טרילוגית "תור" תמיד הייתה קצת יותר מצחיקה מאחיותיה במארוול. בכל סרטי מארוול יש הומור, אבל יש משהו יותר מצחיק בבסיס דמותו של תור מבשאר הדמויות. "אל מהמאות הראשונות שמסתובב בתקופה המודרנית" נשמע כמו סיפור ה"דג מחוץ למים" הכי טוב אי פעם, ולכן המפגש שלו ושל אחיו לוקי עם העולם שבחוץ סיפק כמה מרגעי הקומדיה הטובים ביותר ביקום של מארוול. "תור: ראגנארוק" לקח את הגיחוך הזה, שהיה נוכח בצורה עדינה ב"תור" ובצורה פחות עדינה ב"תור: העולם האפל", והעלה אותו ל11. יש יתרונות וחסרונות למהלך הזה: מצד אחד, זה הופך את "תור: ראגנארוק" לסרט מצחיק ביותר. מצד שני, הוא מאבד את כל הכוח שלו כשהוא מנסה לחזור להיות סרט גיבורי על. לכאורה מדובר בסרט שבו היקום נמצא (שוב) בסכנה, אבל על פי הדיאלוגים והתגובות של הדמויות לא הייתם מעלים זאת על דעתכם.
הסיפור הוא כזה: הלה, אלת המוות ובתו של אודין שעד היום מעולם לא הוזכרה, חוזרת מגלות, ורוצה להשתלט על כל היקום, האינסוף ומעבר לו. על מנת לעשות זאת היא נפטרת מלוקי ותור, שנתקעים בסקאר (לא האריה מ"מלך האריות". מבטאים את זה סה-קאר), מעין פלאנטת-מיזבלה שעליה שולט "הגרנדמאסטר" (לא הסרט של וונג קאר-וואי, אלא ג'ף גולדבלום בתפקיד משעשע ביותר), רודן דמוי אנוש חובב תענוגות ובילויים. שם, תור נחטף והופך למתמודד בזירת גלדיאטורים, ולוקי שם כי למה לא.
אם קראתם את כל זה ואמרתם "היי, רגע, מה עם כל ההתפתחויות העלילה הממש משמעותיות שהיו בסופו של 'תור 2'?" אז ברכותי, הסרט ביקש ממני להעביר לכם את הפס שהוא שם עליכם, על ההמשכיות של הסדרה ועל כך שאתם מתלוננים על דברים כאלה ואחרים כמו "רגע, איך הוא הגיע לכאן ולמה הוא יודע לדבר עכשיו ולאן הוא ברח ו-רגע, מה לעזאזל קורה פה?". נהוג לשאול האם צריך לצפות בסרט הקודם כדי להבין את החדש, והתשובה לגבי הסרט השלישי בסדרת "תור" היא שגם אם ראיתם, עדיף לשכוח את הסרט הקודם. כל עוד אתם מכירים את הדמויות הראשיות, אין סיבה לעקוב אחרי שרשרת האירועים שמתרחשת בין סרט לסרט, ואת זה לא אני אומר – זה הסרט. הסרט רצה לספר סיפור מסוים, ולעזאזל כל ההתפתחויות הקודמות שהיו, ולכן הוא הולך להשליך את כל מה שנעשה עד עכשיו לפח בחמש הדקות הראשונות. כל השינויים נועדו להפוך את "תור: ראגנארוק" למה שהבמאי רצה שהוא יהיה: הרבה יותר קומדיה, הרבה פחות גיבורי על.
כך למשל, תור מקבל תפנית מעניינת כתור דמות. מאל גאה חמום מוח שצריך ללמוד קצת ענווה הוא נהפך לאדם שמנסה להרשים את כל הסביבה שלו ומפשל בעקביות, ונראה יותר כאילו יצא מ"המשרד: ראגנארוק" מאשר מאגדות המיתולוגיה. זה מהלך מעניין, שמקבל תמיכה רצינית מצד כריס המסוורת' שהוא שחקן קומדיה מחונן, אבל אני לא בטוח כמה הטון הקומי הזה יסתדר ב"הנוקמים" הבא, למשל. מצד שני, אולי עד אז ימחקו שוב את כל ההתפתחויות שהיו בסרט הזה, אז זה לא באמת צריך להדאיג אותי.
על התוצאה אין הרבה מה להתלונן, כי בסך הכל זה לגמרי סרט סבבה. הוא כיפי לכל אורכו במידה מספקת שכזאת, הוא יפה לעין, מצחיק לעיתים קרובות, ובעל רביעיית שחקנים ראשיים מחוננת עם כימיה נהדרת ביניהם. בנוסף מופיעה בו ואלקירי, בקלות הדמות החדשה האהובה עלי ביקום של מארוול, עם סצינת הכניסה הטובה ביותר שראיתי השנה, בגילומה הנפלא של טסה תומפסון. בונוס: יש בו סצינת אקשן לצלילי "שיר המהגרים" של לד זפלין. הייתי רוצה להגיד שזה טריק מלוכלך, אבל זה טריק מלוכלך שעובד ממש טוב, אז אני לא יכול ממש להתלונן. אז כיף ב"תור: ראגנארוק".
אבל למרות כל זה, כסרט הרפתקאות אפי הוא אף פעם לא ממש מתרומם. במקום תחושת הרפתקה שהולכת ונבנית לקראת קליימקס הסרט פשוט… מתרחש. מוקדם בסרט, למשל, גיבורינו פוגשים, בסצינה ארוכה, דמות נוספת מיקום מארוול – דבר שכמובן קורה כל הזמן, אבל כאן קורה בלי שום סיבה ממשית מלבד לספק למעריצים עוד משהו להריע לו. במקום לעשות משהו עם הדמות – איזו בניה שלה לתוך הסיפור – הם פשוט הזכירו לנו שהיא קיימת. אוקיי. נזכרתי. ו?
עוד דבר מאכזב בסרט הוא קייט בלנשט. לא השחקנית, חלילה, שכמו תמיד נותנת מעצמה מעל ומעבר לדמות עם פוטנציאל רב. זה פשוט שאפילו את הדמות הזאת הם הצליחו להפוך לקצת משעממת. הרי הסיפור, על פי ההתחלה שלו, מרתק: הבת הבכורה של אודין חוזרת, אחרי שנים בגלות, ורוצה לשלוט באסגארד. האפשרויות למערכת יחסים אהבה-שנאה-שקרים בינה ובין תור ולוקי אינסופית, והאפשרות ליצור דמות מורכבת שמונעת מהקיפוח של אביה ושהנקמה שלה מגיעה ממקום שכזה הוא מרתק. הסרט לא עושה את הדברים האלה. במקום זה, היא אלת המוות אז היא רוצה להרוג מלא דברים. מדהים. שוב, אני לא ממש מתלונן – לראות את קייט בלנשט עם קרניים הורגת מלא דברים צריך להיות בהגדרה המילונית של "כיף", פשוט זה פספוס כי בבירור היו יכולים להתאמץ קצת יותר ולתת לנו דמות ברמת המורכבות של לוקי, ולא של… הנבל ההוא מ"תור" הקודם, איך שלא קראו לו.
אולי הבעיה של הסרט זה נובעת מההחלטה להפוך אותו לסרט כל כך הומוריסטי. כשאנשים מתייחסים למשפט "אסגארד עומדת להיחרב" בביטול מוחלט, זה מצחיק, אבל כלל אצבע אומר שאם לדמויות על המסך לא באמת אכפת ממה שהן עושות – גם לצופה לא יהיה. וכאן, רוב הזמן הדמויות עסוקות רק בצחוקים. דמויות שהופיעו בסרטים קודמים בסדרה מתות בסרט הזה – ולאף אחד לא אכפת. רק עוברים לבדיחה הבאה.
ובסופו של דבר, אוף, ישנה אותה תחושה מוכרת שמדובר בסך הכל בעוד סרט של מארוול. מה ש"תור: ראגנארוק" מוכיח זה שלא מאוד משנה מי מביים את הסרטים האלה – הם נראים די אותו הדבר. כן, לכל אחד יש את האופי שלו, ו"תור: ראגנארוק" הוא למשל "סרט של מארוול בסגנון קומדיה ניו-זילנדית עם קצת יותר קללות ועם התייחסות מפורשת לאורגיות, משום מה" אבל עדיין מדובר בסרט של מארוול. בשלב הזה, אפשר להניח שאילו היה סרט כזה, "האלמנה השחורה" של מרטין סקורסזה היה סרט של מארוול אבל בניו יורק ועם 'האבנים המתגלגלות' בפסקול, "מכשפת השני" של ווס אנדרסון היה סרט של מארוול אבל קצת יותר סימטרי, ו"הענק הירוק 2" של דיוויד לינץ' היה סרט של מארוול שבו מדי פעם יש שוטים של ארנבים עם ידיים אנושיות ללא כל סיבה. מדהים לגלות עד כמה לא משנה כמה אופי בולט יש לסרטים של במאי – וטאיקה וואיטיטי הוא בלי ספק במאי עם אופי בולט (כפי שניכר מסרטיו הקודמים, "מה שאנחנו עושים בצללים" או "המצוד אחרי אנשי הבר", ואפילו הסרטים הקצרים שעשה בשביל מארוול לפני "תור: ראגנארוק"), מארוול מצליחים לדעת איך לשלב את האופי שלו במקומות מסוימים, ולעשות את מה שהם רוצים בכל השאר, ולהשאיר ממנו קליפה חלולה מארוולית למהדרין. מעין "פלישת חוטפי הגופות", רק של אולפן קולנוע ובמאים במקום חייזרים וגורל האנושות.
ולכן, אחרי כל המילים הללו, האמת הפשוטה היא כזאת: "תור: ראגנארוק" הוא עוד סרט מארוול טיפוסי שהולך לשבור קופות. סבבה לחלוטין, אבל קצת הולך לאיבוד בזיכרון עם כל שאר 18 הסרטים האחרים שיצאו מפס הייצור הזה.
לחלוטין נכון
וזה מאכזב מאוד. איכשהו הפעם ציפיתי ליותר בגלל הביקורות, הטריילרים, והבחירה הלא שגרתית בבמאי.
שתי שאלות:
האם באנר יסבול בהמשך מהבעיה שהוא הזהיר מפניה?
מישהו שמבין יכול להסביר פואנטה שאולי התחבאה בסצינת הפוסט קרדיטס?
סרט טיפשי, לא משעשע וחסר כל הגיון. בזבוז משווע של שחקנים ראויים
(ל"ת)
תאנוס בא לקחת את המחסנית הבלתי נגמרת של M16
(ל"ת)
שלא ישכח את הצולבת!
(ל"ת)
ואיך ההתפתחות המטורפת ביכולות של הדמות הזאת
רלוונטית לסרט הזה?
היא רלוונטית ככל הנראה למלחמת הנצח
וכן, אפשר להתלונן שראבק באתי לראות ת'ור ולא הכנה לנוקמים 3, אבל כבר היינו צריכים להתרגל מזמן שככה העולם הזה עובד.
ואללה? אם לא הייתם כותבים פה לא הייתי יודעת
שזו דמות שאני אמורה להכיר. פספסתי את הסרט הרלוונטי, מתברר… אבל זה היה מגניב ביותר, דווקא אחת הסצינות הנחמדות של תחילת הסרט, לפני שהוא התחיל לעייף אותי.
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל ע"פ מה שהבנתי מכל ביקורת שקראתי
בשביל סרט שקוראים לו "ת'ור: רגנארוק" אין בו כ"כ את הרגנארוק הזה, וגם מה שיש לא הכי מנסה לעקוב אחרי הסיפור המיתולוגי המקורי. שזה חבל, כי סיפור הרגנארוק הוא אולי הסיפור המיתולוגי המגניב ביותר שנוצר אי פעם, הוא כ"כ קולנועי שמוזר שלא באמת נגעו בו באופן עצמאי – פחות או יותר שואודאון אולטימטיבי של כל האלים ה"טובים" נגד כל האלים ה"רעים" לקרב על גורל הייקום, עם מאות מפלצות מוזרות וענקים וזאבים מגודלים ונחשים באמצע, ופחות או יותר כולם כולל כולם גם מתים. תנו את הדבר הזה לג'ורג' מילר ביחד עם צוות העיצוב של טארסם סינג או משהו כזה ויש פוטנציאל לסרט האקשן הכי מטורלל ואפי שנוצר אי פעם.
זה בסדר, הרגנרוק של מארוול
הוא לא הרגנרוק של המיתולוגיה, בכל מקרה.
מאוחר מידי
צוות העיצוב של טארסם סינג הוא לא מה שהיה פעם מאז ש- Eiko Ishioka נפטרה.
אחלה סרט שבעולם!
איזה ביקורת מבאסת. אי אפשר כבר לראות לעזאזל סרט ופשוט… לא יודעת, להנות ממנו???
צחקתי מלא, התלהבתי, התענגתי על כל שניה של הסרט ובעיקר לא רציתי שהממתק הזה יגמר.
אז נכון, לא מדובר פה ביצירת קולנוע על זמנית או בחדשנות מפתיעה, יש פה סרט שמתייחס בחרדת קודש לתפקיד שלו, לספק שעתיים של אסקפיזם נהדר ואת זה הוא עושה בענק.
אז הוא לא מתחבר עם הסרט הקודם? סו וואט? זה סרט על אלים מעופפים ברחבי גלקסיות הזויות ויש בו ענק שנראה כמו אפונה שעברה הכלאה גנטית עם מצוק… ומה שמפריע לך זה הגיון?
זה סרט של מארוול, זה בא לעשות פאן. עם כל הסגידה לעולם הקולנועי הזה, בואו לא נשכח את זה.
לילה טוב והרבה עירום המסוורתי לא רלוונטי לכולנו.
מה שמפריע לי
זה שזורקים כאן סאגה סיפורית שלמה ומעניינת לפח.
לעזאזל, רציתי לראות את הסרט שהוא ההמשך הישיר של תור 2. הוא היה נשמע מניפולטיבי, מתוסבך ומעניין. רציתי גם שתהיה פואנטה כלשהי לסיפור האהבה של תור. במקום זה, נאק.
שוב, נהניתי מ"תור 3", אבל אני חושב שהדרישה מסרט שלישי בטרילוגיה (בייחוד בכזאת ביקום קולנועי שיש לו לכאורה סיפור אחד ארוך מתמשך) לכבד את שני הסרטים הקודמים היא דרישה סבירה, ולהתלונן על כך שזה לא קרה זאת תלונה לגיטימית.
מצד אחד - מסכים; מצד שני...
נהניתי מהסרט הזה בטירוף – צחקתי כמו שלא צחקתי שנים (הסרט היחידי שעולה לי בראש הוא "ספיינל טאפ", וזה היה באמת לפני הרבה שנים).
מצד שני: אני אמנם ממש שונא סרטי קומיקס שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות (כן, אני מסתכל עליך, נולאן!), אבל יכולה להיות איזושהי דרך אמצעית, לא? אהבתי מאד את פארודיות הסרטים במד מגזין, אבל כשסרט נותן את הפארודיה של עצמו, זה קצת בעייתי. לא היה בסרט הזה אף רגע שתפס אותך בבטן (סטיב רוג'רס נגד טוני סטארק בבונקר סיבירי, פטר פרקר מתעמת עם אדריאן טומס במכונית) או סתם דפק לך אלה בראש (טוני סטארק נופל בשבי האנשים החומים הרעים, לוקי משפד את קולסון). הסרט היה מאד מהנה, אבל היה יכול להיות הרבה יותר מזה, והביקורת על כך היא לגיטימית לחלוטין.
הממ...
אפשר להסתכל על זה ככה, אבל גם אפשר לדרוש תוכן קצת יותר איכותי.
אני מסכים שלדון בהיגיון של סרט על אלים מועפפים זה חסר היגיון לכשעצמו, עם זה אין בעיה.
הבעיה מתחילה כשהסרט שובר את ההיגיון של עצמו פעם אחר פעם.
גם בחוסר היגיון יש חוקיות (אחרת את מקבלת סרט כמו "אימא!" ואת זה לא אני, ואני מאמין שגם לא את רוצים) וברגע ששברת את החוקיות אז עם מה נשארת?
עם עירום המרסוותי… שזה גם סבבה, אבל זה גם סבבה לדרוש קצת יותר.
צפיתי, נהניתי מאוד (מאוד!)
מבחינתי זה אחד מהטופ 5 של מארוול נכון להיום.
נכון, זה סרט מצחיק (מאוד), אבל אני דווקא לא חוויתי את תחושת חוסר המשמעות וה-stakes שמתוארת בביקורת. מבחינתי הוא עבד גם בסצינות האקשן וגם בסצינות ההומור. להיפך – בגלל שהסרט הזה גרם לי (לראשונה!) ממש לחבב את רוב הדמויות מהיקום של ת'ור, היה לי גם הרבה יותר איכפת מה יקרה להן בסצינות היותר רציניות.
לגביי "זה רק עוד סרט של מארוול" וכל הפסקה שמקיפה את הטיעון הזה. יש פה קצת כשל לוגי בטיעון, כי אתה בעצם אומר שלא משנה מה סרטי מארוול יעשו, הם עדיין יהיו סרטי מארוול. אתה בעצם מבקש מהסרט להיות שונה באופן כל כך קיצוני שלא ניתן יהיה לזהות בו שום סממן מאפיין של יתר הסדרה. וזו ציפייה קצת מוזרה מסדרת סרטים שצריכה לשמר איזשהו קונטיניוטי, ומסדרה שכל כך מצליחה הן מבחינת הביקורות והן מבחינת הקהל.
כאילו – זה סבבה שאתה רוצה משהו שונה לגמרי מסרטי מארוול, אבל הגיוני להניח שרוב הצופים הולכים לסרטי מארוול כי הם אוהבים את סרטי מארוול. ושאם הם היו מחפשים משהו שונה לחלוטין, הם לא היו מחפשים אותו בסרטי מארוול.
בכתבה (המצוינת לדעתי) של תומר קמרלינג על הסרט הוא שוטח את הטענה שלו שאחת ההצלחות הגדולות ביותר של מארוול היא דווקא שהם יודעים לבחור במאים מוצלחים ולתת להם חופש לרוץ עם החזון שלהם. אני מאוד מסכימה איתו.
ובעיני זה לא חיסרון שיש מאפיינים משותפים שהופכים סדרת סרטים לסדרה. בטח לא אם מדובר בסדרה שאני נהנית ממנה מאוד. אולי זה ההבדל הבסיסי המהותי כאן… אני מניחה שאם לא הייתי נהנית מהסרטים האלה כנראה הייתי מייחלת לשינוי גורף. לשמחתי אני ממש לא שם.
אני קצת על סף שינה מדיי מכדי להתווכח, אז תודה שסיכמת בשבילי
אני הולכת למארוול כי בא לי לראות אקשן טוב עם הרבה קריצת עין, כימיה ורפרנסים לשאר היקום. רפרנסים. לא פיסות מידע שלמות שצריך אשכרה לשאת מסרט לסרט, כי זה קצת גדול עליי לזכור מה הקטע של הטסראקט 5 שנים אחרי הנוקמים כשבקושי הבנתי אותו אז.
לזכותם של מארוול ייאמר שהם מבינים באיזה ז'אנר הם פועלים, שהם מגוונים ומחפשים כל הזמן, אבל בסופו של דבר משאירים אותנו עם התוצאה שבשבילה אנחנו מגיעים סרט אחרי סרט.
באחת הסצנות בראגנרוק תור אומר ללוקי שכל העניין בחיים הוא לצמוח ולהשתנות. זה נכון וזה נכון גם למארוול, שבעיניי עשתה כברת דרך מאז איירון מן והנוקם הראשון וכל זה בלי לאבד לרגע את הזהות שלה
הבעיה עם פס הייצור של מארבל מורגשת כשאתה לא נהנה מהסרט
אצל "ספיידרמן" למשל, זה לא הפריע לי. נהניתי לחלוטין מהסרט והביקורת התמקדה בדברים אחרים. וגם אצל "שומרי הגלקסיה 2" הבעיה שלי הייתה פחות שהוא "עוד סרט מארבל".
כאן, לעומת זאת הרגשתי שהפוטנציאל האדיר של הסרט התמסמס בגלל התחושה הזאת. כאילו הסרט הזה היה צריך לקחת את הטירוף שלו רמת אחת יותר בשביל שאני אהנה ממנו לחלוטין וכאן מארבל לא היו מוכנים להוריד את הרסן. כאילו הם הדביקו את עלילת גיבורי העל שואטיטי בבירור לא היה כל כך מעוניין בה לסרט ולא איפשרו לו ללכת למקומות אבסורדיים באמת ולכן נוצר משהו שמרגיש שהיותו מארבל-י מפספס את הפוטנציאל העצום שלו.
(וזה לא כתוב בביקורת ולא בשום מקום שאני מבקש מסרט של מארבל להיות שונה באופן קיצוני. אני מתבאס שלסרטים האלה לעולם לא יהיה אופי אמיתי, אבל אני מבין לחלוטין למה זה.)
הו! great minds וכו'
שנינו אפילו השתמשנו בדימוי מ"ספיינאל טאפ".
לפי האינטרנט, יש ציטוט של ג'וס ווידון שהוא: "תעשו את זה אפל, קודר, קשוח. אבל אז, בשם אלוהים, ספרו בדיחה." זו גם כמעט תמיד הגישה של סרטי ה MCU ואני לא חושב שזו גישה נכונה, לפחות לא כל הזמן. כמובן שאין משהו פסול בהפוגות קומיות כדי לשחרר קצת מתח שהצטבר בסצינה, אבל צריך לדעת איך לעשות את זה. זה משהו שהפריע לי גם ב"עידן אולטרון". כשסצינה מתוחה בין שתי דמויות נגמרת בבדיחה שמגיעה כאילו משום מקום, בשבילי זה לא רק פועל נגד התחושה שהסצינה הזאת באה להעביר אלא גם גורם לבלבול. איך אני אמור להרגיש עכשיו? להיות מתוח? לצחוק? במקרה של "ראגנארוק", נראה שהאחרון הוא התשובה. בכל פעם שנדמה שיש שבב של רגש או כנות (כמו הסצינה במעלית) הוא מוקרב ומנוטרל בשביל עוד בדיחה. בשלב מסויים זה כבר מפסיק להצחיק.
זה אכן עוד סרט בפס היצור של מארוול, שהוא 100% סטייל והומור ו 0% עומק ותחושת סכנה או רצינות. קייט בלנשט מצטרפת למועדון הנבלים הגנריים להחריד (אלת המוות? יותר כמו אלת האקספוזיציה). וגאד דאם איט, סרט שני ברצף שמארוול גורמים לי לשבת במשך 10 דקות של קרדיטים בשביל כלום ושום דבר. כמו ב"ספיידרמן", הבדיחה האחרונה של הסרט היא על חשבון הצופים.
נ.ב. חייב רק לציין שיש פה את האוסף הכי מגוחך של קסדות וכיסויי ראש שראיתי בסרט מאז "בני אלמוות". בשלב מסויים תהיתי אם אני צופה בפרק של "
" rel="nofollow">ביטלבורגס".
האם הביקורת אמורה להכיל ספויילרים?
אם לא, מדוע הזכרת שאלת המוות היא בתו הבכורה של אודין ובעצם אחותם הגדולה של ת'ור ולוקי. לא ידעתי על הפרט הזה וזה נשמע גילוי חשוב בסרט. זה ממש לא בסדר. לפחות תמחק שאחרים לא יפגעו.
זה לא גילוי חשוב בסרט.
והוא מופיע ממש בתחילתו.
נורא נורא נהנתי
צחקתי בקולנוע כמו שלא צחקתי בקולנוע כבר המון זמן. מבחינתי אפשר להוריד באסלה כמה סרטי תור קודמים שהבמאי רוצה אם זה אומר שאנחנו מקבלים סרט אחד כמו ת'ור ראגנארוק. ואיך אפשר לא להזכיר את קורג, אחת הדמויות הטובות של מארוול בזמן האחרון…סרט כיפי, יפהפה, ומגניב לאללה. לדעתי מתחת רק לאיירון מן הראשון ושומרי הגלקסיה בין סרטי מארוול. וזה הרבה יותר משציפיתי מסרט ת'ור כלשהו.
אתה מתמקד בחלק השולי של הדברים שלי
זה לא גילוי חשוב בסרט.
זה לא טוויסט, זה לא קאץ', זה לא משנה שום דבר, זה לא מפתיע וזה לא, בעצם כלום.
זה כמו להגיד שזה ספויילר שהיא אלת המוות, או שהיא בכלל מופיעה בסרט: אלה שלושת פרטי המידע הראשונים שנחשפים לגביה, והם לא אמורים להוות הפתעה כלשהי.
אם כבר, אני כועס עדיין על הטריילרים על כך שהרסו את ההפתעה בתחילת החלק השני שהיא לדעתי בהחלט ספויילר, והייתי נהנה מהסרט בהרבה אם הטריילרים לא היו הורסים את הרגע הזה.
אני אכן הופתעתי כי לא צפיתי בטריילרים לסרט
אני לא מרבה ללכת לקולנוע בימינו ולרוב לא נחשפת לטריילרים ביוזמתי, בעיקר כי לרוב הםא לא מעניינים אותי. כשמדובר בסרטים שאני מתכננת לראות בכל מקרה אני משתדלת להימנע מטריילרים (ולרוב זה משתלם).
אז, ולקירי
בלי ספק מגניבה. אחת הדמויות הקוליות והקשוחות בסרט ועל המסך בכלל.
אבל, האם ואלקירי הוא השם שלה או המקצוע? אני מכיר את המושג בתור שם כללי ללוחמות מכונפות שנושאות את נשמות המתים לואלהאלה.
היא מופיעה גם בקומיקסים של ת'ור?
ובכן, כן ולא
האם ישנה דמות בשם ולקירי בקומיקסים? זה כן.
האם זו ולקירי מהסרט? לא בדיוק. היא אכן מנהיגת הולקיריות, אבל מה בדיוק העבודה כוללת, זה כבר תלוי. לפעמים מדובר באלה שבאמת עושה את עבודת איסוף הלוחמים לואלהאלה וכו', לפעמים זו בת תמותה שקיבלה כוחות ומרביצה לרעים כמו גרסה נשית לת'ור (לפני שקיבלנו פשוט ת'ור אשה). ולפעמים זו סתם חתיכה סקנדינבית בבגד גוף שיוצאת עם תור (or is she? הקומיקסים של Ultimate ניסו לזגזג קצת בנקודה הזו). לפיכך לפעמים העבודה שלה זה ולקירי וקוראים לה ברונהילדה האלה האסגארדית, אבל לפעמים זה השם קוד שלה כגיבורת על והזהות האזרחית שלה נקראת סמנתה ולפעמים משהו אחר בכלל, תלוי באיזה יקום מדובר ובמה התחשק למארבל לעשות קרוסאובר החודש.
אז לפעמים אפשר למצוא קומיקסים שבהם ולקירי היא קשוחה ומגניבה ולובשת שריון קצת יותר מעניין מבגד ים וצעיף, אבל היא לא בדיוק דמות מרכזית עם עלילה מורכבת.
הרגשתי שמנסים לגרם להיות מגניבה, מין "בד-אס" כזאת
אבל בפועל היא נראתה כמו עוד קלישאת "סברס", שבלונה שחוקה שמופיעה בלי סוף, והמקרה שלה אפילו לא היה מעניין. איכשהו ציפיתי ליותר וזה היה נורא צפוי, פוטנציאל מבוזבז.
זאת הבעיה שלי עם מארוול.
הם כבר מזמן אימצו את הפן הקומי ועכשיו כל הסרטים שלהם קומדיות, להוציא את סיוויל וור שהיה אפל ורציני אבל כל כך חסר השלכות שזה מגוחך כשמדובר ביקום קולנועי רחב. כל סרט עכשיו חייב להיות מצחיק ונמדד מכמה אנשים צחקו ממנו (מה שקרה עם שלושת סרטי מארוול שיצאו השנה).
אני עדיין אוהב את זה, אבל גם הייתי רוצה לראות אותם מגוונים. בא לי לראות את פיטר מתמודד עם משבר רציני כמו חשיפת הזהות שלו או את טוני מתנהג בעקביות. בגלל זה אני אוהב את סדרות הנטפליקס שלהם (להוציא איירון פיסט הנוראית). שם יש איזה קונטרה לתנועה שלהם בקולנוע.
הקומדיה לוקחת חלק כל כך גדול בMCU
שאין לי שמץ של מושג איך אינפיניטי וור הולך לעבוד. בטריילר המודלף לא ראיתי רגע אחד של קומדיה. הכל קודר ואפל ורציני וצבעוני ומלא באין סוף דמויות (מכאן השם, לשואלים) בלי שום תזוזה מהטון הרציני. אפס comic relief. יש הבדל מטורף בין שומרי הגלקסיה בסרט השני שלהם לשומרי הגלקסיה בטריילר, שנראה לי שזה מראה הכי טוב את ההבדלים בטון של הMCU לבין הטון של הטריילר הנ"ל, וזה מדאיג.
ועדיין הטריילר מלהיב.
טריילרים ובמיוחד הטיזר הראשון
נוטים לעתים לא ללמד יותר מדי על הסרט עצמו. גם הטריילרים של איירון מן 3 ועידן אולטרון היו מלאי פאתוס ורצינות, וראינו איזה גוון הסרט קיבל בסופו של דבר.
ביטלג'וס, אתה כבר נהיה צפוי.
יוצא סרט חדש של מארוול? אתה תקטול. יוצא סרט חדש של DC? אתה תרוץ נגד הזרם ותטען שהוא מעולה.
אז רק בקצרה: עוד לא יצא שום סרט שהמשיך את עלילות קפטן אמריקה ושות', אבל אתה כבר יודע שלמלחמת האזרחים יש 'אפס השלכות'. אתה יודע למי נתינה הנבואה.
יש בספיידרמן רגעים מדהימים קולנועית שאין להם שום קשר עם קומדיה, אבל 'מארוול מזמן אימצו את הפן הקומי'. כמה מזמן? מאז שDC אימצו את הפן הסניידרי?
אתה רוצה שפיטר יתמודד עם חשיפת זהותו. ואם הוא מתמודד עם כל דבר אחר – זה לא טוב? הנשר היה נבל מעולה, עם שחקן נהדר, והסתבכותו של פיטר עם חיי החברה הוצגה בצורה פנטסטית, יומיומית וקרובה ללב – אבל זו 'קומדיה'.
טוני סטארק לא עקבי? עקבי וחצי. הוא הדמות הכי ותיקה ולכן הקשת הסיפורית שלה הכי רחבה ומשמעותית. בתגובות ל'מלחמת האזרחים' ישנה תגובה מצויינת שמתארת את התהליך שהוא עבר.
בקיצור, זה בסדר להיות גיק של מארוול, וזה בסדר להיות גיק של DC; מה שמוזר בעיני זו ההתעקשות הסדרתית שלך לקטול כל סרט של הMCU גם בטענות שאינן נכונות עובדתית או שאינם ממין הענין.
זה עוד יותר בוטה
בתגובה שלו במורד ה-Thread שקוטלת את הסרט על כך שהוא לא מתאים ב-continuity לקו עלילתי מסוים מת׳ור 2 ומתעלם לחלוטין מההשלכות שלו.
הדרך היחידה שאפשר לכתוב את התגובה הזו היא אם לא ראית כלל את הסרט כי היא פשוט לחלוטין לא נכונה, עובדתית.
איך הדיעה שלי בוטה בדיוק?
יותר מאוחר הסברתי יפה מאד למה יש לי בעיה עם המהלך. ברור שיחס יחס למה שקרה, אבל זאת לא באמת המשכיות אם מאפסים אותה תוך כמה דקות ורצים למשהו אחר.
לא הדיעה שלך בוטה
אלא זה שנדמה שאתה קופץ על כל הזדמנות לבקר את מארוול, גם כשהתוכן של הביקורת הזו לא מבוסס עובדתית אלא נסמך על הנחות או במקרה שדיברתי עליו, על טענה שגויה.
אני אשמח לדעת איך המשפט שלך ״אבל את ת'ור השני מסיימים כשלוקי מחופש לאודין ושולט באסגארד. איך משם קופצים לפה?״ מסתדר עם הסרט.
כאילו, איפה הייתה הקפיצה ההיסטרית וזריקת הזין? בקפיצה מלוקי מחופש לאודין ושולט באסגרד ללוקי מחופש לאודין ושולט באסגרד? אין פה אפילו קמצוץ של פער או חוסר דיוק או בעיית המשכיות. זה ליטרלי ממשיך בדיוק מאותה סיטואציה! התלונה הספציפית הזו פשוט לא הגיונית.
ולא, לא מאפסים את ההמשכיות הזו תוך כמה דקות. מה זה בכלל אומר? אם המשיכו מאותה נקודה המשיכו מאותה נקודה. אתה לא יכול לאפס את זה שהמשכת קו עלילה מהנקודה בה הוא עצר בסרט קודם. המשכת את הקו מאותו מקום – ברכותיי, שמרת על הקונטיניוטי ועכשיו אתה יכול להתקדם לכיוונים חדשים.
אלא אם כן אתה רוצה לומר לי ברצינות שהביקורת שלך היא שלא הקדישו את יתר הסרט להצגה מתמשכת של לוקי מחופש לאודין ושולט באסגרד. לשמור על קונטיניוטי לא אומר להיתקע במצב הפתיחה ליתר הסרט.
זאת באמת הביקורת שלי.
זה מוזיל את הקליף האנגרים שעושים בסרטים האלה, ובעיקר בת'ור 2. ככה זה באינטרנט, דיעות. ולא הייתי ממליץ לך להתרגש כל כך משלי.
אתה מבלבל חוסר אמון עם התרגשות
(ל"ת)
לא ביקשתי מאף אחד להאמין לי או להסכים איתי.
הבעתי בסך הכל דיעה, על פאקינג סרט ומהלך עלילתי אחד (אחד!) שלא אהבתי. אז לדעתי התגובות החצי תוקפניות האלה קצת הזויות, בערך הזוי כמו לומר שאני קוטל סרטים של מארוול.
סליחה אם אתה מרגיש מותקף
לי באופן אישי לא הייתה שום כוונה להתקיף אותך, אלא לנסות להבין את ההודעה המקורית שלך, שלא התיישבה לי עם הסרט בו צפיתי.
מהצד שלי אני אגיד שלהגיד למישהו שמגיב לך "להפסיק להתרגש" זו תגובה מעליבה למדי, מבחינתי לפחות.
נראה לי שנפסיק כאן, וייטב לכל הצדדים.
איפה קטלתי סרטים של מארוול?
חוץ מהסרט של האלק עם אדוארד נורטון ואיירון מן 2 (ואולי קצת קפטן ות'ור הראשונים) אני אהבתי כל סרט של מארוול. אני הולך לסרטים שלהם לקולנוע, אני קונה סרטים שלהם בבלו-ריי, אני קונה מרץ', קונה את הקומיקסים.
אבל אני גם יוצא מנקודת הנחה שאפשר לבקר גם אספקטים בדברים שאני אוהב. גם לא אמרתי שלסואיסייד סקוואד יש תסריט מתוחכם ולא אמרתי שבאטמן נגד סופרמן סרט טוב. אז אני לא מבין מאיפה הטיעון שלך על הסדרתיות שלי. אני אוהב את DC ואת מארוול (וכל מי שמכיר אותי או עוקב אחרי הפעילות שלי קצת יודע שאת DC יותר), ומעולם לא טענתי אחרת. אבל הסדרתיות שאתה מצביע עליה לא קיימת. עובדה שאני יכול לבקר את ההמשכיות של היקום הזה ועדיין ליהנות מהסרטים האלה כסרטי פופקורן חביבים – וזה מה שהם.
גל גדות
יותר מידי פעמים במהלך הסרט( את האמת בדיוק פעמיים),
ציפיתי לראות את גל גדות מופיעה. המנגינה יותר מידי דומה .
גם המנגינה, וגם חלק גדול מהעיצוב
גם בסגנון הקרבות והכוחות של הדמויות.
מבחינה מסוימת גם העיצוב של הנבלים ו הדרך להילחם בהם.
זה ממש מרגיז אותי.
סביר שאלך לראות את הסרט בכל זאת, אבל בהחלט שקלתי לוותר עליו אחרי קריאת הביקורת. אם הסרט מרשה לעצמו להתעלם מארועים משמעותיים בסרטי ת'ור הקודמים ומהסוף של הנוקמים 2 (שום הסבר איך הענק הגיע לאן שהגיע? הקווינג'ט של הנוקמים יודע לעוף בחלל? מישהו פתח פורטל? תנו לנו משהו, חי אודין!), אז מארוול צריכים להודות שההמשכיות לא מעניינת אותם בגרוש. עוד מהטריילר הראשון חששתי שהסרט הולך לנטות חזק מדי לצד הקומדיה, ונראה שצדקתי. כריס המסוורת' מזכיר כאן יותר את הדמות שגילם ב"הצייד: מלחמת החורף" מאשר את בן האלים האסגרדי – כאילו הוא יודע שהוא בסרט ומחייך בלי הפסקה, בלי קשר לדרמה שמתחוללת סביבו.
אבל... הסרט מתייחס לנקודה הזו
כלומר הנקודה שבה הסרט חוזר לאסגרד היא כן המשך של ההתרחשות העלילתית הזו.
הסרט אולי מחליק מהר על העניין ולא כולם יאהבו את דרך הטיפול, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא ממשיך את הקונטיניויטי מהבחינה שהזכרת.
ראית את הסרט?
כי על-פי השאלה הזו נשמע שלא.
אני לא מבין את התלונה על החוסר בהמשכיות
הסרט מתייחס לכמעט כל הנקודות הפתוחות מסוף ת'ור 2, ההמשכיות לחלוטין מורגשת, חשוב גם לזכור שעברו שנתיים יותר משנתיים על ציר הזמן בין הסרטים, הגיוני לחלוטין המקום בו ממשיך הסרט הזה.
התלונה היא זאת:
תאר לך ששר הטבעות 3 מתחיל ובחמש הדקות הראשונות פרודו זורק מרחוק את הטבעת, רעידת אדמה מחריבה את המגדל של סאורון עליו ואז כל שאר הסרט עוסק בניסיונות של פרודו וסאם להוביל עצומה לאישור נישואים חד מיניים בארץ התיכונה.
עקרונית, היי! הכל טופל! אין קצוות סגורים!
פרקטית, הסיפור שהסרט השלישי מספר הוא לא אותו סיפור שסיפרו שני הסרטים הקודמים. החוסר בהמשכיות זה לא מהכיוון של חורי עלילה – זה מהכיוון של סיפור סיפורים. העובדה שהצליחו להכניס את המשפט המקשר שהגיונית את "תור: ראגנארוק" אחרי "תור: העולם האפל" לא אומר שהם המשך של אותו הסיפור, וזה מעצבן. הסיום של "תור 2" רצה להוביל למקום אחר לחלוטין מ"תור:ראגנארוק" ואני אתפלא (ואתעצבן) עם הכותבים של אותו הסוף תיכננו שבעצם מה שהיה נראה כמו צעדים משמעותיים ובעלי משמעות יתבררו כצעדים חסרי כל עניין שנפתרים בשנייה אחת.
בעצם, למה זה צריך לעצבן?
אין קשר עלילתי בין תור 1 ותור 2 לתור 3. כשטרילוגיה משנה את הכיוון העלילתי שלה באמצע זה אכן מעצבן.
אבל מי אמר שרגנארוק זה תור 3? לא קוראים לו "תור 3: רגנארוק", קוראים לו "תור: רגנארוק". הוא לא חלק מטרילוגיה אמיתית, הוא חלק מיקום מארוול שהגיבור שלו הוא תור, שהוא גיבור של שני סרטים קודמים. אפשר היה להתעצבן אם הוא היה בלי המשכיות לסרטים הקודמים וליקום מארוול הכללי, אבל לא אם הוא מתייחס לסרט הקודם ואז לוקח כיוון אחר (כיוון של שומרי הגלקסיה לכיוון מלחמת האינסוף).
זה גם לא המקרה היחיד. יש למארוול סרטים שהם המשכים ישירים (איירון מן 1, 2 ו3, שומרי הגלקסיה ושומרי הגלקסיה חלק 2), ויש כאלו שהם רק עם התמקדות על אותו גיבור (שלושה סרטי תור, שלושה סרטי קפטן אמריקה, שלושה סרטי הנוקמים). אם כבר מקובל עלינו שסרטי מארוול הם קודם כל סרטי מארוול, לטוב ולרע ולבינוני, למה לא לקחת את זה לשלב הבא ולומר שלא כולם חלק מטרילוגיה?
(וכן, אני יודע שגם בשר הטבעות הסרטים לא היו 1-2-3 ועדיין הם היו טרילוגיה. אבל שם זה ששה סרטים בעולם אחד, לא פי 3).
ובכן, אני לא מסכים לחלוטין עם הניתוח שלך
פרט לסרטי הנוקמים, שאכן לא ממש מהווים המשך אחד לשני כל שאר הסדרות כן מהוות המשכים אחד לשני: קפטן אמריקה 1 מוביל לקפטן אמריקה 2 מוביל לקפטן אמריקה 3. כן, בין קפטן אמריקה 2 ו3 אולי כדאי לראות את הנוקמים 2 או אנט מן, אבל המסע של הדמות של קפטן אמריקה כדמות ממשיך ומתפתח בין סרט לסרט בצורה אחידה, ודברים שצצו בסרט הראשון (באקי) ואז קיבלו טוויסט בסרט השני (באקי) מקבלים פייאוף בסרט השלישי (באקי). טרילוגיית קפטן אמריקה היא בקלות הטרילוגיה הטובה ביותר של מארבל וזה לא בגלל שמדובר בשלושה סרטים אקראיים שקשורים אחד לשני רק על ידי הגילום של כריס אוונס של הדמות הראשית.
אם אני לוקח את העצה שלך ומיישם אותה על "תור: ראגנארוק" זה עדיין יוצר מצב מתסכל – כי משהו בהחלט קרה ב"תור 2" שהוא לכאורה בעל השלכות משמעותיות ואז פשוט הוא נפל בין כל סרטי מארבל (ולא רק טרילוגיית תור) כי לאף אחד לא היה כוח להתייחס לזה. אני מזכיר שזה לא רק "תור 2", אגב. גם ב"הנוקמים 2" יש התייחסות די מפורשת למשהו שאני די בטוח שהוא לא מה שקרה בסופו של דבר ב"תור 3".
כלומר, שוב, השאלה כאן היא מה מארבל מייצרים כאן? מלא one-shots עם קשר עלילתי רופף אחד בין השני? כי כשצופים ב"תור: ראגנארוק" זאת בהחלט התחושה. כל הרעיון של היקום הקולנועי הייתה הבטחה ליצור סיפור אפי שמחבר בין סיפורים שונים לתוך סיפור אחד, אבל שכל סיפור זורם בעצמו. כלומר שיש את סיפורי "תור", "קפטן אמריקה", "איירון מן" וכו' ואז משהו בסיפורים שלהם מוביל לנקודת עצירה שהיא "הנוקמים" ואז הם חוזרים לסיפורים האישיים שלהם. זה היה כל היופי ברעיון של היקום הקולנועי. מה שאתה מציע הוא בעצם אסופת סרטים שאנחנו יודעים מי הם הדמויות שלהם בשם ובכוחות אבל כל דבר אחר נתון לבחירת אותו הבמאי באותו הרגע. זה נחמד, אבל זה הרבה פחות מרשים.
ייתכן בהחלט שזה היה המצב בשלב 1.
אבל אחר כך, ובמיוחד עכשיו כשאנחנו נמצאים בשלב 3, העולם התרחב. זה כבר לא "איירון מן ותור וקפטן אמריקה עוזבים את הסדרות שלהם ונפגשים בנוקמים", אלא יותר "יש עלילה כללית שמובילה למלחמת האינסוף ואנחנו נציג כל מיני זויות שלה דרך כל מני גיבורים".
אני מסכים אתך שזה לא המצב האידיאלי, אבל זה גם לא מצב חדש – הרי שתי תלונות שחוזרות כל פעם שמדברים על סרטי מארוול (השלישית היא לגבי הנבלים הגנריים) הן שכל הסרטים של מארוול הם קודם כל סרטי מארוול ורק אחר כך סרטים של הבמאי שלהם, ושהיקום הקולנועי של מארוול מתחיל לקרוס תחת המשקל של עצמו. אז חלק מההשפעה של הבעיות הקיימות האלו הוא שאפילו אותה דמות יכולה לשנות פתאום כיוון אם זה מתאים לעלילה הכללית, ושההגדרה האם כמה סרטים מהווים טרילוגיה או לא לא נובעת מהגיבור והתפאורה שלהן אלא האם הם עוסקים באותם נושאים ובאותה עלילה.
עוד לא ראיתי את הסרט, אבל ממה שהבנתי אנחנו "צריכים" להיות מרוצים מכך שלפחות התמודדו עם מה שהיה בסוף תור העולם האפל, גם אם זנחו את הקו הזה במהירות, ולא שהתעלמו לגמרי מכך שלטוני סטארק יש צבא של חליפות שריון למרות שהוא הבטיח שהוא סיים עם כל הקטע של איירון מן.
זה מרגיש לי חדש, כי זה קרה קודם רק פעם אחת
ושם הנחתי שזה קשור יותר למותג "הנוקמים" והשילוב שלו עם הסרטים ולא פאק בתוך טרילוגיות הסרטים עצמם.
ספויילר מעלי - הייתי בטוחה שסימנתי
בתגובה מעלי יש ספויילר לאיירון מן 3
בול מה שאני מרגיש.
הבעיה היא שעושים הכנה למשהו ואז מבטלים אותו וסוגרים אותו מהר בסרט הבא רק כי לבמאי החדש לא התחשק לעשות סרט על הבילד אפ של הסרט הקודם.
אני מסכים שזה לא אידאלי
ואני חושב שאחת הבעיות ביקום קולנועי זה שאתה לא תמיד יודע איפה תהיה בעוד 5 שנים מבחינת הסיפור הכללי. יכול בהחלט להיות שראגנרוק לא היה ה"חזון" הסיפורי שהיה צריך להגיע אחרי ת'ור 2, ושהם נאלצו לתפוס כיוון שונה כדי להביא את ת'ור לנקודה שבה הוא צריך להיות בשביל מלחמת האינסוף. ובכל זאת אני מקבל את החיסרון הזה, שנעוץ לכל סרט מארוול עמוק בגרון, בהבנה כי במקום מסוים הסרטים האלו הם לא המשיכים אחד של הקודם הטרילוגיה אלא של כל העולם עצמו.
אבל, שוב
זה לא חיסרון שבלט ברוב הסרטים שלהם. הוא בלט כאן וב"הנוקמים 2", ואני בכלל לא בדרך להחליק את זה, כי אם הסרטים האלה הם טריילרים אחד של השני אז לפחות שמה שהוצג בטריילר יתאים למה שאני רואה.
וספציפית, כאן זה לא ממש תופס. מילא "תור 3" היה ההמשך של איזה בין כלאיים של "שומרי הגלקסיה 2", "דוקטור סטריינג'" ו"הנוקמים 2". אבל הוא לא – הוא סרט, בעצם, שעומד לבד, כשהוא היה אמור להיות סרט שסוגר את הסרט הקודם שלו. הוא פותח כמה דלתות לדברים חדשים, כן – אבל הוא לא המשך של "קפטן אמריקה 3", ולא של "ספיידרמן" ולא של העולם כולו. ואני יודע את זה כי לא מופיע בו כל עולם מארבל – מופיעים בו תור ולוקי, עם הופעת אורח לא משמעותית (שאותה אני בהחלט יותר מחליק בגרון) ועם צירוף של גיבור נוסף (שגם את זה אני מקבל).
מה שאתם מפספסים הוא פשוט
פייגי וטיטה הבהירו בצורה מאוד ברורה שזה לא תור 3 ולא חלק משום טרילוגיה, זה יה ברור מהרגע שנטלי פורטמן וחבריה לא נכללו בקאסט, וזו החלטה די הגיונית בהתחשב בחוסר ההתלהבות משני הסרטים של תור( אני דווקא נהניתי מאוד מהראשון), והתגובות הנלהבות על רגנארוק. עוד דבר שמפליא אותי הוא התלונה על זה שצריך לדעת ולעקוב אחרי יותר מדי עלילות ודמויות מיותר מדי סרטים מחוברים, שבאה מיד אחרי תגובה שמתלוננת על חוסר היגיון בקשר שבין הסרטים
זה שהצהירו על כך מראש לא הופך את זה ליותר בסדר
אם מישהו יגיד שהוא ייתן לי אגרוף ואז ייתן לי אותו, אני לא ארגיש שזה בסדר כי הוא נתן לי אגרוף.
אם ואטיטי לא רצה לעשות חלק משום טרילוגיה, אולי היה כדאי שלא יביים סרט שהוא המשך ישיר לצמד סרטים שבא לפניו. או לכל הפחות שיוריד את השם "תור" מהשם.
כמו כן, לגבי המשפט השני: אלה לא שני דברים סותרים, אלא משלימים – זה מתסכל שצריך לעקוב אחרי יותר מדי עלילות ודמויות (לא אותי, אבל ניחא), ואז כשאתה כבר עוקב, אתה מגלה שבעצם לא היית צריך כי מארבל בעצמם לא עוקבים. אבל לא "לא עוקבים" במידה שאתה יכול לא לראות סרטים קודמים ולהגיד לכל סרט מחדש – "לא עוקבים" במידה כזאת שהם לא מצליחים לספר סיפור אחיד וקוהרנטי בהתפתחות הדמויות והתימות שלו, ובמקום זה מחליפים את מספר הסיפורים כל פעם ודי נותנים לו לעשות מה שהוא רוצה.
לדעתי
זה באמת משהו שקרה רק בסרטים של תור, הטרילוגיה של קפטן אמריקה היא טרילוגיה אמיתית בשבילי עם מוטיבים ותהליך (למרות שאני ממש התאכזבתי ממלחמת האזרחים), איירון מן הייתה טרילוגיה כאשר איירון מן 3 הוא תוצר של מה שטוני עבר בנוקמים, שומרי הגלקסיה גם, ורק תור זה סיפור שונה כי קודם כל כנראה שתור לא היה עומד כפרנצייז בפני עצמו מחוץ למארוול ולרוב האנשים לא כל כך אכפת משני הסרטים האלו או שוכחים מהם לגמרי(שוב אני נהניתי מאוד מהראשון) ,אז אם אתה היית מעדיף סיום אמיתי לטרילוגיה עם כל האנשים מכדור הארץ וסיום של המסע של לוקי, אבל בתוצאה של הסרטים הקודמים? שוב זאת קודם כל החלטה של כסף לדעתי כי ביויים הסרט הבטיח לעבור את השניים הקודמים ומצמצם את הפערים עם שאר הנוקמים, לפי דעתי סרט תור 3 אמיתי לא היה קורה אחרי התגובות לעולם האפל בלי קשר לראגנארוק
122 מיליון בסופ''ש
פתיחה טובה מאוד. אחרי שני סרטי ת'ור שנחשבים לחוליה החלשה ביקום הקולנועי שלהם, מארוול מצליחים להפיח חיים חדשים בסדרת הסרטים הזו, לעשות את קפיצת המדרגה – קופתית וביקורתית – וליישר קו עם הסטנדרטים שהציבו לעצמם.
בשנה הנוכחית מארוול הגדילו את תדירות הסרטים שלהם לשלושה בשנה, ובינתיים נראה שהקהל ברובו עוד לא התעייף. נראה מה יהיה המצב בקיץ הבא.
את הקיץ הבא מארוול פותחת עם infinity war
קשה לי להאמין שלא יהיה פה סכום עצום.
יהיה, השאלה עד כמה.
אם הוא לא יצליח להתעלות על ההישגים של עידן אולטרון, זה יראה לדעתי על תחושת מיצוי
עוד מוקדם להתחיל לדבר במספרים
אבל אם מלחמת האזרחים הביא 180 מליון דולר לפני קצת יותר משנה, אני מאמין שמלחמת הנצח תעקוף גם את הנוקמים הראשון.
אז מה נסגר עם השם של Marvel?
באותה הביקורת יש גם מארוול וגם מארבל. או שמא זה רמז ליודעי ח"ן?
תוקן לאחר ההודעה הראשונה
תודה
מצטער על ההצפה. חשבתי שההודעה לא נקלטה.
(ל"ת)
היי שתי שאלות. איך התלת מימד?ולא ראיתי את שני הסרטים הקודמים,האם ישנם פרטי עלילה חשובים שצריך לדעת כדי להבין את הסרט הזה?
התלת מימד זניח
ואם אתה יודע בכלליות את הסיפור של תור, לוקי, אודין ומערכת היחסים שלהם אתה תסתדר די מהר בתוך הסרט.
לדעתי כדאי לראות את שני הסרטים הקודמים
למרות הטענות בביקורת, יש בסרט הרבה התייחסויות לסצינות, חפצים ודמויות מהסרטים הקודמים, וכדאי להכיר את הדמויות דרכם טוב יותר. אמנם ת׳ור הראשון נחמד והשני לא משהו בכלל, אבל תפספס לדעתי חלק מהבדיחות בחדש אם לא תראה את הקודמים…
בכלל, בסרטים של מארוול יש התייחסויות לסרטים אחרים מהיקום, אולי לפני הסרט הזה כדאי גם לראות את שני הנוקמים הראשונים.
לאט לאט
אני מוצא עוד מלא קווי דמיון מטרידים בין הסרטים השונים, גם בפרטים הקטנים ולא רק העלילה המרכזית…אם יש משהו שמחסל את החשק ליקום הקולנועי הזה, זה זה…
אומנם יקום קולנועי והכל
אבל בסוף את התסריט כותבים אנשים שונים, קשה לי להאמין שמארוול מעורבים עד כדי כך. ובכל אופן זה עדין הזוי.
בדיוק ..
לי מרגיש שרוב הסרטים המצחיקים של מארוול הם פחות או יותר אותה התבנית
מודה שנהניתי מהסרט אבל הרגשתי ריקנות לכך אורכו.
ראיון של חצי שעה עם טאיקה וואיטיטי, שווה צפיה מאוד!
האיש קרוע, מצחיק, גאון ומוזר במובן הכי חיובי של המילה.
ראיון מצחיק ביותר, בו הוא מספר המון על עשיית הסרט, צוחק על השחקנים והפוסטר ועל עצמו, ואין שם בכלל את התשובות המשעממות והנדושות הרגילות כמו "כריס הוא שחקן מקצועי והיה לי הכבוד לעבוד איתו בלה בלה".
כנסו, לא תתחרטו:
https://www.youtube.com/watch?v=9k4Kv9beSvc
יש המלצה לפורמט??
יש לי זוג כרטיסים חינם לסרט רגיל, מתלבט אם להשתמש בהם לסרט הזה או שבמקרה הזה עדיף להשקיע ב3D או IMAX? יש למישהו המלצה?
אין צורך ב-3D
ראיתי אותו באיימקס 3D בירושלים, ולא זכור לי אפילו קטע אחד שבו שמתי לב לתלת-מימד. מיותר לגמרי.
ב-99% מהמקרים 3D מיותר.
בסרט הזה ספציפית אמורה להיות תמונה יותר גדולה ב-IMAX, אז יש מצב ששווה לראות אותו שם.
אני ראיתי ב-2D רגיל ולא היו תלונות.
קייט בלאנשט היא מתנה
למין האנושי בכלל, ול״תור: ראגנרוק״ בפרט. הסרט כשלעצמו הוא קומדיה מהנה וחיונית מאוד – הייתי צריך את מנת האסקפיזם הזאת. כריס המסוורת הוא תענוג, ויש לו תזמון קומי נהדר; טסה תומפסון מצוינת והשימוש של הסרט בצבע מאוד לא מובן מאליו בהתחשב בעובדה שהקולנוע ההוליוודי קצת ויתר על הקונספט בשנים האחרונות. אבל למען השם, תודה למי שזה לא יהיה על קייט בלאנשט – היא הנבלית המהנה ביותר של השנה. דיווה זוהרת וקאמפית שנהנית מכל רגע שכפתור ה-Rec לחוץ. זה קצת החזיר אותי לבלטריקס של הלנה בונהם קרטר – תנו לשחקנית גדולה להיכנס לנעליים של נבלית קומיקסית ומוגזמת, תגידו לה לעשות מה שבא לה, ותנו לי להסתכל מהצד ולהתמוגג.
ועוד אספקט חיובי מאוד שאני אשמח שישתמר להמשך סרטי מארוול הבאים – כמו שיאיר רוה אמר בביקורת על סרט כלשהו של דרימוורקס שמפאת ספוילרים לא אחשוף את שמו, זה נדיר לראות סרט שנגמר בנכות של הדמות הראשית, ובקבלה של אותה נכות. תור מסיים את הסרט עם רטייה משה דיין-ית שאומרת לצופים ״היי, שלום, אני תותח גם עם עין אחת״. כזה לא רואים מספיק. יחד עם הייצוג הנשי המעצים בסרט (הן בצד של הטובים והן בצד של הרעים), וההבנה ש״אסגארד היא עם ולא מקום״, ״ראגנרוק״ הוא לא רק אחד הסרטים המהנים של השנה, אלא גם אחד החיוניים שבה.
מסכימה לגמרי
כלומר, זה לא סרט רע, זה ממש אחלה,
אבל חוסר הקשר בין התמה הכללית של הסרט לבין הטון שלו כמעט לכל אורכו,
הצרורים הבלתי נגמרים של בדיחות (שבחלקן חייכתי, חלק לא ממש הצחיקו אותי),
ומעל לכל – מארוול מפספסים, לא בפעם הראשונה, את ההזדמנות לעסוק בנושאים רציניים
וחשובים שהם מעלים בסרטים שלהם (אולי רק בספיידרמן הצליחו). כלומר, מציינים שהם שם ואז מתעלמים מהם לטובת אקשן או בדיחה.
הלה הייתה יכולה להיות נבלית מנומקת מאוד, ודרכה ניתן היה לעסוק בנושאים של התמודדות עם העבר,
אבל זה פוספס.
They did not forget to bring the funny
they did forget to bring Thor…
יצאתי מהסרט הזה חצויה לחלוטין. כי בתור סרט מארוול, עם כל הדברים הכלליים שאני מצפה ממארוול – זה אכן סרט מארוול קלאסי. הבעיה העיקרית היא שזה לא סרט של ת'ור.
קראתי את התלונות על ההמשכיות פה בשרשור ואני חייבת לציין שהבעיה שלי היא לא עם ההמשכיות הטכנית. טכנית – הסרט אכן סוגר את הסיפור הקודם בצורה מניחה את הדעת. הבעיה היא ההמשכיות של העולם של ת'ור (ושל ת'ור באופן ספציפי). העולם של ת'ור נבנה באופן מאוד מסויים, נבנתה שם מיתולוגיה מאוד מעניין ועולם שבו עם מאוד מאופיין, ולא היתה שום התייחסות לכל המאפיינים האלה.
גם בדברים הקטנים (הדיבור השייקספירי יחסית של אסגארד נעלם לחלוטין, גם אצל ת'ור בעצמו וגם אצל שאר האסגרדים, שכולם התחילו לדבר אמריקאית קלאסית), ובעיקר בדברים הגדולים כמו האופי של ת'ור.
הדמות הזאת נבנתה בצורה מסויימת במשך 4 סרטים (שני ת'ור, שני הנוקמים) ופשוט התעלמו מכל מה שהיה שם. ובנו איזה דמות חדשה שמרגישה יותר כמו "טוני סטארק עם גלימה". הדמות הזאת חמודה, ומצחיקה, ומגניבה אבל זה לא ת'ור, זה איזה גיבור על מארוולי אחר.
ואני מבינה את האמירות של הבמאי שהסרט הזה הוא לא המשך של הטרילוגיה ושזה סרט אחר, וזה היה לגיטימי אם זה היה סיפור צדדי – אבל זה לא המצב (ספויילרים די רציניים בהמשך). הם שרפו את כל הגשרים והרגו את כל הדמויות (חוץ מלוקי), כך שהם סתמו את הגולל על כל אפשרות כן לסגור את הסיפור שהתחילו בשני הסרטים הראשונים. אין שום דרך לחזור חזרה. הקלות שבה הרגו את שלושת הלוחמים (בלי שבכלל נספיק להתרגש מזה) היתה לא סבירה. החדשות הטובות/רעות היחידות זה שלא היה זכר ללידי סיף. לכו תדעו איפה ומתי היא תצוץ.
אז הם לקחו את אחד התהליכים הכי מעניינים של דמות מתפתחת שכן הצליחו לבנות בעולם של מארוול (הסרטים אולי לא היו הכי טובים, אבל הסיפור של ת'ור בארבעת הסרטים עד כה בהחלט ייצג איזשהי התפתחות טבעית של דמות בעולם הזה, שהיתה בנויה די טוב בעיני) ופשוט זרקו את הכל לפח. וזה סתם מעצבן.
אז כן, מבחינת כל הפרמטרים הטכניים זה סרט מצויין, ומצחיק, ואני יכולה להבין את ההתלהבות, אבל מבחינתי פשוט מחקו את הדמות של ת'ור ולכן קשה לי להתחבר באותו האופן.
תודה.
מזה אני חושש – שומרי הגלקסיה, ספיידר-מן ות'ור החדשים מצביעים על איזשהי סינגולריות בסרטים של מארוול – נראה שהכיוון הוא כבר לא אקשן\מד"ב\פנטזיה עם הרבה פאן וכמה בדיחות פה ושם תוך דגש על אופי הדמויות הראשיות, אלא full blown comedy. הכל סופר צבעוני, היפר וכאילו כל כך קורע מצחוק בנאדם. וללא השלכות, או השלכות שנעשו על חשבון דמויות וקווי עלילה רגעיים כמו זבובים.
וזה מבאס, כי מארוול מסוגלים ליותר. קריאה בקומיקס שלהם בהחלט מראה את זה וגם חלק מסוים מהסדרות שלהם. ויותר גרוע – לפי הטריילרים של ליגת הצדק, גם DC בכיוון. הבעיה עם DC היא שהם עשו סרט אפל ומעיק עם באטמן רצחני וסופרמן מדוכא ולא הבינו למה הוא התקבל בצורה צוננת. אבל הם גם עשו את זה לא טוב משתי סיבות:
א. זה מתאים יותר לסיפור elseworlds או מעין what if, לא כסרט שעליו נבנה פרנצ'ייז להמונים.
ב. הם פשוט לא עשו את זה כל כך טוב.
אבל מבחינת DC הקהל מצביע ברגליים ולי זה נראה שהם מצטרפים לסינגולריות הזאת. כולי תקווה שכשאראה את ליגת הצדק אני אתבדה, אבל גם אם לא, אני חושש שהם יגיעו לשם בכל מקרה בעתיד הקרוב.
מה אני אגיד, מזל שיש את פוקס עם משבי רוח מרעננים כמו דדפול ולוגאן. אשכרה. בחיים לא חשבתי שדווקא הם יביאו את המקוריות בתקופה הזאת.
לא רק אצלך
בדקתי באמצעות http://downforeveryoneorjustme.com בבוקר (שלי) כי היה כל כך איטי (לא עלה גם שם).
רק אצלך
אצלי הוא עובד באיטיות מזעזעת.
גם אצלי
לפני שאומר חליבה קפואה כמה אני מסכים איתה.
חשוב לי לציין שאני ממש לא מסכים איתך. ת'ור הוא היחיד הבעייתי בתקופה האחרונה של מארוול מאז עידן אולטרון, שפגע גם בדמויות אבל לא ברמה של ת'ור ראגנרוק. 2014 הביא לנו את חייל החורף. 2015 'אנטמן' עם כל הבעייתיות של ההחלפת במאים היה סרט עם הרבה לב והיה איכפת לי מהרגשות של הדמויות שם הוא גם מצחיק אך גם איכפתי ומאוד משפחתי. 2016 2 הסרטים שיצאו בו היו מצויינים, גם סיביל וור וגם דוקטור סטריינג' בשניהם ההומור ממש לא מאולץ ודווקא שמים הרבה יותר משקל על הדמויות והדרמה שהן מתמודדות. וספיידרמן אני ממש לא מסכים הוא היה איזון טוב מאוד של קומדיה ודרמה.
לגבי מה שקורה עכשיו ובעתיד ת'ור הוא השפעה ישירה של 2 בעיות, אחד ויתור על הצגה של דמות בדרך מסויימת שלא צלחה קופתית וביקורתית ואני מקווה שזו לא תהיה הדרך היחידה של מארוול לטפל בדמויות שלא צלחו להם, שחושבים שאפשר למחוק את העבר ולהתקדם לכיוון חדש.
הבעיה השניה דווקא היא השפעה מהדמויות שהבאת, דדפול ושומרי הגלקסיה הביאו את ת'ור ראגנרוק. שומרי הגלקסיה אף פעם לא הפריעו לי כי אף פעם לא הייתי מושקע בהם כל כך ורק שנה הבאה הם יכנסו רשמית לMCU ונראה איך אקבל את הנוכחות שלהם. דדפול עם הומור 'עד הסוף' אכזרי וממש אני לא מתחבר אליו. בעצם יש כאן קטע איך להסתדר עם הצד הקוסמוס של מארוול, האם לגשת אליו ברצינות כמו 2 סרטי ת'ור הראשונים, או שומרי הגלקסיה אז הם הלכו על מה שיותר עבד. אני מקווה דווקא לטון בסגנון של דוקטור סטריינג' לא מרגיש מאולץ והאיום מרגיש אמיתי ואיכפת מהדמויות.
למסקנה, יותר קשה לצלוח קופות עם הגישה הרצינית לקוסמוס, אבל התקווה שלי שזה לא ימנע ממארוול להמשיך לנסות כי אני יכול לומר שאף עם החוסר איזון ב2 הסרטים הראשונים של ת'ור לפחות היה איכפת לי וקיבלתי אותם כחלק מהיקום. אבל זה לא אומר שאין את כל הצד השני של היקום שלהם, כמו סרטים של האחים רוסו עם הקפטן, ו2 סרטי אוונג'רס הבאים (אוה כמה אני שמח שאלה האחים רוסו ולא ווידון שעכשיו גם הרס את וונדר וומן לפי מקורות בתעשייה) בלאק פנתר שברור יהיה מאוד רציני ונראה שימלא מקום של סרטי הטון הפוליטי והרציני של קפטן אמריקה. גם 'קפטן מארוול' לדעתי יהיה עוד ניסיון של מארוול לרצינות בעולם הקוסמי עם פן פוליטי ודרמטי. וגם 'אנטמן והצרעה' שכל עוד ישמור על הטון מהסרט הקודם של דרמה עם קומדיה אבל עם הרבה לב ומשפחתיות (הרבה משפחתיות נראה כהמחליף לפנטסטיק 4) כמו ספיידרמן הומקמינג זה מצויין.
אז אני מקווה שהגישה של סרטים כמו ת'ור ראגנרוק ושומרי הגלקסיה יצטמצמו ובמקרה הטוב פשוט יעדנו את המערך בדיחות המטופש, אבל מכאן לבוא ולשפוט את כל היקום שהוא בבעיה הזו, זה ממש לא נכון.
לא יודעת, אין לי שום טענות לגבי הביצוע
בעיניי ג'וס וידון דווקא יודע לעשות זאת מצוין (לעומת כותבים כמו ארון סורקין…). לא נפלתי מ"הנוקמים" הראשון ועוד פחות מהשני (הם סרטים סבבה, אבל הם לא ממש וידון מבחינתי) אבל החיבור הזה היה הדבר האחרון שהפריע לי.
סורקין לא ממש קשור
להשוות את סורקין לג'וס ווידון זה כמו להשוות את טרנטינו לספילברג או לוקאס. אלה אנשים עם יכולות שונות לחלוטין.
סורקין יודע לכתוב דיאלוגים. זה מה שהוא ידוע לעשות. לרוב יש אנשים סביבו שעוזרים לו לבנות עלילה ולפתח את הדמויות כי הוא ממש גרוע בזה.
למשל – ברוב הפרקים של הבית הלבן יהיו שני קרדיטים story by – של מי שעזר לבנות את הסיפור ו- teleplay by – שזה התסריט שסורקין עצמו כתב. בגלל זה אני לא באמת מתאכזבת כשאין עלילה טובה בסרטים/סדרות של סורקין. זה לא מה שאני מחפשת אצלו.
ג'וס ווידון לעומת זאת אמור להיות מעולה בדיוק בנושא של פיתוח דמויות, ובעיקר של כתיבה ושילוב של אנסמבל. לכתוב עלילה מרובת דמויות כך שנותנים לכל דמות את הכבוד המגיע לה ואת המקום להתפתח ומצד שני לתת את החיבור הכללי ומערכת היחסים המורכבת בין כולם, בלי שכולם ישמעו אותו הדבר. זה כתיבה מאוד מורכבת שעד לא מזמן (וספציפית הנוקמים הראשון) – הוא עשה מעולה. זו היתה אחת הסיבות שהנוקמים הראשון הצליח כמו שהוא הצליח השזירה בין העלילות השונות והדמויות השונות היתה מושלמת, כולל היכולת לקחת דמות שהיתה טכנית לחלוטין עד אותה נקודה כמו קולסון ולהצליח לבנות לה רקע וקשרים כך שעד סוף הסרט היא תהיה דמות אהובה. (וזה בסרט שהוא עמוס דמויות מלכתחילה). לכן לראות דווקא אותו בונה קשרים מסוג ג', ונופל לקלישאות זה כל כך מעליב, הוא הראה לנו שוב ושוב שהוא מסוגל ליותר. ויותר מזה – זו נקודת החוזק העיקרית שלו – כשאת זה הוא לא עושה טוב אז לא נשאר הרבה. האקשן סביר אבל הוא לא במאי כזה מעניין.
אני מסכימה שבאופן עקרוני הוא יודע לעשות דברים כאלה מצויין, זה רק לא מה שהוא עשה הפעם.
נכון, אני יודעת את כל זה, לכן הבאתי את סורקין כדוגמה הפוכה
למי שלא יודע לכתוב רומן בין דמויות, לעומת ג'וס שעושה זאת היטב, בעיניי גם הפעם. עניין של טעם. אני ממש לא חושבת שהוא נפל לקלישאות אלא שהרומן הוצג באופן רגיש ועדין. התלהבתי מאוד לראות בדיעבד את הרמזים בסרט הראשון (שלא תוכננו במקור, כאמור).
שאלת תם- למה הוא נקרא אל הרעם?
למה הוא לא נקרא אל הברק?
Thunder is the sound caused by lightning
השאלה היא של בת ה17 .
לא הייתה לי תשובה
Rule of Cool?
זה ההסבר מחוץ ליקום של הסרט מן הסתם. אולי בשפה הנורדית המקורית זה אכן היה "אל הברקים", או משהו בסגנון, או שבשפה העתיקה יותר בכלל לא היו יודעים להבדיל בין ברק לרעם.
הסבר בתוך היקום הנוכחי של גיבורי העל של מארוול, לא הצלחתי למצוא. אולי אין. זה פשוט נשמע ממש מגניב. אפילו בעברית.
באופן מפתיע, כי ככה זה במקור
זאת אומרת, ת'ור תמיד היה אל הרעם והברק (אל השמים והסערות, באופן כללי יותר), אבל השם שלו כנראה נובע מהמילה הגרמאנית ל"רעם". ובאמת, עד היום באנגלית, Thunder נשמע די דומה ל-Thor, כי המילים מגיעות מאותו המקור.
תודה לכולם
(ל"ת)
ועוד קצת קוריוזים:
המילה שמציינת את יום חמישי, thursday גם היא קרויה על שם ת'ור. בכלל, כל ימות השבוע קשורים לשמות אלים רומיים וסקנדינביים: sunday (אל השמש), monday (אל הירח), saturday – סטורנוס (=שבתאי, שבת). שלישי, רביעי, חמישי ושישי הם שמות אלים אריים –
Tuesday – על שם טיר (Tyr).
יום רביעי – Wednesday – על שם אודין (Odin או Wodan) – אבי האלים.
יום חמישי – Thursday – על שם ת'ור (Thor) – אל הרעם.
יום שישי – Friday – על שם פרייר (Frey) – אלת האהבה והפריון.
לא בדיוק אבל בערך.
ימות השבוע באנגלית הם ערבוב של ימים שנקראים על שם אלים וימים שנקראים – לפי השיטה הרומית – על פי כוכבי הלכת. זה עוד יותר מבלבל כי חלק מכוכבי הלכת נקראו על שם אלים (יופיטר, מרס וכו'). בחלק מהמקרים זה גם וגם: Thursday זה היום של ת'ור, אין ספק; אבל ת'ור הוא המקבילה של יופיטר, אל השמים, ובלטינית ליום חמישי קראו יומו של יופיטר (יוביס).
לא מדוייק
הרעם לא גורם לברק והברק לא גורם לרעם.
שניהם נובעים משחרור אנרגיה רגעי – פריקה של חשמל סטטי שמצטבר באטמוספירה (בעננים?, לא יודעת מה נחשב המקור באופן רשמי) ומתרחשים בדיוק באותו הזמן. הסיבה שאנחנו רואים את הברק לפני שאנחנו שומעים את הרעם היא בגלל שמהירות האור גדולה ממהירות הקול.
מאחר ומסתבר שהכח שלו הוא פריקת מטענים חשמליים לכל מיני כיוונים – והפריקה הזו מלווה הן בניצוץ (הברק) והן בקול (הרעם), שני השמות מתאימים בדיוק באותה המידה.
נראה לי שמקובל להתייחס
לתופעת הפריקה כ'ברק', ולא רק לאור שהיא מפיצה. למשל, אנשים שנפגעו מברק לא מתו מהאור, ועדיין אנחנו אומרים 'נפגעו מברק'. כיון שכך, הברק גורם לרעם, כמו שפצצה גורמת לגל הדף.
הכח שלו הוא פריקת מטענים חשמליים
קבלי בתגובה פרודיה משעשעת על הטריילר
https://youtu.be/N3VONJxZEl8
רשמית מארבל לא הוציאו סרט טוב מאז 2014.
אני ממש סבלתי בסרט הזה. נתחיל מההתחלה – נראה שכולם אהבו את הסרט כי הוא מצחיק, אבל בחיי שאפילו מהאספקט הזה לא כזה נהנתי. היה עומס של בדיחות אחת אחרי השניה ברמה שהכל כבר התערבב אחד בשני, ובחיית, מה הקטע של לא לתת לשום דמות לסיים משפט בלי בדיחה?! הלה נותנת נאום-נבל מוצלח למדי (כי בכל זאת קייט בלנשט) ואז כמובן תוקעת באמצע בדיחה. תור נותן נאום-גיבור סטנדרטי למדי שמסתיים בהומור פיזי שבו תור הפתטי שוכב על הרצפה. תשחררו כבר, אי אפשר לקחת ברצינות כלום בסרט אם הכל נגמר בבדיחה, ועוד חצי מהדיחות הן חזרה של אותו הומור פיזי של הא-הא תור חוטף מכות. כמה מצחיק.
דבר שני, וזה יותר בעייתי בעיניי – במשך המון זמן הייתי מעריצה של מארבל, מה שאומר שאני לוקחת את העולם והדמויות ברצינות. ובסרט הזה אי אפשר לקחת כלום ברצינות. או שהדמויות שינו אופי, או שהן היו קריקטורה של עצמן, או שהרגו דמויות מהסרטים הקודמים בלי להשקיע בזה שניה ובלי שיהיה לי אכפת בכלל. הסרט אפילו לא ניסה – כל הסוף של תור 2, שבכנות היה מעניין וחיכיתי לראות איך יתפתח, נפתר בחצי דקה בנפנופי ידיים. בחיי שבחיזיון של תור בנוקמים 2 יש יותר דרמה וסכנה מאשר בכל הסרט הזה, שאמור לעסוק בסוף העולם של אסגארד, לא פחות. כל הדמויות היו פתטיות ולא הציגו שום אינטרקציה או התפתחות מעניינת ביניהן (חוץ מאולי קצת ואלקירי שבאמת הייתה סוג של מוצלחת בהתחשב במגבלות התסריט).
בקיצור זה לקח שנים אבל רשמית ויתרתי על מארבל. אוף.
שאלת מיליון הדולר (או 42 השקלים)
אז אם אני ממש לא אוהבת את היקום של מארוול, לא הבנתי את הקטע וניסיתי. ראיתי את הנוקמים הראשון, אבל תוך רבע שעה עברתי לפאסט פורוורד כדי לבדוק אם מתישהו תגיע פואנטה עלילתית שתעניין אותי, ראיתי את הסרט עם ההוא שיש לו אורות בחזה (איירון מן?) הראשון ובאיזו טיסה גם קטעים מתור הראשון.
ומצד שני, אני כן אוהבת את טאיקה וואטיטי, ואני חושבת שהוא יצר את אחד הסרטים הכי מצחיקים אי פעם (מה שאנחנו עושים בצללים), ללכת לקולנוע בשביל הסרט הזה? לחכות שיגיע לסטרימינג? לותר לגמרי?
ללכת
זה הרבה יותר סרט שלו מסרט ת'ור
לא חושב שיש טעם ללכת
זה לא סרט שמחייב מסך גדול, זו לא קומדיה מופתית והקריצות לסרטים קודמים ו/או לקומיקס לא באמת מדברות אלייך. לדעתי, תוכלי להמתין בכיף לצפיה ביתית.
בינתיים אני לא הולכת כי אין לי זמן
ההחלטה היא שאם מישהו יגיד שהוא הולך וישאל אם אני מצטרפת, אצטרף. אם לא, זה יגיע מתישהו לטלויזיה. בינתיים אני מקווה שסרט אנשי הזאב יצא אל הפועל, הוא מעניין הרבה יותר מסרטי גיבורי על.
בשם מפלצת הספגטי המעופפת
אני מנסה להזכר מתי ראיתי סרט כל-כך כיפי לאחרונה, ולא מצליח להזכר. פאק, היו כל-כך מעט כאלה במילניום הנוכחי, סרטים שהם המקבילה לשיר Everything is Awsome מ-"סרט לגו" כשהוא מתנגן למעלה מעשתיים. לכמה סרטים היה האפקט הזה עלי? מאז שנת 2000, אני יכול להזכר ב-"משפחת סופר-על", "סקיי קפטן ועולם המחר", "לירות כדי להרוג", "הנוקמים" הראשון, "אבק כוכבים" ו-"קיק-אס", "ראלף ההורס" ו… זהו*
כן, הסרט הזה עושה המתת-חסד לעלילה המתמשכת של סרטי תור עד כה. יש לזה סיבה טובה מאוד: זו היתה עלילה מחורבנת לעילא. למעשה, המתת-החסד הזו היא אקט רחום בצורה לא-רגילה לעומת המוות ביסורים קשים שבאמת הגיע לה. כל האינטריגות המשפחתיות של אסגרד, כשהן מלוות ב-CGI מחונטרש והתפקיד המעליב הקבוע שסרטי מרוול נותנים לרוב הדמויות הנשיות בהם, תפקיד הבייביסיטר, הצליחו לייצר בעיקר שעמום מתמשך.
אז בחוכמתו הרבה, הבמאי עם השם הבלתי אפשרי שדרג את ה-CGI, הוציא לפנסיה את הדמות הנשית עם התפקיד המעליב והוביא במקומה אחת עם תפקיד קצת יותר סביר, ובעיקר התמקד במה שכן עבד בסרטים הקודמים בסדרה – אלמנט הדג-מחוץ למים. ממש לאחרונה נפלתי על "תור" הראשון בחדר-כושר, וגיליתי שבחלקים שבהם הגיבור מנסה להסתגל לחיים על כדור הארץ, הסרט ממש לא רע כמו שזכרתי. להמסוורת יש כשרון יוצא-דופן לגלם את הבוק שלא מבין מה הולך סביבו. אז לא מפתיע שבסרט הזה סיפקו לו סיקוונס ארוך מאוד, שבו זה בדיוק מה שקורה. כל מה שקורה בין ההגעה של תור לסקאר ועד סוף הקרב בינו לבין הענק בזירה הוא פשוט הדבר הכי טוב שיצא מסרט של מרוול, Ever. הכל כתוב, מצולם, משוחק, ערוך בשלמות שמשאירה פה פעור: האקשן, הדרמה ההומור, התזמון של הכל דופק כמו שעון. אי אפשר לזלזל ביכולת התזמון הזו, על אחת כמה וכמה כשמצליחים להחזיק אותה במשך כל-כך הרבה זמן מסך. ברוב שוברי הקופות של ימינו – וסרטי מרוול בכלל זה – היא נעדרת ("הנוקמים" הראשון הוא דוגמה מצוינת לסרט נדיר מבין סרטי מרוול שעשה את זה).
אבל סקאר הוא הרבה יותר מזה – הוא גם לא פחות ממהפכה עיצובית בכל הנוגע לסרטים של מרוול. צוות העיצוב עשה פה בחירה אמיצה כשהוא הרפה מהקומיקס האמריקאי בתור מקור השראה, והלך למקום אחר לגמרי – לקומיקס הפרנקו-בלגי, ספציפית לסדרות ה-"אינקל" שכתב אלחנדרו חודורובסקי (ההוא שניסה לעבד את "חולית"). המראה הבלית אפשרי של הפלנטה – ארמון מפואר באמצע מזבלה – נראה כאילו הוא יצא ישר מתוך הדמיון המעוות של חודורובסקי והאמנים שהיו צריכים לממש את הרעיונות שלו על הנייר. האמת? אם הוא יחליט לתבוע את מרוול בגלל הסרט הזה, אני לגמרי לא בטוח שלא יהיה לו קייס.
ובקטעים שאחרי סקאר, כשחוזרים לאסגרד בשביל לנצח את אלת המוות, להביא את הרגנארוק ולמחוק כבר את המקום הארור הזה מעל המפה הגלקטית הייתי ממש באקסטזה. לא רק בגלל האקשן הבלתי-פוסק והמצוין, אלא גם ובעיקר בגלל שכמו שציינתי, מה שאסגארד סיפקה לנו עד היום זה בלי-סוף אינטריגות משעממות פחד. ברוך שפטרנו מעונשה של זו. העלילה החדשה שנראה שהסרט הזה פותח נראית כל-כך, כל-כך יותר מעניינת מהקליף-האנגר דה-לה-שמעטה שסגר את הסרט הקודם בסדרה.
הסרט הכי טוב של מרוול עד היום. לא צוחק אתכם.
בונוס לסיום: זה הסרט הקולנועי הראשון של מרוול, אי-פעם, שהצליח לתת לדמות של הענק אישיות.
* הייתי מוסיף את "סוף העולם" של אדגר רייט, אבל הסאבטקסט היותר עגום שלו משאיר אותו מחוץ לרשימה. סרט מצוין בלי שום קשר.
כל מילה
במיוחד מסכימה לגבי התזמון שבסרט בזה הצליחו להבין וליישם בצורה מושלמת. סרט צבעוני (סקאר עולם מעניין ומיוחד להבדיל מאסגארד המשעממת), מהנה מאוד לצפייה ומצחיק, שמתייחס לעלילות הקודמות ולא רק מתעלם מהן באלגנטיות, למרות שהוא בהחלט מחסל אותן, וטוב שכך.
סוף סוף ביקורת שאני יכול להזדהות איתה
אני אישית מאד התאכזבתי מד"ר סטריינג' ושומרי הגלקסיה 2 שהגעתי אליהם עם ציפיות מאד גבוהות, ובשניהם ההומור הרגיש לי מאד מאד מאולץ ולא במקום ברמה שהוא ממש הרס לי את חווית הצפייה. אבל לשמחתי הרבה הסרט הזה ממשיך את המומנטום החיובי של ספיידרמן. נכון שגם בסרט הזה היו בדיחות שמבחינתי לפחות כבר היו מוגזמות (ת'ור זורק כדור על החלון וחוטף אותו בחזרה לראש, ברוס קופץ מהחללית לגשר ובמקום להפוך לענק נמרח על הרצפה), אבל באמת שבסך הכל היו הרבה בדיחות מעולות והסרט זרם והיה כיפי וסוחף.
בנימה כללית יותר – אובייקטיבית, אני לגמרי מסכים עם כל הטענות נגד הסרט: הקלילות המוגזמת, שינוי הטון ביחס לסרטים הקודמים, הפוטנציאל הלא ממומש לספר סיפור יותר מורכב, הכל נכון. אובייקטיבית. אבל מה שאני ממש לא מסכים איתו זה הטון הכללי גם בביקורת וגם בחלק גדול מהתגובות. הסרט הזה הוא סרט טוב. זו השורה התחתונה. כל התלונות פה הן בעיני בגדר ניטפוקים אבל איכשהו הם תופסים את מירב הפוקוס בביקורת (וכן, יש להם תשובות טובות, מה לעשות ששני סרטי ת'ור הקודמים לא היו מוצלחים במיוחד ושינוי הגישה היה די מתבקש). ומה שבכלל מדהים זה שליגת הצדק כן מקבל פה ביקורת חיובית (מודה שלא ראיתי אותו, וגם אין לי כוונה לעשות זאת, אבל אני חושב שבשלב הזה די ברור שבשורה אין שם ביחס לסרטים הקודמים שכן ראיתי). זאת אומרת, אני רגיל להרגיש במיעוט בעין הדג אבל זה כבר באמת מתחיל להיות מוגזם…
עניין העובדה שהסרט קליל מדי הוא בהחלט לא ניטפוק.
כלומר, מה זה ניטפוק וכו', כן? אבל אם אנחנו מנסים להבדיל בבעיות בסרט שגורמות לבן אדם לא להתחבר אליו (לא ניטפוק) וכאלה שאחרי שאתה לא מסונכרן עם הסרט אתה מתחיל למצוא אותם (כן ניטפוק) אז הקלילות של הסרט היא בהחלט אחד מהדברים שגרמו לי לא להתחבר לסרט במלואו.
סרט טוב זה עניין סובייקטיבי.
גם בלי להתייחס לעובדה שהסרט הזה סטה לגמרי מהמסלול ששני סרטי ת'ור הקודמים התוו (ודי ירק עליהם – באמת היה צריך להדיר את המיעוט הזעום שכן אהב את סרטי ת'ור? לפחות תכבדו את היוצרים הקודמים), זה לא סרט טוב בעיני. מבחינתי, הצורך הכפייתי הזה להצחיק ולהראות שאין לקחת שום דבר ברצינות היו בעוכריו של הסרט. ההומור שכולם מהללים ממש הפריע לי להנות ממנו. הבדיחות (הלא-מתוחכמות) והסלאפסטיק לא הפסיקו לרגע. אפילו סטנדאפיסט שצריך להשכיב את הקהל מצחוק לוקח כמה נשימות ואומר כמה משפטים נייטרלים, אם הוא ירה בדיחות ללא הפסקה במשך חצי שעה רוב אנשים יאבדו אותו מהר מאוד. אין לי מושג איך אנשים בכלל מצליחים להנות מהסרט, אצלי מהר מאוד כל הבדיחות וההומור התערבבו זה בזה וכשיצאתי מהסרט זכרתי פחות בדיחות ממספר האצבעות שיש לי בכף יד אחת, וזה כולל את שתי הבדיחות שהופיעו כבר בטריילרים. שלא לדבר על לזכור כל דבר אחר, כמו מה בכלל קרה בסרט.
מבחינתי סרט טוב אמור לגרום לי להרגיש, לחשוב או שניהם (זה האידאל). הסרט הזה לא הצליח לעשות אף אחד מאלה. לא יכולתי להרגיש כלום, כי הבדיחות נורו עליי זו אחר זו בלי שיכולתי להבין מה קורה בכלל רוב הזמן, ומשום שהסרט החליט שאני לא צריכה לקחת שום דבר ברצינות, אז האמנתי לו ולא לקחתי שום דבר ברצינות. עקב כך היה קשה לי להרגיש דאגה או חרדה לגורל הדמויות, או פחד, גאווה, רחמים, אמפתיה. הסרט גם לא גרם לי לחשוב – לא שזה משהו שציפיתי לו מסרט מארוול. העלילה (שאותה אני זוכרת רק כי מאז קראתי כבר המון ביקורות שחזרו עליה, אחרת לא בטוח שהייתי יודעת לספר לך עליה) היא לא מתוחכמת או מורכבת יותר מהעלילות של שני הסרטים הקודמים. הוויזואליזציה מרהיבה, השחקנים טובים (לרוב, בכל אופן. לא בטוחה לגבי המשחק של רופאלו בסרט הזה) והסרט משדר כיף וקצביות, אבל זה לא מספיק להפוך אותו לסרט טוב, לדעתי.
ככה אני הרגשתי
וזה היה ממש מבאס, בעיקר כי הלכתי עם 3 אחרים שממש נהנו מסרט, והרגשתי שאני הדאונר של "הבדיחות לא נורא הצחיקו אותי, ולא היה לי עוגן רגשי בסרט" כשהם חשבו שהיה נורא מצחיק והמון כיף.
מאידך, אני לא ממש הקהל לסרטי מארוול, בדרך כלל הם לא יותר מנחמדים בעיני, ובשביל "נחמד" לא שווה לי ללכת לקולנוע. אז לא ציפיתי ליותר מבדרך כלל, אבל קיבלתי אפילו פחות (כנראה כי אין לו הרבה משקל רגשי).
במה העלילה בסרט הזה
טובה יותר מהעלילה של שני הסרטים הקודמים? ברגע שמסירים את מעטפת המאגניבות והויזואליזציה המרהיבה, מגלים עלילה די פשוטה ולא מתוחכמת בשום צורה.
(בכל אופן, אין ספק שדבריך רק מאוששים את ההיפותזה שלי, שמי שאוהב את הסרט הזה הוא על פי רוב מי שלא אהב את הסרטים הקודמים.)
לגמרי מסכים עם האמירה בסוגריים
ומכיוון שאלו רוב הצופים והמבקרים, זה מסביר את הציונים וההכנסות שלו.
אני יודעת
אני מודעת לזה שאני משתייכת למיעוט זעום. זו אחת הסיבות לכך שהחלטתי שזו הפעם האחרונה שאני הולכת לסרט של מארוול בקולנוע – קיבלתי את זה שזה מה שיש וזה מה שהולך להיות, הכל הופך להיות אותו השטאנץ וזה לא אחד שאני אוהבת.
אוי, ה-Honest Trailer לסרט הזה הוא פשוט הביקורת הכי טובה עליו, Ever
https://www.youtube.com/watch?v=5bJ_gb19pKQ
כדאי לעשות ויקי/מחקר לפני
הלה היא הבת של (ופעם אחיינית) של אודין לפי עולם מארוול שכל מה שקשור לתור ואודין ולוקח אשר לקוח ומבוסס ישירות מאלי הויקינגים ואמונתם של פעם.
בתור 2 ניתן לראות כיצד המטוסים שעוברים בתוך המימדים עוברים דרך עולמה פלוס היא עמוד תווך בקומיקס של מארוול החוברות של תור הראשונות והאחרונות…
למען האמת...
במיתולוגיה הלה או הל היא הבת של לוקי, ואודין מינה אותה לשמור על הכניסה אל ממלכת המתים בעולם ניפלהיים. היא בעצמה חצי חיה וחצי מתה – כלומר, צד אחד של הגוף שלה הוא חי והצד השני מת. כמו Two-face אבל יותר קיצוני. היא גם לא "רעה" ובניגוד ללוקי עצמו לא לוקחת חלק ברגנרוק.
בקומיקסים של מארבל הלה תוארה באופן עקבי כבת של לוקי, או כבת של לוקי ממימד מקביל או כבת של לוקי מלפני סוף העולם האחרון ותחילת העולם הנוכחי (אל תשאל). המראה שלה בסרט נאמן להופעה בקומיקס אבל בקומיקס היא בהחלט לא הבת של אודין, וגם לא הייתה כלואה או שהקיום שלה נשמר בסוד, אלא הייתה בדרך כלל במצב של שלום קר עם אסגרד משום שבמאבק גלוי וישיר, הלה יודעת שאסגרד תשמיד אותה ואודין יודע שהמחיר של הנצחון יהיה כבד משהוא מוכן לשאת (כלומר – כמו האופן שבו מוצג השלום עם ענקי הקרח בסרט הראשון).
תיקון
אכן צודק
במקום לוקי רשמתי אודין אך בביקורת נכתב שאין לה איזכור בקומיקס על זה התבססתי שהיא גם שייכת לעולם הקומיקס סביב אסגארד שלקוח מהמיתולוגייה הויקינגית..
לא רשום שלהלה אין אזכור בקומיקס
רשום שלהלה לא אוזכרה בסרטי תור הקודמים.
אבל היא כן.
בתור 2 מה שציינתי מעבר המטוסים בין העולמות והחזון של תור בבריכה ב"אולטרון", איסטר אגז קטן בשומרי הגלקסיה 2 (לא רוצה לספיילר) ופה ושם בקטנה..
לעולם שלה ספציפית יש משמעות גדולה בסיפור של אסגארד בלי קשר גם אחרי הסרט הזה(לפי הקומיקס לפחות)
אם ההגדרה שלך לאזכור זה
איסטר אגס קטנים וויזואליים בלבד אז אשרייך. השם "הלה" לא נהגה פעם אחת בכל סרטי תור הקודמים, ולכן ההופעה שלה הייתה הפתעה מוחלטת לתור, לוקי, ולנו – הצופים. (כלומר.. אלה שלא ראו את הטריילר) היא הגיעה ללא בניית מתח לגביה, ללא בניית עולם לגביה, פשוט "יש לכם אחות, ביי."
ראינו אתמול ו...
נהננו מכל רגע. מצחיק, סוחף ופשוט כיף טהור. לטעמי סרט הקומיקס הטוב ביותר עד כה.
אם לא הרגשתם שזלזלו בכם מספיק
הנה הקאסט של הסרט, ובראשם הבמאי, מפגין בהתלהבות את בורותו בMCU, ומתנהג כאילו מדובר בבדיחה משעשעת. די ממצה את כל הכישלון בעיניי.
הקאסט זה משהו אחד
מארק ראפלו וכריס המסוורת' הצליחו יחסית (למרות שהאחרון נפל באופן מביש בשאלה האחרונה…),
ושאר הקאסט הצטרף רק עכשיו לעולם הזה. אני לא רואה סיבה שג'ף גולדבלום וטסה תומפסון יצטרכו להשלים 16 סרטים שלא צפו בהם קודם סתם בשביל תפקיד שלאו דווקא קשור למה שקרה בסרטים הקודמים. ולזכור מה היה השיר האחרון של שומרי הגלקסיה קשה גם לי ואני ראיתי את כל הסרטים של מארוול הרבה יותר מפעם אחת.
אבל זה שהבמאי לא ידע את הדברים האלה, זה מביש. הוא לא צריך לראות את כל הסרטים אבל הייתי מצפה שלפחות הוא יראה את ארבעת הסרטים שתור ולוקי השתתפו בהם וממש לא נראה שזה המצב…
הבמאי נראה בעיקר כאילו לא אכפת לו
אני די משוכנע שהוא יודע שלמיולניר לא קוראים "ג'ף", אבל נדמה לי שראיונות מהסוג הזה מתסכלים אותו, ואפילו אם הוא יודע את התשובות הוא לא יגיד אותם בכוונה. רואים בראיון שגולדבלום ותומפסון לפחות קצת מרגישים אשמה שהם לא שולטים בכל הדברים – ואטיטי לעומת זאת, לא מניד עפעף. זה מצחיק ומאכזב בו זמנית.
זה די ברור שהוא בכוונה עונה תשובות לא קשורות
Taika Waititi הכוונה
הוא נראה בחור די מוזר
אבל עושה אחלה סרטים
די בטוח שיש פה ספויילרים
(ל"ת)
מעולה!
אחרי שקראתי את כל הביקורות כאן אני מבין שאני כנראה משתייך למחנה שלא אהב את סרטי ת'ור הקודמים ולכן מאוד אוהב את הסרט הזה.
אני מודה לא נהניתי מרוב סרטי מרוואל הקודמים דווקא בגלל שהייתה חסרה לי קצת רצינות (זה הפריע בעיקר בסיביל וור שבה הסצינה הכי טובה היא סתם סוג של מכות בצחוקים בין חברים, מה שהפך אותה לחסרת משמעות)
אבל דווקא בגלל שהסרט הזה מוותר כמעט לחלוטין על כל ניסיון להיות באמת רציני אהבתי אותו, בעיקר כי בניגוד לסרטי מרוול אחרים שניסו להיות מצחיקים ולפחות אותי לא הצחיקו הסרט הזה אשכרה היה ממש מצחיק.
חוץ מזה הסרט צבעוני בטירוף, האקשן מצולם וערוך מעולה, ברמה שאשכרה מבינים מה הולך גם כשיש מיליון יצורים שנלחמים אחד מול השני.
הדמויות מגניבות לאללה .
בקיצור כיף גמור. מומלץ ביותר.
מטופש ומשעשע בדומה לסרטי ת'ור הקודמים (ובלי ערך מוסף)
הסכמתי מאוד עם הביקורת, אם כי לא לקחתי ללב, פשוט כי לא באתי לצפייה עם ציפיות (גבוהות או בכלל) מעבר לבידור קליל (וזה היה, אי אפשר לומר שלא; חבל שלא היה מעבר). סרטי ת'ור מעולם לא היו החביבים עליי ביקום (MCU). את הראשון דווקא חיבבתי מאוד כי הוא הכין את השטח לקראת "הנוקמים" (צפיתי בו רק בדיעבד, לצערי) והיו בו הרבה דמויות משותפות וגם ת'ור היה כיפי במיוחד (צדק מי שאמר שהוא כבר התאקלם מדי בכדוה"א ואיבד את האסגרדיות החיננית שלו). השני בסה"כ גם לא רע, אבל הם תמיד היו בצד הקליל וההומוריסטי יותר, ובעיקר זה שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. מודה שכבר לא זכרתי לפרטי פרטים מה היה בסופו של ת'ור 2 (או הנוקמים 2) כך שלא התעצבנתי מהאופן השטחי שבו המשיכו נקודות שבלאו הכי לא הטרידו אותי במיוחד… התייחסתי לסרט בפני עצמו, והוא היה חביב אך לא מלהיב.
הסרט התחיל מעורבב למדי (עד שהוא סוף סוף "התאפס" על העלילה הראשית שלו) וקפץ בין סצינות שונות שלא ממש הבנתי מה הקשר ביניהן ולמה זה נחוץ. גם העלילה העיקרית הייתה לא שוס בעיניי, ומינון הבדיחות מוגזם. צחקתי פה ושם, לא יותר… אני יודעת שזו לא רק אני, כי לא ראיתי סביבי צופים נקרעים באולם. מודה שביקורות שמהללות את הסרט על מפגן הומור קורע, כיף מענג או הסרט הכי טוב ב-MCU לא ברורות לי, (בפרט אחרי שבערב הקודם צפיתי ב"ספיידרמן" שבאמת הכיל הומור משובח, רגשות אנושיים, משחק נהדר ובקיצור, עשוי בשבע דרגות מעל, מכל בחינה).
קייט בלאנשט הייתה ליהוק כ"כ צפוי שברגע הראשון חשבתי שאני סתם מדמיינת וזו מישהי דומה לה שמחקה אותה. היא נראתה כמו קלישאה של עצמה (מין שילוב של אינדיאנה ג'ונס + גלדריאל), איזו דמות רעה מבוזבזת! נראה שאפילו התסריטאים לא ידעו מה עוד אפשר לעשות עם "אני רוצה להשתלט על העולם ולהרוג את כולם" (או לפחות את כל מי שעומד בדרכי) ולכן פשוט לא עשו איתה כלום. רק הלבישו אותה כגבירה גותית מפלצתית (כלומר משהו בין דומינטריקס למליפיסנט – בגדי עור שחורים צמודים, שיער שחור, איפור גותי, קרניים…) ונתנו לה לדבר בקול מאיים, מואה-הא-הא! אכן, היא שחקנית מעולה, אבל זה כ"כ עצלני ומשעמם שפשוט נעלבתי מהזלזול בקהל.
ואגב זלזול, איך מדען עם שבעה(!) תוארי דוקטור הפך להיות כזה חדל אישים?
גם הדמות של טסה תומפסון (אולי שחקנית טובה, לא מכירה, וכאן לא ממש הייתה לה הזדמנות להפגין את כישורי המשחק…) הייתה קלישאה של דמויות מסוגה (שאני מכנה "סברס", דימוי שלא המצאתי) בלי שום נשמה יתרה.
כנ"ל ג'ף גולדבלום, הפעם שחקן ותיק ומוכר, אבל דמות קלישאתית שכבר ראינו כמותה בלי סוף.
הדמות של קורג הייתה חמודה מאוד, ואומנם זו לא הפעם הראשונה שמשחקים על שטיקים כאלה, אבל זה היה עשוי נפלא. סוף סוף!
גם הסצינה עם הדמות שהוזכרה בביקורת הייתה מוצלחת (אף שלא ממש קשורה).
ובסה"כ ת'ור הוא מין "גופי" כזה מגודל, נסיך בריון עם לב זהב (או משהו כזה) ואחרי שבסרט הראשון הוא קצת התבגר, לא נראה שקרה איתו הרבה… וזה לא מפריע לי כי הוא מעולם לא היה מהדמויות האהובות עליי ב-MCU, ועכשיו לפחות הוא הסתפר (הידד!).
נקודת האור בסרט מבחינתי הייתה השילוב המוחץ של Immigrant Song. אני ממש לא אוהבת את לד זפלין, אבל לשיר הזה יש גרוב שאין להתכחש שלו. בניגוד ל-Stairway to Heaven שנמתח עד אין קץ, הם עמדו בפיתוי למרוח ולהמאיס אותו והסתפקו בבעיטה קצרה וממוקדת של 2+ דקות בסה"כ. עד לאחרונה לא הכרתי אותו מקרוב, אבל בשנה האחרונה רצה הגורל והופענו במקהלה עם שירי לד זפלין (כן כן) וכך התוודעתי למילים –
The hammer of the gods
W'ell drive our ships to new lands
To fight the horde, and sing and cry
Valhalla, I am coming!
כ"כ הולם ומתבקש שלא ברור לי איך הוא לא מצא את דרכו לסרטי ת'ור הקודמים.
סרט מוצלח.נהניתי.
גם אם לא כזה מדהים כמו שכולם אמרו(לא מתקרב לשומרי הגלקסיה).התחיל קצת מבולגן והדמויות של הולקיריה והגרנדמאסטר היו קצת עייפות,אבל עדיין חיבבתי את הסרט מאוד.האקשן היה מוצלח וצחקתי מכל הבדיחות.כולל בדיחה מצחיקה בטירוף שנדמה לי שהיתה רפרנס לנוקמים ואני ממש שמח שהבנתי למרות שלא ראיתי אותו-כשהענק זורק את תור ולוקי צועק בהתלהבות-"זאת ההרגשה"!.היה כיף.
התלונה העיקרית שלי היא כזו-תמיד אומרים שהנבלים אצל מארוול חלשים,ולא ראיתי הרבה סרטים אבל ממה שראיתי אני די מסכים.רונאן בשומרי הגלקסיה לא היה מפחיד במיוחד,אבל ההופעה שלו התאימה מאוד טון השטותי של הסרט.הלה היתה נבלית מצוינת לדעתי.לא בתסריט שהיא קיבלה אלא יותר בהופעה שלה.היא בהחלט היתה מאיימת והקרינה כריזמה ופחד,ותחושה שהיא בלתי מנוצחת,הסצינות הרציניות בכיכובה עבדו.במיוחד הסצינה הראשונה שהא הופיעה שהיתה מאוד מוצלחת לדעתי.אבל מכיוון שבשלב כלשהו זה היה ברור שהסרט משתמש בסצינות הרציניות כדי להכניס עוד בדיחה קורעת מצחוק,זה גרם לי לא להרגיש מאויים ממנה מכיוון שידעתי שזו רק הטעיה של הסרט.לעיתים הרגשתי שהייתי בהחלט מעדיף לראות אותה בסרט אפל שבו הדמויות באמת מפחדות שהיא עומדת להשמיד את העולם.
אבל אם התלונה העיקרית שלי מסרט קומיקס היא שהנבלית שלו היתה מוצלחת מדי,אז הכל בסדר.
רק עכשיו אני קולטת שהתמונה בראש הביקורת לא משאירה סיכוי
לאנשים כמוני, שדווקא לא צפו בטריילר והופתעו (ממש כמו תור) לפגוש את הענק. מזל שלא קראתי את הביקורת לפני שצפיתי…
WTF?!
אוקיי, אז בתור מישהו שמארוול כבר יצאה לו מכל החורים בשנים האחרונות, הסכמתי לתת צ'אנס לסרט הזה כי הוא באמת היה נראה מספיק שונה משאר ה-MCU כדי לסקרן אותי, והאמת, די אהבתי… ואולי הייתי אוהב יותר אלמלא שגיאה אחת שהסרט עשה, שגיאה כ"כ איומה מבחינת כתיבה שאני מתפלא שמפיק כלשהו אשכרה אישר את זה בלי להגיד לוואיטיטי שהלו, צריך כאן חתיכת שכתוב.
העניין הוא שסיפור המסגרת אפקטיבי למדי, ההומור מוצלח למדי, והדמויות מוצלחות באופן מפתיע, מפתיע במיוחד כשמדברים על ת'ור, שמאחד הגיבורים היותר משעממים של העולם הזה מתפתח, באופן לא מאולץ ונורא טבעי לאור הנסיבות, לאשכרה דמות מאוד מעניינת, עם קונפליקטיקטיקיטים והכל, וגם לאשכרה באדאס מגניב אמיתי. ובאמת, נורא נהניתי מכל העסק בהתחלה. כל האירועים בכוכב הגרוטאות של ג'ף גולדבלום היו ממש משעשעים ונראו כמו אחלה מנת פתיחה ודרך מצויינת להכיר לנו את הדמויות החדשות והחדשות-ישנות ולאגד אותן ביחד לפני שמגיעים לבשר האמיתי של הסרט. ואז ת'ור והחברים חוזרים לאסגארד ואני חושב לעצמי שהנה, הבשר הזה הגיע, ובגלל שנורא אהבתי את מנות הפתיחה, מאוד ציפיתי לזה. ואז הסתכלתי, וה-VOD אמר שנותרו עוד 34 דקות לסרט. מתוך 126.
מה, לפאקינג, עזאזל.
בדרך כלל אם הייתי אומר שסרט כלשהו גרם לשעה וחצי להרגיש כמו 20 דקות, זה סימן שהוא עושה משהו טוב, אבל אני חולק על כך ובגדול, בטח במקרה הזה. מה שהסרט הזה עשה זה לרמות אותי, הוא הצליח מבלי ששמתי לב לקחת פילר, שכולו רק אקספוזיציה ובניית עולם נטולי עלילה כמעט לחלוטין, משהו שבסרט נורמלי מהסגנון אמור לקחת חצי שעה גג לפני שנכנסים לאקשן המהותי והאמיתי – ולמתוח אותו למימדים כמעט נפשעים, ואת העלילה האמיתית התחיל כ"כ מאוחר שהיא הספיקה להיגמר תוך שנייה. הזמנתי סרט שחשבתי שהוא על ת'ור מנסה להציל את אסגארד, בפועל קיבלתי משהו כמו 35 דקות של זה + כמעט שעה וחצי פילר שלא באמת קשור לעלילה. וזה מוזר, כי אפילו לתוך הפילר הזה הם הצליחו להכניס עיסוק מוצלח בכל מה שעובר על ת'ור כדמות, אז כאילו, אם אפילו בתוך השטויות *האלה* זה עבד, תחשבו כמה כ"כ יותר אפקטיבי זה היה אם היו מצליחים לשלב את המרכיב הזה בתוך העלילה האמיתית של הסרט, זאת שאשכרה משנה משהו.
סרט מהנה מאוד, אבל רבאק שאני מרגיש מרומה.
כשחושבים על זה, מהות כוחות העל של תור היא אחד הדברים הכי חידתיים ביקום של מארוול.
כלומר, לכל גיבור על אחר יש הסבר מניין נובעים כוחותיו – לטוני יש את השריון, לקאפ יש את הסם שהזריקו לו, אצל ההאלק אלו קרני הגמא, אצל ויז'ן זו האבן שנעוצה לו במצח, וכולי. אבל לתור, אפשר לומר, יש כוח שבא אליו… מלידה? או מאסגרד? לא ברור. הרי הוא משתמש בהם גם באסגרד וגם מחוצה לה (כנ"ל לגבי הלה), אז הטענה של אודין שהכוחות שלהם קשורים באסגרד עצמה לא ממש מחזיקה מים. וחוץ מזה, למה עדיין מתייחסים אליו כ"אל"? בגלל שעל שמו קראו אל מהמיתולוגיה הנורדית? וכמו כן, גם לשאר בני משפחתו? הוא לא אל ולא בן אלמוות, הגם שחייו ארוכים משל בן אנוש. אבל אם הוא "רק" חייזר, ואסגרד נותנת לו את כוחותיה, מדוע לשאר בני העם אין כוחות על דומים? נראה שרק לבני משפחת המלוכה יש כוחות כאלה – אפילו ללוקי, שהוא בכלל בן מאומץ (ומה מקור הכוחות שלו, בכלל?) ואל נא תאמרו שתור הוא אל – כי ב"עולם האפל" הספיקה סכין עלובה אחת כדי להרוג את אמא שלו. אבל הוא כן שורד כיסוח צורה מאסיבי מצד הענק כשהוא בסקאר. רחוק ככל האפשר מאסגרד. בלי שום סיבה חוץ מהתסריט.
* חשבתי על משהו – בנוקמים 4, סוף סוף תהיה באמת הצדקה לשם שהנוקמים קיבלו – עכשיו הם נוקמים את מחיקת חצי היקום, ולא רק מסכלים סכנה בדיעבד. ייפי.
תודה. לא זכרתי בכלל.
האמת, קצת לא נעים לי להגיד, אבל אני לא חושבת שזה שהיא אמרה את זה באמת אומר משהו. אני הייתי מתעלמת. אולי השחקנית אלתרה והם השאירו את זה, או שבאחת מגרסאות הטיוטה שלהם היה איזה קו עלילה שקשור לזה ואז זה נזנח ופשוט לא טרחו להוריד; שני ההסברים האפשריים הללו נראים לי סבירים בהחלט במקרה של הסרט הזה. הרבה יותר סבירים מהאפשרות שהעניין הזה – שמקור כוחו של ת'ור הוא אסגרד/הכוח שלו קשור לאסגרד או זה שולקרי טעתה לגבי זה – יעלה בעתיד אי פעם באיזושהי צורה.
הסרטון הזה צריך להיות קשור לפה
https://youtu.be/P2AE3J0BB2o
איך ת'ור ראגנארוק שינה לחלוטין את הmcu?
מי היה מאמין שקומדיית קומיקס תצטט לנו מתוקידידס דווקא?
המשפט החוזר בסרט הוא "אסגרד היא לא מקום, היא עם." שזו בדיוק ההצדקה של האתונאים לנטישת עירם ולנסיגה לאי סלמיס, בזמן המלחמות הפרסיות במאה החמישית לפנה"ס.
האמת שהטון הקומי לא הצליח להסתיר עבורי את העובדה שזה סרט יוצא דופן בסאגה המארוולית בפרט ובסרטי קומיקס בכלל, ובכן, מפני שהגיבור נכשל במטרה שהציב לפניו: הלה אמנם מתה, אבל גם ביתו וממלכתו, נחרבו גם הם, ללא תקומה. ואם אמרתם "אבל בני עמו שרדו והם מה שחשוב!" אז סצינת הפתיחה של מלחמת האינסוף מחרבת גם את המעט הזה.
אבל כן המשכיות עם החזיונות מעידן אולטרון. היימדל אמר לו שם "אתה הבאת אבדון על כולנו!" וזה נכון, הבחירה להקים את סורטור לתחייה כאמצעי האחרון נגד הלה היה שלו בלבד, וזה מה שהביא כליה על עולמו. אתם בטוחים שזו הייתה צריכה להיות קומדיה?