איזון זה דבר מסובך. אתה לא רוצה לערבב ז'אנרים בלי שיהיה לך ברור שהתוצאה יכולה להיות קוקטייל סביר של שני הסגנונות. אתה יודע שהאיכות של התוצר הסופי תלויה בעדינות, בזהירות, בדקדקנות, במומחיות. אלא אם אתה טאיקה וואטיטי, ואז לא ממש אכפת לך.
המטאמורפוזה שעברה על אל הרעם הנורדי נטחנה כבר לבלי די, ולא כולם אהבו את "ראגנארוק", אבל אין להכחיש שהסרט הזה הצית חיים חדשים בקרב מי שנחשב לחולייה החלשה בנוקמים. מצד שני, גם אין להכחיש שהסרט ההוא היה קומדיה טובה ודרמה פחות טובה; לא היה איזון. היה כיף, אבל כנראה קצת יותר מדי.
לכן זה כל כך משמח שהסרט החדש הוא אבולוציה מבורכת של קודמו – משמר את הדברים הטובים, ומשפר את הפחות טובים. זה לא שוואטיטי מיישם את התיאוריה מפסקת הפתיחה ומטפטף בחישוב מדעי מרכיבים לפי ספר בישול: הוא עדיין מוזג בנדיבות חומרים שמפתיע לגלות ושומר על עליזות כללית לאורך כל הדרך, אבל הפעם – תאמינו או לא – יש גם איזשהו כיוון, איזשהו מסר, משהו מעבר ל"יאללה צחוקים ושיגועים". כלומר, יש צחוקים, ויש שיגועים, הם פשוט ארוזים טוב יותר ובוגר יותר.
רמז ראשון לשינוי הכיוון אפשר לראות בסצנת הפתיחה: סצנה די עצובה שמספרת על גור, שהולך במדבר אחרי שארצו חרבה לחלוטין, ובתו גוססת בזרועותיו. הוא מתחנן לאלים שבהם האמין כל חייו שיעזרו לו, אבל אף אחד לא שם. אחרי שהוא קובר את ילדתו, הוא פוגש באל שאליו התפלל, ואותו אל צוחק לו בפרצוף. מפה לשם מזדמנת לידיו חרב עתיקה עם כוח הרסני, והוא נודר נדר להרוג את כל האלים השחצנים הללו אחת ולתמיד.
בינתיים, אחד מהאלים הללו, תור בנו של אודין, מתאושש ממאורעות ת'אנוס ויחד עם ידידו המאובן קורג (וואטיטי עצמו) מחפש משמעות בהרפתקאות חלל שונות לצידם של חבורת שומרי הגלקסיה העליזה. אחרי כמה מקרי תקיפה של גור, הוא מובל אל קרב באסגארד החדשה שעל כדור הארץ, ואז לפתע רואה את הפטיש מיולניר אהובו בידיים של אהובתו מפעם: דוקטור ג'יין פוסטר (נטלי פורטמן), שאיכשהו הפכה לראויה ומסוגלת להחזיק את הפטיש ולזמן ברקים. הם משלבים כוחות עם מלכת אסגרד החדשה, ואלקירי (טסה תומפסון), כדי להביס את גור, ומנסים גם להשיג את עזרתו של בכיר האלים, זאוס (ראסל קרואו).
אם נסתכל על הקוקטייל שוואטיטי הגיש לנו, החוזקה הברורה שלו היא שמדובר בקומדיה קורעת מצחוק. יש כאן כל כך הרבה רגעי צחוק בקול רם שבשלב מסוים הפסקתי לספור. הבדיחות גם מגוונות: יש פאנצ'ים מארווליים מוכרים, אבל גם הרבה בדיחות ויזואליות, גאגים חוזרים, דיאלוגים הזויים, רפרנסים מפתיעים, עקיצות עצמיות חסרות בושה או משפטים כמו "בשעה 7:48 שלך". וואטיטי והכוכב שלו נרתמו שוב למטרה האחת שהיא להצחיק והשקיעו בה היטב. המסוורת' זורח בכל רגע קומי ומוציא זהב מכל שיחת נפש נוספת עם הגרזן שלו, ודמותו של קורג מוסיפה הומור לסצנות רבות עם הערות מהיציע.
חובה בהקשר זה לציין גם את ראסל קרואו שנמצא כאן לכמה דקות ונהנה מכל רגע. הקטע של המבטא המוזר שלו לא ברור לי, אבל הוא נכנס בקלות לאווירה השטותניקית של הסרט ומוסיף לה נופך מיוחד בתיאטרליות קורעת.
וכסרט מארוול? אהמ, אהמ. קצת כמו ב"ראגנארוק", הפינוי מהשולחן של דברים קודמים לא נעשה עם המון מחשבה, אבל בגלל שנכון לכרגע לכל היקום הקולנועי אין כיוון ברור, לא ממש מפריעה המהירות שבה תור הופך שוב לשרירי וחתיך, או ההופעה הדי מיותרת של שומרי הגלקסיה שקופצים להגיד שלום וטסים למקום אחר.
בגזרת מארוול אציין גם בקצרה את האקשן החביב ומרובה האפקטים, שלא חורג מהסטנדרט המוכר לפה או לשם. אין פה יצירתיות, אולי חוץ משטיק אחד של מיולניר שגם הוא ממצה את עצמו די מהר; מה שכן, וואטיטי שוב עושה שימוש נפלא בשירים מקפיצים בכמה סצנות כאלו. הוויזואליה גם היא צבעונית ונהדרת, ואפילו הבחירה לעשות סיקוונס שלם בשחור-לבן רק כי בא לו מצליחה להביא כמה אימג'ים חביבים מאוד.
ומעניין לעניין באותו עניין: סרט גיבורי על, כידוע, נמדד לפי הנבל שלו. במקרה שלנו, המדד הזה עשוי לבלבל. ההופעה של כריסטיאן בייל נעה בין משחק יתר מוגזם וקאמפי, דרך רגעים שבהם הוא זוכר שהוא שחקן טוב, ועד התפרצויות פתאומיות של "באתי לאסוף את הצ׳ק שלי מדיסני". וכל זה כשדווקא הסיפור שלו סביר לחלוטין, מעורר הזדהות וממש לא רק "מוהאהאהא". הפער בין החומר לביצוע מורגש לאורך רוב הסרט, והיה כנראה מציק יותר אילולא הכול מסביב גם הוא היה מתנודד ומחליף מצבי רוח ללא הפסקה.
ובזאת הגענו אל הנקודה העיקרית: האיזון שהושג בין מצבי הרוח הללו. לסרט יש משקל רגשי, אולי לא מהכבדים אי פעם וגם לא מהכבדים ביקום הקולנועי, אבל הוא ממש שם, וזוכה לכבוד הראוי לו. קחו למשל את סצנת הפתיחה הנוגעת ללב: וואטיטי של "ראגנארוק" היה חותך ממנה לבדיחה כלשהי בלי לחשוב פעמיים. הפעם נוספה הדקה הקריטית שבה נותן הבמאי לצופים לנשום לפני שהוא מחליף להילוך הקומי והמופרע. בהמשך זה כבר מורגש יותר: יש סצנות דרמטיות רבות בקו העלילה של ג'יין, ולמרות שנטלי פורטמן לא מאוד מתאמצת לאורך הסרט כולו (בקטעים הקומיים היא כבר לא ממש עומדת בקצב), התסריט והבימוי יודעים לעצור בזמן, שוב ושוב.
אפילו מוזיקלית זה מורגש. מייקל ג'אקינו, מלחין שחוזר בפעם החמישית לסרט מארוול, קצת יוצא פה מאזור הנוחות שלו (עם סיוע ממלחינה ישראלית בשם נעמי מלמד, וכמו כן סיוע קל מנעימת "גשמי קסטמיר" של ראמין דג'אוודי), ומשלב בין מוזיקה מסורתית של כלי מיתר וכאלה לבין תופים וגיטרות חשמליות. רק מה שהוא עושה לנעימה של אולפני מארוול בלוגו הפתיחה כבר מבהיר את הנקודה.
המילה הכי טובה בנושא הזה מגיעה לסופו של הסרט. היוצרים יכלו ללכת בדרך הנוחה והצפויה יותר; אבל הם הלכו בדרך השנייה, והעניקו משקל רגשי ומאוד לא מובן מאליו לא רק לסיפור הגיבורים שלנו, אלא גם לסיפורו של הנבל. אני מקדם בברכה כל עיסוק באובדן, אבל זה לא רק העיסוק עצמו – זאת ההכרה במשמעות שלו, ואפילו הצעת נחמה. היציאה מהסרט לוותה בתחושת חמימות מאוד לא מובנת מאליה: איך בשילוב כל הצחוקים והמהתלות הצליח הבמאי לפתוח פתח גם בתוך הלב ולהזריק לשם קצת עידוד.
אז כן, הסרט (בעיקר במערכה הראשונה) מרגיש מבולגן, אבל כשהוא מתגבש הוא מצליח לחתור אל יעדו בנחישות מעוררת התפעלות ומבלי לוותר על ההנאות שבדרך. יש מצב שזה אחד מהסרטים האלה שהשם שלהם קולע בול: יש כאן אהבה, ויש רעם, והם שלובים זה בזה פשוט יופי – ואפילו לא בהכרח איך שציפיתם. יופי מארוול, כבר התחלתי לדאוג.
יש שתי סצנות קרדיטים. הראשונה בעלת משמעות בהחלט, אבל לא ממש ברור האם השנייה מובילה לאנשהו או נמצאת שם רק בשביל הקטע. לא יהיה מופרך להניח שקווין פייגי עצמו לא יודע עדיין.
סוף סוף סרט שאני יכול להגיד שהוא טוב
פייס 4 של מארוול כבר תקופה במצב לא טוב מבחינתי – את שאנג צ'י אהבתי מאוד אבל: ספיידי היה חוויה מדהימה בצפייה ראשונה, ואז בצפייה שנייה אתה מגלה שכשאתה מכיר את כל ההפתעות אז לסרט לא נשאר כ-ז-ה הרבה להציע, על הנצחיים אין הרבה דברים טובים להגיד, דוקטור סטריינג' 2 היה אמור להיות ה-סרט של הפייז ובמקום הוא בעיקר היה מעפן. בגיזרת הסדרות, למעט מון נייט, גם לא מרגיש לי שקיבלנו משהו ממש טוב מאז וונדה וויז'ן והכל היה סביר במקרה הטוב או מיס מארוול במקרה הרע.
מבחינתי ת'ור מחזיר לי את האמון במארוול שהם לא איבדו את הקסם, ואני מקווה שזה מסמן דברים טובים לעתיד לבוא. אם כי אני מאוד מקווה שכל היקום הזה הולך לתפוס כיוון בקרוב מאוד, קצת מיציתי את ה"לכאורה הכל קשור אבל כרגע עוד לא".
מישהו יודע לספר על חווית הצפייה? האם היה טירוף סטייל המיניונים עם הפרעות מצד הקהל הצעיר?
בכורה רועשת, לא בהכרח רע
בבכורה שהייתי בה היו הרבה צעירים, הם מחאו כפיי גם בסצנות שיא וגם בסצנות שלא מתאים בהן. אפילו לפרסומות של המיניונים מחאו כפיים.
זה היה יכול להיות מעיק, אבל רוב הזמן דווקא שדרג את החוויה שלי.
אם זה לא מתאים, הייתי ממליץ לחכות כמה ימים או הולך בבוקר/צהריים כדי למצוא הקרנה שקטה יותר.
אצלי היה די שקט
אמנם בכוונה בחרתי שעה די נידחת, אבל הקהל (והו, כמה שהעליתי את הגיל הממוצע באולם…) פשוט בא לראות את הסרט וכולם השתתקו כשהוא התחיל.
אני מאד סבלתי בבכורה של ד"ר מוזר MoM מצרחות, הערות ומחיאות כפיים מוגזמות על כל דמות שמופיעה על המסך (תרגעו, זה כולה וונג). חושש שזה יחזור על עצמו בת'ור.
מעדיף הקרנה שקטה אבל בחופש הגדול קשה לדעת מתי יהיה רגוע.
אחרי שכל המעריצים השרופים כבר צפו בו...
הלכתי היום אחה"צ (בהוט סינמה חיפה), היו אולי 15 איש בכל האולם.
הסרט יפה ומושלם כמו כל סירטי מארוול אבל הסוף מבאס תחייםםםםם חוץ מיזה סרט מושלם❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤❤
כנראה הסרט הראשון של מארוול שהוא יותר טוב מהקומיקס.
הסאגה של גור שוחט האלים אולי כוללת את אחד מנבלי מארוול הכי טובים בכל הזמנים, אבל הסיפור האישי של ת'ור היה מעפן ומשעמם.
העובדה ששילבו את ת'ור עם כל מה שקורה לג'יין, זה מה שגורם לסרט לעבוד כל כך טוב גם בתור מסע אישי עבור ת'ור וג'יין, וגם משקף יפה את המסע של הנבל.
בגדול, זה כמו ת'ור רגנרוק רק עם הלב הרגשי שהיה חסר לסרט הזה. בקיצור, קומדיית אקשן רומנטית וחמודה שכל אספקט בה עובד… בהנחה ואתם אוהבים את סגנון ההומור של טאיקה וואטיטי. שהוא, מסתבר, לא לכולם בהתחשב בביקורות הפושרות שהסרט מקבל.
אני אישית לא נהנתי ככה מסרט של מארוול מאז שומרי הגלקסיה הראשון.
כמה נקודות בלי ספוילרים על הטוב והרע (ואז הרחבה עם ספוילרים בתגובה מתחת):
1. גור משמעותית נחות מהגרסא של הקומיקס ברמת האיום. בעיה נפוצה אצל מארוול. כנראה שדיסני מפחדים, אחרת קשה לי להסביר למה הנושא הזה כל כך עקבי. יחסית לשוחט האלים הוא שוחט כמות מזערית בקטע שערורייתי של אלים.
הסאגה של גור בקומיקס מתחילה מזה שת'ור חוקר אלים שנעלמו ומגיע לעיר של אלים בה הוא מוצא ערימה של גופות. יש שם בניית אווירה שחבל שבחרו לדלג עליה.
מצד שני, הלב הרגשי של הסרט והקשר לנבל עשוי פה טוב יותר מהקומיקס.
מצד שלישי, בייל קצת חוטא באובראקטינג ובשוטים מסוימים עושה פרצופים שגורמים לו להיראות כמו הדוד פסטר בגרסת זאק סניידר.
2. סיקוונס הפתיחה עם היצורים המוזרים הוא ההוכחה המושלמת לזה שוואטיטי הוא בחירה טובה לביים את סטאר וורס. מ.ש.ל.
3. ראסל קרואו בתור זאוס היה מדהים. יש מצב שזה עיבוד מושלם לזאוס שהיה גם במקור מילה שבילי בוצ'ר ורוי קנט מאד אוהבים.
4. טאיקה וואטיטי השתפר ממש בחיקוי ריס דרבי שהוא עושה בתור קורג. עדיין לא ברור למה הוא לא לקח את האיש עצמו לדובב אבל זה משעשע.
5. יחסית לזה שהסרט צולם עם מסכי הלד שהשתמשו בהם בבאטמן ובמנדלוריאן, הסרט לא נראה אמיתי יותר ולא מגרד את תחושת הריאליזם שהיו בבאטמן או במנדלוריאן. אבל אני מניח שזה עזר לשחקנים לשחק טוב יותר, לעומת המסך הירוק.
גם בour flag means death השתמשו בטכנולוגיה של הווליום (המסכי לד) וגם שפ התוצאה הסופית הייתה מקרטעת.
כלומר, אהבתי את הסדרה אבל המראה שלה לא היה בין הדברים החביבים עלי בה (סצנות הספינה הרגישו מאד מזויפות, אולי זה מכוון). אז ואטיטי ממשיך את המסורת.
כתבת יפה....מאוזן
סרט קליל וטוב, רק שגם עם בשר של עלילה ברורה…לפעמים קליל מדי,
אבל אף אחד לא מנסה לזכות באוסקר.
פשוט סרט להנות, זה בדר"כ עדיף מכל מני תובנות עומק הנשענות על עטיפת צלופן דקיקה שתקרע.
סרט נחמד וקליל שעובר (ואיך לא השוותה לאחרונים – סטרנג' ?) נראה שעולה עליו בהרבה. או לפ]חות במעט.
בגלל שהוא קליל ולא מתוסבך יתר על המידה.
תודה
אפשר ספוילרים לאפטר קרדיט ?
בתור אחד שלא ראה ולא יראה את הסרט
תודה רבה רבה !
1. נשמע מגניב דווקא . מגניב הקטע של האלים תאמת
2. חבל קצת נראה אם יעשו עם זה משהו
תודה רבה (:
סרט טוב
אני מסכים בגדול עם הביקורת, לדעתי הסרט קצתל פחות טוב מראגנרוק שההומור בו קלע מעט יותר מבחנתי, או אולי זו סתם הרעננות שלו, אבל סך הכל הם באותה הרבה ומאוד נהנתי מ"אהבה ורעם", שאכן מחזיק במשקל רגשי חזק יותר מקודמו.
אבל רציתי לתת רגע על פייז 4: אני לא מת על הMCU ברמה שאראה כל סרט וסדרה שלא מעניינים אותי, ככה שבכל הקשור לחיבור, הבטחות, וכל מה ששייך לעולם הגדול אני לא יכול לשפוט. אבל זה כבר לא סוד שבקרב המעריצים ההדוקים יש אווירה די שלילית לגבי הפייז הזה.
האם הוא באמת כזה גרוע? כלומר ביחס לפייזים הקודמים ובעיניים של מי שהMCU מעולם לא הייתה יותר מקולנוע בידורי עשוי היטב גם בפייזים "הטובים" כביכול.
בעיניים שלי אני ממש לא חושב. אולי הבעיה היא כן כל מה שאין לי, חיפוש של הרע הגדול הבא, חיבור לlore של הקומקסים וכו'. אני חושב שהבעיה העיקרית היא שיש פשוט הרבה יותר תוכן כרגע, ואנשים מחפשים שכל יצירה כזו תהיה מצוינת כשבפועל זה לא אפשרי. כאחד שראה רק את ספיידרמן, ד"ר סטריינג' (שבאמת היה כזה סרט גרוע אם אתם רואים אותו כסרט בפני עצמו, ולא כסרט שהיה אמור להביא לאורגזמה גיקית בין יקומית? אני לא חושב), ואת ת'ור. בסדרות ראיתי את לוקי ו-וונדהויז'ן.
האמת? מכולם נהנתי. באמת, אחלה פייז מבחנתי וכל תוכן של מארוול שרציתי מראש לראות לא אכזב אותי והיה מהנה למדי. אף יצירה פה היא לא מופת (גם ספיידרמן מטופש למדי), אבל זו האיכות המארוולית הטובה והמוכרת.
עכשיו נשאלת השאלה, האם הייתי אומר שזה פייז טוב גם אם הייתי משקיע עשרות שעות בלראות את כל התוכן שלא מעניין אותי? הפלקון, הנצחיים, ג'קי צ'אן והטבעות, האלמנה השחורה, מה אם..?, מון נייט, ובטוח שפספסתי כמה. אני אחתור לנקודה שלי: כנראה שהייתי אומר שזה פייז שרוב התוכן בו משמים ולא מעניין.
אבל זה בעיניי העניין. יש פשוט כל כך הרבה תוכן, ואנשים מתעקשים/ מרגישים חייבים לצרוך את כולו. למה בעצם? האם אותם מעריצים גם קראו כל חוברת קומיקס מבין הטרליון שיוצאות כל רגע, או רק את אלו שמעניינות אותם?
לא יודע, כאחד שהשמיט סרטים שלא עניינו אותו מכל פייז שהוא, ואמנם הכי הרבה מפייז 4 אז אני יכול אולי להסכים שכרגע נעשה בו פחות תוכן "עיקרי", אני מרגיש שהרמה של מארוול נשארה פחות או יותר אחידה מאז ומעולם.
וכן, מלבד "מלחמת האינסוף" זו כנראה לא הייתה רמה מטורפת לטעמי מעולם, אבל זה היה סרט אחד שהיה סרט שיא, מן הסתם אותו אפשר לשפוט רק מול השיא הבא שיגיע עוד עשור. (גם "שומרי הגלקסיה" הראשון בעיניי נמצא רמה מעל כל השאר)
בסופו של דבר, אני מרגיש שהביקורת מגיעה בעיקר מאנשים שלא עשו את הסוויץ' הזה בראש. מארוול של ההצלחה המטאורית זו חיה אחרת, ומארוול של דיסני + זו עוד אבולוציה של הדבר הזה. הם מייצרים היום כל כך הרבה תוכן שפשוט בלתי אפשרי לצפות שהכל יקבל את הזמן ואת המשקל שלו, ושהכל יתחבר בצורה מושלמת, מה לעשות. אבל כאחד שפשוטו מצטורף בתחנות שמעניינות אותו? ת'ור הוא עוד תוספת נהדרת לפייז 4, שהוא פייז עם אחלה תוכן מארוולי שלא צריך להתעמק בו ובהשלכות שלו יותר מדי, בדיוק כמו כל פייז קודם פה.
מסקרן אותי לדעת
מה ה״אהבה״ שנמצאת בשם הסרט?
האם, כמו שהרבה דיברו לפני הסרט, מדובר בסיפור אהבה לסבי, או שבכל זאת מדובר בסיפור אהבה בין ת׳ור לג׳יין?
אין לי כוונה ללכת לראות את הסרט, לכן אשמח לתשובה גם אם זה ספויילר.
אז מה עם ואלקירי?
היא יוצאת מהארון בסרט, כמו שהיוצרים הכריזו כבר לפני הרבה זמן?
בשביל הלא שמרנים יש את הולו ואת באהבה ויקטור (לדוגמא) ועוד
(ל"ת)
סרט כיפי ונחמד באופן כללי
מה שבאמת אכזב אותי זה הפלייליסט
זה אולי קנטוני, אבל אני מצפה מסרטים שיפתיעו אותי בגזרת הפלייליסט, שיהיו קצת מקוריים עם השירים. המוזיקה בסרט הייתה נחמדה, אבל הרגיש לי כאילו אני בחרתי את השירים לסרט הזה, וזה לא מחמאה- אני ממש לא מומחית למוזיקה והטעם שלי דיי בנאלי.
להפך, אני הורשמתי מאוד שהשאירו תקציב מכובד לשירים
אחרי שברגנרוק הפגיזו עם לד זפלין ברגעים הנכונים, הפעם היו G&R לפנים (באמת מהמוצדקים, ואני לא מעריצה) ועוד כמה שירים מוכרים מאוד שהשתלבו מצוין באווירה ובעלילה.
כן, מנה מוגזמת של גאנז אנד רוזס
אפילו היה נדמה לי שsweet child הופיע בשני קטעים נפרדים.
הרגיש קצת עצלני ונדוש.
אז יש הסבר בסרט להכנסת המיתולוגיה היוונית?
האלים היוונים קיימים כמו האלים הנורדים?
כי אם כן, אז זה סותר את ״נצחיים״.
הרי אתנה מהמיתולוגיה היוונית היא בכלל ת׳נה הנצחית, מה שאומר שאין באמת אלים יווניים שאחת מהם היא אתנה, אז איך זה מסתדר?
ואיקריס הוא גם נצחי, והסיפור על איך הוא עף קרוב לשמש הוא המצאה של ספרייט (למרות שבאופן מוזר ולחלוטין לא מוסבר, זה מה שבאמת קורה לו בסוף), אז איך יכול להיות מצב שבו המיתולוגיה היוונית אמיתית ביקום הזה?
אשמח לדעת אם יש הסבר לזה בסרט.
אין.
(ל"ת)
באסה
גם לא היה הסבר להכנסת המיתולוגיה המצרית במון נייט ובפנתר השחור.
דווקא עם המיתולוגיה הנורדית הסבירו את העניין מאוד יפה ובצורה שמתקבלת על הדעת, חבל שעכשיו הם כבר ויתרו על הסברים.
אתם לא יכולים להחליט שכל המיתולוגיות בעולם אמיתיות, בלי לתת לנו הסבר איך זה הגיוני, ובטח לא כשאתם סותרים את עצמכם בין סרט לסרט.
היקום של מארוול באמת מתחיל להפוך לבלגן אחד גדול, אבל לפי מה שהבנתי זה מה שקורה בקומיקס, אז היינו צריכים לצפות לזה.
גם אני הופתעתי לרעה
מכל ענין המיתולוגיה המצרית (המאד אינפנטילית) במון נייט. זה ממש הורס את היקום של מארוול – מה, עכשיו כל מיתולוגיה מתממשת מתי שרוצים? אולי נקרא לתיאמת שתחזיר לנו את טוני סטארק שלנו?
אחרי וונדה-וויז'ן שהתעסקה בטראומות מאד ארציות ואנושיות, והיתה נהדרת, ממש הרגשתי שזה הפך לסדרת סרטים מצויירים א-לה כח פיג'יי.
כח פייגי – ממך ציפינו ליותר.
הסבר טוב, רק שהם לא טרחו לתת אותו...
(ל"ת)
כולל ספוילר – אשמח לעזרה בסימון כי אני מהטלפון.
לא מסכים לגבי הסיום – היוצרים הלכו לכיוון מאוד צפוי. במקום לתת לגור להחליט לבד להחזיר את הבת שלו לחיים במקום לשחוט את כל האלים, בין אם בהפתעה גמורה ובין אם בגלל מבט על ג'יין ות'ור, הם בחרו לתת לת'ור להיות גיבור ולהגיד לו לעשות את זה כדי שחלילה לא יהיה נתון למרותו והחלטתו של מישהו אחר.
ככה במקום קתרזיס אמיתי קיבלנו רגע צולע.
סרט מהנה, גם אם פחות מוצלח מרגנורק, שאפילו מצליח לדון, בקטנה אומנם, כמה שאלות מעניינות על אמונה.
אני מחבב מאוד את ההומור של וואטיטי, אז הופתעתי מכמות הבדיחות שלא פגעו, אבל היו מספיק שנחתו.
ונדיר שאני אומר את זה על מארוול, אבל אני חושב שהסרט היה יכול להעזר בעוד 20 דקות על מנת להתעמק יותר לעומק בדמויות.
אבל בסך הכל התוצאה חיובית. מוזר לי שהסרט מקבל אחד הציונים הנמוכים בתולדות מארוול.
אגב, את הסרט יצא לי לראות בלונדון ב bfi imax, על מסך עצום (20 מטר על 26). בהחלט חוויה מומלצת.
אני חושב שוויז'ן אמר את זה, לא?
What is cancer, if not cells persevering?
האם צריך להשלים צפייה ב"לוקי" או בסדרות אחרות?
בשנתיים האחרונות צפיתי ב"וונדהוויז'ן", ספיידרמן 3, ד"ר סטריינג' 2 (ובשלושה פרקים של הפלקון וחייל החורף). צריך / כדאי להשלים את "לוקי" משהו אחר, או שאין צורך?
צריך? לא.
זה סרט סטנד-אלון לחלוטין, ואפילו יש ריקאפ רלוונטי קצר בתחילתו.
האם כדאי? לא חושב שיש סרט או סדרה מדהימים בפייז 4. אם הייתי ממליץ על משהו אז "לוקי" ו"הוקאיי" חביבות+ (לאירועים ב"לוקי" כנראה תהיה חשיבות בהמשך הדרך, "הוקאיי" יותר סיפור סגור).
רעם חלש
הת'ור: פעם שניה אחרי "דוקטור סטריינג'" שאני חוזר לטיזר הראשון של הסרט ומגלה שהוא מטעה באופן מוזר. הטיזר והטאגליין של הסרט הזה נתנו תחושה שת'ור עושה פה איזה מסע של חיפוש עצמי / טיול-אחרי-צבא בחלל. במציאות הוא מקבל קווסט מקגאפיני מאוד מהר, ונחשף שכמו סטריינג', גם הוא לא התגבר על האקסית (הטריילר הכנה לגמרי עומד לקרוא לסרט הזה "My Super Ex-Girlfriend", הא?)
האהבה: המסוורת' עדיין כריזמטי ובעל תזמון קומי מוצלח וטאיקה וואיטיטי עדיין יודע ליצור פריימים מרשימים ויש לו אחלה חוש מוזיקלי. והיי, גם אם תסבלו, זה הסרט הכי קצר של מארוול מזה זמן מה (רק שעתיים!).
והרע(ם): מה שטאיקה גם עושה פה זה למחזר בדיחות, בין אם מהסרט הזה או סרטי מארוול אחרים. נטלי פורטמן סבבה, אבל היה הרבה יותר פוטנציאל לדמות (כמה מהרגעים הכי מסקרנים שלה מתרחשים אוף-סקרין). טסה תומפסון לא מקבלת ממש מה לעשות פה, ולא רק שגם כריסטיאן בייל מבוזבז לחלוטין, במהלך הסרט תתחילו לתהות האם באמת צריך לעצור אותו. ראסל קרואו מגלם את זאוס עם מבטא שהגיע מ"אל תתעסקו עם הזוהן", משום מה.
לסיכום, שיפור קטנטן מ"ראגנרוק" המעפן. בביקורות השליליות שראיתי על הסרט אנשים מציינים שהרבה מהרגש מוקרב בשביל בדיחות, וכאילו…כן, שלום, איפה הייתם בסרט הקודם? הפעם דווקא הרגשתי שלא ה-כ-ל מוקרב בשביל בדיחות, אבל נראה שהסרט לא ממש יודע איך לטפל בתמות היותר כבדות שלו והן נדחקות לשוליים בשביל עזים שצורחות בפעם העשירית. בהחלט לא דחוף לראות, אפשר לחכות לדיסני+. נקווה ש"הפנתר השחור 2" ישאיר קצת טעם טוב מהשנה ה-meh הזאת של מארוול.
אהבתי מאוד
טפשי אבל עם המון רגש, וכנראה המערכה השלישית הכי טובה של מארוול מזו תקופה.
לא אוסיף על המגרעות שציינו פה כבר אבל אוסיף שהפריעה לי נקודה שהפריעה גם בסטריינג' האחרון: הסרט כמעט ולא מבקר במקומות אחרים. יש פה הרפתקה בין-גלקטית והסרט מתרחש בעיקר באותם 4-5 כוכבי לכת.
לפחות זה יותר משני מימדים
(ל"ת)
באיזה סרטי סולו של מארוול ביקרו ביותר מ-4-5 לוקיישנים?
(ל"ת)
תור ראגנארוק התרחש באיזה 2 כוכבים בערך
(כן, היה גם קצת כדור הארץ ועוד טיפטיפה בכוכב חסר שם שהופיע בהתחלה. אבל בעיקרון זה היה רק אסגארד וסאקר)
כך שביחס לקודם, 4-5 כוכבים זה אמור להרגיש כמו הרבה ולא כמו קצת.
עוד מעט אני נכנס להקרנה, רק לפני שיתחילו להגיע מספרים
אני אחלוק כאן את השיטה שלי לעלות על המספר שסרט מארוול יעשה בקופות. לילה הפריוויוס יחסית קובע. כי ההייפ של הסרטים האלה בדרך כלל זהה לפחות בסופש הראשון. אם הוא אכזבה או הצלחה זה ישפיע בעיקר על הסופש השני. בכל מקרה בלאק ווידוו עשתה X (במיליון 13) בפריוויס וזה יצא כחלק מהסופש הy שלה (80M). וככה כל מסרטים מארוול שבאו לאחר היו דומים עד זהים לנוסחה הזו. והקל שבהם הוא ספיידרמן NWH כי המספר שלו היה עגול בפרייוויוס 50M ואז הגיע ל260M פי 5.2.
בקיצור תנסו את זה וזה יוצא יחסית קל:) 36 לדוקסטור סטריינג' MOM פי 5.2 יוצא 187, בפועל הוא עשה 185. ככה שת'ור אהבה ורעם עשה 29M אז בסופש הוא אמור לצאת עם 150M, שזה טוב יותר מראגנרוק עם 122M, שזו כבר התקדמות לפרנצ'ייז שלו. יש בי את החשש, שת'ור יתפקד יותר כמו דדפול 2 ביחס לקודמו והווה אומר קצת מעל הסרט הקודם ומתחת לDS2, (כי גם הוא קיבל B+ סינמה סקור) סביב ה900M (קודמו עשה 880). עם כוכבית, כי עכשיו אין הרבה מדינות כמו סין, רוסיה ובכאלה שהוא הוחרם.
אני מרגיש שיש אהבת קהל לתור אז אולי יהיו לו רגליים חזקות מסטריינג
מאמין שכמו שאמרת איזור ה900 יתאים לו
אכן טיעונים הגיונים אבל דחוק מאוד מאוד
אולי אצל ג’יין עוד הייתי אוכל את הטיעון
אבל הנבל היה כל כך חלש שלא שחט אלים אולי אל וגם זה בלחץ
ועוד משהו שאני בתור אחד שעוקב ממש אחרי כל סרט וסדרה
תמיד היה אפשר לבקש את עזרת האלים ???
פאקניג אחותו גרסה והרסה את אסגרד וכאילו כאן חטפו כמה ילדים וואלה בואו נקרא לכל האלים ובלה בלה
אולי באמת זה רק אני שוב כנראה שכבר הסבלנות שלי נשחקת כי ברוב הסרטים ידעו להאכיל אותי תירוצים וככה וככה
אבל כאן כבר התעייפתי באמת
שוב הסרט לדעתי בשביל אנשים שהם לא עוקבים אחרי כל סרט ופיסל מידע. ממש יאהבו ולדעתי יעופו על דה ויזרמו כי באמת סרט קליל
אני לא חושב שרוב הגיבורים הארציים ידעו שהאלים האלה באמת קיימים
או שאפשר להגיע אליהם איכשהו.
ת׳ור עצמו מגיע לשם רק בגלל קסם/״מוליך״.
זה היה יכול להיות סרט ממש טוב
אם הוא היה מאפשר לעצמו להיות על משהו.
הפוטנציאל של הסרט הזה בהחלט בולט בלא מעט מקומות – הסצנה של גור עם הילדים, נניח – אבל באף שלב הסרט לא מצליח להתעסק באופן משמעותי באחת מהתימות (אובדן, אחריות האלים, התחייבות, מציאת משמעות) שלו. כמו בסטריינג', נראה שהסרט מעדיף להכריז בתחילת הסרט על הבעיה של הגיבור ואז בסוף לפתור אותה בדיאלוג ולהגיד "הנה! מסע!" אבל… נו, זה לא ממש עובד ככה.
זה הכי בולט, כאמור, אצל גור – שפשוט לא נתנו לו לעשות כלום. כמעט כל סצנה שהוא על המסך הוא נלחם בתור, אבל לא נותנים לו לעשות דברים בשל עצמו. הסצנה שלו עם ילדים היא מעניינת כי היא מציגה את הניסיונות שלו להיות אמפתי, ויש שם משהו שהיה יכול להיות מעניין – אבל פרט לזה (ולסצנת הפתיחה), גור לא מתאפשר להתפתח כדמות או לגלות לנו משהו על עצמו חוץ מ"הוא קוטל אלים, זה בשם (וגם זה קורה בעיקר מחוץ למסך)".
כל זה לא אומר שהסרט רע. הוא עובד, בסך הכל, כרצף סצנות מונעות עלילה. אין לי תלונות משמעותיות על שום דבר שקרה על המסך אם כי אחרי המחמאות ששפכתי על המסוורת' בסרט הקודם כשחקן קומי, אני מודה שבסרט הזה אפשר לראות שהוא לא ממש השתכלל מאז. הוא עדיין עם תזמון קומי כללי שראוי להערכה ואין לכולם, אבל הוא לא מצליח ממש לקרוע מצחוק בעצמו. תוסיפו לזה את טסה תומפסון שמתלבטת אם היא רוצה להיות פה, את נטלי פורטמן שכנ"ל, ואת קורג שבמפתיע אין לו כימיה בכלל ותקבלו רביעיית גיבורים הרבה פחות סוחפת וכיפית מלוקי-ברוס-תור-ולקרי של הסרט הקודם. שוב, לא באופן מקרטע או משהו – פשוט הסרט לא מצליח לנסוק באף שלב. הוא מתקרב לזה מאוד לקראת הסוף.
בקיצור, בסדר. ואין ספק שיותר כיף לראות סרטי מארוול ליד הבית בשעות נוחות מאשר בהקרנות טרום בכורה מאוחרות במרחק שעה. זה לא הופך את הסרטים ליותר טובים, אבל זה הופך את כל ההשקעה הרגשית לפחות מחייבת.
רק שהסרט הזה הוא כן על משהו.
זה סרט על התמודדות עם אבל ודברים שאבדו.
גם גור גור שלא עושה "דברים בשל עצמו", כלומר, חוץ מזה שהוא מנסה להשיג את סטורמברייקר כדי להגיע לאיטרניטי. כאילו, הקווסט שלו מובהר מסיקוונס הפתיחה. הסיבה שלו מובהרת גם.
אפשר לומר שהסרט מציג את הכל בצורה שטחית ממש, אבל לומר שהסרט הוא על כלום זה לא בדיוק הוגן.
לא, זה לא
זה סרט שמזכיר התמודדות עם אבל, אבל הוא לא עוסק בהם.
זה מעבר להצגה שטחית – הצגה שטחית מראה סיטואציות, מציב דילמות, מראה אפשרויות, דן בנושא איכשהו.
כאן אין את הדיון הזה. הפתיחה היא לא דיון על אובדן – היא דיון על אחריות האלים (שלא מתפתח לשום מקום). ההמשך לא מציג את גור כמי שעושה את מה שעושה מאובדן, אלא מנקמה. זה קשור, כן, אבל הסרט לא חופר בנקודה הזאת אלא נראה כאילו כל רגע הוא יעסוק בצורה משמעותית באחריות האלים. הוא לא עושה את זה.
יש סצנה אחת, בבית החולים, שבה מדברים בצורה שטחית אכן על השאלה איך להתמודד עם מצב שכזה – אבל גם היא לא התמודדות עם אובדן תכלס, אלא עם [[ספויילר]]. ואין פה דיון, כי הסרט לא מראה התלבטות בשום שלב.
ואז כאשר יש עוד אובדן, הסרט לחלוטין לא דן בו.
בקיצור, לא – זה סרט עם אובדן. לא על אובדן.
שזה אגב תואם את המוג'ו של וואיטיטי עם תור בכלליות
תור איבד בערך הכל ב"ראגנארוק", ו-ואטיטי פשוט לא ידע איך להתמודד עם זה, אז הוא לא, והוא נתן לאחים רוסו להרים את המשקולת הזאת ואז עכשיו בא לקחת עליה קרדיט בפתיח. אבל וואטיטי פשוט לא יודע איך להתמודד עם אובדן עם תור. (בסרטים אחרים הוא דווקא עושה עבודה לא רעה, למיטב זכרוני).
פייר, לא משכנע.
סיקוונס הסיום של הסרט עוסק בבחירה: ת׳ור, ג׳יין וגור מעבדים את הבעיות שלהם בצורה שונה.
וחוץ מת׳ור שהוא מאד ריאקציונרי, לגור ולג׳יין יש ממש הרבה בשר בסוף הסרט.
זה שטחי? כן.
אבל לומר שזה סרט על כלום? לא נכון.
אה, ובשולי הדברים
נראה לי שהסרט הזה מוכיח סופית שאין לוואטיטי באמת חזון ויזואלי גדול שהוא אינו "להעתיק מאחרים".
הסרט הזה היה צ'ק פתוח למהדרין, והוא לא הצליח לספק רגע אחד אמיתי שהוא "וואו", אלא רק קצת שטאנצים של "זה קצת כמו סרטי אייטייז".
הוא די טוב בשילוב מוזיקה, לזכותו – ויש משהו מרענן בבמאי שהוא "זיקית", לצורך העניין – אבל נראה לי שפשוט אין לוואטיטי את היכולת להנפיק תמונה עוצמתית שלא נופקה על ידי מישהו אחר בעבר.
השחור לבן זה בדיוק איפה שהרגשתי את הפספוס
על הנייר היה אמור להיות כאן סצנה מנקרת עיניים. מארוול נותנים צ'ק פתוח לוואטיטי לעשות מה שהוא רוצה, הוא לוקח את האתגר ומשחק בשחור לבן, והתוצאה אמורה להיות ברמות אחרות.
בפועל – זה לא קרה. היה קצת שחור לבן, עם קצת צבע, ושום דבר מזה לא הצליח להיות שומט לסתות. יותר מזה: השחור לבן הרגיש מאוד.. מלאכותי. אז כן, זה היה יפה – אבל יש הבדל בין "יפה" ל"מרהיב". וואטיטי לא מצליח להגיע אל השני.
אני יודע שזה טיפה פוליטי מדי לכאן
אבל באמת קשה לי לצפות בסרט חדש של פורטמן מאז שבמבצע הקודם היא לא הביעה טיפת סולידריות לבני עמה שספגו רקטות ואף הגדילה וביקרה אותם. בלי קשר להסכמתי או אי הסכמתי עם ביקורתה, נורא הכעיס אותי שהיא בחרה לעשות זאת בזמן שהמדינה שהיא נולדה בה מותקפת פיזית. אני יודע שהיא לא שגרירה שלנו ולא חייבת לייצג את המדינה (כנל גל גדות) אבל זה היה טיפה יותר מדי. חוץ מזה שמאז ברבור שחור היא לא הרשימה אותי בכלום. כן ,גם בג'קי לא. קריסטן סטיוארט עשתה את זה יותר טוב.
גם לי מפריעה הנוכחות שלה
אני לא מצפה ממנה ומאף שחקנית לדבר או לשתוק, אבל ההתנהגות שלה דוחה.
היא יודעת שהדעה שלה נתפסת כשווה יותר, מעין עדות או אישור בעיני רבים, וברור שהמניע שלה הוא אך ורק הדימוי שלה והאהדה מהסביבה שמעניינת אותה, ולא אכפת לה על חשבון מי ומה.
בדיוק.
היא אישה אינטליגנטית עם עבר אקדמאי והרבה פרסום והערכה. חבל שהיא בוחרת להשתמש בקול שלה כדי להוסיף לקולות המערערים על הלגיטמיות של המדינה. וכמובן שהדעות שהיא מביעה הן אלו שיותר קל ונוח להביע בסביבתה והן לגמרי הליכה עם הזרם. הבעיה היא שכאשר יש לה שייכות לכאן האמירות מרגישות כמו סכין בגב ורק מחזקות את הקול שלה לעומת שחקנים בלי זיקה לישראל. לא מפתיע, מרגש או אפילו מכעיס אותי במיוחד לשמוע כל מיני שחקנים בלי קשר למדינה מתבטאים נגד המדיניות שלה אבל כאשר פורטמן בוחרת להחרים באופן סדרתי זה כבר מעורר זעם. בשנים האחרונות אני לא מסוגל לצפות אפילו בסרטים ישנים שלה משום שאני לא יכול לנתק את הכעס עליה כאדם מהדמות שהיא אמורה לגלם, מה שיוצר חווית צפייה מוזרה ולא נעימה. לא תכננתי לצפות בזרט הזה בקולנוע אבל לאור זמן המסך הרב שלה שניתן לה כנראה שגם בבית אוותר עליו.
אני מזדהה
עם הקושי להנות מצפייה בסרט (או יותר גרוע, סדרה) עם נוכחות של טיפוס דוחה.
בין יוצרת ליצירה קל לי להפריד, ולשמוע דיבוב אין לי בעיה, אבל פרצופים שצריך לראות במדיום חזותי מקלקלים לי את החוויה והורסים לי את האסקפיזם.
קרה לי עם בית הקלפים. ההאשמות נגד ספייסי התחילו כשהייתי בבינג של הסדרה באמצע עונה 3 ופשוט הפסקתי.
(טוב גם הסדרה הידרדרה אז זה היה הקש ששבר את גב הגמל).
אני חייב לומר שפורטמן לא שווה את הויתור על הסרט הזה
זו יצירה מדהימה לדעתי. גם אנחנו יצאנו מהאולם ואמרנו אחח עוכרת ישראל, הזבל הזו. אבל אחרי הכול היא לא עשתה משהו רע כמו ספייסי וזו הדעה שלה גם אם רק מאינטרסים. אני לדוגמה ששמעתי שהוויקנד הוא מתבטא נגדנו, הפסקתי לעקוב אחריו. ורק אם זה אחד משירי האומנות שלו אני אשמה, כנל לופה. גל גדות גם השתדלה לא לומר כלום ואיכזבה אותי והיא קיבלה כבר את העונש שלה שWW84 היה כל כך גרוע, שכל טוויטר רק לא רוצה לראות אותה מלוהק לשום דבר.
לדעתי, ת'ור 4 יצירה מדהימה מידי לוותר בשביל פורטמן, זה הרבה יותר גדול ממנה. והמדד שלי 'להעניש' על יצירות שגם ככה לא מיוחדות. אבל זה רק אני. פשוט רציתי לומר לך את דעתי בנושא. הסרט הזה 10/10 עבורי:)
חס וחלילה אני לא משווה בינה לבין ספייסי.
דיברנו כל הנושא של שחקנים שגורמים לסלידה מהסרע/ סדרה, אבל זה לא אומר שאני חושב שהם חלילה שווים אחד לשני כי אין קשר. אין לי בעיה עם זה שגל גדות שתקה וגם האמירות של דה וויקנד (או זנדאיה, לנה הידי ועוד כמה שחקנים) לא באמת מפריעות לי. כשזה הגיע מפורטמן זה מפריע כי היא נולדה כאן, למדה כאן באוניברסיטה, הוריה מכאן, היא אפילו ביימה כאן סרט. כפי שכתבתי, הדעה לגיטמית אבל כשזה הדבר היחיד ששומעים ממנה בזמן המבצע זה מכעיס. הייתה יכולה לבקר ואז להביע סימפטיה עם הצד שלנו ולקוות לעתיד שקט יותר או משהו.
וכפי שכתבתי למעלה, אני לא מעניש את היצירה
אלא פשוט חווית הצפייה שלי בסרטים שהיא נמצאת בהם אינה נעימה. אני כבר כמה שנים נהייתי אנטי פורטמן, מניח שגם המשחק שלה התחיל לעצבן אותי (באמת שאפשר לספור על כף יד את כמות ההופעות הנסבלות שלה).
רוי, אתה מוכשר
הצלחת להחזיר את הנושא למה שחשוב: ביקורת חיובית על סרט מארוול וביקורת שלילית על סרט וורנר.
תאמיני או לא באמת לא כיוונתי לשם
מה לעשות שהן 2 הישראליות שמופיעות ב2 חברות מתחרות ושתיהם לא ידעו להתמודד יפה עם זה שהעם שלהם במצוקה;)
(כמובן שפורטמן יותר גרועה!)
כישרון מולד טבעי
(ל"ת)
כמו קמאלה, נולדתי מארוול😌
(ל"ת)
לפי imdb
לגל גדות יש כרגע 6 פרוייקטים עתידיים. נראה לי שהיא תהיה בסדר למרות דעתו של כל(?) טוויטר.
אני בכלל לא אנטי גל
אני חושב שיש לה צוות עסקי טוב שמנהלת אותה וכרגע היחס שלי פושר כלפיה. פשוט ציינתי שהיא לא אהובה כמו פעם. והמצב ששומעים ליהוק שלה. יש לה הרבה מתנגדים.
הכוונה שלי לא הייתה בנוגע לגל גדות ספציפית
האינטרנט, ככל שאפשר להתייחס אליו כאל מקשה אחת, הוא הפכפך. יום אחד אתה למעלה ויום למחרת למטה. אם נחזור לנושא הדף שבו אנחנו נמצאים למשל, אני מקבל את הרושם שכלפי וואטיטי שלפני רגע היה יקיר הקהל יש התהפכות בקהלים מסויימים נגדו בגלל אהבה ורעם. המהירות שבה הלך הרוח כלפי מישהו משתנה היא מגוחכת ולכן אני לא חושב שצריך לתת לזה יותר מידי משקל.
למה שניכם (אונליין ורנדל) מניחים
שהדעות שהיא מביעה הן אלו 'שיותר קל ונוח להביע בסביבתה, שהן הליכה עם הזרם'
וש'ברור שהמניע שלה הוא אך ורק הדימוי שלה והאהדה סביבה'?
ברור שאתם לא מסכימים עם העמדה שהיא הציגה, אבל שקלתם את האופציה שהיא התבטאה באופן שאשכרה מיצג את מה שהיא חושבת?
אין לי שום כוונה להכנס לתוך הטיעונים עצמם או המבצע הצבאי הנ"ל, אבל מאוד מטריד האופן שבו אתם מבטלים את עצם קיום הדיעה.
כי זה הטיעון הרגיל והמשעמם במלחמה נגד ״השמאל״.
האשמה ברצון להיות פופולרי, אתרוג ועוד ועוד.
ומניין לך דעותינו?
(ל"ת)
אני לא מדבר על הדיעות שלכם, רק על שיטת ההקטנה.
(ל"ת)
מישי כתבה שברור שאנחנו לא מסכימים עם העמדה שהציגה למרות שבכוונה הדגשתי שאני לא מסגיר כאן לגבי דעתי בנושא.
קצת לא נעים שבכל זאת מניחים מה דעתי הפוליטית בעניין, אני בכוונה לא נכנס לעניין הזה ומעוניין להישאר באתר ללא שייכות למחנה פוליטי מסויים.
הנחות מחנאיות
(ל"ת)
חוזר בי מהחלק הזה
לא מעניין אותי הסיבה מאחורי הדעה שלה וגם בכוונה אני לא כתבתי עם אני מסכים איתה או לא, אז לא ממש אהבתי את הרמיזה שאני חלק מהמלחמה בשמאל. כבר כתבתי למה זה כן הפריע לי. הדעה כשלעצמה לא מפריעה לי, אבל אולי בזמן שהמדינה שיש לך קשר אליה מופצצת אפשר אולי לאזן עם כמה מילות ניחום או תמיכה.
לא רמזתי שום דבר לגבי דיעותך או מלחמותיך
אני כן אציין שבזמן שרצה בארץ התאבססות טרמינולוגית קשה של ימין ושמאל כ'דיעות', דווקא יצגת פה דיעה הרבה יותר נפוצה ובעיני די בעייתית- ההנחה שיש דבר כזה איזון בהכרח מניחה שיש נכון ולא נכון, שאולי לא נופלים להגדרות של ימין ליכוד ושמאל עבודה, אבל כן נופלים להגדרות פוליטיות. מבחינתך נכון שחייבים לתמוך בישראל, אפילו אם מבקרים את ישראל בחריפות גדולה, חובה על כולם להביע אמפתיה, להגיד משהו תומך: "לאזן".
אפשר אבל ממש לא חובה "לאזן", בטח כשמתיחסים לדיעות, אין סיבה לכתוב דיעה ואז לסייג אותה עם ההפך כי מישהו החליט שחובה על כל הישראלים לתמוך ולנחם.
להביע אמפתיה לעל שלה שמופצץ זה לא דעה נגדית למה ששיתפה. לפי ניסוח זה משתמע שהיא בעד שישראלים יופצצו.
בפועל הדברים אינם בהכרח סותרים ולטעמי מתבקש מישראלית לשעבר (קשה לי להגדיר אותה כישראלית) להביע איזה מסר שגם נוגע לעמה, במקום לשתף תמונה בסטורי שרצה ברשת ללא הרחבה אי מילה בנושא. לא יודע מדוע המילה חובה נכנסה לכאן כי אין לה חובה לעשות דבר ומובן שהיא יכולה לעשות כרצונה. זה לא משנה את האנטי שנגרם לי ממנה.
״ ברור שאתם לא מסכימים עם העמדה שהיא הציגה״ מהמשפט נשמע שאת הנחת שאיננו מזגימים עם תוכן דבריה אף שאני לא מתכוון להסגיר שום נטייה לגביו.
כמו כן, ה״דעה״ שייכת אלי אינה מדוייקת אז אשמח לא להכניס אותי למשבצות. לא אמרצי שחובה על כולם לתמוך בישראל. שילוב הנסיבות הספיציפיות גורם לי למצוא את פורטמן כמישהי שאיני מעוניין על המסך.
זהו שלא
אפשר לחשוב דברים ממש גרועים על ההתנהלות של מדינת ישראל, ואפילו להגיד אותם בקול רם, בלי לרצות/ליחל/לשמוח שאנשים בישראל יתפוצצו. יש הרבה תעמולה שמוחקת את התפיסה הזו, עד כדי ציור של סלבית עם זיקה ישראלית חזקה כעוכרת ישראל (אני לא חושבת שנכון לתאר את פורטמן כישראלית).
זה די אירוני בעיני שאתה ממשיך לתמוך בנרטיב הזה וגם לטעון שאתה לא מביע עמדות פוליטיות. למעשה, העמדה שלך מיצרת דחיקה ודה לגיטימציה של עמדה פוליטית ישראלית, שאולי היא במיעוט אבל היא קיימת.
אגב, אני מודה פה שלא זכרתי מה הפוסט של פורטמן שכל כך הכעיס אנשים, הנחתי שזה משהו על ישראל תוקפת בעזה. הופתעתי לגלות שזה פוסט שבכלל עוסק בשיח ג'ראח, עיסוק מאוד טעון גם בישראל- כבר עשרים ומשהו שנים שיש הפגנות בשכונה, והיו שם הרבה מאוד עניינים בשני העשורים האלו (כולל כמה דרמות כשערכים של התושבים השמרניים או של פעילים עם היפר מוטיציה התנגשו באלו של נשים ליברליות שהצטרפו למאבק).
ובכלל, למה תמיכה במאבק של תושבי מזרח ירושלים שחיים תחת משטר ישראלי (ולחלקם גם תעודות זהות ישראליות) מתפרשת כתמיכה בהפגזה של ישראל על ידי משטר החמאס מעזה?
זו בדיוק הטענה שלי, שהדברים לא סותרים.
בכוונתי לפי ניסוח זה לא התכוונתי אל פורטמן אלא למה שכתבת ״ אין סיבה לכתוב דיעה ואז לסייג אותה עם ההפך״. תמיכה בעם שמופצץ היא לא ההפך מביקורת על מה שנעשה בשייח גארח. ואני במציאות מביע דעות פוליטיות, פשוט לא בא לי כאן. לא נעים לי שהפכת אותי לאדם שעושה דה לגיטמיזיה להבעת עמדות פוליטיות. אני פשוט נהנה מכך שבאתר לרוב נמנעים מפוליטיקה כי בכל מקום אחר שאני נמצא בו זה בלתי אפשרי. באתר אני עוטה על עצמי זהות א פוליטית ואמשח לעשות זאת בלי להיות מואשם בכל מיני נרטיבים.
ולמה ךהכניס משפטים שלא כתבתי, איך אני לא אוהב שזה קורה (הרבה באתר).
ממתי אמרתי שתמיכה במאבק של תושבי מזרח הירושלים מתפרשת כהפגזה? הדבר לא יצא מהמקלדת שלי אז אין לי מושג לאן השאלה מופנית.
מבין שזה מספק להוציא אחרים כחסרי מוסר אבל אני נפגע מאד שמסיקים שטענתי דברים שנעוצם לא נטענו.
לא אמרתי שהמאבק בשייח גארח אינו צודק ושתמיכה בו שקילה לעידוד ההפגזות על ישראל. לי כאב באופן אישי בתור חייל ששירת באותו זמן בדרום וראה את הנזקים והמצוקה של האזרחים מקרוב שפורטמן משתפת מביצה הבטןח סטורי אחד ובזה מסיימת את ההתייחסות לתקופה הזו. סטורי אחד לא מיצה את הטירוף של התקופה הזו. אני לא מצפה מפורטמן להיות אקטיבסטית, להפגין בשייח גארח או לחבק חיילים במוצבים. כן באותו רגע הרגשתי שיש בה משהו מנותק ובלתי נסבל בשנים האחרונות. זה הכל. לא מעוניין להיכנס לפאן הפוליטי ובטח לא מעוניין שידחפו אותי לשם בניגוד לרצוני. כבר פעמיים רמזת לדעותיי למרות שאיני הסגרתי אותם. בפעם הראשונה כשכתבת שברור מהי דעתי בנוגע לעמדה שהציגה ולאחר מכן שהסקת שאני חושב שהמאבק בשייח גארח מעודד טרור בישראל.
אני לא מדביקה לך את הפרשנויות האלו,
ממש לא! למעשה, הדבר שהכי מצער אותי בשיח הפוליטי ישראלי זו תפיסת ה"קיצונים משני הצדדים" שמייצרת דה לגיטימציה לכל עמדה שלא מתישרת עם איזה טווח באמצע, ואני חוששת וחושדת שאתה מייצג מקום כלשהו (שאין לי יומרה לזהות) על האמצע הזה.
יש אנשים שממש לא מזדהים עם האמצע הזה, שלא מרגישים צורך לאזן בהתיחסויות מגוונות או שבדמם נמצאת עמדה אחת וממש לא אחרת. חלקם ישראלים, יהודים שחיים בארץ ואחרים לא.
כמו כן, אני לא יודעת ולא יכולה להסיק כלום עליך כמגיב, אבל מההכרות הגלובלית שלי עם השיח ישראלי- אם נניח גל גדות היתה מפרסמת משהו שתומך בישראל ואז מפרסמת משהו על שייח ג'ראח (בחרתי בה כי היא בחיים לא התבטאה במשהו כזה אז זה האמא של ההיפותטי) אף אחד לא היה יורד ממנה על ה'פרו פלסטיניות'. רוצה לומר, שהציפיה הישראלית לאיזון מראש מוטה, אנשים מצפים לתמיכה "בעם שלהם" (ביטוי שלך) גם ממי שהתבטא נגד מדיניות ישראלית, אבל מאוד לא סלחנים כלפי התבטאויות נגד מדיניות ישראלית גם כלפי מי שבדרך כלל מאוד תומך בישראל.
מה שאני חוזרת וכותבת לך הוא לא האשמה בדיעה פוליטית כלשהו ספציפית, אלא תפיסה פוליטית כללית של גבולות שיח מאוד ברורים. והגבולות האלו מאוד מאוד שגורים בישראל אצל רוב הישראלים.
כל זה, מבלי להגיד כלום על הבחירה עצמה לא לאהוב את מה שנטלי פורטמן אמרה, לרמה של הצדקת חרם. כלומר, אם מה שהיא אמרה הכעיס אותך מספיק, אני הכי תומכת בבחירה שלך להחרים, גם אני מחרימה כל מיני כוכבים שהתבטאו בצורה שמאוד מאוד מקוממת אותי.
רק מזכיר
שפורטמן ארגנה תרומות אחרי מלחמת לבנון השנייה לשיקום הצפון, ובחרה לעשות את הסרט הראשון שלה בישראל לפי ספר ישראלי.
אישית אני ממש לא רואה את הסטורי הזה כ"אנטי-ישראלי" ואני גם לא מאוכזב שלא שיתפה עוד משהו "פרו-ישראלי", אבל גם אם כן, נשמע לי מאוד מוזר לפסול על דבר כזה מישהי שתרמה לישראל פי כמה מעל הממוצע ליהודיה אמריקאית. עזוב יהודיה אמריקאית, לא יודע מה אתה עשית בצבא אבל היא בוודאות תרמה יותר מהשירות הצבאי שלי.
נטלי פורטמן של אחרי מלחמת לבנון השנייה שונה מאד משל היום.
דבר נוסף, אני לא בדיוק מחרים, אני פשוט לא נהנה לצפות בסרטים בהשתתפותה. גם בתור שחקנית היא קצת בלתי בעיניי ומחוץ למסך אני לא מאד מחבב אותה כפי שציינתי.
ובתור מישהי עם פרסום, השפעה וכסף יש לה קצת יותר אמצעים לתרום מאשר לאזרח הממוצע? בכל זאת זה לא מוריד מהאזרח הממוצע. אני לא תרמתי כספים רבים למדינה וגם לא עשיתי יחצ מיוחד אבל כן יכול להגיד שסיכנתי את חיי לא מעט במהלך השירות. אני כמובן לא אומר שזו הדרך היחידה לתרום למדינה אבל לא רואה צורך בהשוואות האלו.
ופורטמן של 2015 אומנם ביימה כאן סרט אבל פורטמן של 2018 נגיד לא מוכנה לבוא לארץ ולקבל פרס. הטענה שלה היא שהיא מחרימה את ביבי אבל בסוף ההרגשה היא שהחרם הוא על כל המדינה.
אגב,
למרות שלא רציתי להביע דעות פוליטיות אני מרגיש שזה בלתי נמנע. הביקורות שלה לרוב מוצדקות. חוק הלאום באמת גזעני למשל. אבל המדינה שלנו רגילה לחטוף שטפי ביקורות מהעולם, זה מצב ברירת המחדל שלנו, והיה נחמד אם בתור מישהי שהקהל הגלובלי חשוף אליה ומעריך אותה היא הייתה עושה עוד משהו מעבר ללבקר (שוב, פורטמן של השנים האחרונות).* בסוף רוב האנשים שאינם קשורים למדינה לא תמיד מבינים את הדקויות (לרובם לא אכפת באופן טבעי) והתוצאה עלולה להיות שהיא פשוט נותנת עוד לגיטמציה לBDS.
* יכול להיות שהיא תורמת לארץ כספים, אני לא באמת יודע מה פועלה (גם יכול להיות שזה בעילום שם).
אני מתהלכת פה בין הטיפות
אני חושבת שפורטמן רחוקה מאוד מלתת לגיטימציה לBDS, אבל כן רוצה להציע לך קו מחשבה אחר: בכל הקשור לקונפליקט יש עובדות בשטח, ויש את הפרשנות של העובדות בשטח. לדעתי רצוי לשאול למה עצם ציון העובדות הוא לגיטימציה לBSD, והאם הדרך הנכונה להלחם בBDS היא השתקת אנשים מלדבר על העובדות.
אפשר להתווכח על הפרשנות לעובדות, אבל הולכת ופושה בישראל התפיסה שעצם השיח "בחוץ" על עובדות הוא לא לגיטימי, וגם כשדברים כבר בחוץ (למשל הסיפור של שיח ג'ראח) אם חלילה אדם ישראלי או עם זיקה לישראל/יהדות מעז לדבר על הדברים, זה כמעט אוטומטית הופך אותו לאויב הציבור, אלא אם כן הסביר והצדיק בשבעה סעיפים למה ישראל צודקת.
זו תפיסה מאוד בעייתית קודם כל ברמת האזרחים בישראל, כי יש חוסר יכולת לנתק ביקורת לגיטימית (גם אם שגויה) מאיומים לא לגיטימיים- לא כל ביקורת היא חרם או אנטישמיות. בנוסף, התפיסה הזו קצת מעוורת ישראלים למה שקורה בשטח היהודי שמחוץ לישראל, והמחיר שיהודים לא ישראלים משלמים על הזיקה לישראל בצל הBDS.
במה בדיוק אתה מרגיש שהיא "מחרימה מדינה שלמה"?
היא עשתה שיחה עם יובל נח הררי בסוף 2018, אז יש לפחות בנאדם אחד בישראל היא לא מחרימה. היא לא דורשת שהסרטים שלה לא יוקרנו פה נגיד, בשונה מקן לואץ' או הסופרת סאלי רוני.
לא מצאתי סימוכין לאן הכסף מהפרס ההוא הלך בסוף, אבל בהודעה המקורית היא אמרה שהכסף ישמש כדי "לחולל שינוי בחייהן של נשים בישראל ובמקומות אחרים". בהודעה על הביטול המארגנים של הפרס אמרו שהכסף יגיע לאותו המקום, ככה שגם ב-2018 היא לא בדיוק "החרימה מדינה שלמה".
התחושה שלי ממה שאני קורא ורואה עליה שהיא מנסה לעזור ולתרום בדרכה השמאלנית. מבין לגמרי אנשים שחושבים שזה רק נזק, אבל עדיין מוזר לי למה זה מפריע לראות סרט שלה אחר כך. אני נגיד שונא את היחס של ג'ון ווייט לישראל, אבל זה לא יפגע בהנאה שלי מסרט איתו.
אתה גם לא נהנה מ"הנסיכה הקסומה" בגלל מנדי פטינקין? דיסני-מארבל התחנפו תקופה ארוכה לסין והיה את כל הסיפור על "מולאן", זה גם פגע לך בהנאה?
מולאן היה סרט מבוזבז
מחקו את השירים בשביל ההתחנפות וגם היא לא עבדה בסוף. אגב אם היו שירים, לדעתכם 'כי אצלי תצאו גברים' היה עובר היום את הפוליטקלי קורקט? משום נראה לי שהיו משנים אותו.
לא הבנתי למה שיהיה אנטי לשיר הזה
הרי הוא מדגים את החשיבה הצבאית שבגללה בכלל מולאן מתחפשת לגבר.
מי שקשר ביניהם, בפירוש ובמובהק הוא החמאס*
להתייחס לגופו של עניין ולהתעלם מהעובדה שהחמאס יורה טילים על אזרחי ישראל על רקע הסיפור הזה, קצת דומה למישהו שיעביר ביקורת על הסכמי אוסלו יום אחרי רצח רבין ולא יזכיר במילה אחת את הרצח.
*למשל, קטע עיתונות מה-15.05.21
https://www.maariv.co.il/news/military/Article-840704
לא חוזרת בי
זאת אישה עם ידע, והיא מתבטאת בדקלומים חלולים שמביעים מינימום תובנות וגורפים מקסימום אהדה בסביבתה.
אה כן, וווסטוורלד חזרה להיות טובה וכיפית.
מאז העונה השנייה (שלעיתים מושמצת לא בצדק) לא נהניתי ממנה כך. והפאזל לא מרתק כמו בעונה הראשונה אבל הוא עדיין מסקרן מספיק.
כמובן שהתגובה אמורה להיות הדף של ווסטוורלד.
אם כי יש קשר לסרט הזה, בשניהם משחקת טסה תומפסון ואחד מהאחים המסוורת (ככה זה כשמארוול השתלטו על כל השחקנים הזמינים בהוליווד).
זה אותו אח המסוורת' בשניהם.
(זה כי בת'ור משחקים שניים מהאחים המסוורת')
טוב זה היה מאכזב
זה הסרט היחידי של מארוול שהאמנתי שלא יאכזב אותי, את רגנרוק ממש אהבתי, כריס נהדר כת'ור וטייקה מביים וכותב.
מה יכול להשתבש? מסתבר שהכול
החיבור בין תור לשומרי הגלקסיה מופיע ממש בקטנה וגם שהוא מופיע הוא איכשהו ממש משעמם
נטלי פורטמן באמת גרועה בסרט הזה (ולא קשור לסלידה הכללית שיש לי ממנה)
כריסטיאן בייל מבוזבז והדמות שלו לא מממשת עשירית מהפוטנציאל שיש לה.
האחים רוסו עשו יותר עם הדמות של ת'ור במעט שהיה להם, ברגנרוק השינוי שוואיטיטי עשה לדמות היה מגניב ומרענן אבל אחרי שב2 סרטי הנוקמים האחים רוסו שכללו את הדמות אז הוא חוזר להיות אותו הטמבל מרגנרוק.
לא מסכים עם זה שהסרט הצליח למצוא את האיזון בין דרמה לקומדיה בניגוד לרגנרוק, מה שמוביל אותי לבעיה הכי גדולה שלי עם הסרט, אני אחיה עם זה שהקרבת את הסיפור והדמויות בשביל הקומדיה, אבל הסרט לא כזה מצחיק ולא פוגע בהמון מהבדיחות שלו.
הסיקוונס בשחור לבן היה יפה לפחות.
כרגיל
https://www.fisheye.co.il/movies/ms_marvel/#target-comment-1127579
אממ לאא מה שיהונתן ענה לך ומה שאני הוספתי
(ל"ת)
עוד לא ראיתי
אבל הסרט כבר עומד על 6.9 ב IMDB וגם בRT עומד על 79% של הקהל ו-67% של המבקרים.
בקיצור, לחכות שיגיע בחינם ל-VOD.
קצת מוזר לי הקבלה הרעועה שהסרט הזה קיבל
למה דווקא הסרט הזה קיבל ציון כל כך נמוך (יחסית) מהמבקרים ובכללי? בסטנדרטים של מארוול, הוא הרבה יותר טוב מרוב סרטי פייס 4 שברובם היו איפשהו בין סבירים פלוס ועד ממש מעפנים. בסרט הזה כל מה שצריך לעבוד בסרט מארוול עובד. הדמויות היו אהובות עד עכשיו, ובסרט הזה הם לא עושות שום דבר שונה ממה שהם עשו עד הסרט הזה. והקאסט עדיין מוצלח והמשחק טוב. סגנון הקומדיה שהרבה (כולל אותי) אהבו בתור ראגנארוק נמצא גם פה (אם כי בכמות קצת פחות קיצונית ובאיכות טיפה פחותה), והאקשן לגמרי סבבה. אפילו הרגש בסרט עובד מעולה, בטח ביחס לשאר פייס 4 עד עכשיו (ד"ר מוזר 2 למשל היה ממש בדיחה בקטע הזה. כל מה שהיה אמור להיות מרגש בסרט ההוא היה מאוד מלאכותי).
אני באמת לא מבין למה אנשים מאוכזבים בכזו רמה דווקא מהסרט הזה, כשכל מה שהוא צריך לעשות הסרט מארוול הוא עושה היטב. זאת אומרת, ברור שזה עניין של דעות ושזה לא משהו סובייקטיבי, אבל אחרי שראיתי את הסרט אני באמת לא מצליח להבין מאיפה זה הגיע.
לדעתי זה עניין של ריקושט מתגובות למה שקדם
תור 4 סובל מזה שסטריינג היה לא מה שציפו. לדעתי זה באופן דומה לקפטן מארוול שהרוויח מהסרטים שקדמו לו.
יש מצב. נקודה טובה מאד.
(ל"ת)
סרט מצויין
מכיל קצת מכל דבר, קצת שטויות, קצת אקשן, קצת רגעים מרגשים והרבה הומור.
והאיזון למרבה ההפתעה עובד, בין עיזים צורחות לדיונים על מוות, איכשהו זה עובד.
הסרט הזה סובל מביקורות לא בגלל וייאטיטי אלא בגלל פייגי שנדמה שעייף מלתכנן שלבים ויקומים וממשיך על אדי האנדגיים שלו ככל שיוכל. הדרך היחידה להנות עכשיו ממארוול היא להיפרד מהתכנון ארוך טווח ולהגיד לפייגי היה שלום ותודה על הדגים.
הסרט עצמו? קומדיה חביבה ללא עומק.
המבטא של ראסל קרואו יווני, והוא עשה אותו בצורה די מדוייקת
באמת?
זה נשמע לי כמו מבטא רוסי גרוע…
תזכירו לי לעולם לא להיות עובד VFX בסרט של טאיקה ואטיטי (או של מארוול)
בסרטון חדש שהוא וטסה תומפסון מדברים על סצנה מתור הוא מתבדח על האפקטים של קורג בצורה שבטח לא החמיאה במיוחד לעובדי האפקטים שעבדו עליו.זה נכון שהרבה פעמים האפקטים במארוול בולטים מדי לעין ומרגישים קצת זולים. מסתבר שאחת הסיבות לכך היא שמארוול מעסיקים לא טובים. הסרטון חסר הטקאט של טאיקה הוסיף שמן למדורה שכבר בוערת זמן מה ולפיה לא כדאי להיות עובד VFX במארוול. חלק מהסיבות – דדליינים לא הגיוניים, ניהול לא נכון ושכר נמוך שאינו הולם את שעות העבודה הרבות. קצת מטומטם מצד טאיקה לגחך על האפקטים כי הנושא הזה חוטף יותר אש לאחרונה, במיוחד אחרי הטריילר של SHE Hulk. כדאי לו לפרסם איזו התנצלות.
ובלי קשר הסרטון גורם לי לא לצרות לצפות בסרט. צילום מזעזע והם צודקים, כל הדמויות נראות תלושות וOFF.
ומרגיש לי שטאיקה מפגין בסרטון זלזול. אולי הוא החליט להשקיע בסרט כדורגל שלו עם אליזבת מוס ומיכאל פסבנדר ובא להחתים צ'ק אצל מארוול על הדרך?
נשמה אתה נראה לי לוקח יותר מידי דברים ברצינות יתרה
הם צחקו, אולי באמת עדיף שלא לך תצפה בסרט, כי אתה לא תבין את ההומור. בסוף זו עבודה תחת השם שלו, אף אחד לא מכיר את העובד VFX בסרט של מארוול כי יש עשרות אלפים.
ובלי קשר לדעתי כל העבודה של הVFX מאוד תאמה את הטון והשטנץ של הסרט, אבל אתה לא תדע כי לא ראית את הסרט!!
הלכתי לפתוח עצומה לטיפול בנפגעי הVFX. בפרק הבא תצרף לנו את יובל דיין, שתשיר לנו למה אתה לא רוצה לצפות בסרט.
וואו אל תגיד לי מה אבין או לא כי זו פשוט חוצפה מוחלטת.
לא המצאתי איזה מרמור, מוזמן לחפש על בעית vfx של מארוול. יש שלל עובדים לשעבר ששיתפו מידע.
והם לא דיברו בסרטון שהאפקטים המסורבלים מתאימים לטון, הם ממש צחקקו על האפקטים המעפנים.
זה שהדמויות נראות תלושות וקצת מעוותות זה לא חלק מתחושת הקאמפ (ממה שאני הבנתי). טקיאה ברצינות מסתכל על סצנה בסרטו שלו ושואל בצחקוק ״זה נראה אמיתי?״.
אותי זה מצחיק, הכול מצחיק
כתבתי ואכתוב שוב, תחשוב על סקיצה של SNL. אתה כן הופך עכבר לפיל ופותח דיון סופר ממורמר על עוולות העולם. די עם ההתחסדות הזו, אתה לא מקבל כאן נקודות. וזה הדיון הפוליטי השני שלך שאתה בדף הביקורת של הסרט שלא קשורה לסרט. ביקשו די.
יש לאתר הזה עורך והוא מוזמן להחליט מה מתאים ומה לא. זו גסות רוח מצדך להחליט להגביל ולצנזר אותי.
נחמד שאותך הכל מצחיק, אותי לא. לא דיברת על "עוולות העולם" אלא עוולות שנעשות בתעשיית הקולנוע. לא יודע מה כוונתך בממורמר, אם יש משהו לא בסדר צריך לצחוק תמיד? בכל מקרה ברור מהסרטון שהאפקטים הירודים לא היו מכוונים אלא סתם פאשלה ששעשעה אותם (היחס שלו לסרט הזה כל כך אגבי וחסר עניין).בכל מקרה, העניין רלוונטי מאד לתעשיית הקולנוע כי ממה שידוע לי אפקטים ממוחשבים הם חלק מהם. חלק מהעדויות הן שבגלל העומס בפרוייקטים של מארוול, העומס באפקטים שהם דורשים, תנאי העסקה גרועים ודדליינים לא הגיוניים הרבה תוצרים יוצאים מחופפים. מרגיש לי שזה רלוונטי מספיק לקולנוע. אבל אפשר לפטור את העניין הזה בכך שהכל מצחיק ושבעצם זה בכלל מערכון של SNL.
תקשיב אין לי שום כוונה לצנזר אותך, זה גם לא ביכולתי
באמת שלא היה איכפת לי, אם לא היו מדברים על זה אתמול. גם תחשוב לרגע על מה שכתבתי, באמת אתה חושב שיש כאן דיון איזה פיתוח חכם שתורם לשאר הכותבים? נגיד וזה כל כך בוער בך הייתי כותב את זה כבר בעמוד של חדשות וגם שם האמת שזה לא היה משנה כלום. אם תיכנס לטוויטר כבר יש לך יותר סיכוי ליצור איזה תזוזה גלובלית במחשבה, פחות בעין הדג.
ובלי קשר אני מסכים איתך לגמרי לגבי הטענה, אבל זה באמת הכי פחות קולנוע שאפשר לקשור לקולנוע וגם לאף אחד אין מה להוסיף על זה. רוצה עוד עוולה יותר רצינית? מארוול כבר -סיכמו- להביא ליוצרים של הקומיקס כ25,000$ הופעה של ילנה בחובה ובסוף הביאו להם רק 5000$. לא לעמוד בהסכם זה יותר גרוע, אבל שוב כאמור אין מה לעשות עם זה ואין שיח לפתח על זה.
ובלי קשר, מקווה שתבין שברוב המקרים אני כבר אוהב להתדיין איתך ואתה עונה מאוד לעניין, לפעמים אתה אוהב לקפוץ אם אמרתי משהו חריף מידי, אבל אין באמת שאנחנו לגמרי בסדר ואני אומר את מה שאני אומר שיהיה לאחרים גם נוח פה כמו אבי. אז פוליטיקה תמיד תהיה, רק אני מציע תשאל את עצמך לפני שאתה מעלה, אם זה משהו שיכול ליצור שיח, זה הכול. חוץ מזה תכתוב מה שאתה רוצה לכתוב אני האחרון שאגיד לך על זה משהו.
בניגוד ליובל דיין, עובדי אפקטים בהוליווד באמת נפגעים.
תרבות של קראנץ׳, תנאי עבודה רעילים, משכורת לא מתגמלת.
ההילולה של התאגידים שמנצלים את האדם הקטן לעשות כל כך הרבה עבודה פשוט מגעילה אותי.
איך זה שבשנת 2022 אנשים אוהבים תאגידים ומיליונרים יותר מאי פעם ומוכנים לשמש כלבי שמירה מרצון?
כבר אמרתי לכם בעבר, סורי אין לי אמפתיה לדברים שאין לי שליטה
ואתם שוב ושוב פוחתים דיון על פוליטיקה שלא משנה כלום ואפילו אין מה להתדיין בה, מלבד 'אני לא אוהב את החוסר צדק/רוע בעולם', אולי די? מצטער אבל ממש לא איכפת לי, בטח אם היוצר לא עשה איזו זוועה שקשה להתנתק מהמעשים שלו.
ולשאלתך, אין קשר בין התאגיד לבמאי, הוא צחק על סרט שלו. נפגעי הVFX שימחו יחרימו ולא יעבדו בכל חברה שמייחסת אליהם לא טוב. אין מה לפתוח דיונים עלזה ג'יזס.
לא נטען שטאיקה אחראי על תנאי העובדים אבל זה חוסר רגישות מצידו לגחך על עבודה שהעובדים האלו עשו בסרט שלו,
בייחוד שייתכן מאד שהאיכות הלוקה בחסר היא לא באשמתם. בכל אופן האנשים האלה מאד לא מוערכים בתעשייה וכמעט אף פעם לא מקבלים את הכבוד שמגיע להם על עבודה קשה וסיזיפית. לרוב אנחנו בכלל לא שמים לב כאשר האפקטים טובים, וזו חלק מהמטרה, ולכן לעיתים רחוקות נשמעים שבחים על עבודת אנשי הVFX. אבל כאשר האפקטים נראים רע זה פתאום בולט לעין ולפתע הם משתרבבים לשיחה ומואשמים בעבודה גרועה. לא רואה בעיה עם הצפה של הנושא הזה אם מפריע לך, דלג! אל תחליט בשביל אחרים מה ראוי לכתוב ומה לא. וקצת צבוע להאשים אחרים שהם פותחים דיונים פוליטיים כשאתה רק לפני רגע פתחת דיון על WOKE ,נושא שנטחן באופן שבועי.
קטונתי מלחנך אותך או מישהו באופן כללי.
אבל אתה מגיב בפלטפורמה ציבורית, ואתה צריך להיות פתוח לאפשרות שאנשים ירצו לתת קונטרה לדברים שלך.
הדרך שבה תבחר להגן על יצירות שאתה אוהב בלי קשר למציאות ממש מצחיק
יש סרטון למעלה של הבמאי של הסרט צוחק על העבודה הגרועה של הVFX.
ואתה אומר שזה התאים לטון ולשטאנץ של הסרט וגורם לזה להיראות חיובי.
משעשע מאוד
בלובלו קצת התבלבלתי, אני לא צריך את הניתוח בשקל תשעים שלך לדרך שאני חווה סרטים
אתה לא רוצה שאני אתחיל לנתח אותך ואתחיל לשים אותך ללעג נכון? זה קל לי מידי. יהונתן נתן כאן טון מאוד ברור בעבר שהניתוח לא אמור להיות על הכותבים אלא על ההשגה שלהם. זו לא פעם ראשונה שלך שאתה מנסה לזלזל, אם אתה מתקשה לכבד, תגיד לי אני אעזור לך בדרכים יצירתיות שישעשעו אותי הרבה יותר ממה שהם ישעשעו אותך;)
ואם לא היית מנסה לבנות השגות על דעות של אחרים במקום להתמקד במה הם אמרו בתכלס, היית רואה שלפני כל השלשול הזה, כתבתי ביקורת מאוד מסודרת תחת ספויילר, שזו בדיוק החוויה שהייתה לי מהסרט עצמו, סקיצה של מערכונים.
אז בבקשה תתחיל להתחבר למציאות או כדברי וונדה "In spite of your hypocrisies and insults, I begged you to safely get out of my way. You have exhausted my patience. But I do hope you
understand, that even now, what's about to happen, this is me, being reasonable".
אוקיי, מה נסגר?
יש איזה עורך באולם שיעצור את הגנון הזה?
נשמה אתה גם ככה על קרח מאוד דק פה
אני לא העורך הראשי אז אני לא אמחק את כל הדיון הזה (חוץ מהתגובה הראשונית של רנדל) למרות שאלוהים יודע שזה מה שצריך לעשות. יש דיון שלא נראה לך? דפדף הלאה, לא חסרים פה דיונים. לא אכפת לי אם התגובות האלו הן "הסגנון" שלך או "המשחק" שלך או וואטבר. אתה מתנהג כמו שמוק לאנשים בלי סיבה וכבר העירו לך על זה. זה צ'אנס אחרון להתאפס על עצמך.
מישהו היה צריך לומר את זה, תודה
(ל"ת)
כן, מה שהכובען אמר
השבוע האחרון לא איפשר לי מענה מלא לכל הדברים פה, בטח לא בזמן אמת – אבל השם ישמור: אתה מסוגל ליותר מזה.
זה מסוג הדברים שמבאס לכתוב באופן פומבי, אבל הדיבור שלך השתחרר מאוד בזמן מאוד קצר ובקטע רע. אין סיבה לזה, ואנחנו לא נמשיך להתנהל ככה. ראה בזאת קריאה להתאפסות לפני שסתם נגלוש למקומות שאין בהם צורך.
וואוו לא הבנתי הדיבור פה עליי??
אם כן חבל. אתה באמת לא רואה את הזלזול של הבלולו הזה? ואני השמוק?! אם כולם משחקים אותה עיוורים, אז אני פשוט אענה לא איכפת לי, תעשו מה שבא לכם. אישית אכזבת אותי יהונתן, כי חשבתי שאתה קצת מבין אותי יותר מהאחרים.
הזהרתי בעבר מי שינסה לזלזל בי כאן, אני אגלוש איתו למקומות לא טובים. ואתה יודע מה? אף פעם לא ראיתי אותך מכיר בצד שלי, אתה ואחרים דיי מבטלים אותו כאן. אבל סבבה, מהיום מי שמדבר אליי בצורה מזלזלת שיצפה לתגובה ברמה של השפן המטורף והשוטה.
לא.
אני אומר עכשיו מראש: אתה לא במקום לחלק אזהרות כאלה.
העובדה שאתה לא מורחק מהאתר היא, בשלב הזה, לא ברורה מאליה – בטח אחרי השבוע האחרון. אם זה לא "להכיר בצד שלך", לא יהיה לי יותר מזה.
אתה מוזמן לבדוק אותי בהיסטוריה ארוכה של תגובות שאנשים מזלזלים בי – הן המגיב, הן ככותב, והן כעורך – ולראות איך אני חושב שאפשר להתמודד איתן. אתה מוזמן להבליג. אתה לא מוזמן "לגלוש למקומות לא טובים".
אם הופתעת לגלות שהתגובות מופנות כלפייך, אולי באמת עדיף לקחת רגע, להירגע, לנשום, לנסות להבין איך זה מתפרש מהצד השני, ורק אז לחזור לכל הדיון הזה, ובכלל.
אני מת על טאיקה אבל כל מסע הפרסום של ת׳ור נשען על האספקטים הפחות טובים שלו.
לי זה באמת נראה שהוא מנסה להרעיל את הפאנבויז ולגרום לדיסני לבטל את סרט הסטאר וורס שלו. אחרת קשה לי להסביר את ההתנהגות שלו במסע היח״צ של ת׳ור.
מחבב מאד את הדברים שהוא מעורב בהם מאחורי המצלמה, אבל חושב שהוא צריך להמעיט במשחק.
השטיק שלו כשחקן מאד חוזר על עצמו ונמאס די מהר (לשחרר את גיא, לייטאיר וכו). אפילו בOUR FLAG MEANS DEATH שחיבבתי פלוס הרגשתי שהסדרה הייתה יכולה להשתדרג אם הוא לא היה מלהק את עצמו לשחק את בלאקבירד. הליהוק שלו ממש הקשה עלי לקבל את הרומן של סטיד ובלאקבירד כשבירור בלאקבירד הוא הצלע החלשה שפגמה בכימיה (השחקן של סטיד ממש אחלה בסדרה). גם לא קניתי לרגע את העובדה שבלאקבירד אמור להיות רוצח מסוכן ומאיים.
לא בטוחה שרואה את זה כמוך
ז"א, אני מבינה שזה נושא כואב, ומנושאים כואבים באמת כדאי להמנע, אבל בהקשר של הסרטון, בלי ששמים על זה זכוכית מגדלת, זו הערה של שנייה שנראה שהיא קשורה למסך שהם מסתכלים עליו ולא לסצינה עצמה – הם אומרים גם שהאנשים המצולמים לא נראית אמיתיים. זה לא קשור לאפקטים, אלא לצורת הקרנה. (ממש רואים את הבדל בצבעים בין המסך שהם מציירים עליו לבין הסצינה כשמשדרים אותה). אני לא חושבת שהיתה שם מחשבה על האפקטים, ובטח שלא על אנשי האפקטים.
אני כן אגיד שכל הדיבורים שלהם על איך הם "מצאו את הסיפור" תוך כדי הצילומים ואז תוך כדי הפוסט פרודקשן ואז תוך כדי צילומי ההשלמה – זה בהחלט גורם לי לחשוש לגבי איכות הסרט…
כן, זה לא הדבר הכי נורא ולגמרי אפשר לפרשן את זה כמו שאת אמרת.
כאן למשל, הוא אמר שהוא רצה להראות את ת׳ור באור שרוב המעריצים לא היו רוצים.
עכשיו, לי לא באמת אכפת מזה. ת׳ור (אודינסון) של הקומיקס הוא לא איזה דמות מופת מורכבת. אז מצידי שיעשה מה שבא לו. אני מת על וואטיטי. אבל בכוונה אמרתי שהוא מרעיל את המעריצים, הכוונה היתה למעריצי ה-MCU. יש הרבה שנאה כלפיו בטוויטר בעקבות האמירה הזאת, ובעקבות הוייב הכללי שהוא שידר במסע הקידום הזה. האישיות של טאיקה לא יורדת לכולם בגרון, לפחות לא לקהל הרחב לדעתי.
האישיות של טאיקה
היא לא אישיות ש"אמורה" לרדת לכולם טוב בגרון…
יהודי פולינזי, ממוצא מאורי, ממקור ניו זילנדי, שחושב "הי סרט שבו היטלר הוא חבר דמיוני של ילד זה רעיון טוב" – הוא בדרך כלל לא בן אדם שידוע בזה שהוא מתאים את עצמו לנורמות חברתיות הנהוגות בארה"ב (המקום שלרוב ממנו מגיעות רוב המגמות בטוויטר).
הוא סוג של טיפוס (במלעיל), לטוב ולרע. בעולם טרום מארוול אין על טאיקה וואטיטי כזה זרקור והוא יכול להיות מי שהוא בלי שיפריעו לו כל כך. אז כן, הוא מנסה למתן את עצמו (ויש מצב שזו חלק מהבעיה, יכול להיות שאם הוא לא היה מנסה למתן את עצמו אז האקצנטריות היתה נקלטת ועכשיו זה סתם לא לפה ולא לשם), אבל המח שלו קצת מופרע- כאמן זה נפלא, בראיונות- קצת פחות עובד. בסופו של דבר הוא זה הוא.
ולגבי האמירה על ת'ור
זו אמירה כל כך גנרית שבמקרה הזה אני באמת חושבת שזה יותר המחשבות על טאיקה מאשר האמירה עצמה.
בערך כל במאי שלוקח דמות מוכרת אומר וריאציה מסויימת על המשפט הזה.
גם כריסטופר נולאן הראה את באטמן באור שונה שלא מתאים לחלק מהמעריצים. גם סניידר עם איש הפלדה. גם בונד של דניאל קרייג. זה מעצבן כשטאיקה ואטיטי אומר את זה כי זה טאיקה ואטיטי, ואני אפילו לא חושבת שזה בטעות. אני חושבת שהוא עובד קשה על הפרסונה הציבורית הזו שהמטרה שלה היא לעורר תגובה על ידי זה שהוא קצת מעצבן. סוג של מיני-טרול שנתנו לו במה והוא מנסה לבדוק מה הוא יכול לעשות איתה ונהנה מכל רגע (ונאי לא אומרת את זה כדבר שהוא אינהרנטית רע. יש משהו מרענן בזה שהוא לא לוקח את כל העולם ההוליוודי כל כך ברצינות).
אז כן, אני לחלוטין מסכימה לגבי זה שמסע הפרסום האחרון שלו הוא יכול להיות יותר מדי "ואטיטי" לתקופה כל כך קצרה. רק לגבי הקטע עם ה VFX לא הסכמתי…
ושוב, אני בסדר עם זה. וטאיקה יורד לי בגרון בקלות. לא צריך להסביר לי.
אני מדבר על התגובה של המעריצים, או יותר נכון "המעריצים".
לא הייתי קורא לעצמ מעריץ, התגובה נטו הפריעה לי בגלל הפגיעה בעובדים.
אם הפרשנות שלך אכן נכונה אז סתם קרה כאן בלגן על כלום. אם הוא וטסה ירדן ממש על עבודת האפקטים, זה קצת מכעיס. במיוחד שעקב הכתבה קראתי על כל סערת הvfx וחוסר הכבוד הכללי שהם מקבלים לרוב. טאיקה דברן בלי יותר מדי חסמים אז הגיוני שיתפלקו לו הערות מדי פעם שעלולות להכעיס או להעליב אנשים מסוימים.
מה שכן, בסרטון שפרסמתי נראה שאין לו עניין לדבר על הסרט. לרוב כשבמאי מדבר בהתלהבות ותשוקה על סרטו זה מצליח לדבק אז אני מניח שגם חוסר העניין שלו קצת מדבק.
זה בעיה לדבר על סרטים של מארוול
בתכלס אסור להם להגיד כמעט כלום, אז הם מדברים על דברים שהם כלום. מה שיש שם זה בעיקר טאיקה וטסה מריצים בדיחות פנימיות ממאחורי הקלעים של הסרט ואז מנסים להסביר אותם וקצת שוכחים שהם אשכרה אמורים לפרסם שם סרט…
ראיון מעניין מאד עם המלחינה הישראלית של הסרט
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hyaulpbnq
אני מצאתי את זה מרתק. פרט אקראי: מייקל ג'אקינו באמצע לביים סרט?!
יצאה היום כתבת תחקיר של וולצ׳ר בדיוק על העניין הזה – ניצול ופרקטיקות עבודה בעייתיות של מארוול מול אמני VFX.
הנה הלינק
נעלמה משום מה הכותרת
שהייתה – בהמשך לדיון מלמעלה על VFX במארוול
תיקון קטן נוסף
מקודם לא הייתה לי גישה לכתבה עצמה (וולצ׳ר והגישה למנויים בלבד שלהם) אז התייחסתי לציטוטים ותגובות שראיתי לכתבה בטוויטר.
עכשיו הצלחתי להיכנס וזו לא כתבת תחקיר, אלא מכתב אנונימי מיוצר VFX שעובד/עבד מול מארוול ומעיד על הנסיון האישי שלו מולם.
רק רוצה לדייק את ההקשר.
פוסט - סליחה
קוראי עין הדג, אני מבקש סליחה על ההתנהגות שלי בשבוע שעבר, עוברת עליי תקופה לא קלה, (עדיין) שהגיעה לשיאה שבוע שעבר, עם 3 ימים ממש לא קלים ואפילו רעים והוצאתי את זה כאן על האנשים. אני רוצה שתדעו שהדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע במישהו כאן וזו לא הייתה בכלל כוונתי. למעשה, זה היה מאוד קשה לי לשמוע שזה מה שחלק גדול חושבים וזה גרם לי לעשות חשבון נפש. כי בסוף אני בן אדם לוגי וגם אם אני אתווכח אתכם מה כן מותר ועל הדרך, ברור לי שיש כאן קהילה עם רגישויות שאני צריך יותר להפעיל (ואולי הייתי צריך לעשות את זה ממזמן בכללי) אם אני רוצה להיות חלק ממנה.
[כמעריץ מארוול היה לי קשה לתמרן בין ההתרגשות שלי להכרזות לבין הכאב והאכזבה שחשתי מעצמי, כשאני פוגע כאן באנשים וזו הסיבה שההתנצלות שלי באה מאוחר]
אני רוצה שתדעו שגם אם היה נראה שלא צלחתי, ממש התאמצתי להבליג ולשלוט במידתיות התגובה שלי, גם לתגובות שלא מוצאות חן בעיניי. יותר מזה, זה פשוט לא הבן אדם שאני רוצה להיות, שתגובה כזו או אחרת תוציא ממני שליליות כזו. אני רוצה להיות יותר טוב מזה.
גם במקומות אחרים כשאני מתדיין אני יכול להיות על האדג', אבל משהו כאן הופך את ההתנצחויות לקצת ליותר אומציונליות עבורי ואני מגיב דברים בלהט הרגע. (יהונתן כתבת לי, שגם בך לפעמים מזלזלים ואתה מתמודד בצורה כזו או אחרת, אבל אני חושב שיש עבורך קולות רבים בקוצנזוס בהרבה דברים וזה מתאזן) מעבר לכך כמו שכתבו רק כאן, כשמגיעות שיחות אידיאולוגיות שכנראה ממש מגבירוץ את הדחף שלי להגיב בצורה יותר 'פתוחה' ופחות רגישה.
בכל מקרה, בכל קושי אני מנסה לראות הזדמנות ובמקרה הזה לא משנה הלהט, פשוט לשלוט בעצמי יותר ולא רק במקלדת, אלא ברגשות עצמן שעולות לי.
ומכאן אני רוצה להבטיח לכם שיותר לא תראו התנהגות כזו ממני. ואני אחשוב ואהרהר הרבה יותר לפני שאני אגיב, שחס וחלילה לא אפגע במישהו.
מקווה שתסלחו לי ותתנו לי לפתוח כאן דף חדש ונקי, שיהיה נעים לכולם.
רוי
במילה אחת- טוב. בשתי מילים- לא טוב...
גילוי נאות, כשראיתי את הסרט הייתי עייפה. נורא עייפה. גמורה מעייפות ברמת התפרקות אבל זה היה הזמן היחיד ללכת אז הלכנו. אז כן, יש מצב שזה השפיע, ועדיין – בעיני זה היה רע…
קודם כל – חצי סרט הרגשתי שאני פשוט רואה מסך שחור, כמעט בכל רגע שנלחמו ביצורים הגנריים הרגשתי שאני פשוט רואה שחור על שחור ולא מבינה מה קורה שם.
דבר שני, יש כאן סיפור מסגרת שאפילו יכול היה להיות סיפור מסגרת לא רע בכלל, אבל כבר אמרתי את זה פעם- אני בן אדם של דמויות ודיאלוגים. זו הדרך לקנות אותי – עם דמויות טובות ודיאלוגים טובים, תנו לי את זה ואני אתפשר על הכל. חוץ מהמונטאג' הקטן של ת'ור וג'יין באמצע שהיה שם ניצוץ של נשמה, כל השאר היו בדיחות עם שברי משפטים שמחברים בינהם. שום הגיון לא במשפטים המסויימים שנאמרו ולא בקשר בינהם. אם כבר הסרט הזה הוא הוכחה עד כמה פייגי כן נותן לבמאים שלו לעשות מה שהם רוצים בתוך הגדרת המסגרת. ההגדרות של מי נמצא איפה בהתחלה ומי נמצא איפה בסוף מוגדרים כמו בכל סרט מארוול אחר, זה הבאמצע שמקושקש לחלוטין וזה לחלוטין השפעה של הבמאי.
דבר אחרון – בלי שום קשר לאמירות פוליטיות כאלה או אחרות, הבנתי שאני פשוט לא אוהבת את נטלי פורטמן. איפשהו לפני חמש עשרה שנה כשהייתי במצב נפשי קשה, הלכתי לחבר טוב לתמיכה ואחרי שדיברנו קצת הוא הציע שנראה סרט ואמר לי "אבל אני מזהיר אותך אי אפשר לראות את הסרט הזה ולא להתאהב קשות בנטלי פורטמן". ואז ראינו את גארדן סטייט. אני לא יודעת אם התאהבתי בגלל משהו אובייקטיבי בסרט, או בגלל אסירות התודה שלי לאותו חבר טוב, אבל מאותה נקודת זמן נטלי פורטמן הוגדרה אצלי בראש כשחקנית שאני אוהבת. ומאז עברו עוד פרוייקט ועוד פרוייקט שפשוט לא אהבתי אותה בהם, ואיכשהו אתמול השתכנעתי סופית. היא פשוט לא כזו שחקנית טובה בעיני. מילא זה שהחוש הקומי שלה לא טוב (למרות שבסרט כמו זה זו בעיה מהותית), אבל גם ברגעים הדרמטיים לא הצלחתי להשתכנע ממנה. היא פשוט לא שחקנית טובה בעיני, ואני אומרת את זה בלב כבד מאוד.
הסרט הזה לא עבד לי כמעט בשום רמה. אני מתקשה לחשוב מי יותר גרוע מבחינתי – זה או ד"ר סטריינג' 2.
נ.ב. אבל אני ממש מבסוטה שבלוגו של מארול בהתחלה כבר רואים את מון נייט ומיס מארוול.
את פורטמן דווקא אני עדיין אוהב
מבלי לחפש בגוגל
סרטים טובים שהיא שיחקה טוב- ונדטה וברבור שחור
סדרים לא טובים והיא עדיין טובה- גקי
אני בטוח במאה אחוז שאם הייתי מחפש הייתי מוציא עוד אבל 3 מתוך 3 שאני זוכר אותה מספיק לי כדי שאגיד שאני אוהב אותה כחשקנית
זהו, שממש לא אהבתי אותם
לא אהבתי את ונדטה, לא אהבתי את ברבור שחור, לא אהבתי את קרוב יותר, לא אהבתי את הקומדיה הרומנטית עם אשטון קוצ'ר (וזו קומדיה רומנטית. יש לי רף נמוך מאוד בכל מה שקשור לקומדיות רומנטיות), לא אהבתי את המשחק שלה בסטאר וורס.
היא היתה בסדר בעיני בת'ור הראשון, היא היתה נסבלת בת'ור השני (אני אגב אהבתי את שניהם, ושניהם בעיני עדיפים על אהבה ורעם. ת'ור רגנרוק מנצח את הראשונים בעיני, אבל זה בפוטו פיניש, וזה קשור בעיקר לאחוז הג'ף גולדבלום בסרט).
אהבתי אותה בליאון, זה כן, אבל זה כל כך רחוק שזה מרגיש לי כמו שחקנית אחרת.
אני נורא נורא רוצה לאהוב אותה, באמת, בגלל עשרתלפים סיבות שונות. יש לי את כל הסיבות האובייקטיביות לאהוב אותה, אבל אני פשוט לא…
נו שוין (:
(ל"ת)
ראיתי אתמול שוב
ועדיין נהנתי מאוד.
להגיד שזה סרט עמוק במיוחד ואין שני לו? כנארה שלא
אבל פייז 4 כ״כ סתמי שזה בקלות בטופ 3 התוצרים הכי טובים שלו.
הצפיה השניה רק הדגישה את תביעת האצבע של טאיקה על המוצר, לטוב ולרע.
הערבוב המאוד גס בין דרמה לקומדיה, שינויי טון מהירים, יש עיסוק בלא מעט נושאים מענינים אבל לא תמיד מגיעים לעומק רב בשיח.
ההבדל העיקר בין אהבה ורעם לרגנרוק הוא כנארה העובדה שפה טאיקה פעם לבד לעומת ראגנרוק שבו היא קיבל תסריט מוכן.
לא אומרת שזה רע יותר, כי גם פה מאוד מאוד נהנתי, אבל כמעט אפשר להגיד שבאתי מוכנה.
אני נהנת מהפרשנות של טאיקה לת׳ור, במיוחד אחרי שראיתי שוב את ת׳ור של בראנה (שאני בגדול מחבבת) אבל אלוהים איזה סרט ראשון מלא אקפוזיציה ופאתוס לעומת הכיף והצחוקים שמלווים את סרטים 3 ו4.
הסרט הזה סותר את סרטי ת'ור הקודמים.
כלומר, לפני כן, בני אסגרד לא באמת היו אלים – הם היו רק חייזרים עם כוחות קסם וחיים ארוכים במיוחד שהמפגש העתיק שלהם עם בני האדם נתן את ההשראה למיתולוגיה הנורדית, כמשתמע מהסרט הראשון. והנה כאן מסתבר שהם ודומיהם ממיתולוגיות אחרות נחשבים לאלים לכל דבר – כאלה שאנשים מתפללים אליהם ומצפים שיגשימו את משאלותיהם. מה שגורם לי לתהות, מה בדיוק ההגדרה של אלים ב-MCU? (כי כוחות על יש גם לבני אדם כמו הענק הירוק וקפטן אמריקה; ואריכות ימים יש גם לחייזרים כמו ת'אנוס ורונאן המאשים).
וחוץ מזה, לגבי הסצינה שאחרי הכתוביות – אני מתערב על כך שג'יין (שסביר להניח שהיא נוצריה, או אולי אגנוסטית בהיותה מדענית) נורא הופתעה למצוא את עצמה בוולהאלה דווקא.
זה אפילו נאמר במפורש בסרטים הקודמים
אודין אומר ללוקי ב״תור העולם האפל״ שהם לא אלים באופן הכי מפורש שיש.
היקום כעת נכנס למקום מאוד מבולגן.
אז כל האלים מכל המיתולוגיות אמיתיים וקיימים? איך כל זה עובד בכלל? מי תכל׳ס בעל הכוחות ששולט על מה שקורה בעולם, כשקיימים האלים של כל המיתולוגיות וכל אחד מחזיק בכוחות שהמיתולוגיה שלו מייחסת אליו(כשלעיתים אלים ממיתולוגיות שונות שולטים על אותו הדבר)?
בשלב הזה לא נראה שמישהו במארוול בכלל מרגיש שצריך לתת תשובות לשאלות כאלה.
ואולי זה יותר פשוט.
אלים הם שילוב של חייזרים וקוסמים, שמה שהופך אותם לאלים הוא שיש להם מאמינים, והם עושים להם ניסים עם קסמים (האיכור במקום דם כנראה עוזר לקסמים להיות יותר טבעיים). תוסיף לזה קצת מגלומניה והאלים שוכחים שהם לא באמת בלתי יכולים.
הכל אפשר להסביר בקסם, זה קל ומשעמם.
בעיקר כי הקסם במארוול מאד רנדומלי (אבל לא בקטע מסתורי גורג מרטיני), חסר היגיון וחוקיות, וכל פעם אפשר לבטל כוח וקסם של אחד עם קסם של אחר. אז זה מרגיש כמו מופע זיקוקים חסר השראה שאין לזיקוק אחד השפעה על איך יראה הזיקוק שיגיע אחרי. אב ל כמו שהרבה אוהבים להכריז לאחרונה, זה לא באג זה פיצר.
העניין שקסם לא חייב להיות הסבר משעמם, אבל ברגע שהשימוש בו מזכיר
קרב של ילדים קטנים עם צעצועים ודמיון לא מפותח, זה מבאס. לגיטימי או לא, זה עצלני. כי כל פעם שמגיע איזה אל, או חייזר, או נשק עוצמתי ביקום הזה אני חושב, אז מה? אז פשוט יביסו אותו עם נשק או קסם יותר חזק. כמו שסקוט פילגרים אומר this is boooooooooring.
כן, אבל אז איך אתה מציע להעלות את הstakes?
בהנחה שאתה רוצה שהMCU ימשיך להתקדם ולהתפתח, צריך להציג כל פעם איומים חדשים וחזקים יותר, וגם הפתרונות שלהם צריכים להיות חזקים יותר.
חזק יותר לא אומר שהstakes גבוהים יותר.
כי בפעם ה100 שמגיע משהו גדול יותר וחזק יותר הקהל נהיה אדיש כי הוא מכיר את התרגיל. להגביה את הסטייקס דורש יותר עבודה. צריך לגרום להכל להיות אישי יותר, מעניין יותר, מורכב יותר. אין פיתרון קל, כתיבה לא אמורה להיות פשוטה. להביא נבל חזק יותר הוא פיתרון אובייס שאפשר להשתמש בו כמות מאד מוגבלת של פעמים, כי הוא מאבד את האפקטיביות שלו מהר מאד. אבל האם stakes זה משהו קריטי בסרטים האלה? כלומר, אולי בשני הנוקמים האחרונים אבל לא הרבה מעבר. האם מישהו הרגיש stakes עם אגו משמיד הכוכבים משומרי הגלקסיה 2 נגיד?
בסימפסונים כבר ניסחו את זה הכי טוב
https://www.youtube.com/watch?v=sVgVB3qsySQ
מה שטוב לזינה טוב לקווין פייגי.
(ל"ת)
אוקיי, אז.
הסרט עצמו, אם אני מסתכל על הסרט בלי התייחסות לשאר היקום של מארוול, הוא סרט מארוול טוב. היו כמה רגעים ממש ממש טובים (הספינה עם העזים, למשל).
מצד שני, הוא ממש ממש טיפשי. לגמרי לא הגיוני. שובר את על החוקיות של כל סרטי מארוול (אפילו יחסית לכמות הקטנה שהייתה מלכתחילה), מכמה סיבות שונות, חלקן כבר הוזכרו בתגובות וחלקן לא. אבל אפילו מבחינה פנימית, היו כך כך הרבה דברים מוזרים (השפה השבורה של זאוס, העובדה ש, כרגיל בכל הסרטים אי פעם, אנשים לא משתמשים כמו שצריך במשאלות, זה שתור, בניגוד לרוב הסרטים, הורג אנשים שלא עשו שום דבר באמת רע*).
כל הכבוד לטאיקה וואיטיטי על הבדיחות, וגם על הדרמה, אבל זה לא הכול.
שני ניטפוקים ספציפיים.
מה יש לטאיקה וואיטיטי מאזכורים של אורגיות? זה לא מצחיק, די.
מה יש למארוול מלעצב מפלצות מגניבות, ואז לצלם את כל הסרט ככה שאי אפשר לראות איך המפלצת באמת נראית? זה לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה, ואפילו לא השלישית.
* הדם לא היה אדום, אבל אני לא חושב שאלה היו רובוטים או משהו, לכל האלים בסרט (חוץ מאסגרדים שאנחנו כבר מכירים) היה דם זהוב (כמו באלי מצרים, דרך אגב. ובכלל, מודל מאוד דומה של אלים).
זאת לא החלטה טפשית.
זאת החלטה שאומרת שמה שלא רואים מפחיד הרבה יותר.
חוץ מזה, המפלצות עוצבו על ידי הילדים עצמם. אמרו להם לצייר איך נראית מפלצת צל ולפי הציורים האלו עיצבו את הגרפיקה.
שום דבר בסצינה לא היה מפחיד
או מלהיב או יפה לצפייה באיזושהי דרך.
זאת פשוט הייתה סצינה שלא נראתה טוב.
בלגן חשוך על המסך, זה מה שראו בסצינה.
אפשר היה לעשות את זה כל כך הרבה יותר טוב.
הפספוס הגדול שלא נראה שיש למפלצות אפילו מעט איסטרטגיה
גם בתוך כאוס עצום אם היו איזה 4 – 5 מפלצות שחוזרות על עצמם ואיזה כוח הרס ברור מסויים זה היה יותר אימפקטי. אחת הסצנות האהובות עליי היא בסוף הארי פוטר 5 שהאוכלי מוות באים בתור עשן שחור מבולגן לילדים ומבהילים אותם מכל עבר ורק השרביטים בוהקים כמתקפת נגד היה הרבה יותר מפחיד ומותח כי גם הצילום פעל נכון.
זה לא מלתעות, זה סרט של מארוול. באים לסרטים האלה כדי לראות את המפלצות
(חוץ מזה שמרגיש לי שיותר מדי במאים ניצלו את האמירה של ״הדמיון יותר מפחיד ממה שרואים״ כדי להתעצל)
קצת מופתע מהביקורת והתגובות
השלמתי את הסרט רק עכשיו, ציפיתי להגיע לביקורת ולראות שצוחקים על הסרט הזה והופתעתי לראות שהוא התקבל די באהדה.
רק אני השתעממתי לחלוטין ממנו?
לא היה כמעט שום דבר על הכף במהלך הסרט (היה די ברור שג'יין תמות בכל מקרה, שלא יהרגו ילדים ושהאלים שיהרגו לא יהיו משמעותיים), הדרמה הייתה מאולצת ופשוט לא מאוד טובה והקומדיה הייתה פושרת בעיניי, לא מחדשת כלום מראגנרוק ומבוצעת פחות טוב.
פורטמן ובייל, שני שחקנים שאני באופן כללי מאוד אוהב, נתנו כאן הופעות בינוניות לגמרי.
פשוט לא הצלחתי כל הסרט לראות משהו שאני אומר עליו שהוא עשוי טוב, מעניין או כיפי.
בניגוד להרבה מהמגיבים כאן, אני מאוד אהבתי את ראגנרוק – על אף שהדחיקה של המשקל הרגשי בעייתית במובנים מסוימים, ההתמסרות לקומדיה ולכיף עבדה טוב. כאן יש עיסוק רגשי ודרמטי שמצד אחד מקשה על הזרימה של הקומדיה, ומצד שני כל כך שטחי שאני לא מרגיש שאני מרוויח מקיומו בסרט משהו.