הרצל הוא אחת מהדמויות המיתולוגיות ביותר בארץ ישראל, וכל זה כשלרוב האנשים יש מושג מעורפל בלבד עליו: מרפסת, חזה מדינה, עשה קונגרס ציוני, אמר דברים. כל דבר מעבר לזה: במה הוא עסק, איפה גדל, איפה נולד, כמה ילדים היו לו, מה שלומם, מה הוביל אותו לחזות מדינה, איזה ספרים הוא כתב בעצם, האם הוא היה בארץ אי פעם ומה עמדתו המתועדת על נס ציונה – כל אלה הם סוג של רבדים נוספים שצריך ממש להתעניין ספציפית בהרצל כדי להכיר.
לכן, "תיאודור" מגיע לבתי הקולנוע עם יתרון אדיר. הרי קשה לגרור אנשים לתיאטראות (ובטח לאופרה) מצד אחד, ומצד שני הפקות תקופתיות – בטח שכוללות את אירופה – עולות הרבה כסף. על כן, "תיאודור" הוא בערך פיסת התרבות הראשונה שהצופה הישראלי יראה על חוזה מדינת היהודים. בהנחה שאותו הצופה יזרום עם כל הקטע ש"תיאודור" הוא לא בדיוק סרט אלא תיעוד של אופרה. בעברית.
מוזר לחשוב על אופרה בעברית – לא כי יש בעיה מבנית בלשיר בטונים גבוהים וארוכים בשפת הקודש כמו שפשוט חינכו אותנו מגיל צעיר שאופרות לא אמורים להבין, וזה בונוס שלו זוכים האיטלקים או גג הגרמנים. והנה, "תיאודור" בא ושר טנור ובס וסקסופון (אני לא מבין באופרה) בעברית לאורך כל השעתיים שלו. תוסיפו לזה כאמור את הנושא המעניין, וקיבלתם משהו שאפילו שהוא לא בדיוק סרט – הוא עדיין הדבר הכי מסקרן שיוצא השבוע לבתי הקולנוע (עם מחילה מכוכב הקופים ואביגיל). עכשיו רק נשאלת השאלה, נו, איך הוא?
ובכן, אני מודה שאני קצת מסתרבל עם התשובה שלי. הרי אני לא מכיר מספיק אופרה כדי לקבוע באמת האם האופרה הזאת טובה או לא כאופרה, נניח. אז אני יכול לומר שאין פה איזשהו אפקט וואו שממיר לא מאמינים למעריצים של הפורמט. מצד שני, יחסית למי שמבלה לא מעט זמן בלעג סתלבט-י על אופרה, לא סבלתי ואפילו הופתעתי לטובה. אז כן אפשר לדבר על איזה שהיא הורדת מגננות שנותנת גם למי שאלרגי לנושא את היכולת לשפוט את הסיפור של הרצל על פי עידו ריקלין (הכותב והבמאי של האופרה). ו-נו, איך הוא?
אה. טוב, קצת מאכזב.
כלומר, אוקיי, זה תלוי מה אתה מצפה כשאתה נכנס ל"תיאודור" – כי אני אישית ציפיתי למשהו על המאבק המעניין גם עם הקהילה היהודית ובטח עם הקהילה הבינלאומית סביב הרעיון של ניסיון להקים מדינה יהודית. הפתיחה נראתה כמאששת את הרעיון הזה – הרצל עומד ומסקר את משפט דרייפוס ומבין שהמצב כמו שהוא לא יכול להימשך.
אלא ש"תיאודור" בעצם לא כל כך מתעניין בזה. במקום זה, הוא מציג חלקים נרחבים מחייו האישיים לאורך רוב זמנו ואת עניין המדינה היהודית די דוחק לסוף. אפשר לשפוט את המהלך לחומרה כחיטוט צהוב בכביסה או לשפוט לזכות כצלילה למהלכים הנפשיים והרגשיים שליוו את הרצל אל החזון של המדינה היהודית – אבל כך או כך, אין כאן פולמוס עם הוגים ציוניים אחרים, או אנטי-ציוניים, או חלקים מהקונגרס או כל דבר כזה או אחר. במקום זה, אנחנו רואים את הרצל הצעיר מתמודד עם אנטישמיות של אגודת הסטודנטים ואת הרצל המבוגר נאבק עם זה שהוא בן זוג די מחורבן בסך הכל. בסדר, וגם עם אנטישמיות.
זה שהסיפור לא היה בדיוק מה שדמיינתי לא אומר שהוא רע – שיר הפתיחה והשיר באופרה (כן, יש חלק מטא די משעשע) עדיין די תקועים לי בראש, ושני השחקנים שמגלמים את הרצל (עודד רייך ונועם היינץ) מוצלחים מאוד לא רק בנפרד אלא גם יחד, כדמות אחידה שאנחנו רואים בשתי נקודות זמן שונות בחייה. גם פאול (בגילומה של דניאלה סקורקה), הוא דמות מעניינת שנחקקת בזיכרון – גם אם לא הייתה מגלמת אותו אישה.
האם כל זה מתכנס ל"סרט מומלץ, לכו לראות"? לא יודע. מצד אחד, כן, ולו רק כי אני רוצה עוד פרויקטים כמו "תיאודור" הן על במות ישראל ובטח שעל מסכי הקולנוע שלנו, שחסר להם כל כך שימור ותיעוד של התרבות הישראלית של אחיה הגדולים (או הקטנים) התיאטרון והאופרה. תוסיפו לזה לא מעט רגעי שיא, ואין סיבה להתרחק מזה. מצד שני, משהו בחוויה היה לי לא לחלוטין שלם. בסופו של דבר, בעוד שאני מבין את הבחירה לא לעסוק יותר מדי בכל העסק שפרסם את הרצל – זה גורם ליצירה להרגיש קטנה יותר. פרולוג למשהו גדול יותר שנותן הקשר מעניין למנה העיקרית, אבל הוא לא לחלוטין מנה מגובשת בעצמו.
אני מניח שזה עוד ממש מוקדם
אבל אשמח לדעת האם הסרט הולך להכלל בסקר סרט השנה של 2024?
כי נכון לכרגע זה הסרט הטוב ביותר שראיתי ב-2024 וסיכוי טוב שגם בסוף השנה הוא עדיין ישאר בחמישיה שלי.
זאת ההתנסות הראשונה שלי עם אופרה ו-וואו, כמה שזה עוצמתי (והרבה יותר מתאים לפורמט של קולנוע. בלי כתוביות לא הייתי מבין הרבה מאוד מהקטעים, וזה למרות שזה בעברית).
אישית אני לא חושב שהעמיקו יותר מדי בחייו האישיים של הרצל. בעיני הסיפור מאוד מרוכז בנרטיב של הרצל שמתמודד עם האנטישמיות וחושב על פתרונות עד שלבסוף הוא מגיע לרעיון של המדינה היהודית.
ההפקה ממש מושקעת, השחקנים נותנים הופעות מצוינות והחוויה מדהימה ומומלצת לכל אחד.
החיסרון היחיד הוא שברגע מסויים הקהל מחליט להכניס אקטואליה להצגה ולמחוא כפיים בנקודה שבפירוש לא נועדה למחיאות כפיים, מה שקצת מוציא אותך מהסיפור. אולי עדיף היה לצלם את האופרה ללא קהל.
יש לו ביקורת, לא? במוקדמות הוא זכאי להיות בוודאות.
(ל"ת)
אני רק רציתי לוודא, היות ולא מדובר ממש בסרט אלא בצילום של אופרה
אבל כן, תקדים המילטון מלמד שכנראה שהתשובה לשאלתי היא חיובית.
השאלה היותר גדולה היא אם יש לסרט סיכויים כלשהם בסקר סרט השנה. אני מסופק כמה ילכו לסרט שהוא אופרה (למרות שאם אתם שואלים אותי, כאחד שזו האופרה הראשונה שלו, אל תיבהלו מזה שזה אופרה, לכו לזה, זה מצויין), כך שאני תוהה מה הסיכויים של הסרט.
אני, בכל מקרה, שם כרגע את הסרט בחמישייה שלי. אין לדעת אם הוא ישאר שם עד סוף 2024, אבל בהתחשב בכך שאנחנו כבר במאי וכרגע זה בערך הסרט היחיד שאני חושב שממש מתאים לחמישייה, מה הסיכויים שיבואו עוד 5 סרטים טובים יותר עד סוף השנה?
כל האופרות בישראל מוצגות עם כתוביות בלייב, כולל זו
נכון גם לרוב התיאטרון.
איפה הכתוביות מוקרנות?
יש איזה מסך בתחתית הבמה או שצריך להזיז את הראש הצידה למסך שבו יש כתוביות?
שואל כמי שלא ממש הולך לתיאטרון, כך שאני די בור בנושא.
תלוי באולם
באופרה זה למעלה ובצדדים, ככה גם ברוב התיאטראות. יש מקומות שיש למטה וזה מעצבן קצת (אותי לפחות, כי מסנוור ואני לא מת על לקרוא הכל).
מהבחינה הזאת כן, יותר נוח לקרוא את הכתוביות בקולנוע לרוב.
צריך גם לציין שבקולנוע הכתוביות משתלבות עם המחזה עצמו ולא מצריכות להזיז את העיניים למקום אחר
מה שלא ניתן בשום צורה לעשות בתיאטרון.
זו ככול הנראה בורות שלי אבל....
האם זה סרט על צביעות? או שעתיים שמצדיקות את הקונספט של "מות הסופר"? חוץ מזה אופרה מצויינת
אני רואה שאין הרבה עניין באופרה הזאת
זה בסדר כשהלכתי ליס פלאנט האולם היה ריק. אז אני מניח שפופלארי הוא לא. עד שמוציאים אופרה טובה אף אחד לא בא?
גם לי חבל
אני עדיין מקווה שיש לסרט סיכוי בסקר סרט השנה הבא.
אחרי הכל, שנה שעברה היה את טטריס, שלא קיבל כלל ביקורת ושבמשך שלושה חודשים התגובה שלי בעמוד הסרט הייתה הביקורת היחידה לסרט פה באתר, ובכל זאת הגיע למקום ה-23 המאוד מכובד.
או בקיצור: אני בונה על הקוראים השקטים (וכמובן גם עליך) שידאגו ביחד איתי שלפחות בסקר סרט השנה האופרה הנהדרת הזאת תקבל מקום טוב.
ידידה שלי היא זמרת אופרה ואמרה
שאם כבר אופרה אזעדיף ללכת להופעה אמיתי ולא לסרט של אופרה. אז אולי יש עוד אנשים שמרגישים כך.
בכל מקרה, אני אנסה ללכת בקרוב
אם אתה מוכן לשלם בין x3-x10 ממושב בקולנוע או להביא משקפת למקום אחד בלבד רק בשביל לראות את כל הסט והשחקנים אז זה שווה את זה
מבחינת סאונד זה ישמע בערך אותו דבר. לא רוצה לזלזל בחברה שלך או בבית האופרה בתל אביב אבל אי אפשר לשלוט על תנאי הצפיה באופן קבוע כמו שניתן בקולנוע והסיכוי שלך לקבל את התנאים האלו יקר, זה לא נראה לי משתלם רק בשביל לראות את כל הסט והרקדנים כמו שצריך (את הזמרים רואים הרבה יותר טוב בקולנוע אין מה לעשות)