אמריקן גאי

במקור: Tomcats
תסריט ובימוי: גרגורי
פוארייר

שחקנים: שאנון אליזבת',
ג'רי או'קונל, ג'ייק בוסי

עוד משחר הזמנים הטרידה את מוחה הקולקטיבי של האנושות שאלה אחת. שאלה הרת גורל, שאלה שפתרונה איננו יכול להתמצות למספר דו ספרתי ואף לא למילה בת חמש הברות. שאלה זו היא, כמובן: מה נשים רוצות?

לעומת זאת, חמש דקות בערך לאחר שהאדם הראשון הגיע למסקנה שהוא תבוני, נמצאה התשובה לשאלה "מה גברים רוצים?": בחורות. הרבה מהן, בצרורות או בבודדת, ורצוי באופן חד פעמי, ובשום אופן לא לכל החיים. נשים זה לא קבוצת כדורגל. ובין הנשים כולן ישנה דוגמא אחת, נקייה מכל רבב, שהיא פסגת השאיפות של כל גבר. מדובר, כמובן, ביצירת המופת הקרויה שאנון אליזבת', יצור שמימי אשר מופיע מדי פעם בסרטים שבהם לא נדרש מאמץ מוחי רב על מנת לדמיין את גופה המושלם.

שמח וטוב לבב, הלכתי לבית הקולנוע בשביל לראות את הסרט 'אמריקן גאי', סרט אשר אמור היה להיות עוד פרק בסאגה המתמשכת של "לראות את שאנון". נכון, קיבלתי את מה שרציתי. אבל בנוסף לכך, קיבלתי גם סרט. סרט שאם הייתה לו קצת פחות עלילה היה יכול להיות פרק בעלילות אסקימו לימון (כולל השמן), ושאם היו בו קצת פחות בגדים (אבל לא הרבה פחות) היה נידון בועדה לענייני חוק הבזק.

הסרט מתחיל עם חבורה של בנים, הקוראים לעצמם 'טומקאטס' (או בעברית, זיינים). לאחר שאחד מהם מתחתן בשעה טובה, נשארים חבריו בפאניקה. לא יתכן, כך הם אומרים, שבחורה אחת תקשור לעצמה לכל החיים אחד משלהם, בעוד שם בחוץ יש ערימות וערימות של בחורות. לכן הם כורתים ברית: כל אחד מהם ייתן סכום כסף, והאחרון שיישאר רווק יקבל את כל הקופה. במשך הזמן, אחד אחרי השני, גברברי החבורה מתחתנים, עד שאנחנו פוגשים אותם שוב לאחר שבע שנים, כאשר רק שניים מהם נשארו רווקים. אחד מהם הוא השחקן הצעיר ג'רי או'קונל, והשני בלונדיני. שניהם צעירים, שניהם בשיא אונם, ולשניהם אין שום כוונה לוותר על חיים של בחורות – ועל סכום הכסף, שתפח בינתיים – ולהתחתן.

רק שלג'רי קורית תאונה. הוא מפסיד הון בהימורים, חבורה של מאפיונרים חוקיים ונחמדים עומדת להרוג אותו ולקחת לו כל מה שיש לו, והתקווה היחידה שנותרה לו היא כסף הברית. הבעיה היחידה היא שכדי לקבל את הכסף, הוא צריך לגרום לניצול השני (הבלונדיני) להתחתן. ולבלונדיני – כבר אמרנו – אין כוונה כזאת. לכן ג'רי פונה אל הבחורה היחידה שהבלונדיני יוכל לאהוב, ומי היא אם לא שאנון יקירתנו. מי לא יוכל לאהוב אותה? ג'רי ושאנון סוגרים עסקה: תמורת מחצית מסכום הכסף, שאנון תתחתן עם הבלונדיני. לשאנון, מסתבר, יש גם משהו אישי נגדו – נגד הבלונדיני, לא נגד ג'רי. לג'רי היא כבר סלחה על זה שהוא עזב את 'גולשים בזמן' אחרי העונה הרביעית.

האם ג'רי יצליח להתחמק ממוות בטוח בידי ההוצאה לפועל? או אולי הוא יעשה את הדבר ההגיוני ויתאהב בשאנון בעצמו? למה אסור להתחיל עם ספרניות? האם אשתו של השמן בוגדת בו עם עוזרת הבית? וכמה בחורות עוד יאבדו את הבגדים שלהן בדרך?

קשה להגדיר את 'טומקאטס'. הוא לא קומדיית נעורים (אם כי יש בדיחת סלפסטיק-מין אחת, המערבת תרופת חיקוי לויאגרה ושורה של אנשים בטוקסידו). הוא לא קומדיית גועל (מלבד סצינה אחת, בה אשך בודד מטייל לו במסדרונות בית חולים). הוא לא סרט אקשן (מלבד פשיטה על מאורת סמים). הוא לא קומדיה של טעויות (אולי קומדיה של טעות. אחת). הוא בהחלט לא סרט פורנו רך (כל הבחורות לבושות, ולמרות זאת הוא הדבר הכי קרוב לסרט פורנו שאפשר לקנות לו כרטיס בקניון). והוא בהחלט לא משהו שדורש מסך גדול ומערכת קול קולנועית.

הסרט הוא ללא כל ספק קומדיה, ובתור שכזו הוא מצליח להצחיק מדי פעם. הבעיה היא שבאיזו צורה שלא מגדירים אותו, הוא לא הולך עד הסוף. יש לו עלילה לא רעה במיוחד, סצינות מצחיקות לעיתים וקצת רומנטיקה. הניסיון להתפרס על פני כל כך הרבה תתי-ז'אנר של קומדיה הוא, אולי, מה שמונע ממנו להפוך לסרט מגובש, אבל בסיכום הכללי הוא לא סרט רע.

אז מה הוא כן? הסרט הזה הוא הזדמנות נהדרת לראות את שאנון אליזבת' בפעולה. על מסך גדול, שמאפשר לראות את הפנים הנהדרות שלה בגובה כמה מטרים. מלבד שאנון, כל מה שתראו בסרט נעשה כבר בצורה טובה יותר בסרטים אחרים. אבל אני באתי לסרט בשביל שאנון, וקיבלתי את התמורה לכספי. אני מאושר. ואני אחכה לפעם הבאה שהיא תפציע על מסך הכסף, כמושא אהבתו של ג'יי (ואולי גם סיילנט בוב). בחור חכם, אחרי הכל.