בניגוד מוחלט ל"צילי", לא אבזבז לכם את הזמן: הסרט הזה הוא החלטורה העלובה ביותר שראיתי אי פעם על מסך קולנוע ישראלי לפחות מאז "ריקוד מסוכן" אם לא כולל. לא יצירת אמנות בלתי מובנת, לא סרט לא מוצלח, לא ניסיון קולנועי מעניין: חלטורה. בזבוז כסף – של הקרנות והמשקיעים שתמכו בו, של הצופים – ובזבוז זמן. הסרט הזה הוא לא עניין לביקורת קולנוע, הוא עניין לחקירות הונאה.
בחורה, צילי יש להניח, משוטטת ביער, אבודה. ברקע קולות מלחמה. אחרי זמן מה היא מקימה לעצמה קן – לא במרכאות, לא בהשאלה, אלא קן, אוסף של זרדים שנראה כמו קן ענק של ציפור, שזה אחלה בשביל המטאפורה אבל ממש גרוע בתור מחסה שמיועד לבן-אדם. אז מגיע למקום עוד בחור ומתחיל לדבר איתה ביידיש. היא לא עונה, אבל לא ברור האם זה בגלל שהיא חיה מנותקת מחברת בני אדם למשך זמן רב כל כך, או פשוט משום שהיא דמות בסרט של גיתאי, ואנשים בסרטים האלה הרי לא מתקשרים זה עם זה באופן נורמלי. אחר כך הבחור נמצא איתה בתוך הקן, ואז הוא אונס אותה כי כנראה גם זה דבר שצריך לקרות בסרטים אמנותיים.
עכשיו: מדובר בסרט של עמוס גיתאי. ולכן כמעט מיותר לציין שכל ה"סיפור" הזה מוצג בשוטים ארוכים מאוד וסטטיים מאוד, ובדקות ארוכות מ-א-ו-ד של חוסר-התרחשות מוחלט, ושכמעט לא ניתן לנו מידע על הנפשות הפועלות, ושה"תקשורת" בינהם מורכבת בעיקר משתיקות והתעלמות, ושאת הדמות הראשית מגלמות שתי שחקניות שונות כי בונואל עשה את זה פעם אז זה בטח אומר משהו. כל זה מגיע עם הטריטוריה. גיתאי עושה סרטים "אמנותיים" שפחות משהם דומים ל"קולנוע", הם נמצאים תחת הקטגוריה "וידאו-ארט", ומקומם במוזיאונים לאמנות מודרנית לצד ציורים המורכבים מבד ריק ואסלות. הקהל הרחב לא מעניין את גיתאי, רק באי פסטיבלים המקבלים כנתון מראש שכל מה שמוצג בפניהם הוא אמנות, ולא, כפי שהוא נראה במבט ראשון (ושני, וחמישי) – סרט שלא עומד בסטנדרטים הבסיסיים ביותר של סיפור, עלילה או תקשורת עם הקהל.
כל זה, כאמור, נתון וברור מראש. מה שמייחד את "צילי" מכל הגיג יעני-אמנותי אחר הוא העליבות המדהימה של ההפקה. כל אותו חצי-סרט – כאמור, כמעט שעה – נראה כאילו צולם במהלך אחר צהריים אחד, בשטח של כעשרה מטרים רבועים בחורשה מקומית. הסרט אמור להתרחש ביער אירופאי קפוא כלשהו, אבל צולם בבירור בישראל, בין אותם אצטרובלי אורנים שאפשר לראות בפארק העירוני הקרוב למקום מגוריכם, מבינהם מלקטת שרה אדלר גרגירי יער רעננים ודמיוניים. על הצילום חתום גיורא ביח, אחד מהצלמים הישראליים הגדולים שיש, אבל כאן נראה שהוא רק שם את המצלמה בצד והלך לאכול משהו: המצלמה פשוט נחה שם, אותם שני פריימים חוזרים על עצמם שוב ושוב, הצבעים משעממים והכל נראה כאילו הוא מתרחש באור יום מלא וישיר, אפילו בסצינות שאמורות להתרחש באמצע סופת רעמים או בלילה. ממש ככה. ישנן סצינות שבהן ניתן להבין מקרעי שיחתם של צילי והבחור שאיתה, והמדורה שהם מדליקים באופן בלתי בטיחותי בעליל באמצע הקן שלהם, שעכשיו אמור להיות אמצע הלילה, ואנחנו הצופים אמורים כנראה להתעלם מהעובדה שמאחוריהם השמש זורחת. ברקע, פסקול תמידי של פיצוצים מרוחקים, שכל כך לא נשמעים כמו משהו שמגיע מאיפשהו בעולם של הסרט, אלא כמו מה שהם באמת – צלילי סטוק-אודיו שהודבקו באקראי. לומר שהחצי הראשון של "צילי" נראה כמו סרט סטונדטים יהיה עלבון מחפיר לסרטי סטודנטים מושקעים ויפים שנעשו על ידי אנשים שבאמת אכפת להם איך הסרט שלהם ייראה ומה אנשים יחשבו עליו. זה נראה כמו סרט סטודנטים של מישהו שהתעצל ולא צילם או כתב שום דבר עד יום לפני ההגשה, אז הוא הלך לפארק העירוני הקרוב עם שני חברים וחירטט משהו במשך שעתיים. אבל לגיתאי מותר.
אחרי שאנחנו מעבירים את השעה הכל כך משמימה ומביכה הזאת, הסרט עוזב את הקן ועובר הלאה, אם כי הסבר עלילתי לכך אנחנו לא מקבלים, כי בשלב הזה הסרט גם נוטש כל יומרה לעלילה קוהרנטית ועובר למוד טקס יום השואה: קטע כינור פה, קטע הקראה שם, ושוטים באורך של עשר דקות שבהם אנשים עומדים בעוד אנשים אחרים אומרים בפסקול קטעי משפטים שאינם קשורים זה לזה. בקיצור, הפלצנות הגיתאית הרגילה. אבל היי, לפחות אנחנו לא תקועים בקומזיץ אינסופי ביער, אז אפשר לומר שניכרת בסרט מגמת שיפור. עם זאת כל חשק או כוונה שהיתה עלולה להיות לי לנסות לפענח את המסרים הסתומים של הסרט, ולנסות לגלות האם בכל זאת יש בזה משהו, התפוגגו מזמן. כשיוצר מזלזל בקהל עד כדי כך, ראוי להחזיר לו יחס זהה.
לא כל סרט צריך להיות קונבנציונלי. סרט יכול להיות מנוכר אך עם זאת יפהפה (דוגמה מהזמן האחרון: "מתחת לעור"), לכלול מספר מינימלי של לוקיישנים ודמויות ובכל זאת לרתק ("הכל אבוד"), להיות נטול עלילה קונבנציונלית ובכל זאת מבדר ("מנועים קדושים"). אבל "צילי" לא מציע שום דבר אפילו קרוב לאף אחד מכל אלה. זאת לא אמנות. זאת חלטורה.
פורסם במקור בוואלה
ההשקעה בסרט הייתה שווה כל רגע וכל שקל
כדי לקבל את הביקורת הזאת![!אוסקר!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_oscar.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_oscar.gif" alt="" width="" height="" />)
עמוס לא ידע (ספוילר)
הוא לא ידע.
תודה
ושוב תודה על שאתה מזכיר למה "עין הדג" הוא אתר מספר 1 לביקורת קולנוע לאנשים שלא אוהבים ביקורת קולנוע.
אולי עם עוד כמה ביקורות כאלה יוצרים ישראלים מסוימים יפסיקו לשחק בסחי ויתחילו ליצור קולנוע. או אומנות בכלל.
עמוס גיתאי הוא ממש לא יוצר ישראלי אופייני.
יש המון סרטים ישראליים טובים – ורוב אלה שלא טובים, לא טובים כי הם ניסו לעשות משהו יפה ונכשלו, לא כי הם באו מראש לחלטר. "צילי" לא מייצג שום דבר, למרבה המזל.
הקרבה
זו הביקורת השניה ברוח הזו שקראתי ביומיים האחרונים
ואני מסיר את הכובע בפני מבקרי קולונוע ושאר אנשים עם נשמה שנאותו ללכת ולכבד את הבמאי בסבלם ואז לספר לנו על זה.
לא ברור לי למה לכם כל העונג הזה אבל כל הכבוד.
וואו, זה היה כיף
(הביקורת, כמובן)
יום אחד ייכתב סרט על מאחורי הקלעים של ההפקה הזאת
רק בשביל שבשלב הפוסט-פרודקשן הכל ייעצר כי אנשים ישימו לב שקיים כבר סיפור כזה, ושמו "המפיקים"
המפיקים ניסו מלכתחילה ליצור משהו גרוע
ובסוף יצא להם שלאגר היסטרי. כאן אני מניח שזו לא היתה הכוונה וגם לא התקבלה אותה התוצאה.
עמוס גיתאי מצליח להפריך את הקלישאה שאי אפשר לרמות את כולם כל הזמן. אם ננכה מה״כולם״ את הישראלים, צופים ומבקרים גם יחד, נגלה שהאיש פופולארי בצורה מדהימה בכל מיני חוגים פסאודו אינטלקטואליים, בעיקר באירופה, והסיבה היא כמובן שנאת ישראל שלו, סחורה מקולקלת שביבשת הישנה נהנים לצרוך.
לא הכל קשור לאנטישמיות.
אני די מסכים עם כל מה שכתבת – עד שהגעת ל"שנאת ישראל". לא ראיתי את כל הסרטים של גיתאי (הידד לי), אבל באלה שראיתי, לא ראיתי שום שנאת ישראל (מה שאני חושד שהוא בעצם שם קוד ל"שמאלנות", אבל נניח). בין כל הדברים הגרועים ב"צילי", הדבר הזה לא נמצא. בקיצור, אני לא קונה את זה.
אגב, העפתי מבט בערך של גיתאי בויקיפדיה העברית
וחלק די משמעותי בו מוקדש לעד כמה גיתאי הוא גדול במאי ישראל ואיך עם ישראל הכפוי-טובה והטיפש לא מצליח להבין את זה.
אני לא יודע ולא אעלה השערות לגבי מי שהכניס לערך את התוכן הזה, אבל הנ"ל לא עשה שירות טוב מדי לגיתאי. זה בעיקר נותן לו תדמית מתנשאת ודוחה.
גיתאי הוא לא זה שטען
שבשביל להבין את הסרטים שלו צריך איזה תואר בקולנוע או באומנות פלסטית ונתן רשימה של מספר יוצרים ויצירות שצריך להכיר היטב על מנת להבין גם את היצירות שלו? אז מה שהוא טוען זה שהוא בעצם יוצר פלגיאט גאה? אני כה מבולבל. ועוד בתור שמאלן אני לא יודע אם אני צריך להזדהות, להתבייש או להישאר אדיש. לעזאזל, גיתאי! אתה טיפוס חלקלק!
הסרט "קדוש" טוען שחתונה חרדית זה שהרב כופה על הבחורה עם מי להתחתן, חמישה אנשים רוקדים ריקוד דבילי בבית כנסת ואז אונסים את הכלה בברוטליות. נראה לי שאפשר להאשים את גיתאי ב"שנאת ישראל".
אני לתומי חשבתי שישראל זו מדינה ועם שחי במזרח התיכון וחרדיות היא פלג תאולוגי של הדת היהודית.
לא חושב שזה אנטי שמי או שונא ישראל להציג חרדים בצורה כזו. זה אמנם מתסיס ומרגיז ומלא בורות, אבל לא הייתי קורא לזה אנטישמיות ובטוח שלא שנאת ישראל.
גם לי מרגיש שהוא מצליח שם הרבה יותר כי הוא מאמץ נקודת מבט מתנשאת שגם ככה פופולרית בקולנוע הצרפתי ובנוסף מציג את ישראל כמין "אקזוטיקה פראית" בעודו מוותר על כל נאמנות למקור הדברים. אבל עד היום לא נתקלתי אצלו בהטפה ל"שנאת ישראל".
זה קצת משחק מילים. לא יותר.
שנאת ישראל במובן של אחד כלפי השני.
אם כי אלה שכן ניתן להאשים אותם בשנאה לישראל כ"עם", פועלים באותן אופן שגיתאי פועל ב"קדוש".
לפני איזה עשר שנים ראיתי את זה בDVD, ובתוספות לסרט הוא מתראיין ואשכרה טוען בצדקנות שהוא עושה את הסרט בתור איזה שליחות קדושה "לחשוף" לעולם את הדברים האלה בלה בלה בלה.
מצביע לפיד סטנדרטי הוא אחד שבאמת נראה לו כעוול דברים שחרדים עושים, כתוצאה מהחינוך שלו, מהתקשורת וכמובן מהערכים שלו.
אבל גיתאי יודע שהוא משקר, הוא פועל בזדון לייצר שנאה.
ההתנהלות שלו דומה מאד לאופן שבו פועלת ההסברה הפלסטינית. קשה לי שלא לחשוד שהוא גם אנטי ישראלי. זה נראה כמו ברווז וכו'…
"מצביע לפיד סטנדרטי".
והנה גם אתה לא התאפקת והפכת את התגובה שלך נגד שינאה לציבור מסויים למקדמת שינאה נגד ציבור אחר, ובכך הרבה קוראים איבדו כל שמץ של עניין במה שיש לך לומר.
וואו נסחפת!
(ל"ת)
האמת שלא.
ואני כותב את זה בתור מי שידו לא תתקרב לפתק הצבעה ששמו של לפיד מופיע עליה – ההערה של ש. על מצביעי לפיד היתה מעליבה ודוחה, לא פחות מהערות סקסיסטיות/גזעניות/הומופוביות ואפילו אנטי-דתיות.
"דוחה"?
הציטוט שלו על מצביעי לפיד היה "מצביע לפיד סטנדרטי הוא אחד שבאמת נראה לו כעוול דברים שחרדים עושים, כתוצאה מהחינוך שלו, מהתקשורת וכמובן מהערכים שלו."
הוא לא אמר שום דבר על המוסר שלהם, ההתנהגות שלהם, האופי שלהם אלא רק שכתוצאה מהחינוך שלהם הם מסתכלים על הדברים שחרדים עושים בצורה שלילית. זאת הערה מכלילה כמובן, ולא נכונה בחלק המקרים ואולי הייתי אפילו מרחיק ואומר "פחות מנחמדה" אבל מפה ועד "דוחה ומעליבה" יש דרך.
האם גם להגיד שבחור חרדי גדל במחשבה שהדברים שהחילונים עושים הם עוול וחילול השם זה גם דוחה ומעליב?
אם תעיר את זה על "בחור חרדי סטנדרטי"
(כי יש, כידוע, סטנדרט שלפיו הבחורים האלה יורדים מפס הייצור) – כן, בהחלט.
מעניין.
לי זה נשמע כמו רגישות יתר (בשני המקרים), אבל אולי זה תלוי איך מסתכלים על זה. אני חושב שעצם החלוקה עצמה (בייחוד בתגובה נגד "שנאת ישראל") יש לה לפגם, אבל שדווקא התוכן עצמו פחות נוראי.
לאו דווקא,
אם כבר מה שמטריד הוא מה שהחרדים לא עושים (צבא ועבודה), למי אכפת מה הם כן עושים בזמנם החופשי?
ההערה אכן היתה די מקוממת.
טוב, נהיה קצת פוליטי פה.
אז הנה רבקה על מנת להנעים את המצב.
הוא פשוט מדבר אל הצרפתים בשפה שהם אוהבים
כל מיני רפרנסים לסרטי "הגל החדש" ואימוץ של פילוסופיה פוסט-מודרניסטית כזו או אחרת שלצערנו, אכן, מתכתבת עם דעות מאוד קיצוניות ביחס לישראל, אבל לא תמיד. לדעתי גיתאי אהוד בצרפת בגלל שהוא אימץ לחלוטין את כל ה"קודים" של הסרטי אוונגרד הצרפתיים והדבר הזה מחמיא להם, שאיזה יוצר זר ממדינה מסוכסכת העדיף להיות מושפע מהם ולא מהוליווד. אני לא זוכר באיזו שנה זה היה אבל עשו לגיתאי פסטיבל סרטים שלם בלה-דפנס בפאריס (הרחבה הזאת עם הקשת המרובעת) – מה שהוכיח לדעתי שהוא פשוט אימץ את ה"קודים" הנכונים בכדי שהצרפתים יאהבו אותו. מכל סרטיו היחיד שאני חושב ששווה משהו זה "כיפור".
כל הבעיות שראית הן בכוונה
זאת פשוט אמנות שלא הבנת.
(לא שראיתי את הסרט אבל בטח תהיה תגובה כזו)
שמץ של אמת
הסרט כנראה משעמם מאוד ואין דרך לייפות את זה, אבל מקריאה לא מעמיקה על עמוס גיתאי וסרטיו הבנתי שרישול ספק-מכוון בערכי הפקה הוא מוטיב חוזר אצלו. אם יש כאן מישהו שראה/מבין ויכול להסביר/לתת את דעתו, אני אשמח (סטודנטים לקולנוע? אני בטוח שיש כאן אחד או שניים כאלה).
"רישול ספק-מכוון בערכי הפקה הוא מוטיב חוזר אצלו"
זאת הדרך הכי אינטלקטואלית ששמעתי לומר "הוא במאי ממש גרוע".
לא ראיתי אף סרט שלו, מה שרציתי לדעת
הוא לשמוע מפי מי שכן ראה מהי הדעה הרווחת בנושא- האם ה"רישול" הזה הוא אפקט אמנותי מכוון ומוצלח, או פשוט אי-זריקת זין עצלנית?
ותודה על המחמאה, אשקול להיות עורך דין.
סליחה על האופטופיק אבל...
"אי זריקת זין" זה לא המובן ההפוך?
ז"א "לזרוק זין" זה לזלזל, אז "אי זריקת זין" צריכה להיות השקעה, לא?
האמת שזהו פרדוקס לשוני ידוע
לביטויים 'שם זין' ו-'לא שם זין' (או זורק זין, במקרה שלמעלה) יש אותה המשמעות.
כמו
I could care less
ו-
I couldn't care less
באנגלית?
כן, רק שi could care less התחיל כתור טעות דקדוקית והשתרש, בעוד שלמיטב ידיעתי אין ב"שם זין"/"לא שם זין" אחד שהוא תקני ואחד שלא תקני.
אכן, השפה העברית
הצליחה ליצור משפט שזהה לשלילה שלו, נהדר.
בטח זה אומר שמבחינה תיאורטית כלשהי כל העקביות שלה כשפה קורסת לתוך עצמה ומתפוגגת בעקבות זה.
אבל אפשר להמשיך ולדבר בה כל עוד אנחנו מבינים שזיגים כוגדרים וררצגות ללפוצות.
זה קצת דומה ל"חבל על הזמן" ול"בן *ונה",
אבל גם קצת לא.
למען האמת, צריך להודות שגיתאי התקדם קצת בי"ג השנים האחרונות.
התקדם מלעשות סרט כמעט חסר פשר ('קדמה', הביקורת שלי פה) ללעשות סרט חסר פשר לגמרי. רוב השאר נותר בלי שינוי.
ואם כבר קדמה, הציטוט מהקומוניקט שלו דאז:
"באותו זמן חשבנו להתמקד בקרב על לטרון כשהוא מסופר מנקודת מבטה של זמרת תימניה הנשואה למלחין רוסי" (מצוטט בתגובה של לונג ג'ון, שם. הוא באמת אמר את זה. נו קידינג).
אוי, איך לא ראיתי את הביקורת הזו עד היום
תודה טווידלדי, מצב הרוח שלי השתפר בשלוש רמות רק מקריאת הפסקה הראשונה. ואז קראתי את התקציר. כפיים, כפיים. עכשיו במקום לישון אני מחפש עוד ביקורות על סרטיו באתר.
הערה קטנונית
כתבת בפסקה הרביעית "כאמור, כמעט שעה", אבל זה לא היה אמור. כנראה הכמעט שעה היה אבל נשאר על רצפת חדר העריכה או משהו:-)
למי עוד
הביקורת הזאת עשתה קצת חשק לקרוא את הספר כדי להבין מה בדיוק הולך שם?
נראה לי שאתחיל להתנזר מסקס.
הביקורת הזאת סיפקה לי את כל הצרכים ל5 שנים הבאות לפחות.
TMI
(ל"ת)
בא לי שמישהו יגן על הסרט בחירוף נפש
ויטען שזו יצירת מופת ושאף אחד מאיתנו לא מבין דבר, מה שיצית דיון נפלא שאקרא בשקיקה (במקום לקרוא מאמרים לסמינרים) על יצירתו של עמוס גיתאי על פלצנותה/גיאונותה. לצערי, אין לי שום רצון לצפות בסרט הזה או באף סרט אחר שלו, ולכן אני לא יכול להצית את הדיון הזה בעצמי. שמישהו ירים את הכפפה בבקשה ויגרום לפוסט הזה להתלקח, אני רוצה עוד מהקטילה של דורון!
בבקשה
מתוך התגובות בוואלה:
"[כותרת: סרט צילי ביקורת]
סרט מרגש ונוגע ללב חויה קולנועית ברמה אומנתית גבוה !!!"
בבקשה, עכשיו בבקשה נהל דיון מול הטיעון המנומק הזה.
זאת בטח אמא של עמוס גיתאי
(ל"ת)
הביקורת של אורי קליין
הוא אומנם לא טוען שזו יצירת מופת (למעשה הוא טוען שהסרט אינו משתווה לסרטיו האחרים של גיתאי), אבל עדיין נותן לו ביקורת חיובית למדי
לא יכול לחכות ל"רבין – יום אחרון".
(ל"ת)
ארוך
תגיד מה שתגיד על "צילי", הוא לפחות קצר (פחות משעה וחצי). מישהו אמר לי אתמול שהסרט על רבין אורך 140 דקות…
הסרט על רבין
הסרט על רבין כולל גם את זמן הנסיעה לאיכילוב? זה יכול להסביר את האורך.
הוא בטח כולל את הסצנה שבה רבין מתקשר לנשיא בוש כדי להביע השתתפות בצער על ה-11 בספטמבר.
אל תאמרו לי שרבין נרצח חמש שנים קודם לכן. זוטי דברים כאלה מעולם לא הפריעו לגיתאי.
חתיכת הרמה להנחתה גיתאי הביא פה.
(ל"ת)