נתחיל מהחיובי: האנימציה ב"איפה אנה פרנק" טובה, בסך הכל, ויש איפשהו באמצע הסרט חמש דקות מעניינות ויפות שאכן מספרות משהו שלרוב לא בא לידי ביטוי בנוגע לסיפורה של אנה פרנק. כל השאר? ובכן…
להגנתו, "איפה אנה פרנק" מבין שמי שרוצה לראות סרט רגיל על אנה פרנק יכול היה לעשות את זה כבר: היו כבר 17 גרסאות שונות, בקולנוע ובטלוויזיה, של אנה פרנק – כולל גרסת אנימציה יפנית (שאחר כך נערכה גם לגרסה צרפתית). יתרה מכך – אי אפשר להגיד שארי פולמן לא מתעניין בפרנק, שכן רק לפני כמה שנים הוא פרסם גרסת "רומן גרפי" ליומן ("יומן גרפי", אם תרצו).
על כן, סיפורה של אנה פרנק כפי שהוא מוכר מהיומן שלה צומצם בסרטו של פולמן עד מאוד, והוא נדרש לחלוק, שלא לומר לפנות מקום ולשבת מאחור לסיפור החדש שהסרט מספר – סיפורה של קיטי, החברה הדמיונית של אנה פרנק, אליה פנתה ביומן שלה. קיטי, כך מסתבר, מתעוררת במוזיאון אנה פרנק "בעוד כשנה מהיום". מבולבלת, קיטי מנסה להבין לאן נעלמה אנה פרנק. הקהל, מבולבל, תוהה האם הילדה הזאת טיפשה יותר משק לבנים שבורות כי את בתוך מוזיאון אנה פרנק, נראה לי שאפשר להבין אולי מה קרה לאנה פרנק למען השם.
התשובה לשאלה השנייה, אגב, היא "כן": או שדמותה של קיטי כתובה מראש כאחת הדמויות הכי טיפשות בתולדות הקולנוע, או, לחלופין כתובה באופן שמעליב את האינטליגנציה של כל המעורבים בדבר – כולל הצופים. זאת התנהגות שאי אפשר לתרץ ב"זה סרט לילדים!" כי יש "לחתוך כמה פינות" ויש "לחתוך את הכל ואז לשרוף ליתר ביטחון עד שאין זכר למה שניסית לפסל מלכתחילה". אפשרי שאני לא מבין, כמובן, ושהתנהגות הטמבלית שלה היא מכוונת – קשה לדעת עם דברים כאלה – אבל אני חושב שהטיפשות שלה לא מכוונת, ולו רק כי גם שאר הדמויות מסביבה כתובות באותו אופן.
עכשיו, במסעה של קיטי להבין איפה החברה שלה, היא מגלה ש:
א. היא בלתי נראית.
ב. אבל רק בתוך המוזיאון.
ג. וכשהיא יוצאת היא הופכת לנראית.
ד. אבל אם היא מתרחקת מהיומן הפיזי של אנה פרנק היא מתחילה להיעלם מהקיום.
לעומת זאת, היא לא מגלה דברים כמו "אה, וואו, זה איזה 80 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, כולם מתלבשים אחרת ומדברים על אנה פרנק בלשון עבר והקימו מוזיאונים וגשרים על שמה אבל משום מה יש רק תמונות ופסלים שלה כילדה". כאמור, לא תפוח האדמה הכי מקולף בפירה.
אגב, כל החוקיות בנוגע לקיטי היא מטומטמת בקטע מתסכל ונראית ככזו שנועדה רק כדי לקדם מהלכים עלילתיים ספציפיים. אף אחד מהחוקים הנ"ל לא מקבל הסבר סביר, בטח לא באופן לוגי (נו, קסם) אבל גם לא במהלכים תימטיים כלליים או רעיוניים שיש בסרט. הם פשוט שם כי בסצנה אחת צריך שהיא תהיה בלתי נראית, בסצנה השנייה לא, ולא רוצים שהיא תהיה רחוקה מדי מהיומן המקורי.
במסעה, קיטי נפגשת עם פיטר, גנב שנוהג לכייס אנשים במוזיאון אנה פרנק ושאיתו אין לה שום כימיה, אז כמובן שהסרט יחליט שהם מאוהבים. כל הדברים שציינתי עד כאן, יש לציין, לא רק מתרחשים בטיפשות אלא גם פשוט מבוטאים רע: דיאלוגים שבלוניים ונעדרי כל תחכום ("אז אתה אוהב אתה" שואל השוטר שמתחקר אותו כדי שלא חלילה נפספס את הנקודה) שמבוצעים במשחק קולי לא מדויק (לפחות בגרסה האנגלית – אפשרי שבדיבוב העברי המצב יותר טוב).
קו העלילה של קיטי לא ממש משתפר: המסע שלה למציאת אנה פרנק עובר מן הפח אל הפחת בכל הנוגע לאיכות הכתיבה או הגיון (ומגיע לשיא אבסורד בכמה מישהו לא טרח לחשוב על כל העסק בסצנת התיאטרון שמציגה שתי נקודות שפל בכל הנוגע לדיאלוגים והתנהלות של הדמויות). במקביל, גם קו העלילה שכמעט וצץ משום מקום ועוסק בסוגיית הפליטים נעשה בצורה מעליבה.
עכשיו, לפני שאפשר להגיד שהעלבון הוא השוואת סוגיית הפליטים לשואה, אומר שלא זה הנושא. כלומר, פולמן יודע מראש שזה בור שלא כדאי להיכנס אליו ומנסה לצאת ממנו ברגע שהוא סימן אותו. זו לא אותה רוח של "זילות שואה" שמפריעה לכל העיסוק הזה בסרט. לא, זו זילות סוגיית הפליטים. סוגיה שלא נראה שהסרט טרח להבין לעומק יותר מ"יש פליטים באירופה ורוצים לגרש אותם, וזה רע". וכן, "איפה אנה פרנק" פונה לילדים, אבל אם אתה בוחר לעסוק בסוגיה מורכבת, כדאי, אולי, לעסוק בה באופן מורכב. נראה לי שאנחנו בעידן שמבין שגם תוכן לילדים יכול להיות מורכב.
אבל אם בכל זאת אנחנו מדברים על ייצוג השואה בסרט, אפשר אולי לדבר פחות על השוואות כאלה ואחרות ויותר על עצם הבחירה התמוהה (בלשון המעטה) של פולמן להעלים את היהדות מהשואה. כן, המילה "יהודים" נאמרת כמה פעמים, אבל ההקשר היחיד שבו היא מקבלת משמעות היא בשיחה שבה אנה פרנק נשאלת על ידי קיטי "למה שונאים יהודים" והתשובה של אנה פרנק היא "כי תמיד שונאים את כל המיעוטים בכל הזמנים כמו רצח העם בארמניה למשל או הצוענים באירופה".
עכשיו, כן, רצח עם ופרעות זה לא משהו ייחודי ליהודים, אבל בכל זאת נראה שיש משהו קצת מזלזל בלעשות סרט שמספר חלק מהסיפור של רצח העם שקרה ליהודים, רק כדי לנזוף בקהל יהודי שלא יחשבו שהם מיוחדים מדי. הרי אם באמת היית רוצה לעשות סיפור על מיעוטים נרדפים אחרים, למה לא פשוט לעשות סיפור עליהם?
ובכלל, יש משהו בהצגה של אנה פרנק בגרסה הנוכחית שהוא פשוט לא נעים. פולמן מכניס לדמותה מילים לפה שלא ברור שהיא הייתה חותמת עליהן, הופך את הסקרנות שלה כלפי המיתולוגיה היוונית לאמונה כמעט פגנית, ובעיקר – מציג אותה באופן ששולל ממנה סימפתיה ואמפתיה. כן, אנה פרנק בכל הגרסאות שלה תמיד מוצגת כילדה קצת מעצבנת: זה הקסם שלה. היא לא הייתה מלאכית אלא ילדה שניתן להזדהות עם הכאבים שלה, ועם הקשיים החברתיים שלה, ועם היהירות שלה, ועם התסכולים שלה, ועם החוצפה שלה. אבל פרנק גרסת פולמן לא מוצגת בצורה חומלת – ולא ברור אם זה בכוונה או לא.
ואולי כל זה היה נסלח, או פחות מעורר כעס, או סביר לו "איפה אנה פרנק" לא היה מכריז, ממש בתוך הסרט עצמו "אני עצמי הוא זה שהבין את אנה פרנק והמסר שלה. אני מציג אותה כמו שהיא באמת. כל השאר סתם סוחטים אותה למטרותיהם" – כאשר הוא עושה בדיוק את אותו הדבר: סוחט אותה למטרותיו, לא מציג אותה כמו שהיא באמת, ולא נראה שהבין את המסר שלה (במידה ויש לה מסר – זה יומן, אחרי הכל).
לפולמן, כאמור, היה רצון טוב: הוא רצה אולי לעסוק בשאלת ה"מסחור" של אנה פרנק, רצה לעסוק בסוגיית הפליטים, רצה להנגיש את אנה פרנק לקהל צעיר ורצה גם לתת מקום של אמת לשאלות שאינן תמיד נוחות. אבל רצון טוב זה לא מספיק, בטח כשהתסריט שמציג את הסוגיות האלה כושל בכל רמה וחותר לא פעם תחת הרצון הטוב הזה. לו היה פולמן מתעסק בנושא אחד בכל פעם באופן מכבד, וטורח לשכתב ולערוך את התסריט מספר פעמים עד שהדמויות היו מרגישות חיות ושורות דיאלוג שבולטות לרעה היו מוצאות ומוחלפות בדיאלוג שבני אדם היו אומרים, אולי היה יוצא מזה משהו. אבל כתוצר שהוא כיום, מדובר בתוצר שהוא פשוט לא טוב באף רמה. טוב, חוץ מהאנימציה. היא באמת אחלה.
האמנם ילדים יכולים להבין את מורכבות נושא הפליטים?
איך תסביר לילד שלפעמים כן צריך לגרש מישהו ושהנושא לא שחור ולבן, כשמבחינה הומנית ברור שזה נושא שחור לבן.
ובאיזה גיל בדיוק הילד צריך להיות כדי להבין את זה?
כי בוא נגיד ככה- אנחנו מארחים פליטים ובהם ילדה בת 10 ואני ממש לא בטוח שמעניינית אותה מורכבויות.
סליחה על האוף טופיק, אין לי כוונה לצפות בסרט אבל על הנקודה הזאת אני חייב להתעכב.
אני לא יודע אם כל ילד בכל גיל יבין הכל
אבל אני משוכנע שחובה עלינו, כמבוגרים, שכבר פותחים את הנושא הזה להציג את המורכבות – או לכל הפחות לרמוז לעובדה שהיא קיימת ושהמצב שאנחנו מציגים שהוא "קל" הוא רק דוגמא אחת מיני רבים, ויש מקרים שמסתיימים פחות טוב.
סרטי הילדים הכי טובים הם אלה שלא רידדו את הנושא שהם עסקו בו רק כי "טוב, נו, ילדים לא יבינו".
"איך תסביר לילד שלפעמים כן צריך לגרש מישהו"
בתור מישהו שמתנדב קבוע עם ילדי פליטים אני משתדל לא להסביר להם את זה
חשוב לי אגב לציין שהנקודה ב"זה דיון מורכב"
היא לא "אולי צריך לגרש לפעמים". היא פשוט באמת קיום בדיון ברמה לא מביכה. הסרט לוקח מקרה נקודתי מאוד ומנסה להציג אותו כמקרה רוחבי. לא רק באופן שבו סרטים תמיד עושים את זה, אלא ממש באופן שמנוסח כהצהרת כוונות וכוללת סוכניות ממשלה שמסתבר שעם תמריצים נכונים עושים מה שנכון – כאילו הבעיה היחידה במשבר הפליטים זה פשוט שאף אחד לא אמר לפוליטקאים שכדאי להיות נחמד.
זאת בדיוק הנקודה שלי.
להסביר לילדים על מורכבויות כאלה ואחרות בנושאי הפליטים זה לסטות בצורה דרסטית מהערך העליון שהוא עזרה לזולת.
אבל יכול להיות שאנשים שלא חוו את זה דרך עבודה כמוך או משפחה כמוני כן יוכלו להתמודד עם הנושא בצורה שונה. אני אישית לא רואה דרך. ואם להשוות את השואה לפליטים זאת זילות השואה… אפשר לדבר נגד זה, אבל יש מטרות יותר גרועות לשמן אפשר לרתום את השואה.
אתמול האזנתי לריאיון עם פולמן בהסכת
"תרבות יום א" של "הארץ" ונראה לי שהוא עשוי לשפוך קצת אור על הבחירות התמוהות (לכאורה) בסרט. בין היתר הוא הסביר שהיוזמה לסרט לא הגיעה ממנו; פנו אליו מ"קרן אנה פרנק", שמשתמשת בכספים שמגיעים ממכירות היומן וכו' כדי לעזור לילדים באזורי מלחמה בכל העולם, ולכן היה חשוב להעביר את המסר הזה בסרט.
תודה על ביקורת שמתיישבת עם תחושותי במהלך ואחרי הצפיה בסרט אליו הלכתי אחרי שקראתי עליו סופרלטיבים שהתבררו כחסרי כיסוי
לא ראיתי את הסרט, אבל "כי תמיד שונאים את כל המיעוטים בכל הזמנים כמו רצח העם בארמניה למשל או הצוענים באירופה" היא לא תשובה כל כך רעה, בהתחשב בזה שהתשובות הנפוצות האחרות הן "כי ההתנהלות של היהודים בכל מקום שהם פולשים אליו גורמת למקומיים למאוס בהם בסופו של דבר" ו"כי גויים מקנאים בנו". אני לא חושב שיש תשובה באמת טובה בת משפט אחד.
אולי יש שאלות שלא צריך לענות להן במשפט אחד
(ל"ת)
זה שהתשובות האחרות גרועות לא אומר שזו תשובה טובה.
וכמובן, זו ספציפית תשובה ממש גרועה, ולא רק בגלל העצלנות של התשובות שלה (שתי דוגמאות, שתיהן מהמאה העשרים, ואחת היא של *הנאצים עצמם*?)
כל התשובות גרועות כשהן משפט אחד קצר מאוד
בעיקר כשיהודים ספציפית הם מיעוט יוצא דופן בדינמיקה שלו עם הסביבה, בעיקר באירופה. למה לשאלות מורכבות חייבים לתת תשובות של משפט אחד? ורק תשובה אחת?
בעיקר כשבחרו לנסח את השאלה של קיטי דווקא על היהודים ולא "למה הנאצים הרגו אנשים ללא סיבה?". אם זאת הייתה השאלה, אולי התשובה הייתה הגיונית.
אם אני זוכרת את לימודיי במערכת החינוך, היחס הגזעני ליהודים הושאר כתעלומה שהוצגו לה כמה וכמה סיבות אפשריות- גם בכיתות א'-ב'. בדיוק כמו שלא לימדו אותנו שיש תשובה אחת ויחידה להיעלמות הדינוזאורים, וזה היה עוד בגיל 4. זה לא שלילדים אין יכולת בכלל לקלוט שיש תעלומות שלמבוגרים אין תשובה מוחלטת אליהן ושיש כמה תיאוריות. אותי כילדה קטנה זה דווקא הקסים מאוד.
רוב התלונה בביקורת הייתה על שהסרט לא מאמין שילדים יכולים לקלוט יותר מתשובה של משפט אחד לכל שאלה.
ספציפית על שתי התשובות החלופיות שכתבת לשאלת היהודים, שהן בעצם אותה תשובה בדיוק, שמתייחסת לדינמיקה המחזורית להפליא של היהודים וסביבתם- זה לא שאין לה אחיזה עובדתית. קחו כמעט כל ערך בויקיפדיה העברית של עיר אקראית באירופה ותגיעו ל"יהדות"- בשנת זה וזה שליט העיר הזמין את היהודים להתיישב בעיר כדי לפתח את הכלכלה. בשנת זה וזה גורשו כל היהודים מהעיר ורכושם נבזז. בשנת זה וזה שוב קרא השליט דאז ליהודים להתיישב בעיר. ושוב הם גורשו ורכושם נבזז. וחוזר חלילה. אתה לא יודע למה- למה דווקא הם פיתחו את הכלכלה, ולמה היה קל כל כך לגרש אותם ולקחת להם את הרכוש, ולמה זה קרה שוב ושוב דווקא איתם.
צוענים, למשל, נדדו ברחבי אירופה וחיו בעוני יחסי באופן רציף מאוד, ואפילו כשהרחיקו למזרח התיכון (מזרח ירושלים, למשל). מיעוטים אחרים בהיסטוריה היו שליטים בתקופה מסוימת, התרחש אסון כלשהו שגרם להם לנדוד למקום אחר, ובו הם נשארו קבוצה מובחנת ותמיד נשארו זרים ובתחתית הסולם החברתי. מיעוטים אחרים היו בעלי שונות דתית מהמיינסטרים ולכן גם נאלצו לשמור על בידוד (מיעוטים שונים באסלאם, כמו הדרוזים והיזידים). לכל מיעוט יש סיבות שונות למה הפך למיעוט ומה היו היחסים שלו עם סביבת הרוב ואיך הם נגרמו, והסיפור של היהודים קצת שונה.
סביר להניח שבשביל ילדים יהודים שחיים במדינה שסועת מלחמה שהוקמה בדם ואש סביב השאלה איך פותרים את העניין הזה ששונאים יהודים ("שאלת יהודים"), תשובה פשטנית כזאת היא מגוחכת יותר מאשר לילדים ממדינות אחרות, שזה פחות מעסיק אותם ביומיום.
התשובה הזאת מתעלמת מהעובדות
צודק, אין באמת תשובה טובה בת משפט אחד.
אבל שנאת הנאצים ליהודים הייתה שונה מרוב שינאת המיעוטים בהיסטוריה (ואפילו מרוב שינאת היהודים שהייתה בעבר)
לרוב שונאים עם משתי סיבות, הם נראים פיזית אחרת מאיתנו, הם מתנהגים אחרת מאיתנו. ונניח האינקוויציה הספרדית ששנאה יהודים זו דוגמה טובה, כי בהנחה שהיהודים המירו את דתם לנוצרים, הפסיקו לשנוא אותם.
אבל לנאצים כל זה לא שינה, לא היה אכפת להם אם מדובר בגנרל גרמני שנראה ומתנהג כמו גרמני מצוי, אם היו לו שורשים יהודיים או היה מועמד להשמדה (אפילו בהנחה שהוא התנצר). ולכן השנאה ליהודים הייתה שונה מרצח העם בארמניה או מהצוענים באירופה או אם ניקח דוגמאות מהיום, משנאת השחורים.
גילוי נאות, לא ראיתי גם את הסרט
טוב, זאת ביקורת טיפה מוגזמת.
המגנון של קיטי לא היה בעיה מבחינתי. אנחנו מסספנדים דברים הרבה פחות הגיוניים בקולנוע. גם בסרטים שמבוססים על סיפורים אמיתיים. אין לי בעיה עם הפרמיס.
למה לשאול כשאת במוזיאון?! כי ככה.
כי קיטי היא יציר הדמיון של אנה פרנק, היא מייצגת אידיאליזציה של ילדה שנכתבת ע"י אנה פרנק ביומן שלה, היא יודעת מה שאנה פרנק יודעת *בזמן שהיא נכתבת*. מהסיבה הזאת אין לי גם בעיה עם הדמות של קיטי. היא יציר דמיונה של אנה פרנק, והיא דמות בסרט אנימציה. היא דמות חד מימדית, כי זה מה שהיא אמורה להיות. ככה אנה פרנק כתבה אותה.
אבל… אני בהחלט מסכים שהדיאלוגים בעייתיים.
בעני, נקודת תורפה מהותית של ארי פולמן היא בכתיבת תסריט באנגלית. צריך להיות מאוד זהיר בכתיבה של תסריט בשפה שאיננה שפת האם שלך. את הקונגרס, למשל, התסריט ממש חירב. הדיאלוגים במיוחד היו נוראיים שם (במיוחד בחלק המצולם של הסרט). אנה פרנק היה יותר טוב מהבחינה הזאת, לדעתי, אבל עדיין, בעייתי. כשאתה כותב טקסט שנאמר ע"י דמויות בסרט בשפה שאיננה שפת האם שלך השליטה (או חוסרה) בשפה מתעצמת ומוכפלת במספר הדמויות. ויש בסרט הזה *הרבה* דמויות.
לגבי ההקבלות של השואה ונושא הפליטים, עניין שברור שידרוך על היבלות שלנו כישראלים, שנולדים, מתחנכים, וחיים את האתוס לגבי היותנו "עם סגולה", "השואה היא אירוע חד פעמי חסר תקדים", "לא נשכח ולא נסלח" זה נו, עניין (אני לא אכנס למשמעות של העניין הזה על המעשים שאנחנו מבצעים כמדינה ששולטת על אוכלוסיות מיעוטים אחרות, sigh). הנקודה שברור שהקבלות בין ההתייחסות למיעוטים/פליטי מלחמה/סכסוכים בעת הנוכחית לשואה תתפס אצלנו כטריגר. לא פעם ראשונה שפולמן עושה את זה.
הפעם זה נעשה באופן שלא מבקר אותנו ישירות (בניגוד למה שפולמן עושה בואלס עם בשיר), אז נו, זה רק פוגע במיוחדות של השואה בעיננו (זה אקט שנמצא על הגבול של זילות/הכחשת שואה, לפי הגדרות מסויימות במידה מסויימת, אז… בעיה). בכל אופן זאת שאלה ששווה לשאול, האם היחס של האירופים לפליטים היום צריך להיות מושפע מהיחס למיעוטים אז? פולמן שואל אותה. נראה לי שהתשובה איננה רק מה שנאמר בדיאלוג, היא גם הדברים שלא נאמרים פיסית, אבל כן מיוצגים בסרט.
זה סרט קצת דידאקטי, אבל, בואו, זה חתיכת נושא דידאקטי.
ולגבי "האנימציה אחלה".
להגיד שהאנימציה היא "אחלה" בסרט הזה זה חתיכת אנדרסטייטמנט.
זאת קפיצת מדרגה טכנית של מה שנעשה בארץ באנימציה קלאסית לטופ העולמי מהבחינה הטכנית, עוד שלב בסולם מהשלב הדי גבוה שפולמן/גודמן כבר הגיעו אליו בקונגרס.
הבעיה היא שזה לא משנה כמה הטכניקה טובה אם הסרט לא מספיק טוב. והוא לא מספיק טוב. הוא לא רע בעיני, בטח שלא באופן שמתשתקף בביקורת של יהונתן, אבל… הוא גם לא מספיק טוב. הוא בטח לא ברמה של ואלס.
כשואלס יצא, דובר על זה שיש מצב שהוא יהיה מועמד לאוסקר לאנימציה. זה לא היה סביר. (והוא לא היה מועמד בקטגוריה הזאת, הוא היה מועמד רק בסרט הזר) וזה לא קרה. לא בגל שהאנימציה לא היתה טובה (היא היתה) אלא בגלל שברמה הטכנית, מי שמחליט על פרסי האנימציה לא היו נותנים לסרט קאט-אווט שנעשה בפלאש להתחרות עם פאקינג פיקסאר. אנה פרנק הוא הישג עצום מהבחינה הזאת שהוא כן יכול להיות מועמד ברמה הטכנית.
ואם ואלס היה ברמת ההפקה הזאת הוא היה מועמד. אולי אפילו זוכה.
אבל. נו טוב.
ואלס לא היה מועמד בקטגורית האנימציה בעיקר בגלל שהיו רק 3 מועמדים בקטגוריה באותה השנה
(ל"ת)
לא יודע
זה מרגיש כאילו אנחנו מקבלים שהדמות של קיטי טמבלית פשוט כי הסרט ממש צריך שהיא תהיה טמבלית אבל כזה… למה? קראתי עכשיו אצל מישהו שזה אולי עובד כסרטון בכניסה למוזיאון של עשרים דקות, אבל זה סרט. לא ניתנת שום הצדקה לכמה טיפשה קיטי – ויותר מזה: הסרט מתעקש שהיא היא החכמה שרואה את הדברים כמו שהם באמת.
יש הבדל בין איזה נאיביות שגורמת לך לא להבין נורמות חברתיות משונות ואז משתמשת באותה נאיביות ילדית כדי לנזוף במבוגרים על הציניות שלהן – לבין מישהי שפשוט נראה שחסר לה עדכון תוכנה שם למעלה. ושלא תגיד שזה בעשר דקות הראשונות שהיא מבולבלת ואז היא מבינה מה קורה – הגילוי שלה, ההבנה לגבי מה שקרה: כל זה קורה מאוחר מאוד בסרט, ובלי אף הצדקה חוץ מ"תזרמו, נו".
הבעיה שלי עם ההשוואה היא, שוב, לאו דווקא ההשוואה – גם ארי פולמן מנסה לא לעשות את ההשוואה הזאת וזה ניכר. הבעיה היא כפולה: ארי פולמן לא יודע לטפל במשבר הפליטים, והוא מציג איזה משבר דמיקולו שאפשר לפתור בטלפון אחד, והוא עושה כל מיני "הוזלות" לא ברורות לשואה שמנסות להרחיק אותה מהאלמנט היהודי שבה. אלה שתי בעיות שונות הרבה לפני עניין ההשוואה ביניהן.