"שר הטבעות: מלחמת הרוהירים" הוא אפי. לטוב – כי אין כמו להיסחף בסיפור עצום ממדים, ולרע – כי יש קהלים שנראה לי שהרצינות התהומית שבה אפוסים לוקחים את עצמם תיראה להם קצת מיושנת. בתקופה שבה שוברי ומרסקי קופות מתלוצצים, קורצים ומשחקים בכאילו, "מלחמת הרוהירים" מתעקש שהוא דבר אמיתי.
הרצינות הזאת היא ככל הנראה המורשת העיקרית ש"הרוהירים" ירש מ"שר הטבעות". הרי חוץ מזה, קשה להבין קצת מה זה הדבר המוזר הזה: סרט מונפש בסגנון יפני, על סיפור שמתרחש בהיסטוריה של "שר הטבעות" אבל בלי אף אחד מהדמויות המרכזיות ממנו – בלי השר ובלי הטבעות. לעזאזל, אפילו בלי אלפים, גמדים או הוביטים. במקומם יש את הרה, דמות שבכתביו של טולקין הוזכרה רק במאפיינים שלה אך לא זכתה לשם, ועכשיו היא זוכה לסרט בכיכובה.
אולי טולקין לא נתן לה שם כי הוא לא היה בטוח אם קוראים לה הרה או מרידה. שכן כמו גיבורת "אמיצה", גם היא נסיכה ג'ינג'ית שמתעניינת יותר בלחימה וציד ורכיבה מאשר בחתונה, וגם פה זה לא מאוד מעניין את האנשים שסביבה שבכל זאת באים להציע לה נישואים. אבל "אמיצה" הוא סרט לילדים שקורים בו דברים חמודים וחביבים, וב"רוהירים" תוך חצי שעה פיל עצום עם ארבעה חטים נאכל על ידי מפלצת גדולה עוד יותר, פורצת מלחמה, ואנשים טובים מתים.
האנימציה היפנית והסיפור שמתרחש באותו עולם אבל מתרחק מהדמויות מעלים אסוציאציה די חזקה למי שהיה בסביבה ב-2003 ל"אנימטריקס" – גם הוא פרויקט מונפש על סיפורים צדדיים בעולם של המטריקס, שלא תמיד היו עם סימני ההיכר של הסרט היחיד שיש בזיכיון, וגם הוא היה, וואלה, די מוצלח.
אבל בעוד שה"אנימטריקס" דווקא סיפר סיפורים קטנים (ברובם), "הרוהירים" הולך בגדול. כאמור, אפי. וזה לא בגלל שיש פה את הצבאות הכי גדולים, מלחמה כלל יבשתית או את הנאומים הכי משלהבים כמו שצעד אחד צעד, הסרט סוחף אותך לתוך סיפורם של ממלכה קטנה שנקלעת לצרה גדולה. ואני אומר "הסיפור" לא סתם – אחרי שהורגלנו להנפשה ברמה של "סוזומה" או "הילד והאנפה", "הרוהירים" לא מציג סצנות עוצרות נשימה כמו במאי האנימציה הטובים בתחום. גם אין תלונות – הוא עושה את העבודה, ונחמד לראות סרט אנימציה הוליוודי גדול בדו-ממד תחת שלטון התלת-ממד, אבל מעריצי הנפשה עלולים להתאכזב.
אבל איפה שהאנימציה לא מצליחה להדהים, הסיפור, כאמור, כן. לא ברגע אחד, ולוקח לך שנייה להבין שאתה עד כדי כך מעורב בסיפור הזה, אבל זה קורה. וזה מעניין שזה קורה, כי קשה להגיד שמי מהדמויות היא יוצאת דופן. אבל הסרט נותן לכל אחד מהם לא רק את הרקע למה שהוא עושה, אלא גם סצנות קטנות שמציגות את הצדדים השונים לכל החלטה. לא שאין נבלים או רעים בסיפור הזה, אבל הסיפור מציג את המוטיבציה שלהם באופן אמין. אלה לא אנשים טובים שהם פשוט לא מובנים, אבל יש להם מניעים למה שהם עושים, והמניעים האלה לא מערפלים אותם או מרדדים אותם.
ברגע שיש לכל דמות מוטיבציה משל עצמה הסיפור הופך מהטובים-נגד-הרעים למסע של שלל דמויות בתוך סיטואציה בלתי אפשרית, וזה נותן נופך אחר לסיפור. ההשוואה המתבקשת היא ל"משחקי הכס", אבל זה לא המצב פה – אין יותר מדי תככים ומזימות כמו שיש אנשים בצמתים מכריעים שהופכים את הסיפור של הממלכה לסיפורם של אנשים, ואת סיפורם של האנשים לסיפור של הממלכה. לזה אני מתכוון כשאני אומר שזה סיפור אפי.
בימינו, אפי נהפך לתואר תחליפי ל"ממש ממש ממש טוב", אבל אני משתמש במשמעות שקרובה יותר למקור: סיפור של משהו גדול יותר מאשר אדם אחד, אבל גם לחלוטין הסיפור של אדם אחד; סיפור על נחישות, חוסן ונכונות בתוך מאבק בלתי אפשרי. זה לא רק ללהק הרבה ניצבים ולהוסיף קרבות – זה סוג אחר של סיפור, שאפתני יותר, ואם מספרים אותו נכון ומתייחסים אליו ברצינות – סוחף הרבה יותר.
אבל יש סיבה שאפוסים הם לא סטנדרט וכמעט לא רואים אותם בשנים האחרונות, ואלה לא רק הציניות והסרקזם ששולטים בהוליווד ומכריחים כל שובר קופות לצחוק על עצמו שהוא רק סיפור. נראה שדי אבד הכלח על סיפורים רחבים של מדינות, ערים או ממלכות, ונותרו רק סיפורים על ההצלחות הנדירות של אנשים פרטיים. מדי פעם הסיפורים האישיים האלה משפיעים על קבוצות גדולות, אבל הם ממוסגרים אחרת: האדם נגד המערכת ונגד כל הסיכויים, ולא האדם שהוא חלק מהמערכת, שהיא מערכת שעושה דברים טובים ואיזה כיף שהיא קיימת. גם גיבורי על, לכאורה מהז'אנרים היותר שמרניים בימינו, מוצגים כאנשים שעובדים לצד המערכת ומתקנים אותה מבחוץ ולא כמי שפועלים מתוכה. אבל "הרוהירים" לא. הוא מציג את מי שמכריע לא רק כגיבור צודק, אלא גם כפני הממלכה כולה. מה שהיא תעשה, זה מה שיגדיר אותם.
יש מי שאולי ילך לאיבוד בפאתוס אבל עליי, כל העסק הזה עבד. ממש. הייתי סקפטי לגבי "הרוהירים" וחששתי שהוא יהיה עוד ניסיון ציני לחלוב מוצר, אבל גיליתי סיפור שמנסה לעמוד בפני עצמו, בלי לזרוק על הצופים שמות מהסרטים האחרים בניסיון לקשר בין אותם סרטים והסרט הזה ולהגיד שבעצם הקשר הזה יש משהו מהקסם שלהם גם פה. הסרט לא נקי מזה לחלוטין, אבל התחושה היא שרק לקראת סוף הסרט התעוררו אנשי האולפנים וראו בהלם שבאף שלב הרה לא אומרת "אה וואי התלבושת הזאת היא בול בילבו" ואז נכנסו לפאניקה ווידאו שלפחות בדקה האחרונה יהיה איזה משהו. אבל בשלב הזה הסרט מבסס את עצמו כמי שלא צריך את זה בכלל. זה לא הסיפור על הסבא והסבתא או הנכד או היורש או כל דבר כזה. לא, זה סיפורה של ממלכה קטנה, והנסיכה שמנסה להציל אותה, וזה במקרה מתרחש בארץ התיכונה, וזה במקרה באנימציה. אפשר להתבאס אולי שהסיפור לא מנתק את עצמו סופית משלשלאות המותגים, ואני אכן אתבאס על זה – אבל זה יקרה אחרי שההתלהבות מהאפוס הזה תירד. בינתיים זה עוד לא קרה.
אני אציין (שוב) ש-"שר הטבעות באנימה" זה אולי נשמע קונספט מוזר [1]
אבל זה ממש לא חסר תקדים. העיבודים ל-"ההוביט" ו-"שובו של המלך" בהפקת רנקין-באס הונפשו ברובם על ידי אנימטורים מאולפן "טופקראפט" היפני – חבר'ה מוכשרים, אגב (הם אחר כך הנפישו את "נאוסיקה" של מיאזאקי – אגב אפוסים ואיך עושים אותם נכון, והיוו את עמוד השדרה הראשוני של סטודיו ג'יבלי) אבל כשאתה עושה סרט אנימציה בתקציב של שקל זה לא משנה כמה אתה יצירתי, יצא לך סרט שנראה כמו אנימציה בתקציב של שקל.
(ובכל זאת, "שר הטבעות" של באקשי נעשה בתקציב גדול יותר, ועדיין הצליח להיות סרט גרוע שנראה נורא. אבל זה באקשי, אין ציפיות).
[1] למה בעצם? עבור רוב צופי העולם, הארץ התיכונה היא הרי לא הנופים האירופאים שנתנו לטולקין השראה אלא בכלל, אעפס, הנופים של ניו-זילנד.
עד כמה האנימציה מעיקה?
בטריילרים היא פשוט נראית רע. בסגנון מיושן ועם הנפשות מחשב בוטות. אז איך בפועל?
צרויה צודק שהאנימציה ממש לא הצד החזק
האמת יחסית להיום הוא נראה ממש נחות ביחס לסדרות אנימציה שונות. ממליצה מאד על סדרת האנימציה הפנטזיה האפית של סניידר בנטפליקס
אהבתי מאוד
התרגלתי מהר לסגנון האנימציה המיושן-מעט וגם למדתי להעריך אותו. הסרט לא "ספקטקל" אבל מספק רגעים מרהיבים שמצדיקים מסך גדול.
והעלילה? טובה מאוד, בהחלט סרט שאחזור אליו לצפיות נוספות. הסיפור המהודק שלו והמלחמה שהוא מתאר מרגישים כמו הפרקים המיוחדים של "משחקי הכס" (בעונות הטובות). נרטיב אודות תחושת אבדון שגוברת על רקע קרבות פוליטיים (אך אישיים) עקובים מדם. זה דרש מהתסריט לעשות כמה בחירות תמוהות אבל לא ברמה שהורסת את ההנאה. בגדול, סרט מוצלח. לא כמו טרילוגיית "שר הטבעות" אבל יותר טוב מ-2/3 מטרילוגיית "ההוביט'.
אשמח לדעת איזה שליש מההוביט אהבת. חמשת הצבאות?
(ל"ת)
ברור, מה
אורלנדו בלום באודישן לסופר מריו זה בדיוק מה שאני אוהב לראות בסרטים האלה.
אהבתי, אהבתי ואהבתי.
נכון שהאנימציה לא ברמה גבוהה של ימינו אבל עושה את העבודה בצורה מניחה את הדעת ומעבר לכך.
סיפור טוב שמכניס אותך לעניינים באופן שכבר הרבה זמן לא התרגשתי כל מסרט או ממה שאמור להתרחש אוטוטו בעלילה.
מומלץ פלוס.
תובנה יפה לגבי אפוס וחסרונו
כלומר, האפוסים נעלמים בעיקר מהתרבות, לא מהחיים עצמם, שמלאים במערכות שנלחמות על חייהן ובאנשים שנאבקים להציל אותן. בעיקר כי ההיעדר הזה הטריד אותי מאוד לאחרונה. הרי אפילו בתחום ספרות הנוער, "הארי פוטר" ייצג גל מסוים בפנטזיה, "עולם פגום ומלא אי צדק אבל עדיין ליברלי נאבק בטרור", אפוס בקנה מידה קטן, והוא בדעיכה. פחות אופנתי לכתוב בסגנון הזה. אפילו הארי פוטר עצמו בירידה עקבית במכירות- לא בארץ, כאן הוא דווקא חווה עדנה מחודשת בשלוש השנים האחרונות בקרב ילדי יסודי. אין ספק שאלה שנים של אווירת אפוס בארץ. ואם לא הארי פוטר, שנכתב על רקע הסכסוך האלים, אבל עדיין המקומי והפנימי, בצפון אירלנד בין הבדלנים פרו אירלנד לתומכי האיחוד עם בריטניה, בטח ובטח אפוסים שנכתבו ישירות בעקבות מלחמות העולם.
וזה ברור למה היצירות האלה נחשבות "שמרניות", לא רק כי הגיבור הוא חלק ממערכת ומכופף את חייו ורצונותיו לדרישותיה במקום לדבוק באינדיבידואליזם או לנצח את המערכת בכלל, אלא כי הן מבקשות להגן על חברה קיימת פגומה במקום לפרק אותה מהיסוד, או להיות אדישים למפלתה. הן טוענות שארגון טרוריסטי מנצח לא רק בגלל מספר התומכים בו ישירות, אלא המספר הגדול יותר של אנשים שלא מתנגדים לו, כי הם מבקרים את החברה על חוסר הליברליות והצביעות שלה. נראה לי שהאדרת האינדיבידואל הפועל נגד המערכת או לחלוטין מחוצה לה היא רק סימפטום לבעיה המבנית יותר של דרישה לרדיקליות, פירוק מהיסוד, בכל מחיר וגם בשעת הדחק.
חוץ מזה הסרט נשמע טוב, למרות שאני לא מתחברת לאנימה והדבר הכי קרוב שאהבתי האחרון היה אווטאר. אבחן שוב את ההגיגים האלה אחרי הצפייה והאם ירדתי לסוף דעתך.
בידור טוב, אבל לחלוטין ממוחזר מכף רגל ועד ראש
לקח לי קצת זמן להיכנס פנימה, שכן ההתחלה לא הייתה מי יודע מה, אבל ברגע שנכנסתי נסחפתי לחלוטין בסיפור.
עלילה אפית מאוד בסגנון של שר הטבעות, וזאת למרות שהרבה מהמאפיינים של שר הטבעות לא נמצאים כאן.
הבעייה היא שכשהסרט נגמר אתה נשאר עם תחושה של ״אז מה הסרט הזה חידש בעצם?״.
כי כל דבר בסרט, ואני מתכוון לכל דבר בסרט, מרגיש לי שראיתי כבר במקומות אחרים.
הסרט ליטרלי לא מביא שום דבר, אפילו לא אחד קטן, שלא מרגיש משומש. פשוט שום דבר שלא ראינו כבר במקומות אחרים.
וטוב, למען האמת, זה לא כזה מפתיע, כבר בשלב הטריילר היה ברור שזה 100% קלישאות. ההפתעה, אם כבר, זה שהקלישאות הללו איכשהו עובדות ומספקות יופי של שעתיים פלוס בקולנוע, גם אם נשארת תחושה קצת חמוצה בסוף של ״היו יכולים להביא לפחות משהו חדש אחד קטנטן״.
עד כמה הסרט קלישאתי? עד רמה שניתן לדעת אלו דמויות הולכות עוד מעט למות רק לפי ההתנהגות שלהם.
אבל בסופו של דבר, אני לא מתלונן יותר מדי, הסרט בהחלט בידר אותי וזה מה שהוא היה אמור לעשות, פשוט יש לי את התחושה הזאת של לאכול מאכל טעים שהוכרז עליו שמדובר ב״טעם חדש״, רק כדי לגלות שבתכל׳ס זה בדיוק אותו הטעם שאתה כבר מכיר. אז כן, אתה אוהב את הטעם הזה ולכן נהנית, אבל אתה קצת מרגיש מרומה כי הבטיחו לך טעם חדש.
לגבי ההקשרים לשר הטבעות:
היה מאוד נחמד לזהות מקומות או יצורים מהטרילוגיה האהובה שלמרות המעבר לאנימציה עדיין נראים בדיוק אותו הדבר.
היה גם נחמד לזהות בפסקול מוטיבים מהפסקולים של הווארד שור לטרילוגיה המקורית (הפסקול, בכללי, מאוד מנסה לשחזר את הסטייל של הווארד שור, אך מחוויר בהשוואה אליו).
קצת פחות נחמד היה כשפתאום משחזרים משפטים מהטרילוגיה המקורית.
הכי פחות נחמד היה מה שקרה בסוף הסרט, שהרגיש כמו פאן סרוויס מסרטי מארוול ופשוט לא התאים בכלל לסרט הנוכחי.
בסך הכל אחלה סרט
אבל קצת מדכא שהדבר הכי אחלה שאנחנו מקבלים בתקופה הנוכחית של השנה זה הסרט הזה (אוקי, יכול להיות שגם "מרשעת", טרם ראיתי).
סצנות האקשן והמלחמה עשויות טוב. לא משהו מדהים – בסרטי "שר הטבעות" המצולמים כבר אפשר היה לראות דברים מרשימים יותר – אבל טוב (סצנת "הפיל והמפלצת" היא אולי הדבר היחיד בסרט שהצליח לסחוט ממני תגובת "וואו"). החצי השני של הסרט, שמתאפיין יותר בדיבורים ובאיזו תחושת יאוש כללית, גם עשוי לא-רע, אבל מעלה את השאלה המציקה למה עשו את הסרט הזה באנימציה. אפשר לעשות סצנות מהסוג הזה באנימציה באופן יצירתי, האנשים שמאחורי הסרט הזה לא ממש טרחו.
וכמו שנאמר פה, האנימציה עצמה לא ממש אחידה. הדמויות עצמן מונפשות טוב (כאמור, במיוחד בסצנות האקשן), אבל השילוב בינן לבין הרקעים והאפקטים התלת-מימדיים נע בין "זה נראה רע" ל-"איכסה, מה זה". לסרט הזה יש תקציב של 30 מיליון דולר (לפי ויקיפדיה) – זה אולי לא הרבה בסטנדרטים הוליוודיים, אבל זה יותר ממספיק בסטנדרטים של תעשיית האנימה כדי לשכור ציירי-רקע שיתנו לסרט הזה איזו תחושת אחידות סגנונית, ולא של מישמש של דברים שלא משתלבים זה בזה.
וכמו שנאמר פה [2], הסרט הזה מרגיש משומש. אין כאן שום דבר שאי אפשר היה לראות קודם אצל פיטר ג'קסון, או רלף באקשי (דווקא לא הנבלה שנקראת "שר הטבעות" בבימויו, אלא יותר הטריפה המכונה "קרח ואש" גם בבימויו) או ב-"משחקי הכס", או ב-"הנסיכה מונונוקי" או בכמה וכמה הפקות אנימה גנריות בז'אנר הפנטסיה – החל מרשומות איי לודוס* ועד לסרט האנימה השלם שבנו לפי הגיימפליי של המשחק הראשון בסדרת Wizardry (כן, זה משהו שאשכרה קרה). יש אמנם פה ושם ניסיונות ל… לא יודע איך להגדיר את זה. להתווכח עם המורשת של טולקין? לאתגר אותה? מונולוג הפתיחה שבו מוצהר שעל הגיבורה "לא נכתבו שירים" נועד אולי להזכיר את מיעוט הנשים ביצירה שלו; פה ושם הסרט גם מזכיר לנו שמלחמות על ענייני גבורה וכבוד הן בסך הכל דבר מזיק והרסני. אבל הסרט לא לוקח שום דבר מהדברים האלה רחוק מדי.
וכמו שנאמר פה [3] – הרפרנסים לסיפורים היותר מוכרים של טולקין תפורים לסרט הזה ברשלנות שלא תיאמן. אני אומר "תפורים", כי אפשר היה לעשות את הסרט בלי שום התייחסות לטולקין, או לשמות הדמויות והמקומות שהוא המציא, והסרט היה יוצא *אותו הדבר בדיוק*, ואני אפילו לא בטוח שליורשי טולקין היה קייס לתביעה במקרה כזה. אז היו צריכים להוסיף, לא רק את האינפו-דאמפ המביך בסוף** אלא גם את הסצנה הלא-קשורה עם האורקים שמחפשים טבעות. קשה לתאר כמה זה היה מביך.
ההודעה הזאת יצאה קצת יותר שלילית ממה שמגיע לסרט, שבהחלט מצליח לשמור על עניין במשך יותר משעתיים כשעבור סרטי מרוול בימינו זו כבר משימה קשה. אבל כאמור, קצת חבל שזה נהיה הסטנדרט.
* רם כתב על זה פה: https://animeok.co.il/lodoss-tou-senki/
** אגב, מלבד העובדה שההופעה של סארומן מיותרת בתכלית, היא גם נראית רע. הדמות שלו מעוצבת, בבירור, על בסיס האופן שבו היא נראתה בסרטים של פיטר ג'קסון – אלא שאעפס, העיצוב הזה נראה לחלוטין לא שייך לאיך שהדמויות האחרות נראות.
את האמת, גם אני הרגשתי שכשכתבתי את התרשמותי על הסרט היא יצאה שלילית יותר ממה שתכל׳ס הרגשתי
כי בסופו של דבר וחרף העובדה שאין בסרט גרם של מקוריות, זו הייתה ממש חוויה טובה ונחמדה וממש נהניתי (אגב, ראיתי את הסרט ב-4DX וזה בהחלט הוסיף לחוויה).
פשוט היה נחמד אם גם הסרט היה מביא משהו מקורי בנוסף על כך.
אגב, סתם מתוך סקרנות, הקטע שהזכיר לך את הנסיכה מונונוקי היה הסצינה עם הממותה אחוזת הדיבוק שהגיבורים מנסים לעצור?
כי לי לפחות זו הייתה הסצינה שהזכירה לי ממש במובהק את הנסיכה מונונוקי, ברמה שגרמה לי לתהות אם זה לא היה מכוון.
ואגב, אם אתם רוצים לראות את "מלחמת הרוהירים" בקולנוע, כדאי שתזדרזו
הלכתי אתמול, ובפלאנט ראשון היתה רק הקרנה בודדת ב-21:50 (לא שעה שאני רואה בה סרטים בקולנוע), בפלאנט איילון היתה הקרנה מוקדמת יותר באחד האולמות הקטנים ובסינמה ראשון לא היתה בכלל. נראה שהסרט בדרך להיעלם מהמסכים אצלנו.
זו הסיבה שהזדרזתי לראות בשבוע שעבר, למרות שחשבתי בהתחלה לדחות את זה לכל הפחות עד שיהיו מספיק ביקורות בעגבניות רקובות
די מוזר מה שקורה עם הסרט הזה, הוא ירד מהקולנוע בערך מתי שבשאר העולם הוא רק עולה.
האם הסרט היה כזה כישלון מטורף שצריך להוריד אותו מהמסכים בקושי שבוע אחרי שעלה?
כשאני ראיתי את הסרט של לוני טונס שיצא השנה האולם היה לחלוטין ריק מלבדי, וזה היה די מתי שהסרט רק עלה, ובכל זאת המשיכו זמן מה להקרין את הסרט ולא ישר הורידו אותו כמו כאן.
אני לא זוכר שנתקלתי בתופעה כזאת בסרט בהפצה רחבה.
ממש תמוה.
ביקורת נהדרת, אך לא מסכים עם "קשה להגיד שמי מהדמויות היא יוצאת דופן"
המלך הוא ללא ספק היה דמות משובחת, והייתי יכול לראות אותו נלחם עם בגדים תחתונים בסופת שלגים גם במשך עשר דקות נוספות :)
שאלות ברשותכם וברשותכן:
1) מי שקרא את הספרים ובקיא, האם זה מבוסס על הספרים?
2) לאחר שנחשפנו למפלצת הגדולה, הנחתי כי הוא זו שהרגה בפראיים, שחשבו כי זה רוח הרפאים של המלך. אם בהמשך הרה אמרה לאביה "אתה לא יכול להרוג אותם אחד אחד", והוא אמר שהוא ינסה. אז זה היה הוא או המפלצת הגדולה?
בכל מקרה, נהנתי מאוד מאוד.
1) הם לא מבוססים על הספרים עצמם, אלא על מאורעות שהוזכרו בכתבים שונים של טולקין. הלם עצמו הוזכר בשר הטבעות וכך גם העובדה שהשושלת נקטעה איתו (שני שורות התילים). בכתבים אחרים הוזכר הארוע ההתחלתי שבו פרקה מנסה להציע לחתן את הבן שלו עם הבת של הלם (שלא מוזכרת בשמה), ואחר כך מסופר גם על המלחמה עצמה, כמובן בלי אזכור של הרה.
2) הויקי של שר הטבעות אומר ש הלם הוא זה שהרג את האויבים שלו מחוץ לחומות, וכן שהוא מת בעודו קפוא אבל עומד על רגליו. הקטע עם האורקים נראה כתוספת לא קשורה שנשארה בעריכה כי רצו להשאיר את המדובבים של מרי ופיפין.