אלה שאינם זוכרים את העבר נידונים לחזור עליו, אמר פעם מישהו, שכחתי מי. בהוליווד מאז ומתמיד לקחו את המשפט הזה לא כאזהרה אלא כהמלצה, והם ששים לחזור על העבר שוב ושוב. ואם הם עושים עכשיו רימייקים לסרטים טראשיים עם שוורצנגר, אז שום סרט אינו חסין. רגע לפני שהרימייק ל"זכרון גורלי" מתחיל, מתנוסס על המסך הלוגו של חברת ההפקה, "Original Film". הערה לקוראת אלאניס מוריסט: זוהי אירוניה.
לא שרימייק ל"זכרון גורלי" הוא בהכרח רעיון רע. הסרט המקורי, שיצא ב-1990, הוא שילוב מוזר בין שני דברים שונים: סיפור של פיליפ ק. דיק בכיכובו של שוורצנגר. הנה זה שוב, רק כדי להדגיש את רמת הגיחוך: סיפור של פיליפ ק. דיק, בכיכובו של ארנולד שוורצנגר. הסיפור, והתסריט שנכתב בעקבותיו, עוסק כרגיל אצל דיק בנפתולים חידתיים של זהות, זיכרון וטבעה של המציאות. שוורצנגר עוסק, כרגיל, בשבירת צווארים וניפוץ עצמות, ו"זכרון גורלי" הוא אחד הסרטים הכי אלימים וטראשיים שלו. כששוורצנגר לא מפרק אנשים עם אפקטים קוליים שהופקו בעזרת חבילת דוריטוס, או משתמש בעוברי אורח תמימים ז"ל כמגינים אנושיים, הוא מקבל מכות בביצים. הסרט הישן היה מלוכלך, אלים, מטורף ומטופש – והמעריצים הרבים שלו אוהבים אותו בדיוק בגלל זה.
המושג "רימייק" מאוד גמיש, ויכול להתייחס לכל דבר בין חזרה אחד-לאחד על תסריט של סרט קודם לבין סרט חדש שבינו לבין המקור אין שום דבר משותף מלבד השם. במקרה הזה, מתברר שזה באמת רימייק: הסרט מתרחש כולו על גבי ובתוך כדור הארץ, ולא במאדים, ובכל זאת הסיפור הוא כמעט בדיוק אותו הסיפור כמו בסרט הקודם. גם הפעם דגלאס קווייד (אז שוורצנגר, היום קולין פארל) הוא פועל פשוט בכדור הארץ העתידני, שסובל מחלומות משונים, ושואף ליותר; גם הפעם הוא משתכנע ללכת לחברת "ריקול", המספקת זכרונות של פנטזיות לפי דרישה, ומבקש הרפתקה כסוכן חשאי. משהו בהשתלה משתבש, קווייד מוצא עצמו נרדף על ידי כל העולם, וכשהוא מגיע הביתה הוא מגלה שאשתו היא לא באמת אשתו, חייו הם לא באמת חייו, והוא עצמו אינו באמת הוא עצמו. אבל מה בעצם קובע מיהו האדם – מי שהוא היה, או מה שהוא עכשיו? ואולי בעצם כל העניין הוא חלק מהזכרון המושתל של ריקול, שסיפקו לקווייד – או מי שלא יהיה – בדיוק את מה שרצה? כל אלה הן שאלות מרתקות שאין לקווייד זמן להתעמק בהן כי יורים עליו.
הבמאי הפעם הוא לן וייסמן, הידוע בזכות עיצוב ויזואלי מוצלח, סצינות אקשן מגניבות, והעובדה שהוא בעלה של קייט בקינסייל ונוטה לשתף אותה בסרטיו. כל התכונות האופייניות שלו באות לידי ביטוי כאן, כולל הבקינסייל. העולם העתידני מעוצב מעולה: הטכנולוגיה העתידנית שממלאת כל פינה בפריים מגניבה ואמינה. כדי שלא יחשדו בסרט ברצינות מדעית, חלילה, יש בו גם מעלית-ענק שנוסעת מבריטניה אל אוסטרליה דרך ליבת כדור הארץ, רעיון אווילי לגמרי ומאוד מגניב. לאחר שרוב שטח העולם זוהם, המשאב היקר ביותר בשטחים המעטים שנשארו הוא מרחב מחיה, ולכן הבניה היא לגובה, ולגובה, ולגובה. לא בניינים גבוהים וחלקלקים, אלא מה שנראה כמו ערימות של שכונות עוני שנזרקו זו על גבי זו. המרחב התלת-מימדי הזה משמש לכמה סצינות אקשן ומרדפים מעולים, שבהן אנשים, מכוניות ושוטרים רובוטיים נעים בכיוונים מפתיעים. נבצר מבינתי למה דווקא הסרט הזה לא מוקרן בתלת-מימד; מבין כל סרטי האקשן של הקיץ הזה, אין סרט שדורש את זה יותר ממנו.
הדבר היחיד שפוגע בחוויה הויזואלית הוא בוהק העדשה האופקי, אותו טרנד משונה ומטופש שמשום מה אף סרט מדע בדיוני לא יכול היום בלעדיו. כשג'יי. ג'יי. אברהמס עשה ב"סטארטרק" ו"סופר 8" שימוש מוגזם בבוהק עדשה, כולם צחקו עליו. וייסמן משאיר את אברהמס הרחק מאחור במידת האובססיה שלו לבוהק עדשה אופקי. לפעמים יש יותר בוהק מתמונה.
לעומת חדוות האלימות של הסרט המקורי, הסרט החדש הוא סטרילי: יש אלימות, אבל אין דם, ויש צבא של שוטרים רובוטיים שתפקידם היחיד הוא לשמש בשר-תותחים, כך שאפשר יהיה לחסל אותם בסיטונאות, לכרות ידיים ולפוצץ ראשים בלי באמת להרוג אף אחד.
כל זה נחמד, ובתור סרט אקשן עתידני, "זכרון גורלי" החדש" עושה את העבודה. אבל למה היה צריך לערב בענין את פיליפ ק. דיק? אם כבר עושים רימייק ל"זכרון גורלי", אפשר היה לחזק את הנקודות שבהן הסרט הקודם היה חלש – לשים פחות דגש על נשים עם שלוש שדיים ויותר על משחקי מציאות ודמיון, או אולי להפוך את הדמות הראשית לבעלת אישיות יותר משוורצנגר. במקום זה, הרימייק לוקח את הבסיס העלילתי של הסרט הקודם, לא מוסיף לו דבר ורק מחליף אקשן אחד באקשן אחר. השאלה הגדולה, "זה אמיתי או חלום?", כמעט שלא זוכה להתייחסות, אין שום סיבה רצינית לפקפק במציאותיות של הסרט, ובעצם אם היו זורקים החוצה את כל עניין "ריקול" הסרט לא היה סובל הרבה.
העלילה ב"זכרון גורלי" החדש כמעט זהה לסרט הישן; האקשן טוב הרבה יותר; המשחק פחות גרוע. בקיצור, מרוב הבחינות האובייקטיביות זה סרט טוב יותר, ובדיוק משום כך הוא יישאר זניח, בעוד הסרט המקורי יישאר במעמד של סוג של קלאסיקה טובה-רעה. כששוורצנגר דקלם "אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל?", זה היה מופרך במידה כזאת שהיית חייב להתאהב בסרט, או לתעב אותו. כשקולין פארל אומר את זה, זאת סתם עוד שורה בעוד אקשנון קיץ.
הייתה בתחילת המילניום.
לכן, אפשר להבין למה הדברים היחידים שאני זוכר היא אישה חייזרית עם 3 ציצים, ואנשים שנפלו למאדים, והעיניים שלהם יוצאות מהחורים.
אני אמור להניח ששני הדברים האלה לא נמצאים בסרט החדש?
פחות דגש על אישה עם שלושה שדיים*
אני לא יכול לחשוב על הרבה דברים מהגרסה של פול ורהובן שזכרתי יותר טוב לאורך השנים מהאישה משולשת החזה. לא ראיתי את הרימייק, אבל היה צורם לי להבין שהדמות לא מופיעה בסרט. היא פשוט כל כך מזוהה איתו מבחינתי.
*נכון בכלל לכתוב "שדיים" על כמות שונה משניים? אולי זה צריך להיות "שלושה שדים"?
פתרון לינגוויסטי
"שלושה ציצים" יפתרו את הבעיה הלשונית. אופס….
תלת-ציץ
מוסיף אסתטיקה סימטרית אורתוגרפית. עכשיו עלי ללכת, יש תלת-ראש סימיאני מאחורי.
שלושד
(ל"ת)
אז אני אשאל ראשון...
מה זה בוהק עדשה אופקי?
אני מנחש:
Lens flare.
http://knowyourmeme.com/memes/need-moar-lens-flare
חכה לסרט ותבין
http://www.youtube.com/watch?v=bHqjmlM3kxs
האמת? בוהק עדשה אופקי מעולם לא הפריע לי.
יותר מזה: לא שמתי אליו לב בסרטיו של אברהמס וגם לא פה. אני מניח שאם לא היו מתפתחים על זה דיונים לא הייתי מודע בכלל לסוגיה הזו.
מעבר לכך: הסרט הנוכחי אכן נפלא ויזואלית, ומחורבן בכל השאר. אם היו משאירים את סצינות המרדפים וחותכים את העלילה והדיאלוגים זה היה יכול להיות סרט מושלם.
בעיה זה בטוח לא
נראה לי שהזכרתי פה כבר בשתי מילים בערך כמה אני מתעב את הסרט המקורי. לעזאזל, רק ההחלפה של שוורצנגר בפארל נראית לי שיפור עצום. אני הולך לראות היום, ואין לי ציפיות מיוחדות. אני רק יודע שגרוע יותר מהמקורי זה לא יכול להיות.
אה, ואהבתי את השורה הזאת – "כל אלה הן שאלות מרתקות שאין לקווייד זמן להתעמק בהן כי יורים עליו.". הזכיר לי את "איש משפחה"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
"I can show you around, since nobody's trying to stop the ship or blast us"
"Stop that ship! Blast them"-
אגב
לאחרונה שמתי לב לפרסומת פה באתר של חברת "סיטרוס", עם הסלוגן "מלטקים זכרונות לחיים" ולוגו מוזר. האם זה ה"ריקול" הישראלי? O:
כאחד מאלה
שלא שנאו את הסרט המקורי ולא רוצים לרצוח את יוצריו, את משפחותיהם ואת כל חבריהם וקרוביהם, לשרוף להם את הבית ואז לרקוד על העפר שלו ולשיר שירים היתוליים (ג'.ק.ג'!), אני באמת לא מצפה לרימייק הזה. אני חיבבתי מאוד את – כפי שרד פיש תיאר – הטירוף והלכלוך של המקורי, ואפילו שהוא מאוד מגוחך לרגעים ויש בו כמה דברים רעים, הוא בסופו של דבר מאוד כיפי, אבל באופן חד פעמי. זה לא איזה פרנצ'ייז רחב יריעה שמגיע לו רימייק או משהו.
מה שכן, הקונספט הגאוני של הסיפור לא נוצל עד הסוף בסרט המקורי (שלא נאמר, נוצל בצורה מועטה באופן מעליב), ולכן אני הייתי מעדיף אם היו עושים רימייק אחר, אשר מתבסס יותר על הקונספט והפילוסופיה של הסיפור של פיליפ דיק במקום על העלילה של הסרט מ-1990. לדבר *כזה* היה פוטנציאל גדול (מישהו אמר כריסטופר נולאן???).
וכי אי אפשר להיפטר מהרגלים ישנים, הביקורת של ה-Nostalgia Critic על הסרט המקורי:
http://www.youtube.com/watch?v=jipob3jUye4
לייק על השירים ההיתוליים,
אבל בגרמנית, אם אפשר.
לינק לסיפור המקורי
http://www.english.upenn.edu/~cavitch/pdf-library/Dick_Wholesale.pdf
מומלץ למדי. למרבה השעשוע בסריקה הזאת רואים שבעמוד שאחרי סוף הסיפור יש עוד סיפור אחר של דיק – משהו שנקרא Minority Report. המממממ….!
מדהים ומעניין איך רבים מסיפוריו של ק.דיק עוסקים בשאלת
מציאות מול חלום, או מציאות חלופית.
– זכרון גורלי
– דו"ח מיוחד
– סורק אפילה
– האיש במצודה הרמה
מומלץ לקרוא על סיפור חייו.
נראה לי שהגיע הזמן לוותר.
לעולם לא יצא סרט שמבוסס על סיפור של דיק שיהיה טוב מספיק בשביל לכבד את המקור.
דו"ח מיוחד ?
(ל"ת)
בדיוק מוכיח את טענת ויסקרז.
המשחק של טום קרוז היה נוראי ומוגזם.
למרבה האירוניה, דווקא קולין פארל שיחק שם מצוין.
בלייד ראנר?
(ל"ת)
המקור במקרה הזה לא היה כזה מדהים
הסיפור בסרט זיכרון גורלי המקורי היה טוב יותר מהסיפור של דיק, שהיה לטעמי פשטני הרבה יותר מדי ועם פואנטה די מטופשת.
זה מוזר...
כלומר, הביקורת מעולה, אבל הטענה המשמעותית ביותר שהיא העלתה היא שהסרט לא עמוק, שזה בסדר גמור, אבל זה מה שגרם לסרט להיקטל בביקורות? האם המצב של הקולנוע כיום כל-כך טוב כך שכל סרט שלא שואל שאלות מהותיות ראוי לזכות לציון של 30% ברוטן טומטוז?
א. אני מבטא רק את דעתי ולא את דעת העולם
ו-ב. תמיד תמיד חשוב לזכור שהציון ב"עגבניות רקובות" לא מעיד על כלום מלבד על עצמו. צריך להסתכל על עוד דברים מלבד המספר שכתוב בגדול בירוק (או באדום). ובמקרה הזה, למשל, לא צריך לחפש הרבה: ממש מתחת למספר הגדול כתוב "Average rating: 5.1". כלומר, הסרט *לא* נקטל: הציון הממוצע שהוא קיבל מהמבקרים היה בדיוק "על האמצע" בין שלילי לחיובי. בינוני לגמרי. מכיוון שבציון הראשי של עגבניות הם לא מאפשרים את האופציה של "בינוני" – רק חיובי (טרי) או שלילי (רקוב) – כל המבקרים שנתנו ציון של "ככה-ככה" סווגו כ"שלילי", וזה גורם לאחוז העגבניות של הסרט להיות נמוך משמעותית מהציון הממוצע. ב-Metacritic יש לסרט ציון של 57%.
בקשר לא' -
לא ניסיתי להגיד שהביקורת שלך מייצגת את דעת העולם, התגובה שלי רק ניסתה לשאול "אבל למה לדעתך הסרט נקטל, מהביקורת שלך עולה שהוא חביב מינוס כזה". ובקשר לב' – מקבל. אני אחד שתמיד וגם במקרה הזה אני מסתכל בציון הממוצע, ציון חמש או שתיים וחצי תמיד יראה לי רע, למרות שהוא בדיוק האמצע. אבל שוב, אני מקבל את העובדה שכל ביקורת שאומרת שלדעתה הסרט בינוני תחשב ששלילית.
מה שאני הבנתי מהביקורת זה שהבעיה של הסרט היא שהוא בסדר
כלומר, לא שהוא טוב, אלא שהוא בסדר גמור – וכשמציבים סרט בסדר גמור ליד סרט שהוא גרוע עד כדי אומנות, זה יכול דווקא לפעול לרעתו של הסרט ה"בסדר". בעוד שהסרט הבסדר יחלוף לך מהראש בלי שישאיר יותר מדי דברים למחשבה, את הסרט הגרוע עד כדי אומנות אתה תזכור לנצח בתור הסרט שבו ארנולד שוורצנגר שואל את עצמו שאלות קיומיות.
הלו הלו,
"זיכרון גורלי" הוא ממש לא "גרוע עד כדי אומנות". כשהוא יצא הוא הרגיש נהדר ונראה נהדר. היום הוא התיישבן כהוגן, אבל פעם הוא היה פסגת האפקטים המיוחדים בקולנוע, והוא היה בידור מהנה ביותר.
בעקבות הסרט הזה גדי טאוב אמר במערכת תכניות הילדים והנוער: "פעם 'אצבעוני' זכה בפרס האוסקר לאפקטים מיוחדים. היום הוא נראה מגוחך, כשארנולד שוורצנגר צריך 7 אפקטים רק בשביל לצחצח שיניים".
ראיתי בקולנוע,
וסבלתי מכל רגע. סרט מטופש וחסר פואנטה, פשוט פיצוצים שאפילו אל עשויים טוב.
גם בסרט אקשן צריך שיהיה בסיס לעליה, ופה פשוט אין. יצאתי מהסרט ופשוט אמרתי לעצמי: "איזה סרט מטומטם, אלוהים, איזה סרט מטומטם". שעמום מוחץ. לא ללכת.
פשוט כי הכינוי שלך נורא מגניב:
ב"ההוא" אתה מתכוון לגמל?
הכוונה היא שאני בעל הבלוג![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
!
זה מסביר למה שכחתי לגמרי מה הייתה העלילה של הסרט המקורי, למרות שראיתי אותו בפעם הראשונה רק לפני שנתיים שלוש…
לא יכול להתאפק יותר
https://www.youtube.com/watch?v=35pvlXgOE_0&t=30m17s
חוץ מזה, אני היחיד שמיקום השד השלישי בסרט המקורי הפריע לו? (מוטצייה מוסיפת שדיים צריכה להוסיף אותם מתחת לשדיים ולא ביניהם, כפי שיודע(ת) כל בעל(ת) פטמה שלישית)
הבחנתי בקריצה אחת: כקווייד עובר ביקורת גבולות, עוברת לפניו גברת שמנה הדומה להפליא לתחפושת של שוורצנגר בסרט הקודם, וגם השאלה והתשובה זהות ("לכמה זמן הגעת?", לשבועיים"), מה שמעלה בתחילה את החשד שזהו קווייד בתחפושת…
האם מישהו הבחין בעוד קריצות (מלבד כמובן השלושד)?
סרט סביר מינוס.
דבר ראשון, אני מדבר מבחינה אובייקטיבית כי לא ראיתי את הסרט המקורי. הדעה היא על הסרט הזה באופן ישיר.
הוא מתחיל באופן נחמד מאוד וממשיך פחות.
הרעיון הכללי שלו נורא מעניין, אבל הוא לא משתמש בו באופן מיוחד או טוב. בהתחלה נראה כאילו יש לזה סיכוי, ואז הכול עובר לאקשן. עד החלק של השימוש אצל ריקול, היה נחמד מאוד. בדיחות משעשעות, קטעים ועוד כמה דברים נחמדים. מהרגע הזה, הסרט הופך להיות אקשני ובהתחלה זה עובד מעולה, אבל אחרי כמה סצינות זה כבר מאבד את הייחוד והופך לעוד סרט אקשן שכבר ראינו יותר מדי. העיצוב של העולם לא מיוחד או משהו והוא די סגרירי ואפרורי, אבל זה הגיוני – בכל זאת העולם נמצא אחרי מלחמה כימית.
השחקנים סבירים, לא משהו מיוחד ולא משהו שנזכור למשך הרבה זמן, אלא סתם משחק רגיל. האפקטים נחמדים וסצינות הפעולה מצולמות בצורה מעולה. הקטעים האקשניים הזכירו לי קצת בהתחלה משחק מחשב. וכן, הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא בוהק העדשה האופקי. הוא מגיע ברגעים הכי לא קשורים, כשאין בכלל אור ושמש (לפעמים). זה גרם לי לחשוב שיש משהו שהולך להפתיע את דאגלס, אבל לא, כלום. זה עצבן אותי וסתם עשה כאב ראש (וסתם לידע כללי, בכלל לא שמתי לב לזה ב"סופר 8" למשל).
הסרט הרגיש לי נורא נורא ארוך. "עלייתו של האביר האפל" עבר ממש מהר וזה (40 דקות קצר יותר?) לא ממש זז. אחרי כמה סצינות אקשן הכול כבר נראה דומה ואין ייחוד.
לבסוף, הוא גם פשוט מבלבל ומסתבך עם הקטע של עצמו. זה פשוט נראה כאילו הסרט מתאמץ להיות חכם, וזה אמור לבוא טבעי.
אין בו משהו ממש גרוע ואין בו משהו ממש טוב. הוא פשוט בינוני בהכול.
לא ממש הייתי ממליץ לראות את הסרט, אבל אם אין משהו יותר טוב לעשות גם לא הייתי אומר לא לראות אותו.
בינוניות לשמה.
נגעת בכל הנקודות בסרט
הסרט הזה באמת מטופש עם המון חורים ואפשר לפלות ממנו כינים רבים.
לייק!
הופתעתי לטובה
העלילה אומנם היא קשקוש מקושקש (כשאני שומע את המשפט 'חי בסרט' אני ישר חושב על הקונספט של הסרט) ובהשוואה לסרט המקורי הרימייק ממש מיותר, אבל כסרט בפני עצמו 'זיכרון גורלי' החדש לא רע. האקשן טוב והקצב שומר על עניין. סרט נחמד מאוד להעביר איתו אחרה"צ משעמם.
אפרופו איזכורים
מספר פעמים התכתבה לי התפאורה עם בלייד ראנר.
הרחובות השל צ'יינה טאון מלאי אסייתים עם מטריות נייר שמן סיניות.
מין מטרו עילי חולף עם פרסומת וידאו על דפנותיו,בבלייד ראנר הקריין מציע הזדמנות להתחיל חיים חדשים על כוכב אחר בעוד בסרט הזה הקריינית מפרסמת את ריקול כחוויה פנימית (אנחנו יכולים לזכור את זה בשבילך).
מכוניות רחף ,
לבסוף קיימת סצינה של הגיבור שמתחיל לנגן סונטת הסופה של בטהובן על הפסנתר – דומה מאוד לדקארד שמגיע הבייתה ומתישב על הפסנתר.
ועוד בעניין אחר
* היספיריון ביוונית עתיקה זה כוכב נוגה ובסרט המקורי של זכרון גורלי שוורצי טס למאדים.
קייט בקינסייל... MY GOD! היא היתה כל כך מדהימה בסרט
הסרט עצמו בסרט כזה. עיצוב עתידני לא רע וכמה סצינות אקשן מגניבות, אפילו השחקנים סבירים. אבל הכל מרגיש כל כך Meh בסופו של דבר, כמו עוד סרט אקשן ג'נרי.
אבל קייט בקינסייל, אלוהים. היא היתה כל כך Kick-Ass בסרט הזה. אם היא היתה הדמות הראשית זה היה משפר את הסרט בהרבה, גם הייתי שם אותה באותה רשימה של נשים מובילות חזקות ביחד עם הכלה וריפלי.
האמת שלמרות שאהבתי את בלאק ווידו באוונג'רס האחרון, כשראיתי את בקינסייל הצטערתי שהיא לא השתתפה בסרט במקום ג'והנסון. היא היתה כל כך מגניבה.
לן ווייסמן והפאנץ' האבוד
בסרטי Underworld של ווייסמן לא הצלחתי להבין למה אני לא נהנה: האקשן נחמד, כלי הנשק והטכנולוגיה מגניבים, וקייט בקינסייל. בסרט הזה, אני חושב שסופסוף הבנתי:
ווייסמן לא יודע לבנות מתח הגיש פאנץ'.
משהו בתזמון אצלו דפוק לגמרי – סצנות או שוטים שאמורים להיות שיא כלשהו תמיד נמסים אל תוך מה שבא לפניהם ומה שבא אחריהם, והכל נהיה מין מאסה אפורה ואחידה כזאת של רגעי שיא, שאין בהם שום שיא כי הם לא נבנים מתוך משהו ולא מובילים לאן שהוא.
וזאת לא בעיה של תסריט (סביר מינוס) או עיצוב (סביר פלוס) או כיראוגרפיה (מצוינת) או פסקול (גרוע), זאת לגמרי בעיה של בימוי: זוויות לא נכונות, העדר זומים מתאימים, ובעיקר, חוסר יכולת להשתהות כשצריך ולמהר מתי שכדאי.
אז די. אני לראות סרטים של וייסמן לא הולך יותר. אם אתה לא יודע לספר סיפור, אל תבחר בעבודה כמספר סיפורים.
העפת אותי עכשיו.
הבעיה שתיארת, של חוסר יכולת להדגיש שיאים, מה שהופך סצינות לקו מונוטוני וישר במקום רכבת הרים-היא בעיה שמציקה לי כבר *המון* זמן, אצל לא מעט במאים*, ופשוט אף פעם לא הצלחתי לדקור אותה ולהסביר לעצמי מה מפריע לי. התגובה שלך היא בלי שום ספק הניסוח הטוב ביותר שראיתי מעולם לנושא הזה. בחיי שעזרת לי להבין הרבה על סצינות באופן כללי, שזה משהו שמעניין אותי. אז תודה!
*אגב, לדעתי סניידר הוא דוגמא טובה לתופעה-כל שוט אצלו יפה, הכוריאוגרפיה מעולה, אבל משהו לא עשוי מספיק טוב. זה לא שואב. הרבה במאים לא מבינים שלביים כל הזמן על פול ווליום זה לא מספיק, צריך מדרג.
בבקשה, ותודה לך על התגובה המשמחת.
(ל"ת)
זו נשמעת יותר כמו בעיה בעריכה, לא בבימוי עצמו
אבל בגדול, הבמאי לרב צריך לאשר עריכה, אז ייתכן שאתה צודק![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
לא יודעת, לא ממש צפיתי בסרטים שלו.