אני מניח שכבר הספקתם אולי לקרוא את זה ממקור חדשות כזה או אחר, אבל אחד מכוכבי הקולנוע הכי גדולים שהיו בארצנו נפטר היום.
כי בניכוי כל מיני כוכבים שנולדו בארץ ואז הלכו מפה, ועיקר עשייתם לא קשור לארץ, טופול לא רק היה כוכב קולנוע גדול עם מורשת קולנועית בלתי מעורערת – הוא היה כוכב קולנוע עם מורשת קולנועית ישראלית (סאלח שבתי) ויהודית (טוביה החולב) בלתי מעורערת.
הוא היה כמובן הרבה יותר משני התפקידים האלה: זה הזמן של כל ההיפסטרים לשלוף את התפקיד שלו ב"פלאש גורדון" או לדבר על היותו דמות בסרט הבונד "לעיניך בלבד" או על הפעם ההיא שבה שיחק לצד פרנק סינטרה, יול בנר, וג'ון ויין ב"הטל צל ענק". אני אישית מחבב את הניאו-נואר "אלדורדו", אם צריך לבחור דווקא מהסרטים הלא גדולים שלו.
אבל אני לא בטוח שצריך. כשאדם מגלם גם את סאלח שבתי וגם את טוביה החולב, הוא יכול לפרוש די מוקדם בקריירה שלו (ואכן, טופול לא רדף אחרי קריירה קולנועית ודי סגר את הבאסטה בשנות השמונים, חוץ מהופעות בסרטים תיעודיים). וכן, תפקיד כמו סאלח מעורר אי נוחות בקרב קהל מסוים כי אשכנזי מגלם מזרחי נלעג, אבל כבר ניהלנו על זה דיון בתגובות אז לא אחזור על כל זה. במקום זה אגיד שבלי סאלח שבתי, רוב הקומיקאים בישראל – מזרחיים ואשכנזיים כאחד – היו מובטלים.
כי בעוד שקישון הוציא לא מעט דמויות איקוניות, משהו בסאלח הוא כל כולו אותן דמויות שכל כך אהובות על תוכניות טלוויזיה ישראליות: דמות במבטא מוקצן, שמשקפת עבור הצופה מהצד את הבעיות של הממסד הישראלי ושל השיטה. אסי כהן עשה מזה קריירה פלוס מינוס. והרבה מזה זאת הכתיבה של קישון, אבל הרבה יותר מזה הוא הביצוע של טופול – שהיה בחור צעיר שגילם איש מבוגר באופן כל כך משכנע שאני בטוח שיש הרבה אנשים שהיו משוכנעים שטופול כבר מת כי מה, הוא לא היה בן 40-50 כבר אז? אז, ובכן – הוא לא. הוא אפילו לא היה בן 30 כשהוא עשה את סאלח שבתי.
ובעוד שכל הזכויות של סאלח שבתי – עדיין הסרט השלישי שמכר הכי הרבה כרטיסים בתולדות המדינה – עומדות, כנראה שבכל זאת גם הפעם עוקף אותו בתור איזה אשכנזי, שהביא לישראל את המועמדות הראשונה שלה לאוסקר לאדם ספציפי: טוביה החולב, תפקיד כל כך יהודי וכל כך איקוני שעבור רבים שלא מעורים בשום דבר, טוביה החולב, צועק "מסורת!" ומנסה לעשות סדר בחיי הנישואין של הבנות שלו זה יהדות.
גם פה יש כמה גורמים מסביב לטופול שעושים את טוביה החולב מי שהוא – הטקסטים המקוריים של שלום עליכם, העיבוד של ג'וזף סטיין ושלדון הרניק לבמה ושל סטיין אחר כך לסרט, וכן יד הבימוי של נורמן ג'ויסון (הלא יהודי, אגב) עשו את "כנר על הגג"; אבל בסופו של דבר יש סיבה למה טופול הוא זה שמזוהה עם התפקיד למרות שזירו מוסטל הוא זה שהיה הראשון לבצעו ולמרות שלא מעט אנשים מוכשרים ביצעו אותו אחריו, ויש סיבה למה הוא ניצח שחקנים גדולים יותר (כולל פרנק סינטרה ודני קיי שנורא רצו את התפקיד): ג'ויסון קרא לזה "תחושת גורל" שטופול הקרין וכן "גאווה בהיותו יהודי", והוא צודק. טוביה החולב עובר ועבר דברים קשים אבל טופול – אולי דווקא בגלל שהוא ישראלי ולא רק יהודי – אף פעם לא חולם להיות מישהו אחר. הוא גאה ביהדות שלו, ואת כל הקשיים שלו הוא פותר דרכה. ולמען השם, בגיל 36 הוא מצליח להיראות כמו בן 50 מינימום. אין דברים כאלה, אבל הנה, שחקן אחד שעשה שניים כאלה.
ונסיים בקריאה שאני מקווה שהוא יאשר מהמרומים: לחיים.
אחלה קריאה לסיים איתה את ההספד
ואוסיף שלמרות ש-"מסורת!" ו-"לו הייתי רוטשילד/Rich Man" הם כנראה שירים איקוניים יותר מ-"לחיים!"[1], "לחיים!" תמיד היה השיר האהוב עלי בזכות הקצב הסוחף שלו, אבל גם בזכות המסגור שלו בתוך הסרט. כי באופן שבו השיר מבוצע בסרט, אותו קצב סוחף שמונגד עם מחזה לא ממש נעים לצפייה של חבורת אנשים בגיל העמידה ששותים ומשתכרים, יש משהו מושך ודוחה ביחד. ואז אם מקשיבים למילים מבינים שזו בדיוק היתה הכוונה וש-"לחיים!" הוא בעצם שיר אירוני: במסווה של אופטימיות הוא מדבר על בריחה לאלכוהול בזמנים קשים.
ועוד תוספת קטנה – עם כל הכבוד לסלאח שבתי, טופול קנה אותי דווקא בשיתוף הפעולה הבא שלו עם קישון, ארבינקא. רוב הגגים בסרט התיישנו והם כבר לא כאלה מצחיקים, אבל הקטע שבו הוא מרים טלפון ומבקש לדבר עם העולם התחתון עדיין מפיל אותי מצחוק כל פעם.
[1] בעצם אני פחות בטוח לגבי המצב בישראל – כאן "לחיים!" מושר לעיתים קרובות לחלוטין מחוץ לקונטקסט שלו בחתונות ובשמחות, לפעמים עם מילים חדשות לגמרי שלא קשורות לטקסט המקורי. אבל אני חושב שבארצות דוברות אנגלית "מסורת!" ו-"לו הייתי…" הם איקוניים יותר.
אני מודה
שלמרות שאני די בטוחה שראיתי בילדותי את שני הסרטים הגדולים של טופול, נשאר לי מהם רק רושם מאוד מאוד כללי בזיכרון. מה שכן, אחרי שקראתי היום כל כך הרבה הספדים יפים ומרגשים על טופול, כולל לא מעט שחקנים הוליוודיים שחלקו עד כמה הוא היווה להם השראה, בהחלט יש לי חשק לחזור אל הסרטים האלה ולחוות אותם שוב.
נ.ב. נתקלתי עכשיו בפוסטר המופלא הזה מ-1965, ואני חייבת לדעת אם זו הייתה טקטיקת קידום מכירות נפוצה באותו זמן.
לטובת מי שקשה לו עם האותיות הקטנות, כי חבל לפספס, השורות למטה אומרות: ״לתשומת לב הקהל: הסרט לא יוצג יותר במשך חמש וחצי שנים בתל אביב וסביבתה הקרובה והרחוקה. כל מי שירצה לראות את סאלח יצטרך ממש לנסוע לארה״ב שם מופיע בהצלחה גדולה״.
זו הייתה טקטיקה אופיינית *לדברים שקישון כתב*.
אבל לא לכרזות סרטים באופן כללי. יש סיכוי סביר שקישון ניסח את הכרזה בעצמו.
היה לי בור ענק בהשכלה בדמות חוסר צפיה בסלאח שבתי
השלמתי אותו לפני כחודשיים ומסתבר שהסרט שרד בהצלחה מרובה את מבחן הזמן. סרט מצחיק ומצוין.
שחקן אדיר ובן אדם נהדר
האיש לא היה חתיך קלאסי, אבל נטל עמו הרבה קבים של חן על המסך.
וגם בחיים לא תמצאו משהו שהוא עשה לו רע.
אבל יש באמת הרבה אנשים שהעובדה שטופול גילם דמות מזרחית מפריעה להם?
חשבתי שמדובר בתופעה שולית ביותר בארץ, בניגוד לארץ החופשיים ובית האמיצים המטורלל.
...וסוכן מוסד, אולי
https://deadline.com/2023/04/topol-fiddler-on-the-roof-secret-agent-for-mossad-family-claims-1235326138/
(ל"ת)