במקור: The Score (אה, חרוז)
במאי: פרנק אוז
תסריט: דניאל אי. טיילור,
קאריו סאלם ושות'
שחקנים: רוברט דה-נירו, אדוארד
נורטון, אנג'לה באסט, מרלון
ברנדו
אפתח בברכה עצמית: מזל טוב לי על צפייתי הראשונה בסרט בקולנוע מחוץ לחיפה. ולא סתם מחוץ לחיפה – מחוץ לארץ. ולא סתם מחוץ לארץ – בניו-יורק סיטי. אז איך היה, אתם שואלים? אה, לא שואלים. לא מעניין? וואלה, צודקים. אז למה אני מספר לכם את זה? כי עקב כך, יצא שאת 'הפריצה' ראיתי באופן שבו אני הכי מעדיף לראות סרט – לא ידעתי עליו כלום לפני שראיתי אותו. אפילו לא ידעתי שמרלון "הסנדק המזדקן" ברנדו מופיע בו. כל מה שידעתי זה שמופיעים בו רוברט דה-נירו ואדוארד "טוויסטים עושים לי את זה" נורטון בתפקידים הראשיים, וגם זה רק בגלל הפוסטר. לא ידעתי אף לא קמצוץ מפרטי העלילה, ומעל הכל – מי הבמאי. וזה החלק שהפתיע אותי, ולטובה. ולמה? הישארו עימנו.
אז כבר בסצינת הפתיחה הבנתי שדה-נירו מגלם גנב מקצועי. אחר-כך הגיעה הפרוצדורה הרגילה של הכתוביות – שמות השחקנים, כותבים, מפיקים, מעצבי שיער, נערת המים ושאר ירקות. וכמו ברוב המקרים, קרדיט הבמאי הגיע אחרון: פרנק אוז. "פרנק אוז? פרנק אוז?!", חשבתי לעצמי, "רגע אחד, מהפוסטר ומסצינת הפתיחה הבנתי שזה סרט מתח. פרנק אוז זה לא ההוא שעושה קומדיות עם סטיב מרטין ואדי מרפי ('שחק אותה סטאר'), מכריח את קווין קליין וטום סלק להתנשק צרפתית ('אין ואאוט') ושהסרט הנחשב ביותר שלו היה מחזמר עם צמח מדבר ('חנות קטנה ומטריפה')? הוא ביים את הסרט הזה?" המממ… מסקרן. בהסתמך על העבודות של פרנק אוז שראיתי, לא ציפיתי להרבה – במיוחד לא בסרט מתח. אבל, איך אומרים, נותנים צ'אנסה. אז נתתי. יש הפתעות בחיים.
דה-נירו, כאמור, מגלם גנב מקצועי. מקצועי ברמה של מצליח-לפרוץ-למקומות-השמורים-והמאובטחים-ביותר-ולגנוב-את-האוצרות-
היקרים-ביותר-מבלי-להיתפס. איך? בשתי מילים: הכל קשרים. קשרים עם האקרים מפצחי-קודי-אבטחה, עם מרלון ברנדו (שאגב, נראה מזעזע) – אמרגן-פריצות איתו הוא עובד בצמוד כמחצית היובל, ועוד.
כשאתה גנב, רצוי שיהיה לך מסווה טוב במיוחד, על מנת שאיש לא יעלה על הדעת ממה אתה מתפרנס באמת (אני רומני, אז אני יודע). המסווה של דה-נירו הוא של בעל מועדון ג'אז נחמד ופסטורלי. לא רע, נכון? לא נכון. המסווה של אדוארד נורטון הרבה יותר טוב, בעיקר מאחר ומדובר במסווה שמרכזו ניצול מאוד לא כשר של טוב-לבם של האנשים העובדים איתו, שבמקרה בדיוק אותם הוא צריך לעקוף בפריצה המתוכננת. אה, וואלה, אדוארד נורטון. גם הוא גנב. גנב צעיר ושאפתן, ומקצועי לא פחות. והוא מאוד רוצה לבצע מבצע פריצה גדול עם דה-נירו, המתכוון לפרוש לאחריו. בפריצה האחרונה של דה-נירו לפני פרישתו, הוא מתלבט אם להפר את שני כללי הברזל שהציב לעצמו: 1. לעבוד רק מחוץ לעיר מגוריו. 2. תמיד לעבוד לבד. ההתלבטות הזו, כמובן, לא נמשכת הרבה זמן.
יכול להיות שאני טועה, אבל הגעתי למסקנה שבסרטים מהסוג הזה – עם קודים, עקיפות מערכות אבטחה וכיו"ב – הקהל לא אמור להבין את תהליכי הפריצות. למה? כי גם השחקנים לא מבינים, וגם לא הבמאי. זה הכל בקטע של להרשים. שהצופה יחשוב לעצמו: "פששש… חכמים אלה". זה כמו 'בגדי המלך החדשים'. "מה, לא הבנת? הוא פיצח את הקוד של ה-GF26ZPY דרך המספרים הסודיים של הבנק. מ'זתומרת איך הוא גילה אותם? לא ראית לפני עשר דקות? עזוב, דביל, אני אסביר לך אחר כך". אבל מה? זה עובד. זו אמנם תיאוריה שפיתחתי עוד לפני שראיתי את 'הפריצה', אבל הסרט שב והפיל אותי במלכודת. פששש… חכמים אלה.
שני חסרונות עיקריים יש ב'הפריצה': הראשון הוא שהסיפור נדוש. מי מאתנו לא ראה סרט על פושע שעומד לבצע פשע אחרון לפני פרישה? זה, בלשון המעטה, לא חדש. ולא רק זה, יש גם סיפור אהבה קטן באמצע, ומשבר בלתי נמנע במערכת היחסים. כרגיל.
החיסרון השני הוא ש'הפריצה' הוא לא הגיוני בחלק לא קטן מהזמן. כולם שם נראים "קולים" להפליא, ומוכנים לכל, אבל לכל מצב שלא יבוא. לבד מכך, ההתמקחות של דה-נירו עם ההאקר שמפצח את צופני האבטחה היא בסגנון "פריצת קוד אבטחה עכשיו במבצע – שניים במחיר אחד. זה כדאי! לא פרצת? לא שילמת! תשעה מיליון זה לא כסף, זה קוד". איפה לעזאזל הוא מוצא את האנשים האלה…?
הקטע הוא, ואני בספק אם זה יבוא למישהו בהפתעה – החסרונות האלה לא מפריעים. בכלל. התסריט נדוש? מאוד. אבל כשהמשחק טוב, הכל טוב. וכשהבימוי טוב, הכל עוד יותר טוב. מה גם שכאמור, פרנק "אמרתי לכם שאני יכול" אוז מנוסה בבימוי קומדיות, כך שפה ושם היו גם הלצות מוצלחות למדי. וסיפור האהבה? באמת שטויות. זה אמנם החלק הכי פחות מעניין בסרט, אבל אוז כנראה היה מודע לכך, והקציב לו לא יותר מ10- אחוז ממשך הסרט (וגם זה – לא ברצף).
וזה שהסרט לא הגיוני? זה לא באמת אכפת למישהו, נכון?
יהיו שיטענו שדה-נירו קשישא מפגין הופעה עייפה, ובתור פורץ ששם לב לכל פרט פצפון הוא נראה רגוע מדי. אני הייתי יותר הולך על "קול" ברמה מספקת. רואים שהוא מודע למעמדו, אבל הוא לא לוקח את עצמו ברצינות יתר על המידה.
לא טענתי ולא אטען ש'הפריצה' הוא פסגת היצירה הקולנועית, אבל אישית מאוד נהניתי. על כל חסרונותיו, יש בו מתח מצוין ומוקפד שעולה בהדרגה, שחקנים משובחים ובעלי תושיה שמחזיקים אותו כראוי (ובלעדיהם הייתם רואים את הסרט הזה בעוד חצי שנה בערוץ 4 בשתיים בלילה, במקרה הטוב), ובמאי כשרוני באופן מפתיע. ואפרופו מפתיע: כמיטב מסורת הסרטים עם אדוארד נורטון, יש טוויסט.
- האתר הרשמי
- רוברט דה נירו – אתר מעריצים
- מרלון ברנדו – מתוך Time
- אדוארד נורטון – אתר מעריצים
- אנג'לה באסט – אתר מזעזע
- שודדי בנקים
- קולנוע בניו יורק סיטי
את הסרט אמנם לא ראיתי,
אבל מה שהלך מאחורי הקלעים היה משעשע למדי. מומלץ ביותר לקרוא את הכתבה על הסרט ב"העיר" (נראה לי שזה בגליון האחרון שיצא), יש שם ביקורת קצת פחות אוהדת משל אבירם+היתקלויות בין ברנדו הבהמי לאוז, כשדה-נירו מתווך.
מה שתמיד מפתיע אותי
זה שהוליווד מוציאה את אותו סרט, שוב שוב, בלי הפסקה ולאף אחד לא אכפת.
זה ממש מגוחך לקרוא ביקורת ולגלות שראית את הסרט הנ"ל כבר ב-38 שמות שונים.
מכיוון שאי אפשר לצפות לרעיונות חדשים ומדהימים כל פעם מחדש, הדרך ליצר סרטים מענינים יותר היא לוותר על האלמנטים המגוחכים לטובת עלילה סטנדרטית יותר (השוטר – "שיט! עוד שבע שנים הייתי יכול לפרוש לפנסיה" ; הגנב – "זאת תהיה הפריצה השישית הכי גדולה שלי אי פעם ואנחנו יכולים קצת לקחת את הזמן כי יהיה לרשותנו סוף שבוע שלם לנסות לפתוח את הכספת"). לא תמיד הענין בסרט נובע ממופרכות העלילה הגרנדיוזית וגודל הפיצוצים, גם במותחנים וסרטי פעולה. עדיף להשקיע בתסריט אמין ושחקנים שיודעים לשחק.
כמובן, אני מדבר בתור צופה שרוצה להנות מסרטים טובים ולא מנקודת מבט של אולפן שרוצה מקסימום כסף במינימום מאמץ. למרות זאת, לדעתי זה עשוי להשתלם גם לאולפן.
לגבי הסרט הזה – תודה על האזהרה, אבירם. כשאני ארצה לראות סרט שהגיבורים שלו עסוקים בלהיות קולים אני אראה שוב את המטריקס (מה שמזכיר לי לכתוב איפשהו על עיר אפלה שראיתי היום)
נו, שוין
האם הסרט יותר מוצלח טכנית מ'שם דג קוד חרב'?
ואדוארד נורטון שולת!!!111
***********************************************************
הודעה זו נכתבה באפסאלון מאוחרת במיוחד, תוך הקלדה משועממת טוטאלית ובניסיון להבין לאן נעלמה (שוב) האקסמנית.
דג חרב מושקע יותר, מפוצץ יותר
לפי דעתי הצנועה, "דג חרב" בכלל נעשה בשביל לעשות טריילר מוצלח (?? די גרוע, אבל הקטע עם האוטובוס והחיקוי מטריקס נראו מבטיחים), ותו לא.
הרי "חרב" ירד משיח הציבורי באתר בתוך ימים ספורים, שכן למי באמת אכפת מג'ונטרה וסתם סרט עם אולי שתי קטעי אקשן גדולים, ומודעות עצמית טרוולטאית מטופשת?
בניגוד לא כל כך מוחלט, "פריצה" הוא לא יותר מתרגיל גימיקי, אם כי הרבה פחות מושקע ומפוצץ, ויותר "מורכב", שכן הוא מחייב ע"פ השחקנים.
בכלל, תוסיפו את העובדה שפרנק "פיגי" אוז ביים, ותקבלו מוצר שמרוב "גימיקים", נראה סביר, מקצועי אמנם, אך כל כך פשוט, אם טוויסט מתחייב ועוד כל מה שלמדנו לקבל.
מה הטעם? הרמקולים לא כל כך רועשים, השחקנים עובדים בניוטרל, החלק של הפריצה אולי חביב ומרשים, אבל היו עוד מאתיים כאלו, ויהיו עוד-
הרי אם פעם היה סרט על ברנש ששד בנק אם אקדח אחד, יבוא היום שיעשו סרט שברנש אחר, עם סרט קצר יותר ארוך, ישדוד בנק קצת יותר גדול, עם שני אקדחים.
וכן הלאה.
ואנחנו ממשיכים לשלם.
??!
שאלת השאלות (טוב, נו לא).
את דג חרב בניגוד לכמה ג'ירפות אחרות דווקא אהבתי (אהבתי זה אולי קצת מוגזם, אבל נהנתי בהחלט מתקבל), ושוב אומר: נהניתי מהפריצה שגם אותו ראיתי בארה"ב, אחרי שראיתי את הטריילר ובלי שידעתי שום דבר חוץ מזה על העלילה.
כשאתה מגיע נטול ציפיות (אם כבר והציפיות היו שליליות לאור ההישגים הלא מזהירים של הסרט בקופות), ודאי שההנאה גדולה יותר, אבל אני חייב להודות ש"הפריצה" הוא בהחלט סרט מתח טוב יחסית למה שניתן למצוא כיום בשוק, ולהוסיף כמה נקודות:
*מרלון ברנדו אכן נראה כמו תפוח אדמה אפוי (זה האליל דורות שלמים התענגו עליו?)
*אדוארד נורטון שולת!!!1, הוא נותן הופעה מצוינת בתור פורץ/ עובד מפגר.
*הסוף הפתיע אותי, יכול להיות שזה בגלל שאני נער טיפש ויכול להיות שהוא באמת מפתיע…?
אבירם, איכה?
כל כך לא ממש לא
מצטער על המלודרמטיות, אבל סבלתי מאד מדג חרב. לאחר שכנועים רבים הלכתי לסרט של טרוולטה – זו היתה טעות. אני באמת לא מצפה לסרט הגיוני בז'אנר, אבל המחשבים בסרטים מעצבנים אותי במיוחד, ובמיוחד 7 המסכים שמסודרים במעגל בדג חרב והאנימצית הפריצה למחשב עם עיגולים וריבועים.
הפריצה עדיין סרט בשבילי?
נו יופי !!
לפי מיטב הבנתי, עיקר הערום בסרט היה על הסט, כשמרלון ברנדו הסתובב בתחתונים כדי למנוע מפיגי לצלם את התחת הענק שלו. (הגיון מבריק יש לבחור)
רגע
אז למה הבמאי ההוא הוא כמו מיס פיגי? פספסתי משהו?
כמה מחשבות של ערב שבת
1. רציתי לראות את הסרט הזה כבר די הרבה זמן, למעשה מאז ששמעתי את הצירוף "אדוארד" ו"נורטון" בהקשר לסרט.
2. הביקורת הזאת רק חיזקה את רצוני, מכיוון שהיא כתובה בצורה די חיובית ובסופו של דבר נגמרת בנימה של "לכו לראות את הסרט", אבל-
3. למה הזכרת את זה שיש טוויסט בסוף? לא שזה כל כך מפריע לי, כי ציינת שאין במילא הרבה עלילה, ולא שאני אזכור את זה עד שאני אראה את הסרט (אני נוטה להדחיק פרטים כאלה בקלות), אבל כבר סיכמנו מתישהו בסקר הטוויסטים שלהגיד על סרט שיש בו טוויסט זה גם סוג של ספויילר.
4. צריך לשנות עכשיו את הפרטים של אבירם סולומון, לאור התפנית המרגשת בקורות-חייו.
5. ההודעה הזאת נמחקה לי והייתי צריכה לכתוב את כולה מחדש כרגע. כמה חבל.
6. אני הולכת לראות "שרק" עכשיו אחת ולתמיד, ואחר כך את הסרט בערוץ 2 שג'יי האמיתית המליצה עליו.
7. היו שלום, ותודה על האדוארד נורטונים.
8. שבע זה מספר טיפולוגי, לא יכולתי להשאיר אותו סתם ככה.
כמה מחשבות של ערב שבת
3. גם לי צרם בהתחלה שהוא כתב שיש טוויסט, אבל כשחשבתי על זה קצת הגעתי למסקנה שזה לטובה: אם הוא לא היה אומר שיש טוויסט, הייתי קורא את הספויילרים מתוך מחשבה שמדובר בסרט בנאלי עם סוף בנאלי (זה מה שהסקתי משאר הביקורת), ואחרי זה מתעצבן שהרסתי לעצמי טוויסט. אז זה אמנם מיני-ספויילר, אבל זה חסך (לי לפחות) ספויילר עצבני בהרבה.
טוב, אז ככה:
מצד אחד, כבוד הדג הזהיר אותי לגבי תגובות אפשריות שיחשיבו זאת כספוילר, והסכמתי להסתכן ולקחת אחריות מלאה על כך והיה וזה אכן יקרה. היה לי איתו דיון דומה לגבי ביקורת הבכורה שלי בעין הדג, 'פולוק', על פרט ספציפי שחשפתי בנוגע לסרט ולפולוק עצמו. ובהחלט קיבלתי את טיעוניו בשעתו והשארתי לשיפוטו באם להשאיר את הפרט הזה.
לבסוף הפרט נשאר, ולא היווה כל בעיה.
מצד שני, הנה התגשמה נבואת הדג. בערך. בערך מאחר וגם את הנילג'נא וגם אתה עם השפם רואים את עניין חשיפת קיום הטוויסט בביקורת כתמוה, ומאידך גיסא לא צולבים אותי על כך.
האמת היא שאני לא זוכר הרבה מהתגובות הרבות (מאוד!) של סקר הטוויסטים. אבל אני עדיין בדיעה שזה לא ספוילר, מהסיבה הפשוטה שלא הרחבתי את הדיבור על הטוויסט של "הפריצה", כמו שאין בכוונתי לעשות בהודעה זו.
תסכימו איתי שרוב האנשים שראו את "החוש השישי" ו"מועדון קרב" למשל, ראו אותם בידיעה שיש בהם טוויסט. אני כמובן ממליץ בחום לכל אחד לראות סרטים במיוחד כמו הנ"ל וגם את 'הפריצה' (כמוני, כמצוין בביקורת) מבלי לדעת עליהם דבר וחצי דבר, אבל מה לעשות, מסעי הפרסום – הטריילרים והכרזות למיניהם – יחשפו את קיום הטוויסט מבלי להניד עפעף. כך גם במקרה של 'הפריצה'. הכרזה בעיתונים אומרת ש"הסוף יפיל אתכם!".
מי שרוצה להישאר אטום לחלוטין לכך, ימצא שזה לא עד כדי כך קל. למשל, תמיד יש גם את האפשרות שגולשים מסוימים של 'עין הדג' לא ידעו שהסרטים המתחרים בסקר הטוויסטים הם בכלל בעלי טוויסטים. היות וכך, הם יזהרו שלא לקרוא הודעות אשר עלולות לחשוף את הטוויסטים, אבל הם גם יידעו שבאיזשהו שלב בסרט עומד לקרות משהו מאוד מפתיע ותפניתי בעלילה, וזה רק יגביר את תשוקתם לראות את הסרט כדי לגלות על מה הרעש.
יהיו את האלה שיגידו אחר כך "בונא ידעתי שזה אמור להיות מפתיע אבל לא חשבתי שעד כדי כך. ענק" ויהיו את אלה שיגידו "זה טוויסט זה? נקסט.", אבל הגישה שלי היא שכל עוד אני יודע שיש טוויסט, שזו עובדה מסקרנת בפני עצמה, אני בעד שלא להתעמק בכך ולהתחיל לנחש מהו. וגם אם אני מנחש, זה לא בהכרח אומר שאני צודק. ואם אני כן, זה אומר שבאמת כבר ראיתי הכל ושהזבל של הוליווד כבר לא לרמה שלי. עובדה שהחשיפה התמימה בכל זאת דירבנה איכשהוא את ההוא עם השפם לא לזלזל לגמרי ב'הפריצה' ולשלול מראש צפיה בו.
אז בכל מקרה השורה התחתונה היא כאמור שמבחינתי כל עוד לא אמרתי מה הטוויסט עצמו, אם הוא בסוף, באמצע, או בכלל בדקה הראשונה של הסרט, או אפילו אם הוא טוויסט טוב או לא בעיניי, מבחינתי זה לא ספוילר.
אבל בכל זאת אומר להגנתי שלא זכרתי ש*סוכם* שחשיפת הפרט הזה יכול להיחשב כספוילר. למרות שזה כנראה לא ישנה את השקפתי בסוגיה. בדיעבד, אם הייתי יודע, הייתי מסתפק בהלצה הקטנטנה בתחילת הביקורת באמצע שמו של אדוארד נורטון בתור רמז דק בלבד, במקום לומר זאת בפירוש בנוסף על כך.
והנילג'נא:
מאחר ועל שלושת הסעיפים הראשונים בהודעתך כבר די עניתי למעלה, אתחיל ברשותך להגיב על השאר בקצרה:
4. אכן מסמך אנושי קורע לב, אבל הפרט ההוא בפרטים שלי עדיין אמת לאמיתה לגבי גבולות חיפה במדינה ישראל. אז מבחינתי זה לא פרט שקרי ועוד לא דחוף לשנות, אלא אם כן רדלונג חושבים אחרת.
5. משתתף בצערך. *מקש אנטי-ציניות טהורה*.
6. מקווה שנהנית. לא ראיתי אף אחד מהם.
7. על לא דבר.
8. מה?
9. כדי להצדיק את מוניטין הקטנוניות, אני אעשה דווקא ולא רק שלא אשאיר את המספר 7 סתם ככה, אלא גם לא את 8, והפלא ופלא, גם לא את 9.
10. אבל זה אני…
מספרים ש...
מרלין ברנדו, הסתכסך טיפה עם במאי הסרט ולא הסכים להצטלם כל עוד הבמאי היה בחדר. חי חי, ככה זה שאתה סטאר של לפני מיליון שנה…
גם לדעתי זה לא ממש טוויסט
נו באמת, זה אלמנט כ"כ נפוץ!
אני לא יכולה להגיד שצפיתי את זה (אני לא מהטיפוסים שמצליחים לצפות דברים בסרטים, למעט קומדיות רומנטיות,וגם זה לא תמיד…).
במוחי עולים כרגע "השוד המשולם" ו"מילכוד" (אני מקווה שאני לא טועה בשם הסרט – ההוא עם קתרין זטה ג'ונס ושון קונרי). אמנם דוגמאות קצת חלשות (לצערי אני לא מצליחה לחשוב על דוגמאות טובות יותר, אבל ברור לי שכבר צפיתי בכאלה בעבר) אבל גם בהם נעשה שימוש באלמנטים דומים למדיי.
בסה"כ מדובר בסרט פורצים/שודדים/גנבים דיי סטנדרטי.
נחמד, חביב, אבל לא מפתיע ולא מחדש במיוחד.
אפשר בהחלט לחכות לוידאו/דויד.
עינת
שמישהו יסביר לי
איך ולמה יש בהודעה הזאת שישה סימני ספויילר מפוזרים באקראיות.
בהתחלה חשבתי שהם בהם בזוגות כדי לסמן קטעי ספויילר (תחילת ספויילר סוף ספויילר) אבל זה לא מסתדר לי.
במילים אחרות – מה זה? איך אפשר לקרוא את זה? (אה, ספויילר נשאר ספויילר).
ברצינות, לא הבנתי מה קרה כאן, במיוחד בקטע של שתי שורות עם שלושה סימני ספויילר.
בלי קשר, אני מסכים עם דברי שלמקו שבכל סרט מתח נורמלי חייב להכיל בסוף כמה הפתעות וסודות, אבל זה לא הופך כל סרט למתח לבעל סוף עם טוויסט.
רופא-צללים מבולבל
תשובה
קצת התלהבתי עם סימני הספוילר, אה?
בכל מקרה, סנל"ל מוקף בספוילרים, סימן ספויל מסמל שהמשפט הבא אחיו הוא ספויל ציני (אבל לא סנל"ל)
הייתי משתמש בסימני להקיף ספוילרים, אבל אז היו הבה יותר…
כשהודעה מכילה הרבה ספוילרים
נראה לי שלא חייבים להכריז על כל אחד ואחד מהם, אלא להשאיר את סימן הספוילר הכללי שמעל לכותרת ההודעה.
אבל אם יש ספוילר אחד או שניים בהודעה כלשהי, אתה דווקא צודק: צריך לשים את האמוטיקון בתחילת המשפט המספוילר (אולי אני באמת אכין מאוחר יותר סימון קטנטן ל"סוף ספוילר").
בדבר אחד אני מסכימה עם הצל: הסנל"לים שלך היו קצת מבלבלים. במיוחד כשזה סינל"ל מילה אחת בלבד.
לולא הושבעתי...
בטקס חגיגי, בנוכחותו של נשיא המדינה-קצב (טוב, לא מדוייק, למעשה זה היה הקצב השכונתי המכונה "עזרא הנשיא, עופות כשרים ובניו") ובעזרתם של אפקטי תאורה מרשימים(פנסים סיניים) -שלא להירדם לעולם בסרטים, ואף המפוהקים ביותר,
הייתי פוצחת באמצע הסרט הנ"ל בקונצרט נחירות שלא היה מבייש את סבא שלי באמצע צפייה בשידורים חוזרים של "פסוקו של יום".
תודה על האמפטיה,הדגים ושאר ירקות.
מסכן נורטון
באמת מסכן. שחקן אחד שצריך להחזיק סרט שלם לבד…
דה-נירו עושה את המשחק הכי חיוור שלו בתקופה האחרונה (מתי בכלל היה לו סרט שווה בזמן האחרון, אולי פרט לAnalyze this), והבלוב השמן (ברנדו)- פשוט לא משחק.
פרט לנורטון ולהאקר- פשוט סרט משמים, והסוף היה צפוי חצי לפחות חצי שעה לפני סוף הסרט.
עוד משהו
בעתיון "7 ימים" (גרסת הפחממנים…) של השהוע ישנה כתבה על אדוארד נורטון, כתבה די מעניינת. זהירות- בהתחלה שלה יש משהו שיכול להיות ספוילר ל"פחד ראשוני". יש שם מעין ביקורת ל"פריצה" (אני לא הסכמתי, אבל הביקורת לפחות כתובה טוב- עם נימוקים והכל), כולל כמה תובנות מעניינות מאד.
למי שיש את העיתון, מומלץ.
ממש לא עוינות
לא 'וואי איזה שוק', אני מסכים, ובטח לא בליגה של 'ממנטו' ו'החשוד המיידי'. אבל יש מתח, יש דמויות אמינות שאפשר להזדהות איתן (חוץ ממרלון ברנדו – הוא באמת היה איום) ויש מה שמחזיק אותי בגרון השמך רוב הסרט. לי זה הרבה יותר ממספיק.
הצ'ק בדואר.
נחירה עמוקה 4.
מתח? מה, איפה?
המתח היחידי שאני ושותפיי לצפייה היינו שרויים בו היה "מתי מרלון ברנדו יתפוצץ?" (ומתי ייגמר הפופקורן).
המשחק הטוב לא מחפה על עלילה שבעידון מכנים אותה "בנאלית" ואני, בחוסר עידון, מכנה אותה "משעממת". לא יעזור בית דין ולא יעזור הקלף החזק של אדוארד נורטון. מ-ש-ע-מ-מ-ת.
ואגב, אין לי בעיה עם סרט מתח, הבעיה היא שזה סרט מתח שהתחפש לסרט אקשן בטריילר וזו, רבותיי, הולכת שולל!
מה אומלל, מה?
אני לא באתי לסרט בשביל האקשן, ובאמת לא התאכזבתי.
אבל דווקא הפריצה של קודי האבטחה נראה לי אמין ביותר. לא מראים בסרט את הפריצה עצמה- זה לא האקרים או דג חרב. מה שכן מראים זה האקר, שלוקח לו קצת זמן לפרןץ (לפחות לילה שלם- וגם זה עם תמריץ מתאים), שיושב בחדר מבולגן, עם אמא מעצבנת (ברגע שהכניסו את האימא האמינות עלתה מבחינתי לשמיים), ושבזמנו החופשי משחק קוויק. מה לא אמין בזה?
לאן התדרדרנו,
שאנחנו חוגגים על משהו רק כי הוא "מתקרב ללהיות אמין".
בחייכם.