הו, התגעגעתי אליו כל כך. באמת שכבר הרבה זמן לא היה לי כזה. היו לי סרטים ממש טובים, סרטים סבבה, סרטים אחלה, סרטים גרועים וסרטים איומים. כמעט כל אחד הוציא ממני איזשהו רגש, איזושהי אכפתיות. כמעט שכחתי כבר איך זה לסיים סרט ולא להרגיש כלום – אז ברוך שובך, הסרט הסתמי.
כי זה מה שהסרט החדש של הרובוטריקים: סתמי. פשוט… סרט. לא רע. לא גרוע. גם לא טוב במיוחד. הוא פשוט שם, מתגלגל על המסך (במשך פחות משעתיים, ייאמר לזכותו), ולא עושה שום דבר שיגרום לי להרגיש משהו. כל דבר. התרגשות. פליאה. עצבים. תסכול. לא, אין כלום.
ולא שהסרט לא מנסה, כן? על הנייר הוא דווקא קצת משקיע בגזרת הדמויות. אנחנו עוקבים, בגדול, אחרי שתיים כאלה: הראשונה, בחור נחמד בשם נואה דיאז (אנתוני ראמוס) שצריך לשמור על אחיו הקטן שסובל מאנמיה וזאת כשהבית מסביב לא בדיוק מתפקד ואין כסף לכלום. הוא משתכנע לבצע שוד מהיר של מכונית קלאסית, אבל נחשו מאיזה סוג בדיוק המכונית הזו.
הדמות העיקרית השנייה היא אלנה וואלאס (דומיניק פישבק), מתמחה במוזיאון עתיקות שהבוסית הלבנה שלה גונבת לה בקביעות את כל הקרדיט. חפץ עתיק מתגלגל למוזיאון, ומתברר שהוא המפתח שבאמצעותו יוכל האויב התורן של הרובוטריקים, מין כוכב מוות נייד בשם "יוניקרון", להשמיד את כל הרובוטים אחת ולתמיד, וגם את כל היקום כי למה לא הוא כבר קם מהספה.
הסרט, בעצם, הוא ריבוט רך של הסרט הראשון בסדרה: בחור נחמד מגלה שהרכב שלו הוא לא מה שהוא חשב, ואז קרב להצלת העולם. ויש גם בחורה. אז אין פה חידושים, ונראה שהסרט יודע את זה, כי סצנות ההשתאות המתבקשות מול "מה-לעזאזל-ראיתי-עכשיו" מרגישות נורא קצרות, ואנתוני ראמוס ודומיניק פישבק (שכחתי את שמות הדמויות, מצטער) עוברים ברגע מ"אומייגאדאומייגאדאומייגאד" להגיד משפטים מטומטמים כמו "אם יבקשו ממני להציל את היקום כדי להציל את המשפחה שלי שאני אוהב, אני יודע מה אני אחליט!" (משפט אמיתי לגמרי, אגב).
אז נכון שמצד אחד יש לדמויות זמן מסך ודיאלוגים לא מובנים מאליהם בסרט שבאים אליו כדי לראות רובוטי ענק הולכים מכות. אבל מצד שני, כל זה כל כך צפוי-בואכה-קלישאתי ששום דבר פה לא מרגיש מסוכן באמת, וברגעים הפחות טובים העסק כבר מרגיש מאולץ ממש עם "קונפליקטים" בעומק של בריכת פעוטות שמופיעים ונעלמים תוך חמש דקות.
ובגזרת רובוטי הענק שהולכים מכות? המצב לא טוב בהרבה. הסרט מניח שאכפת לצופים מהדמויות המוכרות כמו אופטימוס פריים ובאמבלבי (לגבי האחרון הוא גם צודק, לפחות אצלי), אז הוא לא טורח להעמיק בהם, אלא בונה סביבם קו עלילה שלם שאמור למתוח אותנו – אבל בחייאת סרט, אתה פריקוול לסרטים המוכרים ולא ריבוט שלהם (למרות מה שכתבתי קודם), וגם בלי זה אנחנו לא באמת במתח מי ישרוד.
פתטי במידה כמעט שווה הוא הרובוט מיראז', דמות חדשה בדיבובו של פיט דייווידסון (שמופיע בכל מקום כרגע, כך נראה). אני לא זוכר מקרה כה עצוב של דמות שנועדה בבירור להצחיק, נכתבה לזה מהרגע הראשון עד האחרון, ונכשלת באופן טוטאלי בכל ניסיון מחדש.
הגזרה שבה הסרט לכאורה כן עושה בה את העבודה היא האקשן. להיות במאי אקשן טוב יותר ממייקל ביי זאת לא חכמה גדולה, אבל אמרו לי שסטיבן קייפל גו'ניור – הבוס הנוכחי – עשה עבודה טובה כבר בסצנות הקרבות של "קריד 2", ואם כך העבודה שלו פה היא פשוט המשך טבעי: הכול ברור, ניתן למעקב ומבוים למופת עם הבנה מאוד ברורה איפה צריך לשים את המצלמה כשאתה מערב רובוטים ענקיים ובני אנוש בלוקיישן ענק שקורים בו כמה דברים במקביל. השוטים גם ארוכים יחסית, מחושבים בדייקנות ומנצלים הפרשי גובה בשדה הקרב כדי להשחיל כמה תנועות מצלמה מגניבות.
אבל גם פה הסרט נעצר, שוב ושוב, רגע לפני אפקט ה"וואו". האקשן טוב, אבל לא מסעיר. הקרבות מהנים, אבל לא סוחפים. האפקטים של שינויי הצורה בסדר גמור, אבל לא שום דבר שלא ראינו קודם.
התחום היחיד שבו הסרט מתיימר לחדש כי באמת אין ברירה זה כבר הסרט השביעי בסדרה, הוא שילובם לראשונה של גזע ה – נו ראיתי את הסרט לפני שעתיים מה יהיה – אה כן, גזע ה"מקסימלים", שהם כמו הרובוטריקים רק שהם… חיות. וכבר בשלב הקונספט, שאלתי "מה". הבנתי שזה מבוסס על איזו סדרת סיפורים מצליחה שיצרה הסברו, חברת המשחקים שהתחילה את כל הבלגן הזה, אבל זה דבר שלא הצלחתי לסספנד בשום אופן, וזאת במצב השהיית אי אמון על טורבו בלחץ גבוה.
אבל זה לא רק הרעיון שבעייתי, כי גם הביצוע חורק. שחקנים אהובים מאוד הובאו לדבב כמה מהיצורים הללו, ביניהם רון פרלמן ומישל יאו אהובת האתר, אבל מצטער, זה לא עובד: רובוטים-מכוניות זה מגניב. רובוטים-חיות זה לא מגניב. עד כדי כך פשוט.
אז יש לנו עלילה צפויה מהרגע הראשון עד האחרון, אקשן נחמד אבל לא מלהיב, שחקנים סבבה שלא מותירים רושם אמיתי, ואפשר להוסיף גם צילום יפה ופסקול לא רע. רק שמה שחסר בכל הקלחת הוא משהו שיהיה אכפת לנו ממנו, ואין; בטח לא אחרי הצפייה וכמעט לא גם בזמן אמת.
וכך סרט שעלה מאתיים מיליון דולר, וצולם בלוקיישנים מרהיבים ברחבי העולם, התפוגג לי מהזיכרון תוך כדי הצפייה בו. מכל המהומה הזו נשארתי עם שני דברים בלבד: הראשון, תשובה לשאלה "מה היה אם במאי סבבה היה מביים את "רובוטריקים" הראשון". לא יודע מי שאל את השאלה, ולמה, אבל התשובה היא שהסרט לא יכלול החפצת נשים בוטה, יהיה מבוים בצורה נעימה לעין ולאוזן ושיהיו בו שחקנים טובים יותר משיה לבאף ומייגן פוקס. נו, לא הישג גדול.
השני, ופה אני ממש הולך להחמיא לסרט בלי ציניות, סצנת קרדיטים מגניבה למדי שהצליחה להפתיע אותי. לטווח הארוך היא לא באמת מרגשת כי נו, למי אכפת, אבל בזמן אמת זה היה די מגניב ודי אחלה; חוץ מזה שמשום מה היא לא הייתה סצנת קרדיטים, אלא הופיעה כסצנה האחרונה של הסרט – מה שהיה יכול להיות מוצלח מאוד אילולא במהלך הקרדיטים כן היתה סצנה נוספת, מיותרת וחסרת משמעות, שאיתה הצופים בעצם יוצאים מהאולם. זה כל כך ביזארי שאני כמעט בטוח שהיה פה בלבול בשלב העריכה ושתי הסצנות החליפו מקום. שיהיה, עד מחר כנראה לא אזכור על מה בדיוק מדובר.
מה קראתי עכשיו?
לא, באמת, מה קראתי עכשיו, אני לא זוכר כלום חוץ מהחפצה של מייגן פוקס.
בתכלס לא הבנתי אף פעם את העקביות באתר בלגתוב ביקורות רובוטריקים ומהיר ועצבני.
כל שנה יוצאים הרבה סרטים מענייניפ ללא ביקורת וזה בסר אבל מי צריך רובטריקים? גם הגולשים לא ממש מגיבים וגם תמיד נראה שלמבקר אין כוח להתייחס לסרטים האלה.
אני תמיד קוראת את הביקורות האלו ונהנית מאוד
גם אם אין סיכוי שאראה את הסרטים האלו, זה עדיין אקטואליה ואירוע ״תרבותי״ שמעניין לדעת עליו.
קשה לקרוא לסרט שאין מה להגיד עליו ולא ממש מעניין אף אחד ״אירוע תרבותי״
(ל"ת)
כי מישהו מהאתר הלך לראות והיה לו מה להגיד
יש הרבה סרטים מעניינים שלא זוכים לביקורות נכון – את חלקם לא ראינו, על חלקם אין לנו משהו להגיד שאנחנו מרגישים שמצדיק ביקורת, אחרים סתם נופלים בגלל לחץ זמן כזה או אחרים.
לא מצופה לכתוב ביקורת על כל סרט מעניין, לא מתופה כלום האמת זכותם לכתוב על מה שבא לכם.
פשוט בתור קורא באתר אני שם לב שתמיד אין עניין בביקורות לסרטי מהיר, רובוטריקים (וסרטי דווין גונסון) , לא מצד הקוראים והאמת שגם לא מצד המבקרים, שדי חוזרים על אותם דברים , במודעות עצמית אומנם. ובצדק. אין מה לחדש בביקורת על סרט מהיר ועצבני. מישהו מבדיל ביניהם בכלל?
אני לא מתעניין בסרטים שכאלו
אבל אני תמיד זוכר גם שיש קוראים שקטים באתר
ולפי הסקרים השונים הפ אפילו הרוב כאן
ויכול להיות שהם כן רוצים לראות ביקורת על סרטים שכאלו
בסוף הם סרטים פופלארים ברובם ואתר קולנוע עדיין ״אמור ״ לבקר אותם .
כל עוד האתר הוא אתר שפונה להמון (ועל זה קם האתר הזה ) אז יש הגיון בביקורת על כמעט כל סרט בלוקבאסטרי ורובטרקים נחשב כזה.
אף פעם אי אפשר לדעת איזה ביקורת/תגובה תוביל לאיזה דיון
לפעמים יש שרשורים שפתאום מתפתחים בהם דיונים מעניינים ואי אפשר לדעת מה יגרום לתחילת הדיון.
דף הסרט של אסטריקס פתאום יכול להפוך להיות שרשור של 70 הודעות על חשיבות הייצוג המגוון בסרטי ילדים.
כל מי שפה – פה בהתנדבות, וכותב על מה שמעניין אותו. אין כאן אלימינציה שלילית (אל תכתבו על XYZ), אלא בחירה אישית (אני רוצה לכתוב על W).
אם זה מעניין מישהו מספיק בשביל לכתוב – אז שווה לנסות – בחלק מהמקרים לא יהיה דיון בתגובה ובחלק כן, לפעמים ישירות על הסרט ולפעמים על דברים אחרים. אבל אם עניין את מישהו (במקרה הזה את יצחק) מספיק בשביל לכתוב את הביקורת – בטוח יש מספיק אנשים שמעניין אותם לקרוא אותה, גם אם לא תמיד יש מה להגיב עליה.
חבל שלא המשיכו את באמבלבי
"באמבלבי" היה סרט רובוטריקים שהיה בדיוק ההיפך המוחלט מכל מה שהיה רע אצל מיקל ביי.
עלילה מענינת וסוחפת, דמויות שאוהבים ואכפת מהם, אפקטים ובימוי מושלמים
או שאני טועה והסרט החדש מתייחס איכשהו לקיומו? (עוד לא ראיתי)
רשמית הוא וודאי ממשיך את באמבלבי
בסרט עצמו יש התייחסויות קטנטנות בלבד.
אף מילה בביקורת על… Optimus Primal
?
חשבתי שזו ההצדקה לכל הסרט
מאוד אוהב את הביקורת שלך פה לא מסכים בכלל
גילוי נאות, אני מהילדות פאן שרוף של רובטריקים.
מסכים איתך שהעלילה גרועה. (אם כי היה פתח פה ושם להעמיק אבל כמו שכתבת תוך 5 דקות הם סגרו את אותם פתחים).
אבל ברמת הביצוע היה אחלה סרט. רובוטריקים בלייב אקשן אבל נאמנות למקור. דמויות מגוונות. אפקטים טובים (מסכים לא וואו אבל סבבה לגמרי) ופסקול קיצי ומרענן.
למעט עלילה רדודה (וסרטי רובטריקים ידעו עלילות גרועות בהרבה) אחלה סרט קיצי ונחמד.