ביום חמישי הבא (10.1) ייצא "סגן הנשיא" – סרטו של הבמאי אדם מקיי ( "והרי החדשות", "מכונת הכסף") שמתהדר בקאסט מעולה (כריסטיאן בייל, סאם רוקוול, איימי אדאמס, סטיב קארל) ובאזז אוסקרי. הסרט ממשיך את הקו של סרטו הקודם של הבמאי – ביוגרפיה קומית ארסית וכועסת על נושא פוליטי מהעשור הקודם, והפעם: הביוגרפיה של סגן נשיא ארה"ב לשעבר, דיק צ'ייני – דמות שנויה במחלוקת בלשון המעטה. את צ'ייני מגלם כריסטיאן בייל תחת איפור כבד ותוספת קילוגרמים מכובדת. מוזמנים להתרשם מהטריילר בעצמכם:
לכבוד יציאת הסרט, תערך הקרנת טרום בכורה מיוחדת ביום שני ה7.1 בשעה 21:30 ביס פלאנט איילון ואתם יכולים לזכות בכרטיס זוגי להקרנה. איך? אז ככה:
"סגן הנשיא" מצטרף למסורת של סרטים על מנהיגי ארצות הברית – "לינקולן", "ניקסון", "W.", וזה לפני שאנחנו מדברים על הסרט שמתאר את הדייט הראשון של ברק ומישל אובמה. גם לבריטים לא חסרים סרטים על מנהיגים מעברם הרחוק והקרוב ("שעה אפלה", "המלכה") אבל נדמה שדווקא בארץ קצת חסר פה איזה סרט על המנהיגים, השרים, חברי הכנסת ושאר הדמויות הצבעוניות שקישטו את תולדות המדינה שלנו ב-70 השנים האחרונות.
אז בשביל לזכות בכרטיסים להקרנה, תציעו את הביוגרפיה הקולנועית הפוליטית הכי נחוצה בקולנוע הישראלי – מי? באיזה תקופה בחייו? מה הסגנון? מי מגלם אותו? מי מביים?
עשרת התגובות עם הכי הרבה לייקים (ושרוצות ויכולות להגיע להקרנה בתאריך הנקוב) יזכו בכרטיס זוגי. התחרות תיסגר במוצאי שבת בחצות.
ארבע הערות נוספות:
1. יש סצנת פוסט קרדיטים לסרט, לידיעת הקהל הרחב.
2. לזוכים – אני אשלח מייל ביום ראשון עם בקשה לשם שלכם על מנת שתוכלו להיכנס להקרנה. אנא תנסו לענות כמה שיותר מהר על מנת שאוכל לשלוח למארגני ההקרנה (או לחלופין, לרשום את השם בתגובה).
3. כרגיל, גם מי שלא רוצה להגיע להקרנה (ולא רוצה לזכות בכרטיסים ולהעביר למישהו) אבל יש לו רעיון נפלא מוזמן להשתתף, אבל אז אנא תציינו שאתם לא מעוניינים בכרטיסים.
4. התגובות מן הסתם עלולות להיות נפיצות. נא לשמור על טון מכבד הן בהצעות (כלומר, "פולטיקאי כלשהו בגילום בבון כי זה בעצם מה שהוא!" זה פחות לעניין) והן בתגובות להצעות. התחרות אינה קריאה להפוך את האתר למקום התנצחות פוליטי, אלא קריאה לדבר על דמויות בפוליטיקה המקומית שהן חשובות, מעניינות או בעל סיפור מטורף ולכן מגיע להן סרט, בלי קשר לשום דבר אחר.
ושיהיה בהצלחה לכולם.
אריאל שרון בתקופת ועדת כהן
מי: אריאל שרון.
מתי: ועדת כהן, שחקרה את מאורעות סברה ושתילה (סוף 1982 עד תחילת 1983). כולל ההמלצה שלה ששרון יתפטר והסירוב שלו להתפטר. אקורד הסיום הוא רצח אמיל גרינצווייג.
בתפקיד שרון: צחי גראד.
מביים: יוסף סידר.
סגנון: בעיקר דרמה על אנשים מדברים בחדרים, עם פלאשבקים בודדים ללבנון.
קטורזה
ישראל קטורזה – שושנה ארבלי-אלמוזלינו.
הדובון
חנן שפיצר, ילד קטן במעיל עבה, מסתכל על הצלב התלוי על קיר מנזר רטיסבון. עיניו חלולות. בראשו רצות מחשבות מהפינוי, תמונות של גבעות ועצים וטרסות ועשן מיתמר באופק. הוא מפנה את גבו לקיר ואת עיניו אל הדלת.
בחור ישיבה מתבונן בעיניים קרועות ברב צבי יהודה נואם. דיברו של הרב קשה להבנה, אך נימת קולו חודרת עמוק ללבו של חנן ומתחננת לישועת הארץ.
בחגור ועיניים עמוסי חול, חייל מילואים צעיר מרים את עיניו לשמים שמעל לתעלת סואץ, שם ניצוץ זעיר נדמה כהולך וגדל עוד ועוד, עד שהפגז פוגע בכתפו ומעיף אותו, קרוע ומדמם, עמוק אל תוך דיונה.
מוגן בעוזי ועוד יותר בכיפה, אב ובעל צעיר נדמה כנמצא בכל מקום: במסחה שליד שכם, ביריחו, בתל שילה. המבנים הרעועים שהוא מקים עם חבריו מופלים שוב ושוב בידי הצבא, ובלילות הקרים ברמת הגולן כתפו פועמת מכאב, אבל מעיל הדובון מחמם והלב עוד יותר.
מאפיר ואיטי, אך עדיין מחייך בקסם, חבר כנסת וותיק ממשיך את מאבק חייו למען רבו, עמו וישועת ארצו, אבל הפעם מבית המחוקקים – את הלילות בגבעות שהובטחו בברית ההיא, עתיקה אך נצחית, הוא משאיר, בקנאה, לצעירים ממנו.
במיטתו, רזה ונושם בכבדות, שוכב חנן פורת. כוחו הולך ואוזל, אך הוא נמצא באדמה ממנה גורש כילד, ואליה חזר להקים את ביתו, ומוקף באשתו, בילדיו ובנכדיו. מבטו המתערפל מנסה לחדור מבעד לקהל, מבעד לדלת, אל הכניסה – שם, מוכתם, כבד ולא אופנתי אך מגן מתמיד, תלוי הדובון.
זה פשוט נפלא
(ל"ת)
רוב תודות.
בלי שום קשר לעמדה הפוליטית שלי עצמי, 'גוש אמונים' היא מהתנועות הפוליטית החשובות והמרתקות ביותר שצמחו במדינת ישראל, וחנן פורת הוא מהדמויות המעניינות ביותר שלה (בין השאר דווקא כי הוא מגיע מהמרכז, לא מהשוליים).
ואגב, אינני מעוניין בכרטיסים.
איציק מרדכי
מהחווה הסינית, דרך פרשת 300, הריצה לראשות הממשלה, פרשת ההטרדה והפרישה מהחיים הפוליטיים.
אני חושב שיש שם סיפור ממש מעניין ואמביוולנטי לגבי מה הופך אדם לגיבור או פושע. בסוף הדרך, על פי מה אדם נמדד?
הסגן של בר כוכבא
סיפורו של שמעון פרס, האיש שמצד אחד תמיד הצליח להפסיד ומצד שני היה דמות משמעותית באירועים חשובים בתולדות המדינה, חלקו בהקמת הכור בדימונה, הסיפור מאחורי הסכמי אוסלו, ההפסד לביבי ב96, שנותיו בפוליטיקה ושנותניו כנשיא.
פרס הצעיר: מיכאל מושונוב
פרס המבוגר: מוני מושונוב
בגין OriginZ
סרט שיציג לא את התקופה המובנת מאליה לביוגרפיה על בגין (המהפך, השלום עם מצרים או לבנון) אלא את מקורותיו באצ"ל ולא פחות משהסיפור יהיה עליו הוא יהיה בעצם על התפתחות הקרע בין הימין והשמאל בישראל עוד לפני שהמדינה הוקמה. הסצינה שתוצג בקטע שיקרינו אחרי ציון שמו של השחקן שיישחק את בגין הצעיר (פתוח להצעות) כמועמד לאוסקר: בגין נכנס ברבין על פרשת האלטלנה (כנראה לא קרה במציאות. לא אכפת לי).
לא מעוניין בכרטיס אגב.
(ל"ת)
"אינני יכול עוד"
סרטו של יוסף סידר הוא דרמה נוגעת ללב על ימיו האחרונים של מנחם בגין בשלטון, כשהוא בהדרגה מבין את האחריות שלו לטבח בסברה ושתילה ומביט אחורה על כל הקריירה הפוליטית שלו. מוני מושונוב מככב בתפקיד בגין, רבקה מיכאלי בתפקיד עליזה אשתו, רמי הויברגר בתפקיד יצחק שמיר.
ולא מעוניין בכרטיסים.
קצת מרמה אבל
אני הייתי ממש רוצה לראות ביופיק פוליטי על פרשת הרפז.
למה? כי זאת כנראה הפרשה הכי מבולבלת ומוזרה שהייתה בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, אשר כוללת ריב על מינוי הרמטכ"ל, מסמכים מזוייפים שלא ברור מי זייף, כנראה הפעלת סוכנים על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון אחד כנגד השני וקו עלילתי שפשוט ממשיך ומסתבך סביב עצמו . סיפור שהוא גם סאטירי ונשכני אבל גם קורע מצחוק.
בשל כך יש צמד במאים שממש יכולים להנות מסיפור כזה- האחים כהן. הם עשו כבר משהו דומה עם לקרוא ולשרוף אבל המימד הארסי המשמעותי שיש פה עשוי להוציא מהם יצירת מופת.
בשל כך הסרט דורש קאסט כהני מובהק (גם אם לא מאוד דומה לאנשים האמיתיים).
סטיב בושמי כאהוד ברק
ג'וש ברולין כגבי אשכנזי
ג'ון סי. ריילי כבועז הרפז (יהיה מדהים לראות אותו בסרט של הכהנים)
ג'ורג' קלוני כיואב גלנט (שעליו נכתב המסמך)
ג'ון גודמן כגבי סיבוני (מי שהעביר את המסמך לעיתונות)
וויליאם ה. מייסי כיהודה ווינשטיין ( היועץ המשפטי לממשלה)
בוב אודנקירק כאמנון אברמוביץ' (שפרסם את הפרשיה)
ואלו רק הדמויות המובילות. יש לא מעט דמויות משנה בסיפור שיכולות להפוך את הסרט לחגיגה קולנועית. לא בדיוק ביוגרפיה אבל כן מבוסס על סיפור אמיתי שכולל הרבה דמויות שדורשות סרט על חייהן.
"של מי השממה הזאת בכלל?"
קומדיה בכיכובו של דני דה ויטו בתפקיד דוד בן גוריון
התקופה היא לאחר פרישתו של בן גוריון מכס ראשות הממשלה לשדה בוקר. בן גוריון משתעמם בנגב, רחוק ממוקדי הכוח – אך לא מוכן להודות בטעות מול חבריו הקרובים שמקניטים אותו על הבחירה שלו (שמעון פרס ומשה דיין). קייט מקינון מגלמת את אשתו פולה שמעריצה את דוד ומנסה לגרום לו להאמין שהוא עדיין איש חשוב. פולה למשל מחקה שועי עולם בקו הטלפון כדי לגרום לדוד שהוא עדיין מנהיג מבוקש ושותלת רמזים לפתרון החידה מי אחראי לרצח ארלוזרוב.
העלילה הראשית היא סביב הניסיון של בן גוריון להיבחר למזכיר קיבוץ שדה בוקר, כחלק מהניסיון להחזיר משמעות לחייו בנגב.
או אולי "לא ארץ לזקנים"
עם טומי לי ג'ונס בתפקיד בן-גוריון, ודרמה פילוסופית במקום קומדיה.
אי אפשר בלי סרט על ביבי
תאהבו אותו או תשנאו אותו, הוא בין הדמויות היותר מעניינות שיש בפוליטיקה הישראלית לדורותיה.
הסרט לא יתנהל בצורה לינארית, אלא יחולק לפרקים בהם יעסקו כל פעם בנושא אחר בחייו, כשבהתקדמות הפרקים גם אלמנטים מפרקים קודמים יהיו נוכחים במידת מה.
הפרק הראשון יעסוק במשפחה.
הפרק יתחיל בהצגת האינטרקציה שלו עם אביו המפורסם, ימשיך לחייו הרומנטיים שלפני שרה ולמות אחיו. הסרט ימשיך ויתעסק בנישואי עם שרה וגידול בניהם, ללא התעסקות בפרטים היותר ג׳וסיים בהם מתעסקים כיום (אם כי יינתן רמז לבעיות אמון בקשר).
הפרק השני יתעסק באידאולוגיה שלו.
בפרק יוצגו שיחות אישיות של נתניהו עם משפחתו וחבריו(דמיוניות, שרק יציגו צדדים באידאולוגיה שלו), בנוסף לראיונות ונאומים מפורסמים.
בשיחות יתעסקו בשורשים הרוויזיוניסטים של המשפחה, בהשפעתו באמריקה מאיין ראנד. כמובן שמשל האיש הרזה והאיש השמן יככב. אחר כך הפרק יעבור לכהונתו כשר האוצר, בה הוא עשה מהלכים לקידום האידאולוגיה הכלכלית שלו. הפרק ישבור אחר כך לכהונתו כראש ממשלה, ויוצגו הסתירות בין התבטאויותיו הכלכליות בעבר לבין החלטותיו בפועל, ירומז על תסכול קל אצלו.
הפרק השלישי יעסוק בדמות התקשורתית שלו.
הפרק יתחיל בתחילת פעילותו הציבורית, יעסוק מעט בספר מכתבים מיוני. הפרק ימשיך לשנות התשעים, פעילותו בתקופת רבין, פרשת הקלטת ועוד. הפרק יתקדם לכהונתו כראש הממשלה ויעסוק גם בפרשיות היותר נוכחות בחיינו כרגע. יעסוק במאבק ימין שמאל, ביחס התקשורתי למשפחתו, כולל הקשר הרופף עם ביתו, ובפרשות השחיתות הפוטנציאליות.
הפרק הרביעי יעסוק בביבי עצמו. כאן אחרוג קצת ואתן פרשנות ביוגרפית לא מבוססת על דבר מעבר לתחושתי האישית.
הפרק יציג את ביבי כאדם שנמצא כל הזמן בקונפליקטים. הוא אוהב את שרה, אבל הוא גם מאוד סובל מהרצון לרצות אותה. קשה לו עם הילדים, הוא לא מרגיש בבית אף פעם. הוא נכנס למכונית אחרי יום עבודה, ולא מסוגל שלא להתלונן לאחד היועצים שלו שהכל שטויות, שהוא לא מסכים עם שום דבר ממה שהוא עשה באותו יום או מה שהוא אפשר שיתרחש. הוא נהנה לנאום ומרגיש בשיאו כשהוא נואם, אבל האסטרטגיה הפוליטית שיועציו מכתיבים לו אומרת לו לא להופיע הרבה בתקשורת שלא אוהדת אותו. הוא פשוט לא מצליח להנות מהחיים שלו. הוא ממלא את חייו בתענוגות, אבל זה לא נוגע.
הסרט ייגמר בליל הבחירות באפריל. ביבי יושב שמטה הבחירות, מוקף באנשים שרק מחכים לשמוע עד כמה הליכוד לקחה את הבחירות. אבל ביבי שקט. הוא רק מתבונן בחייו, חושב על האינדיוידואליזם שהנחה אותו בעבר, ומבין שבמשך שנים הוא חי לא בשביל עצמו. רגע לפני הכרזת התוצאות, ביבי קם ויוצא מהחדר, וכשנאל על ידי אחד העוזרים שלו מה הוא עושה הוא אומר שזה פשוט לא משנה. העוזר אומר לו לדבר בשקט כך שהציבור לא יישמע, אבל ביבי בתגובה צועק שזה לא משנה ויוצא מהחדר.
את ביבי ישחק ליאור אשכנזי, יכתוב את הסרט אהרון סורקין ויביים דיוויד פינצ׳ר.
אני הייתי הופכת את סדר הפרקים
איכשהו נראה לי שבמקרה שלו הדרך מהמגלומניה בת ימינו ועד לנקודת המקור יכולה להפוך את הסיפור למשהו מעניין וגם עם אמירה. הדרך הלינארית קצת מוכרת מידי מנקודת האמצע פחות או יותר.
אני לא הייתי רוצה להציג אותו כמגלומן, כי אני לא בטוח שהוא כזה, וגם כי זה פחות מעניין או מקורי בעיניי מהצגתו כאדם שנכנס ללופ ולא מצליח לצאת ממנו. משהו בתחושה של "לא משנה מה אני אעשה אני עדיין אהיה ראש ממשלה" יחד עם התחושה של הניכור והשנאה של חלק לא קטן מהעם נראה לי מאוד מתסכל.
לא כל כך רואה איך היה אפשר להפוך את הפרקים… הקטעים היותר עסיסיים נמצאים בפרקים האחרונים ואני לא בטוח מה יכול להוות שיא כלשהו בשני הפרקים הראשונים.
איך היית משנה את זה בדיוק?
לפני האיך אענה על הלמה (אפילו שלא שאלת)
אני מבינה שבעצם הצעת פורמט שקצת דומה לזה של ג'ובס (ובאופן משונה 2 הודעות מתחתיך עוד מישהו הציע בדיוק את אותו הדבר). סטיב ג'ובס נפטר ויצר איזהו חלל בתרבות הפופ, כמו כן הסמליות של בפופ קאלצ'ר היתה גדולה יותר מהשינויים שחולל בתרבות. ביבי לא שם, קודם כל, בינתיים הוא לא הולך לשום מקום, בנוסף הוא משפיע בצורה הרבה יותר חזקה על (התרבות) המקומית. אז קשה להשתמש בסיפור הכללי שלו כדי להוציא איזשהו מסר מטאפורי שלא בהכרח נאמן למציאות שלו. וגם אם תוציא כזה, לא בטוחה שמעניין אותי או את רוב הציבור בישראל לראות סרט על מישהו שהסרט שלו עדיין בנקודת השיא ועדיין רץ.
לעומת זאת, אם מתחילים מהסוף שבמידה רבה הוא נקודת המוצא של הצופה הממוצע, כלומר זו הנקודה שכולם מכירים- ומשתמשים בפורמט שאתה הצעת, להתחיל מהפרק של איש שנמצא בטופ וכל הזמן נמצא בקונפליקטים, ולפרק את הטופ הזה למרכיבים שיצרו אותו דרך חזרה אחורה אל האפיזודות השונות עד לנקודת המוצא, אפשר ליצר סיפור שנותן מושג ביוגרפי על ביבי, או סיפור עם איזושהי משמעות יותר רחבה ופילוסופית על המקורות של ההצלחה, או שילוב של השניים.
אגב, לדעתי יש כמה נקודות אפשריות לסיום שיא בפרק המוקדם
אפשר לסיים אותו בהכרות עם שרה, אני חושבת שלאור הפירסום של הזוג זו אמירה. אפשר לסיים אותו במן שגרה משפחתית כזו, שלאור הרמיזות על המצב הפחות אידאלי, יכולה לרפרפר לעניין האיש שמצוי בקונפליקטים, אפשר לסיים אותו ביום הפיצוץ של הקלטת, כלומר לא להכנס לרכילות אבל לסיים בפיצוץ שהביא אותה- שוב זה סיום שהולך אל הקונפליקטים. אפשר לסיים את הסרט בראיון כלשהו, עם שרה והילדים ברקע ואיזשהו מתח בין הבית לבין התדמית, מעין "הנקודה הראשונה" שבה נוצרת הפרסונה הפוליטית.
אני יודע שאף אחד מכם לא אמר את זה
אבל איכשהו כל השיחה הזאת גרמה לי לחשוב על בנדרסנץ' ועל לעשות ביופיק פוליטי על ביבי (או כל מישהו אחר) שבו אתה בוחר את הבחירות בחיים שלו בנקודות משמעותיות ורואה איך זה משפיע על החיים שלו ועל הפוליטיקה הישראלית וזה.. נשמע די מדהים, למען האמת.
אני מבינה למה אתה מחבר את זה לבנדסנץ'
אני חשבתי שהוא מייגע אז חבל לי שזה הופך להיות הרפרנס.
אני חושבת שבביוגרפיות של אנשים עד כדי כך עכשוויים ומוכרים, ביוגרפיה שבאה סתם לספר על האיש היא פחות מעניינת כי אין בה חידוש ואין לה ערך חינוכי. מקסימום ערך תעמולתי (לא משנה מאיזה צד).
ואני גם מסכימה עם דרזן, הוא דמות שלכולם יש דעה עליה, ובהחלט ראוי שיכתבו עליו כמה וכמה יצירות.
אה, מכל מה שקראתי עליו, בנדרסנץ' הוא גרסה גרועה של הפורמט
וגרסה לייט של משחקים כמו "The Stanley Parabale" או Tell Tale. אבל אין ספק שהוא נקודת הרפרנס היותר פופולרית מהם, או מהחתול במגפיים/מיינקראפט שעשו את אותו הדבר בנטפליקס לפני כן.
דרזנה* :)
ואני מבין מה את אומרת, להגיע בסוף לנקודת המוצא של הצופה בהכרתו של הדמות כן יכול להיות קצת בעייתי. הרעיון היה לעשות מעין שבירה לדמות הציבורית שלו וככה "לחדש", אבל כאמור זו ממש פרשנות אישית שלי לבנאדם. (אבל היי, איזו ביופיק טוב לא מוסיף פרשנות על הדמות ?)
מה שאת מציעה נשמע מאוד מעניין, אבל נדמה לי שסורקין ופינצ'ר פחות מתאימים לסרט שכזה.
בידי מי היית מפקידה את הסרט?
לגבי בחירת התרחישים – יכול היה להיות מגניב, אולם אני מרגיש שכתיבה של סרט כזה דורשת כישורים מטורפים שאני לא בטוח שיש למישהו, שכן הבחירות של ביבי השפיעו עמוקות על אספקטים רבים בחיים של כולנו, לטוב ולרע.
כמובן, וכנראה שזה תמיד יהיה קצת ספוקלטיבי
אבל עצם הרעיון עצמו לדעתי יכול להיות נפלא, מעצבן ומעורר דיון. יש הרבה ספרי היסטוריה אלטרנטיבית הרי ולדעתי לקבץ כמה מהם בסרט/משחק/חוויה אחת יכול להיות כר פורה לסרט פוליטי הרבה יותר מורכב ופחות חד משמעי מלרוב.
כמובן, זה צריך לכלול שום סוף "אוטופי" והכל צריך להיות בגדר ההיגיון (כלומר, רוב חלוקת הגושים צריכה להיות דומה – אבל נגיד ציפי לבני כן/לא בממשלה של 2009) אבל אני בהחלט חושב שזה יכול להיות יצירת אומנות פוליטית שכמוה לא נראתה. אבל, כמובן, הכל תלוי בידיים של מי זה נמצא.
מצטערת על הטעות בכינוי
אישית לא הייתי הופכת את הסיפור של ביבי לבנדרסנץ'. בשביל פורמט של היסטוריה אלטרנטיבית הייתי בוחרת מאורע ישן יותר, אחרת חצי מהקהל ישנא את הסרט סתם כי הוא סותר את הפרשנות שלו על המציאות. הרי אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה קורה עם הסכמי אוסלו אם רבין היה חי, אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה קורה בפוליטיקה הישראלית אם ביבי היה פורש אחרי שתי קדנציות (כפי שהציע לחוקק בעבר), אף אחד מאיתנו לא יודע מה היה קורה אם ציפי ליבני היתה מצליחה להרכיב את הקואליציה אז כשזכתה ביותר קולות מהליכוד.. אבל לרוב הישראלים יש דיעה על מה היה קורה בסיטואציה כזו, ולא תמיד הדיעות מתכנסות.
לכן, אם הייתי עושה ביופיק עם אפשרות לעתיד אלטרנטיבי, הייתי הולכת על מאורע היסטורי קצת יותר ישן, כזה שאפשר לדבר על מה היה קורה אם… למשל, מה היה קורה אם לא היו חותמים על הסכם עם מצרים, מה אם היו חותמים על הסכם דווקא עם סוריה (ומחזירים את הגולן). דמיין לעצמך אותנו נוסעים לוויקנד בביירות (נראה לי שבלנון רוב הבעיות באות מסוריה) באותה קלות שאנשים נוסעים לוויקנד בסיני.. מה אם אחרי מלחמת ששת הימים ישראל היתה נכנסת למאניה כל כך גדולה שהיתה מקדימה את מלחמת יום כיפור וכובשת עוד שטחים (ולא היתה הטראומה וכו')? מה אם רבין לא היה מתפטר בסקנדל הדולרים? מה אם היו מספחים את השטחים מייד אחרי 67, והיתה פה היום מדינה דו לאומית?
דווקא המסר בבנדרסנאץ', ובלילה חשבתי שלשם קרקר מכוון, שלא כל כך משנה מה תבחר ואיך הבחירה תשפיע על הסוף הפרטני של הסיפור, הוא יהיה לא טוב לרמת היאוש, ושאי אפשר לברוח מהטירוף של הדמות או לשלוט באמת בעתיד והגורל שלך.
לא ברור איך לא עשו כזה
תדמיינו את סקורסזה זה מביים סרט של אינדיאנה ג'ונס. אלימות, שחיתות, הטרדות מיניות ושוד קברים. לאונרדו די קפריו בתפקיד משה דיין.
הקלטת הלוהטת
הסרט מתאר סיפור שלם של זוגיות מורכבת ומתוחה .
הסרט עוסק בסיפור בגידה הכולל סחיטה ויריבות פוליטית .
הדמות המרכזית היא ביבי אשר משוחק על ידי ליאור אשכנזי. הסרט מחולק לכמה חלקים:
הבגידה הזוגית וסיבותיה
ניסון הסחיטה הפוליטית ופרסום הבגידה באופן מורחב לתקשורת
ניסיון לייצב ולשמר זוגיות מתוחה אשר בסופה יש השלמה זוגית
בסופו של דבר סוף הסרט עוסק בניצחון הפוליטי של ביבי באותה תקופה למרות הבגידה
סצנת פוסט קרדיטים- בה אפשר לראות בקצרה את נאומיו השונים של ביבי לאחר ניצחונותיו הפוליטיים . במהלך כלל הנאומים תמיד אפשר לראות את שרה עומדת ברקע כחלק מתמונת הניצחון. (אינני מעוניין בכרטיסים)
רבין
בסגנון של סטיב ג'ובס מ-2015
מערכה ראשונה – 1967 רבין הרמטכ"ל בחמ"ל בזמן מלחמת ששת הימים
מערכה שניה – 1993 רבין עומד לחתום על מסמכי אוסלו
מערכה שלישית – 1995 רבין לפני העצרת שבסופה הוא נרצח
סורקין יכתוב את התסריט, אלפונסו קוארון יביים, איתי טיראן בתפקיד הראשי
״הולילנד״
ראש עיר נחלולי של עיר מורכבת מנהל עסקי נדל״ן מושחתים תוך כדי נסיעות אינסופיות לי״טל. בעקבות סדרה של אירועים לא צפויים הוא מוצא את עצמו כראש ממשלה עד שהעבר משיג אותו.
בתפקיד אולמרט: דב גליקמן.
נסיעות אין סופיות לחו״ל.
דאמן יו אוטוקורקט.
אתה צריך יותר להתלונן על כך שהוא לא תיקן לך נחלולי.
(ל"ת)
מה, נחלול זה כזה יצור פרוותי תלת-ראשי שחי מתחת לבלטות בבתי חרדים ונוהג לגנוב מיין הקידוש. לא?
(ל"ת)
דאמן מי אוטודיסלקט.
דודו - הסיפור על דודו טופז
רמי הויברגר מגלם את דודו טופז בשתי נקודות בחייו השזורות זו בזו בעריכה מקבילה. שבוע בשיא הקריירה כראשון בבידור )השיא בפרק החייזרים(. ובשבוע שעד המעצר. דודו, דמות מרתקת וניתנת להזדהות, כמשל על הנרקסיזם האנושי ועל עולם הבידור בפרט. מעט לוקיישנים, צילום צפוף והמון עליות וירידות.
משק כנפי היונה
מאי, 1949. שר החוץ משה שרת נכנס למשרדו של ראש הממשלה בן-גוריון, כולו נרגש ובפיו בשורה: נשיא סוריה חוסני א-זעים מעוניין להפגש עם בן-גוריון למשא ומתן על הסכם שלום בין המדינות. בן-גוריון אינו שותף להתלהבות: הוא מצהיר כי לא יסכים לפתוח במשא ומתן בלי התחייבות מסוריה לפנות שטחים ישראלים אותם כבשה. מכאן מתפתח ויכוח סוער בין השניים, באורך של 90 דקות שהסרט עוקב אחריו בזמן-אמת ומשקף – מלבד הבדלי ההשקפה בין שני האנשים – גם את הטינה האישית העמוקה שחשו זה כלפי זה.
(לא מעוניין בכרטיסים)
"שלושה ימים בחודש אייר"
"ישבו בחדר 10 יהודים, שצריכים היו לקבל את ההחלטה, אולי החשובה ביותר בתולדות עם־ישראל במשך 2000 שנה." – מרדכי בנטוב
הכל מתפרק בו זמנית. מועצת העם מתכנסת לדיון ארוך על המצב.
גולדה מאיר קמה. שוב ושוב המלך עבאללה חזר על האזהרה. הוא מצטער מאוד, אמר, אבל אין לו ברירה.
אחר כך מדבר משה שרת. האמריקאים לא יסכימו לתת ליהודים לנהל מלחמה "עם כספי הדולרים שלהם", ומאיצים בשני הצדדים פשוט לחתום על הסכם שביתת נשק לשלושה חודשים.
מנהיגי "ההגנה" טוענים שלערבים יש יתרון, ושבעת שביתת הנשק יוכלו להשיג אמצעי לחימה.
ב-14 במאי, שלושה ימים מעכשיו, הנציב הבריטי יחזור הביתה. לא יהיה מצב של ואקום מדיני. האם המדינה תוקם אז, או שמא כדאי לדחות את המועד? היעד ידוע, אך לא המסע: ישנם פרוטוקולים חסרים, שאותם ממלאים חלקי ממוארים ומכתבים. מה בדיוק קרה בדיון? מי טען מה במרוצת הזמן? והאם זה בכלל משנה, כשהתוצאה הסופית ידועה?
[דרמה. במאי: בארט לייטון ("חיות אמריקאיות", "המתחזה"), 100 דק']
(הערה: כשהתוצאה הסופית ידועה לנו, כצופים.)
האסונות של גולדה
שנות שלטונה של האישה החזקה והמושמצת ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, החל מתחילת כהונתה כראש ממשלה ב-69, דרך אפיזודת "הם לא נחמדים" ב-71 ועד נפילתה הסופית בעקבות מחדלי מלחמת יום הכיפורים.
בתפקיד גולדה – ליא קניג.
בתפקיד משה דיין – נתן נתנזון.
בימוי – ארון סורקין.
לא מעוניינת בכרטיסים.
זה לא בדיוק ביופיק, אבל הייתי רוצה לראות סרט על מצדה על הכרמל.
(ל"ת)
קצת ישן, אבל בכל זאת סיפור טוב
מי: יצחק שדה. (לא לגמרי פוליטיקאי, אבל דמות פוליטית)
הז'אנר: דרמה היסטורית-ביוגרפית
מערכה ראשונה: תחילת שנות ה50. שדה הזקן יושב בגן ביתו, כותב זכרונות, נפגש עם חברים בכסית ומדבר על הימים שהיו. במבט ראשון נראה איש חזק, בוטח, אסטרטג והוגה דעות. במבט שני מבינים שהכול הצגה. הוא אדם שעבר זמנו. כבר אין לו מקום. ברקע מרחפת דמותו של בן-גוריון, והאופן שבו הדיח את שדה מהצבא. חבריו של שדה – שכולם כיום בעלי תפקידים בצבא ובממשלה – מקשיבים לו מתוך נימוס. הם רואים בו פטפטן זקן. למעשה, בהדרגה מבינים שגם הוא רואה כך את עצמו. מפגש עם קבצן חרדי זקן מעלה בו זיכרונות.
מערכה שנייה: לובלין, תחילת המאה ה20. שדה הוא בחור ישיבה צעיר, אבל חסר מנוחה. הוא מרבה להיקלע לקטטות רחוב, שם הוא מפגין את כישוריו. הוא פוגש את הלל צייטלין, הסופר וההוגה, ונשבה בקסמו – וכן בקסמי הסוציאליזם. הוא עוזב את הישיבה והופך למתאבק מקצועי כדי לפרנס את משפחתו. במקביל הוא מתקרב לקומוניזם – ולציונות.
מערכה שלישית: שדה הזקן מגיע למסיבה בשגרירות הרוסית. כולם מכבדים אותו. סוכני הש"ב עוקבים אחריו. יש אווירה של מזימות, של משחקי ריגול. איסר הראל משוכנע ששדה הוא סוכן סובייטי והוא מנסה לטמון לו מלכודות. גם חבריו הסובייטים מנסים ללכוד אותו ולגרום לו לרגל עבורם. שדה הזקן מבין את המשחק, אבל הוא נהנה מתשומת הלב. סוף כל סוף מישהו מקשיב לו, גם אם לא מהסיבות הנכונות.
מערכה רביעית: שנות ה20 בארץ-ישראל. שדה מגיע לארץ, מצטרף לגדוד העבודה. עובד בחציבת סלעים. מתחיל להיכנס לפוליטיקה המקומית. מסתכסך עם כל מי שאפשר. פורצת מחלוקת וחלק מחבריו עוזבים לבריה"מ.
מערכה חמישית: סוף שנות השלושים. שדה עדיין עובד בחציבת סלעים. פונים אליו בבקשה שיקים כוח צבאי. הוא אוסף סביבו צעירים. הוא כריזמטי, אכזרי ומקסים. מקריא להם ספרות רוסית ומאמן אותם באגרוף. הם מעריצים אותו והולכים אחריו באש ובמים. ביניהם בולטים שניים – אלון ודיין (עדיין עם שתי עיניים).
מערכה שישית: מלחמת השחרור. שדה הוא כבר 'הזקן'. הוא מפקד חטיבה. עדיין עם אותם גינונים של מפקד בפלמ"ח (מקריא שירה רוסית ומהגג על כוסית וודקה), אבל נראה שעבר זמנו. כמעט כל הקרבות שלו מסתיימים בתבוסה. הוא מוצב תחת פיקודו של חניכו יגאל אלון ונאלץ לבלוע את העלבון. (אלון מתייחס אליו בכבוד מוגזם, מה שרק מדגיש את העובדה שהוא רואה בו מפקד כושל שיש להיזהר שלא לפגוע בו). במפגש עם בן-גוריון ניכר שבן-גוריון לא מעריך אותו. התיעוב הוא הדדי.
מערכה אחרונה: שוב שדה הזקן, בגינת ביתו. חוזר אל רעיונותיו של הלל צייטלין ואל זכרונותיו מהישיבה.
יצא קצת ארוך, אבל אולי יכול לעבוד גם כמיני-סדרה. כאמור – זה סיפור חזק, ולא ברור למה לא עשו מזה סרט. (למעשה כן ברור, התקציב יהיה גבוה מדי. אבל בכל זאת).
מה שטוב בסרט הזה
זה ששיר נושא כבר יש
וגם מחלף
(ל"ת)
יצחק שמיר.
סיפורו של יצחק שמיר, מהיום שבו יאיר שטרן נרצח, ועד ליום שבו פרש מהממשלה.
(לא מעוניין בכרטיסים)
אני רק הערה
מדהים כמה סרטים אהרון סורקין כותב כאן, אוטוטו יעבור לישראל…
העובדה שאף תסריטאי או יוצר ישראלי לא עולה כאן
היא בהחלט קצת מדכדכת. אף אחד לא היה רוצה לראות ביופיק פוליטי של טליה לביא? פפשודולס? נשר? גיתאי? אוקיי, אולי אף אחד לא היה רוצה לראות סרט פוליטי של עמוס גיתאי.
יש בדיוק שני יוצרים שהועלו פה וזכו ליותר מהצעה אחת. 3 הצעות עם סורקין ושתי הצעות עם סידר. יחי ההבדל הקטן.
חקירת מנחם וולפוביץ בגין הצעיר בידי קצין נקוו"ד.
שני שחקנים, חדר אחד, חקירת שנמשכת מספר שבועות והופכת לוויכוח פילוסופי, ובו האידיאולוג הציוני הלוהט, הרהוט והכריזמטי מוצא יריב הראוי לו בדמות הקצין המשכיל והתרבותי, הקומוניסט האדוק, שמבקש להוכיח באותות ובמופתים שהציונות והלאומנות בכלל הם מקסם שווא, ושמוטב ליהודים להיספח לפרויקט הסובייטי הכביר כחלק מהעם הסובייטי המתהווה. (זכור לי שהצצתי פעם באוטוביוגרפיה של בגין ומשהו כזה נשאר בזכרוני.)
בכרטיסים אני לא מעוניין.
(ל"ת)
יומן וויטנאם
סיפורם של שני נספחים ליחידה קרבית אמריקאית בוייטנאם של 1966: צלם צעיר ומפוחד וכתב זקן ומנוסה.
מסופר מנקודת המבט של הצעיר, אנחנו עוקבים אחרי המשלחת בזמן לחימה ושגרה ולומדים על מלחמה ועוד כמה דברים בהנחייתו של הכתב הזקן.
אותו כתב הוא משה דיין – שבאמת יצא לג'ונגלים של וייטנאם ככתב רק שנה לפני תפקודו כשר הביטחון במלחמת ששת הימים ואפילו כתב על זה ספר בשם של הכותרת של הפוסט.
מל גיבסון יביים, כי האהבה שלו למיליטריזם גדולה מהשנאה שלו ליהודים וכי מבין הבמאים שעשו סרטים על מלחמת ויאטנאם אנחנו צריכים יותר חיילים היינו מאשר פול מאטל ג'אקט בתור סרט מלחמה ישראלי .
אורן חזן ב'ח"כ סבבה'
כן אדוני השר פוגש סרט בורקס בהפקת השנה – אורן חזן (יהודה ברקן בצעירותו) עסוק בכל מיני תעלולים בבורגוס, כשלפתע אביו, יחיאל חזן (זאב רווח), מתקשר אליו ומודיע שבעקבות קלון, אורן הולך לרוץ לכנסת! וואי וואי אילו שיגועים יהיו פה!
תקופה: הכניסה לפוליטיקה עד הסלפי עם טראמפ
הסגנון: כמובן בורקס
סצינות נזכרות: אורן לועג לאנשים על במת הכנסת ובכלליות מסובב את המדינה על האצבע. בסוף לומד את הערך של חברות אמת.
ובפוסט קרדיט מודיעים שהוא רץ לראשות ממשלה כי איך לא
גונן שגב
סרטו של סשה ברון כהן, שגם מגלם את הדמות הראשית. פוליטיקה, פשע וריגול מתערבבים לפארסה. ימיו של גונן שגב בכנסת, מתומרן בין הבטחות של קואליציה ואופוזיציה לטובות הנאה אישיות. הסיטואציה חוזרת על עצמה בחקירת הברחת האקסטאזי, כשהמשטרה והשותפים שלו משחקים דילמת האסיר עד ששניהם בוגדים בו. וכיוון שמי שנדפק פעם אחת וכו', אותו דבר חוזר על עצמו בפרשת הריגול, כשהאיראנים והשבכ משחקים בו בהבטחות על ריגול וריגול נגדי, כמובן בלי שהוא מביא מידע שימושי לאף צד.
לא צעוניין בכרטיסים
בן-גוריון: סיפורו של חולם
ביוגרפיה על חייו של דוד בן-גוריון, המצטייר כילד חולמני שחלם להנהיג מדינה יהודית שתקום ביום מן הימים.
הסרט סוקר את חייו של בן-גוריון הצעיר, מגיל הנעורים ועד לפסגה שאף אחד לא האמין אליה יגיע – לעמוד בראשות הממשלה הראשונה (והשלישית) במדינה היהודית שקמה.
לאורך הסרט בן-גוריון מצטייר כנער וכצעיר חולמני, שמשפחתו, חבריו, חבריו לתנועה, ומכריו – חלקם מעולם לא האמינו שתקום מדינה יהודית, וחלקם האחר פשוט לא האמין שהוא זה שיזכה להגיע למעמד רה"מ הראשון של מדינה יהודית שתקום.
הסרט נבנה בצורה שכורכת את הסיפור האישי על צעיר שאפתני בד בבד עם סיפורה ההיסטורי של המדינה הצעירה שקמה.
בתפקיד בן-גוריון הצעיר: מריאנו אידלמן
בתפקיד בן-גוריון המבוגר: ליאור אשכנזי
בתפקידה פולה: ענת וקסמן
בתפקיד אימו של בן-גוריון הצעיר: גילה אלמגור
טוב, בדקתי
מריאנו צעיר מליאור אשכנזי ב6 שנים.
לשחקנים טובים אין גיל ;)
(ל"ת)
מה לגבי זה ?
ווס אנדרסון מביים בוירטואוזיות ובצורה פחות מדויקת היסטורית את היצירה הגדולה שלו "שקולניק" סיפורו של לוי אשכול לפני ובזמן מלחמת ששת הימים. בתפקיד אשכול משחק ביל מוריי שהופך אותו לחנון קלוץ שנון, הסרט מדגיש את המאבקים בין אשכול עצמו ובין המטכ"ל , ושרר השרים. בתפקיד רבין ג'ייסון שוורצמן, בתפקיד דיין ג'סי אייזנברג. אחד משיאי הסרט הוא הנאום המגומגם שנושא אשכול רק שהפעם הוא מלא סלפסטיק.
לא מעוניין בכרטיז
(ל"ת)
מחזירים עטרה ליושנה
סרט על אדם שמקים מפלגה של דתיים ספרדיים ולבסוף גונבים לו את המפלגה ושולחים אותו הביתה.
אה, בעצם יש כזה.
(הייתי מעוניין בכרטיסים אבל איילון רחוק מדי)
אישה יפה
סרטו של בני ציפר על שרה נתניהו
בואי שרה'לה
דיוקן של פניה הציבוריות של שרה נתניהו מפרשת הקלטת הלוהטת עד ה-פ-ס-י-כ-ו-ל-ו-ג-י-ת.