ביקורת: איש זאב

הנה מה שאני חושב שאנשים מצפים לו כשהם הולכים לסרט בשם "איש זאב": אנשי זאב, ירח מלא, אולי איזה קללה או צועני, זאבים, כלבים, קליעי כסף, סצנת הפיכה לאיש זאב של מיטב אנשי האיפור והאפקטים של הוליווד, וכמובן סצנה של "אני? איש זאב?! מה פתאום! זה בכלל לא קיים!" ואז רגע של גילוי של "אבוי! אני איש זאב! זה בכלל קיים!" זה לא שאנשים כל כך מתים על הדברים האלה – אין ממש קלאסיקות של אנשי זאב שמצופה שכולם יראו, ובטח לא ברמה של סרטי ערפדים, זומבים ופרנקשטיין – אבל מהיכרות דרך פארודיות או יד שנייה אנחנו יודעים שככה נראה איש זאב. הדברים האלה, ברובם המוחלט, לא קיימים בכלל ב"איש זאב" החדש.

מה שיש במקומו הוא מותחן-אימה, שמתרחש כולו בלילה אחד, על זוג הורים וילדה שלכודים בבית כלשהו באמצע שום מקום בזמן שיצור כלשהו (שבשום שלב, אם אני לא טועה, לא נאמר עליו שהוא איש זאב) מנסה להיכנס, כל זה בזמן שנראה שהאבא, שנשרט על ידי אותו יצור, מתחיל לאבד את זה יותר ויותר.

ובהרחבה: הסרט מתחיל עם ילדותו של בלייק (הוא יגדל להיות כריסטופר אבוט), שהוא ואביו הולכים ליער לצוד והופכים לניצודים. בלייק גדל באמצע שום מקום שבאורגון, מוקף בעיקר בעצים, הרים, ונוף עוצר נשימה. אביו, למקרה שתהיתם איך מתנהג אב שמגדל את הילד שלו לבד במקום שכזה, רוצה שבלייק יהיה חד, חזק וממושמע והוא יוודא שזה יקרה, והוא יעשה את זה כי אין דרך אחרת לשרוד את הטבע. בלייק ואביו אף פעם לא ממש ראו את מה שהתקיף אותם, אבל אביו מודאג מאוד מהיצור הזה, יותר ממה שהוא מוכן לשתף עם בלייק.

שלושים שנה לאחר מכן, בלייק מנסה לגדל את הבת שלו באמצע העיר ורוצה לגדל אותה בערכים שונים לחלוטין מאביו. מה שחשוב לה זה שהיא תרגיש אהובה, שתדע שהוא זה שאמור להגן עליה, ושהוא מעריך אותה כמו שהיא בלי שתשתנה או תתאים את עצמה אליו ולכן נותן לה להסתובב ברחוב עם כנפיים של פיה – בקיצור, הוא מנסה לפצות על הילדות שנמנעה ממנו. או לפצות על זה שהוא קרא לבת שלו ג'ינג'ר. מה זה השם הזה. מי שיענה "רפרנס ל'ג'ינג'ר סנאפס'" אז סבבה, אבל זאת לא תשובה.

כל ההורות המפנקת הזאת מתאפשרת לו במובן מסוים כי אשתו, שרלוט (ג'וליה גארנר), עובדת קשה לפרנס את הבית כעיתונאית והפער בין השניים, במיוחד מאז שבלייק נהפך מסופר לאבא במשרה מלאה, הולך וגדל. לכן, בלייק מנצל את ההודעה על ההכרזה הרשמית על מות אביו בניסיון לאחד את המשפחה, לעבוד על הזוגיות שלהם, לתת לשרלוט להרגיש כמו אימא, ואולי להתמודד עם טראומות של העבר. מכיוון שזה סרט אימה, אפשר להניח שהתוכנית לא ממש תצליח כמו שהוא התכוון, אם כי בסך הכול יש לה אחוזי הצלחה לא רעים.

בכל מקרה, המשפחה הקטנה שלנו לא מספיקה להגיע לבקתה המבודדת של אבו-בלייק עד שהצרות מתחילות: תאונת דרכים ויצור פראי שהחליט לעשות מהם טרף מותירה את בלייק פצוע, ואת המשפחה מנסה להבין איך אפשר להתגונן באותה בקתה מבודדת שנראה שאנשים לא חיו בה כמה שנים טובות. מכאן, כאמור, הסרט הופך לסרט של אחדות המקום והזמן: אנחנו עוברים לילה ארוך עם האנשים שמבינים שהפציעה של בלייק עשתה משהו קצת יותר חמור מאובדן דם קל, כי בלייק מתחיל לאבד שיניים מחד גיסא ומתנהג מוזר יותר ויותר מאידך גיסא.

העדכון הזה והניסיון לקחת את מיתוס אנשי הזאב ולעשות איתו משהו קצת שונה הוא בסך הכל הגיוני למי שכן קצת עוקב אחרי המצב בחברת יוניברסל. "איש זאב" הוא חלק בניסיון של החברה לעדכן את קטלוג המפלצות שלהם לימינו אנו, השני בסדרה אחרי "בלתי נראה" שהיה הצלחה מסחררת, החליף את שיקוי הקסמים בטכנולוגיה וניצל את כל העסק בשביל לעסוק במערכות יחסים אלימות.

אבל ל"איש זאב" יש בעיה והבעיה היא, אולי, שאין ממש דרך לעדכן את עניין אנשי הזאב באופן שישמע הגיוני-אם-לא-ממש-חושבים-על-זה. בתחילת הסרט מופיעה איזה שקופית שמנסה לקרוא לעניין בשם רפואי, והסרט עצמו נמנע מלהצמיח אוזניים וזנב לגיבור שלו אבל הסרט עדיין השקיע מאוד במחלקת האיפור שלו, פשוט בשביל ליצור איזה יצור שהוא לא בן אדם ולא זאב ולא שילוב מגניב באמצע אלא באמת נקודה גרוטסקית במפגש בין השניים.

וזה מה שאני חושד שיכשיל את הסרט: יש בו הרבה דברים מעניינים, רבדים, מטאפורות ודברים שגורמים לך להגיד "המממ" אבל פחות מדי דברים שגורמים לך להגיד "הו כן הו כןןןןן הוווו הולי שיט מהההה". "איש זאב" הוא סרט חכם (במידה) אבל הוא לא סרט מגניב. ואולי אני טועה, אבל נראה לי שאנשים באים לסרט על אנשי זאב בשביל שיהיה אנשי זאב מגניבים שקורעים אנשים לגזרים ולא בשביל דיון קולנועי על היכולת שלנו לחמוק מהטראומות שההורים שלנו נתנו לנו, התפקיד של הורים מול הילדים שלהם, ומה התפקיד של האדם מול הטבע, והאימה שהיא אותה פראיות יערית.

זה בא לידי ביטוי בקצב, למשל: הסרט מתקדם בקצב איטי  שהוא כנראה איטי מדי לרוב חובבי האימה. וכן, אפשר להגן עליו ולהגיד שבכל סצנה הוא מקדם את עצמו ואומר בדיוק את מה שהוא רוצה להגיד, אבל לקהל שבא עבור הבהלות, הקפצות, הברקות ודם בכל מקום יש מעט מדי, אם בכלל, מהדברים האלה. ובלא מעט מקומות הסרט גורם לך לשאול למה הוא מתעקש כמעט בכוח לא לזרוק אף עצם לצופי האימה שרגילים לעצמות מסוימות.

כי למרות שנהניתי מהסרט והבנתי את הניסיון שלו והערכתי את כל העסק (חוץ מהעובדה שהסרט הזה כל כך חשוך שאפילו כשיש אור אי אפשר לראות כמעט שום דבר), קשה שלא להשתחרר מהתחושה שהאיזון שהיה ב"בלתי נראה" נשבר לכיוון הדיון הקולנועי בנושאים מעניינים על פני ה"סרט אימה אמאל'ה סבתאל'ה מה זה מה קורהההה", וקשה להשתחרר מזה שאין סיבה שמה שעבד שם לא היה אמור לעבוד גם פה. ואולי זה פשוט הקללה הישנה של סרטי אנשי זאב שאף פעם לא מצליחים ממש להיות להיט. במובן הזה, ובאופן הולם, הסרט רק ירש את הטראומות והבעיות של הוריו הקולנועיים.