במקור: The Village
תסריט ובימוי: מ. נייט שאמאלאן
שחקנים: חואקין פניקס, ברייס דלאס הווארד, אדריאן ברודי, וויליאם הרט, סיגורני וויבר
הלכנו להקרנה של שישי בערב. השתדלנו שלא, אבל עד שכולם התפנו ומונית והכל, לא נשארה לנו אופציה אחרת. באולם, כצפוי, התרוצצו ערמות של ילדי כיתה ה', שטרחו להשמיע בקול את פניני החוכמה שלהם בנוגע למשקלה של נינט והעדפתו המינית של הבחור מהפרסומת ליופלה. הבנתי שהסרט אבוד.
ואז הסרט התחיל. האידיוטים בשורה הראשונה, כהרגלם בקודש, ניסו להראות לחברות בנות ה-10 שלהם שהם לא מפחדים, באמצעות פרצי צחוק וצעקות "אמא'לה! יער! חי חי! היער יאכל אותי! אני ממש מפחד! גיחי!". ואז, פתאום, נח פרסי (אדריאן ברודי, 'הפסנתרן'), בחור עם פיגור שכלי, מתחיל גם הוא לצחוק. לצחוק, להצביע על היער שבאופק ולחקות את הנהמות שנשמעות ממנו. אחרי שנים של קלישאות "האיש המפגר" בקולנוע הייתם מצפים שהוא יהיה כנה ותמים יותר מכולם, אבל הוא לא. הוא בסך הכל מתמודד עם הפחד כמו האידיוטים מהשורה הראשונה.
וזה בדיוק העניין של 'הכפר': הוא לא באמת סרט מפחיד. הוא סרט על פחד – סרט על ההתמודדות של אנשים שונים עם אותו איום. כמעט ולא תמצאו בו מוטיבים של סרטי אימה – המוזיקה בקטעי המפתח הופכת לרוב לקצבית ורועשת, במקום ליצור אווירה מטרידה, והיצורים המיתיים שחיים ביער (אלה שאסור לי לגלות לכם מה הם) נגלים לעינינו כבר בשלב מוקדם יחסית בעלילה, במקום לגרום לנו להמשיך לתהות לאורך כל הסרט לגבי טיבם. מי שמחפש חוויה מסמרת שיער עשוי למצוא את עצמו מבלה את חצי השעה הראשונה של הסרט בחיפוש אחר הצמרמורת האבודה שלו במקומות נידחים כמו המרפק, פשוט כי היער האפלולי והמאיים הוא לא הפואנטה פה. אין פלא, אם כן, ששמאלאן שינה את שם הסרט מ'היער' ל'הכפר'. טוב, הוא עשה את זה גם בגלל שהשם 'היער' היה תפוס, אבל אל תבלבלו אותי עם עובדות.
הכפר הוא מקום קטן וצנוע מסוף המאה ה-19, אשר שוכן בקרחת יער. אנשי הכפר הם אנשים טובים, נוצרים ושלווים שחיים חיים של שיתוף פעולה ועזרה לזולת. הדבר היחיד שמפריע לשלוותם הם היצורים המסתוריים ששוכנים ביער הסמוך. על מנת למנוע מהיצורים לפגוע באנשי הכפר, חייבים התושבים להישמע לשלושה חוקים בסיסיים. אלה, באופן מפתיע, לא אוסרים על תושבי הכפר לדבר על 'פייט קלאב', או מחייבים אותם לציית לפקודתו של בן אדם אלא אם כן זה סותר את החוק הראשון. במקום זה, חוקי הכפר דורשים בסך הכל להסתיר את הצבע האסור ככל האפשר (הוא מושך אותם), להישמע לפעמון האזעקה (זה אומר שהם באים), והכלל החשוב מכולם – לעולם לא להיכנס ליער (שם הם מחכים). החוקים נאכפים ביעילות במשך שנים רבות, והיצורים לא נכנסים לכפר ולא מטרידים את התושבים, גם אם מדי פעם אפשר לשמוע את הנהמות שלהם מעמקי היער האפל. גופות החיות השחוטות שנמצאות מדי פעם בשטח הכפר מוסברות כפרי מעשיהם של זאבי ערבות. ככה זה, תמיד מאשימים את זאבי הערבות.
אחד מהויליג' פיפל הוא לוציוס (חואקין פיניקס, 'סיינס'), נער שתקן ומסתורי שמתהדר בכריות עיניים סטייל דוני דארקו. לוציוס טוען שהוא בכלל לא מפחד מכלום, בטח שלא מהיצורים מהיער, והוא מעוניין לחצות אותו כדי להגיע לעיר ולרכוש מלאי חדש של תרופות. כשהוא מגלה שחברו המפגר, נח, נכנס ליער כבר מספר פעמים וחזר משם בשלום, הוא מחליט לקחת את הסיכון ולעבור את הגבול. רק אייבי, ביתו העיוורת של אחד ממועצת הזקנים, שמאוהבת נואשות בלוציוס הצעיר, מודה בפה מלא שהיא מפחדת מאילו-שאין-להעתיק-את-שמם-מ'הארי פוטר'. זמן מה לאחר מכן, היצורים אכן נכנסים לכפר ומפרים את השלווה היחסית.
בכך, בעצם, מסתכם כל מה שאפשר לספר על הסרט תחת ההגדרות "עלילה" ו"לא ספוילר". גם אם זה לא נראה הרבה, זה מספיק בשביל למלא חלק נרחב מהסרט. מערכת היחסים בין נח, לוציוס ואייבי מעניינת ומפתיעה מספיק בשביל להחזיק עשרה פרקים של טלנובלה ממוצעת, מה גם שהפחד המתמיד מכניס קצת עניין בהתנהגות היומיומית של תושבי הכפר. פיתולי העלילה הראשונים מפתיעים למדי, אפילו שהם נוטים פעמים ספורות לקיטש.
הבימוי הוא עסק בעייתי. מצד אחד, הוא באמת מדהים, ולעיתים מקורי, או אפילו מרתק. מצד שני, נראה כאילו הסגנון משתלט על העלילה, ודברים קורים רק בשביל ליצור איזו תנועה מעניינת של המצלמה. האיסור המטופש על שימוש בצבע האדום, לדוגמה, נראה כאילו הוא נמצא שם רק כתירוץ ליצירת כמה שוטים יפהפיים של ניגודי צבעים. ולמה לעזאזל יש כסא נדנדה ריק על הגבעה כשפניו לכיוון היער? לא ברור, אבל זה מאוד סוריאליסטי ומגניב.
הצד החזק ביותר של 'הכפר' הוא ללא ספק המשחק. כולם מדברים על ברייס הווארד ועד כמה היא מוצלחת בתור הצעירה העיוורת, והם צודקים. אבל עם כל הכבוד לברייס הווארד, השחקן המוצלח ביותר בסרט הוא ללא ספק אדריאן ברודי. לא קל לשחק דמות של מפגר בלי ליפול לבנאליות, והוא עושה את זה על הצד הטוב ביותר. דמותו של נח מספקת את הקטע המצחיק ביותר בסרט, הקטע העצוב ביותר בסרט, והשוט המרהיב ביותר בו. גם ויליאם הארט מספק הופעה כריזמטית למדי בתור אביה של אייבי. דווקא חואקין פניקס, שחקן שאני מאוד אוהב בדרך כלל, מפליא ביכולת משחק של קרטון ביצוע עם אייליינר. נראה שדמויות מסתוריות ואפלות הן לא בדיוק הקטע שלו.
אז מה נשאר? כמובן, טוויסט הסיום המסורתי של שמאלאן, שבכל סרט מחדש חייב להביא לנו אותה בהפוכה עם איזה סיום מפתיע. הסרט מכיל, בספירה מהירה, שלושה טוויסטים – לא פחות ולא יותר. שניים מהם צפויים להחריד, ונצפו כבר בעשרות סרטים, והשלישי לא משפיע על העלילה. נראה כאילו שמאלאן מרגיש מחויבות להוסיף לכל סרט טוויסט, גם אם לא ממש בא לו. בקיצור, מי שמתכוון ללכת לסרט בשביל ההפתעה בסוף – עדיף שפשוט יוותר. אבל לסרט יש זכות קיום גם בלעדי הטוויסטים הלא מוצלחים שלו, ואם לא מתייחסים אליהם כאל הסיבה העיקרית שבשבילה באנו לראות את הסרט, הם לא הורסים אותו לחלוטין – רק קצת מעיקים.
כיוון שרוב האנשים ילכו לסרט כדי לפחד או בשביל הטוויסט, ולא יקבלו לא את זה ולא את זה, ברור למה קל מאוד לשנוא את 'הכפר'. יש לו לא מעט חסרונות, אבל יש בו גם משהו מאוד מושך, מאוד מרשים ומעניין. הסרט הטוב של השנה הוא לא יהיה. גם לא הסרט הטוב של החודש. ובכל זאת, אני אוהב אותו. אוהב אותו מאוד אפילו.
ואני חשבתי שהכלל אומר
להחביא את הפעמון…
ואני חשבתי שהכלל אומר
הכרזות של הסרט אומרות – heed the bell- אם אני לא טועה, שזה אומר "לשים לב לפעמון", לא "להחביא את הפעמון" (=hide)
ואני חשבתי שהכלל אומר
אופס…
רק עכשיו ראיתי את הפרצופ המחייך. תתעלם ממה שכתבתי. סורי.
הקשיבו נא
הסרט אומנם בינוני, אך יש לשים לב לאלגוריה ולהשלכות הפוליטיות שהוא מנסה להעביר, במיוחד בימים אלו של טרור, בוש, וטלי פחימה.
אני ניצב בסרט, ובמשך כחודשיים השתתפתי והתבוננתי בתהליך היצירה (אשמח לספק לאתר את חוויותי כניצב בתול), לכן איני אובייקטיבי. אף על פי כן, בשביל הסינמטוגרפיה של רוג'ר דיקינס, המוסיקה של ג'.נ.ה., המשחק של ברייס דאלאס הווארד – לכו תראו.
ממילא לא תזהו אותי.
נשמח מאוד לשמוע.
כמו כל מי שקרא את יאיר רוה השבוע,
ולא דילג אל הפיסקה הבאה, אני יודעת מהם הספוילרים.
מצוידת בידע זה, ניגשתי למבחן הטוויסטים שברשימת הקישורים, וזכיתי ב- 9 מתוך 10 (יותר טוויסטים משופט באולימפיאדה!). מפתיע במיוחד משום ששלושה מהסרטים ברשימה לא ראיתי בכלל.
למרות שאני יודעת מהם הטוויסטים המצפים לי בסרט, דווקא יש לי חשק עז לראות אותו, אם כי אני נמנית על שתי האוכלוסיות שלדברי ארמדילו, לא יהנו מהסרט – אני מצפה לפחד ולהיות מופתעת (כן, עדיין).
ביקורת טובה!
ביקורת מעולה!
במיוחד הקטע עם הצמרמורת שבמרפק… נשפכתי על הרצפה כמו קרטון חלב בלי פקק שניסו לפתוח אותו.
מילה במילה
לא ראיתי את הסרט ואם הביקורת אומרת שהוא לא סרט אימה אז כנראה היא צודקת…נו טוב, נחסכו 21 ש"ח תודה עין הדג!
שאמאלן, היצ'קוק ורון האוורד.
טוב, האמת היא שרון האוורד לא קשור להשוואה, הוא נמצא בכותרת בגלל הבת שלו. (מצד שני לבת שלו לא קוראים סופי, והיא עדיין לא במאית, אז היא פשוט לא יכלה להכנס לכותרת).
ברייס דאלאס האוורד, היא השחקנית הטובה ביותר בהוליווד מאז מריל סטריפ וג'ודי פוסטר. נקודה. נכון, קשה להסתמך על סרט אחד, ויתכן ובסרט הבא שלה היא תדפוק לנו דמי מור, אבל.. ההופעה שלה בסרט הזה, היא מהטובות שראיתי, בטח משחקנית (לא, זאת לא הערה שובניסטית. אחרי הכל בנים מקבלים יותר תפקידים עם בשר בהוליווד, ולכן יש להם יותר הזדמנויות להתבטא). המשחק שלה בסרט לא רק נוגע בשלמות, אלא גם מקסים, כריזמטי, משכנע ושאר ירקות. ובמילה אחת – מדהים.
למרות, שברייס היא הנקודה החזקה ביותר בסרט. חובה לציין שגם הסרט עצמו אינו קוטל קנים. שאמאלאן, היצ'קוק. מבחינתי זאת אנלוגיה לא רק נכונה אלא גם מתבקשת. כאשר לא בטוח שהתלמיד לא עולה על רבו. אני לא קולנוען וקשה לי להסביר עד כמה הבחור פשוט מפתיע כל פעם מחדש, בקלות שבה הוא מותח את העצבים. היצ'קוק ידע להשתמש במוזיקה מעט טוב יותר מתלמידו, שאמאלאן לעומתו, שני רק לברטון (ואפילו בזה אני לא בטוח) בחוש הויזואלי שלו. ניגודי הצבעים, הפסטורליות של הכפר. שאמאלאן מוכיח שגם ויזואליה מושלמת מסייעת להרגשת האימה. אפילו הבנייה של יצורי הכפר, אינה בנאלית (ע"ע, סיינס) אלא מיוחדת ומפחידה כשלעצמה. שלא לדבר על סצינות ההקפצה (המאד מועטות) שנעשו במיומנות מושלמת, למעשה מדובר ב2-3 סצינות ההקפצה הטובות ביותר שראיתי בקולנוע.
מכאן
ים.
ומכאן לבעיה. שאמאלאן הפך להיות בסיינס, שנוא המבקרים. הפשטנות הרליגיוזית שלו בסרט ההוא, עוררה אנטוגנוניזם הגיוני, וגרם למבקרים רבים להתעלם מהאיכויות האחרות הרבות של הסרט ההוא. דברים דומים קורים גם בסרט הזה, אם כי אני מעריך שאילו הוא היה נוצר לפני סיינס המצב היה שונה.
בסרט מוצגת אלגוריה בסיסית. באמת לא מורכבת מדי, אם כי אמביוולנטית במסקנותיה. בכל מקרה, אין ספק שדוקא הסגנון הבימויי של מישהו כמו שאמאלאן (או ברטון) הוא היעיל ביותר לביצוע אלגוריה שכזו.
ושמאלאן לא מבזבז זמן, ומעביר את האלגוריה, באלגנטיות מקסימלית, ואפילו באופן מינורי ונטול קיטש (כך למשל, שאמאלאן בהחלט יודע איך לסיים סרטים, שוט הסיום פשוט יפהפה).
אממה – האלגוריה כשלעצמה, ואת זה אני יכול לקבל ולהבין, לא מאד חדשנית, ולאור הצדדים הדתיים שלה (היתרונות של הכפר על העיר), יכולה לעורר חוסר נוחות מוסרי כמו בסיינס. זאת, למרות ההיבטים ההרבה יותר מורכבים של הסרט הנוכחי (התייחסות נפלאה, למשל המערה של אפלטון למשל).
במבט מעמיק על הסרט, נגלה שמלבד האלגוריה הבסיסית והמאד שקופה (אם כי כאמור, יפהפיה), קיים רובד נוסף. אחד הדברים הבולטים בכפר הוא צורת השלטון הקומונית. לכפר אין מנהיג, אלא שכבה מנהיגה (המבוגרים), וגם אותה שכבה היא דינמית ונתונה לשינויים (גיל וכו') וכך במחי הברקה פוליטית אחת, מצליח שאמלאן להשוות לא רק בין חיי הכפר המוסריים אך בעייתיים לחיי העיר הנוחים אך לא אתיים. אלא גם להשוות בין הפן הקומוניסטי של הכפר, לפן המוסרי ולבעייתיות שהמוסר הזה גורר.
וכך יוצר שאמלאן מצד אחד כפר שהוא קומינסטי אך אוטופי (כולם מנהיגים, וממילא לא קיימת שחיתות בניגוד למשטרים קומוניסטיים קלאסיים), מצד שני הוא פשוט ואתי, ומהצד השלישי הוא בלתי אפשרי (שכן ללא תרופות, אין חיים ואין קיום לכפר). יתירה מכך – הכפר חי בשקר. הם לא חיים בסוף המאה ה19 אלא בתחילת המאה ה21. וכשלעצמו גם זו בעיה, וזו בעיה ששאמלאן מודע אליה לחלוטין.
ממול הכפר נמצאת העיר הקפיטליסטית (יחסי עובד מעביד, במטאפורה נהדרת, מסצינה בודדת על חיי העיר), אך בעלת הפוטנציאל לשחיתות (אם כי לא הכרחי), ומצד שלישי, דרך חיים אפשרית וסבירה, ואפילו כנה.
עימות בין האוטופי והלא הגיוני, לקיים. עימות בין הרצוי למצוי. כשהסוד להכל הוא בפשטות שבה שאמלאן מציג הכל, בלי התחכמויות, בלי משחקים, בלי חשיבה רבה מדי, אבל גם לא מוגש על כפית של כסף. ישר, יפה ולענין. ואמביוולנטי.
לראשונה אצל שאמלאן חזיתי את הטוויסט(ים) (מצטער, אני איטי) וזה לא הפריע לי בכלל. נכון, לא קיים פה טוויסט סטייל החוש השישי. אבל כבר בסיינס הוכיח שאמלאן שהוא מסוגל ליצור טוויסט באווירה, גם אם הוא אינו טוויסט בתסריט, סצינת הגילוי בבוטקה, פשוט מדהימה, למרות שהיא צפויה לחלוטין. האימפקט שלה אבסולוטי.
נקודה אחת לגבי רב חן איילון, האידיוטים החליטו לעצור בדיוק (סנל"ל)
כאשר אדריאן ברודי דוקר את פניקס. כאשר עם ההפסקה נעלמו להם כמה פריימים, שהם בדיוק הפריימים של הדקירה. במילה אחת – ביזיון.
יש סיבה שההודעה שלך נראית
כמו רשימת המילים שאני צריכה ללמוד לפסיכומטרי?
עברית שפה יפה. תשתמש בה.
שאמאלן, היצ'קוק ורון האוורד.
בחיייייייאךךך. שאמאלן = היצ'קוק? על סמך מה? מותח? החוש השישי רק עשה "בו!" מאוד חזק, ולא היה מותח בכלל. ב"בלתי שביר", הסרט הבוגר ביותר שלו, דווקא היה קצת מתח, אבל בסגנון אחר לגמרי לגמרי לגמרי מהיצ'קוק. "סיינס" היה נורא, לא יותר ולא פחות, כמעט בכל קנה מידה (להוציא, אני מודה, כמה הברקות בימוי). את "הכפר" לא ראיתי, אבל "עין הדג" – ממש במפתיע – זה בערך המקום היחיד בו הסרט לא נקטל לגזרים.
הי'צקוק, להזכירך, ביים סרטים עם סיפור מצוין, לבטים פסיכולוגיים מעניינים (בניגוד לדכאון-בגרוס של שימי), ותנועות/זוויות מצלמה חדשניות ביותר. שימי הוא לא אמיץ ופורץ דרך, הוא פשוט יודע את העבודה שלו יפה מאוד.
חכה קצת לפני שאתה משווה במאי בעל רקורד מפוקפק מאוד לאחד הענקים.
על סמך ארבעה סרטים
כן, הצהרה מפוצצת (ככה זה, אני טיפוס דרמטי). אבל אני עומד מאחוריה.
ברור שהסגנון של שניהם שונה, אך בסופו של דבר שניהם במאי מתח ואימה. וככזה, שניהם הגדולים בתחום.
ראיתי לא מעט היצ'קוק בחיים. ולמרות אהבתי הרבה לחלק מהסרטים (ורטיגו, פסיכו, חלון אחורי, הם האהובים עלי) ארבעת הסרטים של ההודי לא נופלים מהם. החוש השישי ובלתי שביר הם בדיוק כמו שהגדרת "לבטים פסיכולוגיים מעניינים". סיינס בעייתי בתחום, למרות שהוא סרט שאני מאד אוהב מסיבות רבות. והכפר, מעביר את ההתמקדות שלו מהאדם הפועל (וויליס בשני הסרטים הראשונים), לאלגוריה שמאחוריו (הכפר). את הזויות של היצ'קוק מחליף שאמלאן במשחקי צבע ואווירה
אגב הכפר, קיבל ביקורת אוהדת לחלוטין בוואלה (קורנית סטולר אאל"ט)
על סמך ארבעה סרטים
תצ'מע, לכל אחד זכות לדעה, אם מרביצים לך תגיש את הלחי השניה, הכל שפיט ושאר קלישאות – אבל מכל הדברים שכתבת כאן באתר עד היום, אין ספק שאם זה אני הכי פחות מסכים. ב"חוש השישי" רק נהנתי מהטוויסט וקצת מהקדרות, ב"בלתי שביר" יש סצנה אחת (הברכה) שאני מעריץ, את "סיינס" שנאתי בכל רגע – ואף אחד מהם לא מתקרב לדגדג אפילו את הסצנה הראשונה (והלא מעניינת!) של "הציפורים", למשל. להגיד שמדובר בארבעה סרטי מתח בקנה מידה שנמדד מעבר לעשור נראה לי הגזמה פראית.
נו, טוב.
אני מעריץ גדול של ההודי.
עם דבר אחד אגב אני מסכים. היצ'קוק עשה סרטים מורכבים יותר. (למרות שלשמאלאן לא חסר, מלבד בסיינס, שהוא כזכור, סרט שאני אוהב). אבל בכל הקשור לבניית מתח התלמיד לא נופל מרבו. מה גם, שסרטיו של היצ'קוק טיפה התיישבנו, ומה גם שאצל היצ'קוק היו נפילות ("הזקנה שנעלמה" או איך שלא קוראים לסרט הזה, הוא בינוני במקרה הטוב. "האיש שידע יותר מדי" (השני) בעייתי. ואת "מזימות בינלאומיות, שנחשב ליצירת מופת, אני מתעב. יתכן אגב, שהסיבה לכך שלא אהבתי אותם היא היישבון, מצד שני את פסיכו, הציפורים, ורטיגו וחלון אחורי אהבתי מאד). אצל שאמלאן סימנתי 4 מ4.
(כשאני חושב על זה, ראיתי גם את קומדית המתח עם קארי גראנט וגרייס קלי. ואת הסרט עם גרייס קלי ובעלה, שעל פיו עשו את "רצח מושלם" עם מייקל דאגלס. תשעה סרטים בסך הכל אאל"ט. רק את הארבעה שהזכרתי קודם, באמת אהבתי).
נו, טוב.
אל תשכח שהיצ'קוק עשה כמעט פי 10 סרטים מאשר שאמלאן
ואני דווקא מכבדת מאוד סרטים שהתיישבנו, במיוחד כאלה שנצבעו ב"טכניקולור" אבל אולי זו אני
זה דווקא תורם בעיניי
מעבר לעובדה ששמאלאן הוא לא בליגה של היצ'קוק בכלל
אני לא רואה מקום להשוואה בינם גם במישורים שהזכרת. שמאלאן בונה את הסרטים שלו על טוויסט, על הפתעה. הסרטים של היצ'קוק (ברובם) פעלו על עיקרון הפוך לחלוטין – הוא הסביר שיש הבדל, מבחינתו, בין "הפתעה" ל-"מתח". "מתח" זה להחזיק את הצופים בצפייה למשהו (שני אנשים יושבים במסעדה, מתחת לשולחן מתקתקת פצצה, השניים לא יודעים מזה, הצופים כן). "הפתעה" זה להפיל על הגיבורים והצופים משהו משום-מקום (שני אנשים יושבים במסעדה, פתאום מתפוצצת פצצה שהייתה מתחת לשולחן. לשני האנשים לא היה מושג ממנה, וגם לצופים לא).
"הפתעה" זה אכן השטיק של שאמאלאן – ולמרבה הצער, זה בדיוק מה שזה, שטיק ולא "סגנון". לפעמים זה מוצלח, לפעמים זה מוצלח פחות, אבל כל אמנותו של האיש היא לעבוד על הצופים. יהודה ברקן עם יחסי ציבור טובים מאוד.
ההבדל ברור, ועל זה בדיוק אני מדבר.
על המתח. מתח הוא פונקציה בעיקר של צילום ומוזיקה. צילום מאיים גורם למתח, מוזיקה מסוימת גורמת למתח. (כך למשל, אני מגדיר את "מגנוליה" כאחד מהסרטים המותחים בכל הזמנים, למרות שהוא ממש לא מוגדר כסרט מתח).
"מתח" זה להחזיק אותך על קצה הכיסא במשך סרט שלם.
שאמלאן עושה לי את זה, לגמרי. הטוויסט הוא תוספת נחמדה, המתח של לפני הוא העיקר. המתח של הידיעה שמשהו פה לא סגור, משהו הולך לקרות. הציפיה הדרוכה, זה מתח, וזה קיים. (אה.. וזה סובייקטיבי, לכן קשה לי להתווכח. בעבורי – זה היה קיים בכל סרטיו של שאמלאן, ואגב, כנראה שהכי הרבה דוקא בסיינס).
''מתח הוא בעיקר פונקציה של צילום ומוסיקה''?!
הוא גם פונקציה של הדברים האלה, אין ספק, אבל הוא בעיקר פונקציה של המישור העלילתי. וכאן, שוב, אין מקום להשוואה בין השניים (ויכול להיות שהיא לא הוגנת, כי שאמלאן כותב את התסריטים שלו בעצמו והיצ'קוק נעזר בתסריטאים מקצועיים, אבל אף-אחד לא הכריח את שאמלאן לעסוק במשהו שהכשרון שלו בו הוא בינוני ומטה).
איפה הייתי? אה, כן. התסריטים של שאמלאן עובדים על מה שציינתי קודם – ניסיון להקפיץ את הצופים מהכסא, עם כל מני טויסטים לא צפויים שמגיעים משום-מקום. אורך החיים של שטיקים כאלה, למרבה הצער, הוא קצר. גם אצל היצ'קוק, אגב. הניסיונות שלו להקפיץ את הצופים מהכסא לא מחזיקים יפה אצל הקהל של ימינו. אבל בין הנסיונות האלה, ישנה היכולת שלו להדביק את הצופים למסך, לגרום להם לתהות מה יקרה הלאה. את היכולת הזאת, כתסריטאי, לשאמלאן פשוט אין. אין לו שום דבר חוץ מכל השטיקים שלו, ובעוד 10 שנים (15 גג) אני בטוח שהם יתיישבנו לחלוטין.
שוב, אני לא מדבר על ההקפצות.
אלא על האווירה הכללית. אותי היא מלחיצה לאורך כל הסרט (ההקפצות, הם בונוס נחמד).
בכל מקרה, זה די סובייקטיבי, כך שכנראה נאלץ להסכים שלא להסכים.
אני לא מסכים
שמאלאן, גם כשהוא מוצלח וגם כשלא (את 'הכפר' עוד לא ראיתי) לא עושה סרטים של "בו!" אלא סרטים של אווירה. הרבה לפני הטוויסט, יש ל'החוש השישי' אווירה קודרת ונהדרת. ל'סיינס' אין כלום חוץ מאווירה, אבל אווירה יש. וצילום מצוין.
ההבדל ברור, ועל זה בדיוק אני מדבר.
לא – יש מתח, ויש מתח. בוא נניח, בעולם דמיוני, ש"ואן הלסינג" היה סרט פעולה ממש טוב. הרי היית יושב על קצה הכסא בסצינות רבות, עיניך פעורות לרווחה ואגרופיך מנסים להלום באויביו של צייד המפלצות הדגול, נכון?
עדיין, לא מדובר ב_סרט_ מתח, אלא במצב של מתח בו אתה נתון. זה ז'רגון: המשמעות של המילה בהקשר מסוים שונה מהמשמעות היומיומית שלה, ולערבב בין השניים זו טעות.
"מגנוליה" הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי בעשור האחרון (כמו עוד בערך חמישה סרטים, אגב, אבל אל תבלבל אותי עם העובדות), וגם אני נדהם כל פעם מחדש איך הוא מצליח להחזיק אותך דרוך לאורך כל-כך הרבה זמן, כל-כך הרבה עלילות, וכל-כך מעט התרחשות, אבל לא מדובר בסרט מתח, אלא בדרמה.
לכך בדיוק התכוונתי
כשהזכרתי את מגנוליה. "המשמעות של המילה בהקשר מסוים שונה מהמשמעות היומיומית שלה", יש הבדל בין מצב המתח, להגדרת הסרט.
אין בינינו מחלוקת בנקודה הזו (מה שכן, אנחנו חולקים בנקודה אחרת, האם סרטיו של שאמלאן מותחים או לא. לדעתי, כן, לדעתך, לא. בכל מקרה ולדעת שנינו מדובר בסרט מתח בהגדרתו. ותקן אותי אם הבנתי לא נכון).
לשאמלאן אין סיגנון?!
אם יש משהו שיש שלבחור זה סגנון.
כשאתה רואה סרט של שאמלאן אתה יודע שזה סרט של שאמלאן.
האווירה והדרך שהוא מעביר סיפור היא מדהימה בעיני. מספר סיפורים גדול.
ולא פחות חשוב, הוא מבין את המדיום. אין הרבה במאים היום שיודעים לנצל את המדיום הקולנועי בצורה כל כך סוחפת כמו שאמלאן. צילום יפה זה נחמד. כשאתה מעביר איתו סיפור זה וואו.
דוד ד'אור כמשל
שימי אכן מספר סיפורים מוצלח (ל"גדול" אני מסרב להסכים עד שהוא יוכיח שהוא יודע יותר מטריק אחד), אבל הבעיה היא הסיפורים שהוא מספר: שיפסיק להתעקש לכתוב את התסריטים שלו בעצמו, כי הוא סופר/תסריטאי (לא לכעוס, מיקה!) בינוני ומטה.
הלכתי בשבת. האמת שמאוד נהניתי, למרות שהטוויסט
היה צפוי להחריד בערך אחרי שליש סרט. הווארד באמת משחקת מצויין, וגם אדריאן ברודי שמאוד הרשים אותי, וגם חואקין פניקס (שתמיד אני אזכור אותו בתור הרע מגלדיאטור.)
בקיצור, גם למי שציפה למצוא סרט אימה, גם למי שרצה סרט טוויסטים-יכול להיות שתתאכזבו, אבל אני מציעה בהחלט ללכת.
באופן מפתיע
נהניתי מהביקורת שלך לסרט, אף על פי שלא הסכמתי עם אף מלה שנאמרה בה, כמעט.
בעיני דווקא הטוויסט גילם בתוכו פוטנציאל מצוין, אלמלא הוא היה בלתי ניתן לסספונד לחלוטין.
אדריאן ברודי נתן את ההופעה הכי סטריאוטיפית ובלתי אמינה בסרט. לא כל המפגרים בסרטים הם הנפש הזכה היחידה בסביבה. איפה ליאו די קפריו ב"מה עובר על גילברט?" או איך שלא קראו בעברית לסרט של שון פן ודקוטה פניגן?
שניהם התנהגו כמו מפגרים אמיתיים, צחקו בלי סיבה נראית לעין בהתקפים לא נשלטים של ביטוי חרדה וכדומה. אלא שלליאו ולשון פן האמנתי. לאדריאן לא. בכלל לא.
נהפוכו. ממש נעלבתי מהסו קולד משחק שהוא הפגין בסרט.
אגב, גם דסטין הופמן משחק דמות אמינה באיש הגשם, אם כי שם הוא אוטיסט, והוא לא מצחקק, אבל הוא בטח לא הנפש הזכה לחלוטין.
מהבימוי גם לא התלהבתי בכלל. היו הרבה יותר מדי שוטים שעצבנו אותי, מאשר שוטים שגרמו לי לחוש התרוממות נפש. אני לא זוכרת במיוחד, אבל אני זוכרת שהשוט הראשון, הלוויית הילד/ה וטקס הקבורה, עצבנו אותי לאללה, בחוסר הפואנטה שלהם. מנגד, זה באמת היה מזמן שראיתי את הסרט.
מה שמביא אותי לנקודה הבאה – הייצורים הם לא הבעיה של הכפר. הבעיה היא מחסור בתרופות. היצורים הם המצב הקיים של הכפר, והם לא מהווים בעיה אלא אם כן מתגרים בחוקים. התרופות, מאידך, או Lack there of, יוצרות בעיה קיומית וממשית.
הטוויסט, מנגד, שאני לא יכולה להגיד שצפיתי אותו (וזו הסיבה שיש לי חסד כלפי שאמאלאן. הוא *כן* מצליח להפתיע אותי) היה כמעט יפהפה בעיני.
כמעט – משום שהוא פשוט בלתי ניתן לסספונד. ואני אגע בזה מאוחר יותר בתגובה המספיילרת.
ומה שהכי עצבן אותי בסרט הזה זה שהוא מוכר את עצמו כסרט אימה, ובעצם הטוויסט האמיתי שלו הוא שהוא לא סרט אימה. אבל את זה כבר ספיילרתם ממילא, כך שזה בסדר להגיד בריש גלי.
לא אוהבת שמשקרים לי.
אבל כאמור, מאוד נהניתי מהקריאה. במיוחד שורת המרפק. אתה יודע את מי אתה מזכיר לי? את הצימוק הנוקם של במה חדשה. גם הוא תמיד הצליח להצחיק אותי באותה הצורה.
וזו באמת מחמאה מעומק הלב.
באלגוריה כמו באלגוריה.
תרופות, הם בעצם משל לקידמה טכנולוגית ברוכה. מצידי, תחליפי את התרופות (שאגב, ככל הידוע לי היא גם תעשייה דינמית, ז"א יתכן בהחלט ווירוס יתאים את עצמו למצב נתון, והתרופות יצטרכו לשפר את עצמם) ברובוטים מקפצים.
כמו קודם
נורטון יקירי,
אני לא נוטה להגיב בדרך כלל אבל אני תמיד קוראת כל תגובה, בין אם אני מסכימה עם התגובות שלך או לא הן בדרך כלל מעניינות ומציגות נקודות שלא הייתי חושבת עליהן בעצמי. אבל (תמיד יש אבל…) התגובות שלך קשות לקריאה, מנוסחות בצורה מסובכת ועמוסות מילים לועזיות(למה לא להתאמצץ לדבר בעברית? מה רע בעברית!)
שפוגמות בהנאת הקריאה.
אני לא יודעת אם מותר לי לבקש אבל אם ניתן לפשט את סיגנון הכתיבה, בתור אחת שמבלה את רוב היום בקריאת תיקים ומאמרים באנגלית, עם מוח נמס תמידית,אני אודה לך מאוד.
שמע, לא ראיתי את הסרט,
ושאמלאן של שני הסרטים הראשונים (שהם היחידים שראיתי) לא מספיק מעניין אותי בשביל להמשיך הלאה, במיוחד אם מקובל שהסרטים הבאים פחות מוצלחים. אבל הקטילה שלך כל כך מוצלחת שהיא (כמעט) עושה לי חשק לראות.
קצת הומור, ארמדילו.
מיקה לא באמת טענה שספיילרת את הסרט. היא אמרה שההפתעה האמיתית שבסרט היא שלמרות שהוא מציג את עצמו כסרט אימה, הוא לא באמת כזה, ושאת זה "ספיילרת".
אוקי, אז יצאתי אידיוט.
בוא לא ניסחף.
קרא לי משוחדת – אבל מבחינתי לא קיים מצב שבו תצא אידיוט. אתה פשוט שנון מדי בשביל זה.
מה שכן, זו אני או שחסר מקטע שלם בהודעה שלך בנוגע למפגרים?
אם תמשיכי ככה, יתחילו לחשוב שאני כותב לעצמי
את ההודעות האלו בשם בדוי.
ובקשר לחלק החסר, הוא לא חסר. הוא פשוט מוסווה מכיוון שהוא ספוילר גדול, ואנשים שלא ראו את הסרט עלולים לקרוא אותו בטעות. אם תסמני אותו, הוא יהיה קריא (ודרך אגב, לא כדאי להוסיף את זה לקובץ השאלות הנפיצות? השאלה הזו בהחלט הולכת ונהפכת לנפיצה מרגע לרגע).
לא נראה לי שקיים חשד כזה
כלומר, אחרי הכל אתה דמות אהובה כאן ואני דמות, ובכן, לא.
שלא לדבר על הפרש הגילאים הגדול ועל העובדה שיש אנשים שמכירים אישית גם אותי וגם אותך.
ואחד מהם אפילו שמע ממני אינספור דברים מתלהבים בימים בהם נמנעתי מלהגיב כאן, ונורא חרה לי שאני לא יכולה להתמוגג ממך לעיניך. אז אתה מוזמן לבדוק אצלו.
מתנצלת, אבל אני אדם שפועל מהבטן.
כשאני אוהבת – אז עד הסוף ואין לי מעצורים. וכשאני לא אוהבת – אז עד הסוף ואין לי הרבה מעצורים.
באמת לא התכוונתי לחבב אותך עד כדי כך. התפלק לי.
מה אני אעשה נגד זה שאני סאקרית של שנינות?
(ועל החלק הבלתי קריא עניתי לך, כמדומני, בתגובתי השניה)
אתה מתכוון, You one...
זה ניסוח בעייתי
משום שclearly מושא ההערצה שלי הוא מר ארמדילו, כך שלי, לעצמי ולשתי הידיים שלי לא יהיה מה לחפש לבד בחדר.
יחד עם זאת, האם יש פה הצעה לבצע בארמדילו מעשים מגונים ללא הסכמה מפורשת?
הממ..
תמהתני.
באמת רעיון טוב.
כרגע אני יודע איך עושים שיתחיל הטקסט הבלתי נראה, אבל אני לא יודע לסיים אותו.
ועוד שאלה – יש איזה מקום שסיכם בצורה יפה, עם ספויילרים, את הסרט? יש אתר בשם Themoviespoiler.com, אבל הוא פשוט מספר באריכות רבה את כל מה שקורה בסרט, וזה נורא נורא משעמם.
על מפגרים וחיות אחרות.
שון פן *כן* עושה שגיאות. יש גם את הסרט של ג'ולייט לואיס (ארפופו אנשים עם שטיקים. מוציאה אותי מדעתי הבחורה הזו) שבו היא משחקת מפגרת מעוררת סימפטיה, עם חבר מפגר מעורר סימפטיה, וכדרכם של מפגרים, הם עושים שטויות וטעויות. האחות האחרת קראו לזה, באנגלית. גם הדמות של אדריאן ברודי לא פועלת מתוך רוע לב, כי אם מתוך חוסר הבנה. בעיקר חוסר הבנה של מושגי הטוב והרע.
בקיצור, למעט העובדה שהדמות שלו כתובה ככזו שהולכת קצת יותר רחוק עם הבלבול (ולדעתי יש לזה השלכה פסיכולוגית מתוך המציאות של הכפר, ועל כך בחלק המספויילר), היא משוחקת באופן מאוד לא אמין.
התפרצויות הצחוק שלו – לא קניתי אותן.
ליאו במה עובר על גילברט – אמין מאוד. ברודי, מבחינתי, מתבקש בזאת להחזיר את האוסקר שלו, ואת הנשיקה להאליברי.
עד כדי כך לא אמינה לי הדמות שלו, ברמת המשחק. ושוב, אנא עשה הפרדה בין הקלישאתיות של *כתיבת הדמות* לבין הקלישאתיות במשחק.
תראה, אני לוקחת בחשבון שיכול להיות שאתה באמת כן אהבת את המשחק שלו, אבל יש לי הרגשה שרב הסיבות שאתה מציין הן נסיבתיות בלבד ונובעות מכתיבה חכמה של הדמות, או כתיבה פחות צפויה, ושזה מעיב על השיפוט.
ופה נכנסים ה
ים
נח גדל בכפר שאין בו אלימות. הכפר קיים רק קרוב ל17 שנה למעשה, וכל תושביו נכון להיום הם אנשים שברחו מאלימות, והצאצאים שלהם. במקום שאין בו אלימות אתה לא גדל על ססמאות כמו "לא מרביצים לילדים אחרים, נח!" או "לא תרצח". זה פשוט לא נראה היה בעיניהם אישו. הם חשבו שרצח – ובכלל פשיעה – נובעים ממניעים ארציים כמו חומריות או תאווה (את אבא של המייסד רצחו בגלל כסף, את אחות של האלדרית בשביל סקס), ולכן אם הכפר שלהם יקים חברה שמושתתת על אהבת הזולת, שיתופיות וצנעה – לא יתעוררו מצבים שיולידו רוע.
עכשיו אם אתה בריא בשכלך, אתה לא צריך שמישהו יאיית לך את "לא תרצח" למשל. זה היגיון טבעי של אנשים (וניתן להתפלסף גם על זה, אז בואו נגיד שהיגיון טבעי של החברה המערבית). אבל אם השכל שלך לא במצב בריאותי שפיר במיוחד, אז אתה לא מקשר לבד בין "אם אני צריך לעזור לזקנים לקושש עצים למדורה, סימן שלפגוע בהם זה רע". ומפה נובעים המעשים המרושעים של נח – רצח לוציוס, ותקיפת אייווי.
כל שאר דמויות המפגרים בסרטים, כולל שון פן, עשו טעויות שעמדו בעוכריהם, מתוך חוסר הבנה. אבל הם לא פוגעים בזבוב כי הם לא רעים, וכי מידה כלשהי של הבנה יש להם, במידה ומסבירים להם לאט דברים לא מסובכים.
עוד שאלות של דברים שאני לא מצליחה לסספנד ודופקים לי את הסרט:
איך אייווי מבחינה בצבע הפרח של נח, אבל כשהיא מוקפת בפרחים אדומים היא לא מבחינה בדבר?
איך כעיוורת היא מסוגלת לרוץ בלי בעיה ואף להתחרות עם נוח בריצה, כשבפועל היה לנו בביצפר דשא ענק (ארבע הקפות שלו נתנו 1500 מטר) ואנשים שרואים הכל מצוין, ורצו עליו אינספור פעמים, נפלו מדי פעם כשהם לא הסתכלו טוב?
כלומר, לא קונה עיוור שיכול לרוץ. חושים חדים יותר אולי, אבל לא ברמה על טבעית. גם לנו יהיו חושים חדים יותר אם נהיה זהירים. ואנחנו לא, כי נדמה לנו שאין סיבה שניזהר, אם עיניים לנו והן רואות, וכו'.
אי לכך אכן אהבתי את האנלוגיה שלך לילדים המטומטמים באולם
ומצאתי את הביקורת שלך מהנה אף כי חלקתי על כל פסקה בה כמעט. אבל אני רואה את זה כמו סכפ"ש מוצלח לפרק גרוע בסדרה שלא מדברים על שמה. זה לא המוצר עצמו שהיה מוצלח – זו האינטרפתציה של מי שמפרש שהיא המוצלחת.
מבחינתי, אולי כי לא היו בקהל ילדים מטומטמים, נח צוחק כי הוא מפגר, וזה מה שהם עושים הרבה פעמים, במיוחד כשהם קלישאות קולנועיות, וב. כי הוא קלישאה קולנועית (אז מה שב. הוא פועל יוצא של א.? אל תתקטנן).
ועכשיו ל
תראה, בקשר לדיבורים על הרצח, אני בפירוש חולקת עליך. הם לא מדברים על זה. הזקנה מספרת לאייווי "פעם גם לי היתה אחות" אבל אז היא משתתקת ולא מוסיפה לדבר עליה. למה? למה באה השתיקה? מה פשר ההאשמות של לוציוס את אמו, שיש דברים שלא מדברים עליהם בכפר?
הדברים האלה הם בדיוק הרצח וכו' וכו', ופה אני אתעקש עד בלי די (וכמו שכבר הוכח כאן לא פעם, אני בלתי נלאית משום מה).
גם אייווי בהלם כשאבא שלה מזכיר את הרצח, וכנ"ל אמא של לוציוס – ובשני המקרים זה היה בגדר "האמצעי שמקדש את המטרה".
במקרה של לוציוס, ששום דבר אחר לא הרתיע אותו, הזכירו שיש דבר כזה בני אדם שרוצחים בני אדם (אם כי תלו את האשמה ביצורים, אבל עדיין הזעזוע אולי מוגבר מזה שזה שאר בשרו ואביו, ונעוץ בעיקר בזעזוע של לקיחת חיי אדם. הייתכן?). ואבא של אייווי מספר לה כי הוא מחליט לשתף אותה ב*סוד*. לא דקה אחת לפני.
אי לכך, לא יעזור לך, מבחינתי הרצח היה טאבו בכפר, או אלימות בכלל, בדיוק כפי שהיו היצורים-שאל-להעתיקם-מהארי-פוטר (יציאה נהדרת אגב).
יתרה מזו, בתחילת הסרט יש סצינה של נח והילדים, ונוח "משתולל" יתר על המידה, ואייווי מרצה לו ונוזפת בו.
המטרה של הסצינה הזו, כפי שאני רואה אותה, היא להראות לנו מההתחלה שנח, בהיותו מפגר, לא יודע איפה עובר הגבול בין טוב לרע, מה שמסביר אחר כך את המעשים שלו ככאלה שלא נובעים מרוע, אלא מתוך אי יכולתו להבחין ולהבדיל.
אשמח אם תסביר לי מדוע אתה חושב (אם בכלל) שהסצינה באה להראות אלימות טהורה או רוע טהור בנח. בכלל, תחשוב על הבחירה של שאמאלאן במפגר. הלוא האיש הזה הוא סמל המסרים-מעוררי-ההקאה, וזה מבלי לצפות בסיינס אפילו. ברור שהוא ניסה להימנע בצורה כלשהי מהפתרון של "הרוע קיים בבני האדם ולא ניתן להימנע ממנו באמצעים מלאכותיים", כי למרות כל מה שקרה, בסצינה בה הוא מבליח על המסך, יש רדיו שפולט אך ורק חדשות רצח אונס. כאילו אומר לבחור הצעיר "אתה רואה? טוב יותר בתוך הכפר המבודד". וזו עוד סתירה ששיגעה אותי, אגב, כי הלוא הרוע הגיע גם אליהם בסוף.
בקיצור, בהמון מלים מיותרות ולא קולעות למטרה אני מנסה להסביר שזה חייב היה להיות מפגר, בדיוק בגלל שהם נתפשים בקולנוע כטובים ותמימים שלא יפגעו בזבוב. הם לא. הם רק לא מבינים יותר טוב.
בקשר לבעלי החיים, ובכן, פה אתה דווקא עוררת בי ספקות (או העלמה שהגיבה מתחת להודעה שלך). זה באמת לא מסתדר שאחד המבוגרים השתולל, אבל גם לא מסתדר שנח הוא האחראי לרציחות הללו. הוא הרי מפחד מהיצורים, ולכן הוא צחק, להגדרתך, אז איך הוא זה שיוצר את האיום שממנו הוא מפחד?
זה לא קצת יותר אוקסימורוני מציפור הטרף במדריך הטרמפיסט לדלקסיה, שאם אתה לא רואה אותה מניחה שגם היא לא רואה אותך?
והדבר האחרון שרציתי להזכיר, מה הקטע עם התחפושת במרתף שכולאים בו את נח? הלוא בנו בקתת רפאים שאסור להתקרב אליה, ושם חבויות התחפושות, אז מה פתאום יש לזוג הזה דווקא תחפושת אחת בבית, ממוקמת בנוחות יעילה בחדר בו הם כולאים את בנם?
או להיפך, מה פתאום אבא של אייווי בנה את הבקתה, אם ממילא כל זקן שבט מחביא בבית חליפות בעתה?
יותר מדי דברים בסיפור הזה לא עובדים חלק.
היה רעיון יפה אבל בשביל שזה ייצא אמין היו צריכים להיעשות וויתורים גדולים, ושמאלאן דבק בעקשות לסיפור הבלתי סספינד שלו.
לא מקבלת את זה. לא יעזור.
וזה, מבחינתי, הופך את זה לסיפור נורא ולסרט גרוע.
למה יש תמיד גישה קשה לאי הגיון בסרטים?
הרי אם הייתם רק שומעים את הסיפור כאגדה מסבתא שלכם לא הייתם אומרים מילה.
לא שמעתי אף פעם אף אחד אומר משהו כמו: "איך זה שהם מוציאים את כיפה אדומה וסבתא מהבטן של הזאב בלי זריקת הרדמה?"…
הסיפור הוא אגדה מודרנית- עם מתח ולקח. לכן אפשר פשוט להנות ולקבל או לא לקבל את הלקח.
"לפני הרבה שנים במקום מרוחק היה כפר…"
אולי זה בגלל שלא הסתובבת עם האנשים הנכונים.
אני הבנאדם הכי מסספנד בעולם, במיוחד אגדות, אבל א. זו לא אגדה, כי אם ההיפך מכך. סוג של משל חברתי שמאבד מהנוקבות שלו עקב המופרכות.
ב. איזה זריקת הרדמה בראש שלך? איך הסבתא וכפה'לה נשארו שלמות ובחיים, זו השאלה האמיתית.
ובאמת, אני טוענת שרב הטלנובלות הן מציאותיות לגמרי (בהיותי טלנובלה מהלכת אני צריכה לדעת. ועידניד יכול להעיד פה בריש גלי עד כמה סיפור החיים שלי מופרך מיסודו, כולל הדברים שקורים לי בחיים).
ושוב,
לטוויסט השני –
אם היו בסרט הזה יצורים, הייתי מקבלת שזו אגדה ויש לה תופעות על טבעיות, וגם אז לא היית יכול לסספנד לי שאנשים שהמטרה שלהם היתה להתרחק מאבל בשל אבדן היקרים להם לא יקחו אתם תרופות, או שהרופא שאתם לא יידע להכין פניצילין לבד.
אבל זה לא הקייס.
למרבית התרופות יש תאריך תפוגה של שנה.
חמש שנים לכל היותר.
מי?
אמם, תודה.
אני חושב.
http://stage.co.il/a/hatsimookhanokem
מי שלא צוחק מקבל את כספו בחזרה.
מצחיק מצחיק.
אף מילה על ההאשמה בפלגיאט?
מישהו יודע איך הסיפור הזה התפתח? הוגש כתב תביעה?
טרחתי לקרוא את תקציר העלילה של הספר המדובר ודומני שיש דימיון רב בינו לבין ה"כפר".
קישור ל"Running Out Of Time" ב"אמזון" (שמכיל וואחד
לסרט):
http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0689812361/qid=1095112757/sr=ka-1/ref=pd_ka_1/002-7835218-7548828
אני אתפלא אם יצא מזה משהו.
האשמות כאלה הרי יש כל הזמן, וברוב המוחלט של המקרים אין מאחורי זה כלום. בעולם שלנו יש הרבה סרטים, והמון המון ספרים. טבעי שלפעמים יוצא שכמה מהם דומים זה לזה.
סרט פשוט משעמם
האמת מעולם לא אהבתי את הסרטים של נייט , ראיתי אותם משעממים, בנאלים, ואיטיים להחריד.
דווקא לסרט הזה הלכתי בצפיה גדולה לראות משהו חדש.
ושוב אותו תסריט ידוע, הסרט כול כך איטי, שפשוט היה בא לי להרדם בו.
הסרט ארוך, מעיק, מתיש, והוא פשוט- "שעתיים של חיים בכפר נידח במאה ה19".
הטווטיסטים צפויים להחריד, וכן- גם הטוויסט הסופי עלה בראשי בעודי מחכה נואשות להתפתחות בעלילה.
המשחק פשוט מעורר גיחוך ומציג את כול התותחים הכבדים של הולוויד באור שלילי ביותר.
כמה נקודות אור יש כן לסרט והם: הפסקול היפיפה והצילומים הנהדרים.
שאלה אחת
כמי שעוד לא הלכה לסרט הזה – באיזה קולנוע עוד גובים 30 ש"ח? שמעתי שבפריפריה המחיר עומד על 33, במקום ה- 35 שאני משלמת, אבל 30?
בעפולה
בעפולה
כן, ובתמורה לכך מקבלים רוסי גמד אידיוט שצוחק בקול רם בכל-פעם שגימלי מופיע על המסך בהקרנת שרה"ט: שיבת המלך -.-
בקולנוע ''זוהר'' בקרית טבעון מחיר כרטיס עומד על 23 ש''ח
באמצע השבוע כמובן. למי שלא יודע קרית טבעון היא ישוב קטן שתקוע אי שם בין יוקנעם לחיפה.
אבל איך הקולנוע?
גם 23 ש"ח הם יותר ממה שהייתי משלמת אם מדובר במסך בגודל של טלויזיה גדולה ואין סראונד.
אבל איך הקולנוע?
הקולנוע בטבעון הוא טוב מאד, המסך ענק, הסראונד טוב מאד, והכיסאות נוחים מאד, אחלה קולנוע!
שווה לגור בין העיזים!
זה היה בערך( המחיר הממוצע הוא 30,לא?)
צודק.
ידעתי שלסרט של שמאלאן לא הולכים לקולנוע, אבל את טרמינל ראיתי בפראג (סרט נפלא בעיר לא כל כך נפלאה) ואת נקמה בוערת שמרתי למועד אחר ועל סלולר לא בא לי, ועל הנייר זה נראה סרט יותר טוב ומעניין מסרטיו הקודמים של שמאלאן. כמובן שטעיתי. עוד סרט משעמם, סתמי ומיותר שהטוויסטים לא הופכים אותו לטוב יותר. לא ללכת. חבל על הזמן והכסף.
סוף סוף מישהו באתר הזה מסכים איתי. תודה.
טרם צפיתי
בסרט הזה, למרות שנורא בא לי.
מה שכן,ניסיתי את חידון הטוויסטים והצלחתי ב-10 מתוך 10.
מה זה אומר עליי??
האם הגיע הזמן לעלות ברמת הסרטים בהם אני צופה?
טוב.
נפתח בגילוי נאות. אני לא מחבב את נייט שאמלאן. יוצר השולט ברזי המדיום, קומפוציזיה, תנועה, אווירה וכל אותם מרכיבים ויזואלים, אך אינו יוצק לתבנית ולו מעט תבונה, עומק
ו ע ל י ל ה צריך לדעת את מיקומו. ומיקומו בMTV. קליפים לביורק, אם הוא מוכרח. ונא לא להציק לי יותר.
וכמו שהימרי ההילר נוהג ללהג "זה לא מרשים אותי". וכאן נשאלת השאלה, האם נייט באמת חושב שיש לסרטים שלו ערך כלשהו פרט לאיכות אסטית יוצאת מגדר הרגיל?
א. כן. הוא חושב כך. ובגלל זה הוא ממשיך ליצור סרטים שאף אחד לא מבין מה מטרתם ואיזה מניע עומד מאחוריהם (רמז, זה לא יצור שבא מהיער).
ב. לא. הוא מבין שהוא כרגע ממלא את נישת הסרטים "אווירה-מתח-בו!-טוויסט" וטוב לו במקומו עם הירוקים בכיס.
זכותו, כמובן, לעשות מה שבדעתו לעשות. אולם "הכפר" לא זכה להצלחה קופתית וגם לא לביקורות טובות. השטיק מוצה עד תום, הקהל מבין פחות או יותר לאן הדברים זזים ואני צופה לנייט עתיד של דעיכה מהירה במחוזות הזכרון הקולנועי של כולנו. ורק לחשוב שהוא ביצע את הפריצה הגדולה שלו לפני 5 שנים והוכתר "הדבר הבא". לא ייאמן.
ואולי יש תקווה. אולי טים ברטון יקח אותו תחת חסותו וילמד אותו לעשות סרטים עלילתיים (עם סיפור, כן, ממש סיפור) שהחזון החזותי משרת את המתרחש על בד הקולנוע, ולא להפך. תחילה על נייט להפסיק לכתוב תסריטים. יצא לו בפוקס פעם אחת טוב ואין צורך לנסות את מזלו שוב. דבר שני להעיף את המלהק של סרטיו. כמעט תמיד השחקנים לא מתאימים לאופי הדמויות (המקרה של סיגרוני וובר ממש צרם. הייתי מחליף אותה בג'ודי פוסטר, את חואקין בטובי מגוויר ומוצא לכרסיטופר לי איזה תפקיד מעניין. אם הוא היה שם זה היה עושה אפגרייד מצויין להכל), דבר שלישי לחטוף מידיה של ההודית השניה של הוליוודית, גברת נאיר, את הבימוי של הארי פוטר וציפור החול. בשלב הממאיר הנוכחי, זה הפתרון היחידי להצלת הקריירה המדשדת של הבחור המסכן.
"הכפר", אגב, פחות נורא ממה שאפשר לצפות והפסקול די חביב, אולם לא הצלחתי להבין מדוע הוא נעשה (ללא ספק יש כאן יומרות) ולשם מה. בקיצור. מיותר.
הנה! זה מה שאני אומר למעלה- אנ פשוט לא מבין למה הסרט נעשה
שאלה מטופשת.
"למה סרט נעשה?"
באותה מידה אפשר לשאול – למה אתה נעשית.
הסרט נעשה כי רצו לעשות אותו. יתכן שלבמאי היה סיפור שהוא חשב למגניב. יתכן והוא ניסה להעביר מסר. יתכן והוא סתם רצה להרוויח כסף. כלל לא רלבנטי למה הוא נעשה.
אתה יכול להתווכח על עד כמה הסרט נוגע לגביך (למשל – "לאכול בגדול" לא נוגע אלי. ואין לי כוונה לראות אותו בקרוב). אתה יכול לטעון שהוא לא מעניין אותך. אתה יכול לטעון שהוא יצא גרוע, בשורה התחתונה.
אבל לשאול למה הוא נעשה? שאלה חצופה למדי.
חצופה לדעתך, אולי.
לכל אומן יש זכות ליצור ולהציג את יצירתו ברבים. ברור שלנייט יש יומרות, ומדובר, לפחות למראית עניין, בבמאי נבון ומוכשר השולט ברזי המדיה בה הוא פועל. סביר לא פחות שלנייט יש קו רעיוני או אידיאולוגי העובר בסרטו האמור להשכיל מחשבתית את הצופה ולאתגרו. נכון, מדובר בסרט קיץ ואתה יכול לטעון שיעודו בידור המונים נטו (משמע הצלחתו נמדדת בדולרים). ובזה הוא נכשל (הסרט בפירוש לא בלוקבאסטר). במישור ה"איכותי" הסרט נכשל כשלון נוסף, לדעתי, בכך שאינו קוהרנטי במסריו (המבולבלים ומטושטשים מאוד), אינו מספק חווית צפייה אנטיליגנטית, אינו מעניין דיו, ואפילו מרכיביו האלמטרים (מתח, אימה ופחד) אינם עובדים כמו שצריך.
סרט שאין לו הצדקה וחווית הצפייה בו השאירה אותי אדיש (אותי!), הינו סרט מיותר וחבל שהופק. אתה כמובן יכול לחשוב אחרת.
נקודת ההנחה הנרקיססטית לפיה אומנות שלא מרגשת פרט (להלן, אותי) אינה ראוייה לחיים ובכך תמנע מהחברה כולה אפשרות להתרשם ממנה ולהינות ממנה אולי קיצונית ביותר, אבל זהו דיון תיאורטי בלבד וברור שנייט לא יפסיק ליצור עקב חוסר התרשמותי מפועלו ולכן אני מרשה לעצמי לומר את אשר על ליבי. סרט מיותר.
התחצפות גם לדעתי.
אינך יכול, לעולם, לשלול את הצדקת היצירה (כל יצירה) מכיוון שלכל יצירה יש את המסר שהיא רוצה להעביר, ואולי, רק אולי, אתה לא קלטת את המסר שהיוצר ניסה להעביר.
אני לא רומזת פה שום דבר לגבי האינטיליגנציה שלך או של הכותבים באתר (כי הרי אף אחד, כולל אני, לא ממש מצא בו איזה שהם מסרים אינטלקטואלים ברמה גבוה,מ או משהו שהעשיר אותנו, אבל זו עדיין לא סיבה להגיד שבפרוש אין כאלה.
להעביר מסר- אפשר לעשות לעשות סרט קצת יותר טוב מזה כדי להעביר מסר.
כסף- מהדבר הזה לעשות כסף? גיוו מי אפייבר.
הבמאי חשב שהסיפור מגניב- מילא, אבל שכל מי הסכים לעשות את הסרט יחשוב ככה גם?
כמה נקודות חשובות.
מוזר אני זוכר אותו רק בסיינס,
מישהוא יכול להגיד לי איפה הוא שיחק בשאר הסרטים ובתור מי?
בחוש השישי
הוא שיחק רופא. בבלתי שביר הוא שיחק את האיש בקופות (שאאל"ט רב עם ברוס וויליס, או שלא, אני כבר לא זוכר).
בהכפר, לא זיהיתי אותו.
גם אני לא זהיתי אותו בכפר
והסצינה היחידה שהוא יכל להשתלב בה זה בתור אחד הניצבים בכנסיה, ועדיין בחור הודי צנום בין כל האיימיש האלה היה בולט לי. מוזר. מצד שני היו כמה סצינות חשוכות…
את הסרט כנראה שאני לא אראה, אז יש מישהו שמוכן
בבקשה ובציון ספויילר כמובן, לסמפלייר לי את הסרט כדי שאני אדע מה הטוייסט(ים)?
שורות מתות…
עוד שורות מתות!
(לא לקרוא, מיש לא ראה את הסרקט, אף על פי שהטוויסט צפוי בערך מהדקה השביעית של הסרט…)
המפלצות הן פיקציה שהמציאו אנשי הכפר כדי לגרום לצעירים לא לצאת מגבולותיו של ביתם הבטוח ולא להגיע אל העיר, שם כיביכול הכל מלא רוע.
אה כן, גם הסרט לא מתרחש בסוף המאה ה-19, אלה בזמננו.
בדיוק מה שהציק גם לי
מה הקטע של היצמדות היסטורית למאה ה-19, אם גם ככה אין לילדים שום מקור להשוואה. מה, הם לא היו יכולים להיות פשוט אמישים רגילים?
אמיש ממיש
למה הם לא חברו לאמישים? שאלה מצויינת. סספנדי..
או שלא.
כבר אמרתי.
לא יכולה לסספנד.
כל הסרט הזה דורש סספונד וזה מבחינתי יותר מדי.
במאה ה-19 כל הילדים
צייתו להוריהם? ממש לא. היו צרות אחרות מהיום. אבל צעירים שרצו להינשא לבנות מעמד נמוך יותר, חובות הימורים, הכפשת שם המשפחה ומה לא היו גם היו. צרות עם הילדים היו ויהיו תמיד. כל דור מורד בהוריו ועושה להם צרות ואז מתבגר ומשכתב את ההיסטוריה ואומר: הנוער של היום, בזמני איפה נשמע כדבר הזה. לנו היה כבוד להורים.
ילדים תמיד מורדים בהורים, אבל במאה ה-19
(שלהכות את הילדים עוד היה לגיטימי, וכש •רוב• הילדים היו חרדים לכבוד המשפחה) היה יותר קל לשלוט בילדים.
דווקא אהבתי
לא יודע, דוקא די אהבתי את הסרט. נכון, יש לשאמאליאן יציאות של קריזיונר שבא לנסות את הצופים, אבל לא הייתי סולח לו על היהירות אם לא הייתי מרגיש שהוא מכבד אותי- מצטער אבל הרגשתי שהיה עומק פסיכולוגי בראיה של העולם המודרני (הנאום המצוין של ויליאם הארט), צילום נפלא, מוזיקה משובחת וכו'. זה לא סרט מושלם אבל מי שבאמת אוהב קולנוע יאהב את הנסיונות של שאמאליאן.
ויש לי תחושה שאם זה היה סרטו הראשון, והרביעי היה "החוש השישי", הכפר כבר היה הופך לקלאסיקה.
אה. זנו עצם הענין.
החלוקה בין מי שאוהב קולנוע, ומי שלא. בין מי שראוי, ומי שלא. רק מי שמבין מהחיים שלו יאהב את הסרט?
תגובה
ממש לא. מותר גם למי שמבין מאוד בקולנוע לא לאהוב את הסרט. אבל אי אפשר להתעלם מהכישרון והידע של הבמאי. וזו גם דרך להעריך סרט אפילו אם הוא לא מושלם.
זה כבר ניסוח יותר טוב.
אבל שמע, אתה טוען ש"אי אפשר להתעלם". הרבה אנשים כאן הצליחו להתעלם. איך הדברים מתיישבים?
(אגב, אני לא טרחתי לראות את הסרט. ולא אטרח. סרטים שברור לי מראש איך מסתיימים, לא בהכרח מעניינים אותי.
זה כבר ניסוח יותר טוב.
לגבי התוצאה הכללית של הסרט אני מניח שהרוב ראו בו מתיש ואולי משעמם, ואני לא אוכל לשכנע את מי שלא אהב את הסרט בכך שהבמאי מוצלח .אני מסכים שבאופן כללי הסרט לא שלם אבל יש כמה הברקות בימוי שלדעתי מעניקות לשאמאלן את הסגנון היחודי שלו. המתח שלו איטי מאוד,ומסוגנן יותר ממתח הוליוודי . הסצנה של המפגש עם היצור ביער והנפילה לבור עשויה, לדעתי, בשלמות (סיפורית, מוזיקלית וויזואלית), וסצנת הסיום גם. אני חושב ששאמאלן בוחר בצורת בימוי מיושנת יותר ולכן לקהל קשה להתחבר אליו (איטי יותר, לרב לא קולח).כשאני צופה בסצנות בסרט אני מרגיש שהבמאי מכריח אותי לדעת איך הוא תכנן אותן בכל רגע נתון, ושיש מחשבה על מה ישפיע עלי מבחינה פסיכולוגית לעומק, יותר מעל מה "יבדר" אותי.אני אוהב את העובדה שהסרט הוליוודי אבל ניחן במראה נסיוני וקצת מחוספס, ואני חושב שלמרות שלאלמנטים ההיצ'קוקיים בסרט יש ניחוח של חיקוי,זה עדיין נעשה בחן.
כפי שאמרתי, יש בסרט תחושה של יהירות, הוא גם ללא ספק הסרט הפחות טוב מבין סרטיו של שאמאלן,אבל נחמד לראות כיצד הנוסחה שהוא בחר לעצמו והסגנון היחודי שלו בהגשת סצנה מתעצבים בכל פעם מחדש. לדעתי זה מספיק כדי שהסרט יעורר עניין ויהפוך את היצירה של שאמאלן לחשובה.
אחלה סרט...
אני מודה שהסרט נחמד, אבל כשאני הגעתי אליו, הייתי בטוחה שזה סרט איימה, אבל בכל קטע שהיה קצת מפחיד או מותח, זה הסתיים בזה שכל הקהל צחק! לפי מה שכתבת אני מבינה שאתה אוהב את הבמאי, ככה שאתה בטוח רואה, ועוד תראה את הצדדים המוצלחים של הסרט – ויש כאלה. אולי תסכים איתי שזה קצת לא אובייקטיבי מצד מי שאוהב את הבמאי להגיב על סרטו, אבל בכל מקרה תמיד נחמד ללקרוא ביקורות מסוג כזה.
אחלה סרט...
תודה :)
אתה יודע שמשחק המילים הזה עובד רק בעברית, נכון?
אתה יודע שמשחק המילים הזה עובד רק בעברית, נכון?
אני יודע, ואני מאמין שגם שמאלאן יודע. אין לזלזל בבמאים. הם יודעים לעשות את שיעורי הבית שלהם.
הממפ... אני הרבה יותר סקפטית ממך.
לא שאני מזלזלת בשמאלאן, אבל אני באמת לא חושבת שהוא יודע עברית או שהוא הכניס משהו לסרט רק כי במדינה אחת זניחה (מתוך כמעט 50 מדינות בהן הסרט מוקרן) מישהו יוכל למצוא בזה משמעות.
הממפ... אני הרבה יותר סקפטית ממך.
למה סקפטית? אני אתן לך דוגמא. המפיקים של הסרט "נסיך מצריים" הזמינו מרצים, רבנים ואף אנשי דת נוצרים לצורך העבודה על עלילת הסרט. בינהם גם אביגדור שנאן שהוא במקרה אחד המרצים שלי באוניברסיטה. החבר'ה בהוליווד מודעים יפה מאוד לעובדה שהם מכירים את התנ"ך בתיווך השפה האנגלית, וכשהם באמת רוצים – הם נעזרים באנשים המתאימים ועושים עבודת מחקר קטנה – וכל זה כדי להביע נקודה כלשהיא.
באופן כללי, האובססיה של נייט שמאלאן לדת וכל מה שקשור אליה – ידוע ברבים וגם ניכר בכל אחד מהסרטים שהוא עשה. אלא שעד עכשיו הוא עסק בעניינים דתיים כלליים, וזוהי הפעם הראשונה שהוא עוסק בסיפור ספציפי ממש.
יש הבדל גדול.
התנ"ך לא נכתב במקור באנגלית, ולכן מי שרוצה לדייק בסיפור תנכ"י, יביא מרצים שיתנו לו חומר רקע על הנושא. גם מהיוצרים של 'האחים גרים' הייתי מצפה לחקור את אגדות העם, ולהביא את הסיפורים המקוריים של האחים.
אבל שמאלאן לא עשה סרט על סיפור מיתולוגי כלשהו או על אגדת עם מוכרת. זה תסריט שהוא כתב בעצמו. לפיכך, לא היתה לו סיבה לעשות מחקר כה מעמיק – אין בסיפור שלו עובדות, ואין 'נכון' או 'לא נכון' של סיפור שהפך לאמת.
שנית, עדיין לא ברור לי למה אתה סבור שדווקא דם-אדמה-אדום היא הנקודה שהוא התכוון להעביר. כמו שכתבתי – הסרט מופץ בכמעט 50 מדינות. אז אתה רוצה להגיד לי שהוא למד עברית ועשה מחקר מעמיק רק כדי שבמדינה אחת קטנה וזניחה (מבחינת מספר הצופים שהולכים לסרט), מישהו יתמוגג ממשחק מילים? אם כך, באותה מידה הוא צריך להשקיע ולמצוא משחקי מילים ונקודות לכל אחת מהמדינות האחרות בהן הסרט מוצג.
אני בכל זאת חושבת שיש הבדל.
לא אמרתי ולא טענתי ששמאלאן עשה את כל הסרט רק על גן העדן. אם היית קורא כמו שצריך – היית רואה שכתבתי שזה רק רובד אחד בסרט ולא הסרט כולו. להיפך – אם הסרט היה כולו רק עיבוד לסיפור גן העדן, הוא היה משעמם.
לשאלותיך האחרות. למה אדום ולא שני? כי בסרט הם משתמשים במילה red (שזה אדום בשפה האנגלית, ככה לידע כללי). למה דם? כשנוח הגיע למרפסת לאחר שדקר את לושיוס, ההורים שלו אמרו אחד לשני שהוא מכוסה בדם (blood, זה באנגלית, ככה לידע כללי). וכן הלאה. ולכן אין מקום לשאלות מטופשות כמו למה אדום ולא שני, או למה דם ולא נוזל החיים. אף אחד בסרט לא אמר נוזל החיים. אני יוצא מתוך מה שנאמר בסרט. אנס סרטים שכמוני.
ואגב, תמימות ותום זאת אותה המילה
לול!
אתה בטוח שהם אמרו red ולא the forbiden color או משהו בסגנון?
בכלל, ג'ון צודקת.
אתה מתבסס על הנחות מופרכות.
שמאלאן נוצרי למדי, והרבה נוצרים מאמינים שהתנ"ך, על שלל סיפוריו, שייך להם.
למה לו לחפש מתרגם עברי כדי לעמוד על שילובים שמיעתיים בלתי אפשריים, בין "אדום" ל"אדמה", בין "איב" ל"אייבי", שהם שילובים שאני בטוחה שאתה כמעט היחיד בעולם ששם לב אליהם?
או שאולי הסרט הוא מחווה של שמאלאן אליך?
סליחה על הציניות, אבל אתה פשוט לוקח את התיאוריות שלך כל כך ברצינות, שלא יכולתי לשלוט בעצמי…
לול!
דווקא איב (eve) זה באנגלית, והוא לא היה צריך מתרגם בשביל זה.
אני לא לוקח את התאוריה שלי כל כך ברצינות, ואני בסך הכל הצעתי דרך הסתכלות אחת, נוספת, על הסרט. פששששש, איך כולם פה קופצים ורוצים לאכול אותי חי… ובכלל כשאני מסתכל גם על דברים אחרים שאנשים כתבו בפורום הזה עוד לפני – אני שמתי לב שכולם עסוקים בקטילות הדדיות הרבה יותר מאשר לנסות להעשיר אחד את השני.
כשבאים להציע פרשנות לסרט, לא בונים "קייס" משפטי. אין פה עניין של העמדת הוכחות חותכות שלא משאירות שום צל של ספק. בסופו של דבר – אף אחד מאיתנו, לא אני, לא את ולא כולם – יודעים למה התכוון המשורר. וזה גם לא כל כך חשוב. מה שחשוב הוא מה עשה הסרט לכל אחד מאיתנו במישור האישי (כי הרי אנחנו לא ניגש לדלת של שמאלאן, נדפוק עליה ונשאל אותו "למה התכוונת?").
כל אחד קיבל משהו מהסרט הזה ורוצה לחלוק אותו כאן בפורום הזה. אז די עם ההעמדה למשפט הזאת. אני לא חייב להוכיח כלום לאף אחד. וזהו בעצם.
אתה מפספס משהו.
מותר בהחלט להעלות תיאוריות על מה שהיוצר חשב. אבל כשאנשים מצביעים לך על חוסר הסבירות המחריד שהתיאוריה נכונה, סימן שהיא כנראה לא נכונה.
אתה מפספס משהו.
פרשנות אישית היא לא עניין דמוקרטי. אין כאן נכון או לא נכון. זה מה שאני ראיתי בסרט. אם יש הרבה אנשים שלא מסכימים איתי, זה סבבה. אבל אין כאן מצב של "הרוב קובע". לא עשינו הצבעה בין כמה פרשנויות – וזאת שזכתה במירב הקולות היא הנכונה.
זו דעתי על הסרט, ואם אתה לא מסכים – זכותך. שתה קצת מיץ סלק והכל יהיה בסדר.
אתה עדיין מפספס משהו.
זכותך המלאה לפרשנות אישית. אנחנו רק רוצים להראות לך שהפרשנות האישית שלך לא יכולה להיות נכונה, אלא אם כן העולם התהפך ומנ"ש לא מתנהג לפי שום אמת מידה הגיונית.
(בסדרת טלוויזיה שלא נזכיר את שמה, הייתה התייחסות ספציפית למשמעות של מילים בעברית. ואפילו שם הייתה טעות.)
ואם כבר מזכירים את הנושא
אז זו רק אני, או שלמעריצי שמאלאן שמורה הזכות של להיות אובר אובססיביים כמו מעריצי ג'וס ווידון, והם מוצאים רמזים, קישורים ופרשנויות במקומות לא קשורים?
*דיסקליימר:
כותבת הקטע הנ"ל הינה בעצמה שייכת למעריצי ג'וס ווידון, אולם סבורה שקיים הבדל בין להתפעל מעבודה של אדם, לבין לסגוד לו.
אוי ויי
איב זה אכן באנגלית, אבל אף אמריקאי לא ימצא קשר בין איב לאייבי. הקשר הזה קיים, תאורטית, רק כשכותבים את השמות בעברית (גם אייווי זה אנגלית, אגב).
לדוברי אנגלית, השמות לא מצלצלים קרובים בכלל.
לגבי השאר, תשמע, דבר אחד הוא להגיד "כמו שאני רואה את זה, זו יכולה להיות אנלוגיה לסיפור הבריאה", ואחר לגמרי להגד שזה כמו המטריקס, שיש את הרובד של הבחירה שלנו אל מול גורל, את ההבדל בין מציאות לדימיון וכדומה.
סיפור הבריאה לא היתה כוונת המשורר. היו שם כל מיני כוונות ורבדים, אבל הם הלכו פייפן (לטעמי האישי לפחות) בגלל חורי עלילה בלתי ניתנים לסספונד, שדפקו את כל הפואנטה.
וזהו.
ואין שום קשר ללרדת זה על זה. אנשים מחליפים פה דעות ורעיונות מעניינים ואף נשגבים.
פשוט צריך לשים לב.
לא ראיתי את הסרט עדיין,
אבל האם לא ניתן להניח שאייבי היא בעצם IV – כלומר האינפוזיה שמחזיקה את הכפר בחיים?
אל תאשימו את הבחור - תאשימו את הממסד
לפני שנתיים, בבית הספר, מתי שעשיתי עבודת חקר (רצינית עד מאוד, אם יורשה לי להוסיף) בתנ"ך על 'האכילה מעץ הדעת' (שיט, הבטחתי לעצמי אף פעם לא לכתוב את המילים האלו ברצף הזה יותר!) התחלתי להלביש את הסיפור על כל סרט שני שראיתי. פתאום בכל מקום מככבות "חוות" למינהן שמפתות "אדמים" למינהם והתגלו פה ושם גם זוחלים חמקמקים שהשתלבו יפה בסיפור.
רוב התיאוריות והקישורים התגלו כתסמינים של חוסר שינה והשקעת יתר בעבודה המעיקה. הקישור הבטוח במאה אחוז בין סיפור עץ הדעת וגן העדן בכלל התגלה דווקא ב"מאטריקס". התגלגלות האירועים כמעט וצמודה לסיפור התנ"כי (מלבד המכוניות, המכונות, המשקפיים, מעילי העור, הסוכנים וקיאנו ריבס. אני חושבת שלורנס פישבורן דווקא שוטט שם איפשהו בגנעדן). לצערי, התחלתי לקשר את הסיפור גם לסרטים חסרי כל קשר לדת לסיפור המקראי…
אז בפעם הבאה – תאשימו את בית הספר, לא את הבחור התמים.
לול!
מה הקשר בכלל לזה שהוא נוצרי ושנוצרים חושבים שהתנ"ך שייך להם? הם עדיין מודעים לעובדה שהשפה המקורית בה הוא נכתב היתה עברית.
ובכלל, אני לא מבינה למה נטפלתם כל כך דווקא לאדום-אדמה-דם שהבחור כתב, זה רק פרט שולי מתוך שאר פרטים מעניינים שהוא ציין, בין אם היו בכוונת היוצר או לא.
ודוני דארקו, זה הפיתוי האחרון של ישו?
התנ''ך לא נכתב במקור בארמית?
ובלי שום קשר, העובדה היא שהרבה נוצרים (אמריקאים לפחות) מתפלאים לשמוע שיש ליהודים איזה שהוא קשר לתנ"ך.
נכון, זה מבורות, אבל זו הכוונה.
הם בורים.
חברה שלי הלכה לאודישן לסרט עצמאי על ליל הבדולח, והיתה אמורה לשחק אם יהודיה צעירה.
בדיאלוג עליו היא נבחנה, הילדה שלה, בת השלוש, אומרת לה "אל תבכי אמא, ישו ישמור עלינו."
חי חדקי, זה מה שהיה כצתוב.
כשהיא ניסתה להגיד להם שהיהודים לא מאמינים בישו, הם אמרו לה שכן, וכשהיא אמרה "טוב, אז אני יהודיה, ואני אומרת לכם שאנחנו ממש לא מאמינים בישו" הם פשוט החליטו שהיא לא מתאימה.
אז נכון שזה מוקצן, ונכון שזה סרט עצמאי קטן ולא איזו הפקה הוליוודית, אבל הסיכויים ששמאלאן בכלל קרא את הברית הישנה, ואז טרח לחשוב שאולי היא במקור אמורה להיות בעברית, ושאולי כדאי לו לבחור את השם אייבי, כי כשמאייתים אותו בעברית, זה כמעט כמעט נראה בדיוק כמו איב, שזה חווה – די נו. give us a break.
זה נחמד שאתה יכול לראות משהו שאף אחד אחר לא רואה מלבדך, או למצוא סימנים ופירושים שעובדים בשבילך.
מפה ועד ללנסות להפוך את זה לפרשנות לגיטימית לסרט?
דחיל ראבאק.
לא לעניין.
התנ''ך לא נכתב במקור בארמית?
לא!
*הם* בורים?
את טועה!
זה לא כיפה אדומה, זה פרח לב הזהב…
צריך לדעת להודות בטעות,
מיקה, ואני חושב שכאן זה זמן די טוב.
את לא יכולה לקרוא לאנשים אחרים בורים ואז לתהות אם התנ"ך נכתב בארמית. זה פוגם בטיעון שלך. הם לא מכירים את התרבות שלך, ואת כנראה לא מכירה את שלהם (וגם חלקים משלך).
ואגב, חידון: האם התנ"ך באנגלית מסודר באותו הסדר כמו התנ"ך בעברית?
אתם כמו הבגרות בתנ''ך שלי,
רק עם 100 מובטח מראש.
אצלי תמיד תקבלי X*X
והנה לך גם בגרות במתמטיקה
התנ''ך לא נכתב במקור בארמית.
התנ"ך נכתב בעברית, וכנ"ל המשנה. מאד קל לראות את ההבדל בין התנ"ך והמשנה (שגם ביניהם יש הבדלים מאד משמעותיים בשפה) לבין התלמוד, הבדל שאפילו זועק מהשם החלופי של התלמוד- "גמרא" (הסיומת "א" זרה לעברית).
התנ"ך כן נכתב באותיות ארמיות. תסתכלי על מטבע של 5 אגורות מאחורה ותראי מה אלו אותיות עבריות.
רוצה להיות קטנוני?
אין אותיות עבריות. יש אותיות אשוריות.
אופס. ידעתי ששכחתי משהו.
זה לא ממש זמין לי
אבל במפגש מיקה הבא שתארגן, אני אשמח אם תראה לי ותסביר לי על ההבדלים.
אגב, אני עדיין לא חושבת שלא לדעת באיזו שפה נכתב התנ"ך במקור זו בורות. עם כל הכבוד והכל. נכון, אני בטוחה שנחמד לדעת הכל בחיים, אבל אני באופן אישי עוד לא הגעתי לשם, וגם לא שואפת. זו הסיבה אגב (אדם קלין אורון) שאין לי מה להודות בטעויות. כששואלים שאלה לא יכולים לטעות. רק כשמציינים עובדות ניתן.
יחד עם זאת, לחשוב שהיהודים מאמינים בישו, לאור העובדה שכל העולם בטוח שהיהודים רצחו את ישו – זו כבר בעיה בהשכלה.
ויחי ההבדל בין הפרטים.
האם בשר בקר עשוי מטופו?
''תגיד לי נשמה,
בן כמה בראד פיט? הוא נולד ב-18 בדצמבר, 1963".
(מתוך מדור "הכה את המומחה", ערוצי הסרטים של 'הוט דיגיטל'. שאלה שנשלחה באמת לעורך התכנים האדגמוני, והוא מיהר להעביר את זה הלאה).
זה לא ממש זמין לי
אבל בלי ציניות, את צודקת. כששואלים שאלה אי-אפשר לטעות. אבל אפשר גם אפשר להפגין בורות.
נו, פה אין וויכוח.
העניין הוא, שאני לא חושבת שהפרט הזה הוא בגדר ידע בסיסי של אנשים. זה כמו שאני לא רואה בורות בעובדה שאני לא זוכרת את השנה בה נחרב בית שני. או ראשון, לצורך העניין.
מנגד, אני כן רואה כבורות את העובדה שאני בטח לא זוכרת את כל עשרת הדיברות במלואן. רק את זו שאני מפרה בקביעות אני זוכרת טוב.
אתה מבין, יש עובדות שלא כל אחד אמור לדעת או לזכור. לא לדעת אותן לא אמור להיחשב בורות. וזה מה שניסיתי להסביר לך קודם. להניח שהיהודים סוגדים לישו, לא לדעת שלנוצרים יש דבר כזה תא וידויים, או לא לדעת על הראמאדן – זה בורות.
כשהשותפה שלי שנה שעברה בירכה אותי "חג שמח" בכיפור, זה לא היה בורות. זה כן היה וואחד מצחיק, however…
יש לנו ויכוח קטן
אני חושב שלדעת את השפה שבה נכתב התנ"ך (בניגוד לשנה בה הוא נחתם, למשל) זה כן ידע בסיסי ליהודי. לעומת זאת, אני מסכים איתך שלא לדעת שיהודים לא מאמינים בישו זו בורות.
ואגב, לפרוטסטנטים אין תאי וידויים, רק לקתולים.
ואני מצטט:
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים".
(מסכת תענית).
ואני מצטט:
נו, מי אמר שסרקזם הוא המצאה של המאה העשרים?
שום סרקזם.
עינוי הנפש לא סותר את העובדה שזה יום טוב. רק לא חג שמח.
נו, פה אין וויכוח.
מתוך בורות שכזו, לבוא לטעון "לא סביר שפלוני יודע" זה פשוט מגוחך. בוודאי שאין זה סביר בעיניך, גם ידיעת פרטים אלמנטריים לחלוטין אינה סבירה בעיניך.
די, מספיק.
השרשור ההתקפי הזה יצא מפרופורציה.
מעולם לא היתה לו אחת ~לה-לה-לה~
ועל כן הוא נמחק.
גם אתם נגד דם ?
אם לא תאפשרו אלימות מבחוץ, היא תצוץ לכם מבפנים !
ויוה לה רזיסזדןס!
מה שאתה אומר זה ששאמאלאן יודע עברית
ויודע שדם-אדם-אדמה הוא משחק מילים, יודע שזה עובד בעברית אך לא באנגלית, ועדיין השתמש בכך? וידיעת אלה סבירה כי הוא הכין שיעורי בית?
הכפר כמשל לסיפור גן העדן, ונוח
גדול! אני אוהבת לשמוע פירושים של אנשים על סרטים, ובכלל…
נקודת המבט שלך ממש ענקית, ורק שתדע שאני בחיים לא הייתי מסתכלת על זה ככה, ולא רק בגלל שלא ניסיתי לפענח את הסרט, אלא גם בגלל שלא הייתי מעלה על דעתי את האפשרות של נקודת מבט זו. תודה על ההשראה בכל אופן…
נהניתי מאד לקרוא!
אייבי זה ממש לא חוה
ולא eve ולא בטיח. אייבי Ivy זה קיסוס.
אייבי זה ממש לא חוה
ידוע בהחלט שאייבי זה ivy. אבל מותר לפעמים להשתמש במצלול (משחק מילים שמשתמש בצליל של מילה על מנת לרמוז על מילה אחרת), ובכלל במשחקי מילים.
אגב, אני מוסיף עניין נוסף לפרשנות המקראית שלי לסרט. במהלך הסרט אם תשימי לב, לא תצליחי לראות אפילו איש אחד מאנשי הכפר שאוכל בשר. לעומת זאת, ה"יצורים" מוגדרים כאוכלי בשר. בוודאי תשאלי מה הקשר?
ובכן, לאחר בריאת האדם, זכר ונקבה, בפרק א'- אלוהים מצווה אותם בלשון הבאה: "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה" (פרק א' פסוק כ"ט). וכך גם הוא מצווה את בעלי החיים. כלומר, יש לאלוהים מה שנקרא "חזון צמחוני". הוא יוצא כנגד אכילת בשר. רק בפרק ט', בסוף המבול מרשה אלוהים לאכול בשר, אך מזהיר: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".
אנשי הכפר חיים בתוך החזון האידיאלי והצמחוני של אלוהים/ווקר, ואילו המפלצות מייצגות את ההפך. היחידי שיש לו נגיעה לשחיטת בשר בסרט הוא נוח – וכמו בסיפור המקראי שבו נוח הוא הראשון המורשה לאכול בשר.
ומה אתה מסיק מכך שאף אחד מבני הכפר
לא משחק פוקר?
ועכשיו ברצינות, קצת הגזמת. וחלק ממה שאתה טוען די מופרך, למרות שאני נוטה להסכים שלשם "נוח" יש רמיזה כלשהי. רק, שבזה, זה פחות או יותר מסתכם.
יהודה איש קריות
לא קורח ועדתו. אני מסכים שברור לחלוטין שבקורס המזורז בפילוסופיה בגרוש, שהעבירו האחים וואשובסקי, ישנם לא מעט אלמנטים יהודיים/נוצריים/בודהיסטיים/פילוסופיים.
תראה, קשה מאד להוכיח רעיון של סרט ממשהו שלא קורה. הוכחה חייבת להיות מדבר חיובי, לא מהיעדרו של אלמנט. זה שהם לא אוכלים בשר לא אומר כלום, באותה מידה שזה שהם לא משחקים פוקר לא אומר כלום.
יהודה איש קריות
העובדה שהם לא אוכלים בשר, מנוגדת במכוון בסרט על ידי הגדרת המפלצות כיצורים אוכלי בשר. העיסוק בבשר בסרט הזה הוא בכמה נקודות נוספות: קורבן הבשר שאנשי הכפר מביאים ליצורים, והשחטת הכבשים.
לעומת זאת, בעוד שאנשי הכפר אכן לא משחקים בפוקר – לא מגדירים בסרט את המפלצות כמשחקות בפוקר. וכן כל דבר אחר.
יש כאן צירוף של ניגודים שמעיד על כל אחד משני הצדדים.
אני מבקש, אי אפשר להשחיט כלבים.
אפשר לשחוט אותן, אם ממש רוצים אפשר גם להשחית אותן, אבל קצת קשה להשחיט אותן.
הבא לתקן...
אני לא יודע אם אפשר להשחית כלבים, אבל אני די בטוח שלא ניתן להשחית •אותן•.
כבשים, כבשים.
עכשיו נשאר רק לברר מה גרם לי לטעות הפרוידיאנית הזאת.
יש אם זה רק בעיה אחת,
כמעט כל יצירה ניתן לקשר לתנ"ך באופן כזה או אחר. התנ"ך הוא ספר הספרים, הוא בעל רבדים רבים, אינספור סיפורים, והשפיע גם על יצירות אחרות, שמהן הושפעו יצירות אחרות וכן הלאה.
אם אני מתחילה לשחק את המשחק "יש בתנ"ך רמיזה לא' ב' ג"' אני לעולם לא אצא מזה, כי כמו שאם תתאמץ מספיק תוכל למצוא רמז בתנ"ך לפגיגוע בתאומים, ככה גם תוכל למצחוא רמזים לסרט "הכפר".
אגב, שים לב שלשם ווקר נתת שני פירושים שונים בתכלית – אלוהים או הנחש (או אחד מאלף האחרים שהתהלכו בכל סיפור כזה או אחר בתנ"ך, אבל אם נאמין לרגע לתאוריית הגן עדן שלך, נעזוב את זה בצד). מה הרעיון, סתם לדחוף כמה שיותר רמזים לגבי הסיפור המקראי? אז למה אין עוד שמות דומים? למה אין עוד שמות יותר מרמזים מאשר השם המאוד לא קשור לתנ"ך "ווקר"?
עכשיו, אני אישית לא ראיתי את הסרט, ואני לא אומרת שאין בו רמיזות לגירוש גן עדן. בהחלט יכול להיות שיש. אבל משחק המילים של אדום-אדמה-אדם? זה סבבה ללמוד לבגרות (מי יכול להגיד לי כמה אמצעיים אומנותיים יש במשפט "שפך דם אדם באדם דמו ישפך"?), אבל אתה באמת רוצה להגיד לי שבמאי הוליוודי בלי שום קשר ווט-סו-אבר לתנ"ך ולשפה העברית יטרח בכלל לדחוף את זה לסרט שלו? אגב, המשחק מילים הזה אפילו לא מופיע בסיפור גן עדן. אם הבמאי באמת היה רוצה לשחק על משחק מילים עברי, לא כדאי היה ללכת על משהו שקשור למים מסגנון "אדם-אדמה-אד" ולקרוא לדמות הראשית "אדם"?
ככה לפחות היה ביסוס קצת יותר חזק לתאוריה שלך, והיא לא הייתה מתבססת בעיקר על עיוותי שמות ומשחקי מילים.
ושוב, אני לא אומרת שאין לך בסיס כלשהו בתאוריה. רק שאתה קורא יותר מדי לתוך הטקסט. זה כאילו קבעת לך מטרה, ועכשיו אתה רק מנסה להוכיח אותה.
יש אם זה רק בעיה אחת,
קודם כל אני רוצה להרגיע ולומר שאני לא איזה פאנאט דתי שמחפש בתנ"ך כל מיני ארועים שיקרו בעתיד. חוץ מזה, הפכת את הכל. לא הגעתי מהתנ"ך לסרט, אלא מהסרט לתנ"ך. אגב, למען הסדר הטוב, את הרעיון קיבלתי דווקא באתר allmovie.com, שהוא אתר אמריקאי. המבקר של הסרט דיבר בכלליות על הקשר בין הסרט לסיפור גן עדן, ואני המשכתי משם. אז זה לא רעיון שלי, וזה רעיון של אדם שלא מבין עברית.
שנית, אם היית קוראת את כל מה שכתבתי היית רואה שהתייחסתי לשמות נוספים חוץ מהשם ווקר, וגם הסברתי מדוע הוא גם אלוהים וגם הנחש. וגם היית רואה שייחסתי לסרט רמיזות נוספות גם לגבי סיפור נוח. אז תחזרי ותקראי, ואחרי זה נדבר. סבבה?
מילא לחבר תיאוריות מופרכות
שנשענות על מצלול, אבל כשאנשם מבקרים אותך עליהן לייחס להם אי הבנה ואי התעמקות מספקת בכתביך? הרצחת וגם ירשת? (נו, הנה הוכחה שהכל קשור לתנ"ך בסופו של דבר).
זה סתם לא יפה.
אני קראתי את התגובות שלך, את כולן (אם כי אני מודה שפספסתי את ההסבר שלך להתייחסותך לווקר כאל אלוהים/נחש), וחבל שהגבת לי בזלזול, כי אני באמת מאמינה שלא היה שום דבר מעורר זלזול בתגובה שלי אלייך.
עכשיו, כמובן שלא הגבתי על כל התאוריה שלך, הגבתי רק על החלקים ה*עיקריים* שלה, איתם אני לא מסכימה. אני לא אלך ואגיד לך עכשיו למה לדעתי פירשת לא נכון את השם נוח (אגב, שם שאם כבר, מתקשר הרבה יותר לאדם שהציל את האנושות/התחיל אותה מחדש מאשר לאדם שהוא הראשון שהותר לו לאכול בשר) או את השם אייבי. אלה פרטים שוליים (על השם ווקר התעכבתי רק כי במקרה הגבתי על ההודעה בו הוא הופיע, וזה הטריד אותי, הפירוש הכפול שנתת לשמו). אני הגבתי על הבעיה העיקרית שאני רואה בתאוריה שלך בכללותה – אם אני אקח כמעט כל יצירה ספרותית, החל מהארי פוטר וכלה בקופסא שחורה, אני אוכל למצוא בה הקשרים מהקשרים שונים לתנ"ך.
שוב, לא אמרתי שקראת את התנ"ך ופתאום בום, הוא הזכיר לך את הסרט, אבל גם ללכת ולמצוא הקשרים תלושים למדי (ואני כן מוכנה להאמין לתאוריה באופן כללי ביותר – שיש מוטיבים מגירוש גן עדן בסרט, אבל בהחלט לא בעומק שאתה מדבר עליו) בין הסרט לתנ"ך, דומה ללנסות לחפש את העתיד בתנ"ך (או יותר נכון את העבר, הרי לפני שהתאומים נפלו אף אחד לא חיפש בתנ"ך מסר על זה).
עכשיו, שים לב, לא השוותי אותך לפאנט דתי, אבל הצבעתי על זה שניתן למצוא בתנ"ך רמז כמעט ל*הכל*. באותה מידה הייתי יכולה להשוות את זה לניסיון למצוא בתנ"ך מתכון לעוגה. הרעיון נשאר אותו רעיון.
ברור שהם צמחונים.
הכפר שלהם הוא מקום פצפון. אין בו פרות, ואם זכור לי נכון הם גם לא מגדלים תרנגולות. על בריכות דגים אין בכלל מה לדבר. אז מה אתה רוצה שהם יאכלו?
בעצם, אם אין תרנגולות ואין מה לחלוב, הם טבעונים. מצד שני, גם לא מראים גידולי ירקות או עצי פרי.
מסקנה: הם חיים על אוויר.
ברור שהם צמחונים.
יש להם כבשים למקרה ששכחת. הרי כל הבלאגן בסרט מתחיל כשחיות שחוטות מתחילות לצוץ ברחבי הכפר, ומאוחר יותר כשהם יוצאים מהחתונה הם רואים שכל הצאן שלהם נשחט. יש מבין?
אחלה תאוריה. באמת.
הקשרים תלושים, בסיס רעוע…
תשמע, באתר הזה גולשים הרבה אנשים, מכל קצוות האוכלוסיה. כשכל המגיבים שענו לך מוכיחים שוב ושוב שהתאוריה פשוט לא מבוססת, אולי יש משהו בדיבריהם.
רצוי להקשיב לפעמים, תאמין לי שזה עושה רק טוב.
מישהו ראה'' הסוד הקבור של שמאלאן''?
ראיתי היום את הסטר הזה, הסוד הקבור של מ.נייט שמאלאן, זה סרט מוקומנטרי(מה זה?) על החיים של הבמאי, והוא מראה כיאלו הוא אדם מיסתורי והוא חושף עליו סודות.(אני לא יגלה) מישהו שמע על הסטר? הוא היה היום ביס 2!
יומית על הסרט
כתבה מספר 2200
סרט חרא!
אני וחברות שלי אמרנו בוא נלך לסרט מפחיד! טוב יצא הסרט הכפר ראינו את הטרילייר שיצא אז אמרנו יאללה בואו נלך לסרט הזה ונפחד קצת ( בפעם בקודמת שראינו סרט מפחיד ,כל אחת פחדה לישון בלילה לבד ועוד ראינו את הסרט הזה בבית – ראינו הצלצול).
בקיצור כשהגענו לקנות כרטיסים חברה שלי פחדה ואמרה לנו בוא נלך לסרט אחר, בסוף שיכנענו אותה.
התחיל הסרט כולנו היינו במתח בסוף של הסרט הבנו שהסרט מזה לא מפחיד! זו הייתה אכזבה ממש גדולה! היו איזה 2 קטעים שהפחידו אותי כל השאר סתם חרא!!!
החמצה
עלילת הכפר היא מעולה ויש בה את כל המאפיינים לסרט טוב אבל לא בהכרח לסרט אימה כמו זה שהקהל ציפה לקבל. השחקנים ששימאלאן ליהק התאימו להפליא לתפקידים שלהם. עם כל הכבוד לברייס דאלאס הווארד המשחק המשובח ביותר בסרט היה דווקא של אדריאן ברודי. חבל ששימאלאן לא ליהק כוכבים בסדר גודל גבוה יותר כמו ג'וני דפ או טום קרוז, דבר שהיה מוסיף לעלייה ניכרת בהכנסות וגם ישפר את הסרט כי סגנון המשחק של דפ וקרוז היה הופך את הסרט למעניין הרבה יותר.
בקשר לסוד הקבור של שיימאלאן
צפיתי בסרט והיה מצוין שהוא מוקומנטרי, עכשיו אם הבנתי נכון זה כמו דוקומנטרי מזויף, אבל לא כל כך הבנתי, הסרט הרי מצמרר ואם כל מה שיש בו הוא אמיתי אז אני אשתין במכנסיים ואם לא הייתי רוצה לדעת, הסרט לגמרי עובדתי או מבוים? תוכלי להסביר לי את זה? כי אני מסתובבת ממש מסוקרנת. אני ממש אוהבת תסרטים שלו וכלך הקטע עם מה שהוא אמר לשחקנים לומר בקשר לסודות.. והתמונה.. וכל העורבים והילד במראה, זה ממש מפחיד. חזרי אליי בהקדם, עדיף לכתובת הדואר אלקטרוני שמצויין למעלה. תודה
דווקא הבנת הכל.
'הסוד הקבור של מ. נייט שמלאן' הוא מוקומנטרי, כלומר דוקומנטרי מזויף, כלומר מבוים, לא עובדתי, לא מבוסס על המציאות.
אז בעצם, מה שאתה אומר
זה שאתה לא מעונין בתגובות.
אוקיי.
תיקון טעות אחת (+
חמור):
ראית את הסרט 5 פעמים ? על כזה סבל מגיעה איזו מדליה.
תגובות יתקבלו בברכה
זה סרט מצויין. ולהיפך אשמח לקבל תגובות
אגב, איך אתם יודעים מתי מישהו כותב תגובה חדשה לאיזה סרט?
האם אתם שומרים את המאמר במועדפים ובודקים מתי הגיבו לזה? אתם עוברים על התגובות של סרטים באקראי? מה?
אנחנו מקבלים ביקור מממ''א.
יש פיצ'ר שנקרא ''התאמה אישית''
ובו רשימה של "מתמשכים" – תגובות חדשות לכתבות שביקרת בהן, ואינן בעמוד הראשי. משמע – גם ביקורות מאד ישנות.
אני מניחה שהעורכים ביקרו בכל הכתבות באתר ולכן מקבלים עדכון על כולן.
אממ...
באתי עם ציפיות מזה גבוהות מהסרט..הייתי בטוחה שהוא ממש מפחיד!!!
והשתעממתיייייייייי
אבל ממש!!
גם הקטעים שהיו אמורים אולי קצת להבהיל היו לא כזה מפחידים!!
הסרט היה בקטגוריה של אימה…
אז מזה הנסיונות הכושלים להבהלה האלה?!?
חצי מהסרט העברתי בלהריץ אותו קדימה כי לא קרה כלום בעלילה!!
פשוט כלום!!
בקיצור, מי שבא לסרט אימה, אין לו הרבה מה לחפש…ומי שבא לסרט היסטוריה על חייהם של העיירות הנידחות-יהנה!!
יומנעים!!
הסוד הקבור של מ.נייט שיימאלאן
מתי שהבמאי בסרט סודו הקבור…עשה סיינס עם הנער ההוא הם נכנסו לאתר(שהיה את החידון ואז היה מין צא'ט) אתם יכול לפרסם את האתר הזה בבקשה?
וואוו....
חרא סרט.
אבל ברמות על.
איזה טוויסט מגוחך, צילום מזעזע (כל סצינה מורכבת משוט שכמעט לא זז!!!)
ולחשוב שזה הבמאי שעשה את החוש השישי…
הדרדרות לשמה.
בתור אחד מאחרוני הנאמנים ל-מ.נ.ש, אנסה להסביר:
נכון שההגיון בסרטים של שמאלאן רעוע ומשובצים בהם לא מעט רגעים משעממים, אבל אלה קורבנות סבירים מבחינתי. אחרי שמקבלים את החסרונות האלה, שמים לב פתאום שהסרטים שלו מהממים ביופים. כשרציתי לתת דוגמאות לבמאים בעלי חזון ויזואלי מרשים באחד הדיונים על 'עיר החטאים', שיימאלאן הוא השם הראשון שקפץ לי לראש. כל שוט שלו, מלוכלך או מבריק, מלא באווירה, סגנון ופרטים אינפורמטיביים גם יחד. הבחור פשוט שולט לחלוטין בטריטוריה הזו. שנית, הוא במאי שחקנים יוצא דופן. רבים מהמשתתפים בסרטיו נותנים את ההופעה הטובה ביותר בקריירה שלהם תחת הבימוי שלו (בינהם מל גיבסון, אדריאן ברודי, חואקין פניקס, ואאז"נ, גם סמואל ל. ג'קסון). ב'נערה במים' הוא מביים את פול ג'יאמטי בתפקיד ראשי, ורק המחשבה על מה שיכול לצאת משיתוף הפעולה הזה אני מתחיל להתנשף כמו פסיכופט.
התלונות על קשיי הסיספונד לגטימיים ומובנים, אבל הייתי מוותר עליהם. כמו שאני רואה את זה, ההשפעה של שימאלאן על הדמויות האנושיות הוא מה שמעניין אותו, ואותה הוא מתאר מצויין. מה זה משנה אם יש או אין חייזרים בחווה? 'סיינס' לא מדבר על חייזרים, אלא על אותם אנשים שמפחדים מהם. הסרטים של שמאלאן הם כמו אגדות עם. נקודת ההשקה היחידה לעולם שלנו היא בהתנהגות הדמויות, ואותה, על אף שרבים לא יסכימו איתי, שמאלאן מעביר בכשרון רב. הבעיה היחידה היא כמובן הטוויסטים המסורתיים שלו, שפעם אחר פעם כובלים את הסרטים שלו להגיון והמציאות- והם בהחלט מכשול אדיר ששאמלאן מציב לעצמו כל פעם מחדש. מעולם לא טענתי שהוא מושלם.
לכן, אגב, 'החוש השישי' הוא הסרט הפחות אהוב עליי ברזומה שלו- אם ב'הכפר' הטוויסטים הם סתם נספחים שתפורים בגסות לסרט, ב'חוש השישי' הסרט כולו בנוי על הטוויסט המופרך שבבסיסו. ברגע שאתה יודע את הסוף, הסרט כולו הופך לחסר ערך.
אגב, אני חושד ששאמלאן ( נאיית את זה ככה הפעם, לשם הגיוון) חותר למקום מסוים עם הטחינה וההמאסה של מניירת הטוויסט, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
אתה לא היחיד בין הנאמנים
קבל
אמנם ברייס הווארד המקסימה הצילה קצת את השיעמום הקליני של הסרט הזה, עדיין הסרט עצמו חסר הצדקה, ואפילו הטוויסט הפוטנציאלי מפוספס לגמרי.
אל תבזבזו את הזמן, אין מה לראות.