כל דבר פופולרי הוא בהכרח גרוע. ההנחה הזאת מטופשת וחסרת בסיס בדיוק כמו ההנחה ההפוכה – שכל דבר פופולרי הוא טוב – ובכל זאת היא נפוצה באופן מפתיע, דווקא בקרב אנשים אינטליגנטיים יחסית, במה שנקרא ה"עקרון ההיפסטרי": אתה חייב לשנוא את מה שכולם אוהבים כדי להרגיש נעלה עליהם. ואין דוגמה טובה יותר לעקרון הזה מאשר היחס ל"טיטניק". הסרט של ג'יימס קמרון מ-1997 הוא פופולרי. מאוד מאוד פופולרי. הוא החזיק במשך 12 שנים בתואר הסרט המצליח ביותר בכל הזמנים. ובדיוק משום כך, הרבה מאוד אנשים – בינהם אנשים הגיוניים ושקולים מכל בחינה אחרת – נשבעים ומאמינים באמת ובתמים שמדובר בסרט הכי גרוע בעולם, ושהם היו מעדיפים לשקוע בעצמם אל עמקי האוקיינוס הקפוא מאשר להיחשף לזוועה הזאת שוב. אם תעזו להעלות את האפשרות שאולי לא מדובר בעצם בסרט כל כך רע, ואולי אפילו יש סיבה טובה לכך שהוא כל כך מצליח, הם ינחרו עליך בבוז, יקראו לך סחי או ישלחו אותך למקדונלדס.
ובכן, גבירותי ורבותי: אתם מוזמנים בזאת לקפוץ לי. "טיטניק" הוא סרט ענק.
קראתם נכון, לא כתבתי "דווקא לא כזה גרוע", או "יש בו חלקים שהם דווקא בסדר", או "כל כך רע שהוא טוב". כתבתי "סרט ענק", והתכוונתי לכל אחת משתי המילים. אף אחד מ-11 האוסקרים שקיבל, ומיליארדי הדולרים שהכניס, לא היה מקרה או טעות. הוא מורכב מאותם החומרים שמהם עשויות קלאסיקות של כל הזמנים כמו "קזבלנקה" ו"חלף עם הרוח". ואולי בשנות הארבעים היה גם נורא באופנה לחשוב ש"קזבלנקה" זה חרא.
במקרה שאתם מאלה שלא ראו, או אולי שכחתם, את הסרט, להלן תזכורת קצרה. עשרים הדקות הראשונות של הסרט (מתוך 200. הסרט לא קצר) מתרחשות בהווה, כשצוות מחקר צולל אל הטיטאניק הטבועה כדי לחפש עדיליון אבוד. חלקים מהסצינות האלה צולמו בטיטניק האמיתית לגמרי, על קרקעית האוקיינוס, ומשמש בהם ציוד רובוטי שבדיעבד מזכיר מאוד את חליפות השיריון של "אווטאר". זה דומה הרבה יותר לסרט מדע בדיוני מגניב מאשר לרומן רומנטי תקופתי, זה מרתק מהרגע הראשון, וזה מגניב מאוד, לפחות עד הרגע שבו הזקנה ההיא מגיעה ומתחילה להעלות זכרונות.
כאן מתחיל הקטע שבו לאנשים יש בעיה עם הסרט. ברגע שבו רוז בת ה-99 מתחילה לספר על איך היא פעם היתה קייט ווינסלט, הסרט עובר ל-1912, והופך לרומן למשרתות. אנחנו פוגשים את הנערה העשירה אך האומללה המאולצת להתחתן נגד רצונה, ואת הצעיר חסר הכל אך טוב הלב שישבה את ליבה בזכות יכולתו למצות את החיים במלואם. כלומר, סיפור האהבה הכי גנרי שנוצר אי פעם. רוז וג'ק (אפילו השמות שלהם לא היו יכולים להיות נדושים יותר) אינם דמויות עמוקות, הקונפליקטים שלהם שטחיים, והתסריט כולל שורות כמו "ליבה של אישה הוא אוקיינוס גדול מלא סודות" (שדורשת את התשובה "מוחו של גבר הוא ביצה דלוחה מלאה צפרדעים"). העשירים רעים, העניים טובים, בילי זיין מעצבן ולאונרדו דיקפריו נראה כמו ילדה. כל העסק הזה נמשך כמעט שעה וחצי ניקולס-ספארקסית. הכל נכון.
אבל הרומן הוא רק הסוואה. "טיטניק" הוא, למעשה, סרט אסונות. לסרטים כאלה יש מבנה ברור: הם מציגים מצב, מקום, ושורה של דמויות – ואז הופכים את העולם, ונותנים לכל הדמויות שהוצגו להילחם על חייהן. אי אפשר להתחיל את הסרט באסון: כדי שיהיה אכפת לכם, צריך שתכירו את האנשים הלכודים בו. וזה בדיוק מה שקורה ב"טיטניק". בזמן שנדמה לכם שאתם רואים סיפור אהבה סטנדרטי, בלי להרגיש קמרון לוקח אתכם לסיור מודרך ברחבי הספינה: מקצה החרטום ("אני מלך העולם!") ועד לירכתיים ("את קופצת, אני קופץ"), מהסיפונים העליונים ועד לחדרי המכונות שבתחתית הספינה. קמרון מוודא שעד שהאסון יגיע (סליחה על הספוילר: הספינה טובעת), כל צופה יוכל לשרטט מפה גסה של הספינה. בדרך הוא גם מציג המון דמויות משנה – חלקן בלי שום טקסט, חלקן מופיעות על המסך רק לרגע. ואז, רק אז, הוא מביא את הקרחון.
לטיטניק לקח שעתיים לשקוע, והשעתיים האלה מוצגות בסרט כמעט בזמן אמיתי. עכשיו זאת לא סתם איזו ספינה שטובעת, אלא ספינה שאתם מכירים אישית, ובקהל ההמונים ששוקעים איתה יש פרצופים מוכרים. להבדיל מסרטים כמו "2012", שבהם יבשות שלמות יכולות לשקוע והדאגה היחידה שלכם תהיה אם יאזל לכם הפופקורן, האסון ב"טיטניק", למרות שהוא ידוע מראש, הוא אסון. הרגשת האובדן מורגשת. המאבק על ההישרדות הוא מאבק. והביצוע הטכני של הסרט – שכלל בניית דגם בגודל כמעט מלא של הטיטניק, והטבעתו – כמעט מושלם. הרגעים האחרונים של הטיטניק, שהחליטה לעמוד דום רגע לפני הטביעה, מרשימים היום כמו לפני 15 שנה.
ההוצאה המחודשת של הסרט, כידוע, הוסיפה לו מימד שלישי. החוק הראשון של התלת-מימד הקולנועי קובע: תלת-מימד בקולנוע יכול להיות שווה משהו רק בסרטים שצולמו בפורמט הזה במקור; סרטים שצולמו "שטוחים" והומרו לתלת בפוסט-פרודקשן תמיד יכילו אפקט עומק גרוע שלא מוסיף שום דבר. אלא מה, רבים שוכחים חוק חשוב נוסף, חוק האפס של התלת-מימד, והוא: ג'יימס קמרון יודע מה הוא עושה. ב"אווטאר" הוא עשה את סרט התלת-מימד הטוב ביותר (ויש שיאמרו: הטוב היחיד) עד היום, וב"טיטניק" הוא יצר, בלי שום ספק, את ההמרה מדו- לתלת-מימד הטובה ביותר שנוצרה עד היום. הסרט אמנם לא צולם עבור תלת-מימד במקור, אבל נראה כאילו הוא כן: הוא מלא תנועות מצלמה איטיות ורחבות, ותנועה דרך מסדרונות צרים וארוכים שמנצלים היטב את אפקט העומק. יש סצינות בסרט שקשה להאמין שלא צולמו בתלת-מימד במקור. אפקט ה"חלון לעולם אחר" הוא ריאליסטי להדהים בסצינות הפתיחה, בעומק האוקיינוס. כשרוז מאיימת לקפוץ מהירכתיים – המרחק אל המים שמתחת יכול לגרום לסחרחורת.
והכי מדהים: מכירים את זה שסרטי תלת-מימד תמיד כהים מדי, והצבעים בהם דהויים? אז זהו. שזה לא ככה. איכות הקרנת תלת-מימד נוטה להשתנות דרסטית מקולנוע לקולנוע, אבל לפחות בהקרנה שבה נכחתי, בקולנוע גת בת"א, לא היתה שום בעיה של כהות יתר – למרות שיותר מחצי מהסרט מתרחש בלילה; ואם הצבעוניות שבסרט היתה בעייתית, היא היתה ההיפך מהרגיל – כנראה בניסיון לפצות על האפרוריות, הסרט נצבע בצבעים חזקים מעט יותר מהדרוש, ולפעמים עור הפנים של לאונרדו ושות' נראה קרוב לכתום. מתברר שלכל הבעיות המוכרות האלה, שהצליחו להשניא את התלת-מימד על הציבור, יש פתרונות, אבל משום מה, אנשים שהם לא ג'יימס קמרון לא התאמצו מספיק כדי למצוא אותם.
"טיטניק" הוא יצירת בידור משובחת ומלוטשת. שלוש השעות ועשרים הדקות עוברות מהר יותר מהרבה סרטים של שעה ומשהו שראיתי לאחרונה. ואם אתם מאלה שבוכים וצועקים "אבל זה קיטש" – בסדר, אל תלכו, אבל תהיו מודעים לכך שאתם נשמעים כמו ילדים בני תשע שעושים קולות של הקאה כשהם רואים נשיקה, כדי שאף אחד לא יחשוד חלילה שהם אוהבים בנות.
השיר של סלין דיון, אני מודה, די נוראי.
כל מילה בסלע!
אני מחר הולך לראות את הסרט ואחריו יהיה Q&A עם ג'יימס, צריך להיות מעניין…
תשאל אותו מי הזמרת הכי טובה!
(ל"ת)
מיום ליום אני משוכנע יותר
שהיא באמת הזמרת הכי טובה (נינט אני מתכוון אם לזה התייחסת).
סתם פנטזיה שיש לי על האתר
לא שאני באה לתת לכם הצעות, אבל ממש בא לי שיהיה כפתור פישלייק וכפתור LOL נפרדים לכל תגובה. יש תגובות שאני חייבת לציין את ה-LOL, ופישלייק מרגיש לי יותר מתאים להודעות רציניות שאני מסכימה עם התוכן שלהם.
בקיצור, בא לי לתת ל-LOL ענק לתגובה הזאת, אבל אני אסתפק בפישלייק.
אגב, זה מוזר, לקח לי כמה שניות להבין (בעקבות התגובה אליך) שהתכוונת לקטע באווטאר. בהתחלה חשבתי שהתכוונת בכלל לסליון דיון בגלל אתם יודעים איזה שיר.
עצוב, אבל אני לא במאה אחוז בטוחה שאתה צוחק...
(ל"ת)
הרהור - האם בשנת 2101, כשיוקרן
סרט הוליוודי ב-47 מימדים על בן לאדן ופועלו במלאת 100 שנים ל-11.9 – זה ייחשב ספוילר לגלות שהתאומים נופלים בסוף הסרט?
האם לגלות את הסוף של 127 שעות נחשב ספויילר?
גם זה אירוע אמיתי, אני אישית זוכרת שקראתי עליו בעיתון ולכן הסרט "נהרס" לי הרבה לפני שהתחילו לצלם אותו.
וכשצפיתי סוף סוף במועדון קרב ולא נהניתי כמו שהייתי יכולה כי ידעתי על הספויילר, האם אני יכולה להאשים מישהו? אפשר להאשים את מי שמספיילר לך את האזרח קיין או את האימפריה מכה שנית?
האם זה ספויילר לגלות למישהו אירוע שקורה בתחילת הסרט והוא בעצם מה שמניע את העלילה? האם זה ספויילר לספר משהו שקרה בטריילר למישהו שבדרך כלל לא צופה בהם?
אני לא אומרת שהספויילר לטיטאניק הוא באמת ספויילר [כי, באמת, מי לא יודע מה זו הטיטאניק], או שמותר לספיילר לאנשים סרטים בעלי טוויסט מפורסם וידוע או סרטים שמבוססים על סיפור אמיתי. אני רק אומרת שספויילר היא לכאורה הגדרה פשוטה, אבל כל העסק הזה יותר מסובך ממה שנראה.
הדיון הזה מרתק בלי קשר,
אבל הוא לא רלוונטי כשמדברים על טיטניק, בגלל שכבר בסצנות הראשונות של הסרט מספרים לקהל שהטיטאניק טבעה (כשהצוות חוקר את הספינה בהווה). אז בכל מקרה לא מדובר בספוילר. סוף ניטפוק.
בהתחשב בכך
שראיתי אנשים באתר הזה מתלוננים שספיילרו להם את 127 שעות למרות שכל החומר הפרסומי של הסרט מזכיר את הספוילר לכאורה, אני לא בטוחה שזה עדיין לא נחשב ספוילר כפי שהוא מובן כאן.
החומר הפרסומי הוא לא הסרט.
הסרט הוא הסרט. אם הסרט מתחיל בתמונה של הטיטניק על קרקעית הים, אז העובדה שהיא טבעה היא לא ספוילר משום סוג וצורה. זה לחלוטין לא המקרה של "127 שעות".
מחזקת את מה שרד פיש אמר.
אני ספויילרפובית נוראית. לדעתי זה נורא לספלייר סרט למישהו שלא ראה. לא, אין הצדקה לספלייר את הסוף של החוש השישי או מלחמת הכוכבים או האזרח קיין או כל סרט אחר שכולם חושבים שמותר לספלייר, רק כי "כולם כבר ראו, או כי כולם כבר שמעו את הספויילר איפשהו".
דוגמאות לסרטים שנהרסו לי כי ידעתי את הספויילר – כוכב הקופים המקורי, מלחמת הכוכבים, משחק הדמעות. וזה מעצבן מעצבן מעצבן.
רוצה לשמוע משהו מוזר, לא ידעתי את הסוף של 127 שעות לפני שראיתי את הסרט. ידעתי שזה סיפור אמיתי, ידעתי שהרבה מכירים את הסיפור האמיתי ולכן מרשים לעצמם לרשום את הסוף כי בטוחים שכולם מכירים את הסיפור. אני לא הכרתי. בגלל זה בכל דף אינטרנט שפתחתי ורק ראיתי את המילים 127 שעות ישר סגרתי. נמנעתי מכל מידע על הסרט עד שראיתי אותו. וזה שיפר את חוויית הצפייה שלי פי מליון. אני הייתי מאלו שלא ידעו את הסוף שהיו במתח נוראי כל הסרט לגבי מה הולך לקרות, שישבו כל הסרט והעלו שלל אופציות לגבי איך זה יגמר. ואז מאלה שהיו בשוק מאיך שזה נגמר כי לא ידעתי.
אם הייתי יודעת אני מאמינה שחוויית הצפייה שלי הייתה משמעותית פחות טובה.
כמו שכבר אמרו, הדוגמא בטיטאניק לא תופסת. לא בגלל שזה סיפור אמיתי, אלא כי הסרט מתחיל עם הידיעה שהטיטאניק טבעה, כמו כן עם הידיעה שרוז שרדה את הטביעה (לכן לא הייתי במתח כל הסרט אם היא תמות או תחיה). לא יודעת אם קמרון בכלל חשב על זה, אבל אם הסרט לא היה נפתח בנקודת המוצא שטיטאניק שקעה, אז וואלה, אולי בעבר הדעה שלי הייתה שונה, אבל היום הייתי אומרת שלהגיד שהטיטאניק טובעת למי שלא ראה את הסרט זה ספוילר.
בגלל שידעתי מה הולך לקרות בסרט 127 שעות
הייתי במתח הולך ומתגבר וחששתי מהרגע ש"זה" סוף סוף יקרה. בסוף הייתי כ"כ לחוצה שהפסקתי לראות את הסרט, עוד לפני האירוע המכונן.
הלוואי ולא ידעתי מה הולך לקרות בסרט.
זה בדיוק מה שקרה לי עם מועדון קרב.
הייתי עסוקה רק בלהסביר לעצמי את הסרט לפי הטוויסט ולחכות לראות מתי הוא יתגלה. זו כנראה הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי את כאב הספוילר במלוא עוצמתו, כי נראה לי שהייתי יכולה ממש ליהנות מהסרט הזה.
את צודקת
את "החוש השישי" מעולם לא טרחתי לראות כי גילו את הסוף במלא סרטים או סדרות.
127 שעות הוא סיפור אמיתי,
אבל הוא היה מוכר למעט מאוד אנשים. סביר להניח שגם את זכרת אותו במקרה אחרי שקראת אותו, בניגוד למיליון דברים אחרים שקראת ולא ממש נותרו בזכרון הנגיש בקלות.
אין מה להשוות לטיטאניק. אבל כן, הגדרת הספוילר היא חמקמקה מאוד. זה מסוג הדברים שאתה בטוח בהתחלה שכולם בדעתך, ואז אתה מגלה, בפליאה, שזה ממש לא ככה. אין קונצנזוס בכלל.
קצת ידע כללי
בחיים לא שמעת על טיטאניק? קצת ידע בסיסי… זה לא שאתה צריך לדעת בע"פ את מלחמה ושלום! לא החלטתי עדיין אם זה שאתה לא יודע את זה זה מצחיק או עצוב…
off with her head!
(ל"ת)
אה..
למה אסור לשנוא קיטש? או ליתר דיוק למה אם המחשבה של לראות קיטש על המסך לשלוש שעות וחצי לא מלהיבה אותי אני ילד בן תשע?
וואלה, אין לי בעיה אם אנשים שאוהבים קיטש, או אנשים שאוהבים סרטים סדיסטים, או אנשים שאוהבים סרטי ראס-מאייר חצי פורנו כאלה, בכלליות אין לי בעיות עם טעם של אנשים. אבל אני לא אוהב קיטש – אני לא אוהב עלילה רומנטית מופרכת ומלודרמטית בצורה מפגרת שבה הדמויות מרגישות לי לא אנושיות. אז בגלל זה אני ילד בן תשע?
כל זה בלי שום קשר לסרט – שנהנתי מהחלק שהספינה טבעה ומכל השאר לא סבלתי בצורה יוצאת דופן.
בכל מקרה – אני חושב שזה נהדר שאתה אוהב את הסרט, אבל זה לא סיבה להגיד שכל מי ששונא אלמנטים מסוימים בסרטים הוא ילד קטן.
"שונא אלמנטים מסוימים" זאת הגדרה טובה.
אני חושב שההתייחסות בביקורת היא כלפי האנשים שלא רוצים להודות שהם אהבו את הסרט כי הם לא רוצים להישמע קונפורמיסטים/סחים/הגדרה אחרת למשהו לא מגניב. אם שנאת באמת את הסרט, והיית שונא את הסרט גם אם הוא היה נחשב לסרט פסטיבלים מקזחסטן אז אני חושב שזה לגטימי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ואני דווקא די מסכים עם הביקורת. כלומר מסכים שזה לא סרט רע ומסכים איתך שזה לא סרט טוב. לא טוב כי זה סרט שהוא לחלוטין לא יצירת מופת ולגמרי לא מגיע לו את התואר הסרט הרווחי ביותר במשך כל כך הרבה זמן. הוא קיטשי, הדיאלוגים נוראים, הסיפור לא מחדש כלום, ברור לנו מההתחלה מי הרעים ומי הטובים וליאונרדו דיקפריו מגוחך קצת .
מצד שני, הוא לא סרט רע כי העיצוב התקופתי מדויק, הספינה מדהימה, האפקטים בזמן הטביעה מעולים, קייט ויינסלייט מלכה, והוא די מעניין בחלקים נרחבים של השלוש שעות שלו.
בקיצור, אני חושב עליו מה שחשבתי על 'אווטאר'. סרט שנועד להראות את החזון הטכני של קמרון, ובזה הוא הצליח, אבל כדי שזה לא יראה כמו סרט הדגמה של הניישיונל ג'אוגרפיק באגף ההיסטוריה במוזיאון, קמרון הוסיף עלילה ברמה שנמצאת קצת מעל רומן משרתות (ככה שלא יוכלו להגיד שיש שם רק ספינה טובעת).
הבעיה היא
שאין כאן שום נסיון להבדיל בין מי שבאמת שונא את הסרט ומי שמתיימר לשנוא אותו כדי להראות היפסטרי – כולם ילדים מתבכיינים בני תשע. מה גם שדי מעצבן אותי כשאנשים באינטרנט מתיימרים לקרוא את המחשבות שלי – אם אני אומרת "אני שונאת את טיטאניק," ברוב המקרים אין לך דרך לדעת באיזה סוג שנאה מדובר ולכן להניח שמדובר בסוג הלא נכון זה גם חצוף וגם לא נחמד.
באופן אישי, אני לא אוהבת את טיטאניק ולא שונאת. ראיתי אותו פעמיים בבית הקולנוע ב-97, ולמרות שהתחברתי לסיפור האהבה הסיבה לצפייה השנייה היתה, כפי שרד אומר, שזה סרט סוחף, קולח, עשוי למשעי, ומאוד מלהיב. מצד שני, אפילו בזמנו היה קשה להתעלם מהקלישאות ובשנים שעברו הן מה שה שנותר בזכרוני, כמו גם הניצול הסנטימנטלי-נושק-לציני של מותם של מאות אנשים, אי הדיוקים ההיסטוריים (שחלקם עושים עוול רציני לקורבנות האסון), וכמובן השיר הארור הזה של סלין דיון. למען ההשוואה, סודות אל איי, שהיה יכול אולי לגנוב את האוסקר מטיטאניק, הוא סרט שאני עדיין זוכרת בחיבה (ולא רק בגלל שהציג לי את גאי פירס וראסל קרואו) ושמצפיות חוזרות רק משתבח עם השנים. יכול להיות שאם הייתי רואה את טיטאניק שוב בקולנוע הייתי נסחפת שוב בספקטקל של קמרון, אבל העובדה שאני לא חשה כל רצון לראות אותו שוב די ממצה את התחושה שלי לגבי הסרט.
אי דיוקים היסטוריים?
דווקא לא מזמן לאחר שראיתי את הסרט,קראתי את הערך של האסון בוקיפדיה והופתעתי לטובה עד כמה כל השחזור היה מדויק כמעט אחד לאחד.
על אילו אי דיוקים את מדברת?
אני לא הייתי שם,
אבל כן, יש דיווחים על כך שהמאבקים על המקום בסירות הגיעו לכדי יריות:
http://www.facebook.com/photo.php?fbid=10150761407754086&set=a.140403204085.113728.523349085&type=1&theater
(נוסעי המחלקה הג' ההם. פראי אדם).
בכל אופן, אם אלה הם אי-הדיוקים הבולטים ביותר בסרט, אז "טיטניק" הוא אולי הסרט המבוסס-על-סיפור-אמיתי המדויק ביותר אי פעם.
בזמן יציאת הסרט היתה טענה בימד"ב
שמדובר בהמצאה, אבל עכשיו אני לא מוצאת אותה כך שיכול להיות שזה סיפור אמיתי בכל זאת. מצד שני, הדיווח הזה, על אף העניין ההיסטורי שבו, אינו בהכרח אמין בהתחשב בסמיכותו למאורע.
ודרך אגב, אלה לא אי-הדיוקים היחידים בסרט, אבל הם המגמתיים שמביניהם ולכן מטרידים אותי יותר ממספר טורבינות לא נכון או ארובה שיוצא ממנה עשן בזמן הלא נכון.
עדויות אותנטיות מעיתונות התקופה
בזכות האתר הנפלא "עיתונות יהודית היסטורית". הקרדיט הוא בעיקר לעיתון "הזמן". נראה שהשחזור ההיסטורי של הסרט בהחלט נאמן לפרסומי התקופה לגבי השתלשלות העניינים (הערה טכנית – קישרתי לכתבות שחלקן מתפרשות על כמה עמודים, לעיתים צריך לדפדף קצת קדימה/אחורה כדי להגיע לפסקה הרלוונטית).
בכל מקרה נראה שניצלו מספרית יותר מנוסעי המחלקה השלישית מאשר נוסעי המחלקה השנייה, אבל גם היו רבים יותר במחלקה זו (ומניחים שהיו אף יותר, כי ככל הנראה היו נוסעים סמויים/לא רשומים), כך שבאופן יחסי ניצלו פחות.
עדויות על ירי בשישה מנוסעי המחלקה השלישית שניסו לעלות על סירת הצלה, וכן על קדימות בהעלאת נוסעי המחלקות הראשונות לסירות
על נוסעים סמויים (חינאים=סינים), תיאור גבורתו של רב החובל ועדויות על אשמתו של מנהל החברה, מתוך חקירה ימים ספורים לאחר הטביעה
על התכשיט הנדיר שצלל למצולות
עדויות על נשים שהעדיפו להישאר עם בעליהן מאשר לרדת לסירות ההצלה
"לא מדובר בעצם בסרט לא כל כך רע"
אחד ה"לא"-ים מיותר.
ביקורת על טיטניק? איפה כאן הביקורת?
כל מה שראיתי כאן אלה שבחים. הביקורת היחידה כאן היא על אלה שלא אוהבים את הסרט.
מעבר לכך, הפעם היחידה שראיתי את טיטניק הספיקה לי בהחלט. לא הייתי אומר שסבלתי, אבל גם לא הייתי מתאמץ – שלא לומר קונה כרטיס – כדי לראות אותו שוב.
אגב, השיר של סלין דיון דווקא נחמד שלעצמו – אלא שהזכרון הקשה מהפמפום האינסופי שלו ב-MTV קצת מעיב עליו.
"הביקורת היחידה כאן היא על אלה שלא אוהבים את הסרט."
[כיחכוח גרון]
"ברגע שבו רוז בת ה-99 מתחילה לספר על איך היא פעם היתה קייט ווינסלט, הסרט עובר ל-1912, והופך לרומן למשרתות. אנחנו פוגשים את הנערה העשירה אך האומללה המאולצת להתחתן נגד רצונה, ואת הצעיר חסר הכל אך טוב הלב שישבה את ליבה בזכות יכולתו למצות את החיים במלואם. כלומר, סיפור האהבה הכי גנרי שנוצר אי פעם. רוז וג'ק (אפילו השמות שלהם לא היו יכולים להיות נדושים יותר) אינם דמויות עמוקות, הקונפליקטים שלהם שטחיים, והתסריט כולל שורות כמו "ליבה של אישה הוא אוקיינוס גדול מלא סודות" (שדורשת את התשובה "מוחו של גבר הוא ביצה דלוחה מלאה צפרדעים"). העשירים רעים, העניים טובים, בילי זיין מעצבן ולאונרדו דיקפריו נראה כמו ילדה. כל העסק הזה נמשך כמעט שעה וחצי ניקולס-ספארקסית. הכל נכון."
אני עומד מאחורי דבריי. וגם לי יש ציטוט.
"ואם אתם מאלה שבוכים וצועקים "אבל זה קיטש" – בסדר, אל תלכו, אבל תהיו מודעים לכך שאתם נשמעים כמו ילדים בני תשע שעושים קולות של הקאה כשהם רואים נשיקה, כדי שאף אחד לא יחשוד חלילה שהם אוהבים בנות".
אבל זו לא הביקורת *היחידה* כאן.
ומה הבעיה בביקורת שכולה שבחים?
או-קיי, אז הוא גם מציין שהסרט לא קצר.
אין לי בעיה עם שבחים, במידה וצריך לתת אותם – אבל צריך לשמור על מידתיות: הטון הנלהב של המאמר גרם לי לחשוב שאני קורא משהו שדומה יותר לעלון פרסומי מאשר לביקורת.
התחושה הכללית שלי היא שגם אם היו פגמים בסרט, פישלר היה ממעיט בערכם – לאו דווקא באופן מודע – בגלל שהוא כל כך אוהב את הסרט.
אני לא הרגשתי שום "טון נלהב".
פשוט ביקורת ש(כמעט) מלאה שבחים. הוא הרחיב מה טוב בסרט, והעלה גם כמה חסרונות (הרבה יותר משמעותיים מ"הסרט לא קצר". מבחינתי ואני מניח שגם מבחינת רבים זה בכלל לא חיסרון) כמעט כמו כל ביקורת בעולם, רק שהפעם יש יותר יתרונות מבד"כ. ושוב, אם מבחינתו לסרט אין בכלל חסרונות, זו לא ביקורת?
אז זהו, שלא.
אדם שלא מסוגל למצוא אף חסרון במשהו הוא אדם בעל חוש שיפוט פגום. במקום לתאר את מושא המאמר באופן מאוזן – היתרונות לצד הפגמים – אדם כזה לא יפסיק לספר לך כמה הסרט נפלא וכמה הבמאי נהדר, אבל לא יציין פגמים גם כשאלה יהיו בולטים לעין.
וזו בערך התחושה שעולה מקריאת המאמר. לא רק שהמאמר כולל בתוכו טון נלהב, הוא רווי בטון הנלהב: כבר בפתיחה פישלר טוען בלי בושה ש"הסרט מורכב מחומרים של הקלאסיקות של כל הזמנים" וגם כשהוא טורח לומר דבר מה ביקורתי על הסרט, הוא ממהר לחפות על כך בטענה ש"הרומן הוא רק הסוואה" או בהאשמת הקהל שהוא לא בוגר. וגם הבמאי לא נותר יתום: פישלר אומר עליו ש"אנשים שכחו שהחוק בתלת מימד הוא שקמרון יודע מה הוא עושה" ולקראת סוף המאמר כבר אין לו בעיה להתהדר במשפטים כגון "אנשים שהם לא ג'יימס קמרון לא התאמצו מספיק כדי למצוא פתרונות למצב הזה".
כך לא נראית ביקורת סרט. כך נראית פרסומת לסרט, שלא לומר תעמולה בוטה.
הביקורת הזאת כל כך גרועה,
שאפשר יהיה להקרין אותה בריפטנשט.קון.
אדם שמתעלם מכל מה שלא מתאים לטענות שלו,
אפילו כשמצטטים את זה בפניו, הוא בלי ספק אדם בעל חוש שיפוט פגום.
זה כבר שנים
שפישלר שוטף את מוחנו בתעמולה בוטה. עד מתי עול שלשלאות מלותיו המוטות ימנעו מהשגתנו את החופש? עד מתי נישא את עול חרצובות לשונו החרוצה על צווארנו? עד מתי נשווע להביט בניצנוץ שמש או ענן מרקד, לשווא, שכן עינינו סומאו ותקוותינו נגוזו בידו האדומה האימתנית? עS מ>י אה, סליחה, יש לי חוש שיפט פגום.
אני מציע שביתת מין.
קומו עם חלכא, ומנעו מפישלר מין, עד שיתרצה, ויחזור בו!
יוחזר עין הדן לאלתר!
בדם ובסרגל נפדה את דן ברזל!
כך נראית ביקורת אוהדת, גם זה מותר.
טוב, נו, אין לי מה להוסיף על מה שכבר אמרתי
אבל היות ומשום מה אני מקבל את התחושה שרד פיש מתייחס דווקא אליי ולא לירחונית, רק אוסיף שלא זכור לי שהתעלמתי מטיעון כלשהו, וגם לציטוט שהוצג בפניי הגבתי (בציטוט משלי). אפילו אם לא עניתי למשהו, אני די בטוח שניתן להבין מהרוח הכללית של דבריי מה הייתי עונה.
בכל מקרה, אהבתי את הפארודיות של קיפוד ושל דניאל הזקן – אני מודע לכך שהן על חשבוני, אבל יש לי חולשה לפארודיות – הם זכו בכבוד לקבל את הפישלייק הראשונים שלי כאן.
יום טוב לכולם.
לא רק על חשבונך.
האתגר הוא לצחוק על כמה שיותר דברים, בכמה שפחות מילים.
במקרה הזה אני ממש לא מסכים איתך,
אבל זה לא משנה כי זה לא רלוונטי – רד *כן* ציין חסרונות. הוא לא אהב את הרומן. הוא כתב למה הוא לא אהב את הרומן. אחר כך הוא כתב שהרומן הוא הסוואה. והוא צודק. הרומן הוא תירוץ ללהראות את הספינה ואת האנשים שבה ואז להטביע את הספינה, כמו שרד כתב. אז נכון, הוא מגן על הסרט כי הוא אומר ש"הרומן הוא הסוואה". אבל הוא לא מגן על הרומן. הרומן הוא עדיין החיסרון המשמעותי ביותר שרד ציין, מה שלא הופך את הביקורת למלאת שבחים.
מסכים בהחלט.
(ל"ת)
הנתח פה נקודה מרתקת,
שקמרון משתמש בסיפור הארוך והג'נרי הזה כרקע לאירועים שמובילים לאסון וכדי לגרום ליותר זעזווע במהלך האסון עצמו, אבל לא יודע… זה לא נראה לי כמו תירוץ מספיק טוב לזה שעד האסון מדובר בסרט מאוד משמעם, נמרח ולא מעניין. אז כן, בהחלט אפשר לומר עליו שהוא עשוי, מבחינה טכנית ובימויית, בצורה טובה מאוד, אבל התסריט היה יכול להוסיף כמה אלמנטים טיפה יותר מתוחכמים כדי שלסרט הזה יהיה טיפה יותר ערך מוסף. מבחינתי לפחות, אפשר לסכם את "טיטאניק" בביט הבא:
http://www.youtube.com/watch?v=OuSdU8tbcHY
ואם אני כבר בשוונג, על 2 גרסאות האנימציה של טאניק, שמעתם?
http://www.youtube.com/watch?v=oJf7wiXvMmU
*טיטאניק, לא טאניק!
(ל"ת)
ההנחה הזו היא לא איזושהי המצאה של רד פיש
ג'יימס קמרון בפני עצמו התראיין וכתב על הנקודה הזו כמה וכמה פעמים.
טוב, אני ראיתי בדיוק ראיון אחד איתו בחיי, אז לא ידעתי.
(ל"ת)
אם כי עכשיו, אחרי מחשבה, קלטתי משהו.
מה שרד חושב על "טיטאניק" הוא בערך אותו דבר שאני תמיד אומר על "להציל את טוראי ריאן", הסרט האהוב עליי. זה סרט שעשה פעם חיל בקופות ובאוסקרים, אבל היום כולם משמיצים אותו כי הוא קלישאתי, ארוך ולא מקורי. אני כמובן גורס שזה סרט פי מיליון יותר טוב מ"טיטאניק" פשוט בגלל העובדה שהוא יותר מעניין ויותר פעיל, אבל אני חושב שאני מבין את המצב הלא נעים שבו כל אוהבי "טיטאניק" נמצאים מהבחינה הזאת.
מישהו משמיץ את "טוראי ראיין"?
אני באמת לא זוכר ששמעתי משהו מלבד המון הערכה לסרט הזה.
כן, יש אנשים כאלה.
בפורום אחרים שאני נמצא בהם, היו אנשים לא מעטים שהזדעזעו כשציינתי שמדובר בסרט האהוב עליי. יצא לי להיתקל גם בתגובות באתרים שונים ובביקורות מסויימות שהיו די שליליות כלפיו. הטענות העיקריות הן שהוא ארוך מדי, צפוי מדי, לא מקורי, הדמויות חד מימדיות, הדיאלוגים גרועים והוא לא מעורר בך שום מחשבה או מעביר לך מסר. שמתי לב שהרבה מהתלונות האלו מגיעות מאנשים שלא ראו את הסרט בזמן יציאתו, אלא רק כמה שנים אחרי, מה שרק מוכיח עד כמה הדעה הכללית עליו השתנתה במשך השנים.
*לעזאזל, ה-Nostlgia Critic, הבחור ההוא שאני מעריץ, אמר שהסרט הזה מאוד אוברייטד.
אחרי ש-"אחים לנשק" יצאה
"טוראי ראיין" איבד הרבה מן ההערכה כלפיו. ולפני שתגיד שאחד זה סרט והשני זה מיני סדרה, אם תחבר את שני הפרקים הראשונים של "אחים לנשק" לסרט אחד זה יהיה סרט טוב בהרבה מ-"טוראי ראיין".
די אהבתי את הסרט בזמנו...
וראיתי אותו אפילו יותר מפעם אחת, ועבדתי מאוד קשה בלשכנע כמה חברים שלי שהוא לא סרט גרוע כמו שהם מנסים להציג (ובחלק מהמקרים, אפילו הצלחתי – בין השאר כי עשרים הדקות הראשונות בדרך כלל תפסו אותם בהפתעה מוחלטת)… אבל באמת שההוצאה המחודשת הזאת לא עניינה אותי בכלל. זה מה שקורה כששוכחים מכלל אפס.
"לא שזכר יכול להראות את הפרצוף שלו בסרט הזה ללא בת זוג"
תקן אותי אם אני מודרני מדי בשבילך,
אבל בחברה לא-מדוכאת גברים ונשים יכולים ללכת לאיזה סרט שבא להם.
Got cheese?
ראיתי את הסרט לפני כמה שנים, ואני לא מאמין שצלחתי את כולו. ממש שם לידי שכב השלט, מתחנן שאלחץ PAUSE ואפסיק את כמויות הקיטש האלה שהמוח שלי קולט. אבל לא לחצתי. "עוד מעט זה יהיה מעניין", המשכתי להגיד לעצמי. ידעתי כמה זמן הסרט, אבל לעזאזל! עד שקורה משהו שגם מצדיק תשומת לב, הטיטאניק האמיתית יכלה לטבוע כבר פעמיים.
אני לא שונא את הסרט. אני פשוט חושב שהוא אובר-רייטד ברמה אסטרונומית. לפניו ואחריו יצאו סרטים טובים יותר ממנו, ותהרגו אותי שאני לא מצליח להבין איך הוא הכניס כל-כך הרבה כסף. הרי זה לא קרה סתם. קמרון שם פה איזה X FACTOR. האם זה סיפור האהבה? ספק, לא חסרים סרטים כאלה. ובכלל, עם אורך כזה, הייתם מצפים שאנשים ירתעו. אבל בכל זאת הסרט הזה משך אליו מיליוני אנשים.
כנ"ל "אווטאר". נכון שהסרט מדהים ויזואלית וה 3D מאוד יפה, אבל את הסיפור ראינו 100 פעם, וגם בו לא חסר קיטש. אז מה לעזאזל גורם לסרטים האלה להכניס כל-כך הרבה? מה שכן, ל"אווטאר" היה את יתרון הטכנולוגיה. כיום, דעות ביקורות ושבחים מתפשטים כמו אש. אהבת את הסרט? פרסם זאת בפייסבוק, וכנראה ששכנעת עוד כמה אנשים לראות. חלק מהם גם יאהבו אותו וגם יפרסמו, וכן הלאה.
אגב, ממש הייתי שמח לראות את הדמוגרפיה של הכנסות הסרטים של קמרון. סתם, מעניין אותי.
בכל מקרה, אני אוותר על התענוג. אני יודע מה קרה לטיטאניק ומנסיוני, 3D הוא טוב ביחס של 1:10. אני כבר אחכה לאיזה סרט "יעד סופי" שבו אונייה מתנגשת בקרחון. נראה לי שאהנה מזה יותר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
נ.ב. יש פרק בסדרה "על טבעי" המתרחש ביקום מקביל בו הטיטאניק לא שקעה. מאוד משעשע, ואפשר לראות גם אם אתם לא מצופי הסדרה.
"קמרון שם פה איזה X FACTOR"
ה- X FACTOR הזה נקרא כישרון.
ברצינות, אנשים תמיד מנסים למצוא תירוצים להצלחה של הסרט הזה, כמו גם להצלחה של "אווטאר". אומרים שזה בגלל התלת-מימד, בגלל האפקטים, בגלל כמות הכסף ששפכו על זה ועוד מיליון תירוצים. אם זה היה נכון, גם "ג'ון קרטר" היה הופך להצלחה מסחררת. אבל זה סתם נועד לחמוק מהתירוץ האמיתי – שהם פשוט סרטים טובים, ושג'יימס קמרון יודע לספר סיפור (גם אם מעט בנאלי) בצורה סוחפת ומרתקת שלופתת את הצופים בגרון למשך שלוש שעות. אין פה מרכיב סודי למעט טונות של כישרון.
הכל יחסי
מה זה "פשוט טובים"? זה עניין של טעם. אי אפשר להגיד על סרט "הוא פשוט טוב". אפשר להגיד שהרבה אנשים אוהבים את הסטייל של קמרון, את מה שהוא מביא לסרטים שלו, ובגלל זה הם מצליחים כל-כך. אבל יש גם כאלה שלא אהבו את הסרט, לא צריך "תירוצים". "טיטאניק" הכניס כמויות אדירות של כסף הרבה לפני שהגיע ה 3D.
סרט יכול להצליח או להיכשל בגלל 101 סיבות – הבמאי, השחקנים, ה 3D, האפקטים, הצילום. למשל, כמו שאמרת, "ג'ון קרטר" צולם בתקציב גדול יותר מזה של "טיטאניק" ו"אווטאר", והיה כישלון.
סתם להשוואה – "ג'ון קרטר" הכניס קצת יותר מעשירית מהתקציב שלו (250$ מיליון) בסופ"ש הפתיחה. לעומת זאת, "האביר האפל", כמעט כיסה את התקציב שלו (185$ מיליון) בסופ"ש הפתיחה. אז הנה, "קרטר" היה גם ב 3D, בניגוד ל"אביר", וגם הוציאו עליו יותר כסף.
לדעתי שניהם סרטים טובים. כמובן שלא באותה מידה, אבל משניהם נהניתי. אישית, אני, וגם הרבה אנשים שאני מכיר, חושבים ש"האביר האפל" סרט יותר טוב מ"אווטאר", אבל עובדה ש"אווטאר" הוא הסרט הכי מכניס אי פעם, ו"האביר" במקום ה 11. גם הרבה אנשים חושבים ש"רובוטריקים 3" הוא זבל שלא ברא השטן, והוא במקום 4. אתה אומר שהוא שם כי מייקל ביי כשרוני? אני לא ממש מסכים.
לסיכום – לא כל סרט טוב הוא מצליח, ולא כל סרט מצליח הוא טוב. ו"טוב" זה עניין של טעם. ועל טעם וריח אין להתווכח.
(וואו, איזה סלט של תגובה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
. מקווה שהבנתם משהו.)
ממש לא התכוונתי לתאר משוואה לפיה מצליח=טוב. עם כמויות הכסף שסדרות כמו דמדומים, שוה"ק ורובוטריקים עושות, אני הבנאדם האחרון בעולם שיתמוך בתיאוריה כזאת. רק ניסיתי להסביר שההצלחה של "טיטאניק" ו"אווטאר" לא נובעת מאיזה מרכיב ספציפי, כאילו קמרון עלה על איזה רעיון גאוני שגורם לסרטים שלו להכניס בוחטות של כסף, אלא פשוט מהעובדה שהסרטים האלה מציגים קולנוע סוחף ועשוי היטב שעובד על כל שכבות הגיל וכל סוגי הקהל.
כן, מייקל ביי כשרוני.
וידוי – לא ראיתי מעולם סרט של מייקל ביי. הפריצה לאלקטרז אמור להיות מהנה למדי, ויש כאלה שגם יכניסו לרשימת המהנים את ארמגדון ובחורים רעים. לא ראיתי שום סרט שלו פשוט בגלל שהם נראים מאוד לא לטעמי. אני אומר יותר מזה – למרות שמשפטים כאלו יכולים להרגיז הרבה אנשים, אני בטוח שרובוטריקים 3 וחבריו הם סרטים רעים בצורה הכי אובייקטיבית שיכולה להיות. לא סתם סרטים שהם לא לטעמי, סרטים רעים. ובכל זאת, אני מאמין שמייקל ביי הוא כשרוני. למרות השנאה הקשה של הרבה אנשים לרובוטריקים 2, הסרט השלישי הרוויח לא מעט כסף. יש גם הרבה מקומות שבהם יספרו לך שמייקל ביי הוא במאי אדיר.
יכול להיות שמייקל ביי, כבמאי, הוא איום ונורא. שסצינות האקשן שהוא מביים לא ברורות, שהתסריטים של הסרטים שלו מזוויעים, שהאנשים שדוהרים לסרטים שלו הם קהל סתום*. למען האמת, סביר להניח שזה באמת המצב. אבל העובדה היא שהסרטים שהוא עושה מצליחים באופן עקבי. במקרים כאלה אין לי ספק שהבמאי מאחוריהם הוא אדם כשרוני. כנראה שמבחינתו סרטים הם דרך להרוויח כסף, והוא כן עולה על איזשהי דרך, נוסחא אם תרצה, לגרום להמונים לרוץ לסרטים שלו. גם לזה, מה לעשות, דרוש כשרון מסוים. אפילו שלחלק מהאנשים (לפני שתתנפלו עליי, אני אומר שגם אני ביניהם) קשה להודות בזה.
* למרות כל השנאה שהם מקבלים ממקומות כמו "עין הדג" או מהרוב המוחלט של החברים שלי, יש לא מעט אנשים שאני מאוד מעריך שנהנים נורא מכל סרטי רובוטריקים. בגלל זה נורא קשה לי שמתייחסים לקהל שנהנה מאשפה בתור אידיוט.
בנוגע למשפט האחרון שכתבת
אכן קצת קשה, גם לי, לקרוא לקהל שאוהב זבל 'אידיוט'. אני למשל אוהב את כול סוגי הסרטים (באמת) כול עוד הסרט הוא טוב, מהנה ו/או שווה צפייה ואני גם נהנה מאוד מהסרטים של אדם סנדלר, אפילו מ'ג'ק וג'יל' המושמץ נהנתי. זה גם לא אומר שום דבר על האיטיליגנציה שלי (הממוצע של במתמ' 4 יחידות הוא 90, סתם בשביל הפרוטוקול) או על הטעם הקולנועי שלי. אני פשוט נהנה גם מזבל.
כן, מייקל ביי כשרוני.
למרות שהאמת היא שמה שכתבת יכול להתפרש לשני כיוונים. אז אני לא באמת בטוח אם אתה באמת כופר במובן מאליו.
50 שקל
למי שרואה את הסרט בקולנוע ולא הולך לשירותים באמצע.
ראיתי את הסרט בטלוויזיה, ונהניתי.
לא אכפת לי מקיטש, כל עוד הוא עשוי טוב. לא משנה לי באיזו כמות, העיקר שזה יעשה בצורה לא מרדימה. ובזה, טיטאניק מצליח מאוד. בכל 190 ומשהו הדקות שלו לא השתעממתי, אבל הייתי חייב ללכת לשירותים. P:
גם הרומן מוצלח מאוד בדרך ההצגה שלו, וברור שהטביעה עוצרת נשימה ומרשימה מאוד. הבעיה המרכזית של הסרט היא שהוא ארוך מדי. למרות שהוא מעניין, הוא לא עבר לי מהר. ולעומת זאת, אווטאר עבר מאוד מהר ואת שניהם אהבתי.
בסופו של דבר, טיטאניק זה סרט טוב. מי שלא ראה אותו, שילך לקולנוע, כי כדאי.
מי שכבר ראה יכול לוותר, כי אני לא חושב שיש משהו חדש בצפייה שנייה.
לקח לי הרבה זמן לראות את טיטאניק
אני לא מתכוון לזה שהסרט ארוך, אלא שבמשך שנים נמנעתי מלצפות בו. כשהוא יצא לקולנוע, הייתי בכתה ט' ושטפון הבנות שהתלהבו מלאונרדו דיקפריו, לצד שיר הנושא שנטחן מכל כיוון אפשרי, יצרו בי הרבה אנטי כלפי הסרט. הלכתי לראות את "הכי טוב שיש" במחשבה שהנה אני הולך לקולנוע מתוך כוונה לראות סרט שהוא לא טיטאניק*.
בערך עשור לאחר מכן, הזדמן לי סוף סוף לראות את הסרט בטלוויזיה. האנטי לדיקפריו כבר לא היה (אם כי אני עדיין חושב שהוא אוברייטד) והשיר של סלין דיון אפילו מעורר טיפה נוסטלגיה. צפיתי בסרט מתחילתו ועד סופו והוא היה משעמם. אם הייתי רואה אותו בקולנוע ב-1997, אני מניח שלפחות האפקטים היו מרשימים אותי, אבל הם התיישנו וכבר אינם פורצי דרך ובלי הוואו שלהם, נשארים עם עלילה דלוחה, דמויות שטחיות והשיר הזה של סלין דיון שכל הזמן מתחיל לכמה שניות ונעלם. גם אם התלת-מימד הפך את הצד הויזואלי של הסרט לטוב יותר, הוא לא מסוגל לשפר את השעה וחצי בה לא קורה שום דבר מעניין. גם ב"אווטאר", השטחיות של הסיפור והדמויות הפריעו לי יותר משהתלת-מימד והאפקטים הלהיבו אותי, כי למרות ההשקעה בצד הטכני, הסרט נטול מקוריות בהבט הסיפורי. בלי הדעה הקדומה שהייתה לי בחטיבת הביניים, טיטאניק עדיין לא הצדיק בעיני את ההצלחה המסחרית ומכל בחינה שאינה טכנית, הוא פשוט לא סרט טוב.
אגב, אני לא אתפלא אם ג'יימס קמרון צלם את טיטאניק עם כוונה מודעת להמיר חלק מהסצנות לתלת-מימד. אם יש במאי שמסוגל לחזות מראש עליה של טכנולוגיה שתוסיף מימד נוסף (תרתי משמע) לחוויית הצפיה, שנים לאחר שהסרט כבר יצא לאקרנים, זה קמרון.
*בלי קשר, "הכי טוב שיש" הוא סרט נהדר ומומלץ לכל מי שטרם ראה.
מסכימה לחלוטין
נמנעתי מהסרט די הרבה שנים מהסיבות שאתה מונה, וכשסוף-סוף ראיתי אותו לראשונה (לפני כחצי שנה [!!!]) פשוט השתעממתי.
לי קרה אותו דבר, בערך...
הלכתי עם אחי לסרט, והיו שתי אפשרויות: "ירח מר" או "אינסטינקט בסיסי". התפדחתי ללכת עם אחי לסרט שיש בו סצינות סקס מפורשות ("ירח מר") ולכן הלכנו לאינסטינקט בסיסי, שמה שידעתי עליו שהוא סרט מתח.
הייתי בת 18, אחי בן 20. זאת היתה החוויה הכי מביכה שהיתה לי אי פעם.
עשית את הבחירה הנכונה.
(ל"ת)
אבל ירח מר
הוא סרט יותר טוב – ופחות גרפי ויזואלית.
(כמובן שעם כל זה, הוא הרבה יותר חולני ומורבידי ואפל וממש לא לגיל 18).
את חושבת שזה מביך?
כשהייתי בערך בן 14 ראיתי עם ההורים שלי ב-DVD בסלון את "חתונה מאוחרת". על סצנת הסקס המאוד בוטה של רונית אלקבץ וליאור אשכנזי שמעת?
אז כן, ראינו אותה. את כולה. וזה היה, כנראה, הרגע המביך ביותר בחיי.
(מצד שני, מאז ההורים תפסו אותי עושה דברים גרועים יותר, אז הכל יחסי כנראה)
Top that
לפני חודשיים, ראיתי עם אמא ואבא שלי סרט מטופש בטלוויזיה. נניח שקוראים לי "יוסי". ואז הבחורה בטלוויזיה מתחילה לשיר לחברותיה "ליוסייי יש *** גדוללל ליוסיי יש *** גדול". זה היה מאוד עצוב.
הסרט תמיד נשמע לי מעניין ואחד שכדאי לי לראות,
אבל בעוד הלב אומר לי "לך לראות", הראש אומר לי "זה פאקינג שלוש שעות! אתה לא תשרוד!" (והריאות שלי במקום אחר לגמרי).
ההמרה לתלת מימד כנראה נעשתה בשביל להפוך את הסרט לנגיש יותר גם לקהל הצעיר (בגיל שלי… לדוגמא), אבל ג'יימס קמרון כנראה שכח שהדור שלי אוהב דברים מהירים, רגעיים ושהפואנטה בהם תבוא ישר.
ממש לא הייתי מתנגד אם כחלק מההמרה גם היו עורכים את הסרט מחדש והיו הופכים אותו לשעה וחצי (ויאללה, אפילו שעה וחמישים. אני לארג').
ובקשר להכרת הדמויות, לא אכפת לי שיחלקו עלונים באולם שמסבירים על כל הדמויות ואני אקרא אותם לפני שהסרט מתחיל! רק לא לראות שלוש שעות וחצי!
אולי שיפצלו אותו לשניים
(ל"ת)
אתה לא מוכן לראות סרטים של יותר משעה ו-50 (בערך)?
הרגעת סיננת לעצמך 70 אחוז מהסרטים הטובים ביותר בעולם. כן, יותר טובים מפרוג'קט X (!).
ברור שאני יכול לראות גם יותר,
אבל שלוש שעות ו-20 זה די מוגזם לדעתי,
רמת הריכוז שלי תיגמר מתישהו (כנראה אחרי שעה ו-50) בתנאי שהסרט יעניין כל הזמן.
חוץ מזה, אני לא אוהב את הקשר שאתה עושה בין האיכות של סרטים לאורכם.
סרט טוב יכול להיות קצר בדיוק כמו שהוא יכול להיות ארוך (והרבה מהסרטים האהובים עלי ביותר נחשבים קצרים יחסית).
נ.ב.
מה בדיוק הייתה הנקודה בלהזכיר את "פרוג'קט X"?
אני חושבת שהכוונה שלו היתה
שאם תפסול כל סרט בגלל האורך שלו, תפספס יצירות קלסיות ו/או סתם איכותיות שהם יותר מהאורך המקסימלי שציינת, לא שכל סרט ארוך הוא סרט משובח.
לגבי הנ.ב:
זה סתם מעין בדיחה על זה שאתה די… אממ… צעיר משהו בתחום התפיסה הקולנועית שלך. אל תחשוב לרגע שאני אומר את זה בתור דבר רע או בתור ניסיון להעליב (ואם כן נעלבת, מצטער), אבל אפילו אתה העדת על עצמך משהו כזה בדיון שלהלן:
http://www.fisheye.co.il/?p=18728&comNum=455339#li-comment-455339
ולגבי העניין עם האורך של הסרטים, מה שדניאל אמרה.
ממש לא נעלבתי.
אבל אני בכל זאת חושב שזו הייתה הערה לא במקום.
בכל מקרה, אם אתה רוצה שאני אמשיך את מה שכתבתי שם – בינתיים התקווה שלי לגבי השנה די מצליחה, אני מנסה המון סרטים מסוגים שבטוח לא הייתי רואה בשנים קודמות. ומחלקם אפילו נהנה.
אולי את טיטאניק אני באמת אראה השנה, אבל ככל הנראה שזה לא יהיה בקולנוע.
כאמור, הבעיה היא בך
זה שאתה לא יכול לראות סרט של שלוש שעות לא הופכת אותו לגרוע או לבלתי צפי.
לא מעט מהסרטים שראיתי שאורכם עולה על שלוש שעות היו נהדרים. סדרת שר"ה וקינג קונג של ג'קסון, גרין מייל ורשימת שינדלר של שפילברג, הסנדק 2 ואפילו בן חור. את כולם אתה כנראה לא תראה כי יש לך סף נמוך לסבלנות. לא חבל?
ביקורת מעולה.
הסרט הוא מצויין וסוחף, אבל כל כך סבלתי החל מהרגע שבו האניה התחילה לטבוע, שאני לא מוצאת שום אפשרות לומר שנהניתי ממנו. יומיים אחר כך עדיין מצאתי את עצמי בוכה ״אבל הוא כל כך אהב אותה חרלחרלחרל״.
מה שכן, דווקא בתור ילדה לא ידעתי להעריך אז את כמה שלאונרדו דיקפריו (של פעם. של פעם) נראה טוב.
אני לא בטוח ש"סוחף" זו מילה מתאימה בהקשר של הסרט הזה.
(ל"ת)
אבל אי אפשר לטעון שהוא לא עמוק.
(ל"ת)
וזה רק קצה הקרחון
(ל"ת)
*מחיאות כפיים*
אתם מלכי העולם
האמת היא
שאני לא זוכר שום דבר ספציפי מהסרט, אבל אני כן זוכר שכשמסביבי הדעות נעו בין הערצה לשנאה תהומית הייתי די באמצע וחשבתי שהוא סרט נחמד.
טוב, לא בדיוק. דבר אחד אני זוכר בבירור ושהציק לי בצפיה היחידה שלי לפני קצת פחות מעשור: הסצינה שבה הגופות צפות על פני המים. אני לא יודע אם שינו את זה בהוצאה המחודשת, אבל אז, הבובות שנראו רק כמו בובות די הרסו את המראה של פוסט-טביעה וזה היה נראה לי מוזר למדי בהתחשב בתקציב ובהשקעה שהיו בסרט.
בתוספות ל-DVD מראים יפה את האיפור לסצנה הזו
כולל שימוש בגבישים לבנים ליצירת המראה הקפוא, ועדשות מגע אטומות ליצירת המבט המזוגג. יתכן שהיו שם גם בובות, אבל מרבית האנשים במים הם, אכן, שחקנים.
בידוק מה שאני טוען כבר במשך
15 שנה. טיטאניק הוא סרט טוב בגלל זה הוא הצליח. אחלה ביקורת.
מסכים לגמרי!
סרט מעולה, ולדעתי הבימוי שלו והעריכה הם מקצועיים ברמות שעדיין קשה למצוא גם היום.
אני מניח שהיו כמה וכמה, נניח, בתי הבראה לחולי שחפת שלא היו מתנגדים לקבל תרומה נכבדת. מי יודע, אולי אפילו בכמה מהם היו גם כן בני אדם עם אהבה גדולה, אך היא נגדעה באיבה עקב מחסור בכסף. אפילו אולי חלקם היו צעירים ויפים וידעו לעמוד על בהונות הרגליים, כך שהיה דווקא שווה להצילם. אבל, נו טוב.
באופן שממש, מילולית, לא יאמן שלמישהו הייתה את החוצפה לכתוב את זה ולצלם את זה כאופציה.
http://www.youtube.com/watch?v=o2tYHcXNwAk
הולי פאקינג שיט... אני לא מאמינה שאשכרה צילמו את הסצינה
הזאת. גם אני לא אהבתי את הסוף, אבל יחסית לאפשרות הזאת, אני מודה לאלוהים שהם הלכו עם הסוף המקורי.
עד עכשיו זה נראה לי כמו סוג של פארודיה, כ"כ קשה לי להאמין שהם צילמו את זה ברצינות כאופציה לסוף.
זה באמת די נוראי.
מתברר שצילום סופים אלנטרנטיביים מיותרים בתכלית ומשוחקים גרוע שמסבירים דברים באופן מפורש מדי ודוחפים מסר לגרון ("שליחות קטלנית 2") – ואז ויתור עליהם – הוא עניין סדרתי אצל קמרון.
אוי, זה מזעזע
אבל לרגע הייתי בטוח שהוא יגיד – My Precious!
לא להאמין שהשחקנים בכלל הסכימו לצלם את זה.
(ל"ת)
לא מבין את העליהום
מה היה כל כך טוב בסיום המקורי בהשוואה?
הסיום הזה הציג בצורה מעולה את הניגוד בין החשיבה הרומנטית של רוז המבוגרת מול החשיבה של צוות החיפוש. יש עוד בסרט הזה מאשר סיפור רומנטי.
כן, וכפה על צוות החיפוש את החשיבה שלה.
וזה לא הגיוני ברמות כמעט בלתי אפשריות לסיספונד.
ולהטיס זקנה בת 101 לאמצע האוקיינוס האטלנטי
כדי שתספר סיפור שכל תחקירן מתחיל ביבשת היה יכול להוציא ממנה זה הגיוני?
הרבה הרבה יותר.
(ל"ת)
למה כופה?
עד כמה שזכור לי התכשיט הוא עדיין רכושה הפרטי והיא יכולה לעשות בו ככל העולה על רוחה, גם אם זה מעשה טפשי, רומנטי ובלתי חברתי.
"דרשי בשלומו של דייוי ג'ונס עבורי, בובה."
(ל"ת)
אוי ואבוי.
ואני אפילו לא סולדת מקיטש ומאוד מאמינה שהחיים הם האותר האמיתי וכל הבולשיט הזה. אבל איכ, זה כמעט גרם לי להקיא קצת בפה.
וואלק? לא מצאתי מה מפעים פה...
הסרט רווי נוסחתיות וקיטש באופן מקומם, בדיוק כמו הסוף הנ"ל. אין יותר מדי הבדל בעיני.
ובאופן כללי לסרט – באוואטר לפחות יש את האקזוטיקה של כוכב פנדורה. ולמרות שהתרשמתי מהטביעה של הטיטאניק קלות, האפקטים והעולמות ההזויים בטרילוגיה 1 עד 3 של מלחמת הכוכבים היו יותר יפים ומיוחדים.
ודבר נוסף לגבי תרבות ההיפסטרים – למרות שאני נגד הכללות כלפי סרטים (ואני **אוהב** מס' סרטים של אמריך וואן דאם) ונגד תרבות ההיפסטרים, אני כן מבין אנשים ששופטים לפי סטטיסטיקה והשתייכות של סרט לבמאי מסוים. למעלה מ-90 אחוז מהחומר הקולנועי שנועד להיות בידור ותו לא, גם לרוב מזלזל באינטילגנציה של אנשים חושבים. וזה בנוסף ל"מוסריות" עאלק מבית המדרש של ג'ורג' וושינגטון. זה שהסרטים האלו מצליחים, זה כי רוב האנשים הם פשוט עדר! בין אם מטיפשות, בין אם מנאמנות חברתית, בין אם מחוסר עניין בקולנוע באופן כללי וכנראה עוד סיבות.
דוגמא מעולם אחר: אייפון. מוצר זבל'ה מבחינה טכנולוגית. מכשיר אנדוראיד מבית HTC או סמסונג עולה עליו בכמה מידות. זה עדיין לא מפריע לאלפי אמריקאים לישון ברחובות ניו-יורק 3 ימים לפני שאפל מחליטים למכור אותם בחנויות.
והיפסטרים רק לשם ההיפסטריות זה גם סוג של עדר לא פחות גרוע.
Hipster, you keep using that word. I don't think it means what you think it does
I don't think anybody knows what it means
(ל"ת)
I actually do know what "Hipster" means...
Since you're just too comfortable with English, you probably didn't understand the very well Hebrew-written "hipster" paragraph in my talkback.
Being an avid fan of some random highly "hyped" (& overrated) movie like Drive, just because you're an another member in some 20-members Drive fan circuit in your Tel-Avivian neighbourhood; is the same as being part of 20,000 people sleeping at NY streets just for a f**kin' smartphone that doesn't let them instal 3rd party software unless jailbreaked; and also being part of 150,000 Israelis that actually buy Eyal Golan songs that are made in 10 minutes of writing lyrics & 20 minutes searching YouTube for Greek melody – BEING PART OF A HERD!!!
And fundamental Drive fans can be easilly labeled as Hipsters.
קיצר, התנשאות זה לא דבר חביב במיוחד, ידידי. במיוחד שאין לך מושג מי עומד בצד השני…
שוב, אין לך משוג מה ההגדרה של היפסטר
זה בטח לא קשור למילה "הייפ", וממש לא קשור לאייל גולן. ואני די בטוח שרוב ההיפסטרים לא היו מתלהבים מ"דרייב". אם כבר, אדם קלין אורון היה יותר קרוב להגדרה ממך. בקילומטרים שלמים יותר קרוב.
אבל היי, אם אתה חושב שמי שלא מסכים איתך הוא מתנשא, אז כנראה שיש לך עתיד בתור היפסטר!
לא אמרתי שמי שמעריץ את אייל גולן הוא היפסטר...
והכי חשוב – לא הגדרתי היפסטר מלכתחילה!
להיות אוהד שרוף של דרייב, רק בגלל שכל החברים שלך בקינג ג'ורג' אוהבים אותו, מבלי להיות ולו קצת ביקורתי כלפי הסרט. זה כמו עשרות אלפי אנשים שאוהבים אייפון מבלי להבין שיש לו חסרונות כמו היותו עולה הון עתק ולא נותן לך חופש לעשות איתו כל מה שאתה רוצה. העיקר שלכל החברה בביצפר יש כזה. וכנ"ל אייל גולן.
ועל זה בדיוק דיברתי – לא להיות שיפוטי למשהו שאתה מעריץ, רק בגלל החברה סביבך, ואפילו אם זה מוצר או סרט אקלקטי – פירושו להיות במידה מסוימת חלק מעדר. לא התעסקתי מי היפסטר ומי לא, (בפוסט הראשון).
ואפרופו, טונות של היפסטרים העריצו בזמנו את דרייב, וגם היום במידה מסויימת. ואין לי בעיה שלא מסכימים איתי. גם אין לי בעיה שאיזה Username מרחבי הנט לא מסכים איתי ועוד באנגלית, תוך כדי שהוא לא מבין בכלל על מה כתבתי, ועוד מקבל טוקבק אנגלי ברמה קצת יותר גבוהה ממה שציפה.
בינתיים, נראה שמי שמתנשא זה אתה.
עידו ציטט משפט די מוכר מהנסיכה הקסומה. משפטים כמו "ועוד מקבל טוקבק אנגלי ברמה קצת יותר גבוהה ממה שציפה" מוציאים אותך מתנשא ולא את עידו.
בלי קשר לתוכן חילופי השיחות שלכם, אבל שים לב לאיך שאתה מגיב מול הדברים שאתה אומר על מי שמנהל איתך דיון.
איזה אחוות יוזרים יש פה...
ממש פורום אולדסקול של פעם, לפני עידן הפייסבוק. אתם עושים מפגשים בעזריאלי?
א – לא ראיתי את הנסיכה הקסומה, ולא ידעתי שהמשפט משם.
ב – עדיין זה לא היה סתם ציטוט בעלמא, אלא כחלק מויכוח, וגם עם נימת התנשאות.
א. כדאי לך לראות. די חור בהשכלה :-)
ב. איך אתה יכול להגיד באיזו נימה זה נאמר אם אתה לא מבין את ההקשר של הציטוט?
תראה את המקור. במקור אין לזה שום קשר להתנשאות. למעשה, המשפט נאמר לאדם בערך הכי חכם בעולם. או משהו. :-)
ויש גם את האפשרות, הכניראה בלתי
עולה על בדעת עבורך, שיש אנשים שאוהבים את "דרייב", כי הם פשוט חושבים שהוא סרט טוב, ויש אנשים שאוהבים את טיטאניק כי הם נהנו ממנו, ויש אנשים ששונאים את טיטאניק כי הם לא אהבו את הסרט ולא כי הם היפסטרים שבזים לכל מה שמיינסטרים וקיצ'י ושובר קופות. ושיש אנשים שפשוט אוהבים של אייל גולן כי הוא מרגש אותם, או שהם אוהבים את המילים או את המנגינה ואת הפשטות שלה. ויש אנשים שלא אוהבים שירים של אייל גולן ולא בגלל שהם רוצים לא להיות חלק מהעדר, הם פשוט לא אוהבים שירים שלו.
נמאס לי קצת כבר מהטענות האלה, כלפי טעם של אנשים אחרים כי זה מרגיש שאי אפשר לנצח פה. אם אתה אוהב משהו מיינסטירימי – אז אתה כבשה שהיא חלק מהעדר, ואם אתה לא אוהב את זה- אתה היפסטר שלא "אוהב" את זה בכוונה, או אוהב את זה באופן אירוני. ואם אתה אוהב איזה להקה נידחת שאף אחד לא שמע עליה, לא יכול להיות שאתה באמת אוהב אותה, זה בטוח כי אתה רוצה להיות אנטי ממסדי ומגניב, ואם אתה לא אוהב אותה אתה חלק מהעדר.
בקיצור, לא משנה מה נאהב או מה לא נאהב, זה אף פעם לא כי אנחנו באמת אוהבים זה או כי אנחנו חלק מהעדר, או שאנחנו עושים דווקא כדי לא להיות חלק מהעדר, אז יוצא שאנחנו לא אוהבים שום דבר סתם כי אנחנו אוהבים אותו. והבעיה שאתה מסיק את זה על כל מי שמביע דעה על משהו שהוא אוהב.
והאם יש אנשים מהסוג שציינת? "היפסטרים" כלשונך או "סחים" כלומר שאוהבים משהו כי כולם אוהבים? או סולדים ממשו רק כי הוא מיינסטרים. ההיגיון הבריא מחייב אותנו להאמין שקיימים אנשים כאלה. וגם אם כן, מקור השנאה היוקדת כלפיהם לא ברור לי. מה, תמו הצרות בעולם? נגמרו הדברים שצריך להתרכז עליהם? רעב עולמי? מלחמות, גזענות, דיכוי וכו' וכו'. מה שהורס את העולם זה אנשים שאוהבים דברים שכולם אוהבים כי כולם אוהבים? או ששונאים דברים כי כולם אוהבים אותם? זו הצרה הגדולה של האנושות?
נמאס לי מהדיון הזה. כי הוא מרגיש לי מטומטם.
ואם הנקודה שלי לא ברורה, תקרא את הכתבה הזאת-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4251180,00.html
מאז שקראתי, לא רק שהיא אחת הכתבות הטובות שקראתי, אלא נדהמתי לכמה דיונים אני יכולה לקשר אותה.
אני מסכימה עם העמדה שלך לגבי טעמם של אנשים
אבל לא עם ההגדרה בכתבה שהבאת. לא רוצה לגרור את הנושא למחוזות האוף-טופיק, אבל הנה הגדרה שאני יותר מסכימה איתה (ומדברת על הון תרבותי ועל הבעייתיות של cultural appropriation באופן ברור):
http://thesocietypages.org/socimages/2013/02/23/the-difference-between-nerds-and-hipsters-with-glasses/
וכבר אמר מי שאמר – היפסטרים בונים להם חומת הגנה, כי אם אתה אף פעם לא באמת אוהב משהו אלא רק באופן אירוני-ומודע-לעצמו, אתה אף פעם לא פגיע.
ומאידך – סחי הוא מי שאף פעם לא בחן את הנחות היסוד של האמונות שלו ודרך החיים שלו, לא מי שמשתייך למיינסטרים כי הוא בחן אותן והחליט שזה מה שהוא מאמין בו. (או בהקשר הזה – שזה מה שהוא אוהב, שזה מה שמביא לו אושר).
ויוצא מזה – שאנשים (כנראה רובם) אהבו סרט כי הוא לטעמם. מיעוט אוהב אותו "באופן אירוני ומודע לעצמו" או לא אוהב אותו כי הוא מיינסטרים (=אוהבים או לא על פי טעמם ומנמקים לפי סביבתם החברתית).
אהבה "סחית" לסרט, נראה לי, תגיע הרבה יותר סביב סרט כמו "מחוברים לחיים" שבו מוכרים לנו רעיון בעייתי על אושר. (אי שיוויון חברתי, הצגה לא ריאליסטית של אנשים עם נכויות, הצגה לא ריאליסטית של מהגרי עבודה ויחסי עבודה וכו'.) נשמה לי שמי שמזהה את הבעייתיות ביחסים החברתיים המוצגים ואוהב את הסרט למרות זאת, עדיין לא יחשב סחי.
להזכירכם – מה שהחזיק את הסרט "טיטאניק" בקולנוע 10 חודשים היו בעיקר נערות צעירות שנהנו ממנו מספיק כדי לשוב ולראות אותו בקולנוע כמעט מדי שבוע. מי שאוהב סרט "כי כולם אוהבים" לא היה משקיע בו כל כך הרבה זמן וכסף.
ראשית
ההגדרות בכתבה שהבאתי- אני לא יודעת עד כמה מדוייקות, ובלי קשר יש לזכור שהן היפסטר, והן סחי הן מילים חברתיות ואין להם הגדרה במילון- לכן להגיד מה ההגדרה הנכונה למילים האלו היא בעייתית. אולי גיא לא דייק בהגדרה שרבים מייחסים אל המילים האלה, אבל זה פחות משנה לי, כי השימוש בהגדרות של היפסטרים או סחים היו רק כדי להגיע לנקודה שלו, שהיא בקצרה- שכשאנחנו תוחמים את עצמנו בתוך קבוצה, ומתייחסים בציניות לכל מי שלא חושב כמונו, או מוצאים הסבר רציונלי למה הוא מטומטם ואנחנו חכמים (הוא הולך אחרי העדר, אני לא)- אנחנו מפסידים. אנחנו מפסידים כמו שהכותב אמר את חמשת השירים מהרפרטואר של שלמה ארצי שאולי אנחנו ממש נתרגש מהם, שלא היינו מתקרבים אליהם לולא היינו מסכימים לצאת קצת מתוך הקבוצה שאנחנו משייכים את עצמנו אליה, כי כאילו שלמה ארצי הוא כזה מיינסטרימי ועממי.
זה פחות ההגדרות של גיא חג'ג שמובעות בכתבה, ויותר הנקודה הסופית שלו שדיברה אלי.
לגבי הסרטון שקישרת, אני כמובן מכירה אותו (אפשר היה שלא, כאשר כל בן אדם אפשרי קישר אליו בפייסבוק לפני כמה שבועות?), ואם כי הבחור השנון הזה וערוץ היוטיוב של הסרטונים שלו הוא אחד הדברים הכי מגניבים, מעניינים וממכרים ביוטיוב, אני מודה שעדיין לא ממש הבנתי מה הוא טוען בסרטון הזה. אז באמת אם כבר, באמת אשמח אם תסבירי לי מה הבעייתיות של cultural appropriation שהוא מדבר עליה. (לא באופן רטורי, באמת שלא הבנתי).
אבל אם נחזור לעניין בערך. חזרתי עכשיו להודעה שהתחילה את כל נושא ההיפסטרים של NewFlesh, ופשוט קלטתי שהוא התחיל לדבר בלי שום קשר לנושא ההתחלתי.
הוא מתחיל פסקה ב-"ודבר נוסף לגבי תרבות ההיפסטרים " ואז פשוט הלכתי אחורה להודעה שהוא הגיב עליה ולהודעה שלפניה, ולא מצאתי מה "הדבר הראשון בנוגע לתרבות ההיפסטרים".
האמת היא שאני לא פוסלת דיון על תופעת העדר, כי אני לא שוללת שקיימת כזו, וגם לא על תופעת ההיפסטרים (ומה בעצם גם כ"כ רע ונורא ומקומם אנשים בלאהוב משהו בקטע אירוני. הרי לא זה כל הקטע של הקרנות "מופע הקולנוע של רוקי"? ולא זכור לי שיש למישהו בעיה מיוחדת עם האנשים שנהנים מההקרנות האלו), או על תופעת ההשתייכות החברתית לקבוצות והגדרות והרווח וההפסד שנובע מדבר כזה. פשוט נמאס לי כשאנשים תוקפים אחד את השני על טעמם, בלי להכיר אותם בכלל. שאם מישהו אנונימי באינטרנט (אנחנו בכל זאת אתר אינטרנט)- יאמר שהוא אוהב את דרייב- אז הבחור מהעבר השני של המקלדת שלא יודע עליו דבר – יחליט למה הוא אוהב את זה, ומה זה אומר עליו.
זה מזכיר לי את התחושה שלי כל פעם שמישהו שאני בקושי מכירה שואל אותי איזה מוזיקה אני אוהבת לשמוע. אני תמיד מרגישה שאני עומדת למבחן בשאלה הזאת, ושהתשובה שאני אתן לו ישר תגרום למוח שלו לאחסן אותי בתיקיה של קבוצת מסוימת של אנשים – וישייך לי תכונות שהן לא קשורות אלי. ונמאס לי מזה.
בלי קשר להצלחה שלו, או למה שאחרים אומרים, פשוט לא אהבתי, באמת, נשבע.
נכון, הרומן הוא רק תירוץ להכיר לנו את חלקי הספינה, זה די חכם, והחלק האחרון הוא באמת הטוב ביותר (והיחיד בסרט שנהנתי ממנו). הבעיה היא ש*עד* שמגיעים אליו צריכים לסבול יותר מדי זמן עם הזוג הלא מעניין הזה. אותי זה שעמם. מה לעשות שאני לא סובל קיטש שהוא מוגזם (אלא אם זה בסרט של ספילברג או פיקסאר, הם איכשהו מצליחים לגרום לזה לעבוד).
בקיצור, לא אהבתי. באמת באמת, לא.
סרט מבולבל ולא מבדר
לגבי טיטאניק, אחותי גררה אותי ליראות את ה…דבר הזה שניקרא סרט כשהוא לריאשונה הגיע לארץ:
זהו מוצר סרט מבולבל ולא מבדר, תקוע בתקופה משעממת, עם שיחזור משעמם, שחקנים מעוררי פיהוק, אסון מחריד ומאוד קשה לצפיה בסופו – בקיצור, אוסף מוצרי קולנוע אסוף לבליל מאכזב ביותר (איפה הקאמרון הישן והטוב?).
הדבר היחיד שאני כן מיתרשם מהסרט הזה ,מהסרט האחרון של ג'יימס ("אווטאר", כן גם למוצר הפגום הזה לצערי נחשפתי – חשבתי שקמרון כבר חזר לעצמו) ובעצם מכל סרט אחר שלו זה האומץ לב שיש לבנאדם לצפצף על הקהל ולהראות ארועים בצורה אוביקטיבית.
לגבי עין-הדג, ירידה חדה ברמת התיחכום בביקורות האחרונות!
עין הדג מתדרדר בביקורות שלו (ע"ע "מישחקי רעב").
מתדרדרות במובן של
"הן לא מצחיקות\מעניינות\לא פלצניות כפי שהן נהגו להיות" או במובן של "אני לא מסכים עם המבקר"?
אוואטר.
:-)
ועכשיו – לקרוא את הכתבה!
בשבת בערב תוקרן TITANIC ב-ABC -מיני סדרה חדשה בת 4 שעות
והסרט של קמרון הוא מהסרטים הטובים והמושלמים שנוצרו. ומי שראה את השעה של ה-deleted scenes ב-special edition DVD יודע שטיטאניק יכול היה לצאת גם הוא בגרסה מורחבת של 4 שעות ועדיין להיות מרתק להפליא כמו הגרסה שיצאה בסוף.
אני אנסה לתפוס את השידור ב-ABC עם הלוויין הפיראטי שלי
(לא, אין לי אחד כזה באמת…)
לא חייבים לוויין פיראטי
כשיש את זה בשבת הקרובה (14/4) בלוויין החוקי בערוץ yes Drama.
"באווטאר נעשה השימוש הטוב ביותר בתלת מימד"- מיתוס
פשוט בולשיט. מיתוס מופרך ומנופח שמטופח בעקביות ע"י מבקרי קולנוע. באווטאר אכן היה שימוש נהדר בתלת מימד, אבל בסרטים רבים אחרים (חלקם יצאו לפני אווטאר) נעשה שימוש לא פחות מרהיב ובעייני טוב יותר ב3D.
דוגמאות: "רוחות חג המולד" של זמקיס, "הרפתקאות טינטין" של ספילברג ו"הוגו" של סקורסזה.
מסקנה: במאים גדולים הם במאים גדולים והם שולטים בקולנוע על כל מימדיו בצורה הטובה ביותר.
מחכה לסרטי התלת מימד של אלמודובר, פורמן, טרנטינו ופון טרייר.
חשבתי שהתלת-מימד ברימייק
לבלאדי ולנטיין היה אדיר. יותר טוב מזה שהיה ב"אווטאר".
גם היו המון סרטי איימקס שראיתי, למשל באוסטריה, שחשבתי שהיו גם יותר טובים. וזה היה לפני שנים.
זה היה סרט כל כך נורא
שפשוט לא התפניתי לראות האם התלת בו מוצלח. רובו פשוט היה תת.
אפרופו קייט וינסלט
מישהו יודע בכמה סרטים היא שיחקה בעירום? (חלקי או מלא, לא משנה)
10.67 סרטים.
(ל"ת)
הדילמה הייתה 10 או 9
אבל מה זה 0.67 ???
יש גם סדרה...
(ל"ת)
סרט עוצמתי ומרגש
תלת מימד מעולה.סיפור האהבה מרתק,האסון הפוקד את הטיטניק מהפנט (פשוטו כמשמעו),מרגש,עצוב ועעוד…
מסכימה איתך לגמרי. מדובר בסרט מושקע מאד
אמין מאד, מרגש ו… טוב!
טיטניק מבוסס על סיפור אמיתי?!
מסתבר שיש אנשים שגילו זאת רק לאחרונה. כנראה שה-3D עשה את שלו.
http://wre.ckth.at/post/20737964610/thank-you-boring-as-heck?9cf54380
מתוודה שאני בין הבודדים שאף פעם לא ראו את הסרט, אהבתי את הביקורת יכול להיות שעכשיו אשלים פערים.
הביקורת הזאת עשתה אותי נוסטלגית בטירוף
כ"כ בא לי פה לכתוב הודעה על הרומן שלי עם טיטאניק, אני הייתי בדיוק בגיל ובמגדר שבו הייתי אמורה להעריץ את הסרט, וזה בדיוק מה שקרה, אז בזמנו. אני תמיד מנסה לחשוב מה הייתי חושבת על הסרט אם הייתי רואה אותו היום, ואני לא מצליחה לחשוב על זה ברצינות. אני לא מצליחה לחשוב על הסרט בצורה אובייקטיבית ולנתק אותו עם התקופה והזמן שבו ראיתי אותו לראשונה. אבל את הרגשות שלי כלפי טיטאניק, אני אכתוב אולי בהודעה נפרדת, בפעם אחרת, כי אני צריכה להיות במוד הנכון, ואני לא כרגע.
במקום זה, חשבתי לשתף פה שני סרטוני ביקורת/דיון על טיטאניק שמצאתי אותם מאוד מעניינים, בלי קשר לאם אהבתם או או לא, מאוד התחשק לי לחלוק אותם למקרה שעוד מישהו ימצא אותם כ"כ מעניינים כמו שאני מצאתי.
אני מקווה שאני לא עוברת פה על שום חוקים של האתר. אני באמת לא יודעת זה נגד החוקים לקשר לביקורות אחרות. אם כן, אתם מוזמנים למחוק את ההודעה שלי. זה לחלוטין בתום לב, ובמחשבה שזה לא נגד החוקים.
הנה הראשון: (למרות שזה נראה לי ברור, אני חייבת לציין שהוא כולל ספויילרים)
http://www.youtube.com/watch?v=zE-UI4ucmfg&feature=BFa&list=PLDD889BDA9042EF7D&lf=g-all-a&context=G2b6f6fdFAAAAAAAAGAA
הסרטון הוא מתוך ערוץ היוטיוב whattheflick, ערוץ של סרטוני ביקורת ודיונים על סרטים, ואאל"ט הדוברים בסרטים האלה הם מבקרים מקצועיים. אחד מהם (זה עם החולצה הצהובה בסרטון), שוב אם אני לא טועה הוא אחד העורכים של אתר העגבניות. למראה הפלא, הם דווקא נגד הקונצנזוס ודיי מהללים את הסרט. יש התייחסות שלהם לתלת מיימד, וגם מזכירים את עניין שינוי הפריים של השמיים שהוזכרה גם פה באתר באחד הדיונים על הסרט (באופן מוזר, דווקא לא בביקורת הזאת).
הסרטון השני (שוב, גם כולל ספויילרים) :
http://blip.tv/nostalgia-chick/nostalgia-chick-titanic-3232596
הוא מתוך בלוג הוידיאו של Nostalgia Chick. זה וידאו ביקורת שצולם לפני שלוש שנים, בלי קשר להוצאה המחודשת, אז אין התייחסות לתלת מיימד, רק לסרט עצמו. זה היה בערך אחרי היציאה של אווטאר, (שגם הוא מוזכר בוידאו). היא בגדול מנסה להסביר את ההצלחה של הטיטאניק, אני לא בטוחה שהיא מצליחה, אבל היא מספקת נקודות מאוד מעניינות. בין היתר היא מתייחסת לליאו-מאניה, לעליהום על הסרט, לג'יימס קמרון ולמה הוא כ"כ מצליח, והיחס שלו לנשים בכלל בסרטים, ואפילו הביאה לתשומת ליבי כמה סצנות עם ביקורת פמיניסטית בטיטאניק שלחלוטין חלפו מעל ראשי בכל פעם שראיתי את הסרט. גם הביקורת שלה בסופו של דבר, חיובית מאוד.
אני שמח שיש עוד אנשים שאוהבים את הסרט הזה
כי בשנים האחרונות הרגשתי שאני לבד במערכה הזו.
בכל מקרה, מסכים איתך על הרבה דברים (למשל על עניין שרטוט המפה. אף פעם לא חשבתי על זה), אבל בעיקר לא מסכים איתך על השיר – נכון, הוא חרוש לחלוטין, קיטשי, בנאלי ומה לא, אבל במובן הזה הוא בדיוק כמו הסרט. מה גם שלפחות במקרה שלי הוא מצליח לגעת בי בכל פעם מחדש.
אה, כן, ו"טיטאניק" הוא הסרט היחיד שראיתי פעמיים בקולנוע (בזמן אמת כמובן). אני לא יודע אם אראה את הגרסה החדשה, אני חושב שהעובדה שראיתי את הסרט לפני כשנה וחצי בטלוויזיה הספיקה לי.
עד עכשיו לא ידעתי באמת כמה אנשים שונאים את הסרט הזה...
עד עכשיו לא ידעתי באמת כמה אנשים שונאים את הסרט הזה.
אני דווקא חושב שהוא שהוא… טוב. הלכתי לראות את זה בקולנוע רב חן פ"ת (עם אחותי בת ה 9, טעות גדולה) לא רק שהייתי צריך לנחם אותה אחרי שהיא בכתה כשהספינה טבעה, גם שהיא בקושי יודעת לקרוא אז היא התחילה לשאול שאלות מטופשות כמו: "למה היא הראתה לאבא שלה את הציור שלה ערומה?" WTF?!
אבל בתכל'ס נהנתי. אפקטים מדהימים וזה הרגיש לי כמו סרט של שעה וחצי. באמת, בסוף הסרט אני מסתכל ולא מאמין שעברו שלוש שעות (אולי עברנו לשעון קיץ בזמן הסרט?)
אבל באמת קצת הרגשתי שמשכו את זה.עד לטביעה. הבנתי שהיינו צריכים לראות את כל הספינה, אבל אי אפשר לגמור את זה בסצנה אחת? תחשבו על זה: ג'ק עושה לרוז סיור מודרך על הספינה, ולנגב עם סקס באוטו.
I couldn't agree more
ראיתי את הסרט בIMAX בלונדון ובצפייה שונה החוויה היתה רק גדולה יותר. לא רק שזה סרט מצוין אלא גם יצירת מופת בגל השלמות הסיפורית והנפח העלילתי.
כמעט מסכים,
השיר של דיון?אהבתי.למרות שתכלס הוא היה לא היה מאוד קשור.
חוץ מזה,אחלה של סרט.