לפני שלוש שנים קיבלנו עיבוד קולנועי של משחק הוידאו "אנצ'רטד", שלא מאוד הלהיב אותי. זאת גם נראתה כמו החלטה מוזרה, כי הרי כל המטרה של המשחק היה להרגיש כמו סרט הרפתקאות אינטראקטיבי, אז מה הטעם בלהעביר אותו למדיום פאסיבי? ועדיין, גם אם לא הכל עבד, בהחלט היה ברור שזה עיבוד של המשחקים. לעומת זאת, קחו את המשחק "עד הזריחה": גם הוא נועד להרגיש כמו סרט אינטראקטיבי, רק שבמקרה שלו זה סלאשר. הרעיון להפוך אותו לסרט נשמע לי תמוה מלכתחילה, וכנראה גם למי שהיה אחראי על העיבוד, כי חוץ מכמה פרטים, אין קשר בין הסרט ובין המשחק. אז אני שואל שוב, הפעם חזק יותר – מה לעזאזל הטעם?!
בואו נחזור קצת אחורה. בשנת 2015 יצא משחק הפלייסטיישן "עד הזריחה". הוא עקב אחר קבוצת חברים שנפגשים באחוזה המבודדת והמושלגת של אחד מהם, שנה לאחר ששתי האחיות שלו נעלמו אחרי מתיחה שהשתבשה במפגש הקודם שלהם שם. לאורך המשחק הפוקוס מתחלף בין הדמויות, כשמדי פעם מופיעה בחירה שמשפיעה על המשך העלילה. האם להגיב באופן רגוע או אגרסיבי? האם להסתתר מפני הרוצח במסכה מתחת למיטה או בתוך הארון? האם לזרוק כדור שלג על חברה שלך או ציפור תמימה (כן, זאת בחירה אמיתית)? רוב ההחלטות לא משפיעות יותר מדי, אבל חלק מהן הרות גורל וקובעות איך הכל יסתיים וכמה מהחבורה יצליחו לשרוד… עד הזריחה. זה משחק מהנה למדי שבהחלט מרגיש כמו סרט סלאשר אינטרקאטיבי (בעצם, עם הזמן שלוקח לסיים אותו, אולי יותר כמו מיני-סדרה).
הנה הפרמיס של הסרט "עד הזריחה": קבוצת חברים מגיעים לבית נטוש – הפעם אחד קטן ובלי זכר לשלג – בחיפוש אחר אחותה של אחת מהם שנעלמה באופן מסתורי. באותו הלילה כל החברים מוצאים את מותם בדרכים מאוד אלימות, אבל אז הזמן חוזר לאחור אל תחילת הלילה והם שוב בחיים. וחוזר חלילה. כפי שאתם יכולים לראות, נלקחה קצת חירות יצירתית בעיבוד הזה, מהבחינה שהוא פשוט לא דומה למשחק כמעט בכלל. יש כמה נקודות השקה והבולטת ביותר היא כנראה פיטר סטורמר, שעשה לכידת תנועה ודיבוב בשביל המשחק וכאן מופיע בשר ודם. השאר הם לא דברים שייחודיים למשחק וכנראה לא היו עוזרים לכם לזהות שמדובר בעיבוד שלו אם לא הייתם יודעים את זה מראש. הבמאי, דיוויד פ. סנדברג, אמר בעצמו שהרעיון של לעשות גרסה פאסיבית ומקוצרת של המשחק לא דיבר אליו. אוקיי, אחלה, צודק ב-100%. תעשה את סרט האימה-לולאת-זמן שלך שלא קשור למשחק, הכל טוב. אבל אם אתה עושה את זה, למה לקרוא לו על שם המשחק? ברור שכיום סרטים עם קשר למותג מוכר כלשהו נוטים להביא יותר קהל, אבל במקרה הזה זה כמעט מרגיש כמו הטעייה מכוונת.
אוקיי, אז קשר למשחק אין כל כך, אבל היי, לפחות יש לולאת זמן, נכון? זה עוד ז'אנר סרטים שאני אוהב! אז זהו, שלא ממש. כלומר, הגיבורים שלנו כן תקועים באותו הלילה ומודעים לכך שהם חווים אותו שוב ושוב. מצד שני, אף לילה לא דומה לקודמו מבחינת הדברים שמתרחשים סביבם. בכל לילה הם מותקפים ע"י משהו מפחיד אחר, מה שמאפשר לסנדברג להפוך את הסרט לארגז חול שבו הוא יכול לשחק עם תת-ז'אנרים שונים של אימה (אחד הלילות, שהוא הסיקוונס הטוב והמבדר ביותר של הסרט בפער, עשוי להרתיע אתכם מלשתות מי ברז לשארית חייכם). אז טכנית אולי יש כאן לולאת זמן כי זה מתרחש באותו פרק זמן במהלך הלילה, אבל זה לא סרט לולאת זמן במובן המקובל, עם אותם הדברים שחוזרים על עצמם כל פעם. מה שכן, אני נותן לסרט נקודות על כך שדמות אחת מנסה להגיד שהמצב שלהן הוא "כמו בסרט ההוא", ודמות אחרת אומרת לה ש"למעשה עשו כבר כמה וכמה סרטים כאלה". מישהו קרא את הפסקה הראשונה בביקורת שלי על "מז"ל טוב".
אז בואו נראה, קשר ללולאות זמן – רופף, קשר למשחק שעל שמו הוא קרוי – בקושי קיים. אבל אולי זה בכל זאת סרט טוב? ובכן, לא.
השחקנים הראשיים האלמוניים אנמיים למדי ואף דמות לא מצליחה לייצר אמפתיה או רצון לראות אותה שורדת את הלילה (מצטער בפני המעריצים של איזו סדרת סטרימינג שמישהו מהם אולי מככב בה ולא ראיתי), התסריט מקושקש מההתחלה ועד הסוף (לאנשים שרגישים לאקספוזיציה מאולצת כדאי להתכונן מראש) וחוץ מהבלחות של יצירתיות פה ושם, גם הבימוי לא מאוד מעניין. הסרט גם עמוס ברעה החולה של הז'אנר – ג'אמפסקיירס. להגנתו, זאת כנראה נקודת הדמיון השנייה-הכי-בולטת למשחק אחרי סטורמר, ומהבחינה הזאת הוא בהחלט נאמן למקור. כמו בסרטו "כיבוי אורות" (הגרסה הארוכה, לא הסרט הקצר הנהדר), סנדברג מראה שמבחינתו אימה זה לצעוק עליכם "בו!" כל כמה דקות. זה נהיה צפוי ומאוס אחרי ממש קצת זמן, ואז מגיע שוב ושוב ושוב. אולי זאת בעצם לולאת הזמן האמיתית של הסרט.
"עד הזריחה" הוא סרט לא טוב ולא מפחיד עם תעלומה לא מעניינת בעליל, ומה שנשאר זה התעללות במגוון דרכים בדמויות שהן בשר תותחים. אם לא הייתי יודע שזה "מבוסס" על משחק וידאו הייתי חושב שזאת סדרה של סרטוני יוטיוב שהחליטו להפוך לסרט. וכן, אחרי שני סרטי אימה גרועים ושני סרטי "שהאזאם!" לא מלהיבים, אולי דייוויד פ. סנדברג צריך פשוט להפסיק עם הקטע הזה של לעשות סרטים ולהישאר ביוטיוב. הוא במאי מוכשר של סרטים קצרים והסרטונים שלו על עשיית סרטים מעניינים, אבל איכשהו, כשהוא מתיישב מאחורי כסא הבמאי בסרט פיצ'ר, הוא הופך לעוד יוצר הוליוודי גנרי ולא מעניין. אם בכל זאת יחליט לעשות עוד סרט, אני מקווה שיצליח לשבור את הלולאה הזאת של סרטים לא טובים.
