ד"ר מרטין האריס (ליאם ניסן), מדען שעוסק בתחום המדע, מגיע לברלין עם אשתו לצורך כנס מדעי. בדרך הוא מאבד את הדרכון, ולפני שהוא מצליח למצוא אותו, הוא נקלע לתאונת דרכים ונכנס לקומה. כשהוא מתעורר, הזכרון שלו קצת מטושטש. הרופאים מבטיחים לו שזה נורמלי לגמרי לסבול מאמנזיה קלה אחרי תאונה כזאת, אבל במהרה מתברר שזה לא הוא שסובל מאמנזיה, אלא כל שאר העולם, וזה פחות נורמלי. העולם שכח שמרטין האריס קיים. אף אחד לא חיפש אותו כשהוא היה בבית החולים, ואשתו שוהה במלון בחברת אדם שלא דומה בכלל לליאם ניסן, אבל טוען בתוקף שהוא מרטין האריס, ויש לו תעודות שיוכיחו את זה. כשמרטין האריס 1 שואל אותה מה לכל הרוחות קורה כאן, היא מבקשת בנימוס מהפסיכי המוזר הזה לעזוב אותה בשקט.
פעם הייתי מאוד מתלהב מרעיונות כאלה, שנראה כאילו אין להם שום פתרון הגיוני. אבל מאז גיליתי שבסוף כל סרט שמתחיל במסתורין גדול יש פתרון, ובדרך כלל, ככל שהשאלה מגניבה יותר, כך הפתרון טפשי יותר. השאלה תמיד מעניינת יותר מהתשובה. אנשים כמו דייויד לינץ' ויוצרי "אבודים" מצליחים לשמור על מגניבות לאורך זמן רק משום שהם ממשיכים כל הזמן לשאול שאלות מסתוריות, ונותנים מעט מאוד תשובות. יש הרבה אנשים שזה מאוד מעצבן אותם. אבל תירגעו, "זהות לא ידועה" הוא לא איזה סרט אמנותי פלצני עם סוף פתוח לפרשנות שמשאיר אתכם לחשוב לבד, או כזה שכל כך מתלהב מהמסתורין של עצמו שהוא לא טורח לפתור אותו. זה סרט מתח/אקשן רגיל בתכלית, והפתרון יגיע בסוף. וזה אפילו לא פתרון טפשי מדי. הוא מצריך סיספונד, כמובן, אבל לא כזה שיגרום למח שלכם לכאוב מאוד.
וזאת בעצם הבעיה. הסרט פשוט מדי. מסתורין כזה, של אדם שמגלה שהוא נמחק מהעולם באופן פתאומי וללא הסבר, היה יכול להעלות שאלות של זהות, שפיות ואפילו טבעה של המציאות. תנו את הסיפור הזה לנולאן, קרוננברג, לינץ' – היי, אפילו ספילברג – והייתם מקבלים סרט שמשחק לכם בראש ומגחך בהנאה. אפילו שינוי קל בסדר הסצינות היה הופך את הסרט לאפקטיבי יותר: אילו הסרט היה מתחיל בהאריס שמתעורר בבית החולים, ומראה את הסצינות הקודמות לכך בפלאשבק, היה אפשר לשקול ברצינות את האפשרות שהאיש שקורא לעצמו "מרטין האריס" פשוט לא שפוי. אבל "זהות לא ידועה" לא מתעכב על התפלספויות כאלה. הוא מותחן, לא פסיכולוגי. הכל מוצג באופן ישיר ופשוט, וברור שהכל ייפתר בסוף במספר כלשהו של יריות.
ובתור סרט כזה, הוא בסדר. יש בו שחקנים בסדר, עלילה בסדר, אקשן בסדר, מרדפי מכוניות בסדר וצילום בסדר. לא הצלחתי להבין אם ג'נוארי ג'ונס, בתפקיד אשתו(?) של האריס, מסתירה משהו או שהיא פשוט שחקנית איומה, אבל זה כנראה מכוון, אז זה בסדר. דיאן קרוגר היא ליהוק מטופש – בסרט שמתרחש בגרמניה, השחקנית היחידה שהיא גרמניה במקור מאמצת מבטא זר מזויף – אבל היא בסדר. בתוך ים הסבירות הזה יש דמות אחת יוצאת דופן: ברונו גאנץ, בתפקיד סוכן שטאזי לשעבר שמתגאה בעברו, ועכשיו עובד בתור אחד ש"עוזר למצוא אנשים". זאת דמות לא סטנדרטית, שהשיוך שלה ל"טובים" או ל"רעים" לא ברור, וגאנץ כל כך יותר מבסדר שנראה כאילו הוא הגיע בטעות מסרט אחר. ככל הנראה סרט הרבה יותר מעניין. אולי "חיים של אחרים".
אבל באופן כללי, "זהות לא ידועה" בסדר. לא בטוח שזה שווה כרטיס קולנוע, אבל תהיו בטוחים שהוא יחכה לכם עוד כמה חודשים בערוצי הסרטים בטלויזיה כדי להרוג לכם ביעילות כמה שעות.
מזכיר את הסיפורים של רוברט לדלום
כבר חשבתי שהפיקו סרט על 'אזהרת אמבלר'…
לא יודע מה זה "אזהרת אמבלר",
אבל השילוב של ריגול, קומה ואבדן זכרון, וגם השם של הסרט, מזכירים את סרטי ג'ייסון בורן, שמבוססים על ספרים של לדלום.
אזהרת אמבלר הוא עוד אחד מהסדרה
הסוכן החשאי גם עובר ניתוח פלאסטי וכאלה… ויש עוד ספרים על סוכן שעובר מחיקת זיכרון, אם כי נראה שהנוסחה הזו אינה ספציפית ללדלום…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
been there, done that
פעם סרטים עם רעיון כזה היו חדשניים. הרעיון הזה היה פשוט מאגניב. היה לו המון פטנציאל לדיון בשאלות מרתקות של תודעה כוזבת ונקודת מבט שגויה על העולם. ואיך יודעים מה ה"אמת".
אבל באופן קבוע סרטים כאלה לא מממשים את הפוטנציאל הזה. במקום זה הם פונים לאיזה פתרון טפשי ומעליב. אבל – *ממש* טפשי ומעליב. ראינו את זה ב"הטיסה" של ג'ודי פוסטר (http://www.fisheye.co.il/flightplan/), ובסרט ש(תודה לאל) שכחתי את שמו, עם האישה שמגלה שהבן שלה נמחק מהתמונה המשפחתית, בזמן שבעלה והרופא שלה טוענים שהיא הזתה ומעולם לא היה לה בן.
פעם סרטים כאלה היו מלהיבים. אבל אחרי שפעם אחר פעם הם מתבררים כטפשיים ומאכזבים, נראה כבר חסר-טעם אפילו לקוות שהפעם זה יהיה שונה. והנה – הפתעה הפתעה – מסתבר שזה אכן לא שונה.
דווקא סרטים אחרים, שלא מתיימרים על ההתחלה לתקוף את השאלות הבסיסיות של תודעה כוזבת וזיהוי האמת לנוכח העיניים הסובייקטיביות של כל אחד, עושים את זה בפועל הרבה יותר טוב. "ברבור שחור", למשל.
'הנשכחים'
כי למה שרק אני לא אצליח להדחיק את הסרט הנורא הזה?
(תשמחו לדעת, אגב, שהסרט הזה חיסל את הקריירה של התסריטאי ושל הבמאי שלו)
כמה סמלי שאף אחד לא זוכר סרט שנקרא The Forgotten
זה ככל הנראה הסרט ששמו הוא הביקורת הכי תמציתית עליו (לצד Next עם ניקולס קייג').
זה לא הוגן להשוות את "זהות לא ידועה" ו"הנשכחים"
נקודת המוצא די דומה, אבל הפתרון ב"הנשכחים" היה מטומטם ברמות חריגות אפילו לגבי סרטים הוליוודיים כולל כאלה של מייקל ביי, וב"זהות לא ידועה" הוא הגיוני יחסית. מה שכן, "הנשכחים", כמה שהיה דבילי, היה לפחות עשוי יותר מעניין.
למה כל כך קשה להשאיר תעלומה בלי פיתרון?
אחרי הכל, ככל שמשהו מסויים הוא יותר מסתורי, כך הוא גם יותר מגניב. ויש גם דוגמאות טובות לכך שמסתורי שנשאר מסתורי מקבל הרבה פופולאריות: העבר של הג'וקר מ"האביר האפל", הסדרה "אבודים" בעלת כמות נכבדה של תעלומות הקשורות לאי המסתורי, וגם בסרטיו של היצ'קוק כמו "ציפורים" לא תמיד מגלים איך זה קרה.
לדעתכם, אם היום היו עושים סרט בסיגנון "הנוסע השמיני", רק שלא היינו רואים אף פעם איך החייזר נראה, וזה היה נגמר בכך שהשורד/ת פשוט הצליח/ה לברוח בחללית מילוט משם, האם היה לזה פוטנציאל?
(בעצם, אולי כדאי שני שורדים: אחד שלא ראה את החייזר המפלצתי מכיוון שברח מהאיזור כל פעם ששמע אותו מתקרב, ואחד שהעיף בו מבט, ועקב כך – ירה לעצמו בראש בחללית המילוט).
לא קשה, אבל הרבה צופים מרגישים מרומים
אתה יכול לבדוק, לדוגמה, את הביקורת הנוראית באתר הזה ל"מלהולנד דרייב". אנשים מצפים שמי שיודע ליצור מתח יידע גם לפתור אותו, אחרת הם ירגישו לא מסופקים בסוף. יתרה מזאת, אני חושד שאילו היו מכריזים בהתחלה "זהירות, אני הולך ליצור מתח סתם לשם האווירה ואין לי שום פתרון לזה בעצמי" אנשים מראש יימנעו מהסרט.
אז אפשר לעשות את זה כמו שאלון אמריקאי
במקום לתת לנו שאלה עם קו ריק מתחת למילוי התשובה, אפשר להביא מספר פיתרונות מבלי לגלות לנו מהו הפיתרון הנכון.
כמו למשל דוגמא בסיגנון הנוסע השמיני:
בתוך חללית שעושה את דרכה אל תחנת מחקר גדולה הממוקמת ליד כוכב שהתגלה לאחרונה, מצאו נוסע סמוי שתכנן לפגוע בתחנה מסיבה מסויימת (שנאה לקפיטליזם, נקמה על השחיתות הכלכלית שבעזרתה נבנה התחנה, הבדלי מעמדות, וכו'. אתם תחליטו). אחרי שהגיעו לתחנה, הכניסו אותו לתא מאסר, ושם הוא בילה כמה חודשים מבלי לדעת מה קורה בחוץ, עד שיום אחד הדלת נפתחה למחצה פתאום (לדעתי זה יותר מותח מתא הקפאה, מאות מצוקה מסתורי, או ממשלחת שהגיעה לתחנה וגילתה אותו במצב הגרוע).
וכמו שאמרתי בתגובה מקודם, מתברר שישנו יצור רצחני בתחנה שברגע זה גמר עם רוב תושביה.
אז לגבי המקור של היצור, הסרט יכול לרמוז על מספר פיתרונות:
– מכיוון שמדובר בתחנת מחקר, יכול להיות שמדובר במוטציה שנוצרה בידי המדענים.
– מכיוון שהתחנה ממוקמת קרוב לכוכב חדש שהתגלה לאחרונה, יכול להיות שמדובר בחייזר.
– ואפשרות שלישית לכאלה שאוהבים לחפש עמוק: ליצור אין ממש שם, אך הניצולים יודעים שהמדענים קראו לו Project 851212, דבר שמרמז על מקור נוסף.
הנה, חידה אחת עם שלושה פתרונות
אני חושב שלא הבנת מה בדיוק התעלומה בנוסע השמיני.
(ל"ת)
מאיפה הגזע הזה הגיע, אני מניח
מהי החללית המסתורית הזו שבה נמצאו הביצים האלה (שלמרבה המזל תשאר מסתורית היות והיא נצלה לאחרונה מפריקוול שככל הנראה הייתה אמורה להשתתף בו).
איפה פה הספוילר?
אבל מה שכן, הזכרת לי שלאורך הביקורת (וקריאת התגובה שלך) חשבתי הרבה על שאטר איילנד. הנה סרט שהמסתורין שבו נפתר בצורה מאוד יעילה ומוצלחת, ונוגע בדיוק בנקודות האלה של זהות, שפיות וכדו'. עדיין, קצת been there done that, אבל לפחות הפיתרון מאוד סגור על עצמו ומהודק.
כאמור, ספוילר רק למאוד מחמירים
ואני מסכים עם כל מה שאמרת. אבל בכל הנוגע לספוילרים, אני נוקט בגישה של if in doubt, mark as a spoiler.
ואת באמת גורמת לשאטר איילנד להשמע הרבה יותר מלהיב ממה שהוא. :P
בגדול המבנה של סרט או סיפור באופן כללי
צריך להיגמר באיזו התרה או סיום כלשהו. אפילו כשאתה רואה סרט עם סוף פתוח (בהנחה שמדובר בסרט טוב), זה סוף שמתוכנן להיות פתוח. זה לא שהיוצרים של הסרט אמרו "הראנו בעיה מסתורית וכל פתרון שנראה לבעיה הזו יהווה אכזבה באיזשהו מובן לצופים. לכן נגמור את העלילה בלי לתת תשובה, נקרא לזה סוף פתוח וניתן לצופים כבר לשבור את הראש".
המבנה הקלאסי של הסיפור (ובמקרה הזה, תסריט) נגמר באיזשהו קלוז'ר, סיום, התרה. הצופים צריכים להרגיש את הסיפוק שהקונפליקט שהם ראו על המסך הגיע לסיום (כמו בחיים האמיתיים בעצם). אם איזשהו יוצר מחליט לא לענות על איזו שאלה, כדאי מאוד שתהיה לו סיבה טובה לעשות את זה (לדוגמה, לעורר פירוש אישי של כל אחד מהצופים וליצור דו שיח אחרי הסרט או משהו כזה..). לא כי הוא לא הצליח לחשוב על פתרון שיהיה מספק מספיק עבור הצופים לשאלה המורכבת שהוא העלה.
אוויל מחריש, חכם יחשב
לא תמיד צריך להאכיל את הצופים בכפית, ולשמור על סיפור מעניין עם כמה סופים אפשריים מבלי לנקוב באפשרות הנכונה – או אפילו לספק רמזים מספקים לאפשרות נכונה כלשהי – זה בהחלט מספק. על סוף פתוח אנשים מדברים יותר מאשר על סוף סגור.
הבעיה היא שהרבה פעמים סוף פתוח נובע מעצלות תסריטאית, ואז אותה העצלות באה לידי ביטוי גם בפיתוח הדמויות, בעלילה עד הסוף, בטוויסטים לקראת הסוף וכדומה. אבל סיפור שכתוב טוב עם סוף פתוח? הלוואי ויהיו יותר כאלה.
(ואגב, "כמו בחיים האמיתיים"? ברצינות?)
גם בסופים פתוחים צריכה להיות
התרה וסגירת קצוות מסוימת.
נראה לי שבסרטי תעלומה כאלה הבעיה העיקרית היא שהשאלות שמעלים מעניינות רק כי הצופה מחכה לראות איך יתנו להן פתרון גאוני. בסרטי מתח לרוב השאלות הם לא שאלות של מחשבה שיש לסוף פתוח ערך מוסף, כי אם שאלות שכל העניין בהן זה איך הכל יקשר בסוף.
עוד בעיה היא שבאופן כללי, הרבה פעמים סוף פתוח נותן הרגשה שהתסריטאי בעצמו לא היה לו מושג איך לסגור את הסרט, או שלא היה לו רעיון *טוב* איך לסגור את הסרט – "הטיסה" והסוף המפגר להחריד שלו הוא דוגמא מעולה לזה.
הסוף של התחלה פתוח בכח
כי הם ניסו לעשות את עצמם מחוכמים וכביכול להשאיר דברים פתוחים. התחלה ברור לחלוטין מתחילתו ועד סופו ויש לו רק הסבר הגיוני וקוהרנטי אחד שבאמת מסתדר עם כל מה שקורה שם. (האלטרנטיבה היחידה הי להגיד ש*הכל* היה חלום, מלכתחילה, ללא אף יציאה החוצה. אבל זה סתם דבילי.)
באופן כללי, התחלה הרבה יותר מדי ברור, מסודר וקוהרנטי עבור סרט שעוסק בחלומות.
סוף פתוח *באמת* טוב יש בוידאודרום. מצד אחד, הוא כל כך פתוח, שהייתי בטוח שיש לסרט עוד לפחות חצי שעה ללכת כשפתאום התחילו כתוביות הסיום. ומצד שני, כשחושבים על זה, הסרט באמת אמר את כל מה שהוא היה צריך להגיד ולהשאיר את השאר לדמיון של הצופה זה הדבר הנכון לעשות מכל בחינה שהיא.
הסוף של התחלה לא פתוח בכוח.
אתה יכול לקרוא את מה שיש לי להגיד לגבי טבעו של השוט הזה כאן:
http://www.fisheye.co.il/inception/?comNum=420843#li-comment-420843
ובקשר לזה שיש רק הסבר אחד, כדאי שתקרא את זה(ספוילרים):
http://blog.moviefone.com/2010/07/19/dissecting-inception-six-interpretations-and-five-plot-holes/
ואיפה בדיוק כתוב שסרטים על חלומות צריכים להיות חסרי קוהרנטיות?
נקודה אחרונה: שים לב שהרבה אנשים חושבים ששוט הסיום הזה מצוין, ובתגובה שלך יצרת מצב בו כל האנשים האלה הם בעצם מטומטמים שנפלו קורבן לטריק זול ואתה חכם יותר מהם. לא הגיוני יותר שכנראה פספסת משהו? אני ממש לא מרוצה מהגישה הזו, שאופפת כמעט כל תגובה של אנשים שלא אהבו את הסרט, גישה שהייתי מצפה לה ממאיר שניצר ולא מכל אותם מגיבים (לא רק בעין הדג). גישה לפיה כל אותם אנשים שאהבו את הסרט, ובהם יאיר רוה, אורי קליין,דורון פישלר, אביעד שמיר, עופר ליברגל ועוד רבים וטובים אחרים הם מטומטמים ופתאים ("אנשים שחושבים שהם חושבים" עפ"י שמוליק דובדבני).
ותודה רבה לאנטרקס, היחיד שלא פעל בגישה זו. הוא היחיד שהצלחתי לקרוא את טיעוניו נגד הסרט מבלי להרגיש שמזלזלים לי באינטלגנציה.
נ.ב אני יודע שהתגובה הזו ארוכה, אוף-טופיקית וכנראה די מתלהמת, אבל זה ישב לי על הלב כל כך הרבה זמן שפשוט הייתי חייב להוציא את זה החוצה.
לא אמרתי שהסרט רע
בסך הכל אהבתי את הסרט. האקשן טוב, הבימוי טוב, המשחק טוב. העובדה שלתוך סרט שהוא בסך הכל סרט heist דחפו קצת יותר עומק ואישיות זה נחמד, וזה שהשילוב הזה בסך הכל הסתדר לא רע זה בסך הכל commendable.
יחד עם זאת, אני חושב שזה לא סרט שמספק מספיק בשר בשביל באמת להעמיק לתוכו. הדמויות לא ממש עמוקות והעלילה בגדול פשוטה למדי, אולי רק קצת קשה לעקוב אחריה במקומות מסויימים בגלל כל ה"חלום בתוך חלום בתוך חלום".
מהאינטרפרטציות שיש במאמר, הראשונה והאחרונה זה מה שאמרתי. הראשונה חסרת טעם מבחינה נרטיבית ושקולה לחלוטין לאחרונה לכל צורך פרקטי. השניה היא פשוט אסון נראטיבי וממש ממש לא מעניינת. השלישית והרביעית דווקא מסקרנות והיו יכולות להיות מעניינות – אם היו איזשהן סיבות ממשיות לחשוב ככה מהסרט. ואין. המעט שמוזכר שם זה מאוד מאוד pushing it. האופציה החמישית והאחרונה, שזו האלטרנטיבה ההגיונית האמיתית לאופציה השישית, פשוט לא מסתדרת עם כל שאר הסרט (ומסקרן שדווקא פה המאמר לא מביא שום עדויות לכך שזה ההסבר).
ושוט הסיום היה מצוין אם באמת היה הגיוני באותה המידה לדבוק באופציה החמישית ובאופציה השישית, וזה לא המצב.
אז לא, זה לא סרט רע, זה פשוט לא סרט יותר מדי עמוק, שלא נדבר על זה שהרעיונות בו רחוקים שנות אור מלהיות מקוריים, וזה מעצבן אותי שאנשים מתייחסים אליו כמו אל יצירה פילוסופית עמוקה וחדשנית.
לבסוף, בשום מקום לא כתוב, כמובן, שסרטים על חלומות צריכים להיות לא קוהרנטיים. אבל נלקח פה premise מסויים, שהוא בפני עצמו מאוד מעניין, ונעשה בו שימוש מינימלי לחלוטין ולא יותר מדי מעניין ביחס למה שאפשר היה לעשות. זה פספוס מבחינתי. התוצאה היא שזה לא סרט שעוסק בחלומות ובפסיכולוגיה, אלא בסך הכל סרט אקשן-heist עם טיפה יותר עומק מבדרך כלל לז'אנר הזה וקצת תוספת של מד"ביות לאקשן, אבל גם כאן לא יותר מדי – כל האקשן בשלג הוא ריאליסטי לחלוטין, בלי אפילו שמץ של אזכור לעובדה שהוא כולו מתרחש בתוך חלום, ומרוח לחלוטין.
דבר ראשון, אני מרגיש צורך להתנצל על הפסקה השנייה בתגובה
שלי. היא לא כוונה אליך, היא פשוט פירוק של תסכול כלפי טיפוסים כמו שמוליק דובדבני, שגרמו לי להתבייש בזה שאהבתי את הסרט (וגם כלפי המנהג של אנשים, גם כאלה שאני מעריך, לצעוק "אוברייטד" כשהם לא מצליחים להבין התלהבות כלפי סרט כלשהו. אני פשוט מעדיף להשלים עם זה שאנשים מצאו בסרט משהו שאני לא מצאתי).
ולגבי השאר- אני מסכים איתך רק לגבי הפילוסופיה ופיתוח הדמויות. הרעיון של "חלום מול מציאות" נטחן בהמון סרטים והדמויות באמת לא עמוקות מדי, אבל בסרט שהעיקר בו הרעיון המד"בי זה לא באמת חשוב. עם כל הדברים האחרים אני ממש לא מסכים, אבל הביקורת של רד והתגובה של הברדוויל בסקר סרט השנה סיכמו זאת יותר טוב ממני (אתה יכול גם לקרוא את הביקורת של יאיר רווה אם אין לך אלרגיה להתלהבויות חסרות פורפורציות).
אשמח לשמוע למה אתה חושב שתיאוריה מספר 5 לא מתיישבת עם שאר הסרט, אבל זה דיון שעדיף לנהל בדף הביקורת כי עברנו ל![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
כבר מזמן.
הסברים יפים לinception
אבל אני אהבתי במיוחד את הפרשנות של Kris Yeisley בתגובות מתחת,![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
היא נותנת לסרט נקודת מבט אחרת לגמרי, מקורית והגיונית להפליא…
גם לאלמנטים שנוטים בסופו של דבר להניח שהם לא קשורים, כגון הדיון לגבי משמעות המוזיקה לאורך הסרט
מסכימה לחלוטין.
גם לא טענתי אחרת.
סופים פתוחים בהחלט יכולים להיות טובים, אבל רק אם היוצרים משכנעים את הצופה שיש להם סיבה טובה (או שלפחות הם יכלו באותה מידה לעשות סוף סגור, ולא רצו מסיבותיהם שלהם).
(אם כי לדעתי הסוף של "התחלה" דבילי במקצת, אבל זה לא עקרוני).
תעלומות בלתי פתורות תמיד היו נושא שריתק רבים
אולי הרבה אנשים שונאים את זה, אבל אם עושים את זה טוב מספיק (סרט שעשוי טוב עם תעלומה מעניינת), אז הסרט יזכה ליותר הערכה מאשר אחד כזה עם פיתרון (בין אם הוא מתוחכם כמו השאלה, ובין אם הוא מטופש לגמרי).
לכן אני די יכול להבין את אברמס בעניין המסתוריות של הסדרה 'אבודים', ולא רק הוא, יש גם דוגמאות אמיתיות מההיסטוריה שמראות שתעלומות בלתי פתורות מעניינות יותר גם מאות שנים אחרי התרכשותם:
– ג'ק המרטש שזהותו אף פעם לא נחשפה
– המרי סלסט, ספינת הרפאים שהפליגה עם צוות מלא ולאחר כמה חודשים מצאו אותה בים ללא שום נוסע, אך במצב מצויין ועם כל הציוד
– משולש ברמודה (אני לא חושב שצריך פירוט. אולי יש כמה שמפקפקים באמינות של זה, וימצאו סיבות למה שקרה לכל האוניות והמטוסים שחלפו באיזור)
איך ג'ק נהיה מפורסם? הרי הוא לא הרוצח הסדרתי היחיד שהיה פעיל אז. וגם המרי סלסט לא הייתה האוניה היחידה שהפליגה בימים האלה, ופרט אליה אנחנו כמעט לא מכירים שמות של אוניות מהתקופה ההיא!
זה אחת הסיבות, לדעתי האישית, שסרטים (שעשויים היטב כמובן) שמשאירים שאלה ללא פיתרון (או עם כמה פיתרונות כמו שאלון אמריקאי) מקבלים יותר הערכה מסרטים עם סוף סגור.
זה מראה גם שמסתורין טוב יכול להיות בדוי לגמרי
אין דבר כזה, "משולש ברמודה". אין שום אזור שבו ספינות ומטוסים נעלמו יותר מבכל מקום אחר, ואין אפילו הסכמה על איזה שטח בכלל נחשב לחלק מהמשולש. אבל כשאיזו ספינה נעלמת באזור שנמצא בטווח של אלף ק"מ ממה שניתן לקרוא לו משולש ברמודה, תמיד יקפוץ מישהו ויגיד שהמשולש תבע עוד קורבן.
עזוב, בלי המשולש
גם אני מפקפק בזה, אבל שני הדוגמאות האחרים אמורים פחות או יותר להסביר את מה שהתכוונתי (ג'ק המרטש השאיר גופות מאחוריו, ולמרי סלסט יש עדים, בניגוד למשולש).
אני אגיד לך מה הבעיה בעיני.
המציאות היא המציאות, ולכן חייב להיות בה פתרון *כלשהו*. מישהו רצח את הנשים האלה בלונדון, בין אם זה ג'ק המרטש או כמה אנשים שונים. מישהו רצח גם את הקורבנות של זודיאק. מרתק לנסות לחבר את כל הפרטים ולהבין מה קרה שם.
אבל בסרטים, כאשר אין פתרון בגוף הסרט, המון פעמים זה כי אין באמת שום פתרון אפשרי ומתקבל על הדעת. מאוד קשה לעשות סרט שלא פותר את עצמו, אבל באמת שווה להקדיש לו מחשבה כי מגיע לו. יותר מדי פעמים הפתרונות האפשריים סתם לא הגיוניים, אם הם בכלל קיימים. זה גורם לצופה להרגיש מרומה, ומה הטעם להקדיש מחשבה למשהו שהיוצרים שלו אפילו לא טרחו לחשוב עליו ולסגור אותו.
אבודים למשל, הוא דוגמא טובה לסדרה שבה כל שאלה שנשנעתה – נענתה בתשובה קלושה ומטופשת, והשאלות שלא נענו זה בבירור כי היוצרים לא חשבו עליהם עד הסוף ופשוט אין עליהם תשובה.
אני לא אומרת שאי אפשר לעשות סוף פתוח טוב, או תעלומה טובה שלא נפתרת. רק שזה הרבה יותר קשה. בד"כ כשהסברים לא ניתנים בסרטים עצמו, יותר מדי פעמים זה פשוט עצלנות תסריטאית. ולראייה כל הסרטים שכן מנסים לפתור בתוך עצמם את התעלומה הסופר מורכבת שהם יצרו, והפתרונות שלהם נעים בין המפגר ממש לסתם מפגר (ובדיונים פה נתנו מספיק דוגמאות לסרטים כאלו).
כשרוב הסרט מוקדש לשאלה מה באמת קרה שם, ואתה מגלה שאפילו ליוצרים אין תשובה מספיק טובה לזה – אז אין מנוס מלחשוב שהסרט פשוט גרוע.
ובאמת ההבדל בין משולש ברמודה או איזור 51 לבין ג'ק המרטש והמרי סלסט הוא שבעוד שתי הדוגמאות הראשונות הן דוגמאות לדברים שנופחו על ידי בני אדם, הדוגמאות של ג'ק המרטש והמרי סלסט הן דוגמאות למאורעות שקרו במציאות (רוצח סדרתי וספינה שאיבדה את הנוסעים שלה). אני באופן אישי, יותר מתחבר* לדוגמאות האלו כי השאלות שהן מעלות באמת מסקרנות וגם התשובות שלהן לא טריוואליות (אחרת מישהו היה מגלה מה קרה שם) ולכן גם מעניינות יותר.
*למרות שלדעתי, אם מישהו יגלה אי פעם את זהותו של ג'ק המרטש, אפילו אם יתברר שהוא הבן אדם האחרון שהיית חושד בו, תמיד תהיה איזשהי תחושת אכזבה בסגנון "מה זה הכל?"..
כאילו שג'ק לא נופח?
רצח חמש נשים. רחוק מלהיות מעשה נחמד ואדיב, אבל היו רוצחים גרועים בהרבה בתולדות האנושות, שלא זכו ליחסי ציבור כאלו. אבל כנראה שהעיתונים באותה תקופה לא היו שונים כל כך מהעיתונים בני ימינו, וגם הם היו צריכים משהו לכתוב עליו.
עוד תעלומה מעניינת, אגב, רואנוק, המושבה האבודה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Roanoke_Colony
יש מדי פעם מחקרים
ש"מגלים" מי הוא היה. מתפרסם בעיתון מדי פעם. האחרון שזכור לי היה איזה נסיך ממשפחת המלוכה, או משהו כזה.
מהפכנות בתחום כתיבת הביקורות!
מדען העוסק בתחום המדע????????? כמה חדשני.
אני חשבתי שזה די מצחיק דווקא
(ל"ת)
נדמה לי שזה ציטוט מ-"השלד האבוד של קדברה"
(ל"ת)
בצדק נדמה לך.
Seriously, Betty, you know what this meteor could mean to science. If we find it, and it's real, it could mean a lot. It could mean actual advances in the field of science.
לי זה גרם לצחוק בקול רם
(ל"ת)
שם?
רגע, איך זה שאתם לא יודעים את השם הלועזי של הסרט?
lol
השם של הסרט הוא "Unknown".
אני דווקא חשבתי על "הגברת נעלמת" שמאוד אהבתי – אבל אולי בגלל שהייתי מאוד צעירה, בת 11 ככה אם אני זוכרת נכון, והייתי מאוד בקטע של ספרי מסתורין ובלשות. ממש לפני כמה ימים יצא לראות סרט אחר שעוסק בשאלות של תפישת המציאות ומה בעצם נכון ומה לא, שגם הוא בכיכוב ניסן. הסרט נקרא after. life, ואני קרועה בין המחשבה שהוא נהדר לבין המחשבה שהוא מעצבן. עושה רושם שהיוצר נורא רצה לצאת דיוויד לינץ', אז הוא הכניס פנימה קטעי הזיות וקטעים שיערערו את הפיתרון האמיתי, וחבל. אם הוא היה נאחז בפתרון האמיתי שלו (פתרון חד משמעי למדי) ומתעלם מההזיות (וגם מקטין את מינון העירום הלא נחוץ) זה היה יכול להיות אחד הסרטים היותר טובים שיצא לי לראות. כשאני קוראת את התיאור בביקורת נראה שגם הסרט הזה הוא כזה, כלומר זה קטע חדש של ליאם ניסן, או משהו.
מנגד, נשמע שהאיש שלי מאוד יהנה, אז תודה על הביקורת, דורון.
היצ'קוק....
גם אני אהבתי את "הגברת הנעלמת". היתרון הבולט שלו, הוא שהיצ'קוק יצר תסריט שלא מסתבך עם עצמו יותר מדי. לפעמים אחת הטעויות, לדעתי, שכותבי סיפורים עושים, זה להתלהב כל כך מהתעלומה, עד שהם לא נותנים מספיק זמן ומחשבה לפתרון וחושפים אותו בשלב מאוחר ככל האפשר, במחשבה שפתרון=סוף. התוצאה בהרבה מהמקרים היא פתרון עלוב ו/או פשטני מדי ו/או לא קוהרנטי עם העלילה שקדמה לו. היצ'קוק נזהר יפה שלא ליפול למקום הזה והוא מציג את הפתרון שלו בשלב לא מוקדם מדי כמובן, אך מספיק בשביל שהוא יתמזג בצורה טובה בעלילה והופך אותו למרכיב נוסף בדרך לסיום, ולא הסיום עצמו.
מבאס מאוד!
אני מבואס מאוד שהסרט סתמי ומפוספס, משום שציפיתי ממנו להמון על סמך הטריילר והתקציר העלילתי. על פניו נראה שיש פוטנציאל אדיר, אבל עפ"י הביקורת שלך ניתן להבין שמדובר בבזבוז ופספוס נוראי למדי. ציפיתי שישחקו קצת עם המסתורין, והביקורת מרמזת שלא כך הדבר. זאת אומרת, גם לפתרון צריך היה להיות טאצ' של מסתורין, וזה אמור היה להיות כל היופי בסרט. חבל שלא עשו מהסרט את מה שהוא יכול היה להיות… חבל.
זה רק אני או ש..
לליאם ניסן כבר שנים אין סרט טוב?
גם המשחק שלו לא משהו בהתאם לסרט.
מישהו ראה פה "קלואי"?
אני, אני!
אבל זו דווקא לא דוגמא טובה לסרט עם ליאם ניסן. מי בכלל זוכר שליאם ניסן משתתף בסרט הזה?
זו דוגמא טובה לסרט שבו יש שתי שחקניות שטובות במה שהן עושות עד כדי כך שאתה לא שם לב שהתסריט מגוחך, הבימוי מעצבן ויש דמויות נוספות מלבדן.
תיקון
גנץ לא שיחק בחיים של אחרים. אולי התכוונת ל"הנפילה"?
הסרט נפלא, ללא ספק שווה כרטיס קולנוע.
אני יודע שהוא לא הופע שם,
הדמות שלו נראית כאילו היא עשויה להגיע מהסרט הזה.
למיטב ידיעתי, גנץ משחק כרגע ב"הרמטכ"ל".
(ל"ת)
מרושל, משוחק רע, קלישאתי מעבר לרגיל
סרט מחורבן
רוב הסרט טוב
מותח, מעניין, דמויות לא שטוחות ורק העריכה האיומה בקטעי האקשן, שלא מאפשרת להבין מה קורה חלק מהזמן, מציקה. הבעיה היא שהסרט לא מסתיים בנקודה בה היה צריך להסתיים, אלא נמשך עוד משהו כמו חצי שעה שאין בה דבר מלבד קלישאות וחורי ענק. נראה כאילו התסריט כבר היה מוכן לצילומים ואז המפיק החליט שזה לא ימכור מספיק כרטיסים וכפה על היוצרים מערכה נוספת ומיותרת. הטוויסט מתאים לדעתי, אבל במקום לעצור שם, נתנו לכל מה שבנו עד לאותה נקודה, להתדרדר לעזאזל.
סרט לא רע בכלל
רק חבל שכבר בדקות הראשונות ניתן רמז מאוד עבה לפתרון המסתורין. פשוט מיותר, אני לא מבין למה הם עשו את זה, אולי בעקבות קבוצות מיקוד שהראו שהקהל כועס ולא אוהב את הטוויסט המפתיע בלי הרמז מראש?
על איזה רמז מדובר?
צפיתי בסרט במטוס, בלי כתוביות ועם אודיו בעייתי בהתחלה
על מה מדובר?
(ל"ת)