אחד החפצים המזוהים ביותר עם ניית'ן דרייק – גיבור סדרת משחקי "אנצ'רטד" – הוא טבעת שהוא נושא על צווארו, שהייתה שייכת לחוקר פרנסיס דרייק ועליה חרוט בלטינית הביטוי "גְּדֻלָּה מהתחלות קטנות". ואכן, סדרת המשחקים הזאת התחילה בקטן: משחק אקשן/הרפתקאות סטנדרטי למדי שאפשר לסיים תוך ארבע שעות. במשחקים הבאים היוצרים הגדילו את הסקאלה, ויצרו סיקוונסים בהשראת סרטי הרפתקאות שעשויים להיות מפוקסלים, אבל בכל זאת מאוד קולנועיים. אותם קטעים, שמתרחשים בים, באוויר וביבשה, גורמים לשחקן להרגיש כאילו הוא בתוך בלוקבאסטר הוליוודי, והם סיבה גדולה לכך שהמשחקים צברו פופולריות כה רבה בקהילת הגיימינג.
לכן עיבוד קולנועי של "אנצ'רטד" – שלמשך שנייה וחצי תורגם כ"מחוץ למפה" עד שהמפיצים החליטו לא להתעסק עם מותג מוכר – היה בלתי נמנע. כמו ההרפתקאות של ניית'ן דרייק במשחקים, הדרך לפה לא הייתה קלה והסרט החליף כמה וכמה במאים במהלך ההפקה, ביניהם דיוויד או. ראסל, שון לוי ודן טרכטנברג.
לבסוף רובן פליישר ("זומבילנד", "ונום") נבחר לביים וטום הולנד לוהק בתור גרסה צעירה יותר של דרייק, כי אם לאולפני "סוני" יש כבר פרנצ'ייז אחד מצליח בכיכובו, למה לא לנסות אחד נוסף? לתפקיד ויקטור סאליבן, המנטור של נייט, לוהק מארק וולברג, שלא ממש עשה משהו בזמן האחרון. סליחה, תיקון: שלא ממש עשה משהו טוב בזמן האחרון. כעת, אחרי הרבה גלגולים, שינויים ודחיות, "אנצ'רטד" מצא את דרכו אל בתי הקולנוע. אז האם זה הסרט שישבור את קללת העיבודים למשחק-אה, רגע, כבר דיברנו על זה שהיא סתם שרירותית. לא משנה.
מכיוון שזה סרט שמבוסס על משחקים שלקחו השראה מסרטים, העלילה היא לא משהו מקורי במיוחד: נייט וסאלי צריכים למצוא אוצר שנחשב לאבוד במשך מאות שנים, ולעשות את זה לפני הרעים. התסריט הוא ללא ספק אחת החוליות החלשות של הסרט, שלא נותן הרבה עומק לדמויות הראשיות שלו. הן בעיקר עסוקות בלבגוד אחת בשנייה שוב ושוב (אני מקווה שהם אף פעם לא ינסו לעשות נפילות אמון), וכשהן לא עושות את זה הן נאלצות להגיד בקול רם את ה"בדיחות" המוזרות שכתבו להם, בין היתר כאלו על יותר מדי אפליקציות שפתוחות בטלפון והשימוש של אחת הדמויות ב"טינדר". אחיו של נייט, סאם, גם מוזכר כמה פעמים, אבל למקרה שחלילה תשכחו את השם שלו, נייט כל הזמן מתייחס אליו בתור "אחי סאם". אח שלו, הבנו בפעם הראשונה.
הסרט נפתח עם הצצה לאחת מסצנות השיא שלו – שעוד נחזור אליה בהמשך – שלקוחה ישירות מהמשחקים ומערבת מטוס משא גדול. אחד הרעים נופל למטה אל מותו האוף-סקריני, ונייט של הולנד צועק לו "מצטער!" כבר אז אושררה התחושה שלי שהולנד לא ליהוק כזה מוצלח לתפקיד, כי זה מרגיש כמו משהו שספיידרמן יגיד אבל לא ניית'ן דרייק. להולנד בהחלט יש קסם וכריזמה, אבל מהסוג היותר ילדותי, בלי החספוס של המקבילה שלו במשחקים. כן, אפשר לשלוף את קלף ה"זה פריקוול, הוא עדיין לא הנייט שאנחנו מכירים ואוהבים", וכן, הסרט מאוד רוצה שתראו כמה הולנד שרירי ובכושר ושהוא ילד גדול. אבל עדיין. כפי שתיארה במדויק ביקורת אחרת, הולנד נראה יותר כמו מעריץ שעושה קוספליי מושקע של ניית'ן דרייק מאשר כמו שחקן שמגלם אותו.
מי שמחפש ניית'ן דרייק משכנע יותר מוזמן לצפות בסרט המעריצים הקצר בכיכובו של ניית'ן פיליון שיצא לפני כמה שנים. נשגב מבינתי למה פיליון לא הוחתם מיידית על השתתפות בסרט הרשמי, בהתחשב בכך שהגילום של דרייק שהוא עושה בעשר דקות מרגיש לי הרבה יותר נאמן למקור מהאחד שהולנד עושה במשך שעתיים (האורך הוא כן נקודה לזכות הסרט, אגב. סחתיין על האיפוק לא לנפח אותו ללא סיבה).
מי שגונבת את ההצגה בקלות היא סופיה עלי, המגלמת שותפה לפשע של השניים שגם בוגדת בהם איזה פעם, פעמיים, עשר (באחת הסצינות מעורבים שני צלבים ואיכשהו אף אחד לא עושה בדיחה על Double-crossing). היא כריזמטית, יש לה כימיה טובה עם הולנד ורואים שהיא באה ליהנות. את הדבר האחרון אני לא יכול להגיד על מארק וולברג, שברוב המוחלט של הסצינות שלו – ומלכתחילה אין הרבה כאלו – נראה כאילו הוא רק מחכה שיצעקו "קאט" והוא יוכל לחזור לקרוואן שלו. לפחות תעמיד פנים שאתה מנסה, מארקי מארק! אבל גם הוא לא גרוע כמו הנבל של אנטוניו בנדרס. להגנת הסרט, גם במשחקים הנבלים לא עמוקים או מרתקים במיוחד. לרעת הסרט, אני לא צוחק כשאני אומר שהיה אפשר באותה מידה לשים גזיר קרטון בגודל אמיתי של בנדרס, להוסיף את השורות שלו בעריכה ובקושי היה הבדל.
ואיך האקשן? ובכן, הוא עדיין מלהיב יותר במשחקים, אבל אולי זה קשור לעובדה ששם אני זה שמחזיק בג'ויסטיק וכאן זה מרגיש כמו צפייה בסצנת מעבר אחת ארוכה. סצנת המטוס, כאמור, לקוחה ישירות מהמשחקים עם כמה שינויים קלים. הקרב הסופי במערכה השלישית הוא קטע מקורי וכן מקבל ממני נקודות על יצירתיות (וגם על הימנעות ממסורת של המשחקים שאף פעם לא מאוד אהבתי). פליישר הוא לא איזה במאי אקשן ידוע, אבל הוא עדיין מצליח ליצור אקשן מבדר וקוהרנטי מספיק.
על פי סצנות אחרי הקרדיטים של הסרט, אין ספק לכך שהאולפנים בונים על "אנצ'רטד" כזיכיון הקולנועי הגדול הבא. ההתחלה הזאת אכן קטנה ובהחלט יש מקום לדרוש שיפור בכל הגזרות – מהבימוי והתסריט ועד המשחק – ובכל זאת, הפוטנציאל לגְּדֻלָּה נמצא שם. בסופו של דבר, "אנצ'רטד" צועד בדרכים מאוד מוכרות, בניגוד לשמו, אבל בשביל "אינדיאנה ג'ונס לזומרים" זה לא רע בכלל. יש סיכוי טוב שאצטרף לנייט וסאלי גם בהרפתקה הבאה שלהם. בתקווה אחת עם פחות בדיחות על אפליקציות.
מתן
אתה חייב ללמד אותי איך סיימת משחק של שמונה שעות בארבע בלבד, זה מדהים!
בכ"א עוד לא ראיתי את הסרט אבל חבל שהם הלכו על גישת האקשן פליק הטיפוסי. לאנצ'רטד, במיוחד באלה המאוחרים יותר, כן יש כמה רבדים עמוקים וטראגיים של דרמה טובה. ובכלל, לא הבנתי מה הרעיון לעשות פריקוול למשחקים ובאותו הזמן לעבד חלקים משמעותיים מתוכם. לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה much? בהחלט מריח כמו סרט שהחליף המון ידיים.
רם
קוראים לזה "אם מישהו ביוטיוב עשה את זה, זה בודאות אפשרי".
דונקי!
(אין לי מה להוסיף לדיון פרט לכך שאיכשהו גיליתי שעשיתי בטעות ספידראן ל"דיסקו אליסיום" ואני לא יודע מה לחשוב על זה)
את דיסקו אליסיום אפשר לסיים באמת ממש מהר.
השאלה איזה סוף קיבלת!
יש בגדול די סוף אחד, לא?
כלומר, יש בו וראיינטים מסוימים בהתאם למה שביצעת קודם אבל אין לך "כמה סופים".
אתה מגלה את היורה, בדרך כזאת או אחרת, חוזר לאי ואז שואלים אותך לגבי הכשירות הכללית שלך . אני לא ראיתי דיבור על סטיות גדולות מדי מהסיום הזה (פרט לסופים שבהם נכשלת באמצע ואז אתה מקבל "סוף משחק" כזה – אבל זה לא "הסוף" אלא "תתחיל שוב").
זאת היתה הדיחה לא מאד מוצלחת לגבי סופים מהסוג שציינת בסוף.
טום הולנד קרוב כבר למיאוס רציני. הוא חייב ניעור מאיזה סוכן ושינוי פאזה דחוף
שייקח רשמים מהקריירה של בת זוגו זנדאיה.
ואם כבר ציינתי את הזוג הזה,
הפרק האחרון של אופוריה הוכיח משהו שטענתי כבר ממזמן, זנדאיה הייתה יכולה להיות ספיידרמן כל כך יותר טוב
אני לג'יט מאמין
שהיא השחקנית הטובה ביותר שעובדת כיום בתעשייה, וזה על סמך הסדרה הזו בלבד.
לא רק זה
אין לי מושג איך היא מצליחה להיות כל כך רגילה ונשכחת ב"ספיידרמן" לעומת מה שהולך איתה ב"אופוריה".
איכשהו שני הספיידרמנים האחרונים עלו יחד עם עונות של הסדרה, אז כבר פעמיים שאפשר לראות אותה במקביל משחקת ברמה של חובבנית בקולנוע וברמה של אחת-לדור-תנו-לה-את-כל-הפרסים-בעולם בטלוויזיה. לא זוכר עוד מקרה כזה.
לא הייתי אומר חובבנית
אבל ניכר שהיא לא נוצנת 5 איוז כוח אפילו. אבל חשוב למיין שיש לה תפקיד די כפוי טובה בסרטים האלה כך שהיא אפילו לא טורחת. אם אתה רוצה הוכחה שהיא שחקנית מצויינת שמשהו שהוא לא אופוריה, אז היא מעולה במלקולם ומארי. אני לא מסכים עם הטענה שהדמות שלה בסרט דומה לדמות של רו, אבל בכל מקרה גם כאן היא מבויימת על ידי סאם לוינסון. מעניין איך היא תהיה בחולית 2, שוילנב מבטיח שהיא תהיה מאד מרכזית בו. בגללי מסקרן מה יהיו התפקידים הבאים שהיא צעשה, בצקווה שזה יהיה בסרטים שלא קשורים למארוול. אני בטוח שקריירה מפוארת בפתח. ועל כל מקרה, רו תמיד צישאר בליבי והיא בהחלט אחת הדמויות האהובות עליי מהשנים האחרונות
אני די עם יונתן בזה
אולי לא "חובבנית", אבל גם ב"חולית" וגם ב"ספיידרמן", לא משנה כמה התפקיד קטן, כבר היו שחקניות שעפו עם דברים כאלה באוויר. היא בינתיים סתם הייתה שם ולא הזיקה.
יכול להיות שהיא חייבת תפקיד שמאוד דוחף אותה לקצה בשביל להצליח, ואז ב"אופוריה" היא באמת הופכת למשהו מטורף. אולי זה עוד יקרה גם בקולנוע, אולי לא. בגלל זה אמרתי כמה זה מוזר לי, שכבר פעמיים ממש בהפרש של יום אני רואה פרק חדש שהיא מדהימה אותי בו בבית, ואז הולך לקולנוע ושם לא אכפת לי ממנה.
כן אני מבין את זה
בעיקרון אני כל הזמן חושב שהקשר שלה לספיידרמן זה שהיא חברה במציאות של הולנד ואני שוכח שהיא בעצמה שיחקה בסרטים האלה. אבל לגבי חולית זה כבר יותר בעייתי. קשה להגיד שהיא ממש הופיעה בסרט הזה, נראה שהיא נמצאת שם כי היא שם די חם ורצו לעשות טיזינג להמשך שבו היא כבר תהיה די מרכזית.
חולית זה סיפור אחר לגמרי
שם באמת לא ברור מה התפקיד שלה בכלל למרות שחצי מהמרקטינג של הסרט היה "בואו לראות את זדאיה עושה דברים".
הרבה בזכות העובדה שבאופוריה היא עובדת עם סאם לוינסון הבמאי פלוס התפקיד שלה בעונה החדשה של אופוריה גם בתור מפיקה ולא רק שחקנית ראשית. במילים אחרות- המעורבות שלה בפרוייקט גדולה הרבה יותר מאשר התפקיד שלה בספיידרמן ורואים את ההבדל על המסך.
שזה יפה
כי אין ליכולות המשחק האלה זכר בשום מקום אחר.
לא, באמת – אני ראיתי את זנדאיה במה – 5 סרטים? והיא באמת לא מרשימה באף אחד מהם (כולל "מלקולם ומרי" שם היא זכתה לביקורות "הדבר הכי טוב בסרט נוראי" אבל לא, היא לא).
אז זה מזכיר לי קצת את הדיונים שהתנהלו פה סביב ג'וזף גורדון לוויט בשלב מסוים שטענו שהוא שחקן טוב אבל לא "מדהים" ואז אמרו "אבל תראו עור מסתורי!", וכאילו, אני לא יודע מה לחשוב על שחקנים שכאלה. אם כל התוצרים שלך בינוניים (פלוס מינוס, כן? אף פעם היא לא מעצבנת במיוחד או משהו. סתם שחקנית סבירה נחמד תודה רבה) חוץ מאחד*… אני לא יודע אם זה באמת אומר שזה שחקן/ית של פעם בדור כמו שילוב מוצלח של תפקיד/במאי/שחקן.
* – כן, הדיון על ג'ג"ל הוא קצת אחר
שוב, באיזה סרט היא בדיוק הייתה אמורה להרשים אותך?
באמת אתה מצפה ממנה לפוצץ את המוח בתור דמות חסרת חשיבות בספיידרמן שניתן לה אפילו פחות משקל מלקודמותיה בצפקיד? החבר הסיידקיק של פיטר מקבל יותר זמן מסך. בלי קשר ממליץ לך לצפות באופוריה.
כאמור, ניתנה לה הזדמנות ב"מלקולם ומארי"
וכזה, זנדאיה לא פה שנייה וחצי: היא איתנו מ-2017 לפחות וזה לא שסינון התסריטים שלה בפינצטה הוביל לאיזה יצירות מופת – היא הייתה נשכחת ב"חולית", בסדר ב"ספיידרמן" (בתפקיד שכן, יכל להיות פיצוץ לחלוטין. אני חושב שהן דאנסט והן סטון הצליחו להוציא הרבה יותר מהתפקיד שלהן), בסדר ב"מלקולם" ונו – היא בסדר.
אולי היא מפוצצת מוחות ב"אופוריה" (מנסיון העבר המר שלי עם סדרות טלוויזיה שכולם אוהבים אני אשים את הסיכויים שאסכים עם ההנחה הזאת ב… 30%? פחות?), אבל שום דבר מזה לא הועבר לשום הופעה אחרת. זה לכל הפחות, מערער על המעמד והכתרים שמבטיחים לה, כולל לסוכן שלה.
נו באמת. איזה הזדמנות ניתנה לה בחולית וספיידרמן? איך היא כבר יכלה להרשים שם?
(ל"ת)
אין תפקידים קטנים
לא, באמת, יש דיון במקביל על גל גדות ואני לחלוטין מעדיף את הנוכחות של גל גדות כרגע על המסך שלי מאשר של זנדאיה – גם בתפקידים הקטנים שלה (ואולי אפילו יותר בתפקידים הקטנים שלה). גדות משוחררת יותר, נהנית יותר, כובשת יותר, ומסקרנת יותר. זנדאיה, כאמור, בסדר.
מה, חסר לה חומר לעבוד איתו ב"ספיידרמן"? זה לא טרנטינו, בסדר – אבל אם היא אמורה להיות "נערת החלומות" ב"חולית", המעט שהיא יכולה לעשות זה לתת את הרושם שהיא באמת "נערת החלומות": מישהי שהנוכחות שלה היא עוצרת נשימה. כנ"ל ב"ספיידרמן": הסרטים האלה נאבקו כדי לתת לזנדאיה תפקיד יותר משמעותי ומעניין מסתם עוד אינטרס אהבה ומה שיצא זה מישהי די כבויה ומאוד צינית יענו שנונה אבל יחסית לעובדה שמדובר בזוג שהוא באמת במציאות ביחד: איפה לעזאזל הניצוצות? דאנסט הייתה אולי סתומה לחלוטין כמרי ג'יין (פיצ'ר, לא באג. אולי גם באג) אבל היא הצליחה (ביחד עם הבמאי וכו') לשכנע אותנו למה גארפילד (שהוא באמת כישלון של ליהוק) כל כך אובססיבי לאישה הזאת שרוב מה שהיא עושה זה לפגוע בו שוב ושוב. לסטון היה במובן מסוים אפילו פחות תפקיד מזנדאיה אבל היא, שוב, יודעת להיות בן אדם מאוהב באופן משוכנע ומלא כימיה ואנרגיה.
האם זנדאיה פשוט לא טובה בתפקידים האלה? אולי. אולי באמת התפקיד שיותר מתאים לה זה מה-שהוא-לא-יהיה התפקיד שלה ב"אופוריה". אבל אלה תפקידים שאפשר לגרום להם לעבוד מעל ומעבר. זנדאיה פשוט לא עושה את זה איתם.
(וכאמור, גם בתפקיד שלכאורה יותר "נכתב" עבורה, ב"מלקולם ומארי", היא הייתה רחוקה מלהרשים אותי)
דאנסט לא היתה עם ספיידרגארפילד אלא עם ספיידרמגווייר
וגארפילד היה אחלה ליהוק.
כן, התבלבלתי שם לחלוטין
גארפילד באמת ליהוק נהדר, ומגוויר… לא.
גארפילד?
אנדרו גארפילד היה ליהוק בעייתי, הוא יצר ספיידרמן פוץ, הפוך לגמרי מהדמות המקורית. מישהו באמת האמין שבחור שנראה כמו גארפילד היה לא פופולרי בתיכון? לא אהוד ע"י הבנות? בחיאת. הסצינה שלו באולם הכדורסל בכלל הרחיקה אותו מחומר המקור )בצורה בה אני הבנתי אותו לפחות, יש מצב שקיים עלילון עם וייב דומה, אבל קשה לי להאמין(.
היה ציוץ כזה
שאמר בגדול –
טובי מגוויר היה פיטר מעולה וספיידמן גרוע.
אנדרו גארפילד היה פיטר גרוע וספיידמן מעולה.
טום הולנד היחיד שעושה עבודה טובה (גם אם לא מושלמת) בתור שניהם….
די מסכימה עם זה.
לדעתי היא הייתה טובה במלקולם ומארי למרות התסריט הבעייתי. אבל וויכוח על טעם נהיה משעמם
בחולית היא הופיעה בכמה הבלחים שבלתי אפשרי להוציר בהם רושם. בעיניי היא כן מצליחה להיות שם מין נערת חלומות אבל שם באמת אין עם מה לעבוד. המשפט על האין צפקידים קטנים הוא לדעתי קלישאה שגויה. יש תפקידים קטנים שמצליחים לקלוע בול אבל גם יש הרבה צפקידים סתמיים שקשה לגרום להם לעבוד.
בסרטי ספיידרמן הדמות שלה באופן בולט נעדרת מהמרכז בניגוד לקודמים. בסרט הראשון היא בכלל הייתה בכלל ממש ברקע לאורכו ובשניים הבאים המצב לא משתפר. בסרטי מארוול דיסני נראה שפחות עניין אותם להראות את חיי האהבה של פיטר בניגוד לסרטים הקודמים.
ואיזה עוד דברים נתנו לה בסרטים האלה מעבר לחברה של פיטר? זה שהיא חכמה? גם גוון סטייסי הייתה חכמה.
בכל מקרה היא אכן במצב בעייתי שעדיין היא בכלל לא שברה את תקרת הקולנוע, אם לא הייתי רואה אופוריה כנראה גם הייתי מגיב כמוך. אני יודע שירדת על המשפט הזה מקודם עם גגל אבל זה פשוט ככה. בכל מקרה נראה שהיא עושה צעדים נכונים לביסוס קריירה רצינית. רק לפני שבוע היא לוהקה בתפקיד מרכזי בדרט חדש של לוקה גוואדינגו, כך שהיא לא הולכת להיות סיידקיק של הסיידקיק לעוד הרבה זמן
שיהיה לה בהצלחה
וכלומר, היא שחקנית צעירה – יש לה עוד עשורים על עשורים להגיע לאיזה גבהים שרק אפשר. אני רק אומר, שקולנועית, עם הזדמנויות שהיו לה ושלא היו לה – אין שום דבר שראוי להכניס אותה לדיון "הגדולים ביותר". אולי זה ישתנה אחרי מה מהפרויקטים הבאים שלה (שאף אחד מהם, כולל זה של גוואדנינו, לא נשמע מעניין מדי), כמובן. אבל כרגע אם אני צריך לבחור בינה ובין הולנד, נגיד זאת כך: הולנד עדיין לוקח. בקושי, והוא חייב למצוא משהו חדש לעשות (או לשכלל את הדבר האחד שהוא יודע לעשות ולמקסם את האפשרויות ממנו), אבל עדיין.
האמת שאף פעם לא התלהבתי ממנו כספיידרמן (גארפילד כל כך קולע)
אבל הניסיונות הדרמתיים שלו מזעזעים. ב"שטן כל הזמן" ממש הרגשתי איך הוא מתאמץ וכמה זה לא טבעי לו. יש בהולנד משהו מאד לא אפל ולא מחוספס, גם שהוא אמור להיות זועם אתה לא קונה את זה בתור צופה. לדעתי אם תהיה גרסת לייב אקשן לטינטין הוא יכול להיות אחלה ליהוק.
לגבי דיון "הגדולים ביותר", זה לא קשור אלי כי אני גם לא מסכים עם ההצהרה הזו. בכללי דיוני הגדולים ביותר הם פחות הקטע שלי, אני לא חובב גודל של דרוגים ורשימות.
כן, על זה לא תמצא ויכוח
הולנד מפספס בעקביות רבה בתפקידים ה"דרמטיים" שלו (עד כה), אבל דווקא ב"אנצ'רטד" הוא לא נצרך ללכת רחוק מדי ועל כן הוא די נעים, לרגעים אפילו חביב, לרחוקות אפילו מגניב.
(אני לא חושב שהוא הספיידרמן הכי טוב, אבל אני בהחלט חושב ש"השיבה הביתה" מצליח להיות סרט הספיידרמן הכי טוב, והוא חלק מסוים מזה).
לגביי סטון וגארפילד
המשפט על סטון ״יודעת להיות בן אדם מאוהב באופן משוכנע ומלא כימיה ואנרגיה״ אולי טיפה טיפה פחות מרשים כי היא וגארפילד אכן היו זוג (פוטוגני באופן מוגזם למדי) באותה תקופה.
מצד שני, גם זאנדיה וטום הולנד, ואצלם נשמע שזה פחות עובד (לא ראיתי עדיין את הספיידרמן האחרון). אז אולי להיות זוג במציאות זה לא מספיק בשביל לשכנע כזוג על המסך.
אני מסכים שהכימיה של סטון וגארפילד
עולה על זו של זנדאיה וטום אבל צריך לקחת עוד פקטורים בחשבון. הקשר שלהם היה המרכז של שני הסרטים האלו, ובאופן בולט הדבר היחיד שעבד בהם. דבר לא מפתיע בהתחשב בכך שלקחו לבימוי את מארק ווב, שעשה את 500 ימים עם סאלי.לעומת זאת הספיידרמנים החדשים לא ממש מתעסקים ברומן הרבע אפוי של פיטר ואמ ג'יי. לעזאזל, גילו את השם שלה ברבע שעה אחרונה של הסרט הראשון ורוב הזמן הוא התעניין בכלל במישהי אחרת. וזה לא היה בקטע של משולש אהבה, לא היה נראה שיש משהו רומנטי בין טום לזנדאיה ורק בגלל חשיפת השם שלה הבנו שעשו לנו הטעייה. אני חושב שהוקדשו איזה 4 5 שברירי סצנה של רומנטיקה לטום וזנדאיה בכל הסרטים האלה. רוב הזמן היא מרגישה יותר כמו איזה עוד מישהי בחבורת הסקובי דו של פיטר,שדי נזנחת לאורך הסרטים האלה, הם מבליחים באופן די אקראי. הם ממש לא השילוש הקדוש של הארי-הרמיוני-רון שהיווה כציר מרכזי שעליו כל הסרטים האלו נשענו.
אני חושב שהתבלבלת עם "כשהארי פגש את סאמר"
(ל"ת)
לא יודע מה לחשוב על הסרט הזה. אני לא חובב של מג ראיין אבל זואי דשנל אפילו פחות אהובה עלי
(ל"ת)
היא איתנו מ-2011 לפחות ואני רחוק מלהתרשם
אבל אני חוזר ואומר שזה מוטעה להישפך ככה על שחקנ/ית רק על פי הופעה אחת, מוצלחת ככל שתהיה. בעבר אנשים כן ידעו להכניס דברים בפרופורציה, זאת אומרת אני לא זוכר מישהו מכנה את ג׳יימס גנדלופיני ״השחקן הגדול ביותר בכל הזמנים״ רק כי כטוני סופראנו הוא נתן תצוגת משחק מעל ומעבר. סדרה אחת איננה מדד לכלום.
לא אמרתי שהיא השחקנית הכי טובה בעולם. הבעתי את התלהבותי בלי הצהרות בומבסטיות
אבל בעיניי גיימס גנדולפיני עשה עם דמות אחת יותר ממה שהרבה שחקנים לא עשו בקריירה שלהם עם אינספור דמויות. לדעתי התפיסה של שחקן טוב כזיקית שגילמה עשרות דמויות שונות ומופלאות היא קצת מיושנת. ההישג של גנדולפיני הוא שונה מאלו של בלאנשט או קולמן לדוגמה אבל לא בהכרח נחות מהישגיה.
כיף!
לא היה שום סימן שאני אהנה, או אפילו אתעניין ב"אנצ'רטד" עד שראיתי את האורך שלו: 115 דקות.
רגע, 115 דקות? לא עושים סרטים יותר באורך כזה. 115 דקות, על פני עצמו, מראה שיש כאן במאי, ואולפן, שמבינים את מה שגילו אי אז בשנות התשעים: ששעתיים זה הזמן המושלם לסרט אקשן. זה אומר שמי שיצר את הסרט הזה חשב עליו כסרט אקשן והיה מודע למגבלות שלו. אוקיי, התעניינתי.
מפה, טוב, מתן צודק מבחינת האבחנות הכלליות (אם כי בנדרס לא כזה גרוע): הולנד עדיין די הולנד (שזה עדיף בהרבה על פני ניסיונות שלו "לשחק" בסרטים אחרים, וולברג נראה כבוי (הכל בסדר? אתה.. אתה צריך חיבוק?), האקשן כיפי, התסריט טיפשי (באופן כיפי. נו, זה סרט הוליוודי) ובקיצור: זה סרט שבא לבדר למשך שעתיים והוא לחלוטין מצליח. כל הכבוד לו.
אני אניח שההבדל ביני ובין מתן זה באמת שאין לי סנטימנטים למשחק המקור אז לא יכלתי לראות איך הם מפספסים את כל העניין. אבל נו, עיבוד זה עיבוד: אני לא יודע מה היה המקור, אבל מה שהוגש לי היה כיפי להחריד, מקורי, נעדר אלמנטים על טבעיים, ובכלליות מאוד… מרענן, במובן מסוים. אחרי בלוקבאסטר אחר בלוקבאסטר שכולו מד"ב, פנטזיה, להציל עולמות, גיבורי על, ועוד שטויות כאלה ואחרות – היה כיף להיות במשהו שמרגיש יותר כמו 2008 מ-2021 לא בקטע מעליב מבחינת אפקטים או איכות דיאלוגים או משהו כזה: פשוט משהו מהתקופה שאולפנים ניסו להביא זיכיונות חדשים למסך ולא היו עסוקים בלשדוד זיכיונות עבר.
אה, כן, והסרטון עם ניית'ן פיליון אולי מאוד קולע למהות המשחק (כאמור, לא שיחקתי) אבל הוא ממש לא משהו חוץ מזה. חבל על ניית'ן פיליון (אם כי השמועות, אם הבנתי נכון, אומרות שאולי לא כזה חבל) אבל אני מעדיף את המוצר המוגמר שקיבלתי מערימת הקלישאות שהוצגה לי בסרטון ההוא.
הדבר שהכי מעניין אותי מכל הסרט הזה -
דיוויד או ראסל? באמת? אממ.. היה יכול להיות בחירה מעיינת.
צפיתי בטריילר עכשו בעקבות הכתבה. שתי נקודות. בחיים לא שמעתי אדם שכל כך ניכר בו שהוא מתאמץ לדבר במבטא אמריקאי. שזה מוזר כי בריטים בדרך כלל ממש טובים בזה. הדבר השני הוא שבתור בוגר ראיונות של אלכס פרגוסון אני יודע שמשפט במבטא סקוטי שהבנתי כל מילה ממנו, הוא לא במבטא סקוטי אמיתי
הפסקול
מסכים לגמרי עם כל מה שנאמר כאן, כיף חסר משקל ובעיקר בלי יומרות, שבזכות זה נהניתי ממנו יותר מרוב סרטי הפרנצ'ייזים שיצאו השנה.
דבר אחד הכי בלט לי – הפסקול. אולי זה כי עשיתי צפייה חוזרת ב"הפריצה לאלקטרז" לפני כמה ימים, אבל זה היה כמו מחזור של מלא פסקולים אחרים ונשכח לגמרי. מרגיש כמו כל מה שאמרו על מארבל בסרטון הזה לפני 5 שנים בערך על שימוש מוגזם ועצלני ב-temp music. ואז בקרדיטים ראיתי שזה רמין ג'וואדי של "משחקי הכס" והכיף של "פסיפיק רים".
אין לי מושג איך לעזאזל זה קרה, אבל לגמרי חושב שפסקול יותר כיפי ומקורי היה מקפיץ את הסרט בעוד חצי כוכב.
שאלה לקהל
אני זוכר שבסביבות 2016 יצאו מלא סרטונים נגד מארוול שמלכלכים על המוזיקה המשעממת הסרטים והויזואליה השטוחה, אפרפרה ומשעממת. אני חושב שמלחמת האזרחים הוא הסרט שגרם לפרץ הביקורות הזה ובצדק. השאלה אם לדעתכם מארוול תיקנו את הבעיות? אני אומנם לא חסיד של הסרטים הללו, גם מבחינת אסטיקה אבל לדעתי כן אפשר לראות שיפור. פלטת הצבעים פחות דהויה מפעם ויש מדי פעם הברקות מוזיקליות (במיוחד הפנתר השחור). למרות זאת הבעיות האלה עדיין קיימות אבל אני מניח שחלקן נמצאות שם בכוונה. כלומר, חלק מהקטע של קו אחיד בין כל הסרטים זה גם מראה די אחיד, לא?
מראה אחיד זה סבבה
גם לווס אנדרסון יש מראה אחיד.
אבל למה מראה אחיד ומשעמם?
על השאלה הזאת רק קווין פייגי יכול לענות
(ל"ת)
אנדרסון לא דוגמא ממש מתאימה.
יש לו סגנון בימוי שקל לזהות, אבל פלטת הצבעים ופס הקול משתנה משמעותית מסרט לסרט.
מר שועל המהולל לא נראה כמו אי הכלבים, כמו שהכרוניקה הצרפתית לא נראה כמו ממלכת אור הירח.
אם כבר להשוות לבמאי שהוא auteur, הייתי אומר שאולי זאק סניידר וניקולאס ווינדינג רפן יותר קולעים למשבצת של במאים עם לוק אחיד.
בכל אופן, גם אנדרסון, גם רפן וגם סניידר עושים דברים יותר מעניינים לעין כשהם מרימים מצלמה.
לא השתפר לדעתי
המנגינה הראשית שלהם כן זכירה ומגניבה לדעתי עכשיו, אבל אולי זה כי שמעתי אותה פשוט מלא (כמעט כל סרט ופרק). לא היה עדיין סרט מארבל שרציתי להפעיל את הפסקול שלו אחר כך.
לגבי המראה – די אותו דבר. שומרי הגלקסיה והפנתר השחור נראו קצת יותר טוב, אבל שלושת הסרטים של 2021 נראו לי די אותו דבר ואפורים מאוד. ספיידרמן היה לי כל כך אפור ולא ברור בכמה סצנות, שאם זה לא היה באולם שאני מכיר ויודע שמקרין כמו שצריך, הייתי בטוח שיש בעיה בהקרנה.
יש ויש.
בלאק ווידו היה אפרפר ודלוח.
הנצחיים גם כן, חשוך שלא לצורך ונטול צבע.
פאלקון וחייל החורף גם.
הוקאיי היתה סתמית ויזואלית.
באף אחד מהם לא היתה עבודת בימוי יוצאת דופן או מוזיקה זכירה.
שאנג צ'י הוא הסרט היחיד של מארוול שויזואלית הרגיש שונה, אבל גם שם המערכה האחרונה מאד washed out כיאה למסורת של מערכה אחרונה משעממת ועמוסת CGI.
לגבי ספיידר-בית 3 אני עדיין חלוק. הוא בהחלט לא גרוע כמו אלה שציינתי למעלה.
אני חושב שדווקא הסרטים הכי מעניינים באו לפני הגל האחרון – בלאק פנת'ר, ת'ור רגנארוק וצמד שומרי הגלקסיה.
אה וכמובן שיש גם את וונדה-ויז'ן שהיא ממש ממתק
ברמת הצילום והסאונד, בטח כשמשווים לכל השאר.
מסכים לגבי וונדה וויזן, שזה הפרוייקט מארוול האהוב עלי למען האמת.
אבל הוא מרגיש נורא לא מאפיין, הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. אני זוכר את התגובות הפושרות ששני הפרקים הראשונים שלו קיבלו. איזה החלטה מוזרה של מארוול לשבור את תקופת הבצורת עם הדבר הכי פחות נגיד שאפשר.
לגבי השאר שציינת אני יותר חלו. תור ושומרי הגלקסיה בהחלט צבעוניים אבל עדיין יש משהו בפילטר שמרגיש לי קצת דהוי. בנוסף מה שמפריע לי זה שיש בסרטים האלו סצנות שנראות אחלה אבל יש כמה שנראות יחסית חובבניות בשביל הפקות כאלה גדולות. נגיד סצנות שהתרחשו בחדרים בספינות חלל או בארמון של הגראנדמאסטר נראו קצת מחופפות בעיניי.
הפנתר השחור הוא כנראה הסרט שהצילום בה בלט לטובה לעומת השאר. אולי חוץ מאיירון מן הראשון, שנראה נהדר ומבריק הרבה יותר מסרטים שיצאו עשרה שנים אחריו.
נ.ב זכור לי שסבלתי נורא מהצילום בקפטן מארוול.
קפטן מארוול הוא בהחלט אחד ה-offenders הכי גרועים
במובן שהוא נראה כמו הפקת טלוויזיה מלפני עשור.
איירון מן הראשון מצוין, לגמרי מחזיק גם היום ומוביל על מרבית סרטי ה-MCU. הלוואי ואיירון מן 2 ו-3 היו שומרים על הרמה.
ויש קטע מוזר עם ראמין דגוואי
הפסקולים שלו למשחקי הכס ווסטוורלד הם באמת מופתיים אבל בקולנוע כל מה ששמעתי ממנו כל כך גנרי ונשכח. אני יודע שהרבה אוהבים את הפסקול של פסיפיק רים אבל אני חושב שהוא די גנרי (ואני לא עף על כל הגינוני מטאל או מה שזה לא היה שהלך שם) . מה הקטע?
טוב, מצאת בן זוג יותר מתאים לזנדאיה מהולנד
(ל"ת)
יש אנשים שפשוט יותר פורחים בסביבת עבודה של טלוויזיה מקולנוע כנראה
גם גנדולפני הוזכר המעלה הפוסט והוא גם רלוונטי. הוא היה טוב בתפקידים הקטנים בקולנוע אבל לא השאיר רושם ענק. כפי שאנרצי, מה שעשה בסופרנוס גובר על קריירות מוצלחות רבות
ליהוק נוראי שהרס לחלוטין את כל הסרט
קודם כל אבהיר שאני ממש אוהב את המשחקים וזה כנראה הזיבה העיקרית שאני ממש סבלתי בסרט שהוא כנראה די כיפי ונחמד למי שלא שיחק.
טום הולנד הוא פשוט לא נייתן דרייק, לא קרוב, אין לו את זה הוא ילד חמוד וחינני וזה אחת הסיבות שאני גם לא אוהב את הפיטר פארקר שלו אבל בספיידרמן זה עוד עובר, ללהק אותו כנייתן דרייק זה עוול לדמות וגם לטום
מארק וולברד כסאלי זה בכלל בחירה שאני לא מצליח להבין והדינמיקה בינו לבין טום לא עובדת, אבל זה פחות הורס את הסרט כמו המיסקאסט הנוראי של הדמות הראשית.
עיבוד מעולה מכמה בחינות אבל גם חלש מבחינות אחרות. עדיין, די כיף.
אני מת על המשחקים. סדרת המשחקים הזו נמצאת איפשהו בין שתי המקומות הראשונים של סדרות המשחקים האהובות עליי (נוטה יותר למקום השני האמת), ומכמה בחינות, הסרט עיבד את המשחקים למסך באופן מעולה.
בכל כך הרבה סצינות ממש יכולתי לדמיין את עצמי משחק את הסיטואציות להן הדמויות נקלעו אליהן, והסצינות האלה תאמו באופן מושלם את האווירה של המשחק. זה התבטא בעיקר בסצינות האקשן, אבל גם בסצינות היותר 'סיפוריות' בהן הדמויות מנסות לפתור את החידה שעומדת מולם ולנסות להבין מה הצעד הבא שלהם בחיפוש אחר האוצר. הקטעים האלה הרגישו לחלוטין כמו אנצ'רטד, וניכר שהיה חשוב ליוצרים לשחזר את התחושה של המשחקים כמה שיותר, ובשני הדברים האלה הם עשו עבודה ממש טובה.
מצד שני, האקשן והסיפור (במובן של הסיפור עצמו והמבנה שלו לא איך שהוא מסופר) הם לא הדברים הכי חזקים בסדרות. האקשן הוא באמת ממש מעולה במשחקים, ואפילו שעכשיו אין את הפן האינטראקטיבי ששיפר משמעותית את החוויה, האקשן עדיין מוצלח גם בתור סרט. לעומת זאת, המבנה של הסיפור במשחקים הוא באמת כלום ושום דבר. במשחקים הוא פחות או יותר משמש כתירוץ לעבור משלב אחד לשלב הבא, ולתת עוד במה לדמויות לתקשר ביניהם. אין עם זה שום בעיה, כי הדברים שקורים בעקבות התירוצים שהסיפור סיפק הם נפלאים ברוב המקרים. זה נכון לגבי המשחקים, לגבי הסרט לא כל כך.
לדעתי הדבר שעובד הכי טוב במשחקים ושעובד בצורה הכי פחות טובה בסרט, הוא הדמויות והדינמיקה ביניהן. גם מבחינת הכתיבה אבל בעיקר מבחינת המשחק. המשחק של כמעט כל שחקן במשחקים הוא ממש מצויין, והכימיה בין השחקנים עובדת מעולה. לכן, גם אם הסיפור עצמו די חלש, זה לא משנה, כי הוא מספק לך מפגש עם הדמויות האלה, וזה מפגש ממש ממש כיף. הדבר הזה לא כל כך קיים בסרט. אמנם הדיאלוגים לא כל כך נוראיים (עדיין, לא מתקרב לרמה של המשחקים), אבל כשזה מגיע למשחק ולדינמיקה בין השחקנים, סדרת המשחקים נמצאת כמה רמות מעל הסרט. טום הולנד עוד נתן הופעה די סבירה ומשכנעת. אמנם הוא לא כל כך דומה לנייט מהמשחקים והוא לא מגיע לרמות שלו, אבל עדיין, הוא סיפק הופעה די טובה בתור הדמות המובילה של הסרט.
מארק וולנברג לעומת זאת, היה די מזעזע. הוא אפילו לא ניסה. אני חושב שעם הטקסטים שנתנו לו היה לשחקן אחר חומר גלם סביר כדי להציג דמות טובה ואהיבה, אבל הדרך שבה וולברג גילם את מה שניתן לוש גורמת לסאלי להיראות כמו זבל של בן אדם, בעל אפס טאקט ועם יכולת מאוד לקוייה בלהבין איך בני אדם מתנהגים או מתקשרים. לא רק שזה לא קשור בשום צורה לסאלי מהמשחקים, גם הדמות החדשה שנוצרה פה היא פשוט לא דמות שכיף לצפות בה. בנוסף הכימיה בינו לבין טום הולנד כמעט לא קיימת (אני שם את האשמה על זה על וולברג) וזה בעיה מאוד משמעותית, כי כמו שאמרתי, על הדברים האלה המשחקים נשענו.
שאר הקאסט די טוב. קלואי נתנה הופעה טובה ודווקא ממש אהבתי את אנטוניו בנדרס בתור הנבל. לדמות החדשה (קראו לה בארדוק אם אני זוכר נכון) היה הרבה פוטנציאל והיא באמת די מגניבה, אבל הפיתוח של הדמות כמעט לא קיים וכל דבר לגבייה נעשה בצורה הכי שטחית שיש.
סך הכל, הסרט מספק חוויה די כיפית שיכלה להיות הרבה יותר כיפית. אם היו מעבדים את הסרט והעלילה שלו בתור משחק בסדרת המשחקים עם שכתוב קל של התסריט ועם השחקנים המקוריים, המשחק היה משתלב מצויין בסדרה והוא יכל להתברג בפסגה של הסדרה. בתור סרט עדיין מדובר בסרט כיפי, אבל עם כתיבה מרושלת ובלי הקסם שיש לקאסט המקורי, הסרט לא מגיע לכמות הכיף שהוא יכל להגיע אליו.
היי וואו לא סבלתי
כן נו המשחקים כתובים טוב יותר, מבויימים טוב יותר ומצחיקים יותר (או מצחיקים נקודה. לא הייתה בדיחה אחת בסרט שעבדה… חוץ מהחתול) אך למרות הכל האקשן נהדר ומזכיר את הסט פיסז המרהיבים מהמקור, הדינמיקה בין נייט לסאלי חביבה והסיפור… סבבה.
הבעיה העיקרית שלי זו המוזיקה. כמו שכתב זיו לפניי, היא משעממת. אלא שלאנצ'רטד כן יש נעימת נושא אייקונית, זכירה וטובה מאוד, כזו שיכלה הייתה לשפר את הסרט פלאים (כפי שהאדרנלין מזנק בסרטי "אינדיאנה ג'ונס" בשנייה שמתחילה הנעימה הידועה). אלא שעבור הסרט השתמשו בנעימה בערך פעם חצי, באופן שלא מנצל את הפוטנציאל המוזיקלי. נו, אולי בסרט הבא. גם סרטי "הנוקמים" לא ידעו איזה זהב יש להם בידיים עד שלב מאוחר.
כן, הכתיבה היתה יותר גרועה.
אבל ספציפית לאבי אופי הדיבור והדיאלוגים של נייט – הרגשתי שזה מאד דומה למשחקים. הבעיה היא שהולנד לא מצליח למכור דמות שהיא יותר צינית ועם הומור יבש יותר מהרגיל. בכל פעם שצפיתי בו מחוץ לתפקיד של פיטר פארקר היה בו משהו מאד לא מכירתי (ספציפית צ׳רי והשטן כל הזמן).
בכל מקרה, הסרט באמת חביב בסך הכל – נראה לי שעיבודים למשחקי וידיאו כבר לא גרועים על מלא יותר.
כן, בהחלט נראה ככה
עברנו מעידן בו (כמעט) כל הסרטים-מבוססי-משחקים הם גרועים להחריד, לעידן בו הסרטים האלה מהווים בידור חביב (פיקאצ'ו, סוניק, הריבוט של טומב ריידר, אנצ'רטד) ומספקים גיוון מרענן בנוף הבלוקבאסטרים רווי גיבורי-העל.