ל"כישור הזמן" ניגשתי בחשש. אני מאוד אוהב פנטזיה, ומאז 'משחקי הכס' עוד לא נמצאה המחליפה הראויה שבאמת שווה את הזמן שלי. סדרת פנטזיה שבועית, גדולה; משהו מעולם אחר ומרגש שכל שבוע מחדש אני אחכה לו, ושאחרי הצפיה אני אחשוב עליו ואדון בו בקבוצת המעריצים בפייסבוק. אחרי ש"חומריו האפלים" התגלתה כנחמדה אבל עם כמה בעיות משמעותיות, נשארה "כישור הזמן" כמועמדת המשמעותית היחידה בתחום, לפחות עד הגעתה של סדרת שר הטבעות הסופר-מצופה של אמזון.
למה חששתי? אין לי ממש הסבר. קראתי רק את הספר הראשון בסדרה, אז לא היו לי רגשות חזקים מדי אליה. לא, זה היה יותר בכיוון של "הם מפחדים לטעות, מצד אחד לא לעצבן את מעריצי הספרים ומצד שני להישאר נגישים לאלו שלא מכירים, אז הם ילכו על בטוח לאורך כל הדרך ולסדרה יהיה טעם תעשייתי ומהונדס מההתחלה עד הסוף".
ונחשו מה? הם הלכו על בטוח לאורך כל הדרך ולסדרה באמת יש טעם תעשייתי ומהונדס מההתחלה עד הסוף.
"כישור הזמן" מתרחשת בעולם פנטזיה שחי כולו בצל אירועים משמעותיים שהתרחשו לפני שלושת אלפים שנה: "הדרקון", המכשף הגדול ביותר שחי אי פעם, יצא למלחמה סופית נגד אדון האופל. המלחמה הזו החריבה את העולם והחזירה את ההתפתחות שלו אלפי שנים לאחור. מאז נאסר על גברים להשתמש ב"כוח האחד", שזה כמו "הכוח" של מלחמת הכוכבים רק שהוא… "אחד", או משהו כזה.
רק מה, העולם ככללותו הוא מחזורי ולכן הדרקון צפוי להיוולד מחדש, והפעם או שהוא יצליח סוף סוף לנצח – או שהוא שוב יחריב את העולם. לשם כך, מנהלות נשות ה"אאס סדאי" – ארגון נשים מכשפות רב עוצמה – מעקב מדוקדק אחרי מי שעלולים להיות הגלגול של אותו דרקון רב עוצמה, על מנת לטפל בהם בזמן ולמנוע נזק אפשרי.
אחת מן המכשפות הללו, מוריין סדאי (רוזמונד פייק), מגיעה לכפר נידח כי על פי הנתונים שלה, יש שם נער או נערה שמתאימים להיות הדרקון שנולד מחדש. שלושה נערים ושתי נערות עונים לפרופיל שהיא מחפשת, ולכן היא יוצאת איתם למסע ארוך אל טאר-ולון, העיר בה נמצא המרכז של האאס-סדאי. הבעיה היא שכמובן גם כוחות האופל מודעים לכוחותיהם של חמשת המועמדים, ויצורים פראיים ומסוכנים רודפים אחרי הקבוצה ומעמידים את חבריה בסיכון תמידי.
כאמור, לא קראתי את כל הספרים – אבל כן קראתי את הספר הראשון עליו, בגדול, מבוססת העונה הראשונה. אז בואו נשים את זה על השולחן: יש כאן הרבה שינויים. לא כולם נחוצים וחלקם מיותרים או מטופשים לחלוטין; בראשם, ההחלטה לא לגלות לנו מיהו הדרקון שנולד מחדש (דבר שבספר ברור כמעט מהפרק הראשון) אלא להפוך את זה לתעלומה.
אני יכול להבין מאיפה ההחלטה מגיעה – רצון לעשות את העלילה מעניינת יותר – אבל המחיר ששולם במזומן ובריבית הוא משיכת כתפיים של כל מי שיודע מיהו באמת הדרקון המדובר, ובתכל'ס, כמעט כל מי ששמע על הספרים יודע מי זה: זה אשכרה הגיבור הראשי ברוב הספרים (ויש הרבה מהם, אגב).
משיכת הכתפיים הזו מציקה ומתמשכת יותר משנדמה בתחילה: כדי לבסס את המסתורין, הסדרה ממציאה אירועים חדשים לגבי כל אחד מהמועמדים או המועמדות האחרות שעלולים לגרום לנו לחשוב "אולי זה הם". אבל זה לא הם, וכשהאמת מתגלה, כל הבלגן הזה מרגיש כמו בזבוז זמן. ראיתי טענות על כך שכל הסצינות הללו כן חשובות כי לכל הדמויות יש עתיד ותפקידים חשובים בעולם של הסדרה, אבל דווקא בגלל זה אני מתוסכל: למה לא יכולתם לתת להם את החשיבות שלהם, עם המסע המאופיין שלהם, במקום לרמות-בכאילו ולנסות ליצור מתח שלא קיים?
ואם עצם בניית המתח הזה היתה מטופשת, הרי שהפורקן של פתרון ה"תעלומה" מגוחך לאין שיעור: אנחנו מקבלים פלאשבקים למאורעות שקרו בסדרה, מול עיני הצופים – אבל נחתכו מהם השניות הרלוונטיות לעניין ושהיו מגלות את כל העסק. מה זה הפתרון התסריטאי העצל הזה לכל הרוחות?!
השינוי הספציפי הזה, הוא פשוט שגיאה נרטיבית שמציקה מהתחלה כמעט עד הסוף. ומילא אם כל השעיית האמון הזו היתה שווה את הזמן שלכם – אבל לא, כמעט בכל אספקט אפשרי.
ראשית, כי גם שאר העלילה לא משהו. יש כאן את אחד מסיפורי ההתאהבות הפחות אמינים בהם נתקלתי לאחרונה: זה שנתתם לבחור ולבחורה שתי סצינות משותפות לא אמור להסביר לי למה הם פתאום עפים אחת על השני. יש גם קו עלילה שלם שמתעסק בפוליטיקה של טאר-ולון, עיר הבסיס של ארגון ה'אאס סדאי'. הוא משעמם נורא, למרות שהוא אמור לתת עומק לדמותה של מוריין. הפרק הספציפי הזה גם נגמר בסצינת אבל ארוכה-ארוכה ומטופשת ברמות קשות. אני האחרון – האחרון – שיזלזל בקו של התמודדות עם אובדן, אבל וואו, מה אתם משקיעים עשרים דקות של סדרת טלוויזיה יוקרתית באבל על מישהו שלאף אחד לא אכפת ממנו?
עוד דברים שלא נעשו כמו שצריך אלה כוחות הקסם של הדמויות: הפגנת הכוחות של חלק מהדמויות לא עקבית ולא אמינה, כשמישהי שלפני דקה בערך שמעה על המושג של הכוח האחד מצליחה לעשות דברים שבעולם הזה עצמו מוגדרים קרוב לבלתי אפשרי. היכולות העל טבעיות בסדרה לא מוגדרות מספיק, כשלא ברור האם האאס-סדאי מתקשות להתמודד עם צבא לא גדול של בני אדם או שהן יכולות להביס כמעט בלי מאמץ צבא של עשרת אלפים מפלצות.
ואיך השחקנים? ככה-ככה. רוזמונד פייק בסדר באופן מאכזב (כולם הרי יודעים שהיא מסוגלת ליותר), ושאר הקאסט נע בין "גרוע" ל"סתמי". ג'וש סטראזובסקי בתפקיד רנד אלת'ור מנסה לחקות את אלייג'ה ווד וזה גרוע כמו שזה נשמע. זואי רובינס בתפקיד נינאב אלמיר'ה שומרת על הבעת פנים קשוחה מאה אחוז מהזמן (כולל בסצינת האבל ההיא). לעומתה, מרקוס רות'רפורד בתפקיד פארין עושה משהו שונה לחלוטין ושומר על הבעת פנים עצובה מאה אחוז מהזמן (ולא רק בסצינת האבל ההיא). השניים היחידים מהקאסט הראשי שהרגשתי כלפיהם משהו היו בארני האריס בתפקיד מאט קות'ון ומדלן מאודן בתפקיד אגווין: גם הסיפור שלהם וגם הביצוע היו דרגה אחת מעל, ומספיקים כדי לעורר עניין גם בלי שנחשוב כל הזמן "האם הוא/היא הדרקון או שזה מישהו אחר". ודווקא האריס מכולם עזב את הסדרה באמצע העונה הראשונה, מה שגרם לחתוך את הדמות של מאט מהעלילה כמעט בפתאומיות.
אבל הבעיה הגדולה ביותר של הסדרה היא, כמו שהתחלתי, תחושת ההינדוס המחושב. הכל מלוטש מדי, מתוקתק מדי. האפקטים נוצצים מדי. הקרבות מסודרים מדי. הצילום יפה מדי. התסריט זהיר מדי. הבימוי פחדני מדי.
והכל, כולל הכל, נעשה ללא טיפת מעוף וחשיבה מחוץ לקופסה. יש, למשל, סצינה מרכזית בפרק אחד-לפני-האחרון, בה הקבוצה צועדת במקום שנקרא "הדרכים", רשת על טבעית של קיצורי דרך זריזים ממקום למקום שבה אורבת רוח שחורה הגורמת סיוטים. כמות המיינד פאק שהיה אפשר להוציא מהמקום הזה היא אדירה. רק הדמיון שלי, מקריאת הסצינה בספר, הרקיע שחקים. בסדרה? כלום ושום דבר. פשוט חשוך שם מאוד, וזהו. אין שום אתגר, שום לחץ אמיתי, שום העברה של תחושת היראה והקדמוניות הנדרשת במקום כזה. והכי גרוע? הרוח השחורה. היא נראית כמו מחטים שעפות באוויר בCGI לא משהו, וכל הסיוטים שלה מבוססים על עבודת סאונד עצלנית וחסרת השראה.
ואם כבר סאונד, אז לשאול למה אין כאן פסקול ברמה של "משחקי הכס" זאת שאלה לא הוגנת. אז הנה אחת הוגנת ללורן באלפי, מלחין הסדרה: אתה הלחנת גם את הסדרה "חומריו האפלים" ויצרת שם פסקול באמת מוצלח ומומלץ מאוד – אז למה כאן יצרת משהו כל כך, כל כך משעמם?!
ועוד לא הזכרתי את סצינת השיא, המאבק הגדול, הקרב הסופי. מילא שהמהלך העלילתי שמוביל אליה מטופש – הסצינה עצמה לא מצליחה לרתק או לעורר חשש, והמאבק עצמו משתמש בטריק עלילתי שחוק לחלוטין שלא ימתח אותכם לשניה.
תראו, לא הכל גרוע. הסדרה בסך הכל נאמנה לרוח הספרים, ואני מעריך את העבודה של היוצרים שהצליחו להעביר אקספוזיציה בצורה סבירה ובלי יותר מדי נאומים. הצילום באמת יפה, וניכרת ההשקעה בתלבושות, בתפאורה ובלוקיישנים. יש גם כמה דמויות משנה שפה ושם מוסיפות צבע ועניין. אבל אם זו התוצאה שההפקה היקרה של אמזון הביאה לנו, אז אני חושש מאוד ממה שמחכה לנו בסדרת "שר הטבעות": כל הכסף בעולם לא יצליח לעזור אם תלכו רק על בטוח.
עיבוד מאכזב שמזלזל באינטיליגנציה של הצופים
לא שהכל כל כך גרוע, אבל פשוט שום דבר לא עשוי טוב עד הסוף. הכל בינוני עד רע.
דוגמא, עם ספוילר לעונה הראשונה:
למה בכלל היה צריך את לויאל, אם מוריין זו שהובילה אותם בדרכים ופתחה את השער? שלא נדבר על המשפט המטומטם של "אי אפשר להשתמש בכוח כדי לפתוח את השער מבפנים" (בשביל מאט). אז איך בדיוק תצאו משם?
ועוד דוגמא, עם ספוילר לספרים:
בחרו משום מה להתמקד באאיס סדאי כמובילות של הסדרה. מוריין היא תכלס הדמות הראשית והן מככבות בפתיח. כל אחד שקרא מעבר לספר השלישי יודע שזה ממש לא המצב.
מה זה אומר? שהעיבוד מפספס לגמרי את הבניית עולם? לדעתי פשוט שמזלזלים בצופים. לא רק במעריצי הספרים.
לא קראתי, לא צפיתי
יכול להיות שבחרו להתמקד במובילים/ות לסדרה לסיפור המחזיק עונה ושאם תאושר עונה נוספת הפוקוס ינדוד (כתבו שאישרו). נשמע שיש מספיק להתלונן על מה שעשו, חכה עם מה שעוד לא עשו…
יש לך טעות לגבי לוריאל!
הוא מהווה דמות מרכזית למדי כי הוא זה שכותב את השתלשלות העניינים.
דמותו גם משמשת הזדמנות ללמוד על גזע אחר שונה מכל האחרים בסיפור, כולל מנהגיו ואורח חייו.
אני מקווה שלא יפשלו את זה בסידרה.
ממש רציתי לאהוב את הסדרה הזאת.
בפועל, אמזון הביאו פה הפקה סטייל ה-CW, וכל מה שמשתמע מזה.
לפחות בספטמבר יש את שר הטבעות.
אני יודעת שאתה אומר זאת מתוך כוונה שלילית
אבל מבחינתי טוב שיש גם סדרות סטייל CW (במיוחד מאז שעל טבעי הגיעה אל סופה והערוץ לא באמת הוציא משהו שעורר בי עניין כבר כמה שנים). לפעמים זה סוג הבידור שמתחשק לי לצרוך.
הבעיה שהיה פה ציפיות להפקה סטייל משחקי הכס וקיבלנו הפקת cw
כאשר אתה צופה ובסדרת cw ויודע שזה מה שהולך לקבל זה סבבה (אני אישית פחות בקטע). פחות מגניב שזה קורה לסדרה עם שאיפות.
היתה תקופה שגם אני הייתי צופה הרבה בסדרות של ה-CW.
אני מאד אוהב את על טבעי של חמש העונות הראשונות, וגם מהתקופה האחרונה סטארגירל ממש חמודה ואני אעז לציין שאפילו סופרמן ולואיס אשכרה טובה (ועיבוד סופרמן הכי טוב בלייב אקשן מאז סופרמן 2).
אבל כישור הזמן שווקה כיורשת פוטנציאלית של משחקי הכס, כשבפועל נראה שלאמזון מעולם לא היתה כוונה להשקיע במידה הזאת.
"סטארגירל" באמת חמודה ומומלצת
לרגעים אפילו חכמה ועד כה אין לה נפילות משמעותיות.
היא גם פמיניסטית במהותה, ההפך מ"סופרגירל" שהייתה סקסיסטית עד העצם במסווה פמיניסטי.
"סופרמן ולויס" נראית מבטיחה, אבל חלק מהבעיות נמצאות כבר בפרמיס שלה וזה מדאיג.
גם עריכת הצבעים ורוחב המסך כתחליף להפקה איכותית הם עלבון לאינטליגנציה.
מה הבעיה בפרמיס לדעתך?
קלארק קנט בתור איש משפחה שמגדל את סופרבוי העתידי (ועוד ילד) יחד עם לואיס זה משהו שנלקח ישירות מדפי הקומיקס, ועובד נהדר על המסך.
היא עדיין די CW-אית וכוללת טרופים טינייג'ריאים טיפוסיים, אבל גם כמה הברקות. פורמט הצילום בהחלט לא מטשטש את דלות התקציב, אבל גם לא מפריע. זאת באמת סדרת די סי די חזקה.
היא לא טובה כמו דום פטרול או סדרת האנימציה של הארלי קווין, אבל היא כמה רמות מעל טראש כמו הטיטאנים וסופרגירל.
הטרופים שציינת
מוטמעים בבסיס של הסדרה דרך הדמויות של הבנים – בגללם התיכון האמריקאי הקלישאתי יככב ארבע עונות!
בעבר חשבתי שהתיכון מ"סמולוויל" היה גרוע, ועכשיו במבט לאחר הבריון הבלונדיני משם נראה כמו עלם חמודות בהשוואה.
ב"סטארגירל" היה שלב בהתחלה שנדמה שהיא צועדת בכיוון הזה עם סינדי, אבל הסיפור התפתח אחרת.
Fair enough.
(ל"ת)
בסך הכל, אני דווקא נהניתי
כמי שקראה את הספרים הראשונים והתייאשה איפשהו באמצע הספר החמישי (או שזה היה השישי?) גם אני ניגשתי לסדרה בחשש. בנוסף, התחלתי לצפות בה רק לאחר שכל הפרקים שודרו (כדי שאוכל לראות אותה בבינג' רצוף) והביקורות השליליות כבר הציפו את המירשתת…
אז יכול להיות שדווקא בגלל היעדר הציפיות כן נהניתי מהסדרה, יכול להיות שהשחקנים של מאט ואגווין (שתי דמויות פייבוריטיות שלי עוד מהספרים) קנו את עולמי ויכול גם להיות שבעיניי היא בהחלט סבבה (ואני דווקא לא הרגשתי צורך בעוד משחקי הכס).
מה שכן חשוב לי להעיר זה לגבי עניין הצגת 5 הדמויות באופן שמעורר תהייה (בקרב מי שלא הכירו את סדרת הספרים בכלל) מי מהן היא הדרקון. פרט למקרה אחד ספציפי (ועליו בהמשך) עבור 4 מהן הסדרה דווקא בהחלט משתמשת באירועים שהתרחשו בספר, אך עושה זאת באופן כזה שההקשר של התרחשותם לא גלוי לצופים, בניגוד לאופן הצגתם בספר, מה שמעורר את חשדיהם (דוגמאות מספיילרות: עיניו הזהובות של פריו והקשר עם הזאבים בלי הדמות של אליאס מהספר שיסביר לו על מהות הקשר הזה, אגווין מגלה שהיא נולדה עם היכולת לתעל ושהיא בין המתעלות החזקות בדורה ומאט שנעשה פרנואיד והתנהגותו מידרדרת בהשפעת הפיגיון). בעיניי זו דווקא כן הייתה החלטה טובה. כמי שידעה את האמת פשוט שאבתי את ההנאה מלראות את הדמויות מגלות על עצמן דברים ולדעת לפניהן את משמעותם האמיתית.
גם במקרה היחיד בו הסדרה כן המציאה תרחיש שלא היה ולא נברא אני כלל לא מסכימה שהתוספת מיותרת. בספר נינאב נחרדת כשמוריין מגלה לה שהיא מתעלת, ועוד אחת החזקות ביותר בדורה (ואף יותר מאגווין וממוריין), אולם אנו הקוראים נאלצים לחכות זמן רב עד שאנו מתוודעים לכך. לכן, הרעיון ליצור עבורה הזדמנות בשלב מוקדם יותר של העלילה להפגין את כוחה, ובאופן המראה כמה הוא מתעלה על זה של שאר האאס סדאי, הוא מעולה, בבחינת show, don't tell. עכשיו אף דמות לא צריכה בכלל לומר במפורש את מה שמוריין אמרה בספר, הצופים כבר מבינים לבד שהיא בכמה וכמה רמות מעל השאר, גם אם היא איננה הדרקון.
חשוב לי להדגיש, אני לא חושבת שהסדרה חפה מפגמים. אני מזדהה עם האכזבה מהמסע בדרכים ומהרוח השחורה, וכן מהשינוי בקו העלילה של מאט. משחקי הכס היא לא, והיא בהחלט לא תהיה מועמדת לפרס האמי וכנראה גם לא למקום בהיכל התהילה של סדרות הטלוויזיה הטובות מכל הזמנים. אולם, לטעמי יתרונותיה עדיין עולים על פגמיה, היא סיפקה לי חווית צפייה מספיק טובה בשביל שאהיה מוכנה לצפות בה שנית ואשמח מאוד אם היא אכן תמשיך לרוץ קדימה עד לסוף סדרת הספרים (בתנאי שלא תידרדר כמובן).
אחח, נוסטלגיה.
לא ראיתי את הסדרה, אבל נראה לי שעיבוד למסך יכול לעשות לסדרת הספרים הזו רק טוב. יש בה כל כךךך הרבה תיאורים והסברים נמרחים ולא חיוניים ודמויות חסרות חשיבות וכל כך הרבה שמות שדומים אחד לשני! לא פלא שזה נמרח על 20 ומשהו ספרים. יש באמת צ'אנקים גדולים של ספר שבהם לא קורה כלום.
הראשון עוד יחסית פעיל.
בכל אופן זו לא ממש סדרה שאפשר להרוס בעיני כי היא לא מי יודע מה טובה גם בתור ספרים. הדמויות די שטוחות, במיוחד הדמות הראשית, וקשה להזדהות איתן. יש כמה רעיונות מעניינים וסצנות חינניות אבל הפוטינציאל לא ממומש לדעתי. חבל שהסדרה תדשדש באותו בוץ כי אפשר בקלות להפיק עיבוד שיתעלה על המקור.
ומז"א תוהים מי זה הדרקון? הדרקון יכול להיות רק גבר, אז זה בטוח לא נינאב ואגווין…
אולי הן מזדהות כדרקון
(ל"ת)
זה שינוי מעצבן בסדרה
נטען שהדרקון יכול להיות גם אישה בלידה מחדש. בעיקר כי רצו לתת לאגווין ונינייב סיבה טובה לבוא ולא שהן סתם ייסחבו.
הדרקון
מוריין צמצמה רק לפי גיל ולא לפי מין (וגם בזה לא הייתה משוכנעת) כי בפרק הראשון נאמר שהדרקון יכול להיוולד מחדש כבת או כבן, מה שבדרך כלל הגיוני לרעיון של גלגול נשמות, אבל דווקא לא מתאים בעולם שמבסס את העל-טבעי שלו על חצי נשי מול חצי גברי.
צריך לזכור שלא היה ברור אם תהיה עונה שניה
יחסית לסדרה שלא היה ברור אם תמשיך בכלל לעונה שניה עד לאחר צילומי העונה הראשונה קיבלנו די הרבה. ההצלחה העצומה של הסדרה, והעובדה שאמזון מאוד רוצים שהיא תמשיך עוד שנים רבות, מבטיחה כנראה שהעונות הבאות יהיו מלאות ומסודרות יותר.
חיבבתי את העונה
אני מסכים עם רוב הדברים שיצחק כתב, אבל אולי בגלל שלא היה לי לְמה להשוות יצא שסך-הכל נהניתי. אני חושב שרוזמונד פייק הייתה יותר מבסדר, וכן יש כמה סצנות ממש טובות. אחד הרגעים הטלוויזיוניים הטובים של 2021 מבחינתי זו סצנת הפתיחה של פרק 7 (לוחמת בהר המושלג).
היוצרים אמרו בראיונות שהם נאלצו לעבוד עם תקציב זעום יחסית להפקות אחרות, בפרט שר"ה – אבל הם כן הודיעו שקיבלו עבור העונה השנייה יותר כסף, אז אולי הסדרה תיראה יותר טוב. רק חבל על האריס, הוא היה ללא ספק השחקן המוכשר ביותר בקאסט.
לגבי רוזמונד פייק
בהשוואה לתפקיד המפורסם האחר של מכשף מסתורי שיוצא עם חבורת צעירים תמימים אל העולם הגדול והמסוכן – רציתי הרבה יותר. והיא מסוגלת לזה, לכן התאכזבתי.
ומסכים מאד שסצינת הפתיחה של פרק 7 היתה מאד טובה בפני עצמה, אבל היא התחברה אחר כך בצורה מרושלת ל"גילוי" הגדול על "מיהו הדרקון", וזה היה בעיניי חלק מהתסריט שלא נכתב כמו שצריך.
ספוילר
לגבי הנשים
חיכיתי לביקורת שלך כדי לא להסכים איתה
כלומר אני מסכים עם הרבה מהנקודות אבל לא עם השורה התחתונה.
מראש אציין שקראתי את רוב הסדרה בתור נער כמה פעמים. אבל אני גדלתי וג'ורדן לא הזדרז לכתוב את ההמשך (ובסוף אפילו מת) ולכן לא קראתי את הספרים האחרונים ולא את ההמשך של סנדרסון.
חלק מהשינויים מספר הפריעו לי וחלק לא זכרתי טוב או שלא הפריע.
הפריע ומוזר שהגיבורה כרגע היא מוריין ולעומתה רנד לא עושה הרבה. אם מתככנים שהיא תמשיך להיות הגיבורה תהיה בעיה רצינית כי מתישהו מוריין מתה (ספוילר רציני לספרים).
כל הרומנים בין הדמויות פשוט מיותרים. מודה שאני לא זוכר מספיק את הספר אבל לא היה כל כך הרבה.
ה־CGI לא אחיד ונע בין מדהים ללא משהו, כנראה העדיפו להשקיע את התקציב בחלקים מסוימים. המבט על טאר וולון יפהפה ולעומת זאת שדאר לוגות' נראית זולה.
הכי הפריע לי הליהוק של מין כיפנית בת 35. אפשר לקבל יפנית למרות שזה לא מתאים לתיאור בספרים, אבל היא מבוגרת מדי בשביל להיות אשתו של רנד. (עוד ספוילר לספרים אבל פחות נורא)
עד עכשיו ציינתי בעיות כמוך אבל בשורה התחתונה נהניתי וחיכיתי מאוד לפרקים הבאים. טוב לראות את האפוס חי מול העיניים ולמרות כל השינויים לא קלקלו אותו מדי.
הקרב הגדול בסוף היה מוצלח.
מוזיקת הפתיחה טובה בעיני ועם סיכוי להיות איקונית ומוזר שלא ציינת אותה. בכלל, כל הפתיח מעניין.
אבל ציינתי אותה
לא בנפרד אמנם אלא כחלק מהפסקול הסתמי ברובו ככולו. ושוב, בהשוואה לפתיח שהוא הלחין לחומריו האפלים זה פשוט משעמם.
לא יודע
ראיתי את העונה הראשונה של חומריו האפלים. היא היתה די סתמית ולא זכרתי ממנה כלום כולל מנגינת הפתיחה. מצד שני, ברגע שלחצתי על הקישור שלך נזכרתי בה לטובה, אז כנראה שבכל זאת היה בה משהו.
בול
ממש מסכם את מה שחשבתי על הסדרה. בקצרה: מן כזה מאההה, אוקיי
אכזבה רבתי
הסדרה מאכזבת בכל רמה אפשרית
אפשר לסכם את זה בעגילים של הדמויות הנשיות, שהאחראי/ת על התלבושות פשוט קנתה באיזה דוכן בבומבמלה.
זה הרבה לפני כל שינוי העלילה, שפשוט אינם נדרשים בשביל לפתח את הדמויות או להסביר את מורכבות העלילה.
מאד מאכזב.
קראתי את הספרים כמה פעמים והסדרה הרסה לי, שנאתי את הליהוק של מאט- הוא אמור להיות שובב ומצחיק ועשו אותו מבואס, נינאב לא יפה בעיני, לאן רגיש מדי, רנד משעמם
בנוסף לא הבנתי למה הם שינו את העלילה
*** ספויילרים***
למה לא מראים שטאם נפצע מטרולוק ואיך רנד מציל אותו? למה לא מראים את אליאס? למה לא מראים איך מרפאים את מאט מהקשר עם הפגיון בטאר וולון ואיך פדן פיין גונב משם את הקרן והפגיון? למה מסרסים את מוריין?