כולם יודעים: כשאתם הולכים לראות סרט של האחים כהן – תיזהרו. אלה משוגעים, אלה. אין להם אלוהים, ושום דבר לא בטוח אצלם. הם יהרגו לכם את הגיבור הראשי באמצע הסרט ואפילו לא יספרו לך למה. הם ימשכו אותך באף עד לסצינה האחרונה בציפיה לפתרון ואז יברחו וישאירו אותך לבד בלי קתרזיס ובלי רצון לחיות. אתה לא יודע מה תקבל אצלם.
ודווקא משום כך, מעריצי הכהנים עלולים להתאכזב מ"אומץ אמיתי". זה בסך הכל מערבון. אפילו לא אנטי-מערבון או מערבון הפוך-על-הפוך, כי את "בלתי נסלח" כבר עשו, וגם את "ארץ קשוחה". אפילו לא מערבון מקורי, כי הוא מבוסס על ספר שכבר עובד לסרט (שזיכה את ג'ון וויין באוסקר ב-1969). בשביל זה צריך את הכהנים?
ובאמת, הדבר הכי חריג ב"אומץ אמיתי" זה שהוא לא חריג. זה אולי הסרט הכי "נורמלי" שעשו האחים כהן מעולם. אבל בשביל מי שמכיר את האחים, עצם העובדה שמדובר בסרט שלהם הופכת את הכל למותח יותר. אתם כבר יודעים שבסרטים שלהם הסוף הטוב ממש לא מובטח, ואין שום ערובה שהטובים ינצחו, או אפילו שהם יישארו בחתיכה אחת עד סוף הסרט. זה גם הופך את הסרט לנגיש למי שלא מכיר את הכהנים, מה שמסביר למה זה הסרט המצליח ביותר מסחרית שלהם עד היום.
זה לא אומר שהסרט לא כהני בכלל. אחד המאפיינים שלהם שבולט גם כאן הוא ההתמקדות בפרטים קטנים, דיאלוגים יומיומיים שמקבלים תשומת לב כאילו היו סצינות שיא, בעוד רגעים "גדולים" בעלילה עוברים כמעט כבדרך אגב. זה סרט על נקמה: הילדה מאטי רוס מחפשת את האיש שהרג את אבא שלה. בסרטים כאלה, המסורת מחייבת להקדיש זמן בתחילת הסרט כדי לתאר את הסיבה לנקמה – למה האיש הרע הוא כל כך רע שמגיע לו כל מה שנעשה לו. אבל כאן, רעותו של הרע אפילו לא ממש מוצגת. מאטי רוס מספרת לנו בקרירות שאדם בשם טום צ'ייני רצח את אביה בדם קר, אבל הסרט לא ממש מראה לנו את הרצח, ולא את חייהם של האב והבת לפניו, ולא את האבל שלה אחריו. מה שהוא כן מראה לנו, בסצינה ארוכה ועמוסת דיאלוג, הוא את מאטי מתמקחת עם סוחר סוסים.
לא שאני מתלונן. לראות את מאטי רוס מתמקחת עם סוחר סוסים זה מה שאני מכנה בילוי משובח. הייתי צופה בסרט שלם בשם "מאטי רוס הולכת לשוק הכרמל" אם הוא היה מלא בסצינות כאלה. מאטי רוס היא כמו הרמיוני, עם תחושת השליחות של הכלה מ"קיל ביל", עקשנות של טרמינייטור והצמות של וונסדיי אדאמס. היילי סטיינפילד, הילדה שמגלמת אותה, נותנת בקלות את תצוגת המשחק הכי מרשימה בסרט, וזה אומר משהו כשבסרט הנ"ל משתתפים ג'ף ברידג'ס, מאט דיימון וג'וש ברולין.
ברידג'ס בעצמו הוא רוסטר קוגברן, מרשל בעל עין אחת שמשתמש באקדח הרבה יותר מכפי שהוא משתמש בסבון. הוא נראה עלוב, מוזנח ושיכור, ולכן, לפי כללי ספר הקלישאות המערבוני השלם, הוא חייב להיות אקדוחן שלא מהעולם הזה. אבל אותן קלישאות מחייבות את רודפי הצדק גם להיות שקטים ומסתוריים, והרושם הזה קצת מתקלקל כשמתברר שקוגברן הוא לא רק מוזנח ומסריח אלא גם טרחן שלא סותם את הפה לרגע. זה המקום להזכיר שכולם בסרט הזה מדברים כאילו יש להם כדור צמר גפן תקוע מתחת ללשון, חוץ מג'ף ברידג'ס, שנשמע כאילו יש לו שלושה כדורים כאלה. אם הורדתם את הסרט באינטרנט, בעיה שלכם. גם משום שסרטים טובים צריך לראות בקולנוע, וגם משום שזה סרט שבו תרגום מקצועי לעברית הוא הכרחי, אם אתם רוצים להבין משהו.
אז הילדה, האקדוחן, וטקסס ריינג'ר שאיננו צ'אק נוריס, יוצאים לרדוף אחרי האיש הרע בארץ נטושה ברובה. יש כמה קרבות אקדחים בדרך, ושואודאון בסוף, כך שאם כל מה שאתם רוצים זה לראות סרט על קאובואים כמו פעם – בלי חייזרים או נינג'ות – לא תהיה לכם שום סיבה להתלונן. אבל הכיף הוא לא הדו-קרבות, אלא הטקסטורה: הצילומים (יש סיכוי טוב שרוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של הכהנים, יזכה על הסרט הזה באוסקר), השפה, הדיאלוגים, ההתנגשות בין רצונות הברזל של רוסטר קוגברן ומאטי רוס. זה מעניין, זה כיף, זה משוחק כמו שצריך ואף למעלה מזה. ואם תרצו למצוא משמעויות קיומיות ותהיות דתיות – אפשר. אבל תצטרכו לחפור.
כשחובבי האחים כהן יערכו מחדש את הדירוגים השנתיים שלהם של סרטי כהן הטובים ביותר, כמו כל שנה, אני לא חושב שרבים מהם ידרגו את הסרט הזה בראש הרשימה; לא משום שהוא לא טוב, אלא פשוט משום שהוא די רגיל. אבל בשביל סרט רגיל, זה אחלה סרט.
אשכרה כדורי צמר גפן
אני נוטה להבין מבטאים כבדים, ובדר"כ רואה סרטים באנגלית בלי תרגום.
אפילו לוק סטוק הצלחתי להבין בלי תרגום (טוב, את הרוב…) אבל פה- מצאתי את עצמי ממש קוראת את הכתוביות מתחת עד כדי כך שאפילו הפריע לי בחלק מהסצינות שהן היו לבנות על רקע לבן כך שלא הצלחתי לקרוא קצת.
הדיבור בסרט הזה לא יאומן, אבל הי- אם זה לא היה ככה, זה לא היה האחים כהן…
סרט פשוט תענוג.
באמת תהיתי
אם הכתוביות על רקע לבן היו בעותק או שזה היה פיצ'ר של המסך שראיתי עליו את הסרט, שהתהדר גם בכתם שחור גדול בצידו (גלובוס מודיעין).
צודק במאה אחוז לגבי התרגום
ראיתי את הסרט ביום שיצא באמריקה ולא הבנתי מילה ממה שבריג'ס אמר
בימוי טוב אפשר לראות דווקא כשהסרט מבחינת תסריט ומבנה הוא לא יוצא דופן. לא חוכמה לעשות סרט מתוחכם בלי סוף, אבל כדי לעשות סרט יותר "נורמאלי" ועדין לעשות אותו ייחודי זה כבר אתגר. לכן, לעומת סרטים אחרים של האחים כהן, אני מצפה לסרט הזה דווקא מהסיבה הזאת. אני מקווה שלא אתאכזב…
הכתוביות אכן נחוצות
זה הסרט דובר האנגלית האמריקאי הראשון מזה שנים, שהיו משפטים שלמים שלא הייתי יכול להבין בלי כתוביות. זה לא רק המבטא, אלא גם ההקפדה על שפה שמתאימה לארקנסו של סוף המאה ה-19 ומכילה הרבה ביטויים והתייחסויות לארועים שמעולם לא שמעתי עליהם. זה קרה לי בעבר בסרטים איריים, בהם המבטא הכבד חייב אותי לעקוב אחר הכתוביות.
הסרט עצמו הוא מערבון משובח, אם כי באמת חסר יחוד. הצילום ותחושת הבידוד תורמים המון לאווירה ובאמת, מכיוון שזה סרט של האחים כהן, הדבר הכי פחות צפוי הוא שלא יהיה בסרט משהו לחלוטין לא צפוי. הם יוצרים מתח רק מעצם הוספת שמם לקרדיטים. לא קראתי את הספר עליו הסרט מבוסס, אבל הבנתי שהכהנים השתדלו להיצמד לעלילה המקורית, כמו שעשו ב"ארץ קשוחה". זאת אומרת שאם היו כותבים מערבון שמבוסס על רעיון מקורי שלהם, יתכן ובאמת דמויות חשובות היו נעלמות באמצע ללא הסבר, או שמאטי וקוגברן היו נתקלים באמצע המדבר בג'קאלופ מזמר.
או בכלל
ברופא מטורלל שלובש עליו דב. אה, זה באמת קרה.
את "בריק" הבנת מצוין בלי תרגום?
(ל"ת)
אני חושב שכן, זה היה מזמן.
(ל"ת)
ב"בריק" אנשים מדברים בשפה ייחודית, אבל הם מדברים ברור.
אפשר להבין את הכוונה שלהם מההקשר.
ב"אומץ אמיתי" אנשים גם מדברים באנגלית תקופתית מסוימת מאוד, וגם – לפחות ג'ף ברידג'ס – מדברים מאוד לא ברור. הצירוף הזה הופך אותו לכמעט בלתי אפשרי להבנה למי שאנגלית היא לא שפת האם שלו.
וואלה. אגב אלו לא כדורי צמר, אלה ערמונים כמובן.
(ל"ת)
את כדורי הצמר הוא מחזיק בידיים.
(ל"ת)
ניטפוק קטנטן
קת ולא כת
"מאטי רוס הולכת לשוק הכרמל" :)
אהבתי מאוד את הביקורת – ומסכים עם כל מילה שכתבת!
מאוד נהניתי מהסרט, יותר ממה שציפיתי שיהיה, חוץ מנקודה אחת שתכף אוסיף למטה מחמת הספוילר…
סרט מצויין
בתור אחת שלא מתה על מערבונים אבל מאוד אוהבת את האחים כהן לא ידעתי למה לצפות. בסופו של דבר קיבלתי סרט כייפי – פשוט נהנתי: מהדיאלוגים, מהדמויות ומהעלילה. איך שיצאתי מהסרט ידעתי שאני רוצה לראות אתו שוב.
מת לראות כבר...
(ל"ת)
הכל טוב ויפה
הסרט התנהל מעט בעצלתיים אבל השאלה הגדולה היא מה יש לג'ייסון בורן לחפש במערבון קלאסי?
מסכים לגבי הכל ובמיוחד לגבי הילדה
הייתי מת לראות את "מאטי רוס הולכת לשוק הכרמל"!
ראיתי ראיון עם ג'ף ברידג'ס
ואי אפשר היה להבין אותו גם שם, כך שיכול להיות שהוא נולד עם הכדורים תקועים בפה וכל השאר פשוט חיקו אותו.
זה לא מלידה
הייתה תקופה לא קצרה, בה ג'ף ברידג'ס דבר כמו בן אדם רגיל. אני חושד שבאיזור ביג ליבובסקי, הוא נכנס לדמות יותר מדי, אבל הנה דוגמית מפישר קינג שמראה אותו עם דיקציה סבירה לחלוטין:
http://il.youtube.com/watch?v=echAo3hmz3E&feature=related
סרט בינוני.
הסרט לא רע אבל רחוק מלהיות משהו יוצא מן הכלל: זה לא בלתי נסלח הגדול מהחיים ולא סרט טוב באמת של האחים כהן כמו אחי, איפה אתה. כצפוי אצל האחים, עלילה שהיתה יכולה וצריכה להיות מרתקת וזורמת נפרטת לפרוטות של התמקחות על פרטים קטנים. זה גורם לכמה סצינות לא רעות (ביחוד זו של בית המשפט) אבל אוסף של סצינות לא בונה סרט. ראוי לציין כמובן את המשחק המצוין של היילי סטיינפילד, מן הסתם האמה ווטסון של העשור הבא. לסיכום, זהו סרט מפוספס ולא גדול הנופל גם מנאום המלך המייגע משהו.
הילדה ממש דומה לשחקן ניק שטאל
נהניתי מאוד מהסרט, בייחוד מצילומי הנוף, האווירה האותנטית (עד כמה שאני מבין) ותצוגת המשחק של היילי סטיינפילד וג'ף ברידג'ס. היו נקודות חלשות ומשעממות, וזה באמת לא הרגיש כמו סרט של האחים כהן, אבל עדיין מקבל "מדהים" בסולם מטי (שוקל להגיש תביעה, מתחרט שהלכתי, מביך, בסדר, מדהים, הולי שיט).
אין שום דבר בין "בסדר" ל"מדהים"?
(ל"ת)
בסולם האישי שלי? לא. ככה אני מתגלגל
(ל"ת)
זו ביקורת שבעיקר אומרת – זה לא מה שאמור להיות.
הנבל הוא לא מה שהוא אמור להיות, מאט דיימון לא משחק את מה שהוא אמור והדמות שלו לא כפי שהייתי מצפה והשחקן הראשי הוא לא ג'ון וויין.
אף אחד לא שם חוקי מערבונים שאסור לעבור עליהם ומי שעובר עליהם – נכשל.
אנחנו בזמן שבו המערבון הקלאסי כבר נשבר למליון חלקים.
האם הסרט מהנה? זו כבר שאלה. אני אישית נהנתי.
הסיבות שלך לא קשורות להנאה אלה לציפיות אישיות שלך. גם זה בסדר – לזה נועדו ז'אנרים, כדי שתדע למה אתה הולך.
חשבתי קצת יותר רחוק
בין כל יוצר וצופה יש חוזה.
ואם החוזה הוא לא מול היוצר – הוא מול הז'אנר.
כשאתה הולך לסרט של אדם סנדלר אתה מצפה למשהו – כשאתה מקבל את "מוכה אהבה" אתה מרגיש מרומה.
אותו דבר עם מערבונים.
מהאחים כהן (כמו שכתוב בביקורת) אתה מצפה שיפתיעו אותך, לדמויות מוזרות, לשוטים יפים וכ"ו.
הם עשו את הכל (גם להפתיע בחוסר הפתעה זו הפתעה, לא?)
אתה הגעת לקולנוע כשאתה חתום על חוזה עם מערבונים – לא עם האחים כהן.
מה ששכחת זה שהחוזה עם המערבונים – פג תוקפו בשנות השבעים. מאז מפרקים אותו ומתעללים בו. אפילו ג'ון וויין מת.
כנראה שהגיע הזמן לעדכן את החוזה שלך עם המערבונים או לשים לב ליוצר של הסרט :)
כל כך קרוב, אבל נו סיגאר
אם כבר כתבת "כל הכבוד ל-dude", לא יכולת להוסיף "ל-duke הוא לא יוכל להשתוות"?
אני מניח ששמעתם כבר שהאחים כהן גם מגיעים לארץ
ואם לא אז הנה:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4032416,00.html
מסופקני אם יש קשר בין זה לבין הסרט האחרון. אם כבר, "יהודי טוב" (או "איש רציני").
לפי הכתבה, אין קשר
הם לא באים לבכורת הסרט אלא כאורחי האוניברסיטה
עברו עשורים
מאז שהוליווד הציגה את המערב הפרוע באופן שאתה מתאר. כפי שהביקורת רומזת, האנטי-מערבון נהיה יותר צפוי מהמערבון הקלאסי.
סופו של הסרט זהה לסופו של הספר, בכל מקרה.
טוב,
עברו עשורים מאז שעשו מערבון.
התגובה הזו כל כך לא נכונה עובדתית,
שאני בכנות לא יודע אם כתבת אותה ברצינות או בציניות.
קצת מזה וקצת מזה
תסכים איתי שמערבונים אינפ נפוצים כשהיו? מתי נעשה המערבון הטוב האחרון?
זה מערבון פרופר, ואין הרבה כאלה כבר שנים.
והנקודה לגבי הצגת ההיסטוריה של ארה"ב כעגומה עדיין עומדת.
אף על פי שאני לא בקיא בז'אנר, לא זכורים לי הרבה סרטים כאלו.
טוב, נו...
3:10 ליומה, אפלוסה, ההתנקשות בג'סי ג'יימס, מלאכים נופלים…
רשימה מלאה בוויקיפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/Category:2000s_Western_films
זה אולי הסרט הגרוע
ביותר שראיתי בשנה האחרונה וראיתי המון סרטים גרועים בזמן האחרון. אני כל כך מאוכזב מהאחים כהן שממש מתחשק לי לבכות. חוץ מרבע השעה הראשונה של הסרט לא קורה בסרט כלום, מה שהיה מקובל עלי כי בכל זאת זה סרט של האחים כהן שידועים ביצירת מטעמים מכלום, אבל הפעם הכלום היה כל כך גדול שכמו חור שחור הוא שאב אליו את קמצוץ הרגעים המעניינים (המועטים עד בלתי קיימים) שכן היו בסרט. ג'ף ברידג'ס חוזר לדמות של ביג ליבובסקי גרסאת המערב הפרוע, הדמות של מט דיימון מעצבנת ושלילית ופתאום הופכת לאהובה ואוהדת בלי שום צידוק. ג'וש ברולין כל כך שטוח שאפילו דמות הרופא הפסיכופת שהוא גילם בפלאנט טרור לוקחת בגדול. הסרט צפוי עד לרמת שיעמום מחרידה. אישתי נרדמה אחרי חצי שעה בערך ואיתה כשליש מהצופים באולם. הילדה שאכן נותנת משחק מצויין כמעט ונעלמת לחלוטין כשהיא יוצאת למסע וחוץ מלונג שוטים ארוכים של סוסים דוהרים על רקע צלילי מוזיקה קודרת עם קמצוץ ניצחון שאכן היו יפים לא קורה שם כלום שבשבילו שווה ללכת לקולנוע. אני מודה שאני נוהג להוריד סרטים באופן סדרתי מהרשת אבל את הסרט הזה ממש רציתי לראות בקולנוע. הייתי פזיז. אפילו לא סיימתי את דלי הפופקורן שרכשתי במיטב כספי מרוב שהייתי עצבני. כשיצאתי מהסרט שמעתי אנשים בקהל מנסים להפגין את הידע הנרחב שלהם ביצירה הקולנועית במושגים מסורבלים כמו "קומפוזיציה" ו"מהלכים תסריטאים" אבל אפילו הם השתתקו לנוכח הפרצוף הקודר שהופנה לעברם על ידי בני שיחם. איפה השינוי אני שואל? מי מהדמויות סיימה את הסרט במקום שונה מהמקום שבו התחילה אותו? איפה התמה של הסרט? מה לעזאזל אתם רוצים מאיתנו? לפעמים כדאי שנזכור שבשורה התחתונה סרטים הם בידור, יצירת אומנות אומנם, אבל בידור. ניסיתי להאחז בזה בזמן שצפיתי בסרט. לצערי לא ממש הצלחתי.
"נסו ואין רודף רשע"
ממשלי כ'ח.
(לא שהזיכרון שלי כזה טוב, זה מופיע בביקורת של יאיר רוה)
בהתחשב בקונוטציות התנ"כיות של הנחש,
אני מניחה שהתנהגות הנחשים בסוף הסרט היא דוגמה של המטפורה שמנצחת את הזואולוגיה.
סרט מעולה
צפיתי בו בהנאה רבה,
ג'ף ברידג'ס לא מאכזב לעולם, והיילי סטיינפלד נותנת משחק שראוי לאוסקר.
הביקורת שלי :
http://presents-simple.co.il/?p=278
ביקורת מעולה
מבקר חריף, כיף לקרוא.
קצת מאכזב, ארוך ודיבור לא ברור של ג'ף בריג'יס
(ל"ת)
"האחים כהן" הראשון שלי.
והיה מצוין. כן, אני יודע, לא אופייני וזה. קראתי פה מספיק. אם אנסה אחרים? לא יודע. נראה לי שניסיתי בעבר ולא הלך, בגלל זה אני לא זוכר אותם.
אולי לא ראיתי מספיק מערבונים (לצערי), אבל ה"שואודאון" היה דווקא נחמד (ומקורי?) מבחינת יחסי הכוחות, הרופא ההזוי היה מגניב, וגם קווי העלילה הנדושים קיבלו צבע חדש ולא דהוי.
עוד חור בהשכלה נסתם.