את הטקסט הבא למטה כדאי לקרוא אם אין לכם מושג מה קורה פה, וכדאי לקרוא רק את החלק המודגש רק כדי להבהיר נושא שאני פוחד שיחמוק לאנשים מבין האצבעות.
השנה לא יתווסף לפוסט החלק של "הסרטים שלא הופצו ודעתי עליהם". לא בגלל מחסור בזמן או משהו כזה – פשוט בגלל שמעבר על הרשימה מגלה שכמעט לכל סרט שראיתי השנה ולא הופץ ומגיעה אליו התייחסות התייחסתי – בין אם בביקורת (לא תמיד שלי) ובין אם בפוסטים של פסטיבלים. יש מעט מאוד סרטים (של 2019) שלא נכנסו לקטגוריה הזאת ואין לי יותר מה להגיד להם (בקצרה: "מותו של דיק לונג" לא ממש מנצל את הפוטנציאל שלו, כנ"ל "יד אבודה", כנ"ל "יחי השטן?", "מפעל אמירקני" היה מרחק יריקה מלהיות סרט מדהים ומסתפק בלהיות סרט מאוד טוב עם חצי שעה עודפת ו"ציפור בשחקים" דווקא מבריק וחבל שנקבר בנטפליקס).
זה אולי גם אומר שהייתי השנה קצת מחוץ לעניין בנושא של סרטים שווים שחמקו מתחת לראדר, ואולי זאת הסיבה שהשנה אני מצפה לתגובות יותר מכל. אז יאללה, תנו בראש.
בכל שנה אנחנו בוחרים את סרט השנה ואת הופעת השנה של גולשי עין הדג. את ההיסטוריה של סיכומי השנה אתם יכולים לראות כאן.
לקראת סוף השנה יעלה סקר הבחירה מבין עשרת הסרטים הגדולים של השנה. אבל לפני כן, צריך לבחור מהם העשרה האלה, מבין כל סרטי השנה. ועוד לפני כן, צריך להחליט מבין איזה סרטים להחליט. כל הסרטים שהופצו מסחרית בבתי הקולנוע השנה באופן משמעותי ייכללו בטופס. וכרגיל, זה רק חלק מהתמונה. יש הרי המון סרטים טובים שלא זכו להפצה מסחרית בארץ, מסיבה זו או אחרת.
אז עכשיו, השאלה עוברת אליכם: איזה סרטים, שלא הוקרנו בארץ מסחרית (כלומר, על גבי מסך קולנוע ולא רק בסינמטקים), חייבים להיכלל ברשימת המועמדים של השנה? אתם מוזמנים לציין בתגובות את שמו של כל סרט שבו צפיתם בפסטיבל, בסינמטק, בטלויזיה, בוידאו ביתי או בכל מסגרת אחרת בלבד מהפצה סדירה בבתי קולנוע. שימו לב שחוץ מ"האירי", "סיפור נישואים" ו"האפיפיורים" כל סרטי נטפליקס נחשבים כסרטים שלא הופצו כאן השנה, ואם אתם רוצים שהם יהיו בסקר עליכם לציין אותם – גם אם כתבנו עליהם ביקורת. ואם הסרט שרציתם להזכיר כבר הוזכר – ציינו את תמיכתכם בתגובה או בפישלייק. הסרטים שיקבלו מספר משמעותי של איזכורים ייכנסו לרשימת המוקדמות בסקר סרט השנה.
הערה ראשונה: סרט אחד בכל תגובה, בבקשה. כך אפשר יהיה לספור את הפישלייקים והתגובות כתומכים בו.
הערה שנייה: בבקשה, ציינו כאן סרטים שאהבתם בלבד. לא כל סרט שראיתם, אלא רק סרטים שתשקלו להצביע להם בסקר המוקדמות – כאלה שאתם מכלילים בין סרטי השנה שלכם.
הערה שלישית: ישנם סרטים שכבר יצאו בחו"ל ומקבלים תגובות אוהדות – כמו "ג'וג'ו ראביט", למשל – ויגיעו אלינו רק בחודשים הקרובים. מכיוון שאנחנו הולכים לפי לוח ההפצה העברי, הסרטים האלה יתחרו בשנה הבאה, אחרי שתהיה לקהל הרחב בארץ הזדמנות לראות אותם. אין צורך להצביע עבורם השנה.
הערה רביעית: שימו לב שכמו בשנים קודמות, גם סרטים של 2018 (ואפילו 2017, במקרה של "מתים בחתיכה אחת") שהגיעו רק עכשיו בדרכים כלשהן לארץ כשירים, כל עוד לא הם היו בשנה שעברה.
מיראי/ Mirai
(ל"ת)
הייתי מאוד שמח לראות את הסרט ברשימה
אבל אני חושב שהוא מתאים יותר ל-2018 (ואאל"ט הוא גם הופיע בסקר באותה שנה)
הוא לא, ולכן שמתי אותו פה
כי רוב האנשים פספסוהו
סיפורו של רחוב ביל/ If Beale Street Could Talk
האחרון בשורת "סרטים זוכי אוסקר שדילגו על הפצה בארץ"
באג שאולי יש רק לי אבל אולי לעוד אנשים
וורדפרס "מרשה" שתהיה לכם רק תגובה אחת שהיא רק כותרת בלי טקסט. אפשר לפתור את זה על ידי לשים את שם הסרט למעלה ואז לרשום משהו קטן עליו למטה.
בנושא באגים שאולי רק אצלי ואולי אצל אחרים גם כן:
בגרסת המובייל אני לא רואה את הכותרות של התגובות, מה שיכול לעבור בסדר לפעמים אבל עכשיו נגיד מפריע לחלוטין להבין על אילו סרטים מדובר.
לא רק אצלך
(וגם בעמוד הראשי לא רואים את התקציר וכמה תגובות יש לכל כתבה, וגם אין את האופציה לאשר את התגובה אחרי שכותבים אותה).
הכי נוח פשוט לצפות באתר בגרסה הרגילה ולא בגרסת המוביל, גם מהטלפון.
הצד האחר של הרוח
אורסון וולס סוג-של בסרטו האחרון שגם אותו, כמובן, נטפליקס הצליחו לקבור.
זה סרט שהיה לו קמפיין
מימון באינדיגוגו, ואני הייתי אחד התורמים.
אומנות ההגנה העצמית
המשלימה של "ג'וקר" עם ג'ס אייזנברג בתפקיד הזה שג'סי אייזנברג תמיד עושה.
גבול
(הסרט השוודי הביזארי, החמוד, המטורף לחלוטין והקשה לרגעים שהיה מועמד לאיפור שנה שעברה)
לזה.. לא ציפיתי
(ל"ת)
למה לא ציפית בדיוק?
(ל"ת)
למה שקורה בסרט
מה יהיה, כל תגובה אתה עונה ככה. הכל ברוח טובה
גם השאלה הייתה ברוח טובה
באמת לא הבנתי למה לא ציפית.
התרחשויות יותר סטנדרטיות? לא יכול להרחיב מן הסתם
(ל"ת)
אפשר בבקשה ביקורת שורה?
(ל"ת)
הממ, עבר קצת זמן
אבל מהזיכרון:
סרט על עובדת במכס שיכולה "להריח" אם מישהו משקר (אל תתפוס אותי במילה, כאמור, עבר יותר מרגע) שמתפתח מהר מאוד למשהו ביזארי יותר ויותר באופן שהוא במקביל מקסים ומלא אהבה ומטריד לחלוטין. עבודת איפור מדהימה.
ציפור בשחקים/ High Flying Bird
כמות הסרטים שנטפליקס קוברת בשנה, בחיי.
אוברלורד/Overlord
כמעט הופץ ואז לא. שמישהו כבר יעשה מזה משחק מחשב.
קוראים לי דולמייט/ דולמייט הוא שמי
ולהיות בסקר השנה הוא משחקי
מתים בחתיכה אחת/ One Cut of the Dead
*
טוב, יש לי רק משהו אחד לומר על התמונה:
A black sheriff?!
למה לא?
עבד ב"אוכפים לוהטים"
Framing John Delorean
כבר מהטריילר היה ברור שזה פרוייקט מוזר להפליא, משהו בין סרט דוקומנטרי, לשחזור של אירועים אמיתיים, למאחורי הקלעים. התוצאה לא מושלמת (האמצע קצת שוכח את הפואנטה שלו), אבל מעניינת מאוד, ומדובר באחד הסרטים הכי מעוררי מחשבה השנה. ולא, קיומו של Driven לא מוציא ממנו את העוקץ. אם כבר הוא מוכיח את הנקודה שלו.
כמו כן, זה הסרט עם השם הכי מבריק של השנה.
ואז רקדנו
נרכש ע"י לב, ואמור להיות מוקרן החל מפברואר, אז אני לא יודעת אם מקומו בסקר או לא. אגב, הוא גם הנציג השוודי* לאוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי (זר), אם כי הוא לא נכנס לרשימה הקצרה**. בכל מקרה, זה סרט מקסים, תעשו לעצמכם טובה ותראו אותו.
* והוא בכלל גרוזיני, סיפור ארוך.
** לא ברור לי איך הם העדיפו על פניו זוועות כמו הציפור הצבועה, או עוד סרט של אלמודובר שנראה בדיוק כמו רוב סרטיו הקודמים ובהחלט לא משתווה לאלמודובר עצמו בימיו הטובים, אבל על טעם ועל ריח…
בונואל במבוך הצבים | BUÑUEL IN THE LABYRINTH OF THE TURTLES
סרט אנימציה סוג-של תיעודי, וסוריאליסטי כמתבקש, על הפקת סרטו (הנפלא לכשעצמו) של בונואל "אדמה ללא לחם" בשנות השלושים של המאה הקודמת.
רובן ברנדט, אספן
עוד סרט אנימציה, הפעם הונגרי, מופרע, מופרך ומצחיק עד דמעות, על פסיכיאטר שסובל מסיוטים שבהם יצירות אמנות מפורסמות תוקפות אותו, וחבורת המטופלים הקרימינלים שלו, שמחליטים להיחלץ לעזרתו, ולפרוץ למוזיאונים החשובים בעולם כדי לגנוב עבורו את כל היצירות שטורדות את מנוחתו.
הדבר הכי מוצלח בסרט הזה, בעיני, הוא סגנון האנימציה הביזארי, שבו לדמויות אנושיות לא חייב להיות רק אף אחד, או רק שתי עיניים, או קיום תלת מימדי, ועדיין הן אנושיות מאוד.
ואחרון לבינתיים, In fabric של פיטר סטריקלנד
במאי שבהיעדר הגדרה אחרת ניתן לשייך את סרטיו לז'אנר האימה. כמו כל סרט שלו שראיתי, גם "בבד" הוא מסוגנן, יפהפה, אפל, הזוי, מהפנט, טורד מנוחה ומאוד מאוד מיוחד. את העלילה אפשר לתאר כ"רוצח סדרתי מאיים על אישה, רק שהרוצח הוא שמלה".
אני לא בטוח שבאמת אפשר לתאר את העלילה
או יותר נכון שרצוי לתאר אותה. תיאור של העלילה יגרום למישהו להאמין שהיא קיימת. והיא בבירור.. כמעט קיימת, ברקע, כדי לשטות בך ולגרום לך לדמיין קוהרנטיות בסיוט המרהיב שסטריקלנד עיצב לעצמו ובו אנשים מתארים בעיות במכונות כביסה ואנשים מתחילים לחטוף אורגזמות. תיאור עלילה, במקרה שכזה, קצת חוטא לסרט.
זה נכון לכל סרט של סטריקלנד שראיתי
הסרטים שלו הם כמו כוסברה – או שאוהבים אותם, או ששונאים אותם, או שהם מכניסים אותך לטריפ רע שנגמר ברצף סיוטים.
לנסות לתאר מה קורה בהם זו משימה שנועדה מראש לכישלון. גם אם אנסה לנסח תקצירי עלילה קוהרנטיים, לא מאמינה שאוציא משהו הגיוני או מוצלח יותר מ"יש אולפן הקלטות חשוך והכל מלחיץ וסרט וההיא שרה", או "סאדו-מאזו ופרפרים מתים ונגרית של ארונות קבורה ולמה לעזאזל הסייף וורד שלה בלטינית".
מסע ארוך אל תוך הלילה
לא הרבה פעמים יוצא לי להרגיש שאני מרחף באוויר בזמן צפייה בסרט
נערה נעדרת
דרמת מתח יפנית מרתקת,שמספרת סיפור בצורה לא שגרתית ובוחנת יחסים בין אנשים קרובים מדי שהתפרקו.מומלץ מאוד
Fighting with my family
סרט ספורט נוסחתי לחלוטין ואני בהחלט מבין למה לא הפיצו אותו. אבל לעזאזל, בשנה עם לא מעט סרטים שהיו גרועים / מאכזבים, זה סרט פיל גוד של שעה וחצי שפשוט היה כיפי לצפייה. פלורנס פיו נהדרת ודוויין ג'ונסון כאן בתפקיד עצמו וזה התפקיד הכי טוב שלו מאז "מואנה".
נ.ב. למי שצפה בפסטיבל ירושלים ב"הפרידה" הנהדר, דעו שלפי האתר של יס פלאנט הוא צפוי לצאת פה בסוף ינואר ולכן יכלל כבר בסיכום של שנה הבאה.
מידסומר
אולי הופץ, אולי לא, לא מאוד בטוח איך אפשר להגדיר את מה שקרה עם הסרט הזה בארץ.
מה שבטוח זה שמדובר באחת היצירות הגדולות שיצאו השנה.
מפלצות קטנות | Little Monsters
לאמריקאים יש את זומבילנד, לבריטים יש את שון של המתים, ועכשיו לאוסטרלים גם יש את קומדיית הזומבים המדהימה שלהם.
מי שלא ראה את לופיטה ניונגו מנגנת לילדים קטנים על יוקלילי בזמן שג'וש גאד מקלל וצועק כמה הוא רוצה לשכב עם כל האמהות שלהם לא חווה עדיין קולנוע כפי שהוא אמור להיות באמת.
Fyre Fraud ו-Fyre
שני הסרטים של הולו ושל נטפליקס יוצרים ביחד סרט שגדול מסך חלקיו.
בואו נקווה שיום אחד יגיע סרט שמתאר את סיפור העשייה של שני הסרטים האלו בו זמנית.
אל קמינו | El Camino
סיום נהדר ומתבקש לשובר שורות.
עדייןן קשה לי לחשוב עליו לא כעל פרק ארוך.
(ל"ת)
המלך / The King
עיבוד שייקספיר ראוי של נטפליקס (שהייתה להם שנה מצויינת בכל הקשור לסרטים).
אני, אימא / I Am Mother
בעיקר עבור החצי הראשון המאוד-מוצלח שלו, לטעמי.
גיבורים צנועים / Modest Heroes
אנתולוגיית אנימציה יפנית מוצלחת ביותר (זמינה גם בנטפליקס). אני אגב די משוכנע שאחד הסרטים באנתולוגייה השפיע על פרק של ריק ומורטי בעונה הנוכחית.
(הסרט כולו הוא 53 דקות. לשיקולכם אם הוא יכול בכלל להתחרות)
המגדלור
וילאם דפו ורוברט פטינסון יוצאים מדעתם.
כמה אימה יש בזה?
(ל"ת)
תלוי מה אתה מגדיר אימה
רוב האימה נובעת מהמתח בין הדמויות וחלק קטן יותר מאימג'ים מטרידים.
אוקיי תודה
(ל"ת)
לא אימתי
הייתי אומר: הכי מעט אימה שאפשר לצפות מסרט ששמו נקשר בז'אנר האימה.
אני חושב שאדם מעל גיל 14 יכול להתמודד בקלות עם התוכן של הסרט (ולא לצאת עם סיוטים). הוא מטורלל, אולי מטריד עד עוכר שלווה, אבל לא הייתי מתאר אותו כמפחיד.
ממליץ לראות
בסוף ראיתי ואתם צודקים
(ל"ת)
מפעל אמריקני/ American Factory
הסרט הדוקו של נטפליקס, שכאמור, קצת מרוח בחצי שעה אבל טוב מאוד בכל זאת.
האיש שהרג את דון קיחוטה
הבלגן הגיליאמי הרגיל, שכנראה קצת פחות רלוונטי למצב הקולנוע בימינו אבל בכל זאת נהדר לחלוטין.
עלייתם של הסופרמן
בעצם, יצא לי לראות את כל המצוירים של DC השנה, אבל עלייתם של הסופרמן הוא כנראה הטוב מביניהם…
מה שמו של הסרט באנגלית?
(ל"ת)
Reign of the Supermen
הופץ גם בדאבל עם 'מותו של סופרמן' בשם "The Death and Return of Superman".
פדלטון
סרט קטן , נפלא ומאד עצוב על בדידות, חברות ומוות
קיץ\לטו
אולי הסרט האהוב עלי השנה, והוכחה שביוגרפיה מוזיקלית יכולה להיות מצוינת.
היה אמנם בפסטיבל ירושלים של 2018 אבל השנה הגיע לויאודי ואז ליס.
אישה במלחמה
איזה ממתק של סרט
הערת אגב
זו אחת הכתבות האהובות עליי באתר בכל שנה, כי אפילו שרובם המוחץ של הסרטים שמוזכרים בתגובות לא מגיע לסקר, כמעט תמיד אפשר לדוג מפה המלצות צפייה מעניינות לכמה חודשים.
לא יודע אם Uncut Gems נחשב
אבל הוא מצויין, אדם סנדלר בהופעה נהדרת ומצג יפהפה של עריכה ועיצוב סאונד. ההופעה הכי טובה של שחקן כדורסל מאז מייקל ג'ורדן בספייס ג'אם.
They Shall Not Grow Old, הדוקומנטרי של פיטר ג'קסון על מלחמת העולם הראשונה, שמשתמש באפקטים כדי לייצר אפקט רגשי שאני לא יכול להשוות למשהו אחר
עוד כמה (חלק מהם בדוק יצאו ולא שמתי לב, או שיצאו בשנה הבאה ולכן לא נחשבים)
Portrait of a Lady on Fire
Climax של גאספר נואה
Sorry We Missed You טוב הסרט הזה בדוק לא הופץ בארץ
ואני מצטרף להמלצה על The Lighthouse – סרט השנה מבחינתי
הבלדה על באסטר סקרגס
די בטוח שהיה בסקר שנה שעברה
(ל"ת)
אכן היה
(ל"ת)
הבקתה / The Lodge
פספסתי אותו בפסטיבל חיפה והשלמתי אתמול בסינמטק ת"א במסגרת גרסה מקוצרת של פסטיבל "אוטופיה" ואני בהחלט שמח שעשיתי זאת. אחרי שנה שבה הרבה סרטי אימה אכזבו אותי, היה כיף לסיים אותה עם אחד מוצלח ואפקטיבי. עבודת הצילום כאן היא מהטובות שראיתי השנה באופן כללי. לא נראה לי שמספיק אנשים ראו אותו בשביל שיגיע לסקר, אבל אני בהחלט ממליץ לתפוס אותו כשיתאפשר (רק תדאגו לשמיכה בהישג יד, זה מהסרטים האלו שנהיה רק רק מלצפות בהם).
הזמיר (The Nightingale)
גם אני התחלתי להכין רשימה של הסרטים שהכי אהבתי השנה, והאמת שהפעם הרבה מהם הופצו בישראל, ועדיין נשארו לא מעט מצוינים שלא הופצו. לטעמי, הכי טוב, ומדהים, ומשתק השנה הוא "הזמיר" של ג'ניפר קנט. הבכורה שלו היתה בונציה 2018, והוא חיכה הרבה זמן על המדף (גם בארה"ב, ואפילו באוסטרליה, נמל הבית שלו, הוא הופץ רק באוגוסט 2019, כמעט שנה אחרי בכורתו בונציה), ועכשיו הוא מתחיל להופיע בכל מיני רשימות סיכום (ולפני 3 שבועות הוא היה הזוכה הגדול של טקס פרסי האקדמיה של אוסטרליה לשנת 2019)
זה סרט מאוד קשה לצפיה, אלים בצורה קיצונית, אבל גם משאיר אותי די משותק מהאכזריות האנושית שמוצגת כאן. והשאלה היא מה עושים כנקמה אחרי דבר כל כך בלתי נתפס. מה כבר אפשר לעשות.
ג'ניפר קנט. אחרי ה"בבדוק" המצוין היא הביאה את "הזמיר" המצוין גם הוא. שם שמאוד כדאי לזכור. הסרט הכי מצוין לטעמי שלא הופץ בישראל השנה (לפני הסרט מופיע הלוגו של "לב". הם גנזו).
Harpoon
שלושה "חברים" על ספינה, נתקעים בלב ים, ויש הרבה מאוד מרכאות מסביב ל"חברים" הזה. מאוד כיפי ומגניב.
The Day Shall Come
טוב, התמונה למעלה משם אבל משום מה אף אחד לא הזכיר אותו בשמו (או שפספסתי?). קומדיה מאוד מאוד שחורה (כן כן, אני רואה את הבדיחה שמסתתרת פה) מהבמאי של Four Lions.
Freaks
זה מתחיל מאבא ובת שמסתתרים בבית ומסוכן לצאת החוצה, או לפחות זה מה שהאבא טוען, ומן הסתם להסביר מה קורה אחר כך זה ספוילרים. אבל זה כן שונה מסרטים אחרים עם התחלה כזאת, והוא בהחלט מאוד מעניין.
מדינה שבויה/Captive State
כתבתי עליו פה:
https://www.fisheye.co.il/overlord_king_captive/
השחור האחרון בסן פרנסיסקו
(ל"ת)
הפרידה
הפרידה
ייצא בארץ ב-2020
(ל"ת)
אפשר באטמן נינג'ה?
או שהוא עמוק מדי ב-2018 מכדי להיכנס לסקר?
אפשר.
כלומר, בהנחה שאנשים רוצים להצביע לו ויתמכו בתגובה שלך וכו'.
bird box
לפי מה שאני רואה, לא היה שנה שעברה וקל שצריך להיכנס
אכן לא היה
לא יודע לגבי החלק השני.
(אגב, באותו נושא: הרבה אנשים אוהבים את "כפר נחום", כך נראה, שלא יצא פה רשמית. אבל אני לא שם אותו כי אישית הוא לא הזיז לי באמת).
נראה שאתה צודק, להפתעתי
(ל"ת)
They Shall Not Grow
הסרט הכי טוב של פיטר ג'קסון בעשור האחרון, בקלות.
ילד דבש
"השחקן האמריקאי שיה לה-באף כתב את התסריט ל"ילד דבש", דרמת התבגרות מלאת כאב ומעוררת השראה, שמבוססת על אלמנטים אוטוביוגרפיים מחייו. הסרט מביא את סיפורו של ילד-כוכב הוליוודי שנוגע בתהילה בתחילת שנות האלפיים. אוטיס (השחקן העולה לוקאס הדג'ס) מתגורר עם אביו האלכוהוליסט, חייל משוחרר וליצן רודיאו לשעבר שנוטה להתנהגות הרסנית, ולה־באף עצמו מגלם את האב. הוא מוביל את גיבורי הסיפור מילדות טראומטית דרך בגרות שבורה ועד לגמילה והחלמה.
סרטה העלילתי הראשון של הבמאית עלמה הראל הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס וזכה לתשואות סוערות ולפרס מיוחד של חבר השופטים."
https://www.youtube.com/watch?v=5RR8WTQzwSk
האיש השחור האחרון בסן פרנסיסקו
https://www.youtube.com/watch?v=C0FnJDhY9-0
זה... באמת באמת שווה משהו?
כי התחלתי וזה היה נראה לא שווה את הזמן שלי
Mid90
הסרט בבימויו של ג'ונה היל. מצולם כמו סרט טלוויזיה מהניינטיז והוייב שלו לגמרי תופס את התקופה, לטעמי. מעבר לזה, הפסקול חלומי.
'חיים נסתרים' של טרנס מאליק
כמובן שגם בעוד מיליון שנה הסרט הזה לא יכנס לסקר, אבל בכל זאת אני חייב להמליץ עליו.למי שהתחבר למאליק גם בסרטים שאחרי 'ימים ברקיע' מדובר בצפיית חובה,לטעמי.
יחסית נדיר לראות סרט שהוא נטו אמנות, וכמה כיף לגלות שזה גם סרט ממש טוב.סרט יומרני שלא מתבייש בזה לרגע,ואשכרה מהרהר על שאלות כבדות של מוסר,אמונה וחשבון נפש,ובכל זאת מצליח להותיר בסיום תחושת הרמוניה נפלאה.בהחלט יש חסרונות בקולנוע של טרנס מאליק,אבל עדיין מדובר באחד הבמאים הייחודיים והיפהפיים.כמה נפלא לראות סרט שפשוט מנסה להפוך את העולם לטוב יותר
יופץ
האחרון של טרנס מאליק נרכש להפצה ע"י יונייטד קינג, ומתוארך כרגע לפברואר.
אישית קשה לי לראות איך סרט כזה ארוך (3 שעות) ימצא את הקהל שלו, אבל אני מסכים שזה סרטו הטוב ביותר של מאליק מאז "עץ החיים", ולצד רגעי מאליק מייאשים יש בו סוף סוף הרבה נראטיב ואפילו משחק טוב של אוגוסט דיל בתפקיד הראשי, ואכן, בעיקר מציאת זווית מעניינת של שאלות על אמונה בתוך סיפור על התעקשות של אדם לא להרכין ראש בפני הנאצים ב-1943. אני מצאתי את הסרט הזה מעניין אך מתיש.
כן
קראתי את הביקורת שלך,ורוב הפגמים שכתבת הפריעו גם לי במהלך הצפייה.נראה לי שאלו חסרונות מובנים אצל מאליק.אבל השאלה אם הוא מצליח לשלב את הסגנון המוכר לעייפה שלו עם קונפליקט אנושי חזק ומעניין שלא ירגיש מלאכותי.לדעתי בסרט הזה הוא מצליח בזה מאוד,ולכן היתרונות שלו שולטים כאן,ולא החסרונות.
בכל מקרה,ממש מוזר שזה יופץ בארץ.לא ברור לי מה הפוטנציאל המסחרי של סרט כזה.
מישהו מכיר אולי משהו כמו Goodreads לסרטים?
הייתי מאוד רוצה להשתתף בסיכומים האלה, אבל אני אף פעם לא זוכרת איזה סרטים ראיתי ומתי ותמיד שוכחת כמה חשובים. הרשימה השנתית של עין הדג קצת מצילה אותי בסופו של דבר, אבל כששואלים בשלוף מה היו הסרטים הכי טובים / גרועים שראיתי השנה אני נזכרת באולי שלושה מהם.
אז אולי מישהו מכיר אפליקציה שבה אפשר לסמן באופן נוח איזה סרטים כבר ראיתי ולחפש אח"כ את הרשימה? היא יכולה להיות עם או בלי דירוג ומימד השיתוף בכלל לא רלוונטי מבחינתי, אני רק מחפשת דרך נוחה לזכור.
לטרבוקסד (Letterboxd)
יש גם לאתר משתמש שם, למרות שאנחנו לא תמיד זוכרים לעדכן אותו (https://letterboxd.com/fish_eye/)
IMDB?
אפשר לעשות רשימת צפייה
זה מסורבל ולא נוח בשום צורה בימינו
אני אפילו לא בטוח אם כבר באמת יש דרך נוחה לרכז את כל הסרטים שצפית ב-2019 (בלי באמת לעשות רשימת מיוחדת לזה). לטרבוקסד נוח בהרבה במובן הזה (למרות שתכלס אני משתמש בשניהם).
trakt.tv
לא רק לסרטים אלא גם לסדרות.
ממש נוח ואפילו יודע להסתנכרן אוטומטית על חלק מהנגנים.
Sweetheart
אפשר רשמית להעניק את תואר האולפן האידיוטי ביותר של השנה החולפת ליוניברסל. קשה עובדים שם על בניית יקום מפלצות שלא באמת מעניין מישהו, ואז כשיש להם סוף-סוף סרט מפלצות מוצלח, הם שולחים אותו לסבב פסטיבלים ואז ישר להפצה ביתית. אידיוטים.
הבמאי ג'יי די דילארד משך את תשומת הלב שלי לפני שנתיים עם Sleight – דרמת-גטו שהופכת לקראת הסוף שלה לסרט על גיבור-על – ולמרבה הצער לא הצליחה לקבל מספיק אור זרקורים שהופנה ברובו לסרט אחר שביים במאי שחור בתחילת דרכו, "תברח". ההשוואה אמנם לא הכי הוגנת, כי "תברח" היה יצירה שלמה ומרשימה יותר, ועדיין גם דילארד עשה בסרט הבכורה שלו עבודה מרשימה עם שחקנים, צילומים ואפקטים כדי לגרום לי לחשוב שיש לו פוטנציאל.
השנה הגיע Sweetheart, סרט אימה חדש בבימויו, שלמרבה הצער לא משך מספיק תשומת לב בגלל "אנחנו" של אותו במאי שעשה את "תברח". וזה זמן מתאים להתעצבן. כאילו, יש חוק שרק במאי שחור אחד יכול לרכז אצלו את כל התהילה של חובבי הז'אנר בשנה?
מכל מקום, Sweetheart בהחלט מראה מימוש של הפוטנציאל שדילארד הראה בסרטו הקודם. הסרט הזה בנוי על פרמיס מאוד פשוט: הגיבורה (קיארסי קלמונס, קשוחה ומצולקת) מוצאת את עצמה על אי בודד קטן אחרי שהיאכטה בה היא בילתה עם חברים טבעה. במים שמקיפים את האי הזה יש מפלצת שיוצאת כל לילה לחפש אוכל, ובשר-אדם הוא המנה המועדפת עליה. הגיבורה מוצאת את עצמה במאבק – שנהיה יותר ויותר נואש – לשרוד.
זהו, זה מה שקורה לאורך רוב הסרט, וזה נעשה מצוין. דילארד, להבדיל מפיל, הוא לא ממש במאי של סביבה. כמו בסלאשרים קלאסיים, המצלמה שלו מציבה את הגיבורה במרכז הפריים רוב הזמן, ונותנת לנו להזדהות עם קשת-הרגשות שעוברת עליה, לאורך רוב הזמן בלי דיאלוגים. זה מאוד אפקטיבי, וזה הופך את מאבק ההשרדות שמוצג בסרט לאישי ומפחיד יותר.
הבעיה מתחילה בחצי שעה האחרונה של הסרט, שהיא אפקטיבית בפני עצמה, אבל הופכת את הסרט (והגיבורה) למשהו… אחר ממה שראינו עד עכשיו. ואז, בחמש הדקות האחרונות, שוב הסרט (והגיבורה) עוברים מטמורפוזה לא משכנעת, למרות שבפני עצמו, מדובר בסיום מספק. פשוט ניסו לדחוס יותר מדי. ועדיין, אחד מסרטי האימה הטובים של השנה – ג'ורדן פיל ו-"אנחנו" עדיין טובים יותר, מה לעשות, אבל דילארד מתחיל לתת לפיל פייט רציני.
אפולו 11
מדהים איך אחרי שנה בלבד מאז שיצא "האדם הראשון" שניסה להיות דרמטי ומותח אבל השאיר אותי ריק מרגשות, יצא סרט דוקומנטרי, בלי יותר מדי מניפולציות, בלי ראיונות, בלי כלום בעצם חוץ מהפוטג' עצמו, והצליח לרתק אותי ואפילו ליצור אצלי סוג של מתח למרות שאני מכיר את הסיפור. הסרט מציג, למי שלא מכיר, פוטג' ב-70 מ"מ מתקופת אפולו 11 שמעולם לא פורסם עד היום. וזה נראה מטורף! חלק מהסצנות נראו כאילו הן צולמו בשנים האחרונות, הצבעים נראים מדהים יותר מרוב הסרטים היום, והצילומים של הירח ברזולוציה כזאת היו יותר מעוררי יראה ממה שכל CGI יוכל אי פעם לעשות.