במקור: Wallace and Gromit: Curse of the Were-Rabbit
במאים: ניק פארק, סטיב בוקס
תסריט: בוב בייקר, סטיב בוקס ומארק ברטון
קולות: פיטר סאליס, רייף פיינס, הלנה בונהאם-קארטר
ברחוב קטן, בעיירה בריטית קטנה, גרים כלב פלסטלינה ואדמו. הכלב, גרומיט, ממונה על חילוצו של האדם מכל צרותיו. האדם, וואלאס, ממציא אנגלי מפוזר להפליא, מתמחה בהמצאות נוסח רוב גולדברג או צ'יטי-צ'יטי-בנג-בנג. כל אחת מההמצאות מערבת מערכות מכניות מרובות חלקים ושלבים, במטרה לבצע פעולה פשוטה ויומיומית. המערכות, כמובן, חסינות בפני תקלות, ולכן פעולתן משתבשת ללא הרף. בכל פעם כזו נאלץ גרומיט – כלבו הנאמן והסופר אינטליגנט – להוציא את וואלאס מצרה, בין אם זה על ידי שימוש בכפתור ה"סיוע" (פטיש גדול החובט בראשו של וואלאס ומסייע לו להשתחל לחור הקטן ממידותיו), נהיגה ברכב, או כל פעולה אחרת שאיננה כוללת דיבור. לא שגרומיט צריך לדבר – שפת הגוף שלו כל כך מגוונת, שבלי לומר כלום, ואפילו בלי פה, יש לו הרבה יותר הבעות פנים מאלייז'ה ווד, אורלנדו בלום וקיאנו ריבס גם יחד. במחשבה שניה, זה נכון באותה מידה גם לגבי צדפות, כך שנציין שגרומיט הוא אומן האנדרסטייטמנט, והעוויית פנים קצרה שלו דיה לומר היטב מה הוא חושב, החל מ"האידיוט הזה שוב מנסה לעבוד עלי", וכלה ב"אוי לא, הוא מחפש את הגבינה שלו".
באופן לא מפתיע, גרומיט הנאמן הוא זה שהזיז את הגבינה. וואלאס חובב גבינות ידוע, ובארון הספרים שלו תמצאו את "מגבינה ועד עולם", "תקוות גרודות" ו"חלף עם הריח". אבל הוא לא רק קורא – הוא גם אוכל, ועקב כך נאלץ להיכנס למשטר דיאטה חמור. בסיועו של גרומיט האומנת, שדואג למנוע כל מגע בין הממציא לחומר המסוכן.
בנוסף לעיסוקיהם הרבים, וואלאס וגרומיט מנהלים יחדיו את סוכנות "אנטי מזיקון", הלוחמת בחירוף נפש במי שמאיימים על חייהם של תושבי השכונה. תושבי השכונה הם, במחילה, פסיכים חובבי ירקות גדולים. כאילו אין מלחמה בעולם (באמת אין), כל מה שיש להם בראש היא תחרות ירקות הענק השנתית, אשר תתקיים אצל ליידי טוטינגטון. כיוון שכך, כל גינה מלאה אבטיחי מלמיליאן ופירות אקזוטיים שונים, המהווים מטרה קורצת במיוחד למפלצות המקומיות: ארנבים. אם זה נראה לכם טיפשי, אתם צודקים.
לפיכך, וואלאס וגרומיט יוצאים מדי לילה, ולפעמים גם ביום, חמושים באוסף המצאות מרשים לתפיסת ארנבים, כמו שואב ארנבים בעל היבטים רוחניים מסוימים – השאב-נב 6000. וואלאס וגרומיט מאמינים בהומניות, ועל כן הארנבים שהם לוכדים ממלאים את ביתם לבלי נשוא. וואלאס, המבקש להתגבר על המטרד, הוגה רעיון מהפכני: הוא ישתמש במכונה מיוחדת כדי לסלק מהארנבים את התיאבון לירקות, וכך ימנע את הסכנה לגינות של אזרחים מכובדים כמו הדג'ס, טוטינגהם וסחרוף.
בערך באותו זמן מופיע ארנב ענק, לגובה ולרוחב, שמרסק אמצעי הגנה וטוחן ירקות ענקיים להנאתו. היצור מהווה סכנה של ממש לתחרות השנתית, ולטעם החיים של כל תושבי האזור (חוץ מהשוטר המקומי והמחזר הקלוץ של ליידי טוטינגטון). ואם זה נראה לכם טיפשי, אתם צודקים לגמרי.
בנקודה הזו אני מוכרח לומר שאין לי שום דבר רע לומר על הסרט. להיפך. מעבר לקול האנגלי החביב של פטר סאליס (בתפקיד וואלאס), ולאנימציית הפלסטלינה הנהדרת, הסרט מלא הברקות מכאן ועד בלי ירח. ההומור משובח, ואם תמצמצו לרגע סביר שתפסידו משהו. יש בסרט המון התחכמויות קטנות: משחקי מילים (וואלאס עומד עם גזר בידו ואומר: What's up, dog?), הברקות ויזואליות כחול אשר על שפת הים (המלתחה של ליידי טוטינגטון, למשל), רמזים למבוגרים ("הוא לא מעריך את המלונים שלי, אני חושבת") ומחוות לאין ספור סרטים. המחוות אמנם כבר הפכו כנראה למשהו מחויב המציאות בקומדיות ימינו, אבל הן מבוצעות נהדר, מספיק כדי שגם מי שלא ראה את אותם סרטים ייהנה כדת. מה שהופך את כל העסק למהנה הרבה יותר, היא העבודה הטובה שעשתה המתרגמת. הידד לה!
המוסיקה של הנס זימר מצוינת, וגם היא כמדומה מלאה במחוות לסרטי עבר. בנוסף, יש בסרט את הקרב האווירי הטוב ביותר שראיתם מזה הרבה זמן.
מרכיב הירקות והארנבים מספק תירוץ להרבה קטעי מתח וכמה קטעים מפחידים לכאורה. מפיצי הסרט הגדירו אותו כ"סרט האימה הצמחוני הראשון" (אני יודע מה עשית בגזר האחרון?), וההגדרה מדויקת. עם תאורה ומוסיקה דרמטית בסצינות רבות, הסרט כביכול מתאמץ להשרות אימה. וזה, כמובן, טיפשי לחלוטין בהתחשב בכך שהמפלצת מהווה איום ממשי רק על ירקות.
בכלל, מדובר בסרט טיפשי. חכם, אבל טיפשי מאוד. הרעיון טיפשי לחלוטין, והביצוע כל כך חכם עד שהטיפשות הזו רק מוסיפה לאווירה, ויוצרת את אחד הסרטים המענגים והמצחיקים ביותר שראיתי מזה הרבה זמן. ובקיצור: לכו לראות.
(גרומיט מהנהן בהסכמה).
- האתר הרשמי של הסרט
- וולאס וגרומיט – האתר הרשמי
- אארדמן אנימציה
- אתר מעריצים
- אתר מעריצים נוסף
- הלנה בונהאם קארטר
- רייף פיינס
- שרפה אצל אארדמן
- גבינות וולאס וגרומיט
- ירקות ענק
- ממה עשוי הירח
אהרו''כ! אהרו''כ!
אני יודע שאני מסתכן בסקילה פומבית בכיכר עין הדג, אבל האם אני היחיד שהסרטים של ניק פארק מזכירים לו את סרטוני הפלסטלינה שהוקרנו לעיתים בטלויזיה החינוכית של העידן החד-ערוצי?
לא יודע, למרות כל ההייפ מסביב, זה ממש לא מושך אותי לראות.
אבל כמובן, כנראה שאני טועה.
למען האמת לא
(גרומיט הוא באמת הניק שלי. בחיי!)
סרטוני הפלסטלינה שהוקרנו בטלוויזיה החינוכית כשהיינו ילדים היו סרטונים של מעיכות ומתיחות, קולות מגוחכים וחסרי מובן, עלילות מטופשות, תפאורה לבנה חלקה עם כמה עזרים ולא יותר. בילדותי למדתי לתעב בכל נפשי את הז'אנר הזה. אחר-כך ראיתי המסע לירח של וואלאס וגרומיט וראיתי פתאום אנימציה ריאליסטית, עלילה, בניית דמויות, תפאורה מפורטת ועשירה… לא היה שום מקום להשוואה.
אני ממש קרוע לשניים
מצד אחד, השכל קורא את הביקורות הנלהבות ואת המחמאות, ומבין שזה בכלל לא אותו דבר, ושמדובר באחלה סרטים שבעולם.
אבל הרגש…
כשאני רואה את הטריילר, במקום להתלהב אני מקבל דיכאון, וזה נראה לי כמו הדבר הכי משמים בעולם, סרטון ילדים מוגבל מגיל שש ומטה.
נראה אם אני אצליח לגרור את עצמי לסרט, אף על פי שכבר די ברור לי שאם אני אלך אני אהנה. אפילו מאוד.
אני ממש קרוע לשניים
מימי לא ראיתי את וולאס וגרומיט עד היום פרט לתמונות ולטריילר. כשראיתי את הטריילר הסרט נראה גם לי כמו סרטון ילדים מוגבל. מהסרט עצמו נהניתי בצורה יוצאת דופן. אם טרם עשית זאת, גרור את עצמך.
חזרתי עכשיו.
סרט נפלא, מצחיק, יפהפה. אפילו אחי הגדול, שלא חובב סרטי אנימציה, נורא נהנה, וזה כבר אומר משהו.
רק שתי תלונות:
הראשונה – למה הסרט מציג באנגלית רק במקומות ספורים מאוד? אני גר בראשון וזה היה ממש טרטור בשבילי להגיע עד לסינמה סיטי, בייחוד כשהסרט מציג גם בראשון, אבל רק בעברית.
השנייה – הבטיחו לי סרט עם פינגווינים ממדגסקר, לא קיבלתי. קרה לעוד מישהו?
אה, הפינגווינים.
זה מה שאמר העובד של סינמה סיטי, כשחבורתנו המצומצמת שאלה אותו: יש בהקרנות בעברית. אין באנגלית. במקום ההקרנות באנגלית, הפינגווינים מוצמדים ל'הדיוקס קורעים את הזארד'.
אבל... אבל... אבל...
דבילים.
טוב, נו, אני הולך להוריד. אין סיכוי שאני הולך להדיוקס קורעים את האזרד בשביל זה.
אייטם שכתב רד והיה אמור להתפרסם ב'טיים אאוט':
בסוף השבוע הלכתי לראות את "וולאס וגרומיט" בסינמה סיטי. לא מתוך חובה עיתונאית, אלא מתוך רצון לראות סרט טוב. ואכן, הסרט נפלא. רק בעיה אחת קטנה היתה לו: לא היו בו בכלל פינגווינים. זאת למרות ההבטחה על גבי הפוסטר של הסרט, שהוא מוקרן בלוויית סרטון קצר של הפינגווינים מ"מדגסקר", כוכבי סרט האנימציה הקודם של חברת דרימוורקס. אחד מהסדרנים במקום טען שסרטון הפינגווינים מוקרן רק לפני הגרסה העברית של הסרט, בעוד הפינגווינים דוברי האנגלית הופקעו מ"וולאס וגרומיט" ומוקרנים במקום זאת לפני "הדיוקס קורעים את האזרד" – עניין מאוד תמוה, אם הוא נכון, בהתחשב בכך ש"הדיוקס" ו"וולאס וגרומיט" אינם שייכים אפילו לאותה חברת הפצה.
נציגת גלובוס גרופ, מפיצי "וולאס וגרומיט" בארץ, הופתעה מאוד לשמוע על המחסור בפינגווינים, והבטיחה לברר את העניין. ואכן, כבר יומיים לאחר מכן, צופים שהלכו ל"סינמה סיטי" דיווחו שכל הפינגווינים הושבו למקומם הטבעי. בשלב זה בכלל לא הייתי בטוח שיש כאן חומר לאייטם. כולה טעות שהיתה ותוקנה, ביג דיל. אבל בשביל הפרוטוקול, התקשרתי לסינמה סיטי, כדי לנסות לקבל תגובה על העניין.
הקופאית המנומנמת אמרה בין פיהוק לפיהוק שהיא לא יודעת שום דבר על פינגווינים, והעבירה אותי לאדם שהזדהה בשם "סינמה סיטי" (כששאלתי אותו לשמו הפרטי, ענה "מה זה משנה?"). לפני שהספקתי לומר "פינגווין", מר סיטי כבר פלט את התשובה: סרטון הפינגווינים הגיע באיחור, לכן במשך יום אחד בלבד הוא לא הוקרן לפני הסרט, ומי שלא קיבל את התמורה המלאה לכספו, כולל פינגווינים פוצה. מכיוון שאני, במקרה, יודע בוודאות שהמשפט הזה לא נכון מכמה בחינות (לא צפיתי בסרט ביום הפצתו הראשון, ואני זוכר היטב שלא קיבלתי שום פיצוי), העזתי להעיר על כך.
מה שקיבלתי בתגובה היה רצף של נזיפות וצעקות שכמוהו לא ספגתי מאז שגנבתי את סוכריות העדשים של אחי בגיל שש. בין פנינותיו הלא קוהרנטיות והסותרות של מר סיטי: "מאיפה אתה בכלל יודע?" (הייתי אומר שהייתי בסרט, לו היתה ניתנת לי הזדמנות להשחיל מילה), "זאת ההוראה שקיבלנו מהמפיצים" (ב"גלובוס גרופ" חושבים אחרת), "זה רק בונוס שהמפיצים בארץ שמו" (לא נכון, הסרטון הזה מלווה את "וולאס וגרומיט" עוד מארה"ב), "אף אחד לא הבטיח שתקבל את הסרט" (זה מצוין במפורש על הפוסטר), "אנשים מתלוננים שהם לא רוצים לראות את הסרטון" (לפני או אחרי שהוא "הגיע באיחור"?) "מה אתה עושה עניין גדול מסרט של 10 דקות?" (צודק. ואם אני אשלם על כרטיס 32 שקל במקום 35, גם אתה לא תעשה עניין?), "אין לך זכות לשפוט אותי" (שהקוראים ישפטו), "זכותנו להקרין מה שבא לנו" (אין תגובה) ולסיום, "אתה חוצפן!", המלווה בניתוק בפרצוף.
אם זאת צורת ההתייחסות של סינמה סיטי למי שמזהה את עצמו כנציג עיתונות, אני מפחד לחשוב איך הם מתייחסים לסתם אדם מן השורה שבסך הכל רוצה את הפינגווין שהובטח לו. לא מן הנמנע שהם ישלחו אליו הביתה בריונים שיפוצצו אותו במכות. סרטון של 10 דקות הוא אולי לא עניין גדול, אבל רצף צעקות, תירוצים ושקרים בן 10 דקות הוא כן. זה לא אני שעשיתי מזה עניין, מר סיטי.
והסיבה שזה לא התפרסם ב'טיים אאוט',
היא שמר סיטי שלח את הבריונים שלו למערכת?
דבר ראשון,
מי כתב את התגובה, רד או לונג ג'ון?
דבר שני זו באמת חוצפה מצידם. החרמה כאן לא תעזור כי אנשים לא יחרימו בית קולנוע רק בגלל הסרטון, ואפילו לא בגלל ההתייחסות לעיתונא. צריך לפרסם את הכתבה בטיים אאוט וחוץ ממנה לפרסם גם את כל הפשלות שהם עשו קודם לכן. איפה קולנוע החלומות שחלמנו עליו?
דבר ראשון,
רד כתב את הכתבה, לונג פירסמה
אני ראיתי את הסרט בסינמה סיטי
ולא היו שם שום פינגווינים.
באמת לא חשבתי לעשות מזה עניין (טעות, טועים, טעינו), אבל עכשיו – האם יש משהו שאפשר לעשות?
אני מניחה שתמיד אפשר לפרסם את זה בכל מקום אפשרי. מישהו יכול להסביר לי איך מייצרים קישור ישר לתגובה?
עייני כאן:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#anchor
זה אמור להתפרסם בוואינט.
זה אמור להתפרסם בוואינט.
למה זה לא התפרסם בטיים אאוט? (בעצם, כדי למנוע מקרה שבו וואינט זה טיים אאוט: מה זה טיים אאוט?)
טיים אאוט הוא מגזין בתפוצה עולמית.
בארץ יש את 'טיים אאוט תל אביב' (והיה פעם, או עדיין יש, 'טיים אאוט ישראל', שזה המגזין של Yes). כפי שאפשר לראות באתר שלהם (www.timeout.co.il) יש שבועונים דומים גם בערים גדולות אחרות בעולם, כמו לונדון, ניו יורק, מיאמי, ברלין, אמסטרדם וכו'.
אני יכולה לנחש למה זה לא התפרסם ב'טיים אאוט', אבל לא דיברתי עם העורכת של רד ולכן אין טעם שאעלה פה סתם השערות ללא גיבוי.
חשבתי על פורומים לצרכנות וכאלה
מה את מעדיפה, שאני אחכה עד שזה יתפרסם ב YNET, או לקשר לפה?
ככל שזה יישמע מפתיע - וואיינט.
א. זה ממילא אמור להתפרסם בערוץ הצרכנות שלהם, לא בתרבות.
).
ב. הכתבה הזו עוסקת בסרט של 'וואלאס וגרומיט'. הייתי שמחה לתגובות חדשות שמדברות על הסרט, לא על התנהגות בית הקולנוע ושאר נושאי צרכנות (אבל אפשר לקשר לאתר באופן כללי, בתור אלה שהפנו את תשומת הלב ליחס של קברניטי 'סינמה סיטי'
יבוצע!
ואכן התפרסם
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3160338,00.html
עמחייה.
בצינזורים קלים
למשל, נעדר המשפט המכריע "לא מן הנמנע שהם ישלחו אליו הביתה בריונים שיפוצצו אותו במכות".
מסקרן אותי רק לדעת האם זה נמחק על ידי ynet או על ידי הדג עצמו.
באמת רציתי להבהיר
הניסוח שנשלח לוואינט היה בדיוק כמו שהוא מופיע כאן. כל השינויים והתוספות הם של וואינט.
אהבתי את תגובה מספר 1.
איזו רהיטות! כושר ההבעה הימם אותי מעבר ליכולתי הרגילה להעיר הערות ציניות. אין מילים.
ואז כמובן המשכתי לתגובה מספר 2,
שמשווה באופן הגיוני (מה הגיוני, הכרחי!) את המחדל שגרם למותם של תינוקות ברמדיה לשירות הלקוחות הגרוע בסינמה סיטי. האם אעז להמשיך לתגובה מספר 3?
(אני לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי, קריאת התגובות של אנשים גורמת לי כזה דיכאון כל פעם… למה ההורים שלי היו מוכרחים להחדיר בי את ערכי הדמוקרטיה בצורה כזו, לעזאזל?)
זה פשוט מדכא לקרוא את התגובות שם
איך אנשים יכולים להיות כל כך מטומטמים ורעים?
אולי אני סתם רגשן בשעה הזאת של הבוקר, אבל ראבאק! אני מבין איך אנשים יכולים לתפוס את התלונה הזאת כקטנוניות, אבל למה לכתוב בכזאת צורה נוראית? פשוט עושה רע. עדיף כבר שיורידו את מנוע התגובות וזהו.
יש להם נקודה
הכתבה של רד לפני העריכה נשמעה הרבה יותר קטנונית והייתה הרבה יותר נעימה לקריאה. העריכה שלהם עיוותה את הטון לחלוטין.
הרבה *פחות* קטנונית...
זה בסדר,
רוב התגובות האלה הם ממילא של אותו מר סיטי, אני מניח. הוא האדם היחיד בעולם שיכול להיפגע עד כדי כך מהרעיון של תלונה על שירות לקוי.
ואז כמובן המשכתי לתגובה מספר 18,
ואני מצטט: הסינמה סיטי-
האמת כל הכבוד שהעזו לצעוק על עיתונאי
סוף סוף בעל עסק לא מפחד מעיתונאי:
כל הכבוד ל הסינמה סיטי
יצאתם גברים
לא צריך להתיחס לכל טמבל
ובכלל
לא כל נודניק אדיוט צריך לקבל יחס
רק מי שמגיע לו יחס צריך לקבל יחס
מגיע בריבוע (31.10.05)
אלה אנשי הסינמה סיטי מגיבים
או משרד יחסי הציבור שלהם.
יש משרדים שפשוט שותלים תגובות "מאזנות" לכתבות שליליות כדי "לתקן את הרושם".
אין לי ספק.
אני מקווה שאתה צודק, אבל משום מה קשה לי להיות
עד כדי כך אופטימי. כבר ראיתי אישית אנשים נוקטים עמדות לא פחות טיפשיות בצורה לא פחות גסה. ולמען האמת, אני אפילו חושב שההשוואה לרמדיה לא עד כדי כך מופרכת, ואפילו הייתי מוסיף את אסון ורסאי ואת גשר המכביה לקלחת אם זה לא היה מרגיש לי קצת מגוחך.
התופעה אמנם קיימת,
אבל לא צריך להתחיל לפתח קונספירציות בכל פעם שמישהו מפרסם תגובה תוקפנית.
באתר כמו "!" או ynet, גם אם תכתבי מאמר בו תטעני שהשמש זורחת בבוקר, סיכוי טוב שבין התגובות יהיו כמה מתנגדות, ארסיות ומשמיצות.
מטומטמים אף פעם לא חסר.
התופעה אמנם קיימת,
בטוח שחלק אמיתי, אבל רובן נראות כאילו מישהו ניסה לייצר "תגובה אותנטית".
הן גם מופיעות במקבצים כאלה. תגובות הבעד די מפוזרות, אבל תגובות הנגד הן בדיוק באותו אופי ודבוקות אחת לשניה, כאילו אותו אדם ישב ושלח מקבץ תגובות, חיכה שעה והלך לשלוח עוד מקבץ תגובות.
תגובה כמו "סוף סוף בעל עסק מחזיר לעיתונאי" חייבת להיות משהו מוזמן.
הו, כמה אופייני
זו, בתמצית, הבעיה שלי עם סינמה סיטי, והסיבה שבגללה אני לא הולך לראות שם סרטים אלא אם הבחירה היא ביניהם לבין "גלובוס". זה לא רק שיש להם בעיות. כי באמת, למי אכפת ממסך מעוות קצת וריצודים בהקרנה? למי אכפת מרמקול שמפסיק לעבוד בכמה הקרנות? כל אלה דברים קטנים (טוב, חלק מהם לא, וגם קצת עיוותתי את התמונה לטובת סינמה סיטי, למעשה). תודעת השירות המחורבנת של סינמה סיטי, לעומת זאת, היא לא דבר קטן. הגישה הזאת, של "מריחת" המתלונן במקרה הטוב, והכחשת הבעיה במקום ניסיון להתמודד איתה (אפילו לא בסתר, במקביל להכחשת הבעיה) – חוזרת ביותר מדי מקרים. איכסה.
כתבה זו מזכירה לי מקרה שקרה לי באותו נושא
הלכתי עם חבר שלי לבית הקולנוע רב-חן באו עקיבא לראות את "וואלאס וגרומיט", והופתעתי לגלות שכשביקשתי שני כרטיסים לסרט הקופאית ענתה שהסרט לילדים קטנים, והכניסה למבוגרים אסורה! זה באמת מה שיא אמרה! התחלתי לשכנע אותה והיא הסכימה, נכנסנו לאולם וגילינו למההיא ניסתה לגרש אותנו, היינו היחידים באולם והיא לא רצתה שיעבדו ק בשבילנו, למעשה, היינו היחידים בכל בית הקולנוע, ברגע שישבנו, בא אלינו סדרן ושאל אם אנחנו רוצים את הסרט הלי הפסקה, אמרתי לו שאני כן רוצה הפסקה והוא עזב את האולם עם מבט כועס, ולא עשה זאת לפני שפלט 'אוף' קטן. לא יכולתי ליהנות מהסרט בגלל מה שקרה לנו הרגע, זה היה מכעיס.
מאז, אני שונא את בית הקולנוע הזה!
שום פנגווינים.
איך קוראים לסרטון הפינגווינים?
שאדע להוריד.
אני חושב.
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה 'יהי אור',
החלו להתקבע חוקי היקום. הגויים ימ"ש טוענים שזה היה במפץ הגדול. אבל מה זה משנה? כל עוד אחד מחוקי הטבע קובע ש'סרטים של אארדמן לא יכולים שלא להיות משובחים', אני מסופק.
והסרט הוא אכן נהדר. מענג ומשעשע. מומלץ בחום. רק מה, אארדמן שכחו את אחד הגורמים החשובים ביותר – תסריט. הסיפור חסר כל הגיון, כל זרימה, כל לכידות. לא פעם הסרט קרוב להתפרק לאוסף סצינות (שכן, כל אחת מהן נהדרת). וחבל. הם הרי הוכיחו כבר שהם יודעים ליצור סרטים על סף השלמות. 'מרד התרנגולים' היה בהחלט קרוב לשלמות, מהסרטים הטובים ביותר שראיתי אי פעם. אז מה התפשל כאן?
לא נהנתי בקולנוע ככה כבר הרבה זמן.
*נאמר באהבה*
הבעיה הזאת הפריעה לי בעיקר בחצי שעה הראשונה של הסרט.
נראה לי שבחצי שעה הזאת, הם ניסו לעשות הקדמה שתציג את ו' ו-ג' עבור הקהל האמריקאי שלא מכיר אותם. אבל יצא להם משהו ארוך מדי, לא מצחיק בהיסטריה, וקצת נמרח.
אבל מהרגע שהארנב הקטלני נכנס לסרט, מעבירים הילוך, והוא הופך ללא-פחות ממצוין.
עדיין, ההוא עם התרנגולות היה טוב יותר.
מלחמתך במשקופים עוררה את סקרנותי – על מה ולמה? והאם אתה חי ובסדר?…
טורקיז. הם לא רצו להצבע. אני התעקשתי. שתיים וחצי שכבות, אחרי שלושה ימים של קרצוף הצבע הישן.
ויצא לא רע בכלל. אני מוכן להמליץ על מעצבת הפנים שלי לאחרים.
זה עדיין עדיף על לצבוע את הקיר של השרותים ולגלות באמצע שהצבע נגמר. לגמרי.
אלתרתי. יצא דווקא לא רע.
כשאלוהים אמר בפעם הראשונה 'יהי אור',
מה בעצם הבעיה בתסריט? יש בסרט הרבה הגיון פנימי (חוץ אולי מהסוף המחופף)
אה, כן
סרט האימה הצימחוני המפורסם "אני יודע מה עשית בגזר האחרון".
הזה עם גבינפר לאב יואיט, סלרי פרינז ג'וניור, ושרה מישל גזר (היי, איך זה שלכל אחד משלושת השחקנים הראשיים יש שלוש שמות? קונספירציה ממשלתית, אני בטוח).
מוזר איך סרט יכול להיות נהדר ומאכזב בו זמנית.
קודם כל – אין לי שום ויכוח עם כל מי שכבר הגיב, סרט נהדר, מהטובים שראיתי השנה, אין ספק. העובדה שהוא לא *לגמרי* מגיע לרמה של הסרטים הקצרים של וולאס וגרומיט מעידה רק על כמה נהדרים הם היו. משהו בעלילה, בעיקר לקראת הסוף, הפריע לי. אולי זה השימוש בקלישאות (וקישואים) מסוימות שאני לא אוהב במיוחד, ולא חשבתי שאראה את וולאס וגרומיט מתלכלכים בהן. את צ'אק בכלל לא אהבתי. גרומיט הוא גרומיט, הוא מצוין כרגיל, אבל זאת לא ההופעה הטובה ביותר שלו. הוא עושה הרבה, אבל הוא "מדבר" פחות. ב"המכנסיים הלא נכונים" ו"A Close Shave" יש לו תנועות גבה בודדות שמצחיקות יותר ממופע סטנד-אפ שלם. ב"הארנב הקטלני" – גם, אבל פחות.
לא, לא צ'אק.
איך קראו לארנב שלא אהבתי?
האץ'
מוזר איך סרט יכול להיות נהדר ומאכזב בו זמנית.
אני חושב שהבעייה העיקרית היא האורך. אני מת על הסרטים הקצרים, והסרט החדש באמת מצויין, רק שאני חושב שהוא ארוך מידי. כמובן שזה מתבקש שיהיה לצמד סרט באורך מלא, וזה גם מצויין כי זה חושף הרבה יותר אנשים לוואליס וגרומיט (אני לא בטוח כמה אנשים מכירים אותם מהסרטים הקצרים).
אבל, אני חושב שהפורמט הקצר יותר מתאים להם. ככה הכל זורם, הכל קיצבי והכל יושב טוב. באורך מלא יש תחושה שהיה אפשר לקצר, למהר קצת את העניינים. אני חושב שהיה אפשר לקחת את הסרט הנ"ל ולהכניס אותו לפורמט של סרט קצר והוא היה יוצא נפלא ככה.
אבל אני עדיין מת עליהם, וליבי עדיין עמם.
לא הכרתי את W&G לפני הסרט, אבל אני נוטה להסכים בענין האורך
אך ורק על סמך הסרט, נראה לי שהקונספט אכן בנוי יותר טוב לסרטים קצרים – למרות שהסרט עדיין נחמד מאוד.
באופן כללי, הסרט חמוד ומשעשע, אבל לא הייתי אומר שהוא נהדר. אולי בשביל למצות את ההנאה ממנו, צריך לפתח קצת היכרות עם הדמויות קודם – כמו ב"בובספוג".
מה שהוא אמר, כמעט מלה במלה.
אם כי, כפי שאמרתי קודם, הבעיה עבורי היתה שהתעקשו לדחוף לי אקספוזיציה, ולמרות שלא הכרתי את הדמויות קודם, האקספוזיציה הנ"ל לא עזרה להגיע להיכרות טובה יותר איתם (והיתה גם פושרת מאוד בזכות עצמה). החלק השני, והמוצלח בהרבה של הסרט, סייע להיכרות הזאת הרבה יותר טוב.
לא הכרת את וולאס וגרומיט קודם?!
לא אישית.
זאת אומרת, בהחלט הייתי מודע לקיומם, אבל איכשהו יצא לי לפספס את כל ההזדמנויות לצפות במשהו שלהם (מלבד כמה שניות ספורות מאחד הסרטים).
את ההיכרות המעמיקה יותר שלי עם ניק פארק עשיתי ב-"מרד התרנגולות" (ולפני זה בקליפ ל-"פטיש אוויר" של פיטר גבריאל).
ואגב ניק פארק,
לאחרונה נערך מפגש-פסגה בינו ובין מיאזאקי ביפאן, ופארק הציג שם פסלון-פלסטלינה של מיאזאקי שעוצב על ידי אנשי אארדמן.
http://www.zakzak.co.jp/gei/2005_10/g2005102403.html
שתיקה שווה דג זהב?
במבט לאחור, חלק נכבד מההופעות המוצלחות ביותר של השנה שייך לדמויות אילמות ומקסימות (ולפול ג'יאמטי): קווין, האומפה-לומפים, לפת ועכשיו גם גרומיט. מעניין שבשניים מהמקרים אין שחקן שמגלם את הדמות בשום מובן. מי ייגש לבמה כדי לקחת את האוסקר לשחקן המשנה במידה ויוענק לגרומיט? גוש פלסטלינה לבן?
ובאשר לסרט, כפי שאמר רד, נהדר ומאכזב גם יחד. הבעיה העקרית, להבחנתי, היא דווקא הקצב: וואלאס וגרומיט עובדים יותר בפורמט קצר ומזוקק. ב'ארנב הקטלני' יש מספר רגעים מנומנמים ומיותרים שרק מכבידים על האופי הקליל של הסרט. עשרים דקות פחות היו עושים לו רק טוב.
את המוסיקה לא הלחין האנס זימר
הוא רק הפיק אותה. כתב אותה ג'וליאן נוט (Julian Nott), שהלחין גם את המוסיקה לסרטי "וואלאס וגרומיט" הקצרים. זהו תיקון קטן ויחיד לגבי הכתבה המצוינת של טווידלדי ("במחילה…", אהבתי).
אני ראיתי את הסרט פעמיים, שתיהן בקולנוע גלובוס עזריאלי תל אביב. שתיהן באנגלית ביומיות. בפעם הראשונה לא הוקרן הסרטון עם הדמויות מ"מדגסקר". האם לא ראוי היה לפרסם במודעות הסרט (ובטריילרים בטלוויזיה) שבהקרנות הלא מדובבות אין בהכרח את הסרט הקצר?
הסרט החדש הוא מאסטרפיס, והוא עולה פי מיליארדי מונים אפילו על "משפחת סופר על" ועל "מוצאים את נמו". סוף סוף סרט עם חשיבה קלאסית, כמו שכבר מזמן היינו צריכים. זה יכול להיות כשיוצר הסדרה, ניק פארק, הוא וירטואוז.
האם הפעם הראשונה
היתה במסגרת מה שהוגדר כטרום בכורה?
כן,
אבל בטריילרים בטלוויזיה לאותן הקרנות של סופשבוע-טרום-בכורה נאמר בפירוש שנכלל בהן הסרט עם הפינגווינים, ואפילו הטריילר ל"וואלאס" שילב אז קטע מ"הפינגווינים".
אני מאוד התאכזבתי אז. אחר כך, כשהייתי בסרט בפעם השנייה, ראיתי את הפינגווינים ולא ממש התפעלתי, אבל יש עניין של אמת בפרסום. הילד שבא עמי בפעם הראשונה בא דרוך כולו לקראת הפינגווינים ולא ראה אותם עד היום.
בכל מקרה, כשרואים את "הפינגווינים" ומייד אחר כך את "וואלאס וגרומיט" מבינים את ההבדל בין סרט מאולץ לבין אמנות אמיתית.
נו,
אפשר לחשוב שהרעיונות בסרטים אחרים של וואלאס וגרומיט הם כל כך הרבה יותר חכמים. אבל זה לא מפריע. בתור חובבת וואלאס וגרומיט מושבעת, אני בהחלט אלך לראות את זה, ומשוכנעת שגם אהנה מזה.
כי זה וואלאס וגרומיט.
לכי. ההנאה מובטחת.
מילא וואלאס וגרומיט
באמת שווה כל גזר שהושקע בו, אבל הפנינה האמיתית של הערב היתה סרטון הפינגווינים הקצר בעברית, בתרגום משובח, ובדיבוב מופתי. אחד הסרטים הקצרים הטובים שראיתי, אם לא הטוב שבהם, והוא כל כך מצחיק שבא לבכות.
עם כמה פניני תרגום אמיתיות, הגירסה העברית הוכיחה שימי שפרירה זכאי עברו סופית מהעולם, ואפשר לקחת את הילדים לסרטים המדובבים ללא חשש בעסה, טבל ושביעית.
גוואדלחרה!
ואיך הדיבוב ב'וואלס וגרומיט' עצמו?
לא רע בכלל
את וואלאס עושה אלי לו-לאי, סולן להקת רוקפור, ואושיית דיבובים אימתנית. כל הזמן חיכיתי שהוא יפצח בשירת "הקיש שראה הכל" (ליאו, מספיק עם בדיחות על ירקות!), אבל הוא לא עשה את זה. במקום זה, הוא היה דומה באופן מטריד לפיטר סאליס, המדבב המקורי של וואלאס, למרות שמפרידות ביניהם איזה חמישים שנה.
רק התאכזבתי קצת מהדיבוב של גרומיט. באנגלית הוא נשמע יותר טוב
ביקורת נהדרת
עושה חשק לפלסטלינה.
וואלאס וגרומיט שולתים!!1
אממ…
זה כל מה שיש לי להגיד על הסרט בהתחשב בעובדה שעוד לא ראיתי אותו. אבל אין לי שום כוונה לפספס, כי וואלאס וגרומיט – כאמור – שולתים. רואים את זה עליהם מהתחלה, את השליתות. מ-5 דקות של צפיה בסרטון שלהם או אפילו רק מהפרומו. אלה קורצו מחומר של מנצחים, אלה.
מפלסטלינה.
תודה, תודה, תודה על ההמלצה.
הסרט הכי מצחיק שיצא לי לראות בשנים האחרונות, היה שווה אפילו לראותותו בגלובוס המגעיל של מלחה.
והיו פינגווינים.
וקהל שלם של מבוגרים שבאו להקרנה של עשר ולא פסקו לחייך לרגע מסרט פלסטלינה.
(ובהחלט צריך לראות שוב יומחד, כי יש כל כך הרבה תוכן וטקסט וצבעים ופיצ'יפקעס באופן כללי שבטח פספסתי משו).
(והארנק! הו, הארנק!)
אח הארנק...
הקטע הכי מצחיק בסרט,
והעובדה שגם את הזכרת אותו, גורמת לי לחשוב שהיינו באותה ההקרנה, כי כ-ל האולם (שהיה די שקט ברוב הסרט) צחק בקטע הזה.
הקטע המצחיק הוא שבכלל לא תכננתי ללכת לסרט הזה. התכוונתי ללכת ל-דום, אבל נכנסתי בטעות לאולם שליד (האמת אני שמח שבאתי בחינם כי אחרת לא הייתי מוותר והייתי מחליף אולם, אבל זה היה בחינם אז אמרתי "טוב נו…"), ורק כשראיתי את הסרט של הפינגוונים (בהקרנה לא מדובבת, תודה לאל, כי אני שונא דיבוב באופן כללי חוץ מהמקרה היוצא דופן של אלאדין) הבנתי שטעיתי בסרט, ובגלל שהסרט השני כבר התחיל (כי שם לא היו פינגווינים) אז כבר נשארתי. לא שאני מתלונן או משהו, כי למרות שההתחלה די משעממת, מההפסקה זה סרט מצויין ואני ממליץ.
אז אנ'לוחושבת,
כי היינו אולם של מבוגרים שלא פסק לרגע מצחקוק קל עד גבה גלי.
אז הכי פשוט :)
תגידי באיזה הקרנה היית :)
אז הכי פשוט :)
זה היה בגלובוס מלחה, מתישו בסוכות…
הדיבוב בעברית של הסרט!!!
כדי לכם ללכת רק לגירסה המדובבת!
לא תמיד הגרסה העברית היא בסדר !
אבל בנוגע לסרט הזה זה דיבוב מרשים ומדהים!!
כדי ללכת לסרט עם דיבוב!!
בזמן הפרסומות של 'דום'
חמקתי לאולם השכן כדי לדגום את הדיבוב לעברית של 'וולאס וגרומיט'.
מהכמה דקות שראיתי, לא התרשמתי. הדיבוב לא נשמע נורא, אבל הקול של וולאס די חסר אופי (וצעיר מדי ב-30 שנה), ואת המשפט "היו שם חלזונות גדולים כמו חזירים" תרגמו משום מה כ"היו שם חלזונות גדולים כמו פילים". לא שזו איזו נקודה עקרונית, אבל – למה?
כי חזיר זו חיה טמאה
וילד יהודי לא צריך לדעת מה גודלם של חזירים (ולכן הוא לא יכול להשוות גודלו של אובייקט מסויים לחזיר).
באותה מידה לא תשמע בעברית משפט בסגנון "אני מרגיש כאילו שוב נעשה בי מעשה סדום" (לאחר שהגיבור נופל על עכוזו).
גם פיל הוא חיה טמאה,
או לא כשרה אם נדייק.
אני מניח שעניין התרגום נובע פשוט מכך שילד ישראלי ממוצע (שלא גר במזרע ולהב) לא באמת רואה חזירים בשום מקום – לא בטלוויזיה, לא בקולנוע וגם לא משתלשלים מקולב בסופר.
שלא לדבר על ארנב
וכאלה יש בסרט, רחמנא לצלן, המונים.
אז למה דווקא פיל?
יש הבדל קל בגדלים. אם רוצים "לתרגם" גודל של חזיר, שהוא לצורך ההשוואה M, לא צריך לקפוץ ישר ל-XL.
לא אני דיבבתי את הסרט.
אני מניח שפילים זה מצחיק, או משהו.
לעומת זאת פילים...
שהם חלק מנופי הארץ?
פילים הם מורשת עולמית.
גם פילים לא משתלשלים מקולב בסופר (לפחות בסביבה שלי).
אבל הילדון היהודי הקטן מכיר פילים יותר טוב מחזירים, וזה באמת משום שהחזיר נתפס אצל יהודים רבים – בניגוד לחיות לא כשרות אחרות כמו ארנב או פיל – כסמל הטומאה.
יש כאלה שאפילו לא יכניסו את פו הדב הביתה, מחשש חזרזיר.
פו הדוב?
הם לא יכניסו אותו מחשש לפילנפיל.
ובעניין אחר –
ש: למה הפילים והפילפילות מתקלחים באזורים שונים של הנהר?
ת: מחשש לגילוי אריות.
(הבדיחה הזו נשמעת יותר טוב בע"פ)
חשבתי שדווקא
מחשש לפדופיליה.
חה חה חה.
סרט נהדר!
הסרטון של הפינגווינים היה לי הפתעה בכלל. אבל אהבתי אותו מאוד!
וואלאס וגרומיט היה מקסים! והמשחקי מילים קרעו אותי מצחוק! והיו כל כך הרבה כאלה!
באמת באמת משעשע! וגם הפלסטרים בשיער של טוטי! באמת סרט בטוב טעם!
גרומיט תותח עולם!
אז גם אני נסחבתי כל הדרך לת"א כדי לראות אותו באנגלית, אבל היה שווה. כמובן.
היה מצחיק, כיף ובכלליות, מצוין. והיה ממש, אבל ממש מוזר לראות את וואלאס עם שיער (בתמונה בהתחלה).
אני חייבת לראות שוב את הקצרים… ואת מרד התרנגולים… ואת הסרט עצמו.
תודה.
כאן אני נותן את תודתי לאתר- שבזכותו גררתי מספר חברים לסרט הנ"ל- שלא שמעתי עליו לפני שהתחלתי לקרוא באתר…
נהניתי מכל רגע. (האנימציה, הדיבוב, משחקי המילים וכמובן: הארנק)
מכל הניקים בעולם, היית חייב לבחור אחד תפוס?
טרחתי לראות את זה ב-D.V.D לא פחות מחמש פעמים. חברות שלי המומות ממני ("את בת *ארבע עשרה*, לא עשר!"), אבל אפשר לומר שזה הסרט הטוב ביותר שראיתי. קטע ששעשע אותי במיוחד היה כאשר וואלאס הערום [לא רואים כלום! זה לילדים!] מחזיק סביב חלציו קופסת קרטון הנושאת את המלים "עלול להכיל ביצים"…
ויש גם אקדמיית דוגוורטס (לגרומיט, אלא מה?). טוב, זה כתוב על אחת התמונות שרואים בהתחלה. כל דבר שמקשר להארי פוטר משמח אותי…
תשובה אפשרית לחברות כאלו,
היא בהבאת ההקדשה שכתב ק.ס. לואיס בתחילת נרניה –
מצמרר
בהתחשב בעובדה שב-Screwtape Letters כל מכתב נחתם ב-
''המערכות, כמובן, חסינות בפני תקלות, ולכן פעולתן משתבשת ללא הרף'
אני היחדה שהמשפט הזה נשמע לה קצת דאגלאס-אדמסי (ואני די בטוחה שהוא כתב משהו כזה בספר החמישי)
ודאי.
"ההבדל בין מערכת רגילה למערכת שלא מתקלקלת לעולם הוא שכשמערכת שלא מתקלקלת לעולם מתקלקלת בכל-זאת, כמעט תמיד מתברר שהיא נמצאת במקום שאי-אפשר להגיע אליו או לתקן אותה".
(ציטוט מהזיכרון).
עוד הרפתקה מצמררת
ספין אוף קצר ומקסים לסרט השלישי של וואלאס וגרומיט:
http://www.youtube.com/watch?v=qas27wHba4w&eurl=http://stevie.blogli.co.il/archives/247&feature=player_embedded
לא בדיוק אבל בערך:
שון קיבל סדרה שלמה משלו (שגם מוקרנת בארץ בערוץ לוגי). היוצר אינו ניר פארק ואין הופעות של וואלס וגרומיט.
הקישור שהבאת הוא לפרק אחד מתוך הסדרה.
שון כבשון
הוא זכר או נקבה? בעוד ש- sheep היא נקבה (או שלא?) כבשון הוא זכר. מה נכון?
שון הוא שם זכרי במובהק, לא?
שון הוא שם זכרי במובהק, לא?
לא יודעת, הייתה השחקנית הזו מ"בלייד ראנר", שון יאנג אני חושבת?
ואללה.
אבל הוא נפוץ יותר אצל בנים, ולראיה: http://www.thinkbabynames.com/meaning/1/Shaun
אז בואי פשוט נקרא לו "יוחנן הכבש הקטן" ונעצור את הדיון כאן. זה יהיה לעניין?
עצרנו.