ביקורת: הם רואים הכל

לפני שהתחיל "הם רואים הכל", סרטה הראשון של אישאנה שאמלאן, הוקרן טריילר לסרט של שאמלאן האב שיוצא בקרוב, "מלכודת" (ההורים האלה, תמיד חייבים להידחף). באופן אירוני, הרגשתי שדווקא "הם רואים הכל" הוא המלכודת – כזאת שנועדה לבזבז את זמני הפנוי. אם כי למען ההגינות, זאת אשמתי שנפלתי בפח.

הסרט עוקב אחר מינה (דקוטה פנינג), צעירה בודדה שגרה באירלנד ועובדת בחנות חיות. יום אחד היא מתבקשת למסור תוכי לצד השני של אירלנד (היא קוראת לתוכי דרווין, אבל שם כמו אקספוסיטו היה מתאים לו יותר, כי היא מפילה עליו הרבה מסיפור הרקע שלה) ומשום מה בוחרת בכביש שעובר דרך יער עצום. לא יפתיע אתכם לגלות שהרכב שלה נתקע באמצע הדרך, ושהיא מוצאת מבנה שמאוכלס על ידי שלושה אנשים. הם מבשרים לה שזה הבית שלה עכשיו – היער כל כך גדול שאי אפשר להספיק לצאת ממנו במהלך היום, וחייבים לחזור למבנה כשהשמש שוקעת כי בלילה מסתובבים יצורים מסתוריים וקטלניים שאוהבים להביט בחבורה דרך חלון גדול במבנה, כמו איזו גרסה מוזרה של "האח הגדול" (יש טלוויזיה במבנה אבל אפשר לראות בה רק ריאליטי דייטינג. אני כבר הייתי מעדיף ללכת לבקר את היצורים המפחידים).

במהלך הצפייה המוח שלי נדד אל "דרך קלוברפילד 10", סרט אחר עם דמות נשית שלכודה בתוך מבנה קטן ושנאמר לה שהעולם שבחוץ מסוכן. היו שם תצוגות משחק טובות, בימוי חכם ויצירתי שידע איך להשתמש בלוקיישן המוגבל, פסקול טוב ובניית מתח אפקטיבית. כאן אין אף אחד מהדברים האלה. פרט לסצינה אחת טובה, הבימוי של אישאנה שאמלאן סטנדרטי מאוד, אף רגע בו לא באמת מפחיד (ואם אתם אלרגיים לג'אמפסקיירס כמוני, תביאו מזרק אפיפן) ואפשר היה להשמיע את השורות של הדמויות בזמן שעל המסך מופיעים כמה מהעצים שביער ולא הייתם שמים לב להבדל. לעזאזל, השורה הכי מוצלחת בסרט היא של התוכי.

למשך זמן מה זה סתם סרט מתח גרוע ומשעמם, אבל אז מגיעה החשיפה לגבי היצורים, שגרמה לי לחשוב "אוי, זה סרט מתח גרוע ומשעמם… ומטומטם". אבל אל תפתחו ציפיות ל"כל כך גרוע שזה טוב": כמו הסרט עצמו, הסוד הגדול שלו לא נמצא בקיצון של "וואו, התפוצץ לי המוח" או אפילו של "זה כל כך רע, בבקשה תפוצצו לי את המוח" אלא במקום רע באמצע, של "גלגול עיניים והוצאת אוויר דרך האף". במהלך הסרט הדמויות נתקלות בשלטים שכתוב עליהם "נקודת האל-חזור". זו גם היתה נקודת האל-חזור של הסרט, שבה הבנתי ששום דבר טוב כבר לא ייצא מזה.

אני לא חושב שמ. נייט שאמלאן הוציא סרט טוב בשני העשורים האחרונים, אבל היו לו סרטים טובים בתחילת הקריירה. נראה שא. שאמלאן החליטה לדלג על השלב הזה ולעבור ישר לשטויות מקושקשות ומשעממות. אי אפשר אפילו להגיד לזכותה שזה סרט ראשון לא מוצלח שלא מימש את הפוטנציאל שלו – זה סרט אידיוטי, סתמי, צפוי, לא מותח ולא מפחיד אפילו קצת. כנראה יש סיבה טובה לכך שהייתי לבד באולם. אבל נו, כזה אני. רואה הכל.