במקור: Vanilla Sky
במאי: קמרון קרואו
תסריט: אלחנדרו אמנבאר,
מתאו גיל, קמרון קרואו
שחקנים: טום קרוז, פנלופה
קרוז (אבל באיות אחר),
קמרון דיאז, קורט ראסל,
ג'ייסון לי
אז ראיתי את 'ונילה סקיי', ואני חושב שאחת ולתמיד נמאס לי מסרטי טוויסט. או לפחות, מהצורך לכתוב עליהם. למה במקום לשבת ולכתוב, ישר ולעניין, קל ופשוט, ש'ונילה סקיי' הוא סרט טפשי, אני צריך עכשיו להתחכם ולהתפתל בניסיון לא לקלקל את ההפתעה למי שיחליט בכל זאת לראות אותו? הרי הסרט כולו הוא מערכת תמיכה של פואנטה. לדבר על הסרט הזה בלי להזכיר את הסוף זה כמו לדבר על משחק כדורגל בלי להזכיר את התוצאה, או לנסות לתאר בפרוטרוט חדר אמבטיה בלי להזכיר את הסוס שעומד במרכזו. אפילו להגיד לאיזה ז'אנר שייך הסרט עלול להיחשב לספוילר, ולכן גם הפרסומות לא הסגירו את הפרט הזה: המודעות פשוט מצהירות 'טום קרוז – ונילה סקיי' בלי לציין אפילו ברמז האם מדובר בדרמה קורעת לב, סרט מתח קורע עצבים או קומדיה קורעת מצחוק. גם הטריילר לא סייע הרבה, והרבה אנשים בוודאי הגיעו לסרט במחשבה שבאמת מדובר בקומדיה רומנטית, בלי לדעת שלמעשה מדובר בסרט מתח פסיכולוגי.
אופס. נפלט לי.
אמרתי מתח פסיכולוגי? לא, זאת טעות, התכוונתי רומנטיקה מלבבת. טום קרוז הוא דייויד איימס, ילד מגודל שחי לו באושר רב ובעושר רב עוד יותר בניו יורק, ומבלה את זמנו בנעימים בין מסיבות מפוארות למיטתה של ג'ולי ג'יאני (קמרון דיאז). אלא שאז הוא נתקל ברקדנית רבת קסם ועבת מבטא בשם סופיה סראנו (פנלופה קרוז). הוא מתאהב בה מיד, היא מלמדת אותו על יפיים של החיים והריקנות שבחומרנות, והם חיים באושר ובעושר. אז זהו, שלא. אופס, שוב נפלט לי.
רגע לפני שדייויד פוצח בחייו החדשים עם אהבתו החדשה, מגיחה שוב ג'ולי ג'יאני, שגילתה שהיא אינה האישה היחידה בחייו, ועושה מה שכל אישה בוגרת ושקולה היתה עושה במצב כזה: מושיבה את דייויד לשיחה ארוכה ורצינית על מהות יחסיהם, ומרסקת לו את הפרצוף. אחר כך העניינים נהיים באמת מוזרים, ואז, במין פואנטה שלא ממש קשורה לסרט, הוא נגמר.
הפואנטה הזאת אולי תדהים ותזעזע אתכם, ואולי תשאיר אתכם אדישים לחלוטין. הכל תלוי בשאלה אם כבר שמעתם את הסיפור הזה, או גירסה כלשהי שלו, בעבר. וכדי לברר אם אתם מכירים את הסיפור צריך לקלקל אותו. זה כמו לשאול "אתם מכירים את הבדיחה הזאת על האיש שבסוף מתברר שהוא רק רצה לשבת ולזרוק אבנים למים ולעשות בלוק בלוק בלוק?" אחרי ששמעת את הפואנטה, אין טעם לספר את הבדיחה. והפואנטה של הבלוק-בלוק היא אמנם נחמדה, אבל לא בטוח שהיא שווה את כל הסיפור שלפניה. בתנאים אופטימליים, ניתן לספר את הבדיחה על האיש שעשה בלוק בלוק במשך ארבע דקות. השיא האישי שלי בהרחבת ומריחת אותה בדיחה עומד על חצי שעה. 'ונילה סקיי' נמשך שעתיים ורבע, לא כולל הפסקה, פרסומות וחיפוש חניה, וזה יותר מדי זמן להוציא על בדיחה שכבר שמעתם. ותאמינו לי, רובכם כבר שמעתם את הבדיחה הזאת.
נכון, שוק הרעיונות נמצא במצב על הפנים. קשה, קשה מאוד לחשוב היום על רעיון חדש ומקורי. רק לפני יומיים היה לי רעיון מדהים לסטארט-אפ, משהו שהייתי יכול להרוויח ממנו מיליונים, אבל אז התברר שמישהו כבר חשב על זה לפני (קוראים לזה אינטרנט). בימים טרופים אלה זו לא בושה להשתמש ברעיון יד שניה (כפי שכבר אמר אריק איינשטיין: "אמרו את זה קודם, לפני? לא משנה") – אבל מי שראה כבר את המקור לא יתרגש מהחידוש. רשימת הסרטים שצריך לא לראות והספרים שצריך לא לקרוא כדי להיות מופתע, נרגש ונפעם מ'ונילה סקיי' היא ארוכה מאוד. למעשה, היא בלי שום ספק ארוכה מדי. אם ראית יותר מחמישה סרטים במשך חמש השנים האחרונות, סביר להניח שהטוויסט המדהים והמפתיע של 'ונילה סקיי' ישאיר אותך בהרגשה של "מה – זהו?".
מה גרם לאלחנדרו אמנבאר, במאי ותסריטאי מוכשר (אני אולי ראיתי רק סרט אחד שלו, אבל כשהסרט הזה הוא 'האחרים' – זה מספיק בהחלט כדי לקבוע שיש לו את זה, לאלחנדרו) לחשוב שהרעיון של 'ונילה סקיי' שווה סרט? מילא, זה היה ב-1997, הסרט דיבר ספרדית ולא קראו לו 'ונילה סקיי' אלא 'פקח את עיניך'. אבל מה גרם לקמרון קרואו, גם הוא במאי ותסריטאי מוכשר ('ג'רי מגווייר', 'כמעט מפורסמים') להשקיע זמן וכסף בהפקת גירסה חדשה של אותו סרט? מה גרם לו לחשוב שגם היום, בשנת 2002, מישהו יתרגש מזה? כמה סרטים הוא ראה בחמש השנים האחרונות?
זה לא ש'ונילה סקיי' הוא סרט רע. זה בדיוק מה שמעצבן בו. טום קרוז, פנלופה קרוז וקמרון דיאז אולי לא נותנים בו את הופעת חייהם, אבל שלושתם ביחד וכל אחד לחוד עושים נעים בעין. הצילום נהדר, וכמה סצינות נותנות אווירת 'מה לעזאזל קורה פה' נהדרת. הפסקול, שמורכב משילוב של שירים מוכרים ושירים מוזרים, הוא הדבר היחיד בסרט שלא מפסיק להפתיע. בקיצור, חוץ מהפואנטה, מדובר באחלה סרט. ומכיוון שהפואנטה היא הכל, מדובר בבזבוז מוחלט. בזבוז של תקציב, של זמנם של השחקנים והבמאי, ובזבוז של שעתיים בקולנוע. מוסר השכל: קמרון קרואו – פעם הבאה שאתה רואה סרט זר שאתה אוהב, תתאפק, עצום את עיניך ותספור עד עשר לפני שאתה מתחיל לביים לו רימייק. ואלחנדרו אמנבאר – מתי תספר לנו בדיחה שעוד לא שמענו?
אין ספק ששמות השחקנים בסרט
מעניינים יותר מהסרט עצמו.
קמרון: אני צריך את קרוז לתמונה הבאה.
קרוז: אותי?
קמרון: לא אותך, אותה. תגיד לקרוז שאני מחפש אותה.
קרוז (לקרוז): טוסי מייד לקמרון.
קרוז: היי קמרון
קמרון: היי קרוז, מה את עושה פה?
קרוז: לא רצית אותי?
וכן הלאה….
אין ספק ששמות השחקנים בסרט
קרוז: "הי קמרון"
דיאז: "מה קרוז?"
"לא את. הוא."
אין ספק
קמרון: חבר'ה, להפסיק לעשות פוזות, בואו הנה רגע. יש לנו אורח חשוב על הסט היום: ג'יימס קמרון, במאי 'טיטאניק' ועוד להיטים.
קרוז: היי קמרון.
קמרון: היי קרוז.
קמרון: היי קמרון.
קרוז: היי קרוז.
קרוז: היי. איפה קמרון?
קמרון: אני פה.
קרוז: לא אתה, היא.
קמרון: שלום. זה עתה התחתנתי עם ראסל קרואו. מעכשיו אני רוצה שתקראו לי קמרון קרואו.
קמרון קרואו: היי קמרון.
קמרון קרואו: היי קרואו.
אבל מה באמת היה קורה
אם ראסל קראו היה משתתף? הוא היה מתנגש גם עם קאמרון קראו וגם עם קורט ראסל.
אין ספק ששמות השחקנים בסרט
כן, רק שאת שם המשפחה של פנלופה אמורים לבטא קרות' ולא קרוז.
תלוי איפה
בספרד מבטאים z כמו th (וכולם נשמעים כמו עוזי ברעם). בשאר הארצות דוברות הספרדית, z נשמע כמו s.
אפרופו פסקול מוצלח:
בטריילרים טוחנים חזק את "Solsbury Hill" של פיטר גבריאל, שיר שאני מאד אוהבת
.
עכשיו אני רק תוהה האם הטחינה החביבה הזו (נכון לזמן כתיבת שורות אלה) תחזיק מעמד בחביבותה, או תתפשט חלילה לגלגל"צ ותהפוך לבלתי נסבלת בעליל…
עינת
נ.ב.
בעצם מה 'כפת לי, אני לא שומעת גלגל"צ (בדיוק מהסיבה הזו).
אח! אין כמו ביקורת של רד פיש לסג
ור איתה את הלילה.
)
ביקורת חמודה ומשעשעת, ומשכנעת (שלא כדאי ללכת לסרט)
עד כה שמעתי רק תלונות על הסרט, שהטוויסט מעצבן מאוד ותלוש, ושאחרי התאונה טום קרוז נשאר יפה, (אגב חברה שלי ראתה אותו במציאות והוא לא כ-ז-ה מושלם. אפילו השיער שלו עם פן
אכן חבל. כשרונות כשרונות ויוצא קקי. אני מעוניינת לראות את הסרט (כדי לדעת את הטוויסט וגם כדי לקנא קצת בקמרון דיאז) אבל אני אחכה שאיזה פראייר יקח את זה בוידיאו.
הטריילר של הסרט נראה לי מעניין אך היה ברור שהוא "מטריילר" רק את תחילת הסרט. אולי גם הם חושבים שהסוף מסריח.
—–
נ.ב -רד פיש, האם תוכל להואיל בטובך לספר את הבדיחה שמאחורי הפואנטה? ואיך למען השם הצלחת למתוח בדיחה לכ"כ הרבה זמן?
נ.ב.ב – גם לי יש בעיה כמו שלך- כבר המצאתי אלפי המצאות שכבר הומצאו. על המזלג באמת חשבתי שאני ארוויח הרבה כסף אבל.. המציאו אותו כבר. שיט.
נו...
לטובת מי שלא מתכונן לראות את הסרט – נא לסמן בגדול "ספויילר", ולספר לנו מה הפואנטה. תודה.
בכלל
אולי נעשה מדור מיוחד של סנל"לים וזהו?
תשובה בהרחבה
למי שמתעניין:
http://www.themoviespoiler.com/Spoilers/vanillasky.html
וואו.
יש אתר שבאמת מוקדש לספוילרים? את כל הרעיונות הטובים לוקחים לנו…
האתר הזה מקריס לי את האקספלורר
בהתמדה רבה. מישהו מוכן לעשות קופי ופייסט לכאן?
מתוך עיתון הארץ של היום :
כתבתו של אורי קליין (טאדאדום טאדאדאם..) :
"עיונים בטום קרוז"
כותרת משנה – מטרת הסרט ונילה סקיי היא לעצב ולהגדיר את זהותו של טום קרוז ככוכב קולנוע. נדמה שהשחקן הגיע לאותו שלב בחייהם של כוכבים, שבו נדמה להם כי לבעיות המטרידות אותם יש חשיבות קוסמית.
זהו. אחרי הפתיחה הזאת כבר לא המשכתי לקרוא
מתוך עיתון הארץ של היום :
אורי קליין עושה עוול לקולנוע. חבל שאסור להסיט לרצח.
מתוך עיתון הארץ של היום :
להסית, יא אנלפאבית. מי לימד אותך לכתוב.
אצלנו בכוכב נוסטר היו אומרים
מי שדוחפים אותו מהמדרכה לכביש מסיטים אותו לרצח.
ממש לא מסכימה עם הביקורת
אני לא חושבת שהעיקר בסרט הזה הוא הפואנטה. אמנם יש אחת כזאת והיא מנסה להפתיע, אבל הסרט עומד בזכות עצמו גם בלי להתרגש ממנה.
לפני שהלכתי לסרט הזה שמעתי תגובות קיצוניות לכאן ולכאן – חלק אמרו שהם פשוט עזבו באמצע ושהיה נורא וחלק אמרו שהסקט היה מדהים וריגש אותם. בדיעבד, לאחר שראיתי את הסרט, אני יכולה להגיד שהוא בהחלט לא יכול לעורר תגובות קיצוניות כל כך אבל הוא נחמד ובר צפיה (ותשלום של 35 ש"ח).
לפעמים פשוט צריך להפסיק להפעיל את מנגנון "ממנטו" ולנסות לנחש כל הזמן מה קורה בסרט, ופשוט לתת לו להשפיע עליך. לא כל סרט צריך לפצח. יש סרטים שלא עובדים על האינטלקטואל שלך.
אני דוקא מסכים
שלא כל סרט צריך לנסות לפצח, וכו'. הגישה של "כבר בדקה הראשונה אמרתי שהוא בטח יהיה הרוצח" די מפריעה לי.
אבל מכאן ועד לכבוד את המח לגמרי יש מרחק גדול. יש סרט אחר שמוצג כרגע בקולנוע שגם הוא, אפשר להגיד, ניסוח מחדש של סיפור שכבר שמענו, אבל לי זה לא מאוד הפריע, כי הוא עשוי כמו שצריך. ב'ונילה סקיי' זה מפריע ועוד איך. הניסיון של הסרט להמציא את הגלגל מחדש ולהציג רעיון עתיק ומשומש כמשהו שאנחנו אמורים ליפול לרצפה מתדהמה בגללו הוא פתטי.
בדיוק.
על סרט מסוג אחר, אפשר להגיד "סרט טוב, חוץ מהסוף". סרט שכולו נשען על הסוף שלו, אם הסוף גרוע – הסרט גרוע, ולא משנה כמה קטעים מוצלחים ועשויים היטב (והיו כאלה) הוא מכיל. אני יכול להגיד על כמה סצינות שהן מצוינות, ועדיין – הסרט לא.
בדיוק.
נראה לי שהיתה פה אי הבנה.
בתחילת התגובה שלי בסך הכל ניסיתי לקלוע לעמדה שלך, אך זו לא העמדה שלי.
אני לא חושבת שהסרט נשען על הסוף שלו. ואגב, אני גם לא חושבת שהוא עד כדי כך גרוע.
אני פשוט לא חיכיתי כל הסרט לראות מה יהיה בסוף ובגלל זה לא התאכזבתי.
בסך הכל, אני חושבת שהסרט מוצלח. אמנם לא משנה את גורלו של אף אחד מאיתנו אך מספק בידור טוב. כל הביקורות הקיצוניות (כולל שלך אולי) פשוט מערבות בתוכן תסכול מהפואנטה (שיש אנשים שלא מוטרדים ממנה), וכך אנשים שלא היו מתוסכלים מכך בסרט, לא יידעו זאת לעולם כי הם יחשבו שהתסכול הוא מהסרט כולו ופשוט לא ילכו לראות אותו.
בכל מקרה, אני מציעה שפשוט נסכים לא להסכים.
הבעיה היא לא הסוף של הסרט
הבעיה היא הסרט עצמו. שעתיים ועשר דקות ישבתי בקולנוע, לכל הרוחות, ורק ברבע שעה האחרונה שלהן נהניתי. הסרט הזה פשוט כל כך משעמם ולא מעניין. הלכתי אליו בלי לקרוא עליו שום דבר. ידעתי שאמור להיות טוויסט, אבל יותר מזה לא ידעתי שום דבר. כל השעה ו-55 דקות הראשונות הם ממש דרמה רומנטית לא מרגשת ולא מעניינת, עם שניים מהשחקנים השנואים עליי בכל הזמנים, שני הקרוזים. תהרגו אותי, אבל לא הרגשתי שום סימפטייה לקרוז בכל הזמן הזה, למרות שהכוונה היתה שהצופה כן ירגיש. הדמות היחידה שיכולתי לסבול היתה זו של החבר הכי טוב של קרוז, הדמות הכי מעניינת ואמינה בכל הסרט.
החלק שבו התמיכה הטכנית (שנראה כמו כוכב אייטיז כלשהו, אולי מארק אלמונד?) מראה לקרוז איך הוא הכניס לחלום שלו כל מיני פיסות אמנות של דברים שהוא אהב בחייו.
אבל דווקא הסוף היה נחמד. נכון, הוא לא חידש שום דבר, הוא גם לא היה ממש מפתיע, אבל בכל זאת, הוא היה עשוי לא רע ודווקא היה די מרגש. אהבתי בעיקר את
אגב, מצחיק שהם קראו לפרויקט "לוסיד דרים" (חלום צלול), הרי חלומות צלולים, יותר ממה שהם חלומות בהם החולם שולט במתרחש, הם חלומות בהם החולם מודע לזה שהוא חולם.
סוף
ולסיום, הפסקול באמת היה מצוין. הוא היה הדבר היחיד שהחזיק אותי ערה כל הסרט. בייחוד בקטעים עם ספיריטואלייזד והביץ' בויז, וגם ההתחלה עם רדיוהד היתה חביבה. שלא לדבר על הקטע בו קרוז שואל את ידידו מה הוא ירצה לשמוע באוטו ואחת האופציות היא לופר. P:
או, ב-ד-י-ו-ק!
קראתי פה את התגובות על זה שהסרט היה לא רע ורק הסוף הורס אותו, ולא יכולתי שלא לתהות: אני היחידה שחשבה שהסרט עצמו היה משעמם ונטול פואנטה, ודווקא בסוף שלו היה איזשהו עניין, משהו שעורר אותי קצת משעממוני?
לי לא היתה בעיה עם הסוף – אפילו חיבבתי אותו. לא שהוא היה מקורי במיוחד – הוא לא, אבל אני מודה שלמרות שהוא לא הפתיע אותי, לא צפיתי אותו, והוא היה תפנית מעניינת מבחינתי. היה גיוון, היתה פואנטה, ס-ו-ף ס-ו-ף!
הסרט הזה היה ללא ספק ארוך מדי, מעיק מדי, מבולגן, לא ברור… היה צריך לערוך אותו אחרת, ובעיקר לקצר אותו דרסטית. אין ספק שאם הסוף היה מגיע מוקדם יותר, זה היה יותר טוב לכולם.
אני דוקא מסכים
ובדיוק זאת הבעיה.
התחושה של – "נו, אז מה" – בסוף.
נבנה מתח, התמיהות מתכנסות, הסתירות הולכות וגוברות – ואז מה? סוף אנמי וקלוש שלא קשור לסרט.
בהא.
בזבוז זמן זה לא
מה שכן, מדובר פה בסרט מצויין שהדביקו לו פיתרון מטומטם. אוקיי. לא מטומטם. סתם כזה שכבר ראינו.
זה הופך אותו לסרט רע? לבזבוז זמן?
אני אתן דוגמא:
סצינת הפתיחה עשויה בצורה מדהימה. היא פותחת את הסרט בדיוק כמו שצריך לפתוח סרט ונראית פשוט טוב. הבעיה היא שכבר ראינו את הסצינה הזאת, ויש גם מי שטוען שב"מלכודת לפרקליט" (זה קורה ממש בהתחלה, אז זה לא ספויילר) עשו את זה יותר טוב. ובכל זאת, סצינה, שאני באופן אישי, מאד נהניתי ממנה.
ואת זה אפשר להגיד לאורך כל הסרט. הוא מורכב מסצינות מעניינות, שעשויות טוב, ומתחברות זו לזו כמו שאנחנו מעוניינים לראות (למעט רבע השעה האחרונה).
בקיצור. סרט מצויין של שעתיים. רבע השעה בסיום קצת מעצבן.
אגב, חוויה נחמדה יכולה להיות למי שיבוא לסרט במטרה לגלות את כל הסרטים שנעשו לפניו, ויכולים היו להוות השראה לעשיית הסרט הזה…
אבל...
בלי הפואנטה, אין לסרט פואנטה. לא?
אולי אם היו מורידים את החצי שעה האחרונה, משאירים את הסרט לגמרי בלתי פתור, ומחליפים את שמו של הבמאי לדייויד לינץ'…
נכון, אין לו פואנטה
זה לא מונע ממנו להיות מהנה. (שוב – ההנאה היא מהשעתיים הראשונות בלבד)
כבר יש כזה
סרט של דיוויד לינץ'.
קוראים לו כביש אבוד…
יום שישי ב24:05 בערוץ 2, דרך אגב
אני בדז'ה וו עצבני.
לא דיברנו על הסרט הזה כבר? לא היתה פה כבר ביקורת? לא הגבתי כבר ואמרתי שהטריילר הא-ר-ו-ך של הסרט הזה עצבן אותי להפליא ולכן אין סיכוי שאני אלך, וחוץ מזה, למה שמישהו שפוי יזרוק את קמרון דיאז בשביל הברווזה ההיא? האם אני צריכה כדורי הרגעה? מה יהיה?
אה, אבל הוא לא בדיוק שפוי.
לא בדיוק.
בגלל זה כל הסרט.
צריכה להיות תקנה שמי שזורק את קמרון דיאז יכנס לאישפוז כפוי עד יבריא, או עד שהרוח תפזר את אבק עצמותיו.
ככה לעשות לה?
אני בדז'ה וו עצבני.
קמרון היא אחלה, אבל היא עלולה לשעמם אחרי כמה זמן (היא לא בלונדינית טבעית, נכון?). לעומת זאת, פנלופה קרוז מספקת ריגוש לטיני אקזוטי. סלסה!
(אני מקווה שהכינוי שלי יקלט.. יש מערכות שלא אוהבות גרש בשם המשתמש)
אני בדז'ה וו עצבני.
אם אני הייתי גבר, קרוז הייתה הבחירה שלי בלי שום ספק. דיאז די משעממת וחסרת חושניות (היא אולי סקסית, אבל ברמה של נערת אמצע בפלייבוי שיודעת רק לצחקק בטמטום) וקרוז נראית כמו אחת שממש יכולה לרגש במיטה ומחוצה לה. או כמו שחכמים ממני אמרו "קרוז היא אחת להתאהב בה ודיאז היא אחת לסטוץ ללילה". מהבחינה הזו הליהוק לסרט היה מושלם.
דברי כפירה!!
וזה בדיוק הענין, שאת לא גבר, כי אף גבר בדעה צלולה (וזה בהנחה שהוא לא מהמתרוממים הרגישים שמחוברים לצד הנשי שלהם) היה מעדיף את פנלופה המתוקה עד בחילה על האלילה קמרון. זה הוחלט בסופו של דיון ארוך ואינטיליגנטי להפליא בסוגיה החשובה הזאת שנערך בקיבוץ בפורום מלא אחרי שיצאנו מהסרט, שהיה,איך נאמר בעדינות,טפשי,מאכזב,אידיוטי לחלוטין.
זה לא יאומן איזה מפגר טום קרוז.יש לו חברה כמו קמרון, שבהיעדר מילה טובה יותר נכנה אותה מושלמת, ומה היא רוצה מחייו בגדול? סקס, סקס ועוד סקס (הייתי רוצה לומר בלתי מחייב אבל מכונית,תאונה,פני צלקת, אתם יודעים) והוא זורק הכל בשביל איזה בחורה מעצבנת עם מבטא לא ברור שמייבשת אותו לילה שלם בשיחות נפש על מהות הקיום!
עצוב. עצוב מאוד.
דברי כפירה!!
קודם כל, אותם חכמים שציטטתי היו גברים וכולם הסכימו פה אחד שקרוז שווה יותר, אז מה אתה מתווכח על טעם ועל ריח??
חוץ מזה, שדי אישרת את מה שאמרתי. אם מחפשים סקס חסר משמעות, דיאז היא הכתובת.
אולי זה מאוד נשי מצידי, אבל אני באמת חושבת שחושניות זה דבר הרבה יותר מדליק מסקסיות בוטה.
"חוץ מזה" אחרון – עובדה שטום קרוז (שאני מקווה שאתה לא מתווכח עם זה שהוא גבר או עם הטעם שלו – ראה ערך ניקול קידמן) התאהב בה גם מחוץ לסרט. כנראה שיש בה משהו בכל זאת. אם היית פתוח לקשרים קצת יותר מורכבים חוץ מסקס, אולי היית מבין במה מדובר.
נורא אהבתי את זה שהתיימרת לשפוט את התפיסה שלי לגבי מערכות יחסים על סמך תגובה לא רצינית במיוחד (איכשהוא הייתי בטוח שזה ברור).
מעבר לזה, אני אומר שקמרון עולה על איך קוראים לה בכל תחום, כן,כן, אפילו בשיחות ארוכות ורבות משמעות לתוך הלילה. זה שבמקרה הזה הקטע של הסקס היה חזק במיוחד, זה רק יתרון, לא כל הענין.
חוץ מזה, אני יודע שיש את כל המיתוס על טעם וריח וכו', אבל עם כל הכבוד לחבר'ה שלך, הם פשוט לא מבינים כלום!!!
ממש לא
אני ממש לא מסכים. קמרון דיאז אמנם מדהימה אבל קרוז הרבה יותר יפה. האמת אם היית שואל אותי לפני שבוע מי יותר יפה הייתי עונה שדיאז אבל אחרי שראיתי את הסרט שיניתי את דעתי. קרוז מדהימה, סקסית חושנית ו- לטינית :).
גם הדמות שלה בסרט הייתה מדהימה לדעתי, דמות חמודה ומצחיקה.
בכלופן, על טעם וריח אין מה להתווכח כי אני דווקא מכיר הרבה אנשים שאמרו שקרוז הרבה יותר שווה מפנלופה (גם אם מדברים על סטוץ). מה לעשות, היא פשוט מדהימה.
ממש לא
נראה לי שזה יותר עניין של קלות השגה.
ברגע שקמרון קפצה למיטתו ללא שום הזמנה הוא התחיל לאבד עניין.
גם עם מימי בובצ'ק (מדרו קרי) היתה בתפקיד הקרוזה, זה היה מסתדר.
חוצמזה, זה סרט הוליוודי, מהות עדיפה על ריקנות.
מה הקשר?
השיחה הייתה על מי יותר שווה במציאות בלי קשר לסרט…
מה הקשר?
אוקייייי…..
לי היה הרושם שאנשים התייחסו לעובדה שקרוז זרק את קמרון בשביל קרוז.
וזה קרה רק בסרט, לא?
כן,
אבל בלי שום קשר התפתח ויכוח ארוך מאוד (שאני התחלתי,אני גאה להגיד) לגבי מי יותר שווה באופן כללי. וברור שזאת קמרון.
גרוע מזאת
זה אומנם רק סרט אבל לחשוב שהוא עזב את ניקול קידמן בשבילה זה כבר ממש, אבל ממש מוגזם.
לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר!
אז הבנו שאתה מעריץ של קמרון דיאז. או.קי. יופי לך.
אבל דיאז היא בהחלט לא קונצנזוס. לפחות לא במקומות שאני מסתובבת בהם (והם מלאים בבחורים חסונים ומצ'ואיסטים שאין בהם טיפת נשיות לרפואה). היא בהחלט יפה ולוקחת הרבה נשים שאני מכירה בקולנוע, אבל מפה ועד להגן עליה בחירוף נפש ובעיניים עצומות מפני כל ביקורת והעדפות אחרות. לא הגזמנו קצת? יש אנשים שמעדיפים שחרחרות או מלאות או סתם כאלו שאין להן צחוק מטומטם ועיני עגל (ואתה לא יכול להגיד שדיאז משדרת איזשהו תחכום).
בכל מקרה, ממש לא התכוונתי לרדת עליך בקטע של היחסים המורכבים. אף זה נאמר בהומור.
ראיתי. קראתי. לא השתכנעתי.
להיתפס על הקטע של צחוק מטומטם ועיני עגל זה פשוט לקחת רחוק מדי את חלק מהתפקידים הקולנועיים של דיאז.
חוץ מזה, אל תעשי ממני מעריץ מטורף שלה. כולה שחקנית קולנוע (מעולה,אגב, ולא מוערכת מספיק) אבל אין צורך להגזים. אני פשוט חושב שהיא לא רואה את פנלופה קרוז ממטר.
צודק!!
דיאז לוקחת בהליכה אחורה בהנחיית עיוור ללא כלב את קרוז (גם את פנלופה), למרות שעדיין לא ראיתי את הסרט אני חושב שבחורות כמו קרוז יש מספיק בארץ (בעיקר בישובים בצפון) ואיתם לא הייתי מתנגד ללילה של נשיאת שם אלוהיי לשוא.
בקמרון דיאז אפשר רק להתאהב (כל סרט שלה אתה פשוט מתאהב בה מחדש ראה: מרי והמלאכיות)
אתם יודעים מה - שמעו גם את דעתי:
לא זו ולא זו!
אמנם לא ראיתי את הסרט הנוכחי, אבל אני לא מתלהבת מאף אחת מהן…
הפייבוריטית שלי (כבר כמה שנים רצופות) היא ליב טיילר, ללא עוררין, ואחריה צועדת בגאון קייט בלאנשט המקסימה שמצליחה להראות כל סרט אחרת, ועם זאת משובבת נפש.
אבל אם בטום קרוז עסקינן… ניקול קידמן לוקחת את שתיהן (והיא גם יודעת לשיר מצויין!).
עינת
נכון מאוד
מסכים עם כל מילה!
ולי נשאררק להוסיף
בשביל ההמשכיות, אם לא בשביל דבר אחר (כבר אמרתי שזו *לא* דעתי האישית?):
קארי פישר! קאאאאארי פיייייישר!
ולי נשאררק להוסיף
ולומר, כי זה פשוט בגלל עוגות ה*שמרים* שיש לה על הראש…
_____________
ילה"ש,
גל
ואני אומר ש
לא פתחנו דיון מי השחקנית הכי שווה בהוליווד (הסקר הבא?) אלא מי מבין שתי הבנות הנ"ל יותר שוות
השחקנית השווה
בסדר יורד:
ניקול קידמן
ג'סיקה בייל
ליב טיילר
שרליז ת'רון
ג'ניפר ליאן
האלי בארי
טארה ריד
מה?
אנג'לינה ג'ולי אפילו לא בשביעייה הראשונה?? זאת לא רשימה הגיונית, פשוט לא. אני בדילמה קשה ברגע זה מי יותר שווה אנג'לינה או ניקול. טוב זה ברור שניקול יותר יפה אבל אנג'לינה יותר כוסית.
בכל מקרה
אנג'לינה ג'ולי\ניקול קידמן
ליב טיילר
קמרון דיאז
שרליז ת'רון
זאת חמישיית ה american dream team אותה אני בוחר.
__________________________________________________________
כל המשתתפות בחמישייה יכולות להתחלף באחת משחקניות הספסל, הכל תלוי במצב רוחו של המאמן (אני) באותו רגע נתון. כמו-כן, מדיי פעם מוזמנות להכנס לקבוצה שחקניות חוץ (דוגמניות\זמרות\ידידות\כל-בת-שנראת-ממש-טוב).
__________________________________________________________
__________________________________________________________
מה?! הודעה סקסיסטית? מי אמר את השטות הזאת?!
אופס
סליחה על המחסור בקוים-אלכסוניים. טעות טיפשית שלי. לא יחזור שנית
___________________________________________________________
מפלצת הסלאשים (סלאש-פלצת?!) מכה שנית
מה?
טוב הטעם שלי מוזר (סדר יורד)
1)ניקול קידמן
2)נטלי פורטמן
3)ווינונה רידר
4)כריסטינה ריצ'י
5)נו טוב ליב טיילור
בתור מחליפה לליב טילור
אני הייתי מציע לך את מוניקה פוטר, אם אתה מכיר, היא גם שחקנית לא רעה וגם יפה.
במקום ליב המעצבנת הזאת.
אפשר גם להזכיר את ג'סיקה אלבה, היא גם טובה.
…הדג נורא יכעס עליך, כי לא הזכרת ולו במילה אחת את כריסטינה ריצ'י…
כריסטינה ריצ'י
היא אחת השחקניות הכי חמודות (אם לא החמודה ביותר) שנראו על המסך עד היום. היא פשוט מקסימה ומתוקה. יש לה פנים יפות וחמודות. אבל הגוף?! הוא לא משהו, יש מקום לשיפור.
אני לא מבין איך אתם בוחרים אותה לבין היפות ביותר.
___________________________________________________________
הייתכן שלשיחה זו על יופיין של כוכבות הוליווד יש קשר להעלת הסקר על יופיים של כוכבי הוליווד או שזה סתם צירוף מקרים שכזה?
מילה ג'ובוביץ'.
אה, והדיון הזה התפתח באופן מקרי בהחלט לאחר שהחלטנו על העלאת הסקר (אבל לפני שהספקנו להעלות אותו). כהוכחה אני יכולה להראות אימיילים ופיילים שהרעיון לסקר (וחלק מהתשובות) מופיע בהם, וכולם מתוארכים *לפני* הדיון הנוכחי.
מוניקה פוטר היא אולי יפה, אבל
היא עוד די רחוקה מלהכנס לרשימת חמש היפות, שמוצגות להלן:
1.קמרון דיאז
2. קירסטין דאנסט
3. ניקול קידמן
4. אנג'לינה ג'ולי
5.שרליז ת'ורן
—————————
לתשומת לב המתעניינים (נו, באמת את מי זה כבר מעניין), השלישיה הראשונה נתונה לשינוי.
*ופנלופה קרוז? תעשו לי טובה אז מה עם היא
חושפת חזה סוף 
, לרגע או שניים בונילה סקיי היא פשוט לא סקסית ומפתה כמו עמיתתה לסרט קמרון דיאז.
הרשימה שלי
כן, זה ברמה של סטיות פרטיות, אבל הנה:
כריסטינה ריצ'י
קירסטין דאנסט
ג'ולייט לואיס
מינה סובארי (ככה כותבים את השם שלה?)
ניקול קידמן
בחייכם...
יאנסי באטלר! יאנסי באטלר!
אולי גם אנג'לינה ג'ולי וג'סמין בלית'.
אם כבר פתחנו את הדיון
וסביר להניח שהדיון הזה יחזור על עצמו כיהיה סקר כזה אבל הנה הTOP 5 שלי:
1)ליב טיילור
2)אנג'לינה ג'ולי
3)ניקול קידמן
4)קייט הדסון (מצטער פשוט התאהבתי בה בכמעט מפורסמים)
5)מילה גובוביץ'
(ת'ורן מס' 6 דיאז אי שם ב-5 הבאות, קרוז אולי ב-20)
אם כבר פתחנו את הדיון
סליחה פשוט שכחתי לרגע את המהממת התר גראהם (אז למען הדיון הנוכחי היא תהיה מס' 7 – הרשימה המלאה תתפרסם בסקר)
הסדר הנכון הוא זה:
(בשכלול יופי, כוסיות, סטייל, רמת המשחק ואיכות הסרטים בהן השתתפו)
1. ניקול קידמן (למרות מולאן רוז', בגלל איך שהיא שיחקה במולאן רוז', בגלל איך שהיא שיחקה בעיניים עצומות לרווחה, למרות טום קרוז, בגלל שהיא בגדה בטום קרוז, בגלל הפנים שלה, בגלל הגוף שלה, בגלל הכשרון שלה, בגלל המבטא שלה)
2. אנג'לינה ג'ולי (למרות טומב ריידר ובגלל מה שהיא)
3. דרו בארימור (למרות רוב הסרטים שלה ובגלל החמידות)
4. גווינית' פאלטרו (סטייה פרטית, אפילו אני לא מצליח להסביר מה אני מוצא בקציצה הבריטית הקרה הזו).
5. ההיא ממופע שנות השבעים, הג'ינג'ית, לא זוכר אפילו איך קוראים לה (לפני כמה ימים היה לה ראיון אצל קונאן והיא ממש בחורה לעניין. ואם זאת לא מחמאה, זאת אמורה להיות מחמאה).
לההיא משנות השבעים, אגב,
קוראים לורה פרפון, והיא מן הסתם הייתה נכנסת לרשימה שלי, אם הייתי עורך רשימה.
אבל בבדיקה שלי גיליתי משהו הרבה יותר מעניין (מבחינתי, לפחות): מסתבר שמפיקי הסדרה מוציאים עכשיו סדרה חדשה בשם 'מופע שנות השמונים'. למישהו יש מושג על משהו?
בית היוצר החליט לרוץ
ויצר סידרה על אותו רעיון כמו מופע שנות השיבעים אם קאסט שונה רק שעכשיו נשאלת השאלה הגדולה האם נאלץ מעכשיו להקשיב לסמנתה פוקס???
הסדר הנכון הוא זה:
אני מסכים איתך לחלוטין לגבי הג'ינג'ית (למרות שהיא לא ב-5 שלי – בתמונה בתנ"ך מהממת כרגיל וחוץ מזה היא בגיל שלי מה שנותן לה עוד הרבה נק' זכות) , היה לי ויכוח קשה מאוד עם חבר שלי על "האם היא יפה". לדעתי ג'ינג'י זה ה-שיער (לבנות יפות) ע"ע ת'ורן במלכודת לפרקליט ואליסה וויט ששיחקה ב: סיביל(TV), ארבעה חדרים, ובמקרה גם בוונילה סקיי (למרות שבתמונה היא לא נראית משהו.
נ.ב אני מסכים איתך רק על 2 מהחמישייה כשברימור וגווינית' אפילו לא בעשירייה שלי
אני כבר מתחרט על פאלטרו
שינויים קוסמטיים אפשריים הם הקפצתה של הג'ינג'ית למקום רביעי, העפתה של פאלטרו והכנסתה של ליב טיילר, נאמר, במקום החמישי.
וזה כולל את המשחק בשר הטבעות, שהיה, לטעמי, סביר לחלוטין.
על בארימור, מה לעשות, אני ממש לא מוותר.
אגב, הג'ינג'ית יפהפיה – וזה ניכר אפילו במופע שנות השבעים, שם נעשה מאמץ מרוכז להסתיר את העובדה הזאת.
ליב ט. בשר הטבעות - *סביר*?!
בשם אללה הרחמן! הבחורה לא תשחק כהלכה גם אם תושם אל מול כיתת היורים!
אוי לזוועה!
ואתה יכול להאשים אותה?
כמה אנשים שאתה מכיר יכולים לשחק כמו שצריך מול כיתת יורים?!
הגבינית לא בריטית!
גווינית' פאלטרו היא אמריקאית. אל תתן למבטא הבריטי ב"דלתות מסתובבות" לבלבל אותך.
וגם לא ב''שייקספיר מאוהב''
או במחזה הבריטי שבו היא הולכת לככב. בלונדון.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=125925&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
תיקון קטן
ניקול לא בגדה בטום, תמיד היינו בטוחים שהוא העקר ולה אין שום בעיה אבל מבדיקה שערכתי לפני כמה זמן מסתבר שניקול נכנסה להריון מטום כבר פעמיים (בשנת 90 ובשנת 91) אבל פעמיים האלה ההריון היה חוץ רחמי או איך שקוראים לזה והיא עברה הפלה והנחיה לא להכנס שוב להריון בגלל הסכנה, אבל כנראה בני הזוג חשבו שאחרי כמעט עשר שנים יש סיכוי שלא תהיה בעיה אבל שוב פעם היה הריון חוץ רחמי ובגלל זה היא עברה הפלה (שבועיים אחרי הגירושים)….
צודקת
לגבי זה ששתיהן לא ה-מציאה (בעיקר לא קרוז שנראית כמו דראג קווין ביום רע…) ושניקול עולה על שתיהן (הרי זה ברור! ואם אתם מחפשים בכוח לגלות אם ניקול אכן כזאת מדהימה, פשוט תקראו ראיונות איתה, תמונות שלה עם שני ילדים המאומצים שלה שהיא כ"כ אוהבת ושאמרה שהם "אמנם לא יצאו מהבטן של אמא, אבל הם יצאו מהלב שלה" וכ"ו)
והאמת, ליב טיילר אכן מדהימה, טיפה גברית (בגוף, לא בפנים וזה מה שחשוב) אבל מדהימה… יש יותר יפות ממנה (הביטו מה שכתבתי לפני כמה שורות, גם קייטי הולמס מהממת, אנג'לינה ג'ולי מיוחדת לאללה אבל לא הייתי שמחה לפגוש אותה בסמטה אפלה ומישל פייפר מדהימה!)
בקיצור- בסרט אין אף שחקנית ששווה את השלושים ואחת שקל (תקף ללפני שבוע, הכל פתוח.. מאה מאתיים שקל בקרוב בקופות) ובטח שלא שחקן ואם רוצים בכוח לקחת עלילה נדושה וצפויה ובכוח להפוך את הסרט לשובר קופות לפחות שילהקו שחקנים שווים (ראו המקסיקני)
אחלה סרט!
אני דווקא מאד נהנתי מהסרט. הוא עשוי בצורה ממש טובה ולדעתי הסוף שלו הוא טוב.
כשיצאתי ממנו מאד התלהבתי ממנו. עכשיו אחרי שקראתי את הביקורת והתגובות אני באמת לא מבין איך לא הצלחתי להבין מה עומד לקרות אבל עדיין אני חושב שהוא סרט מעולה. אוקיי, לא הכי מקורי שבעולם אבל אחלה סרט.
עכשיו רק נותר לי לראות את "פקח את עינייך" ולהחליט מה יותר טוב לדעתי….
לפחות אחת מהשאלות, אני יכול לספק
לך תשובה עליה.
לא הצלחת לנחש – כי אין קשר. אין שלב שבו אתה מביט לאחור, ואומר – "וואו, אבל כל הזמן רמזו לי על זה". לא.
רומזים שמשהו לא בסדר, נכון, אבל לא בכיוון המיועד.
אני לא יודעת על מה הסרט...
אבל חזרתי מאנגליה לא מזמן והינו בפתיחה של הסרט בלונדון ופגשנו שם את טום קרוז והצתלמנו איתו וזה היה ממש מגניב. אה, וגם פנולופי קרוז היתה שם!
אני רואה שפתחתי פה דיון עמוק במיוחד שחלק ממשתתפיו מגלים טעם לא ברור (טארה ריד?) עד הזוי לחלוטין (נטלי פורטמן??!?)
אז כמו שאמרו במקורות, המתחיל במצווה אומרים לו גמור ולכן…
1.קמרון דיאז
2.ג'ניפר יואיט (חרא של שחקנית אבל אנחנו עוסקים במראה)
3.גבריאל אנוואר (מי שלא מכיר שיתבייש,יעמוד בפינה וילך לראות את ניחוח אישה)
4.קייטי הולמס (הסיבה היחידה לראות את "רואה בקלפים")
5.קלייר פורלני (MEET JOE BLACK
הסדר,אגב, לא משנה בכלל. זה לא דירוג למרות שאם הייתי צריך לבחור אחת, אז קייטי הולמס, בלי ספק בכלל.
מה לעזאזל?!
קייטי הולמס וג'ניפר לאב יואיט העכבריות?
הן כל כך יבשות ויותר מדי בקט של "אני חמודה, אבל נמאס לי מהתדמית של חמודה, אז אני סקסית!".
והחיוך של שתיהן עולה על העצבים!
מה לעזאזל?!
אני מוכן,בקושי רב, לסלוח על ההערה לג'ניפר, אבל……..
יכול להיות שהעלבת את קייטי הולמס? היצור הכי מדהים מכל בחינה שהיא שנראה על המסכים בימינו??
לא יקום ולא יהיה!!!
למרות הקשרים שלך עם אדוננו איש הברזל,שרק בזכותו ראיתי את רקוויאם לחלום ועל כך אני מודה לו עד היום, אסור,פשוט אסור לדבר ככה על קייטי.
בתקווה שמקרים כאלה לא יישנו ובברכת חזק ואמץ (שטיפת מוח של השומר הצעיר)
תראה, לא ראיתי
הרבה תפקידים של קייטי הולמס, אבל הסיבה העיקרית (והיחידה, למעשה), שאני שונאת את דוסון קריק זאת ג'ואי, וזה בעיקר בגלל המשחק העציצי של הולמס, והחיוך הדפוק והאיום שלה.
לא יכולת לנסח את זה טוב יותר
(וגם אני לא)
שתי השחקניות האלה באמת עולות על העצבים עם החיוכים המתוקים שלהן וההתנזרויות למיניהן שלהן, ומסוגלות להרוס כל סדרה או סרט שהן נמצאות בו (לא שקשה להרוס דבר כמו "דוסון קריק").
קייטי הולמס היא הדבר הכי מעצבן בטלוויזיה ויש לה בעיה רצינית עם להסתכל לאנשים בעיניים (מישהו שם לב שכל פעם שהיא ודוסון מדברים העיניים שלה מתרוצצות בפראיות בין העיניים שלו?).
פרט לכך, הוויכוח שהתפתח כאן על קמרון דיאז ופנלופה קרוז די משעשע. אני לא יכולה להגיד כלום על קרוז כי לא ראיתי אותה באף סרט, אבל קמרון דיאז נעה אצלי בין חמודה ומשעשעת ("המסיכה", "להיות ג'ון מלקוביץ"') ובין פוסטמה בלונדינית מעצבנת ("כולם משתגעים על מרי", "המלאכיות של צ'ארלי").
איך שלא יהיה, ביקורת מצויינת.
בנות, תתבגרו
(או אולי זה גם הבנים? האם אני עושה הכללה מופרכת ופוגעת? סביר להניח. אבל הדוגמאות הן מהבנות, אז אני מתנצל).
אנג'לינה, קייטי הולמס עולה לך על העצבים עם "ההתנזרויות" שלה? יש לה בעיה להסתכל לאנשים בעיניים? אף פעם לא עלה בדעתך שקייטי הולמס והדמות שהיא משחקת ב'דוסון' (איך שלא קוראים לה) הן לא אותו האדם? אולי קייטי הולמס פשוט משחקת טוב דמות שיש לה בעיה עם "התנזרויות" (אם הבנתי נכון…) ולא מסתכלת לאנשים בעיניים? ואיך כל זה קשור ליופי שלה?
כנ"ל לגבי מי שכתבה על קמרון דיאז, "הבלונדינית המטומטמת". נכון, היא בלונדינית. ונכון, היא שיחקה יותר מדמות אחת שנקודת המוצא שלהן היא הבימבו המטומטמת, אבל הן למעשה הרבה יותר מזה, והוכיחה שהיא שחקנית מעולה (הייתי ממליץ לצפות ב'עד החתונה זה יעבור' בשביל דוגמה מצוינת, אבל… אני לא ממליץ). ואיך כל זה קשור ליופי שלה?
אפילו בדיון רדוד בהגדרתו כמו זה, צריך לשמור על קשר למציאות ולנושא.
מסכים בהחלט.
קמרון דיאז עושה תפקיד מצויין ב-Very Bad Things. במיוחד אהבתי את סצינות הסיום שלא אפרט מפאת ספויילרים. סרט מצויין.
יקירי היקר. אל תקח ללב.
הן לא התכוונו.
אני מסכימה איתן חוץ מהקטע של היופי (אני חושבת שהיא מאוד יפה) קייטי הולמס היא שחקנית מעצבנת. מאוד.
בדוסון קריק יש לה דמות מרגיזה, אבל כל תנועות הגוף שלה (טילטול ראש היסטרי, חוסר התמקדות על העינים, השארת הפה פתוח וגם גמגומים) לא קשורים לדמות אלא לשחקנית, ולראיה סרטים אחרים שהיא שיחקה בהם (כמו "מופרעים", "גו" המעולה ו"להרוג את גברת טינגל" האידיוטי).
קייטי הולמס היא שחקנית בעלת שפת גוף ומנהגים מעצבנים. קל לתת דוגמאות מדוסון כי זה התפקיד הכי גדול שלה.
לזה הן התכוונו.
וקמרון דיאז? אני מכחישה אותה. גם מוכשרת, גם מ-ד-ה-י-מ-ה, גם חולקת מיטה עם ג'ראד ליטו. קמרון מי?
על *הסרט*
כן, אני יודע שזה מוזר, אבל לי יש תגובה – ודי מפורטת- על הסרט עצמו. תרשו לי?
ראשית הסרט הרבה יותר מורכב ממה שעושה רושם בביקורת. רד פיש עשה כמיטב יכולתו לא לספיילר ומגיע לו פרס האנטי-ספוילר לשנה זו, אבל זה קצת עשה עוול לסרט, שהמלים 'פה ושם לא מובן' או 'סצינות של מה לעזאזל קרה כאן' הן ממש אנדרסטייטמנט בקשר אליו. כלומר: הכינו את עצמכם להיות מבולבלים. מאוד.
אין ספק שהסרט סובל מצטטת קשה של גל סרטים מסוים של השנים האחרונות, אבל הוא מהווה גם מעין סיכום שלהם, וזה נחמד. בהודעות הבאות שלי, שיהיו מלאות ספויילרים, אפרוש את דעתי על הרעיונות המבועים בסרט, אבל לפני הכל: סרט לא רע בכלל, אם כי מעט מבולבל.
אני לא מבין אותך.
(את היוצרים נדמה לי שאני מבין)
אתה מניח שלא יתכן שהתסריט כל כך דבילי, אז אתה מתעקש למצוא בו עומק מלאכותי?!
אולי באמת מדובר בתת רמה?
אני היחיד
שגם בלי לחפש עומק בסרט הזה חושב שהוא סרט טוב? אני לא התעמקתי בסרט בצורה בה נונין התעמק, ואני לא חשבתי שליוצרים הייתה איזשהי כוונה נסתרת (למרות שהתיאוריה של נונין מעניינת) אבל בכל זאת מאד נהנתי והמלצתי עליו?
אגיב לשניכם יחד
העניין הוא שנהנתי מהסרט. הפסקול היה נהדר, האווירה טובה, וכשהתעלמתי מחריקות משחק הצלחתי להזדהות עם הדמות. הייתי יכול לקחת את הגישה של רד פיש: הסרט טוב, אבל בגלל שהסוף לא מתחבר לי, ושהסרט תלוי במידה זו או אחרת על הסוף אז הסרט רע. אבל בגלל שאני מרגיש שהסרט, ברובו, טוב למדי, ניסיתי להבין *למה* מבלבלים אותי כל-כך… ולכן העמקתי לחפור (וגם בגלל שהיה לי הרבה זמן לדבר עם סנטיפי עליו)
הדיבורים על סרטי פואנטה והטוויסט של שמי שנף הזכירו לי שאלה שתמיד הטרידה אותי:
בספר Dream Master של זילאזני האם הסוף הוא שהגיבור מצליח לצאת מהחלום בו הוא נלכד או שהוא נשאר לכוד בחלום וסוף החלום שמתואר מתייחס לתרפיסט שטיפל בו?
סצנת עלי השלכת..
היא חלום של קרוז (או חלום-בתוך-חלום, או משהו) – קרוז שאחרי התאונה חולם שהתאונה לא קרתה.
אגב, הרעיון ב-Lucid Dream ('חלום צלול' קוראים לזה בעברית?) הוא שאתה משפיע במודע על המתרחש בחלום. תנסה את זה פעם. כיף נורא.
ניסיתי. זה כיף
ואגב, מחקרים מראים שהדבר שאנשים עושים הכי הרבה בחלומות כאלה זה לעוף (סקס זה השני).
למה מה נעשה, נשחק כדורגל שולחן?
את זה אפשר לעשות גם כשאנחנו ערים. לעוף, זה הדבר.
איך אתם עפים בחלום?
אני שייך לאסכולה ששוחה בשמיים. לרוב אני מתחיל לעוף אחרי נפילה (במקום לסיים את הנפילה אני מתחיל לעוף, עדיף לא?)
למעשה, לlucid dreaming
יש כמה רמות, כשהבסיסית שבהן היא המודעות לזה שאתה חולם, בלי להשפיע על החלום. בשלבים שמעבר לזה, זה הולך ומתפתח.
מי צריך להיות ער בכלל? שינה, זה *ה*דבר. (אז מה אני עושה פה עכשיו, לעזאזל? או שזה הכל חלום?)
תמיד רציתי לדעת לעשות את זה
אבל לא יצא לי לרכוש ספר הדרכה…
לבד זה לא קורה – מבחינתי החלומות שלי ריאליסטים לחלוטין, אני לעולם לא מודעת לעובדה שאני חולמת (עד שאני מתעוררת כמובן…)
תהיה:
זה לא עלול להרוס לי את כל החלומות?
באיזשהו מקום, אני נהנית מחוסר השליטה הזה. אם לומדים את הטכניקה – האם זה אומר שמודעות לחלום קוראת באופן תמידי?
עינת
זה לא ספר הדרכה, אבל אתר
מועיל למדי, שמסביר הכל מא' עד ת', ומכיל הרבה טיפים ועצות:
http://planet.nana.co.il/lucidity/
ואם את כבר יכולה ליצור לעצמך חלום צלול, לא יהיה לך כל כך קשה "לבקש" חלום רגיל, באמצעות תכנות של התת מודע.
ואגב, יש אנשים שזה בא להם באופן טבעי לחלוטין. אחרים צריכים להתאמץ קצת….
תודה
זה נשמע לי ממש מגניב.. אני אנסה לראות אם האתר הזה יעזור לי.
אף פעם לא הצלחתי ממש לשלוט בחלומות שלי, לעפמים קורה לי שאני מודע לעובדה שאני בחלום אבל אני אף פעם לא ממש מצליח לשלוט בו.
הבעייה העיקרית שלי היא שבשנים האחרונות אני בקושי זוכר את החלומות שלי. אולי אחת לחודש אני זוכר חלום כלשהו :(
זה תהליך ארוך ומייגע.
אם לא הייתי כל כך עצלנית אולי הייתי ממשיכה בעצמי לנסות (לא הצלחתי להגיע לרמת צלילות גבוהה במיוחד).
די, לא יכולה יותר.
אני כבר לא מסוגלת להימנע מלתת פה לינק לסיפור שכתבתי בזמנו (תודו שעד כה נמנעתי מזה בגבורה רבה). במשך כמה זמן השתעשעתי ברעיון לכתוב סיפור שיסתיים במילים "ואז התעוררתי", אבל שהמשפט הזה לא יהיה אנטי-קליימקס, כמקובל. בסופו של דבר כתבתי אותו – לא סיפור מדהים, אבל חביב, ועוסק בסכנותיה של החלימה המודעת…
http://www.pishpesh.co.il/boojie/hebwake.htm
הלינק לא עובד
וגם לאתר פישפש עצמו אני לא מצליחה להכנס, משום מה. יש לך את הסיפור במקום אחר ברשת?
מוזר, אצלי דווקא עובד פרפקט.
וזה המקום היחיד, אחרי שהסתבר לי שגאוסיטיז סוף סוף סגרו את האתר שלי (זה שלא הצלחתי לעשות לוגין אליו כבר כמה שנים, ומצד שני, הם סירבו בתוקף להחזיר לי אימיילים שיסבירו לי מה הבעייה…)
הלינק לא עובד
יש את הסיפור בגוגל:
http://www.google.com/search?q=cache%3Ahttp%3A%2F%2Fwww.pishpesh.co.il%2Fboojie%2Fhebwake.htm+&sourceid=mozilla-search
ואגב, בוג'י הכותרת של הדף כתובה הפוך.
וואלה נכון.
היא כתובה בויזואלית, כמו כל שאר הדף.
אבל מה'כפת לי אני, האתר הזה נורא לא מושקע וכבר די הרבה זמן שלא עדכנתי אותו. מתישהו…
תודה על הלינק.
סיפור חמוד!
וגם מסכם את כל הטכניקות המקובלות לעבודה על חלומות… ממש עשית מחקר בנושא!
זה עוד אחד מעשרות הנושאים
שהתעניינתי בהם בצורה שטחית במשך ימי חיי. (טוב, מה שאני מגדירה התעניינות שטחית זה אולי לא בדיוק מה שאחרים מגדירים התעניינות שטחית, לאור מספר הספרים שקראתי בנושא…)
האמת היא שההתעניינות שלי בנושא התחילה לפני שנים, כשקראתי כתבה על האפשרויות הרפואיות שמאחורי החלימה המודעת, וזו היתה הפעם הראשונה שגיליתי, לתדהמתי הרבה, שלא כל בני האדם חולמים חלימה מודעת ונשלטת באופן שגרתי. אני זוכרת מגיל צעיר מאד המון חלומות מודעים, נשלטים, ואיזה ארבע טכניקות תעופה שונות לפחות.
אולי זה מסביר למה אני רואה כל כך מעט סרטים, וכל כך ביקורתית כלפי אלה שאני רואה. קשה מאד להשוות את מה שאפשר לראות בקולנוע למה שאפשר לראות בחלום…
אבל אין ספק שהכי מדהים היה חלום אחד לא מודע ולא נשלט, אבל חי להפליא, שכשהתחלתי לתאר אותו לאחי בבוקר, הוא השלים את כל שאר הפרטים. התברר שחלמנו בדיוק את אותו חלום, עד נקודה מסוימת שבה התפצלנו…
אולי הגיע הזמן ללכת לישון?
נשאלת השאלה
האם יש לך לפעמים, בזמן שאת ערה, תחושה שאת בתוך חלום (מודע). זה קורה לי הרבה, ולמעשה אני מרגיש ככה היום. זה אומר שהכי טוה יהיה לבדוק מחר אם אכן כתבתי את התגובה הזו ב'עין הדג', כדי לדעת אם אכן חלמתי או שאני ביום מציאותי לחלוטין אך הזוי במקצת.
ואיך תדע,
אם לא חלמת את כל זה (יעני, פרסום ההודעה בעין הדג) ובאיזשהו אופן טלקינטי החלום שלך גרם לזה באמת לקרות?
אגב, יש סיפור נחמד מאד בעניין הזה בספר שמעט מכירים – "חלום בשלוש בלילה" (כתב אותו מישהו שהיה מרצה שלי באוניברסיטה, סם רקובר, ובגלל זה הכרתי אותו), על מישהו שמגלה שכל לילה, בשלוש, הוא חולם שהוא עושה משהו, והמשהו הזה באמת קורה, ואיך הוא מנסה לבחון את זה ולנצל את זה לטובתו.
במשך הרבה זמן היו לי חלומות
מודעים לחלוטין, שבהם שלטתי, וברבים מהם גם עפתי. לאחר זמן מה התחיל להימאס עליי, ולאט לאט הפסקתי לשלוט בחלומות, ואח"כ גם לזהות שהם חלומות. כעת לפעמים אני קולטת שאני בתוך חלום, אבל הרבה פעמים לא, והמקרה הכי אומלל שקרה לי אם חלומות זה שהתאהבתי במישהו מהחלום שלי, ואחרי זה התעוררתי והבנתי שהוא לא קיים, ועד עכשיו אני בדיכאון.
הי! אני לא הפסיכי היחיד!
גם לי קרה כזה סיפור בדיוק, רק עם כמה טריליוני פיתולים באמצע החלום – כיאות לחלומות שלי, שהם צבעוניים, עם סאונד, וכמעט-לוגיים.
ואז התעוררתי וגיליתי שבחלום ניהלתי מערכת יחסים ארוכה ומתוסבכת עם מישהי שלא היתה ולא נבראה.
ופעם התעוררתי שלוש פעמים מחלום עד שהתעוררתי באמת…
החלומות אצלי יותר בעייתיים
אני חולם על משהו, ואז, לאחר פרק זמן כלשהו, עובר בדיוק את אותו הדבר שחלמתי עליו במציאות, מה שגורם לי לתחושת דז'ה-תוריס-לואי-וו רצינית… אבל אף פעם לא הצלחתי לרתום את זה לכשרון אורקולרי, משום מה.
כשרון אורקו מה?
קורה לי לפעמים שיש לי תחושות דה-ז'ה-וו חזקות, ונדמה לי שחלמתי על הסיטואציה פעם, אבל מעולם לא הצלחתי להוכיח את זה בוודאות.
תמיד אני מוריקה מקנאה כשאנשים מספרים על כל מיני יכולות מוזרות שלהם.
!
גם אני רוצה כוחות על טבעיים! ו-
כשרון אורקולרי
תקוע לי בראש מאז שקראתי את משיח חולית באנגלית. בפשטות- כושר ראיית הנולד, קבלת תכונות של אורקל.
כשאנשים מספרים לך על כוחות על טבעיים שלהם, אז כנראה שהם משקרים.
באמת סופרמן יכול להיות
ממש מגעיל כשהוא שיכור.
שחור (עם שווא בשין ושורוק ב-וו)
(כמו הסרט). כל מי שאי פעם עשה לי משהו רע, בא על עונשו. זוהי קללת השחור, שמוטלת מבלי שאני אתאמץ בכלל על אנשים שגורמים לי עגמת נפש. דוגמאות נבחרות: קצין מטומטם אחד בצבא שנתן לי תלונה וחודשיים אחר כך ירו לו על הבית. הבוס שהלין לי את השכר – הוריו מתו בהפרש שבוע זה מזו. המורה להיסטוריה שדפקה לי את תעודת הבגרות (זה היה מזמן, אבל השחור לא שוכח) היא רווקה זקנה. והדוגמא הכי טובה – החבר שלי, שעזב אותי לאנחות והשאיר אותי עם לב שבור
מתחתן איתי בעוד חודש.
ומזל טוב!
גם לחברה שלי יש את זה,
הבעיה שהיא נזכרת במה שהיא "חזתה" רק אחרי שזה כבר קורה במציאות, וגם שהיא "חוזה" בד"כ דברים טיפשיים כמו שני אנשים הולכים ברחוב, או אני והיא מדברות במטבח…
אחלה סיפור.
בכל מקרה, בענין הסכנה שבחלומות צלולים, מישהו פעם סיפר בפורום של האתר אליו לינקקתי למעלה, שבאחד החלומות הצלולים שלו הוא דרך בטעות על זכוכית שבורה והתחיל לדמם, והרגיש באופן מאוד ברור את הכאב החד, כאילו זו הייתה מציאות. אמנם זה לא השפיע על המציאות, אבל בוודאי זו הייתה חוויה מאוד לא נעימה. כך שאפשר להפגע מחלומות, אם באופן פיזי, ואם באופן רגשי (משתתפת בצערך, אקסמנית). מפחיד לחשוב מה יקרה אם מישהו יהרג בחלום צלול.
אחלה סיפור.
לא מזמן היה לי חלום מוזר שבמהלכו פתאם התעוררתי מסיוט וניסיתי להזכר מה קרה לי בסיוט שכל כך הפחיד אותי (בדרך כלל אין לי סיוטים) וכשלא הצלחתי להזכר התחלתי לחשוב על המאטריקס ועל הקטע שמורפיוס אומר
וזה הצחיק אותי כי חשבתי לעצמי, ברור שאפשר לדעת אם זה חלום או לא. ואז גירדתי לי את קצה הראש וגיליתי שיש לי שער קצר ולא הצלחתי להבין מה קורה אז רצתי למקלחת וראיתי במראה שיש לי שער קצר מאד והוא מאד דליל. ואז התעוררתי באמת ומיד בדקתי אם עדיין יש לי את כל השער שלי…
זה היה ממש מצחיק שבתוך חלום חשבתי על זה שאני בטוח אדע אם זה חלום או לא. :)
האמת, עכשיו שכתבתי את זה וחשבתי על עוד כל מיני חלומות מוזרים שהיו לי ואני זוכר אותם טוב מאד, אני נזכר בחלום שהיה לי פעם (משהו בסגנון סרטי צעקה) שחלמתי אותו במשך 3 לילות, כאילו זה טרילוגיה, ובסוף כל חלום ראיתי שכתוב "to be continued". אני זוכר שכמעט אף אחד מהחברים שלי לא האמין לי שזה אפשרי אבל עכשיו שאני חושב על זה יכול להיות שפעם כן ידעתי לשלוט על החלומות שלי ובחרתי להמשיך את החלום… cool
בדקת אם החלומות תאמו לסרטים עצמם (אם זה היה לפני שראית את כל הטרילוגיה)?
חלמתי אותם
בערך לפני 10 שנים, יעני, עוד לפני הסרט הראשון של צעקה.
שמתי לב שלא יצא ברור משהו בסיפור שלי. בעצם של ה-3 חלומות היו התרחשות אחת בה הרוצח בא לבית של חבר שלי וניסה לרצוח אותנו. החלום השלישי הסתיים כשהמשטרה הגיעה ועצרה את הרוצח שעד היום אני לא יודע מי הוא היה.
לפני כמה ימים
היה לי חלום בו הרגשתי שאני מתעורר ומתקשר למישהי שהופיעה בו ושואל אותה אם באמת קרה משהו יום קודם, והיא אומרת שכן. זה היה מאד מוזר… נכון, גל?
החלום הכי מוזר שלי
היה חלום שכל כמה זמן החליט להחליף סגנון (קצת כמו בפרסומת הזאת ל"יס", רק הרבה יותר דרמטי). כלומר, היו קטעים שלמים שזכרתי כסרט אנימציה, קטעים של אנימצית מחשב, קטעים של משהו דמוי קליפ ואני חושב שאפילו התפלקו לי כמה משחקי מחשב לשם.
אתם רואים מה האתר הזה עושה לי?!
גם לי היה משהו כזה
פעם חלמתי חלום מוזר שבו שוורצנגר עוזר לי לברוח מכמה רוצחים ואז פתאם זה הפך להיות משחק מחשב (ארקייד) ואז כשהצלחנו להציל את הגבירה היפה שנחטפה זה הפך לסיפור אהבה (ביני לבינה) ואחרי שהיינו מאוהבים זה הפך לסרט קצת יותר
…
זה היה חלום טוב…
איך אתה יכול לדעת שאתה חולם?
דקארט ביסס על השאלה הזו תאוריה שלמה _"אני חושב משמע אני קיים" וכו').
הוא טוען שבגלל שאינך יכול לוודא שמה שהחושים שלך קולטים אכן קורא (=אולי אתה חולם?) והמסקנות שאהת מסיק אינן בהכרך נכונות, אתה לא יכול ללמוד כלום על העולם החיצון, ולכן הדבר היחיד שקיים בוודאות הוא אתה.
אף פעם לא חשבתי על זה ככה
אני מכיר את התיאוריה הזאת שלו (למרות שאף פעם לא התעמקתי בה).
אני לא יודע אם אני ממש מסכים עם התיאוריה ואין לי כח להתעמק בה כדי לחשוב על זה אבל בכל זאת נראה לי שאפשר לדעת אם אנחנו חולמים או לא (בדרך כלל) כי אם לא הייתה לנו את האופציה הזאת אז אולי בעצם כלום לא קורה? ואולי עין הדג זה רק חלום של אחד מאיתנו? או במילים אחרות, אולי אנחנו חיים במאטריקס?
פעם (כשהייתי קטן) היו לי מחשבות בסגנון של אולי בעצם כל העולם הזה הוא חלום של מישהו. כל פעם שהוא הולך לישון אז אנחנו מתעוררים וכל פעם שאנחנו הולכים לישון הוא מתעורר. מאוחר יותר הבנתי שזה לא הגיוני כי לא כל העולם הולך לישון באותו זמן אז פיתחתי את התיאוריה קצת והגעתי למסקנה שכנראה יש עולם שלם עם הרבה אנשים. כל אחד מהם יש לו דמות-חלום. ברגע שהוא ישן הדמות שלו מתעוררת. איכשהו כל האנשים חולמים חלום קבוצתי (אולי בעזרת מחשבים שמחוברים למח) ולכן כל הדמויות שלהם הם באותו עולם (העולם שלנו).
מקווה שזה יצא מובן מספיק
וכשגיליתי שהעולם הוא עגול,
חשבתי שהאנשים חיים בו מבפנים.
משהו יותר מפחיד- מה אם המופע של טרומן הוא נכון, וכל מה שמסביב הוא תוכנית טלוויזיה או סרט שמתמקדים בך? מה אם כל האנשים שאתה מדבר איתם באינטרנט הם אדם אחד שהאולפן שכר בשביל לדבר איתך שתחשוב שיש עולם בחוץ? (מלבדי, אני נכנס מהפורומים החיצוניים בשביל להזהיר אותך, וההודעה עוד מעט תמחק בתירוץ של עופיות אבל למעשה כדי להסתיר את האמת)
אין בן אדם מספיק נואש
בשביל לעשות על החיים שלי סדרה, ואם כן- התסריטאים שלו ממש עלובים.
בגלל זה
אני מנסה לעשות את החיים שלי כמה שיותר מעניינים.
לו החיים שלך היו מעניינים
לא היית יושב בבית ביום שישי ומקשקש במחשב.
אף פעם לא חשבתי על זה ככה
זה מזכיר לי סרט מצוייר שראיתי פעם. עיר מסוימת גילתה שהיא חלום של בן אדם והשעון המעור שלו עומד לצלצל. וככה הם היו חייבים לגרום לזה שהוא לא יתעור כדי להמשיך להתקיים.
נ.ב- כדאי לך להתעמק בדקארט, אני אישית לא מסכימה עם כול מה שהוא אמר אבל הוא בהחלט מעניין.
ווואייי....
אני מכיר את הסרט הזה… אני ממש לא זוכר איך קוראים לו… מישהו זוכר? אני רוצה לראות אותו עוד פעם (למרות שהוא בטח סרט גרוע).
אני אולי אתעמק בו יום אחד. יש כל כך הרבה נושאים פילוסופים שמעניינים אותי (כמעט כולם) אבל אף פעם אין לי סבלנות לקרוא על זה :(.
אוי, חלומות מוזרים זה מגניב.
לי היה פעם חלום אחד בסינית, שלא הבנתי מילה ממה שהלך בו כי אני פשוט לא מבינה סינית, וחלום אחר שהיה לי בהזדמנות אחרת היה עם תרגום…
אפרופו חלומות בסינית,
אי אפשר להימנע מלהזכיר את לאו-טסה, שחלם שהוא פרפר, וכשהתעורר לא יכל לקבוע אם הוא אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא אדם.
ואפרופו חלומות מורגשים, עד היום אני זוכר את החלום שחלמתי בגיל 13 (ואצלי זה היה מזמן, ילדים), שבו ליטפתי נחש והוא הכיש אותי. התעוררתי עם כאב נוראי ביד, איכשהו שכנעתי את עצמי שיש שני חורים אדומים בנקודה הכואבת, והתחלתי להפוך את החדר בחיפוש אחרי הנחש…
החלק העצוב
בלחלום חלום עם תרגום, היה שכמובן היו טעויות בתרגום, והתרגזתי עליהן לכל אורך החלום.
וזה, עד כמה שזה מוזר, היה הרבה לפני שהתחלתי לעבוד בתרגום בצורה מקצועית. כך שאפילו אי אפשר להאשים בזה את העבודה.
גם לך זה קרה?
הייתי בטוחה שאני המופרעת היחידה שחלמה חלום באנגלית וספרדית, עם כתוביות לעברית. מילא זה – היו כ"כ הרבה שגיעות תרגום, שעצרתי את החלום כל דקה בערך, בשביל לתקן משהו…
אבל החלומות שאני הכי אוהבת הם טקסטואלים בלבד. באמת… אני פשוט רואה גליון של טקסט, וקוראת אותו. הבעיה היא שלפעמים לא רואים מספיק טוב, ואי אפשר להבין חלק מהמילים, בדיוק כמו שאי-אפשר לחזור אחורה, הטקסט משתנה. והסכנה הכי גדולה היא לפקוח עיניים כדי לראות טוב יותר – אז הכל נעלם.
_____________
יום לא-הולדת שמח,
גל
אלוהים ישמור!
בבקשה תגידי לי שאת צוחקת עלי…
חלומות עם תרגום?!
חלומות טקסטואליים?
בחיים לא חשבתי שאני אגיע לזה, אבל נדמה לי שאני מתחילה להתבייש לא רק מודע שלי, אלא גם בתת מודע המשמים שלי…
האם אני עד כדי כך חסרת דמיון?
עינת
גם לי זה קורה- שבחלק מהחלום צריך לקרוא משהו. וזה נורא. אני לא מבינה כלום ותמיד מחוקות מילים.
——
)
לא הייתי כאן רק כמה ימים וכבר יש דיון ע-נ-ק (ואפילו מעניין) על חלומות! מזל שלא הייתי כאן להתחיל לדבר בהרחבה כי החלומות שלי מעוותים נורא. (כל מה שכתוב בפתיל ויותר- חלומות בשפות זרות, תרגומים, מוזיקת רקע, טוויסטים, חלומות צלולים, יציאה וכניסה מתוך סרט, חלום בתוך חלום, סלבריטיז, ערבוב המציאות עם החלום, טרילוגיות, שליחויות, מסעות, קווסטים, לונג ג'ון. הכל היה לי
לונג ג'ון קרוגר
נראה שהיא מופיעה בהרבה חלומות של הגולשים פה (גם בשלי, לפני הבוחצל.קון).
הי, זה קרה גם לי!
כלומר, חלומות טקסטואליים. חשבתי שאני האדם המוזר היחיד שחולם בטקסט מוד…
חלומות עם תרגום לא היו לי, אבל היו לי חלומות בשפות זרות (צרפתית, ערבית) שבהם לא הבנתי כמעט מילה :-(
הכי מתסכל שיש חלום נהדר ומעניין ומרתק כמו סרט טוב, אני כשאני קמה אני זוכרת רק קרעים ממנו במעורפל. עושה חשק למכונה שמקליטה חלומות, כמו בסרט "פיינט פנטסי"
נו, ובשלב זה של השיחה
אפשר בהחלט לגעת בטופיק, ולהזכיר (אפרופו מכונה שמקליטה חלומות) את "עד סוף העולם" של וים ונדרס, שאני אישית מאוד אהבתי.
<<<בחלומות שלי, בעיקר לאחרונה, חוזר מוטיב הצבא בעקביות, אם כי כל פעם בווריאציה אחרת (צבא של קרטיסטים, צבא של סטלנים, וכו').
מה שהכי מצמרר הוא שהפעם האחרונה בה לבשתי מדים היתה לפני תשע שנים…>>>
ואני ארשה לעצמי להזכיר
סרט ישן יותר – Brainstorm (סערת מוחין, קראו לזה בעברית), עם כריסטופר ווקן ונטלי ווד (נדמה לי שזה היה הסרט האחרון שלה), שלא עוסק ספציפית בהקלטת חלומות, אלא בהקלטת חוויות באופן כללי. מה שהכי אהבתי בסרט הזה היה הראליזם שבו הציגו את פיתוח המכשיר שעושה את זה, מקסדה ענקית ומגושמת, מלאה כבלים וברגים, שנראית כאילו כל רגע תעשה קצר, ועד מכשיר קטן וקליל שאפשר כמעט לקפל ולשים בארנק…
סרט מעולה!
זה אכן סרטה האחרון של נטלי ווד (היא מתה במהלך הצילומים – אולי
אומרים שמי שמתעסק עם המוות מטיל קללה על הסרט סוף 
). שווה צפיה (וצפיה חוזרת). קצת נאיבי אבל מאד מרתק.
גם לך זה קרה?
היי, גם לך? ואני חשבתי שרק אני המוזרה היחידה שחולמת חלומות טקסטואליים…
אוי, חלומות מוזרים זה מגניב.
חלמתי הלילה חלום שהיתה בו דמות אחת שדיברה אנגלית עם סלנג אפרו-אמריקאי כבד (יש בכלל דבר כזה במציאות?), ולא הבנתי את אחת המילים, אז פשוט בדקתי אותה בבבילון (הופיע לי החלון הקטן של הבבילון עם הפירוש וקראתי והבנתי).
!סליחה!
—קבלו את התנצלותי הכנה על העלאת רמת המתמשכים, בדרך כלל אני מתאפקת, אבל באמת שכבר יש גבול—
לשאלתך- סיוט ברחוב אלם.
אני דיברתי על המציאות.
ממתי אנחנו מדברים כאן על סרטים?
אה... מטריקס?
לטובת המאותגרים מטריקסאית -
אוף!
הייתי מקשר לסיפור החמוד של ווינסנט באותו הנושא אם האתר שלו היה מועיל לעלות…
נו, נראה שאין ברירה חוץ מללנקק לגיבוי בבמה:
http://stage.co.il/Stories/39077
לפי הניסוחים באתר הזה
הייתי בטוח שבסוף יבקשו ממני כסף.
"התנסה עוד היום בחלום צלול! שלח 6.99$ לת.ד. 355, קאשל"צ, ללא כל התחייבות! אם מסיבה כלשהי לא תהיה מרוצה מהחלום, כספך יוחזר לך במלואו!".
זה לא ספר הדרכה, אבל אתר
לי זה בא טבעי (מאז שאני זוכרת את עצמי היו לי חלומות בהם הייתי מודעת שאני חולמת ובהם שלטתי בחלום), וזה די הרס לי כמה חלומות. ההרגשה הרבה פחות "אמיתית" וזה די מבאס…
מצד שני, בתור ילדה השתמשתי בזה לזיהוי סיוטים לפני שהם מפחידים באמת, ולשנות את החלום למשהו פחות סיוטי.
ופעם חלמתי את אותו חלום בכמה גרסאות שונות, כשכל פעם אני משנה משהו, עד שהגעתי לגירסה ממנה אני מרוצה.
אז בסה"כ אני לא מתלוננת…
הדיונים האילו עושים לי חשק
לראות את הסרט.
גם אם הסוף הורס לפי רד הסרט עצמו נשמע משהו ממש מעניין והרבה יותר טוב ממשולש האהבה והדרמה שדמיינתי ששמעתי בראשונה על הסרט.
אזהרת ספוילר
בהודעה זו יש ספוילר לסרט שאינו קשור לכתבה, בלי ציון שם הסרט מראש ועוד ממש בקצרה (3 שורות)!
תקראו לי נודניק/ניטפיקר או לא משנה מה, אבל כשהורסים לי סרט שלם בהודעה אחת, זה די מעצבן.
אני לא אקרא לך נודניק
ולא ניטפיקר, אלא אחד שזורק האשמות חסרות בסיס. 'מלהולנד דרייב' הוא (עד כמה שהבנתי) לא סרט שבסופו מתעוררת הגיבורה ומגלה שהכל היה חלום. קיימת פרשנות פופולרית למדי לסרט המוזר הזה שטוענת שכולו חלום, ואתה רשאי להסכים איתה או לא. זה לא ספוילר, ועדיף לדון כותבי הודעות לכף זכות במקום להתעצבן.
זה לא מדוייק.
מהמשך למה שרד כתב, יש בערך אלף דרכים שונות להבין את מהולנדרר דרייב, ומאה אלף דרכים לא להבין אותו בכלל. זו רק פרשנות אחת, ולא הפתרון "הרשמי" (כלומר זה שהסרט מציג בסופו – אין כזה דבר).
כביש, שמים, וניל
ייתכן שכך. לא ראיתי את 'כביש אבוד' (אבל התיאור שלך גרם לי לרצות)
שאלה לא קשורה ישירות
למה אתה קורא לזיכרון גורלי דיכרון גורלי? הוא לא היה כזה דיכאוני.
עוד קצת ההערות
(בלי ספוילרים)
אגב, המשחק בסרט בעייתי מאוד. טום קרוז עסוק בלהעריץ את עצמו, כמו בכל סרט שלו (פרט, אולי, ל'מגנוליה' ו'עיניים עצומות לרווחה'), ופנלופה קרוז פשוט לא יודעת לשנות אינטונציות באנגלית (בספרגית היא דוקא לא ראה). מי שמציל את גאוות ארגון השחקנים הם קמרון דיאז (שמוכיחה כאן סופית שהיא אינה בלונדה טיפשה אלא שחקנית לא ריה בכלל) וג'ייסון לי (אהובנו מסרטי קווין סמית') שעושה ברייאן מצוין.
התסריטאים – חלקם הגדול נרדמו על המשמרת. ידוע שקשה לתסרט אושר, אבל אין שום סיבה לריכוז של סירופ הקיטש על המסך בסצנות שבהן קרוז וקרוז יחד. גועלי. למרות שמדי פעם יש הברקות, ואהבתי את המשפט עם החתולים.
אבל הפנינה האמיתית זה הפסקול. להתחיל ב- everything in its right place של רדיוהד זה לא פחות מגאוני, וגם השירים המוכרים האחרים השתלבו נהדר. אגב, זה מחזק את גישתי לגבי הסרט (ראו הודעות מספיילרות לעיל).
רד, אתה מתעלה על עצמך :)
"כל הסרט הוא מערכת תמיכה לפואנטה"?
:)
שמי גלידה בטעם במבה
טוב, אז ראיתי את הסרט, קראתי את הביקורת וגם את כל התגובות, וכל זה כשאני צריך לקום מוקדם מחר, אז תלמדו להעריך את זה. על לא דבר. די תפסיקו, נו זה כלום.
אז לכבוד הדג נשבר מסרטי טוויסט. אני לא רוצה לעשות הכללות, לכן אומר מנגד (או שלא כי בגדול אני אסתכן ואומר שבגדול אני מסכים עם הביקורת) שלי נמאס מסרטים מהם אני יוצא מרגיש מרומה.
אקח באופן צפוי וסמלי את "מועדון קרב" לנימוק הנקודה שלי. אז ככה:
גם מ"מועדון קרב" יצאתי מרגיש מרומה, כי לא אהבתי את הרעיון שסרט שאמור להיות כל כך מורכב ומסובך מסתכם בהסבר פשוט לכאורה, ועם זאת מסבך את הסרט עוד יותר. כבר אמרתי ואומר שוב שיש לי המון טענות כלפי "מועדון קרב" וזו רק אחת מני רבים, אבל סך הכל אני לא יכול להגיד שלא אהבתי את הסרט. כן אהבתי. את הבימוי שלו, את איך שהוא עשוי. הבעיה היא בתסריט ואולי גם קצת ברעיון המרכזי.
מ"ונילה סקיי" יצאתי מרגיש מרומה אף יותר – לאחר צפיה בסרט הערב ושוב בהשוואה ל"מועדון קרב", ייאמר לזכות האחרון שחרף הבעייתיות שבטוויסט שלו, הוא לפחות איכשהו עוזר לצייר מחדש סצינות בלתי מובנות ולהסביר יותר טוב בעיקר קטעים מתחילת הסרט, אם לא מהמשכו.
לסרט לשמו התכנסנו כאן היום)
)
(
ב"ונילה סקיי" אמרו לא, אנחנו נהיה יותר מתוחכמים ואת השפעת הטוויסט נשים מ*אמצע* הסרט, ואז נראה לצופים שעבדנו עליהם בקטע של ההבדל שבין חלום למציאות מנקודה מסויימת בסרט ובכך נדחוף איזו קריצת-עין לכיוון עולם הטכנולוגיה, ונצא גדולים. כל זה לא היטיב עם הציפיה לסוף ועם ההתחבטות בשאלה "איך תיגמר כל הסמטוחה הזו?" שמלווה את הצופה (אותי במקרה הזה) במהלך הסרט. או במילים אחרות, שכבר נאמרו בעמוד זה לא פעם: "מה, זהו?". זהו אינדיד. חבל.
(סוף
א-ב-ל גם במקרה של "ונילה סקיי", עם כל הבעייתיות שברעיון המרכזי שלו ואלמנט ה"מה, זהו?" – סך הכל ובגדול נהניתי. אני לא יודע אם זה סרט שחייבים לראות בקולנוע, אבל אני כן יודע להמליץ לראות אותו באופן כללי.
אבל זה אני…
הברקה (
גם ל'האחרים')
יקירתי סנטיפי העירה, שכשהיא ראתה את טום קרוז חונק בכרית את קמרון דיאז/פנלופה קרוז, הדבר הראשון שעבר לה בראש היה המשפט:
אני חושבת שכבר
דובר בנושא, אבל האמת היא שרב הרעיונות שעל פני התבל הינם ממוחזרים, זה רק תלוי במידת הידע הכללי של הצופה. הרבה סרטים שאבו רעיונות מספרים, סרטים אחרים קבלו השראה מסרטים אחרים, והרבה יצירות נוצרו באופן בלתי תלוי ומובעים בהם רעיונות דומים… אבל במקרה הזה, אני די מסכימה איתך, משום שמדובר בסרט מיינסטרימי מצליח, שלוקח רעיונות מסרטים מיינסטרימיים מצליחים אחרים, ואז קצת קשה לומר: "אנחנו מקוריים". לגבי זכרון גורלי, אני פשוט לא מספיק זוכרת את הסרט, אבל ממה שאני זוכרת לא מדובר באותם רעיונות. אשמח אם תפרט (בספויילר) את הקשר.
מה, אתה כותב כשאתה נמצא על הגג?
נשבעת לך שזה מה שחשבתי כשראיתי את הניק שלך. לקח לי כמה שניות טובות להבין למה התכוונת באמת…
בנוגע לשאלתך – לא נראה לי שניתן לכתוב כתבה כזאת בלי ספוילרים. אבל יש הרבה אנשים שלא איכפת להם לקרוא ספוילרים כאלה, ואם כל מה שאתה אומר על סרט שהוא "המציאות היא לא מציאות" ולא מעבר לזה, לדעתי זה לא הורס את הצפייה בסרט.
(ולא, לניק שלי אין משמעות. פשוט עברתי את המבחן בספרות, תודה לאל)
זו פשוט גרסה חיוורת של ''המשחק''
שכמובן זה סרט הרבה הרבה הרבה יותר טוב.
אגב מחזור רעיונות,
ובהקדשה מיוחדת לכל מחרפי-נפשם-על-מזבח המקוריות,
יש סיפור (מד"בי) בשם "פילים עצובים" (בערך, לא מצאתי ברשת בעברית) שמראה את העתיד לפי אבירי מקדש המקוריות.
(ולא, גם אני לא אוהבת לשמוע בדיחה פעמיים, אבל מכאן ועד לפסילה גורפת של סרט?)
'פילים עגומים',
ככה קראו לו בתרגום – הוא כלול באחד מאוספי הסיפורים שזכו בהוגו שתורגמו לעברית. אחלה נאום (זה לא בדיוק סיפור).
אין לי התנגדות לחזרה על רעיונות. אבל 'ונילה סקיי' לא רק ממחזר רעיון שכבר ראינו הרבה פעמים (לאחרונה, ובסרטים בפרופיל גבוה – לא באיזה סרט שכוח משנות השישים) אלא גם עושה את זה לא טוב, ועושה קולות כאילו הוא המציא את הגלגל. רבים אחרים השתמשו ברעיון הזה כבסיס לסיפור מעניין. ב'ונילה סקיי' הוא משמש כפואנטה שעליה נשען הסרט כולו. מה לעשות, זה כבר לא מפתיע, לא מזעזע ולא מדהים, ומכיוון שזהו סרט-טוויסט שכל עלילתו נשענת על הפואנטה שלו – כשהפואנטה כושלת, הסרט כושל.
הציטוט שנלקח מברגמן?
קראתי לאחרונה את התסריט של "תותי בר" לאינגמר ברגמן, ובתחילתו נמצאת הסצנה הראשונה של פקח את עיניך (וגם ונילה סקיי). לא ראיתי את הסרט תותי בר. האם מישהו יכול להשוות?
ציטוט נהדר
מהביקורת:
"רשימת הסרטים שצריך לא לראות וספרים שצריך לא לקרוא כדי להיות מופתע, נרגש ונפעם מ'ונילה סקי' היא ארוכה מאוד."
התמזל מזלי ואני בדיוק אחת מאותם אנשים שלא ראו ולא קראו בדיוק כאמור לעיל. אל תשאלו איזה 5 סרטים ראיתי ב-5 השנים האחרונות.
כל מה שידעתי על הסרט הוא שיש סרט מקור איטלקי וזה רימייק הוליוודי שלו (באמת שלא אכפת לי), והשחקן הראשי הוא טום קרוז (את זה גיליתי רק בשעת הסתכלות על קופסה בזמן הכנסת הדיסק לדויד, ללא קשר לאיכויות ויזואליות קיימות או לא, יש להודות על האמת, הוא שחקן טוב.).
קשה לומר שאני חובבת סטודנטים לקולנוע למיניהם, אבל משהו אחד שנאמר לי ע"י איש יקר (במקרה אחי) הוא: התמונה הראשונה בסצנה הראשונה אמורה לספר לך על מה הסרט. לתמצת אותו להרגשה הספציפית שמעלה התמונה.
אני מאוד אוהבת את העניין ותמיד שמה לב לכך. ובכל סרט טוב שאי פעם ראיתי החוק הזה קיים לתפארת..
זה גם חוסר הרבה עוגמת נפש – אם התמונה הראשונה לא מוצאת חן בעיניי אני יוכלה לבחור שלא לראות את הסרט או לפחות להוריד ציפיות.
בעיני ונילה סקי סרט קסום! עם הברקות ויזואליות ותסריטאיות (אני מציינת שוב, תוך הדגשה שלא ראיתי את 'פקח את עיניך').
לבנדיטס. אחרי הטוויסט בסרט – אני מתאפקת לא לומר נחות – הזה, טוויסטים איבדו בעיני את הערך המוסף שלהם. סוף 
), או מה בדיוק קרה שם. למי אכפת? אני התמכרתי לתמונות על המסך ולפס הקול ונהנתי מכל רגע.
תחילת הסרט – תמונת על של ניו יורק, יצא לי 'וואוו' עוד לפני שהמסך נחשך 'איזה חלום'. מכאן והאלה רק התענגתי.
בכלל לא היה לי חשוב מאיפה התחיל הטוויסט (אם כך אתם רוצים לקרוא לזה, לי אישית, נמאס מטוויסטים. שימו לב!
בשורה תחתונה – אני ממליצה.
>ספל חמאה צריכה לראות אותו לפחות פעם נוספת<
מי הרג את קין?
איזה יופי.
לא מספיק שהארץ שלנו מסריחה מרטרו,גם אני חוזרת לקרוא ביקורות על סרטים שבטח רבים כבר שכחו.
זה לא שאין סרטים חדשים יותר להגיב עליהם(האמת שכמעט ואין)אבל את הסרט הזה חיכיתי לראות כבר מאלאנה זמן.
וראיתי.
מה אומר ומה אספר?
אני לא מאכזבת ולוקחת את הדעה המנוגדת לרובכן.
אהבתי.
האמת היא שחבל(אני לא מאמינה שאני אצליח ליצור כאן שירשור שלא התחיל כשהופצה הביקורת לראשונה,עכשיו בטח אפפחת לא נכנסת לכאן ולא זוכרת מה היא חשבה על הסרט)שאפפחת לא חשבה להתחיל בשירשור נושאי שונה על הסרט הזה,והשירשורים היו צפויים מחד(לפחות לטעמי,ואין כאן כל ביקורת על עצם השירשורים,אלא על צפיותם)ולא ממש ממצים מאידך בכיוון שונה מספויילר.
הרשנה -לי להביע את עמדתי על הסרט בצורה שונה.
הסרט הזה,כמו רבים אחרים דוגמתו(למשל מלהולנד דרייב המעולה)מעוררים בי את השאלה -"מה את אוהבת בסרטים?" או-"למה את רואה סרטים?".
שאלות עמוקות ,אכן,ולכן הצ'ובות שלי לעצמי לרוב צפויות ובד"כ לא נוגעות בהוויה האמיתית.
לאחרונה(בשנים האחרונות)למדתי לצפות בסרטי קולנוע בצורה שמביאה אותי להנאה גדולה יותר מהסרט,בלי כל קשר להבנתו או הבנת המסרים שהוא מנסה להעביר.
אני מביטה על סרט כמו על הנוף שעובר על פניי, דרך חלון הזכוכית ברכבת עליה אני נמצאת.
הנוף יכול להיות דומה להמון דברים שראיתי,אבל להפתיע ולהנות אותי,אבל גם להיות שונה ממה שראיתי עד-כה,ובכל זאת לשעמם עד-מוות ולא לגרום לי להמשיך להישאר ערה עד לתחנה שלי.
אני נהנית מהדרך, מהצבעים, מהחברה שלי לצפייה(שלפעמים כשהיא שותקת זה הרבה יותר גרוע מאשר כשהיא מדברת בלי סופ)וגם מהדברים שאני אוכלת תוך כדי נסיעה וצפייה.
הצפייה בסרט מהנה אותי תוכ כדי הצפייה עצמה.
הסופ יכול להיות להיט,יכול להיות מזוויע ,אבל בעצם לעשות את התסריט והבימוי של הקטע האחרון שאני רואה בסרט בד"כ לקח פחות זמן מאשר שאר הסרט.
כך גם לגבי תפקיד השחקנים, המוסיקה והאפקטים והכסף שהוצא עליו.
לצערי,בשנים האחרונות סרטים רבים נבנו על האפקט של סופם על הצופות וחלקם לא צלח את ההשפעה.
אבל זה ממש עוול שהקולנוע המודרני שמנסה לייצר סרטי מתח או דרמה מוצא עצמו נמדד אך ורק לפי הסופ.
טוויסט זה משו נחמד נורא.
אבל כמו כל דבר נחמד(מי הזכירה גלגל"צ?)הוא יכול להיות חרא כשעושים בו שימוש יתר על המידה או מכבידים עליו עם ערכ שהוא לא יכול לעמוד בו.
וכשכל החבילה של שעה וחצי-שעתיים סרט עומדת על חשיבות של הסופ,זה ממש חבל.
אני לא מאשימה את הצופות,הן באו להנות ולהעביר זמן.
לא ניתן להאשים מישו שלא נהנה מסרט.
אפשר להאשים תרבות שהיא מעלה לדרגת אל קטע קצר של סרט ובעצם אומרת שכל השאר הוא סתם.
ולסיום.
אהבתי מאוד את הסרט הזה,וכל המחמאות על המוסיקה וכל האיילה,אז אני בעד גם-כן.
מה שבטוח זה שלעשות היום צופה מופתעת אחרי סרט בסגנון הזה נהייה יותר קשה משנה לשנה,וזה לא בגלל שמישו אמר את זה קודם.
כי (כבר כתבתי פעם באיזו תגובה)שכולם מעתיקים מכולם,והכל היה כבר קודם.
השאלה היא איכ נעשית ההעתקה.
ולדעתי,מוסיקה,(מעולה)צילום(כביר)ומשחק של צוות השחקנים יכול לתבל כל העתקה או שיחזור בצורה שלא גורמת לצופה להרגיש מרומה.
אני שמחה להגיד שרשמתי לעצמי עוד סרט של טום קרוז שאהבתי.
עכשיו אני רק צכה לחכות להזדמנות שלי לצפות ב"עיניים עצומות לרווחה".
שבת שלומ
מדי פעם גם אני חושב,
"מה אתה אוהב בדיוק באוכל"?
האמת, אני רוצה שהאוכל שלי יחכים אותי. יעשיר את עולמי התרבותי. יגרום לי לתהות על מה זה באמת לאכול, ומה המשמעויות הגלומות בצורת האומנות הזאת.
וזאת בעיה. לא משנה לאיפה תלכו, כל מה שיגישו לכם זה וריאציות על שניצל או על חביתה. אולי עם עוד כמה מרכיבים איזוטריים, אולי עם תבלין מוזר אחר – אבל שימו לב שבמרבית המסעדות, וגם המובילות שבהן, הדגש הוא משום מה על המוצר הסופי. על ההנאה הרגעית של הסועד. לאף אחד כבר לא אכפת מתהליך היצירה. לאף אחד לא אכפת מהסאבטקסטים שיכולים להיות מושרים באוכל.
אני רוצה שהאוכל שלי יאתגר אותי!
מדי פעם גם אני חושב,
אז מה דעתך לחוות את התהליך מכיוונו ההפוך, קרי להיות הנאכל? זו יכולה להיות חוויה של פעם בחיים.
אתה לא הולך למסעדות הנכונות
אני יודע שהתכוונת לזה בציניות, אבל אני בהחלט מצפה מ[חלק מ-] האוכל שאני אוכל לאתגר אותי, לתת לי טעמים חדשים, וזיווגים חדשים של רעיונות. אולי בגלל זה אני גם אוהב להיות בצד השני – בצד המבשל. אחרת, הייתי באמת נשאר בשניצל וחביתה ואף פעם לא מנסה סושי.
נאה,
אבל פספסת באומדן כמות הארס שלי.
כן, גם סושי הוא "בסך הכל שניצל או חביתה". הוא דבר שאתה אוכל, ומתייחס לטעם שלו. לא לנטיות המיניות של הטבח, ולא למזימות של שוטף הרצפות של המסעדה לאחד את המזרח התיכון תחת מרותו.
חבר'ה, שניצל הוא בסך הכל שניצל. ניתן לעשות אותו מחומרים טובים יותר או פחות, ניתן להגיש אותו בצלחת יפה, או צלחת מטונפת, ניתן לעשות אינסוף וריאציות על השניצל, לא מעט מהן יוכתרו כ"אמנותיות" ע"י מרבית האנשים, אבל אף אחת מהן לא תגיע לרמה שבה בעת שאתה אוכל שניצל אתה מבין משהו חדש על תהליך היצירה של שניצלים(*).
—————-
(*) אלא אם כן תהליך היצירה הופסק באמצע, והלא-תוצאה הוגשה לשולחן.
ותגיד טודה
כי לאכול משהו כשאתה באמת מבין מה הולך בפנים זה לא תענוג כל כך גדול.
דיברת על 'לאתגר'
לא דיברת על 'ללמוד דבר חדש על תהליך היצירה'. אני מצפה מאוכל לאתגר אותי, לעניין אותי, לגרום לי לנסות לנחש מה נמצא בפנים. בסרטים זה אפילו יותר חשוב, בכמה מישורים:
1. כמי שמתכנן ליצור סרטים, אני בהחלט יכול ללמוד משהו חדש, טכני או אומנותי, על *אומנות* הקולנוע (ידידה שלי, סטודנטית לקולנוע, התפעמה לא מזמן מ'משהו טוטאלי' כי הוא שבר מוסכמה צילומית מאוד מקובלת ובכל זאת נראה מצוין).
2. כמי שחי בעולם, וצורך סרטים שחלקם עוסקים בעולם, אני מצפה מסרטים (לפעמים) לא רק לספק צרכי בידור אלא גם ללמד אותי משהו על העולם שסביבי, ובעיקר על עצמי.זהו כמובן תהליך דו-צדדי, אבל באמצעותו אתה יכול להיות היוצר גם כצופה, כי אתה יוצר לעצמך את הפרשנות הפרטית שלך לסרט ואת מה שאתה לומד ממנו על עצמך (וכשאתה חולק את זה עם אחרים, קוראים לזה 'לכתוב ביקורת')
ובנוגע להיותך בצד המבשל,
אתה צודק.
אני מניח שגם בקולנוע, אליו כמובן רמזתי בכל המטפורות הללו, הבישול עצמו הוא חצי מהכיף. (מי אמר – "בסרטים של גיליאם צריך לצפות, לא להשתתף"? בעצם, דוגמא רעה. תעזבו.)
אבל, זאת הבעיה. גם אם בבית אוכל להתענג על גלגול סושי, הרי בקולנוע אין לי את האפשרות להיות בצד היוצר. בודאי לא בסרטים אותם ארצה לראות בעצמי.
התהליך עצמו נגזל ממני. אבוי.
מסיבה לא ידוע נזכרתי
לקרוא רק עכשיו… למרות שמזמן ראיתי את הסרט..
האם מישהו.. בבקשה מוכן להסביר לי בשפה פשוטה את הפואנטה של הסרט המחריד הזה?
אני לא הבנתי כלום מהסרט!
באמת כלום!
וגם בת דודתי שראתה איתי את הסרט גם לא הבינה כלום או שהיא הבינה אבל היא לא יכולה להסביר….
הסרט עשה לי כאב ראש ע-נ-ק-י ולקח לי הרבה זמן לומר את שמו מבלי להרגיש את כאב הראש מתקרב…
נראה לי הסיבה שטום קרוז השתתף בסרט הזה היא עודף כסף… ושיעמום…
זה סרט מטומטם ואשמח מאוד אם מישהו יסביר לי אותו…..
ראיתי את המקור הספרדי
ומה אני אגיד לכם, מועתק אחד לאחד מהאמריקאי
. ועכשיו ברצינות: ראיתי קודם את "ונילה סקיי" ואח"כ את "פקח את עינייך" והם ממש קופי אחד של השני. אותם סצינות, אותו דיאלוג, כמעט אותם תפאורות. אפילו זווית המצלמה בסוף על הגג מועתקת אחד לאחד.
קיוויתי שהספרדי יהיה יותר טוב (המקור אמור להיות תמיד יותר טוב לא?) אבל גם אותו לא אהבתי. חבל, במאי שאני מעריך כמו קמרון קרואו לא הטביע את חותמו כלל על הסרט. היתרון היחיד שיש בו זה קמרון דיאז (ותום קרוז למי שאוהב/ת אותו). אפילו פנלופה הרבה יותר חמודה במקור הספרדי. אה, דבר אחד מקורי בגירסה האמריקאית והוא המושג "ונילה סקיי" שלא מופיע כלל במקור. ברור ש"פקח את עיניך" הרבה יותר מתאים כשם הסרט. בקיצור, בזבוז זמן כפול שתיים.
ראיתי את המקור הספרדי
"ונילה סקיי" הוא לא מושג, הוא שיר של פול מקרטני.
ונילה סקיי
התכוונתי לכל הסצינה בה מוזכרים שמי הווניל- הסצינה הנ"ל לא מופיעה במקור והיא בעצם הדבר המקורי היחיד שקמרון קרואו הוסיף לסרט.
ראיתי את המקור הספרדי
ואת ונילה סקיי ראיתי לפני אי אילו חודשים. דווקא רציתי לראות קודם את 'פקח' כדי שאוכל להשוות בצורה יותר הוגנת, בסוף אחרי הפעם הרביעית שפספתי את פקח החלטתי בכל זאת לראות את ונילה קודם.
אכן רב הדומה על השונה, כמעט כל הסצינות 'החזקות' תואמות אחת לאחת, ואין בסרט המקורי שום חידוש שלא שוכתב מחדש גם בחדש.
אחד הדברים שיותר מהכל בלבל אותי היה שפספסתי את ההתחלה… ולכן גם לא ידעתי מי משחק את תום קרוז. השחקנים הספרדים כל כך דומים אחד לשני, שאין את הההפרדה הבין גזעית הכל כך מוקצנת שקיימת בשמי הוניל. ל2 הדמויות הנשיות שיער כהה (וקרוז נראתה חמודה יותר בגרסא המקורית), השחקן היפה יותר לא כל כך יפה יותר, והכל מעורפל יותר.
מצד שני, התסריט והבימוי הרבה יותר מגובשים בגרסת הוניל. הרבה יותר דואגים שנופתע ולא מבזבזים רגעים על הסברים שלא תורמים לעלילה (כמו איך מוציאים אותו מהכלא).
לטעמי מאוד ברורה ההחלטה להוציא גרסא מחודשת. קמרון רצה להשיק את פנלופה קרוז לקהל האמריקאי, ובד בבד לספר גרסא מלוטשת של סרט שמצא חן בעיניו, שקרוב לוודאי שהקהל האמריקאי לא היה נחשף אליו אחרת. מהרבה בחינות ונילה סקיי הוא כמו דספרדו. אמנם לא סרט שהיו חייבים להפיק, אבל אני מעדיף אותו על המקור הספרדי אניטיים.
מה אתם מבינים ?
סרט ענק ! , אחד הטובים שיצאו אי-פעם , למי שיש את זה בפנים – חייב לדעת , חייב להרגיש , חייב לראות . . אין אין … פשוט מדהים . .
קוראים
כתבה מספר 308
תחת איזו טענה הם חידשו את הסרט? זה לא הומאז', הם לא נתנו טוויסט אחר או זוית אחרת. הם משתמשים באותו טקסט, עם אותם שוטים, אותן זויות ואותה שחקנית רק עם יותר מייק אפ.
אהבתי את פקח את עיניך, אהבתי את ונילה סקי (למה לא בעצם? זה אותו סרט מדובב לאנגלית עם יותר ג'יסון לי וטום קרוז). הסוף של הסרט מעט זול בשבילי, כאילו נגמר להם הכח לקראת הסוף אז הם חיפפו כי גם ככה אף אחד לא הבין כלום.
הבנתי ואהבתי מאד, כאבה לי הבטן מרוב מתח.
פרויקט השלמת הסרטים ממשיך!
סרט נחמד אם כי לא מושלם, מכל הסיבות שצוינו לעיל.
רק נקודה שאני רוצה לציין, זה ממש ממש טוב שהביקורות והתגובות נשמרו גם מהאתר המקורי. לקרוא תגובות ודיונים משנת 2002 זה מגניב בהחלט.