לפני שש שנים – שזה הרבה זמן – קיבלתי את המפתחות לאיזה אתר אחד, אולי שמעתם עליו.
חילופי השלטון לא באו בקלות, והיו מי שטענו – לא משנה על מה – ש"אצל דורון זה לא היה קורה", למרות שברוב המוחלט של המקרים, אצל דורון דברים כאלה היו קורים. אולי חוץ ממגפה כלל עולמית, זה באמת עליי.
במשך השנים הללו, לא היטבתי לנסח מה חשוב לי באתר, אבל אני מניח שזה בלט בכל מקרה: ניסיון לתת קול לאנשים אחרים, ניסיון לתת יציבות מסוימת לקהילה, ניסיון לראות איך אפשר להתפתח ולהרחיב את סוג התכנים שאנחנו מדברים עליהם באתר, מדיניות שמנסה להיות פתוחה ככל האפשר לתגובות ושלל פרויקטים שבתקווה אנשים נהנים מהם.
היו דברים שחסרו: למרות הקהילתיות דברים כמו מפגשי קהילה פחות צלחו (ואולי זאת פשוט תקופה אחרת מאשר שנות האלפיים המוקדמות), וגם מעבר לתחום מפגשי הפנים-אל-פנים אני לא יודע אם נוצרה בתקופה האחרונה איזשהי אחווה שמתבטאת בסלנג משותף או בדיחות פנימיות (אם כי חנן אכן זורח) ויש לא מעט חזיתות שבהן האתר "מפגר" מאחורי הקידמה. אין לנו טיקטוק או אינסטגרם, לא ממש פיצחנו את טוויטר או לטרבוקסד, וגם עסק יוני הדואר שלנו לא ממש זינק.
בנוסף, בעידן שבו כל פושטק באינטרנט מבקש כמה ג'ובות כדי שימשיך להתפשטק לו באינטרנט (כולל מגיבי אתר בעבר שהודו שהם משקרים באופן חופשי שמבקשים עכשיו כסף מאנשים בטוויטר כדי שיוכלו להמשיך לשקר באופן חופשי), אני מתעקש שעין הדג לא יהיה עסק כלכלי. זאת לא החלטה בלי היגיון: בעידן שבו יש מספר כותבים, עורכים, ואנשים שעוזרים מאחורי הקלעים אני לא בטוח שאני אוכל לשלם לצוות הנאמן והמסור את מה שמגיע לו, ומצד שני ברגע שיש כסף הדברים נראים אחרת – יותר מחייבים ויותר "רציניים". פאדיחותע ריכה נהיות פחות נסלחות ועובדות שגויות הופכות ל-88% פחות נסבלות (כך גילו במחקר שנעשה לאחרונה).
אבל אולי, ברוח התקופה, מה שהכי חסר לאחרונה הזאת היא איזשהי "חוקה" שמגדירה במה נבדל עין הדג מכל בלוגר, סליחה, דף פייסבוק (מה זה בלוג בכלל) אחר ברשת?
בהתחלה ההבדלים היו ברורים – עין הדג היה האתר הישראלי עם הקהילה הכי גדולה שמדברת על קולנוע (בעוד בימינו הרשתות החברתיות די מאכילות אותנו אבק בנושא הזה), והחזון שלו היה הכי ברור: דרישה מהמבקרים להפסיק להרים את האף על הוליווד, לא לקטול סרטי אקשן רק כי יש שם פיצוץ, ולמען השם – לא לספיילר סרטים בביקורת לקהל הרחב. מעבר על ביקורות הקולנוע הגדולות בימינו – בהנחה שיש דבר כזה – מראה שבסך הכל העניין הזה התקבע.
אז מסע הצלב נגד נורמות בביקורות הצליח. אולי יש משהו אחר שבו אנחנו מתבלטים?
טוב, התשובה היא שלא, אנחנו לא הכי – לא הכי רגישים ואומנותיים, לא הכי חפרנים, לא הכי היפסטרים, לא הכי גיקים, לא הכי מגניבים. ויתרנו גם על סוג הכתבות שבהן יש את כל הקליקים המתוקים – אנחנו לא מסבירים אף סיום של אף סרט או סדרה, לא כותבים חמש סיבות למה "האזרח קיין" זה טרלול פרוגרסיבי שמראה שהוליווד בדרכה מטה, לא מדרגים את הגיפים הכי טובים של "RRR".
אז מה, למען השם, אני רוצה? למה להמשיך לכתוב, לערוך, ועוד אם בחוץ אנשים אחרים עושים את זה יותר ממני? הנה ארבע תשובות שאני מצאתי. אני מניח שאולי לכם יש אחרות – ואתם מוזמנים לשתף אותן מן הסתם.
כדי לנסות להביא מגוון של קולות, דבר שהוא הכרחי לתרבות שלנו – אני מקווה שאני לא מפתיע אף אחד, אבל יהונתן גפן נפטר לאחרונה. זה קשור, אני נשבע. בעקבות מותו, אמר מי שאמר ש"אין בית בישראל שלא השמיע את יהונתן גפן". אבל הקטע הוא שנו, יש כאלה, וגם הם חלק מהסיפור הזה שהוא ישראל.
אני מחבב מאוד ומעריך את כל מבקרי הקולנוע בארץ אבל רובם, נו, די זהים. זאת לא אשמתם, ואדם הוא לא תבנית נוף תרבותו, אבל העובדה שכמעט כל המבקרים הגדולים בארץ עובדים באותו אזור חיוג, זהים בדעתם הפוליטית (לפחות בנוגע לנושאים מסוימים), ולמען השם – רובם יצאו מאותו מוסד לימודי היא מבאסת. לא אשמתם בשום צורה, כן? אבל מבאסת לא פחות.
וזה לא שאוניברסיטת תל אביב היא מקום מרושע להנדסת תודעה וברור שכל מבקר הוא עולם ומלואו ולא פעם ולא פעמיים תוכלו לראות מבקרים בארץ מתווכחים על איכות הסרטים. ועדיין, מדי פעם יש פערים בהבנה שמי שלא מגיע מחוץ לבועה הזאת לא יבין על מה מדובר. הן כי לא משנה כמה רגישים וקשובים נהיה לקולות מוחלשים, זה אף פעם לא תחליף לפינוי המיקרופון לאותן קהילות והן כי מדי פעם יש פשוט תפיסות עולם מנוגדות לחלוטין שאין דרך להיות רגיש וקשוב אליהן אם אתה לא, ובכן, שם.
האם אנחנו באתר קטלוג אופנה של מגוון? לא, ואין מה להעמיד פנים שכן. אני גם לא הייתי רוצה בכוח לגייס אנשים מכל קצוות הארץ רק בשביל שנוכל להגיד שיש לנו כותבים מכל קצוות הארץ. מדיניות הדלת הפתוחה שלי לכתבות לא כוללת מבדק פוליטיקת זהויות אלא רק מוכנות להכיר בכך שאף אחד לא הולך לצאת עשיר מכתיבת הביקורות האלה, ושאני עלול להיות עורך מתסכל למדי מדי פעם. אני רק יכול לקוות שהדלת הפתוחה לא מביאה אליה רק מי שרגיל להיכנס בדלתות שכאלה, כי אני רוצה שיהיו לנו כתבות וביקורות מעניינות, חכמות, טובות שמביאות שלל זוויות להסתכל על דברים ומה לעשות – מדי פעם נקודת המבט המעניינת היא בדיוק זאת שבאה מקבוצות בחברה שלא מתבטאות כרגע אצל מבקרי הקולנוע.
כי למען השם, עורכים בארץ פשוט לא עושים את העבודה שלהם – כשאנשים רואים טעויות בכתבה, אני חושב שרובם נוטים להאשים את הכתב בכך שהוא טמבל. אני אנסה להימנע מביוש ספציפי, אבל אני כן אציין שאיני מלאך וגם אני לא פעם צועק על מסך המחשב שלי "מה? על מה את… מה?!" בקוראי ידיעות קולנוע – בין אם חדשותיות ובין אם ביקורות – של אחרים. אודה ואתוודה שמדי פעם אני אפילו מעביר הלאה חלקים מהם בשביל לתהות יחד על קנקנם.
הקטע הוא שעבורי, טעויות שכאלה – בין אם חוסר דיוק מביש ובין אם דעות שנראה כאילו הונדסו כדי לעורר "אינגייג'מנט" – הן כולן על העורך. אולי זה כי אני מדבר מפוזיציה, אולי זה בגלל הפעם ההיא שכתבתי ידיעה לגלובס והעורך הוסיף לי שם "מרטין סקורסזה (הסנדק)" שלא שמתי כי למען השם, אני פאקינג יודע איזה סרטים סקורסזה עשה – אבל כשמישהו מדבר שטויות, זה מובן. גם אני מדבר שטויות, תשאלו כל אדם שבילה במחיצתי יותר מכמה דקות. הדרך להימנע מלפרסם בפומבי את כל אותן שטויות היא לכל הפחות להעביר את השטויות האלה דרך מישהו אחר ולנסות להבין עד כמה רוויות במיץ עגבניות השטויות שאתה פולט. עכשיו, אין לי הצצה לתהליך העריכה בעיתונים והאתרים הבולטים בארץ. אולי העורכים והכותבים שם בתמימות דעים לגבי כל העסק ומבחינתם אין אלה שטויות. אולי יש איזה פוליטיקה פנימית או מחסור בכוח אדם. אולי יש שיטה למה שנראה כמו בלגן. אבל מבחוץ, נראה שאפשר להעביר כל שטות שהיא דרך אותם עורכים ומדי פעם אפילו יותר קל להעביר שטויות מאשר דברים שאינם שטויות.
נכון, זאת לא חזית שאני קולני מדי לגביה ושהוזנחה מעט באתר. אולי זה כי אני לא מרגיש בנוח "להיכנס" בכתבות טיפשיות, פשוט בגלל החינוך הדתי שלי שעדיין מהדהד שעדיף להישרף מאשר להלבין פני אחר ברבים. אבל השורה התחתונה היא שאני לא חושב, לרגע, שהמצב באתרים ובעיתונים הגדולים הוא מקובל, והפתרון היחיד שלי למצב נכון לעכשיו הוא להגביר את האור ולא לעקוץ את החושך.
כי בתווך בין שני מחנות שנראה שהולכים ומתרחקים, יש חשיבות למקום שמאפשר עדיין מסגרת דיון – במקום שבו רשתות חברתיות נקרעות בין מקומות בטוחים שבהם אזכור נייטרלי של ג'יי קיי רולינג נחשב לדגל אדום ובין מקומות שבהם הבעת הרעיון שאישה טרנסית היא אישה זה תועבה, אחד הדברים שהכי חשובים לי הוא היכולת לדבר על זה.
באיזה גבולות? עד איזה אד אבסורדום? האם ניתן גם לאנטי ציוניים לבוא ולהגיד "אולי צריך להשמיד את מדינת ישראל"? לא יודע. אני לא אוהב את המחשבה שרעיונות בפני עצמם הם מסוכנים, בייחוד כי התעלמות מהם לא מעלימה אותם. מצד שני, אחרי עשורים של אינטרנט, ברור שיש מי – בייחוד כשמדובר עליו ולא על איזה רעיון אקדמי – שלא רוצה שגבולות הדיון ינועו עד לקצה של "האם זה בסדר שאתה קיים".
אבל היופי בעשורים של שנות אינטרנט הוא גם זה שיש לנו ארכיון. ואפשר לראות איך התפתח השיח, ותנו לי להגיד לכם – הוא לא פשוט צץ יום אחד. אנשים שגלגלו עיניים על תלונה בנוגע ליחס לנשים ב"מי מפחד מהזאב הרע" לפני עשור מקדמים היום בכל הכוח אג'נדות פמיניסטיות וזה פשוט לא היה קורה אם הם לא היו מדברים על זה.
כי מי שאומר ש"אף אחד לא השתכנע מדיונים באינטרנט" מסתכל על הטווח הקצרצר, לא הארוך. אנשים השתנו ושינו את דעתם בגלל דיונים באינטרנט, וגם ישנו. לא בטווח הקצר, נכון – שם האגו והצורך "להראות לו" גובר. אבל בטווח הארוך, אנשים תוהים על דברים שאנשים אומרים ומשתנים. ולכן הצורך במרחב שבו אפשר גם להיפגש אם מי שלדעתך הדעה שלו היא סכנה לחברה, ואולי לדבר על זה – או לפחות ליידע אותו שאתה חושב כך – הוא קריטי בשביל קירוב לא רק לבבות, אלא גם של דעות.
כי קולנוע הוא גם שטויות, וחשוב לזכור את זה – להלן שתי אמונות שאני מאמין בהן במקביל: קולנוע הוא מאוד חשוב, וכמו כן הוא שטויות מוחלטות. קולנוע מאוד חשוב כי יש אנשים שהסרט הנכון גרם להם להבין משהו על החיים שלהם או לשנות משהו, והחשיבות שיש לאותו סרט בחייו של אותו אדם היא בלתי ניתנת לכימות. וקולנוע הוא מאוד שטויות כי זה עסק מסחרי שמלא בשחיתות כל הדרך למעלה, שבשורה התחתונה נועד לספק לחם ושעשועים להמונים. בסקאלת הבעיות הבוערות בחיינו, שאלת צבע העור של שחקנים בתפקידים ראשיים או משניים היא איפשהו באמצע התחתון.
ובכל זאת, בימינו נראה שהתפתחה תעשייה שלמה שכל מטרתה היא לשכנע אותנו שהתחביב שלנו, לדבר על קולנוע ולראות אותו, הוא לא תחביב חביב אלא משהו חשוב, ומלחמת התרבות הגדולה שאנחנו נמצאים בה תוכרע בקרב סביב השאלה האם "בת הים הקטנה" ירוויח 140 מיליון דולר או 100 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו, וכמה לייקים ודיסלייקים יקבל הטריילר של "המארוולס".
ובכן, חרא על זה. קולנוע זה לא משהו חשוב – הוא לא זרז למהפכות אלא לרוב מגיב אליהן שנים לאחר שהן מתרחשות, ובטח קולנוע מסחרי מיינסטרימי. ולא שיש באמת דרך אחת נכונה לחיות, אבל מי שצופה בסרטים כדי לתקן עוולות חברתיות, כנראה לא מנצל את הזמן שלו כמו שצריך כי יש דרכים יותר טובות לתקן עוולות חברתיות וסיבות יותר טובות לראות סרטים.
זה לא אומר שאנחנו מתעלמים פה מההיבט הפוליטי. להיפך, יש משהו מעניין ומסקרן לנתח את הסרט בעוד ועוד דרכים מעבר להיבט השטחי. אבל לצד השאלה האם גיבור הסרט הוא גיבור, גיבורה או גיבור.ה נשאלת השאלה גם כמה זה מגניב כשהם בועטים למישהו בפנים. ואיזה משחקי מילים טיפשיים אפשר למצוא סביב אותה בעיטה. זה לא שאני בא לבטל מי שבעיניו זהות הגיבורים היא קריטית עבור קבוצות מוחלשות, אבל צריך לזכור שבסופו של יום אנחנו עדיין עוסקים בתחום שהוא, לכל הפחות, נוטה להיות טיפשי לאללה גם בשיאיו הגדולים.
גם פה, אני לא יכול להגיד ש"עין הדג" תמיד מניף את הדגל הזה בכל מצב. יש לנו שלל כתבות, תגובות, וביקורות שמתייחסות לשלל דברים בסבר פנים רציניות – ואני לא בטוח שהייתי משנה אותם. אבל בתקופה שבה נראה שבכל ביקורת שאתה קורא יש אנשים שמרגישים צורך להסביר איך "האחים סופר מריו" הוא בעצם תמרור אזהרה כנגד הרפורמה המשפטית, חשוב גם מדי פעם לקחת את עצמנו, ואת הקולנוע, קצת פחות ברצינות (ואני מודה שאני מנסה להציג צד קצת פחות רציני לכל העניין בסרטונים שהתחלנו להעלות, ותודה למתן על זה).
אז, כן, עין הדג די התרחק מ"ביקורות קולנוע לאנשים שלא אוהבים ביקורות קולנוע". זה סביר בעידן שבו "ביקורות קולנוע" זה לא בדיוק מונולית אחד וברור – איזה ביקורות קולנוע אנחנו לא אוהבים? יוטיוברים שצועקים ולא מדברים שלוש שניות לפני שהם משתמשים בטייק אחר? עמודי פייסבוק גיקיים של חובבים? ראנט של דוד שלכם בוואצאפ המשפחתי?
אז מה זה עין הדג ב-2023? טוב, אני לא יודע אם זה משהו שאפשר לסכם בסלוגן אחד, ואני לא בטוח אם אני רואה צורך לסכם אותו באחד כזה. אם כבר, אני מחבב את "לא מכבים את המוח בכניסה לקולנוע", רק שאולי הייתי מרחיב אותו ל"וכשכותבים ביקורות ומגיבים לאנשים". בימים שבהם נראה שביקורות וחדשות קולנוע רבות נעשות על אוטומט ובלי הרבה חשיבה, אני לא חושב שאנחנו תמיד מגיעים אבל אני בהחלט חותם על כך שאנחנו משתדלים פה לא לכבות את המוח כשמדברים על קולנוע. כן, אפילו כשאנחנו מדברים על שטויות. אני מקווה שזה מספיק.
hear hear
1. אני עוד זוכר שהטאג ליין היה משתנה לדברים שטותיים שרוב האנשים הנורמליים לא מבינים כמו "דשא באסה"
2. אתם עושים עבודה טובה, תודה על הכל.
מסכים ?לא מסכים? זה לא משנה
מה שחשוב מבחינתי בכתבה הזו
הוא שאכפת לך
באופן ברור אכפת לך
מהאתר
מהכותבים שלו
מהמגיבים שלו
באופן ברור אתה מתחשב בכולם ומנסה שלכולם יהיה נעים (והאמת שבזה הרבה יותר מההנהלה הקודמת שאותה אני מעריך מאוד ועדיין).
אז אגיד לך תודה
שעדיין 15ֶ שנים אחרי שהכרתי את האתר (עוד שויקי לקחה ממנו קישורים ) הוא אתר שכיף לבקר בו
אגב זה יותר מ15 שנים
אבל אמרתי ש15 זה מספר טיפולוגי
לדעתי מה שמייחד את האתר הזה לעומת השאר, הוא האהבה העצומה והמרוכזת לקלונוע שלא קיימת כמעט בשום מקום אחר באינטרנט. ובמינמום מסחור. לא קיים כזה עושר של תוכן לא ממוסחר ובאפס קליקבייטס.
מה שכן, אני חושב שלעיתים האתר היה מרוויח מריסון השימוש בעודף מילים. כמו שאמרת קולנוע זה חשוב ושטויות. אז לדעתי העריכה באתר צריכה קצת לעבור מיקוד,
תנו לנו את הערך המוסף שבסרט, את הדברים הטובים, הפחות טובים ואם אפשר בקלילות ועם טיפות של הומור. את התפלספות תשאירו לפילוסופים.
פישלייק
(ל"ת)
אין לי מה להגיד חוץ מתודה רבה
תענוג לקרוא באתר את הביקורות, את הדיונים הלא פחות מענינים שנוצרים כאן וכל מה שביניהם.
אני לא מכיר עוד מקום טוב לחובבי קולנוע ברשת כמו עין הדג
הייתי רוצה להוסיף נקודה נוספת וחשובה מאוד: אתה קשוב מאוד לקהל.
הצעה שמגיב הציע יכולה להתפתח לכתבה או אף ליותר מזה, וגם כשאתם לא מקבלים רעיונות ועצות אתם בדרך כלל מתייחסים לפחות להצעה.
יש פה מקום בו העורך והכותבים לא חשים את עצמם מורמים מעם, אלא מתייחסים לכל אחד, ונותנים מקום של כבוד לכל רעיון הצעה שאלה או בקשה מצד כל גולש שהוא.
ובאופן כללי, האתר כל כך פעיל ומלא בפרויקטים מעניינים וים של כתבות וביקורות שאני באמת תוהה לעצמי איך את כל ההשקעה הזאת אתם מצליחים לעשות בלי לדרוש כסף. באמת שאפו ענק.
ואני חייב גם להגיד שלצד הפתיחות שיש פה לתגובות, חשוב לציין שאתה גם יודע מתי לשים ברקס ולעצור דיונים כשהם מגיעים למקומות לא טובים, וזה ממש לא דבר מובן מאליו באינטרנט בו יש כל כך הרבה דיונים שנכנסים עמוק עמוק לתוך איזורים לא טובים בעליל ואף אחד לא עוצר אותן.
בקיצור, אתר מצויין.
תמשיכו כך, אתם עשר.
אתר הבית שלי כבר שנים רבות ולא בכדי
(ל"ת)
זה לא אותו דבר (ולא יכול להיות אותו דבר) אבל זה עדיין כיף.
העולם באמת השתנה מאוד, ומדי, מכדי שיהיה סיכוי שמשהו יישאר אותו דבר (וכולנו השתנינו אבל כיף יותר להשליך את זה על שדות שהפכו לבניינים ומסעדות שנסגרו ואתרי קולנוע שכבר לא מבקרים את הארי פוטר והאסיר מאזקבאן או את איירון מן הראשון).
אז תודה רבה :)
אוהבת את "עין הדג" כי הוא "עין הדג"
אני מבקרת באתר הזה כבר כמעט 20 שנה. ותמיד כיף פה, יש דיונים מעניינים ורעיונות חדשים. אני קוראת כתבות על סרטים שלעולם לא אצפה בהם כי תמיד הביקורות כתובות נהדר.
בקיצור, אתם עושים עבודה נהדרת💜
כעורך, אני מבין את הצורך
להגדיר לעצמך מה בעצם אתה עושה, אבל כקורא ההגדרה המדוייקת לא ממש משנה לי. זה האתר האהוב עליי, והמקום הכי טוב לקרוא, להתדיין ולאהוב סרטים. אתם מספקים את הפלטפורמה הזו כבר עשרים שנה, וקשובים כל הזמן לקהל שלכם. אתם עושים עבודה מדהימה בחינם ובמסירות. תמשיכו כך, ותודה רבה.
היי תמשיך לעשות את העבודה הנהדרת שאתה עושה. לא הכל פה מושלם, אבל זה מקום כייפי עם צבע משל עצמו, וכל זה בחינם. סחטיין
פשוט כי אי אפשר היה להתעלם אחרי שכתבת על עריכה – התכוונת אני מניח לתווך שבין ולא לטווח בין…
המון תודה
אין עוד אתר שאני אשכרה מחכה לתכנים בו, ואפילו קצת מתבאס על זה שאני לא רואה את כל מה שיוצאות עליו כתבות.
התוכן הוא מצד אחד באיכות גבוהה מאוד וללא שטויות של טראפיק ומצד שני מרגיש בגובה העיניים.
גם הקהילה עצמה מדהימה והכי כיף להשתתף כאן בדיונים.
כתבת שאתה פתוח לכתבות מכולם – הכוונה היא שבעיקרון אפשר לפנות אליך עם ביקורת על סרט ויש מצב שהיא תתפרסם בסופו של דבר?
בנוסף, האם יש דרכים כלשהן בהן אפשר לעזור באתר?
כן, אם כי כדאי לציין שהדלת הפתוחה לא אומרת
שאני מפרסם כל כתבה – אלא שאני אשקיע מהזמן בשביל לקרוא, להעיר האם זה עובד או לא, ואחרי עבודה שלי ושל מי ששלח/ה – אז לפרסם אותה.
בגדול אני לא "מחפש" ביקורות מבחוץ – יש לנו צוות כותבים די מגובש – אבל אני תמיד אקרא מה שישלחו לי, גם אם לא פעם אגיד "מצטער, אבל זה פשוט לא זה".
סעיף ג'. כל כך סעיף ג'.
עשרים שנה זה חתיכת זמן, וחתיכת פרספקטיבה, ואפשר לראות שאנשים כן יכולים ללמוד ולשנות את דעתם. ומה שצריך זה מקום שבו אפשר לערוך דיונים רציניים.
אין לי הרבה מה להוסיף למה שכתבו כאן מלפניי. פשוט להצטרף להערכה ולאמירת התודה על האתר והעבודה הקשה שמאחורי הקלעים.
תודה!
המקום הכי טוב באינטרנט
אני פה בערך מההתחלה והאתר רק משתפר. הביקורות היום, הן רק בונוס, התוכן הנוסף הוא העיקר עבורי וזה כיף גדול שיש עדכונים מגוונים לעיתים קרובות יותר.
אין הרבה אתרי תרבות ישראליים ששווים משהו באינטרנט
ואני לא מדבר בכלל רק על קולנוע. עין הדג היה, ונשאר, אחד הבודדים שכן בעיניי.
למה? כי יש פה דיונים. כלומר, האתר הזה הוא חלק מהאינטרנט וגם פה יש לפעמים רגעים שנראה שאנשים רק באים לדבר עם עצמם על כמה הם חכמים ויודעים יותר. אבל וואלה, כאחד שלא מרבה להגיב כאן אבל כן מקפיד לקרוא – הייתי אומר שהיחס לדיונים האמיתיים הוא טוב בהרבה ממה שמסביב.
ומעבר לזה, אני מאוד אוהב את החדשות ומקבצי הטריילרים, קופות, וכו' שאתם מביאים. אומנם האתר לא מתיימר להיות חדשותי בבסיסו, וככזה בדרך כלל הדברים מגיעים באיחור מתבקש. אבל מצאתי שזו דרך נהדרת להתעדכן אחת לכמה זמן במה שקורה סביב המדיום שאני כל כך אוהב, בצורה מרוכזת ובשפה ייחודית שלמדתתי לאהוב.
אני מודה שמהכל דווקא הביקורות – מה שהיה אולי אבן היסוד של האתר, הן הדבר שהכי פחות קריטי לי. הרי בעולם שבו כולנו כבר יודעים איך סרט התקבל לפי מספר אחוזי טריות שרירותי שמופיע ליד שמו, זה באמת משנה למישהו אם אדם X אהב או לא אהב את הסרט?
אולי בתקופה שרק דורון כתב פה היה לזה עדיין ערך, כי למדת מי המבקר ומה הטעם שלו בז'אנרים השונים ביחס אליך, אבל אני מוצא שכשהכתיבה מתחלקת בין אנשים שונים ומשתנים אני מתתקשה להבין מה דעתי על המבקר (לא על הכתיבה שלו, אלא על הטעם שלו), ולמען האמת די מוותר על זה מראש.
ועדיין, כמובן, הביקורות הן המקום המושלם לנהל את אותם הדיונים שהזכרתי בהתחלה. אולי בגלל זה דווקא הביקורות המתגלגלות עובדות כל כך טוב בעיניי. זה גם קונספט שמזמין דיונים מתמשכים בזמן אמת במהות שלו, וגם מקום שבו מבקר אחד בלבד מדבר בראש העמוד ואתה לומד את הגישה שלו לאורך העונה.
תאורטית, האתר היה בעיניי עובד טוב באותה המידה בדיוק אם במקום ביקורות מפורטות היו מתפרסמות בדף הבית עמודים ייעודיים לדיונים על סרטים, עם אולי כתבת סיכום על איך הסרט התקבל, וכמה מילים על איזה תהליך או כל דבר כזה הוא מצביע, אם יש כזה לדעת הכותב. זו גם יכולה להיות אחלה דרך לחלק את הכוחות ולייצר דיונים על יותר סרטים וסדרות, ולא רק אלו שאתם מתפנים לכתוב עליהם ביקורות מפורטות שדורשות זמן ועבודה רבה.
(וכן, אני יודע שיש את עמודי הסרט שאפשר לדון בהם, אבל זה לא אותו דבר באיך שזה עובד בפועל)
אבל זה בקטנה, אחלה עבודה ואחלה אתר. עובדה שאנחנו ממשיכים להכנס.
כקורא מתמיד וותיק מאוד באתר
אני מסכים במיוחד עם הקטע של להתייחס לקולנוע ולמדיה בעיקר כבידור לשמו, מה בסך הכל ביקשנו?! פסק זמן מהדרעק של החיים, בריחה נעימה מהמציאות המדכאת, לחוויה של תמונות וצלילים שיעשו לנו נעים, זה הכל!
קשה לי לראות איך האתר חוזר להיות יותר 'קהילתי'
וזה בסדר.
האתר המקורי של לפני יותר מ-20 שנה פעל בנישה שהייתה אז מאוד קטנה ופמיליארית – האינטרנט היה קטן, האינטרנט הישראלי היה קטן עוד יותר, והאינטרנט הישראלי לענייני תרבות פופ היה קטן עוד יותר. אנשים באמת הכירו אחד את השני. זאת תקופה שיהיה קשה מאוד לשחזר בימינו, וזאת לא אשמתו של אף אחד.
21 תגובות ועדיין אף תגובה של "אצל דורון זה לא היה קורה"?
אצל דורון זה לא היה קורה.
סתם, נו, אוהב את המקום הזה מאוד.
מודה, הוא תופס כמות קטנה משמעותית של מקום בחיים שלי מבעבר. מצד שני, לא מכיר אתר אינטרנט אחד שתפס מקום כל כך משמעותי בחיים שלי לפני 20 שנה וממשיך לתפוס את אותו המקום גם היום, אז זה לא אומר הרבה. עדיין אחד המקומות העיקריים שאני מגיע אליהם בשביל לקרוא דברים על קולנוע. וגם טלוויזיה, מסתבר! אצל דורון זה לא היה ק… טוב די.
תשמע, אני מאד נהנה מהאתר.
כשאני צופה בסרט חדש או משלים סרט ישן, אני לרוב מוצא באתר ביקורת אינטליגנטית או לפחות מבדרת באופן אינטילגנטי.
ומדי פעם קופץ לי בפייסבוק הדף עם קישורים מעניינים לכל מיני דברים, וזה תמיד כיף.
לגבי האג'נדה של המגוון, שאני בגדול מתחבר אליה… באופן אישי אני לא כל כך מרגיש שהיא נוכחת או שזה הסיפור שהאתר מתאמץ לשים במרכז.
תודה
אני גולש באתר מ2009 בערך ולא מצאתי שום קהילה/אתר/עמוד ישראלי שמדבר על קולנוע שכיף לי להיכנס אליו כל יום כמו עין הדג ועם קהילה טובה כל כך כמו בעין הדג, למרות שהסיבה שהתחלתי לגלוש באתר היא הביקורות של דורון נשארתי פה הרבה אחרי כי הקהילה פה היא באמת הכי טובה ומקבלת ומכבדת שיש, כל הפרוייקטים והביקורות כתובות ברמה גם הרבה אחרי שדורון עזב.
תודה לכם שאתם משאירים את האתר הזה חי כי בשבילי לפחות אין לו תחליף.
פשוט תודה
אני קוראת שקטה באתר כבר שנים, ונכנסת לכל כתבה גם אם זו ביקורת על סרט שאין סיכוי שאראה. רק רציתי להגיד תודה על זה שאתם שומרים על הפינה הזו באינטרנט!
תודה על העבודה הקשה ועל כתבות מעניינות, מחכימות ומצחיקות.
(וזאת הזמנות גם להגיד תודה לכל מגיבי האתר, הקבועים יותר או פחות שמוסיפים תגובות לא פחות מעניינות והופכים כל כתבה להזדמנות לדיון)
אני פה בגלל הדיונים
אין לי זמן לסרטים. באמת, כמעט לגמרי.
הגעתי לאתר בתקופה אחרת שבה כמות הזמן הפנוי שלי היתה הרבה יותר גדולה וגם אז זה בעיקר מארוול וסרטי אקשן, ובעיקר – בתקופה שאיכשהו היה לי גם את הזמן וגם את האנרגיה להשלים ביקורות סרטים של 10 שנים אחורה, כך שאני יכולה להגיד שקראתי את *כל* הביקורות באתר, גם אם לא את כולם בזמן אמת. (למען הסר ספק – ביקורות, לא כתבות, זה כבר באמת מוגזם…)
גם במאזן הזה של סרטים מול טלוויזיה תמיד הייתי יותר לטובת הטלויזיה, הדמויות המתפתחות, החיבור לאורך זמן, כך שבאמת באמת באמת – אני לא בן אדם של סרטים.
אבל יש כאן קהילה שכיף לדבר איתה, ודיונים שבהחלט גרמו לי לשנות את דעתי לא פעם ולא פעמיים (גם אם שינוי הדעה הגיע בפרספקטיבה של שנתיים אחרי תחילת הדיון המקורי). ומקום שהוא בד בבד גם אסקפיסטי וגם הכי מייצג את הפוליטיקה העכשווית בצורה שאני לא יכולה להסביר, ואחד מהאתרים האחרונים שנשארו אצלי כמקום קבוע שאני גולשת אליו באופן יזום לבדוק מה חדש.
תודה על התזכורת, היא מאוד חשובה.
איזו הידרדרות. אצל דורון זה לא היה קורה
(ל"ת)
למה אנחנו פה
בתור מישהו שכותב כאן כבר כמעט שבע שנים (לא שזאת תחרות או משהו), במקום עקרונות או מטרות חשבתי לכתוב למה אני חוזר לפה בכל יום:
בגלל התוכן – אולי אני משוחד בתור מישהו שעוזר ליצור אותו, אבל נראה לי סביר להגיד שזה אתר מאוד מגוון מבחינת התוכן. לא רק בשנים האחרונות, כן? הגיוון היה מאז ומתמיד, לא היו פה רק ביקורות, אלא גם חדשות, דוחק"ואים, טורי דעה וכו'. בשנים האחרונות התוכן התפתח עוד יותר, עם יותר הכללה של טלוויזיה, הפודקאסט וערוץ היוטיוב הדנדש. כמו שיונתן כתב, יש דברים שעדיין לא לגמרי פיצחנו אבל אנחנו תמיד חושבים אם יש עוד דברים שלא ניסינו עדיין או אם אפשר לנסות משהו בדרך קצת אחרת.
נכון שהיום יש אלף ואחד בלוגים וקבוצות פייסבוק ועמודי אינסטגרם של קולנוע, אבל לפחות מהחוויה שלי מתעסקים שם בעיקר בקולנוע מיינסטרימי. זאת לא ביקורת, זה הגיוני סה"כ, אבל אני בספק אם הייתי מגלה דרכם על כל מיני פנינים שמצאתי בזכות האתר הזה.
בגלל הדיונים והפרספקטיבות – עם כל הכבוד לכישרון הכתיבה של דורון והכותבים האחרים, הפוסטים עצמם הם רק חצי מהכיף. החצי השני הם הדיונים שמתפתחים בהם, מפמניזם בג'יימס בונד ועד תרגומים של חולית. יש כאן תגובות שגורמות לי לראות צדדים חדשים בסרטים שלא חשבתי עליהם, ומאידך יש תגובות שגורמות לי לתהות אם אני והמגיב/ה צפינו באותו סרט.
בתור אחד האנשים שלא הבין מה הביג דיל בייצוג נשי כשיצא "מי מפחד מהזאב הרע", היום מביך אותי לקרוא תגובות שכתבתי אז, בין היתר בזכות תגובות של אנשים אחרים באותו דיון. עוד דבר שמביך אותי היום זה לראות אנשים זורקים ביטויים כמו "Woke" או "טרלול פרוגרסיבי" על כל סרט שמעז לתת ייצוג לאנשים להט"בים או לא לבנים או, רחמנא ליצלן, נשים.
אני יוצא מנקודת הנחה שלא *כל* האנשים האלה הם גזענים / שובניסטים, אלא באמת לא מבינים את החשיבות של ייצוג – או שלא אכפת להם – וחושבים שהוליווד דוחפת להם אג'נדות פרוגרסיביות בגרון (לא שזה תמיד לא נכון, אבל אני לא חושב שזה קורה בכל סרט שלישי). הדחף הראשוני שלי כשאני נתקל בביטויים הנ"ל הוא לגלגל עיניים ב-180 מעלות. אבל למרות שהיום קל לי להתנשא – הכניסו כאן בדיחות גובה – אם לפני עשור השיח היה דומה, ייתכן שגם אני הייתי משתמש בביטויים האלו. הגישה כלפי דברים כאלו לא משתנה תוך יום או תוך שבוע, בטח לא אם נשארים בתוך תיבת תהודה שבה כולם חושבים כמוך. ולכן אני חושב שלדיונים פה יש ערך מוסף – חשיפה למגוון דעות שונות, גם אם הן נראות הכי רחוקות משלכם.
בגלל הקהילה – נכון שהיום כבר אין ממש קונים ומפגשים קהילתיים, אבל אני לא חושב שמישהו "אשם" בזה. זמנים השתנו, גולשים שהיו פעם צעירים היום עם משפחות ומגפה עולמית בטח לא עזרה למצב. זה לא משנה את העובדה שגולשים פה לא מעט אנשים איכותיים. למשל, אני וכמה גולשים פה פתחנו בלוג קטן ונחמד לפני כמה שנים. בלי קשר למפגשים מטעם האתר, אתם תמיד מוזמנים להציע לאנשים פה להיפגש לסרט או משחק "קטאן", בין אם כאן או בקבוצת פייסבוק שלנו. מי יודע מה ייצא מזה.
בגלל שזה עין הדג – קודם הקשבתי לשיר שהשם שלו הוא אולי הסיבה העיקרית שאני אוהב את האתר הזה ופותח אותו לפחות פעם ביום כבר למעלה מעשור: "להרגיש קצת פחות לבד ביקום". בית הקולנוע תמיד הרגיש לי כמו בית שני, ובשני העשורים הראשונים לחיי יכלתי לספור על יד אחת את כמות האנשים במעגלים שלי שאהבו והתעניינו בקולנוע. ואז גיליתי את עין הדג, עם מלא אנשים כמוני שיכולים לחפור בעשרות תגובות על הסרט הבא של אדגר רייט או לבוא לצפות בטרילוגיית "האביר האפל" ברצף ולצעוק "דשא באסה" על המסך. בכל השנים שקראתי כאן פוסטים ודיונים הרגשתי תחושת שייכות שלא מצאתי לפני כן באינטרנט, הישראלי ובכלל.
מאז שעברתי לצד של יוצרי התוכן, זאת גם התחושה שאני מנסה לתת בחזרה לאנשים שגולשים פה, ונראה לי שזה תקף לכל הכותבים והאנשים מאחורי הקלעים. התחלתי פה בתור מישהו שכותב "קצרצרים" פעם בשבועיים ועם הזמן החלפתי והוספתי לי כובעים כמו אחראי הסושיאל ועורך וידאו. זה לא תמיד קל, אבל זה בהחלט מספק. לא מזמן הייתי בהקרנה ומישהו זיהה אותי וניגש אלי ואמר שהוא אוהב לקרוא ביקורות שלי (מצטער, מרוב הפתעה לא הספקתי לשאול איך קוראים לך, באתר או בכלל). אז כן, מבחינתי את שלי עשיתי. ואני גם אמשיך לעשות, עד שאיזו אפוקליפסה או עליית המכונות יגרמו להשבתת האינטרנט ונצטרך לדבר על סרטים סביב מדורות.
אי אפשר בלי איזה עוף
עו"ד של מושל פלורידה רון דסנטיס (ריאן ניומן, בתיק וורן נגד דסאנטיס) נאלץ להגדיר מה זה woke, וזה הציטוט כלשונו של ההגדרה:
"The belief there are systemic injustices in American society and the need to address them."
(תרגום: "האמונה שיש חוסרי צדק מערכתיים בחברה האמריקאית והצורך להתייחס אליהם.")
…אז עכשיו אפשר להתווכח האם ליהוק של שחקנים שחורים לסרטי מיינסטרים זה כן או לא טענה שיש חוסר צדק מערכתי ויש צורך להתייחס אליו, או רק ליהוק של האדם המתאים ביותר לתפקיד, או מהלך ציני של האולפנים להרחיב את הקהל הפוטנציאלי של סרט, וכו'.
ואיזה כיף שכבר מעל 20 שנה אפשר להכנס לכאן ולעשות כל מיני עוף מעניין ובתקווה רלוונטי במידה כזו או אחרת. אני אשאר כאן כל עוד יש דיונים איכותיים, גם אם הספק הצפיה שלי נמוך, ואירועים בישראל לא רלוונטיים לי.
תודה לצוות האתר שהציל את עין הדג מהגורל העצוב של המסמ"צ והשרת העיוור, ותודה לרד פיש וללונג ג'ון, העורכים המייסדים המיתולוגיים.
רק דבר אחד שחסר – במובייל (פיירפוקס אם זה משנה) לא רואים כותרות של התגובות. חוץ מזה – יא וואראדי כבר איזה 20 שנה שאני נכנס לאתר הזה. כמות הפעמים שנכנסתי (והגבתי) לביקורת של דוני דארקו היא לא סבירה בעליל. זה רק אתם וטמקא יודעים להחזיק ככה אצלי. אז אם זה לא ברור עדיין – תודה!
להצטרף למקהלה הנוסטלגית?
מבחינתי, עין הדג זה להתדיין עם אותם אנשים שהתדיינתי איתם לפני יותר מ15 שנה ולא להחליף את נושאי העניין (א"כ הסרטי והדיון עצמו משתנה).
יש קצת נוסטלגיה כפית בלקרוא את הדעות שלך בעבר ולחשוב האם הייתי מגיב באותו אופן או בצורה שונה.
אולי כדאי לכבוד יום הנוסטלגיה לשאול 'מה הביקורת הראשונה שקראת פה באתר'. מבטיח שזה יהיה מרתק…
.
הייתי משנה את זה ל״מה הכתבה הראשונה שממנה גילית בכלל את עין הדג״
במקרה שלי זאת הייתה הכתבה הזאת, שהציגה ידיעה לפיה אולי יכול להיות שפיקסאר איבדו את זה לגמרי והם הולכים לעשות צעצוע של סיפור 4, מה שכמובן בסוף באמת קרה.
אני זוכר שלא ידעתי אז כלום על עין הדג ולא הצלחתי להבין למה יש כל כך הרבה טוקבקים ולמה הם מתחילים לנהל דיונים שלמים בתגובות.
אני זוכר שאחת התגובות קישרה לטריילר של אמיצה שיצא אז והתחילו לדון עליו, ואני הרגשתי שהטוקבקים האלה הלכו ממש רחוק והתרחקו מהנושא של הכתבה. לא היה לי אז שום מושג על אוף טופיקים שיש פה באתר שמתרחקים מהנושא הראשי מרחק הרבה הרבה יותר גדול ממרחק בין דיון על סרט עתידי של פיקסאר לדיון על סרט עתידי אחר של פיקסאר.
אגב, באותו זמן עוד לא שמתי את עין הדג במועדפים וגם לא נראה לי שזכרתי את שם האתר.
במקום זה, כשרציתי להיכנס לפה, פשוט רשמתי בגוגל ״צעצוע של סיפור 4״ והכתבה הזאת הייתה התוצאה הראשונה. מיותר לציין שהיום זה לא כך.
אני זוכר את הכתבה הזו מעולה
אני הכרתי את האתר מלפני
אבל הכתבה של דורון הייתה מדויקת
זה... מפתיע. איכשהו זכרתי שאתה כאן הרבה מלפני.
(ל"ת)
לפני 2011 בכלל לא ממש התעניינתי בקולנוע
כלומר, כילד ראיתי סרטים, כמו בערך כל ילד (טוב, כמעט כל ילד, להוציא את החרדים), אבל בשלב מסויים של גיל הנעורים הפסקתי ללכת לקולנוע ולראות סרטים.
רק בסביבות 2011 התחלתי להתעניין בתחום הסרטים, ולקולנוע חזרתי ללכת רק ב-2013.
כך שאין סיכוי שהייתי מגלה את האתר לפני 2011.
רק אבהיר
ההערה על החרדים בסוגריים הייתה לגבי קולנוע, לשם בדרך כלל לא הולכים ילדים חרדים, ולא בכללי לגבי צפייה ביתית בסרטים.
מי אלה משתמשי האתר שמשקרים בטוויטר ומקבלים על זה כסף? ואיך אני מצטרף לעניין הזה (הרווחים יופנו למטרות ראויות אני מבטיח)?
שאלה ממש חשובה, גם אני אשמח לתקציר של הסיפור
אני לא הייתי פה בזמן אמת הדברים האלה קרו, אבל אני זוכר שקראתי פה איפשהו ממישהו שכתב על משתמש פה באתר (אני חושב שקראו לו Daniel? אני לא לגמרי זוכר) שהפך את עצמו לinider של התעשייה על דעת עצמו ולגמרי המציא סיפורים שקריים לגמרי כמו כל מיני "הדלפות" למינהם או למשל הפעם ההיא שהוא אמר שהוא היה בהקרנת בכורה של באטמן נגד סופרמן והוא חשב שהסרט היה מטורף – ואז איזה אתר סופר גדול בחו"ל ציטט אותו בתור איש תעשייה לגיטימי בכתבה לקראת אותו סרט.
אבל אני לא באמת יודע. אני רק דולה את כל מה שיש לי בזכרון על הסיפור הזה שאני בטוח שהוא מאוד לוקה והכל הנראה לא נכון ברובו, וגם מה שידעתי על הסיפור מלכתחילה ממש לא היה התמונה המלאה, אז אני לא סגור בכלל בכלל על מה שאני אומר כאן.
בעקבות זה, אני ממש אשמח אם מישהו שכן בקיא בכל הסיפור הזה יוכל לספק כאן את התמונה המלאה, כי זה סיפור ממש מסקרן.
בעיקר היתה לו נטיה לצטט בהתלהבות כל שטות שהוא מוצא איפשהו
עם התרברבויות פה ושם על בולשיט שהוא מפיץ בכוחות עצמו. זה השרשור שבעקבותיו הוא פרש מהאתר:
https://www.fisheye.co.il/shorts_201706/#target-comment-949567
מאז הוא מנהל את ענייניו בטוויטר.
איזה קטע
נראה לי שזה הפוסט שבו התחלתי להגיב כאן באתר
אה, וואלה. אז מסתבר שכן הייתי פה בתקופה הזאת
כנראה לא שמתי לב כשזה קרה.
בכל אופן, איזה סיפור מוזר.
תודג וכו'
אמנם אף פעם לא הגבתי יותר מדי, ואמנם אני מגיב אפילו פחות (גם כשמבקשים ממני יפה להתייחס למשהו, נגיד לכך שאלינור וצ'ידי לנצח נצחים bestest), אבל עין הדג היה ונותר אתר שאני נכנס אליו לכל הפחות כמה פעמים בשבוע. נהפך לכזה ב-2003, נותר כזה ב-2023.
תודה
זה האתר שהכי כיף לי לקרוא בו את הדיונים ואני גם לומד מהם וגם נחשף לחוויות אחרות. זה האתר היחיד שעדין נותן הרגשה של קהילה, וגם המקום היחיד שבו אפשר ממש לדבר על מה שמעניין אותי. תודה שאתם קיימים.
האתר נהיה צל של עצמו
אפילו הכותרת "תזכורת עצמית" נפוחה מיומרנות. התחושה היא כמו המצב של קיסר האנושות בוורהאמר 40K, גוסס על סף מוות תמידי, מוחזק בכוח על ידי מכונות אבל לא באמת מתפקד. הנשמה אבדה מזמן ופינתה מקום לטכנוקרטיה. הגיע הזמן לתת לאתר הזה למות (אבל לא לקיסר כי הוא מגן על האנושות מפני כוחות הכאוס)
שנפתח חרדות?
אני שמה לב שאף אחד לא העלה את העניין הזה.
קודם כל תודה לך ולצוות, על העבודה הטובה וגם על השימור. לעיתים קל לשכוח שכותבים פה צעירים על אמת, אני מניחה כמעט אוטומטית שכל מי שכאן ידע לקרוא ולכתוב גם בימי תחילת האתר (או היה קיים, וכאלה).
אחרי התודות, השבוע נגמר נכס אחר שהתחיל בערך באותם ימים כמו עין הדג וזה אובדן די מבאס. כלומר, נראה שטל ברמן ימשיך ברדיו בצורה כזו או אחרת אבל אביעד מאוד יחסר לי ואני ממש מקווה שהוא לא באמת יעלם. לא חייבים לדבר על זה כאן כי עיבדתי כבר בבית עם חברים.
פשוט הודעת הסיכום הזה קצת מעוררת חששות. אז אני מקווה שהכל טוב וזה סתם תזמון מקרי לסיכום שגרתי.
זאת לא אמורה להיות הודעת סיכום
ואני לא רואה סיבה לחשוש.
אם כך, הידד
(ל"ת)