זה היה יכול להיות אירוע כל כך נדיר ומעניין. אורי קליין הלך לראיין את יוסף סידר על סרטו החדש, זוכה פרס התסריט בפסטיבל קאן, "הערת שוליים", אבל כשהוא הגיע התברר לו שהוא נכנס לאמבוש. סידר לא התכוון להתראיין. במקום זה הוא שלף מכשיר הקלטה משלו והתחיל לשאול את קלין שאלות משלו – שאלות על ביקורת, ועל קליין עצמו, ועל היחס בין מבקר למבוקר.
את הטקסט המלא והארוך, המשולב משום מה בביקורת (שלילית) על "הערת שוליים", אתם מוזמנים לקרוא באתר "הארץ".
קליין מתלונן, לדעתו נעשה לו עוול. בכך יש לו משהו משותף עם סידר, שלפי הכתבה חושב שאורי קליין עושה לו עוול כבר שנים. קשה מאוד לדעת מי מבין שניהם צודק, אם בכלל, מכיוון שהטקסט הוא חד צדדי לחלוטין. זה כנראה לא היה הוגן מצד סידר לתקוף את קליין בלי אזהרה, ומצד שני, זה לא הוגן מצד קליין לדווח על כך דרך פילטר עבה של פגיעה אישית. קליין מבקר (כרגיל) את סידר, קוטל כל שאלה שלו, אבל לא מביא כפשוטן את השאלות והתשובות. הייתי מאוד רוצה לקרוא את הגירסה של סידר לאותה פגישה (או אפילו תמלול בלתי ערוך של ההקלטה).
אותי, בתור מבקר-מטעם-עצמו, מה שהכי מטריד בכל הטקסט הזה הוא לא האם קליין היה בסדר עם סידר ולהיפך, אלא למה לכל הרוחות קליין מתלונן כשסידר מגיש לו זהב טהור. ראיונות של עיתונאים עם במאים יש אלף בשקל. רובם משעממים, חלקם מעניינים, תשעים ותשעה אחוזים מהם שגרתיים. אבל מתקפה חזיתית של המרואיין על המראיין? זה אף פעם לא קורה. זה סיפור נהדר. הייתי מת, בתור עתונאי, שמשהו כזה יקרה לי. אבל קליין הופך גם אותו למשעמם. אני לא יודע אם משלמים לו לפי מילה, אבל קשה לי להבין למה כתבה שאמורה היתה להיות כל כך חד פעמית ומרתקת גולשת לליהוגים של בלוגר גרפומן. בין השאר הקוראים מיודעים על כך שהפגישה נערכה ב"יום ראשון בבוקר, בשעה עשר, בחדר שיוקדש למטרה הזאת במשרדי חברת מוביפלוס השוכנים בקומה הרביעית בבניין ברחוב אלנבי בתל אביב (שבמרתפו היה פעם קולנוע זמיר)". אלוהים אדירים, אין לקליין עורך?
עוד נקודה מוזרה מאוד היא השילוב בין הראיון-שלא-היה לבין הביקורת. ביקורת וראיון הם שני דברים שונים לגמרי, והם תמיד מופרדים זה מזה, גם אם הם שוכנים זה לצד זה על אותו עמוד. השילוב בינהם לאחד גורם לכתבה להיראות כמו נקמה אישית של קליין בסידר על התרגיל שעשו לו. מקצועי זה לא.
למרות הכל, יש עניין בלא-ראיון הזה, מתחת לפרטים המיותרים והטינה האישית. כמו שאמרתי: אני רוצה לקרוא את הצד השני.
קטנוניות
(ל"ת)
בהחלט
אני לא יודע אם התכוונת לקליין, לסידר או אלי, אבל בכל מקרה אתה צודק![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ממש לא אליך! התכוונתי לקליין
(ל"ת)
אחחחחחחחחחחחחח..... אתה גדול.
או לפחות סתם משעשע.
אני גם מודה לך על נקודת המבט שלך,
רק יש לי חשד שלאורי קליין – בגלל מעמדו – אין עורך.
אבל אולי אני חושב ככה כי אני חי בסרט….
אני לא עוקב,
אבל מתי היתה פעם אחרונה שאורי קליין ראה סרט שלא עסק ביחסי אב-בן? כי אם הוא ראה את זה גם בההסדר, גם בבופור, וגם במדורת השבט, ובכן, משהו כאן קצת בעייתי.
התוצאה מרתקת ומייגעת כאחד
אמרתי כבר בעבר, אורי קליין הוא אמנם מבקר עם ידע רב, הבחנות מעניינות לעיתים וטעם רחב, אבל הוא כותב רע. הכתיבה שלו מסורבלת, קרה ונוטה לחזור שוב ושוב לאותם צירופי מילים לא מוצלחים (שלוקטו בבלוג דיי אורי דיי).
השילוב בין ביקורת לראיון מופיע אצלו לעיתים קרובות. זה לא משהו שנעשה במיוחד עבור סידר, למרות שכאן הוא צורם במיוחד.
הבלוג הזה נשמע נפלא!
הכוונה לבלוג שמלקט ציטוטים… הוא עדיין קיים? איך מוצאים אותו (לא מצאתי בגוגל)?
נסי כאן – http://web.archive.org/web/20040615041230/http://corky.net/dyuridy/
ולפחות בכרום שלי (כן, רד, כרום), אין לי מושג איך להציג את הפורמט הארכאי הזה של עברית כראוי.
תבחר בקידוד של עברית ויזואלית
(ל"ת)
טוב, אני חוזר בי
זו לא בדיוק עברית ויזואלית. זה בכלל יוניקוד (?!) שמתנהג כמו עברית ויזואלית. או משהו. גם אני לא מצליח לראות את זה באופן תקין.
הנחות עובדות טוב ברשתות ביגוד.
מילא אתה מניח שאני לא יודע מה היא עברית ויזואלית. למה אתה מניח שהכרום שלי יודע מה היא?
כי אני בוטח יותר מדי בכרום
בפיירפוקס דומני שיש קידוד שממש נקרא Hebrew (Visual). בכרום אני אכן לא רואה כזה.
זה עדיף על פני ראיון מלוקק
עם הסוכן של סידר כמו שהיה בסופ"ש שעבר בידיעות, לא?
אורי קליין
אורי קליין הוא צופה קולנוע מיומן וחכם, בעל אבחנות מקוריות ומעמיקות. אבל הוא עיתונאי וכותב נוראי.
הטיפול שלו בראיון הזה רק מדגיש את זה שוב.
שכחתי לכתוב
תודה ל-Deconstructor שפרסם את הלינק הזה כאן לראשונה (ולהבא תפרסם דברים כאלה במקומות יותר רלוונטיים, לא היה לזה שום קשר לג'ורג' לוקאס).
בבקשה,לדעתי זה קשור לג'ורג' לוקאס.
(ל"ת)
קליין יצא נקניק. חבל.
כמו שאחד המגיבים בהארץ אמר – חבל שלא התרכז בביקורת על הסרט. כי את האין-ראיון הוא מיסמס לחלוטין עם התגובות הדפנסיביות שלו.
וואו! מרתק! מומלץ ביותר!
(ל"ת)
ריב גמדים
כמה לא מעניין.
נכון מאוד, הוא היה נורא מתגונן
והיה המון מלל מיותר. הכתבה הייתה קצת כמו סרט שמתחיל לאט, ואתה מחכה שהאקשן יגיע, רק שהוא בסוף לא הגיע. באמת פספוס.
מה שכן, אחרי שנים של קריאת ביקורות של אורי קליין, פתאום שמתי לב שהוא גם בן אדם. יש משהו בדבריו של סידר שביקר את העובדה שקליין מנסה להישמע אובייקטיבי לחלוטין ומוציא את עצמו מהתמונה. זאת עמדה לא כל כך רלוונטית בימינו.
יופי של ריב
שני הסנט שלי: אם אני רגע שם בצד את העובדה שהטקסט של קליין הוא חד צדדי (אין כמובן שום אפשרות אחרת), אני חייב להגיד שאני די מצדד בקליין בכל הסיפור הזה.
ברור שכואב לסידר, וברור שחוסר הערכה מצד אדם שאתה מעריך היא תמיד חוויה לא פשוטה. מה שמפריע לי באמת אלה הטענות על "היעדר התעוזה" או הסיכון מצד מבקרים או "אנשים שלא יוצרים" שלכאורה שוללת מהם את הזכות לבקר מלכתחילה יוצרים ש"מסכנים הכל" (דימוי קצת אובר-רומנטי, לא? סידר הוא לא בדיוק יצר כאן את הסרט הראשון שלו, ובמעמדו אפשר לנחש שגם אם הסרט שלו היה נכשל מבחינה ביקורתית או מסחרית, הוא היה מוצא את הדרך להמשיך לסרט הבא).
איכשהו, בגלל שהתעשייה בארץ מאוד קטנה וכולם לכאורה מכירים את כולם, מצפים מהמבקרים להיות קצת יותר רחמניים ומפרגנים. ואם הם ממש לא אהבו את הסרט, אז שיואילו בטובם לשתוק ויתנו כבוד לאנשים ש"מסכנים הכל בשביל הסרט שלהם". סליחה, אבל זה קשקוש.
אורי קליין מעולם לא יעלה לקבל פרס לתסריט הטוב ביותר בקאן והוא מודע לכך (ולכן גם אומר בפירוש: "אני לא אמן"). זה הצד השני של כל הכיבודים, הפרסים והשטיחים האדומים שנפרשים לכבוד האמנים. לבוא בטענות כלפי מי שלא אהב את הסרט שלך ולא פירגן לך מספיק לטענתך (כפי שעולה מהתיאור של סידר לפי קליין, שאני לא יודע עד כמה הוא מדוייק אבל אני משער שיש בו מידה של אמת) הוא פשוט מעשה של חוסר בגרות אומנותי (אני אגב טרם ראיתי את "הערת שוליים", מתכוון לראות בקרוב)
סידר היה צריך ללמוד מטים מינצ'ין
טוב, אז יש קומיקאי-פיזמונאי אוסטראלי-בריטי (לדעתי כישרון של פעם בדור, סוג של טום להרר מודרני) שאחת הביקורות הראשונות שהוא קיבל אי-פעם היתה קטילה פסיכית של מבקר.
סידר צריך ללמוד משהו ממנו על איך באמת צריך להבהיר מסר למבקר.
רמז: תעשה את זה במגרש הביתי שלך, לא זה של המבקר.
הביקורת:
http://www.guardian.co.uk/stage/2005/aug/16/comedy
התגובה באה שלוש שנים אחרי הביקורת, אחרי שהקריירה של מינצ'ין נסקה, והוא ממלא אולמות די גדולים:
http://www.youtube.com/watch?v=3Onjdw_FXyw
(היום הוא ממלא ארנות, עם תזמורת פילהרמונית. אין לי מושג מה פיל דאוסט עושה)
טים מינצ׳ן אדיר ! ותודה על הקטע הזה !
לא הכרתי, וראיתי אותובהטפעה כבר כמה פעמים
אוי ווי
כאשר ניסיתי לקרוא את הטרחנות האינסופית הזו, נזכרתי לפתע למה אני קורא קבוע כאן.
ואולי זה כתוב באופן חד צדדי לחלוטין בכוונה תחילה?
אולי קליין מבקש להזמין את תגובתו של סידר בכך שהוא מציג רק את הצד הנפגע-מופתע-לא-מבין-לא-מרגיש-בנוח שלו מכל הראיון הזה?
אני חושב שזו היתה הכוונה. ואני חושב שזה יכול לעבוד.
אז אולי עוד נקרא את הצד שני, או נשמע אותו, או נלך לקולנוע לראות עליו סרט.
חנוך לוין כתב פעם על המבקר שרוצה משהו אחר ממה שקיבל
המבקר עובר ברחוב, רואה איש גוץ, קרח ושמן, עוצר אותו ואומר לו:
"לא ככה."
השמן עונה: "סליחה?"
"לא ככה," חוזר המבקר, "לא טוב."
"מה לא טוב?" שואל השמן.
"שמן," עונה המבקר, "לא טוב שמן."
"מה לעשות," אומר השמן, "אני שמן."
"צריך רזה."
"צריך!… אין!"
"לא טוב," אומר המבקר.
"אני מהטבע שלי ככה, שמן," מצטחק השמן במבוכה.
"זהו, על הטבע אני מדבר. לא טוב שמן מהטבע. גם נמוך לא טוב. לא דומה."
"ל-מה ?"
"למה שצריך. צריך גבוה ודק."
"נו," אומר השמן בחיוך מתנצל, "ושמן וקטן לא חי ?"
"לא טוב," אומר המבקר בחומרה, "צריך גבוה ודק. גם קרחת לא טוב."
"אין שערות," אומר השמן.
"זהו שאין. לא טוב. צריך שערות. הרבה. ארוך."
"למה ארוך?"
"לעשות שתי צמות."
"צמות?! למה לי צמות? אני סיני?"
"אשה."
"איך אשה ?" מתפלא השמן, "אני איש."
"לא טוב," מנענע המבקר בראשו, "צריך להיות אשה. פייגע."
"מה פתאום פייגע ?! שמי זבולון."
"זבולון לא טוב, איש לא טוב, קרחת לא טוב, קטן לא טוב, שמן לא טוב. צריך אשה גבוהה ורזה עם צמה מגולגלת ומסרק ושמה פייגע."
"מי זאת ?"
"דודה שלי."
"אבל אני זבולון ברוידא! איך אני יכול להיות דודה פייגע ?!"
"זה מה שאני אומר," מסכם המבקר, "אין שום דמיון, שום סיכוי. הכל אצלך לא נכון, הכל שגיאות, מהתחלה עד הסוף." ותוך נענוע הוא פולט עוד פעמיים "לא טוב" והולך לו לדרכו.
זה שניצר!
(ל"ת)
קסום.
(ל"ת)
אוי, יעל, עשית לי את היום
קטע מבריק. צחקתי כל כך!
גדול!
(ל"ת)
איזה טקסט מופלא; איזה פער דורות ברור.
סידר – כמו שגם הדיווח של אשתו על החיים לצד במאי הראה – לוקח דברים מאוד אישית, אבל גם, מספר על זה בפומבי. הוא מהדור של "מחוברים". וקליין לא מצליח להבין – מה אישי כאן? הרי זה הכל מקצועי. קליין הוא מקצוען, ומצפה מסידר להיות מקצוען. שניהם מדברים במישורים שונים לחלוטין, וקליין (שהוא אינטיליגנט ורגיש מאוד) מודע לזה – ומנסה אפילו להתייחס לזה. אלא שהנסיון שלו, בעיקר בחצי הראשון של הכתבה, לשתף את הקוראים בחוויה הרגשית שלו הוא מביך בכנות שלו, ומביך בכשלון שלו. הוא פשוט לא יודע איך לדבר את השפה הזו.
איפה הלייק באתר הזה?
(ל"ת)
כאן-
(ל"ת)
מעולה. כל כך נכון
(ל"ת)
שמע, זה עניין של פרופורציות
אני מאוד אוהב את סידר, וחושב שהוא במאי רגיש ונהדר. אני מזהה את ההברקות בסרטיו, ולמרות האהבה שלי אליו, אני גם חושב שהוא עדיין מחפש את עצמו מבחינה קולנועית. לכל הסרטים שלו יש תמה משותפת, אך התמה הזאת באה במסגרות ובצורות בימוי שונות לחלוטין (מותחן פוליטי ב'ההסדר', דרמת התבגרות ב'מדורת השבט', סרט מלחמה ב'בופור', ועכשיו – 'הערת שוליים'). אני מרגיש שסידר עוד לא גיבש את עצמו לחלוטין כבמאי. הוא מביים בביטחון ובכישרון, אך הוא עדיין מתפתח, בודק את הגבולות שלו, מנסה לגבש את הסגנון האישי שלו. גם לברגמן וגם לקישון היו את ההתגבשות הזו בתחילת הקריירה ('השועל בלול התרנגולות' מישהו?), וזה בסדר גמור. אני לא שולל את ההשערה שיום אחד סידר לא ייפול מקישון ואף יותר מכך, אבל כרגע, לפחות בשבילי, זה לא המצב.
ומעבר לכך, כמובן שנפח פנימי נוסף היה משפר את הסרט. אני מסכים ברמה העקרונית, אבל מעבר לעובדה שאני חושב שהסרט עובד מצוין גם בלי זה, אני חושב שמה שאתה מבקש מסידר הוא קשה עד בלתי אפשרי. מעטים הבמאים שהצליחו לתאר את החוץ ואת הפנים – את הלבטים הפסיכולוגיים של דמות יחד עם מהות יחסיה עם החברה והסביבה – בצורה קצבית, נבונה ומקורית. ברגמן הצליח לעשות את, ולכן הוא נחשב אצלי, באמת, לגדול מכולם (יותר מהפליני/קוראסווה וכל שאר ה'גדולים'). אם סידר היה עושה דבר כזה נכון, הייתי חושב ש'הערת שוליים' הוא יצירת מופת. אבל בהיעדר זאת, חשבתי שהוא 'סתם' סרט מצוין. אני לא ציפיתי לקבל משהו יותר מזה, אבל לא פחות מכך. אבל זה כבר עניין של ציפיות אישיות.
לרגע חשבתי שהתכוונת לניר ברגמן
ואמרתי לעצמי, "אוי באמת". רק במחשבה שניה הבנתי שאתה מתכוון לשבדי.
זו הפעם הראשונה, שקראתי את קליין מהתחלה עד הסוף
לא ראיתי הסרט של סידר (למעשה, עדיין לא ראיתי אף סרט של סידר) . לעומת זה, קראתי לא מעט ביקורות של קליין אפילו עד אמצע העמוד (בנשימה עצורה עד שנישברתי).
זו הפעם הראשונה, אני חושב, שקראתי את קליין מהתחלה עד הסוף ובנוסף לכול, הסכמתי והזדהתי איתו.
באופן מוזר להגיון של סידר, שגיא כהן איננו שף , עופר שלח אינו כדורסלן , וגם אורי קליין לא עושה סרטים.
הרבה אנשים (כולל הח"מ) מבקרים את עבודתו של קליין מבלי שאי פעם כתבו שורה וחצי שורה בעיתון מודפס. האם זה מונע מאיתנו להעביר ביקורת על הכתיבה שלו ? בודאי שלא.
זהו עולם אכזר, המאמץ האדיר וההעזה הכרוכים ביצירת יצירת אומנות (או בלהיות זבולון ברוידא, לפי חנוך לוין, בתגובה של יעל) אינו בהכרח בא לידי ביטוי בשבחי המבקרים או באהבת הקהל והמבחן הוא בסופו של דבר מבחן התוצאה.
ארבעים תגובות
ועדיין אין אחת שאומרת שיוסף סידר את אורי קליין? !קרש!
אל תשאל מה קרה למבקר שהרגיז את מארק שגל.
כל כך !קרש!.
קמתי, התלבשתי, הסתרקתי, צחצחתי שיניים...
היה פעם מערכון של דן בן אמוץ על ילד בן 9 שכותב יומן, זה הלך בערך כך. חינני ומבדח אם אתה בן 9, מביך כשאתה עיתונאי ותיק שמפרסם ביקורות בעיתון. בקושי שרדתי עד האמצע ואז נשברתי. אני לא מכירה את קליין ולא עוקבת אחר פרסומיו, אבל זה הזכיר לי ריאיון ישן שבו רון מייברג ראיין את יהונתן גפן. הריאיון נפתח בעמוד וחצי שבו מייברג סיפר (סליחה, השתפך באריכות) על טינה נושנה לגפן עת החליף אותו כסופר מעריב בניו יורק או משהו כזה. גם אז לריאיון עצמו כבר לא הגעתי… מאז הווב 2.0 כל אחד יכול להיות "עיתונאי" (סוג של), אבל לפעמים נדמה לי שכל עיתונאי רוצה להיות בלוגר ולאמץ את שורתה של רחל "רק על עצמי לספר ידעתי". למרבה הצער העצמיות של רובם לא מעניינת במיוחד (באמת איפה העורך כשצריך אותו?).
מקום 5 בגוגל!
כמה מגניב, כשכותבים אורי קליין בגוגל זה הלינק החמישי שמקבלים. כבוד!
סידר וקליין who is a bigger baby?
מסכימה איתך בכל מילה שנכתבה.
קליין,שהוא מבקר מצויין לטעמי לא התגבר על היצר שלו לנקמה קטנונית,לא מקצועית וילדותית.,
מאוד צרם לי העניין הזה,ולצערי את הביקורות הבאות שלו אקח בערבון מוגבל.
אבל היי,לפחות זה היה אחלה סרט.