"הפלאש" הוא סרט אידיוטי, מהסוג שאם תחשבו על התסריט שלו – ולא מחשבה עמוקה במיוחד, רק כמה שניות של הרהורים – תמצאו בו יותר חורים מפומפייה בדיקור סיני. למרות זאת, וחרף כל המגרעות האחרות שבו (מעטים סרטי גיבורי העל שמצדיקים אורך של למעלה משעתיים. "הפלאש" לא אחד מהם), אודה ואתוודה שנהניתי כפי שלא נהניתי מסרט גיבורי על מאז "ספיידרמן: ברחבי ממד העכביש". אה, זה יצא החודש? טוב, אז נהניתי מ"הפלאש" כפי שלא נהניתי מסרט גיבורי על בלייב אקשן מאז "שומרי הגלקסיה – חלק 3". אה רגע, גם הוא עדיין באקרנים. טוב, מה לעשות שזו תקופה טובה לגיבורי על.
"הפלאש" מתחיל כשאנו מוצאים את בארי אלן בסיטואציה מאוד פיטר פרקרית: הוא מסוגל להציל פגים שנופלים מבניין בזמן שלוקח להכין סנדוויץ', אבל להגיע בזמן לעבודה ולא לחטוף צעקות מהבוס – זה כבר גדול עליו. נו, לפחות הוא יכול להתנחם בכך שהוא מציל אנשים, לא? לא. בארי חווה תסכול מתחושה שהוא החבר הפחות-חשוב בליגת הצדק, וברוס ויין שאומר הכול מלבד המשפט המפורש "אתה החבר הכי פחות חשוב בליגת הצדק" לא עוזר לערך הביטחון העצמי של בארי.
אלא שאז בארי מגלה שהוא מסוגל לנוע בזמן, וחרף האזהרות של ברוס ויין הוא משתמש בכוח הזה כדי להציל את אימא שלו מרצח ומאביו חף הפשע לשבת בכלא, בטעות משנה את המציאות וכל רעיון הגיבור-בלי-זמן-פנוי-ועם-ערך-עצמי-נמוך שמנסה-לתמרן-בין-שתי-הזהויות-שלו מושלך הצידה לטובת סרט מולטיוורס. ברוס, בפעם הבאה שבחור צעיר, פזיז, בודד ומוכה יגון מתלבט לעשות משהו שישנה את היקום: במקום להשאיר אותו לבד, צא איתו לבירה, טוב? אומנם לא עודדת אותו אקטיבית לעשות שטויות כמו אחד בלי לציין שמות סטיבן סטריינג', אבל אתה עדיין אשם בכל מה שקרה לא פחות ממנו.
המזל שלנו הוא שבזכות חוסר היכולת של ברוס ויין להכיל רגשות של אחרים, קיבלנו סרט מולטיוורס מהנה למדי. בארי אומנם הציל כעת את אמו באמצעות רוטב עגבניות (אל תשאלו) אך בדרכו חזרה להווה, מושלך בארי בנקודת יציאה מוקדמת ובה יש בארי נוסף, צעיר ממנו, סטלן ונטול דאגות; כי, מסתבר, בלי טרגדיה אישית אנשים גדלים להיות מטומטמים; אולם השינויים שבארי יצר ברצף הזמן-חלל-שקרכלשהו הביאו לכך שהוא כעת בעולם שבו אקווהמן לא נולד, וונדר וומן עדיין לא בסביבה וסופרמן לא נראה באופק – מה שבעיה כי גנרל זוֹד, זוכרים את גנרל זוד? יופי, אז הוא בדרכו להשמיד את תושבי כדור-הארץ – ובלי איש הפלדה, בארי (שני הבארי בעצם) בבעיה. איזה מזל שיש את באטמן. אבל רגע, מולטיוורס וכאלה, זוכרים? ובמקום באטמן שהוא בן אפלק אנו מקבלים בחזרה את באטמן מייקל קיטון – שהוא באטמן מבוגר יותר ותמהוני, והכי גרוע: הוא כבר פרש. אבל היי, שיגידו תודה שזה לא אדם ווסט.
"הפלאש" הוא לא סרט "טירוף במולטיוורס" כפי שהורגלנו לקבל רק לשמע המילה "מולטיוורס". הוא מתרחש ברובו הגדול באותה מציאות חלופית שבארי יצר, מציאות שבה אנשים משתמשים בסלנג "ביבס" ואריק סטולץ הוא מרטי מקפליי בטרילוגיית "בחזרה לעתיד" (מה שדרך אגב אמור היה לקרות גם במציאות, אבל באמצע הצילומים הוא לוהק מחדש), ואלה כנראה השינויים המטורפים ביותר שתמצאו פה. "הפלאש" לא מבטיח לרגע הרפתקה פסיכדלית חוצת ממדים עם אינספור גרסאות של אותן דמויות ועולמות מוזרים, ובמונחי מולטיוורס מדובר בסרט די רגוע.
כל זה לא אומר ש"הפלאש" הוא אכן סרט רגוע. ההפך הוא הנכון. אומנם התרגלנו כבר לראות טירוף גם בסרטי DC (מפנה למוצג א'), אך סרטי הסולו של חברי ליגת הצדק נעו עד כה בטווח שבין רצינות תהומית ובין מה שזה לא יהיה שקרה ב"וונדר וומן 1984". אבל "הפלאש", בהצלחה רבה, נע על התפר שבין סרט קודר ורציני הנשען על כתפי הטרגדיות (כלומר, מה שאנו מצפים מסרט DC טיפוסי) ובין כיף אידיוטי שמפלרטט עם קומדיות מבית האחים צוקר.
המחיר שאותו משלמים הצופים עבור הטירוף הוא עיוות כל שביב של היגיון. סרטי גיבורי על, מטבעם, דורשים מאיתנו הצופים לסספנד לא מעט, וסרטי מסע בזמן (ואל תטעו: זה סרט מסע בזמן) דורשים גם הם סִספונדים על ימין ושמאל. על כן השילוב ביניהם בורא מפלצת של חוסר היגיון שמנחיתה עלינו מבול של שאלות בסגנון "רגע אבל איך…?", "אבל הוא לא אמור להיות בעצם…?" ו"למה הם לא פשוט…?" וככה בכל מספר דקות. דמויות בסרט מעלות רעיונות מטורפים שלא אמורים לעבוד בשום פנים ואופן, כאלה שאף אדם שעבר את גיל 5 לא אמור להסכים להן (לא כל שכן להעלות אותן מלכתחילה) ובכל זאת הם הולכים על זה, והעובדה שהם מצליחים מרתיחה את המוח הרציונלי שבי.
כאמור, המזל של "הפלאש" הוא שהתוצאה של הרעיונות המטורפים האלה היא סרט מהנה, הרבה מכך בזכות הכימיה שבין בארי ובארי. מבלי להיכנס לעזרא מילר כאדם, עזרא מילר השחקנ.ית נושא.ת את הסרט על ארבע כתפיו.ה, ומציג.ה יכולות משחק קומיות ודרמטיות של דמויות ששתיהן אולי בארי אלן, אבל הן שונות זו מזו כמו נוטלה ומלפפון. אם כי זה זמן טוב לציין שבהתחלה כמעט והתפוצץ לי וריד בגלל בארי אלן הצעיר. מכירים את השכן הזה בן השמונה שמכריחים אתכם לעשות לו בייביסיטר אבל הוא עסוק בלרוץ בבית, לצרוח, למרוח גואש על הקירות ולשאול אתכם בכל שנייה אם יש לכם משחקים בטלפון? אז דמיינו שאתם זקוקים לילד הזה כדי להציל את העולם מאפוקליפסה. כמעט בכיתי רק מהמחשבה שבארי המעצבן יישאר איתנו לאורך הסרט. אלא שככל שהסרט המשיך, מצאתי את בארי החדש יותר ויותר נסבל, עד שלבסוף אפילו הרעתי לו. עזרא מילר, ושתחרבן עליו.ה ציפור, הצליח.ה במחי סרט בודד לגרום לשתי דמויות שונות לגדול ולהתפתח. שחקנ.ית לא רע.ה המניאק.ית.
מסע היח"צ סביב הסרט ינסה לשכנע אתכם שמדובר גם בסרט "באטמן", מה שנכון באופן חלקי. מייקל קיטון לא בדיוק חוזר לנעלי איש העטלף הרציני מודל סרטי ברטון שבה התפרסם, אלא הוא מתאים עצמו לסגנון החדש והמופרע יותר של "הפלאש", ועל הדרך הוא מעניק לגרסה ההיא שלו לבאטמן מעין סגירת מעגל. קיטון נותן עבודה משובחת אבל עם כל הכבוד, מדובר בראש ובראשונה בסרט של "הפלאש". טוב, של שניים מהם למעשה.
מה שמונע ממנו להיות באמת סרט שייזכר לדורות הוא האורך שלו – הסרט לפרקים מדשדש, בעיקר בשליש השני, ולא מעט מהדרמה טיפה מאולצת. אבל כל זה נשכח בשליש האחרון, שבו הסרט מגיע לנקודת רתיחה שם הוא נוקט בגישה חדשה, דרמטית מהרגיל, בקליימקס. למעשה יש שיגידו, ואני ביניהם, שהסיום הוא אנטיקליימקטי, אבל לשם שינוי אני אומר זאת לחיוב משום שראינו אינספור סצנות קליימקס בסרטי גיבורי על. לא אגיד שהסיום פה "אמיץ" (בכל זאת סרט גיבורי על) אבל הוא בהחלט שונה מההיצע הרגיל בסרטים מהסוג הזה ואני די מעריך את הגישה שבה נקט.
"הפלאש" הוא לא יצירת מופת עילאית אבל הוא סרט מהנה שטומן בתוכו מספר לא מועט של הפתעות, רגעים שיאתגרו את בלוטות הדמעות שלכם וכמובן האקשן בו שהוא, טוב, די סבבה. לא משהו יוצא דופן אבל הסרט משכיל, לא אחת, לעשות שימוש ויזואלי יצירתי מאוד עם כוח העל המפורסם של בארי אלן. זה כנראה לא סרט המולטיוורס הכי טוב בסביבה (זוכרים שיש אחד שזכה באוסקר, כן?) אבל הוא בהחלט אחד מסרטי גיבורי העל המוצלחים שיצאו בעת האחרונה. יחד עם כל השאר, אני מניח.
סצנת פוסט קרדיטים אחת ממש ממש בסוף, די מיותרת לטעמי אז אם אתם ממהרים לצאת מהאולם לא יקרה כלום אם תשלימו את החסר בוויקיפדיה.
סרט לא טוב, אבל מאוד טוב
"הפלאש" לא סרט טוב במובן ה"יאללה סרט קיץ" שלו – יש לו אפקטים מכוערים (בכוונה), הומור דבילי סלפסטיקי שלאו דווקא עובד, את ההחלטה לעשות את הדמות של עזרא מילר קצת בלתי נסבלת, ואז לעשות שניים ממנה, הסרט מסתיים – בעצם – באנטי קליימקס עצום, ועל אף שיש כמה רגעים מגניבים, קשה להגיד שזה סרט שיוצאים ממנו בתחושת אופוריה של "שיואו איזה מגניב!".
וזה, אולי, למה הוא הסרט הכי אהוב עליי מכל סרטי הקיץ האחרים. כי הוא מתמודד עם אובדן – תימה שכמה סרטי גיבורי על ניסו את ידם בה ולרוב נכשלו – באופן בוגר ומעניין, ובעיקר הוא מוציא את המיץ מעצם סרטי המולטיוורס ולועג למעריצים כמעט במפורש (או, טוב, לא מאוד במפורש. אבל זה שם).
וזה מעניין כי אני בוודאי שחושב שטכנית משהו כמו "ממדי העכביש" מתעלה על משהו כמו "הפלאש". אבל אולי זה למה בסופו של דבר יותר חשוב מלהיות מגניב (עבורי) זה לספר סיפור. וב"פלאש" יש אחלה סיפור, בכמה רבדים (כן, גם עם כמה החלטות תמוהות) וככל שחושבים עליו פחות ברובד השטחי ביותר ויותר ברבדים יותר סמליים, הוא עובד יותר ויותר טוב (למשל – באטמן לא מדבר על פסטה, ולא צירי זמן, אלא על רעיונות סיפוריים).
אז אני מבין כל מי שירים על הסרט את האף, אבל באמת שזאת הייתה אחת החוויות הכי פחות… בהיעדר מילים אחרות – הכי פחות מתייחסות אליי כמו ילד קטן שהייתה לי בתקופה מסוימת (ואפילו והסרט עדיין חוטא באותו ריצוי מעריצים וברגעים בהם הוא כאילו "מחשב" מחיאות כפיים של הקהל ועוצר את הסרט על פי הן).
אפקטים מכוערים בכוונה?
יותר סביר שלוורנר באמת נגמר התקציב בשלב הפוסט של הסרט – כשהמניה היתה בצניחה סביב עסקת דיסקברי.
למה אתה חושב שהאפקטים גרועים בכוונה?
כי זה לא עניין של חוסר ליטוש
כלומר, זה תלוי בסצנה – יש סצנות שהדברים בהם נראים רע ובלי הצדקה (סצנת הפתיחה). יש סצנות שהדברים נראים סבבה לחלוטין אין תלונות (סצנת הקרב בסיום, נניח). ויש חלק די מרכזי שלדעתי מושך את רוב תשומת האש שבו קשה לחשוב שמישהו חשב "כן, ככה נראים בני אדם".
זה לא רק עניין של עמק המוזרות בלתי נמנע – זה עניין של מישהו שבחר במודע להישאר אליו ולהשאיר את הטקסטורות, תאורה, ועוד שלל דברים כבלתי אנושיים אך מזכירים אנושיים.
איזה חלק מדובר?
ראיתי את הסרט אתמול, ולא זוכר חלק שבו יש אפקטים שנראים רע במיוחד.
משהו בסוף דווקא הרגיש ממוחשב אבל לא לכיוון רע מידי..
לצערי לא מצאתי את זה מוצדק.
אהבתי את הייצוג הויזואלי של הספיד פורס. אבל האפקטים עצמם? מזעזעים.
עזרא מילר שחקן טוב אין מה לעשות זה לא קשור להיותו אדם לא טוב
(ל"ת)
אין להם מגדר
(ל"ת)
למילה "להם" יש
(ל"ת)
נכון. כנראה במקום רבים בעברית הדרך היא להשתמש ב/
(ל"ת)
או לגוון
מילר היא שחקנית מוכשרת.
מילר הוא בחור מופרע.
זה לא עוזר במקרה של אזכור יחיד, אז זה לא פתרון...
(ל"ת)
זה לא פתרון יחיד ואחיד
(ל"ת)
כן
כאילו, אולי אני עושה טעות שאני פותח כאן דיון על א-בינאריות, אבל באנגלית אפשר להתייחס לאנשים בקלות באופן נטול מגדר על ידי שימוש בלשון רבים; בעברית גם לשון רבים ממוגדרת ולכן אין דרך אורגנית להתייחס לעזרא מילר.
ליתר דיוק
באופן נטול מגדר בלשון יחיד/ה (singular they).
אפשר לראות שבשמות עצם אין ריבוי.
זאת צורה שמשמשת בעיקר עבור נסתר/ת לא ידוע/ה.
התרגום שלה ללשון רבים חוטא גם למגדר וגם למספר.
שזה פצצה. בעברית אני עדיין מחכה לפתרון טוב
(ל"ת)
המשך רוחני לליגת הצדק של ג׳וס ווידון.
נתחיל מזה שסיקוונס הפתיחה של הסרט הוא מאסטרקלאס בביסוס אופי, הבעיה שהאופי חרא.
הבדיחות האינפנטיליות, הפרצופים של עזרא מילר, הקלוז אפים על הפרצופים של עזרא מילר, הקמיאוז המיותרים, האפקטים הגרועים ואווירת הקרינג׳ הכללית חזקה פה – והיא כאן להישאר.
מילר נותן כאן תצוגת משחק מזעזעת, וזה מבאס כי הוא היה די מתון (לטובה) בסניידר קאט של ליגת הצדק אבל כאן? הקרינג׳ נוטף מכל שורה ושורה. זה גם לא עוזר שהעלילה גרועה, מפספסת את האוריג׳ין של הפלאש ועושה גרסת פלאשפוינט-לייט.
החצי השני של הסרט הרבה יותר טוב בעיקר בזכות מייקל קיטון וסאשה קאלייה. מהטריילרים לא הייתי בטוח שקיטון משחק את אותה הדמות מסרטי ברטון אבל זה בהחלט הוא – מצורת ההגשה ועד התנועות. פצצת נוסטלגיה מאחד הבאטמנים היותר טובים שהיו בלייב אקשן. קאלייה די מגניבה בתור סופרגירל. הסרט לא עושה איתה הרבה אבל המעט שיש קצר וקולע. אבל בלעדיהם הסרט היה פח אשפה שאי אפשר להציל.
הסרט גם טורח להעליב את הצופים בכמה וכמה הזדמנויות בצורה מאד ווידונית (ספוילרים בשורה הבאה):
באטמן שוב מוקרנג׳ מלאסו האמת, אקווהמן נופל לשלולית ולגיטימציה לבאטמן של קלוני הם הדברים הכי גרועים שיש בסרט הזה, אבל לא היחידים.
לסיום, זה שגאן בחר במוסקטי לביים את באטמן ורובין זה מדאיג בלשון המעטה.
מישהו צריך להגיד את זה, הסצנה היחידה שגרמה לי לחשוב איזה במאי טוב היא סצנת הפתיחה בביוב של IT. אני לא זוכר שהוא עשה משהו טוב מאז (אולי מאמא, לא צפיתי)
(ל"ת)
הגעתי למסקנה
שכל המפיקים והתסריטאים של הסרטים שיצאו לאחרונה של הגיבורי על פשוט כולם עשו ביחד סמים ושתו ללא הפסקה אלכוהול כי
מה משותף לסרטים ואפילו אין לי כוח לנקוב בכל הסרטים האחרונים אבל אתם יודעים על מה אני מדבר
פשוט סרטי הגיבורי על לאחרונה מזלזלים באינטליגנציה שלנו ברמה פסיכית,
הבמאי של אנט מן קוואנמטניה והבמאי של הפלאש אני בטוח שהם אותו בנאדם.
פשוט זלזול בנו הצופים כל סרט של גיבורי על שיוצא אתה כבר לא מצליח להשקיט את הראש
" אבל למה זה ככה "
" אבל איך הרי הוא היה לפני "
פשוט נמאס כאילו ילד בן 7 כתב את התסריט
בוא נעשה סרט עם אפקטים ושמות מפוצצים ויאללה אלללה בללבלבללה
והסצנות אחרי הכתוביות מה נסגר ??? אם אין לכם מה לקדם עלילה אל תעשו !!!
בקצב הזה גם בסרטי דרמה אנחנו נראה סצנה אחרי הקרדיטים שבה השחקן הראשי הולך עם אישה אחרת והסוף
מסקנה שגויה.
(ל"ת)
כן מוזר שזה מה שיקרה בדרמה הרי לא נתת דוגמא למצב שזה קורה לא בסרט גיבורי על אז לא הבנתי
(ל"ת)
אפילו בסרטי גיבורי על לא תמיד יש סצינות פוסט קרדיטים
בספיידרמן ברחבי ממדי העכביש, למשל, אין לא סצינת אמצע קרדיטים ולא סצינת פוסט קרדיטים.
באמצע הקרדיטים מופיע כיתוב של ״ספיידרמן יחזור בספיידרמן מעבר לממדי העכביש״, אבל אני לא חושב שהכתובית הזאת, שלא מחדשת שום דבר בעצם, נחשבת לסצינת אמצע קרדיטים.
בסוף הקרדיטים אין פשוט כלום, לגמרי כלום.
כך שמי שהולך ל״ספיידרמן ברחבי ממדי העכביש״ יכול לצאת מהאולם בשנייה הראשונה שבה מתחילים הקרדיטים ולא להפסיד כלום (כלומר, חוץ מאת הקדיטים הראשונים המונפשים, אבל יש אנשים שפחות מתעניינים ברצפי כתוביות מונפשים, אז מבחינתם זה לא הפסד גדול).
למעשה, אפילו במארוול זה לא תמיד ככה.
בפנתר השחור 2 שיצא לפני פחות משנה לא הייתה סצינת פוסט קרדיטים, אלא רק סצינת אמצע קרדיטים.
כך שגם מארוול עצמם, אלה שהתחילו את הטרנד, לא מרגישים מחויבים לפורמט במלואו.
זאת הכוונה שלי
שגם אני לא מבין סצנות אחרי כתוביות , זאת הנקודה שלי שכל הסרטים האחרונים ( גיבורי על )
הסצנות לא מובנות וסתמיות אז למה ? מה המטרה.
אבל בוא נחלק את זה לשתי הבעיות:
1)הסצנה אחרי הקרדיטים- אני דווקא מעדיף שלא תיהי חשובה , מי שלא רוצה להישאר לא מפסיד כלום ומי שאוהב את זה נשאר ומקבל את המנה שלו, אם זו הבעיה שלך עם גיבורי על אז אל תישאר .
2)סרטי גיבורי על- נשמע שאתה לא אוהב סרטי גיבורי על וכבר לא בפעם הראשונה, אוקי זו זכותך, תאכלס אני גם לא אוהב יותר מידי סרטי גיבורי על ולרובם אני לא הולך, אבל למה אתה משליך את הבעיות של גיבורי העל על כל הסרטים בקולנוע , אני שוב חוזר על זה , באופן מעשי מדברים עליהם הכי הרבה (כי הם פשוט מצליחים) ויש הרבה מהם , אבל זה ממש לא כל הקולנוע
והם גם כבר לא ממש הכי מצליחים
מאז תחילת העשור הנוכחי (או במילים אחרות: מאז הקורונה) היו כבר 5 סרטים שהרוויחו למעלה ממיליארד, כאשר רק אחד מהם (ספיידרמן אד״ה) הוא סרט גיבורי על.
כל היתר (אווטאר 2, טופ גאן 2, עולם היורה 3 והאחים סופר מריו) אינם סרטי גיבורי על כלל (וכן, לאחד מהסרטים יש ״סופר״ בשם, אך זה עדיין לא הופך אותו לסרט גיבורי על).
כך שאנחנו מתחילים כבר להגיע למצב שסרטי גיבורי העל זה כבר לא הז׳אנר השולט בקופות.
כן נכון אבל אם אני מכליל, לרןב הבעיה של אנשים עם גיבורי על זה שהם אקשן פשוטים ולא סרטי ״איכות״ אז אני מניח שזה לא פותר לו את הבעיה ק
(ל"ת)
שניים מהסרטים הללו היו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר
אחד מהם גם היה מועמד לתסריט הטוב ביותר ולעריכה הטובה ביותר.
שני הסרטים הללו (טופ גאן 2 ואווטאר 2, למקרה שזה לא היה ברור) גם זכו כל אחד באוסקר אחד (אווטאר על האפקטים וטופ גאן על הסאונד).
כך שלפחות שניהם כן מקבלים איזשהו תג של ״סרטי איכות״.
אני לא חושב שליאור יסכים איתך אבל את זה צריך שהוא יענה
(ל"ת)
התכוונתי מבחינת אמות מידה על פיהם הרבה מתייחסים לסרטים כ״סרטי איכות״
בתכל׳ס ברור שכל אחד יסבור אחרת, כשם שיש הרבה שיגדירו את סרטי מארוול כ״סרטי איכות״, זה מאוד אינדיבידואלי.
אבל בכל זאת, לצד העמדה האישית של כל אחד לגבי איכות, יש כל מיני מוסכמות כלליות שכאלה לדברים שבשביל חלקים נרחבים מהאוכלוסיה נותנים לסרטים תגית של ״סרטי איכות״, והאוסקרים החשובים, ובפרט פרס הסרט הטוב ביותר, הם חלק משמעותי מהם.
כן אבל על פי מה שהרבה חושבים (כולל אני)
הם שמו את אווטואר ואולי גם את טופ גאן כסרטים הפופלארים שלהם ולא כי הם באמת חושבים שהם שווים את המועמדות שלהם
אבל אנחנו קצת סוטים צהנשוא
בכל מקרה אם נחזור למהות השיחה – גיבורי על זה לא כל הולוויד די עם זה
אני לרוב תמיד יכול למצוא כמה דברים שאני אוהב בסרט,
אבל זה באמת סרט ממש רע. כל רגע שיכול להיות מוצלח נהרס מיידת עם הומור קרינג'י ולפעמים ממש דוחה. מייקל קיטון מבוזבז, לא נותנים לשחקנית של סופרגירל שום דבר לעשות והאפקטים פשוט לא נעימים לעין. באמת שאין שום דבר מוצלח בסרט שמרגיש רק כמו חיקוי בלתי נגמר של סרטים אחרים ומוצלחים יותר.
בכלל לא גרוע. הוא רק שוחרר שנה וחצי מאוחר מדי
לדעתי הסרט הזה הוא ממש הגדרה של סינרגיה, אף חלק בו לא היה מוצלח במיוחד אבל ביחד נוצר משהו טוב יותר.
לא האפקטים, הבחירות המוזרות בעלילה, מילר 2X או השימוש הלא מוצלח בכל כך הרבה שחקנים גרם לי לשנוא את הסרט, בחלקים גדולים ממנו די נהנתי.
עוזר לחשוב על הסרט כפרק סוף עונה של סדרת הפלאש שרצה בטלויזיה.
מה שממש פעל לרעתו היה שהסרט יצא אחרי שני סרטי ספיידרמן שעסקו במולטיוורס בצורה מוצלחת יותר ועם דמויות טובות יותר. נראה לי שאם הסרט היה יוצא לפני שנתיים, הוא היה זוכה לביקורות מהללות (ולדעתי לפני שנתיים מילר עדיין לא איבד את זה בצורה פומבית).
עדיין חושב שהיקום החדש של גאן יצליח איפה שעד עכשיו DC נכשלה.
הבהרה קטנה
כל מה שאני מנסה לומר שהסרטים האחרונים של הז'אנר גיבורי על מאוד מאוד ניהיה רדוד,
או שאני התבגרתי או שהתסריט מגיע עם חורים תרתי משמע לשחקנים,
בעשור האחרון היו סרטים באמת שאפשר לומר יצירת מופת או לחילופין סרט טוב, נחמד לצפייה.
אבל בשנתיים האחרונות פשוט סליחה על המילה יוצא " שיט " מהווליוד סרטים עם תסריט ברמה כל כך נחותה,
כאילו מארוול ודי סי מתחרות מי יכולה לעשות סרט יותר מפגר מהשני,
כאן בסרט הפלאש עד אמצע הסרט הוא היה סביר ++
בחצי האחרון של הסרט ממש הדרדר ומשם הם איבדו היגיון שלא לדבר על המערכה האחרונה שהייתה מאוד חלשה,
ונעבור לסצנות של אחרי הכתוביות, אני אחד שהייתי נשאר בעבר לראות להבין מה הלאה
אבל בשנתיים האחרונות אני יכול להגיד שכל הסצנות פשוט סתמיות ללא הבנה , כאילו בואו נזרוק לאוויר ויאלה
אחת הדוגמאות הבולטות שלסצנה של אחרי הכתוביות הכי גרועה שראיתי בחיים זה בסרט מורביוס חחח וואלה אי אפשר לשבור את השיא שלהם במה שהם הראו לקהל פשוט שום דבר ושום כלום,
שורה תחתונה מה שאני בא לומר שכל התעשייה מזניחה לגמרי את התוכן והכתיבה לטובת פיצוצים כוכבים וCGI
אני מאמין שיש כאן אנשים שחושבים אחרת אבל לעניות דעתי השנתיים האחרונות בכל הז'אנר של הגיבורי על פשוט מדרדר, ממש כמו קופסת גלידה שאתה מוציא מהקפיא כולך מלא בציפיות ובסוף מקבל קציצות משבוע שעבר.
אפשר לומר שיש יוצא מן הכלל שזה שומרי הגלקסיה ששם אתה מרגיש יותר נגיעות של הבמאי ומן הסתם נתנו לו יד חופשית ובאמת לתת יצירתיות ורגש בתסריט.
אגב הזלזול הזה גם מחלחל לעוד מקומות כמו סרטים של מהיר ועצבני האחרון שיצא או ג'ון וויק,
לא יודע לגבי הסרט הזה אבל נראה שאחרי הקורונה והסטרימינג האולפנים פשוט שונאים סיכון ברמה קיצונית
אם עד לא מזמן זה אמר שמשקיעים בעיקר בבלוקבאסטרים שפונים למכנה משותף רחב ביותר, עכשיו זה הקצין לבלוקבאסטרים שמועתקים אחד לאחד מבלוקבאסטרים קודמים שהצליחו, בלי טיפת חידוש ובלי איזשהו אלמנט של נשמה.
ואם זה המצב נראה לי שזה לא יחזיק עוד הרבה זמן, לאולפנים ייגמרו המיליארדים לזרוק על שכפולים ויאלצו לאשר ליוצרים לשבור את התבנית
הדרך הטובה ביותר להילחם בתופעה כאדם מח השורה? להצביע ברגליים ולא לרכוש כרטיס לסרטי גיבורי העל בבתי הקולנוע וכן לרכוש כרטיס לסרטים כמו אופנהיימר או נופ
(ל"ת)
אמת
אולי באמת צריך להצביע ברגליים ולא ללכת לכל סרט עם שם מפוצץ וטריילר מסנוור ,
אם אתה לא רוצה ללכת לסרטים עם שם מפוצץ, אולי כדאי שתוותר על אופנהיימר.
#סליחה
או...
שבלי הבלוקבאסטרים שמביאים מלא אנשים הקולנוע (עסק עם הוצאות די גדולות) יאבד את ההכנסות הקבועות שלו ובתי הקולנוע יסגרו וכל מה שישאר זה רק סינמטקים בערים הגדולות…
אלא אם כן אתם חושבים שאופנהיימר ונופ הם סרטים שיצליחו להחזיק כלכלית את בתי הקולנוע לאורך זמן (ואני אומרת את זה עם הערכה מלאה לסרטים האלה, ולעובדה שהם נעשו על ידי יוצרים אהובים ומוכרים, ולהם יש עוד יותר קהל ביחס לסרטים אחרים).
באיחור אופנתי - שלם הגדול מכלל חלקיו
אמרו את זה כבר קודם, אבל אני מרגישה צורך לחזור – יש הרבה דברים בסרט הזה שלא אמורים לעבוד.
החל מהשחקן הראשי שהיה בלתי נסבל גם בתור דמות בסרטים הקודמים וגם בתור הסיפורים שמדווחים עליו,
דרך העובדה שזה מרגיש כמו נסיון חיקוי של סוף המשחק/ספיידרמן אין דרך הביתה (יודעת שהתחילו להפיק לפני, אבל מה לעשות, יצא מאוחר מדי), רפרנסים שלא עובדים כי בתכלס – אם עם באטמן-קיטון יש עוד נוסטלגיה, מי זוכר משהו מסופרמן מתחיל, וכלה בעובדה שמסופר בסיפור שהסוף אמור להיות עאלק מפתיע ובתכלס את שתי ה"הפתעות" ראיתי מקילומטר בשנייה הראשונה.
הלכתי לסרט כי דיאגרמת הואן של "סרטים שגם אני וגם בעלי מסכימים לראות בקולנוע, וגם פתאום צצה לנו בייביסיטר באותו היום" היא די קטנה וכוללת בעיקר סרטי גיבורי על אז אנחנו רואים את כולם, גם את הגרועים, וחשבתי שזה יהיה אחד מהממש גרועים. באמת הייתי מוכנה לסרט שאני הולכת פשוט להריץ דחקות על הטמטום כל הסרט.
העשרים דקות הראשונות של הסרט היו קרינג' לגמרי. גם CGI גרוע, וגם משהו שאני לא חושבת שהוא הגיוני בסרט כזה (יש דברים מבחינתי שהם לא מאוד לגיטמיים לסרט שאמור להיות אסקפיסטי. תינוקות בסיכון, בטח בנפילה מבניין כל כך גבוה, נמצאים בראש הרשימה הזו. והקטע עם המיקרו היה פשוט נוראי) שאמרתי לבעלי בוא נלך, אני לא מוכנה להשאר. אבל איכשהו נשארנו ואז הסרט נרגע והתחיל לספר סיפור. הבלתי נסבלות של הדמות הראשית הפכה להיות חלק הגיוני מאפיון הדמות. ההומור שעשע. הקו העלילתי היה הגיוני, והאקשן היה… מטופש לחלוטין אבל בסדר. לא ציפיתי ליותר.
אולי זה כי הציפיות שלי היו כל כך ברצפה, אבל בתכלס נהניתי, ובסוף אפילו התרגשתי לרמת הדמעה. מריבל ורדו צריכה מבחינתי לקבל את פרס האוסקר על איך לקחת דמות משנית עם מינימום טקסט וגם הוא בנאלי ולהפוך אותה למשהו עם עומק ורגש ברמה שמפצה גם על כל שאר השחקנים בסרט (שם קצת ארוך לפרס, נראה איך אפשר לקצר אותו).
לא, לא להגיע עם ציפיות לסרט טוב. אני לא יודעת אם הייתי אומרת שהוא טוב, אבל הוא לא רע, אפילו ממש לא רע…
מריבל ורדו בכללי צריכה אוסקר. שחקנית טופ קלאס שגדולה מדי על הסרט הזה.
(ל"ת)
סרט חביב שהיה קורבן של הנסיבות
זה אולי מוזר להגיד את זה על סרט שעוסק במולטיוורס, אבל בקו זמן אחר, בו סרטי DC לא היו קטסטרופה לא קוהרנטית, הסרט הזה יכל להיות גרסה קטנה של No way home. סרט לא מתוחכם במיוחד, אבל כזה שנישא על גלי הנוסטלגיה ומצליח לספר סיפור על אובדן ומה המהות של גיבור העל.
לזכות היוצרים יאמר שהם הצליחו לא רע מה שהיה להם, לי אישית לא היה כל כך איכפת מברי כדמות כשנכנסתי לאולם ולקראת הסוף די הרעתי לו ואפילו הבנתי את "מסע הגיבור" שניסו להעביר אותו.
ואולי בקו זמן אחר גרסה אחרת שלי כותבת על סרט נהדר ומקווה שמארוול סוף סוף יתאפסו על עצמם
אסקפיזם מושלם
העלילה מרתקת וקולחת, דמויות מרגשות ומצחיקות, צילום מרהיב וסצנות אקשן מהטובות שנראו בהוליווד. אני לא זוכר סרט שהרגשתי כל כך מפוצץ באדרנלין וריגוש כמו סצנות האקשן היצרתיות והנפלאות בסרט הזה. מקווה שיהיה הפלאש 2, עם אנדי מצויאטי ועזרא מילר
צחקתי בקול
תכלס, בטח אצפה בו אם יצא בנטפליקס
לא הבנתי היכן הצחקתי.
בכל מקרה אפרט.
הסיקוונסי אקשן בפלאש עוצרי נשימה. בחיים לא ראיתי מרדף כה מרהיב עם באטמוביל ובו זמנית הסצנה המדהימה עם התינוקות. הוואן שוט של סופרגירל ברוסיה זה גאונות קולנועית. בכלל משימת החילוץ בארקטי הייתה מרהיבה. ושלא לדבר על זה שלקחו את כל הקרב האחרון מאיש הפלדה והעלו אותו עשרות מונים. ניתן להבחין איך לקח לסרט כל כך האבה זמן להגיע למסך, סוף סוף סרט גיבורי על מושקע עם סיפור הגיוני ומרגש שמשולב עם ויזואליה מהממת (הספיד פורס) ופסקול מופתי (השילוב של באטמן-אלפמן עשה לי עור ברווז).
וכמה שצחקתי בסצנת אחרי הקרדיטים. למארוול יש מה ללמוד (אוי כמה שהם הידרדרו מאז הנוקמים )
חוק פו במיטבו!
חשבתי שזה שייחלת לסרט מספר 2, כאשר בטוח שהוא לא יקרה, הוא רמז עבה לסרקזם.
אבל באמת אצפה בסרט כאשר הוא ייצא בסטרימינג הזמין לביתי.
כשתצפה תבין את שאר הרמזים
את ההשוואה לאיש הפלדה אתה אמור להבין כבר עכשיו.
ליטרלי כל סרט עם מרדף באטמוביל טוב יותר מהפלאש.
(ל"ת)
חוץ מהבאטמן עם קטעי האקשן העולבב
תגיד מה שתגיד על אנדי, הוא במאי אקשן טוב בהרבה ממאט ריבס חסר הכישרון.
מאט ריבס לאנדי מושטי זה ספילברג מול סטודנט קולנוע.
(ל"ת)
לא לשכוח שאנדי היחיד שהצליח לברוא באופן מדויק את חזונו שלי סטיבן קינג למסך , וזה אפילו סטיבן קינג אומר.
לא סתם וורנר ברוס נתנו לו את הריבוט החדש של באטמן (אני לא מתייחס לסרט של ריבס שבשביל וורנר ברוס הוא פרוייקט צדדי אלא לבאטמן המרכזי על פי גיימס גאן)
פרויקט צדדי
זה מונח מעניין לסרט עם תקציב של 200 מיליון דולר ושהרוויח 770 מיליון בקופות – יותר מכל סרט DCEU מלבד שלושה.
היחיד? אני יכול לחשוב על כמה במאים שעיבדו את קינג טוב יותר.
פרנק דרבונט שביים שלושה סרטים טובים וגם רוב ריינר עם מיזרי – כולם הבינו את קינג טוב יותר.
ודייויד קרוננברג עם The Dead Zone
(סדרת הטלוויזיה של מייקל ושון פילר על פי הספר היתה גם נהדרת, אבל אני לא יודע עד כמה היא תאמה את הכוונות של קינג)
מהספרים הבודדים של קינג שלא קראתי ולא צפיתי בעיבודים.
אני מניח שאתה ממליץ גם על הספר?
כן, אחד הטובים שלו. לא תורגם לעברית.
(ל"ת)
עמדתי לכתוב שהספר כן תורגם
כי לסדרת הטלוויזיה קראו החצי האפל, ויש לקינג ספר בעברית בשם החצי האפל.
רק שהספר החצי האפל הוא תרגום ל – The Dark Half (הגיוני). לא יודע מי ניסה לבלבל אותנו אבל הוא הצליח*
* מזכיר שהיצ'קוק הוציא את הסרט Sabotage, שהיה מבוסס באופן רופף על The Secret Agent של ג'וזף קונרד, באותה שנה שבה הוא הוציא את הסרט The Secret Agent (שהיה מבוסס בתורו על סיפורים של סומרסט מוהם)
ראה כאן:
https://www.fisheye.co.il/next/#target-comment-293610
ובתשובה לשאלתך: החטיארים העצלנים של ערוץ 3 בכבלים (היום "הוט"), זה מי
(ל"ת)
כבר הטריילר אסקפיסטי
"אני יכול לתקן דברים"
-"אתה עלול להרוס את הכל"
יקום סביר כזה, הווה שאפשר להשלים איתו, ממש סרט פנטזיה.
רוץ, פלאש, עד ליקום שלנו, שחק כאן עם הזמן כאילו אין מה להפסיד.
כי זאסלב היה צריך ליצור באז לדרעק הזה איכשהו
(ל"ת)
שינויים בזמן
(ל"ת)