אחת המועמדויות הראויות ביותר לתואר "פסקת הפתיחה הטובה ביותר בוויקיפדיה" היא הפסקה הפותחת את סיפור חייו של קצין בריטי אחד:
ליוטננט-גנרל סר אדריאן פול גיסליין קרטון דה ויארט היה קצין בצבא הבריטי. הוא קיבל את צלב ויקטוריה, אות ההצטיינות הגבוה ביותר הניתן על אומץ "מול פני אוייב" במדינות שונות בחבר העמים הבריטי. הוא שירת במלחמת הבורים, מלחמת העולם הראשונה, ומלחמת העולם השניה. הוא נפצע בפניו, בראשו, בבטנו, בקרסולו, ברגלו, במותניו ובאוזנו; איבד את עינו השמאלית; שרד שתי התרסקויות מטוס; ברח במנהרה שחפר ממחנה שבויים; וקרע את אצבעותיו שלו-עצמו כאשר רופא סירב לגדום אותן. בתיאורו את חוויותיו במלחמת העולם הראשונה, הוא כתב: "בכנות, נהניתי מהמלחמה".
אבל דה ויארט היה, מן הסתם, קצת חריג. מה עבר על החייל הממוצע במלחמת העולם הראשונה?
פיטר ג'קסון החליט לענות על השאלה הזאת בסרטו התיעודי "הם לא יזקינו".
בהתחלה נראה שג'קסון מראה לנו עוד סרט תיעודי מיושן ומשעמם: קולות של חיילים לשעבר, על רקע סרטוני שחור-לבן מרצדים, מספרים על ההווי הצבאי: הגיוס, החברים, האימונים, הנסיעה אל מעבר לים. אם הייתם בצבא, לרובכם יש סיפורי טירונות לא פחות מעניינים, או למען הדיוק – לא יותר משעממים.
אבל לאט-לאט מתחילים להישמע ברקע קולות כאשר מישהו על המסך, באותו סרט ישן, אומר משהו. ואז החיילים מגיעים לחזית המערבית, ודווקא היא צבעונית לגמרי, בניגוד לעורף השחור-לבן. התמונה מתחדדת והסיפור מאיץ. וזה כבר עניין אחר לגמרי.
מלחמת העולם הראשונה (אגב, השם הופיע לכל המאוחר כבר ב-1920) עומדת בדרך כלל בצילה של השנייה, בפרט בקולנוע. הסיבות ברורות – היא נתפסת כחזרה גנרלית לקראת השנייה, בניגוד לשנייה אין בה מלחמת הטוב-ברע ברורה, וגם הקולנוע עוד היה בחיתוליו מבחינה טכנית; יכולת הצילום הייתה מוגבלת בהרבה, הקולנוע היה אילם, המסרטות כבדות יותר. הסרט התיעודי "הקרב על הסום", שנועד לספר לאזרחים הבריטים מה קורה אצל החיילים הגיבורים בחזית, גרם זעזוע אצל לא מעטים, כי הראה סצנות של דם ומוות (מוגבלות ככל שאפשר היה לצפות מסרט תעמולה תיעודי ומשנת 1916), אבל במלחמת העולם השנייה הוא כבר לא נחשב למזעזע בשום דרך.
אבל בשנים האחרונות יש, כך נראה, קצת התעוררות בעיסוק במלחמה ההיא – ולתוך ההתעוררות הזו נכנס פיטר ג'קסון, חובב של ההיסטוריה של אותה מלחמה וכלי הנשק שלה (עד כדי ארגון קרב אוויר מבויים במטוסים מקוריים שבבעלותו). בצורה תיעודית ותוך שימוש בקריינות אמיתית – ראיונות של ותיקי המלחמה מהווים את הפסקול, לא שחקנים המגלמים אותם כי אם הלוחמים הזקנים עצמם – בצביעה ובשחזורים כגון קריאת שפתיים ודיבוב של החיילים מאותם סרטים ישנים, ג'קסון מבקש להחיות את המלחמה.
ובמידה רבה הוא מצליח.
ברור שהקטעים התיעודיים אינם יכולים להתחרות באפקטים של אף סרט מודרני. שדות הקרב בסרטים מהעשור האחרון נראים משכנעים יותר משדה הקרב האמיתי בסרטים התיעודיים, גם אם צבועים. יש לי גם קצת חשד כלפי קריאת השפתיים, כי אמנם בחלק מהמקרים הצלחתי להצמיד את הקול לתנועות השפתיים, אבל בחלקם אני משוכנע למדי שאף אחד על המסך לא הזיז את השפתיים. במילים אחרות, נראה לי שפיטר ג'קסון לקח לעצמו קצת יותר חופש יצירתי ממה שאמר, גם אם החופש הוא בעיקר דיבורים שגרתיים ברקע ולא שום דבר דרמטי.
אבל ג'קסון וצוות התחקירנים והעובדים שלו השקיעו עבודה עצומה בחיבור כל הנקודות, וזה עובד. השילוב של הצביעה, עם קולות ותיקי המלחמה, קולות הרקע (תוספת של פיצוצים ורעשי ארטילריה התבקשה, כי מובן שהסרטים דאז כולם אילמים) וסצנות לחימה מתאימות (כמובן, ג'קסון היה צריך למצוא פתרון הולם לכך שחלק מהקרבות הקשים ביותר עליהם מדובר בסרט כמעט לא הוסרטו) מרשים מאוד. שינוי הקצב של הסרטים מאותה תקופה הופך אותם ל"טבעיים" מאי פעם, ולמרות שהצביעה וכל היתר הם שינויים משמעותיים שאפשר להתווכח על הריאליזם ומידת הדיוק שלהם – הם הופכים את התיעוד להרבה יותר עוצמתי עבור צופים מודרניים, שמגיעים אל הסרט אחרי אי-אלו סרטי אקשן וסרטי מלחמה מודרניים יותר, ולאו דווקא מתוך ראייה היסטורית.
אוסף הסיפורים המלחמתיים מחבר את הקצוות. קטעי הסרט התיעודי הופכים לסיפור מסודר, מעניין, ולפעמים גם הופך קרביים. אין כאן עלילה או דמויות ראשיות כמו ב"1917" – הדברים מתרחשים, אבל לא תוך מעקב אחר קורותיו של חייל בודד או של יחידה (ועד לסוף הסרט איש מהדוברים איננו מזוהה), אלא כדי להעביר חוויה: ככה היה. השעמום, האימה, השגרה, המחלות, העכברים, הבילויים, הקרבות, החברות, ההרג, המוות, השבויים – ככה. וג'קסון הצליח לקחת את הצופים מאה שנה אחורה, להראות להם עולם אחר, שונה מאוד, ולשאוב אותם פנימה. ג'קסון לא שכח שהסיפור של מלחמת העולם הראשונה כרוך גם בסיומה, וטרח לספר גם את הסיפור של החיילים שחזרו מהקרב, שלמים בגופם, וגילו שבריטניה לא תמיד מחכה להם או מוקירה להם תודה.
הסרט לא נטול חסרונות: הוא יותר טוב כ'מבוא למלחמת העולם הראשונה' מאשר כ'סרט למתקדמים', המגבלות הטכניות בכל זאת ניכרות, ובאופן מפליא, אחת מנקודות החולשה המוכרות של ג'קסון – ריבוי הסופים – מצליחה לבוא לידי ביטוי גם בסרט הזה, כאשר כמה דקות לפני הסוף מופיע פאנצ'ליין מעולה לסיום הסרט, ואז הסרט פשוט ממשיך קדימה כמה משפטים נוספים ומסתיים באופן קצת פחות מוצלח.
אבל למרות החסרונות הקטנים והמגבלות של הפורמט התיעודי, "הם לא יזקינו" טוב יותר מאשר רוב סרטי מלחמת העולם הראשונה שראיתי בעשור האחרון. אם הנושא מעניין אתכם, "הם לא יזקינו" מומלץ מאוד (בטח אם תהיה לכם הזדמנות לראות את גרסת התלת-ממד, שכנראה מוסיפה חלק חשוב לחוויה): הוא מחייה את חוויית החייל הבריטי בחזית המערבית במלחמת העולם בצורה שקשה למצוא כמוה.
וואו וואו וואו
איזה סרט.
צפיתי בו לפני כמה שנים בלילה בחושך ורק בסופו גיליתי שהפסקתי לנשום לדקות ארוכות.
על המסך – רק תמונות שצולמו אז, האודיו – רק ראיונות עם בוגרי המלחמה, וזה שואב אותך לתקופה בצורה יוצאת דופן.
מעבר להיכרות עם הפרטים של המלחמה, זה בעיקר מכניס אותך לחוויה של השוחות, וזה עושה את זה בצורה שאי אפשר לתאר.
מומלץ מאוד
כבר ב-1920 כינו את המלחמה כ״מלחמת העולם הראשונה״? אפשר הרחבה?
כאילו, מה ההגיון, רגע אחרי המלחמה הגדולה ביותר אי פעם, לכנות אותה ״הראשונה״ כרמיזה שיבואו עוד מלחמות עולם?
לא היה אז רצון לקוות שזאת תהיה מלחמת העולם האחת והיחידה?
אני חושב שקראו לזה ״המלחמה הגדולה״
אני יודע נניח שבצרפת עדיין קוראים למלחצת העולם הראשונה המלחמה הגדולה ולשנייה קוראים מלחמת העולם .
לדעתי בהתחלה זה היה מקובל לקרוא לזה המלחמה הגדולה
את הביקורת בדף הזה לא קראתי
על השם ״המלחמה הגדולה״ אני יודע
אבל בביקורת פה טווידלדי כתב ש״השם הופיע לכל המאוחר כבר ב-1920״ בהתייחסו לשם ״מלחמת העולם הראשונה״, ולכן ביקשתי הרחבה.
אם סתם מישהו היה כותב את זה הייתי אומר שאולי הוא טועה, אבל היות ומדובר בטווידלדי אני מאמין לו, רק שהייתי שמח להרחבה על זה.
אההה עכשין קראתי , ואו באמת מוזר מאוד . זה כאילו הם אמרו ״בקרוב - מלחמת העולם השנייה״
אם אהבתם את הראושנה אז אפל יותר בוגר יותר וכו
במקרה הזה, "הראשונה" במובן של "מעולם לא הייתה כזו קודם", לא בהכרח "הראשונה בסדרה".
הספר הוא מ-1920, של הכתב הצבאי (וסא"ל בדימוס) צ'רלס א קורט רפינגטון, איש רב מעללים בפני עצמו. הוא מזכיר שההבנה שמדובר במלחמת עולם עלתה לו עוד קודם – וזו המלחמה הראשונה מסוגה, ולכן גם קרא לזכרונותיו שיצאו ב-1920 "מלחמת העולם הראשונה".
https://archive.org/details/firstworldwar19101repiuoft
תודה על התשובה
אולי זה גם עניין של שפה, כי בעברית ״הראשונה״ די מסמל שהולכת להיות עוד אחת (לכן מלחמת לבנון הראשונה קיבלה את השם הזה רק ב-2006 אחרי מלחמת לבנון השנייה).
אולי ״מלחמת העולם הראשונה אי פעם״ או ״מלחמת העולם בפעם הראשונה״ יותר מתאים בעברית לכוונה שלו, אבל זה יותר ארוך ומסורבל.
תודה על התשובה טווידלי
(ל"ת)
ספר בראשית 101
"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"
זאת, שיהיה ברור, אנקדוטה מרתקת וראויה לציון
(ותודה על זה, טווידלדי. וגם על הערך בויקיפדיה בתחילת הביקורת)
אבל מכיוון שפה זה האינטרנט נראה לי שחשוב להבהיר שמדובר פה על שם של ספר אחד, וזה לא שהוא הפך את הביטוי "מלחמת העולם הראשונה" לנפוץ. גוגל אנגרם מראה באופן חד משמעי איך המלחמה היתה "המלחמה הגדולה" עד לפרוץ השניה, ואז השם שלה מתחלף כמעט מיידית ל"מלחמת העולם הראשונה".
https://books.google.com/ngrams/graph?content=World+War+I%2CFirst+World+War%2CGreat+War&year_start=1914&year_end=2012&corpus=0&smoothing=3
אני ככל הנראה קצת טמבל שלא מבין מה קורה פה
אבל לפי הגרף זה נראה שב2012 כולם הפסיקו לדבר על מלחמת העולם הראשונה? מה קורה פה?
ב-2012 גוגל הפסיקו לנסות לסרוק את כל הספרים בעולם.
(ל"ת)
והתחילו לנסות להחליף את כל הספרים בעולם?
(ל"ת)
כן, ברור שהרוב השתמשו ב'המלחמה הגדולה'.
לכן גם כתבתי "השם הופיע לכל המאוחר כבר ב-1920" ולא שזה היה השם הנפוץ. זה אכן קוריוז.
אגב, מה מקור הביטוי "הם לא יזקינו"? זה ציטוט מאיפשהו?
אני שואל כי לרואלד דאל יש סיפור באותו שם, שמתרחש במלחמת העולם השנייה דווקא (ועוסק בטייסים שהוצבו בפלשתינה ונלחמו נגד כוחות וישי בלבנון).
זו שורה מהפואמה "לנופלים" של המשורר לורנס ביניון, שנכתבה אחרי קרב הנסיגה המהולל והעקוב מדם של כח המשלוח הבריטי במונס, 1914.
https://www.poetryfoundation.org/poems/57322/for-the-fallen
אכן ציטוט
“They shall grow not old, as we that are left grow old:
Age shall not weary them, nor the years condemn.
At the going down of the sun and in the morning,
We will remember them.”
ציטוט משיר של Laurence Binyon
השיר אכן נכתב במלחמת העולם הראשונה (בשלב מוקדם להפתיע, ספטמבר 1914)
מדקלמים אותו כל שנה בטקסי זכרון בריטיים.
מילות השיר המלא: https://www.poetryfoundation.org/poems/57322/for-the-fallen
אפשר לומר שהבתים הרביעי והחמישי הם אלו שמדברים לרוח החשיבה כיום, השאר יותר ברוח של טקסי זכרון ממשלתיים אפשר לומר
כפי שציינו למעלה זו שורה משיר שחלקו הפך לקריאת ה"יזכור" בימי זכרון בחבר העמים הבריטי