וכך מגיע אתגר הצפייה של עין הדג לסיומו. סוג של. תודה רבה לכל מי שהשתתף והיה איתנו בין אם לאורך כל האתגר או רק לשבוע אחד. בשבוע האחרון של האתגר (לפני שבוע הבונוס) המטרה הייתה לראות סרט שכולל בתוכו מסע בזמן. להלן הרשמים.
סרט מסע בזמן חביב על נוסע בזמן שחוזר בטעות לזמן הלא נכון ופוגש בגרסה צעירה של עצמו, שהוא גם נאלץ לקחת איתו למסע לתקופת הזמן הנכונה אליה תכנן להגיע.
מאוד נהניתי ממה שציפיתי שיהיה קומדיה קלילה והתגלה כסרט עם תצוגות משחק טובות ואפקטיביות, וליבה רגשית די מוצלחת. התרשמתי מרמת הבגרות בתסריט בכל הנוגע לקונספט והשימוש בו, והיו בו הרבה רגעים טובים ומשכנעים שעזרו למכור את הרעיון הכללי ואת מערכות היחסים בין הדמויות בזמן יחסית קצר.
ההברקה הגדולה היא הליהוקים – ג׳ניפר גארנר, זואי סאלדנה ומארק ראפאלו נותנים הופעות חיזוק נהדרות, אבל אלה צמד האדם-ים שהכימיה שלהם עושה את הסרט. ווקר סקובל נפלא בתור ראיין ריינולדס קטן, שמתעל ביעילות את הסרקזם והלעגנות האייקוניים של הטייפקאסט; וריינולדס עצמו דווקא ממש נותן את כולו לתפקיד, ובעיניי זה אחד התפקידים האותנטיים והמרגשים יותר שלו כבר הרבה זמן, שבולט בכנות שלו מול הכביכול ׳חיקוי׳ של סקובל. הם עובדים נהדר אחד מול השני.
הסרט לא מרחיב יותר מדי על האלמנטים המד״ביים שבו, כשדווקא הסצנות הגרנדיוזיות הן אלה שקצת מפילות את הסרט. האקשן סולידי והגאדג׳טים חמודים, אבל כל פעם שהסרט מנסה להתמקד במשהו מעבר ליחסים בין הדמויות, הוא מפספס. מנגד, הייתי שמח ללמוד יותר על העתיד ומה שנמצא בו, אך הסרט מתעקש לברוח מכל הזדמנות להרחיב מעבר על הרעיונות האלה, ואולי זה לטובתו.
סך הכל הייתה צפייה מהנה ומרעננת, לא חשבתי שאצא כל כך מסופק מהסרט הזה. סרט חמוד וטיפשי כזה היה בדיוק מה שהייתי צריך. (idoma98)
פשעים בזמן | Timecrimes
שמעו קטע: יש בחור, קוראים לו הקטור, הוא הולך ליער מסקרנות מציצנית, מגלה מכונת זמן שמחזירה אותו לתחילת היום אבל גם משכפלת אותו. מה הוא עושה? מאלתר תכנית שתוריד את ההקטור "הראשון" שלו כך שהוא יהיה ההקטור היחיד. מפה העניינים מסתבכים והופכים למעין "היצ'קוק פוגש את 'לקום אתמול בבוקר'". וזה איכשהו עובד, וממש טוב.
"פושע על הזמן" (תודו שככה היו מתרגמים את הסרט לעברית) הזכיר לי שני סרטים. האחד הוא הסרט הקצר והמגניב הזה מלפני עשור פלוס, שעובד על אותו קונספט רק בתור סצנת אקשן. השני, והחשוב יותר, הוא "פריימר": גם הוא וגם "פושע על הזמן" הם סרטי ביכורים עצמאיים על מסע של שעות בודדות בזמן, בתקציב אפסי, ושצולמו במצלמות פילם מעפנות. אבל בעוד ש"פריימר" כמעט נהנה לבלבל את הצופה ומתמכר למתמטיקה של עצמו, "פושע על הזמן" סוגר את כל הקצוות באלגנטיות ובבהירות נדירה.
הסרט מתמקד בביטים חשובים כמו רצח-לכאורה של מטיילת או תאונת דרכים, אבל גם בפריטים תמימים כמו פחי זבל שנפלו או זריקת מקלות – רק כדי לחזור אליהם חצי שעה אחרי ולהגיד, הפתעה, זה הכל היה מתוכנן! התסריט בנוי בצורה מבריקה עם תשומת לב מטורפת לפרטים, ורק על זה שווה לצפות בו אם הקונספט קורץ לכם.
עם זאת, כל שאר התסריט… לא משהו. לסרט לוקח זמן להתניע, וכל הדמויות קיימות או כמכשירי אקספוזיציה או ככלים לפאזל המסע בזמן. אני מבין שהמרדף הוא הפוקוס פה, אבל אפשר גם לחסוך בדיאלוגים וגם לתת להם קצת צבע. אגב צבע, לא צחקתי לגבי מצלמת הפילם המעפנה – הסרט נראה חיוור מאוד, וניכר שלא היה לצוות ציוד תאורה מספק. אני סיפמטי לתקציבים נמוכים, אבל לפעמים קשה להתעלם מהמגרעות שהם יוצרים.
אני לא חושב ש"פושע על הזמן" הוא סרט מושלם, אבל הוא כן סרט ממגנט ובנוי מצוין, שמראה מה אפשר לעשות עם קצת תקציב והרבה שכל. (Dancing Eagle)
איוואן וסילייביץ' מסב את מקצועו
אוקיי, זה היה ממש ממש כיף.
ברוסיה הסובייטית, ממציא חרוץ בבניין דירות ממציא מכונת זמן ותוקע את איוון האיום בזמנים המודרניים (של אותה תקופה, שנות השבעים) ואת בעל הבית שלו וגנב אקראי בתקופתו של איוון האיום. שטויות קומיות מנקודה זאת ממשיכות להתרחש שוב ושוב.
עכשיו, מן הסתם הרבה מההומור אבד עליי בין כי אני לא מכיר את ההיסטוריה הסובייטית או את הרפרנסים האקטואליים של ברית המועצות בשנות השבעים, ועדיין הקומדיה על הבניין שמתחיל להטרלל בעקבות מכונת זמן עובדת, גם בלי להכיר את האזכורים המדויקים. במובן מסוים מדובר במעין פרוטוטיפ קדום ל"ביל וטד" עם אחלה של פסקול, אווירה של אנימציה והופעות משחק נהדרות (בייחוד של איוואן מהכותרת). הסרט היה להיט בברית המועצות וכזה, כן, בצדק. סרט נפלא. (יהונתן צוריה)
נווט מכוכב אחר
ילד בן 12 מחליק ומאבד לרגע את ההכרה וכאשר היא שבה אליו הוא קולט שחלפו להם ברגע 8 שנים, ואם לא די בכך אז גם איש לא יודע מה קרה לו בשמונה השנים האחרונות או איך הוא נשאר באותו הגיל ומבלי לזכור דבר משמונה השנים האחרונות. הקונספט הזה ממש מוצלח והיה יכול להוליד סרט משובח ביותר. אולי מתישהו זה יקרה.
כי הסרט הזה הוא לא רע, בהחלט מדובר בבילוי חביב לשעה וחצי, אבל הוא, כמו שאומרים המורים, לא מממש את הפוטנציאל שלו. בהתחלה נראה שהוא מתמודד בצורה יפה עם המסתורין והרצינות שהקונספט הזה מביא איתו, אבל איפשהו באמצע הסרט הוא זונח את המסתורין והרצינות והופך לסרט ילדים סטנדרטי של שנות ה-80. וחבל, כי היה פה פוטנציאל לסרט קאלט קלאסי שייזכר לדורות, אם רק היו מממשים את הפוטנציאל שהקונספט של הסרט מספק.
כשחיפשתי מידע על הסרט לפני שצפיתי בו גיליתי שהבמאי הוא אותו אחד שביים את "פנג הלבן" מ-1991 שראיתי במסגרת האתגר של שנה שעברה, מה שישר גרם לי לבדוק אם גם מדובר באותו העורך של פנג הלבן ולשמחתי גיליתי שלא.
גם באופן כללי יצאתי מהסרט עם רושם הרבה יותר חיובי מזה שיצאתי איתו מ"פנג הלבן". מצד שני, הוא ביים גם את ״מותק, הילד התנפח״, שאמנם לא ראיתי כבר כמה שנים, אבל ממה שאני זוכר היה יותר מבדר ונחמד (זה בערך סרט גודזילה, רק שבמקום המפלצת יש ילד בן שנתיים. אני מת על הקונספט הזה, כמה שזה מטופש). כך שהסרט הזה הוא איפשהו באמצע בין שני הסרטים האחרים של הבמאי שראיתי.
מילה על הפסקול: זה אחלה פסקול אלקטרוני ובחיים לא הייתי יכול לנחש שהלחין אותו אלן סילבסטרי. מניח שזה בגלל שאני רגיל יותר לשמוע את הפסקולים המודרניים יותר שלו (כמו אלה של סרטי הנוקמים) שלא מזכירים בשום מובן את סגנון שנות השמונים של הפסקול הזה. מעניין לראות איך הזמן נתן את אותותיו על המלחין הזה. אחרי הכל, לא כולם משתנים עם הזמנים (ג׳ון וויליאמס, למשל, נשאר די אותו דבר כל השנים הרבות). (אחד)
אורחים מטורפים
קומדיית קאלט צרפתית מ-1993 בבימוי ז'אן-מארי פווארה שחיכתה אצלי לצפיה עוד מאז שראיתי קטע מתוכה בפינת הקולנוע של "זהו זה". מדובר בשובר קופות שהניב שני סרטי המשך ורימייק אמריקאי… והוא לא באמת מצדיק את זה.
העלילה די פשוטה: אביר ונושא הכלים שלו משוגרים מצרפת של ימי הביניים לשנות התשעים של המאה ה-20. הם מחפשים איך לחזור לזמן שלהם, בעוד כולם מסביב חושבים שהם משוגעים, או לפחות עם אמנזיה קשה.
בערך 90 אחוז מהסרט האורחים מן העבר מתקשים להבין טכנולוגיות ונורמות חברתיות מודרניות, בעוד המארחים מן ההווה צורחים בהיסטריה כי הם משגעים אותם ומריחים לא טוב. יש פה הרבה טעויות לגבי האופן בו אנשים התנהגו בימי הביניים (כולל נעליים מחודדות כמו באיורים מהתקופה ואצילים אנגלים שמדברים אנגלית), אבל הסרט מדרדר את רוב הדמויות לרמה של ילדים שלא מסוגלים לנהל שיחה בוגרת או לחפש מידע בעצמם. הדמות השקולה היחידה היא צאצאית של האביר שהסרט לא בטוח אם אמור להיות ביניהם מתח מיני או לא (תשובה: לא, אבל זו גם לא הייתה צריכה להיות שאלה).
מעבר לבדיחות לא מצחיקות, העריכה מוזרה ופעמים רבות פוגעת בתזמון הקומי. הקפיצה בין סצנות כל כך מהירה, שבדקות הראשונות של הסרט, תהיתי אם אני בעצם צופה בטריילר. זה לא ההומור הכי פוגעני, אבל אין בו שום תחכום. יחד עם עריכה גרועה ומשחק מוגזם, מה שאמורה להיות קומדיית טעויות קלילה, הוא בעיקר כאב ראש חסר פואנטה. (אביעד שמיר)
כמו שנאמר, כן נשאר עוד שבוע אחד לאתגר אבל הוא בונוס – שבוע שבו רואים סרט שיושב אצלכם על המדף (הפיזי או הוירטואלי) בלי שראיתם אותו ואנחנו ניקח את ההזדמנות להוריד ולצפות בו. בהצלחה!
תודה רבה על האתגר גם השנה!
תמיד נהנה ממנו, והשנה במיוחד הוא ממש עזר לי להגיע לכמה סרטים שכבר הרבה זמן רציתי להשלים.
את שבוע הבונוס לא אספיק בזמן, אבל אולי אוסיף את הרשמים שלי מהסרט באסופה האחרונה. בהצלחה למשתתפים!