-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
חייבים לדבר על קווין
We Need to Talk about Kevin
אם מתמודדת עם רגשת האשמה, האחריות והשכול לאחר שבנה בן העשרה עשה מעשה נורא. מבוסס על הספר מאת ליונל שריבר.
תאריך הפצה בישראל: 29/12/2011
הוכחה שגם רוע ודכאון יכולים להיות משעממים כשהם מגיעים במנה גדולה מדי. חוויית צפיה קשה, בלי ערך מוסף.
הספר היה מדהים
מת כבר לצפות בעיבוד הקולנוע.
יצירת מופת
מאז רקוויאם לחלום לא עברתי חווית צפייה כזו; הסרט מטלטל, עוכר שלווה ומדהים. דווקא מטילדה לא הייתי מרוצה; היא שחקנית מצוינת אמנם, אבל חייזירית ומנותקת רגשית. מעט הזוי שליהקו אותה לתפקיד אם חמה ואוהבת.
הטריילר דווקא נראה לא רע
מזעזע, אבל לא רע בכלל, והמשחק של הנער נראה מצוין.
זה לא נראה מסוג הטריילרים שיכולים כל כך להטעות(דוגמת אליס בארץ הפלאות).
אתה יכול אולי לפרט עוד קצת על הביקורת שלך(אלה אם כן אתה מתכוון לפרסם ביקורת ארוכה)?
אני לא טובה בסרטים מטלטלים
(אני עדיין רועדת מ"מלנכוליה" שראיתי אתמול) אבל אשמח אם מישהו יספלרר (ככה כותבים? מהמילה ספוילר) מה בדיוק הבן שלה עשה שהוא כל כך נוראי?
אני מעדיף שלא.
אני לא אוהב ספוילרים לשם הספוילר בלבד. למי שרוצה לדעת את העלילה בלי לראות את הסרט, יש ויקיפדיה.
אני משתמש במילה "יספיילר".
ואגב, קראתי איפשהו מה הבן עשה. זה ספוילר נוראי?
למרבה הפלא, ב-IMDB הספויילר מופיע בתיאור של הסרט ללא שום אזהרת ספויילר.
לא הוא לא
מה שמצוין בימד"ב הוא חלק מתיאור העלילה שמופיע בכל מקום. הספוילר האמיתי הוא משהו אחר.
הפתיע אותי לטובה!
בהתחלה הייתי בטוחה שלא אלך לראות סרט שיש חשש שהוא משעמם או קשה מדי לצפייה בשבילי,
מה גם שהטריילר לא מצא חן בעיני בכלל.
אבל שוכנעתי ללכת ולדעתי הוא סרט חזק מאוד ומעורר מחשבה עם שני שחקנים מעולים שהדמויות שלהן לא נשכחות במהרה.
מסכימה עם הדג....
משעמם הוא לא האמת, אבל הוא לא אפקטיבי, לא מעורר שום אמפתיה ולא הרבה מחשבה – הוא בעיקר מזעזע, ויצר אנטגוניזם.
החלק ה"אומנותי" בסרט פשוט לקוח מהפתיח של דקסטר – ומה שעובד במשך דקה וחצי לא סוחב שעה וחצי. כל הדמויות שנואות ובזויות. רק סבל ושנאה מזוקקים ללא שום הפוגה, סאבטקסט או אמביוולנטיות.
באיזשהו שלב נמאס לך כבר, ומה שמעניין אותך זה איך הבחור עשה את מה שהוא עשה
כולם פה משווים ל"מלנכוליה" – שהיה סרט מעולה. סרט שמעביר תחושה של דכאון דרך סיפור אחר בכלל, משתי נקודות מבט, בשתי נקודות זמן, מדהים ומאד מגוון ויזואלית. ומשוחק נפלא.
בקווין כל הדמויות פלקטיות לחלוטין, לא עוברות שום התפתחות או שינוי – כאילו אין להם אחריות למצבם.
דווקא הזדהתי עם קווין....
דווקא הזדהתי עם קווין לקראת אמצע הסרט….(מה שכבר אומר שהסרט לפחות חצי מוצלח….)
בהתחלה, הזדהתי עם האימא, כי האמנתי באמת שהילד פשוט נולד מרושע…..אבל אז נתתי לעצמי כאפת התעוררות כי הרי לא מדובר בסרטי אימה מפגר, שהילד נולד עם גרעין מהשטן (סטייל תינוקה של רוזמרי) ועושה כשפים ודברים אפלים…וכו…
אז אמרתי לעצמי, אוקיי, אז זה לא סרט אימה, אז מדובר פה בדרמת מתח פסיכולוגית….
אבל אז התסריט הגרוע נתן לי כאפת התעוררות והבנתי
שאין שום תיאוריה פסיכולוגית בעולם הזה שיכולה להסביר את היצור הזה, קווין !!
הוא תלוש לחלוטין מכל סיבתיות הגיונית…
ילד לא נולד רע מטבעו, ללא שום סיכוי לעידון, לאמפטיה, לאהבה….
יש ארבעה ילדים: זה שבבטן, בן השנתיים, בן ה-7 ובן ה16…והם כולם אותו אדם! איך זה הגיוני?<!???
ישר בתחילת הסרט אומרים לנו שלא מדובר בבעיה התפתחותית או פיזיולוגית…(אין לו אוטיזם או משו)
תיאוריות פסיכולוגיות של היקשרות לא בטוחה עם האם…גם כן לא מתאימות כי אימו לא מזניחה אותו, לא דוחה אותו, היא עיקבית איתו…תיאוריות לגבי התפתחות לא תקינה של האישיות…גם כן לא מתאימות…כי אין שום גורם סביבתי-תורשתי-חברתי-משפחתי ניכר שגורם לו להיות רוצח קר רוח ומנוכר…תיאוריות לגבי הטמפרמנט של הילד…לא מתאימות אף הן!! כי מצד אחד הוא בוכה כל הזמן וחסר מנוחה עם האמא, אבל כשהוא עם האבא הוא רגוע לחלוטין….אפילו הנחה לגבי כך שהוא פשוט נולד "פסיכי" לא ממש הגיונית….כי הוא לא ילד פסיכי וחסר שליטה! הוא ילד נבון, בעל שליטה עצמית, הוא מבין מצבים, הוא יכול להיות רגיש, הוא יכול להיות הילד הטוב ולעשות כל מה שמבקשים ממנו, הוא פשוט בוחר שלא לעשות את זה!!!
אז הדבר היחידי שאני יכולה להסיק מזה, זה שהוא נולד בתור תינוק ששונא את אימו- שזה מנוגד לכל חוקי הטבע הקיימים!!! כל תינוק אוהב את אימו וזקוק לה. (אפילו קווין, מסתבר, אוהב אותה ולפרקים… הוא גם מראה זאת כאשר הוא חולה או במצוקה…)
ועדיין, עם כל זה, הצלחתי להזדהות עם הדמות שלו וריחמתי עליו ורציתי לאהוב אותו ולחנך אותו בדרך הנכונה, בניגוד לאימו-שאין לה שמץ של מושג…ולכן איתה לא הזדהתי תוך כדי הצפייה ( למרות שאם עכשיו אם אני מנתחת את דמותה….יש מצב לאהוב אותה גם כן…על כך שהיא לא נטשה אותו אפילו בסוף ועל כך שהיא חזקה בצורה בלתי ניתנת לתפיסה… מה שכמובן מוכיח עוד יותר את העובדה שהיא בעצמה תלושה אפילו יותר מקווין ויותר מהמערכת יחסים והדינמיקה המשפחתית הלא הגיונית שלהם…)
בקיצור…..רעיון תלוש לאללה, אין הסבר, אין רמזים, אין בשר, אין עומק, אין רבדים פסיכולוגיים, צילומים לא מקוריים ועלילה שיטחית וידועה מראש (למה לתת ספוילר לגבי הסוף הנוראי בצורה כלכך שקופה וברורה כבר בתחילת הסרט?!)….
קיצר היה מסקרן ומעורר שאלות אבל מבאס :\
זאת גם הסיבה שאני לא אהבתי אותו.
סרט פסיכולוגי רציני היה צריך לתת לדמויות שבו, גם (ובעיקר) ה"רע", נימוק כלשהו. אבל לקווין אין שום נימוק, הוא סתם מרושע. וזה מרדד את הסרט לרמה של סרט-מפלצות.
לראות את הסרט הזה במתמשכים אחרי מה שקרה בקונטיקט...
קצת מטריד.
לא מסכימה בכלל עם הביקורונת!
מדובר בספר איטי ומשמים (וכן, קראתי אותו) שדן בסוגייה מאוד חשובה וכואבת. ועצם העובדה שהצליחו לכווץ את 400 העמודים הטרחניים האלה לשעה ועשרים כבר ראוייה לשבח. הקומפוזיציה מדוייקת וכל פריים מושקע בעוצמה ומחשבה רבה
פסיכולוגים רבים ממליצים על הסרט. ועבודת המשחק בו היא מעבר למטלטלת! (טילדה סווינטון,טילדה סווינטון!)נחמד שג'ון סי ריילי קצת יוצא מתבנית הבעל הלפלף שבנתה לו את הקריירה. ליהוק הילדים עולה על כל דמיון ועזרא מילר גורם לצמרמורת מרוב כשרון (מצפה לו קריירה מרהיבה)
חבל שלא נכתבה עליו ביקורת ונפתח עליו דיון ראוי. הוא זכה לשבחים וביקורות יחדיו בגלל שנושא השנוי במחלוקת שבו בחרו להתעסק.אבל אני מודה, השירים שנבחרו להרכיב את הפסקול מחרידים ולא קשורים בשום צורה למתרחש