדריק מקבלת את הנתח הגדול ביותר, אבל אחד הדברים החכמים שהיא עושה כבמאית זה להציג את עצמה כאחת מיני רבות. לכן דמותו של אלקלה היא פחות דמות ויותר סמל – האימה בדייט שמשתבש, ובעובדה שברגע אחד האדם המתוק שלצידך יכול להתהפך עלייך ואין לך מה לעשות חוץ מלהגיד לעצמך "הייתי צריכה להיות זהירה יותר". 

מצד שני, הסיפור של שריל מתאר לנו את הקושי בלהסתדר בחברה כמי שהיא. שריל רוצה להצליח כאדם ולא כחתיכה תורנית, אבל בכל מקום שהיא מסתכלת הגברים שבחייה ובעצם גם החברה כולה, לא מעוניינים בה. הם רוצים שתחייך יותר, שתתפשט יותר, שתהיה קצת יותר מטומטמת ושקצת יותר תקשיב למה שאומרים לה. 

יש קישור יפה בין הסיפורים האלה, על עולם שבו נשים מרגישות כל כך מופקרות לגורלן, שרבות מהן מנסות למצוא נחמה בזרועות של רוצח סדרתי – פשוט כי הוא יודע להתייחס אליהן באיזשהו כבוד מינימלי. אבל אני לא בטוח שהסרט היה רוצה להגיד שזה המסר שלו. אני אפילו לא בטוח שהוא היה רוצה להגיד שיש לו באמת מסר. יש הרבה דברים קטנים שאפשר ללמוד ממנו, אבל הסרט לא מתייחס לעצמו כשעת חינוך, ולא מנסה להטיף דבר כזה או אחר. זה סרט על רוצח סדרתי שלא עושה רושם לרגע אחד שהוא רוצח סדרתי, ועל הנשים שנקלעו בדרכו – כניצולות, כקורבנות, או ככמעט קורבנות.

לכן ברור למה נטפליקס לא ידעו מה לעשות או איך לשווק אותו – אף אחד לא רואה סרט על רוצח סדרתי בשביל לשמוע את הסיפור של הקורבנות שלו. אנחנו רוצים ללמוד על העבר שלו, להתענג על האלימות, לצקצק בלשוננו על החברה שבה רוצח כזה מסתובב חופשי ולהריע לגיבור האמיץ והחכם שלנו שמצליח לתפוס אותו. אבל "רווק מספר 3" אף פעם לא נותן לנו את רגעי השיא האלה. במקום זה, הוא חותר תחת ציפיות הז'אנר ויוצר סרט מצחיק מאוד, מותח מאוד, עצוב לרגעים וחכם ביותר – כל זה בז'אנר שדי נאמר כל דבר שיש להגיד בו. 

במסגרת ההופעות, קנדריק הבמאית בכוונה מרסנת את רובן למשהו הרבה יותר יומיומי ופחות תיאטרלי ומוקצן (כמו המונולוגים שיש בסוף "שבעה חטאים" או "האחות הטובה", נניח) אבל דווקא בגלל זה יש בהן משהו שנכנס הרבה יותר מתחת לעור. יש משהו קצת מתסכל בבמאית שמלהקת את עצמה לתפקיד השחקנית היפה והחכמה והמצחיקה והמוצלחת אבל כן, נו, אנה קנדריק היא יפה וחכמה ומצחיקה ומוצלחת ושריל הוא אחד מתפקידיה הטובים. מהצד השני, דניאל זובאטו מצליח להיות הגרסה הכי מאיימת של רוצח סדרתי: זה שעל פניו נראה לא רק כסתם בן אדם, אלא כאדם חביב ונחמד באופן לא יוצא דופן. לא מנהיג כת, בלי ניצוץ בעיניים אלא סתם אדם שטורח להקשיב לסיפור שלך. לכן, כשהרוצח הסדרתי מתפלק לו, זה הופך להרבה יותר מאיים והרבה יותר מלחיץ. בכלל, יש משהו ראוי להערכה בסרט שמצליח להלחיץ את הצופים עד כדי כך עם שימוש די מועט בפסקול ושימוש מרובה באור יום. זאת משימה לא קלה שקנדריק עומדת בה בגבורה. 

יש עוד שלל שחקני משנה חמודים – פיט הולמס וטוני הייל – אבל אם אני צריך לציין אחת נוספת לטובה זאת תהיה אוטום בסט שמשחקת הומלסית צעירה שפוגשת את אלקלה. בסרט שנותן לכל הנשים שפגשו אותו סיפור ואופי משלהן, בסט מצליחה לברוא ברגעים שיש לה דמות שבלי קשר למפגש שלה עם הרוצח הסדרתי מספיק מעניינת ומהפנטת שהיית רוצה שיהיה לה סרט משל עצמה. 

"רווק מספר 3" הוא סרט מהסוג שקל לו ליפול בין הכיסאות – הוא לא מספיק קיצוני, לא מספיק צעקני, לא מספיק פיקנטי בשביל שיהפוך לשיחת היום וקצת קשה להבין מי הקהל שלו ומה אתם אמורים להרגיש בסופו. אני אבין מי שיטען שזה בעיה בסרט, אבל בחוויה שלי הסרט תמיד ידע מה הוא רוצה לעשות ומה הצופים אמורים להרגיש והוא עשה את זה נפלא. כן, זה הפיל אותו בין הכיסאות אבל כמו לא מעט דברים שנופלים בין הכיסאות, זה לא אומר שום דבר עליו – רק שהקהל צריך קצת להתכופף ולהתאמץ בשביל לגלות את אחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה.